"תמיד אמרו לנו הוא רק מחפש תשומי"

29.07.2019 – קרן נויבך משוחחת עם קלייר בן ברוך אחות החוסה אפרים בן ברוך שמת עקב אלימות קשה מצד המטפלים שלו במוסד רמת חיפה מעמותת רמות של משרד הרווחה.
אחותו של אפרים אומרת לקרן נויבך כי כאשר אפרים היה מתלונן על יחס לא טוב במעון, היו עובדי המעון טוענים בפניה כי הוא מחפש תשומי.

מודעות פרסומת

כמו בית כלא: כך נראים מבפנים ההוסטלים של האוטיסטים

כמו בית כלא: כך נראים מבפנים ההוסטלים של האוטיסטים , אריאלה שטרנבך, יהודה שוחט , 02.10.17 , ynet

להורדת התחקיר בפורמט pdf הקלק כאן

מרגע שהם מסיימים את מערכת החינוך, בגיל 21, מדינת ישראל מפקירה לגורלם את המבוגרים עם אוטיזם או מוגבלות שכלית־התפתחותית. המשפחות העשירות יותר עוד יכולות להתארגן על מוסד טוב. האחרות מסתפקות במה שיש. בתפריט: הוסטלים מוזנחים, תנאי מחיה בעייתיים, חלוקת תרופות ללא אבחנה, שעות עבודה בלתי אפשריות ונכונות לקבל לעבודה כמטפלים כל אחד. אבל באמת כל אחד. תחקיר "ידיעות אחרונות"

הוסטל לצעירים עם אוטיזם בירושלים. אנחנו מבקשים לבדוק מה תנאי הקבלה לעבודה, ומגלים שאין ממש כאלה. צריך רק לרצות. קורות החיים הדלים ששלחנו במכוון לא נראים כמו מסמך שאיזה מעסיק היה טורח בכלל להסתכל עליו, ובכל זאת אנחנו כאן. בראיון. כלומר, ממש בעבודה. האוטיסטים, רובם בתפקוד בינוני ונמוך, או כאלה שסובלים ממוגבלות שכלית־התפתחותית, שואלים מיד אם זו המדריכה החדשה. הם כבר רגילים לתחלופה המהירה. שאר המדריכות סביב כלל לא מדברות או מבינות עברית, אבל זה מה יש. הרי מי עוד יהיה מוכן לעבוד בעבודה קשה שכזו, תמורת שכר נמוך כל כך?

מדינת ישראל הפריטה זה מכבר חלק ניכר משירותי הרווחה שלה. בכל מה שנוגע למוגבלויות שכליות שונות, עד גיל 21 המדינה ומערכת החינוך נותנים מענה לחלק ניכר מהצרכים, גם אם לא לכולם. אחר כך? שההורים יסתדרו בעצמם. אם יש להם כסף, יוכלו אולי להתארגן על מקום טוב. לא בטוח. אם אין? הם ייאלצו לשלוח את ילדיהם למקום שבו ספק אם הייתם מפקידים את עצמכם. לא משום שהאנשים רעים, אלא פשוט משום שאין כסף. וכשאין כסף, לעיתים קרובות אין תנאים נאותים. וכשאין תנאים נאותים, מי שסובל הם הדיירים. חלקם כאלה שאינם מסוגלים לספר מה עובר עליהם.

בשבועות האחרונים בדקנו כמה וכמה הוסטלים או מרכזים למבוגרים עם אוטיזם, שוחחנו עם מדריכים ובדקנו את שטח ההפקר הזה. באחד ההוסטלים התברר לנו שרק לפני חודשים אחדים תועדו מטפלים מתעללים נפשית ומקללים את החוסים. בהוסטל אחר הדיירים הופקרו לגורלם כי הצוות היה קטן מדי — מטפלת אחת על שמונה אנשים. פשוט אין כסף ליותר. ככה זה בישראל, מדינה שפעם הייתה בה רווחה והיום אם אתה לא חוסם כבישים אף אחד אפילו לא יטרח להקשיב לך, שלא לדבר על מציאת פתרונות.

הוסטל לאוטיסטים
הזנחה, צוות קטן, חוסר תשומת לב. הוסטל לאוטיסטים מבוגרים(צילום: ידיעות אחרונות)

לצאת לעולם לא נודע

מי שמובילה בתקופה האחרונה את הטיפול במגזר חסר הקול הזה היא חברת הכנסת סתיו שפיר (המחנה הציוני). והיא הגיעה אליו בנסיבות חייה: אחותה הקטנה שיר (28) נולדה עם אוטיזם. "התחלנו ללמוד את הנושא כי חיפשנו הוסטלים לשיר", מספרת שפיר, בראיון מיוחד שיתפרסם איתה מחרתיים במוסף סוכות של "ידיעות אחרונות".

"בגיל 21 מתחיל העולם הלא נודע של מבוגרים עם מוגבלות, ואין פשוט כלום. בשנים האחרונות עברנו עם שיר את החוויה הזאת של להגיע למקום, להבין שהוא לא טוב, להוציא אותה. כשהבנתי את היקף הבעיה, התחלתי להיכנס לעניין לעומק. בזכות השימוש בחסינות יכולתי להיכנס לביקורי פתע במקומות בעייתיים, לראות את הכשלים, ללמוד. המטרה שלי היא לשנות את מה שקורה שם".

ואת מה שקורה שם אנחנו מעדיפים לעיתים לא לראות, כדי לא להתמודד. כבר בסבב השיחות הראשוני ברור שמשהו אינו כשורה. אף אחד לא התעניין מאיזה תחום מגיעה התחקירנית שלנו, או מה הניסיון שלה בעבודה עם אוכלוסיות מיוחדות. כמעט כולם פשוט הזמינו מיד לראיון, חלקם אפילו הציעו שתגיע לעבוד בלי ראיון. רק מיעוטם ביקשו קורות חיים, וגם זה לרוב לא ממש עשה עליהם רושם או הדליק נורות אדומות.

"יש לנו פה 22 חברים עם אוטיזם, כולם בתפקוד בינוני־נמוך", מסבירה לי האחראית בהוסטל בראשון־לציון בראיון טלפוני. "התפקיד של המדריך הוא לדאוג לרווחת החבר (האוטיסט – א"ש) ממש מא' עד ת'. מה זה אומר? לדאוג לסדר היום, שהכל מתבצע כמו שצריך, שהם אוכלים, שהם מוגנים סביבתית. יש מתן תרופות, אבל זה רק על ידי מדריכים שעוברים הכשרה — כלומר, שלושה חודשים של עבודה".

מה הידע שאני צריכה?

"את לא צריכה. את כל ההכשרה אנחנו נותנים לך במקום. את מגיעה לראיון עבודה, אנחנו מדברות ומתרשמות, ואם זה מתאים אנחנו קובעות תצפיות. יש תהליך של ארבע תצפיות שבהן את מגיעה ומתצפתת. אם זה מתאים, אנחנו חותמים חוזה".

בהוסטל אחר, בשער מנשה, היו אפילו פחות בררנים. "כעיקרון, צריך לסיים תיכון. אין דרישות אחרות", הבהירו לנו. "את ההכשרה מקבלים כאן. יש הדרכות קבוצתיות וגם יוצאים לקורסים אם רואים שיש אופק להמשך העבודה".

מה נדרש ממני בעבודה?

"הדרכה וליווי של 34 הדיירים שגרים כאן בכל תחומי החיים — קימה בבוקר, התארגנות, יציאה לעבודה, כל אחד והפעילויות שלו. וגם הדרכה יותר פרטנית ועבודה אישית מול דיירים, שלכל אחד יש תוכנית שיקום".

באחד ההוסטלים הוותיקים בירושלים ביקשו קורות חיים: ציינתי שם שאני סטודנטית לחינוך, ובתחום התעסוקה שהייתי מוכרת בחנות הלבשה. מנהל ההוסטל התרשם. למחרת כבר עמדתי מול השער הנעול, שאחת הדיירות פתחה מבפנים. הבית עצמו ישן ומטופח, ובתוכו שתי עובדות מהמגזר הערבי יושבות ליד השולחן כשארבעה דיירים מוטלים סביבן על הספות, מול הטלוויזיה. "באתי לפגישה עם דוד", אני אומרת. הן מהנהנות.

במשך שעה קלה שוטטתי שם, עד שגיליתי ששתי העובדות — שאינן דוברות עברית — עזבו. אני לבד עם הדיירים. אחת מהן, בשנות השלושים לחייה, מחייכת אליי ושואלת למה הגעתי. "אין פה דוד", היא מתעקשת. רק כעבור עוד דקות ארוכות אני מבינה שהגעתי להוסטל הלא נכון.

אני ממהרת לעזוב ועוברת להוסטל שאיתו קבעתי. הדיירים כאן מבוגרים, בני 50־72. אין התפרצויות או בעיות התנהגות כמו אצל הצעירים, מסביר לי המנהל, אבל הגיל עושה את שלו והטיפול הרפואי מורכב יותר. "תצטרכי לתת תרופות ולהזריק אינסולין לחלקם", הוא מודיע, מראה לי את ארון התרופות בחדר האוכל וכבר מלמד אותי להזריק אינסולין ומפרט לגבי הכמויות.

המנהל ממשיך ומסביר לי על המשמרות. "בשבת לפעמים המשמרת מלאה ולפעמים מפוצלת", הוא אומר. "במשמרת מלאה את מגיעה ל־30 שעות עבודה ומקבלת 150 אחוז לשעה. במשמרת לילה השכר רגיל כי אין עבודה רבה מדי, ולצערי משרד הרווחה לא משלם יותר מזה".

אם המשמרת בשבת מפוצלת?

"אז בלילה את ישנה בחדר של העובדת הסוציאלית ואף אחד לא מטריד אותך, ובבוקר את חוזרת לעבוד".

על השעות שאת כלואה בחדר העובדת הסוציאלית, בלי חברה ובלי עבודה, איש לא ישלם. אין פלא שנואשים כאן לעובדים. המבנה עצמו דווקא מטופח ומושקע מאוד, וגם החדרים נאים. כשאנחנו מסיימים את הסיור המנהל לוקח אותי למשרד ולוחץ עליי לחתום על חוזה עבודה, במקום. אני מתחמקת בתירוץ שיש לי עוד הצעה, והוא נראה מאוכזב. לפחות למדתי להזריק אינסולין.

בינתיים מתברר שקיבלתי פניות כמעט מכל מוסד אפשרי לאנשים עם מוגבלויות בישראל. כולם נואשים לעובדים. אני ניגשת לראיון עבודה בהוסטל נוסף ומתקבלת על ידי המנהל בחיוך ענק. ניכר עליו שהוא אוהב את הדיירים ודואג להם. בסך הכל יש כאן עכשיו 17, בגילאי 20־50 בערך. "נאלצנו לפטר ארבעה מדריכים משמעותיים", הוא מודה. למה? "אנחנו חושדים שאחד מהם הרים ידיים על מטופלים. הייתה על זה כתבה בתקשורת. בכל מקרה, לגבי התרופות הכנתי דף הוראות מאוד מסודר שקשה לטעות בו, למרות שתמיד יהיו טעויות עם כדורים. האחות מכינה את קלמרי התרופות, והמדריכים מחלקים".

מה הנוהל בהתפרצויות אלימות?

"יש דיירת אחת אלימה ויש דרכים להרגיע אותה. היא מקבלת יותר מדי תרופות גם ככה, אז לא נותנים לה אס־או־אס (שם קוד לכדורי הרגעה). את יכולה ללמוד איך לאחוז אותה מהמרפקים. יש עוד דייר שלפעמים אלים, אפשר לתת לו אס־או־אס".

כמה משלמים על העבודה הכל כך מלבבת הזאת?

"29 שקל לשעה".

יסמין מוחזקת במוסד פסיכיאטרי שער מנשה 30 שנה ללא סיבה

מתוך פייסבוק "כאן חדשות" , 13.02.2018 – אישה חירשת ועיוורת מוחזקת 30 שנה בבית חולים פסיכיאטרי שער מנשה בלי סיבה ובלי שתוכל לתקשר עם איש. נשמע לכם לא אמיתי? זה הסיפור של יסמין. זה הזמן להשמיע אותו.

דו"ח על כלא נווה תרצה: אלימות כלפי אסירות, תאים דחוקים וחמים ללא אוורור

ביקורת של לשכת עורכי הדין הגדירה את התאים באגף ההפרדה בכלא בלתי ראויים למגורים. אסירה נכה נאלצת לזחול במדרגות בצאתה ובואה לתא בהיעדר הנגשהביקורת של נציג לשכת עורכי הדין בכלא נווה תרצה גילתה כשלים חמורים בתנאי הכליאה של הנשים בישראל. לפי הביקורת, אין בכלא תנאים המאפשרים לאסירה נכה לצאת מהאגף, והיא נאלצת לזחול במדרגות כדי לצאת ולהיכנס לתאה; באגף ההפרדה בכלא נמצאו התאים בלתי ראויים למגורי אדם, קטנים ביותר, חמים מאוד ובחלקם ללא אוורור של מזגן או מאוורר. עוד התברר כי אסירות בכלא סבלו מהאלימות של סוהרים כלפיהן.
ממצאי ביקורת נוה תרצה

ב–23 לאוגוסט בא עו"ד לירן זילברמן לביקורת שגרתית בנווה תרצה וניסה לעמוד על תנאי האסירות. הוא ביקר ב"אגף סביון", המרכזי בכלא, שמאכלס ברובו את האסירות לאחר גזר הדין. שם הן מרצות את עונשן. הביקורת מצאה אסירה נכה, המרצה 18 מ–20 שנות מאסר, ומרותקת לכיסא גלגלים, במבנה שהגישה אליו היא מדרגות בלבד, ללא מעלית. האגף עצמו מצוי בקומה השנייה. לפי הביקורת, האסירה אינה יכולה לצאת מהאגף אלא אם היא זוחלת על בטנה או אחוריה בגרם המדרגות. בשיחה עמה אמרה האסירה שהיא נאלצת לעשות זאת חמש פעמים בשבוע. בבירור התגלה שבבית הסוהר יש רק תא מבודד שמונגש לנכים, אך אם האסירה תדרוש לקבלו, היא תהיה מבודדת משאר האסירות.

תא כליאה בנווה תרצה ב־ 2010
תא כליאה בנווה תרצה בשנת 2010

עוד גילתה הביקורת כי התנאים באגפי ההפרדה הופכים את התאים לבלתי ראויים למגורי אדם. התאים קטנים ביותר, עד שאדם בעל מבנה גוף בינוני ומעלה יתקשה להסתובב בהם במקומו על צירו. התאים חמים במידה קיצונית, ללא מזגן או מאוורר בחלקם. לפי הביקורת, תחזוקת תאי השירותים מחפירה, וחרקים ומזיקים רבים הסתובבו באגף.

אסירה שנציגי הביקורת שוחחו אתה אמרה שהיא מצויה באגף ההפרדה כבר "שנה ועשרה חודשים". אך לפי החוק, בידוד לתקופה של יותר מחצי שנה מחייב אישור בית משפט, וזה לא היה לשב"ס. הנהלת בית הסוהר טענה שלא מדובר בהפרדה, אלא באגף "רב תכליתי" ולכן לא מתבקש אישור מיוחד.

אסירות ששוחחו עם נציג לשכת עורכי הדין הועלו טענות קשות על אלימות סוהרים נגד אסירות, והדגישו מקרה חמור של אסירה אחת. האסירה, בת 20, מרצה עונשה על עבירות תעבורה. עו"ד זילברמן הבחין בחבלות קשות על פרק כף ידה. האסירה חששה לספר מה אירע לה אך בשיחה עם אסירות אחרות התברר שהיא הוכתה קשות, בכל גופה, שמשכו אותה בשערותיה וגררו אותה לאגף הבידוד. האסירה עצמה סיפרה כי הוכתה, אך נמנעה מלתאר בפרוטרוט מה אירע. לדבריה, היא נכבלה לילה שלם למיטתה והוכתה. בתגובה ביקש המבקר לראות יומן המתעד אסירות שנכבלו. נמצא שם שהאסירה צודקת בטענותיה על מספר השעות שנכבלה. אסירה אחרת טענה שהוכתה נמרצות ושראשה הוטח בקיר אגף ההפרדה. בשיחה עם מפקדת בית הסוהר, היא מסרה לעו"ד זילברמן שאכן היה אירוע כזה, שלא היה צריך לקרות, עם אחד הסוהרים, ושהסוהר הועבר לתפקיד אחר.

הביקורת ציינה עם זאת לשבח את סדנאות החינוך והעשרה בכלא.

בשב"ס דחו את טענות הדו"ח. בתגובה לעניין האסירה הנכה טענו כי "במחלקה הטיפולית נבנה תא המתאים לאסירות עם מוגבלויות, כולל התניידות בכיסא גלגלים בחדר, במקלחת ובשירותים. הוצע לאסירה כמה פעמים לעבור לאגף הטיפולית, אך היא סירבה לשהות באגף זה ולחלוק חדר עם אסירות נוספות". לגבי אגף ההפרדה נמסר ש"שיפוץ האגף ייבחן ב–2017". לגבי האלימות נגד האסירה בת ה–20 נמסר: "האסירה חתכה את כף ידה ונזקקה לטיפול רפואי במרפאה. קצין המשמרת וסמל משמר הגיעו לתא להוציאה לבדיקה, האסירה התנגדה והחלה לקלל ולהשתולל. בהתפרעות היא שברה את הברז במקלחת, פתחה את הברז והחלה להציף את התא במים. בשל התנגדותה היה צורך להוציאה מהתא תוך שימוש בכוח סביר".

עו"ד לירן זילברמן הופתע מתגובת שב"ס, לאור העובדה שמפקדת בית הסוהר ונציגים נוספים ליוו אותו בביקורת, ומסר ל"הארץ": "ערכתי ביקורת במספר בתי סוהר והתחושה מנווה תרצה היא של זעזוע עמוק הן מהתנאים הפיזיים והן מהאלימות הברורה שהופעלה כלפי אסירות. תגובת שב"ס מלמדת על כשל עמוק. טוב אם הגורמים הרלוונטיים יבדקו מה מתרחש שם".

באוגוסט השנה פורסם ב"הארץ" שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן החליט להקפיא בניית כלא נשים חדש בדרום, אליו אמורות היו לעבור אסירות נווה תרצה.

המשרד לביטחון פנים מסר אתמול שהוא "מתכוון לבנות כלא חדש בדרום במקום נווה תרצה. גל הטרור אילץ את המשרד להשקיע סכומים גדולים בחיזוק המשטרה ופעילותה, אך ב–2017 תוקם קרן תקציבית לבינוי ושיפוץ בתי כלא והעברת נווה תרצה".

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה

אוזלת היד של לשכת הרווחה תל אביב לסייע לקשישים, נכים וניצולי שואה מול מדיניות תוקפנית ואלימה של עיריית תל אביב, נגד קשיש, נכה, ניצול שואה שעשה לכאורה עבירת חניה. מדובר בקנס של 1000 שקל על עבירת חניה, עיקול חשבון הבנק ועיקול קצבת ביטוח לאומי.

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

קשיש ניצול שואה המרותק לכיסא גלגלים תובע את עיריית תל אביב לפצותו לאחר שזו עיקלה את חשבון הבנק שלו משום שלטענתה חנה במקום המיועד לנכה.
מהתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, עולה כי באפריל 2012 חנה משה בן דוד את רכבו ברחוב החשמונאים במקום חניה המיועד לנכים. בן דוד בן ה- 70 מתנייד בכיסא גלגלים בעקבות שיתוק בשתי רגליו, וברשותו תו חניה לנכים. כששב לרכבו, כך עולה מהתביעה, נדהם לגלות כי קיבל דו"ח חניה בסך 1000 שקל.

לדבריו, הוא פנה לעיריייה וביקש לברר מדוע נרשם לו הדוח, אך לא זכה למענה. בהמשך עיקלה העירייה את חשבון הבנק שלו ואף את קצבת הביטוח הלאומי שהוא מקבל בכל חודש, בסך 1,655 ש"ח.


"אני פונה לבית המשפט שיעזור לי לכפות את השבת ההוצאות המיותרות שנגרמו לי עקב התנהלות עיריית תל אביב", כתב בן דוד בתביעה.
"בעקבות עיקול החשבונות ניתקו לי את המים והחשמל והסבל היה רב. אני לא עובד, חי מקצבת נכות וניצול שואה. קשה לי מאוד להחזיר את ההלוואות שלקחתי בגלל הדוח הזה".

בן דוד מבקש לפצותו ב- 8,000 ש"ח.

מהעירייה נמסר: "הדוח המדובר ניתן למר בן דוד בשל חנייתו בחניה השמורה לרכב נכה אחר, שמספרו מצויין בתמרור במקום. כתב התביעה טרם התקבל בעירייה. כשיתקבל תגיב העירייה לבית המשפט כנדרש".

העיריה עיקלה את חשבון הבנק וקצבת הזקנה של ניצול שואה
עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

זאת ועוד. עו"ד רועי טאובי, נכה המרותק לכיסא גלגלים, תובע מהעירייה לפצותו במאה אלף ש"ח, בטענה כי היא מנפיקה בניגוד לחוק רישיונות עסק לבתי קפה ולמסעדות ללא אכיפת חוק הנגישות לנכים. מהתביעה, שהגיש לבית המשפט השלום ת"א, עולה כי הוא הגיע עם חבר לבית קפה במרכז העיר ונוכח לדעת כי אינו יכול להיכנס למקום.

לדבריו, הוא חווה עלבון והשפלה כשנותר בחוץ. טאובי עתר לבית המשפט נגד בית הקפה והעירייה וטען כי הרישיון שניתן לעסק נמסר בניגוד לחוק, שכן הוא אמור היה לחייב את המקום לאפשר גישה לנכים. מנגד טענה העירייה כי בעת שטאובי ביקר במקום לא היה לו רישיון עסק, ולכן היא פטורה מאחריות.

כעבור שנה גילה טאובי כי העירייה חידשה את הרישיון לבית הקפה "ועברה על חוק שוויון הזדמניות, שלפיו אין למנוע מבעלי מוגבלויות גישה או הנאה במקום ציבורי".

"עיריית תל אביב פועלת ממניעים זרים שחורגים ממתחם הסבירות, תוך רמיסה גסה של שלטון החוק", נטען בתביעה. "העירייה בהתנהלותה משרישה את הדעות הקדומות כלפי ציבור המוגבלים ופוגעת קשות בזכותם לשוויון. התנהלותה גרמה לתובע עוגמת נפש, השפלה וכאב כשנוכח לדעת כי מוגבלותו הפיזית מהווה מכשול להשתלבותו בחברה".

מהעירייה נמסר: "התביעה התקבלה במשרדנו לפני כיומיים. נסיבותיה נבדקות ונשיב עמדתנו במסגרת כתב ההגנה בבית המשפט".

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014
עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  – ארין הלל מזרחי – ידיעות תל אביב – 19.12.2014

קישורים:

האמא ביקשה סיוע מלשכת הרווחה תל אביב – פקידת הסעד ויקי היינה תלשה בנותיה הפעוטות מחזקתה – תרבות סחר בילדים בראשות שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל משרדו יוסי סילמן ולשכת הרווחה תל אביב לרבות פקידת הסעד ויקי היינה – ספטמבר 2013 – חדר חדשות – מי שלא תזכה ללוות את בנותיה לבית הספר מחר היא א' מתל אביב, אם לתאומות בנות שמונה הנמצאות במוסד לילדים חוסים. לדבריה, רשויות הרווחה הוציאו את הבנות מחזקתה, שלא בצדק. ציונה דסטה פגשה אותה. צלם: איוון אלכסייביץ', עריכה: טוביה חזקיהו…

דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב – פקידת הסעד ענבל בורנשטיין – מתוך תכנית המקור – ערוץ 10 – נובמבר 2011 – פקידת סעד ענבל בורנשטיין ל"הגנת" קשישים ממינהל שירותי חברתיים תל אביב מציגה דרכי טיפול בקשיש בקהילה ע"פ מדיניות משרד הרווחה. פקידת סעד "מטפלת" בכ- 400 איש בקהילה מה שאינו מאפשר לה טיפול אפקטיבי כלשהו מלבד הוצאת צווים שיפוטיים מטופשים לגירוש אדם מביתו ומהקהילה ונישולו מרכושו וכליאתו בבית אבות לשארית ימיו…

דרי רחוב – תכנית "שתולים" – מאפיינים התנהגותיים בעייתיים של עובדי הרווחה בעיריית תל אביב – אפריל 2010 – בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מהיחידה לדרי רחוב של עיריית ת"א האמורות לטפל ולסייע לו, מתעמרות בו, משפילות אותו, מפשיטות את כבודו מעליו ומעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים – הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים – דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הרי הם כמו מאכ'רים , רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות. – עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח – פברואר 2010 – סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. …

נרדפת – קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב – המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות – 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009. – שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

מעון למוגבלים כפר נחמן של משרד הרווחה – חשד להתעללות קשה

הכתבה "הוא פשוט הוריד לו סטירות" , נטע לי בינשטוק , mynet , מאי 2010

אגרופים, הרעבות ופלפל חריף בפה. המשטרה חוקרת חשד להתעללות בבעלי פיגור שכלי בכפר נחמן ברעננה. העובדים מכחישים את המיוחס להם. חושפת הפרשה: "התמוטטתי מהמראות". משרד הרווחה: "פועלים על פי נוהלי המשטרה"
חשד לפרשת התעללות קשה בכפר נחמן, מעון למוגבלים הסובלים מפיגור שכלי ברעננה. בחודש האחרון מתנהלת חקירת משטרה כנגד שני עובדים במעון, בחשד להתעללות בחניכים.

עדות קשה של עובדת אחת, אנרייט שוקרון, פתחה תיבת פנדורה בכל הקשור להתנהלות העובדים באחת המחלקות במעון, ואף הציפה תלונות ישנות של עובדים, מלפני ארבע שנים, על אלימות קשה.

מכות ובעיטות לחניכים, גרירות ומשיכות על הרצפה, עונשים מחרידים ומניעת אוכל, הם רק חלק ממקרי הזוועה שמגוללת שוקרון בעדותה שהביאה לפתיחת החקירה. יצוין כי העובדים החשודים מכחישים את המעשים.

שוקרון (30) עובדת בכפר נחמן מסוף אוגוסט האחרון כמטפלת. לאחרונה הודיעו לה שהחוזה שלה לא יוארך. את המשמרת של יום שבת, ה-30 בינואר, היא לעולם לא תשכח.

"אני בדרך כלל לא עובדת בשבתות כי אני שומרת שבת, אבל באותו היום היו חסרים עובדים, אז הסכמתי לבוא", החלה שוקרון לספר.

"אני עובדת בביתן הכי קשה שם, באזור גיל הזהב, בביתן הסיעודי. יש בו 34 חניכים, רובם משותקים, נכים ובמצב קשה. באותו היום עבדתי באחת הדירות הקלות יחסית, ביחד עם המטפל מ'".

"בשלב מסויים שמעתי שהולכות מכות באחד הדירות בהן מ' עבד. שמעתי רעשים של חבטות, אז נכנסתי פנימה לראות מה קורה. ראיתי את מ' מרביץ לאחד החניכים, אדם מבוגר בן 80, משותק, שיושב על כיסא גלגלים".

"הוא ממש פוצץ אותו במכות. צעקתי עליו: 'יא בן זונה, מה אתה עושה?'. אז ראיתי שהחניך קשור לכיסא הגלגלים בסדין, כך שהוא לא יוכל לזוז, והוא בינתיים הרג אותו במכות".

"מ' תפס את הראש שלו עם הידיים ואמר: 'אני לא יודע מה קרה לי', ואני אמרתי לו שלא יחשוב שזה יעבור לו בשתיקה. מאז המקרה הזה באמת הייתי בטראומה. הייתי בהלם ממה שראיתי. הוא ממש הלם בו באגרופים בלי לב".

שוקרון מודה שבתחילה היא לא דיווחה על מה שראתה. "פשוט הייתי בהלם. ממש התמוטטתי נפשית, בנוגע למטפל הזה. אחרי זה, היחס שלו אליי התחיל להשתנות. עד לאותו היום רק שמעתי סיפורים כאלו, אבל לא האמנתי שזה קורה".

שוקרון מספרת, שבמקרה נוסף לו הייתה עדה, העמיד המטפל מ' חניך נכה שמתנועע עם הליכון והכריח אותו לעמוד ליד הקיר על רגל אחת במשך שעה וחצי.

במקרה אחר ראתה שוקרון את מ' לוקח כפית באחת הארוחות, ומכה את החניכים על האצבעות. בנוסף, היא אומרת, הוא גם לקח פלפל חריף ושם לאחד החניכים בפה.

שוקרון מספרת גם על מקרה נוסף שלו הייתה עדה, בו היה מעורב המטפל הנוסף שהגישה נגדו תלונה, המטפל ז'. "מדובר גם במטפל שעובד בביתן הסיעודי".

"ראיתי אותו יושב ליד חניך בן 70, ופשוט מוריד לו סטירות, אחת אחרי השנייה. במקרה אחר גרר ז' חניך על הרצפה".

שוקרון החליטה בשלב מסויים שלא לעבור על כך בשתיקה ונפגשה עם מנהל המוסד, פנתה באי מייל למשרד הרווחה, ושלחה מכתבים לשר הרווחה, לכנסת ולמבקר המדינה.

אחר כך החליטה להגיש תלונה במשטרה נגד שני המטפלים ונגד המנהל. יומיים לאחר מכן קיבלו העובדים צו הרחקה זמני מהביתן בו עבדו. "האמת שהייתי בהלם שהם לא הורחקו לגמרי מהכפר", היא אומרת.

בדיקת "ידיעות השרון" מעלה כי אכן שוקרון אינה העובדת הראשונה שהייתה עדה למקרי אלימות במוסד, ואף לא הראשונה שדיווחה על כך. בידנו עדויות נוספות של עובדים הטוענים טענות דומות.

מנהל המוסד הבהיר כי הוא עובד מדינה והפנה אותנו למשרד הרווחה לקבלת תגובה. מעבר לכך אמר כי יש לתת למשטרה לחקור את המקרה.

ממשרד הרווחה נמסר: "הטיפול בנושא הועבר למשטרה ואנו פועלים רק על פי הנחיותיה. המשרד פעל על פי הנהלים, שלח למעון את פקיד הסעד הראשי שערך את הבדיקה הראשונית. נוהלי הדיווח על אירועים חריגים רועננו על ידי צוות המעון. מלבד זה אנו ממתינים להחלטת המשטרה".

מפקד משטרת כפר סבא, סנ"צ שי אזולאי, מסר בתגובה: "מתנהלת חקירה בתיק ולכשנמצה את החקירה נוכל לדווח על הממצאים".

המטפל מ' אמר השבוע בתגובה לטענות: "לא עשיתי את הדברים המיוחסים לי. אני מטפל המון שנים עם רקורד מאוד חיובי. אני הולך עם הראש למעלה ועם האמת שלי".

המטפל ז' סירב להגיב.

התעללות בחוסים כפר נחמן רעננה
התעללות בחוסים כפר נחמן רעננה

קישורים: