פרשת הבלוגרים: כמה זמן נדרש ללמוד 4 טרה בייט חומר ראיות?

חומר ראיות14.06.17 – בדיון שהתקיים ב- 14.06.2017 בבית המשפט העליון טען עו"ד יהונתן רבינוביץ' בא כוחה של העיתונאית לורי שם טוב כי בנוסף ל- 40,000 דפי חומר חקירה ו- 150 דיסקים הודיעה לו הפרקליטות על כוונתה להעביר אליו עוד כ- 4TB מידע חומר ראיות על דיסק קשיח ועוד כ- 100 דיסקים.

נשאלת השאלה כמה זמן ידרש לעו"ד יהונתן רבינוביץ' ללמוד את חומר החקירה.

נבדוק תחילה זמן לימוד של 40,000 דפים. נניח שעו"ד רבינוביץ' קורא דף במשך דקה. ידרש לו 40,000 דקות או כ- 666 שעות. אם יקרא כל יום 12 שעות יספיק תוך כחודשיים ללמוד 40,000 דפים, בהנחה שילמד גם בסופי שבוע.

נבדוק כמה זמן ידרש לעו"ד רבינוביץ' ללמוד 4TB מידע. אם המידע הוא דפים ונניח כי נפח כל דף הוא 1MB זיכרון, אזי ישנם 4 מיליון דפים ללמוד. נניח כי לכל דף נדרשת דקה ללמוד. כלומר ידרשו לעו"ד רבינוביץ' ללמוד 4 מיליון דפים כ- 4 מיליון דקות או 67,000 שעות או 5,500 ימים (15 שנה) בהנחה שיעבוד גם בסופי שבוע.

אולם זוהי הנחה אופטימית מידי. נפח דף ממוצע הוא 50k וזמן הלימוד של דף בממוצע הוא 3 דקות. במצב זה זמן הלימוד של 4 טרה בייט של דפים יהיה כ- 2,250 שנים.

וכל זה עוד לא מדדנו את זמן הלימוד של 250 הדיסקים.

 

הניסויים בילדי תימן נחשפים: "מוכרח להיות להם דם כושי"

הניסויים בילדי תימן נחשפים: "מוכרח להיות להם דם כושי" , יאיר אלטמן , ישראל היום , 14.06.2017
רופאים סיפרו: כך ביצענו ניסויים בילדי תימן • עדויות מזעזעות שאספה ועדת החקירה ומעולם לא פורסמו, מעלות תמונה קשה של ניצול וטיוח • הפרוטוקולים הגיעו לידי "ישראל היום" ויוצגו היום בכנסת
פרשת היעלמותם של ילדי תימן שעלו ארצה היא פצע פעור בחברה הישראלית לאורך שנים. זהו פצע שנפתח בכל פעם מחדש עם מחאות סוערות, ועדות, מינויים ובעיקר הבטחות למשפחות לטפל באחת הסוגיות הכואבות שסוחבת איתה המדינה משנותיה הראשונות ועד היום.

במהלך השנים מונו שלוש ועדות שונות לחקור את הפרשה: ועדת בהלול־מינקובסקי (1967), ועדת שלגי (1988) וועדת החקירה הממלכתית כהן־קדמי, שהתמנתה בינואר 1995 והגישה דו"ח מקיף ב־2001. כל הוועדות קבעו כי לא נחטפו ילדים במסגרת הפרשה. עם זאת, ועדת כהן־קדמי הצביעה על עשרות מקרים שבהם לא נמצאו ראיות לכך שהילדים נפטרו ולגביהם היא מעלה אפשרות של "מסירה לאימוץ".

הפרוטוקולים שבהם מתוארות עדויות – הנחשפות כאן לראשונה – לניסויים שבוצעו בילדים עוד בחייהם ללא אישור או יידוע של משפחתם, לטיפול ניסויי שהביא למותם של לפחות ארבעה ילדים, לחטיפה של ילדה בבית החולים רמב"ם בחיפה ולאימוץ ילדה על ידי איש צוות רפואי ברמב"ם.

 

ת1

לידי "ישראל היום" הגיעו גם תמונות שלא פורסמו מעולם, המעידות לכאורה על תיעוד של חלק מהניסויים שבוצעו. התמונות נחשפות כאן לראשונה וממחישות באופן ברור את הניסויים שבוצעו בילדים. כך, למשל, באחת התמונות – שבהן מצולמים הילדים עירומים – נכתב "טחול" באזור בטנו של ילד, כחלק ממה שנראה כניסיון ללמוד על גוף האדם. נתונים ותמונות אלו יוצגו במהלך הדיון על ידי ח"כ נורית קורן, יו"ר הוועדה המיוחדת בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן.
"התינוקות קיבלו עירוי – ומתו"
באחד מעמודי הפרוטוקולים הרבים של ועדת החקירה הממלכתית מתואר כיצד ביצעו הרופאים בארבעה תינוקות, שסבלו מתת־תזונה, טיפול ניסויי אשר כלל החדרת חלבון יבש דרך עירוי וגרם למותם. באחד המקרים מנסה עו"ד דרורה נחמני רוט, פרקליטה מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהיתה חברה בוועדת כהן־קדמי, לרענן את זיכרונו של ד"ר ג'ורג' מנדל, מנהל בית החולים לילדים בראש העין.
"בבית החולים שלך, הטיפולים של ילדים שסבלו מתת־תזונה לא היו טובים, לא היו מוצלחים וגרמו להחמרת מצבו של הילד, האם זכור לך?" שואלת עו"ד נחמני רוט. ד"ר מנדל: "יכול להיות. אני לא יודע". היא מקשה: "כשאתה אומר 'יכול להיות' זה נראה לי קצת מוזר, כי זו היתה תופעה מאוד נדירה בסוג טיפול כזה לגבי ילדים אחרים". ד"ר מנדל: "אני זוכר מקרה אחד או שניים שד"ר מטות נתן הוראה לתת עירוי של חלבון יבש שהיינו מפרידים. סרום, פלסמה יבש… והתגובות לא היו טובות". הפרקליטה: "אתה זוכר רק שני מקרים? אני רוצה להציג לך מכתב שכתב ד"ר מן".
בפרוטוקולים צוטט מכתב של ד"ר קלמן יעקב מן, סגן מנהל רפואי של בית החולים, שאותו שלח ב־21 בנובמבר 1949 לד"ר מנדל: "ביקרתי בבית החולים שלנו בראש העין, ומצאתי כי באותו בוקר מתו שם ארבעה תינוקות שקיבלו טיפול אקטיבי. תינוקות אלו היו פחות או יותר במצב מאוזן לפי התנאים הפיזיו־פתולוגיים שלהם, אך לאחר שעירו להם תמיסות שונות… התרופף מאזן זה והם מתו".

ת2

בפרוטוקול אחר מתואר כיצד אומצה ילדה תימנייה בבית החולים רמב"ם, דבר העשוי לאשש את החשדות שלפיהם ילדים שהובאו לטיפול רפואי נחטפו ממשפחותיהם הביולוגיות. ובעוד נמסר להן כי הילד נפטר, הוא למעשה הועבר לאימוץ. על כך התוודה פרופ' גלי ברוך, מצוות הרופאים של רמב"ם בשנים המדוברות, בעדותו בפני ועדת החקירה: "הכרתי רופא אחד בחיפה, שהם (משפחתו) אימצו ילדה תימנייה מבית החולים רמב"ם". על מקרה אחר סיפר ד"ר מנדל בעדותו: "אחרי שעברתי לעבוד ברמב"ם עברנו לכפר שמריהו. שכרנו בית קטן ולאחד מהשכנים היתה ילדה מאומצת, שהיתה לגמרי לא דומה להם. היתה שחומת עור ואני נזכרתי שראיתי את זה… אני לא יודע עליהם יותר פרטים".
"השמידו את הרישומים"
בפרוטוקול אחר מודה ד"ר מנדל כי ביצע מחקר על ילדים תימניים חיים, שבאמצעותו ניסה לבדוק אם הם נושאים תאי דם חרמשי (מחלת דם המצויה אצל ילידי אפריקה וגורמת לאנמיה): "היה איש ידוע ומפורסם בשם פרופ' דמשק שהוא היה המטולוג ידוע. הוא הסתכל על התימנים וחשב שמוכרח להיות אצלם דם כושי. הוא אמר – למה לא לבדוק את זה?… פרופ' פריץ דרייפוס (מהדסה ירושלים) – הוא היה אחראי על זה. הוא נתן הוראות ואנחנו היינו עושים את זה. פרופ' דרייפוס התלהב וכבר כתב מאמר באחד מכתבי העת הרפואיים, עם תיאוריה גדולה איך התימנים הגיעו ואיפה הם הסתובבו בעולם וככה, הכל יפה מאוד".
ד"ר מנדל נשאל כיצד בדק את הילדים וענה: "לקחנו דמים לספירות הדם וכו'… פעם בא רופא, ידוע שבלונדון עשה את הבדיקות המיוחדות בהמוגלובין, שמו היה ד"ר ליימן, ומצא שזה הכל לא נכון. כל הדבר נפל וכבר אמרו לתימנים שיש בהם דם כושים!".
בעדות נוספת סיפר ד"ר מנדל: "היה מחקר אחד שיש סיפור. ביקר במחנה רופא מפורסם ידוע בשם דנשה מארה"ב. והוא הסתכל על התימנים ואמר – הוא חושב שיש להם דם של כושים. והוא יודע שבארה"ב הכושים סובלים ממחלת דם שנקראת מחלת החרמש אז התעניין בזה וביקש שאנחנו נעשה משטחים מהדם. בהתחלה כמעט כל ילד היה לו קדחת, מלריה והיינו לוקחים בדיקות דם.

ת3
"לא היה צורך לבקש רשות מההורים… רצו לדעת מה קורה אצל הילדים התימנים… לקחו ילדים שמתו מכל מיני סיבות ובדקו את העורקים שלהם… בדקו את הלבבות שלהם".

עו"ד נחמני רוט: "האם זה לא יצר בעיות, שהורים באו ורצו לראות את הילדים המתים שלהם, ואמרתם – לא מראים את התינוקות?" ד"ר מנדל: "אני לא חושב, היות שאחרי שגומרים את הנתיחה אז היו מסדרים את התינוק, כך שהם יכולים לראות את הפנים של הילד, שזה נראה שלם… אבל זה היה לגמרי חוקי. לא היו בעיות". הפרקליטה: "לא מבחינה חוקית, מבחינת הרגש והמוסר כלפי ההורים. האם לא ייתכן שבצורה שיטתית, ילדים שעשיתם בהם נתיחות שלאחר המוות, לא הראיתם אותם (את הגופות) להורים?" ד"ר מנדל: "לא זוכר שהיו לנו בעיות מיוחדות עם המצב הזה".
ד"ר מנדל העיד כי היו רישומים מדויקים של המחקרים, אך לפי שמועות שהגיעו אליו, "מישהו השמיד אותם לאחר 7 שנים".
ח"כ נורית קורן אמרה לאחר שנחשפה לעדויות ולתמונות הקשות: "במסגרת הוועדה שבראשותי אני נחשפת לעדויות, למסמכים ולסיפורים מצמררים שמזעזעים כל בן אנוש. הצוות הרפואי ביצע מחקרים ונתן טיפול לא מתאים לילדים, שבעקבותיו מצבם הבריאותי הידרדר וברוב המקרים הוביל לפטירתם. התייחסות הצוות אל הילדים ומשפחותיהם היתה כחומר ביד היוצר, הסתירו מההורים את נתיחת הגופות ולא ביקשו את רשותם על פי חוק. פרשת היעלמותם של הילדים היא פצע מדמם בחברה הישראלית, על כן אמשיך לפעול ביתר שאת למען גילוי האמת והשלמת כל חלקי הפאזל".

פרשת הבלוגרים 107 ימים במעצר לא חוקי – ערר לורי שם טוב בבית המשפט העליון

14.06.2017מעצר לא חוקי.png – 107 ימים נמצאים העיתונאים לורי שם טוב ומוטי לייבל ועו"ד צבי זר במעצר, ובאי כוחם אינם אינם יכולים לעיין בחומר הראיות. בימים אלו, 69 יום לאחר הגשת כתב האישום שהוגש ב- 06.04.2017 הואילה הפרקליטות בטובה להעביר לעו"ד יהונתן רבינוביץ' בא כוח כוחה של העיתונאית שם טוב חומר ראיות די נכבד בעניינה הכולל כ- 40,000 עמודים וכ- 150 דיסקים של הקלטות שונות. אולם מתברר כי יהיה עוד חומר ראיות רב יותר עשרות מונים, נוסף שטרם הועבר: דיסק קשיח בנפח 4TB ועוד כ- 130 דיסקים של הקלטות. ידרש לאדם סביר ללמוד כמות החומר האדירה לפחות מספר חודשים. יוצא אפוא כי הנאשמים יהיה במעצר לא חוקי עוד מספר חודשים מאחר ולא ניתן לדון בראיות.
מדובר בהתנהלות כושלת של הפרקליטות שידעה מראש על כמויות החומר האדירה ובמקום להערך בהקדם למסירתו לבאי כוח הנאשמים בזמן ובצורה מסודרת, החומר נמסר באיחור רב ובערבוביה.

להלן פרוטוקול דיון בערר שהגישה העיתונאית שם טוב בעזרת עורך דינה יהונתן רבינוביץ' לבית המשפט העליון בפני כבוד השופט אורי שהם.

פרוטוקול הדיון ערר מעצר -14.6.2017 בבית המשפט העליון, בדיון של לורי שם טוב אצל השופט אורי שהם

 

Document-page-001Document-page-002

Document-page-003

Document-page-004

התינוקות עברו נתיחות בתנאים מחפירים לפסולת ביולוגית

"היה פה פשע גדול שפשוט לא פורסם" ,  יאיר אלטמן , פורסם ב: 14.06.2017 , ישראל היום

הוועדה המיוחדת בכנסת שהוקמה במסגרת חקירת פרשת חטופי תימן, דנה בעדויות הרופאים שנחשפו היום ב"ישראל היום". ח"כ נורית קורן: "הסברות שהשתמשו בגופות של ילדים לצורך מחקר הולכות ועולות כל הזמן"

הוועדה המיוחדת בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן התכנסה בכנסת על רקע הפרסום ב"ישראל היום", ובו עדויות של רופאים שביצעו ניסויים בילדי תימן. במהלך דיון הוועדה, בה נחשפו פרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית, הובאו גם עדויות לפיהן טיפול ניסויי הביא למותם של ילדים.

ח"כ נורית קורן, שעומדת בראש הוועדה, אמרה בדיון: "דווקא במקום שהיו אמורים לשמור עליהם, הילדים נעלמו. חלק מהילדים נעלמו וההורים לא קיבלו תעודת פטירה, רק אמרו להם שהילד נפטר. למרות שהם ביקשו לראות גופה הם לא קיבלו שום דבר ולא ביצעו את האקט של הלוויה. הסברות שהשתמשו בגופות של ילדים לצורך מחקר הולכות ועולות כל הזמן".

עוד הוסיפה חברת הכנסת מהליכוד: "יש פה פרוטוקולים שעולה מהם שנעשו מחקרים גם בילדים חיים וגם בניתוח גופות שלא שמרו על כבודם. לצוות הרפואי היה יחס מתנשא לעולים והם לא הכירו בזכות הבסיסית של החולה עצמו וגם של ההורים לתת רשות לטיפול מסויים, ואנחנו למדים מהפרוטוקולים ומהעדות של ד"ר מנדל".

לסיכום אמרה: "אני אומרת שהיה פה פשע גדול שפשוט לא פורסם. מסקנות הוועדה לא התייחסו לשום מחקר ולשום ניתוח גופות. והכל היה מונח לפניה וזה פשוט לא ייתכן שככה אנחנו נעבור על זה". חבר הכנסת דב חנין מהרשימה המשותפת הוסיף: "העדויות האלה קורעות את הלב. זה פשוט מזעזע לחשוב באיזה מציאות דבר כזה יכול להתרחש. אור השמש הוא המחטא היחיד במקרים האלה".

מאיר ברודר מהלשכה המשפטית של משרד הבריאות, טען: "הדוחות הם באמת חמורים וצריך לגנות אותם. אבל צריך לזכור שאת כל הדברים האלה אנחנו רואים בפריזמה של היום, במציאות של היום. זאת לא הייתה המציאות באותם ימים. הייתה אווירה של מחקר. דוח מבקר המדינה באותם ימים מראה שכל בתי החולים שנבדקו ביצעו 50 אחוזים של נתיחות אחרי המוות, מתוך רצון לברר את סיבת המוות".

טיפול פסיכיאטרי בבית חולים שער מנשה – עשר שנים בבידוד

ועדה מקצועית תבחן מחדש את הטיפול בחולים פסיכיאטרים המאושפזים בבידוד ממושך , עידו אפרתי, 15.06.2017, הארץ
הוועדה שמינה משרד הבריאות תבדוק אפשרויות התערבות חדשות למען 11 החולים הפסיכיאטריים המורכבים ביותר אשר מאושפזים בבית החולים שער מנשה, כמה מהם במשך שנים ארוכות

ועדה מקצועית מיוחדת תבחן מחדש את הטיפול ב–11 החולים הפסיכיאטרים המאושפזים בבידוד ממושך בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. בוועדה, שמונתה על ידי משרד הבריאות, חברים מנהלי בתי חולים פסיכיאטריים, רופאים פסיכיאטרים ומטפלים נוספים. הוועדה אמורה לבדוק דרכי התערבות חדשות למען החולים, הנחשבים למורכבים ביותר במערכת הפסיכיאטרית, ואף לדון באפשרות של סיום אשפוזם בבידוד והעברתם למחלקה או לבתי חולים אחרים.


בכתב המינוי של הוועדה נכתב כי "הייעוץ יינתן תוך בחינת משך ואופי הבידוד, תוכנית ההתערבות הקיימת לכל מטופל והכנת תוכנית התערבות כוללת ורב-ממדית הדרגתית – אשר תאפשר את העברת המטופלים המורכבים מהבידוד הממושך בו הם שוהים, בזמן קצר ככל שניתן". לצד זאת, מצוין כי ההעברה תיעשה תוך הימנעות מלקיחת סיכונים שאינם הכרחיים – כך שתימנע פגיעה אפשרית של המטופלים בעצמם, במטופלים אחרים ובאנשי הצוות. זאת, תוך התחשבות בקיומם והתאמתם של התנאים והמשאבים הנדרשים, למידת המסוכנות של המטופלים.

הוועדה, שהוקמה ביוזמת פורום מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים, באה בהמשך לבדיקה מקיפה שערכו גורמי מקצוע בחודש שעבר, לכל החולים המאושפזים בבידוד. בבדיקה הראשונה – שנערכה לבקשת איגוד הפסיכיאטריה בישראל, האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות והנהלת שער מנשה – השתתפו 18 רופאים, שישה פסיכיאטרים מחוזיים ו–12 פסיכיאטרים מומחים. הם העריכו את מצבם של כל המאושפזים בבידוד, ופרסמו דו"ח מסקנות מפורט לגבי כל אחד מהם, שהוגש להנהלת משרד הבריאות.

מתוך כ-20 אלף אשפוזים פסיכיאטריים בשנה, קבוצת החולים בבידוד ממושך מצומצמת ומונה כיום 11 חולים בבידוד קבוע או מזדמן, בהם גם כאלה השוהים כעשר שנים בבידוד — כולם בבית החולים בשער מנשה. האגף לביטחון מרבי במוסד, שהוקם בשנת 1997, כולל כ-130 מטופלים, בארבע מחלקות, שמצויות במתחם מאובטח היטב. הוא שוכן בלבו של מרכז בריאות הנפש שער מנשה, הכולל עוד מגוון מחלקות אשפוז ומרפאות – והוא כיום מוסד בריאות הנפש הגדול בארץ. כשני שלישים מהמטופלים באגף לביטחון מרבי נמצאים בו בצו בית משפט, והיתר בהוראת פסיכיאטר מחוזי. רובם המכריע של המטופלים סובלים מסכיזופרניה על גווניה השונים, בדגש על סכיזופרניה פרנואידית ומאניה־דיפרסיה, שמאופיינות במחשבות רדיפה, מחשבות שווא, שיגעון גדלות ואובססיות. אלו מובילות לעתים להתפרצויות אלימות בלתי נשלטות. החולים במצב הקשה ביותר נמצאים בבידוד.

בכל מחלקה יש שלושה חדרי בידוד, שבהם נמצאים המטופלים לפרקי זמן שונים שיכולים לנוע בין שעות ספורות, כמה שבועות ובמקרים מסוימים אף שנים. גודלו של כל חדר בידוד הוא כ–16 מטרים רבועים, והוא מכיל חלון מסורג גדול הפונה אל החצר ושתי מיטות מקובעות לרצפה. בחלקו העליון של אחד הקירות מוצבים שני רמקולים ומקרן שבהם ניתן להשמיע מוזיקה או להקרין סרט למטופל. החדר מפוקח דרך קבע במצלמה. מחוץ לחדר יש מבואה צרה, יחידת שירותים ומקלחת.

החולים יוצאים מחדרי הבידוד אל מבואת המחלקה או החצר כשהם מלווים בארבעה, ובמקרים קיצוניים אף בעשרה, אנשי צוות מחשש להתפרצויות אלימות. לפי גורמי מקצוע, הקושי טמון לא רק באלימות אלא באימפולסיביות של החולים, שבהתקף פרנויה עשויים לפגוע בסביבתם מאוד.

מפני שמדובר בקבוצת חולים מורכבת כל כך, לפחות חלק מגורמי המקצוע סבורים שטווח הפתרונות שניתן להציע מוגבל, ונע בין שינוי הטיפול התרופתי לשיפור איכות חייהם בבידוד, באמצעות שדרוג מבני הבידוד או בניית חצר פרטית. פתרון אחר, שהוא כיום ההצעה המועדפת, בניסיון לצמצם הגבלות מכאניות של מטופלים, הוא תוספת של אנשי צוות, והכשרות בתחום של מניעת הסלמה (דה-אסקלציה), שעשויות לסייע ברוב בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. במקרה של החולים בבידוד, הערכות גורמי מקצוע גורסות כי גם שיטות כאלה לא יוכלו להביא להוצאתם הקבועה מבידוד, אך הן עשויות להעניק לצוות כלי התמודדות טובים יותר, כאשר הם מלווים את החולים אל מחוץ לחדר. תובנות אלה מוכרות זה כבר בקרב גורמי המקצוע ובמשרד הבריאות, ולביצוען נדרשים משאבים כספיים.

8 חודשים מבודד בשער מנשה

יוני 2017 – סדר יום עם קרן נויבך – בן 35, קוראים לו נועם, הוא עם פיגור ובעיות אורגניות ומזה שמונה חודשים הוא מוחזק בבידוד מוחלט, מאחורי הסורגים, במחלקה לביטחון מירבי בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי שער מנשה. 8 חודשים, אדם עם פיגור, בחדר שאין בו כלום. בלי שום טיפול, בלי שום גירוי, בלי שום מגע אנושי חומל או אוהב.

על פי עדויות שהגיעו לידי מערכת סדר יום והעיתונאי רן רזניק ועל פי תלונות המשפחה של נועם, לבית החולים שער מנשה, האשפוז בבידוד הוא בתנאים קשים ובלתי אנושיים. לא רק שהוא לא הביא לשיפור במצבו של נועם, הוא גרם והביא להחמרה במצבו הנפשי והגופני, הקשה ממילא. על פי העדויות והתלונות שהגיעו אלינו, נועם מוזנח פיסית ומושפל באופן קבוע על ידי הצוות הרפואי והסיעודי. דוגמא קטנה, בשבוע שעבר, אחד מבני משפחתו של נועם הביא לו ספינר, משחק הילדים הפופלרי, הצוות מיד החרים לו את המשחק. דוגמא נוספת, התקינו בחדרו של נועם מקרן טלוויזה, אבל הצוות פשוט מפעיל אותו בווליום חזק במשך כל שעות היום וכל תחנוניו של נועם להנמיך את הווליום לא עוזרים. יכול להיות שמישהו לא רוצה לשמוע את נועם?

איפה שר הבריאות יעקב ליצמן? איפה מנכ"ל משרדו משה בר סימן טוב? רק לפני שבועיים סיפרנו בחגיגיות על המלצות הוועדה לצמצום הקשירות והבידודים שאמורות לעשות מהפכה ביחס למטופלי נפש, אבל על פי מידע שהגיע לידנו, רופאים בכירים בבית החולים שער מנשה אמרו לבני משפחה של מטופלים שמוחזקים בבידוד שם, שהמלצות הדו"ח של משרד הבריאות כלל לא נוגעות אליהם וכלל לא מחייבות אותם. האם בית החולים שער מנשה הוא מחוץ לתחום עבור ליצמן? אין לו סמכות שם? האם יכול להיות שהרופאים בשער מנשה מטעים את בני המשפחה כדי להלך עליהם אימים? איך יכול להיות שבישראל 2017 מוחזקים 9 אנשים, חולים! לא פושעים, בבידוד אכזרי חלקם חודשים, חלקם שנים ואף אחד לא מפסיק את זה.