המשטרה הגישה כתב אישום נגד קשישה, ניצולת שואה, נכה בת 80 על תקיפת שוטרים

הכתבה האם כך נראית תוקפת שוטרים? ראובן וייס / ידיעות אחרונות / יום שישי, 12.2.10

צריך להתאמץ מאד כדי לדמיין את קלבדיה שילמן, בת ה- 80 מזנקת מתחת לגלגלי מכונית, מסתערת על שני שוטרים, מנסה לנשוך אותם ואף מאיימת עליהם ברצח. אבל אם להאמין לכתב האישום שהוגש השבוע נגדה ונגד בתה – זה בדיוק מה שקרה.
.
האם, ניצולת שואה ששרדה את מחנה הריכוז בוגדנובקה שבאוקראינה, עלתה לישראל עם בתה לפני כ- 12 שנים. כמו ניצולי שואה אחרים, היא חיה בצמצום רב וחסכה שקל לשקל על מנת לרכוש מזגן לדירתה הצנועה בפתח תקוה.

"הטכנאים שהגיעו להתקין את המזגן עשו עבודת התקנה גרועה מאד", סיפרה אתמול נלי (57), בתה של שילמן. "הם פגעו במזגן עצמו, לקחו 650 שקל וסירבו לתת לאמא קבלה כלשהי או אחריות על העבודה. הם רק צעקו לה "סבתא, תביאי את הכסף", לקחו את התשלום ורצו להסתלק".

האם ובתה ירדו למטה יחד עם המתקינים והתפתח ביניהם ויכוח חריף. "אמא ניסתה למנוע מהם לעזוב את המקום ועמדה מול המכונית שלהם. אני התקשרתי למשטרה ועד שהשוטרים יגיעו רציתי לעזור לאמא למנוע מהטכנאים לברוח, אז נשכבתי מתחת לגלגלים של המכונית שלהם", מתארת נלי את האירוע הקשה שעברה.

"הגיעו שוטר ושוטרת שלא שאלו שאלות. הם דחפו את אמא שעמדה מול המכונית, הפילו אותה על הכביש וגררו אותה הצידה כמו בובת סמרטוטים. אני ניסיתי להגן עליה ולהרחיק ממנה את השוטרים, ואז הם התנפלו עלי והיכו גם אותי".

האם ובתה, שנחבלו ונזקקו לטיפול רפואי, הגישו תלונה למחלקה לחקירות שוטרים. אבל שלושה חודשים לאחר הגשת התלונה נודע להן שלא רק שמח"ש (מחלקת חקירות שוטרים במשרד המשפטים) החליטה לא לחקור את האירוע "מחוסר עניין לציבור", אלא שמשטרת פתח תקוה החליטה להגיש נגדן כתב אישום.
סעיפי האישום כוללים תקיפת שוטרים ואיומים על שוטרים. כמו כן נטען כי דווקא האם הקשישה היא זו שנשכבה מתחת למכונית, ניסתה לנשוך את השוטרים ואיימה עליהם.

מאז קבלת ההודעה על הגשת כתב האישום נגדה מסרבת הקשישה בת ה- 80 לצאת ממיטתה ורק ממררת בבכי. "זה גזר דין מוות לאמא", אמרה אתמול בכאב בתה.

"איך היא יכולה להישכב מתחת לגלגלים של מכונית? היא בקושי הולכת. איך היא יכולה לנשוך? אין לה שיניים בכלל. אמא לא מאמינה שאחרי שהיא ניצלה מהנאצים בשואה, זה מה שעושים לה במדינת ישראל".

דובר מחוז המרכז במשטרה, סגן ניצב שלומי שגיא, מסר בתגובה: "מדובר באירוע אלים במיוחד, בו תקפו האם ובתה את השוטרים שהגיעו למקום, הכו אותם ואיימו עליהם. לאחר חקירה ובדיקה של האירוע הוחלט על הגשת כתב אישום נגד השתיים, שההאשמות החמורות המפורטות בו מדברות בעד עצמן".

קישורים:

מודעות פרסומת

כפר הנוער מאיר שפיה – תקיפה ואונס של נער בן 14 בין כתלי הפנימיה

ערוץ 2 – נובמבר 2008. – אוהד (שם בדוי) בן 14 שהותקף בנובמבר 97 בידי חבריו בכפר הנוער "מאיר שפיה" ליד זיכרון יעקב, התוקפים קיבלו עונשים מגוחכים (קנסות של 2,000 שקל). עשר שנים לאחר מכן החליט הנער לתבוע מיליוני שקלים מהנערים, הפנימיה, ומשרד החינוך.
.
אירוע התקיפה והאונס
כיום אוהד בן 25 ומספר אירוע האונס: "הם נעלו עלי את הדלת, שאפשר לנעול אותה מבפנים, אי אפשר לפתוח מבחוץ, הם הקיפו אותי שלושתם, אחד תפס לי את הידיים, אחד את הרגליים, והבחור שביצע למעשה את רוב המקרה, פשוט עלה עלי. … אחד הדברים שלא הבנתי זה איך שכל ההנהלה ישבה פה באותו יום, וזה קרה ממש ממול, והם לא שמעו שום דבר מהחלון".
.
חצי שעה אחרי האונס כל הפנימיה כבר ידעה, הילדים הציקו לו לאן שהלך אוהד, הטיחו בו עלבונות. עוד באותו יום מנהל הכפר, קרה לאוהד ולאחד הנערים לשיחת בירור.
.
שיחת בירור אצל מנהל הפנימיהאוהד מספר על שיחת הבירור עם מנהל הפנימיה: "זה היה כאילו שיחת בירור פתטית, מאוד פתטית, כאילו, 'מה היה? , איך היה?, למה קרה?, טוב, תשמרו על מרחק אחד מהשני', הוא יותר נלחץ מהקטע שמשהו רע קרה בפנימיה שלו, בזמן הניהול שלו והוא פחד נורא נורא שזה יצא מכתלי הכפר"
ארבע ימים לאחר האונס הוריו של אוהד לקחו אותו להגיש תלונה במשטרה, אוהד נשאר עוד 4 שנים בפנימיה לבד בלי חברים. בשנת 2000 הורשעו התוקפים, שניים מהם הודו בביצוע מעשה סדום , אחד הורשע בתגרה, אף אחד מהשלשה לא ישב יום אחד בכלא.
.

.
נקודות:
  • הנער הותקף ונאנס ע"י חניכי פנימיית "מאיר שפיה", בה שהה כחניך. התקיפה והאונס נעשו בין כתלי הפנימיה.
  • הנהלת הפנימיה לא ערכה בירור, לא פרסמה דו"ח, ולא הגישה תלונה במשטרה, למרות שמנהל הפנימיה ערך שיחה עם הנער מיד לאחר אירוע התקיפה והאונס.
  • שניים מהנערים הורשעו בתקיפה ומעשה סדום, אחד הורשה בתגרה.
  • הנער נאלץ לשהות עוד ארבע שנים בפנימיה כשהוא סובל מניכור, ובדידות.

קישורים:

ביקשה סיוע מקלט לנשים מוכות – יצאה עם 10 חודשי מאסר והרווחה דרשה להוציא את ששת ילדיה מחזקתה

דע/י כי האזרח יודע איך הוא נכנס ללשכת הרווחה, אך אינו יודע איך התיק שפותחים לו שם יסגר, מתי, ואם בכלל. לפעמים הוא נכנס עם בעיה סוציאלית כלשהי, ואז נוצרות לו שם בעיות הרבה יותר קשות, שלא עלו על דעתו.
להלן סיפור אשה שביקשה סיוע מקלט לנשים מוכות תיק מספר 003265/07 – בית משפט השלום רמלה.
האשה, אמא לששה (הנאשמת), קשת יום, נכנסה למקלט לנשים מוכות עם ילדיה. האשה עזבה איור - ביקשה סיוע במעון נשים מוכות - הרווחה רצתה להוציא מחזקתה את ששת ילדיהבאופן פתאומי את המקלט. באותה עת היה בנה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. לדבריה לא ניתן לה לפגוש בבנה אלא באישור העו"ס בקהילה. היא פנתה לעו"ס, וכשהבינה כי יש כוונה להוציא מחזקתה את שאר ילדיה תקפה את העו"ס. הנאשמת גידפה את העו"ס וכינתה אותה "זונה" משכה בשערותיה והפילה אותה לרצפה, לעו"ס נגרמו שריטות באמת היד וברגל.
הנאשמת הופנתה לשירות מבחן. לנאשמת אין הרשעות קודמות, הודתה והביעה חרטה על מעשיה. שרות המבחן לא התרשם כי הנאשמת היא בעלת קוים אלימים, וביצוע העבירה התרחש על רקע תחושת חוסר אונים בעקבות אשפוזו של בנה והחשש להוצאת שאר ילדיה מחזקתה, ולכן הגיבה בצורה מכשילה. כיום כל ילדיה של הנאשמת מצויים בבית ומסודרים במסגרות ההולמות את צורכיהם. שרות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית מאחר וראה כי היא מגייסת כוחות לשמירה על תפקוד המשפחה. השופט גזר על הנאשמת מאסר של 10 חודשים, מתוכם 4 עבודות שירות והיתרה על תנאי ל- 36 חודש.

במאמרה "להתרחק מרשויות הרווחה" כותבת פרופ. אסתר הרצוג על סיפורם של חיים וויולט חביבי: "המסקנה העגומה היא שאם אתם עניים וחלשים אל תתקרבו לרווחה, כי ילדיכם עלולים להילקח מכם …המעשה שעשו בני הזוג הוא אכן מסוכן וראוי לכל גינוי. יחד עם זאת, בשום אופן אין מדובר בטירוף. המעשה תוכנן ואורגן בקפידה. יותר מכך, הוא נעשה מתוך התכוונות למסרים אידיאולוגיים: כנסיית הבשורה מבטאת את סמלי האמהות, החמלה והסבל האנושיים. מתכנני המעשה לקחו בחשבון שהוא יביא להתעניינות עולמית והם בשום אופן לא התכוונו להסב כל נזק שהוא לאדם או למקום המקודש …. העוצמה חסרת הרסן שבידי רשויות הרווחה, הפועלות באופן אלים בסוגיית הוצאת ילדים מהבית. הן יעשו הכל כדי למנוע ביקורת המאיימת על המונופול הטוטלי שלהם על 'טובת הקטין'. …. רשויות הרווחה התעלמו מהחלטה מפורשת זו של בית המשפט העליון והמשיכו במאמציהן להוציא את הילדים מחזקת הוריהם. המשפחה כולה ברחה אז והסתתרה במשך תקופה ארוכה בשטחי הרשות הפלשתינית. כאשר שבה המשפחה לישראל, כנראה משום שחברי כנסת שונים הבטיחו לסייע, נלקחו הילדים למוסדות הרווחה וחיים חביבי נאסר, בשל "חטיפת ילדיו" ושיתוף פעולה עם האויב. המסקנה העגומה היא שאם אתם עניים וחלשים אל תתקרבו לרווחה, כי ילדיכם עלולים להילקח מכם. קרוב לוודאי שזה לא יעזור לכם, כי הרווחה תגיע אליכם בכל זאת. ילדיכם, הם משאב מאד מבוקש וזמין מבחינתם."

עברת התקיפה של הנאשמת לעיל ראויה לגינוי, יחד עם זאת מדובר באשה ללא עבר פלילי, וללא קווים אלימים אשר פנתה ללשכת הרווחה לקבלת סיוע. לשכת הרווחה רמלה החליטה להוציא את ילדיה מחזקתה. לבסוף נמצא פתרון ראוי לילדים בחזקת הנאשמת. אין אנו יודעים על סיפורה הסוציאלי הקשה של הנאשמת ולא של רבים כמותה וזה עקב ה"חיסיון" ו"הדלתיים הסגורות" של שירותי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה. ה"חיסיון" מאפשר לשירותי הרווחה לעשות ככל העולה על רוחם רחוק מהביקורת הציבורית. שירותי הרווחה יודעים כי ביום שבו יוסר החיסיון, משרד הרווחה יקוצץ ב-90% כי הציבור לא יסכים למדיניותם. לפיכך הם תמיד יתנגדו ויכשילו כל חקיקה הנוגעת לחשיפת פיסקי דין של בתי משפט לענייני משפחה, גם כשפרטיות בעלי הדין נשמרת.

קישורים: