עפרה ענקרי על תסקירים ואבחונים של משרד הרווחה

22.08.2017 – עפרה ענקרי על תסקירים ואבחונים של משרד הרווחה המדברים בשפה אחת ודברים אחדים נגד ילדים ובני משפחותיהם להוצאת הילדים מהבית למוסדות, אומנה ואימוץ. האבחונים והתיוגים גורים נזק לילדים מאחר והם מוצאים מתוך המעגל הסוציאלי שלהם למקומות אפלים ומרוחקים.

השופטת חנה בן עמי על תסקירי פקידות הסעד

ערוץ 1 – פברואר 2017 – השופטת חנה בן עמי בעודה על כס המשפט פסקה והתריעה נגד התסקירים של רשויות הרווחה ואף פנתה בעניין למבקר המדינה.

השופטת חנה בן עמי: "לי יש קושי עם התסקירים האלה, זה כר פורה לטעויות. בסופו של יום החומר שיש בידיה (בידי פקידת בסעד) ושהיא יכולה לבסס המלצה הוא זעום. תסקיר שמבוסס על נתונים שנאספו מהשטח, זה היה מאוד נדיר. היה תסקיר שנקט עמדה…."

פקידות הסעד רות פרל ועינת צור נקנסו ב- 18,000 שקלים

תסקיר פקידת סעד - מחריב כל חלקה טובה
תסקיר פקידת סעד – מחריב כל חלקה טובה

פקידת הסעד נקנסה ב- 18 אלף , דוד רגב , ידיעות אחרונות , 22.03.2005

תקדים: אב גרוש תבע באון אישי פקידת סעד שהתרשלה בטיפול בו ובילדיו – וזכה.
האב המטורטר שחש כי נגרם לו נזק, תבע באופן אישי את רות פרל ואת המנהלת שלה עינת צור. בכתב התביעה טען כי רות פרל ועינת צור התרשלו במילוי תפקידן, וכי בכך נגרמה פגיעה לו ולילדיו. בית המשפט הסכים איתו וקנס את פקידות הסעד הנתבעות.

לקריאת / הורדת הכתבה המלאה הקלק כאן

פקידת הסעד רות פרל ועינת צור נקנסו ב- 18 אלף , דוד רגב , ידיעות אחרונות , 22.03.2005

 

פקידת אימוץ המליצה על ניתוק הילדים מאימם מבלי שפגשה בהם

פקידת סעד המליצה על ניתוק הילדים מאימם מבלי שפגשה בהם , יורם ירקוני , 23.11.1995 , ידיעות אחרונות

התברר בבית משפט מחוזי בירושלים. האם הביולוגית ופרקליטה הגישו למשטרה תלונה נגד הפקידה.
פקידת הסעד חיברה דו"ח על מצבם של ילדים שהיו מועמדים לניתוק מאימם הביולוגית, מבלי שראתה כלל את הילדים במהלך השנתיים שקדמו לדו"ח.

כך פסק בית המשפט המחוזי בירושלים. בעקבות קביעתו הגישו האם ופרקליטה, עו"ד צבי ריש, תלונה למחלק ההונאה של משטרת ירושלים נגד פקידת הסעד שחיברה את הדו"ח.
עו"ד ריש התלונן במשטרה, שפקידת הסעד הגישה דן"ח שקרי לבית המשפט, ובכך גרמה לשיבוש הליכי המשפט וגם הפרה את חובתה כפקידת סעד לענייני אימוץ לבית המשפט.
עו"ד ריש דורש להעמיד את פקידת הסעד לדין משמעתי ולהשהותה עד לסיום החקירה בפרשה…

לקריאת / הורדת הכתבה המלאה הקלק כאן

פקידת סעד המליצה על ניתוק הילדים מאימם מבלי שפגשה בהם , יורם ירקוני , 23.11.1995 , ידיעות אחרונות

השופטת חנה בן עמי מדברת על פשעי עובדות סוציאליות

באדיבות "הרהורים על משפחה וילדים" – במסגרת ועידת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד, מיסודה של הקואליציה למען הילדים והמשפחה, שהתקיימה בנמל תל אביב, 29 אוקטובר 2013, הרצתה כבוד השופטת המחוזית בדימוס חנה בן-עמי על תופעת העבריינות בקרב עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה.להלן חלק מדבריה של השופטת (בתחתית המאמר מובא הנאום המלא בסרטון):
"מאד קל לסווג את האנשים הפגועים האלה כאנשים סהרוריים ואלימים, וממילא לקפוץ למסקנה כי אין לייחס משקל לדבריהם.

בכך אינני אומרת כי כשאדם שרוי במצוקה קשה, והדברים שהוא אומר אינם מצטיינים בנחמדות וברוגע, יש לתייג אותו כאדם אלים, ולהתעלם מטענותיו לגופן. נכון שחשוב להיות נחמד ולדבר בנימוס, אך תפקידם של אלו שעושים במלאכה, להתייחס לעיקר. אם מישהו מבצע עבירה, יש להעמידו לדין, אך לא יכול להיות שמי שסגנונו אינו מוצא חן בעיני פקיד סעד, יתוייג כ"מסוכן", ויישללו ממנו זכויות יסוד, כמו למשל, ימנעו ממנו בפועל לראות את ילדיו.

תפקידם של עובדי ציבור שמקבלים את שכרם מהקופה הציבורית, להכיל את אלו שמרגישים שנגרם להם עוול, שנגזל מהם היקר להם מכל, והעיקר, בטרם קפיצה למסקנות, יש לאסוף נתונים, לבדוק את העובדות לאשורן, וללא משוא פנים ושיקולים זרים, ולהביא בפני בית המשפט תמונה אמיתית של הממצאים אליהם הגיעו אחרי חקירה ובדיקה את הלבטים, את מכלול הדעות, ואת המסקנות המנומקות. גם אז, מלאכת ההכרעה היא של השופט וההמלצה (של פקידת הסעד) צריכה להשאר בגדר המלצה בלבד."

תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט, התסקיר זה לא טיוטא של פסק דין

"תפקידו של התסקיר הוא לתת לשופט מידע אמיתי, אובייקטיבי, מהימן ושלם. התסקיר צריך להציג עובדות. התסקיר זה לא טיוטא של פסק דין.

השופט צריך לשקול שיקולים רחבים, ולהגיע למסקנה שהוא יגיע אליה.

תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט, בוודאי לא להיות המוציא לפועל של פסק הדין.

הוא בסך הכל, צריך להביא נתונים, צריך להביא עובדות, וצריך לאפשר לשופט לראות את התמונה בכללותה."

השופטים נוטים לסמוך על התסקירים המוגשים להם על ידי פקידות הסעד

"לצערי, מאז שהדברים האלה נכתבו, המצב לא השתפר. על השופטים מוטל עומס
אדיר, וכשיש פקיד סעד שמתוקף החוק, כך נראה, יכול להקל עליהם את העבודה,
וכשמדובר באיש ציבור מקצועי ולכאורה נייטרלי, הם נוטים לסמוך על התסקירים
המוגשים על ידו, וממילא זונחים במשהו את החובה המוטלת עליהם, להגיע למסקנה
שלהם, לאחר בדיקת מכלול הראיות והטענות, ואיזון בין הדברים."

פקידי סעד אינם נחקרים בחקירה נגדית בבית משפט. הדברים (של פקיד הסעד) נלקחים כתורה למשה מסיני

"יתר על כן, כשיש תביעת נזיקין שעניינה כסף, ומומחה רפואי נותן חוות דעת, ומציין שאחוז הנכות של אדם מסויים הוא כזה או אחר. אותו מומחה מוזמן לעלות על דוכן העדים, הוא נחקר בחקירה נגדית, ולא מניחים לו עד שבודקים כל משפט וכל טענה שלו.

כשמדובר בעובד סוציאלי שנותן תסקיר, למרבה הצער, לא ניתן לצדדים לחקור את פקיד הסעד.

הדברים (של פקיד הסעד) נלקחים כתורה למשה מסיני. על זה מסתמכים, ועל זה בונים תוצאות, שבעצם התוצאה שלהם יכולה להוות נזק, לא רק לקטין, אלא לכל המערכת המשפחתית שבתוכה הוא גדל.

זה לא סוד שלפקידי סעד אין מיומנויות של חקירה, ובדיקת מהימנות הדברים המושמעים באזניהם.

ולמרבה הצער, גם כאשר לא קיימת אצלם אג'נדה כזו או אחרת, נטיית ליבם היא להתרשם מן הצד החיצוני של בעל הדין העומד בפניהם, ממתק שפתיו, מהחיוך שלו, מהאחריות שהוא לוקח על עצמו. מהבעת חרטה על מעשיו,ולא פעם ההתייחסות שלו לפקיד הסעד שבפניו הוא עומד, מנחמדותו ומהכושר שלו להרשים את פקיד הסעד."פקידות הסעד כותבות תסקירים המתבססים על דעות קדומות

"מהתיקים שבהם דנתי, והם לא מעטים. ההתרשמות שלי, שכשמדובר בפקיד סעד,
גם בהנחה שמדובר באנשי מקצוע מוכשרים בתחומם, לא זאת שאין להם הכלים או
המיומנויות הדרושים לצורך חקירה ובדיקת הראיות, אלא שגם במיומנויות שיש
להן, הן לא עושות שימוש מושכל, אלא ההתרשמות שלהן בנושאים מסויימים.

מלכתחילה הן מגיעות עם נטיות לב, ועם דעות קדומות, ולמרבה הצער, נוכח
הכח שניתן בידיהן, הן ע"י המחוקק והן ע"י השופט, הם רואים את העמדה שלהן,
שכאמור היא פרי של עמדות ראשוניות מוטות, ובדיקה לא מיומנת את השורה
האחרונה, את פסק הדין אליו יש להוביל את השופט.

ובסופו של יום, להכתיב לו את עמדתן, ובמקרים שאותם הם רואים מתאימים, לא להשאיר לשופט ברירה, אלא להגיע ליעד, לשם הם מובילים אותו."

ביצוע נתק מכוון של הילד מהוריו, כדי ליצור תשתית להכרזתו כבר אימוץ

"כאשר מוציאים ילד מהבית והם מעוניינים להעבירו להליך של אימוץ למשל, מחזיקים אותו בבית מעבר, רחוק מאד מהבית של ההורים, לא מאפשרים ביקורים. מציירים דמות דמונית, בסופו של יום, כעבור שנים, כשמגישים בסופו של דבר בקשה להכרזת הילד בר אימוץ, אפילו אם השופט מגיע למסקנה,

שמלכתחילה לא היה מקום להוציא את הילד הזה מהבית, הילד הזה כבר שנתיים לא היה בבית, כל המערכת כבר השתנתה, הוא כבר גדל בבית של משפחה אחרת.

אומר השופט לעצמו: נכון, מלכתחילה לא היה צריך להוציא את הילד מהבית, אבל עכשיו אני לא יודע אם זה טוב להחזיר אותו. האם טובתו שאני אחזיר אותו, כי הנסיבות השתנו. ילד זה לא חפץ, זה לא עציץ, לא מניחים אותו ומשקים אותו ומסיימים בזה את הפעולה. ילד גדל, והוא גדל בנסיבות מסויימות ובמערכות מסויימות, אחרי שנתיים כבר אין טעם להחזיר את המצב לקדמותו, זה לא יהיה לטובת אף אחד מן הצדדים…"במקרים רבים, התסקירים של העובדות הסוציאליות, מהווים אבן נגף בדרכו של השופט להגיע לחקר האמת

"למרבה הצער, התרשמותי היא, כי במקרים רבים עמדות העובדים הסוציאליים,
והתסקירים המוגשים על ידם, לא רק שאינם עוזרים לבית המשפט להגיע לחקר האמת,
אלא שהם מהווים אבן נגף בדרכו של השופט להגיע לחקר האמת.

ההנחה שלי היתה שכשמוגשת בקשה להכריז על קטין בר אימוץ, נעשה הדבר לאחר
שכל פרט נבדק לגופו, ושנשות המקצוע החתומות על הבקשה והתסקירים, הגיעו
למסקנה שהצעד הדרסטי כל כך שהן מבקשות – קריעת ילד מחיק משפחתו הביולוגית,
הינו הצעד ההכרחי בנסיבות הענין.

לצערי, עד מהרה נוכחתי שלא כך הם פני הדברים.פעם אחר פעם
נדהמתי לגלות, כי לפקידות הסעד יש ענין בתוצאה שאליה הן חותרות, ולצורך זה
כמעט כל דרך כשרה בעיניהן. החל מהנתק שהן יוצרות בין הקטין למשפחתו,
אחזקתו בבית מעבר המרוחק ממקום מגורי ההורה, השמת מגבלות על דרכו של ההורה
לקיים ביקורים.

כשלוקחים ילד ומרחיקים אותו מנצרת לירושלים, מגבילים את ההורה לביקור של
שעה בחודש, ואז כשהוא מאחר בחצי שעה באוטובוסים, ובדרכים הקשות שהוא צריך
בהן להגיע, אומרים לו: "סליחה איחרת, הילד כבר לא יכול לראות אותך…",
ושולחים אותו חזרה לביתו.

ואם חס וחלילה, הוא פעם אחת איננו מסוגל להגיע, כי חלה איזו תקלה, אז מייד
פונים לבית המשפט ואומרים "שההורה אינו מעוניין בילד…הנה עובדה שהוא לא
הגיע…"

שיבוש הליכי משפט: מקרים של מצג שווא, העלמת מסמכים, העברת מידע מוטעה לשופט ובזיון בית משפט

"יתר על כן, נתקלתי במקרים של הצגת מצג לא אמיתי בפני בית המשפט. העלמת
מסמכים מעיני בית המשפט, העברת מידע מוטעה לצדדים, אפילו בהתייחס להחלטות
כתובות, ותקצר היריעה

אני רוצה להתייחס לשני מקרים, שבהם ההתרשמות שלי היתה כל כך קשה מדרך פעולתן של פקידות הסעד.

אמנם לקראת סוף הדיון הבהרתי שלדעתי יש מקום לבדוק את האפשרות להחזיר את הילדים למשפחתם.

הוספתי שלאחר הנתק הממושך ובנסיבות שנוצרו, יש מקום לעשות זאת בהדרגה, תחת פיקוח וליווי צמוד.

התשובה החד משמעית של פקידות הסעד היתה: שאם בדעתי להחזיר את הילדים לרשות האם או ההורים, הן לא ישתפו פעולה! (בזיון בית משפט).

חשבתי כי אם הן סבורות שטובת הילד מחייבת אחרת, הן תעמודנה על מתן פסק דין
עליו יוכלו לערער, או יאפשרו החזרת הילדים תחת פיקוח כדי להגן עליהם מהבית
"המסוכן", ממנו חששו כל כך כשהוציאו אותם, אבל שום דבר מאלו לא קרה, וכך
הוחזרו הילדים למשפחותיהם, כשהשאלה שליוותה אותי לאורך זמן היתה:

אם אמנם באיזשהו שלב באמת הן שקלו את טובת הילדים, כשלעצמי סברתי כי הילדים
הוחזרו לאלתר כדי למנוע כתיבת פסקי דין שיפרטו את המצב. כדי שקלונם (של
פקידי הסעד) לא יתגלה ברבים.

למרות שלא נזקקתי לכתוב פסק דין, כי הילדים הוחזרו בהסכמה של פקידות
הסעד, טרחתי וכתבתי פסקי דין מפורטים, וטרחתי להעביר את זה ליועץ המשפטי
לממשלה, כמו גם לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שהיה אמור להוות ערכאת
ערעור על פסקי דין של בתי המשפט למשפחה.

נשיא בית המשפט השיב לי במלים אלו:

"קראתי את פסקי הדין בעיון רב ובהתרגשות מרובה, ונראה לי כי היטבת להאיר
בפסקי הדין את כל הזוויות הראויות להארה. נראה לי גם שפסקי הדין הללו
מצביעים על מידה רבה של אומץ לב שיפוטי ועל כך את ראויה למלוא ההערכה."

אני לא סבורה שצריך אומץ לב שיפוטי כדי לכתוב פסק דין. תפקידו של השופט
לראות, להאזין, להיות רגיש ולהגיע לתוצאה הנכונה ללא משוא פנים. בשביל זה
לא צריך אומץ. בשביל זה צריך יושר לב, ורצון לבדוק את הדברים לגופם."

התנהלות פקידות הסעד גובלות בפלילים

עוד ציינה השופטת כי התנהלות עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה גובלת בפלילים.

להלן חלק מן העבירות המבוצעות על ידן:

עבירות של סחיטה ואיומים על מומחים והדחת עדים

המומחים של משרד הרווחה, שמעידים בבית משפט, מקבלים את שכרם ממשרד
הרווחה, ולכן, הם תופרים לרוב, חוות דעת על פי דרישת הלקוח. אם המומחה מעז
לכתוב חוות דעת שמנוגדת לדעתן של פקידות הסעד, הן מאיימות עליו, כי אם לא
יישר עימן קו, תקופח פרנסתו.

העברת דיסאינפורמציה למשפחות אומנה עם אופק לאימוץ

פקידות סעד משקרות למשפחת האומנה אצלה נמצא הילד ונוטעות בה תקוות שווא,
זאת באומרן למשפחה כי הילד יגיע לאימוץ, למרות שכלל לא ניתן פסק דין
בנושא. כל זאת, בניגוד לכללי האתיקה.

הפרת חסיון בניגוד לחוק

עבירות מידע חסוי ומסווג לגורמים שונים, בכלל זה, העברת מסמכים חסויים. כל זאת, בניגוד לחוק המחייב אותן לחסיון.

בזיון בית משפט

אינן משתפות פעולה עם השופט, ומבזות את בית המשפט. מתעלמות מקביעותיה של השופטת, שהן עבורן בבחינת אות מתה.

חטיפת ילדים בחסות פרצות החוק, תוך שימוש לרעה בכח המשרה

ילדים מוחזקים בני ערובה במתקני כליאה של משרד הרווחה. כל זאת בחסות פרצות בחוק.

את מהלך החטיפה הן מפעילות תוך שימוש לרעה בכח המשרה, ובכח הרב שנתן להן המחוקק.

פועלות בניגוד לאמנת זכויות האדם של האו"ם

מתנהלות כמו במשטרים טוטאליטריים, ופועלות בניגוד לאמנת האו"ם לזכויות אדם, הקובעת כי זכותו של כל אדם להליך משפטי הוגן.

מנסות למנוע זכות יסוד זו של ההורים להשתתף בדיונים משפטיים הנוגעים לילדיהם. מסתירות את חומר הראיות מפני ההורים.

מניפולטיביות ומוציאות דיבה על הורים

ממציאות סיפורי מעשיות על ההורים. הבדיה המפורסמת, השגורה, והאהובה ביותר בפי עובדות סוציאליות היא – "ההורים אלימים",

כל זאת תוך שימוש במלים גבוהות וסופרלטיבים, על מנת להפעיל הליך שכנוע פסיכולוגי על השופט.

סחר בילדים לאימוץ

יוצרות מעגל שמוביל לאימוץ כפוי. מסרבות לפיתוח תכנית טיפול מתאימה של
תמיכה בקהילה, כי תכניות טיפול כאלו יקטינו את מספר הילדים לאימוץ, והדבר
יפגע במשפחות שמבקשות לאמץ ילדים. נוקטות סחבת משפטית על מנת להתיש את
ההורים

שיבוש הליכי משפט, העלמת ראיות, ופגיעה בסמכותו של השופט

מעלימות מסמכים משפטיים, לעיתים בתואנה המעוררת גיחוך שהיא: "חסוי מפני שופט…"

פגיעה והתעללות בילדים חסרי ישע

העבירה החמורה ביותר של פקידות הסעד היא התעללות נפשית קשה, והזנחה
רגשית, זאת באמצעות ניתוק אכזרי מהוריהם, וכליאתם בבתי מעבר למשך תקופה
ארוכה. עבירה זו נובעת בראש וראשונה מכך שהן מתייחסות לילדים חסרי ישע כאל
חפצים דוממים, שאפשר לאפסן אותם לתקופה ארוכה בבוידם, ואז לשלוף אותם
בעיתוי המתאים, ולשנע אותם ליעד אחר.

כך מעידה העובדת הסוציאלית על ההידרדרות שחלה במצבם של ילדים, בשל השהות בבית המעבר:

"במשך התקופה הארוכה שהילדים היו בבית המעבר, בלא שהיתה להם הזדמנות לפגוש
את אמא להם, חלה הדרדרות במצב הילדים הגדולים במיוחד. במיוחד במצבו של
הגדול. בן 5 וחצי, ילד חכם, אינטליגנט. מבחינה רגשית נמצא בייאוש טוטאלי.
סימני דכאון ותופעות אלימות כלפי הילדים וכלפי עצמו. מצבים שבהם נמצא
בהשתוללות גמורה. הסכנה הן כלפי עצמו והן כלפי ילדים. כשלא משתולל, יש
התכנסות בתוך עצמו. עיניו בוהות ועצובות.עד הזמן האחרון נאחז במטפל האישי
שלו. לאחרונה נחבל ופוגע בקשרים אותו מטפל. מקלל ויורק."

ומסיימת השופטת בדבריה:

"לצערי, שום דבר לא תוקן מאז, ואנחנו נמצאים באותו מקום שהיינו, כשפקידות הסעד צוברות כח.

בטוחות שעמדתן היא בעצם פסק הדין שעל השופט לחתום עליו".

גילוי נאות:

אותן עובדות סוציאליות עברייניות, המשיכו לעבוד במשרד הרווחה כרגיל, ולא
הועמדו לדין פלילי ו/או אזרחי, זאת בשל מסגרת מדיניות טיוח של משרד הרווחה,
שהיא דבר שבשגרה.

פיני פישלר, עו"ד – המונח 'עובד רווחה' לא מובן – אחרי שמגיעים אליהם צריכים חבר'ה קדישא

פיני פישלר, עו"ד – המונח 'עובד רווחה' לא מובן – אחרי שמגיעים אליהם צריכים חבר'ה קדישא
29 במאי 2014 – ערב עיון הקואליציה למען הילדים והמשפחה
בית ברודט לתרבות יהודית
עובדים סוציאליים כותבים מה שהם כותבים. אף אחד לא בודק, אף אחד לא מבקר. הבאתי דוגמא שלי אישית, לא של מישהו אחר, תיכף אתן לכם אותה. יושבים וכותבים, מוציאים ילדים, מרחיקים ילדים.

מדברים איתי על מתאבדים, אני יכול גם את זה להסביר לכם. לא כל אחד בנוי במבנה האישיות שלו כשש עלי קרב. יש אנשים שרגילים היו למסגרת של שקט, שלווה, מקום עבודה מסודר, אישה, ילדים, הכל היה בסדר, אבל כשהתחיל הגל, הסערה – הם לא רגילים לסערה שמזעזעת אותם. . .

אדם נורמטיבי, מוזמן לתחנת משטרה בתלונה הזויה.

לא צריך ללמוד פסיכולוגיה, לא צריך תואר שלישי או פסיכיאטריה. מבינים שבן אדם מכל החזיתות מגיעים אליו כל מיני גורמים שהוא לא הכיר אותם קודם, הוא מאבד את השפיות שלו.

הוא צריך ללכת לדיון לרבני, הוא צריך לבקש אישור מהעבודה, ואחרי שבועיים עוד פעם יש לו דיון. עוד פעם הוא צריך לבקש אישור, ופתאום יש לו חקירה במשטרה, ופתאום אומרים לו: "אדוני, אתה עצור לשלושה ימים", והוא יוצא ממקום עבודה, ולאט-לאט, הסדר יום שהוא היה רגיל אליו, השקט, האישה, הילדים, הכל היה מתוקתק, ופתאום הכל קורס.

אני סבור שהמערכות, עד היום, לא מבינים את הסיטואציה.

עובדי רווחה, אני בכלל לא מבין את המונח: "עובד רווחה". כל מי שמגיע אליהם הוא צריך רווחה? אחרי שהוא מגיע אליהם הוא צריך חבר'ה קדישא.

ולכן הסחרור הזה . . .

הסדרי ראיה? שעתיים בשבוע. זו מכה. בן אדם היה רגיל לראות את הילדים שלו יום-יום, שעה-שעה. לא כל אחד מסוגל לעבור את זה, והמערכות רואות את התופעה של ההתאבדות, רואות את התסקירים, ולאף אחד לא איכפת. אין גוף מפקח.

אתם יודעים, הפגישות עם 'המומחים'. בהתחלה נפגשים עם האמא לבד, להוציא כסף. אחר כך נפגשים עם הילד לבד, להוציא כסף. אחר כך נפגשים עם האבא לבד, להוציא כסף. ואז יושבים גם עם האמא וגם עם האבא, להוציא כסף, ואז יושבים גם עם האמא, גם עם האבא וגם עם הילד, להוציא כסף, וכך העסק הזה מתנהל…

שתבינו שתיק שהיה צריך להסתיים מקסימום שנה-שנתיים, הגיע לבית המשפט העליון עם תילי-תילים של מילים, אבל המסר שאני רוצה להגיד לכם. צדק גם אם נעשה, אתם יכולים לנצח בעליון, ולרדת נכים בכסא גלגלים עם דגל ישראל של מנצחים בטירוף של חושים, איפה היתה המערכת כל השנים? איך המערכת לא בדקה את השיטה הזו של הגברת?

איך מכון שלם שאמור היה להיות תחת פיקוח, איש עד היום לא בדק מה קורה שם.

המסר הוא שאסור לוותר. צריך להילחם. אסור להאמין למכון וגם לאלה שמוציאים תסקיר, צריך לבדוק בציציות מה ההכשרה ואיך העסק עובד.

השופטת חנה בן עמי – ביקורת קשה על התנהלות פקידות סעד ובתי משפט לענייני משפחה

אוקטובר 2013 – כבוד השופטת חנה בן עמי בכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות סעד: תסקיר פקידת הסעד הוא לא טיוטה של פסק דין.

נכון שחשוב להיות נחמד ולדבר בנימוס, אך תפקידם של אלו שעושים במלאכה להתייחס לעיקר. אם מישהו מבצע עבירה יש להעמידו לדין, אך לא יכול להיות שמי שסגנונו אינו מוצא חן בעיני פקיד סעד, יתוייג כמסוכן וישללו ממנו זכויות יסוד, כמו למשל, ימנעו ממנו בפועל לראות את הילדים שלו.
מלאכת ההכרעה היא של השופט, וההמלצה של עובדת סוציאלית צריכה להישאר בגדר המלצה בלבד.

תפקידו של התסקיר לתת מידע אמיתי, אוביקטיבי, מהימן ושלם. התסקיר צריך להכיל עובדות, את העבר של המשפחה,את הסביבה, את המצב הנפשי, הוא צריך לנתח את הנסיבות שהעומד מולם הגיע למצב שהוא נמצא, ובסופו של דבר כשהתסקיר מוגש, הוא לא טיוטה של פסק דין.
הוא צריך להביא בחשבון שהשופט צריך לשקול שיקולים רחבים ולהגיע למסקנה שהוא יגיע אליה.

תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט ובוודאי לא להיות המוציא לפועל של פסק הדין. הוא בסך הכל צריך להביא נתונים ועובדות, וצריך לאפשר לשופט לראות את התמונה בכללותה.
לצערי, מאז שהדברים הללו נכתבו המצב לא השתפר.
כשיש פקיד סעד שמתוקף החוק, יכול להקל על השופט את העבודה, וכשמדובר באיש לכאורה ניטרלי, השופטים נוטים לא לבדוק את התסקירים המוגשים על ידם.

כשמדובר בעובד סוציאלי שנותן תסקיר, למרבה הצער, לא ניתן לצדדים לחקור את פקיד הסעד. הדברים נלקחים "כתורה למשה מסיני", על זה מסתמכים ועל זה בונים תוצאות שבעצם התוצאה שלהם יכולה להיות נזק לא רק לקטין אלא לכל המערכת המשפחתית.
זה לא סוד שלקציני מבחן כמו לפקידי סעד אין מיומנויות חקירה או מהימנות המושמעים באוזניהם, ולמרבה הצער, נטיית לבם היא להתרשם מהצד החיצוני של בעל הדין המופיע לפניהם, ממתק שפתיו, ולא פעם להתייחסות של ההורה לפקיד הסעד ומנכונותו להרשים את פקיד הסעד.
מהתיקים שבהם דנתי, והם לא מעטים, ההתרשמות שלי, כשמדובר בפקיד סעד, גם בהנחה שמדובר באנשי מקצוע מוכשרים בתחומם, לא זאת שאין להם הכלים והמיומנויות לצורך חקירה ובדיקה, אלא שגם במיומנויות שיש להן הן לא עושות שימוש מושכל.

מלכתחילה הן מגיעות עם נטיות לב ודעות קדומות, ולמרבה הצער, נוכח הכח שניתן בידיהן, הן על ידי המחוקק והן על ידי השופט, הן רואות את העמדה שלהן שכאמור היא פרי של עמדות ראשוניות מוטות ובדיקה לא מיומנת את השורה האחרונה, את פסק הדין אליו יש להוביל את השופט ובסופו של יום להכתיב לו את עמדתם.
ובמקרים שאותם הן רואות מתאימים, לא להשאיר לשופט ברירה, אלא להגיע ליעד אותן הן מובילות אותו. מה שאני רוצה לומר לגבי הובלת השופט לאותה תוצאה שהן רוצות – שכאשר מוציאים ילד מהבית ומעוניינים להובילו להליך של אימוץ, מרחיקים את הילד רחוק מהבית, לא מאפשרים ביקורי הורים ומציגים דמות דמונית, וכשהן מגיעות לבית המשפט, אפילו אם השופט מגיע למסקנה שלא היה מקום להוציא את הילד מהבית, כבר חלפו שנתיים, והשופט אומר לעצמו "נכון מלכתחילה לא היה צריך להוציא את הילד הזה מהבית, הילד הזה כבר שנתיים לא היה בבית. כל המערכת כבר השתנתה הוא כבר גדל במשפחה אחרת, עכשיו אני לא יודע האם זה טובתו של הילד להחזיר אותו. ילד זה לא חפץ. זה לא עציץ. הילד גדל".

קישורים:

שופטת חנה בן עמי על פקידות אימוץ ובתי משפט לענייני משפחה – 14 ביוני 2013 – כנס לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה – לזכויות ילדים והורים – כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים – נותנת מבט מבפנים כיצד מתיחסים שופטים להורים שרשויות הרווחה, השירות למען הילד,  מבקשות להוציא את ילדיהם ממשמורתם….

משרד הרווחה חטף לאימוץ תינוק מאם חד הורית נכה – המדיניות המתוסבכת של משרד הרווחה לתכנון המשפחה גובה עוד ועוד הורים וילדים קורבנות שמופרדים בכפייה לנצח, ומשמשים סחר לתעשיית עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, פנימיות, אומנה ואימוץ. ילד שנלקח ע"י משרד הרווחה מועד להזנחה והתעללות ורדיפה, כן ראינו בסיפורה של רעות איש שלום שנרדפה ע"י רשויות הרווחה לאימוצה בילדותה, ולאחר מכן אימוץ בניה. רשויות הרווחה לא נחו ברדיפתן עד הרצחה – הכתבה "במשרד הרווחה לא רוצים שנכים יהיו הורים" , ברית פרץ ומורן אזולאי , מאי 2013 , ynet…

תחלואי תעשיית האימוץ – אטימות שקרים והתנשאות השירות למען הילד – דצמבר 2012 – אמנון לוי, פנים אמיתיות – השירות למען הילד של משרד הרווחה מתייחס באטימות והתנשאות למאומצים שמבקשים לפתוח את תיק האימוץ עם הגיעם לגיל 18. רשויות הרווחה משקרות למאומצים באשר למצב הוריהם מהם נלקחו בכפייה למאמצים מחשש שיחשפו המניפולציות ותרבות השקר בהם נוקטות עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה נגד אזרחים…

פלייליסט: אימוץ – השירות למען הילד – פלייליסט על שיטות עבודה ודרכי פעולה של השירות למען הילד – משרד הרווחה, פקידות אימוץ מול הורים ילדים ומאמצים…

שמואל בוקובסקי – מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ – ינואר 2012 – בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" – מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה:.. 

השופט נתן נחמני מודה שהוא חותמת גומי (מריונטה) של עובדות סוציאליות

אוקטובר 2013 – הקלטה של השופט נתן נחמני שמודה שהוא שופט חותמת גומי של עובדת סוציאלית, זאת בבית המשפט לענייני משפחה  שמתנהל בדלתיים סגורות.
זהו שופט שפוסק ללא עוררין רק על סמך תסקיר של עובדת סוציאלית.
שופט שלא מקיים דיוני הוכחות כמחוייב בחוק.
שופטים אלו לא מנמקים את הפסיקות שלהם, למרות שהם מחוייבים לעשות כן על פי תקנון בית המשפט.
אבל למה לנמק, אם תסקיר של פקידת סעד מתקבל כתורה מסיני עבור שופטי משפחה ונוער פקידת הסעד היא האורים והתומים על פיה יישק דבר.
העובדת הסוציאלית היא זו שמחליטה אם לתת צו בית משפט והשופט הוא הפקיד של העו"ס.

קישורים:

סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה שופט שמואל בוקובסקי: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה – מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר של פקידת סעד. בבקשת המינוי היה רשום כי אחד מבניה מתנגד למינוי. יש לציין כי אפילו לא נכלל סל טיפול לאישה שחירותה ורכושה נשללו ממנה. בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות…

השופט נפתלי שילה ופקידת סעד ראשית סימונה שטיינמץ – דרכי רמיה לטיוח פשעי משרד הרוחה וסחר בילדיםספטמבר 2013 – מדובר באמא ל' חד הורית שילדיה נלקחו ממנה למרכז חירום מינואר 2009 למשך כחצי שנה מאחר ופקידת הסעד אתי דור דובריבינסקי היתה סבורה כי האמא מתעללת בילדים. לסברותיה של פקידת הסעד לא היו שום אחיזה במישור הפלילי ראייתי וכל התיקים שנפתחו במשטרה נסגרו מהעדר אשמה. האמא אינה רואה את בנה הבכור בן ה- 11 מזה כ- 5 שנים, ואת בנה בן ה-9 רואה כשעה בשבוע במרכז קשר מזה כשלש שנים…

תביעה נגד שופט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי בגין הפרת החוק ביודעין ובזדון ועולה לכדי רשלנות קיצונית מאוד ובאופן בוטה – בוקובסקי התחמק בבקשת חסינות – דצמבר 2004 – מדובר בתביעה נגד סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, השופט שמואל בוקובסקי. בגין מה שטוען התובע למחדל המבקשים אשר גרמו לו נזק כספי – תביעה נגד השופט שמואל בוקובסקי על הפרת החוק ביודעין ובזדון ועולה לכדי רשלנות קיצונית מאוד ובאופן בוטה …

שמואל בוקובסקי – מינוי אפוטרופוס חיצוני מופרט לאישה בגוף וברכוש תוך הורדת רמת חייה ופגיעה ביכולותיה הקוגנטיביות – ינואר 2007 – בג"צ 10404/06 – שופט בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון, שמואל בוקובסקי נשוי לפקידת סעד לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש כ- 11 שנה במחלקה המשפטית במשרד הרווחה, הוא אחד מאדריכלי מדיניות משרד הרווחה המאופיינת בתרבות שקר, סחר בילדים וקשישים, עבודה פרועה ללא סדרי דין, ללא ראיות מאחורי דלתיים סגורות בבתי משפט, תוך פגיעה חמורה בגופם ונפשם של פרטים ומשפחות…

עתירה לבג"צ על פשעי משרד הרווחה נגד הורים גרושים וילדיהם – בקשה לסגירת מרכזי הקשר ופיטורי סימונה שטיינמץ

סימונה שטיינמץ - פקידת סעד ראשית לסדרי דין - תרבות שקר - סחר במשפחות הורים גרושים וילדיהן

בגץ 6819/12 ארגוני הגברים נ' משרד הרווחה לסגירת מרכזי הקשר ופיטורי סימונה שטיינמץ

בבית המשפט הגבוה לצדק                       בגץ 6819/12      12/9/2012                                              

העותר:             ג' ש', ת"ז

נגד:

המשיבים:                     1.    סימונה שטיינמץ פקידת סעד ארצית
   2.    משרד הרווחה
   3.    משרד האוצר

                        באמצעות פרקליטות המדינה
                        אשר כתובתו לצורך המצאת כתבי בי-דין
                        רח' צאלח א-דין 29 ירושלים
                        טל': 6466550 – 02 פקס: 6466780 – 02

עתירה למתן צו על תנאי

ככלות כל הקיצין, ולאחר שכל סעד חלופי קיים מוצה עד תום ללא כל תוצאה אפקטיבית מבחינת העותר או מי מחבריו האבות הגרושים, מוצא עצמו העותר נאלץ להתכבד ולהגיש עתירתו זו כנגד המשיבים כולם, כדלקמן:  כנגד משיבות 1 ו 2 בגין התעללות בילדים וגברים, וכנגד המשיב 3 מדוע לא יפסיק את מימון פקידות הסעד ומרכזי הקשר לאלתר.

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם
(א)         מדוע לא ייסגרו מרכזי הקשר בישראל, הן מטעמים תקציביים, והן שהם פוגעים באוטונומיה ההורית, גורמים נזק בל יתואר לילדים ולהורים, וההצדקה היחידה לקיומם היא ג'ובים לפקידות סעד.
(ב)        היה ולא ייסגרו מרכזי הקשר לאלתר, מדוע לא תותנה הפנייה למרכז קשר בהסכמת שני ההורים.
(ג)          מדוע כעניין של מדיניות, תנאי לחידוש קשר בין הורה וילדו הוא "חידוש קשר במרכז קשר".
(ד)       מדוע כעניין של מדיניות, כאשר ההורה המשמורן, בד"כ האישה מסרבת לכל קשר בין האבא לילד, פקידות הסעד שולחות את הלא משמורן ל"מרכז קשר" לתקופה לא ידועה שיכולה להימשך שנים על גבי שנים,
(ה)        מדוע פקידות סעד המתבקשות לרשום "תסקיר" מבצעות "התערבות טיפולית", מבלי שנתבקשו "להתערב טיפולית", ומנין הסמכות "להתערב טיפולית",
(ו)          מדוע פקידות סעד המתבקשות לרשום "תסקיר" או מוסמכות לפי 19+68 מבצעות "גישור", מבלי שנתבקשו "לבצע גישור", ומנין הסמכות "לגשר",
(ז)        מדוע פקידות סעד כעניין של מדיניות מתייחסות לבקשה לכתיבת תסקיר אוטומטית בכלים של "קונפליקט גבוה", מדוע המשיב אינו חושף כיצד התגבשה ההחלטה לנקוט בכלים של קונפליקט גבוה,
(ח)       מדוע לא תפוטר סימונה שטיינמץ פקידת הסעד הארצית לאלתר, בגין החרפה והאסון שהמיטה על ילדי ישראל והוריהם, וכישלונה המהדהד, שנזקיו האדירים במקרים רבים בלתי הפיכים.
(ט)       מדוע לא יקים שר הרווחה מנגנון ביקורת וסנקציות נגד פקידות סעד סוררות, כפי שהבטיח בפה מלא בפני פעילים מארגוני האבות:  "רציתם?  קיבלתם!  תוך חודשיים!".   
(י)         מדוע לא ינסח משרד הרווחה תעריף הסדרי ראייה מינימלי.
(יא)    מדוע לא יסביר שר הרווחה מה עשה משרד הרווחה עם המלצות ועדת סלונים נבו, מי קבר את ההמלצות, ומי אחראי למחדל אי יישום המלצות ועדת סלונים נבו.  
(יב)     מדוע לא יפסיק המשיב 2, משרד האוצר, לממן את פקידות הסעד אשר פעילותן אינה נחוצה, ואינה רצויה.

ואלה הנימוקים:

  1. פקידות הסעד לסדרי דין (היינו למשמורת וקשר עם הילדים בגירושין) של משרד הרווחה מיותרות לחלוטין.  עצם קיומן גורם להסלמת הסכסוך והחרפת הנתק בין ילדים והורים.  פקידות הסעד שנואות ביותר על כל הגברים, וגם על מספר לא מבוטל של נשים, היות והן פולשות לחיים האינטימיים של ההורים, מעודדות לשון הרע, פועלות בשרירותיות וגבהות לב, עצלניות, איטיות, וחסרות כל תועלת.
  2. באף מדינה אחרת אין שימוש כל כך גורף בפקידות סעד.  בישראל הן נקראות לדגל להחליף את השופטים במלאכת ההכרעה שבין גברים לנשים בכל תיק משמורת והסדרי ראייה.  בית המשפט יכול להסתדר היטב בלעדיהן.  תפקידן הראשוני הוא לבצע חקירה ולכתוב תסקיר.  את אותו מידע שפקידות הסעד אוספות מההורים, ומעלות על הכתב בתסקיר, יכולים ההורים להעלות על הכתב בהרצאת פרטים מפורטת בה ינמקו ויסבירו בלשונם הם את כל הטענות שיש להם נגד ההורה האחר בצרוף ראיות מוחשיות קונקרטיות.  כל שופט נורמלי יוכל להשוות בין הרצאות הפרטים ולהיווכח אם הם מכילים אוסף שטויות, או שיש בהם טעם להגביל את ההורות של ההורה האחר. 
  3. הרצאת פרטים הנכתבת ממש בתחילת הסכסוך מונעת הסלמת הסכסוך, ויצירת עובדות בשטח באמצעות תלונות שווא אקס-פוסט-פקטו (אחרי הפרידה). 
  4. לעומת זאת פקידת הסעד מדרבנת את ההורים לשפר עמדות באמצעות הכפשות, לשון הרע, ואף מעודדות נשים לשפר מצבן באמצעות עזרה אקטיבית ויעוץ לאישה כיצד להכשיל את הגבר באמצעות תלונת שווא במשטרה.
  5. למשל, במקרה של העותר, מייד אחרי שהעותר זכה למשמורת משותפת, פקידת הסעד בתיה זכי, יעצה לגרושה להגיש תלונת שווא במשטרה, ומייד להגיש בקשה לבטל את המשמורת המשותפת, ולשלוח את העותר למרכז קשר, בגיבוייה המלא של בתיה זכי.
  6. כאמור, הנוהג לבקש תסקיר מפקידת סעד איננו קיים באף מדינה נאורה.   להיפך, ברוב המדינות מקובל הנוהג שאף הורה לא יוצא מבית המשפט בלי לדעת מתי הוא רואה, ומיידית, את ילדיו.  לעומת זאת בישראל, כאשר מזמינים תסקיר, הזוג נכנס לרשימת המתנה, וממתין.  רשימת ההמתנה יכולה לקחת 3 עד 8 חודשים, שבהם לא טורחת פקידת הסעד להפגיש בין ההורה הלא משמורן, אשר ממתין בחירוק נפש עד שפקידת הסעד תסיים את מלאכתה.  משסיימה המלאכה, התסקיר נשלח יום לפני הדיון בבית המשפט, על מנת לא לאפשר זמן לתקוף אותו, ולרוב פקידת הסעד לא מתייצבת על מנת להיחקר, וגם אם היא מתייצבת לרוב, בית המשפט לא מאפשר חקירה בכלל.
  7. העו"ס-פק"ס מנציחות את הסכסוך הבין-משפחתי, מסלימות ומתסיסות אותו, ולמעשה מבזבזות משאבי מדינה על מקרים נורמטיביים במקום להפנות את משאבי הסעד למקרי סעד אותנטיים.  
  8. יצוין שמדינות רבות מסתדרות היטב בלי תסקירי סעד בכל תיק גירושין או פרידה. בתי המשפט בחו"ל פשוט שומעים הוכחות וראיות לענייני משמורת והסדרי ראייה, בהיות הפרידה טרייה, מהר ככל האפשר, לפני שהצטברו תלונות שווא וצווי הרחקה, ולעומת זאת בישראל, הזמן השיפוטי שהיה יכול להיות מנוצל לשמיעת ראיות, מבוזבז על ישיבות לצורכי הזמנת תסקירים, הפניות ל"יחידת סיוע", מריבות על התוכן של התסקירים, על דרכי האיסוף, ועל ההמלצות, כאשר למעשה התוצאה ידועה מראש:  מרכז קשר הוא הפיתרון היחיד שהעו"ס-פק"ס מציעות.   
  9. משרד הרווחה טוען שהכנת תסקיר לוקחת כ 30 שעות.  פירושו של דבר כמעט שבוע עבודה מלא.  פירושו שפקידת סעד אחת מייצרת כ 4 תסקירים בחודש. 

10.  לרוב בתסקיר נטען שיש "נתק" ושהנתק חייב להיות מטופל במרכז קשר.  במקרים אחרים, דורשת פקידת הסעד בדיקת מסוגלות הורית, ומטילה מימונה על ההורים (בין 10,000 ₪ ל 25,000 ₪).  לרוב מכוני המסוגלות הורית ממליצים על המשך "טיפולים" ו"הדרכה הורית" באותו מכון או מכון אחר שעובד איתם ומתחלק בכסף.
11.  רוב פקידות הסעד, כ 70% מודות שאין להן בכלל מושג בתע"ס (תקנון עבודה סוציאלית) 3.20, ושבעצם הם מאלתרות או פועלות לפי אינטואיציה, ראו סקר שערכה דר' רנטה גורבטוב. "בדיקת שימוש בתע"ס בקרב מנהלים ועובדים" 28/3/2010.

http://www.molsa.gov.il/News/Pages/NewsPage.aspx?ListID=fe35586a-7c8d-4446-b031-272dbddf0534&WebId=fce6b281-11a4-42a6-b0e9-055d6d1245d0&ItemID=209

12.  בתיק ממוצע נדרשים לפחות עוד 2 עד 5 "תסקירים משלימים", שכל אחד מהם לוקח בין 3 חודשים לחצי שנה (כולל "לתגובת  הורה א", ו"לתגובת  הורה ב").  כך נמרחים תיקי המשמורת במשך 3 עד 5 שנים לפחות ולרוב הרבה יותר, ומייצרים בהנהלת בית המשפט בין 5 ל 10 קדמי משפט, שבהם כל מה שקורה זה דיבורים ועוד דיבורים על מה שעשתה פקידת הסעד, ואיך היא עשתה מה שעשתה, אם עשתה.  כך גונבת פקידת הסעד מהילדים את תשומת הלב של בית המשפט.  כך מוצאת לעצמה פקידת הסעד תעסוקה על חשבון הילדים שהיא מנתקת מהוריהם.     
13.  מאז שמונתה עו"ס סימונה שטיינמץ לפק"ס ארצית, מרכזי קשר נהפכו המרכיב העיקרי בתפריט אשר הפק"ס מציעות להורים.  מרכז קשר הפך לשמש תחליף עלוב ובלתי מספק להסדרי ראייה, אך במקום שמרכז קשר יהוה החריג, הוא נהפך לנורמה.

14.  כתוצאה מכך, אלפי הורים לא משמורנים (אבות) בשנה מנותקים מילדיהם, על פי המלצותיהם של עובדי משרד הרווחה, מה שגורם לתסכול, בושה, הסלמת מאבקים, תיוג הורים כ"מסוכנים", והפיכת ילדים לבני ערובה במאבקים כספיים, גרימת צלקות נפשיות בילדים הנאלצים לראות אבות בחדרים סגורים כאשר עו"ס מציצות בהם מעבר לזכוכיות חד סטריות, והכול בחסות מדיניות משרד הרווחה והפק"ס סימונה שטיינמץ.

15.  ככל שמדיניות המלצה ל"מרכז קשר" נהפכת שגרתית ורווחת, אבות נורמטיביים מנותקים מילדיהם בעל כורחם, ומשאבי משרד הרווחה מופנים לתכליות לא ראויות, ומיותרות של הנצחת סכסוכיהם של הורים נורמטיביים (ראו דו"ח סלונים-נבו) .  לא יתכן מצב בו כל אב שלישי הנפרד מבת זוגו, ינותק מילדיו וימצא עצמו במרכז קשר, רק בגלל שבת הזוג (לשעבר) לא מסכימה להסדרי ראייה.

16.  לאחרונה הכינה סימונה שטיינמץ תוכנית לסכל את החוק החדש להסדרי ראייה להורי הורים (סבא וסבתא) באמצעות משלוח הסבא והסבתא למרכזי קשר פעם בחודש.

17.  למשל, בתל אביב ניתן לראות זוג קשישים, סבתא בכיסא גלגלים, ניצולת שואה, בקושי חיה, נתמכת בעובדת סיעודית, שברחה מבורות המוות בעודה ילדה, וכיום כדי לראות את נכדתה היחידה (שבישראל), מוטרחת למרכז קשר, ששם ילדות בנות 18 (בנות השירות הלאומי "משגיחות" עליה ועל בעלה, פן יזיקו לנכדתן!!!!
18.  כך מייצר המשיב 1, משרד הרווחה אלפי אבות של 52 שעות הורות בשנה (במקרה הטוב), וסבים וסבתות שמקבלים 12 שעות נכדים בשנה.        
19.  התערבות הפק"ס בהסדרי הראייה רק ממיטה אסון כלכלי, טראומות, שנאה, נתק בין קטינים להוריהם, עומס התדיינויות בבית המשפט, הוצאות עו"ד, ושום אופק להסדרי ראייה כלשהם.  
20.  הזכות לחיי משפחה, במובן של זכות להסדרי ראייה מכוח ההורות (או האבהות) איננה מכובדת ע"י עובדות סוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין ("פק"ס") כמעט באורח קבע בכל סכסוך נורמטיבי. העובדות הסוציאליות מתעמרות בגברים, משפילות אותם, אוספות רסיסי לשון הרע, ומעלות אותם על הכתב, פועלות מתוך משוא פנים, ומנתקות ללא רחמים אבות מילדיהם, בין השאר, באמצעות שליחת אבות למרכזי קשר, עיכובים יזומים בכתיבת תסקירים, אי התייצבות בבית המשפט, לשון הרע, כפיית טיפולי פסיכותרפיה על אבות, מבלי שהם הסכימו לכך, תחת איומים שאי שיתוף פעולה יוביל לניתוק האב מילדיו. 
21.  אתרים שלמים באינטרנט מוקדשים לתיאור הסבל וההשפלה שעוברים גברים (בדר"כ, אבל לא רק) בישראל תחת טיפולן של העובדות הסוציאליות, כאשר הטענה העיקרית נגדן היא שאבות נורמטיביים נהפכים בבת אחת מטרה להשפלה, והם אינם זוכים להסדרי ראייה ראויים, אם בכלל. 
22.  בכל מקרה בו אישה איננה מסכימה להסדרי ראייה, העו"ס שולחים את הגבר למרכז קשר, וזאת לאחר הוצאות אסטרונומיות לעו"ד, המתנה מורטת עצבים ל"תסקיר", ובמקרים רבים התמודדות עם צווי הרחקה, תלונות שווא במשטרה, הכפשות וביזוי.    
23.  העובדות הסוציאליות טוענות שהן עושות "מלאכת קודש" בשכר זעום, אולם הצטברו עדויות מצמררות באתרי זכויות הגברים על ניתוקם מילדיהם במשך שנים, בין השאר בשל התערבות יתר או התערבות מזיקה של הפק"ס בזכות לחיי משפחה במובן של זכות יסוד לקשר רצוף עם ילדים (הסדרי ראייה).
24.  הצטבר בידיהן של העו"ס-פק"ס כוח רב המנוצל לרעה, בהיותן למעשה השופטות בפועל, כמעט בכל תיק.
25.  מדיניות המשיב פוגעת בזכויות יסוד לכבוד ולחיי משפחה. 

26.  אמנם מדינת ישראל מחויבת להבטיח כיבוד הזכות לחיי משפחה, על פי אמנות בינלאומיות, אולם הזכות להורות נדחתה במפורש ע"י בית המשפט העליון (ראו בגץ 2111/11) וגם משרד המשפטים איננו מכיר בזכות להורות, אלא רק באחריות הורית, שלא ניתנת למימוש בגלל פקידות הסעד. ראו תזכיר החוק הורים וילדיהם. 

27.  מדינות העולם, ובאירופה בפרט, מפרשות את הביטוי "זכות לחיי משפחה", כמשמעותו בסע' 8 לאמנה האירופית לזכויות האדם, כזכות הכוללת גם את הזכות להורות (אבהות), וזכות טבעית מוקנית להסדרי ראייה ולקשר סדיר עם ילדיהם במקרי פירוד או גירושין, ללא התערבויות חיצוניות או כפויות.

28.  מדיניות המשיב פוגעת בזכות ההורים גלקשר עם ילדיהם, שהרי משרד הרווחה פטוגע בקשר, כדי להצדיק אחר כך מדוע יש להפקיד בידי משרד הרווחה את תפקיד חידוש הקשר.

מרכזי קשר 

29.  מרכז קשר הוא אתר, המאפשר מפגשים "מוגנים" בין הורים לילדים בחסות שירותי הרווחה ומשמש תחליף להסדרי ראייה. המטרה המוצהרת של מרכז קשר של שירותי הרווחה היא לסייע בחידוש, בבנייה ובשימור הקשר הורה – ילד.  ראו "מרכז קשר הורים – ילדים", הוראת תע"ס 3.36  (נספח "1").   המרכז אמור להיות תחנה זמנית לקראת קשר עצמאי בעתיד בין האבא לילדיו כאשר האב והאם בהליכי פירוד או גירושין. בפועל, לא זה המצב.
30.  מרכז קשר הוא מקום אליו מגיע ההורה אשר לא קיבל משמורת זמנית בבית המשפט.
31.  מאחר שאין בישראל זכות להסדרי ראייה, על ההורה הלא משמורן לבקש הסדרי ראייה ולשכנע את ההורה המשמורנית, (בד"כ האישה) להסכים להסדרי ראייה.
32.  נהוג בבתי המשפט למשפחה שהגבר צריך לשכנע את ביהמ"ש או הפק"ס שירשו לו לראות את הילד, או שהילד זקוק לו, והכול ממעמד של תחינה והתרפסות.
33.  האישה לעומת זאת, מקבלת משמורת זמנית על בסיס בקשה בכתב, מבלי שמוזמן תסקיר, מבלי שמתבקשת התערבות שירותי הרווחה, מבלי שהיא מרואיינת, ומבלי שבודקים מה קורה אצלה הבית. (למעשה משמורת והסדרי ראייה הם אותה חבילת זכויות וחובות הנובעים מעצם ההורות, הם בעצם אותה "חבילה", והראיות הנדרשות צולבות זו את זו).    
34.  די בסירוב מטעם ההורה המשמורנית, מכל סיבה שהיא, על מנת שהמשיב יפנה את ההורה הלא-משמורן למרכז קשר באופן אוטומטי, מבלי שתתקיים בדיקה כלשהי האם באמת מדובר בהורים הנזקקים לשרותי מרכז הקשר.
35.  יצוין, שבדרך כלל בית המשפט למשפחה איננו מקיים כל דיון בנושא ההפניה למרכז קשר או הצורך במרכז קשר, ולא נדרשות כל הוכחות או ראיות לצורך הפנייה למרכז קשר, ועניין זה מסור בלעדית לפקידות הסעד, אשר למעשה משמשות השופטות האמיתיות בענייני הסדרי ראייה.
36.  במרכז קשר נפגש ההורה עם הילד לשעה אחת בשבוע בפיקוח עובדת סוציאלית, אשר מתבוננת מעבר לזכוכית חד כיוונית ורושמת הערות.  (גם היציאה ממרכז קשר מותנית במסע מפרך הצופן ראיונות, ישיבות ועדות והמלצות על מנת להשתחרר ממרכז הקשר). 
37.  מערכת בתי המשפט בישראל מתייחסת להסדרי ראייה כתחליף מקובל ונורמאלי להסדרי ראייה, על אף שמרכז קשר לא נועד להסדרי ראייה, אלא הוא נהפך מבחן ואמצעי הענשה לגבר.
38.  על פי דו"ח משרד הרווחה בשנת 2009 פעלו 62 מרכזי קשר.‏ ב 2010 נוסף עוד מרכז. 
39.   כל שנה בממוצע כ 2,000 משפחות נשלחות ל"מרכז קשר". בשנת 2009 נשלחו 2,155 משפחות, לעומת 1,774 בשנת 2004.  ב 2010 נשלחו עוד 500 ילדים למרכזי קשר.
40.  התקציב הנטען למרכזי קשר הוא 4,335,000 ₪ לא כולל בנות שירות לאומי, גיוס תרומות מחו"ל, והכשרות. 
41.  בהתחשב בכך שבכל שנה נפתחים כ 9,000 תיקי גירושין, ומהם לפחות שליש הם גירושין ללא ילדים או ילדים מעל גיל 18, יוצא שכ 33% מכלל האבות המבקשים הסדרי ראייה נשלחים באורח שגרתי למרכזי קשר.  בארה"ב נשלחים בין 1% ל 2% ובאוסטרליה רק קצת למעלה מזה (והסיבה היא ששם מקובלת משמורת משותפת).  האבות בחו"ל שנשלחם למרכזי קשר הם רק אבות שנטען לגביהם שהם אלימים (כלפי הילדים), אולם בישראל גם אבות נורמטיביים נשלחים, וגם אבות שהאישה טוענת שיש "חשש" כלפיה, או סתם כך כדי לספק תעסוקה לעו"ס. 
42.  לא יתכן שכל אבא שלישי הוא אבא מסוכן או אבא אלים, שחייבים להגביל את זכותו לראות את ילדיו. 
43.  לא יתכן שהאבות הישראלים הם הגברים הכי אלימים בעולם.  
44.  על פי סימונה שטיינמץ, פקידת סעד ראשית לסדרי דין במשרד הרווחה, במאמר עיתונאי, "כך קובעים מתי ואיך הורה זכאי לפגוש את ילדיו", הארץ, 25.7.10, נספח "2".


"במקרים שבהם הקונפליקט בעוצמה גבוהה וההורים לא מגיעים להסכמה, תפנה הערכאה השיפוטית להערכה ואבחון של פקיד סעד לסדרי דין. הערכה זו, שתמליץ על צרכי הילדים תיעשה על ידי שיחה עם ההורים, הצגת סיטואציות ובחינת התגובות וכן חקירה סוציאלית במסגרות החינוכיות ובשירותי הבריאות של הילדים. בודקים מי ההורה הדומיננטי, מי נמצא בקשר עם מסגרות אלו, מהות הקשר, מי משתף פעולה וכן מדברים עם הילדים ובאמצעות ראיון עקיף ולא ישיר ושאלות כמו למי אתה קורא אם יש לך חלום רע? מנסים להבין את צרכי הילדים. אם ההורים יגיעו להסכמות גם בעת ההליך, אלו יתקבלו. אם מדובר בסכסוך גירושים יופנה ההורה למרכז קשר שמטרתו הינה חידוש הקשר בין הילד להורה או לשמר ולשפר קשר עם ההורה שעמו לא חיים באופן שוטף. זאת, על ידי הליך טיפולי שבסופו של יום יבנה קשר נורמטיבי מחוץ למרכז הקשר. במרכז קשר יפגשו ההורה והילד בנוכחות ופיקוח מנהל מרכז שהוא עובד סוציאלי או עובד הכפוף לו מקצועית ושוהה במקום. מפגשים במרכז מפוקחים תמיד, כשדרגת הפיקוח משתנה ממשפחה למשפחה, על פי צרכיה. יש דרגה שבה יושב אדם בחדר עם הורה וילד בכל זמן ביקור, ויש דרגה בה ייצא לפרקים וישוב, מסבירה שטיינמץ, "כמו כן יכול המלווה לצאת ולהביט דרך חלון חד- צדדי ולבחון את האווירה, כשהוא חוזר לחדר.  כך עד מצב של הסרת פיקוח, אז מגיע ההורה, לוקח את הילד, חוזר למקום ומוסר אותו להורה המשמורן. הפסקת הביקור במרכז הקשר נעשית על ידי שיחה עם ההורים וכן על ידי ועדת הערכה שתבחן את ההליך ותקבע כי הסתיים הטיפול.  מדובר בוועדה חיצונית למרכז וזו מהווה גם מעין ועדה מפקחת על ההליך".

45.  על פי שטיינמץ, בכל מקרה של אי הסכמה, ההורה הלא משמורן נשלח למרכז קשר.
מדיניות חידוש קשר במרכז קשר
46.  אין כל הצדקה למדיניות "חידוש קשר במרכז קשר".  להיפך, מרכזי הקשר נועדו להשניא את הקשר בין האבות וילדיהם ולגרום להם לוותר על כל התענוג המפוקפק של "פיקוח", ותיוג כאבות אלימים.  אחוז הנשירה הוולונטרית ממרכז קשר הוא 20% (כך לדברי המשיב), ואחוז איש שיתוף פעולה מצד המשמורן הוא כ 10%.  אי שיתוף פעולה מצד הלא משמורן (בשל התייאשות) גם הוא 10%.  בקיצור, מדובר בכישלון שעולה למדינת ישראל הון תועפות.
47.  אין במרכז הקשר שום "שיקוי פלאים" שלפתע בגלל מרכז הקשר מתאחדים אבות עם ילדיהם, ואין במרכז הקשר כל "טיפול", פרט לעובדה שמכניסים הורים לחדרים קטנים, כמו כלוב, מושיבים אותם על הרצפה, ואומרים להם לבצע כל מיני פעולות.
48.  לא פורסם בעולם או בישראל כל מחקר על האפקטיביות של חידושי קשר במרכזי קשר און סקר שביעות רצון.
49.  והרי אם האישה נותנת הסכמתה לחידוש קשר מלא, אז חידוש הקשר מתאפשר ללא צורך ב"טיפולים" איך לחדש את הקשר או בהדרכות איך לחדש את הקשר. 
50.  ראו למשל בקהילה האתיופית כאשר הורה אחד עולה ארצה והשני נותר מאחור ועולה בשלב יותר מאוחר.  אף אחד איננו חושב שאת הקשר יש לחדש במרכז קשר "כדי להרגיל את הילד לראות את האבא".
51.  בקיצור, קשר בין הורה וילדיו צריך להיות מחודש כמה שיותר מהר, ובמינונים מוגברים על מנת לחפות על תקופת הנתק, בדיור ההיפך ממה שקורה במרכזי הקשר.          
מדיניות התערבות טיפולית
52.  פקידת הסעד הארצית הודתה כי משרד הרווחה מיוזמתו קורא לתוך ההזמנה לכתוב תסקיר גם הזמנה להתערב טיפולית.
53.  אף אחד לא הסמיך את פקידת הסעד "להתערב טיפולית" או ביקש ממנה לבצע התערבויות טיפוליות. 
54.  ההתערבויות הטיפוליות שנויות במחלוקת, שהרי רק פסיכולוג קליני מוסמך לבצע טיפולים.  
55.  ההתערבויות הטיפוליות הינן פלישה ללא סמכות לאוטונומיה ההורית, ונוגדות את חוק כבוד האדם וחירותו, לרבות אמנות האו"ם לזכויות האדם.
56.  על כן מתבקש בית המשפט להתערב ולעצור את ההתערבויות הטיפוליות.
מדיניות קונפליקט גבוה
57.  פקידת הסעד הארצית הודתה כי משרד הרווחה מיוזמתו קורא לתוך ההזמנה לכתוב תסקיר גם הזמנה להתייחס לזוג כקונפליקט גבוה או קונפליקט עוצמתיHigh Conflict . 
58.  על מנת לאבחן את ההורים כבקונפליקט גבוה, נדרשת אבחנה מקצועית של הפרעה נפשית כלשהי כגון נרקיסיסטיות, אובססיה או הפרעות נפשיות כלשהן.  כך יוצא שתיוג כל ההורים בקונפליקט גבוה רק בגלל שבית המשפט מזמין תסקיר מהווה "דילוג" על שלב האבחונים המקצועיים הנדרשים, כאשר הפק"ס מייד מתחילה ליישם שימוש בכלים של קונפליקט גבוה, גם כשאין בכך צורך.  מכאן, כמו במשל ה"ביצה והתרנגולת", משהחלו להשתמש בכלים של קונפליקט גבוה, הקונפליקט מתעצם עוד יותר.
59.  פקידות הסעד כמובן מסתירות מבית המשפט את העובדה, שמבחינתן הן לא בדקו מראש באיזה רמה הקונפליקט מצוי, ואוטומטית הכריזו על הסכסוך כקונפליקט גבוה, מהרגע בו ביקש בית המשפט תסקיר.   
מדיניות אילוץ הסכמות   
60.  המדיניות החדשה של סימונה שטיינמץ היא לראות בפקידות הסעד כ"מגשרות".  אף אחד לא הסמיך את פקידות הסעד לשמש כמגשרות, כאשר מבקשים מהם בסלך הכול לחקור ולדווח, או שמבקשים מהם "להכריע" (הסמכה לפי סע' 19 ו 68).
61.  כאשר פקידות הסעד רואות עצמן כ"מגשרות", כאשר האמא המשמורנית מסרבת לתת הסכמה, לא ניתן לקיים הסדרי ראייה בהעדר הסכמה. 
62.  כך למשל מי שחותם על הסכם גירושין ובו פירוט מלא של הסדרי ראייה, ברגע שהאישה מחליטה להפר את הסדרי הראייה, בית המשפט מזמין תסקיר חדש, פקידת הסעד רואה עצמה כ"מגשרת", וכאשר היא נתקלת בהעדר הסכמה מצד האם, היא איננה עושה דבר חוץ מלהודיע לבית המשפט שהגישור לא עלה יפה ואין הסכמות. 
63.  ההסכם שנחתם ואושר ע"י בית המשפט יורד לטמיון, נעלם כלא היה, והכול מתחיל מהתחלה.  המשמורנית מקבלת הזדמנות חדשה לסכל את הסדרי הראייה באמצעות סירוב חדש לתת הסכמה לקיים את מה שהיא התחייבה עליו. 
64.  למעשה המדיניות החדשה של הפיכת פקידות הסעד למגשרות גורמת לכך שאין כל טעם לחתום על הסכמי משמורת והסדרי ראייה, כי הם לא ניתנים לאכיפה. הסכמי המשמורת הפכו לניירות שלא שווים את הנייר שהם כתובים עליו.
65.  גם לפני שיש "הסכם כתוב" הניסיון לאלץ הסכמות בין בני זוג להסדרי ראייה במסגרת כתיבת התסקיר הוא מלאכותי ואיננו פרקטי, פשוט מפני שצד אחד, ובדרך כלל, האימא נכנסת למשא ומתן על הסדרי הראייה כאשר הילד כבר בחזקתה, והצד השני נכנס למשא ומתן כאשר לא ראה את ילדיו חודשים ולפעמים שנים, בגלל העדר הסכמות.
66.  בית המשפט מתבקש להתערב אחת ולתמיד ולהורות למשיב שכאשר פקידת סעד נדרשת לכתוב תסקיר עליה לבצע חקירה, ותו לא, ולדווח על כך, ללא התערבות גישורית.  כאשר פקידת הסעד נדרשת להוציא לפועל הסדרי ראייה, עליה לכפות אותם ולא לשדל את האישה הסרבנית להסכים מחדש למה שהיא כבר הסכימה בעבר, או להסדרים שנקבעו.
67.  אין לפקידת סעד כל סמכות לשמש כמגשרת או לשדל "הסכמות" כי לכך יש בעלי מקצוע ייעודיים, ונדרשת הסכמת כל המעורבים מראש להיכנס לגישור. 
68.  אם חפצו הצדדים בהסכמות או גישורים, לא היו הצדדים זקוקים לשירותיה של פקידת סעד.
מדיניות ההפניות הסיטונאיות למרכזי הקשר  
69.  מרכזי הקשר מעוררים תרעומת עמוקה מצד ההורים הלא משמורנים אשר נשללת מהם זכות קשר חופשי ואמיתי בינם לילדיהם, ואתרי אינטרנט רבים מוקדשים לעיוותי הדין אשר מרכזי הקשר יוצרים (התנועה למען ילדינו, הורות שווה, ובלוגים אין ספור).
70.  ביו הטענות המועלות נגד מרכזי הקשר היא שבית המשפט והעובדות הסוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין אינם טורחים לקיים דיון בשאלה האם ההורה הלא משמורן, בדרך כלל האב, הוא מסוכן או נזקק לילד ברמה כזו חמורה המצריכה פיקוח והתבוננות במשך שעה לשבוע מספר חודשים, ולפעמים שנים.
71.  לא מתקיים כל שימוע, אם יש הוכחות ממשיות לשימוש באלימות, או נטייה ל"מסוכנות", וידם של בתי המשפט וגורמי הרווחה קלה מאוד בשליחת אבות למרכזי קשר.
72.  מרכזי הקשר גוררים הסלמה מיותרת ביחסים בין ההורים וילדיהם, מייצרים בקשות אין ספור לבתי המשפט היוצרות עומס מלאכותי, גורמות סטיגמה וצלקות לילדים המשתתפים בתכניות מרכז קשר, וגורמים נתק בין אבות לילדיהם. 
73.  "מרכזי הקשר" הם פתרון לעצלנים, המייתר את בית המשפט מסמכויותיו, כאשר בעצם פקידות הסעד המפנות אוטומטית למרכזי קשר נהפכות השופטות האמיתיות של הסכסוך, והשופטים מאשרים את דוחות פקידות הסעד כחותמת גומי.
74.  כל זה נעשה תוך שימוש בסיסמת "טובת הילד" כאשר אין בנמצא כל נתונים סטטיסטיים או מחקר אמין כיצד באמת מרכזי הקשר משרתים את טובת הילד, כאשר הילד מקבל שעה אחת בשבוע עם אביו, וגם זה כאשר זרים לגמרי מציצים מעבר ובוחנים לקירות זכוכית.
75.  העובדה שרוב המטופלים במרכזי הקשר הם גברים נובעת מקיומה של חזקת הגיל הרך, אשר לפיה כמעט באופן אוטומטי כל הנשים מקבלות משמורת על ילדיהן, והאבות מחויבים לשכור עורכי דין, ולהילחם על זכותם לראות את ילדיהם.
76.  תופעת מרכזי הקשר אחראית גם לטרגדיות המיוחסות לתסכול והמרמור שנגרם להורה הלא משמורן עקב עצם הניתוק מהילדים באמצעות מרכזי הקשר.
77.  לפני מספר שנים, הגיע למרכז קשר אב מתוסכל, ארז טבעוני, שכעס על כי לא ניתן לו לראות את ילדיו בביתו. הוא הצית שם את שני ילדיו וגרם למותם.
78.  אין ספק כי קיימת אינפלציה סיטונית בשליחת אבות למרכז קשר, על פי "מדיניות", ולא דווקא על פי הוראות התע"ס 3.20 עצמן, מהן עולה כי רק משפחות "בסיכון קשה", או "האשמות חמורות על התעללות", (ודוק:  הוראות התע"ס מסתפקות בהאשמות, ולא דווקא במקרים מוכחים של התעללות או סיכון).
79.  כל זה מוביל למסקנה שעל המשיב לחדול ממדיניות ההפניות הסיטונאיות למרכז קשר, וליישם מדיניות שוויונית העולה בקנה אחד עם הכרה בזכות יסוד להסדרי ראייה.
80.  מכאן שעל המשיב לגבש מייד מדיניות ליישום הסדרי ראייה מקובלים כברירת מחדל, מהר ככל האפשר, ומייד עם קבלת הזמנה לתסקיר, ועוד לפני כתיבת התסקיר, (אם בכלל יש בו צורך), ולפעול מיידית ובכל הזדמנות לביטול כל נתק בין אב וילדיו, על מנת שלא ייוצר מצב שעצם ההמתנה לתסקיר תייצר נתק בין האב לילדים, ונתק זה ישמש אחר כך עילה להפניה למרכז קשר "על מנת להפשיר את הקרח", בעקבות הנתק שנוצר.
81.  גם אם יטען שמרכז הקשר הוא רק שלב הכרחי בדרך לגיבוש הסדרי ראייה קבועים, הרי שהאמצעי "מחטיא" את המטרה, לאור משך הזמן, ליבוי היצרים המובנה, העלויות להורה הנלחם להסדרי ראייה, הדיונים המתישים בבית המשפט, הטיפולים הפסיכו-תרפיים הכפויים, וכמויות העבודה המושקעת ע"י פקידות הסעד להביא למצב ברור מאליו בו הילדים נגישים לשני ההורים.
82.   עד שניתן תסקיר עוברים מספר חודשי המתנה.  במשך חודשים אלה מונעת מדינת ישראל מאבות קשר מלא עם ילדיהם, ואין לכך כל סיבה מוצדקת.
83.  אין כל סיבה מדוע בית המשפט עצמו לא ישמע הוכחות בהזדמנות הראשונה, וקרוב ככל האפשר למועד הגשת כתב התביעה, אם בכלל יש צורך אותנטי לעירוב שירותי הרווחה, מכל סיבה שהיא (העדר הסכמות, מסוכנות, התנתקות יזומה וכו'), בטרם מצטברות תלונות, הכפשות, צווי הרחקה ותמריצים לשיפור עמדות בתסקיר באמצעות האשמות שווא.

יישום המלצות ועדת סלונים-נבו

84.  בעתירה זו מבוקש כי המשיב ייתן טעם מדוע לא יעודכנו הוראות התע"ס ליישום המלצות ועדת סלונים-נבו.
85.  ב 16/11/2006 מונתה וועדת סלונים-נבו.  ב- 10 במאי 2009 פרסם דובר משרד הרווחה הודעה על דו"ח ועדת פרופ' ורד סלונים נבו בעניין עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין.   הרקע למינוי הוועדה היו טענתם של ארגוני אבות על כך שאבות גרושים מופלים על רקע מינם בהחלטות ובתסקירים שמגישות פקידות הסעד וכן על ליקויים חמורים בעבודתן.
86.  בין הליקויים שמצאה הוועדה בעבודתן של פקידות הסעד: אבות שעניינם נבדק על ידי פקידת הסעד, אינם מקבלים את התסקיר שנכתב בעניינם, ואינם יכולים לערער עליו, אלא לאחר שהוגש לבית המשפט המקבל את המלצות התסקיר בד"כ במלואן; במצב הנוכחי קורה לא פעם שפקידת הסעד באה במגע בעיקר עם האם וכך רוכשת אהדה לעמדת האם, פקידת הסעד משמשת כחוקרת אך גם מתערבת טיפולית במשפחה,  כתיבת תסקירים ללא מעקב, פיקוח, בקרה, תיעוד, ללא קיום הוראות התע"ס, ללא היצמדות לנוסח האחיד המופיע בנספח "ז" להוראת תע"ס 3.20, ללא אבחנה ברורה בין עובדות לדעות, לא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך – אילו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן, פקידות הסעד חוקרות את האבות, תוך ניגוד עניינים מובנה, מבלי ליידע אותם כי חובת הסודיות והנאמנות של היותן עובדות סוציאליות אינה תקפה יותר.   
87.  בהקדמה לדו"ח נאמר:
עלו שאלות הנוגעות לתפקיד של פקידות הסעד לסדרי דין, כמוציאות לפועל של הסדרי ראייה, תפקיד הגוזל זמן רב ומשאבים מרובים. האם עליהן לבצע זאת לאורך שנים? האם אין בכך זילות של המקצוע? ואולי אף דלדול כוחות המשפחה ההופכת תלויה ומערבת את פקידת הסעד בכל שאלה קטנה כגדולה? האם אין מקום להגביל טיפול והשגחה אלה בזמן ו\או לאפשר גם לאנשי מקצוע אחרים לתת שירות זה? ואולי אף לדרוש מהמשפחה תשלום עבור שירותי תיווך והשגחה לאורך זמן? 

88.  ובהמשך: 
"יהיו הסיבות אשר יהיו – עבודתן של פקידות הסעד והגשת התסקירים לבתי משפט מתבצעות פעמים רבות זמן רב לאחר שהתגלה הצורך לחקירה ולהגשת תסקיר, ולא פעם גוררת אחריה עובדה זו הסלמה והחמרה בסכסוך שקיים ממילא בין ההורים וביחסיהם של ההורים עם הילדים".

"פעמים רבות אין פקידות הסעד מסיימות את תפקידן עם הגשת התסקיר והן מתבקשות על ידי בית המשפט להמשיך ולפקח על האופן שבו מקיימים ההורים הפרודים את הסדרי הראייה.  מטלה זו מוסיפה נטל כבד על פקידות הסעד ומגבירה את המתח בינן לבין ההורים.מצאנו שראוי לשנות רבים מהנהלים ומהפרקטיקות הנהוגים, דבר שעשוי לתרום להגברת השקיפות והמהימנות של תהליך עריכת התסקירים,ולצמצם תחושות קיפוח ותסכול".
"תקנון התע״ס שעל פיו פועלות פקידות הסעד איננו מעודכן. הצוות ממליץ על שינויים כפי שיפורט בהמשך… מומלץ שפקידות הסעד יתמקדו בתפקידי חקירה ובהערכה ולא יפעלו כמטפלות. יש להדגיש בפני הלקוחות, כי מלאכת הכנת תסקיר לבקשת בית המשפט משנה את אופי היחסים שבין פקידת הסעד לבין הלקוחות, ובראש וראשונה מסייגת את חובות הנאמנות והסודיות שחלות עליה בדרך כלל…. מומלץ שפקידת סעד לא תכתוב תסקיר על משפחה שטופלה על ידה בעבר כעובדת סוציאלית…יש להקפיד על העברת תסקיר לבני הזוג קודם שהוא מוגש לבית המשפט….מומלץ לאפשר כינוס ועדת תסקירים על פי בקשת אחד ההורים לצורך שמיעה חוזרת ובחינה נוספת של ההמלצות המועברות לבית המשפט. בוועדה ישתתפו גם חברים מחוץ למערך שירותי הרווחה… מומלץ למנות אומבודסמן עצמאי למשרד הרווחה, שיוסמך לבדוק את כל התלונות בנוגע לפקידות הסעד.. להמלצה זו יש התנגדות מצד מיעוט מחברי הוועדה ובהם היועצת המשפטית עו״ד בתיה ארטמן….  מומלץ להבנות את התסקירים ולהקפיד על עריכתם בהתאם לכללים מקצועיים ברורים. בנוסף מומלץ לשפר את מערך הפיקוח והבקרה על עריכת התסקירים.  מומלץ לתגבר את כוחות ההדרכה והייעוץ, ולעודד חופש דעה מקצועי. מומלץ להגביל את תפקידי ״ההוצאה לפועל״ של פקידות הסעד לשנה אחת". 
89.  יצויין שהנהלת בתי המשפט לא שיתפה פעולה עם הוועדה.

90.  המשיב הודיע כי יאמץ את רוב המלצות הוועדה בעניינים אלו, אך מאחר וגורמים במשיב חוששים מביקורת ציבורית על פעילות המשרד המתנהלת בדלתיים סגורות, לא אומצה ההמלצה למינוי אומבודסמן חיצוני.
91.  המצב כיום הוא שתלונות של אבות אינן מטופלות או מטופלות רק למראית עין ופקידת הסעד מקבלת גיבוי כמעט מוחלט מהפיקוח המחוזי והארצי – ותהה החלטתה תמוהה ככל שתהייה, ללא בקרה, ללא שקיפות וללא יכולת ערעור.
92.  כל השתהות ביישום המלצות הוועדה מהווה פגיעה נמשכת ומהותית בזכותם של אזרחים במדינה לחיות חיים נורמאליים ותקינים מבלי שאנשים זרים ישתלטו להם על החיים.

מנגנון פיקוח ומשמעת 

93.  בעתירה זו מבוקש כי המשיב ייתן טעם מדוע לא יוקם מערך פיקוח ומשמעת נגד עו"ס רשלניות, אלה הנגועות במשוא פנים, אלה שלא מילאו תפקידן כראוי ואלה שביצעו עבירה אתית.
94.  המשיב  מתיימר לספק כתובת לתלונות הציבור, בעוד הוא עצמו פועל כדי להשתיק ביקורת שכזו מצד הורים, פעילים ותקשורת, משום שברור כי קיים ניגוד אינטרסים, שהרי "החתול שומר על השמנת".
95.  תלונות אזרחים נגנזות ע"י עובדי הרווחה, מבלי שאפילו נשלח מכתב "נתקבל".
96.  בהתאם לקוד האתיקה – איגוד העובדים הסוציאליים (2009) על העובד הסוציאלי לשרת את לקוחותיו במסירות ונאמנות תוך יישם הכישורים המקצועיים אשר ברשותו. העובד הסוציאלי לא ינצל קשרים עם לקוחות לטובתו האישית. העובד הסוציאלי לא יפלה לקוח מכל סיבה שהיא ולא ישתף פעולה עם אדם אחר המפלה את לקוחו.  עובד סוציאלי ישרת לקוחות החולים במחלות מדבקות ככל אדם- ללא הפלייה.  על העובד הסוציאלי לשקול היטב בכל פעולותיו את רצונותיו של הלקוח.  עובד סוציאלי לא יקיים יחסי אישות עם לקוחותיו ו/או בני משפחתם. עובד סוציאלי לא יטעה את לקוחותיו- הנ"ל יספק ללקוחותיו מידע שלם, הולם ומדויק על היקף השירותים העומדים לרשותם, על אופיים ומהותם וידגיש את הסיכונים וההתחייבויות הכרוכים בשירות. עובד סוציאלי לא יפגע בזכויות האזרחיות ו/או החוקיות של לקוחותיו. עובד סוציאלי יכבד וישמור על פרטיותם של לקוחותיו, ועל כן ישמור בסוד את המידע שהגיע אליו אגב עיסוקו. עובד סוציאלי יאפשר ללקוחותיו גישה למידע מקצועי הנוגע בהם. עובד סוציאלי לא יצותת, יקליט, יצלם או יתצפת על לקוחותיו ללא הסכמתם המפורשת בכתב. על העובד הסוציאלי לוודא כי הלקוח הבין את פשר הסכמתו.  לא יקבל העובד הסוציאלי טובות הנאה כלשהן תמורת הפניית לקוחות לשירותים אחרים.
97.  שר הרווה קיים ישיבה עם אבות פעילים והבטיח חד משמעית "רציתם מנגנון ביקורת?  רציתם? קיבלתם".  ההבטחה הוקלטה.   
98.  השר הבטיח מנגנון ביקורת תוך חודשיים.  מדובר בהבטחה שלטונית.  השר הפר הבטחה שלטונית ועל כן נדרשת מעורבות בגץ לקיום ההבטחה השלטונית.

סימונה שטיינמץ
99.  פקידת הסעד הארצית, סימונה שטיינמץ איבדה את אימון ההורים שאותם היא אמורה לשרת.  פקידת סעד זו אינה מתביישת לומר שהיא נגד שוויון בהורות, ושהיא נגד מעורבות של אבות בחיי ילדיהם.

  1. פק"ס שטיינמץ פעלה ופועלת להגדלת המיכסות במרכזי הקשר, ולהנחיית פקידות הסעד לחבל ככל האפשר בקשר של אבות וילדיהם, בין בדרך של הפיכת פקידות הסעד למגשרות, הפיכתן למטפלות במדעי נפש האדם, והכשרתן במגדר, פמיניזם ומדע שנאת הגברים.
  2. לצורך הכשרת פקידות הסעד במדעי שנאת הגבר, פנתה סימונה שטיינמץ לדר' רות הלפרין קדרי ממרכז רקמן שבאונ' בר אילן לקראת סוף 2011 וביקשה ממנה לקיים כנס הכשרה לפקידות הסעד להרעלת מוחן של פקידות הסעד ברחבי הארץ נגד אבות.
  3. לפק"ס שטיינמץ היה ידוע היטב שמרכז רקמן הוא מכון תעמולה לשנאת גברים, אשר הפיץ בעבר לא מעט נתונים שקריים וסטטיסטיקות מזויפות, ושכל מטרתו של מכון זה היא ללבות את שנאת הנשים והציבור כלפי גברים, ובכל זאת זהו המכון אליו פנתה שטיינמץ על מנת להכשיר את פקידות הסעד בשנאת גברים.
  4. אכן ב 3 לינואר 2012 התקיים כנס שכזה במרכז רקמן, וגולת הכותרת שלו הייתה פמיניסטית רדיקלית המתמחה בשנאת גברים באוסטרליה, ג'ניפר מקינטוש, אשר נתנה הרצאה בוידאו.  מקינטוש דוגלת בעליונות המין הנשי על המין הגברי וטוענת שנשים עדיפות על גברים, כי האונה הימנית של נשים מפיקה נוירונים שקולטים סימני מצוקה של פעוטות.  עוד לטענתה, מכיון שפעוטות מפתחים מועקה בציפייה לביקורי האבא, מכאן שעדיף שהאבא לא יבוא בכלל לראות את ילדיו, כדי לא לטפח מועקות. 
  5. אם לא די בכך, ערכה מקינטוש "מחקרים" שאין להם כל תוקף מדעי, בקרה קבוצות גיל של 20 ילדים כ"א, ומחקר נוסף בקרב 7% מתיקי גירושין בהם יש טענות אלימות, ועל סמך 7% מהתיקים האלימים ביותר קבעה שמשמורת משותפת איננה רצויה.   את המחקרים המעוותים הללו ניסו שטיינמץ והלפרין קדרי להציג לפקידות הסעד כסיבה למנוע מגברים משמורת משותפת. 
  6. שטיינמץ קיימה את הכנס על אף אין ספור מכתבי מחאה, לא רק לגבי תוכן הרצאתה של מקינטוש אלא גם לגבי עצם האמירה של הכשרת פקידות הסעד במגרש הבית של שונאות הגברים המקצועיות בישראל. 
  7. שטיינמץ מעלה באימון הציבור, לא הביעה חרטה, ומאז היא אף מתנכלת באופן אישי לאבות הפעילים לשוויון בהורות. 
  8. המשיב מתבקש לנמק מדוע לא תוחלף שטיינמץ בפקידת סעד ארצית אשר זהותה מקובלת על אותם הורים שהיא אמורה לשרת. 

משרד האוצר 

  1. המשיב 3 מתבקש לנמק מדוע לא יופסק המימון לפקידות הסעד ומרכזי הקשר.
  2. מדובר בשירות שאינו נחוץ, שהרי את מלאכת השיפוט אמורים לבצע השופטים.
  3. השופטים מטעמי נוחיות מטילים המלאכה על פקידות הסעד, אולם כאשר אלה ייעלמו מהתמונה, יחזרו השופטים לבצע את מלאכת השפיטה שלשמה הם מקבלים משכורת.
  4. החיסכון למשק יתבטא גם בצמצום המימון לבתי המשפט למשפחה, אשר כיום בגלל פקידות הסעד, מקיימים מספר לא מבוטל של ישיבות סרק (קדם משפט), וכאשר יבינו שהמלאכה מוטלת עליהם ולא על פקידות הסעד, התיקים יסגרו בישיבה אחת או שתיים, ולא בעשר ישיבות או יותר. 
  5. החיסכון שסגירת תפעול מרכזי קשר, מרכזי הדרכה והכשרה אדיר, יאפשר הפניית עובדים סוציאליים למקרי סעד אותנטיים, לטיפול בלקוחות שרוצים את שירותיהם, במקום לכפות עצמן על הורים שאיבדו אימונם בפקידות סעד אלה.
  6. ברור, לכן, כי בנסיבות דנן התערבות בית משפט זה דרושה מטעמי צדק.
  7. אין בכתב זה ובסעד/ים לקבלתו/ם עותרים העותרים או מי מהם בהליך זה, כדי  למצות את כל טענותיו המשפטיות של מי מהעותרים  ו/או  את טיעוני מי מהעותרים בסוגיות של דין, כולן או איזו מהן, העומדות לכל עותר במסגרת ההליך דנן בכללותו.
  8. אשר על כן, מבוקש כי בית משפט זה יקבע כמפורט בראשית העתירה, ויעניק לו כל סעד אחר ו/או סעד נוסף ו/או סעד ראוי  אותו ימצא בית משפט נכבד זה לנכון ו/או לנחוץ ו/או למועיל להעניקו לעותר, מבלי לשנות את בסיס  העתירה.  כן מתבקש בית משפט זה לחייב את המשיבים (חוץ ממשרד האוצר), לשלם לעותר שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בהגשת עתירה זו, בבירורה  ובדיון בה.

                                                                        ________________
                                                                                       ג' ש' העותר

קישורים:

אימת העובדות הסוציאליות על משפחות חד הוריות

ראינו את תרמית העובדים הסוציאליים במהלך שביתת השכר המיוחצנת 2011. את תוספות השכר גבו העובדים הסוציאלייים מאזרחים חסרי ישע תחת חסותם.

מתברר כי העובדים הסוציאליים מהלכים אימים על משפחות באמצעות צווים שיפוטיים להוצאת יקריהם מהבית, המונפקים ע"י מערכת המשפט לענייני משפחה ונוער המשמשת לעו"סים כחותמת גומי.

ינואר 2006 – התכנית "זה הזמן" על עובדות סוציאליות ופקידות סעד מטילות אימה על אמהות חד הוריות.
מערכת הרווחה מסבכת משפחות דלות אמצעים במערכות משפט מסואבות וביורוקטיות תוך הטלת אימה שיקחו מהם את הילדים.
המשפחות נאלצות להוציא כסף רב הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין על מנת לשמור על חירותן.
פקידי הרווחה מטיחים שקרים ועלילות כנגד המשפחות, וכותבים תסקירים מסולפים.
.


.
קישורים: