פייק אימוץ

אוגוסט 2019 – מדוע השירות למען הילד מסתיר מידע מההורים וילדיהם שנמסרו לאימוץ גם לאחר הגיעם לגיל 18? הסיבה לכך היא שבישראל מקובל אימוץ סגור (שיטת אימוץ אדיפוס), כלומר מחיקת הזהות הקודמת של המאומץ ויצירת זהות חדשה עם המאמצים.
שיטת האימוץ הסגור כושלת, אולם רשויות הרווחה אינם מוחקים לעולם אף מתודולוגיה גם אם היא כושלת משום שמדובר באוכלוסיה חזקה הנהנת מסבלה של אוכלוסיה מוחלשת.

תיק אימוץ השירות למען הילד

"שיקרו לנו, טייחו אותנו, מסרו לנו פרטים לא נכונים על נסיבות הולדתנו והאימוץ שלנו, ונורא מכך, העלימו מכתבים ותמונות שההורים הביולוגיים השאירו לנו, מכתבים שמשוועים ליצירת קשר איתנו".

כך טוענים בנים ובנות מאומצים שבגרו והורים ביולוגיים על מה שמתרחש בין כותלי השירות למען הילד, שאחראי לפתיחת תיקי האימוץ. לטענתם, השירות עושה זאת באופן פטרוני וחסר נהלים מסודרים.

מתוך תחקיר חגית רון רבינוביץ' , 15.08.2019 , ישראל היום, מחדל תיקי האימוץ: "בהינף יד מחקו לי את ההיסטוריה".

תיק אימוץ - השירות למען הילד

פייק תיק אימוץ

ת2.PNGעדויות מטרידות של מאומצים ושל הוריהם הביולוגיים • במשך שנים אבדו בשירות למען הילד מכתבים ומתנות ששלחו ההורים לילדיהם • הסיפור המלא – ב"שישבת"
חגית רון רבינוביץ' , 15.08.2019 , ישראל היום.
מחדל תיקי האימוץ: "בהינף יד מחקו לי את ההיסטוריה"

לצפייה / הורדה תחקיר חגית רון רבינוביץ' – ישראל היום מה- 16.08.2019 הקלק כאן

"שיקרו לנו, טייחו אותנו, מסרו לנו פרטים לא נכונים על נסיבות הולדתנו והאימוץ שלנו, ונורא מכך, העלימו מכתבים ותמונות שההורים הביולוגיים השאירו לנו, מכתבים שמשוועים ליצירת קשר איתנו".
כך טוענים בנים ובנות מאומצים שבגרו והורים ביולוגיים על מה שמתרחש בין כותלי השירות למען הילד, שאחראי לפתיחת תיקי האימוץ. לטענתם, השירות עושה זאת באופן פטרוני וחסר נהלים מסודרים.

סיתוונית עצמון נמסרה לאימוץ מייד עם היוולדה, וכשמלאו לה 18 החליטה לפתוח את תיק האימוץ שלה. "ישבתי מול העובדת הסוציאלית בשירות למען הילד בחיפה", היא מספרת בדמעות, "והיא אמרה לי 'מעולם לא שאלו עלייך, מעולם לא השאירו לך כלום בתיק'. מרוב תסכול ואכזבה עזבתי את הארץ מייד אחרי שחרורי מצה"ל. 22 שנה אחרי שהוריי ואחיי הביולוגיים מצאו אותי בקנדה, שם אני גרה, התוודעתי לגודל השערורייה כשהבנתי שהשאירו לי עשרות מכתבים ותמונות במהלך השנים. זרקו את המכתבים שההורים שלי השאירו לי, ובהינף יד מחקו את ההיסטוריה שלי ורצחו לי את הנשמה. אני רק רוצה לשאול מי אחראי לטירוף הזה של העלמת המכתבים, ואיך הוא ישן בלילה? איך?"

מורן תמיר, אחותה הקטנה של סיתוונית, כועסת. "איבדנו שנים חשובות כל כך עם סיתוונית בגלל התנהלות רשלנית שהיא עילה לתביעה בבית משפט", היא אומרת, "היא לא היתה יורדת מהארץ אילו ידעה שמחכה לה כאן משפחה חמה ואוהבת".
בשבועות האחרונים הגיעו לידי "ישראל היום" עשרות עדויות של מאומצים ושל הורים ביולוגיים בנושא פתיחת תיקי אימוץ. מכולן עולה חשד למחדלים חמורים בהתנהלות של השירות למען הילד, הפועל במסגרת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. רבים מהמאומצים שפתחו את תיקי האימוץ שלהם, נתקלו בתיקים ריקים, אף שהוריהם הביולוגיים השאירו להם מכתבים, תמונות ופרטים ליצירת קשר, ליום שבו יבקשו להתחקות אחר עברם ואחר מוצאם. רק לאחר שפגשו את הוריהם ואת אחיהם, הם למדו על קיומם של המכתבים.
דינה מימון ילדה את בנה כשהיתה קטינה ונאלצה למסור אותו לאימוץ. כשבנה פתח את תיק האימוץ והם נפגשו, היא התפלאה לשמוע שהוא לא קיבל מהעובדות הסוציאליות מכתבים שהשאירה, מתנות, ואף תכשיטי זהב. "בבר מצווה שלו השארתי לו שרשרת לב חצוי מזהב", היא מספרת, "כשהיה בן 16 השארתי צמיד גורמט. הוא לא קיבל את הדברים האלה, וגם לא כמה וכמה מכתבים שהשארתי לו".
מהשירות למען הילד נמסר בתגובה: "יש מכתבים שמגיעים ללא זהות ולא ניתן לאתר למי הם מיועדים".
ממשרד העבודה והרווחה מסרו: "מדובר בתהליכי אימוץ שהחלו לפני כ־20 שנה לפחות. פרקטיקת העבודה עברה מאז שינויים משמעותיים, בארץ ובעולם".

ש1ש2מחדל תיקי האימוץ_page-0002מחדל תיקי האימוץ_page-0004מחדל תיקי האימוץ_page-0005מחדל תיקי האימוץ_page-0006מחדל תיקי האימוץ_page-0007מחדל תיקי האימוץ_page-0008

"במשך 4 שנים הוכנו ונאנסנו במשפחה אומנת"

ילדים מופקרים לאונס והתעללות במסגרות משרד הרווחה

08.05.2017  -עדות מאומץ על אונס והתעללות שעברו הוא ואחיותיו  במהלך אומנה ואימוץ. פניותיהם לרשויות הרווחה לסיוע נתקלו באוזניים ערלות. השירות למען הילד סרב לפתוח בפיו את תיק האימוץ בהגיעו לגיל 18 כדי שיוכל לאתר את הוריו.

"אני מאומץ, בן 44 ואני עד היום נקרא ילד מאומץ. אני עברתי אומנה במשך 4 שנים ביחד עם שתי אחיות בילוגיות שלי. שלושתנו במשך 4 שנים הוכנו ונאנסנו במשפחה אומנת. עברנו משם האחיות שלי הופרדו ממני, עברתי אני לאימוץ והם המשיכו אומנה בקיבוצים. במשפחה המאמצת שלא קיבלה מעולם הדרכה מעולם לא קיבלו הכוונה, מעולם לא נבחנו כי הם היו סוג של סלב (celeb) ואני לא אחשוף את שמם, שם עברתי חוויה מאוד קשה של אימוץ שכללה אלימות, שכללה השפלות. בגיל 10 שאלו מה אתה רוצה ליום הולדת אז ביקשתי שיתגרשו ושיחזירו אותי חזרה לאחד המוסדות".

 

אל תתנו לרשויות הרווחה להשתיק אתכם

ינואר 2016 – עושים צהריים עם יעל דןמשרד הרווחה ארגון פשע לסחר בילדים תולש בכפייה ילדים מביתם לאימוץ ומונע חשיפת תיק האימוץ להורים והילדים כחוק עם הגיע הילדים לגיל 18.
משרד הרווחה משקיע הון עתק במוסדות כליאה לילדים, עמותות רווחה, אומנה, אימוץ, ועוד, במקום לסייע למשפחות.

"כשצעירה פותחת תיק אימוץ – זכותה לקבל תשובה מיידית"

א' עוזרת למשפחות למצוא את ילדיהם המאומצים ולילדים למצוא את הוריהם הביולוגיים. בגלצ העבירה ביקורת קשה על התנהלותו של משרד הרווחה ואמרה: "זכותו של אדם היא ידיעת האמת"

א' נענית לבקשות של אנשים שפונים אליה לעזרה במציאת הילד או הילדה שנלקחו מהם ונמסרו לאימוץ. גם ילדיה של א', שהחוק אוסר לחשוף את זהותה, נלקחו בעבר לאימוץ, והיא חיפשה ולבסוף מצאה אותם. בשיחה היום (שלישי) עם יעל דן ב"עושים צהריים" הטיחה ביקורת קשה על האופן בו מוצאים ילדים מביתם ונפתחים תיקי האימוץ.

"זכותו של אדם היא ידיעת האמת – זו נקודת המוצא, ולו כדי שבן אדם יחיה עם עצמו בשלום", אמרה, "לא מקובלת עליי הוצאת הילדים. לא מקובלת עליי הקצאת המשאבים הבלתי-נדלים כדי להוציא ילד מהבית. זה הון עתק".

היא סיפרה על מקרה בו עזרה לצעירה למצוא את משפחתה הביולוגית: "מגיעה ילדה בת 20, והיא אומרת לי שהיא ניגשת פעמיים לשירות למען הילד לפתוח את התיק ודוחים אותה כי היא לא מספיק 'מתעניינת' לטעמה של אותה פקידה שעומדת מולה ולא שואלת מספיק שאלות. ילדה בת 18 מגיעה לפתוח תיק אימוץ – זכותה לקבל תשובה מיידית".

ליטל (שם בדוי), נעזרה ב-א' שפעלה למציאת אחותה והצליחה בכך תוך פחות מיממה. בשידור היא סיפרה כי "אנחנו חיפשנו אותה בערך שש שנים ולא ניתנה לנו האפשרות לפנות לרווחה. ברגע שהיא פנתה אליי ומצאה אותה – לא האמנתי. אף אחד לא האמין".

אחותה של ליטל, עם זאת, ניסתה לפתוח את תיק האימוץ שלה ללא הצלחה. "במועצה לשלום הילד אמרו לה שרק אחרי שתתייעץ עם פסיכולוג יתנו לה לפתוח את התיק. סיפרו לה סיפורים שאמא משוגעת ואלכוהוליסטית. זו ממש לא המציאות – אמא נלחמה עליה בשיניים, ובכוח היא נלקחה", סיפרה ליטל.

ההורים ימשיכו לחכות – ועדת טיוח ממלכתית לפרשת חטיפת ילדי תימן

ההורים ימשיכו לחכות , קלמן ליבסקינד, מקור ראשון , 9.11.2001

החקירה להיעלמות ילדי תימן קבעה את מסקנותיה עוד לפני שהחלה לחקור. מה שלא תאם את הנחות היסוד הוגדר כ'חריג'. משרד הרווחה הסתיר מסמכים, והוועדה לא התעקשה לעיין בהם. לא הוטל שום ספק במהימנות מסמכים שהציגה המדינה, אפילו כשלא היו להם אסמכתאות. את הורי הילדים לעומת זאת, כינו חברי הוועדה "עסקנים". ועוד מצפים מהם להשלים עם מסקנות הוועדה.

ועדת החקירה הממלכתית לעניין היעלמותם של ילדי תימן סיימה השבוע סוף סוף את עבודתה והגישה את מסקנותיה. שבע שנות עבודה התקבצו אל תוך שלושה כרכים עבי כרס, המכילים 1828 עמודים. 1,033 תלונות על היעלמות ילדים הוגשו עד היום לשלוש הוועדות שדנו בפרשה.

על פי הממצאים 972 מהם נפטרו, 56 נותרו "עלומים" וייתכן שנמסרו ל"אימוץ מזדמן" (איזה ביטוי), ו- 5 נתגלו.

מי שקרא השבוע עיתונים, היה יכול להתרשם שהוועדה מצאה את הכל תקין. הממסד לא חטף ילדים. האגדה התימנית רבת השנים התנפצה בקול רעש גדול.
אלא שקריאה מדוקדקת של הדוח מלמדת אחרת.
עבודת הוועדה ראויה לביקורת מרובה.

הוועדה, כך עולה מכל אחד מדפי הדוח שהוציאה, הניחה הנחת יסוד ראשונית על פיה לא הייתה חטיפה ממסדית של ילדי תימן. ההנחה הזו הובילה את הוועדה כמו עמוד אש, ומכאן והלאה כל מה שנותר לחבריה היה להוכיח אותה. לפעמים היתה ההוכחה קלה, לפעמים פחות, אבל מרגע שנורה החץ – כל המטרות הפכו מתאימות. ממצאים שסטו מן הקו הזה הוגדרו כחריגים, לא מייצגים.
אלא שכאמור, גם בתוך המאמץ הניכר להוציא את הממסד 'נקי', קשה להתעלם מכמה עובדות קשות שנמעלה הדוח כלפי מי שעסקו בעניינם של ילדי תימן בימים ההם. גם כאשר המצליחה הוועדה למצוא הסבר לכל חריגה, נותרות העובדות הללו קשות לעיכול. בלתי נתפשות.
מקור הבעיה בוועדה הזו נעוץ במטרה שבגינה הוקמה. ועדת החקירה לא באה לעולם על מנת לפתור את בעייתם של ילדי תימן האבודים. הוועדה קמה כדי לפתור את בעייתה של המדינה בהתמודדות עם הוריהם של אותם ילדים. מכאן נגזרה דרך המחשבה של חברי הוועדה, ומכאן נגזרה גם דרך עבודתה.
בשורה התחתונה, קשה למי שקורא את הדוח לברוח מהמסקנה שמדובר בדוח מתנשא, יהיר ופטרנליסטי מאין כמותו. ראשי מדינת ישראל של אותם ימים, שאליהם כיוונו משפחות ילדי תימן את טענותיהם במהלך כל השנים, לא היו מנסחים אותו אחרת.
כולם רצו לעזור לעולים, כולם חשבו רק איך אפשר לסייע, כיצד ניתן לעשות טוב לילדים. איך בכל זאת, אם כך, קרה מה שקרה? הכל בגלל היעדר נוהלים, בלאגן בבתי הקברות, תקשורת לקויה ואי הבנות.
הורי הילדים נמצאים היום סביב גיל השמונים. המעטים ביניהם שתלו תקוות בוועדה הזו – התבדו. עוד ועדה כנראה כבר לא תקום. הם, כנראה, יצטרכו לקחת איתם את הכאב לקבר.
למי שמעוניין לקרוא את הדוח ברצינות, מומלץ לנפות ממנו קודם כל את התרשמויות חברי הוועדה והערכותיהם ולהישאר עם העובדות והנתונים. אלו, חרף הנסיונות לכסות על כך בהסברים שונים ומשונים, מציגים כתב אישום חמור מאין כמוהו כלפי המדינה בראשית דרכה.
הדוח מנסה לטשטש את העובדות הללו בדרכו. משפחות עולי תימן שטענו להתנשאות הממסד כלפיהם, ימצאו בדוח הוכחות לטענותיהם.
על פי הדוח, נהגו פקידי המנהלה במחנות העולים לציין שינויים במצב המשפחתי של העולים באמצעות רישום אנונימי בתעודת העולה שלהם.
כך צויינה עובדת פטירתו של העולה, מבלי שצורפה אליה כל אסמכתא לכך. הוועדה לא מסבירה על סמך מה היא מתבססת, אבל היא קובעת בכל זאת כי "ההנחה היא ששינוי רישום שנעשה בתעודת העולה על ידי עובד מנהל במחנה אינו רישום כוזב".
מי קבע את זה? לא ברור. הנחת היסוד הזו, על כל פנים, עוברת כחוט השני בכל הדוח, והיא מקבלת משמעו גדולה עוד יותר כשאותו רישום אנונימי, לא ממוסמך ובלתי מוסבר, הוא שמשמש אותה כדי לקבוע שהילד נפטר.
לעניין הזה יש הרבה דוגמאות, הנה אחת:
שושנה אקרם, הופיעה בפני הוועדה והעידה כי זמן קצר אחרי שעלתה משפחתה לארץ ושוכנה במחנה עין שמר, הועברה אחותה זהרה, בת תשעת החודשים, למרפאת המחנה בשל תנאי מזג האוויר הקשים. למחרת הלכה האם לבקר אותה במרפאה, אולם לא ניתן לה להיכנס. אישה שבה נתקלה מחוץ למבנה בישרה לה כי זהרה נפטרה. הוועדה לא הצליחה לאתר כל מסמך שהוא המעיד על פטירתה של זהרה.
המשפחה, שלא ראתה עד היום גופה או חלקת קבר, הציגה לוועדה 'תעודת עולה' משפחתית, בה סימן מישהו עיגול סביב שמה של זהרה ורשם לידו: "נפטרה ב- 21.1". הוועדה ראתה במסמך הזה הוכחה לפטירתה של הילדה.
הדוגמא הזו מעלה בעיה בסיסית בכל עבודת הוועדה, שכן הוועדה קבעה את עובדת פטירתם של הילדים תוך הישענות על התיעוד מאותה תקופה. הוועדה קבעה גם כי בראייתה – התיעוד אמין. אלא שכאן טמון הכשל הגדול. משפחות ילדי תימן שטוענות במשך חמישים שנה כי ילדיהן נחטפו, לא ישתכנעו מתיעוד השייך לממסד של אותם ימים.
אם להציג את הדברים על פי סיפורה של הילדה זהרה, מי שמאמין שהמדינה חטפה את ילדיו לא ישתכנע שלא כך הדברים אחרי שיראה עיגול סביב שמם.
מדינה שיכולה לחטוף ילדים, יכולה גם לסמן עיגולים.
גם אם כמעט כל הילדים נפטרו, כפי שטוענת הוועדה, עדיין נשאלת השאלה מדוע אף אחד לא דיווח על כך להוריהם. התירוץ בו משתמשת הועודה, לפיו "הודעות שניתנו בהקשר זה במעמד הכריזה הדלה שפעלה במחנות, בדרך כלל לא הגיעו מטעמים שונים, לידיעת המשפחה, לא נראה רציני.
ראשית, מכיוון שגם כשמערכת הכריזה דלה, לא מוגזם לצפות שמישהו יטרח לספר להורים השכולים על מות ילדם הקטן. שנית, ההסבר הזה יכול להתאים למקרה אחד, אולי לשניים. לא למאות. בני המשפחה העידו שהמערכת הכריזה קראה להם ללכת לחדר האוכל, להעביר מזרונים ממקום למקום ושימשה לעוד אלף ואחד הודעות שונות. קשה להאמין שרק את ההודעות על פטירתם של מאות תינוקות אף אחד לא שמע.
חלוקת ילדים
בתוך אוקיינוס המלל האינסופי שהנפיקה הוועד, לא קל לדלות את העובדות. ובכל זאת, כמה מממצאי הוועדה מדהימים בחומרתם, אלא שהוועדה מתייחסת אליהם בלשון יבשה ובסבלנות לא מובנה. הנה אחד הבולטים:
"אנשי הסגל המקומי (בבתי התינוקות) הם אלה שהחליטו על אשפוז בבתי חולים. הם אלה שהורו על קבורה של תינוקות ללא מעורבות ההורים. הם אלה שהחליטו אם ומתי ייראה תינוק, שהוריו חדלו לבקרו פרק זמן משמעותי, כמי ש'ננטש' ועל כן מועבר לאימוץ או לסידור אחר".
את ההחלטה על האימוץ, מסביר הדוח בהמשך, היתה מקבלת העובדת הסוציאלית המקומית. עובדת זו היתה עשויה לאמץ את עמדת הסגל בדבר 'הנטישה', ולהתייחס אל התינוק כאל מי שמשפחתו אינה ניתנת לאיתור, וזאת מבלי ליזום ככל שהתברר לפנינו – מאמצי איתור ראויים.
ככל שניתן ללמוד מהחומר שנפרד לפני הוועדה, סגל בית התינוקות לא יזם ולא קבע בעצמו מאמצי איתור ראויים של משפחות שהפסיקו לבקר את תינוקותיהם, ואף לא גרמו לדיווח על הפסקת הביקורים ועל האפשרות של הפיכת התינוק ל'נטוש'.


צריך לקרוא את הדברים היטב כדי להאמין. כל עובדת סוציאלית זוכרת שנדמה היה לה שלא ראתה כבר כמה ימים את הורי הילד, היתה יכולה להחליט למסור אותו לאימוץ, בלי קריטריונים. בלי לנסות לאתר את ההורים. בלי לדווח לאף אחד. ומה אם אמו של הילד חלתה ומתקשה להגיע לבקרו? ומה אם אביו הגיע מתימן לפני יומיים ואין לו מושג איפה בית החולים ואיך מגיעים אליו? בעיה שלהם. שילדו ילד אחר.

מי הסמיך את העובדת הסוציאלית לחרוץ בעצמה גורלות כאלה? מי אחראי לשערוריה הזאת? מה אפשר ללמוד על הממסד שאיפשר לדברים האלו לקרות? שאלות טובות. בדוח אין תשובות.
המשפחות כאויב
מחברי הדוח לא מחבבים את ההורים שהגיעו להעיד בוועדה. זה נשמע אולי משפט קשה, אבל כל מי שרוצה לחלוק עליו מוזמן לקרוא את הדוח. אין בו, בדוח, בדל אמפתיה למי שמחפשים כבר חמישים שנה את ילדיהם הקטנים. זהו מסמך ללא רחמים.
חברי הוועדה מתעמתים עם כל טענה שמעלים ה'תימנים', ואלו נראים כמעט כאויבי הוועדה.
שיא השיאים בתחום זה שייך, כך נראה, לביטוי האומלל שמדביקים חברי הוועדה למי שטוענים כי הממסד חטף את ילדיהם. "עסקנים", מכנה אותם הוועדה יותר מפעם אחת. כמה מבייש כשהדברים נכתבים על ידי יעקב קדמי, מי שכיהן עד לא מכבר כשופט בית המשפט העליון.
ואולי בכלל יש מקום לעשות לקדמי הנחות. שהרי את הדוח, שבו הוא מרבה לחזור על הביטוי "על פי התרשמותנו", הוא כתב למעשה מבלי להתרשם כמעט משום דבר.
שכן בשלב שמיעת העדויות כיהן בראש הוועדה השופט יהודה כהן, שפרש באמצע הדרך והוחלף על ידי קדמי רק לקראת הסוף.
סביר מאוד להניח שמי שהיה שומע את חממה שרעבי מספרת על חמישים שנות בכי בלתי פוסק ועל ציפייה אינסופית ללאה הקטנה שלה, לא היה קורא לה עסקנית.
ואולי יכול גם מישהו בוועדה להסביר מדוע לא חשב אף אחד להעביר למשפחות ילדי תימן את הממצאים לפני שקוראי העיתונים ייחשפו אליהם?
לקריאת המשך הכתבה, הקליקו בקישור למעלה בקובץ ה- pdf או הקליקו על התמונות מטה.

להורדת המאמר בקובץ PDF

ההורים ימשיכו לחכות , קלמן ליבסקינד, מקור ראשון , 9.11.2001
ההורים ימשיכו לחכות , קלמן ליבסקינד, מקור ראשון , 9.11.2001

ציונה היימן: "יגאל אלון הביא אותי מבית חולים מתנה לחברים"

"יגאל אלון הביא אותי מבית חולים מתנה לחברים" , יהודית יחזקאלי , ידיעות אחרונות , 17.02.2002

ציונה היימן (52) היתה בת שנתיים כשנלקחה מבית חולים בירושלים והובאה ע"י הזוג אלון לקיבוץ גינוסר. "אימי המאמצת סיפרה לי שיגאל הסדיר את עניין האימוץ", היא טוענת. כל ניסיונותיה למצוא את הוריה הביולוגים עלו בתוהו. 

לפרשת ילדי תימן החטופים, שמסעירה את המדינה כבר שנים, נוסף לאחרונה סיפור אישי ומדהים על ילדה קטנה ועל מפקד הפלמ"ח לשעבר ואחד מבכירי מפלגת העבודה לדורותיה, יגאל אלון, ובת זוגו רות.
ציונה היימן (52), המתגוררת היום במושב שדמות דבורה, היתה בת שנתיים כשהובאה לקיבוץ גינוסר על ידי יגאל ורות אלון. בני הזוג מצאו אותה בבית חולים בירושלים והביאו אותה לאימוץ לחבריהם חשוכי הילדים. ציונה גודלה באהבה על ידי הוריה המאמצים, אך היא מאמינה כי היא מילדי תימן החטופים ועברה הלוט בערפל לא נותן לה מנוח.
גודלתי במסירות ובאהבה רבה על ידי הוריי המאמצים וזכיתי לחיבה גדולה מצד יגאל ורות אלון, אבל גם עברתי סבל גדול בגלל מוצאי התימני, היא מספרת. מעולם לא הרגשתי שייכת לקיבוץ. הילדים קראו לי כושית בגלל מראי השחום.
ציונה, אם לשלוש בנות ובן, חולמת לפתוח את תיק האימוץ שלה כדי לדעת מי משפחתה הביולוגית, ובעיקר אם נחטפה מידי הוריה. היא יודעת מעט מאוד על עברה, ורק בגיל 16 נודע לה שהיא מאומצת.
הייתי בת שנתיים כשאמי החליטה לאמץ תינוקת, כיוון שלא יכלה להרות. היא הגיעה עם הזוג אלון לבית החולים בירושלים, שם שכבתי חולה. אמי בחרה בי, וכשהבראתי נלקחתי לקיבוץ על ידי יגאל ורות, שהצטיידו באישור אימוץ כחוק – מתנה להוריי המאמצים.
הורי גידלו אותי כאילו הייתי בתם הביולוגית, אבל ילדי הקיבוץ הציקו לי וקראו לי בשמות גנאי. בפנימייה בקיבוץ גבעת חיים. בהיותי בת 16, גילתה לי אחת הבנות שאני מאומצת. הייתי בהלם. כעסתי על הוריי על שלא סיפרו לי, ואילצתי אותם לומר לי את האמת. הם אמרו לי שבחרו בי בגלל עיניי היפות וידיי המושטות לעברם כשבאו לבית החולים, וכי יגאל סידר את עניין האימוץ.
כשבגרה ציונה, ביקשה לפתוח את תיק האימוץ הנמצא במשרד הרווחה, נענתה בשלילה. כל שידעתי הוא שהיו לי שני שמות: אורה וציונה, וכי שמות הוריי הביולוגיים הם אברהם וסעידה. לא ברור לי אם אלה שמותיהם האמיתיים.
כשלא ניתן לי לפתוח את תיק האימוץ, הסתפקתי בחיי החדשים. בינתיים אבי המאמץ נפטר. אמי המאמצת כבר בת 92. היא גרה כיום בבית האבות בקיבוץ ומידי שבוע אני מבקרת אצלה. לפני כמה שנים פנתה אלי נציגת עמותת עוזי משולם ואמרה שידוע להם כי אמי הביולוגית מתגוררת בראש העין ויש לה חמישה בנים. הגעתי אליה. היא סיפרה לי שנולדה לה ילדה, אך היא נלקחה ממנה ונאמר לה שמתה. הדמיון בינינו רב – המראה התימני, החיוך ומבנה הפנים.
"התברר שלפני שהגעתי אליה, הגיעה לביתה עוד אישה שטענה שהיא בתה החטופה והם ערכו 'חאפלה'. מאוחר יותר גילו הבדיקות הגנטיות שמדובר בטעות, ואכזבתה היתה מרה. ערכנו בדיקות גנטיות, אך תוצאות הבדיקות לא היו חד משמעיות. התאכזבתי וניתקתי איתה קשר".
לפני שנתיים התבשרה ציונה כי יש לה קבר.
"זה היה נורא. התקשרה אלי מישהי מהעמותה של עוזי משולם וסיפרה שיש לי קבר בירושלים. היא אמרה שהיא יודעת שאני מילדי תימן החטופים ואומצתי בקיבוץ גינוסר. הלכתי לראות את המקום שבו קברו אותי כביכול, בהר המנוחות בירושלים. בחלקת הקברים היו הרבה מקלות תחובים באדמה, ללא שמות. המקלות האלה מסמלים בעיניי את מצבם של ילדים כמוני, שנעקרו ממשפחותיהם לתמיד".
רות, אלמנתו של יגאל אלון, המתגוררת עדיין בגינוסר, זוכרת היטב את ציונה:
"הוריה המאמצים שלמה ז"ל ואסתר, ביקשו שנעזור להם לקבל ילד לאימוץ. הגענו לבית החולים בירושלים יחד איתם. ציונה היתה מאוד מתוקה. תינוקת מקסימה. הבאנו אותה עבורם לקיבוץ, אבל לא היו לנו מקורות לדעת מי הוריה הביולוגיים".
נציגי העדה התימנית בישראל פנו השבוע לכנסת בדרישה לתמוך בהצעת חוק של ח"כ צבי הנדל (האיחוד הלאומי) להקמת ועדת חקירה ממלכתית למציאת הנעדרים מקרב ילדי תימן בהשתתפות נציגי המשפחות (על ועדות החקירה ראו בתמונה).
משה נחום, חבר הקונגרס היהודי העולמי ונציג העדה התימנית, אמר בישיבת ועדת הקליטה והעליה בכנסת: המקרה של ציונה אינו יחיד. חשפנו עוד למעלה מ- 150 מקרים של תינוקות שנאמר להוריהם כי מתו והם חיים. אנו דורשים לפתוח את תיקי הילדים המאומצים ומוסתרים בגנזכי המדינה, לערוך בדיקות די אן אי למשפחות הילדים הנעדרים ולחקור מה עלה בגורלם של עשרות ילדים שנעלמו.

לצפיה במאמר הקלק כאן