מלכודת הציפרלקס: הצד האפל של התרופות נוגדות הדיכאון

מלכודת הציפרלקס: הצד האפל של התרופות נוגדות הדיכאון , המגזין עם אשרת קוטלר , 01.01.2018
למעלה משני מיליון מרשמים לתרופות נגד דיכאון וחרדה ניתנים בישראל מדי שנה. מדוע חלק מהמטופלים לא זוכים להדרכה בנוגע לתופעות הלוואי? ומה האלטרנטיבה?

תעשיית התרופות מגלגלת מדי שנה למעלה ב-40 מיליארד דולר אך לתפוצה הנרחבת של תרופות כמו ציפרלקס, סרוקסט, קלונקס ורבות אחרות – שניתנות היום על-ידי רופאי משפחה עם יד קלה על המרשם למאות אלפי ישראלים – יש לעתים מחיר כבד.

ערן רענן מספר על משבר שעבר בגיל 24, כשחזר מכמה שנים מוצלחות מבחינת קריירה בארה"ב. רענן הקים שני עסקים חדשים בארץ אבל משהו הפריע. "יום אחד התחלתי להבין שאני הולך וישן פחות ופחות עד לרמה כזו שלא ישנתי בכלל תשעה ימים. יותר ויותר מחשבות שהופכות להיות יותר ויותר פרנואידיות נכנסו לי לראש עד לרמה שהייתי בטוח שבאים לקחת אותי ומשם הדרך לפסיכיאטר הראשון הייתה קצרה".

ממנו הגיע המרשם הראשון אך מה שהחל כמרשם לציפרלקס, נמשך למשפחת המייצבים ומשם עד תרופות אנטי פסיכוטיות. רענן מספר שצרך את התרופות במשך שבע שנים שבמהלכן, לאחר שהבין שמשהו לא תקין מתרחש בגופו, נסע מיוזמתו למרכז לבריאות הנפש שלוותה וביקש להתאשפז. "היו תקופות שלקחתי בין 15 ל-20 כדורים ביום. אתה לא בפסיכוזה אבל אתה בדיכאון. אז בוא ניתן לך כדור אנטי-דיכאוני כדי שלא תהיה בדיכאון. אחר כך מהכדור האנטי-דיכאוני, נכנסת להיי, אז בוא נוריד אותך בחזרה למטה והנה מתחיל המשחק. הם פשוט הופכים אותך לזומבי ושוברים איזה משהו פנימי".

"ב-1987 בארה"ב הוצאנו 800 מיליון דולר על תרופות פסיכיאטריות. עכשיו אנחנו מוציאים 40 מיליארד דולר בשנה על תרופות פסיכיאטריות, זו עלייה פי 50", אומר העיתונאי רוברט ויטאקר, שמסקר את תחום הבריאות כבר למעלה מ-30 שנה ונחשב לאחד ממובילי הדעה העולמיים שמצליחים לקעקע הנחות יסוד בשנים האחרונות. לדברי ויטאקר, התרופות הפסיכיאטריות מעלות את תדירות ההפרעות. ויטאקר וחבריו טוענים שהתפיסה הרווחת שלפיה מחלות נפש נובעות מחוסר איזון כימי במוח שבו ניתן לטפל באמצעות תרופות, למעשה לא הוכחה מעולם. ויטאקר מפנה את האצבע המאשימה לעבר הפסיכיאטרים האקדמיים שקיבלו מענקים למחקרים מחברות התרופות ולא פרסמו מידע לפיו מצבם של מטופלים שלא צרכו תרופות היה טוב יותר. כך, לדברי ויטאקר, נמנע מפסיכיאטרים ברחבי העולם לקבל את המידע.

"נראה שהיקפי הצריכה עולים משנה לשנה למרות שמחקרים עדכניים מטילים ספק ביעילות לאורך טווח. זו מגמה עולמית. זה כנראה קשור לדרך שבה החברה שלנו מתמודדת עם בעיות וזאת התמודדות יחסית שטחית. התרופות הן סוג של מלכודת. ברגע שמתחילים להשתמש בהן, קשה מאוד להפסיק", מספר ד"ר שמעון כץ, שערך מחקר על יעילות הכדורים הפסיכיאטרים.

שירה אלפיה בורשטיין חזרה מהאשרם בהודו והמעבר לעולם לחוץ יותר, היה לה קשה. בסופו של דבר, מקורביה הצליחו לשכנעה לגשת למיון פסיכיאטרי. היא החלה ליטול כדורים אך טוענת שלא קיבלה אזהרות לגבי אופיין הממכר של התרופות. רענן מוסיף שהפסיכיאטרים שרשמו לו את התרופות לא ציינו שבמקביל צריך לעבור גם טיפול פסיכולוגי תומך.

היום כבר ידוע שאחת מתופעות הלוואי של תרופות אנטי דכאוניות היא עלייה בדחף האובדני. "חשבתי שהדרך היחידה שלי החוצה זה החוצה מהחיים האלה. אני בנאדם יסודי ומאורגן אז הלכתי לעשות סיור גגות", מספרת אלפיה בורשטיין, היום נשואה ואם לשניים. היא הפסיקה לקחת את התרופות, בניגוד להמלצות, בבת אחת כשחזרה לבית הוריה בצעד שהיה מבחינתה מוצא אחרון. "בסופו של דבר החלטתי שככה אני לא רוצה לחיות". כמעט שנתיים נדרשו לה כדי להגיע לאיזון. תקופת זמן דומה לזו שנדרשה מרענן לצאת סופית מהטלטלות.

רענן שילב את נסיונו העסקי עם נסיונו האישי וכעת הוא מנהל בית מאזן לטיפול ושיקום במצבים של משברים שם התרופות הן רק כלי אחד בארגז הכלים הטיפולי. בתים כאלה קיימים בכל רחבי הארץ. ישראל הפכה למובילה בעולם בייסוד חלופות לטיפול התרופתי ולאשפוז הפסיכיאטרי אבל קופות החולים בישראל לא ממהרות לוותר על הרווחים שהן גורפות מההשתתפות העצמית של המבוטחים ברכישת תרופות במסגרת השב"ן, שירותי בריאות נוספים, ובינתיים גם לא מכירות בחלופות. יום אשפוז בבית שמנהל רענן עולה 850 ש"ח. בינתיים, רענן, ויטאקר ואלפיה בורשטיין מייעצים לאנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות ולאלה ששוקלים לעשות זאת, לחשוב היטב ולהבין את השלכות הדבר.

פרופסור חיים בלמקר, יושב ראש איגוד הפסיכיאטריה בישראל, מסר בתגובה: "בישראל רושמים בערך אותה כמות תרופות כמו במדינות מערביות מתקדמות. אני מברך את היוזמה של רוברט ויטאקר שגורמת לנו לחשוב מחדש על יעילותן של תרופות פסיכיאטריות אך מקווה שהציבור לא ייתפס למושגים פשטניים. אכן אין הוכחה לגבי יעילות תרופות לטווח ארוך אבל זו תהיה טעות אם יפרשו את המידע הזה באופן שיגרום להפסיק מתן תרופות חיוניות למי שמתאים לכך. אכן אין הוכחה לכך שמחלות נפש נובעות מחוסר איזון כימי במוח אבל טענת ויטאקר שלפיה הפסיכיאטרים פועלים מעבר להבנתם – היא מוגזמת".

מודעות פרסומת

נוגדי דיכאון עלולים להיות מסוכנים

%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%93%d7%99-%d7%93%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9f2
נוגדי דיכאון עלולים להיות מסוכנים

נוגדי דיכאון יכולים להיות מסוכנים , טוני שחר , 01.02.2017 , הארץ

שני מחקרים שהתפרסמו בחודשים האחרונים מבססים את  המסקנה שנוגדי דיכאון יכולים ליצור דחפים אובדניים או אלימים

אינני בקיא בפרטי הטרגדיה שקרתה בירושלים כאשר אם רצחה את ארבע ילדותיה ושמה קץ לחייה. אנו יודעים שהאישה הייתה בדיכאון והייתה בטיפול פסיכיאטרי. בדירה שהוצתה נמצאו שרידי כדורים פסיכיאטריים שהאישה נטלה, קרוב לוודאי. כל הפסיכיאטרים שהביעו דעתם על המקרה, דיברו על הצורך לפנות לטיפול מוקדם ככל האפשר. זה אמור, לדעתם, להפחית את הסיכון להידרדרות. בצדק. איש מהם לא הזכיר את האפשרות שטיפול בנוגדי דיכאון הוא בעל פוטנציאל סיכון משמעותי. מאחר שאיני מצוי בפרטי הפרטים של המקרה הטרגי, וגם לא בהשתלשלות שקדמה לאסון, איני מסוגל לקבוע שנוגדי הדיכאון הם שיצרו את הטרוף שאחז באישה. אבל האפשרות הזאת קיימת וצריך להיות מודעים לה.

זה מכבר קיימת ההכרה שנוגדי דיכאון מעודדי סרוטונין עלולים לגרום להחרפת הדיכאון ובמיוחד ליצירת או להחמרת דחפים אובדניים או אלימים. שורה של מחקרים בשנים האחרונות תיעדו זאת והובילו את ה-FDA לדרוש לכלול בעלון התרופות אזהרה בדבר מסוכנותן ובדבר הצורך לפקוח עין על המטופלים הנוטלים נוגדי דיכאון. זאת לגבי מטופלים צעירים עד גיל 24. אלא שבינתיים הצטברו עדויות מחקריות שגם מטופלים מבוגרים יותר עלולים להגיב רע לנוגדי דיכאון, בשיעורים לא מבוטלים. ה-FDA קובע בהודעה שפרסם כבר ב-2007 ש"כל המטופלים בנוגדי דיכאון חייבים בבקרה צמודה כדי לזהות מבעוד מועד הידרדרות קלינית, אובדנות ושינויים בלתי שגרתיים בהתנהגות, בעיקר בתחילת הטיפול התרופתי. גם כאשר משנים מינון — מעלים או מורידים, קובע ה-FDA שצפויות תופעות כגון חרדה, אי שקט, חוסר שינה, רגזנות, עוינות, אימפולסיביות ואקטיזיה (חוסר שקט פסיכומוטורי קיצוני)". ה-FDA גם מנחה את המטפלים והמשפחות לפקוח עין מקרוב על המטופלים כדי לאתר תופעות כאלה, וזאת ברמה יומיומית, מאחר והשינויים עלולים להיות פתאומיים. יש להניח שאילולא גרס ה-FDA שהתרופות מהוות סיכון גדול, לא היה ממליץ על פיקוח כה הדוק. הסיבה שנדרש זמן רב על מנת שהמסוכנות של נוגדי הדיכאון תוכר ותזכה להתייחסות מטעם ה-FDA, היא שבמשך שנים עוותו יצרני התרופות במכוון את ממצאי המחקרים שנערכו על ידם. במקום לדווח על כל מקרי האובדנות והאלימות ככאלה, הם סווגו בקטגוריות הפחות מרתיעות של "אימפולסיביות" או "תנודות רגשיות". עד אשר חוקרים כמו הפסיכיאטר הבריטי דייוויד הילי ואחרים חשפו את המניפולציה והעובדות אט אט הועמדו על דיוקן.

מחקרים שהתפרסמו בחוד־שים האחרונים מבססים את המסקנה שנוגדי דיכאון מהווים סכנה לנוטלים אותם. במחקר שפורסם ב-2016 בכתב העת Journal of the Royal Society of Medicine נמצא שבקרב נבדקים בריאים (מתנדבים לא בדיכאון), הנוטלים נוגדי דיכאון הוכפל שיעור האירועים מבשרי אובדנות ואלימות לעומת נבדקים שטופלו בפלצבו. במחקר אחר שפורסם בקנדה ב-2016 בכתב העת Canadian Medical Association Journal נמצא שתופעות לוואי המעלות את סכנת האובדנות והאלימות נצפו בשיעור הגדול פי חמישה אצל נשים שטופלו בנוגד הדיכאון סימבלטה לעומת נשים שנטלו פלצבו (מדובר בנשים שנטלו סימבלטה כתרופה למניעת בריחת שתן).

כדאי לציין שעל מנת לזהות את הסכנות הגלומות בנטילת נוגדי דיכאון חייבים היו החוקרים לבקש גישה ישירה לנתוני הנבדקים במחקרים. בפרסומים הרשמיים, עקב המניפולציות שבוצעו בנתונים, הממצאים "המרשיעים" נעלמו. הם חזרו והופיעו רק כאשר התאפשרה גישה לחומר המקורי.

אזכיר כאן את מקרהו של הטייס הגרמני אנדראס לוביץ שריסק את מטוסו על הרי האלפים וגרם למותם של 149 נוסעיו בשנת 2015. בשרידי הרקמות שלו נמצאו עקבות של שני נוגדי דיכאון אותם נטל באותה עת. כל אחד מהם, לא כל שכן שניהם, יכול להוות סיכון. כמעט כל המקרים של הרציחות ההמוניות שהתרחשו בארה"ב בשנים האחרונות, בעיקר על ידי צעירים, קרו תוך התקפי טרוף תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות שכללו נוגדי דיכאון. חקירות העלו שהמקרים קרו סמוך להתחלת הטיפול או בעת העלאת המינון.

לאור ממצאי המחקרים האחרונים והמקרים שפורסמו בתקשורת, אי אפשר שלא להזהיר מטפלים ומטופלים כאחד בדבר מסוכנותם של נוגדי הדיכאון. יאמרו פסיכיאטרים שאובדנות קיימת לעתים אצל הלוקים בדיכאון גם בלי נטילת תרופות. זה נכון, אבל מחקרים הראו בוודאות שהסיכון לפתח אובדנות ואלימות גובר באופן משמעותי אצל נוטלי התרופות. זאת ועוד, מה שמאפיין את האובדנות והאלימות בעקבות התרופות הוא האופי הבלתי צפוי של התופעות. מדובר באנשים שיום לפני הופעת הטרוף ולעתים אפילו שעה לפני כן נראו רגועים ובלתי מסוכנים. הסכנה שבנטילת נוגדי דיכאון הוכחה כיום מעבר לכל ספק.

יש כיום הוכחות אמפיריות בדבר יעילותן של התערבויות פסיכולוגיות בדיכאון ולכן, אנשים עם דיכאון, עדיף שיטופלו בטיפול פסיכולוגי שחייב יהיה להיות צמוד ואינטנסיבי, כאשר מדובר בדיכאון חריף.

ד"ר טוני שחר הוא פסיכולוג קליני

מחקר: נוגדי דיכאון SSRI גורמים לצעירים להיות אלימים

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס -  (Escitalopram) - תופעות לוואיהאם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות?  , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15 

מחקר חדש מגלה כי יש קשר בין נטילת תרופות נוגדות דיכאון, כמו פרוזק וציפרלקס, לבין מקרי אלימות – בעיקר בקרב צעירים

תרופות כימיות רבות מטפלות בבעיה אחת אך עלולות לגרום לבעיה אחרת בגוף. במחקר שנעשה לאחרונה בבריטניה על כדורים נוגדי דיכאון אשר פופולריים בקרב כל שכבות האוכלוסייה עולה החשש כי הם גורמים לצעירים להפוך לאלימים.

המחקר החדש, שנערך באוניברסיטת אוקספורד, מצא כי לצעירים בשנות העשרה המאוחרות עד תחילת העשור השלישי לחייהם, יש סיכוי של מעל ל-50 אחוז להיות מורשעים בעבירות של אלימות מתקיפה ועד רצח כאשר הם נוטלים תרופות מסוג SSRI – משפחה של תרופות נגד דיכאון הכוללות פרוזק, סרוקסט, לוסטרל, ציפרלקס ועוד. אחד מכל שמונה בריטים נוטל תרופות ממשפחת SSRI בכל שנה, ומספר המרשמים הוכפל בעשור האחרון. ואילו בארה"ב כ-11 אחוזים מצעירים בני 12 ומעלה נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, כולל תרופות ממשפחת SSRI.

תרופות ממשפחת ה- SSRI כבר נקשרו לסיכון גבוה יותר של ניסיונות התאבדות בגיל הצעיר, והטבליות נושאות אזהרה בעלון כי השימוש יכול להוביל למחשבות אובדניות בקרב צעירים. בעבר אמנם עלה חשד כי יש קשר בין התרופות לגילויי אלימות, אך עד כה לא היו לכך ראיות מבוססות. לדברי החוקרים, הסיכון שהתרופות ייצרו אלימות בקרב צעירים בגילאי 15 עד 24 הוא משמעותי וכי ההשלכות על בריאות הציבור מחייבות שיקול זהיר במתן התרופות, כולל ציון אזהרה בעלון הטבליות.

פרופ' פייזל, פסיכיאטר מאוקספורד, השתמש בעדויות רשמיות על מנת לנתח את התנהגותם של יותר מ- 800,000 שוודים בגילאי 15 ומעלה שנרשמו להם תרופות מסוג SSRI. הוא עקב אחריהם במשך ארבע שנים, ומסגרת הזמן הזו אפשרה לו להשוות את התנהגותם כאשר הם נטלו את התרופות לעומת תקופות בהן לא נטלו אותן. "צעירים בגילאי 15-24 היו בעלי סיכון גבוה יותר – עד 43 אחוז – לבצע פשע אלים כאשר טופלו בתרופות SSRI לעומת אלו שלא טופלו. לגבי קבוצות גיל אחרות לא נקשרו ממצאים משמעותיים".

פרוזק - גורם לבני נוער להיות אלימים יותר
פרוזק – גורם לבני נוער להיות אלימים יותר

אלכוהול ותרופות נוגדי דיכאון: שילוב קטלני

פרופ' פייזל אינו בטוח מה עומד מאחורי הקשר בין הממצאים, אך הוא מצביע על האפשרות בה התרופות משפיעות באופן שונה כאשר המוח עדיין מתפתח. בכתב העת PLoS Medicine, הוא ציין כי: "המוח בגיל ההתבגרות עשוי להיות רגיש במיוחד להתערבויות תרופתיות". וישנן סיבות אפשריות אחרות: אנשים צעירים נוטים לקחת פחות את התרופות שלהם או באופן לא סדיר, מה שעלול לגרום לעוינות, אימפולסיביות או סימפטומים אחרים של דיכאון לגלוש לאלימות. כמו-כן, צעירים גם נוטים יותר להשתכר ובמקביל ליטול תרופות נוגדות דיכאון, שילוב הדוחף אותם למקרי אלימות. ייתכן גם שהדיכאון היה עמוק יותר כאשר הם קיבלו את התרופות.

אך הממצא המעניין במחקר הוא שרק לבני הנוער שדווקא נטלו מינונים נמוכים של תרופות SSRI הייתה נטייה מוגברת יותר לאלימות. גם כאן הסיבה לא ידועה, אך הסברה היא שאלה שנטלו מינונים גבוהים של התרופות היו מרותקים לבית וממילא לא יכלו לעשות דבר.

פרופ' פייזל, אשר שיתף פעולה במחקר הנוכחי עם חוקרים שוודי, ציין שדרוש מחקר נוסף כדי לאשר את הקשר. באם יוכח הקשר כזה, עדיין כל החלטה להפסיק לרשום תרופות אלו לאנשים צעירים תצטרך להישקל מול התרומה שלהם לאותם מטופלים. למי שכבר נוטל את התרופות הוא מייעץ להמשיך לקחת אותם. "דבקות חשובה. אם קיבלתם המלצה ליטול את התרופות האלו, כדאי להמשיך לבצע את הטיפול. יתרה מכך, אנשים צריכים להיות מודעים לקשר שיש לתרופות עם שימוש לא נכון באלכוהול". פרופ' פייזל מייעץ לאנשים צעירים שנוטלים SSRI שאם הם מתחילים להרגיש אגרסיביים או אם יש להם מחשבות אלימות, רצוי לגשת לרופא המשפחה שלהם.

קולות אחרים מבקרים את המחקר ואומרים כי הוא אינו מוכיח כי תרופות מסוג SSRI מייצרות במישרין תוקפנות, וכי ידוע כי פושעים אלימים נוטים יותר לבעיות פסיכיאטריות מאשר אנשים אחרים.

הבעיה במחקר הוא שהמסקנה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, אפילו הכותב לא טוען שהוא יכול להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי – ילדים עם בעיות קשות יותר כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות.

"המסקנה במחקר הזה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, לא ניתן להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי – ילדים עם בעיות קשות יותר, כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות", אומר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ומנהל מרכז 'רזולוציה'. "דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח את תקפות המחקר, ויותר מכך – רצוי לקבל טיפול כוללני, ולבחון באופן עקבי את השפעת הטיפולים השונים על המטופלים כדי להשיג אפקט מקסימלי בבטיחות מירבית".

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס - (Escitalopram) - תופעות לוואי האם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות?  , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15

השימוש בסמים אנטי-דיכאוניים במהלך הריון גורם לעליה מדאיגה של 68% בסיכון להפלה

דצמבר 2009 – Natural news – השימוש בסמים אנטי-דיכאוניים במהלך הריון גורם לעליה מדאיגה של 68% בסיכון להפלה

Antidepressants during pregnancy cause alarming 68 percent increased risk of
miscarriage

(NaturalNews) בשנת 2005, ה- (FDA) מינהל המזון והתרופות הזהיר שחשיפה לסמים אנטי-דיכאוניים (כגון Paxil, Paxil CR, and Pexeva) בשליש הראשון להיריון עלול להעלות את הסיכון למומים בעובר, במיוחד בעיות לב. האם זה עצר את ההיקף הרחב של נתינת מרשמים של paroxetine וסמים אנטי-דיכאוניים אחרים לנשים הרות? לצערנו הרב, התשובה היא לא.

למעשה, המידע מאחורי מחקר של ה CMAJ (the Canadian Medical Association Journal) שפורסם לאחרונה מציין את השימוש התדיר בסמים במהלך היריון. כמעט 4 אחוזים מהנשים נטלו אותם בזמן כלשהו בשליש הראשון להריון – והתוצאות עלולות להיות טרגיות. המחקר הראשון קובע שאמהות לעתיד שנוטלות סמים אנטי-דיכאוניים יש עליה מחרידה של 68 אחוזים בסיכון הכולל להפלה.

רוב המחקרים המוקדמים על השימוש בסמים הללו בזמן הריון היו שוליים ולא ראו בהפלה בתור המסקנה העיקרית. אך מחקר רחב זה שנעשה ע"י החוקרים מאוניברסיטת מונטריאול ואוניברסיטת סיינט-ג'סטיין (CHU Ste-Justine) העריכו את הקשר בין השימוש בסמים אנטי-דיכאוניים במהלך ההיריון ובפרוטרוט – ניתוח רמה, סוג ומינונים של סמים והסיכון להפלה.

בסה"כ, המדענים חקרו מידע על 5124 נשים בקיובק מתוך קבוצת אוכלוסין קוהרנטית של נשים הרות אשר הפילו את העובר עד השבוע ה 20 להיריון. ואז הם השוו את הממצאים למדגם נשים רחב מאותה הקבוצה של נשים הרות אשר השלימו את תקופת היריון שלמה. 284 נשים

כל סמי ה- SSRI הפופולאריים היו קשורים לסיכון של הפלה.

(SSRI) ,Selective serotonin reuptake inhibitors במיוחד Paroxetinc היו קשורים לעליה בסיכון להפלה. Venlafaxine (נמכר תחת שמות המותגים Effexor, Alventa, Argofan ו Trevilor) אשר ניתנו בארה"ב בשנות השישים, בעיקר כמרשם לנוגדי דיכאון. (SNRIs) serotonin-nor epinephrine reuptake inhibitors שייך למשפחה שונה במקצת מה (SSRI) ובדומה ל- paroxetine גם כן עלול באופן מיוחד לגרום להפלות. בנוסף מינון יומי גבוה של נוגדי-דיכאון ושילוב של תרופות אחרות מעלה את הסיכון באופן משמעותי.

התוצאות, אשר מצביעות ההשפעות הכלליות של משפחת ה SSRI נשענות על בסיס חזק עם מספר רב של נוטלים שנבדקו, "דר' אניק ברארד מאוניברסיטת מנטריאל ומנהל מחלקת המחקר לגבי תרופות והריון ב CHU בביננט-ג'סטין כתב את המאמר.

בסה"כ, מספר מדהים של אמריקנים, כ 27 מיליון, נוטלים כעת SSRIs. אולם, כפי שפורסם מוקדם יותר ב- Natural Newsממשיכים להתגלות סכנות חדשות בנוגע לסמים הללו, בדצמבר האחרון מכללת אלברט איינשטיין למחקר רפואי פרסמו את הממצאים שלהם שנטילת SSRIs מעלה באופן משמעותי את הסיכון לשבץ ומוות בקרב נשים לאחר הפסקת וסת

http://www.naturalnews.com/027841_S…

לפניות לעמותת מגן לזכויות אנוש
יהודה קורן
052-3350928
www.cchr.org.il

נוגדי דיכאון – יותר נזק מתועלת

המאמר נוגדי דיכאון – יותר נזק מתועלת , news1 , יפעת גדות , אפריל 2012

חוקרים גילו כי לתרופות נוגדות דיכאון יש השפעות בריאותיות שליליות על כל התהליכים שמווסתים באופן נורמלי על-ידי הסרוטונין כולל עיכול, ייצור קרישי דם בפצעים, פוריות והתפתחות

תרופות נוגדות דיכאון הניתנות תחת מרשם גורמות לחולים יותר נזק מתועלת – כך טוענים חוקרים שפרסמו מאמר בנושא לאחר שבחנו את השפעת התרופות על הגוף כולו.

לדברי החוקרים, מאוניברסיטת מק'מסטר, חשוב להיות זהירים יותר לגבי השימוש הנפוץ בתרופות אלו. את ממצאי המחקר שערכו פרסמו במהדורה המקוונת של Journal Frontiers in Psychology.

הם מאמינים כי נקיטת זהירות חשובה בגלל העובדה שמיליוני אנשים מקבלים תרופות נוגדות דיכאון בכל שנה והדעה הרווחת לגבי תרופות אלו היא שהן בטוחות ויעילות.

החוקרים בדקו מחקרים שנעשו בעבר במטופלים ובחנו את ההשפעות של תרופות נוגדות דיכאון, וקבעו כי היתרונות של רוב נוגדי הדיכאון, גם אם הם נלקחים באופן הנכון ביותר, בקושי משתווים לסיכונים, שכוללים מוות בטרם עת אצל חולים קשישים למשל.

תרופות נוגדות דיכאון מיועדות להקל על תסמיני דיכאון על-ידי העלאת רמות הסרוטונין במוח, היכן שהוא מווסת את מצב הרוח. למעשה, רוב הסרוטונין שהגוף מייצר משמש למטרות אחרות, כולל עיכול, ייצור קרישי דם בפצעים, פוריות והתפתחות.

החוקרים גילו כי לתרופות נוגדות דיכאון יש השפעות בריאותיות שליליות על כל התהליכים שמווסתים באופן נורמלי על-ידי הסרוטונין.

הממצאים הצביעו על סיכונים מוגדלים אלו:

  • בעיות התפתחות בקרב תינוקות.
  • בעיות בגירוי מיני ותפקוד מיני וייצור זרע בקרב בוגרים.
  • בעיות עיכול כמו שלשול, עצירות ונפיחות כתוצאה מקשיי עיכול.
  • דימום חריג ושבץ בקרב קשישים.

עורכי המחקר סקרו שלושה מחקרים שנעשו לאחרונה, שהראו כי קשישים שהשתמשו בנוגדי דיכאון נטו יותר למות מאשר אלו שלא השתמשו בהם, גם לאחר שנלקחו בחשבון משתנים חשובים אחרים. שיעור התמותה הגבוה הצביע על כך שההשפעה הכוללת של תרופות אלו על הגוף מזיקה יותר ממועילה.

סרוטונין הוא כימיקל קדמון. הוא מווסת תהליכים שונים רבים וכשמשבשים תהליכים אלו אפשר לצפות, מנקודת מבט אבולוציונית, שהדבר יגרום לנזק אפשרי.

בכל שנה, מיליוני בני אדם מקבלים מרשמים לנוגדי דיכאון, ולמרות שהמסקנות מפתיעות, החוקרים מדגישים כי רוב הראיות מזמן ידועות וזמינות. לדבריהם, מה שחסר בבחינת הספקות הקיימים לגבי נוגדי דיכאון היא הערכה כוללת של כל ההשפעות השליליות ביחס להשפעות המועילות הפוטנציאליות. רוב הראיות קיימות מזה שנים אך לא נבדקות לעומקן.

במחקר קודם בחנו החוקרים את היעילות של תרופות נוגדות דיכאון גם בהיבט של התפקוד שלשמו ניתנו, וגילו כי מטופלים היו בסבירות גבוהה יותר לסבול מנסיגה לאחר הפסקת השימוש בתרופות משום שמוחם ניסה ליצור איזון מחדש אך לא הצליח.

נוגדי דיכאון - יותר נזק מתועלת , news1 , יפעת גדות , אפריל 2012

קישורים: