הפרקליטה שירה שקדי מרעילה בפיה ברוח גבית השופט שמאי בקר

פברואר 2016 – במהלך דיון בבית משפט השלום בעניין טיעונים לעונש עיתונאית שפרסמה אודות מנכ"ל משרד הרווחה כי אינו מחזיר חובותיו לרשויות, הפרקליטה שירה שקדי מפברקת אישומים שלא היו כדי ליצור מצגת שווא לכאורה של עבירות שנעשו.

השופט שמאי בקר בהכרעת הדין הדגיש את חוסר עניין הציבור בפרסומים כדי להרשיע בפגיעה בפרטיות וכך כתב:
"אני סבור, וכך אני קובע, שבמקרה דנא – לא רק שלא היה ענין לציבור בדוחות החניה של סילמן, משולמים או לא, גם על רקע יתר החובות הספורדיים (שאינם נזכרים בכתב האישום, אך הובאו על ידי ההגנה כדי לצייר תמונה קודרת הרבה יותר – ולשווא)..." סעיף 34 בהכרעת הדין.
השופט שמאי בקר ציין כי הפרסומים הנם מספר דוחות חנייה ועוד "חובות ספורדיים".

מאידך הפרקליטה שירה שקדי מסלפת את הפרסומים ואומרת במהלך דיוני גזר הדין:
"אנו עוסקים בהלימה… תיבת הדואר האישית של סילמן הפכה לנחל הכלל, עם פרטים מזהים שלו… זה ערעור בטחון למצוא את כל החיים האישיים שלך ברשת וזו פגיעה חמורה..." (ראה להלן הפרוטוקול)
שירה שקד מרעילה בפיה ומנפחת את הרשעת הפגיעה בפרטיות במספר דוחות חנייה (כדברי השופט בקר) לחיטוט בתיבת הדואר ופרסום כל חייו הפרטיים של סילמן ברשת.

האם מספר דוחות חנייה ועוד "חובות ספורדים" הם כל חייו הפרטיים של יוסי סילמן? ומדוע מעלילה ברמיזה כי העיתונאית מחטטת ליוסי סילמן בתיבת הדואר?

למרבה הצער השופט שמאי בקר שומע את דברי התרעלה של הפרקליטה שירה שקד ומשתיק את הנאשמת שמנסה להעמיד דברים על דיוקם. (ראה פרוטוקול להלן)

סוף דבר
התנהלות הפרקליטה שירה שקדי והשופט שמאי בקר הופכת את בית המשפט לשוק רוכלות שכל המרבה בדברי רכילות ושקר הוא המנצח.במקום לומר בפשטות ובדיוק שההרשעה היא על פגיעה בפרטיות במספר דוחות חנייה ועוד מספר "חובות ספורדיים", הפרקליטה מעיפה שקרים באולם שאחריהם אמור לבוא בקשה לתיקון למרות שההרשעה הייתה כבר וברורה לכולם. אם "אבן שטיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה" קל וחומר באולם בית המשפט של שמאי בקר שלא יוכל לבוא התיקון.

דברי הרמיה של הפרקליטה שירה שקד מקבלים גיבוי מהשופט שמאי בקר
דברי הרמיה של הפרקליטה שירה שקד מקבלים גיבוי מהשופט שמאי בקר

דברי הרמיה של הפרקליטה שירה שקד מקבלים גיבוי מהשופט שמאי בקר

השופט שמאי בקר הרשיע עיתונאית בפגיעה בפרטיות

שמאי בקר הרשיע עיתונאית בפגיעה בפרטיות

"אם מותר לשלטון, מבחינה עקרונית, למנוע הבעת דעה, אין לדבר הזה גבול" (ישעיהו ליבוביץ')

פברואר 2016 – ת"פ 54376-12-14 – מדובר בעיתונאית שפרסמה ברשתות החברתיות אודות עובד ציבור ששימש כמנכ"ל משרד הרווחה. הפרסום כלל בעיקר התנהגות לא נאותה כלפי הרשויות כגון מכתבי התראה על עיקולים בגין אי תשלום חובות עירייה, ועד בית, ועוד. העיתונאית מעצם היותה עיתונאית המעבירה מידע לציבור העבירה את המידע שקיבלה על התנהגות יוסי סילמן כלפי הרשויות משום שסברה שיש בכך עניין ציבורי.

כדי להרשיע את העיתונאית השתמש שמאי בקר בדמגוגיה משפטית ועוות המשפט ורוח הדמוקרטיה הישראלית. שמאי בקר ניצל בציניות וברמיה היות העיתונאית נפגעת משרד הרווחה שנפגשה עם יוסי סילמן בהיותו מנכ"ל משרד הרווחה.

סרוס העיתונאות

בשלב הראשון קבע שמאי בקר כי העיתונאית ביצעה את המעשה שלא מתום לב מסיבות אלו:
– שבועות קודם לכן לא צלחו פגישותיה עם יוסי סילמן לקבוע הסדרי ראיה עם ילדיה אותם אינה רואה במשך שנים.
– תגובית שפרסמה העיתונאית בפייסבוק בעניין סילמן.
– העיתונאית לא ביקשה תגובת סילמן. (הערת כותב הפוסט יש מקום בבלוג של העיתונאית מקום לאינספור תגובות)
– העיתונאית לא פרסמה בכתבתה גילוי נאות שנפגשה עם סילמן
"סיבות" אלו הנן אבני נגף שמנסה שמאי בקר להציב לעיתונאי הרוצה לפרסם מאמר. שמאי בקר מתרה בעיתונאים ומזהיר אותם כי לפני פרסום יוודאו כי הם, העורכים שלהם, המו"ל, בעל העיתון ועוד בעלי תפקידים בעיתון כי אין להם עניין אישי עם נשוא הכתבה, ואם יש לציין, ולהיזהר בתגוביות בפייסבוק באשר לנשואי הכתבה ועוד אבני נגף, שאם לא יזהרו יהיו חשופים לפגיעה בפרטיות ולשון הרע.
זאת ועוד העיתונאית פירסמה ומפרסמת כל העת פרסומים נוספים על נשואי כתבה נוספים, מדוע תימנע מפרסום על יוסי סילמן.

לאחר שסרס את העיתונאות בשלב הראשון טוען שמאי בקר בשלב השני כי גם אם פעלה העיתונאית בתום לב הרי שמדובר בפרסומים שאין להם עניין ציבורי. נשאלת השאלה האם יש עניין ציבורי לכך שעובד ציבור המנהל תקציבים של מליארדים אינו משלם כהלכה חובותיו לרשויות ומקבל בשל כך מכתבי עיקול? ובכן העיתונאית ורבים אחרים סבורים שכן וזה אכן פורסם בתקשורת.

 משוא פנים לעובדי ציבור

שמאי בקר כותב בסעיף 39 להכרעת הדין "שמם הטוב ופרטיותם של עובדי ציבור – לא יכולים להיות למרמס" – טענה זאת נכונה בעיקר לאזרחים מו השורה ופחות לעובדי ציבור בשל הגנות לשון הרע לפרסומים נגד עובדי ציבור. שמאי בקר מטעה ומסלף בפרשנות חוק לשון הרע כביכול עובדי ציבור מוגנים יותר משאר האזרחים בלשון הרע ופגיעה בפרטיות בעוד ההיפך הוא הנכון.

הכרעת הדין של שמאי בקר רוויה בהערות מטופשות רבות נציג שלש מהן: "ספק רב בליבי אם היו הפרסומים רואים אור על ידה או באתרה – לו היה סילמן נענה לכל בקשותיה." (סעיף 27 להכרעת הדין) – ועל זה נאמר "אם לסבתא היו גלגלים היתה אוטובוס" או "ב'אם' אפשר להכניס את כל פריס לבקבוק". בנוסף יש בהערה זאת משום הצביעות, הרי ישנם עיתונים רבים אינם מפרסמים נגד תאגידים עקב תשלומי פרסומות שהם מקבלים מהם, אלו הם כללי העיתונות החופשית.

סעיף 33 להכרעת הדין כותב שמאי בקר: "אם פלוני חנה מספר פעמים ב"אדום – לבן", למשל 2, משך השנים, ולא שילם הדוחות – הפסול הוא  למשרה ציבורית?" – על זה נאמר "מה עניין שמיטה להר סיני" הרי העיתונאית פרסמה הודעות עיקול חשבון למנכ"ל משרד הרווחה על חובות שאינו משלם לרשויות ולא על דוחות חניה.

אמירה מטופשת נוספת של שמאי בקר ניתן לראות בסעיף 39: "פגיעה בעובדי ציבור העושים מלאכתם הקשה – לא תסכון" – ומה על פגיעה בנכים וחסרי ישע, או האם עובדי ניקיון ועובדי קבלן עובדים פחות קשה ומרוויחים יותר כסף מעובדי ציבור. האם דמם מותר יותר מדמם של עובדי הציבור.

סוף דבר

התנהגותו של שמאי בקר בהכרעת הדין מעלה צחנה של רוח פאשיסטית ורמיה כדי להרשיע עיתונאית העובדת קשה להביא לידיעת הציבור עוולות נוראות של רשויות הרווחה לאזרחים טובים. שמאי בקר שימש עלה תאנה לפשעי משרד הרווחה בדרך של ניסיון כושל להשתיק עיתונאים בעידן הסייבר.

בבית משפט השלום בתל-אביב מכהנים שני שופטים שהם חותנת וחתן- השופט שמאי בקר נשוי לבתה של השופטת ריבה ניב

הכול נשאר במשפחה – גלובס – פברואר 2012 – תקנות שירות המדינה קובעות הוראות מחמירות בנוגע להעסקת קרובי משפחה בתוך אותה יחידה ממשלתית, כך בכל משרדי הממשלה וכך גם בבתי המשפט. בעקבות הביקורות בשנים האחרונות על העסקת בנים ובנות של שופטים כמתמחים בלשכות של עמיתיהם בבתי המשפט, מפרסם כיום אתר בתי המשפט מידע על קרבת משפחה בקרב השופטים. אלא שכפי שמתברר, לא כל סוגי הקרבה המשפחתית מתפרסמים, אלא רק הורים וילדים, בני-זוג וכן אחים ואחיות.

בבית משפט השלום בתל-אביב מכהנים שני שופטים שהם חותנת וחתן- השופט שמאי בקר נשוי לבתה של השופטת ריבה ניב

הנה תוספת קטנה למידע הרשמי: בבית משפט השלום בתל-אביב מכהנים גם שני שופטים, שהם חותנת וחתן. מתברר כי השופט שמאי בקר נשוי לבתה של השופטת ריבה ניב.
הנהלת בתי המשפט אינה מתרשמת מהקרבה המשפחתית, ומבחינתה אין מניעה שהשניים יכהנו כתף לצד כתף לא רק כשופטים במערכת בכלל, אלא באותו בית משפט ממש. על מה מדברים במשפחת ניב-בקר סביב שולחן ארוחות השבת?
"השופטים ניב ובקר מכהנים במחלקות שונות בבית משפט מן הגדולים ביותר בארץ, כאשר לא קיימת כל נגיעה בין תחומי עיסוקם", מתגוננת דוברת בתי המשפט בתגובתה, "השופטת ניב מכהנת במחלקה האזרחית, בעוד השופט בקר מכהן כשופט למעצרים עד תום ההליכים במחלקה הפלילית. הדברים אינם מתפרסמים באתר בתי המשפט, מאחר שזה משמש לפרוט יחסי קירבה ממדרגה ראשונה בלבד".

הכול נשאר במשפחה - גלובס - פברואר 2012