אוזקים ומכים קשישים: זוועה מצולמת בבתי אבות

אוזקים ומכים קשישים: זוועה מצולמת בבתי אבות , ynet , אריאלה שטרנבך , 05.02.2017

קשירות סאדיסטיות למיטות, קשישים שסופגים אלימות מילולית ופיזית קשה, הזנחה שיטתית: כתבתנו ביקרה והתנדבה ב-14 בתי אבות – המצלמה הנסתרת והשיחות עם הדיירים חשפו את היחס המזעזע שאותו הם סופגים. הבשורה הרעה: זה רק ייעשה גרוע יותר. חלק ראשון בתחקיר

הצילום באדיבות "אינסק ציוד ריגול ואבטחה״, עריכה: תמר אברהם, עדויות הקשישים בבתי האבות. חלק 1

שעות צהריים של אמצע נובמבר בבית אבות בירושלים. פאני (כל השמות בכתבה בדויים כדי לשמור על פרטיותם וכבודם), צינורית האכלה מחוברת לגופה, מתקשה לדבר. אני רואה שהיא עצבנית ומנסה לומר לי משהו. אני מלטפת אותה בניסיון להרגיעה, ואז מגלה שפרקי ידיה נקשרו בחוזקה לגלגלי הכיסא. "תביאי מספריים", היא מתחננת. אני מציעה לשאול את האחיות, אבל היא מהסה אותי: "אל תשאלי". אחות חולפת לידינו, מנידה בראשה ונוזפת בפאני.

כשהאחות נעלמת, אני מנסה להשחיל אצבע בין ידה של פאני לבין הגלגל, ללא הצלחה. הקשר הדוק ולוחץ בחוזקה על עורה. ייתכן מאוד שהיא מסוג הדיירים שצריך לקשור כדי שלא תזיק לעצמה או תיפול, אבל למה חזק כל כך ולמה ישירות לגלגל? אני מביטה ימינה ושמאלה ומתירה את הקשר – לבי נחמץ למראה הקרעים שנוצרו בעור – ואז אני קושרת שוב, הפעם באופן פחות סדיסטי. על פניה של פאני ניכרת הכרת התודה.

שבועיים חולפים, ואני שוב באותו בית אבות. נעמה, אחת הדיירות, מזהה אותי מהביקור הקודם וקוראת לי לשבת לידה. היא קשורה לכיסא הגלגלים בחוזקה באמצעות סדין סגול, בניגוד לנהלים. "אין לי מושג למה קשרו אותי", היא אומרת. "מה, אני תינוקת? איך אני אפול? תראי איך אני יושבת טוב. שימותו פה כולם, גיהינום להיות כאן".

על פניו נראה שהתפקוד הקוגניטיבי של נעמה תקין. היא יודעת בדיוק כמה זמן היא נמצאת כאן, זוכרת אותי מביקורי הקודם, ובמשך כל שהותי היא מסתכלת סביב כדי לראות שאין עובד שמקשיב לנו. כשאחד מהם מתקרב, היא משתתקת וממתינה שיתרחק, ואז ממשיכה. "אני מפחדת שיעשו לי משהו רע", היא אומרת בחשש. "זה מקום נבזי. בלילה, הוא (אחד העובדים) תופס אותנו, טק, זורק אותנו למיטה".

"מקומות כאלה רק מקצרים את החיים"

"הכי טוב לבן אדם לא להזדקק למקומות כאלה, הם רק מקצרים את החיים", אומר לי יצחק, דייר בבית אבות במרכז, ואני חשה את המשפט הזה על בשרי. בחודשים האחרונים התנדבתי וביקרתי ב-14 בתי אבות ברחבי הארץ, בעיקר במחלקות הסיעודיות, ומביקור לביקור התמלאתי כעס ותסכול. כמעט בכל המחלקות נתקלתי בסיפורים זהים, שנלחשו על ידי דיירים מבוהלים שחששו להיתפס.

ראשית, הקשירות; על פי הנהלים יש לקשור את החולים רק בכפוף להחלטת רופא או ועדה מיוחדת, אבל במציאות זו ברירת המחדל. שוב ושוב נתקלתי במבוגרים חולים וחסרי אונים, קשורים באגרסיביות ללא צורך. בחלק מהמקרים זה נראה כמו סדיזם לשמו, קשירות שמהדקות את המטופלים לכיסאות הגלגלים או למיטות ופוצעות אותם.

כמעט בכל בתי האבות נתקלתי גם בסיפורים על אלימות מצד העובדים במקום: דחיפות, מכות, קללות ואף תקיפה מינית. המראות בכל רחבי המדינה דומים, והעדויות זהות. "זה יכול לקרות בכל רגע נתון", מספרת לי נועה, דיירת במחלקה סיעודית באזור השרון. "הם פשוט מטיחים אותם. הגעתי לפעמים למצבים שנקרע לי הלב, אבל היום אני פשוט נושכת את הלשון, אחרת אהיה בסכנה כאן. לא אומרת כלום להנהלה, רק בשקט למשפחות".

למחרת בצהריים אני קופצת לבית אבות ביפו ונכנסת לחדר האוכל. הדיירים יושבים שם בשקט מוחלט. תהליך ההאכלה, כמו בכל המוסדות שבהן ביקרתי, נמשך מעט מדי זמן. פשוט אין מספיק עובדים, אז מאביסים את הקשישים במהירות מבהילה. "כולם כאן עצבניים", מספרת לי יאנה. "צועקים, מדברים לא יפה. יש אחד, אם את לא מדברת איתו טוב אז הוא נותן מכות. אני כבר קיבלתי ממנו".

קשישים קשורים ראיתי גם בשאר בתי האבות שבהם ביקרתי. אחות סיעודית הסבירה לי בפשטות את המצב. "תראי כמה עובדים יש כאן, על כמה קשישים. אין שום דרך בעולם להשתלט עליהם, אז מכופפים קצת את הנהלים".

הסיפורים הקשים ביותר מתרחשים במחלקות הסיעודיות בשעות הערב והלילה, כשאין בסביבה בני משפחה עם עיניים פקוחות. בירושלים, בפתח תקווה, בתל אביב, בטבריה, ובעצם כמעט בכל מקום ראיתי בעיניי יחס נוקשה עד אלים לדיירים, ושמעתי סיפורים על אלימות קשה ביותר שהופעלה כלפיהם.

באחד מבתי האבות במרכז הארץ, מתיישבת לידי רחלי, שמספרת על מכות, משיכה בשיערות ועוד. "הן זורקות אותי על המיטה כמו כדור", היא מספרת. "יש לי רגל ויד משותקות, ואת אלה הם הכי אוהבים לזרוק. אני מעירה להם, זה לא כדורגל, זו יד מסכנה. אתם לא זורקים זבל לפח".

כשהאמון שלה בי גובר, היא מספרת שישנן עובדות צעירות שגם מכות אותה ואת חבריה, "ומקלחת? זה הכי נורא", היא אומרת. "העובדת הקודמת שהייתה אפילו תקעה את האצבע שלה למטה באיבר המין שלי. סתם בא לה לצחוק עליי, ומכות היא נותנת בעורף ובלחי", היא מוציאה את ידה המתפקדת מתחת לשמיכה ומדגימה.

היא עדיין עובדת פה?

"כן, היא בדרגה גבוהה. כשאני רואה אותה באה, אני מזדעזעת. כל הזמן סוגרת רגליים ובורחת מפניה, כי היא עשתה את זה פעמיים. מגעילה, לא איכפת לה שאני אפול ואשבור את הראש. היא אכזרית וצוחקת כאילו היא גיבורה".

"כשמדובר בקשישים, המדינה רק מערימה קשיים"

בכירה באחד מבתי האבות הודתה בפנינו השבוע כי בלית ברירה, גם כשהיא יודעת שיש לה עובד שאינו מבצע את תפקידו כראוי, היא תחשוב פעמיים לפני שתפטר אותו, "כי אין אף בן אדם שפוי שיבוא לעבוד במקומו, וגם כך אנחנו במצוקת כוח אדם קשה".

מנהל מוסד אחר, שבו גילינו הזנחה ובעיות היגיינה, אמר בתגובה לכתבה: "למרות שהמוסד שאותו אנחנו מנהלים מקפיד על תקני כוח האדם כנדרש, אין בכך כדי לענות על הצרכים האמיתיים של הדיירים. הנושא הועלה גם בעתירה נגד המדינה בנושא העסקת עובדים זרים בסיעוד בבתי אבות. כשחסרות מיטות בחדרי מיון, המדינה בונה. כשמדובר בקשישים, המדינה רק מערימה קשיים בזמן שקצב ההזדקנות משיג בהרבה את קצב בניית המיטות. המחסור הזה הוא לב לבה של הבעיה, וזו הסיבה לכך שיש מוסדות שמעגלים פינות".

מנהל מוסד אחר, שבו נתקלנו בגילויי אלימות ובקשירות אגרסיביות, אמר: "אני לא מאמין שהדברים האלה היו אצלנו. יש בעיה אמיתית עם מצוקת כוח האדם, גם כי אין תקציב וגם כי מעט מאוד אנשים מוכנים לעבוד בעבודה כזאת. אלו בעיות ידועות. המוסד שלנו הוא מהרמות הגבוהות, ולא חסר כוח אדם".

מבית האבות במרכז, שבו שמענו תלונות על אלימות מצד העובדים, נמסר בתגובה: "כשנראה את החומרים בעיניים נגיב". משאר בתי האבות לא נמסרה תגובה, ובחלקם אף ענו בתוקפנות לפניותינו.
משרד הבריאות: "תלונות הקשורות לאלימות מטופלות בחומרה"

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "הטענות שהועלו בפנייתך הן כלליות ואינן נוגעות לאירועים פרטניים, ולכן נענה אופן כללי: אגף גריאטריה ומשרד הבריאות מפרסמים נהלים וסטנדרטים המתעדכנים מעת לעת בנושאי הגבלות מכניות וכימיות, שמירה על האוטונומיה של המטופל ומניעת אלימות, וכן לגבי זכויות המטופל לגבי סביבה בטיחותית ומניעת נפילות לצד מניעת הגבלות".

"הפיקוח על המוסדות הסיעודיים מוסדר בנהלים וכלי בקרה שמפורסמים באתר משרד הבריאות וכולל הגדים המתייחסים לנושאי הגבלות וזכויות המטופל. נעשות בקרות בתדירות של לפחות פעם בשנה עם כלי הבקרה, מעבר לבדיקות מצומצמות אחרות. דו"חות הבקרה מפורסמים באתר המשרד ולכל המוסדות שפורסמו ברשימה נערכה בקרה אחת לפחות במהלך שנת 2016".

"בשנים האחרונות נושא ההגבלות נמצא במרכז העשייה עם בקרות והנחיות למוסדות, ופעילות ניכרת מתוכננת לשנת 2017. מידע ותלונות הקשורות לאלימות מטופלות בחומרה בכל הכלים העומדים לרשותנו, כולל הליכים משמעתיים ומשפטיים. לגבי כוח אדם, לפי הבקרות שנעשו על-ידי המשרד, אין חוסר בכוח אדם משמעותי, אך ללא ספק יש להעלות את הסטנדרטים והתקינה, בעיקר של מטפלים/כוח עזר סיעודי. משרד הבריאות הגיש בקשה לתקצוב נוסף כדי לממן זאת".

שר העבודה והרווחה חיים כץ מסר בתגובה: "אני רואה בחומרה רבה כל התעמרות בקשישים. השירות לאזרחים ותיקים מבצע לאורך השנה ביקורת סדירות ומתואמות בבתי האבות לצד ביקורי פתע, על מנת לוודא שהמחלקות לתשושים ועצמאיים, שנמצאות תחת סמכותנו, עומדות בסטנדרטים שהצבנו ובתנאי הרישיון".

"בכל בית אבות מופיעים פרטי התקשרות של המפקחים המחוזיים, על מנת לאפשר לאזרחים הוותיקים ליצור קשר עם המפקח בעת הצורך, והמדיניות היא לטפל בכל תלונה במלוא תשומת הלב וביסודיות. אני קורא לכל אזרח שנתקל ברשלנות או פגיעה בקשיש במסגרות שבסמכותנו לפנות מיידית למשרד הרווחה".

מודעות פרסומת

"היא אפילו תקעה אצבע למטה"

פברואר 2017 – מכלאות הקשישים של משרד הרווחה. מהתחקיר עולה תמונה קשה ומצמיתה ובתוכה קשישים סיעודיים וחסרי אונים הסופגים התעללות קשה, אלימות והשפלות בתוך מוסדות שהתנאים שבהם מזכירים יותר מכלאות ולא בתי אבות.

בית חולים לניאדו נתניה – זקנות בפרוזדור

ינואר 2017 – סטטוס פייסבוק פרופ. אסתר הרצוג

הזקנות בפרוזדור. עם אמי בת ה-92 ועוד ארבע נשים מבוגרות בפרוזדור בית החולים לניאדו בנתניה. זה בית החולים של שר הבריאות????? לא יכול להיות!!!! יש לו ולחברים שלו ים של כסף בשביל ישיבות ובתי כנסת. ואולי ה״זקנות בפרוזדור״ לא ממש פנויות להצביע בשבילו ובשביל חבר מרעיו?????

בית חולים לניאדו נתניה - זקנות בפרוזדור
בית חולים לניאדו נתניה – זקנות בפרוזדור

 

הומלס בן 69 : "בלשכת הרווחה ירושלים אמרו לי שאין פתרון ושאשן ברחוב"

אוגוסט 2016 – פנסיונר שהתגלגל לרחוב וישן ביער סיפר לגבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה": "ממתין שיתפנה מקום בדיור מוגן. היו לי פעם חברים, אבל אנשים שונאים את מי שהפך לעני"
עשרות קשישים חיים ברחוב בעודם מחכים למקום פנוי בבתי האבות של משרד השיכון, אשר מתפנה רק כשאחד הדיירים נפטר. המדינה מסייעת להם בפחות מאלף שקלים לשכר דירה, סכום שלא מספיק. גבי גזית שוחח ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם עמוס (שם בדוי), בן 69 מירושלים, שסיפר כיצד התגלגל לרחוב: "הייתי עצמאי 36 שנה, היה לי עסק מאוד מצליח, שילמתי את כל המיסים, מאות אלפים בשנה.
"ציפיתי שאם קורה לי משהו, המדינה תעמוד מאחורי, אבל המדינה לא עומדת מאחורי אף אחד. נאלצתי למסור את הדירה שלי לבנק לאומי למשכנתאות כי לא עמדתי בתשלומים ונשארתי חסר כל. אני גם נכה ב-56%, אבל מבחינת משרד הרווחה לא מגיע לי שום דבר, אין להם שום פתרון לדיור. משרד השיכון רשמו אותי לדיור מוגן, אבל אמרו לי שזה יכול לקחת גם שנה".

גזית ציין שהוא צריך להמתין שקשיש אחר ימות כדי שיתפנה בשבילו מקום. "חס וחלילה שלא ימות אף אחד", השיב עמוס, "אני ממתין שיתפנה מקום בדיור המוגן. אין לי ברירה אחרת. אין לי איפה להיות. אני כבר שנה נמצא בלי דיור. לפעמים אני ישן אצל חברים, לפעמים אני ישן ביער שלוש-ארבע שעות בלילה, ואז קם ומסתובב כל היום, יושב על ספסלים, אין לי מה לעשות. אני קונה אוכל מקצבת זקנה שאני מקבל, 2,950 שקל בחודש, שזה כולל השלמת הכנסה. בעצם אני דייר-רחוב, הומלס. אני מקבל 840 שקלים ממשרד השיכון לשכור דירה, אבל ב-840 שקל אי אפשר לשכור, ואם אני רוצה להשתמש בקצבת הזקנה, אז גם לא נותנים לי לשכור כי אין לי בטוחות, אין לי ערבים, אין לי צ'קים. אני חייב להישאר ברחוב".
"כשאני נכנס ללשכת הרווחה בעיריית ירושלים ולמשרד השיכון אני מקבל כל פעם את אותה התשובה", המשיך עמוס, "הם אומרים 'אין לנו פתרונות, מצידנו תלך לישון ברחוב, או שתמצא חבר לישון אצלו'. לא האמנתי לדבר כזה ולא ציפיתי לדבר כזה. איך אני יכול למצוא חבר לישון אצלו. לא כל חבר מכניס אותך אליו הביתה. היו לי פעם המון חברים, אבל במצב כזה. אנשים שונאים אנשים שהפכו לעניים".
חבר הכנסת נחמן שי ממפלגת "המחנה הציוני", יו"ר שדולת הגמלאים בכנסת, ששמע את הסיפור הבטיח: "אנסה לדבר עם לשכת הרווחה בעיריית ירושלים ולפתור את המצב של עמוס. למדינה אין כתובת לפתרון הבעיה. בטח שהיא יכולה לפתור את הבעיה של 70 קשישים שגרים ברחוב, אבל המדינה אטומה. אנחנו צועקים, אבל הצעקות לא עושות שום דבר לצערי הרב, זו האמת. אני חרד למצב הקשישים. יש 900 אלף קשישים ואחד מתוך חמישה נמצא מתחת לקו העוני".

משרד הרווחה וביטוח לאומי מפקירים קשישים לחסדיהם של חברות הסיעוד

מרץ 2016 – ביטוח לאומי ומשרד הרווחה האמון על המוסד אינם מפקחים על המטפלים הסיעודיים שהם שולחים אל הקשישים באמעות חברות הסיעוד, ובכך מפקירים את הקשישים לחסדיהם של מטפלים רוצחים ואנסים.

משטרת ישראל ומי אביבים מפקירים קשישים וניצולי שואה לגנבות מים

פברואר 2016 – משטרת ישראל ומי אביבים מפקירים קשישים וניצולי שואה לגנבות מים , חדשות 2 "למה שאשלם על מים שגנבו לי? אני חיה על ביטוח לאומי" – מכת גנבי המים הפכה לתופעה שפוגעת למשפחות בכיס, כולל קשישים וניצולי שואה שחוסכים כל שקל. אלא שאין מי שייקח אחריות ויסייע ברגע האמת: התאגידים מתנערים, המשטרה דורשת מהדיירים עצמם לאתר את החשודים – ובמקרה שאחד מהם מנסה לנתק לגנב את הזרם, תוך זמן קצר הוא מחובר בחזרה, בדרך לעוד חשבון מנופח

משרד הרווחה מפקיר קשישים להתעללות בידי מטפלים

מול ההתעללות בקשישים, הרשויות חסרות ישע , לי ירון , 19.01.2016

מקרי ההתעללות בזקנים הולכים ומתרבים, אך 
משרד הרווחה אינו עומד ביעדי הפיקוח על מצבם, רק במקרים מעטים מוגשים כתבי אישום ואין דרך למנוע ממטפל שפגע בקשיש להמשיך ולעבוד בתחום 

פלייליסט – התעמרות והתעללות בקשישים בישראל


באוקטובר האחרון נעצרה בראש העין צעירה מהודו שטיפלה בחולת אלצהיימר בת 87, בחשד שהכתה אותה והתעללה בה מינית. באפריל נעצר עובד זר מסרי לנקה, שנחשד שהתעלל בבן 84 בעת שהיה מרותק למיטתו, לאחר שתועד במצלמת אבטחה מטיח את הזקן בחוזקה מצדה האחד של המיטה אל צדה האחר בלי שזה יכול להתנגד.

לא מדובר במקרים נקודתיים. נתונים חדשים מעידים כי מספר מקרי התעללות הפיזית של עובדי סיעוד בזקנים שבהם הם מטפלים הולך וגדל. ב–2014 נרשמו 299 אירועים מסוג זה, עלייה של כ–20% בתוך שנתיים. למרות זאת, האכיפה והפיקוח הנדרשים על מנת למנוע הישנות של מקרים כאלה לוקים בחסר: אין תקנות המונעות מעובדים שהתעללו בזקן סיעודי לחזור ולעבוד בחברה אחרת אצל מטופל אחר, אף שבביטוח הלאומי מצהירים כי הן נחוצות; רשיונה של אף חברה המעסיקה עובדים סיעודיים לא נשלל, אף שלרשות ההגירה אפשרות לפעול לשלילה מסיבה זו; ורק בכ–60% מהאירועים שדווחו לרשויות הרווחה הועבר דיווח גם למשטרה.
במוסד לביטוח לאומי, המפעיל את חברות הסיעוד ואחראי לפקח עליהן, מודים כי המצב הקיים מקשה על מניעת מקרי התעללות. "אפילו אם העובד המתעלל מסיים את עבודתו ועובר לחברת סיעוד אחרת, אין כלים להתריע בפני החברה החדשה מפניו", הסבירה רוחמה מרזם, ממונה בכירה באגף הסיעוד במוסד. "יש לאסור בחוק על המתעלל להמשיך ולתת שירותי סיעוד". היא מציינת שהביטוח הלאומי אינו יכול לאסור על העסקת עובד מסוים או להזהיר מפניו, אם לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה, מחשש לתביעות דיבה.

יתרה מזאת: רשות ההגירה והאוכלוסין, המעניקה את ההיתרים לחברות פרטיות בסיעוד, לא שללה אף רישיון או היתר של חברה שהעסיקה עובד שהתעלל בזקן, אף שזה אחד הקריטריונים המאפשרים שלילת רישיון. אנשי הרשות לא השיבו על השאלה אלו סנקציות אחרות הופעלו, אם הופעלו, על לשכות פרטיות ועובדים זרים בעקבות התעללות בקשישים. מבדיקת מבקר המדינה בנושא הפיקוח והאכיפה של רשות האוכלוסין על המעסיקים והלשכות הפרטיות בסיעוד בשנת 2010 עלה, שגם כאשר נמצאו הפרות לכאורה של הוראות על ידי החברות הפרטיות, הרשות לא מיצתה את הליכי השימוע לחברות ובדרך כלל נמנעה מלהטיל עליהן סנקציות בהתאם לסמכותה.

מהרשות נמסר בתגובה כי "נהלי רשות ההגירה קובעים כי כל לשכה פרטית, בעלת היתר לתיווך וטיפול בעובדים זרים לסיעוד, מחויבת להעסיק עובד סוציאלי מנוסה, האחראי לטפל בכל אירוע חריג המגיע לידיעת הלשכה, תוך תיאום והדרכה על ידי עובדת סוציאלית מפקחת ארצית ברשות ההגירה. כן מחייבים הנהלים הפרדה בין עובדים סוציאלים אחראיים של חברות סיעוד ולשכות פרטיות וכן חובת הדרכה ופיקוח על עובדים סוציאליים זוטרים. בנוסף, הנהלים קובעים מספר ביקורים מקסימאלי של לשכה בהתבסס על נהלים דומים שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי".

בדו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא נכתב כי "עולות שאלות בנוגע לקיום הליכי אכיפה כאשר עולים חשדות להתעללות של עובד סיעוד זר בזקן". הדו"ח חובר לקראת דיון שהתקיים אתמול בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביוזמת ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), יו"ר שדולת הגמלאים בכנסת. עוד נאמר בדו"ח: "במקרים שבהם עלו חשדות להתעללות לא ברור מהן פעולות האכיפה שננקטו בפועל, אם ננקטו. למרות בקשות חוזרות ונשנות, לא הצלחנו לקבל מידע על תהליכי האכיפה ותוצאותיהם בעניין מעשי התעללות בזקנים בידי עובד סיעוד זר".

עוד קובע הדו"ח כי "הסיכון להזנחת זקנים בביתם בידי מטפליהם גובר ככל שהמטפל שחוק, בודד, נתון בדיכאון או במצב כלכלי קשה, וככל שהזקן פגיע יותר התפקוד שלו ירוד יותר ורמתו והקוגניטיבית נמוכה יותר". נוסף על כך, מאחר שהתעללות בזקנים והזנחתם נעשות פעמים רבות מצד בני משפחה או מצד מטפלים בשכר, זקנים רבים חוששים או מתביישים לדווח עליה; לעתים אינם יכולים להגיב או אינם יודעים כיצד לעשות זאת, לעתים הם בוחרים לשתוק כדי לגונן על הפוגע או מחשש שינטוש אותם. בעיית תת־הדיווח במקרים אלה עולה גם מתוצאות סקר שערכו המוסד לביטוח לאומי וחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ב–2011, שבו איש לא דיווח על חשיפה לאלימות פיזית או מינית, וכ–5% מהנשאלים דיווחו על חשיפה לאלימות נפשית או כלכלית. בהקשר זה אמר בדיון בכנסת ח"כ מאיר כהן (יש עתיד), שר הרווחה בממשלה הקודמת: "לצערי נתקלתי במקרים של משפחות שהתנגדו להוצאת העובד הסיעודי המכה מבית הקשיש חרף התעללות, כי קשה מאוד למצוא מטפל חלופי".

העלייה במספר אירועי ההתעללות אינם מוגבלת למטפלים: בתוך חמש שנים חל זינוק של כ–33% במספר הזקנים שעברו התעללות פיזית בביתם, אם על ידי מטפל ואם על ידי בן משפחה או קרוב. בשנת 2014 הגיע מספר הקשישים שדיווחו למשרד הרווחה כי עברו התעללות פיזית ל–1,015 אנשים — כלומר, כשלושה קשישים עברו התעללות בכל יום, לעומת שנת 2010, אז המספר היה 762 איש. בנוסף, כ–166 קשישים הוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה והועברו למסגרות מוגנות, מפאת חוק ההגנה על חוסים בשל ניצול או התעללות מצד המשפחה. למרות מספר המקרים הגבוה, רק בכ–60% מכלל מקרי התעללות הפיזית שדווחו למשרד הרווחה נפתח תיק במשטרה — כ–1,230 תיקים בשנים 2013–2014. מתוך אלה, הוגש כתב אישום רק בכ–23% מהתיקים, שהם כ–15% ממקרי ההתעללות המדווחים.

המשטרה אינה מבחינה בין תיקי ההתעללות לפי העבריין — מטפל, בן משפחה או אדם אחר. לדברי שמולי, "חוסר המידע הזה גורר חוסר אכיפה. לא ברור מה ידוע ומה נעשה בפועל. כמה כבר יעלה למשטרה לבצע הבחנה של זהות הפוגע בדו"חות הסטטיסטיים שלה? גם משרד הרווחה לא מעביר את מלוא המידע ואנחנו נאלצים להסתפק בנתונים של פחות מ–22% מהרשויות. הנתונים מזעזעים והענישה מגוחכת".

בסך הכל טופלו ב–2014 5,318 מקרים של התעללות בקשישים והזנחתם. מלבד מה שהוגדר כהתעללות פיזית נרשמו 829 אירועים של התעללות נפשית, למשל גרימת סבל נפשי, קללות, השפלת ואיומים; 1,589 מקרי הזנחה — אי־מתן מזון, ביגוד או טיפול רפואי או בידוד של הזקן; 924 אירועי ניצול כלכלי, שבהם נעשה שימוש לרעה וללא רשות ברכושו של הזקן, כולל גנבה והונאה; 326 מקרים של הפרת זכויות הקשיש, כמו נעילתו בבית, ניתוק הטלפון ומניעת ביקורים מצד גורמים מטפלים. כמו כן התרחשו 42 אירועים של ניצול מיני.

העלייה במספר ההתעללויות נובעת בין השאר מהעובדה שקשישים רבים יותר בוחרים להישאר בביתם ולא לעבור לבתי אבות או לדיור מוגן. כך עלה מספר הזכאים לגמלת סיעוד מכ–141 אלף איש ב–2010 לכ–161 אלף ב–2015. "מדובר במגמה כללית בעולם, של אנשים מבוגרים שמעדיפים להישאר בביתם משיקולי נוחות, שמתעצמת בשנים האחרונות גם בישראל", אמרה דליה רזניק, המפקחת הארצית על חוק הסיעוד במשרד הרווחה.

משרד הרווחה, רשות האוכלוסין וההגירה והביטוח הלאומי הם הגופים המפקחים על מצבם של קשישים סיעודיים. כיום רק ב–21% מהרשויות המקומיות בארץ, 55 מתוך 255, פועלות ועדות למניעת התעללות בזקנים, המתכנסות לדון באירועי התעללות מורכבים וקובעות כיצד לטפל ואלו גופים לערב בכל מקרה. במרבית הרשויות בישראל, הטיפול מתבצע רק על ידי העובד הסוציאלי. כעת במשרד הרווחה מתכננים לפתוח ועדות מסוג זה בעשר רשויות נוספות בשנת 2016, לאחר שהועברה תוספת תקציב לנושא. "אנחנו שמים דגש על נושא ההתעללות ונמשיך לפעול כדי לנסות ולשפר את הפיקוח, בהוראת השר חיים כץ שהגדיל את התקציבים לנושא", אמרה רזניק. "פתיחת כל ועדה כזאת מותנית בתוספת תקנים ותקציב לטיפול באזרחים ותיקים הנתונים בסיכון. מלבד זאת אנחנו מגבירים את ההכשרות של כלל העובדים הסוציאליים, כדי שיהיו להם יותר כלים לזהות את האירועים".

כיום נדרשים העובדים הסוציאליים לערוך שני ביקורים בשנה בביתו של כל זקן סיעודי, כדי לוודא שמצבו תקין ולאתר בעיות. אבל בדו"ח מודה משרד הרווחה כי בפועל לא כל הביקורים מתקיימים. זאת, לאחר שמספרם כבר צומצם ב–2010, עד אז היו מחויבים העובדים לארבעה ביקורים בשנה. רזניק הדגישה כי "העובדים מפעילים שיקול דעת, מתי מדובר במקרה חמור שיש להגיע בו חמש או שש פעמים בשנה לביתו של הזקן, ומתי מספיק להגיע פעם אחת".

"העובדים הסוציאליים מתקשים לקיים את ביקורי הבקרה בתדירות הנדרשת עקב עומס העבודה וריבוי התיקים שבהם עליהם לטפל", נכתב בתשובת משרד הרווחה בדו"ח שנערך על ידי החוקר מתן שחק. "בעיה זו עלתה בעבר בדו"חות מבקר המדינה, אך לא באה על פתרונה. נוסף על כך, הזמן המוקצה לביקורי הבקרה מושקע בפיקוח על השירותים הניתנים במסגרת ביטוח סיעוד ואינו מאפשר בחינה מספקת של נושא ההתעללות". מהדו"ח עולה כי נושא ההתעללות כלל אינו מוגדר רשמית כאחד מתחומי הפיקוח של העובדים הסוציאליים, שמשקיעים את רוב זמן ביקורי הבקרה בבחינת חמישה נושאים עיקריים: שירותי טיפול אישי, מוצרי ספיגה, מרכז יום, לחצן מצוקה ושירותי כביסה.

"המסקנה החד־משמעית שעולה מהנתונים היא ברורה: מדינת ישראל פשוט הפקירה את הקשישים הסיעודיים לתופעות של פגיעה והתעללות והותירה אותם מאחור", אומר ח"כ שמולי. "ההפקרות היא מערכתית ואני מתכוון לדרוש תשובות ברורות מהממשלה בנוגע לצעדים נוספים שחייבים להיעשות על מנת להפסיק את התופעה. חברה שמחשיבה עצמה נאורה לא יכולה עוד להתייחס בסלחנות כל כך גדולה כלפי התופעה המזעזעת של פגיעה בחסרי ישע".

דו"ח המבקר מתח ביקורת גם על העדר הסדרה מצד רשות האוכלוסין וההגירה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה בנוגע להעברת המידע על ביקורי הבית בבית הזקן. למרות זאת, גם כיום לא קיים נוהל המסדיר העברת מידע בין הגופים האחראים למתן טיפול לזקן הסיעודי, וטרם הוקם ממשק עבודה ממוחשב לשיתוף מידע ביניהם בנוגע לממצאים מביקורי בית בכלל או לדיווחים על התעללות בזקנים. נראה כי אין בקרה על הטיפול בתלונות ובממצאים על אירועים אלו. במשרד הרווחה מודים כי המשרד "שבע רצון באופן חלקי ממידת שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים בתחום זה. קיים צורך בהקמה של מערכת מידע משותפת לצורך תכנון ההתערבויות וחלוקת אחריות בטיפול בין הגורמים השונים".

בעיית התיאום אינה מסתכמת רק בהעברת המידע ומתבטאת גם בכך שאין הגדרה אחידה להתעללות. יש פערים בין הגדרת רשות האוכלוסין וההגירה לבין הגדרת משרד הרווחה ולא קיימת אחידות בהנחיות לאיתור סימני התעללות בטופס שיש למלא במסגרת ביקורי הבקרה בבית הזקן ובתנאים שלפיהם יש לקבוע כיצד לטפל בהתעללות. כך, למשל, לפי משרד הרווחה, התעללות פיזית כוללת פגיעה ברכוש, אך לפי הרשות "פגיעה פיזית" אינה כוללת מקרים כאלה. בהגדרת הרשות אין קטגוריה של "הפרת זכויות", בניגוד להגדרת משרד הרווחה.

באחרונה נשקלה במשרד הרווחה האפשרות להפריט את הפיקוח על הזקנים השוכרים מטפל בעצמם, ללא תיווך של חברת סיעוד. לאחר שנה של דיונים התקבלה בחודש שעבר ההחלטה שלא להפריט את השירות. כעת היא ממתינה לאישור הכנסת. "החלטנו בסופו של דבר שהשירותים לא יופרטו משיקולים של ידע מקצועי. הביקורים שנעשים על ידי העובדים הסוציאליים הם המקצועיים ביותר, הם יכולים לסייע לזקן במגוון של תחומים ולזהות בעיות נוספות, מה שגוף פרטי לא יידע לתת", אומרת רזניק.