ד"ר עודד סושרד בוועדת העבודה בכנסת: לא לפגוע בזכויות סוציאליות וכלכליות של הורים שנלקחו מהם ילדיהם

דצמבר 2015 – כחלק ממדיניות משרד הרווחה להחרבת משפחות שילדיהם הוצאו מהבית בכפייה פועלות רשויות הרווחה לפגוע בזכויותיהם הסוציאליות כגון: קצבת ילדים והנחה בארנונה. הוצאות משפחות אלו עולות עשרות מונים עקב הוצאת הילד בשל ההוצאות המשפטיות, נסיעות למרחקים לפגוש הילד אובדן ימי עבודה ועוד.
רשויות הרווחה מצידן חוששות לפגיעה התעשיות האומנה האימוץ והפנימיות ומתנגדות לכל מהלך הקשור לזכויות ההורים.

להלן סרטון וקטע מפרוטוקול הועדה לעבודה ורווחה שבו דורש ד"ר עודד סושרד  לא לפגוע בזכויות סוציאליות וכלכליות של הורים שנלקחו מהם ילדיהם

ביום 14.12.15, התקיימה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ישיבה בנושא "חוק האומנה" שהגישה ח"כ קארין אלהרר. בישיבה השתתפו נציגים רבים של תעשיית האומנה, ומולם התייצבו למען הילדים וההורים הביולוגיים – עודד סושרד, קרן הראל ומוטי רנד.

אחד הנושאים שנדונו באותו יום היה נושא התשלומים להורים ולמשפחה האומנת.

עודד סושרד קבל את רשות הדיבור ואמר: "יש פעמים רבות שמוציאים את הילד מההורים הביולוגיים בניגוד להסכמה שלהם. והייתי רוצה שכולם יחשבו על אותה אמא, או אבא, או זוג הורים שהוציאו להם את הילד ללא הסכמה, ולא רק לקחו להם את הילד, אלא עכשיו גם מפסיקים להם את קצבת הילדים של ה-150 שקל בגלל זה".

העו"סיות קטעו את דבריו: "כל הרעיון הוא שלא מפסיקים...".

בשלב זה התערב יו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף ואמר לעודד: "הם נתנו לך תשובה רק כדי לספק אותך. יש ארבע אפשרויות: כן יפסיקו, לא יפסיקו…", ואז פנה לעו"סיות: "למה אתם לא אומרים את כל האמת? יש ארבע אופציות".

עודד סושרד ענה: "אנחנו לא רוצים ארבע אפשרויות, אנחנו רוצים אפשרות אחת: שאותה אמא תוכל להשתמש בזה כדי לנסוע לבקר את הילד שלה", ועבר לנושא הארנונה: "אם זו הייתה 'משפחה שבראשה עומד הורה עצמאי', מה שקראו לזה פעם 'משפחה חד-הורית', וקבלה הנחה בארנונה, אנחנו לא רוצים שיהיה מצב שפתאום הארנונה שלהם תקפוץ, שתתבטל להם ההנחה כי לקחו להם את הילד. חשוב שתישאר להם ההנחה בארנונה".

פנה לנציגי השלטון המקומי: "האם השלטון המקומי מקבל שההנחה בארנונה תישאר להורים?"
נציגי השלטון המקומי: "כן, תשאר"

עודד: "תודה רבה".

ח"כ קארין אלהרר, יוזמת החוק, התקשתה להשלים עם העובדה שיקחו להורים רק את הילד, ולא יקחו להם גם את ההנחה בארנונה, והתקוממה: "למה? אבל סליחה, אבל אדוני…".

אין להתפלא על דבריה של יוזמת החוק. בישיבה קודמת היא הביעה את דעתה המפורשת, לפיה הזווית החלשה והמושתקת ביותר במשולש של ילד-הורים-אומנים, היא… האומנים!

חוק האומנה שלה נועד בעיקר לדאוג לזכויותיהם של האומנים. נקודות האור היחידות הן התיקונים, שהפעילים למען הילדים וההורים מצליחים להכניס לחוק, במאבק נחוש מול מערכת משומנת היטב.

אי מיצוי זכויות – זכאות עולים לקצבת ילדים – מדו"ח נת"צ מס' 41 לשנת 2014 – פורסם יולי 2015

תלונות רבות בנושא הגמלאות נסבות על אי-מיצוי זכויות (*). כדי לקבל גמלה יש להגיש למוסד תביעה לגמלה, אולם לא כל הזכאים לגמלה יודעים על זכותם זו, ובשל כך הם אינם מגישים תביעה לגמלה סמוך
למועד שבו נוצרה זכאותם. לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה 1995- , יש להגיש תביעה לגמלה בתוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה; אם הוגשה תביעה לאחר פרק זמן זה,
תשולם הגמלה רק שנה למפרע.

כך קרה בעניינה של מתלוננת שעלתה ארצה בספטמבר 2010 עם שני ילדיה. לטענתה, בשל אי-התמצאותה בחוקי המדינה ועקב קשיי שפה, היא לא הייתה מודעת לזכאותה לקצבת ילדים ממועד עלייתה ארצה,
ולכן הגישה תביעה לקצבת ילדים רק באוקטובר 2013 . המוסד אישר את זכאותה לקצבה מאוקטובר 2012 , כלומר שנה למפרע מהגשת התביעה.
הבירור העלה כי בדרך כלל משרד העלייה והקליטה מזין למערכות הממוחשבות של המוסד את פרטיהם של העולים החדשים וילדיהם מיד עם הגעתם ארצה, ולכן העולים אינם צריכים כלל להגיש למוסד תביעה
לקצבת ילדים. מאחר שהמתלוננת הגיעה לארץ כתיירת ורק לאחר מכן שינתה את מעמדה לעולה חדשה, לא הוזנו פרטי ילדיה למערכות המוסד, ולכן היה עליה להגיש תביעה לקצבת ילדים.
הנציבות העירה למוסד כי בנסיבות העניין הופלתה המתלוננת לרעה לעומת עולים חדשים אחרים, שאינם נדרשים להגיש תביעה לקצבת ילדים.

בעקבות הערת הנציבות, ומשהתברר למוסד כי המתלוננת הגישה בספטמבר 2011 תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, הוא החליט לראות במועד זה גם את המועד שבו הוגשה התביעה לקצבת הילדים. בהתאם לכך אישר המוסד את זכאותה של המתלוננת לקצבת ילדים מספטמבר 2010 , כלומר שנה למפרע ממועד הגשת התביעה לגמלת הבטחת הכנסה,  ושילם לה קצבה בסך 10,967 ש”ח. ( 810013)

(*) על אי-מיצוי של זכויות ובהן הזכות לגמלה, ראו מבקר המדינה, דוח שנתי 65 ג ( 2015 ), בפרק “אי-מיצוי של זכויות חברתיות”, עמ’ 46-3(להלן – דוח הביקורת)

הוד השרון – הביטוח הלאומי דורס את האזרח הקטן, לשכת הרווחה מפקירה אותו

המאמר קהילה האזרח הקטן מול הביטוח הלאומי , קרן שלהבת , local , הוד השרון , אוגוסט 2012

לנוכח הגזרות הכלכליות החדשות ולרגל חזרתה של המחאה הציבורית ראיין "לוקאל" שלושה אזרחים שמתלוננים על היחס לו הם זוכים מהביטוח הלאומי משה סילמן שהצית את עצמו במהלך הפגנת המחאה ונלחם על זכותו לחיות בכבוד נפטר מפצעיו, אולם מותו חשף את ההתנהלות הבעייתית של הביטוח הלאומי. לרגל חזרתה של המחאה החברתית ראיינו שלושה אנשים, תושבי הוד השרון, שמתלוננים על יחס המוסד לביטוח לאומי, שלדבריהם, מתעלם ממצוקותיהם ובכך מחריף את מצבם.

הביטוח הלאומי עיקל את קצבת הילדים

ביטוח לאומי עיקל את קצבת הילדים של תושבת הוד השרון, אם ל-4 ילדים, שנותרו בעקבות הצעד הקיצוני ללא אוכל.

אורית (30) תושבת הוד השרון, אם לארבעה ילדים קטנים בני 2,5,6,8. מספרת על היחס המחפיר שקבלה בביטוח הלאומי.

אורית: "בעלי צבר חוב בביטוח לאומי של 25,000 שקל. את חובו החליטו בביטוח הלאומי לקצץ מהפיות של הילדים שלי. יש לי ארבעה ילדים קטנים, גם אני וגם בעלי לא עובדים ואת הקצבה עיקלו לנו בגלל החוב. אנחנו חיים מסל מזון וזה כל מה שיש לנו.

"לא מזמן הגיעו אל הבית שלנו מהוצאה לפועל כדי לעקל דברים בגלל החוב. המעקלים, שראו שאנחנו גרים בבית קטן שבו אני, בעלי וארבעת הילדים ישנים באותו החדר, נחרדו. מלבד טלוויזיה ומקרר ישן אין לנו כלום, כך שלא היה להם מה לקחת. ניגשתי לעובדת הסוציאלית מטעם העירייה (לשכת הרווחה הוד השרון) כדי להסדיר את החוב מול ביטוח לאומי, אבל לא התייחסו אליי שם. הם טענו שהקצבה נכנסת לחשבונו של בעלי ולו יש חוב אז היא מעוקלת. כרגע, למרות שבעלי סובל מנכות נפשית, הוא לא מקבל שום קצבה, הוא לא יכול לצאת לעבוד ומנגד גם מעקלים לנו את הקצבה".

איך אתם חיים?

"עמותת רעים מביאה לנו סל מזון פעם בשבועיים. אני יוצאת לנקות בתים פעם פעמיים בשבוע ומזה אנחנו חיים. אני קוראת בעיתונים על משפחות שחיות מ-2900 שקל ובוכים, הלוואי והיה לי את הסכום הזה. כרגע הילדים בחופש, אין להם קייטנה, שלא לדבר על בילויים, ואני נלחמת כדי שיהיה לי איך לקנות להם אוכל מידי יום ביומו".

הכסף מהביטוח הלאומי לא מספיק לקיום מינימאלי

אהובה (51) תושבת הוד השרון, נשואה ואם לילדה בת 12, סובלת מנכות נפשית, מטופלת בשלוותה, וחיה מקצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי, הגיעה לפת לחם. לפני כשנתיים היא ומשפחתה עברו להתגורר באוהל סמוך לעיריית הוד השרון. הם אמנם קיבלו דירה מעמידר, אך מצבם עדיין רע מבחינה כלכלית. אהובה ומשפחתה חיים מקצבת נכות בסך 3400 שקל. בעלה של אהובה אינו עובד, בתה חיה בפנימייה ומגיעה לחופשים ושבתות הביתה. רק לפני ארבעה חודשים עברה אהובה ניתוח לכריתת שד בשל מחלת הסרטן שבה חלתה, ולדבריה אין לה מי שידאג לה וילחם על זכויותיה מול הביטוח הלאומי.

לטענתה של אהובה הקצבה לא מאפשרת להם לגמור את החודש, לשלם חשמל, מים לקנות אוכל ובגדים לילדה.

אהובה: "בעלי לא עובד וסובל גם הוא מבעיות בריאותיות. אני מטופלת בשלוותה ומבחינה נפשית אני לא יכולה לעבוד. יש לי ילדה בת 12 שהוכנסה לפנימייה בגלל כל המצב הזה. אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי, אבל הכסף הזה לא מספיק לכלום. אנחנו קונים לילדה דברים, משלמים חשמל מים, ולקראת אמצע החודש אנחנו מגיעים למצב שאין לנו כסף לקנות אוכל. אנחנו מקבלים סל מזון וכשהוא נגמר, אנחנו נשארים בלי אוכל".

במשך שנתיים נאבק מול הביטוח הלאומי על מנת לקבל קצבת נכות

אלי (64) תושב הוד השרון לקה בסוכרת, איבד את יכולתו לעבוד למחייתו ולפרנס את משפחתו ונאלץ להילחם במוסד לביטוח לאומי במשך שנתיים. בכל אותה תקופה בה לא עבד ולא היה לו מקור הכנסה, נאלץ להשתמש בחסכונותיו אותם שמר לפנסיה.

כיום, לאחר שניהל עסק מצליח, ומצבו הכלכלי היה מעל לממוצע, הוא מקבל קצבה זעומה בסך 2400 שקל ממנה הוא צריך להתפרנס ולחיות בכבוד.

אלי: "במשך כל חיי עבדתי מאוד קשה. מעולם לא נתמכתי באיש, ולא החסרתי דבר מאשתי וילדי. לפני כ-4 שנים חליתי בסוכרת ובשל עבודתי הפיזית המאומצת בכל השנים, אני סובל מכאבים עזים ברגליי, דבר שלא אפשר לי להמשיך לעבוד. כתוצאה מהמצב נאלצתי לשבת בבית. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה מה עובר על אדם בריא שהופך פתאום חולה. אותו אדם צריך להתמודד גם עם מצבו הבריאותי ועם ההכרה שחלה וגם להילחם בבירוקרטיה ובשרירים שמופעלים על ידי המוסד לביטוח לאומי שחורץ נפשות. כשחליתי, חלו אצלי סיבוכים, לא יכולתי לעמוד על רגליי ואושפזתי לא פעם בבית החולים. תוך כדי אשפוזים, נאלצתי לרוץ לוועדות רבות, להיבדק על ידי עשרות רופאים שונים, כל פעם מחדש, ולבסוף לגלות שאני לא זכאי לכלום.

"רופא תעסוקתי בדק והכריז שאיני כשיר לעבודה ולמרות זאת בביטוח הלאומי קבעו לי אחוזי נכות מועטים שלא אפשרו לי לקבל קצבה. מתוך מיטת חוליי, המשכתי להילחם כי ידעתי שאין לי ברירה. הגשתי ערעור ולבסוף נקבעו לי 80% נכות דבר שמאפשר לי כיום לקבל קצבת נכות בסך 2400 שקל".

כיצד אתה מצליח להתקיים מקצבה זו?

"אני חי עם אשתי והילד וחי מהיד אל הפה. אני לא בוכה אבל בתור אדם שעבד 40 שנה ונלחם בכל המלחמות ציפיתי ליחס אחר מהמדינה. אני מרגיש שירקו לי בפרצוף. אני לא היחיד בארץ הזו וכל יום קורא בעיתונים על עוד ועוד אנשים במצבי ואף במצבים גרועים יותר. קשה לי עם העובדה שהמדינה שלנו לא מתייחסת כראוי למי שבאמת זקוק לעזרה".

מה אתה חושב על המעשה הקיצוני של משה סילמן?

"אני לא יכול לשפוט אותו על מעשיו. הוא היה על סף ייאוש והגיע הזמן שראש הממשלה ואנשי הממסד יתעוררו לפני שיהיה מאוחר מידי. במקום לקצץ כל הזמן בתקציבים שיעזרו לחלשים".

תגובת דוברות המוסד לביטוח לאומי: "למשפחה שולמה גמלה להבטחת הכנסה ע"י הביטוח הלאומי עד ינואר 2011. תשלום הקצבה הופסק מכיוון שהאב לא התייצב בשרות התעסוקה כנדרש. כדי לבדוק מחדש את זכאות המשפחה להבטחת הכנסה, עליהם להגיש תביעה חדשה, ובמקביל על האיש להתייצב בשרות התעסוקה לדרוש עבודה. החל מספטמבר 2012, המועד בו ימלאו לילדם הקטן שנתיים, גם האם תהיה חייבת על פי החוק, להתייצב בשרות תעסוקה. לאב חוב בדמי ביטוח וכיון שאינו פועל להסדרת החוב, קצבת הילדים מקוזזת לכיסויו. בעבר, נקבעה לו נכות זמנית, כיום אינו זכאי לקצבת נכות. אם חלה החמרה במצבו הרפואי באפשרותו להגיש תביעה בנכות להחמרת מצב.

לגבי אהובה נמסר בתגובה: "אהובה מקבלת קצבת נכות מלאה עם תוספת עבור ילד בסך 3,471 שקל בחודש. סכום זה שולל זכאות להבטחת הכנסה".

הוד השרון – הביטוח הלאומי דורס את האזרח הקטן, לשכת הרווחה מפקירה אותו

המאמר קהילה האזרח הקטן מול הביטוח הלאומי , קרן שלהבת , local , הוד השרון

לנוכח הגזרות הכלכליות החדשות ולרגל חזרתה של המחאה הציבורית ראיין "לוקאל" שלושה אזרחים שמתלוננים על היחס לו הם זוכים מהביטוח הלאומי משה סילמן שהצית את עצמו במהלך הפגנת המחאה ונלחם על זכותו לחיות בכבוד נפטר מפצעיו, אולם מותו חשף את ההתנהלות הבעייתית של הביטוח הלאומי. לרגל חזרתה של המחאה החברתית ראיינו שלושה אנשים, תושבי הוד השרון, שמתלוננים על יחס המוסד לביטוח לאומי, שלדבריהם, מתעלם ממצוקותיהם ובכך מחריף את מצבם.

הביטוח הלאומי עיקל את קצבת הילדים

ביטוח לאומי עיקל את קצבת הילדים של תושבת הוד השרון, אם ל-4 ילדים, שנותרו בעקבות הצעד הקיצוני ללא אוכל.

אורית (30) תושבת הוד השרון, אם לארבעה ילדים קטנים בני 2,5,6,8. מספרת על היחס המחפיר שקבלה בביטוח הלאומי.

אורית: "בעלי צבר חוב בביטוח לאומי של 25,000 שקל. את חובו החליטו בביטוח הלאומי לקצץ מהפיות של הילדים שלי. יש לי ארבעה ילדים קטנים, גם אני וגם בעלי לא עובדים ואת הקצבה עיקלו לנו בגלל החוב. אנחנו חיים מסל מזון וזה כל מה שיש לנו.

"לא מזמן הגיעו אל הבית שלנו מהוצאה לפועל כדי לעקל דברים בגלל החוב. המעקלים, שראו שאנחנו גרים בבית קטן שבו אני, בעלי וארבעת הילדים ישנים באותו החדר, נחרדו. מלבד טלוויזיה ומקרר ישן אין לנו כלום, כך שלא היה להם מה לקחת. ניגשתי לעובדת הסוציאלית מטעם העירייה כדי להסדיר את החוב מול ביטוח לאומי, אבל לא התייחסו אליי שם. הם טענו שהקצבה נכנסת לחשבונו של בעלי ולו יש חוב אז היא מעוקלת. כרגע, למרות שבעלי סובל מנכות נפשית, הוא לא מקבל שום קצבה, הוא לא יכול לצאת לעבוד ומנגד גם מעקלים לנו את הקצבה".

איך אתם חיים?

"עמותת רעים מביאה לנו סל מזון פעם בשבועיים. אני יוצאת לנקות בתים פעם פעמיים בשבוע ומזה אנחנו חיים. אני קוראת בעיתונים על משפחות שחיות מ-2900 שקל ובוכים, הלוואי והיה לי את הסכום הזה. כרגע הילדים בחופש, אין להם קייטנה, שלא לדבר על בילויים, ואני נלחמת כדי שיהיה לי איך לקנות להם אוכל מידי יום ביומו".

הכסף מהביטוח הלאומי לא מספיק לקיום מינימאלי

אהובה (51) תושבת הוד השרון, נשואה ואם לילדה בת 12, סובלת מנכות נפשית, מטופלת בשלוותה, וחיה מקצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי, הגיעה לפת לחם. לפני כשנתיים היא ומשפחתה עברו להתגורר באוהל סמוך לעיריית הוד השרון. הם אמנם קיבלו דירה מעמידר, אך מצבם עדיין רע מבחינה כלכלית. אהובה ומשפחתה חיים מקצבת נכות בסך 3400 שקל. בעלה של אהובה אינו עובד, בתה חיה בפנימייה ומגיעה לחופשים ושבתות הביתה. רק לפני ארבעה חודשים עברה אהובה ניתוח לכריתת שד בשל מחלת הסרטן שבה חלתה, ולדבריה אין לה מי שידאג לה וילחם על זכויותיה מול הביטוח הלאומי.

לטענתה של אהובה הקצבה לא מאפשרת להם לגמור את החודש, לשלם חשמל, מים לקנות אוכל ובגדים לילדה.

אהובה: "בעלי לא עובד וסובל גם הוא מבעיות בריאותיות. אני מטופלת בשלוותה ומבחינה נפשית אני לא יכולה לעבוד. יש לי ילדה בת 12 שהוכנסה לפנימייה בגלל כל המצב הזה. אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי, אבל הכסף הזה לא מספיק לכלום. אנחנו קונים לילדה דברים, משלמים חשמל מים, ולקראת אמצע החודש אנחנו מגיעים למצב שאין לנו כסף לקנות אוכל. אנחנו מקבלים סל מזון וכשהוא נגמר, אנחנו נשארים בלי אוכל".

במשך שנתיים נאבק מול הביטוח הלאומי על מנת לקבל קצבת נכות

אלי (64) תושב הוד השרון לקה בסוכרת, איבד את יכולתו לעבוד למחייתו ולפרנס את משפחתו ונאלץ להילחם במוסד לביטוח לאומי במשך שנתיים. בכל אותה תקופה בה לא עבד ולא היה לו מקור הכנסה, נאלץ להשתמש בחסכונותיו אותם שמר לפנסיה.

כיום, לאחר שניהל עסק מצליח, ומצבו הכלכלי היה מעל לממוצע, הוא מקבל קצבה זעומה בסך 2400 שקל ממנה הוא צריך להתפרנס ולחיות בכבוד.

אלי: "במשך כל חיי עבדתי מאוד קשה. מעולם לא נתמכתי באיש, ולא החסרתי דבר מאשתי וילדי. לפני כ-4 שנים חליתי בסוכרת ובשל עבודתי הפיזית המאומצת בכל השנים, אני סובל מכאבים עזים ברגליי, דבר שלא אפשר לי להמשיך לעבוד. כתוצאה מהמצב נאלצתי לשבת בבית. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה מה עובר על אדם בריא שהופך פתאום חולה. אותו אדם צריך להתמודד גם עם מצבו הבריאותי ועם ההכרה שחלה וגם להילחם בבירוקרטיה ובשרירים שמופעלים על ידי המוסד לביטוח לאומי שחורץ נפשות. כשחליתי, חלו אצלי סיבוכים, לא יכולתי לעמוד על רגליי ואושפזתי לא פעם בבית החולים. תוך כדי אשפוזים, נאלצתי לרוץ לוועדות רבות, להיבדק על ידי עשרות רופאים שונים, כל פעם מחדש, ולבסוף לגלות שאני לא זכאי לכלום.

"רופא תעסוקתי בדק והכריז שאיני כשיר לעבודה ולמרות זאת בביטוח הלאומי קבעו לי אחוזי נכות מועטים שלא אפשרו לי לקבל קצבה. מתוך מיטת חוליי, המשכתי להילחם כי ידעתי שאין לי ברירה. הגשתי ערעור ולבסוף נקבעו לי 80% נכות דבר שמאפשר לי כיום לקבל קצבת נכות בסך 2400 שקל".

כיצד אתה מצליח להתקיים מקצבה זו?

"אני חי עם אשתי והילד וחי מהיד אל הפה. אני לא בוכה אבל בתור אדם שעבד 40 שנה ונלחם בכל המלחמות ציפיתי ליחס אחר מהמדינה. אני מרגיש שירקו לי בפרצוף. אני לא היחיד בארץ הזו וכל יום קורא בעיתונים על עוד ועוד אנשים במצבי ואף במצבים גרועים יותר. קשה לי עם העובדה שהמדינה שלנו לא מתייחסת כראוי למי שבאמת זקוק לעזרה".

מה אתה חושב על המעשה הקיצוני של משה סילמן?

"אני לא יכול לשפוט אותו על מעשיו. הוא היה על סף ייאוש והגיע הזמן שראש הממשלה ואנשי הממסד יתעוררו לפני שיהיה מאוחר מידי. במקום לקצץ כל הזמן בתקציבים שיעזרו לחלשים".

תגובת דוברות המוסד לביטוח לאומי: "למשפחה שולמה גמלה להבטחת הכנסה ע"י הביטוח הלאומי עד ינואר 2011. תשלום הקצבה הופסק מכיוון שהאב לא התייצב בשרות התעסוקה כנדרש. כדי לבדוק מחדש את זכאות המשפחה להבטחת הכנסה, עליהם להגיש תביעה חדשה, ובמקביל על האיש להתייצב בשרות התעסוקה לדרוש עבודה. החל מספטמבר 2012, המועד בו ימלאו לילדם הקטן שנתיים, גם האם תהיה חייבת על פי החוק, להתייצב בשרות תעסוקה. לאב חוב בדמי ביטוח וכיון שאינו פועל להסדרת החוב, קצבת הילדים מקוזזת לכיסויו. בעבר, נקבעה לו נכות זמנית, כיום אינו זכאי לקצבת נכות. אם חלה החמרה במצבו הרפואי באפשרותו להגיש תביעה בנכות להחמרת מצב.

לגבי אהובה נמסר בתגובה: "אהובה מקבלת קצבת נכות מלאה עם תוספת עבור ילד בסך 3,471 שקל בחודש. סכום זה שולל זכאות להבטחת הכנסה".

המאמר קהילה האזרח הקטן מול הביטוח הלאומי , קרן שלהבת , local , הוד השרון

ליקויים בבדיקת זכאות לתשלום קצבת נכות – מדוח 32 נציבות תלונות הציבור

התלונה
המתלונן הגיש ביוני 2004 לנציבות תלונות הציבור (להלן – הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד). ואלה פרטי התלונה:
המתלונן מוכר כנכה על ידי המוסד משנת 1996. בהתבסס על הכנסות המתלונן קבע סניף המוסד בנתניה (להלן – הסניף) שכושר ההשתכרות של המתלונן פחת עקב הנכות הרפואית, קבע לו דרגת אי-כושר בשיעור של 60% ושילם לו קצבת נכות כללית (להלן – הקצבה) בהתאם לכך.
בבדיקה תקופתית שעשה הסניף באוקטובר 2001 התבקש המתלונן להצהיר על הכנסות משפחתו ולהמציא למוסד תלושי שכר.
בינואר 2002 הודיע הסניף למתלונן שמאוגוסט 1998 הוא לא היה זכאי לקצבה בשל שיעור הכנסותיו.
לטענת המתלונן, המוסד לא הודיע לו שנוצר לו חוב עקב שלילת הזכאות לקצבה למפרע, והדבר נודע לו באקראי: קצבת הילדים שקיבל מהמוסד קטנה בשיעור ניכר, והוא פנה לסניף לברר את פשר הקטנת קצבת הילדים, ורק אז הודיע לו הסניף שהוא חייב למוסד כ-54,000 ש"ח ושהוא נדרש להחזיר את החוב בתשלומים חודשיים של 2,500 ש"ח במשך כשנתיים.
המתלונן פנה לסניף וביקש לבטל את החוב, אך בקשתו נדחתה. בתלונתו לנציבות הלין המתלונן על שהוא נדרש להשיב סכומי כסף ששולמו לו בשל טעות של המוסד, וטען כי בשל מצבו הכלכלי נבצר ממנו לפרוע את החוב.

בירור התלונה

1. (א) לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), זכאותו של מבוטח לקצבת נכות מותנית בכך שדרגת נכותו הרפואית גבוהה משיעור שנקבע בחוק, ובכך שכושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן שהשתכרותו בפועל, צומצמו עקב נכותו, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר, לפי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

(ב) נכה שנמצא זכאי לקצבה מקבל מהמוסד הנחיה מפורשת לדווח לו על כל שינוי בשכרו או במצבו התעסוקתי, מאחר שכל שינוי כזה עשוי להשפיע על זכאותו לקצבה. אם לא דיווח מקבל הקצבה למוסד על הגדלת היקף עבודתו או על העלאה בשכרו, ועקב כך הוסיף לקבל קצבה שלפי הכנסתו לא היה זכאי לקבל, כי אז לפי סעיף 315(1) לחוק המוסד רשאי לנכות את סכומי היתר מכל תשלום שיהיה עליו לשלם למקבל הקצבה "בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין".

(ג) לפי כללי המוסד בעניין ביטול חובות שנוצרו עקב תשלום יתר, אם מקור החוב למוסד הוא תשלום קצבה בעת שהכנסת מקבל הקצבה הייתה גבוהה מההכנסה המרבית המזכה בקצבה רק בשל עדכון שגרתי של שכרו, יבוטל החוב. לעומת זאת, אם הכנסתו של מקבל הקצבה הייתה גבוהה מההכנסה המותרת בשל הגדלת היקף המשרה או בשל העלאת שכר, והוא לא דיווח על כך למוסד כנדרש, יגבה המוסד את החוב.

2. (א) לפניית הנציבות השיב סניף המוסד כי מאחר שבדיקת הכנסותיו של המתלונן באוקטובר 2001 העלתה שמאוגוסט 1998 השתכרותו מעבודה לא צומצמה ביותר מ-50%, כנדרש על פי החוק, הוא אינו זכאי עוד לקצבה, ולכן הפסיק המוסד לשלם לו את קצבת הנכות ודרש ממנו להשיב את סכומי הקצבה ששולמו לו מאוגוסט 1998 ואילך.
(ב) הנציבות בדקה את הערכים הריאליים של שכרו של המתלונן משנת 1997 ואילך ומצאה שהגידול בשכרו חל רק בשל עדכונים שגרתיים של השכר. לפיכך שבה הנציבות ופנתה לסניף וביקשה לדעת אם לפי כללי המוסד אין הצדקה לבטל את החוב. הנציבות ציינה בפנייתה כי לפי המידע שקיבלה, משנת 1997 ועד לשנת 2001 לא בדק הסניף את הכנסותיו של המתלונן, ואילו עשה כן היה מגלה במועד מוקדם יותר שהכנסותיו גבוהות מההכנסה המותרת.
(ג) הסניף עמד על דעתו שעל המתלונן להחזיר את חובו.
3. (א) לנוכח עמדת הסניף, שלא התיישבה עם הכללים שקבע המוסד, פנתה הנציבות לרכזת תחום נכות כללית במשרד הראשי של המוסד (להלן – הרכזת) וביקשה לדעת אם בנסיבות המקרה אין הצדקה לביטול החוב.
(ב) לאחר בדיקה נוספת החליט המוסד לבטל את חובו של המתלונן. כיום המתלונן אינו זכאי לקצבת נכות משום שהכנסותיו גבוהות מההכנסה המרבית המזכה בקצבה.

תוצאות הבירור
1. נציב תלונות הציבור קבע שהתלונה מוצדקת.
המוסד קבע שלמתלונן חוב עקב תשלום קצבת נכות כללית שלא היה זכאי לקבל, בשל הכנסותיו, בלא שבדק אם הגידול בהכנסותיו חל בשל עדכון שגרתי של שכרו, שכן בדיקה כזו הייתה מעלה כי יש הצדקה לביטול החוב.
2. אמנם המוסד ביטל את חובו של המתלונן, אך הנציבות העירה למוסד שאין זו התלונה היחידה שעלה ממנה שהמוסד אינו מבטל חוב שנוצר עקב גמלת יתר בנסיבות שבהן על פי כללי המוסד יש לבטל את החוב. הנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לדמיון שבין תלונה זו לתלונה שפורסמה בדוח השנתי הקודם של נציב תלונות הציבור , וביקשה שהמוסד יודיע לה על הצעדים שנקט למניעת הישנות הליקויים.
3. בעקבות הערת הנציבות שלח מנהל אגף חקיקה ונהלים במוסד הודעה לכל עובדי המוסד שיש להם נגיעה בדבר, ובה רענון הנוהל הנוגע לביטול חוב גמלה שנוצר בשל עדכון הכנסות שגרתי של מקבל הגמלה.

הזכאות לקצבת ילדים בעת שליחות חינוכית בחו"ל – מדו"ח 32 נציבות תלונות הציבור

התלונה
המתלונן הגיש באפריל 2003 לנציבות תלונות הציבור (להלן – הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד). ואלה פרטי התלונה:
1. המתלונן נשלח על ידי ההסתדרות הציונית העולמית (להלן – ההסתדרות הציונית) לשליחות חינוכית בבית ספר יהודי באוסטרליה מיולי 1995 עד אוגוסט 1999. נוסף על ההסכם שחתם המתלונן עם בית הספר, שבו נקבעו תנאי עבודתו ושכרו, חתם המתלונן על "הסכם שליחות-משותפת" עם ההסתדרות הציונית שבו נקבעו תנאי השליחות.
2. לפני צאתו לשליחות הודיע המתלונן בכתב למחלקת הביטוח בסניף המוסד בירושלים על יציאתו לחו"ל. מחלקת הביטוח בסניף הודיעה לו בתגובה כי מ-1.7.95 הוא רשום במוסד כמי ששוהה בחו"ל. המוסד שילם למתלונן קצבת ילדים בכל תקופת שהייתו בחו"ל. בשנת 1999, כשחזר המתלונן לארץ, נוכח לדעת שהמוסד אינו משלם לו את מלוא קצבת הילדים המגיעה לו. הוא פנה למוסד לבירור העניין, ואז התברר לו לראשונה כי לטענת המוסד קצבת הילדים ששולמה לו כששהה בחו"ל שולמה בטעות והוא לא היה זכאי לקבלה, ולפיכך נוצר לו חוב נומינלי בסך כ-40,000 ש"ח, והמוסד מקזז אותו מקצבת הילדים המשולמת לו.
3. בתלונתו לנציבות טען המתלונן כי עמדת ההסתדרות הציונית היא שהמוסד צריך לשלם לשליחים קצבאות ילדים בעת שהייתם בחו"ל, לפיכך קצבת הילדים שולמה לו כדין ואין לו כל חוב שאותו המוסד אמור לקזז.

בירור התלונה
1. לפניית הנציבות השיב המוסד כי על פי הנחיותיו הפנימיות תשלום קצבת ילדים למבוטחים ששוהים בחו"ל אפשרי רק בהתמלא התנאים האלה: העובד והמעביד הם תושבי ישראל, חוזה העבודה נקשר בישראל ומשולמת לעובד משכורת ממעבידו בניכוי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. מאחר שנסיבות העסקתו של המתלונן לא עמדו בתנאים אלה הוא לא היה זכאי לקצבת ילדים בעת שהותו בשליחות.

2. (א) הנציבות הסבה את תשומת לב המוסד לפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים משנת 1997 (להלן – פסק דין שפירא) שבו נקבע ששליחים ששהו בחו"ל בשליחות חינוכית מטעם ההסתדרות הציונית או הסוכנות היהודית זכאים לקצבת ילדים אף שאת שכרם שילם בית הספר ולא הגוף השולח. בית הדין קבע כי אף שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעים ובין ההסתדרות הציונית, ושום מעביד לא שילם עבורם דמי ביטוח לאומי, אין בכך כדי לקפח את זכותם של השליחים לקצבת ילדים.
בית הדין קבע שהכוונה שלא לשלם קצבת ילדים למי שניתק עצמו מהמדינה או למי שיש בדעתו להתנתק ממנה היא צודקת, אך השליחים לא התכוונו לנתק עצמם ממדינת ישראל; הם שמרו על קשר רצוף עם ההסתדרות הציונית ועל זיקה לארץ מעצם מטרותיה של השליחות, ועם סיומה שבו לישראל.
(ב) המוסד טען לפני הנציבות שאין הצדקה להחיל את פסק דין שפירא על המתלונן מכיוון שהתובעים בפסק דין שפירא שהו בחו"ל עשרה חודשים בלבד, ואילו המתלונן שהה בחו"ל ארבע שנים.
3. בפברואר 2005, במהלך בירור התלונה, ניתן פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (להלן – פסק דין ששר) שבו החיל בית הדין על התביעה שנדונה לפניו את ההלכה שנקבעה בפסק דין שפירא. התברר שהתובעת בפסק דין ששר והמתלונן שהו יחד בשליחות חינוכית בבית הספר באוסטרליה מטעם ההסתדרות הציונית. אף התובעת, כמו המתלונן, דיווחה למוסד על יציאתה לחו"ל והמוסד המשיך לשלם לה קצבת ילדים, ולאחר שחזרה התובעת לארץ היא נדרשה להחזיר למוסד חוב בגין הקצבה. בית הדין קבע שהתובעת הייתה זכאית לקצבת ילדים בעת השליחות, וכי אף "שלא מדובר ביחסי עובד – מעביד במובנם הקלאסי, הרי שבנסיבות בהן שולח מוסד ממשלתי את שליחיו ובהסכם עצמו מגביל את השליח לעסוק אך ורק בנושאי השליחות, למען קידום האינטרסים של מדינת ישראל בחו"ל, ניתן לראות בכך כפיפות מסוימת כאשר בנסיבות דנן יכולות להקביל לעניין מטרת חוק זה, ליחסי עובד-מעביד לעניין זכאות לזכויות מכוח חוקי הביטחון הסוציאלי".

תוצאות הבירור
לאחר שהנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לפסק דין ששר, החליטה ועדה מיוחדת של מינהל הגמלאות במוסד – לאחר שמצאה שהתובעת בפסק דין ששר והמתלונן הועסקו באותם תנאים – לבטל את חובו של המתלונן ולהחזיר לו את מלוא הסכום שקוזז על חשבון החוב (יותר מ-50,000 ש"ח, בכלל זה הפרשי הצמדה). עוד החליטה הוועדה להעלות לפני מינהלת המוסד את נושא הזכאות של שליחי ההסתדרות הציונית לקצבת ילדים, כדי שתקבל החלטה עקרונית בנושא זה.

קיזוז חוב שהתיישן מקצבת ילדים – מדו"ח נציבות תלונות הציבור מס' 35

המתלוננת, אם לשני ילדים, הופתעה לגלות כי המוסד לביטוח לאומי אינו משלם לה את מלוא קצבת הילדים בעבורם. בבירור שעשתה עם המוסד נמסר לה, כי במשך כמה חודשים בשנת 1995 העביר המוסד בטעות לחשבון הבנק של בעלה קצבת ילדים שהוא לא היה זכאי לה, שכן באותה העת לא היו לו ילדים. לפיכך נוצר לבעלה חוב, והמוסד קיזז אותו החל מדצמבר 2006 מקצבת הילדים ששולמה לה. המתלוננת טענה שבעלה אינו זוכר שחשבונו זוכה בסכומים האמורים, ומכל מקום, המוסד לא הודיע לבעלה על החוב במהלך השנים והחל בקיזוז קצבת הילדים בלא ששלח לה או לבעלה הודעה על הכוונה לעשות כן.
בירור התלונה העלה כי ביולי 1995 רשם המוסד בטעות את פרטי חשבון הבנק של בעלה של המתלוננת במקום פרטי חשבונו של מבוטח אחר שהיה זכאי לקצבת ילדים. בעקבות הטעות הועברה לחשבונו של הבעל במשך ארבעה חודשים קצבת הילדים שהייתה אמורה להשתלם לאותו מבוטח, ובסך הכול הופקדו בחשבונו 947 ש"ח. לאחר שהתגלתה הטעות, דרש המוסד במרס 1996 מהבנק להחזיר את הכספים שהועברו לחשבונו של הבעל. המוסד לא פנה אל בעלה של המתלוננת בעניין זה.
בדצמבר 2006 החל המוסד לנכות את החוב מקצבת הילדים שקיבלה המתלוננת בלי שהודיע לה או לבעלה על כוונתו לעשות כן ועל העילה לקיזוז.
בינואר 2007, לאחר שהמתלוננת פנתה לסניף המוסד והתבררו נסיבות הקיזוז, הונחו בני הזוג להגיש לוועדה לביטול חובות של המוסד בקשה להחזר הכספים שקוזזו. בנובמבר אותה שנה דחתה הוועדה את הבקשה בנימוק שאדם שקיבל קצבת ילדים בלא שנולדו לו ילדים אינו תם לב, ועל כן הניכוי מוצדק ואין מקום להחזיר את התשלומים שנוכו מהקצבה.
יצוין כי בהוראות מינהל הגמלאות של המוסד שהיו בתוקף באותה העת נקבע כי חובות בני שבע שנים ויותר שלא נעשו פעולות לגבייתם יבוטלו בלי שייבדקו הנסיבות שבהן נוצרו. הואיל וחלפו כעשר שנים מהמועד שבו נוצר החוב, ובפרק זמן זה לא נעשו פעולות לגבייתו מבעלה של המתלוננת, לא היה מקום לגבותו או להידרש לשאלת תום לבו של הבעל. לפיכך ביקשה הנציבות שהמוסד יבהיר לה מדוע לא פעל מלכתחילה לפי הוראות מינהל הגמלאות, ובמקום לבטל את החוב פעל לגבייתו; ומדוע כשהתברר לסניף המוסד בעקבות פניית המתלוננת כי מדובר בחוב ישן, הוא הפנה את המתלוננת לוועדה לביטול חובות במקום לבטל את החוב מיד.

בעקבות פניית הנציבות ומאחר שהוועדה לביטול חובות דנה בעניינה של המתלוננת (אף שכאמור לא היה מקום להעבירו אליה מלכתחילה), הוחזר עניינה של המתלוננת לוועדה כדי שתשקול מחדש את החלטתה הקודמת. באוגוסט 2008 קבעה הוועדה כי בנסיבות המקרה היא מאשרת את החזר סכומי החוב שנוכו, וחשבונה של המתלוננת זוכה בסכומים אלה.
(תלונה 379185)