מחקר: ריטלין מעלה את הסיכון למחלות לב בילדים

ריטלין Ritalin - תופעות לוואי
ריטלין מעלה את הסיכון למחלות לב בילדים

מחקר: ריטלין מעלה את הסיכון למחלות לב בילדים ,  27 באוגוסט 2016 , עמותת מגן זכויות אנוש

מחקר חדש גילה כי השימוש במתילפנידאט – החומר הפעיל בריטלין, קונצרטה ותרופות אחרות עבור הפרעת קשב – מעלה את הסיכון למחלות לב בילדים.

מחקר חדש אשר פורסם ב-31 למאי, העלה כי השימוש במתילפנידאט מעלה את הסיכון למחלות לב בילדים. מחלות אלו הן "אוטם שריר הלב" (המכונה גם "התקף לב"), ו"הפרעות קצב".

המחקר כלל מידע אודות 114,647 ילדים עד גיל 17 מדרום-קוריאה, אשר אובחנו עם ADHD וקיבלו לפחות מרשם אחד לריטלין או תרופה אחרת המכילה מתילפנידאט.

בין השנים 2008 ל-2011, 1224 ילדים פיתחו בעיות לבביות בפעם הראשונה. סה"כ, 864 ילדים פיתחו בעיות בקצב הלב, 395 לקו בלחץ דם גבוה, 57 קיבלו התקפי לב, 67 לקו בשבץ ו-44 באי-ספיקת לב.

תחת הכותרת "ממצאים עיקריים", ציינו החוקרים: "המחקר גילה עליה משמעותית בסיכון הכולל להפרעות בקצב הלב הקשורה לטיפול במתילפנידאט בילדים וצעירים עם ADHD. זיהינו גם קשר בין זמני החשיפה לתרופה לבין בעיות לבביות אחרות".

החוקרים ציינו במסקנותיהם: "יש לשקול בזהירות את היתרונות של שימוש במתילפנידאט אל מול הסיכונים הלבביים הפוטנציאליים של תרופות אלו בילדים ומתבגרים".

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש אומר: "מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים אשר גילו סכנות חמורות והיעדר תרומה חינוכית בשימוש בריטלין. לצערנו הרב, מידע חשוב זה לא מקבל את תשומת הלב הראויה מהתקשורת עקב הלחצים של בעלי אינטרסים כלכליים. כיום, ההורים הם חומת ההגנה היחידה של הילדים מפני השימוש הפרוע בתרופות מסוכנות אלו".

מודעות פרסומת

מחקרים: השפעת הריטלין והקונצרטה מוטלת בספק

ריטלין Ritalin - תופעות לוואימחקרים: השפעת הריטלין והקונצרטה מוטלת בספק , ד"ר יפה שיר־רז  29.07.16 , ynet

סקירה חדשה וראשונה מסוגה שהופיעה בכתב העת היוקרתי BMJ, קובעת כי מידת היעילות של התרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז איננה ודאית כלל. האם ייתכן שכבר 50 שנה ילדי העולם נוטלים תרופה שתופעות הלוואי שלה אינן פשוטות והיא לא באמת מסייעת להם?

תרופה בהפרעה: אם הילד שלכם אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז, יכול להיות שממש עכשיו אתם מתלבטים אם לתת לו ריטלין. ייתכן אף שכבר קיבלתם החלטה וילדכם נוטל את התרופה באופן קבוע. כך או כך, אתם חושבים שאתם מכירים את כל הנתונים על התרופה השנויה במחלוקת ואת כל הטיעונים בעד ונגד השימוש בה. אבל ממש כעת הוויכוח הזה מקבל תפנית חדשה ומפתיעה.

התפנית מגיעה בעקבות סקירת מחקרים חדשה שפורסמה בדצמבר האחרון בכתב העת היוקרתי BMJ. מדובר בסקירה המקיפה והאיכותית ביותר שבוצעה עד היום בתחום, ולפיה מתן תרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) לילדים ומתבגרים צריך להישקל בזהירות, שכן איכות העדויות הקיימות בנוגע ליעילותן ולסיכוניהן בעייתית. המסקנה הזאת מדהימה במיוחד לאור העובדה שמתילפנידאט, המרכיב הפעיל בקבוצת התרופות הזאת, שהמוכרות ביותר בה הן ריטלין וקונצרטה, הוא הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר לילדים ומתבגרים המאובחנים כלוקים בהפרעת קשב כבר מאז שנות ה־60.

"איננו יכולים לומר בוודאות אם נטילת מתילפנידאט תשפר את חייהם של ילדים ומתבגרים עם ADHD", כתבו החוקרים במסקנותיהם. "בהתחשב בסיכון הגבוה להטיה במחקרים הכלולים בסקירה, ובאיכות הנמוכה מאוד של תוצאותיהם, מידת ההשפעות איננה ודאית". כלומר, משמעות הממצאים היא שבמשך יותר מ־50 שנה ניתנות התרופות הנפוצות האלה למיליוני ילדים בעולם בהסתמך על מחקרים בעלי איכות נמוכה ביותר.

ריטלין בגיל ארבע?

בעשורים האחרונים חלה עלייה מדאיגה במספר הילדים ובני הנוער בעולם המערבי המאובחנים כבעלי ADHD. על פי מחקר שנערך במכבי שירותי בריאות בקרב כחצי מיליון ילדים עד גיל 18 ושתוצאותיו פורסמו לאחרונה, מספר הילדים בישראל המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז הכפיל את עצמו בתוך פחות מעשור: ב־2005 המספר הזה עמד על 6.8% מהילדים, ואילו ב־2014 הוא המריא ל־14.4%.

בו זמנית חלה עלייה דרמטית גם במספר הילדים המטופלים בתרופות ADHD: ב־2005 טופלו בהן 3.5% מכלל הילדים בישראל, לעומת 8.5% בשנת 2014 – פי 2.4. אין זה מפתיע אפוא שעל פי נתוני משרד הבריאות (שהוצגו במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת), נרשמה בין השנים 2007 ל־2013 עלייה של יותר מ־300% בייבוא ריטלין וקונצרטה.

גם בארצות הברית מסתמנת מגמה דומה, שם זינק מספר הילדים שקיבלו מרשם לתרופות ADHD מ־600 אלף ב־1990, ל־3.5 מיליון ב־2012 – קרוב לפי שישה! העלייה הזאת התרחשה במקביל לקמפיין אגרסיבי ומצליח להפליא שמובילות חברות התרופות במהלך שני העשורים האחרונים להעלאת המודעות להפרעות קשב וריכוז ולקידומן בקרב רופאים, מורים והורים.

אף שמאז שנת 2000 פרסם מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מכתבי אזהרה ביחס לפרסומים כוזבים ומטעים על כל אחת מתרופות ה־ADHD המרכזיות, ובנוגע לחלקן פורסמו אף אזהרות חוזרות ונשנות, בשנים האחרונות מרחיבות החברות את הקמפיין כדי להקיף קהל מטופלים גדול עוד יותר, תוך הרחבה של טווח הגילאים – החל בגיל ארבע וכלה במבוגרים – וקריצה לקהל של ילדים וסטודנטים שאינם לוקים בהפרעה, כאסטרטגיה לשיפור הציונים.

כל זה קורה תוך שיתוף פעולה הדוק עם הממסד הרפואי. כך למשל, במהדורה המקורית של ה־DSM, מדריך האבחנות הפסיכיאטריות, אובחנו הפרעות קשב וריכוז רק על פי תסמינים שהופיעו עד גיל שבע. ואולם המהדורה האחרונה של המדריך הרחיבה את האפשרות להופעת התסמינים עד גיל 12 וכללה גם התייחסות ספציפית להפרעות קשב וריכוז בקרב מבוגרים. נוסף על כך, בוטלה החובה לשימוש במבחני אינטליגנציה (IQ) כשלב הכרחי לשם אבחון הפרעות קשב וריכוז, צעד שמומחים רבים טענו כי יגדיל עוד יותר את מספר האבחונים והמרשמים.

כמו כן, ב־2011 קבע האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים כי במקרים של היפראקטיביות שנמשכת יותר משישה חודשים, אפשר להתחיל טיפול בתרופות ADHD כבר בגיל ארבע.

במקביל, פונות בשנים האחרונות חברות התרופות גם למבוגרים כדי לשכנע אותם שייתכן כי הם סובלים מ־ADHD, בפרט אם אובחנו בילדותם או בגיל ההתבגרות, ושהבעיה עלולה לפגוע קשות בלימודים אקדמיים, בעבודה, בחיי המשפחה ובאיכות החיים.

לאור הנתונים האלה, עצם הצורך לדון בשאלות שעמדו במרכז הסקירה החדשה – עד כמה התרופות האלה יעילות ובאיזו מידה עלולות להיות להן השפעות מסוכנות – נראה כמעט תמוה. האם ייתכן שכעבור חמישה עשורים של שימוש נרחב כל כך, עדיין אין תשובה טובה לשאלה הזאת? למרבה הפליאה, מתברר שלא.

לדברי החוקרים, עד היום פורסמו 15 סקירות על השפעת המתילפנידאט על תסמיני ADHD בילדים ובמתבגרים, אך אף אחת מהן לא נערכה במתודולוגיה קפדנית ולא פרסמה פרוטוקול של סקירת עמיתים, המבטיח איכות גבוהה של הסקירה. למעשה, כל הסקירות לקו בפגמים בעייתיים, כולל אי הצגת תופעות לוואי ברובן, כמו גם היעדר התייחסות שיטתית לטעויות, להטיות ולאיכות המחקרים הכלולים בהן, וכן היעדר התייחסות למינון התרופות, לסוגים שונים של ADHD ולגורמים נוספים שעלולים היו להשפיע על התוצאות.

ציפיות גדולות, תועלת קטנה

הסקירה הנוכחית נועדה אפוא לספק לראשונה בחינה מקיפה ושיטתית של המחקרים הקליניים שנערכו עד כה תוך הקפדה על סטנדרטים מדעיים גבוהים. היא נערכה על ידי חוקרים מארגון הקוקריין, ארגון בינלאומי של חוקרים עצמאיים הידוע בסקירות המחקרים המקיפות שלו, שנחשבות ל"גולד סטנדרט" של ההקפדה המדעית בהערכת יעילותם של טיפולים והתערבויות בבריאות הציבור.

החוקרים בחנו 185 מחקרים שכללו 12,245 ילדים ומתבגרים עם אבחנה של ADHD, כשרוב המחקרים השוו את התרופה לפלצבו, וחלקם גם כללו זרוע שלא קיבלה כל טיפול.

החוקרים מצאו שנטילת מתילפנידאט מייצרת שיפור צנוע וכמעט גבולי בדירוג של מורים לתסמיני ADHD ולהתנהגות הכללית, וכן בדירוג של הורים לאיכות החיים של ילדיהם בהשוואה לנטילת פלצבו או לאי התערבות. אלא שגם התועלת הצנועה הזאת איננה ברורה, שכן החוקרים מבהירים שהמחקרים היו קטנים מדי בהיקפם וקצרים מדי במשכם.

בו זמנית נמצא שהילדים שקיבלו תרופות ממריצות מקבוצה זו נטו יותר לסבול מהפרעות שינה ומאובדן תיאבון. החוקרים לא מצאו עדויות לסיכון מוגבר לתופעות מסכנות חיים בנטילת התרופה לתקופה של עד שישה חודשים, אך הדגישו שגם בכך הם אינם יכולים להיות בטוחים בשל האיכות הנמוכה של המחקרים.

"רוב המחקרים היו קטנים ובעלי איכות נמוכה", הם כתבו. "הטיפול באופן כללי נמשך בממוצע 75 ימים, מה שהופך את זה לבלתי אפשרי להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של התרופה".

פגמים נוספים היו, לדוגמה, דיווח לא מלא או לא אחיד על כל תוצאות המחקר, והעובדה שבשל תופעות הלוואי המוכרות של התרופות האלה (פגיעה בשינה ובתיאבון) היה קל יחסית לחוקרים, וגם לילדים שהשתתפו במחקרים ולהוריהם, לדעת לאיזו מקבוצות המחקר השתייכו הילדים – לקבוצה שקיבלה את התרופה או לקבוצת הפלצבו – מה שעלול היה להטות את התוצאות. יתר על כן, לדברי החוקרים, "כל המחקרים שנכללו נחשבים לבעלי סיכון גבוה להטיה", ו־40% מהם מומנו על ידי חברות התרופות.

"הציפיות שלנו מטיפול זה ככל הנראה גבוהות יותר מאשר הן צריכות להיות", הצהיר ד"ר מוריס צבי, אחד ממחברי הסקירה ופסיכיאטר יועץ לילדים בבית החולים וויטינגטון בלונדון, בריאיון לתקשורת הבריטית. "בעוד שהסקירה שלנו מראה עדות מסוימת ליעילות, אנו צריכים להביא בחשבון שממצא זה מתבסס על עדויות בעלות איכות נמוכה מאוד".

"קשה לומר שאני מופתע מהתוצאות", אומר פרופ' שאול שרייבר, מנהל המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). "הפרעת קשב וריכוז בגילאי הילדות נובעת מפער בתהליכי ההבשלה של מערכת העצבים המרכזית. כשתינוק נולד, מערכת העצבים המרכזית שלו דומה למערכת חוטי חשמל חשופים. כשהוא גדל והמערכת מבשילה, יש יותר בידוד סביב תאי העצב במוח. במקביל נוצרים תאים חדשים ורשתות של תקשורת בין התאים. התהליך הזה כולו מבשיל באופן הדרגתי עד לבגרות, ובדיוק כמו הצמיחה הפיזית שלנו הוא אינו בהכרח סימטרי ואחיד. אצל חלק מהילדים מערכת העכבות וה'ברקסים', כלומר היכולת לווסת ולשלוט, לדחות סיפוקים ולהמתין, מבשילה בקצב איטי יותר מיתר המערכות. לכן נקודת המוצא של הטיפול היא שמתן מינון נמוך של תרופות ADHD, שהן בעצם 'אמפטמין לייט' (סם ממריץ), לוחץ טיפונת על דוושת הגז במערכת האיטית הזאת וכך מביא אותה לתפקוד ברמה הזהה לזו של יתר המערכות.

"הטיפול בתרופות האלה אמור להוות מעין תמיכה זמנית, אפיזודית, וחייבים לנצל את אותן 3־6 שעות שבהן הן פועלות לצורך הוראה מתקנת, כלומר כזאת שממוקדת בתלמיד המאובחן ומועברת על ידי מומחים ללקויות למידה. הוראה כזאת דוחפת את המערכת ליצור 'חיווטים' חדשים ועוזרת לילד להתמודד עם הקשיים בלימודים. זו גם ההנחיה החד משמעית בכל העולם המערבי. אם לא עושים זאת, מיד לאחר שהתרופה מפסיקה לפעול המערכת חוזרת אחורנית ולא השגנו דבר".

לדברי פרופ' שרייבר, הבעיה היא שבפועל, בישראל הוראה מתקנת כמעט אינה קיימת. "ברוב מדינות המערב כיתה של 25 ילדים נחשבת לכיתה ענקית", הוא אומר. "לעומת זאת בארץ מצופפים 42 ילדים בכיתה, ואף גוף אינו מממן הוראה מתקנת. לכן האפקט של התרופות אינו מחזיק מעמד מעבר לאותן 2־4 שעות שבהן הן פועלות. אם להורים יש מודעות ויכולת כלכלית, הם יפנו לטיפול פרטי, אבל רוב ההורים לא עושים זאת, ויש להם אשליה שהכימיקלים מספיקים".

אומללות, חרדה, דיכאון

מתילפנידאט הוא חומר פסיכו־אקטיבי הנמנה עם ממריצי מערכת העצבים המרכזית. המנגנון המדויק שבו פועלות התרופות המבוססות עליו אינו ברור עד היום. יש עדויות לכך שהחומר מגביר את רמותיהם של המעבירים העצביים דופמין ונוראפיניפרין במוח, ובדרך זו, מעריכים המומחים, עוזר למוח לעשות "סדר", משפר את הריכוז, הקשב ויכולות הלמידה ומפחית פעלתנות יתר והתנהגות אימפולסיבית.

אבל האומנם זה כך? אכן, כמה מחקרים שהשתמשו בטכניקות של הדמיה זיהו עלייה ברמות הדופמין ובמספרי הקולטנים לדופמין במטופלים עם אבחנה של ADHD. עם זאת, מחקר שפורסם בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקאי (JAMA) ב־2009 על מבוגרים שלא קיבלו בעבר תרופות ADHD, מצא שמתן התרופה דווקא הקטין את רמות הדופמין וקולטני הדופמין במוח.

אבל גם אם החומר אכן מעלה את רמות הדופמין, האם העלייה הזאת בהכרח מיתרגמת לשיפור ביכולת הקשב והריכוז, או שמא תחושת העוררות הנובעת מכך שמדובר אחרי הכל בסם ממריץ שמגדיל את כמות הדם הזורמת למוח, היא הגורמת להרגשה של ערנות וריכוז?

הסקירה הנוכחית היא לא העדות הראשונה המטילה ספק ביעילות התרופות האלה. אחד המחקרים הידועים ביותר על ההשפעות של תרופות ADHD הוא מחקר MTA שנערך על ידי המוסד הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש. המחקר חילק אקראית 579 ילדים עם אבחנה של ADHD לארבע זרועות: תרופות ממריצות בלבד, טיפול התנהגותי בלבד, תרופות ממריצות בשילוב עם טיפול התנהגותי, ותמיכה קהילתית רגילה שמשלבת לרוב טיפול בממריצים אך במינון קטן יותר מהמינון האופטימלי.

החוקרים לא מצאו הבדלים ניכרים בהתנהגותם של הילדים שנטלו תרופות לעומת אלה שלא נטלו. הם כן מצאו שיפור בהישגיהם של הילדים שנטלו את התרופות הממריצות בטווח הקצר, ואולם ההבדל התבטל עד השנה השלישית לנטילת התרופה.

אם כן, ממצאים אלה מצביעים על כך שייתכן כי תופעות הלוואי המוכרות של התרופות האלה אחראיות לכך שבטווח הארוך ההשפעות החיוביות של התרופות, גם אם הן אכן קיימות, מתבטלות למעשה. "תופעות הלוואי העיקריות של ריטלין בילדים הן חרדה עד כדי התקפי חרדה של ממש, דיכוי תיאבון והפרעת שינה קשה", אומר פרופ' שרייבר. "חוסר שינה מצטבר בהחלט פוגם בריכוז ובסבלנות. למעשה, אפשר לגרום להתפתחות של ADHD אצל אנשים רק על ידי החזקתם באופן כרוני על חסך שינה קל".

לטווח הארוך אין ספק שלחוסר שינה והיעדר תיאבון יש מחיר בריאותי והשפעות המתבטאות בהישגים הלימודיים. דוגמה מצוינת לכך היא מחקר שנערך בקוויבק, קנדה, על ידי המשרד הלאומי למחקר כלכלי. החל מ־1994 הוצגה בקוויבק מדיניות המרחיבה את הכיסוי הביטוחי לתרופות ADHD.

כדי לבחון באיזו מידה השפיעה המדיניות הזאת לטובה על ההישגים הלימודיים של הילדים ועל התנהגותם, ערך המשרד במשך 14 שנה מחקר מעקב אחר כ־4,000 תלמידים. התוצאות, שפורסמו ב־2013, הפתיעו אפילו את החוקרים. הם מצאו שהצגת המדיניות אכן הגבירה במידה ניכרת את השימוש בריטלין ודומותיו בקוויבק לעומת שאר קנדה, ואולם, למרבה ההפתעה, תלמידים בעלי אבחנת ADHD שנטלו תרופות כמו ריטלין, קיבלו למעשה ציונים גרועים יותר מתלמידים עם אותה אבחנה שלא נטלו תרופות.

יתרה מכך, שימוש בתרופות היה קשור באומללות גבוהה יותר, בהידרדרות היחסים עם ההורים, בחרדה מוגברת ודיכאון ובמדדים לימודיים גרועים יותר כמו הישארות כיתה.

הפרעת קצב קטלנית

כאמור, סקירת הקוקריין, שכללה מחקרים קצרי טווח, לא מצאה עדויות לעלייה בשיעור של תופעות לוואי מסכנות חיים, ואולם מחקרים שבהם נערך מעקב ממושך אחר הילדים העלו ממצאים מדאיגים, וככל שתקופת המעקב הייתה ארוכה יותר, כך הממצאים היו מדאיגים יותר.

כך לדוגמה, מחקר שנערך ב־2007 ועקב במשך 2.3 שנים אחר ילדים הנוטלים תרופות ADHD, מצא סיכון מוגבר קטן, של 1.2%, לאירועי לב וכלי דם. אלא שמחקר שעקב אחר 714,258 ילדים במשך 9.5 שנים בממוצע מצא שהשימוש בתרופות אלה עלול להכפיל את הסיכון לאירועי לב.

המחקר, שפורסם ב־2014 בכתב העת Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology, מצא שהסיכון של הילדים שאובחנו כבעלי קשב וריכוז וטופלו בתרופות מעוררות ללקות באירועי לב וכלי דם, בהם בעיקר הפרעות קצב, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם ומחלות כלי דם במוח, היה גבוה פי שניים לעומת אלה שלא נטלו תרופות אלה.

יתר על כן, החוקרים מצאו שהקשר בין נטילת התרופות המעוררות ובין אירועי לב וכלי דם היה תלוי מינון. הילדים שטופלו במינונים גבוהים של התרופות (יותר מ־30 מיליגרם מתילפנידאט) היו בסיכון גבוה פי 2.24 לאירוע לב או כלי דם, בעוד שאלה שטופלו במינונים קטנים יותר (פחות מ־15 מיליגרם), היו בסיכון גבוה פי 1.43 לאירוע כזה. "תרופות ממריצות בהחלט יכולות לגרום לתופעת לוואי מסוכנת, המתבטאת לא רק בדופק מהיר אלא בהפרעת קצב שעלולה להיות קטלנית", מאשר פרופ' שרייבר.

ואכן, מתברר שכבר ב־2005 דיווח ה־FDA על 19 מקרים של מוות פתאומי בצעירים שטופלו בתרופות ADHD ועל 26 מקרים של אירוע לב וכלי דם, בהם שבץ מוחי וקצב לב מהיר. בנוסף, נמצא שלתרופות האלה יש אפקט אדרנרגי (הדומה לזה של אדרנלין), שעלול להוביל לעלייה מתונה אך משמעותית בלחץ הדם ובדופק.

בעקבות זאת הורה ה־FDA ב־2006 על התוויית נגד במתן תרופות מעוררות למי שנמצא בסיכון למחלות לב וכלי דם, וב־2008 פרסם האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה (AHA) קווים מנחים הממליצים לבצע, פרט לבדיקה גופנית ובדיקת היסטוריה משפחתית לאירועי לב וכלי דם, גם בדיקת אק"ג לפני תחילת הטיפול ב־ADHD ולהמשיך לבצע בדיקות אק"ג במהלך הטיפול בתרופה.

אז איך בעצם ממשיכים מכאן? מסקנת החוקרים בסקירת הקוקריין הייתה שנחוצים בדחיפות מחקרי מעקב גדולים, איכותיים וארוכי טווח. כדי להתגבר על ההטיה הנובעת מכך שתופעות הלוואי המוכרות של תרופות ה־ADHD עלולות לחשוף את הקבוצה שאליה השתייכו הנחקרים, מציעים החוקרים לתכנן מחקרים שישוו את התרופה עם פלצבו שייצר תופעות לוואי דומות לאלה של התרופה עצמה אך לא יכיל שום מרכיב פעיל אחר.

אבל עד שהמחקרים האלה ייצאו לפועל, ועד שתוצאותיהם יפורסמו, מה אמורים לעשות מיליוני ההורים שילדיהם אובחנו כבעלי ADHD? כיצד הם אמורים להחליט על המשך התהליך הטיפולי? ההחלטה הזאת, מן הסתם, אישית מאוד ותלויה בהשקפת עולמם של ההורים. בכל מקרה, לפני שאתם מקבלים אותה, כדאי שתדעו את העובדות.

הכותבת היא בעלת דוקטורט (.Phd) בתקשורת בריאות וחוקרת באוניברסיטת חיפה

תלונה נגד פסיכיאטרית בגין הפרת חוק זכויות החולה והתנהגות רשלנית שאינה הולמת רופא

מרץ 2016 – הוגשה תלונה לרשויות כנגד פסיכיאטרית ממרכז הארץ בגין הפרה לכאורה של חוק זכויות החולה והתנהגות רשלנית שאינה הולמת רופא מורשה

עמותת "מגן לזכויות אנוש" הגישה השבוע תלונה לרשויות בגין פסיכיאטרית מבית חולים במרכז הארץ. התלונה הוגשה בשם תושבת רמת גן, אם לילד בן תשע.

לטענת האם, כאשר היה בנה בן שבע פנו ההורים לאותה פסיכיאטרית על מנת שתאבחן את הילד. הפסיכיאטרית, שטענה שהילד סובל מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, רשמה לו נגזרת של ריטלין בשם קונצרטה. אולם היא לא טרחה להסביר להורים מה תופעות הלוואי ומה עלולים להיות הסיכונים שיתלוו לנטילתה על ידי ילד בן 7. יתר על כן, כאשר שאלה האם את הרופאה על הסיכונים ועל תופעות הלוואי האפשריות, הפחיתה הפסיכיאטרית בערכן, ואמרה "זה מונע תיאבון, לא משהו מיוחד, לא משהו שאין לאחרים".

לאחר מספר חדשים התחיל הילד לסבול מהתפרצויות זעם שלא היו קיימות לפני השימוש בקונצרטה, אלה החמירו עד למצב שחייב את האם להפסיק את הטיפול בתרופה.

התלונה מסבירה שעל פי חוק זכויות החולה נדרשת הסכמה מדעת נאותה לפני טיפול רפואי, שמשמעה איננו רק הסכמה לטיפול, אלא כזו שמגיעה מתוך הבנה מלאה של ההשלכות האפשריות של הטיפול. כאשר לא מספקים לחולה מידע על הסיכונים שבנטילת תרופה ההסכמה שלו לטיפול מתבססת על מידע חלקי בלבד. עוד נטען בתלונה כי התנהלות שכזו מצד הפסיכיאטרית הינה רשלנית ואינה הולמת את אמות המידה הנדרשות מרופא מורשה על פי פקודת הרופאים, שכן לא רק שלא הסבירה את הסיכונים אלא גם הפחיתה בערכם בשעה שמעלון התרופה המצוטט גם הוא בתלונה ניתן ללמוד כי לקונצרטה שפע של תופעות לוואי וסיכונים, שהיא מוחזקת בכספת בית המרקחת ואכן עלולה לגרום בין השאר להתקפי חרדה, אי שקט, תוקפנות, דיכאון, כאבי ראש, דפיקות לב ועוד.

יהודה קורן, דובר העמותה מוסיף כי דווקא בגלל העובדה שממריצים כדוגמת הקונצרטה ניתנים לילדים, חשיבות ההסכמה מדעת של ההורים גוברת אף יותר, וכי אילו היו ההורים מיודעים יותר לגבי המידע הזה היו ודאי רבים נמנעים מהניסוי של התרופה על הילדים שבסופו הם מפסיקים אותו רק כדי לגלות את התופעות שלא הוסברו להם בעת רישום התרופה.

התלונה מצויה כעת בבירור.

עמותת "מגן לזכויות אנוש" היא הנציגה הישראלית של Citizens Commision on Human Rights –(CCHRארגון בין-לאומי המונה למעלה מ-300 סניפים ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון ( הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, כגוף עצמאי, במטרה לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים. הארגון עובד עם האו"ם ועם קבוצות רבות אחרות, במטרה לנקות את תחום בריאות הנפש. העמותה רואה בפסיכיאטריה את האלמנט ההרסני ביותר בחברה כיום.

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
http://www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
http://www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

ניסיונות התאבדות בעקבות נטילת ריטלין

הודעה 19 אפריל 2015

ניסיונות התאבדות בעקבות נטילת ריטלין

"ייתכן שהתרופות להפרעת קשב מגבירות את הסיכון למחשבות והתנהגויות אבדניות",

כך הודיעה השבוע רשות הבריאות הקנדית, בעקבות דיווחים על ניסיונות התאבדות בקרב אנשים שנטלו תרופות להפרעת קשב. הרשות פרסמה כעת אזהרות ברורות וחד משמעיות יותר מבעבר לגבי השימוש בתרופות הללו.

התרופות הן: ריטלין, קונצרטה, אדרול, סטרטרה, אינטוניב, דקסדרין וויואנס.

ההודעה התפרסמה לאחר שהרשות סקרה דיווחים שמגיעים אליה באופן שוטף בנוגע לתופעות הלוואי. הדיווחים נעשים לרוב על ידי רופאים, אחיות, מטופלים וחברות תרופות.

על פי ההודעה, "הדו"חות כללו הופעת מחשבות אבדניות, ביצוע ניסיונות התאבדות ובמקרים מסוימים גם התאבדויות ממש". "אירועים אלה דווחו מספר פעמים במהלך הטיפול, במיוחד בתחילת הטיפול או כאשר המינון השתנה, וגם זמן לא רב לאחר הפסקת השימוש בתרופות" 
נתונים אלה תואמים לחקירה שערך עיתון 'הטורנטו סטאר' הקנדי בשנת 2012 על בסיס דיווחי תופעות הלוואי הללו, כפי שהופיעו במאגרי המידע של המדינה. בחקירה זו נמצא כי ל- 76 ילדים שנטלו תרופות להפרעת קשב היו מחשבות להרוג את עצמם. שליש מהם היו בני פחות מעשר שנים, כמה מהם היו בני שש. בנוסף מצא ה"סטאר" ש-22 ילדים קנדיים בגילאי 8-18 שנטלו תרופות כאלה ניסו להרוג את עצמם. חמישה מהם הצליחו בכך, כולם היו בנים בגילאי 13-15.
רופאים, העוסקים בטיפול ב 'הפרעת קשב', ומומחים אחרים אמרו ל'סטאר' ב-2012, שבעוד שחששו שהתחקיר של העיתון ירתיע את ההורים מלתת לילדיהם תרופות, הם עדיין חושבים שרשות הבריאות הקנדית צריכה לראות בדיווחים הללו 'דגל אזהרה אדום', ולפעול מהר כדי לבדוק אם רופאים ומטופלים יודעים מספיק על סיכוני השימוש בתרופות הללו.
ב-2005 יוחס הסיכון לאובדנות לתרופה סטרטרה בלבד, אולם, על פי ההודעה של רשות הבריאות הקנדית, "מאז נתגלתה אינפורמציה חדשה, המעידה כי הסיכונים הללו….עשויים להיות תקפים לכל שאר התרופות להפרעת קשב".
לקישור למאמר באנגלית:
 
יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

ה-FDA מזהיר: ריטלין עלול לגרום לזיקפה מסוכנת

ה-FDA מזהיר: ריטלין עלול לגרום לזיקפה מסוכנת , ד"ר איתי גל  18.12.13 , ynet

לידי ה-FDA הגיעו דיווחים על משתמשים צעירים, בני 8 עד 33, שטופלו בתרופות להפרעות קשב וריכוז וסבלו מ"פריאפיזם" – זיקפה ממושכת וכאבים באיבר המין, שעלולה לגרום נזק בלתי הפיך. כעת הם מזהירים: יש לשים לב אם הדבר קורה – ולפנות מיידית לטיפול רפואי

אזהרה מפני תופעת לוואי חדשה לתרופה ריטלין: מינהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) מזהיר היום (ד') כי תרופות להפרעות קשב וריכוז עלולות לגרום לזיקפה ממושכת וכאבים באיבר המין. האזהרה ניתנה בעקבות דיווחים על משתמשים בריטלין, קונצרטה ותרופות נוספות ל-ADHD שסבלו מהתופעות הללו, שעלולות לגרום לנזק בלתי הפיך לפין.

התופעה ממנה מזהיר ה-FDA נקראת פריאפיזם. מדובר בזיקפה קבועה שאינה חולפת למעלה מארבע שעות ומלווה בכאבים עזים. הזיקפה אינה קשורה לריגוש מיני, למחשבות או פעולות בתחום הסקס.

בזיקפה רגילה מתרחש תחילה שחרור של שריר בפין, המאפשר לדם עורקי לחדור לתוך האיבר באופן מוגבר, כך שהורידים בפין נלחצים ונסגרים, והדם שחדר נכלא בתוך הרקמה הספוגית בפין. לאחר האורגזמה והפליטה נפתחים הוורידים, ועורקי הדם שמובילים לפין נסגרים. אז יוצא כל הדם שנאגר בפין, והוא חוזר לגודלו המקורי.

לעומת זאת בפריאפיזם הורידים אינם נפתחים לאחר הפליטה, והעורקים ממשיכים להזרים דם לפין ואינם נסגרים. התוצאה היא זיקפה ממושכת, הגורמת לכאבים עזים. ללא טיפול מיידי עלול הפריאפיזם לגרום לנזק בלתי הפיך לאיבר המין הגברי.

ל-FDA הגיעו בין השנים 1997 ל-2012 סך של 15 דיווחים על מטופלים שחוו זיקפה ממושכת ומכאיבה. גילם הממוצע של המטופלים עמד על 12.5 שנים, והוא נע בין מטופלים בני שמונה עד 33.

חלק מהמטופלים דיווחו על זיקפה כאשר מינון התרופות הוגדל, ואילו כאשר הפסיקו ליטול את התרופות להפרעות הקשב והריכוז נעלמה התופעה. שניים מהמטופלים נזקקו לניתוח באיבר המין כדי להפחית את הזיקפה.

ב-FDA מבהירים כי אף שמדובר בתופעת לוואי נדירה, היא עלולה להסתיים בנזק בלתי הפיך לפין ולצורך בניתוח, וכי על הרופאים לעקוב גם אחר תסמין זה בקרב המטופלים הנוטלים את התרופות להפרעות קשב וריכוז.

ריטלין: נחקרת מעל 20 שנה

אין כמעט תרופה שנחקרה יותר מהריטלין בעשורים האחרונים. מאות מחקרים שבוצעו בקרב מטופלים הסובלים מהפרעות קשב גילו שהריטלין אינו גורם להתמכרות אם הוא נלקח במינונים שהותאמו על ידי רופאים. התרופה מסולקת במהירות מהגוף כך שאינה מצטברת ולכן הסיכונים לטווח ארוך נמוכים מאוד. למעשה נתגלה שמטופלים שנטלו ריטלין תחת פיקוח רפואי הפחיתו את הסיכון להתמכר לאלכוהול ולסמים.

יעילות הריטלין ודומותיה (כמו קונצרטה) גדולה יותר כשהיא משולבת בטיפול פסיכותרפי. כיצד אם כן מצליחה תרופה מעוררת לטפל בהפרעות קשב ולשפר ריכוז? מעריכים שהריטלין מווסת את מערכות הקשב והערות ומתאים אותן לסביבה. כך משתפרת היכולת להתמקד ולברור את הקלט הרצוי מבין שלל הגירויים.

החומר מתילפנידייט, ממנו מורכב הריטלין, משפיע על מערכת העצבים המרכזית. פעולתו דומה לפעולת הקפאין, אם כי בעוצמה רבה יותר – עוצמה שמתקרבת לזו של סמים ממריצים דוגמת אמפטאמינים. מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית, ושעשה שימוש בהדמיות דיגיטליות של המוח, העלה שהריטלין מצליח להגביר את רמתו במוח של המעביר העצבי דופאמין. החוקרים מעריכים שהריטלין מגביר את שחרור הדופאמין ובכך משפר את יכולת הריכוז והמיקוד של מטופלים שאצלם התגלו אותות חלשים של דופאמין.

ככל תרופה, גם הריטלין ודומותיה טומנות בחובן תופעות לוואי, אם כי נדירות, ובהן ירידה בתיאבון, כאבי ראש, קשיים בהירדמות, כאבי בטן, טיקים ועצבות. עם הפרסום האחרון של ה-FDA, כוללות תופעות הלוואי גם את תופעת הפריאפיזם.

לא כל רופא רשאי לרשום תרופה להפרעות קשב. הריטלין, הקונצרטה ותרופות אחרות להפרעות קשב נרשמות על ידי נוירולוג ילדים, פסיכיאטר ילדים או מומחה ברפואת ילדים שעבר הסמכה מיוחדת של משרד הבריאות.

קישורים:

ריטלין קונצרטה סיכונים תופעות לואי – אילן סלומון – שמי אילן סלומון, אלפי הורים נעזרו בי בשנים האחרונות, ועזרו לילדיהם להצליח בבית הספר בלי ריטלין, קונצרטה וסמים אחרים. להלן כמה שאלות ותשובות שהורים שואלים:

ריטלין קונצרטה סיכונים תופעות לואי – אילן סלומון


שמי אילן סלומון, אלפי הורים נעזרו בי בשנים האחרונות, ועזרו לילדיהם להצליח בבית הספר בלי ריטלין, קונצרטה וסמים אחרים. להלן כמה שאלות ותשובות שהורים שואלים:

שאלה: אמרו לי שריטלין איננו סם. מדוע אתה מכנה אותו כך?

תשובה: ריטלין (או בשמו הכימי מתיל פנידאט) נמצא בארץ תחת 'פקודת הסמים המסוכנים'. סמים אלה מאוחסנים בכספת של בית המרקחת יחד עם תרופות נרקוטיות (שגורמות לשיכוך כאבים חזקים) כגון מורפין. סמים אלה נמצאים תחת פיקוח עקב נטייה של צרכני סמים להשתמש בהם כתחליף לסמי הרחוב הקשים שהם נוטלים. הוא דומה במבנהו הכימי, בהשפעתו ובמנגנון הפעולה שלו במוח לקוקאין, לאקסטזי, ולמתאמפתאמין (קוקאין קריסטל). משפחה כימית זו קרויה: אמפטאמינים. האמפטאמינים הם כולם סמי מרץ. הם מאופיינים בגרימת ערנות מוגברת, אולם גם בדיכוי התיאבון, עצבנות, חוסר שינה, דיכאון, אפטיות, תלות, וכן מחשבות שווא עד כדי התנהגות פסיכוטית בעת הנטילה או במהלך גמילה.

אבחונים משרתים את המערכת, מזיקים לילדים מאמר מאת אילן סלומון

מאמר מאת אילן סלומון
תוצאה חיובית באבחון איננה הוכחה לבעייה אמיתית

אבחון של קשב וריכוז לא מאתר שום פגם נוירולוגי אמיתי, ולכן חשוב להימנע ממנו אם הוא עלול לקבוע שהילד לקוי, ולא יכול להשתנות. חוקרים רבים מסכימים כי הניסיון לייחס קשיים בילדות למבנה המוח הינו מופרך ומגמתי. במהלך האבחון הנוירולוג או הפסיכיאטר עושים אך ורק פעולה פקידותית. הם מסכמים שאלונים שמילאו המבוגרים, שבהם סומנו התנהגויות שניתן לצפות להן אצל כל ילד. השאלונים לא בודקים את הנסיבות שבהן הילד התנהג כך, ומתעלמים מתיעוד התנהגויות הגיוניות שלו. אם ילד הולך כל יום למכולת, ושומר על אחיו באדיקות, אבל מזיז את ידיו ורגליו לעיתים קרובות, ייתכן שלא יוכל להתחמק מלהיחשב בעל "הפרעת קשב וריכוז", זוהי הכפשה לא הוגנת ובעיקר חסרת בסיס מדעי אמיתי.

חוסר בשלות של ילדים איננו מחלה

כאשר אחד מכל שלושה ילדים במדינה נשלח לאבחון כלשהו בילדותו, אל תחשבו שהבעיה באמת מצויה אצל הילדים. ילדים לא נולדים בוגרים או בשלים. ילד איננו בעל חיים צייתני. הוא איש או אישה עם גוף קטן עדיין, אבל עם רצונות משלו. התעקשות של ילדים לרוב איננה ליקוי או מחלה, אלא דווקא סימן מעודד לגבי עתידם. כאשר המבוגרים לא מרשים שינהלו אותם, למה בדיוק אנחנו מצפים מילדי הגן או בית הספר שעוד לא מכירים את החיים. ההתערבות, האבחונים וההגדרות בשלבי התפתחותם של ילדים בחשד שיש להם בעיה זו או אחרת זה להיכנס להם לורידים, זה להקדים את המאוחר, זה לבלבל, להלחיץ ולערער אותם. ראוי לתת להם זמן כל עוד הם עדיין ילדים, ולעמוד איתן מול אלה המנסים לגרור אותנו לעשות זאת.

ריטלין יוצר ילדים חסרי יכולת

ריטלין או קונצרטה, הם סמי מרץ, ספידים, בני משפחתם של הקוקאין האקסטזי והקריסטל, חומרים שומניים המצטברים במוח וברקמות השומן למשך שנים. בגלל שינויים ברמתם בדם הם גורמים לתנודות לא צפויות במרץ ובמצבי הרוח של ילדים. אל תלכו שולל אחר השיפור הזמני בציונים, ואל תחשבו שריטלין טוב לילד אם כל הפסקה של הכדור גוררת טלפונים מבית הספר, כיון שזוהי תופעת גמילה. מדובר על שימוש יומיומי למשך שנים, ועל סם שקשה "לרדת" ממנו לאחר שמתחילים. אתם מסתכנים בנזקים ארוכי טווח לאישיות, ליציבות הרגשית ולבריאותם של הילדים. העלייה החדה באבחונים וברישום התרופות הללו לתלמידים לא פתרו את הקשיים של מערכת החינוך, אלא רק החריפו אותם. הגענו למצב מסוכן, שבו מי שלא נוטל ריטלין נמצא בעמדה נחותה מול מי שנוטל אותו, כמו ספורטאי שמפסיד מול אחד שנוטל סמי מרץ לא חוקיים. כך מעודד בית הספר של היום את התלמידים ליטול סמים כדי לשרוד אותו ולהרגיש "שווים".

דרשו יותר למידה עצמית ופחות הוראה חזיתית

למידה הינה יעילה רק כאשר האדם לומד בעצמו. זה קצת דומה לאכילה. אדם מעדיף לאכול בעצמו מאשר שיאכילו אותו. בבתי הספר נדרשת מהתלמידים הקשבה בלתי פוסקת, ועוד מצפים מהם "לשתף פעולה" עם משהו שדומה לפיטום אווזים. מספיקה שיטת הלימוד המתישה הזו עצמה כדי לגרום לתלמיד הממוצע להאמין שכנראה הוא סובל מבעיית קשב וריכוז. הלמידה העצמית, שהיא טבעית בהרבה, נתפסת כעונש, כי היא ניתנת בתור שיעורי בית, כאשר התלמיד כבר הותש מהקשבה בלתי פוסקת בבית הספר, ורוצה כבר לעבור לענייניו. למידה עצמית צריכה להתרחש בתוך מסגרת בית הספר. היא צריכה להיות חלק בלתי נפרד מכל שיעור. רק למידה עצמית שנעשית בקצב אישי יכולה להביא באמת להישגים מתמשכים, לגאווה ולסיפוק.

דרשו אפשרות בחירה של מקצועות למידה כבר מההתחלה

ניתן להסכים, שהתפקיד הכי חשוב של בית הספר הוא להקנות לילד את הביטחון ביכולתו ללמוד כל מה שירצה. אולם חייבים כבר מההתחלה לאפשר לילדים לבחור במידה כלשהי מה הם רוצים ללמוד, אם מצפים מהם לבלות מחצית מילדותם בבית הספר. איננו מראים לתלמידים לשם מה הם צריכים את כל זה. וכך נכפים עליהם מקצועות שלא הצלחנו לעניין אותם בהם או להראות להם את חשיבותם. בתקופת הנעורים, הנושא שהם לומדים תמיד פחות חשוב מרכישת יכולת הלמידה עצמה ומאהבת הלמידה. אם הלמידה תוצג כבחירה ולא כפייה, הם ישתפו איתה פעולה בחפץ לב.

דרשו מבחנים חוזרים ללא הגבלה

לדעת מומחים, השגיאה הכי חמורה שקיימת בהוראה המודרנית קשורה למבחנים. מבחן נועד לבחון הבנה ויכולת להשתמש בחומר. הוא לא נועד לתת יוקרה לתלמידים שקיבלו ציון גבוה מחבריהם. אם לא נותנים לנכשלים מועדים נוספים כדי להשיג הצלחה, לא רק שלא יקבלו הזדמנות להשלים את הידע שהחסירו, אלא ייחשבו בעיני אחרים ובעיני עצמם לכישלון. אי השלמת חומר לימוד גוררת פער לימודי מצטבר שלא ניתן לגשר עליו, וכך תווית הכישלון הופכת להיות תמידית. הפחד מהעלבון שבכישלון כל כך גדול, שמה הפלא שילדים מעתיקים ואף עוזרים זה לזה להעתיק. אילו התלמיד היה יודע שיש לו תמיד אפשרות לתקן את הציון, לא היה צריך להשגיח עליו שלא יעתיק. אפשר היה לתת לתלמיד להיבחן בכתב אפילו במהלך שיעור רגיל, כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול. על פי ההיגיון הזה הציונים לא צריכים להתפרסם בשום מקום. ולא להיות מדווחים להורים. ההצלחה היא עבור התלמיד בלבד, וכאשר היא מובטחת, כל "ליקוי" או "הפרעה" הופכים להיות פתאום חסרי חשיבות.

אל תגוננו על ילדים מפני קשיים-תנו להם להזיע, להתמודד ולנצח

חנכו את הילד להתמודד בעצמו. קשיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הדרך לטפל בהם היא לעודד ולספק עזרה אך לא לדחוף אותה. לא צריך להיבהל מקשיים, כמו שלא צריך לומר לילד בוכה שיפסיק לבכות, או לילד כועס שיפסיק לכעוס. זו תגובה טבעית לקושי והיא חולפת. אולם כשמתגברים על קושי, יש הישג. כאשר נוטלים תרופה הכול נהיה קל, יש פחות התאמצות ואין תחושת הישג שדרושה לביטחון העצמי. כאשר מפסיקים ליטול רטלין או קונצרטה יש חשש לעמוד מול מכשולים ולהתמודד איתם בלעדיו. כך מתפתחת תלות. זה כמו תלות באימא שעושה בשבילך הכול. זה עלול לעכב את העצמאות וההתבגרות שלך.

קישורים