"הדל שבהורים טוב בעיני הילד מהשופע שבמאמצים": בית המשפט ביטל אימוץ ילד שנחטף מאמו

משרד הרווחה חבורת נוכלים - שומר נפשו ירחק
משרד הרווחה חבורת נוכלים – שומר נפשו ירחק

"השירות למען הילד" גוף המופרע ומושחת של משרד הרווחה משום שאם ישנם משפחות אומנה מדוע לנתק את הילד לחלוטין ממשפחתו? התשובה לכך ברורה: מדובר בעובדות סוציאליות מופרעות ומושחתות הרואות את טובת המאמצים לנגד עיניהם.

"קשר הדם אומר את דברו": בית המשפט ביטל אימוץ ילד שנלקח מאמו , דנה ירקצי , וואלה חדשות , 30.01.2017

הילד, שנולד כשהוא מכור לסמים, הוצא עם לידתו ממשמורת אמו. אחרי שנגמלה, התנגדה האם להליך האימוץ אך לבסוף נקבע כי אינה מסוגלת לגדל את בנה. בשבוע שעבר התקבל ערעורה והוחלט לבטל את האימוץ

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של אם שבנה נלקח ממנה בטענה כי אינה כשירה לגדלו, והורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי הקטין יאומץ באימוץ סגור. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות משרד הרווחה מול האם. בשנת 2013 נולד לא' תינוק מחוץ למסגרת הנישואין, לאב לא ידוע, כאשר הוא סובל מתסמונת גמילה מסמים, בעקבות שימושה של אמו בחומרים אסורים. מיד לאחר לידתו נלקח ממשמורתה של האם ומאז לא שב אליה. לאחר טיפול וגמילה בבית החולים הוא הועבר למשפחת אומנה והוכרז כקטין נזקק.

בינואר 2015 החלו הליכי אימוץ בעניינו של הקטין בבית המשפט לענייני משפחה. האם, שיוצגה על ידי הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, התנגדה לאימוץ. בתום הליך ארוך ומייגע שבו נתקבלו תסקירים, חוות דעת למסוגלות הורית והליך הוכחות, ניתן פסק דין שקבע כי הילד יאומץ באימוץ סגור, וכי האם אינה מסוגלת לגדל את ילדה ואין צפי לשינוי או שיקום עתידיים. זאת, על אף עזרה כלכלית וטיפולית שקיבלה מרשויות הסעד. עוד נקבע כי אין לאפשר קשר כלשהו בין הילד לאמו.

האם ערערה על ההחלטה בעזרת עו"ד ליאת קוזקוב מהאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, עד אשר הדיון הגיע לבית המשפט המחוזי. בערעור קבלה האם על התעלמות בית המשפט מכך שלא ניתנה לה מעולם הזדמנות אמתית לבחינת כשירותה לשמש כאם לפעוט. בנוסף, טענה כי התנהלות שירותי הרווחה הייתה זריזה ומכוונת מטרה – הליך קלט חירום, אומנה בתוך שלושה חודשים מרגע הלידה, והליכי אימוץ בתוך חודשים ספורים נוספים – תוך צמצום הקשר בינה לבין בנה. לדבריה, כל אלה לא הותירו לה סיכוי להתמודד אל מול משפחת האומנה המגדלת את הקטין ברציפות מאז היותו כבן שלוש, או אפשרות לייצר קשר משמעותי עם בנה.

פקידת אימוץ אורנה הירשפלד - מדיניות רמיה לסחר בילדים לאימוץהאם, שבינתיים נגמלה מסמים, עברה שיקום, מצאה עבודה ובבדיקות שנערכו לה לא נמצאו חומרים אסורים בגופה. היא עשתה מאמצים לקיים את הוראות השופטים על פי התסקירים השונים שהוגשו לכל אורך התיק, אך לא באמת זכתה להכיר את בנה משום שפגשה אותו פעם בשבוע.

טענת האם בערעורה הייתה כי שירותי הרווחה לא עמדו בדרישות כדי להוכיח את נכונותו של סעיף א' לחוק האימוץ, שקובע כי ילד יימסר לאימוץ רק במקרים חריגים ובהם תמיכה בהורה לא תסייע. לדבריה, במקרה זה תמיכה הייתה אכן מסייעת. בתגובה קבע בית המשפט כי כל ילד רוצה את הוריו האמתיים. לפי ההחלטה, אפשר להחזיר את הפעוט למסלול נוער, שבמסגרתו אמו תראה אותו לעיתים קרובות יותר, והקשר ביניהם יתחזק עד שתוכל לקבל אותו בחזרה למשמורתה.

"הדל שבהורים טוב בעיני הילד מהשופע שבמאמצים"

בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר, קיבל בית המשפט המחוזי פה אחד את טענות האם המערערת והורה על ביטול פסק הדין המורה על אימוץ הקטין ולא על צמצום תוצאות האימוץ בלבד. בנוסף הורה בית המשפט על השבת התיק להמשך טיפול בבית המשפט לנוער, שם תוכן תכנית מעטפת מכילה ומיטיבה לילד, לפיה תגדל בהדרגה תדירות המפגשים בין האם לקטין, בתחילה לפעמיים בשבוע, למשך שעה וחצי, ובהמשך ליותר. זאת, על מנת ליצור אופק לחזרתו של הקטין באופן הדרגתי לחיק אמו.

בית המשפט ביקר את התנהלות משרד הרווחה וקבע כי "רק במקרה קיצוני בו אין אפשרות לשנות את המצב, תתהווה עילת אימוץ, כאשר נקודת המבט באשר למסוגלות נבחנת מבעד לעדשת ההורה ה'מסתייע' ולא ההורה ה'עצמאי'. ההורה הביולוגי אינו צריך להוכיח את מסוגלותו ההורית, אלא היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הרווחה הם שצריכים להוכיח את היעדרה, וכן להוכיח כי לא קיים סיכוי לשיפור ושינוי עתידי".

עוד נאמר כי "קשר הדם ושלטונו של הטבע אומרים את דברים. ואמנם, בהעדר חשש לפגיעה בילד, הרי הדל שבהורים טוב בעיני הילד מן החזק והשופע שבמאמצים". בנוסף, לדברי בית המשפט לא ניתנה לאם הדרכה הורית, נציגי הרווחה שמו דגש אך ורק על הפן השלילי של הביקורים והיו אי דיוקים בתסקיר שהוגש לבית המשפט בכל הנוגע לאפיון הביקורים של האם עם הקטין במרכז הקשר.

לדברי עו"ד שני שדה, הממונה הארצית על תחום האימוץ במשרד, "פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא ציון דרך בתחום דיני האימוץ, ומדגיש מחדש כי נטל הראייה מונח לפתחם של שירותי הרווחה להוכיח כי ההורים אינם כשרים לגדל את ילדם ואף לא יהיו כן בעתיד. זאת ועוד, חלה חובה על הרשויות לתת, ולוודא כי ניתנה, עזרה כלכלית וטיפולית סבירה להורה, בטרם נקבעו מסמרות באשר להוצאתו לצמיתות של הילד ממשמורתו". עוד הוסיפה כי "בית המשפט חוזר שוב על אמירותיו בדבר חשיבות הקשר בין הורים לילדיהם, ועל זכות היסוד שלהם לגדלם, למעט במקרים קיצוניים. עוד ייאמר כי אין זה התיק הראשון בו הצליח הייצוג מטעם הסיוע המשפטי להביא להחלטה אחרת מן המצופה, ולהותיר קיומו של קשר בין ההורים הביולוגיים לילדם. הסיוע המשפטי מודע לכובד האחריות המוטל עליו בסיוע להורים בשעתם הקשה כשילדם נלקח מהם, ופועל כל העת למתן ייצוג מקצועי ואיכותי להורים, תוך התחשבות במצבם הרגיש והפגיע במהלך המשפט".

מודעות פרסומת

פקידת אימוץ המליצה על ניתוק הילדים מאימם מבלי שפגשה בהם

פקידת סעד המליצה על ניתוק הילדים מאימם מבלי שפגשה בהם , יורם ירקוני , 23.11.1995 , ידיעות אחרונות

התברר בבית משפט מחוזי בירושלים. האם הביולוגית ופרקליטה הגישו למשטרה תלונה נגד הפקידה.
פקידת הסעד חיברה דו"ח על מצבם של ילדים שהיו מועמדים לניתוק מאימם הביולוגית, מבלי שראתה כלל את הילדים במהלך השנתיים שקדמו לדו"ח.

כך פסק בית המשפט המחוזי בירושלים. בעקבות קביעתו הגישו האם ופרקליטה, עו"ד צבי ריש, תלונה למחלק ההונאה של משטרת ירושלים נגד פקידת הסעד שחיברה את הדו"ח.
עו"ד ריש התלונן במשטרה, שפקידת הסעד הגישה דן"ח שקרי לבית המשפט, ובכך גרמה לשיבוש הליכי המשפט וגם הפרה את חובתה כפקידת סעד לענייני אימוץ לבית המשפט.
עו"ד ריש דורש להעמיד את פקידת הסעד לדין משמעתי ולהשהותה עד לסיום החקירה בפרשה…

לקריאת / הורדת הכתבה המלאה הקלק כאן

פקידת סעד המליצה על ניתוק הילדים מאימם מבלי שפגשה בהם , יורם ירקוני , 23.11.1995 , ידיעות אחרונות

פקיד סעד / עובד סוציאלי לחוק הנוער, אימוץ, סדרי דין

פקיד סעד הנו עובד עירייה, פקיד ממשל ברשות המקומית, עובד סוציאלי בהשכלתו, שעבר הכשרה מיוחדת לשמש כחוקר, וממונה על ידי שר הרווחה. בתי משפט על ערכאותיהן רואים בפקיד הסעד סמכות מקצועית  סטטוטורית בתחומה שאין לערער עליה. פקיד הסעד הוא עובד של לשכת הרווחה ברשות מקומית וכפוף למנהל לשכת הרווחה. פקיד הסעד הוא גם חבר הסתדרות בהיותו עובד סוציאלי החבר באיגוד העובדים הסוציאליים. שייכותו של פקיד הסעד למשרד הרווחה, רשות מקומית, וההסתדרות מעמידה אותו במצב של ניגוד עניינים ושיקולים זרים. פקיד הסעד נוטל חלק מרכזי ב"ועדת החלטה" הקובעת ומתכננת את גורלו של הילד/חסוי ומשפחתו טרם דיון משפטי כלשהו. 

ישנם מספר סוגים של פקיד סעד המועסקים ברשות המקומית. אולם במהות הם נחלקים לשנים: פקידי סעד לסדרי דין, ופקידי סעד שאינם לסדרי דין אלא לחסרי ישע מסוגים שונים, נוער, חוסים, מפגרים וכו'. הטיפול של פקיד הסעד הוא בכפייה, בתי משפט לענייני משפחה ונוער רואים המלצותיו כסוף פסוק, ופועלים מתוך ראיית טובת הרשות במקומית המעסיקה אותם.

פקיד סעד נוסף המועסק ע"י השירות למען הילד במשרד הרווחה הוא פקיד סעד לחוק האימוץ או פקיד אימוץ.

.

פקיד הסעד לסדרי דין מתמנה ע"פ צו בית משפט לחקור בענייני משפחה שונים כגון מינוי אפוטרופוס, הסדרי ראייה, ולהגיש לבית המשפט את חוות דעתו בתסקיר. פקיד הסעד לסדרי דין הוא חוקר, הלקוח הוא בית המשפט, המוצר הוא התסקיר, ובני המשפחה הם הנחקרים. ראה חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי-נפש ונעדרים), תשט"ו-1955. מקובל כי השופט מקבל את המלצות פקיד הסעד בתסקיר כמו שהם: במאמר צרור עצות לאב המתגרש (ג) כותב גיא רווה כששאל את פקידת הסעד בדיון בבית משפט למה בנו לא יישן אצלו בחג ומוצאי החג, ענתה לו פקידת הסעד "ככה". השופט בהחלטתו קיבל את נימוק פקידת הסעד.

דו"ח ועדת סלונים נבו – בתי המשפט לענייני משפחה במרבית המקרים נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות בתסקירי פקידי הסעד

בהודעת משרד הרווחה מיום 05/05/2009 על דו"ח ועדת סלונים-נבו לבחינת עבודת פקידות הסעד לסדרי דין נכתב: "בתי המשפט לענייני משפחה מייחסים בדרך כלל הערכה מרובה לפקידות הסעד ובמרבית המקרים הם נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן. זאת ועוד, לא פעם נתקלות פקידות הסעד גם בציפייה או בתביעה, מפורשת פחות או מפורשת יותר, להכריע בכל הדילמות והספקות שמוצגות על ידן בתסקיר, ולא להעבירן להכרעת בית המשפט".

דו"ח סלונים מצא ליקויים מהותיים בתפקודם של פקידי הסעד לסדרי דין. ליקויים אלו הוצגו בעבר אך לא הופקו לקחים ע"י המשרד מזה שנים: ניגוד עניינים, העדר פיקוח, אי קיום תקנות, כתיבת עובדות מהותיות בתסקיר ללא בדיקה, ועוד.

פקיד סעד לחוק הנוער
תפקידו של פקיד הסעד לחוק הנוער הוא לטפל בילדים ובני נוער בסיכון בהליך כפייתי כגון צווי בתי משפט, הצבה בפנימיות, אומנה או במוסדות אשפוזים פסיכיאטריים. בידיו מגוון סמכויות התערבות להגנה על קטינים במצבי סיכון ובמצבי חירום. האיתור הראשוני של ילדים בסיכון עושים מי שנמצאים בסביבתם הקרובה, כמו מורים, רופא המשפחה, שכנים, חברי המשפחה, עובד בריאות הציבור, פסיכולוג ועוד. גם הילד עצמו יכול לדווח למחלקה המקומית לשירותי רווחה על הסיכון שהוא נתון בו. האחריות לטיפול בקטין בסיכון, לאחר שאותר, מוטלת על המחלקה לשירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה, באמצעות פקיד הסעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו.

סעיף 11 בחוק הנוער מסמיך את פקיד הסעד להוציא קטין מיידית מביתו ללא צו בית משפט: "היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט את כל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי לו אלא באישור בית-המשפט". כלומר: פקיד הסעד מוסמך במצבים שאינם סובלים דיחוי, להוציא את הקטין מביתו ולכפות עליו טיפול. הוצאת קטין מביתו בדרך זאת לא תארך יותר משבעה ימים, לאחר מכן דרוש אישור בית-המשפט שבד"כ מאשר את בקשות פקיד הסעד.

סעיף 12 בחוק הנוער מסמיך את בית המשפט להורות על נקיטת אמצעים זמניים למשך חודש על הקטין ללא שמיעתו, שמיעת הוריו, וללא תסקיר של פקיד הסעד. ואולם בית משפט עליון קבע: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים".

כל ההליכים בבתי משפט אלו אינם כפופים לדיני ראיות ומנוהלים בדלתיים סגורות, ובחיסיון, הרחק מהביקורת הציבורית. בתי המשפט רואים כסוף פסוק את המלצותיהם של פקידי הסעד המבוססים על הערכות, ועובדות שלא אומתו ולא נעשה ניסיון להפריכן (מסקנות ועדת סלונים).

בכל הקשור לחובת הדיווח (על פי חוק העונשין): פקיד הסעד מעביר את הדיווח למשטרה במידה ויש חשש שנעברה עבירה כלפי הקטין. הוא ממליץ למשטרה האם לפעול או להימנע מפעולה ושוקל אם יש עילה לפנות ולבקש פטור מדיווח. ההתנהלות הפלילית על פי החוק הינה של המשטרה בלבד.
פקיד הסעד עורך חקירה מקיפה על מצבו של הילד ומחליט אם אומנם נפגע ועד כמה, או אם יש סכנה לשלומו, ומה היא התכנית הטיפולית המתאימה בעבורו. אם יש צורך בכך, פקיד הסעד רשאי לפנות לבית-משפט ולבקש צו אשר יורה לילד ו/או להורים למלא אחר הנדרש מהם בתכנית הטיפול במסגרת הקהילה או הוצאה מהבית.
פקיד הסעד מפנה את המקרה לוועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה) המתכנסת בלשכת הרווחה העירונית, וזו קובעת כיצד יש לטפל בקטין: אם להשאיר אותו בבית ולטפל בו במסגרת הקהילה, או להוציאו מהבית. בעבר נקראו ועדות אלה "ועדות החלטה". אם ההורים אינם משתפים פעולה, פקיד הסעד יפנה לבית המשפט, אשר ישמע את עובדות המקרה. בית המשפט יקבע את דרכי הטיפול בד"כ ע"פ המלצת פקיד הסעד, מתוך ידיעה כי מדובר בהחלטה שנתקבלה ע"י ועדת החלטה, ו/או שמערכת הרווחה תתמוך בו.

בנובמבר 2002 הוגש לשר העבודה והרווחה שלמה בניזרי דוח של ועדת ייעוץ לקביעת סמכות ועדות ההחלטה "ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהם" בראשות ד"ר ישראל צבי גילת. בדוח ועדת גילת דובר בין השאר על עבודת פקידי הסעד והוגדר תפקידם: "פקיד הסעד לפי התובנה המשפטית הקלסית הוא 'זרועו הארוכה' של השופט הדן בעניין. הוא אינו 'פקיד טכני' אלא הוא 'בעל דבר'. הוא המוציא ומביא את העניין שבתחום סמכותו לבתי-המשפט, והוא המקבל הוראות מבית-המשפט כיצד לפעול. בבואו לבית-המשפט הוא מגיש תסקיר על מצבו של הקטין ובדיוני בתי-המשפט הוא מחויב לטעון טענות, וכמובן עליו מוטלת החובה להשיב לטענות שטוען בעל הדין שכנגד… מלבד זאת, תפקידו של פקיד הסעד הוא להציע דרכי טיפול לבית-המשפט, כדי שבית-המשפט ידע לבור לו את דרך הטיפול הנראית לו".

ליקויים מהותיים בעבודת פקידי סעד לחוק הנוער

בנובמבר 2007 פורסם מחקר: "נקודת מבטם של פקידי סעד ושל הורים במשפחות שבהן היתה התערבות בחוק", ע"י פקידת סעד לחוק הנוער באגף הרווחה של עיריית ירושלים חנה סימקין, ואלישבע סדן D.Sc אוניברסיטה עיברית. מהמאמר עולים ליקויים וכשלים קשים של תפקוד פקידי הסעד בטיפול ושיתוף הורים בהליכי קבלת החלטות על עתיד ילדיהם: אי מסירת מידע חיוני, אי שיתוף ההורים בתהליך קבלת החלטות, ועדות מומחים לחולקת אחריות, יצירת לחץ ובלבול אצל הלקוח, ועוד.פקיד סעד לחוק האימוץ

פקידי סעד לחוק האימוץ מועסקים ע"י השירות למען הילד במשרד הרווחה ונבדלים מפקידי סעד לחוק הנוער, או פק"ס לסדרי דין המועסקים ע"י הרשות המקומית. הדיון ע"פ חוק האימוץ מתקיים בבית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות ללא כפיפות לדיני ראיות.

חוק האימוץ (סעיף 12 ג) מקנה לפקידת אימוץ סמכות להוציא את הילד מחזקת הוריו בצו חירום ולקבוע את מקום הימצאו או למוסרו למי שמוכן לאמצו ללא צו בית משפט אך לא לזמן העולה על 14 יום. במקרה זה מקום הימצאו של הילד חסוי והגישה אליו מותרת לפקידות האימוץ בלבד. הרשות לאימוץ נקראת "השירות למען הילד" ומייצגת את המדינה בבקשה להכריז על הילד בר אימוץ. בית המשפט רשאי להכריז על הילד בר אימוץ במעמד צד אחד ללא נוכחות ההורים.

פקידות האימוץ משמשות אפוטרופוסות לילד החל מהרגע שהוצא מחזקת הוריו ועד שיחליט בית המשפט להכריז עליו בר אימוץ. בתקופה זו הגישה אל הילד נעשית בפיקוח פקידות האימוץ וברשותן. הקשר בין הילד להוריו נעשה ע"י פקידות האימוץ, למרות שהן משמשות צד בהליך המשפטי כמי שמבקשות להכריז עליו כבר אימוץ. מערכת האימוץ העניקה לפקידות האימוץ עוצמה רבה: הן משמשות "צד" בהליך המשפטי שמבקש להכריז על הילדים בני אימוץ, ובה בעת הן "שומרות הסף" של הקשר שבין ההורים לילדיהם, לאחר שהללו הועברו כאמור לחסותן בתוקף צו חירום. ביכולתן להבנות את הקשר שבין ההורים לילדים בדרך המאשרת את ההנחה שקשר זה מסוכן לילדים ותומכת בבקשתן להכריז עליהם בני אימוץ. בפועל נעלם כל ספק באשר לאשמת ההורים שאינם יכולים לגדל את ילדיהם. ההורים מוצגים כמי שיש להסתיר מפניהם את הילד. ביכולתן של פקידות האימוץ לחבל בקשר בין הילד להוריו בדרך שבו הן ממשטרות את הפגישות ביניהם ולהעלים מאחורי חומת הסודיות את רצון הילדים.

פקידות האימוץ אינן בוחלות בשיטות בזויות להכריז על קטין בר אימוץ. השופט פנחס אסולין ציין באחת מהחלטותיו כי פקידות הסעד באו לכלל מסקנה כי גורל אחד ויחיד יהא לילדיו הקטינים של המשיב דהיינו שהם ימסרו לאימוץ ומשהכריעו הן בכך הן לא נמנעו מלתרום משלהן למארג הראיות אשר תבואנה בפני בית המשפט עד כדי, כמעט, כבילת ידי בית המשפט והצבתו בפני עובדות מוגמרות וחבל שכך.

פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי משקרת וממצמצת בעיניים

.

פלייליסט –

חוקים ותקנות שפקיד הסעד מופיע בהם:

קישורים:

שופטת חנה בן עמי: נתקלתי במקרה אימוץ שהתנהלות פקידות הסעד גבלה בפלילים

פברואר 2015 – דנה ספקטור ורן שריג בתוכנית 103 FM – שיחה עם כבוד השופטת לענייני משפחה בדימוס חנה בן עמי על אימוץ ילדים.

הקלות שבהוצאת ילדים מבית הוריהם
רן ספקטור-שריג: אנחנו שוב בסדרת הראיונות והכתבות שאנו עושים בנוגע לקלות הבלתי נסבלת מבית הוריהם על ידי שירותי הרווחה בישראל, ואנו מדברים עם שני הצדדים במהלך השבוע האחרון. נדמה לי שיש לנו עליית מדרגה. כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי, המרואיינת הבכירה ביותר.
דנה ספקטור-שריג: לך תקרא לשופטת סהרורית…
רן ספקטור-שריג: חנה בן עמי, מעבר לזה שהיא אישה רבת פעלים ומעשים, היא הקימה את בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, היא מטאור משפטי. בשנת 2013 כשהיא מחוץ לבתי המשפט, העזה למתוח ביקורת, וביקורת לא קלה ואנו רוצים לדבר איתה.
לילה טוב לשופטת בדימוס חנה בן עמי, כבוד שאת מדברת איתנו. אני אתחיל בציטוט שלך: "לעיתים התנהלותם של עובדות סוציאליות גובלות בפלילים. לצערי, עד מהרה נדהמתי לגלות שלפקידות סעד יש עניין בתוצאה אליה חותרים ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהם. הורים שילדיהם הוצאו מחזקתם, על מנת לקבל אותם בחזרה, אני נתקלתי במקרים של העלמת מסמכים, של העברת מידע מוטעה ועוד. תקצר היריעה מלתאר". את זה את אמרת.
כבוד השופטת חנה בן עמי: כן. אני מניחה שאתה מצטט מדברים שנאמרו על ידי במסגרת הרצאה אליה שהוזמנתי על ידי הורים וסברתי שיש מקום שאני אביע את עמדתי לאור הניסיון שהיה לי בבית המשפט לענייני משפחה והן כשישבתי בראש הרכב לערעורי משפחה בבית המשפט המחוזי בירושלים. הדברים האלה, אני רוצה שהם יתפרשו לא נכון. אני לא אומרת שמעשיהן של פקידות הסעד גובלים בפלילים.
אני התייחסתי לתיק ספציפית, ואני תיארתי אותו, לגביו אני בהחלט יכולה לומר שבאותו מקרה המעשים שלהן גבלו בפלילים. אני יכולה אפילו לציין בתיק אחר שנדון על ידי וגם שם המעשים גבלו בפלילים.
דנה ספקטור-שריג: מה בעצם קורה, כשאת אומרת פלילים בתיקים מסויימים כמובן, אני מסייגת?
כבוד השופטת חנה בן עמי: אני אביא בפנייך איזה שהיא דוגמא שיש בה למצות את הנושא מכל הכיוונים שבו. אני חייבת לומר שמלכתחילה כשמוניתי לתפקיד עצמו בבית משפט לענייני משפחה, סברתי ששופט זקוק לעזרה כשיש לו עומס של עבודה, ואם נותנים לו מן זרוע ארוכה שזה פקיד סעד, שהוא מומחה בתחום שלו, שהוא מקבל את משכורתו מקופת המדינה וממילא הוא אמור להיות נייטרלי, אז יש לי כוח שאני יכולה להשתמש בו. אני התחלתי לטפל, וכעבור איזה שהוא זמן הגיע לידיי בקשה חריגה. מדובר היה בשלושה ילדים בני ארבע וחצי עד שנתיים שהוצאו מאימם שהתגוררה בצפון.
לא היה מדובר באישה שהיתה נרקומנית או חולה או מסוכנת או מסכנת. היא היתה אישה שהתחתנה נישואים לא טובים בגיל צעיר. בעלה בסופו של דבר עזב אותה, היא עברה תאונת דרכים, ויש להניח שהיה לה קשה לגדל את הילדים, ואני גם מניחה שהיא פנתה לרשויות הרווחה וביקשה עזרה.
מה שנעשה, היא באה וביקשה עזרה, וביום בהיר אחד הובהר לה שעומדים לקחת לה את שלושת הילדים.
רן שריג-ספקטור: יותר ויותר סיפורים אנחנו שומעים על אנשים שפנו לרווחה, ביקשו לקבל סיוע כספי, ביטוח לאומי, סיוע בדיור ציבורי ונכנסו למערכת והמערכת בלעה אותם. יש פה משהו שאת אומרת שאני חייב לברר.
את אומרת "בתחילת דרכי כשופטת הנחתי שכאשר מכריזים על קטין בר אימוץ, הדבר נעשה לאחר כל הבדיקות. לצערי, עד מהרה נדהמתי לגלות כי לפקידות הסעד יש עניין לתוצאה אליה חותרים, ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהן". מהו העניין?
כבוד השופטת חנה בן עמי: יש איזשהו עיוות במערכת האימוץ. אותו גוף שמוציא ילדים הוא גם הגוף שמוסר את הילדים לאימוץ. הגוף שמוציא את הילדים מחזקת ההורה, הוא גם הגוף שמוסר את הילדים לאימוץ. יש תור גדול של הורים, שאני זוכרת שהתגאו בפני שבבית יש מחשב וכן הלאה, אז יש בתים מבוססים, ומצד שני באים מבתים שיש בהם עזובה ועוני וקושי, אז הם אומרים "כמה טוב, אנחנו ניקח את הילד הזה וניתן לו עתיד טוב יותר", אז מצד אחד זה מפתה להוציא את הילד, במיוחד כשעומדים בתור אנשים שהם ממתינים לילדים האלה ואולי נראים מצוחצחים. אני לא מדברת על אינטרס, אני מדברת על מעשים שנעשו בתיקים שלי כדי להעלים ממני את האמת.
הילדים האלה, שלושה ילדים קטנים, הוציאו אותם על ידי המשטרה והעבירו אותם למקום רחוק ממגורי ההורים ומבית האמא, והוציאו צו מבית המשפט שהאמא יכולה לראות את הילדים האלה פעם בחודש לשעה. הגברת הזו, הפצועה והמסכנה והחלשה, הגיעה עד למקום הזה כדי לראות את ילדיה, אז אמרו שהיא איחרה בחצי שעה, ומאחר שהיא איחרה אז היא כבר לא יכולה לראות את הילדים, ואז הם באו לבית המשפט וטענו שהאישה לא מתעניינת בילדים.
בסופו של יום, הם החזיקו את הילדים שם קרוב לשנתיים. הילדים כבר גדלו. היו סיפורים שהילדים היכו את הראש שלהם בקיר. הם הרביצו לילדים אחרים, המצב שלהם היה מאוד חמור, ואז אני מקבלת בקשה להכריז על הילדים האלה ברי אימוץ בלי שהאמא תהיה נוכחת, בלי שהפרוטוקול של הדיון יועבר לאמא. בלי האמא. בלי שהיא תדע על הדיון ועל מה שיתנהל בו והטענה היתה שהאמא אלימה, אז הן חוששות מפניה.
אני לא מדברת על זיוף מסמכים. אני מדברת על העלמת מסמכים. יושבות פקידות סעד ודנות בנושא, איך חוות דעתן אינה זהה, אז לא מביאים בפני בית המשפט את המחלוקות שקיימות. בית המשפט אומר "אני רוצה לראות פרוטוקולים שהתנהלו בדיון מסויים", והן אומרות: "לא, זה עניין חסוי אנחנו לא נוציא אותו ולא נראה אותו".
פקידות הסעד העלימו פרוטוקולים של פקידות הסעד ביניהן. איך כל הדבר הזה התגלה לי? הוגשו תצהירים של עובדות סוציאליות שעבדו בבית הילד איפה שהיו הילדים שמה, והן כתבו לי:
"אנחנו חשבנו שאפשר להחזיר את הילדים לטיפול בקהילה מיד אחרי שהוציאו אותם מהבית, ונערכנו לזה והכנו תוכניות, ואז פקידת הסעד אמרה לנו שאם נחזיר את הילדים, פרויקט האימוץ בצפון יכשל, דהיינו, לא יהיו להם מספיק ילדים למסור אותם לאימוץ".
ביקשתי לשמוע את העובדות הסוציאליות האלה, ואז קם עורך הדין ואמר זו עדות עוינת, צריך לבטל אותה, כל מיני טענות חסרות שחר. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה שיש מקום להחזיר לאמא את הילדים. פגשתי את האמא וכשראיתי שזה המצב, אמרתי לפקידות הסעד, אתן חוששות מהאמא? הדיון יתקיים בטלויזיה במעגל סגור. האישה תשב באולם, ואתן תשבנה בקומה אחרת, בלי שהיא תראה אותכן. היא הגיעה לאולם שלי, אני לא אשכח את זה. אולם רחב ידיים, הגיעה אישה קטנה, צנומה, שברירית, התיישבה בפינה לא הרימה את הראש, ואז אמרתי: ממנה אתן חוששות? וכעבור זמן קצר מאוד הן חזרו בהן, הן נכנסו לאולם, העידו באופן ברור ופתאום הן לא פחדו מהאישה.
הן חשבו שאני אקבל את הבקשה שלהן, כמו שבדרך כלל מקבלים, וכשכותבים לי אלימות, אז אני אראה אלימות מול העיניים, ואני אקבל את הבקשה, ואז כל הבעיה תיפתר. אך באיזה שהוא מקום ברגע שאני קצת הכנסתי מקלות בגלגלים, כשניסיתי לברר את הדברים לגופם, אז הסתבר שהסיפור הוא עורבא פרח.
רן ספקטור-שריג: כבוד השופטת האם את אמא?
כבוד השופטת חנה בן עמי: אני אמא לארבעה ילדים.
רן ספקטור-שריג: את חושבת שישנה סיבה כלשהי בעולם שמצדיקה הפרדה של ילד מההורים שלו?
כבוד השופטת חנה בן עמי: אני חושבת שאם אדם מתנהג באלימות כלפי ילדו, אלימות מינית או אחרת, ואין מנוס, יש לגונן על הילד. צריך לגונן על הילד.
רן ספטקור-שריג: ואם האמא נרקומנית או חולה?

כבוד השופטת חנה בן עמי: כל דבר בימינו אנשי מקצוע יודעים, הוא עניין של כמות. יש נשים חולות נפש שהן ברגרסיה ויכולות לטפל בילדיהן. יש אנשים שגורלם המר עליהם, והם הגיעו לדרגות של קושי שהם לא יכולים לגדל את הילדים ולכן יש הזנחה. כל מקרה צריך להיות מטופל לגופו. כשיש הזנחה של ילד עקב מצב כלכלי רעוע, אפשר לטפל בקהילה, לטפל בבית, לשלוח מישהי שתהיה בבית 5-6 שעות ביום, וזה עשרת מונים יותר זול מאשר לקחת ילד ולזרוק אותו לאיזשהו מוסד והאישה לומדת תוך כדי כך איך לטפל בילד ואיך לגדל אותו והילד מאושר והאמא מאושרת.אותו סכום שמוציאים על מוסד, שמוציאים מספר ילדים מהבית, אותו סכום או רבע ממנו, אני לא רוצה להיכנס למספרים, היו משקיעים בבית הזה, אז הבית היה פורח, ההורים היו פורחים והילדים היו פורחים, ומה שעושים, מאוד קל להוציא ילד ואחר כך הצרה הגדולה יותר היא שמנתקים את הילד, גם ילד שאמא שלו חולת נפש ואין לו סבים, דודים וכן הלאה, גם אז לא צריך לנתק אותו מאמא שלו, היא יכולה לבוא ולשחק איתו תחת עין פקוחה, אבל להישאר אמא. מפני שילד שנלקח מההורה שלו – אז מה הוא חושב? או שההורה שלו לא רוצה אותו והוא זנח אותו או שהוא אשם, שהוא לא ילד טוב ולכן זה עונש שמגיע לו.
יש מקרים שאין מנוס מלהוציא אבל אפשר תמיד לא לנתק. יש מקרים שאין מנוס, אז הורה יראה את הילד במרכז קשר. יש מחקרים שמראים שיש חריגה שלמעלה מ- 1200%! יחסית לרמה פה בארץ. זה בדרך כלל על רקע סכסוכי גירושין.

רן ספקטור-שריג: האם את לא רואה קשר בין הפרטת הרווחה בישראל לבין הטעויות ההולכות וגדלות והעדויות המצטברות על מקרים שבהם ילדים מוצאים מהבית מהסיבה הזו?
כבוד השופטת חנה בן עמי: עשרת מונים גבוה.

רן ספקטור-שריג: האם אי אפשר היה להשקיע את הכסף הזה על המשפחה, להשאיר את הילד בבית?
כבוד השופטת חנה בן עמי: בדיוק על זה אני מדברת. אם היו מקצים סומכת למשפחה קשת יום, ראשית היה בידה, אפילו עובדת סוציאלית היה בידה ללמד אותם איך מכלכלים משק בית, איך מגדלים ילדים, כל מה שאדם צריך, כדי שהוא בעצמו ידע לטפל בעניינים וכדי שהטיפול בילד יהיה טוב, בלי שיוציאו אותו למקום. בסופו של יום, טובת הילד משמעה שאתה עושה משהו שיהיה לו יותר טוב מאשר היה לו קודם לכן. הרי טוב מוחלט אין, וגם רע מוחלט אני מעריכה שיש מעט מאוד. אז טובתו של ילד היא צריך שאתה מוציא ילד לראות מה קורה לו באותו מוסד שמוציאים אותו אליו, ויש הרבה מקומות שהם מקומות ואני ביקרתי במקומות כאלה, שילדים יושבים על יד החלון מחכים לרגע, אני מדברת על ילדים יותר מבוגרים, בגיל העשרה וכן הלאה, מחכים לרגע שהם יוכלו לברוח או כל דבר אחר. יש התאבדויות ויש סיפורים אחרים. ילד צריך הורים, אז גם כשההורים לא מתפקדים באופן מלא, צריך למצוא את הדרך לאפשר להורה להיות בקשר עם הילד. כמובן להגן על הילד שההורה לא יפגע בו אבל לא לנתק את הקשר. יש הורים מאוד חמים שהם בקריזה או מחלה הם לא יודעים לתת יחס, אבל כשהמצב שלהם קצת יותר רגוע, אז הם יכולים. אני לא מדברת על לטפל בהורה, אבל בהחלט אפשר לטפל בהורה בכל מה שקשור בטיפול בילד, כדי שלילד יהיה יותר טוב.

השירות למען הילד ניסה להפריע לבת המאומצת הבוגרת ואמה להיפגש

"אמא" – מלכה שחם דואון , העולם הזה ,  17.07.1991

שםש שנים מחפשת האם את בתה. ארבע שנים – הבת את אמה. למרות שהחוק עומד לצידן, היו כאלה במשרד הרווחה ובשירות למען הילד, שהפריעו במקום לעזור. "העולם הזה" נענה לתחינותיה של שרית, הבת, ויצא לסייע לה בחיפוש אחר האם. המשימה הוכתרה בהצלחה.
לאחר שלשה שבועות של חיפושים בארץ ובחו"ל יכולנו לבשר לשרית שאיתרנו את אמה בניו יורק. כעבור 24 שעות, 26 שנים אחרי שמסרה את בתה לאימוץ, פגשה ויקטוריה רוזיו רז את בתה שרית…

"פקידת הסעד רעיה אגמון הסבירה לי שלא אוכל לפגוש את אבי. היא נימקה בכך שאולי הוא נישא ויש לו משפחה משלו. לגבי פרטים על אימי, נתבקשתי להגיש בקשה בכתב, והובטח לי שהתיק יובא מהגנזך בירושלים בתוך חודשיים… אבל דבר לא העשה. הפגישות ביננו נדחו מסיבות שונות. לפני חצי שנה החלה סידרה של פגישות שנקבעו ונדחו על הסף. היו לה לרעיה תירוצים שונים, החל ממזג האויר וכלה בזה שהיא חולה".

לקריאת הכתבה המלאה הקלק כאן

"אמא" – השירות למען הילד ניסה להכשיל מפגש בין אם לבתה שנלקחה לאימוץ – מלכה שחם דוראן 'העולם הזה', 17.7.1991, קובץ pdf
שש שנים מחפשת האם את בתה.
ארבע שנים – הבת את אמה.
למרות שהחוק עומד לצידן, פקידות הסעד ממשרד הרווחה ובשירות למען הילד, הפריעו במקום לעזור.
'העולם הזה' נענה לתחינותיה של שרית, הבת, ויצא לסייע לה בחיפוש אחר האם. המשימה הוכתרה בהצלחה.
לאחר שלשה שבועות של חיפושים בארץ ובחו"ל יכולנו לבשר לשרית שאיתרנו את אמה בניו יורק. כעבור 24 שעות ו- 26 שנים אחרי שנלקחה בתה לאימוץ, פגשה ויקטוריה רוזיו רז את בתה שרית.
"פקידת הסעד רעיה אגמון הסבירה לי שלא אוכל לפגוש את אבי. היא נימקה בכך שאולי הוא נישא ויש לו משפחה משלו. לגבי פרטים על אימי, נתבקשתי להגיש בקשה בכתב, והובטח לי שהתיק יובא מהגנזך בירושלים בתוך חודשיים, אבל דבר לא נעשה.
הפגישות ביננו נדחו מסיבות שונות. לפני חצי שנה החלה סידרה של פגישות עם הפק"ס שנקבעו ונדחו על הסף. היו לה לפק"ס רעיה אגמון תירוצים שונים, החל ממזג האויר וכלה בזה שהיא חולה".

אמא!

אמא!
ביום חמישי, יולי 1991, בחמש אחר הצהריים, באולם הנוסעים הנכנסים בנתב"ג, באה הפרשה אל סופה הטוב. שש שנים של חיפושים, צער, דאגה וחשש הסתיימו בפגישה מרגשת. שרית (50) פגשה את אמה הביולוגית, ויקטוריה רז (77).
במשך שש שנים תמימות, התעלמו עובדות משרד הרווחה מבקשותיה של האם להפגיש בינה לבין בתה. צוות 'העולם הזה' ששמע את שרית, נרתם למשימה ואיתר את האם בניו יורק. משרד הרווחה יוצא לא טוב מהסיפור הזה. לא ברור למה לא לקחו שם ברצינות את פניותיה של שרית, למה התעלמו מהאם ולמה כעסו על שדרן הרדיו דוד בן בסט, שפרסם בידיעות אחרונות את בקשת האם ליצור קשר עם בתה.
שרית נולדה בבית חולים צהלון ביפו, ב- 6 בפברואר 1965. שלושה חודשים אחרי לידתה, אומצה על ידי זוג חשוך ילדים באיזור המרכז. על מסמכי האימוץ היתה חתומה פקידת אימוץ בשם בלומה מלצר.
שרית: "כבר מגיל צעיר, שמעתי מכל מיני אנשים שאני ילדה מאומצת. חשבתי שזה לא נכון. אמא שלי אמרה שהכל סתם דיבורים. נטיתי לחשוב שזה סתם רוע לב של ילדים, שמציקים לי בבית הספר. אבל היתוש הזה של אי הוודאות המשיך לנקר במוחי. בגיל 11 כבר ידעתי בביטחון שאני מאומצת. אמא עדיין הכחישה, אבל אני חיטטתי בארון ומצאתי את מסמכי האימוץ.
אמא סיפרה לי בסופו של דבר שאני מאומצת, ואפילו הביאה לי ספר על אימוץ ילדים. למרות הגילוי הזה המשיכו חיי להתנהל על מי מנוחות. הורי המאמצים נתנו לי מכל טוב, הם השתדלו מאוד לעשות אותי מאושרת, אבל בפנים ניקרו תמיד המחשבות: מאיפה באתי? מי הם הורי? ולמה נתנו אותי לאימוץ?"
לשתינו, לאמא ולי, היה קשה להתמודד עם גילוי האימוץ. בכינו, כל אחת מהסיבות שלה. אני מאוד אוהבת ומעריכה את הורי המאמצים שגידלו אותי בנאמנות כזאת, ואיפשרו לי לחיות טוב. החיפוש אחרי הורי האמיתיים לא נראה לי כמו בגידה בהם, אלא שלב שאני צריכה לעבור. לפני שלוש שנים דיברתי על הנושא עם אבי, והוא עודד אותי ואמר: 'לכי ועשי מה שאת צריכה וחושבת לנכון'. חשבתי שבגיל 23 אני מספיק בוגרת, כדי להתמודד ולדעת מי הם הורי הביולוגיים. לא היו לי שום ציפיות מהם. רק רציתי לדעת. להורי המאמצים חשוב לי לומר: שום דבר ביחסים בינינו לא יפגע. יש לי המון מקום בלב בשבילם, ובשביל זוג הורים נוסף.
היא חששה, אבל החליטה לפתוח בחיפושים.
לפני כשלוש שנים, הגישה שרית בקשה בכתב לשרות למען הילד בתל אביב. לשרות לא היו כל פרטים על אביה הביולוגי. פקידת הסעד אמרה לה, כי אביה לא השאיר שום פרטים שלפיהם ניתן לאתרו, אבל את האם הבטיחו לאתר.
"פקידת הסעד, רעיה אגמון, הסבירה לי שלא אוכל לפגוש את אבי. היא נימקה זאת בכך שאולי הוא נישא ויש לו משפחה משלו. לגבי פרטים על אימי, נתבקשתי להגיש בקשה בכתב, והובטח לי שהתיק יובא מהגנזך בירושלים בתוך חודשיים".
אבל דבר לא נעשה. הפגישות ביני לבין הפק"ס נדחו מסיבות שונות. לפני חצי שנה החלה סידרה של פגישות עם הפק"ס שנקבעו ונדחו על הסף. היו לה לפקידת הסעד רעיה, תירוצים שונים, החל ממזג האוויר וכלה בזה שהיא חולה.
כשהגענו סוף סוף לעיקר, לפני כחודש, נפגשנו במשרדה של פקידת הסעד רעיה אגמון. באתי לשם וראיתי אותה יושבת מעברו השני של שולחן משרדי. התפלאתי שלא היה מונח לפניה שום תיק מסמכים. היא החלה בסידרת שאלות כמו: 'בת כמה את היום? את ידועת מאיזה מוצא את? מה יקרה אם תיפגשי עם אימך האמיתי, והיא תגלה היכן את מתגוררת ותטריד אותך?'
"השיחה היתה כביכול ידידותית. היתה לה נחמדות מזוייפת ומצועצעת. מן מתקתקות כזאת. סידרת השאלות התמוהות הגבירה את המתח בחדר. הרגשתי שהיא מתחמקת מלגעת בעיקר. פקידת הסעד אמרה ששם אימי הביולוגית הוא ויקי, שהיא ממוצא תורכי ושהיא ילדה אותי בגיל 27 ולא נישאה מעולם. לדבריה, אבי היה ממוצא פולני, ושמו יצחק. את הגיל המדוייק שלו לא ידעה למסור. שום פרטים נוספים לא נמסרו לי. יצאתי מהפגישה הזו במבוכה גדולה, והחלטתי לחפש את האמת ויהי מה".
התחקיר מעלה מספר סימני שאלה לגבי השרות למען הילד, אופן תפקודו והדרך בה פעל במקרה של שרית.
לא ברור מדוע דחתה אגמון את שרית בלך-ושוב. מדוע לא העבירה לה פרטים אמיתיים על הוריה הביולוגיים, ומדוע לא סייעה לה.
כך או כך, ב- 27 ביוני 1991 התייצבה שרית שוב במשרדי השרות למען הילד (אז ישבו ברחוב קרליבך 23 ת"א, כיום בשד' ירושלים 28 יפו), הפעם ללא הודעה מוקדמת.
רעיה אגמון לא היתה במשרדה. שרית ביקשה מאחת הפקידות לראות את התיק שלה, ונענתה מיד: "לא נותנים לראות את התיק". שרית לא הבינה מדוע. "ידעתי שאני רשאית לעיין בתיק על פי החוק. וזה בסך הכל, כל מה שביקשתי".
פגישה נוספת עם אגמון נערכה ב- 1 ביולי 1991.
"שוב ביקשתי לראות את התיק. פקידת הסעד רעיה אגמון סירבה, וישבה מולי ללא תיק וללא מסמכים. היא שוב שאלה אותי בת כמה אני, ואמרה: 'את בת 24 היום?' אמרתי לה שזה לא בסדר שהיא לא יודעת בת כמה אני. היא אמרה: 'נכון, זה באמת לא בסדר'.
ביקשתי ממנה מכתב, שינמק מדוע היא מסרבת למסור לי פרטים מתוך התיק. היא סירבה לתת לי מכתב כזה".
הזמן דחק לה, לשרית. היא היתה מוכנה נפשית להתמודדות, אבל השרות למען הילד לא טרח לסייע לה. שרית החליטה לפנות ל'העולם הזה', וביקשה עזרה. היא גוללה את סיפורה, והציגה מסמכי אימוץ.
במערכת העיתון ניסו לאתר את פקידות הסעד של השרות למען הילד, אך המשימה היתה קשה.
התברר כי פקידות ההסעד ופקידת האימוץ, אלה בלאס, איננה נמצאת במשרד מפאת בחינות באוניברסיטה. גם עמיתותית נחמה טל ורעיה אגמון לא נמצאו במשרדן.
ב- 4 ביולי, בשעות אחר הצהריים התקשרה אלה בלאס לביתה של כותבת שורות אלו. בעייתה של שרית הוצגה בפניי בהרחבה, והיא נתבקשה להשיב על השאלות הבאות:
  1. מדוע לא התפאשר לשרית לעיין בתיק האימוץ שלה?
  2. מדוע מועברת אינפורמציה בשיחה בעל פה ולא בכתב?
  3. מדוע נמסרו לשרית פרטים שונים מאלו הידועים להורים המאמצים?
  4. מי הם הוריה הביולוגיים של שרית?

"אמא" – השירות למען הילד ניסה להכשיל מפגש בין אם לבתה שנלקחה לאימוץ – מלכה שחם דוראן 'העולם הזה'
בלאס נשמעה מוטרדת. היא אמרה שבימים אלו ממש, היא עומדת בפני קבלת התואר השני. "אינני מכירה את תיק האימוץ", אמרה. היא הבטיחה שביום א', 7 ביולי 1991, תשיב נחמה טל על השאלות.
ביום א', ה- 7 ביולי 1991 בבוקר, החלו הניסיונות לאתר את טל. בסניף התל אביבי לא ידעו איפה היא. בירושלים התקשרו לטלפון מנהלת השרות אביבה ליאון, משהוסבר לה העניין, הבטיחה ליאון טיפול מיידי וקבעה לנו פגישה למחרת, במשרד התל-אביבי.
הפגישה התקיימה בשעה אחת בצהריים. נכחו בה שרית, אביבה ליאון, נחמה טל, רעיה אגמון וכותבת שורות אלו. טל היתה היחידה שהסכימה להצטלם לכתבה זו. שאר פקידות הסעד סרבו. לפני הכניסה לחדר אחזה אחת מהן בידי, ואמרה לי:


"יש לך שיחת טלפון". היא הכניסה אותי לחדר אחר, ואמרה שהן חוששות לספר מי היא אימה. שרית נראית לי לא יציבה", נימקה פקידת הסעד נחמה טל.

נדהמתי.
"יש לה רישיון נהיגה, היא עשתה שרות מלא בצה"ל, וככל הידוע לנו לא אושפזה מעולם בבית חולים פסיכיאטרי", עניתי.

"אמא" – השירות למען הילד ניסה להכשיל מפגש בין אם לבתה שנלקחה לאימוץ – מלכה שחם דוראן 'העולם הזה'
לאחר מכן, הסכימה פקידת הסעד שהשיחה תתחיל. שרית הסבירה שוב את בקשתה לקבל את תיק האימוץ, כדי לדעת מי הם הוריה הביולוגיים. אביבה ליאון אמרה כי לפי בדיקתה, שרית אכן פנתה לשרות לפני שלוש שנים. כשהורמו בחדר כמה גבות, הסבירה פק"ס ליאון כי:


"בשרות למען הילד גורסים שהילד המאומץ צריך לשמור על קשר רצון עם העובדות הסוציאליות ו'לנדנד להן'. הן מיוזמתן לא מיידעות את הילד".

לפי גירסת ליאון, לא שמרה שרית על קשר עם הפקידות, ולא היתה עקבית בדרישתה.
שרית סתרה טענה זו. היא הסבירה כי מזה שלוש שנים היא מחפשת אחרי אימה. וכיום, בגיל 26, היא בשלה לדעת את האמת:

"לא איכפת לי אם אמא שלי היא זונה מעזה, או מסוממת. אני לא מצפה לכלום, רק תגידו לי מי אמא שלי. איך יושבים איתי בלי ניירת בעניין כל כך עדין? איך אפשר לזכור בעל פה מידע, שחייב להיות מדוייק?

"אמא" – השירות למען הילד ניסה להכשיל מפגש בין אם לבתה שנלקחה לאימוץ – מלכה שחם דוראן 'העולם הזה'
הדיאלוג התנהל בין הפק"ס ליאון לבין שרית. שאר הפקידות שתקו. ליאון הסבירה לשרית כי השרות למען הילד אינו מוסר פרטים למאומץ, אלא אם קיימת הסכמה כזו מצד האם הביולוגית. מכיוון שלא הצליחו לאתר אותה, ומכיוון שהיא עצמה לא פנתה בבקשה לדעת מה עלה בגורל בתה, לא ניתן למסור את השם והכתובת.
הפרטים הללו, כפי שיתברר יום אחר כך, היו שקריים.
באותה שיחה הסכימה ליאון למסור רק את שמה הפרטי של האם: ויקטוריה. נסיבות האימוץ נמסרו באופן כוללני: אישה בת 27 שילדה בת מחוץ לנישואין, לגבר ממוצא רומני, בניגוד לגירסת אגמון, כי האב ממוצא פולני. הגבר לא הסכים להינשא ואף סירב להודות באבהותו.
בשלב זה הבנתי שהשיחה עומדת להגיע למבוי סתום. ניסיון נואש אחרון היה לזרוק לחלל החדר את שמה המלא של האם ולצפות לתגובה.
השיטה הזו פעלה היטב.
בחדר השתררה דממה. אחרי כמה שניות וכחכוחי גרון, פלטה ליאון: "טוב, זה נכון. ויקטוריה רז, זו האמא הביולוגית. את אמרת את זה. אני שקלתי, ואני לא יכולתי להסתיר". שרית הרכינה את ראשה והתחבקה איתי. היו לנו דמעות בעיניים.
באותה פגישה מסעירה, סירבו פקידות הסעד לגלות את כתובתה של האם בארה"ב. הן טענו כי ניסו להתקשר לבית אחיה בארץ, אך מספר הטלפון לא נמסר להן. הפקידות אמרו שניתן לנסות לאתר אותה בארה"ב, אבל הסבירו שהתהליך יכול לארוך זמן רב.
בשלב זה, איבדה שרית את סבלנותה. היא החליטה לחזור לביתה, ולערוך סדרת טלפונים כדי לגלות את אימה הביולוגית. בצהרי יום קיץ, ברחוב קרליבך בתל אביב, הלכה על המדרכה ילדה בת 26 ובדמעות מלמלה לעצמה: "יש לי אמא! מצאתי את אמא שלי!".
שמה המלא של האם התגלה באקראי, באמצעות ידיעה קטנה שפורסמה בידיעות אחרונותת בשנת 1987.
לפני כארבע שנים, פנתה לשדרן הרדיו דויד בן בסט מזכירתו. בפיה של המזכירה, רחל רוזיו, היה סיפור מרגש על גיסתה, המתגוררת בארה"ב. קוראים לה ויקטוריה בן רוזיו, סיפרה רחל לשדרן, והיא מחפשת את בתה, שנלקחה ממנה לאימוץ לפני 21 שנים. "אתה יכול לעשות משהו בעניין?", שאלה אותו.
בן בסט פעל במהירות, ופנה לידיעות אחרונות. העיתון פרסם את הידיעה. בן בסט: "הכתבה אכן פורסמה. בעקבותיה הגיעה למערכת בחורה בת 22, יחד עם הוריה המאמצים. מאחר ולא היה ברור אם זו אכן הילדה, פנינו אל פקידת הסעד אלה בלאס ממשרד הרווחה. בלאס, כזכור, טענה כי התיק לא מוכר לה. הדבר לא מצא חן בעיניה והיא כעסה על עצם הפרסום. זאת, למרות ששם הילדה לא פורסם מאחר וגם לא היה ידוע. פקידת הסעד בלאס בדקה והודיעה לי שהפרטים אינם מתאימים ולכן זו אינה הילדה המבוקשת. עוד נאמר לאם, שהיתה אז בארץ, כי משרד הרווחה יפנה אל הבת האמיתית ויבדוק האם היא מוכנה לפגוש את אמה הביולוגית.
אבל אלה בלאס לא טרחה ליצור קשר עם הבת! שרית מעידה כי מעולם לא פנו אליה ולא סיפרו לה שאימה הביולוגית מחפשת אותה, מזה ארבע שנים.
למזלה של שרית, כותבת שורות אלו זכרה את אותה ידיעה קטנה. מיהרתי לטלפן לדוד בן בסט. הוא זכר את הידיעה שפורסמה לפני ארבע שנים, ופנה אל גיסתה של ויקטוריה, רחל, כדי לאמת את הפרטים וכדי למנוע טעויות מביכות. מאוחר יותר נזכרה שרית שגם היא נתקלה באותה ידיעה. שכנה שלה ראתה באותו יום את הידיעה, אבל שרית פחדה להתקשר. עכשיו התקשרה דודתה, רחל, לניו יורק, כדי לבשר לויקטוריה כי ילדתה האבודה נמצאה.
ויקטוריה היתה נרגשת ונסערת. במהלך השיחה עימה נמצאה התאמה מוחלטת בין המידע שבידי שרית, לבין הפרטים שויקטוריה זכרה. אפילו משקלה המדוייק של שרית בלידתה – 2.880 ק"ג, היה זכור לה. הפרט הזה היה רשום גם במסמכים.
עכשיו, בפגישה הראשונה של שרית עם דודיה, נפרשו לפניה גם תמונות האם. הדמיון במבנה הגוף, בעיניים, היה מדהים. גם העיסוק של שתיהן בקוסמטיקה היה הפתעה מעניינת.
ממשרדי 'העולם הזה' טילפנה שרית לניו יורק. הקול מעברו השני של הקו כמעט ונשנק.
"שלום, אני יודעת שזה מביך לשתינו, אז בואי ניפגש כמה שיותר מהר". כך בפשטות אמרה שרית את המילים הראשונות. ויקטוריה ענתה: "אני עולה על המטוס הראשון, ומגיעה תוך 24 שעות".
ויקטוריה רז רוזיו קנתה כרטיס טיסה בטאוור אייר: "אפילו אם היו אומרים לי לשלם אלפיים דולר בשביל כרטיס, הייתי קונה". אחר כך עוד הספיקה למלא מזוודה במתנות. "כמעט ונדרסתי פעמיים ברחובות ניו יורק בגלל שהייתי כל כך מבולבלת. שעתיים לפני הטיסה צילצלו לי מלשכת הרווחה. פחדתי מהם. אמרתי שאני מגיעה, אבל לא רציתי לספר מתי.
ביום חמישי האחרון, בשעה חמש, עמדה שרית בנתב"ג כשהיא אוחזת תמונה של אימה, שאותה נתנה לה הדודה רחל. ציון, צלם העולם הזה, אמר לה: "חבל שלא הכנת שלט, וכי איך תכירי אותה?"
ברגע שהחלו לצאת לרחבה הנוסעים מטיסה 300, אחזה שרית את התמונה בחוזקה. פתאום הופיעה דמות קטנה של אישה בעלת שיער אדמוני מתולתל, עיניים חומות ומבט מחפש. התקרבנו אליה: "את ויקטוריה? כן? אני שרית!"


שתיהן הביטו זו בזו, והדמעות שטפו את פניהן. חיבוקים, מגעים מגששים של ידיים. אמא ובת שמצאו זו את זו אחרי ניתוק של 26 שנים, לא ידעו את נפשן מרוב שמחה.

"אמא" – השירות למען הילד ניסה להכשיל מפגש בין אם לבתה שנלקחה לאימוץ – מלכה שחם דוראן 'העולם הזה'

אחרי סידרה של נשיקות וחיבוקים יצאו להכיר את המשפחה החדשה. דודים ודודות ממשפחת רוזיו, כשבראשם הדודה קלרה, הכינו חאפלה כדת וכדין בראשון לציון. כך התוודעה שרית לראשונה למשפחה גדולה ואועהבת. הרבה דודים ודודנים, והעיקר, המון חיבה, ובלי ניסיון לטשטש ולייפות את העבר. ויקטוריה הרימה כוסית לחיים, ואמרה: "שהחיינו".

אחר כך התיישה על הספה והסבירה לשרית: "בגיל 26 נכנסתי להריון. הגבר הבטיח להתחתן איתי. אימו התנגדה לנישואין, כי היה צעיר ממני בשלוש שנים. בתקופה ההיא לגדל ילד לבד, זה לא היה מקובל במשפחה שלנו. החלטתי לא לעשות הפלה, וללדת. מסרתי אותך לאימוץ, כדי שיהיו לך חיים טובים. רציתי בשבילך בית טוב עם אבא ואמא, והרבה אהבה. לא הייתי בטוחה אז, שאני אוכל לתת לך את כל זה. אחרי זמן מה הצטערתי שנתתי אותך, אבל זה כבר היה מאוחר".

מאז, לא היה לויקטוריה קשר עם האב. היו לה ימים קשים, וסיוטים בלילות.

הלב רצה את הבת האבודה: "חלמתי שאני הולכת ללשכת הרווחה ומשחדת את השומר. מציצה בתיקים, ומוצאת אותך. פעם חלמתי שאני חוטפת את העובדת סוציאלית בלומה מלצר, ומכריחה אותה לגלות איפה התינוקת שלי".
מרוב צער לא מצאה את מקומה בארץ. היא נסעה לניו יורק ופתחה עסק: "ברוך השם מרוויחה יפה, ומפרנסת את עצמי בכבוד. מאז לא נישאתי, ואין לי ילדים חוץ משרית".

כל השנים הללו, חיכתה לרגע שבו הבת שלה תרצה לדעת: "לפני שש שנים פניתי לאביבה ליאון ולשרה אשכנזי, פקידות סעד בתלפיות בירושלים. כתבתי להן מכתב נוגע ללב. התחננתי שימצאו את התינוקת שלי. הן אמרו שהיא צריכה לפנות ולבקש בעצמה.

לפני כארבע שנים פנתה גיסתי לדוד בן בסט, דרך ידיעות אחרונות. אז התפרסמה הכתבה. אבל במשרד הרווחה התעלמו מפניותי. נתתי להם כתובת ומספר טלפון שלי בניו יורק, ומספרי טלפון של כל האחים שלי בארץ. אבל הם לא טרחו להודיע לי. רק אחרי ששרית מצאה אותי בעצמה דרך 'העולם הזה', הם התקשרו.

"זה היה היום המאושר בחיי. אני מרגישה הקלה גדולה. יש לי שייכות בעולם. יש לי למי להוריש את הכסף ואת התכשיטים שלי. אני מודה להורים המאמצים שגידלו לנו בת כזאת נהדרת. אני מבינה שיהיה להם קשה לקבל את כניסתי לחייהם, אבל אלו הם עובדות החיים. אני מקווה שהם ירצו להיפגש, ולהיות גם איתי בקשר ובידידות".

שלוש שעות אחרי הפגישה אמרה שרית: "לפני שפגשתי את אמא, חשבתי שאני צריכה לעשות בדיקת רקמות כדי לברר בוודאות שזאת היא. עכשיו, אחרי שהייתי איתה, אני בטוחה. אני לא צריכה בדיקת רקמות. זאת בטוח האמא שלי".

מחאה מול בית פקידת אימוץ עופרה שיף – מהשירות למען הילד

דצמבר 2014 – כאבה של אמא שילדיה נחטפו לאימוץ סגור ע"י פקידת אימוץ עופרה שיף מהשירות למען הילד. עופרה שיף ניתקה ילדות מאימן בשם טובת הילדות ושלחה אותן לאימוץ סגור. מדובר במדיניות תוקפנית ואלימה של השירות למען הילד לניתןק ילדים מהוריהם וביניהם. מדובר באמא שביקשה סיוע מלשכת הרווחה והארוע התגלגל עד לניתוק טוטלי של הילדים מאימם וניתוקם אחד מהשני לטובת האימוץ הסגור.

פקידות הסעד מכות שנית – פקידת אימוץ אירית מעוז

השיטות הבזויות של עובדות סוציאליות לניתוק ילדים מהוריהם לאימוץ – פקידת הסעד אירית מעוז

פקידות הסעד מכות שנית , טל רבינוביץ , news1 , 23/02/2006

"דומה שפקידת הסעד (אירית מעוז) ירתה חץ שיש לו כתובת אחת בלבד, והיא להתחיל בהליך של מסירת הקטינה לאימוץ, בלי לבחון חלופות אחרות. על אף שבמסגרת ההליכים שעל-פי חוק האימוץ נדרשות עוד שלוש משוכות משמעותיות עד אשר יהא ניתן לראות את המשפחה המבקשת לאמץ את הקטינה כהוריה ולהציגם בפניה ככאלה, מצאה פקידת הסעד לעשות קיצורי דרך גם בעניין זה ולהציג את הקטינה בפני אחרים כאביה ואמה".

כך קבע השופט פנחס אסולין, שופט בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, והורה להוציא את הילדה, תינוקת בת שנה וחצי, מהוריה המאמצים משום שההליך לא היה תקין.

בכתבה נאמר כי התינוקת נולדה לאימה הנרקומנית ועל האב הביולוגי לא נכתב דבר. אין בכוונת מאמר זה לטעון כי במקרה הנ"ל יש להשאיר את התינוקת אצל הוריה הביולוגיים ואין בכוונתי לטעון כי יש להוציאה משם; לא זה הנושא העומד בפנינו לדיון. לפנינו עוד מאמר ביקורת על התנהלות רשויות הרווחה (פקידות הסעד) ובהחלט אתייחס בהקשר זה לפרשת "תינוק המריבה", עליה כבר הגבתי בעבר.

המקרה המתואר לעיל חמור ביותר. התינוקת שהיא בת שנה וחצי עברה כבר חמש משפחות בגלל מחדלים של שירותי הרווחה – מחדלים שהם כביכול פרוצדוראליים, אך ברור לכל כי הפרוצדורה במקרה זה היא חלק מהמהות.

להבהיר:

1) חודש וחצי לאחר לידתה נלקחה התינוקת והועברה למשפחה אומנת.
2) האם האומנת נכנסה לניתוח ואז החליטו בשירות הסוציאלי להוציא את התינוקת ולהעבירה למשפחה מאמצת – וכך נעשה עוד בטרם התקבל צו אימוץ מבית המשפט.
3) משום שההליך היה לא תקין הוצאה הילדה מהבית השלישי והועברה למשפחה אומנת חדשה.
4) שוב הועברה התינוקת למשפחה מאמצת – גם הפעם בטרם אישר זאת בית המשפט. האישור ניתן רק בדיעבד, לאחר מעשה.

הוריה הביולוגיים של התינוקת נאבקים עליה ולפרשה זו אין עדיין סוף.

אני סבורה שעדיין זכורה לנו פרשת "תינוק המריבה" הצרובה בתודעתנו כ"משפט-שלמה המודרני" אשר הסתיימה בשם "טובת הילד" – ב…"טובת ההורים" – המאמצים.

נכון להיום, ל"תינוק המריבה" יש אחות שהוא לא יודע על קיומה, יש לו זוג הורים מולידים שנאסר עליהם לראותו או לבוא עמו במגע, ויש לו זוג הורים מאמצים שאוהבים אותו כל כך עד שבאהבתם זו מנעו ממנו את הוריו הביולוגיים – אשר אולי אינם עשירים כמוהם, אך הם אזרחי המדינה, אנשים משכילים, עצמאיים ולבטח אינם נרקומנים או שייכים לשולי החברה והם ראויים וכשירים להיות הורים כפי שרובנו כשירים לכך.

אכן, רוב הציבור הולך שולל אחר מגמת התקשורת להציג את ההורים הביולוגיים בצורה שלילית כדי ליצור לחץ ולגיטימציה לטובת ההורים המאמצים. בצורה מגמתית זו, הוסטה תשומת לבנו מההליכים הלא תקינים שביצעה הרווחה (פקידת הסעד) בחסות בית המשפט, אשר היווה חותמת גומי למצב שהוא עצמו יצר ואישר – מצב אשר לימים היה בו נוח לטעון אך ורק טענה אחת בלבד והיא: "טובת הילד".

להזכיר, ככל שהזמן עבר (בשל הליכים משפטיים ארוכים), וככל שהילד גדל – כך הלך והתחזק הטיעון השמנוני: "טובת הילד".
הציבור בינתיים התעסק בשאלה – מי ראויים יותר להיות ההורים לילד, במקום להתעסק בעוול הנוראי שנעשה לזוג ההורים הביולוגיים שנגזל להם ילדם. יש לדעת, לגבי כל הורים, יהיו טובים ככל שיהיו, יש וודאי אי-שם הורים טובים יותר, ולפיכך, ספק רב האם לשקול מי יותר טוב לילד – זהו שיקול ראוי.

והפלא ופלא… חודשים ספורים לאחר מכן, שוב נפגשנו עם אותו מושג מעורפל "טובת הילד", יציר רשויות הרווחה. הפעם הגדילו הרשויות לעשות ובשם "טובת הילד" איימו על הורים "כתומים" (מתנגדי ההינתקות) בהוצאת ילדיהם ממשמורתם… והיינו כחולמים.

אבסורד מגוחך זה היווה תמרור אזהרה נוסף, עוד אבן דרך בתהליך מסוכן וחד-סטרי שבו פקידות הסעד מתפקדות כשליחות האלוהים (אם לא כממלאות מקומו) וחורצות גורלות.

בשתי פרשיות אלה הבעתי את דעתי על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם – פרוצדורה אשר ייתכן כי לא תמיד היא משרתת את טובתו האמיתית של הילד.

להבהיר (והבהרתי גם אז), ישנם מקרים אשר בהחלט מצדיקים הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם: הורים מתעללים, הורים המסכנים את ילדיהם… אולם גם אז, כך מסתבר, החלופות שמספקת המדינה (משפחות אומנות, משפחות מאמצות ופנימיות) אינן בהכרח ברירה טובה יותר. לא אחת, לא שתיים ולא שלוש קראנו כתבות קורעות לב על נערים ונערות שנוצלו מינית על-ידי משפחות אומנות, ילדים שעברו התעללות מינית בפנימיות וילדים שנאלצו להתגלגל ממשפחה למשפחה, שלא בטובתם, כבמקרה הנ"ל…. כמובן, כי יש מקרים אחרים בהם משפחות אומנה ומשפחות מאמצות אכן מצליחות להציל נפשות והן ממלאות את תפקידן נאמנה.

עדיין יש מקום לשאול ולבדוק, שמא עדיף להשקיע משאבים בהורים ביולוגיים הזקוקים לעזרה (בעיקר כלכלית, אך גם: הדרכה, ליווי, תמיכה, ככל שמתגלה שיתוף פעולה), מאשר להשקיע במוסדות שמוזכרים לעיל?!

להבהיר, משפחות אומנה מקבלות כסף מהמדינה, הפנימיות מקבלות תקציבים פר-ילד ותעשיה שלמה של אנשי מקצוע מתפרנסת מנושא זה. בהרבה מאוד מקרים, מענק חודשי של חמשת אלפים שקלים (הכולל גם הדרכה וליווי) יפתור למשפחה שלמה את הצורך להוציא מתוכה שלושה ילדים ולפזרם בין מוסדות שונים בארץ – בעלות גבוהה פי שלושה, פי ארבעה ופי חמישה למשלם המיסים.

והנה, הפרשה המוזכרת למעלה, שהתפרסמה היום ב"ידיעות אחרונות", יום שלישי, 21.2.06 בכתבתו של רונן טל, שוב מעלה את אותם סימני שאלה:

מדוע זה פקידות הסעד כל כך ממהרות להוציא ילדים מהבית ולא לפעול על-פי ההליך הקבוע בחוק?

שמא פרשת "תינוק המריבה" שהסתיימה לסבירות רצונן חיזקה את ביטחונן כי כך אפשר "להתבצע"?

שמא פקידות הסעד קיבלו "אור ירוק" מבית המשפט ומהציבור כולו לקחת את החוק לידיים בידיעה כי בית המשפט "יעצום את עיניו" ואחר כך, לכל היותר, "ינזוף" בהן, כפי שעשה בפסק הדין שבפרשת "תינוק המריבה"?

אני מקווה כי תשובתו של בית המשפט בפרשה זו תסמן את תחילתו של עידן חדש ותרסן את כוחן של פקידות הסעד.

אני מקווה כי הביקורת שהוטחה בפקידת הסעד בפרשה האחרונה אינה רק מס-שפתיים וכי פקידות הסעד ישתמשו ביתר אחריות וביתר מוסריות בסמכויות הנתונות בידיהן – שכן בגורלות בני אדם מדובר.

פקידות הסעד מכות שנית - פקידת הסעד אירת מעוז
פקידות הסעד מכות שנית – פקידת הסעד אירת מעוז