הפרקליטה שירה שקדי מרעילה בפיה ברוח גבית השופט שמאי בקר

פברואר 2016 – במהלך דיון בבית משפט השלום בעניין טיעונים לעונש עיתונאית שפרסמה אודות מנכ"ל משרד הרווחה כי אינו מחזיר חובותיו לרשויות, הפרקליטה שירה שקדי מפברקת אישומים שלא היו כדי ליצור מצגת שווא לכאורה של עבירות שנעשו.

השופט שמאי בקר בהכרעת הדין הדגיש את חוסר עניין הציבור בפרסומים כדי להרשיע בפגיעה בפרטיות וכך כתב:
"אני סבור, וכך אני קובע, שבמקרה דנא – לא רק שלא היה ענין לציבור בדוחות החניה של סילמן, משולמים או לא, גם על רקע יתר החובות הספורדיים (שאינם נזכרים בכתב האישום, אך הובאו על ידי ההגנה כדי לצייר תמונה קודרת הרבה יותר – ולשווא)..." סעיף 34 בהכרעת הדין.
השופט שמאי בקר ציין כי הפרסומים הנם מספר דוחות חנייה ועוד "חובות ספורדיים".

מאידך הפרקליטה שירה שקדי מסלפת את הפרסומים ואומרת במהלך דיוני גזר הדין:
"אנו עוסקים בהלימה… תיבת הדואר האישית של סילמן הפכה לנחל הכלל, עם פרטים מזהים שלו… זה ערעור בטחון למצוא את כל החיים האישיים שלך ברשת וזו פגיעה חמורה..." (ראה להלן הפרוטוקול)
שירה שקד מרעילה בפיה ומנפחת את הרשעת הפגיעה בפרטיות במספר דוחות חנייה (כדברי השופט בקר) לחיטוט בתיבת הדואר ופרסום כל חייו הפרטיים של סילמן ברשת.

האם מספר דוחות חנייה ועוד "חובות ספורדים" הם כל חייו הפרטיים של יוסי סילמן? ומדוע מעלילה ברמיזה כי העיתונאית מחטטת ליוסי סילמן בתיבת הדואר?

למרבה הצער השופט שמאי בקר שומע את דברי התרעלה של הפרקליטה שירה שקד ומשתיק את הנאשמת שמנסה להעמיד דברים על דיוקם. (ראה פרוטוקול להלן)

סוף דבר
התנהלות הפרקליטה שירה שקדי והשופט שמאי בקר הופכת את בית המשפט לשוק רוכלות שכל המרבה בדברי רכילות ושקר הוא המנצח.במקום לומר בפשטות ובדיוק שההרשעה היא על פגיעה בפרטיות במספר דוחות חנייה ועוד מספר "חובות ספורדיים", הפרקליטה מעיפה שקרים באולם שאחריהם אמור לבוא בקשה לתיקון למרות שההרשעה הייתה כבר וברורה לכולם. אם "אבן שטיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה" קל וחומר באולם בית המשפט של שמאי בקר שלא יוכל לבוא התיקון.

דברי הרמיה של הפרקליטה שירה שקד מקבלים גיבוי מהשופט שמאי בקר
דברי הרמיה של הפרקליטה שירה שקד מקבלים גיבוי מהשופט שמאי בקר

דברי הרמיה של הפרקליטה שירה שקד מקבלים גיבוי מהשופט שמאי בקר

השופט שמאי בקר הרשיע עיתונאית בפגיעה בפרטיות

שמאי בקר הרשיע עיתונאית בפגיעה בפרטיות

"אם מותר לשלטון, מבחינה עקרונית, למנוע הבעת דעה, אין לדבר הזה גבול" (ישעיהו ליבוביץ')

פברואר 2016 – ת"פ 54376-12-14 – מדובר בעיתונאית שפרסמה ברשתות החברתיות אודות עובד ציבור ששימש כמנכ"ל משרד הרווחה. הפרסום כלל בעיקר התנהגות לא נאותה כלפי הרשויות כגון מכתבי התראה על עיקולים בגין אי תשלום חובות עירייה, ועד בית, ועוד. העיתונאית מעצם היותה עיתונאית המעבירה מידע לציבור העבירה את המידע שקיבלה על התנהגות יוסי סילמן כלפי הרשויות משום שסברה שיש בכך עניין ציבורי.

כדי להרשיע את העיתונאית השתמש שמאי בקר בדמגוגיה משפטית ועוות המשפט ורוח הדמוקרטיה הישראלית. שמאי בקר ניצל בציניות וברמיה היות העיתונאית נפגעת משרד הרווחה שנפגשה עם יוסי סילמן בהיותו מנכ"ל משרד הרווחה.

סרוס העיתונאות

בשלב הראשון קבע שמאי בקר כי העיתונאית ביצעה את המעשה שלא מתום לב מסיבות אלו:
– שבועות קודם לכן לא צלחו פגישותיה עם יוסי סילמן לקבוע הסדרי ראיה עם ילדיה אותם אינה רואה במשך שנים.
– תגובית שפרסמה העיתונאית בפייסבוק בעניין סילמן.
– העיתונאית לא ביקשה תגובת סילמן. (הערת כותב הפוסט יש מקום בבלוג של העיתונאית מקום לאינספור תגובות)
– העיתונאית לא פרסמה בכתבתה גילוי נאות שנפגשה עם סילמן
"סיבות" אלו הנן אבני נגף שמנסה שמאי בקר להציב לעיתונאי הרוצה לפרסם מאמר. שמאי בקר מתרה בעיתונאים ומזהיר אותם כי לפני פרסום יוודאו כי הם, העורכים שלהם, המו"ל, בעל העיתון ועוד בעלי תפקידים בעיתון כי אין להם עניין אישי עם נשוא הכתבה, ואם יש לציין, ולהיזהר בתגוביות בפייסבוק באשר לנשואי הכתבה ועוד אבני נגף, שאם לא יזהרו יהיו חשופים לפגיעה בפרטיות ולשון הרע.
זאת ועוד העיתונאית פירסמה ומפרסמת כל העת פרסומים נוספים על נשואי כתבה נוספים, מדוע תימנע מפרסום על יוסי סילמן.

לאחר שסרס את העיתונאות בשלב הראשון טוען שמאי בקר בשלב השני כי גם אם פעלה העיתונאית בתום לב הרי שמדובר בפרסומים שאין להם עניין ציבורי. נשאלת השאלה האם יש עניין ציבורי לכך שעובד ציבור המנהל תקציבים של מליארדים אינו משלם כהלכה חובותיו לרשויות ומקבל בשל כך מכתבי עיקול? ובכן העיתונאית ורבים אחרים סבורים שכן וזה אכן פורסם בתקשורת.

 משוא פנים לעובדי ציבור

שמאי בקר כותב בסעיף 39 להכרעת הדין "שמם הטוב ופרטיותם של עובדי ציבור – לא יכולים להיות למרמס" – טענה זאת נכונה בעיקר לאזרחים מו השורה ופחות לעובדי ציבור בשל הגנות לשון הרע לפרסומים נגד עובדי ציבור. שמאי בקר מטעה ומסלף בפרשנות חוק לשון הרע כביכול עובדי ציבור מוגנים יותר משאר האזרחים בלשון הרע ופגיעה בפרטיות בעוד ההיפך הוא הנכון.

הכרעת הדין של שמאי בקר רוויה בהערות מטופשות רבות נציג שלש מהן: "ספק רב בליבי אם היו הפרסומים רואים אור על ידה או באתרה – לו היה סילמן נענה לכל בקשותיה." (סעיף 27 להכרעת הדין) – ועל זה נאמר "אם לסבתא היו גלגלים היתה אוטובוס" או "ב'אם' אפשר להכניס את כל פריס לבקבוק". בנוסף יש בהערה זאת משום הצביעות, הרי ישנם עיתונים רבים אינם מפרסמים נגד תאגידים עקב תשלומי פרסומות שהם מקבלים מהם, אלו הם כללי העיתונות החופשית.

סעיף 33 להכרעת הדין כותב שמאי בקר: "אם פלוני חנה מספר פעמים ב"אדום – לבן", למשל 2, משך השנים, ולא שילם הדוחות – הפסול הוא  למשרה ציבורית?" – על זה נאמר "מה עניין שמיטה להר סיני" הרי העיתונאית פרסמה הודעות עיקול חשבון למנכ"ל משרד הרווחה על חובות שאינו משלם לרשויות ולא על דוחות חניה.

אמירה מטופשת נוספת של שמאי בקר ניתן לראות בסעיף 39: "פגיעה בעובדי ציבור העושים מלאכתם הקשה – לא תסכון" – ומה על פגיעה בנכים וחסרי ישע, או האם עובדי ניקיון ועובדי קבלן עובדים פחות קשה ומרוויחים יותר כסף מעובדי ציבור. האם דמם מותר יותר מדמם של עובדי הציבור.

סוף דבר

התנהגותו של שמאי בקר בהכרעת הדין מעלה צחנה של רוח פאשיסטית ורמיה כדי להרשיע עיתונאית העובדת קשה להביא לידיעת הציבור עוולות נוראות של רשויות הרווחה לאזרחים טובים. שמאי בקר שימש עלה תאנה לפשעי משרד הרווחה בדרך של ניסיון כושל להשתיק עיתונאים בעידן הסייבר.

שי ניצן – התנהלות חרדתית ואלימה נגד מוחה פוליטי

דצמבר 2015 – בושה לפרקליטות: זוכה 'תוקף' שי ניצן – התיק שהחל בקול רעש גדול ועם בקשה למעצר עד תום ההליכים – הסתיים בזיכוי כמעט מוחלט
אלי שלזינגר יום רביעי ד' טבת תשע"ו 16/12/2015

להורדת הכרעת הדין הקלק כאן

ביהמ"ש זיכה ממרבית העבירות שיוחסו לו, את תושב יצהר שמחה בפני פרקליט המדינה בביתו על הוצאת צווים מנהליים.

תיק הדגל של הפרקליטות מסתיים בקול ענות חלושה: שופטת בית משפט השלום בתל אביב הדסה נאור, זיכתה הבוקר (ד') את אלחנן גרונר, תושב יצהר, מרוב העבירות שיוחסו לו בעקבות הגעתו לביתו של פרקליט המדינה שי ניצן, והרשיעה אותו בעבירה של השגת גבול בלבד.

האירוע בגינו הוגש כתב האישום התרחש לפני למעלה משש שנים. גרונר הגיע לביתו של ניצן, אז המשנה לפרקליט המדינה וראש צוות אכיפת החוק באיו"ש, ומחה בפניו על הוצאת צווי הרחקה מנהליים ללא משפט וללא ראיות, כנגד אחיו ושני חברים נוספים.

לפי כתב האישום גרונר אמר לניצן כי עליו להתבייש בכך שהוא מרחיק יהודים מארץ ישראל, וכשהתבקש לעזוב את המקום אמר "אין שלום לרשעים" והלך.

יממה לאחר מכן נעצר גרונר בביתו בידי עשרות שוטרים והוגש נגדו כתב אישום חמור בגין עבירות איומים והסגת גבול. בצעד נדיר התביעה ביקשה לעצור אותו עד לתום ההליכים נגדו על אף שמדובר במקרה שאינו חמור.

ביהמ"ש שחרר אותו ומאז מתנהל המשפט, במהלכו העיד שי ניצן אשר נחקר ממושכות בידי עו"ד איתמר בן גביר – סנגורו של גרונר.

התביעה תיקנה את כתב האישום מספר פעמים והוסיפה עבירה של העלבת עובד ציבור. לאחר עדותו של ניצן וכחמש שנים לאחר האירוע, ביקשה התביעה להרשיע את גרונר גם בעבירה של פגיעה בפרטיות.

כאמור, היום ניתנה הכרעת הדין בתיק והשופטת זיכתה את גרונר ממרבית העבירות.

לעניין עבירת איומים קבעה השופטת כי האמירות שיוחסו לגרונר בכתב האישום אינן מהוות איום, גם אם היה בהן בכדי להפריע את שלוות נפשו של ניצן.

לעניין עבירת העלבת עובד ציבור קיבלה השופטת את עמדתו של בן גביר וקבעה כי האמירות לא היו עשויות לפגוע בעבודתו של ניצן ובתפקודו כעובד ציבור ולפיכך אין בהן כדי להגיע לכדי עבירה פלילית.

בנוגע לעבירת הפגיעה בפרטיות שביקשה התביעה להוסיף לכתב האישום עם סיום ניהול ההוכחות, קבעה השופטת כי היא מסרבת לקבל את הבקשה אשר צורת הגשתה "מעוררת שאלות מטרידות", כלשון הכרעת הדין.

השופטת ציינה כי בעובדות כתב האישום לא חל יסוד נפשי לעבירה של פגיעה בפרטיות וכי מדובר בתיקון מפתיע שמעורר "שתי שאלות מטרידות". האחת האם ידעה באת כח המאשימה מראש את תוכן תשובתו של ניצן לשאלתה במשפט אך למרות זאת נמנעה מלהעביר את תוכן הדברים להגנה על מנת שתיערך, ושנית, אם שמעה באת כח המאשימה לראשונה את התחושות הרי שמדוע חיכתה שמונה חודשים עד להודעה על בקשתה להרשיע גם בפגיעה בפרטיות.

מתנחל זוכה מאימים על שי ניצן , איתמר לוין , news1 , 17.12.2015
מתנחל זוכה מאימים על שי ניצן , איתמר לוין , news1 , 17.12.2015

פגיעה חמורה בפרטיות: הלמ"ס קונה מידע על אזרחים מחברות הסלולר בניגוד לחוק

פגיעה חמורה בפרטיות: המדינה קונה את המידע שלכם מחברות הסלולר , עומר כביר ואלירן מלכי , 22.11.15 , כלכליסט

מסמך התקשרות של הלמ"ס עם רמי לוי תקשורת חושף כיצד המדינה רוכשת מחברות הסלולר מאגרים של מספרי טלפון ומספרי זהות כדי לאפשר מעקב. הלמ"ס: "פעלנו כחוק"

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) רוכשת בדרך קבע מחברות הטלפון והסלולר מאגרי מידע שבהם משויכים מספרי הטלפון של לקוחותיהן למספרי תעודות הזהות שלהם, תוך פגיעה חמורה בפרטיות הלקוחות, כך חושף "כלכליסט".

דוגמה לכך ניתן לראות בבקשת פטור ממכרז שהגישה הלמ"ס לצורך התקשרות עם חברת הסלולר של רמי לוי. בבקשה נכתב כי הלמ"ס מבקשת לרכוש "קבצים של מספרי טלפון של מנויים" בהיקף של 9,300 שקל בשנה. בדברי ההסבר לבקשה פורט כי הדבר נעשה "לשם איתור נדגמים שלא נמצאו בכתובות המרשם".

בקשת הפטור המדוברת אמנם מתייחסת להתקשרות עם רמי לוי, ואולם ללמ"ס יש התקשרויות דומות עם כל חברות הטלפון והסלולר בישראל, ובראשן בזק, סלקום, פלאפון, גולן טלקום ו־HOT. על פי החוק, לחברות הטלפון אסור להעביר, ובטח שלא למכור, פרטים אישיים של לקוחותיהן לצד שלישי. הלמ"ס מהווה יחידת סמך של משרד ראש הממשלה, ונועדה לאסוף ולנתח מידע סטטיסטי על מדינת ישראל כבסיס מידע למקבלי ההחלטות וכשירות לציבור.

"חברת רמי לוי שיווק השקמה תקשורת היא ספק יחיד, כמו כל חברת טלפון אחרת בתחומה", מוסבר הצורך בפטור ממכרז, "רק לחברת הטלפון איתה התקשרות הלקוחות קיימת אפשרות השיוך בין מספר טלפון ותעודת הזהות. אין גוף במשק שיוכל לקשר בין מספר תעודת הזהות לבין מספר הטלפון, למעט חברת רמי לוי תקשורת שבה מנוי הפרט”.

בתגובה לפניית "כלכליסט", בלמ"ס טענו כי רכישת המידע מחברות הסלולר נעשה לפי החוק. בלשכה טוענים כי הדבר נעשה בהתאם לסעיף 15 בפקודת הסטטיסטיקה, המסמיך את הלמ"ס לקבל מכל גורם מידע שדרוש לצורך השלמת סטטיסטיקה.

ואולם, לדברי היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות עו"ד יהונתן קלינגר, הסעיף המדובר לא מאפשר ללמ"ס לאסוף מידע מסוג זה. "סעיף 15 לפקודת הסטטיסטיקה מדבר על מידע סטטיסטי ולא על מידע מזהה, ולכן הסתמכות עליו לא יכולה להועיל ללמ"ס", הוא הסביר ל"כלכליסט".

"עצם העובדה שההתקשרויות מבוצעות באמצעות פטור ממכרז, כלומר עסקה כלכלית, מראה כי זאת לא הדרך הנכונה", הוסיף קלינגר. "אם יש להם גישה לפי סעיף 15, הם היו יכולים לבוא לרמי לוי ולחייב אותו למסור להם את הנתונים. אם יש להם סמכות בחוק לבקש את המידע – זה אבסורד להניח שהם ישלמו עליו".

קלינגר אמר כי חוק נתוני תקשורת מאפשר לרשויות ממשלתיות לקבל מידע אישי על אזרחים, אבל ציין כי ללמ"ס אין אפשרות להסתמך עליו. לטענתו, "בחוק קבועות כמה רשויות שיכולות לבצע פעולה מסוג זה. הסטטיסטיקאי הממשלתי אינו אחד מהם".

גם לו היה מוסדר הדבר בחוק עדיין יש מקום לבקר את איסוף המידע. נוהג שבמסגרתו חברות פרטיות מוכרות לממשלה פרטים אישיים של לקוחותיהן, מבלי הסכמת ואפילו ידיעת הלקוחות, מהווה פגיעה לא מוצדקת בפרטיותם של אותם לקוחות, שיש להניח שרבים מהם לא ישמחו לדעת שמספר הטלפון האישי שלהם מועבר לידיו של פקיד ממשל. בנוסף, נראה שזה לא ראוי שחברה פרטית תתעשר בזכות מכירת מאגרי מידע של לקוחותיה, בין אם לגורם פרטי אחר ובין אם לרשויות מדינה.

מרמי לוי נמסר בתגובה: "על פי חוק, אנחנו חייבים לתת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים. אני גובה את הסכום שפלאפון מחייבים אותי על משיכת הנתונים מהם. מדובר בסכום של בערך 800 שקל בחודש”.

ממשרד התקשורת לא נמסרה תגובה.

פגיעה חמורה בפרטיות: המדינה קונה את המידע שלכם מחברות הסלולר , עומר כביר ואלירן מלכי , 22.11.15 , כלכליסט

בית שבתאי לוי – פגיעה בפרטיותם וכבודם של משפחות

אוקטובר 2015 – בית שבתאי לוי בחיפה – משרד הרווחה ומוסדותיו מפקירים פרטיותם וכבודם של משפחות: בית שבתי לוי חיפה – שומר מחזיק בקלסר המכיל את כל פסקי הדין וההחלטות שניתנו בדלתיים סגורות בבתי משפט לענייני משפחה ונוער בניגוד לחוק
הטיפול הסוציאלי החולני של משרד הרווחה: בשלב הראשון הוא תולש ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות, ללא ראיות ובקלות יתרה שומר על החיסיון מול ההורים בתואנה כי זה חשוב לטובת הילד. מאידך, התיקים החסויים של המשפחות והילדים מוצגים לעיני כל, לעובדי חברת אבטחה של מוסדות הרווחה, לרבות בית שבתי לוי, והמאבטח מעיין בתיקים אלו, כאילו הוא השופט או ב"כ אחד מבעלי הדין, על מנת לקבל החלטה האם למסור את הילד לאימו, או להשאירו נעול במוסד.

זהו ביזיון שאין כמותו! שלא קיים אפילו במדינות אפילות. זוהי הפרה חוקתית בוטה של חוק כבוד יסוד אדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות, חוק הנוער וחוק בתי משפט לענייני משפחה.
המוסד מהלך אימים על המשפחות, לבל יפצו פיהם, מאחר והם יכולים להשיג כל חוות דעת מומחה נגד המשפחות והילדים, ולקבל אישור של פקידת סעד ובתי משפט, עבור כל חוות דעת, להחריב חיי המשפחה והילדים.
המשפחות הם בני ערובה של הרווחה ומוסדותיה. צפו בסרטון זה כיצד יאן, שומר חברת אבטחה פרטית מעיין בפרוטוקולים חסויים שניתנו בדלתיים סגורות.

תלונה נגד שוטר רס"מ ארתור וסרשטיין בגין חדירה למחשב בניגוד לחוק

ארתור וסרשטיין

יוני 2014 – מדובר בצו חיפוש לקוי למחשב של השופט שמואל מלמד שעל פיו נתבקש רס"מ ארתור וסרשטיין מ.א 1028158 (משטרת ישראל מרחב דן) לחדור למחשב ולהוציא פלטים הקשורים לחקירה.

הצו והמחשב הועברו לרס"מ וסרשטיין ע"י רס"מ ארז אקנין מ.א: 954255 מרחב דן

רס"מ ארתור וסרשטיין פתח את המחשב הוציא את ההארד דיסק מתוך המחשב העתיק אותו העתקת ראי והפיק דו"ח.

חדירה למחשב ע"פ צו חיפוש לא תקין וחיפוש מעבר למה שהתיר הצו, מהווה לא רק פגיעה בכבוד בעל המחשב אלא גם הפרה בוטה של פרטיותו, פגיעה בשמו הטוב, ביזוי צו בית משפט וביזוי חוק סדר דין פלילי (מעצר וחיפוש), ומנוגד לחוק.

להלן תלונה למח"ש שהוגשה נגד רס"מ ארתור וסרשטיין

ינואר 2015

לכבוד:
משרד המשפטים – מח"ש – שלוחת מרכז – תל אביב
טלפון: 03-6899854, 03-6899851
פקס: 03-6899869
בנין מוסקוביץ, רח' השלושה 2, תל אביב
מכובדי,
הנדון: תלונה נגד רס"מ ארתור וסרשטיין מ"א 1028158 בגין חדירה למחשבי בניגוד לחוק

1. שמי ד'…

2. בתאריך 18.06.2014 מסר רס"מ ארז אקנין לרס"מ וסרשטיין את מחשבי לצורך חיפוש (ראה נספח דו"ח חדירה למחשב).

3. בצו החיפוש (ראה נספח) לא צוינו מספר תיק בית משפט ומהות החשד והעילה למתן הצו. צו החיפוש התיר למשטרת ישראל חדירה למחשב והפקת פלטים הקשורים לחקירה.

4. בימים אלו הגיע לידי דו"ח החדירה למחשבי שביצע רס"מ וסרשטיין. נתברר כי רס"מ וסרשטיין הוציא מתוך המחשב את ההארד דיסק כולו הכולל גם קבצים שאינם קשורים לחקירה, והעתיק אותו בשיטת העתקת מראה, וביצע סריקה ועיבוד נתונים כלשהם במידע במחשב.

5. חדירה למחשב ע"פ צו חיפוש לא תקין וחיפוש מעבר למה שהתיר הצו, מהווה לא רק פגיעה בכבודי אלא גם הפרה בוטה של פרטיותי, פגיעה בשמי הטוב, ביזוי צו בית משפט וביזוי חוק סדר דין פלילי (מעצר וחיפוש), ומנוגד לחוק.

6. אבקש לבדוק בדקדקנות האם פעל רס"מ וסרשטיין ע"פ צו החיפוש, כחוק, ללא חריגה מסמכויותיו לרבות החדירה למחשב, הוצאת ההארד מתוכו והעתקתו בשיטת העתקת מראה, סריקת ההארד דיסק, ועיבוד נתונים.

7. נא טיפולכם ועדכונכם.

מצורפים: צו החיפוש, דוחות החדירה למחשב

ד'

צו החיפוש הלקוי – השופט שמואל מלמד

צו החיפוש הלקוי של השופט שמואל מלמד שעל פיו פעל רס"מ ארתור וסרשטיין

רס"מ ארז אקנין מעביר לרס"מ וסרשטיין המחשב עם צו החיפוש הלקוי

רס"מ ארז אקנין מעביר לרס"מ וסרשטיין המחשב עם צו החיפוש הלקוי

רס"מ ארתור וסרשטיין מדווח כי העתיק דיסק שלם ע"פ צו חיפוש לקוי המסמיך להוציא פלטי חקירה בלבד

רס"מ ארתור וסרשטיין מדווח כי העתיק דיסק שלם ע"פ צו חיפוש לקוי המסמיך להוציא פלטי חקירה בלבד

עניתם לסקר אנונימי של הלמ"ס? מישהו יודע את כל הסודות שלכם

עניתם לסקר אנונימי של הלמ"ס? מישהו יודע את כל הסודות שלכם , אמיתי זיו , ינואר 2013 , TheMarker

סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו להגיע לפרטים האישיים של הנסקרים ומצאו דרך לזהות את הנסקר, אף שהסקר אמור להיות אנונימי

 "כמה פעמיים היית נשוי?"; "האם יש לך בעיה בריאותית או פיסית כלשהי?"; "האם הטרידו אותך מינית ב-12 החודשים האחרונים?"; "מה היתה הכנסתך ברוטו מכל מקומות עבודתך בחודש שעבר?" – אלה הן רק חלק מהשאלות האישיות שמופיעות בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכולל מאות שאלות ומשתתפים בו יותר מ-7,000 נסקרים. ההשתתפות היא חובה על פי חוק.

מתברר שטבלאות הסקר המפורסמות באתר הלמ"ס חושפות הרבה יותר מסיכומים סטטיסטיים כלליים. סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב גילו דרך להגיע לפרטים האישיים של הנסקרים, עד לרמה של כל התשובות של משתמש בודד, ואף לזהות את הנסקר (על אף שהסקר אמור להיות אנונימי).

ד"ר ערן טרומר מהאוניברסיטה מספר: "המחקר נערך על ידי הסטודנטים ראזי מוקטרן וגולן סלמן כחלק מסדנה לאבטחת מידע בבית הספר למדעי המחשב של אוניברסיטת תל אביב, בהנחייתי ובהנחיית פרופ' קובי ניסים מאוניברסיטת בן גוריון ובחסות מכון צ'ק פוינט לאבטחת מידע. ניתחנו את הסקר של 2011, ומתוך 7,064 הנסקרים שיחזרנו 1,005 רשומות".

ממצאי הסקר מופיעים באתר הלמ"ס ומאפשרים חיתוכי מידע שונים. הסטודנטים מצאו דרך לתשאל את האתר עד לרמת הנסקר הבודד. טרומר: "הראינו שבתשאול מתוחכם אפשר להסיק ולשחזר את התשובות לשאלונים כפי שניתנו על ידי הנסקרים, עד לקבלת פרופיל מלא. על בסיס פרופיל התשובות של נסקר אפשר לעתים גם לאתר את האדם. הסטודנטים הצליחו לזהות ולהגיע אל אחת הנסקרות, והיא אישרה שאכן השתתפה בסקר ואת דיוק התשובות ששיחזרו. מי שיש בידיו מאגרי מידע נוספים יוכל לבצע הצלבות ולזהות נסקרים בקלות".

הלמ"ס: "לומדים את הדו"ח לעומק"

טרומר קושר את הדברים גם לדיון האקטואלי במאגר הביומטרי שמקימה המדינה, ושפעילים רבים טוענים כי המידע שבו עשוי לדלוף: "פיילוט המאגר הביומטרי כלל אינו כולל מדד של השמירה על פרטיות האזרחים. להבנתי, לא ריאלי לשמור על סודיות המאגר ולמנוע שימוש לרעה לאורך זמן".

מהלשכה נמסר בתגובה: "הלמ"ס לומדת לעומק את הדו"ח ואת השלכותיו על עבודתה בעתיד. יצוין כי הלמ"ס פועלת בנחרצות על פי פקודת הסטטיסטיקה למנוע חשיפה או זיהוי של פרטים בסקרים שהיא עורכת, ותפעל כך גם בעתיד. לגופו של עניין, הדילמה העומדת בפני כל הלשכות היא כיצד לאפשר למשתמשים השונים גישה למידע מקיף ככל האפשר, בד בבד עם החובה על שמירת הסודיות הסטטיסטית.

"בישראל, כמו בלשכות סטטיסטיות בעולם, אומצה גישה המאפשרת לחוקרים, למקבלי החלטות ולציבור גישה לנתונים הנאספים בסקרים, תוך שמירה קפדנית על הסודיות הסטטיסטית. האישור לשחרר קובצי פרט לא מזוהים נעשה בלמ"ס רק לאחר בדיקה קפדנית של רמת הסיכון לזיהוי הפרט, שהוא כמעט בלתי אפשרי. במחקר המדובר הצליחו החוקרים להרכיב רשומות של יחידים שבהן הזיהוי התבסס על היכרות מקרית אישית של אחד החוקרים עם הנדגמת, שלא הביעה התנגדות לחשוף את זהותה ואף את תמונתה. היות שהלמ"ס רואה בחומרה שימוש כגון זה בנתונים, אנחנו נפעל בהקדם למניעתו".

מפניות של חברות תקשורת ל-TheMarker עולה עוד כי ללמ"ס מאגר נרחב של מספרי טלפון. מאז 2004 פונה הלשכה לכל חברות התקשורת, שולחת להן קובץ עם מספרי תעודת זהות של אזרחי ישראל ודורשת כי החברה תצמיד לכל מספר תעודת זהות מספר טלפון. בקשות המידע הן לכ-100 אלף מספרי טלפון בשנה, והמספרים נשמרים אצל הלשכה. מטרת איסוף מספרי הטלפון היא ביצוע סקרים טלפוניים, כפי שמסביר אריה אהרון, סמנכ"ל משאבי אנוש בלמ"ס: "הנהוג קיים מאז 2004, והוא מאפשר לנו לפנות לאנשים טלפונית לסקרים במקום לשלוח סוקר לשטח. זהו חיסכון אדיר בעלויות. בעבר נבדק הנושא גם על ידי מבקר המדינה. המאגר מאובטח על פי חוק ומבטיח סודיות מלאה. עד עתה כל ספקיות התקשורת שקיבלו את הבקשה העבירו את הנתונים לאחר שבדקו את החוק". אהרון אישר שתמורת העברת המידע מקבלות חברות התקשורת תשלום מהלמ"ס.

עניתם לסקר אנונימי של הלמ"ס? מישהו יודע את כל הסודות שלכם , אמיתי זיו , ינואר 2013 , TheMarker