רשויות הרווחה רצחו את האמא עדן רכטר

02.07.2017 – עושים צהריים עם יעל דן , עו"ד יוסי נקר, ועפרה ענקרי – מותה הטראגי של האמא עדן רכטר שנרדפה ע"י עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה עפולה. סוף טראגי הוא סיפורה של האמא עדן רכטר שנלחמה נגד רשויות הרווחה בעפולה שרצו להוציא את ילדיה מהבית. הילדים הוצאו בעבר מהבית בכפיה בניגוד לרצונם ובניגוד לרצון האם, עקב עלילות ומעללי העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה עפולה כי הילדים אינם מטופלים כראוי.
התסקירים וחוות דעת שמציגות העובדות הסוציאליות נגד המשפחה פוגעות באדם כאילו עומד הוא במטווח ונורה על ידי מילים. חיצי רעל של "חוסר מסוגלות הורית" , "חוסר תובנה" , ועוד כהנה וכהנה ביטויים מזויעים שפיתחו העובדות הסוציאליות במהלך השנים לניפוץ התא המשפחתי.

 

עדן רכטר במחאה על לקיחת ילדיה ע"י לשכת הרווחה עפולה

עדן רכטר - אני אמא שכולה לילד חיעדן רכטר

מודעות פרסומת

סיפורה הטראגי המזעזע של אם שאושפזה בכפיה:"אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד. אף אחד אינו מוגן"

סיפורה הטראגי המזעזע של אם שאושפזה בכפיה:"אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד. אף אחד אינו מוגן" , עופרה ענקרי , 02.01.2016 , חדשות השרון

תושייתה של מיכל הובילה אותה לכתיבת פוסט בפייסבוק, בו סיפרה על התקרית עם הגננת של בנה אשר בעקבותיה אושפזה בכפייה ב"בית החולים הפסיכיאטרי גהה" .כך בעצם נחשפתי לסיפורה והרגשתי חובה להגיע אליה הביתה ולראיין אותה.

מיכל, בת 36 אימא לשלושה ילדים מהעיר פתח תקווה, גרושה כחמש שנים ומגדלת את ילדיה באהבה ודאגה רבה. אישה חזקה היא מיכל ומאוד ממוקדת ועניינית, חייכנית עם עיניים חכמות וטובות. ישבתי אצלה בסלון והתרשמתי מילדיה הטובים והשמחים ומהחיבור מלא האהבה ביניהם.

מיום שהתגרשה היא מטופלת במשרד הרווחה בעיר פתח תקווה, כשהעזרה העיקרית לה היא זקוקה, היא הנחה בתשלום למועדונית ולצהרונים העירוניים. מיכל מתפקדת ומגדלת את ילדיה באחריות רבה ומעולם לא היו לה בעיות עם משרד הרווחה. לאורך השנים מיום גירושיה, דאגה תמיד עו"ס המשפחה לברכה, ולומר לה שהיא אימא חזקה וטובה.

בשנת 1984- "מבצע משה" עלתה מיכל עם משפחתה לארץ ישראל מאתיופיה. הוריה התגרשו כשהייתה קטנה ואביה שנותר באתיופיה, חי כל השנים עם ידיעה שגויה שבתו נפטרה במהלך המסע לארץ ישראל. בשנת 1991 עלה אביה לארץ ישראל ונוצרה הזדמנות לאיחוד משפחות מרגש. תשע שנים לאחר עלייתו נפטר האב, ונחמתה של מיכל היא בסגירת מעגל.

לא פשוט לעזוב מדינה בה נולדת, ולעלות למדינה חדשה עם שפה חדשה ומנטאליות שונה. ההתאקלמות הייתה קשה בעיקר למבוגרים, וכך גם לאמה היא מספרת. ייתכן מאוד שבשל המעבר החד ופרידת האם ממולדתה ומשפחתה, חלה הידרדרות מסוימת במצב רוחה של האם, והיא נשלחה לאבחון. האימא, ללא ידיעת השפה העברית, עולה חדשה בארץ זרה עם מנטאליות שרחוקה ממה שידעה באתיופיה, לא יכלה להביע את עצמה. הוחלט שהאימא סובלת מקושי נפשי כלשהו, ומאז בעצם היא מתויגת ונחרץ גורלה.

בתאריך 26.11.15 יום ה'(התאריך חרוט במוחה של מיכל) מספרת כי לקחה יום חופש מהעבודה כדי להתכונן ולהתארגן לקראת אירוע משפחתי. היא החליטה להוציא את ילדיה לפניי תום יום הלימודים, כדי ליהנות מזמן איכות עימם, ולהתארגן בנחת לקראת האירוע המשפחתי הגדול.

מיכל אספה את בתה מבית הספר, ומשם פסעו שתיהן אל גן הילדים כדי לקחת את בנה הצעיר וללכת הביתה. סייעת הגן מסרה לה את בנה, אך לפני לכתה עימו, ביקשה הסייעת את חתימת האם על טופס יציאה. מיכל נדהמה ושאלה את הסייעת מדוע ועל מה עליי לחתום?"אני אימא שלו!"..

הסייעת השיבה שזה החוק וההוראה של משרד החינוך. בסיום הדיאלוג הקצר, פנתה מיכל ללכת עם ילדיה להמשך דרכה, אך התערבותה של הגננת עצרה בעדה. לדבריה: הגננת יצאה אליה ומשכה את בנה אל בין זרועותיה.. מתוך אינסטינקט אימהי סטרה לגננת ומשכה בחולצתה ,ובשל כך כפי הנראה הגננת נשרטה בפניה וחולצתה נקרעה.

הגננת הגיבה בשאגות וכינתה אותה "פרא אדם" "קרעת אותי לגזרים" "תראי מה עשית לי", ותוך כדי השתוללות כשהילד אחוז בזרועותיה, מיהרה הגננת אל הגן ונעלה במהירות את השער, תוך שהיא מאיימת שתזמין לה משטרה.

מיכל טוענת שהגננת לא הסבירה לה שהחוק מחייב חתימה ומעבר לכך ההתנפלות של הגננת הייתה כל כך מהירה ואגרסיבית, שלא היה זמן לדבר. "נותרתי עומדת מול שער הגן, בוכה וצועקת לאלוהים, כשלצידי בתי הקטנה והמבוהלת שהייתה עדה למחזה הנוראי. כל אותו הזמן היה השומר של הגן עד למחזה, אך בחר לא להתערב, וצפה בדממה.

זמן קצר לאחר מכן הגיעה ניידת המשטרה וביקשו ממיכל לדאוג לסידור לילדים כדי שתוכל להתלוות אליהם לתחנת המשטרה בפ"ת. בהגיעם למשטרה, הורו לה השוטרים בתנועת יד מזלזלת, להיכנס לתא המעצר. לכך סירבה מיכל בתוקף "מדוע אני צריכה להיכנס לתא המעצר? אני לא פושעת", היא צעקה. "על גופתי המתה אכנס לתא מעצר", והמהומה החלה. "הקשיתי על השוטרים", היא מספרת" וממשקל 50 ק"ג נהייתי 100 ק"ג. לא הרבצתי ולא קיללתי, רק בכיתי מהפחד ובגלל הלחץ נכנסתי מתחת לשולחן כדי שיעזבו אותי וזרקתי מילים ומשפטים כדי שיניחו לי, אבל זה לא עזר. הם היו נעולים להכניסני לתא המעצר. מעולם לא נעצרתי, ואין לי עבר פלילי. השוטרים לא היו קשובים אליי, ולא נענו לבקשתי לספר את שאירע". סיטואציה זו גרמה לשוטרים לאזוק את מיכל בידיה, ולהובילה לבית החולים הפסיכיאטרי "גהה".

האם היה לשוטרים צו אשפוז מבית המשפט?

"לא היה להם. בעקבות סירובי להיכנס לתא המעצר, והמהומה שהקמתי במקום, הם גררו אותי בכוח לבית החולים הפסיכיאטרי-גהה. זה הרגיש לי כמו הוצאה להורג".

בפגישה עם הפסיכיאטר בחדר המיון, תיארה בפניו את אשר אירע עם הגננת ובתחנת המשטרה. השוטרים שנכחו בפגישה דיווחו על התנהגות חריגה ובילתי נורמטיבית. במעמד זה הודיע לה הפסיכיאטר כי תישאר להשגחה ללילה אחד מהחשש שהיא עלולה להזיק לעצמה ולילדיה. היא נדרשה לבלוע כדור הרגעה, ואוימה שאם לא תבלע את הכדור, הם יאלצו לקשור אותה ולתת לה זריקה, או לדחוף לה את הכדור בכוח.

מיכל, מספרת על תופעות לוואי קשות מאוד מהכדור, על תחושה של איבוד שפיות, איבוד תאבון, עיוות ונפיחות חמורה בפניה.הנפיחות בפניה נמשכה מס' ימים. למחרת בבוקר(יום ו') פנתה מיכל לחדר הקבלה וביקשה להיפגש עם הרופא שאשפז אותה ללילה אחד בלבד והתשובה שקיבלה מהאחיות היא שאין רופא בשישי ובשבת ולכן את נשארת לישון כאן. ביום א' שוב פנתה מיכל אל הרופא שאשפז אותה, וביקשה להשתחרר הביתה. תשובתו הייתה כי החליט להשאירה להסתכלות למשך שבעה ימים וטרח להסביר לה שמצבה לא טוב, ושהיא שומעת קולות ושלא משנה מה היה, לכל דבר יש לך הסבר ותירוץ. 'החלטתי שאת מאושפזת בכפייה! ואת חייבת לבלוע את הכדורים שינתנו לך'.

האם התקיימה ועדה פנימית בגהה לגבייך?

"כן. התקיימה וועדה פנימית שבה ההמלצה הייתה להאריך את אשפוזי לעשרה ימים עד שבועיים. ועדה פנימית בגהה מתקיימת אחת לשבוע ביום ג' בלבד".

איך הגבת להמלצה להאריך את אשפוזך?

"מייד יצרתי קשר עם הגורמים החיצוניים שתמכו בי בעקבות הפרסום שלי בפייסבוק. ביניהם עו"ד מעמותת טבקה, עו"ד מסיוע משפטי, ועו"ד מזי טזזי מהעדה האתיופית שסייעה לי רבות. הרעש החיצוני הוביל ללחץ כבד על בי"ח גהה, ובזכות כך אישרו לי ערעור חריג בבית החולים שלוותה".

במהלך יום א' הגיעו לבקרה המנהלת שמעסיקה אותה בגן הילדים, ואב ילדיה. שניהם המכירים אותה היטב, הביעו תדהמה ותרעומת על אשפוזה בכפייה. ראוי לציין את טיפולו המסור של האב בילדיהם 24/7 בימים בהם הייתה מאושפזת. בביקור זה סיפר לה אב ילדיה כי מתוכננת להתקיים ועדה בימים הקרובים במשרד הרווחה פ"ת, בה ידונו על גורל ילדיהם. פקידות הסעד שכה חוששות לכאורה לגורל הילדים הצעירים, דאגו למהר ולהניף את הדגל המפורסם שלהן עם הסלוגן "טובת הילד".

בו ברגע שמיכל שמעה את הבשורה, והבינה שגורל ילדיה תלוי בה, היא החליטה לפרוץ עם סיפורה דרך הפייסבוק ,ופנתה לדף -"אתיופיה הקטנה", וביקשה את עזרתם המהירה. "רציתי שישמעו אותי ושמישהו יציל אותי ואת ילדיי. הם כל עולמי ואהבתי!".

הפוסט המרגש הפך במהירות לויראלי עם מאות שיתופים, והמוני אזרחים דאגניים שביקשו לעזור.

"אתיופיה הקטנה" הם שהובילו להצטרפותם של אנשים חשובים בעלי מעמד שנלחמו בתקיפות על גורל ילדיה וקהל עצום של אזרחים שתמכו והביעו את זעמם, ועטפו אותה בחגורת הגנה.

בתאריך 2.12.15 התקיימה וועדה במשרד הרווחה פ"ת בה השתתפו בין היתר הגננת של בנה, עו"ס המשפחה עו"ד ועוד…חוות הדעת מפי הגננת ומפי עו"ס המשפחה, היו טובות ומלאות שבחים. ספק רב אם השבחים להם זכתה מיכל, היו נאמרים במעמד בו לא היו משתתפים אנשים חזקים בעלי מעמד והשפעה שאינם שייכים למערכת הרווחה. "אין לי ספק שהבאזז התקשורתי הגדול והגעתם של אזרחים רבים לבניין משרד הרווחה ביום הוועדה, הייתה משמעותית ובעלת משקל". בוועדה קריטית זו מיכל לא השתתפה משום שעדיין הייתה מאושפזת..מזל ונס גדול שהיה מי שעמד על זכויותיה וזכות ילדיה.

האם חשת התנכלות כלשהי בעבר כלפייך, מצד חברים, שכנים, משפחה?

"כן. ידוע לי בוודאות על דיווח כוזב מלפניי חצי שנה של קרובת משפחה שפנתה למשרד הרווחה וטענה שנעלמתי. לדעתי היא התנכלה לי בעקבות ניתוקי ממנה קודם לכן. בשל כך הגיעו אליי במפתיע צוות עו"ס לביקור בית, ומצאו שהכול תקין ואין אמת בדיווח".

שעתיים מלאות ישבתי לצד מיכל והקשבתי לה. התבוננתי באישה התבונתית עם העיניים החכמות והקשבתי לייסורים שפקדו אותה "אני ילדת רווחה", היא מספרת. "גדלתי בפנימיות בגלל קשיי קליטה שאפיינו את העולים החדשים, והפתרון הקל היה להוציא את ילדיי העולים לפנימיות. כך היה כבר אז וכך נהוג גם היום. מפרידים בין ילדים להורים בגלל קשיים ועוני. מכעיס אותי שמשייכים את המשבר הנפשי שחוותה אמי בהיותה עולה חדשה ומלבישים עלי מחלה לכאורה אורגנית. זה מצב בלתי נסבל ולא ייתכן שבכזאת קלות הובילו אותי לתהום כשכל זה נעשה בשם החוק ובחסות החוק. אני אישה בריאה ומעולם לא טופלתי בכדורים פסיכיאטריים. מעולם לא עלה חשד או חשש כלשהו לגבי מצבי הנפשי. צלבו אותי והכתימו את שמי הטוב, הרסו לי את סדר החיים. אני באה ממקום של להפריח ילדים ואני מרגישה נבגדת ע"י המדינה אותה שירתי בכבוד. השייכות שלי למדינה עמוקה, נטעתי בה שורשים ועצים. אך המדינה משקה את העץ בזפת, ומצפה שהוא יצמח".

עוד היא אומרת שקיימת סבירות גבוהה לכאורה בין הדיווח הכוזב של קרובת משפחתה, ובין מצב בריאותה של אמה. "אני חושדת שהחומרים הללו הועברו למשטרת ישראל ע"י משרד הרווחה, והועברו לבית החולים גהה. חיטטו לי בחיים כדי לאחוז בדבר שאין לו משענת, כדי לתפור לי תיק רפואי. אם זה קרה לי בכזאת קלות,זה יכול לקרות לכל אחד. אף אחד אינו מוגן!".

היא מבטיחה לי ולכולם שהיא לא תתמוטט. "אני אפיץ את אהבתי בכל דרך. אדאג לאוכלוסיה המבוגרת, ואפקח את עיניהם של החלשים והתמימים. אני אמצא את הדרך כדי לספר על החוויה הקשה שעברתי, וזאת כדי שמקרים כאלה לא יקרו שוב לעולם".

ח"כ לשעבר ועורכת הדין-פנינה תמנו שטה שהייתה מעורבת בנושא מסרה:"נושא האשפוזים הכפויים הם דיני נפשות. חייב שיהיה פיקוח מוגבר בייחוד כשמדובר באשפוז כפוי שנעשה לבקשת משטרת ישראל, רווחה או משרד הבריאות. אני מקווה שהמקרה של מיכל יבדק על ידי צוות בדיקה במשרד הבריאות, ושיוסקו המסקנות לבירור המיקרה. כך או כך, ראיתי לנכון לפנות למפקחת הארצית של בריאות הנפש, מיד עם היוודע לי המקרה של מיכל בזמן אשפוזה. על פניו המקרה והשתלשלותו תמוהים ומעלים שאלות קשות על הקלות הבלתי נסבלת, והמהירות שאדם נורמטיבי יכול למצוא את עצמו במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש בעל כורחו. מדובר בדיני נפשות, ומשכך יש לבדוק את הוראות החוק המאפשרות הוצאת צו אישפוז בכפייה על ידי המערכות, ולבדוק ראוי שיש מסננת ופיקוח ראויים, בטרם מוצא צו שכזה. אני מתכוונת לפנות לחברי כנסת ממפלגתי בכדי שיתקיים דיון בנושא לבחינת הוראות החוק, ואם צריך לדאוג שיוגשו תיקונים לחוק בכדי להגן על זכויות בסיסיות של אזרחים, לצד אפשרות אשפוז למי שצריך."

תגובת דובר עיריית פתח תקווה, חזי חקאק: "עקב צנעת הפרט, לא ניתן למסור מידע, אך ברצוננו להבהיר כי הילדים לא הוצאו מביתם, אלא נמצאים בחזקת המשפחה. תפיסת העבודה של האגף לשירותי רווחה ובריאות היא לשמור על הילדים בסביבת המשפחה כל זמן והם מוגנים ומטופלים כהלכה. תפקידנו הוא להגן על הילדים, ולכן כל החלטה שתתקבל תהיה כשטובתם מונחת לנגד עיני אנשי המקצוע.

נושא המעצר והאשפוז בכפייה אינו באחריות העירייה, אלא באחריות משטרת ישראל ומשרד הבריאות בלבד, והעירייה אינה צד בכך".

תגובת משרד הבריאות:"מפאת חיסיון רפואי לא ניתן להתייחס למקרה הספציפי. בהתאם לחוק, פסיכיאטר מחוזי ראשי להורות על בדיקה כפויה של אדם במקרים הבאים:

בדיקה כפויה דחופה

6. (א) פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו בפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה:

(1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;

(2) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי;

(3) הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר.

בהתאם לתוצאות הבדיקה רשאי הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז בכפיה, כדלהלן:

הוראת אשפוז כפוי ותקפה

9. (א) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 6(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב כי יובא לבית החולים וכי יאושפז בו בדחיפות.

(ב) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 7(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב על הבאתו לבית החולים ועל אשפוזו בו.

(ג) הוראת אשפוז לפי סעיף קטן (א) או (ב) (בחוק זה – הוראת אשפוז), תהיה בתוקף במשך עשרה ימים מיום נתינתה".

דובר המשטרה, זיוון פריידן מסר בתגובה:"ללא קשר לפניה, איננו נוהגים להתייחס לנושאים העוסקים בצנעת הפרט. שוטרי משטרת ישראל פועלים עפ״י חוק ובשלב החקירה מציגים את ממצאיהם בפני התביעה והרשות השופטת כאשר הם נדרשים לכך".

אליאס אינברם, איש תקשורת ומרצה חברתי ומי שפירסם את הסיפור בדף הפייסבוק שלו, התייחס לארוע הקשה :"מהירות ההפניה של גורמי האכיפה, את מיכל, לפסיכיאטר הן תופעות של דעות קדומות, שכל התנהגות או התנגדות לכאורה יכולה להתפס "כמחלה"- לראיה, עם פירסום דבר המקרה ברשת החברתית, הוועדה המחוזית התכנסה במהירות ושיחררה את מיכל מהאישפוז הכפוי. כך גם לגבי הפניית תלמידים יוצאי אתיופיה לחינוך מיוחד, או אישפוזים למיניהם בגלל כישורי אבחנה לקויות או חסכים של המאבחנים. הדרך עוד ארוכה עד להחלמת חלקים מסויימים בחברה הישראלית, בעיקר בקרב מקבלי החלטות מהנגע הזה.יש תקווה!".

שיחה עם עופרה ענקרי על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מהבית

פברואר 2015 – רדיו ללא הפסקה – 103 FM – דנה ספקטור ורן שריג – הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבית הוריהם – "תינוק בן שבועיים נלקח מאמו!"
עפרה ענקרי, פעילה חברתית למען זכויות הילדים ואם לשלושה ילדים בעצמה, מספרת על המקרים שבהם נתקלה – "אני מקבלת טלפונים מכל הארץ עם פניות של אימהות שלקחו להם את התינוק".
עפרה ענקרי, פעילה חברתית למען זכויות הילדים ואם לשלושה ילדים בעצמה, מספרת על המקרים שבהם נתקלה – "אני מקבלת טלפונים מכל הארץ עם פניות של אימהות שלקחו להם את התינוק".
דנה ספקטור-שריג: אצלנו זה התחיל כשפגשנו אישה צעירה שלקחו לה את הילדים. בחורה מקסימה. אין שום כוח בעולם שהיה גורם לנו להאמין שהאישה הזו אמא לא טובה לילדיה, שום סיבה. ובכל זאת לקחו לה את הילדים.
רן ספקטור-שריג: סתם תהיה בסיסית. מי שם בן אדם אחד כשופט לקחת ילד ממישהו אחר? מי קובע את זה ואיך? לאורך השנה ויותר שאנו עושים את התוכנית, יש לנו חשש שגם לנו אפשר לקחת את הילדים.
דנה ספקטור-שריג: יש כאן משהו מבהיל, שמישהו יכול להסתכל עלי מהצד ויכול להחליט שכל ההתנהגות שלי "המשוגעת", אפשר לקחת לי את הילדים, וזהו. יקחו. זה מפחיד.
אתה יכול לתכנן את התכנונים הכי מושלמים לילד, וזה אף פעם לא קורה, יכול לבוא מישהו מבחוץ ולהגיד 'אתה לא הורה מספיק טוב'.
במהלך השנה האחרונה קיבלנו סדרה של עדויות על קלות בהוצאת ילדים מבתיהם. למה הרווחה לא מודה, כמו כל מערכת, שיש טעויות?
עופרה ענקרי: כל העניין התחיל לפני כשלוש שנים, כשהתוודעתי לסיפורה של אם חד הורית שבנה נלקח ממנה לפני שלוש שנים כשהוא היה בן שנתיים. היא יצאה בפרסום ענק בפייסבוק, אני התוודעתי לסיפור הזה ומאז בעצם הפכתי להיות פעילה חברתית למען זכויות ילדים והורים מול הרווחה.
לקחו לאמא ילד מהמיטה בכל מיני טענות שהיא לא כשירה, וכל מיני טענות, כשבסופו של דבר הילד שלה חזר לפני חודש.
הטענות של הרווחה היו שהיא אמא לא מספיק טובה, שהיא לא עובדת, העלילו עליה שהיא מסוממת. זה קורה דרך הלשנות של שכנים, שמשהו לא נראה להם בהתנהגות, או אמא שפונה למשרד הרווחה ומבקשת עזרה ואז היא הופכת להיות קורבן על לא עוול בכפה. האם פונה לרווחה מתוך כוונה לקבל סיוע, ולא מעלה על דעתה שהרווחה תפגע בה. בפועל זה מה שקורה.
במהלך שנת 2014 הצלתי שני ילדים מכפר סבא, כשבסופו של דבר הצגנו בפני השופטת מסמכים שהועלמו מפניה על ידי הרווחה, הגשנו את זה לפני הוצאתם מהבית, והשופטת פסקה שהילדה נשארת בבית. זה אומר שכל המהלך היה שגוי מלכתחילה, כשהרצון של הרווחה היה להוציא את הילדה לפנימיה טיפולית, כשמדובר בילדה מחוננת. אמנם יש לילדה קשיים כי היא גדלה ללא אבא, האמא חד הורית.
זה סחר בבני אדם, כיוון שהפנימיות מופרטות. המדינה משלמת כ- 17,000 ש"ח לחודש על כל ילד שיוצא למרכז חירום, מדובר בהון עתק, כשבסכום זה אפשר לטפל בילד בתוך הקהילה. מדובר בילדים רכים, בתינוקות.
במקרה השני היה של תינוק בן שבועיים שנעקר ונלקח מאמא שלו בבית יולדות מצפון הארץ. הטענה היתה שלאמא היתה בעיה בריאותית בעברה. עיכבו את האמא ואת התינוק שבועיים בבית החולים כשהתינוק לא עבר ברית מילאה אפילו, ולאחר שבועיים הרווחה העלימה את התינוק.
העברתי את זה מיד לטיפול עורכת דין. תוך שבועיים עורכת הדין החזירה את התינוק לאמו, לשד אמו, מה שנקרא. תינוק יונק. סוף טוב.

הילדים שלכם הם אך ורק שלכם ולאף אדם בעולם הזה אין זכות עליהם – מאמר מאת עופרה ענקרי

עופרה ענקרי
עופרה ענקרי

הילדים שלכם הם אך ורק שלכם ולאף אדם בעולם הזה אין זכות עליהם  – עופרה ענקרי 17.06.2014 – בני אדם בעליי מקצוע שהשתן עלה להם לראש, הפכו להיות אויבי העם, אויבי האימהות הגרושות והחד הוריות והשתן עלה להם כל כך חזק למח שנדמה להם שהם ורק הם מכירים את התורה והם ורק הם המציאו את הגלגל את אמא שלי עליה השלום חיתנו בגיל 15 ובגיל 16 הפכה לראשונה להיות אמא. מאז עברו שישים שנה.

הזמן ההוא היה קשה ודל אמצעים. לא היה שפע של מזון והפרוטה למחייה רצויה לא הייתה מצויה בכיסם של האנשים.

אבל עובדה היא שאנשים התחתנו מאוד צעירים והקימו משפחה עניפה מגיל מאוד מאוד צעיר ואף אחד לא איים לקחת להם את הילדים מהבית לשום מקום.

אני נולדתי ב 1965. גם אז המצב הכלכלי היה קשה ולא היה דיי כסף לרכישת בגדים ונעליים, שלא נדבר על צעצועים, ספרים,או חוגים. לא היה כסף ואת המעט שהיה השקיעו במזון ובתשלומים שוטפים כגון: חשמל,מים,גז…וכו'…

גדלתי בעיירת פיתוח ששמה מגדיאל. חור נידח שכוח אל שאיש לא שמע עליו.

מגדיאל? איפה זה???

מגדיאל שלי הייתה יפה וירוקה ועמוסה בפרדסים ושדות ומלאה שפע פרי העץ ופרי האדמה שמהם נהגתי לאכול לשובע. טרי טרי מהעץ ומהאדמה.

גדלתי וחייתי חיי צנע ומעולם לא חשתי רעב או צמא או קינאה תהומית כלפיי משפחות שחיו טיפונת טוב יותר מאיתנו. החיים היו הרבה יותר שקטים ובילתי מאיימים.

רוב המשפחות בשכונה היו משפחות מרובות ילדים,שזה אומר משפחות מרובות שמחה וצהלה. עם כל כמה שהיה קשה ודחוק בכיס, אבל הלב…הלב היה שמח. כי ילדים זה שמחה ומשפחה גדולה זה אושר גדול.

בגדים ונעליים נהגו להעביר מהגדול לקטן…כל פריט לבוש נוצל עד תום,ומעולם לא העירו לנו על כך,ומעולם לא נרשמנו בפנקס שחור של פקידת סעד שאנו ילדים עניים הלובשים בגדים ישנים ונועלים נעליים מעט מרופטות.

וכך גדלנו לתפארת המשפחה והשכונה ולתפארת המדינה. ילדים עניים אומנם אך מלאי חיוך ובריאים פיזית ונפשית.

וראו זה פלא. אחי הבכור שנולד לעוני וחיי קוצים ודרדרים…מחזיק בתואר עורך דין. אותו כנ'ל אחי הצעיר שמחזיק בשניי תארים, עיתונאי ועורך דין. עוני עוני…והעגלה נוסעת באין מפריע.

והיום מה? היום החיים הם גיהנום. בני אדם הפכו להיות הגיהנום בהתגלמותו.

בני אדם בעליי מקצוע שהשתן עלה להם לראש,הפכו להיות אויבי העם, אויבי האימהות הגרושות והחד הוריות,והשתן עלה להם כל כך חזק למח שנדמה להם שהם ורק הם מכירים את התורה והם ורק הם המציאו את הגלגל.

הלווו הלוווו אני קוראת לכם מכאן,להוריד מהר את הרגל מהגז ואת האצבע השלופה מההדק. עם כל הכבוד לתואר אקדמאי…זה עדיין ובשום פנים ואופן לא נותן לכם את הלגיטימציה לחטוף ילדים ותינוקות מהוריהם ומשפחתם.

כדי להיות הורה למופת,לא נידרש שום תואר וגם לא קורס מזורז.

הורות/אימהות קיימת במהות שלנו. מהות של נתינה ודאגה. אימהות נוצרת מהרחם המפעפע,ומהנשמה הרכה והאוהבת.
כל זה לא שייך למזון ולא שייך לביגוד והנעלה ולא לחוגים או טיולים ברחביי המדינה. להזכירכם…גדלנו בלי כל התופינים הללו וגדלנו מצוין.

תסתכלו עליי. ילדת עוני מעיירת פיתוח 1965. מה חסר לי? וגם אם חסר משהו,זה נורא כל כך? הקשיבו לי, קיראו אותי. אני נשמעת או נקראת כילדה עשוקת ילדות ומוכה עד עפר? ואגב מכות…להזכירכם שפעם נהגו לחנך ע'י מכות. כנאמר: חוסך שבטו שונא בנו. כשלימדו תורה בחדר, הרבי נהג להפליק לילד בכדיי שיתרכז ויהיה ממושמע. אז שלא יובן שלא כהלכה כאילו שאני תומכת בלהחטיף חלעות לילדים, אבל היום אבוי להורה שיחשוק להחטיף חלעה לילד שעלה לו על העצבים וזה קורה לכל הורה שהילד מעצבן ומוציא את הדעת לריצפה, מייד תקפוץ פקידת הסעד ותתייג את ההורה כהורה מכה ומתעלל וכמובן כמובן תיפתח להורה תלונה במשטרה,והדרך לבית המשפט כל כך קצרה עם תסקיר של סרט אימה ובהמלצה דחופה להוצאת הילד מהבית עד להודעה לא חדשה.

ועכשיו לכו תתמודדו עם הסטנדרטים החדשים/ישנים שהמציאו פקידות הסעד כשעל כל זה מדובר בילדיכם הפרטיים שלכם, יציר רקמותיכם ודמכם, מתנת האלוהים שניתנה רק לכם ועל המתנה הבלעדית הזו קמה פקידת הסעד ומאיימת.

לי נמאס מהמצב הקטסטרופלי הזה.
לי נמאסה הידיעה שחוטפים בכח ילדים מאימם ומשפחתם.
לי נמאס שתולשים תינוקות יונקים משד אימם.
מי לעזאזל נתן לכן פקידות הסעד את הזכות לעקור ילד/תינוק מחיק אימו יולדתו?
מי לעזאזל נתן לכן את הזכות להשתלט לאנשים על החיים ולחדור להם לפרטיות האינטימית והמשפחתית שלהם?
מי אתן בכלל שתקבעו מה הם הסטנדרטים הנכונים לגדל ילד? על פי אלו אמות מידה נקבעו הסטנדרטים הללו?
תינוק אשר גדל ברחם אימו תשעה חודשים דם מדמה בשר מבשרה.
גבירותיי ורבותיי…
הילדים שלכם הם אך ורק שלכם ולאף אדם בעולם הזה אין זכות עליו. זכות היוצרים הינו שלכם ושל בורא העולם בלבד!

חטיפת ילדים הינו פשע נתעב שעליו יש לתת את הדין!!!
ילדים נולדו להוריהם ושייכים אך ורק להוריהם ולא למדינת ישראל!!!

ולעתיד טוב יותר וחזק יותר, חזקו את האימהות והמשפחות בתוך הקהילה ולא מחוצה לה.
הילדים של היום הם ההורים של המחר. אז תנו לגדול בשקט!

תודה רבה.
שלכם
עופרה ענקרי

החיים הם כמו גלגל מסתובב | מאת עופרה ענקרי – על דרכי הרמיה של העו"סיות במחלקות הרווחה

עפרה ענקרי - להציל את הילדים

החיים הם כמו גלגל מסתובב , מאת עופרה ענקרי  , יוני 2014  , השרון פוסט

כל אדם בעולם זקוק לתשומת לב ואוזן קשבת. כל אדם בעולם סוחב צרות וקשיים כאלה ואחרים. כל אדם זקוק לאהבה וליטוף. כל אדם זקוק לידיעה שהולכים איתו ומסייעים לו בקשייו וצרותיו. כל אדם זקוק לתת אמון כלפיי מי שמציג עצמו כמסייע. כל אדם זקוק לתת אמון בעצמו בכוחו וביכולתו כדי להצליח.

החיים מאוד מאוד קשים כשעיקר הבעיה היא שכר חודשי נמוך, כשלצד זה יוקר המחיה לא מאפשר למשפחות המוחלשות והעניות, להרים את הראש מעל פניי המים ולא להרים את הראש בכלל.

בכל עיר ברחביי המדינה ישנה "מחלקת רווחה" שתפקידה הוא כפי שמה. לתת ולדאוג לרווחת המשפחות המתקשות,דרך התקציב אותו היא מקבלת.

אל משרדיי הרווחה עולות ומטפסות אימהות מתקשות חד הוריות וגרושות ועולות חדשות. האימהות הללו פונות למשרד הרווחה כדי לקבל הנחה בארנונה, בצהרונים, בחוגים וכדי לקבל סיוע במזון דרך עמותות, לעיתים כדי לקבל שוברים לרכישת מוצרי חשמל ורהיטים…הכל תלוי בתקציב וברמת הקושי של אותה משפחה. זה בערך וייתכן מאוד שפיספסתי עוד כמה הטבות ואידאות אבל זה לא ממש חשוב.

הנקודה הכאובה עליה אני כותבת עכשיו, היא מה קורה לאותה אימא חלשה ותמימה מרגע שרגלה דרכה במשרד הרווחה לצורך בקשת עזרה, עד לרגע השחור בחייה ובחיי ילדיה.

מגיעה אמא גרושה/חד הורית/עולה חדשה/…לפגישה אצל העובדת הסוציאלית שסיפחו לה, כשליבה שמח ומלא תקווה שהנה הנה הגיע למקום בו יעטפו אותה בכנפיים רכות ואוהבות, ומעט יקלו על מכאובה הנפשי והכלכלי, שהרי כל אדם זקוק לאוזן קשבת וחומלת, ולסיוע כלכלי כשנורא נורא קשה בעולם.

אותה אמא שנמצאת באותה עת במקום נמוך וחלש,אין לה הרבה ברירות אלא להסתייע ולו זמנית על אף חוסר הנעימות ועל אף החשיפה בפניי אדם זר. בליבה היא אומרת…העובדת הסוציאלית אומנם זרה אך המערכת שמה אותה לעזרה. זה יעודה,לעזור…לתת רווחה.
וכך מתחילה הפגישה..לקיחת פרטים אישיים על כל המשתמע מכך,והפנקס נפתח ומתמלא בשלל כיתובים והתרשמות של עובדת סוציאלית.
ספרי לי מה קורה…מה קשה לך…מדוע…כמה…למה…הכיצד…כשכל השאלות החתרניות הללו נעשות בקול שקט קטן ומתוק…קול מתנגן כמו מנגינת כינור והלב הולך שבי אחריה…העובדת הסוציאלית נותנת תחושה שהיא ורק היא המלאך המושיע עם הכנפיים הלבנות…פיית החלומות…אלוהים!
והאמא האומללה שכה זועקת לעזרה וחמלה…מאמינה בכל ליבה שהנה הנה הגיע למקום שיתן לה מעט טוב וייקל עליה ועל ילדיה. כי החיים הם כמו גלגל מסתובב,ועכשיו הגלגל נמצא בחלקו התחתון…וקשה.

ולפגישה הזו מתווסף בכי קורע לב…והלב נפתח ומגולל את הסיפור הכואב…כי המלאכית בעלת הכנפיים הלבנות והרכות,מדובבת באופן שיטתי ומגמתי,לפתוח את צוהר ליבה…תוך כדי שהפנקס פתוח והיד רושמת הכללל…מתעדת מילה במילה ומעוותת את המציאות,ולוקחת את הסיפור לאיזה מקום שמתחשק לה. את כל זה האמא המסכנה לא יודעת…היא באה לבקש סיוע בתוך הקהילה דרך "מחלקת הרווחה". עוד פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה…והיד ממשיכה לרשום ולתעד בחיוך מתוק…עיניים רכות וחומלות…קול מתנגן מלא אמפתיה…כשבעצם כל התפאורה אותה מציגה העובדת סוציאלית מול האמא,הוא שקר וכזב.
מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנת תסקיר מנופח ושיקרי שמעוות את המציאות של אותה משפחה מתקשה וענייה. מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנה לכתב אישום חמור אותו היא מגישה לבית המשפט, בידיעה שהשופטים במדינת ישראל הינם חותמת גומי ותו לא.

היא פועלת כך בידיעה שכוחה רב מתוקף תפקידה, ושהשופט לא יחטט ולא יבדוק ולא יפקפק בתסקיר המזוויע אותו הניחה על שולחנו. וכך תופרת העובדת הסוציאלית או פקידת הסעד, תיק שיקרי ועמוס בעיוותים שרק אלוהים יודע איך יוצאים ממלכודת תופת שכזו.

אותה עובדת סוציאלית יודעת ומודעת לעובדה שאותה אמא מוחלשת וענייה איננה יכולה לשכור את שירותיו של עורך הדין כדי להגן ולהתגונן ולהיחלץ מהבור השחור אותו כרתה לה בחיוך מתוק.

בדרך כלל אותן אמהות מוחלשות כלכלית, פונות אל הסיוע המשפטי בכדי לקבל ייצוג של עורך דין מטעם המדינה. עם כל הכבוד לעורכי הדין שעובדים עם הסיוע המשפטי ומקבלים את שכרם עבור עמלם מהמדינה, אותם הנ"ל לפחות לטעמי…מה שנקרה "לא יתאבדו" על התיק של האמא המוחלשת והענייה שנדחקה לצרה צרורה ואיומה.ולמי במצב השבור הזה יש כסף לעורך דין פרטי? עורך דין תותח שילחם עבור האמא וילדיה? את כל זה פקידת הסעד יודעת ומנצלת עד תום.

הפתרון הקל והמיידי של פקידות הסעד הוא הוצאת הילדים מהבית. עקירתם הגסה של הילדים והתינוקות למרות התנגדותה של האמא. לא יעזור בכי ולא יעזרו תחנונים של האמא,ולא יעזרו זעקות כאב השמיימה, ולא יעזור כלום בו ברגע שנפל הפור ופקידת הסעד החליטה על דעת עצמה בלבד,ש"טובת הילד" היא לגדול מחוץ לביתו. ולא יעזור שהילד בוכה וצורח ומבקש את אמאאאא ותצילי אותי אמאאאא אני רוצה אותך ורוצה הביתה אמאאאא…

פקידת הסעד החליטה בלב קר ואטום שהתינוק שעדיין יונק משד אימו, יעקר ממנה. שהילדים הרכים שזקוקים לאהבת אימם לחיבוקה ולכנפיה המגוננות כמו שרק אמאאאא יודעת לעשות בעולם כולו, זה לא יעזור.

הפנקס השחור התמלא במילים ועדויות,והתסקיר הונח על שולחנו של השופט חותמת גומי. כן גבירותיי ורבותיי…השופט הוא חותמת גומי של פקידות הסעד,ואת זה לא רק אני אומרת אלא הם הם השופטים בעצמם מודים ומתוודים. על התנהלותם הכושלת של השופטים בישראל,העבירה ביקורת חריפה "כבוד השופטת לענייני משפחה בדימוס חנה בן עמי".

היא העבירה גם ביקורת קשה וחריפה על התנהלותן העבריינית של העובדות הסוציאליות וניתן להקשיב לה ביו טיוב.היא רק דוגמא אחת של עדויות קשות ונוראיות כלפיי אוכלוסיה מוחלשת כלכלית.

שופטת חנה בן עמי מדברת על עבריינות עובדות סוציאליות

משרד הרווחה הוא גוף אשר נועד לעזור ולסייע למשפחות מוחלשות, ולתמוך בהם בתוך הקהילה ולא מחוצה לה. תפקידה ויעודה של פקידת הסעד לעזור כלכלית ונפשית לאוכלוסיה המתקשה העולה אליה כדי לקבל את שרותיה מתוך תקציב המדינה שהוקצב לכך.

עקירה וחטיפת ילדים מהבית הינו פשע מתועב שגורם להרס משפחות וטראומה קשה ביותר לילדים. ניתוק ילדים מאימם הוא הדבר הנוראי ביותר שהדעת אינה יכולה לסבול. אתם מוכרחים להבין גבירותיי ורבותיי שמדובר בדיני נפשות. תינוקות וילדים קטנים נעקרים מבתיהם בגסות ושרירות לב למרות התנגדות האמא והמשפחה,הוא מעשה שלא יעשה ויש להטיל עליו וטו! המדיניות הזו של חטיפת ילדים דרך מימוש צו החירום אותו משיגה פקידת הסעד דרך בית המשפט, ובמעמד צד אחד וללא דיון הוכחות, הוא גזר דין מוות!

גזר דין מוות על הילדים שמושלכים לכל אותם מקומות כגון: פנימיות/ מוסדות/ מרכזי חירום/ משפחות אומנה/ ואימוץ סגור ששם הם עוברים התעללויות קשות דרך מכות, קללות, עונשים כבדים שכוללים סגירה בחדריי צינוק, הולדינג, אונס של קטינים וקטינות, הלעטה בכדורים פסיכיאטריים שלא לצורך, וכך הורסים את נפשו הקטנה הרכה והאומללה של הילד לכל חייו, וכך הורסים משפחות כשהיד קלה על ההדק ובצע הכסף הוא נר לרגליי כל מי שידו בוחשת במכונה המשומנת הזו שמניבה מיליארדים על גבו הצנום של הילד בישראל!!!

ועל כוחן הבילתי מרוסן והבילתי מבוקר והבלתי מתקבל על הדעת של פקידות הסעד אני אומרת: הן- התובע, השופט והתליין.

הייתכן?!