אחרי 16 שנה: בת אל דהאן מצאה את ילדיה שנחטפו במרמה לאימוץ על ידי רשויות הרווחה

יוני 2017 – ערוץ 10, רפי רשף – רשויות הרווחה חטפו את לאימוץ את ילדיה של בת אל דהאן מקרית גת בשל מצבה הכלכלי הקשה.

בת אל איתרה את ילדיה כעבור 16 שנים ברשת הפייסבוק.

בת אל: "ביקשתי עזרה כלכלית מרווחה, הם הציעו להוציא את הילדים למשפחה אומנה, וזה מה שעשיתי והאמנתי בהם, וכשהילדים היו מגיעים לחופשות אצלי ואצל הגרוש שלי, הם היו מגיעים עם דלקות בעיניים, עם כינים וכל מיני תפרחות חיתולים וכאלו, וביקשתי להעביר אותם למשפחה אחרת או שיחזירו לי אותם הבית, אז הם אמרו לי לבוא לחתום, הם קראו לי ולגרוש שלי, ופשוט חתמנו על אימוץ לצערנו".

חיים ריבלין מציג – קמפיין העובדות הסוציאליות 2015 לתוספת שכר ותקנים

ערוץ 2 – מאי 2015 – חיים ריבלין מציג את קמפיין איגוד העובדים הסוציאליים לתוספת שכר ותקנים. בכתבה מוצגים עניים רעבים ללחם ותרופות ולצידם עובדים סוציאליים מבקשים תוספת תקנים ושכר למרות שהעניים אינם מקבלים מבוקשם מלשכות הרווחה בעירם.
העובדים הסוציאלים מציגים עומס עבודה ביחס לבריטניה וארה"ב למרות ששיעור העובדים הסוציאליים בישראל גבוה בעשרות אחוזים ממדינות אלו. בכתבה מציגים עובדים סוציאליים ערמות תיקים על שולחנות העבודה וטוענים כי הם מתוסכלים ואינן עושים עבודתם ראוי.
נוצר הרושם כי העובדים הסוציאליים אינם עובדים ביעילות במכוון להחריב משפחות כדי להגדיל את מספר התיקים ליצור עוד עומס עבודה לבקש תוספת שכר תקנים.

 שיעור העובדים הסוציאליים בישראל גבוה מארה"ב ובריטניה – מדיניות החרבת משפחות

עובדת סוציאלית אודט אבנת מטייחת עומס על עובדים סוציאליים. בטבלה להלן ניתן לראות כי שיעור העובדים הסוציאליים ביחס לאוכלוסיה הכוללת בישראל גבוה ב- 20% מארה"ב וגבוה ב- 70% מבריטניה. ולמרות זאת העובדים הסוציאליים טוענים כי מספר המטופלים שלהם בארץ גבוה עשרות מונים ממדינות אלו ומבקשים תוספת תקנים
מדובר בדפוס מדיניות מכוונת של איגוד העובדים הסוציאליים להגדיל מספר תקנים ומטופלים ולמעשה מחריבים משפחות במדיניות זאת.

שיעור העובדים הסוציאליים בישראל גבוה מארה"ב ובריטניה

משרד הרווחה ניפק למשפחות נזקקות סלי ג'אנק פוד פגי תוקף לחג הפסח


צינור לילה גיא לרר – אפריל 2015 – מורן שכניק – משפחות נזקקות קיבלו מזון רקוב לחג ממשרד הרווחה: "זה פשוט לא יאמן"

ירקות רקובים, מוצרי חלב שפג תוקפם ועשרות מאכלים יבשים לא ראויים הגיעו בארגזי סיוע ששלח משרד הרווחה לעשרות משפחות נזקקות בחג הפסח. "אנשים מצפים לפחות לקבל סל מזון מכובד ומקבלים ארגז זבל", סיפרה פעילה חברתית.
ירקות רקובים, מוצרי חלב שפג תוקפם מזמן ועוד עשרות מאכלים יבשים ומוצרים שעבר זמנם ולבטח לא ראויים להיות על שולחן החג – כל אלו הגיעו בארגזי סיוע ששלח משרד הרווחה לעשרות משפחות נזקקות בחג הפסח.

"זה פשוט מצער ומתסכל, משרד הרווחה זה גוף שאמור לעזור לנו ולמשפחות הנזקקות. אנשים נזקקים מצפים לפחות לקבל סל מזון מכובד ומקבלים במקום זה פשוט ארגז זבל", סיפרה מי-טל כהן, פעילה חברתית בשיחה עם "צינור לילה" בערוץ 10.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "חבילות המזון נתרמות על ידי עמותות וארגונים. העירייה מקשרת בין הגופים התורמים לבין משפחות בעיר. השנה חולקו מעל 3,000 חבילות ולא התקבלה אף תלונה. עם זאת, המקרה ייבדק לאחר החג".

לשכת הרווחה ירושלים השליכה לרחוב משפחה עם 5 ילדים ואם בהריון

בוני גולדברג - מנהלת לשכת הרווחה ירושלים
בוני גולדברג – מנהלת לשכת הרווחה ירושלים

השיטות הבזויות של לשכת הרווחה ירושלים לתלוש ילדים מהוריהם קשי היום ולסחור בהם במוסדות.
 מביאים את המשפחה לשבר כלכלי ואז חוטפים מהם הילדים בהליכים אלימים בירוקרטיים

5 ילדים נזרקו לרחוב: "אימא, איפה נישן?" , תלם יהב, "ידיעות אחרונות" 04.03.15

תינוקת בת עשרה חודשים בלבד וארבעת אחיה יושבים ברחוב בקור הירושלמי. "לא הצלחנו לשלם שכירות", אומרת אמם. כעת הם נדרשים לפנות גם את מרכז הדיור שאליו נשלחו על ידי הרווחה

"אבא, איפה הצעצועים שלנו? אימא, איפה נישן היום בלילה?", זה מה ששואלים חמשת ילדיהם של ו' (29) ו-ס' (33) מירושלים שפונו לאחרונה מדירתם, ואתמול נאלצו לפנות גם את בית ההארחה שמימן עבורם משרד הרווחה.

אתמול, לאורך היום כולו, ניצבו בני המשפחה מול התחנה המרכזית בירושלים. עמוסים בתיקים ובשקיות, ולא ידעו לאן לפנות. סביבם, מבוהלים לא פחות, ישבו חמישה ילדים, הקטנה תינוקת בת עשרה חודשים בלבד, והגדולה רק בת חמש וחצי.

"צריכה מקום עם מים חמים בשביל הילדים". המשפחה שנזרקה לרחוב (צילום: אלכס קולומויסקי)

"צריכה מקום עם מים חמים בשביל הילדים". המשפחה שנזרקה לרחוב (צילום: אלכס קולומויסקי)

"הייתי הולכת לגן סאקר אבל אני צריכה מקום עם מים חמים בשביל הילדים", אמרה ו', שנמצאת כעת בחודש השישי להריונה. היא ובעלה פונו מדירתם עם חמשת הילדים ומתחננים בפני העוברים והשבים שיסייעו להם ויכניסו אותם לביתם אפילו ללילה אחד.

"פינו אותנו מהבית כי לא היה לנו איך לשלם, הרווחה נתנו לנו להיות במרכז מיוחד אבל עכשיו אמרו לנו שאנחנו חייבים לצאת. אין לנו לאן ללכת", סיפרה אתמול ו'. "מאוד קר בחוץ ואין לנו מה לעשות".

בני הזוג שמתקשים למצוא עבודה, נקלעו לחובות רבים. לפני כחודש הם פונו מביתם לאחר שלא הצליחו לעמוד בתשלומי השכירות. מחלקת הרווחה של עיריית ירושלים סייעה להם ושיכנה אותם במרכז לדיור זמני, אולם אתמול הם נאלצו סופית לפנות את המקום ויצאו לרחוב.

באמצעות לשכת הרווחה פנו ההורים למשרד השיכון בבקשה למצוא עבורם דיור סוציאלי. הבעיה המרכזית שלהם היא שאין להם אפשרות לרשום המחאות מכיוון שהם נמצאים בחובות, ולכן בעלי דירות לא מסכימים להשכיר להם.

"אין לנו לאן ללכת", אמרה בעצב ו'. "ההורים לא יכולים לעזור לנו ואין לנו כסף. הילדים צריכים ללכת מחר לגן ואין לנו איך לשלוח אותם. אנחנו מבקשים מאנשים אוכל ומטרנה לילדים, אבל הבעיה שלנו היא מקום לגור בו".

מלשכת הרווחה של עיריית ירושלים נמסר בתגובה: "אנו מנועים על פי חוק מלתת כל מידע בנושא בשל צנעת הפרט", אולם בעקבות פניית "ידיעות אחרונות" זכו ההורים וילדיהם לשוב למשך יומיים נוספים למרכז הדיור ממנו פונו. מה יעשו בהמשך? את זה הם לא יודעים.

5 ילדים נזרקו לרחוב: "אימא, איפה נישן?" , תלם יהב, "ידיעות אחרונות" 04.03.15

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ

הקלות שבה ילדים ממשפחות מוחלשות מוצאים מבתיהם בגלל הנחה מוקדמת שהורים שחיים בעוני אינם בעלי "מסוגלות הורית" היא בלתי נסבלת וחייבת להשתנות. זהו מצב שהורס את חייהם של הורים וילדים. קריאה להפגנה הערב

"בעודי בוכה הרמתי את הילד שלי, חיבקתי אותו חזק, והתיישבתי על הספה. לא נותרה לי ברירה אלא להושיב ילד בן שנתיים על ברכיי ולומר לו כי אמא אוהבת אותו הכי בעולם, אמא תתגעגע אליו, ושאף פעם לא ישכח את זה!
הוספתי ואמרתי לו שהוא יוצא עכשיו לטיול… אמא מבטיחה לבוא בקרוב ולקחת אותו חזרה הביתה.
שיקרתי לו. כבר שנתיים שאני משקרת לו. שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה".

כך כתבה לי במייל אביגיל (האמא ש' – שם בדוי), אמא חד-הורית לילד בן ארבע, שכבר שנתיים נלחמת על הזכות הכי טבעית שיכולה להיות – לגדל את הילד שהביאה לאוויר העולם. אביגיל אינה האם היחידה שנלחמת על כך.

בכל האמור בצורך להוציא ילדים מהבית על ידי רשויות הרווחה יש לנהוג במשנה זהירות, שכן המערכת חייבת מצד אחד להבטיח את שלומם של הילדים ולהיות עם האצבע על הדופק כשמדובר בילדים בסיכון גבוה. אך האם ילד שגדל במשפחה חד-הורית מכורח היותו בן להורה יחיד הוא בהכרח "ילד בסיכון"? האם ילד שגדל במשפחה חד-הורית דלת אמצעים הוא בהכרח "ילד בסיכון"?

אי אפשר להתעלם מהעובדה שמרבית הילדים המוצאים מבתיהם באים ממשפחות מוחלשות החיות בעוני, כתוצאה ממדיניות כלכלית קלוקלת הדוחקת רבים באוכלוסייה אל מתחת לקו העוני. הקשר הראשוני עם רשויות הרווחה נוצר ברוב המקרים כדי לקבל סיוע עקב המצב הכלכלי קשה. למשל, הנחות במעון לילדים כדי לאפשר להורה היחיד לצאת לעבודה בזמן שהילד מקבל חינוך ומסגרת הנדרשים להתפתחות תקינה.

אביגיל פנתה לשירותי הרווחה בדיוק בשביל זה. כל שביקשה הוא סיוע במתן הנחה על תשלום למעון לילד שעמד בזמנו על כ-2,000 ש"ח לחודש. עבור משפחות שהכנסתן נמוכה מן הממוצע, משפחות שתלויות בקצבאות קיום של הביטוח הלאומי, יש צורך בקשר ישיר עם לשכות הרווחה על מנת להמציא את האישורים הנדרשים המהווים תנאי לקבלת קצבאות הקיום. כך מוצאות את עצמן משפחות אלה מתדפקות על דלתות לשכות הרווחה. מרגע זה מתחילה המשפחה להיות נתונה לעיניהן המפקחות והבוחנות של העובדים הסוציאליים. ריבוי הפניות ללשכות הרווחה בעקבות המצב הכלכלי הקשה יוצר לחץ על מערכת שאין בה מספיק תקנים, והעובדים הסוציאליים קורסים תחת נטל הפניות, שכן אין בידיהם את הכלים והתקציבים הדרושים.

אם כך, איך מתמודדת המערכת עם התופעה של הוצאת ילדים מהבית כשאין למעשה פיקוח חיצוני על המתרחש בין כתלי משרדי הרווחה? העדויות הרבות שמצביעות על כשל מערכתי משרטטות תמונה קשה. כאשר אין בדיקה מעמיקה ובחינה של כל הטיעונים לאשורם; כשלא לוקחים בחשבון את כל המדדים הנדרשים לבדיקת מסוגלות הורית; כשממעיטים מערך ההשלכות הפסיכולוגיות של הוצאת ילד מחיק הוריו למסגרות של הרווחה; וכשאין שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות וכלל לא ברור איך ועל פי מה מתקבלות ההחלטות הללו, ברור שבמרבית המקרים בתי המשפט הם בפועל חותמת גומי להחלטותיהן של פקידות הסעד.

על רקע זה עולה השאלה, מי באמת מקשיב להורים בתוך המערכת? עד כמה המערך המסייע לו נזקקות משפחות אלה, שברוב המקרים נמנות על מעמד סוציו-אקונומי נמוך, מתממש בתוך הקהילה בטרם מוצא הילד מביתו? האם נעשים כל המאמצים תוך מתן כלים למשפחות להתמודד עם צרכיהם השונים של הילדים כדי למנוע הוצאת ילדים מבתיהם רק בגלל מצב כלכלי קשה? כיצד מגיעה אמא שבסך הכל ביקשה הנחה למעון, למצב בו בנה נלקח ממנה בטענות שונות אשר כלל לא נבדקו? כיצד ניתן להעלות על הדעת כי בנושא רגיש ומורכב זה, הכרוך בדיני נפשות ממש, לא ניתנת להורה הזכות והאפשרות להוכיח את טענותיו?

כאמור, מדובר לרוב במשפחות מעוטות יכולת אשר אין באפשרותן להעמיד אמצעים כדי להיות מיוצגות היטב ולהתגונן מול המערכות השונות. במקרה של אביגיל, אחת הטענות העולות מצד הרווחה היא כי בביתה של אביגיל נראו סמים על השולחן, בעת ביקור פתע שאותו לטענתה ערכה אחת מפקידות הסעד. לאביגיל לא ניתנה כל יכולת להתגונן מול טענות אלה ולהוכיח את חפותה.

מסיפור זה עולות שאלות רבות. ביניהן, אם אכן פקידת הסעד ביקרה בביתה של אביגיל כפי שדיווחה ומצאה סמים על השולחן כאשר הילד שהה בבית, מדוע היא לא דיווחה בו ברגע למשטרה על כך? הלוא הילד חשוף לסכנה. מדוע לא אפשרו לאביגיל להוכיח כי אין אמת בטענות פקידת הסעד ולהציג בדיקות המעידות שאינה משתמשת בסמים? מדוע לאחר כמה חודשים באופן שרירותי, מבלי לבדוק את העניין לעומקו ובלי לאפשר לה להתגונן מול הטענות, ילדה נלקח ממנה על ידי צוות משטרה ופקידות סעד שבאו לביתה? מי שפוגש את אביגיל מבחין מיד שהיא לא נרקומנית.

ב-31 בדצמבר 2013 נכחתי בדיון של הוועדה לזכויות הילד בנושא המורכב של הוצאת ילדים מהבית. בדיון הצטיירה תמונה קשה במיוחד בנוגע למשפחות ממוצא אתיופי אשר לפי הנתונים נמצאות באחוזים הגבוהים של ילדים המוצאים מביתם. במקרים רבים אין אפילו מתרגם שיסייע להן בקושי השפתי, ומי שמתרגם להורים את דברי העובדים הסוציאליים הוא ברוב המקרים אחד הילדים. באותה ועדה נכחה גם שופטת לענייני משפחה בדימוס, הגב' חנה בן עמי, אשר הציגה תמונה קשה ביותר על הקשר שבין פקידות הסעד לבין בתי המשפט, ועל התנהלותם של העובדים הסוציאליים. מדבריה עלה כי לא מתקיימת חקירה נגדית של פקידי הסעד, וברוב המקרים חוות דעתם היא זאת שמתקבלת על ידי בית המשפט. במקרים רבים השופטים אף לא מקבלים את כל המסמכים הדרושים כדי לבדוק את טענות העובדים הסוציאליים, והם הופכים לחותמת גומי. מדבריה של בן עמי עלה שבהתנהלות המערכות האמורות לדאוג לשלומם של הילדים, זכויותיהם של הילדים מופרות במידה שגובלת בפלילים. כך יוצא שמכיוון שהמומחים של משרד הרווחה שמקבלים ממנו את שכרם, כאשר הם מעידים בבית משפט חוות דעתם תואמת לרוב את דרישת הלקוח. אם המומחה מעז לכתוב חוות דעת שמנוגדת לדעתן של פקידות הסעד, הן מאיימות עליו בקיפוח פרנסתו.

יתירה מזאת, פקידות הסעד לא ממלאות תמיד אחר החלטות בתי המשפט. במקרה של אביגיל הפסיקה הראשונה שניתנה בבית הדין לענייני משפחה הורתה להחזיר באופן מיידי את הילד לחיק אמו, שכן לא הוצגו ראיות שמבססות את טענותיהן של פקידות הסעד. אולם, הילד לא הושב לאמו. הרווחה פנתה לדיון נוסף בבית משפט לנוער. שם לא עמדה לאם האפשרות להוכיח את דבריה, ונדמה היה בדיון זה כי ההחלטות המתקבלות על חייה ועל חיי ילדה נעשות מעל לראשה. בעיה נוספת היא שהגורמים שמפנים ילדים לאימוץ, הם אותם גורמים שמוציאים ילדים מבתיהם. מן הראוי שתהיה הפרדה בין שתי פעולות אלה לשני גורמים. זאת, על מנת למנוע הוצאת ילדים מבתים כאשר אין סיבה ממשית לכך, והשארתם בידי הורים המשוועים להעניק בית חם לילדים אשר באמת זקוקים לבית שכזה.

כאשר מדובר על כ-10,000 ילדים הנמצאים בהשמה חוץ ביתית, ובכ-700 צווים המורים על הוצאת ילדים מביתם מדי שנה, חשוב להעלות את הנושא הרגיש הזה לסדר היום. במיוחד לאור המצב הכלכלי המידרדר כתוצאה מהמדיניות הכלכלית. יש להעלות אותו על סדר היום ולשאול את השאלות המתבקשות על מנת להבטיח את שלומם של הילדים, ועל מנת לתת להורים את כל האפשרויות להשמיע את קולם.

בקשתה של אביגיל לכאורה פשוטה ביותר והיא לנהל משפט הוכחות על מנת להוכיח את דבריה בדבר חפותה, ובדבר היותה אם הראויה לגדל את ילדה. כאשר אפילו זכות בסיסית זו אינה מצויה בידי ההורים עלינו לתהות באשר לכל ההתנהלות של מערכת הרווחה בנוגע להוצאת ילדים מביתם. ברור שהמערכת לא מפנה מספיק משאבים לטיפול מקיף בתוך במשפחה ובתוך הקהילה באמצעות מסגרות טיפול תומכות המתאימות לצרכים השונים להן נזקקות המשפחות. הכוונה היא לכל ההיבטים הרחבים הרלבנטיים – חינוך, טיפול פסיכולוגי וסיוע כלכלי. כל זאת במטרה לחבר ולחזק את הקשר המשפחתי כי ילד שנעקר מחיק אמו, ועובר למסגרות הרווחה לעולם לא יחזור להיות אותו הילד שהיה ביום בו הוצא מביתו.

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ
שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ

רשויות הרווחה רצחו את האמא אתי דאוד מאשדוד

שר הרווחה מאיר כהן - דרכי רמיה וצביעות למדיניות רווחה דורסנית והרסניתהמדיניות האלימה והדורסנית של משרד הרווחה – ממתין בתאוותנות לקריסת המשפחות כדי שיוכל לסחור בילדיהן במוסדות הכליאה אומנה ואימוץ. זהו סיפורה של האמא אתי דאוד שרשויות הרווחה המתינו באכזריות ותאוותנות לקריסתה. 
במקום לסייע לה בכ- 5,000 שקל לחודש מה שללא ספק היה היה פותר בעיותיה, החליטו רשויות הרווחה במדיניותן המזוהמת להיפטר ממנה ולהעניק מידי חודש כ- 50,000 שקלים למקורביהן המושחתים במוסדות הרווחה שיסחרו שילדיה.

למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון

בפעם האחרונה שדיברתי איתה היא אמרה לי: "אני כל כך מאושרת שאני רוצה לנשק את הקירות של הבית". השבוע, 3.5 שנים אחרי, היא התאבדה. סיפורה הטראגי של אתי דאוד, אם ל- 6 והיא רק בשנות השלושים לחייה. היא חיה למען הבנות שלה וחששה תמיד שגורמי הרווחה (אשדוד) ייקחו אותן ממנה. את אתי ז"ל הכרתי אישית ברגעים בהם הייתה בדרכה לתהום וברגעים המאושרים בחייה ואני מביא את סיפורה העצוב בפן האישי

אתי דאוד - גם ברגעים היפים יותר שלה, עיניה היו עצובות

זה התחיל כסיפור עצוב מאוד, המשיך כמה שנראה כהפי אנד והסתיים בטרגדיה נוראה – 


צעירה בשנות ה- 30, אם ל- 6 ילדים מבעלים שונים, שהכרתי באופן אישי ברגעים הקשים של חייה, עזרתי לה להתרומם מהתהום ומאז 3.5 שנים לא שמעתי ממנה.

השבוע נודע לי שהיא קפצה מחלון ביתה.

יצאתי ללמוד מה היה איתה מאז שהיא הצהירה כי היא סוף סוף מאושרת ועד היום בו היא החליטה להתאבד.

ב  2/11/2009 פרסמנו באשדוד נט, כתבה על אתי דאוד שכבר יותר מארבעה חודשים היא וילדיה גרים באוהל בחוף הים באשדוד בזמן שבחוץ משתוללת סערת חורף. מצוקה כלכלית גדולה הובילו אותה למצב כאשר אנשים טובים עוברים ושבים מסייעים למשפחה.

ברגע שנחשפתי  לסיפור שהעלה כתבנו עופר אשטוקר, מיהרתי למקום במטרה אחת ויחידה, לנסות ולשנות את גורלה או לפחות  להציל אותה ואת בנותיה מחרפת החיים באוהל בזמן שהסופה בחוץ משתוללת.

כוחות הצלה קובעים את מותה של אתי שקפצה למותה מדירת ביתה


באוגוסט 2009 הקימה אתי אוהל בחוף הים באשדוד, היא לא עשתה זאת כמחאה או כדי למשוך תשומת לב, להפך, היא פחדה שידעו שהיא שם בלית ברירה, היא חששה שידעו על כך גורמי הרווחה וכך סיפרה לעוברים ושבים  ש…היא שם עם ילדיה רק כדי "לנפוש" בחוף הים.

ארבעה חודשים עברו, החורף הגיע והתברר שאתי  וילדיה עדיין גרים באוהל בחוף הים של אשדוד. מהגשמים הכבדים הם הסתתרו באוהל, אותו הם עטפו בניילון, כדי שהמים לא יחדרו. עוברים ושבים שלמדו כבר שזהו מקום מגוריה הקבוע,  הביאו להם מעת לעת מזון.

המפגש הראשון שלי עם אתי:

זה היה יום חורפי במיוחד. עופר אשטוקר התקשר אלי וסיפר לי על האישה שנמצאת מזה זמן רב באוהל.
בו במקום עזבתי הכול, התנעתי את הרכב ונסעתי לחוף הים. עוד לפני שהבנתי מה הסיפור, היה ברור לי ששם היא לא תישאר!

כשהגעתי למקום יצאה אלי אישה מבוהלת, מוזנחת למראה ושאלה אותי בחשדנות לרצוני. חייכתי אליה ואמרתי שאני כאן כדי לעזור. הבטתי בבתה הקטנה שכבר נרדמה ואתי גוננה עליה בגופה מהקור. הילדה הייתה לבושה בבגדים קצרים, אולי כי לא היו לה בנמצא בגדי חורף…

הסתבר לי שמספר שעות בטרם הגענו למקום, הגיעו גורמי הרווחה אל האוהל ולקחו שתיים מבנותיה האחרות לבית אומנה באשקלון. את ביתה שהייתה אז בת – 3.5 היא סירבה למסור לידי שירותי הרווחה, ואלו החליטו להמתין עוד ימים מספר(בנה הבכור גר אז עם הגרוש).
לאחר שהצלחתי לדובב אותה היא פרצה בבכי ושפכה את ליבה:
"נחתך לי הלב. עכשיו הילדה הקטנה תהיה לבד, כבר לא יהיה לה עם מי להיות". נחמתה הייתה  שבנותיה האחרות לא הופרדו ושהן הועברו לאותו בית אומנה באשקלון.
מסתבר שלאתי יש דירה השייכת לעמיגור אך גם היו לה חובות גדולים לעירייה, למים (שנותקו), לחברת חשמל (אשר ניתקו לה את החשמל) לגן של הילדה (שלא יכלו יותר להחזיק אותה), למד"א ועוד. החיים סגרו עליה מכל כיוון והיא ברחה מהם לים.
"הכול יהיה בסדר כבר היום " אמרתי לה בבטחון והוספתי – "קפלי את האוהל, כנסי לרכב כי היום מתחיל יום חדש!"
במקביל פנינו לרווחה לשאול הכיצד היא הגיעה למצב זה ותגובתם הייתה:
"מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת ברווחה במשך שנים רבות. כבר בקיץ נודע לרווחה כי המשפחה מתגוררת באוהל בחוף הים, על אף העובדה כי למשפחה יש דירת עמיגור ברובע ו', אך היא לא משלמת את התשלומים השוטפים. נערכו מספר ביקורים באוהל בה היא מתגוררת וניכר כי המשפחה התארגנה לסיפוק הצרכים הבסיסיים של הילדים.
ב-5/8/09, התקיימה ועדה אודות הבנות והומלץ על הוצאה חוץ ביתית עבור שתי הבנות הגדולות וסידור הבת הקטנה בצהרון רב תכליתי (עד 19:00). האם צברה חוב למעון בו שולבה הילדה. הובהר לה כי הילדה לא יכולה לשהות עוד בחוף הים ואם זה יימשך נאלץ לפעול באמצעים החוקיים. במקביל יצאה פנייה לבית המשפט שיכיר בילדי האם כקטינים נזקקים".
כך הייתה תגובת הרווחה לאשדוד נט בסוף 2009.
לאחר שהבנתי שמהרווחה לא תבוא הישועה, החלטתי לטפל אישית באתי כדי לתת לה נקודת זינוק חדשה  לחיים שפויים:

פסקת הסיום של הכתבה שכתבתי על אתי

הסדרתי מידית את נושא החובות לדירה באופן שהיא וילדיה יוכלו לחזור ולגור בדירה.

בקשתי מידידה טובה שלי שתצא איתה לקניות ותדאג שיהיה לה כל טוב בבית.
כמו כן שתצא עמה לשופיינג ותרכוש לה ולילדיה קולקציית ביגוד ראויה.
את הילדה בת ה3.5 דאגתי להחזיר לגן, ואגב הגננת סיפרה לי שמדובר בילדה מחוננת והיא שמחה לשמוע שהיא חוזרת לגן ולצהרון.
משם נסעתי עם רעייתי לבקר את 2 בנותיה של אתי בבית האומנה באשקלון.
למרות שהמקום נראה מטופח מאוד, דמעות עלו בעיניי – הכיצד הילדות נקרעות מזרועות אימן אל מקום זר, באמצע החיים, באמצע הלימודים.
שוחחתי עם האחראים שנראו לי אנשים טובים מאוד והם הבטיחו לי שהן ישתלבו תוך זמן קצר.
דאגתי שאתי תיסע לבקר אותן ביום שישי עם מתנות. אתי ספרה לי על המפגש המרגש עם הבנות. היא פרצה בבכי מר ורק בקושי הצלחתי להסתיר ממנה את דמעותיי.
פניתי לידידה טובה שלי, לבנת אלבו,הבעלים של חנויות קסטרו באשדוד, בקשתי שתשמש כמנטורית של אתי ותעסיק אותה במקום כעובדת מהשורה וליבנת עשתה זאת בשמחה ומכל הלב ואף דאגה לעדכן אותי הכיצד היא משתלבת בעבודה. מסתבר שהיא הפכה לעובדת מצטיינת.

אתי בזמן שעבדה בחנות קסטרו

חודש לאחר מכן, אתי נשמעה הכי מאושרת בעולם:
"אני כל כך מאושרת עד כדי שאני מרגישה כאילו אני ישנה בגן של ורדים ומרוב שכיף לי אני רוצה לנשק את הקירות של הבית". כך היא אמרה לי בהתלהבות גדולה.
התקופה שהיא עבדה בקסטרו, ללא גיבנות של חובות ועם הבנות בבית, הייתה התקופה היפה ביותר בחייה.  
מה החלום שלך שאלתי אותה והיא ענתה:
"לראות את עצמי עוד שנה עם כל הילדים בבית כשאני דואגת להם ומעניקה להם את מה שהם צריכים". זאת הייתה בקשתה הצנועה, זה היה חלומה.
שמחתי שהיא נמצאת בחלום. סימנתי V בסיפוק ומאז לא שמעתי ממנה.
ביום ראשון בלילה ה 14/9/2014, אתי התאבדה:כתבנו עופר אשטוקר מדווח באשדוד נט על מקרה טרגי –
" צוותים של מד"א וכוננים של איחוד הצלה לכיש הוזעקו הלילה לרובע ו' באשדוד, זאת בעקבות

אתי בראיון למגזין

דיווח על נפילה מגובה רב. לצוותי הרפואה שהגיעו למקום לא נותר אלה לקבוע את מותה של האישה, אימא לילדים קטנים. צוותים של זק"א הגיעו למקום וטיפלו בזירה. במשטרה בודקים אם מדובר בנפילה או קפיצה מגובה".

למחרת בבוקר הסתבר לי שמדובר באתי. שמאז נולדו לה 2 ילדים נוספים ובסה"כ היו לה שישה ילדים. אחת מהן, בת ה16 ראתה את המראה המזעזע – אימא שוכבת על רצפת הבטון לאחר הנפילה.
ליבי נקרע ושאלת השאלות ניקרה בי שוב ושוב – אילו רק הייתה מתקשרת אלי..???.
יצאתי לברר מה קרה עם אתי מאז חורף 2009?
עברו 3.5 שנים – אתי הכירה בן זוג חדש והולידה לו 2 תינוקות נוספים. השכנים מספרים שכל הילדים מחונכים, מטופחים, מטופלים היטב ושהיא שמרה עליהם כמו במעטה צמר גפן.
חברה מספרת: "התקופה שהיא עבדה בחנות הבגדים קסטרו הייתה התקופה היפה בחייה, היא הייתה שמחה, היא חזרה לחיים".
 אולם עם הזמן היא חזרה אט אט למקום אותו היא הכי מכירה הכי טוב מאז נולדה – אל עולם המצוקה.
שכנות ספרו שהיא הייתה מאוד ממורמרת מהחיים, עברה תלאות קשים עם בן זוגה, אך חששה מאוד מכל אזכור השם של הרווחה.
אתי עברה משברים נפשיים עד כדי אשפוזים במרכז לבריאות נפש. היא אף ניסתה להתאבד קודם לכן וגם איימה שתעשה כן (למה אף אחד לא התריע ולא עשה משהו בנדון???).
חברה טובה אחרת מספרת: "הרגשנו ממנה שהיא פחדה כל הזמן, הייתה במצוקה, אמרה חצאי מילים והייתה צריכה כל הזמן עזרה אך תמיד קונן בה הפחד שייקחו ממנה את הילדים. היא הייתה  בנאדם אבוד".
טרגדיית השבעה של אתי:
רציתי ללכת אל ביתה של אתי ברובע ו' כדי לנחם בשבעה ולשאול לשלום הילדים. מסתבר שגם בשבעה אין לה נחת. האם מתאבלת על אתי בביתה שברובע ב', האחות התארגנה לשבעה בביתה שברובע ג' ובן זוגה של אתי עם הבנות נמצאים בביתה של אתי ברובע ו'.  
מה יהיה עם הילדות הקטנות?
האם הבנות הגדולות (האחת חיילת והשנייה תלמידת תיכון) יצליחו לשנות את גורלן ולצאת ממעגל המצוקה? מה יהיה עם הבנות הקטנות???
האם אתי דאוד ז"ל, ממרומי השמיים תוכל לעזור לילדיה הרבה יותר מאשר יכלה לעשות כן כבשר ודם?
אני רוצה להאמין שהסבל שהיא עברה עוד מינקותה  נועד כדי לזכות אותה להיות מלאך שומר לילדיה. מלאך שילווה אותם בכל אשר ילכו ויעניק להם גורל טוב יותר, הרבה יותר טוב….הרבה, הרבה יותר טוב….אמן!

למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון
למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון


רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום 

//player.vimeo.com/video/36010543

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מאמר מאת רוני אלוני סדובניק

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מתוך סטטוס פייסבוק של רוני אלוני סדובניק , יולי 2014

יש מקרים לא מעטים, שבהם מוצדק ונכון שילד יוצא בצו שופט מבית בו הוא נפגע מאלימות לסוגיה. גם במקרים מוצדקים אלו, נקיטת הפעולה מצד המדינה ליטול לידיה את החסות על הילד במסגרת מוסדותיה-מחייבת את המדינה באחריות קפידה לשיקומו של הקטין. לא אחריות להרחקתו מהבית הפוגע, אלא אחריות המדינה לטיפול ,שיקום והמדד לכך הוא תוצאות ברות מדידה.

במקרה בו קרתה "תקלה" וילד שהוצא בצו נפגע ומצבו החמיר בעת חסותו תחת "הורות" המדינה, המדינה לא יכולה מוסרית ואתית לטעון שאין לה אחריות לנזקי הילד והיא מנועה מלטעון כי הילד היה פגוע כבר קודם להוצאתו ולכן הפגיעה החדשה לא גרמה לו נזק.

דווקא מי שרוצים להצליח למתן ולאזן את תופעת הוצאת הילדים ההמונית מהבית, יש להכיר בעובדה כי, במקרים חריגים וקיצוניים יש הצדקה מלאה להוצאת הילדים מבית בו הם נפגעים מסוגי אלימות מינית או פיזית או שהוריהם הוגדרו עלפי חוק בלתי כשירים לעמידה לדין- אותם המבחנים שבתי המשפט קבעו מתי אדם אינו כשיר לעמוד לדין בשל לקות-אלו צריכים להיות המבחנים לקביעת מדד אי כשירות הורה לגדל את ילדו בעצמו. יש ילדים ובל נתכחש לכך-שהוצאתם מהבית מוצדקת לחלוטין-מן הצד השני לא יתכן שאם ענייה או נפגעת טראומה מינית בעצמה, נפגעת טראומה מאלימות בזוגיות וכיוצ"ב (1 מכל חמש) תפחד לפנות לרווחה ולממסד הרפואי בבקשת סיוע ותמיכה מחשש שיקחו לה את הילדים.

המלצה אופרטיבית לשר האוצר: בספר התקציב של משרד הרווחה משורין סעיף תקציבי קבוע למימון עלות מכסת כמות הילדים שיוצאו מחזקת הוריהם למסגרת חוץ ביתית. תחזוקה והפעלת מאות מסגרות חוץ אלו, מחייבת את המדינה למלא את המוסדות בילדים, שאם לא כן, יקוץ סעיף התקציב על פי עקרונות חוק יסוד: משק המדינה ותקנותיו.

כל שצריך הוא, כדי לכבות מוטיבציית יתר להוצאת פעוט מביתו-הוא לשנות את שם הגדרת סעיף התקציב הזה, כך שיוקדש למימון כלל קשת האפשרויות לתמיכת התא המשפחתי המוחלש. את אותם חצי מיליון ש"ח עלות לילד שהוצא מהבית-יש לאפשר לבית המשפט לקבוע כי הסכום יוקצה למימון "מעטפת אהבה" להורים עניים שאין אלימות בביתם, רק מחסור ועוני.

עוני איננו סיבה להוצאת ילד מאמו החד הורית, המנסה להתפרנס לא מצליחה. עוני של אבא ואמא חולים, נכים, שאין בידם למלא צרכי חומר ותוכן של הילד-אך נותנים לילדם אהבה חום ורוח-אין להוציא את ילדם מהבית- יש להעביר התקציב לתמיכת התא המשפחתי חיזוקו ותמיכתו- למען טובת הילד.

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית - מאמר מאת רוני אלוני סדובניק
היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מאמר מאת רוני אלוני סדובניק

מבקר המדינה: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאי ביטחון תזונתי ורעב

אפריל 2014 – דוח מבקר המדינה על פעולות הממשלה לקידום הביטחון התזונתי  קובע כי משרד הרווחה מפקיר ילדים לאי ביטחון תזונתי ורעב. מדובר כחלק ממהלך כולל לסחר בילדים ע"י רשויות הרווחה אשר חלקו כתב מבקר המדינה על ועדות ההחלטה ברשויות המקומיות הפועלות בדלתיים סגורות ללא ראיות ללא סדרי דין, אינן מעוגנות בחוק ומקבלות סמכויות סטטוטוריות מבתי משפט לענייני משפחה או נוער.
משרד הרווחה הסוחר מזה עשרות שנים בילדים קשישים וחוסים אינו דואג לשום סיוע לאזרח זאת כדי להפילו לעוני ודלות ולסחור בו ובמשפחתו.

אָדָם כְּשֶׁהוּא רָעֵב
אוֹ לֹא בָּטוּחַ
הוּא יַעֲשֶׂה פְּשָׁרוֹת,
הוּא יַעֲשֶׂה דְבָרִים
שֶׁלֹּא חָלַם עֲלֵיהֶם בְּחַיָּיו.
לְפֶתַע יֵשׁ לוֹ גַב עָקֹם,
וּמַה קָּרָה לוֹ לְגַבּוֹ
שֶׁנִּתְעַקֵּם?
אָבְדַן הַגַּאֲוָה.
(מתוך דליה רביקוביץ, "הצהרה לעתיד" )


מבקר המדינה השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא, פרסם היום דוח ביקורת מיוחד על "פעולות הממשלה לקידום הביטחון התזונתי". דוח זה מתפרסם לקראת חג הפסח ולא בכדי.
מידי שנה לקראת בוא הפסח, אנו עדים לדרישה של רבים בחברה הישראלית לקבל סיוע במזון לפסח. הסיוע הזה ניתן בעיקר על ידי גורמים פרטיים – עמותות המזון. מצב זה מצביע על מחויבות ממשלתית קטנה עד מאוד לטיפול ראוי בנושא קידום הביטחון התזונתי.
חדלונו של משרד הרווחה בתחום קידום הביטחון התזונתי גורם לפגיעה דווקא באוכלוסיות הנזקקות ביותר. נמצא כי בעת שנערך הדוח כ-900,000 נפש ובהם כ-360,000 ילדים, דיווחו כי בשל מחסור בכסף לא אכלו יום שלם או צמצמו את גודל הארוחות שלהם במשך כמה חודשים בשנה.
דוח מבקר המדינה חושף שורה של ליקויים בקשר לפעולות משרד הרווחה לקידום הביטחון התזונתי, ובהם:
  1. היעדר מדיניות: משרד הרווחה עדיין לא קבע מדיניות לטיפול בנושא. המועצה הארצית לביטחון תזונתי, שאמורה לייעץ לשר הרווחה בנושא התכנסה לראשונה רק בינואר 2013, כמעט שנה אחרי שהייתה אמורה להתכנס והיא מצויה בראשית עבודתה. כמו כן לא נמצא כי משרד הרווחה נתן למועצה אמצעים להפעלתה. יש לראות ליקויים אלה בחומרה.
  2. התמיכה בעמותות המזון: משרד הרווחה השאיר את מרבית הסיוע למדווחים על אי ביטחון תזונתי למגזר השלישי –  עמותות מזון. מדובר בכלי שאינו אפקטיבי דיו. חלק הארי של התמיכה המתקבלת מעמותות המזון מיועד לסלי מזון לפסח, דהיינו לטובת סיוע סמלי למועד חד פעמי. עמותות המזון הן שקובעות באילו מקומות יסייעו כאשר אין הן פועלות לפי קריטריונים אחידים וברורים.
    אחת האוכלוסיות שבהם בולטת תופעת אי הביטחון התזונתי היא האוכלוסייה הערבית, שבקרבה לא פועלות עמותות לסיוע במתן מזון.
  3. פעולות השלטון המקומי: בהיעדר מדיניות רווחה הטיפול "גולגל" לשלטון המקומי, שלעיתים האמצעים העומדים לרשותו גם הם מוגבלים והתוצאה שגם השלטון המקומי מסתמך על תרומות של עמותות (בעיקר ה"קרן לידידות").

לקריאת דוח מבקר המדינה על פעולות הממשלה לקידום הביטחון התזונתי הקלק כאן

דברי פתיחה של מבקר המדינה יוסף חיים שפירא, שופט (בדימ'):

עוני אינו גזרת גורל. לצד האחריות המוטלת על האדם לדאוג לצרכים הבסיסיים שלו ושל בני משפחתו לשם קיומם בכבוד, מוטלת על המדינה חובה משמעותית להבטיח מינימום של קיום אנושי בכבוד לבני החברה. חובתה זו של המדינה נגזרת ממארג הדינים הפנימי ובראשם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן מחובותיה של המדינה הנובעות מהדין הבין-לאומי. דינים אלה מחייבים את רשויות השלטון להגשים את כבוד האדם באשר הוא אדם. חייבים אנו לזכור ולשנן את דבריו של השופט יצחק זמיר: "אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע, צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם" . בפרשה אחרת קבע בית המשפט העליון כי "הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד מצויה בליבו ובגרעינו של כבוד האדם. חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג, תוך חיפוש מתמיד מנין יבוא עזרו של אדם, אינם חיים בכבוד. מינימום של קיום בכבוד הוא תנאי לא רק לשמירה ולהגנה על הכבוד האנושי, אלא גם למיצוי יתר זכויות האדם. אין כל פואטיקה בחיים בעוני ובמחסור. ללא תנאים חומריים מינימליים, אין לאדם יכולת ליצור, לשאוף, לבחור את בחירותיו ולממש את חירויותיו" . חברה אשר אינה דואגת לענייה ולמעוטי היכולת החיים בקרבה אינה פוגעת רק בכבודם ובזכויותיהם, אלא פוגעת גם בדמותה שלה. מדינה אשר לא מבטיחה כראוי את זכותם לחיים במינימום של כבוד אנושי מְפֵרה את חובתה כלפי כלל החברה לכבד את זכויות היסוד של האדם באשר הוא האדם.

שמירה על זכויות הנזקקים ודלי האמצעים והבטחת קיומם בכבוד הן נורמות מוסריות ומשפטיות אשר מדינה יהודית ודמוקרטית מצוּוָה לקיים. המסורת היהודית מלמדת אותנו זאת: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפֹּץ את ידך מאחיך האביון. כי פָתֹחַ תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסֹרו אשר יחסר לו" . החובה במסורת היהודית לדאוג לעני לא הייתה רק חובתו של הפרט הבודד; על הציבור כולו הוטלה החובה לספק תנאי מחיה בסיסיים לדלי האמצעים, והיא מומנה מתשלומי מס חובה שנגבו מכל תושבי העיר בכל שבוע על ידי "גבאי צדקה", והם היו "נותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעת ימים".

הנה כי כן, המסורת היהודית ויסודות הדמוקרטיה המודרנית מטילים על מדינת ישראל את החובה להגשים את זכותו של כל אדם לחיים בכבוד אנושי בסיסי. לצערנו הרב, הנתונים מלמדים כי בפועל קבוצות אוכלוסייה גדולות במדינת ישראל חיות בעוני ומחסור. אך לפני זמן לא רב פרסם המוסד לביטוח לאומי את דוח ממדי העוני והפערים החברתיים אשר ממנו עולה תמונה מדאיגה ביותר בדבר המצוקה הכלכלית והפערים החברתיים במדינת ישראל, גם בהשוואה בין-לאומית. על המדינה לעשות כל מאמץ על מנת לסייע לנזקקים לפרוץ את מעגל העוני ולהשתלב בשוק העבודה, ולעזור לאלה מהם שידם אינה משגת, להתקיים בכבוד באמצעות מערכת הרווחה והתמיכה שתפקידה לשמש "רשת מגן" למעוטי היכולת.

כפי שציינתי בכמה הזדמנויות מאז כניסתי לתפקיד, אני רואה במוסד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מגן זכויות האדם במדינת ישראל ובייחוד מגן זכויות האוכלוסיות החלשות. במסגרת מדיניותי זו ידגיש משרד מבקר המדינה בדוחותיו כי החובות הנגזרות מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והאמנות הבין-לאומיות המחייבות את מדינת ישראל אינן אך אידאל נשגב או מטרה נעלה; מדובר בזכויות חוקתיות ובהתחייבויות בין-לאומיות המטילות חובות משפטיות. זו מציאות נורמטיבית אשר יש בצדה השלכות אופרטיביות על תפקודן של רשויות השלטון.

דוח זה, העוסק באחד מצורכי הקיום הבסיסיים ביותר, הוא המשך ישיר של מדיניותי בדבר ההגנה על זכויות האוכלוסיות החלשות במדינת ישראל. הממצאים העולים מהדוח הם קשים ביותר ומלמדים כי במובנים רבים המדינה לא עמדה במחויבותה לקדם את הביטחון התזונתי של תושביה וטרם גיבשה מדיניות ממשלתית כוללת המגובה במשאבים הראויים להתמודדות יעילה עם התופעה של אי-ביטחון תזונתי. כפי שמצוין בדוח, פעולות הממשלה לטיפול בנושא הביטחון התזונתי עד מועד סיום הביקורת – הקצאת משאבים ממשלתיים בסכומים נמוכים והמשך הישענות על משאבי המגזר השלישי כגורם המממן את הפתרונות למשפחות המצויות באי-ביטחון תזונתי – מצביעות על מחויבות ממשלתית קטנה עד מאוד לטיפול ראוי בנושא קידום הביטחון התזונתי.

יודגש כי חדלונה של הממשלה בתחום קידום הביטחון התזונתי גורם לפגיעה דווקא באוכלוסיות הנזקקות ביותר. מסקר שערך המוסד לביטוח לאומי עולה כי אחת האוכלוסיות שבהן בולטת תופעת אי-הביטחון התזונתי היא האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, שבה שיעור המשפחות שדיווחו כי חוו אי-ביטחון תזונתי היה קרוב למחצית מהמשפחות (46.9%), מהן דיווחו 30% כי הן סובלות מאי-ביטחון תזונתי ניכר. המדינה לא גיבשה מדיניות כוללת להתמודדות עם תופעת חוסר הביטחון התזונתי, ויישום המדיניות הקיימת של תמיכה בעמותות מזון מעלה ספק אם מערך התמיכות הממשלתי תורם תרומה של ממש לשיפור הביטחון התזונתי בקרב מגזרים ויישובים שבהם בעיית אי-הביטחון התזונתי היא חריפה, ובפרט בחברה הערבית. כמו כן, היעדרה של מדיניות כוללת בתחום הנזקקות למזון מותירה את גורמי הרווחה בשלטון המקומי ללא הכוונה ראויה, וכל רשות פועלת על פי תפיסתה ובהתאם לכלים העומדים לרשותה, וככל שישנם כאלה – רובם ככולם מקורם במגזר השלישי. מציאות זו גורמת לטיפול שאינו שוויוני בנזקקים ביישובים השונים בארץ, תוך הסתמכות על טוב לבם של תורמים ומתנדבי עמותות הסיוע והמזון.

הלב דואב כאשר קוראים על משפחה עם ילדים שהמקרר בביתה ריק ממוצרי מזון או על משפחה שסיפרה כי לא רכשה פירות וירקות מפאת מצוקה כלכלית, כפי שמפורט בדוגמאות המובאות בדוח. מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה להשלים עם מציאות שבה מאות אלפים מתושביה מדווחים על אי-ביטחון תזונתי. גיבוש מדיניות ממשלתית כוללת והקצאת משאבים סבירים בדרך נבונה יכולים לתרום לצמצומה של תופעה חמורה זו. על כן, אני רוצה גם לציין לחיוב כי מתשובות הגופים הרלוונטיים למשרד מבקר המדינה עולה כי לאחרונה הקצתה הממשלה כ-200 מיליון ש"ח לנושא הביטחון התזונתי ובימים אלה היא מגבשת תכנית פעולה בנושא זה. מדובר בצעדים חשובים לקידום הביטחון התזונתי, אף שבוצעו באיחור ניכר. עם זאת, מבחנה של הממשלה יהיה באופן מימוש אחריותה לקידום הביטחון התזונתי ובכלל זה ליווי צעדים אלה במדיניות ממשלתית כוללת ובמחויבות תקציבית רב-שנתית, כי "כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות-יסוד… משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול. שכן: 'הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו בראש סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית'" . במסגרת זו על הממשלה לבחון את מקורותיה התקציביים, שמטבע הדברים הם מוגבלים, וכן את האילוצים השונים, ולאתר את מקורות המימון הראויים לקידום הביטחון התזונתי במדינת ישראל.

   יוסף חיים שפירא, שופט (בדימ')
 מבקר המדינה
 ונציב תלונות הציבור

קישורים:
יוסי סילמן – מנכ"ל משרד הרווחה – התנהלות מזוהמת לסחר בילדים – ספטמבר 2013 – יוסי סילמן חבר מפלגת יש עתיד, קיבל ג'וב מצמרת המפלגה לשמש כמנכ"ל משרד הרווחה. התבטאותו בענין עוני, כי ישנם ילדים רעבים, אך לא עם בטן נפוחה… הוכיחה כי סילמן חסר תובנה, בעל בוחן מציאות לקוי ושיפוט לקוי בענייני חברה ורווחה…

יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, עדיף שתתפטר – המאמר יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, עדיף שתתפטר , חלי בוזחיש ששון , יולי 2013 – העובדת הסוציאלית חלי בוזחיש ששון קוראת בפייסבוק לחבריה העובדים הסוציאליים לדרוש את פיטורי מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן. במשרד שתפקידו לפעול למיגור העוני ולפריסת רשת ביטחון סוציאלי אין מקום לאדם שמפגין חוסר ידע בסיסי בבעיית הרעב, כפי שהפגין בראיון איתו בדה-מרקר …

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה צריך ללכת הביתה – המאמר יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, העניים אינם אשמים , עבודה שחורה , יולי 2013 , אבי דבוש – אבי דבוש מבקש להזכיר למנכ"ל החדש של משרד הרווחה יוסי סילמן, שמדינת ישראל היא שיאנית העובדים העניים, ולפי התקציב הממשמש ובא, המגמה הזאת רק תחמיר…

פקידי הסעד עוקרים אלפי ילדים מבתיהם –  יואב יצחק , מעריב , 24/11/02. – מדובר אמנם בילדים בעלי סיכון, אבל עתה מתבררת הקלות הבלתי נסבלת של התהליך שהשתרש משך שנים מדובר בכ-2000 ילדים בשנה, ובסך הכל יותר מ-10,000 העקורים עתה ממשפחותיהם – פקידי הסעד בישראל מוציאים מדי שנה אלפי ילדים מחזקת הוריהם באופן בלתי תקין, תוך שלילת זכויות הילדים וההורים וגם תוך הטעיית בתי המשפט בישראל…
 הוצאת ילדים מהבית נעשת בחיסיון בהליך לא הוגן – ד"ר ישראל צבי גילת – פוליטיקה – ערוץ 1 – יוני 2011 – ראיון עם ד"ר ישראל צבי גילת בנושא הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה. – צבי גילת עמד בעבר בראש ועדה (ועדת גילת) שבדקה דרכי פעולה של ועדות החלטה ומצא כי הליך הוצאת ילדים מביתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה לא היה הוגן. –בתי משפט לנוער אינם מפרסמים פסקי דין לרבות בעניין הוצאת ילדים מבית כך שלא ניתן לבקר הליך שאינו פומבי…

ראיון עם פרופ. אסתר הרצוג על מצבם העגום של ילדים שהוצאו מביתם – עושים סדר חדש – הטלביזיה החינוכית – ערוץ 23 – יוני 2011 – ראיון עם פרופ. אסתר הרצוג על מצבם העגום של ילדים שהוצאו מביתם ומשפחתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה – ביוני 2011 פרסם מכון חרוב ממצאי דו"ח לפיו ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות מעורבים בפעילות עבריינית פי למעלה מ-3 מכלל ילדי השנתון, ושיעור הזכאים לבגרות נמוך משמעותית משל האוכלוסיה הכללית – הילדים מתויגים ע"י רשויות הרווחה והופכים להיות משאב כלכלי למשך שנים רבות בידי גורמי טיפול, פנימיות ומעונות, אומנה, אימוץ, ועוד עמותות ומלכ"רים. רשויות הרווחה מתנכלות ("מטפלות" לדבריהם של רשויות הרווחה) בעיקר במשפחות מוחלשות כגון חד הוריות, וכאלו שמצבם הכלכלי קשה…

שקרים ודמגוגיה נגד ילדים ומשפחות – פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערדערוץ 1- פוליטיקה – יוני 2011, פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד מאוניברסיטת תל אביב זורה חול בעיני הציבור בראיון בתכנית פוליטיקה בערוץ 1 – דוידזון מציגה כאילו תהליך הוצאת הילדים מהבית הנו שקול ע"י ועדת החלטה וערכאה שיפוטית בעוד שבפועל ועדות ההחלטה מחליטות תמיד פה אחד ואינן מציגות בפני בתי המשפט לנוער את הדילמות והלבטים, בעד ונגד בהחלטותיהן. בנוסף ידוע כי בתי משפט לענייני משפחה ונוער משמשים חותמת גומי לוועדות ההחלטה ולפקידי הסעד לחוק הנוער

עדות – משרד הרווחה מפקיר ניצולי שואה לעוני רעב עושק וגזל

ועדת הרווחה דנה בסקר שהעלה ממצאים קשים בנוגע למצב ניצולי השואה. דורה רוט, ששרדה את התופת, מחתה בדמעות: "תנו לנו למות בכבוד". סגן שר האוצר לוי הבטיח "למצוא תקציבים" והותקף על-ידי ח"כ שטרן: "עד עכשיו יצאה קדחת"
ynet , עומרי אפרים ,  29.04.13

"חשבתי שבפלסטינה יש רק יהודים, אבל מה שאתם עושים לניצולי שואה זה פשע", כך הטיחה היום (ב') ניצולת השואה דורה רוט במהלך דיון שהתקיים בכנסת. הדיון על אודות מצבם של ניצולי השואה נערך בעקבות פרסום ממצאי סקר שערכה הקרן לרווחת נפגעי השואה.

ניצולת שואה בכנסת: "מה שעושים לנו זה פשע"

ניצולת השואה רוט האשימה את הרשויות באחריות למצבם של הניצולים. "אבי נהרג בפונר, הייתי שש שנים בגטו ורשה וגטו וילנה וספגתי שני כדורים בגב מחיילים גרמנים. סיפרה רוט בדמעות. "סבלתי משחפת ומיתמות ובאתי לישראל בלי לדעת מה זה ציונות".

רוט אמרה עוד כי "המדינה קיבלה כספי שילומים שיחזיקו את הניצולים עד סוף חייהם, מה עשיתם עם הכסף?! לראות ניצול שאין לו כסף לאוכל או לחימום זה הבושה שלכם, הבושה של הבית הזה. קשה מאוד לחיות עם זה שש שנים, הייתי רעבה וחלמתי על לחם. לא צריך את הוועדות, תעשו דבר אחד, תתנו לניצולים שנשארו, תתנו לנו למות בכבוד בלי ישיבות".

בסקר שנערך בתחילת החודש העידו 67% מקרב 500 ניצולי השואה שהשתתפו בסקר כי הם לא מרוצים מהאופן שבו הממשלה מטפלת בהם ו-22% טענו כי חלה הרעה בטיפול הממשלתי בניצולי השואה. 49% מהנשאלים העידו על בעיות בריאות שמקשות עליהם ביום יום ו-25% דיווחו על קשיים כלכליים.

"יש קרן כזאת וועדה אחרת, רנטות שונות, אני נדהם על כך שאף אחד לא לקח את הנושא וגיבש אותו בתוך מטרייה אחת", אמר בדיון שר הרווחה מאיר כהן. "יש לנו חלון הזדמנויות קצר, אני מוכן לקחת על עצמי את הטיפול כך שמשרד הרווחה יטפל בכל הנושא יערוך רגולציה ויביא את הכסף ממשרד האוצר".

"לשים סוף לבושה"

יו"ר הוועדה, ח"כ חיים כץ, אמר בדיון כי "צריך לשים סוף לבושה הזאת". כץ הצהיר כי יניח על שולחן הכנסת הצעת חוק שתעגן את הטיפול בכל ניצולי השואה תחת רשות אחת. יו"ר הקרן לרווחת נפגעי השואה, אבי דיכטר, אמר כי "בתוך 10 שנים נצטרך לטפל במספר קטן מאוד של ניצולים. השאלה
היא איך מכבדים את הניצולים בעודם בחיים? 50 אלף מוגדרים על ידי המדינה כעניים. עקירת העוני אינה מסובכת".

סגן שר האוצר מיקי לוי שנכח בדיון אמר כי "למרות המצב הקשה של התקציב, אם צרכים נוספים יוגדרו – הנושא יובא לבחינה נוספת של שר האוצר". ח"כ אלעזר שטרן (התנועה) שכיהן בעבר כיו"ר הקרן לרווחת נפגעי השואה, השיב לו: "מה זה 'כשיהיו הצרכים'? עד עכשיו יצאה קדחת. אל תשים את זה (את הטיפול בניצולים. ע"א) באוצר. הם שומרים על כסף, לא רוצים לתת".

ח"כ יפעת קריב (יש עתיד) אמרה: "יש אינסוף דו"חות. ברור מה צריך לעשות, יש ארבעה נושאים שצריך לטפל בהם עכשיו: מיהו ניצול, מיהו המשרד המרכז, תקציב סל השירותים והתקציבים וצמצום הביורוקרטיה".

יצוין כי עם כניסתו לתפקיד הורה שר האוצר יאיר לפיד על תוספת של 400 מיליון שקל לטובת ניצולי שואה למשך ארבע השנים הבאות.

קישורים:

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – התעללות והזנחת ניצולי שואה בהוסטלים – ניצולים באפלה – ינואר 2011 – מדיניות משרד הרווחה מוזילה את השואה, ואת אזרחי מדינת ישראל. מתברר כי הפקידות ברשויות הרווחה לא רק פוגעים השכם וערב בפרט ובמשפחה "בשם טובת הילד" או "עבודת הקודש" ועוד כל מיני מונחים מעולם הפולחן, אלא גם מעלימים עין מהתעללות והזנחה במוסדות שאליהם השליכו את האזרחים…

 שר הרווחה משה כחלון משליך אזרחים לעת זיקנה – סיפורה של רעיה שפילמן ניצולת שואהמדיניות משרד הרווחה בראשות השר משה כחלון מוזילה חיי אזרחים ומשליכה אותם לעת זיקנה הכתבה למה משרד הרווחה דורש להעביר ניצולת שואה בת 90 מבית האבות?  , שמעון איפרגן  , מקו , יולי 2012 – רעיה שפילמן, קיבלה מתנת יומולדת משמחת מהמדינה לגיל 90 – משרד הרווחה מסרב להמשיך את מימונה בבית אבות ודורש את העברתה למוסד סיעודי לאלתר, בטענה שמצבה הרפואי אינו מאפשר השארתה בבית האבות. בנה: לא חל שינוי במצבה הרפואי…