ניסויים בילדים יוצאי תימן הובילו למותם

20.06.2017 – סדר יום עם קרן נויבך – ניסויים בילדים. ניסויים בילדים שככל הנראה הובילו למותם. המוח מסרב לתפוס אבל הפרוטוקולים מתוך ועדות החקירה הממלכתיות שנחשפו ב"ישראל היום" מאשרים את מה שפעילים רבים יודעים כבר זמן. את העדויות של הורים ושל ילדים למעשים שהמוח מסרב לתפוס אבל נעשו. עדויות שכבר נשמעו בעבר. מה אנחנו יודעים ומה עוד מוסתר מאיתנו? בשיחה משתתפים הפעילים בנושא נעמה קטיעי ושלומי חתוכה.

ניסויים בילדים יוצאי תימן הובילו למותם
ניסויים בילדי תימן – ישראל היום 14.06.2017

 

ניסויים בילדים יוצאי תימן הובילו למותם – סדר יום עם קרן נויבך – 20.06.2017

הניסויים בילדי תימן נחשפים: "מוכרח להיות להם דם כושי"

הניסויים בילדי תימן נחשפים: "מוכרח להיות להם דם כושי" , יאיר אלטמן , ישראל היום , 14.06.2017
רופאים סיפרו: כך ביצענו ניסויים בילדי תימן • עדויות מזעזעות שאספה ועדת החקירה ומעולם לא פורסמו, מעלות תמונה קשה של ניצול וטיוח • הפרוטוקולים הגיעו לידי "ישראל היום" ויוצגו היום בכנסת
פרשת היעלמותם של ילדי תימן שעלו ארצה היא פצע פעור בחברה הישראלית לאורך שנים. זהו פצע שנפתח בכל פעם מחדש עם מחאות סוערות, ועדות, מינויים ובעיקר הבטחות למשפחות לטפל באחת הסוגיות הכואבות שסוחבת איתה המדינה משנותיה הראשונות ועד היום.

במהלך השנים מונו שלוש ועדות שונות לחקור את הפרשה: ועדת בהלול־מינקובסקי (1967), ועדת שלגי (1988) וועדת החקירה הממלכתית כהן־קדמי, שהתמנתה בינואר 1995 והגישה דו"ח מקיף ב־2001. כל הוועדות קבעו כי לא נחטפו ילדים במסגרת הפרשה. עם זאת, ועדת כהן־קדמי הצביעה על עשרות מקרים שבהם לא נמצאו ראיות לכך שהילדים נפטרו ולגביהם היא מעלה אפשרות של "מסירה לאימוץ".

הפרוטוקולים שבהם מתוארות עדויות – הנחשפות כאן לראשונה – לניסויים שבוצעו בילדים עוד בחייהם ללא אישור או יידוע של משפחתם, לטיפול ניסויי שהביא למותם של לפחות ארבעה ילדים, לחטיפה של ילדה בבית החולים רמב"ם בחיפה ולאימוץ ילדה על ידי איש צוות רפואי ברמב"ם.

 

ת1

לידי "ישראל היום" הגיעו גם תמונות שלא פורסמו מעולם, המעידות לכאורה על תיעוד של חלק מהניסויים שבוצעו. התמונות נחשפות כאן לראשונה וממחישות באופן ברור את הניסויים שבוצעו בילדים. כך, למשל, באחת התמונות – שבהן מצולמים הילדים עירומים – נכתב "טחול" באזור בטנו של ילד, כחלק ממה שנראה כניסיון ללמוד על גוף האדם. נתונים ותמונות אלו יוצגו במהלך הדיון על ידי ח"כ נורית קורן, יו"ר הוועדה המיוחדת בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן.
"התינוקות קיבלו עירוי – ומתו"
באחד מעמודי הפרוטוקולים הרבים של ועדת החקירה הממלכתית מתואר כיצד ביצעו הרופאים בארבעה תינוקות, שסבלו מתת־תזונה, טיפול ניסויי אשר כלל החדרת חלבון יבש דרך עירוי וגרם למותם. באחד המקרים מנסה עו"ד דרורה נחמני רוט, פרקליטה מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהיתה חברה בוועדת כהן־קדמי, לרענן את זיכרונו של ד"ר ג'ורג' מנדל, מנהל בית החולים לילדים בראש העין.
"בבית החולים שלך, הטיפולים של ילדים שסבלו מתת־תזונה לא היו טובים, לא היו מוצלחים וגרמו להחמרת מצבו של הילד, האם זכור לך?" שואלת עו"ד נחמני רוט. ד"ר מנדל: "יכול להיות. אני לא יודע". היא מקשה: "כשאתה אומר 'יכול להיות' זה נראה לי קצת מוזר, כי זו היתה תופעה מאוד נדירה בסוג טיפול כזה לגבי ילדים אחרים". ד"ר מנדל: "אני זוכר מקרה אחד או שניים שד"ר מטות נתן הוראה לתת עירוי של חלבון יבש שהיינו מפרידים. סרום, פלסמה יבש… והתגובות לא היו טובות". הפרקליטה: "אתה זוכר רק שני מקרים? אני רוצה להציג לך מכתב שכתב ד"ר מן".
בפרוטוקולים צוטט מכתב של ד"ר קלמן יעקב מן, סגן מנהל רפואי של בית החולים, שאותו שלח ב־21 בנובמבר 1949 לד"ר מנדל: "ביקרתי בבית החולים שלנו בראש העין, ומצאתי כי באותו בוקר מתו שם ארבעה תינוקות שקיבלו טיפול אקטיבי. תינוקות אלו היו פחות או יותר במצב מאוזן לפי התנאים הפיזיו־פתולוגיים שלהם, אך לאחר שעירו להם תמיסות שונות… התרופף מאזן זה והם מתו".

ת2

בפרוטוקול אחר מתואר כיצד אומצה ילדה תימנייה בבית החולים רמב"ם, דבר העשוי לאשש את החשדות שלפיהם ילדים שהובאו לטיפול רפואי נחטפו ממשפחותיהם הביולוגיות. ובעוד נמסר להן כי הילד נפטר, הוא למעשה הועבר לאימוץ. על כך התוודה פרופ' גלי ברוך, מצוות הרופאים של רמב"ם בשנים המדוברות, בעדותו בפני ועדת החקירה: "הכרתי רופא אחד בחיפה, שהם (משפחתו) אימצו ילדה תימנייה מבית החולים רמב"ם". על מקרה אחר סיפר ד"ר מנדל בעדותו: "אחרי שעברתי לעבוד ברמב"ם עברנו לכפר שמריהו. שכרנו בית קטן ולאחד מהשכנים היתה ילדה מאומצת, שהיתה לגמרי לא דומה להם. היתה שחומת עור ואני נזכרתי שראיתי את זה… אני לא יודע עליהם יותר פרטים".
"השמידו את הרישומים"
בפרוטוקול אחר מודה ד"ר מנדל כי ביצע מחקר על ילדים תימניים חיים, שבאמצעותו ניסה לבדוק אם הם נושאים תאי דם חרמשי (מחלת דם המצויה אצל ילידי אפריקה וגורמת לאנמיה): "היה איש ידוע ומפורסם בשם פרופ' דמשק שהוא היה המטולוג ידוע. הוא הסתכל על התימנים וחשב שמוכרח להיות אצלם דם כושי. הוא אמר – למה לא לבדוק את זה?… פרופ' פריץ דרייפוס (מהדסה ירושלים) – הוא היה אחראי על זה. הוא נתן הוראות ואנחנו היינו עושים את זה. פרופ' דרייפוס התלהב וכבר כתב מאמר באחד מכתבי העת הרפואיים, עם תיאוריה גדולה איך התימנים הגיעו ואיפה הם הסתובבו בעולם וככה, הכל יפה מאוד".
ד"ר מנדל נשאל כיצד בדק את הילדים וענה: "לקחנו דמים לספירות הדם וכו'… פעם בא רופא, ידוע שבלונדון עשה את הבדיקות המיוחדות בהמוגלובין, שמו היה ד"ר ליימן, ומצא שזה הכל לא נכון. כל הדבר נפל וכבר אמרו לתימנים שיש בהם דם כושים!".
בעדות נוספת סיפר ד"ר מנדל: "היה מחקר אחד שיש סיפור. ביקר במחנה רופא מפורסם ידוע בשם דנשה מארה"ב. והוא הסתכל על התימנים ואמר – הוא חושב שיש להם דם של כושים. והוא יודע שבארה"ב הכושים סובלים ממחלת דם שנקראת מחלת החרמש אז התעניין בזה וביקש שאנחנו נעשה משטחים מהדם. בהתחלה כמעט כל ילד היה לו קדחת, מלריה והיינו לוקחים בדיקות דם.

ת3
"לא היה צורך לבקש רשות מההורים… רצו לדעת מה קורה אצל הילדים התימנים… לקחו ילדים שמתו מכל מיני סיבות ובדקו את העורקים שלהם… בדקו את הלבבות שלהם".

עו"ד נחמני רוט: "האם זה לא יצר בעיות, שהורים באו ורצו לראות את הילדים המתים שלהם, ואמרתם – לא מראים את התינוקות?" ד"ר מנדל: "אני לא חושב, היות שאחרי שגומרים את הנתיחה אז היו מסדרים את התינוק, כך שהם יכולים לראות את הפנים של הילד, שזה נראה שלם… אבל זה היה לגמרי חוקי. לא היו בעיות". הפרקליטה: "לא מבחינה חוקית, מבחינת הרגש והמוסר כלפי ההורים. האם לא ייתכן שבצורה שיטתית, ילדים שעשיתם בהם נתיחות שלאחר המוות, לא הראיתם אותם (את הגופות) להורים?" ד"ר מנדל: "לא זוכר שהיו לנו בעיות מיוחדות עם המצב הזה".
ד"ר מנדל העיד כי היו רישומים מדויקים של המחקרים, אך לפי שמועות שהגיעו אליו, "מישהו השמיד אותם לאחר 7 שנים".
ח"כ נורית קורן אמרה לאחר שנחשפה לעדויות ולתמונות הקשות: "במסגרת הוועדה שבראשותי אני נחשפת לעדויות, למסמכים ולסיפורים מצמררים שמזעזעים כל בן אנוש. הצוות הרפואי ביצע מחקרים ונתן טיפול לא מתאים לילדים, שבעקבותיו מצבם הבריאותי הידרדר וברוב המקרים הוביל לפטירתם. התייחסות הצוות אל הילדים ומשפחותיהם היתה כחומר ביד היוצר, הסתירו מההורים את נתיחת הגופות ולא ביקשו את רשותם על פי חוק. פרשת היעלמותם של הילדים היא פצע מדמם בחברה הישראלית, על כן אמשיך לפעול ביתר שאת למען גילוי האמת והשלמת כל חלקי הפאזל".

התינוקות עברו נתיחות בתנאים מחפירים לפסולת ביולוגית

"היה פה פשע גדול שפשוט לא פורסם" ,  יאיר אלטמן , פורסם ב: 14.06.2017 , ישראל היום

הוועדה המיוחדת בכנסת שהוקמה במסגרת חקירת פרשת חטופי תימן, דנה בעדויות הרופאים שנחשפו היום ב"ישראל היום". ח"כ נורית קורן: "הסברות שהשתמשו בגופות של ילדים לצורך מחקר הולכות ועולות כל הזמן"

הוועדה המיוחדת בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן התכנסה בכנסת על רקע הפרסום ב"ישראל היום", ובו עדויות של רופאים שביצעו ניסויים בילדי תימן. במהלך דיון הוועדה, בה נחשפו פרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית, הובאו גם עדויות לפיהן טיפול ניסויי הביא למותם של ילדים.

ח"כ נורית קורן, שעומדת בראש הוועדה, אמרה בדיון: "דווקא במקום שהיו אמורים לשמור עליהם, הילדים נעלמו. חלק מהילדים נעלמו וההורים לא קיבלו תעודת פטירה, רק אמרו להם שהילד נפטר. למרות שהם ביקשו לראות גופה הם לא קיבלו שום דבר ולא ביצעו את האקט של הלוויה. הסברות שהשתמשו בגופות של ילדים לצורך מחקר הולכות ועולות כל הזמן".

עוד הוסיפה חברת הכנסת מהליכוד: "יש פה פרוטוקולים שעולה מהם שנעשו מחקרים גם בילדים חיים וגם בניתוח גופות שלא שמרו על כבודם. לצוות הרפואי היה יחס מתנשא לעולים והם לא הכירו בזכות הבסיסית של החולה עצמו וגם של ההורים לתת רשות לטיפול מסויים, ואנחנו למדים מהפרוטוקולים ומהעדות של ד"ר מנדל".

לסיכום אמרה: "אני אומרת שהיה פה פשע גדול שפשוט לא פורסם. מסקנות הוועדה לא התייחסו לשום מחקר ולשום ניתוח גופות. והכל היה מונח לפניה וזה פשוט לא ייתכן שככה אנחנו נעבור על זה". חבר הכנסת דב חנין מהרשימה המשותפת הוסיף: "העדויות האלה קורעות את הלב. זה פשוט מזעזע לחשוב באיזה מציאות דבר כזה יכול להתרחש. אור השמש הוא המחטא היחיד במקרים האלה".

מאיר ברודר מהלשכה המשפטית של משרד הבריאות, טען: "הדוחות הם באמת חמורים וצריך לגנות אותם. אבל צריך לזכור שאת כל הדברים האלה אנחנו רואים בפריזמה של היום, במציאות של היום. זאת לא הייתה המציאות באותם ימים. הייתה אווירה של מחקר. דוח מבקר המדינה באותם ימים מראה שכל בתי החולים שנבדקו ביצעו 50 אחוזים של נתיחות אחרי המוות, מתוך רצון לברר את סיבת המוות".

שואת ילדי הגזזת – ניסויים משפילים וממיתים בילדים בשם "טובת הילד"

זו השואה הפרטית שלי" , דבורה גינזבורג , 04/12/03 , מעריב

אלפים מעולי צפון אפריקה שטופלו בשנות ה- 50 בהקרנות נגד מחלת הגזזת סובלים ממחלות קשות

"שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל ביחד… כל עוד הממסד הרפואי לא יחשוף את כל הידוע לו, פרשה זו תרבוץ לפתחה של מדינת ישראל לדיראון עולם". בכתובית זו מסתיים הסרט 'ילדי הגזזת' שהפיק המרכז לתקשורת בדימונה. הסרט עוסק באחד המחדלים החמורים והמושתקים ביותר שידעה ישראל מעודה.

טיפול בכפייה לילדים בשנות החמישים – שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל

לראשונה בתולדות המדינה, נוצר סרט תיעודי העוקב אחר עולי ארצות ערב, בעיקר מצפון אפריקה, שנחשפו לקרני רנטגן כאמצעי "ריפוי" למחלת הגזזת. בסרט מועלות טענות קשות על קשר השתיקה סביב הנושא ועל תביעת הנפגעים להסיר את החיסיון על הפרוטוקולים של משרד הבריאות מאותה תקופה. הגזזת היא מחלת עור פטרייתית הגורמת לנשירת השערות ויוצרת התקרחות בקרקפת הנראית כאילו נגזזה. בגיל ההתבגרות נעלמת המחלה מאליה. בארצות המוצא נהגו יהודי צפון אפריקה לרפאה בעזרת חומץ ותרופות שונות. בסוף שנות החמישים, עם העלייה ההמונית מארצות ערב, החליט משרד הבריאות להילחם במחלה. חלק מהעולים נדרשו לעבור את תהליך הריפוי עוד בארצות מוצאם, כתנאי לעליה ארצה. משפחה שסירבה לעבור את הטיפול נאלצה להתעכב עד שהתרצתה. בין הטיפולים שעברו העולים, גם בארץ, היו הקרנות ברנטגן, טיפול בשעווה רותחת בראש ותלישת שערות. גם כאלו שלא לקו במחלה עברו את הטיפולים כאמצעי מניעה.

על פי הסרט, כל אחד מילדי העולים קיבל מנת קרני רנטגן ששווה ל-35 אלף פעמים צילומי רנטגן של היום. כך להערכת פרופ' פוירמן מביה"ח סורוקה. עוד נאמר בסרט כי חיים שיבא, מנכ"ל משרד הבריאות בשעתו, נסע לארה"ב והצליח לגייס סכום של 300 מיליון לירות מארה"ב לטיפול בגזזת. סכום אסטרונומי בהתחשב בכך שכל תקציב משרד הבריאות בשנים 58'-48', שנות הטיפול המאסיבי בגזזת, הסתכם בכ-60 מיליון לירות. לטענת היוצר, הסכום גויס לצורך ביצוע ניסוי רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקאים. כל זאת בזמן שבארה"ב וביתר חלקי העולם המערבי נאסר השימוש בקרני הרנטגן לזמן ממושך. מהסרט עולה כי משרד הבריאות הפדרלי בארה"ב, אשר נאלץ להפסיק את המחקר על השפעת קרני הלייזר על חולי הגזזת בשל האיסור, חיפש מקום בו יוכל להמשיך במחקר. מדינת ישראל הצעירה והעניה שימשה כתובת נוחה לביצוע ניסוי רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקאים, מה שיביא לזרימת כספים בסך של מאות מיליוני שקלים ארצה.שיבא, שהתנגד לעליית יהודי מרוקו בתואנה שאלו עלולים להביא איתם נגיפים ומחלות מדבקות, עסק במסע למיגור הגזזת.
האשמה חמורה נוספת מפנים יוצרי הסרט לפרופסור ברוך מודן, שהיה אחראי למחקר הגזזת שנמשך עד דצמבר .1960 בשנות ה-70 היתה בידו רשימה של עשרות אלפי מוקרנים. אם היתה הרשימה מתפרסמת כבר אז, טוענים היוצרים, היה אפשר ליידע את הנפגעים לסייע בגילוי מוקדם ואיתור מחלות, ולהציל חיים.עם התבגרותם החלו להופיע אצל העולים צורות שונות של מחלת הסרטן ומחלות הקשורות למערכת העצבים. בשל חוסר מידע על התיקים הרפואיים של המטופלים נחשדו חלקם בהתחזות והיו כאלה שנשלחו לבתי חולים לחולי נפש.רק בשנת 1994 החלו מוקרני הגזזת להגיש תביעות נגד המדינה בגין רשלנות רפואית. כל התביעות נדחו על הסף בשל התיישנות ובשל הנימוק שזה היה הטיפול המקובל בעולם באותן שנים, נימוק המוכח לטענת יוצרי הסרט כשקרי. נימוק נוסף של הממסד הוא שההקרנות נעשו בתום לב וכי המדינה לא ידעה על הסכנה שבקרינה.הכנסת, שחששה מתביעות נוספות, חקקה מיד את חוק הגזזת. היום, על פי החוק, לא רק שהמדינה אינה מודה באשמה אלא שולחת את הנפגעים לקבל פיצויים זעומים על פי קריטריונים של ועדות רפואיות מחמירות. הסרט מספר את סיפורם של 100 אלף עולים שה"טיפול" שקיבלו אז משפיע עליהם עד היום.

במשאיות למחנה בחיפה

"למעלה מ- 60% מהקורבנות מתגוררים בנגב", טוען דוד דרעי מבאר שבע, ממייסדי עמותת נפגעי הגזזת. "על פי המחקר שלנו רוב הקורבנות נמצאים במשולש של הנגב המערבי והמזרחי". עבור דרעי, הצורך לחשוף את הפרשה הוא תכלית חייו. במכשיר הפלאפון שלו מתקבלות כל יום עשרות פניות ורשימת הקורבנות שבידו הולכת ומתארכת. לדרעי, הסובל מגידול סרטני בראשו. אין צל של ספק שהקרחת, כמו גם הגידול הממאיר, נובעים מאותו טיול תמים, לכאורה, אליו נלקח בכיתה א'. הוא לעולם לא ישכח איך יום אחד, בבית הספר 'בר אילן' בבאר שבע, ביקשה המורה מהילדים לעמוד בטור עורפי. בחדר ניצבו גם אחות ורופא. המורה קראה בשמות התלמידים,"דרעי, בוזגלו, אבוטבול…", ואלו הופנו לקצה אחד של החדר. מי ששם משפחתו הסתיים ב'סקי', 'ברג' או 'ביץ' נשלח לקצה השני. בתום המיון הגיעו לשערי בית הספר משאיות רעועות והתלמידים הובלו למחנה עולים בפאתי חיפה בשם 'שער העליה'. המחנה היה מוקף גדרות תיל והילדים הסתובבו עם מספרים על הצוואר. "התרוצצנו שם כמו חיות, מכל צד צעקו 'אמא', 'אבא', אבל אף אחד לא שמע. הדמעות, הזיעה, שאריות המשחות שמשחו על הראש, הכל שי מש בערבוביה, היה ריח נורא של ליזול (חומר חיטוי). הכניסו אותי לחדר, מרחו לי על הראש משחה והכניסו למכונת ההקרנות, שנראה כמו מתקן אינקוויזיציה וקשרו אותי כדי שלא אוכל לזוז. צעקתי עד לב השמים" מספר דרעי. אחרי שבועיים חזרו הילדים לבאר שבע. חצי שנה לאחר הטיול ההוא לא יצא דוד מביתו, הוא התבייש והאשים את אימו במשך שנים. הוא לא הבין איך מכל בני משפחתו רק הוא נפגע. הוא שירת בצה"ל 30 שנה ושרד את המלחמות הקשות. "היו לי חיים רגילים שעלו בהרבה מאמץ. חייתי במערכת הדחקות לא ברורה. ראיתי מסביב אנשים שהוקרנו ונפגעו ולא ידעתי מתי זה יגיע אליי". במחקרו המעמיק החל דרעי רק אחרי שנתגלה הגידול בראשו. עד היום הוא נאלץ לעבור הקרנות מכאיבות בתל השומר. "אני חושב כמה זה סימבולי שלפני 48 שנה המדינה כבלה אותי למיטה והקרינה עליי והנה היום אני מוצא את עצמי קשור בבית החולים על שם "שיבא" וחוטף הקרנות שמנסות לפתור את ההקרנות של אז".

אברהם ששון, בן 57 אבל נראה כבן 80. מבטו כבוי, הוא מתקשה בהליכה ונעזר במקל, שיערו נשר ברובו, והוא סובל מכאבים חזקים בעיניים ומלחץ דם גבוה. בגיל 48 עבר אירוע מוחי ולפני כחצי שנה עבר אירוע נוסף. "אני חי על כדורים" הוא מתאר בכאב. ששון עלה ב-1949 וגדל בבאר שבע ברחוב ההגנה. בגיל 7 נלקח ל"ריפוי" במחנה 'שנלר' בירושלים, מחנה צבאי שהוסב למחנה ריפוי לאלפים מילדי העולים. "יום אחד באו משאיות ולקחו אותנו, אמרו שיש לנו גזזת, לא הסבירו יותר מידי, אמרו שנוסעים לטיול. לקחו אותנו כמו שהעירייה אוספת כלבים מהרחוב".
גם ששון היה הילד היחיד ממשפחתו שקיבל את הטיפול, אחיו הצעיר הצליח לברוח מהמשאית. את מה שהיה במחנה 'שנלר' הוא מתקשה לשכוח: "שמו לנו ניילון בראש ויוד אדום. קרקפו אותנו, עשו לנו קרחות, הוציאו את השערות אחת אחת, אני זוכר את זה כאילו זה היה עכשיו. שבועיים היינו שם, בנים, בנות, עשו את זה לכולם. בכיתי, זה היה סיוט". כשהוחזרו הילדים לבאר שבע, זכו לתגובות לעגניות, אפילו מהוריהם שלא ממש הבינו מה היה בירושלים, ובתמימות של עולים חדשים האמינו לממסד שהכול נעשה לטובת הילדים. ששון לעולם לא התאושש מהחוויה ההיא, הוא הסתגר בתוך עצמו, בטחונו העצמי אבד לו לעד והיום הוא שבר כלי.

במשפחתו של ציון אלקובי מבאר שבע היכה המוות ללא רחם. רק לפני שבועיים נפטר אחיו הבכור , כתוצאה מאירוע מוחי. בין השנים 1980-1988 איבד ציון שבעה מבני משפחתו, כולם לקו בראשם. דודתו, חנה אלקובי, נפטרה בגיל 36 מגידול במוח. חודשיים לאחר מכן נפטר אחיה יצחק, ,48 מגידול זהה. ביום השנה למותה של הדודה נפטר הדוד שלום, ,52 כתוצאה מגידול סרטני. מחול המוות נמשך וביום השנה למותו של שלום נפטר אח נוסף, אביו של ציון, יעקב אלקובי בן .54 שנה לאחר מכן נפטר, רפאל .43 לא עברה שנה ואברהם, ,48 ואליהו, ,50 אחי האב, נפטרו. הדוד מרדכי שנפטר מגידול סרטני בגיל 52 בשנת 1988 סגר את המעגל. במשפחה המורחבת ייחסו את מכת המוות לעין הרע. "היינו משפחה תוססת, של זמרים, בדרנים, הלכנו לרבנים והם אמרו לנו 'תתפזרו בארץ שלא יהיה עליכם עין הרע', אז המשפחה התפזרה, לחיפה, לקרית גת, לבאר שבע. נאחזנו בזה, האסימון לא נפל במשך שנים, היינו תמימים ומאמינים". ציון מספר כי את ההקרנות עברו דודיו וארבעה מאחיו הגדולים עוד במרוקו, אמרו להם שזה טיפול במחלה שנקראה 'טוניה', הוא עצמו לא טופל. "לקחו את האחים שלי לתלישת שיער בעודם ממררים בבכי, אני משווה את זה לאותם ילדים שהובלו כצאן לתנורים באירופה. אחיי אומנם לא הובלו למוות באופן מיידי אלא 40 ,30 שנה לאחר מכן. זו השואה הפרטית שלי. אנחנו יושבים שבעה ומסתכלים אחד על השני, מנסים לנחש מי הבא בתור". מאז שגילה, לטענתו, באמצעות תחקירני הסרט, כי הקרנות הרנטגן הם המקור לכל האסונות שפקדו את משפחתו, החליט לא לשתוק עוד. "התרגלנו עם הזמן שכל מה שקשור אלינו כספרדים, מרוקאים, צריך לטייח, אם אתה מתחיל לדבר אז אתה מרוקאי בכיין. לא עוד. אני כועס על המדינה, על מרוקו ועל אמריקה. אני כועס על הטיפול המזלזל של הוועדות הרפואיות, הראש של אחי שרוף לגמרי, נשארו לו כמה קצוות, בוועדת הגזזת הוא טעה בתאריך ההקרנה, הוא היה ילד, דחו אותו ומאז אין לו הזדמנות נוספת. זה בושה וחרפה, הם מתייחסים אלינו בזלזול, לא כמו אל בני אדם".

לאילנה פחימה, ,52 אם לשישה וסבתא ל-,18 יש רק שאלה אחת: למה הרסו לה את החיים? היא סובלת מחוסר שיווי משקל וכאבי ראש איומים שתוקפים אותה לעיתים תכופות. שיערה הלבן והדליל אינו מכסה את הצלקות הארוכות בקרקפתה. כל בני משפחתה, 12 אחיה, הוריה, כולם עברו במרוקו את התהליך המכאיב, בבית החולים לילדים בקזבלנקה. "לקחו אותנו כמו עדר של כבשים", היא מספרת, "סגרו מאות ילדים בגדר והכניסו אחד אחד אל מתחת למכונה. עמדו שם שני שחורים גברתניים שרק מלראות אותם מתנו מפחד. אם מישהו היה מצייץ היו מכניסים לו אגרוף. תפסו אותנו בכתפיים והושיבו אותנו על הרצפה עם הראש בין הרגליים. מרחו לנו שעווה רותחת ומסריחה על הראש וקרקפו אותנו בצורה הכי אכזרית. שמו שעווה, אחר כך בד, ואז משכו… אני בכיתי והאחים שלי בכו, היה שם צרחות כמו בבית מטבחיים. השחורים תמיד דיברו בצרפתית וצעקו לנו 'תסתמו את הפה יהודים מלוכלכים', ככה בלי רחמנות. היה לי שיער בלונדיני מסולסל וארוך, אחרי הטיפול באתי לארץ קרחת עם מטפחת כמו איזו מסכנה שיצאה מן הגיטו".
כשהגיעה המשפחה לארץ החלו להתגלות ההשלכות של ההקרנה. אביה החל מאבד את הכרתו לעיתים תכופות. פעמים היה מתפרץ ושובר חפצים ללא שליטה. הוא אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי. המשפחה התגוררה בבתי השיכון הראשונים בבאר שבע. אילנה ואחיה, שנשלחו לבתי הספר בעיר, לא יכלו להתרכז בלימודים. את יכולת הריכוז שלהם איבדו בבית החולים במרוקו. "לא היינו יכולים לשבת רגע אחד, היינו עסוקים בהשפלות, במטפחות, בכובעים, הרגשתי כמו ליכלוכית, העליבו אותי, ה רביצו לי. אחים שלי היו נערים יפי תואר ולא היו מעזים לדבר עם בחורות עד שגדל להם השיער".
אמה נפטרה מצער בגיל ,60 עד יום מותה לא הפסיקה לבכות ולא השלימה עם ההשפלה. מאז הכאב והסבל שוכנים דרך קבע בבית המשפחה, "אחד האחים שלי מתמודד כעת עם גידול סרטני בראש, אחר פניו הצטרעו מההקרנות, אחותי שהיתה יפיפייה מצאה את עצמה בבית חולים לחולי רוח, כל השנים היפות נלקחו ממנה, אח אחר הוא קטוע רגליים ואבא חולה נפש". לדידם לא הייתה זו הארץ המובטחת. "אין שום פיצוי בעולם שיחזיר לי את הנעורים שנלקחו ממני". היא גם מאשימה את עצמה על הדרך בה גדלו ילדיה, על העוול שגרמה להם שלא באשמתה: "הייתי נתקפת בכאבי ראש, הרגשתי כמו שקומקום רותח על הראש שלי, הייתי מתפרצת, הילדים פחדו ממני כאילו מפלצת מגיעה הביתה. הייתי הולכת לאינספור צילומים, והרופאים אמרו לי שאני משוגעת, שאין לי כלום". אבל פחימה לא שקטה עד שגילתה את הסיבה למכאוביה. "אני לא יודעת אם לקלל או לברך אותו אבל ד"ר הלמוש מבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע אמר לי לפני מותו שהכל בא מההקרנות שקבלתי בילדותי".

בשבוע שעבר הגיעו חלק מהנפגעים לוועדת הבריאות העבודה הרווחה של הכנסת. הוועדה התכנסה בשל הצעת משרד האוצר שנפגעי הגזזת יקבלו פיצוי רק מיום הגשת תביעתם ולא מיום תחולת חוק הפיצוי לנפגעים (1995). בעקבות הסרט הודיעו חברי הוועדה על התנגדותם להצעה וקראו למשרד האוצר למשוך ידו ממנה. ארבע שנים נמשכה עשיית הסרט שעלה ליוצריו 30 אלף דולר, ומומן גם מתרומתם של הנפגעים עצמם. דוד בלחסן ואשר נחמיאס, מורים במרכז לתקשורת בדימונה, שימשו כתחקירנים וליוו את הסרט מתחילתו ועד סופו. אף קרן לעידוד קולנוע לא ראתה לנכון לסייע ליוצרים בהפקת הסרט. המטרה העיקרית שלשמה נוצר היא לגרום לפתיחת הארכיונים של משרד הבריאות "השתיקה והסגירה של הארכיונים מלמדת שיש להם משהו להסתיר", סובר דודי ברגמן, מפיק הסרט ומנהל המרכז לתקשורת בדימונה. מטרה נוספת היא להגיש תביעת נזיקין מחודשת נגד המדינה ולערער על הקביעות שנקבעו בחוק ב-.95 "אנחנו רוצים שהממסד יתייחס למוקרנים בצורה יותר אנושית, שהם יקבלו פיצויים שיכולים להציל להם את החיים, שיממנו להם טיפולים פסיכיאטרים", אומר בלחסן. נכון לעכשיו לא שודר הסרט בטלוויזיה. ברגמן מסביר כי מדובר בחשש לפתוח תיבת פנדורה. במקר ים אחרים נתקל בחוסר התעניינות מצד חלק מהרשתות או בטענה שמדובר במהומה על רקע עדתי. בינתיים מבטיח ברגמן כי הסרט יוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ. ובקרוב גם בארצות הברית, צרפת וגרמניה. (ההקרנה הבאה תתקיים ביום שני הקרוב בסינמטק שדרות).דוד בלחסן נחוש בדעתו למצות את התחקיר על הגזזת, בין השאר הוא מתכוון לבקר גם בקונצרן 'פיקר', שסיפק את מכשירי הרנטגן, ובמשרד הבריאות האמריקני. "אני לא מאמין לתזת התם של הממסד, מי שעשה משהו בתום לב לא היה מסתיר אותו". לבלחסן, כמו לצופים נשארו סימני שאלה רבים. מדוע המדינה אינה מאפשרת גישה לארכיוני משרד הבריאות? מדוע בכירי המשרד דאז סירבו להתראיין לסרט? האם המדינה נפלה קורבן? האם ארצות הברית אשמה? מדוע, לדברי ברגמן, מנסה משרד הבריאות למנוע, לכאורה, את הקרנת הסרט? מה יש להם להסתיר? יום יבוא, וגם שאלות אלו תבואנה על פתרונן.

חוק הגזזת

ח"כ עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות, יזם את חוק הגזזת ב-1995 מתוך מפגש עם הנפגעים "המדינה התנגדה לחוק אבל הוא עבר, אחרי שנה של דיונים. מאז שיצא החוק הצליחו אלפים לקבל פיצויים ותמיכה".מה מציע החוק לנפגעי הגזזת?"זו פעם ראשונה שחוקק חוק בישראל שבו אין צורך להוכיח קשר בין הפגיעה ובין הנכות. הקצבה שנקבעה בחוק היא אחת הקצבאות היחידות שאינה מבטלת זכאות לקצבה אחרת שמגיעה לנפגעים".מה דעתך על הטענה שהטיפול בגזזת היה ניסוי במימון אמריקאי?"זוהי אמירה חדשה שהושמעה. אין לי עובדות להצביע על כך שהיא נכונה".מה דעתך על יחסן של הוועדות הרפואיות לנפגעים?"היחס לא טוב. למדינה יש שיטה שהיא לא מקיימת את החוקים של עצמה. לצערנו, אחת הבעיות הקשות במדינה היא הפער בין מטרת החוק ליישומו. החוק גם דיבר על הקמת מכון לטיפול בגזזת אבל הוקמה רק מחלקה בתל השומר".ההסתדרות, בעדודו של עמיר פרץ ייחדה משרד למלכה כהן, יו"ר עמותת נפגעי הגזזת, לאחר שהעמותה התקשתה לקבל סיוע מגורמים אחרים.

טיפול בכפייה לילדים בשנות החמישים – שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל ביחד

הכתבה "שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל ביחד"  , רנית נחום-הלוי |  עגל הזהב עיתונות בע"מ | news1 , נובמבר 2003

כך עולה מסרט שהוצג בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת; מתברר: משרד הבריאות בשנות ה-50' עשה ניסוי ביהודים יוצאי מרוקו בסיוע של האמריקנים

"שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל גם יחד. כל עוד לא תופרך האשמה החמורה כי בחסות אמריקנית בוצע ניסוי רפואי בילדי העולים, כל עוד הממסד הרפואי לא יחשוף כל הידוע לו, פרשה זו תרבוץ לפתחה של מדינת ישראל לדיראון עולם".


כך עולה בסרט תעודה, המבוסס על תחקיר "ילדי הגזזת". התחקיר נערך על-ידי דוד בלחסן ואשר נחמיאס, שביקשו לבחון את מה שהם מכנים: "שואת עולי צפון אפריקה", אחד המחדלים החמורים והמושתקים ביותר שידעה ישראל מעודה. הסרט לא שודר עד עתה בשום תחנת טלוויזיה.

הסרט הוקרן בוועדת הבריאות, העבודה והרווחה של הכנסת (יום ב', 24.11.03), בראשה ח"כ שאול יהלום. במהלך ההקרנה התקשו חלק מהנוכחים להסתיר את כאבם ואת בכיים. ח"כ רוחמה אברהם, אשר גם משפחתה "נפלה" קורבן ל"טיפול" הגזזת, התקשתה להסתיר דמעותיה. ח"כ יהלום העדיף לבהות במהלך הסרט ב"צפיה" בכתביו שעל שולחנו.

הנושא עלה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בעקבות כוונת האוצר לבטל רטרואקטיביות את הפיצויים משנת 95' העומדים היום לזכות לנפגעי הגזזת (לפי החוק שחוקק ב-95', זכאי הקצבאות יקבלו פיצוי חד-פעמי בסך 57 אלף ש"ח. במקביל הוקמה ועדה ובה יקבעו אחוזי נכות לכל נפגע כתוצאה מהטיפולים. מי שייקבעו לו 40 אחוזי נכות זכאי לקיצבה חודשית בסך של 1,200 ש"ח ר.נ.ה).

כמו-כן מתכוון האוצר להעביר את האחריות לביצוע החוק למוסד לביטוח לאומי, ולהוריד את בית הדין לעבודה כסמכות ייחודית אליה פונים המבקשים לערער על החלטות ועדת המומחים. בוועדת הבריאות של הכנסת תיארו הנוכחים את צעדי האוצר הנוכחיים כ"מסע צלב" מספר 2.

ח"כ שאול יהלום, יו"ר הוועדה, קרא לאוצר למשוך ידו מההצעה לביטול הרטרואקטיביות משנת 95'. "לא ייתכן להעניש את נפגעי הגזזת שתביעתם התעכבה בשל חוסר ידע או בשל העובדה שהמחלה פרצה אצלם רק אחרי דצמבר 2003… המהלך להורדת בתי הדין לעבודה כערכאת ערעור יקשה על המערערים, ויגרום להם להוצאות תקציביות נוספות". ח"כ יהלום ציין עוד, כי לא השתכנע שהמהלך יביא תועלת לציבור החולים וייעל או ישפר את המערכת הטיפולית.

עו"ד גיא קריגר, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר, הסביר בוועדה כי ההצעה להעביר את האחריות לביצוע החוק למוסד לביטוח לאומי מקורה ברצון להוזיל ולייעל את השירות, מכיוון שתורי ההמתנה בביטוח הלאומי בוועדות רפואיות קצרים בהרבה יותר מאלה של משרד הבריאות. "מנתונים משנת 2001 עולה, כי משך ההמתנה לטיפול בתביעה במשרד הבריאות עלה על 300 ימים לעומת 80 יום בביטוח הלאומי", אמר.

הוא ציין עוד, כי בהצעת החוק מציע האוצר לשנות את המצב הקיים שבו מי שהוכר נפגע גזזת לא יהיה זכאי לפיצויים החל משנת 1995 (יום החלת החוק), אלא לפיצוי רטרואקטיבי רק 12 חודשים מיום הגשת התביעה – כפי שהדבר מקובל לגבי תגמולים אחרים של הביטוח הלאומי.

בן למשפחת אלקובי, אשר איבדה שמונה מבני משפחתה שעברו טיפול נגד הגזזת ומתו בעקבות כך, אמר ל-Nfc: "אנחנו לא באים בעקבות הכסף אלא מתלוננים על הזלזול. רק היום קמתי משבעה של דודי, יוסף אלקובי ז"ל, אשר עבר גם-כן טיפול נגד הגזזת. אני מצר על דברי ח"כ יהלום שאומר לא לקרוא לקורבנות הגזזת קורבנות שואה. הובילו ילדים בכוח, במודע לקראת מה שהם הולכים לעשות – מריטת שיער בפינצטה כמו עופות. 8 אחים בהם אחי הבכור איבדתי. הם מהווים את מרכז המשפחה, אז לא ראוי לקרוא לזה שואה?", אמר.

עו"ד איריס יורן-אונגר מסבירה, כי אין מדובר בהצעת חוק שנועדה לייעל את קבלת הפיצויים. "מדובר באנשים חולים ונזקקים, אשר רק פיצול ההליך לביטוח הלאומי מטעמי חיסכון, יסרבל את הכל. מה שקורה היום, זה שאדם לא יכול לקבל שני קצבאות בו זמנית והמטרה היא לחתוך ולקצץ. חוק הפשרה שיושם ב-95' מאפשר מינימום של פיצויים, זאת לעומת תביעות הנזיקין שהוגשו נגד המדינה קודם לכן בסך של מיליוני שקלים. החוק מגביל ומציב תקרה אבל מה שעושה משרד האוצר מאז הוא מקצץ ופוגע בזכותם של הנפגעים".

"קיימת אפשרות להגיש תביעה בגין רשלנות המגבלה היא בשל בעיית ההתייישנות. בית המשפט גם עשוי להפנות אותנו אל החוק בתואנה שיש מי שיגן עלינו. מדובר בהליך מורכב ובעייתי. עם זאת, אני ועו"ד איתן פלג שוקלים להגיש תביעות אזרחיות של פרטיים. כרגע יש לנו למעלה מ-1800 לקוחות", כך אמרה ל-Nfc, בהדגישה כי אף בועז לב המנכ"ל היוצא של משרד הבריאות הודה בפניה בשנת 99' כי יש קשר ישיר בין גידולים שפירים בבלוטת התריס להקרנות נגד גזזת.

על הגזזת

הגזזת הינה מחלת עור פטרייתית, הגורמת לנשירת השערות. היא נפוצה אצל ילדים כמו תופעת הכינמת המוכרת. המחלה נעלמת מאליה בגיל ההתבגרות המוקדם. בארצות המוצא נהגו יהודי צפון אפריקה לרפא את הפצעים בעזרת חומץ ותרופות סבתא שונות.

בין הטיפולים שעברו יוצאי צפון אפריקה בהיכנסם ארצה, היו הקרנות ברנטגן, טיפול בשעווה רותחת בראש ותלישת שערות. ידועים סיבוכים שונים הנגרמים בעקבות הקרנה מופרזת, דבר העלול לקרות גם במכוני רנטגן מעולים. התוצאות הן מקרי קרחות קבועה, שלמה או חלקית, מקרי שיער דליל ונודעו גם מקרים של שאתות בעור וכאלו שחלו במחלת הסרטן בעקבות כך.

עם התבגרותם של חולי הגזזת, החלו להופיע אצל חלקם צורות שונות של מחלת הסרטן. אצל אחרים הופיעו מחלות הקשורות לתפקוד מערכת העצבים. בהעדר מידע על התיקים הרפואיים של החולים, התקשו הרופאים בקביעת איבחון, חלקם נחשדו בהתחזות ואחרים והיו כאלה שנשלחו לבתי חולים לחולי נפש.

בשנת 1994 הוגשו לראשונה תביעות נזיקין על-ידי מוקרני הגזזת בגין רשלנו רפואית. כל התביעות נדחו על הסף מפאת התיישנות ובשל הנימוק כי זה היה הטיפול המקובל בעולם באותן שנים. למרות פסיקת בית המשפט המחוזי, גבר החשש אצל פרקליטת המדינה, כי מוקרני הגזזת יעתרו לבית המשפט העליון. בשל כך מיהרה הכנסת לחוקק את חוק הגזזת.

מוקרני הגזזת חשבו שהם סוף סוף זוכים להכרה מהמדינה, ומדינת ישראל מודה באחריותה לרשלנות רפואית. מאוחר יותר התברר, כי "בסעיפים הקטנים" של החוק נדרשו מוקרני הגזזת לחתום על ויתור לסעד משפטי כתנאי לקבלת הטיפול. בהסתמך על דבר המחוקק, פטר עצמו בית המשפט העליון מלהגיע לידי הכרעה ושלח את העותרים בחזרה אל החוק, לקבלת פיצויים זעומים על-פי קריטריונים של ועדות רפואיות.

קשה היה לעצור את הדמעות



הסרט מגולל את סיפורם של 100 אלף ילדים עולי צפון אפריקה שנשלחו בתחילת שנות ה-50' למחנות ריפוי, שם בוצע בהם ניסוי רפואי אשר במהלכו נחשפו לקרינה רדיואקטיבית במשך שעות ארוכות. כל זאת בזמן שבארה"ב וביתר חלקי העולם המערבי חל איסור גורף על שימוש בקרני רנטגן לזמן ממושך.

מהסרט עולה, כי משרד הבריאות הפדראלי בארה"ב אשר נאלץ להפסיק את המחקר, בהשפעות קרני הלייזר על חולי גזזת, חיפש מקום בו יוכל להמשיך במחקרו. ישראל הצעירה והעניה שימשה כתובת נוחה לביצוע ניסוי רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקנים – מה שהביא לזרימת כספים בסך של מאות מיליוני ש"ח לארץ.

המתווך הישראלי של העסקה היה חיים שיבא, מנכ"ל משרד הבריאות בשעתו. שיבא, שהתנגד לעליית יהודי מרוקו בתואנה שאלה עלולים להביא איתם נגיפים ומחלות מדבקות, תיאר את משימתו כ"מסע צלב למיגור נגע הגזזת". כדי להציל את המדינה יצא שיבא לארה"ב כדי לגייס כספים להדברת הנגע ושם קיבל כ-300 מיליון לירות, סכום אסטרונומי בהתחשב בכך שכל תקציב הבריאות משנת 48'-58' הסתכם בכ-60 מיליון לירות.

מהסרט עולה, כי הסכום גויס לצורך ביצוע רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקנים. "ילדי העולים קיבלו מנת קרני רנטגן ששווה ל-35,000 פעמים צילום רנטגן של היום", נאמר בסרט.
חולי הגזזת המופיעים בסרט, טוענים כי הרופאים בוועדות הרפואיות סירבו להכיר בכך שמחלת הסרטן, בה חלו, נגרמה כתוצאה מטיפול לקוי. "אלו ועדות שנועדו לכיסוי תחת", אמר דוד דרעי, אחת הדמויות המרכזיות בסרט שלקה בסרטן בראשו. "הרי אם הם יודו שהמחלה פרצה כתוצאה מהטיפול וההקרנות הנוראיות, ייחשב הדבר כהודאה באשמה ובמחדל שבעצמם ביצעו".

הסרט מפנה אצבע מאשימה לפוליטיקאים שאמורים לייצג את יוצאי צפון אפריקה ואף סחטו קולות אלקטורליים מ-100 אלף נפגעי הגזזת ומשפחותיהם. ח"כ עמיר פרץ שיזם את חוק הגזזת, אשר פגע בהם לבסוף, מופיע בסרט כמי שמופתע ומתרעם מול השאלות הנוקבות. "אם יביאו לי איזה מסמך כלשהו שיוכיח כי נעשו ניסויים בבני אדם, אז אני אקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הנושא הזה עד תום", הוא אומר בסרט.

פרץ מתפתל, מתחמק ומסרב לקחת אחריות, דבר שבסופו של דבר מוציא אותו די רע מכל הפרשה. בעניין הסתרת הפרוטוקלים (של פרופ' ברוך מודן – מנהל מכון הגזזת, אשר טען שהוא מחזיק באמתחתו קובץ של אלפי תיקים סודיים ובו מידע חסוי על ילדי הגזזת, ר.נ.ה), מפנה הסרט אצבע מאשימה גם כלפי ראשי תנועת ש"ס שניהלו את משרד הבריאות בשעתו, ועשו ככל שביכולתם כדי להשתיק את הפרשה.

ניסויים בסמים פסיכיאטריים על ילדים במרכז רפואי לבריאות הנפש בנס ציונה – באר יעקב למציאת תחליף לריטלין


האם פקידי הסעד משתמשים בחוק הנוער לכפייה של ניסויים בסמים פסיכיאטריים על ילדים?

יוני 2009: להלן ציטוטים מתרגום המאמר:
"Israeli Researchers Explore Ritalin Alternative for ADHD
"
(חוקרים ישראלים מחפשים תחליפים לריטלין עבור הפרעת קשב ריכוז – ADHD)
המצביעים על כשלים במחקר על סמים פסיכיאטרים לילדים.
.

ילדים – גם צו בית משפט וגם ניסויים פסיכיאטריים
מרכז בריאות הנפש נס ציונה - ניסויים בסמים פסיכיאטריים על ילדים בצו בית משפט
ניסויים על ילדים בצו בית משפט

"חוקרים ישראלים מצאו כי התרופה reboxetine, עשויה לספק תשובה לילדים ומבוגרים אשר אינם יכולים לקחת ריטלין עבור הפרעת קשב ריכוז (ADHD). החוקרים חקרו 27 ילדים בגילאים 6-16 במשך שמונה שבועות במרפאה אשפוז בבית באר יעקב נס ציונה מרכז לבריאות הנפש.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של reboxetine כוללים קושי שינה, יובש בפה, עצירות, הזעה, אובדן תיאבון וכאבי ראש.

ריטלין, היא תרופה מעוררת שבה נעשה שימוש בטיפול ב-ADHD או הפרעת קשב ריכוז, יותר מ -50 שנים. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר העומדים בפני משתמש בריטלין כוללים: כאבי ראש, כאבי בטן ו / או אובדן תיאבון.

בתום שמונה שבועות של טיפול, הן reboxetine וריטלין הביאו לשיפור משמעותי בסימפטומים-ADHD."
סוף ציטוט.
מדוע נכשל הניסוי?
הילדים במרכז בריאות הנפש בנס ציונה מאושפזים בכפייה, לפיכך לא ניתן לדעת אם השיפור המשמעותי נבע מרצונם של הילדים לסיים את הניסוי כדי שישוחררו ממתקן הכליאה.
במרכז הרפואי בנס ציונה, הילדים חיים בצפיפות, מענישים אותם, אוחזים אותם גוררים אותם, ועוד. ל"טיפולים" אלו השפעה על התנהגות הילדים.
הניסוי בוצע על 27 ילדים לתקופה של שמונה שבועות. המדגם קטן ביותר לתקופת זמן קצרה מידי. לא ניתן לדעת ע"פ המדגם, את השפעת תופעות הלוואי הקטלניות לטווח ארוך.
לא נעשה ניסוי על קבוצת בקרה לבדוק האם קיים אפקט פלסיבו. בדיקה זאת היא הכרחית בניסויים אלו.
קבוצת הילדים הנה בטווח גילאים 6-16, רחב מידי, מה שגורם לפיזור בתוצאות המדגם המצומצם.
סוף דבר:
ניסויים פסיכיאטרים על ילדים המאושפזים בכפייה הנם חסרי תועלת, מעלים תהיות, וגורמים עגמת נפש מיותרת ונזק לילדים ומשפחותיהם.
קישורים:

ניסויים בסמים פסיכיאטריים על ילדים במרכז רפואי לבריאות הנפש בנס ציונה – באר יעקב למציאת תחליף לריטלין

האם פקידי הסעד משתמשים בחוק הנוער לכפייה של ניסויים בסמים פסיכיאטריים מסוכנים כגון Reboxetine על ילדים?

הורדת עלות החזקת ילדים במוסדות באמצעות סמים פסיכיאטרייםיוני 2009: להלן ציטוטים מתרגום המאמר: "Israeli Researchers Explore Ritalin Alternative for ADHD" (חוקרים ישראלים מחפשים תחליפים לריטלין עבור הפרעת קשב ריכוז – ADHD) המצביעים על כשלים במחקר על סמים פסיכיאטרים לילדים.


"חוקרים ישראלים מצאו כי התרופה reboxetine, עשויה לספק תשובה לילדים ומבוגרים אשר אינם יכולים לקחת ריטלין עבור הפרעת קשב ריכוז (ADHD).
החוקרים חקרו 27 ילדים בגילאים 6-16 במשך שמונה שבועות במרפאה אשפוז בבית באר יעקב נס ציונה מרכז לבריאות הנפש.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של reboxetine כוללים קושי שינה, יובש בפה, עצירות, הזעה, אובדן תיאבון וכאבי ראש.

ריטלין, היא תרופה מעוררת שבה נעשה שימוש בטיפול ב-ADHD או הפרעת קשב ריכוז, יותר מ -50 שנים. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר העומדים בפני משתמש בריטלין כוללים: כאבי ראש, כאבי בטן ו / או אובדן תיאבון.

בתום שמונה שבועות של טיפול, הן reboxetine וריטלין הביאו לשיפור משמעותי בסימפטומים-ADHD."
סוף ציטוט.
מדוע נכשל הניסוי?
הילדים במרכז בריאות הנפש בנס ציונה מאושפזים ע"פ צווים בכפייה, לפיכך לא ניתן לדעת אם השיפור המשמעותי נבע מרצונם של הילדים לסיים את הניסוי כדי שישוחררו ממתקן הכליאה.
במרכז הרפואי בנס ציונה מענישים את הילדים, אוחזים אותם גוררים אותם, ועוד. ל"טיפולים" אלו השפעה על התנהגות הילדים.
הניסוי בוצע על 27 ילדים לתקופה של שמונה שבועות. המדגם קטן ביותר לתקופת זמן קצרה מידי. לא ניתן לדעת ע"פ המדגם, את השפעת תופעות הלוואי הקטלניות לטווח ארוך.
לא נעשה ניסוי על קבוצת בקרה לבדוק האם קיים אפקט פלסיבו. בדיקה זאת היא הכרחית בניסויים אלו.
קבוצת הילדים הנה בטווח גילאים 6-16, רחב מידי, מה שגורם לפיזור בתוצאות המדגם המצומצם.
לא כתוב כמה ילדים נשרו מהניסוי ולמה. ידוע כי חברות התרופות והפסיכיאטרים משתמשי ב'טריק' של ניפוי נסיינים על מנת ל'טייב' את התוצאות.
סוף דבר:
ניסויים פסיכיאטרים על ילדים המאושפזים בכפייה הנם חסרי תועלת, מעלים תהיות, וגורמים עגמת נפש מיותרת לילדים ומשפחותיהם.

מוסד פסיכיאטרי נס ציונה - ניסויים בסמים פסיכיאטריים מסוכנים (רבוקסטין) על ילדים
מוסד פסיכיאטרי נס ציונה – ניסויים בסמים פסיכיאטריים מסוכנים (רבוקסטין) על ילדים

קישורים: