ניסויים בילדים יוצאי תימן הובילו למותם

20.06.2017 – סדר יום עם קרן נויבך – ניסויים בילדים. ניסויים בילדים שככל הנראה הובילו למותם. המוח מסרב לתפוס אבל הפרוטוקולים מתוך ועדות החקירה הממלכתיות שנחשפו ב"ישראל היום" מאשרים את מה שפעילים רבים יודעים כבר זמן. את העדויות של הורים ושל ילדים למעשים שהמוח מסרב לתפוס אבל נעשו. עדויות שכבר נשמעו בעבר. מה אנחנו יודעים ומה עוד מוסתר מאיתנו? בשיחה משתתפים הפעילים בנושא נעמה קטיעי ושלומי חתוכה.

ניסויים בילדים יוצאי תימן הובילו למותם
ניסויים בילדי תימן – ישראל היום 14.06.2017

 

ניסויים בילדים יוצאי תימן הובילו למותם – סדר יום עם קרן נויבך – 20.06.2017

מודעות פרסומת

שאטר איילנד – קורטוב מהשררה האלימות והתחלואים של הפסיכיאטריה

להלן מובאות מהמאמר שאטר איילנד – חקירה אפלה , ריקי פרנקל , 02/09/2010
.

גיבור הסרט "שאטר איילנד" הוא מרשל פדרלי בשם טדי דניאלס, הנשלח למוסד פסיכיאטרי לעבריינים שביצעו פשעים חמורים (הנמצא בתוך בית כלא על אי ליד בוסטון), במטרה לחקור את פרשת היעלמותה של אחת המטופלות במוסד. במהלך החקירה מתעורר חשדו של הגיבור שבמוסד מתנהלים ניסויים על המוח האנושי. בסופו של הסרט מתברר לגיבור שהוא אינו נמצא במוסד כחוקר מטעם המדינה, אלא כאחד המטופלים, וכי הוא סובל מהפרעות נפשיות קשות כתוצאה מטראומה שעבר בעבר…

…בסרט "שאטר איילנד" כשטדי דניאלס ושותפו צ'אק מגיעים אל המוסד, מספר להם הסוהר הראשי, שהפסיכיאטר הראשי, ד"ר קולי, "שימש פעמים רבות כיועץ לסקוטלנד יארד, לשירות הבטחון הבריטי, ולסוכנות הביון האמריקנית". "ולמה סוכנויות מודיעין מתייעצות עם פסיכיאטר?", שואל טדי דניאלס, אבל שאלתו נשארת ללא מענה. בהמשך מספר טדי לשותף שלו, שכבר זמן מה הוא מתעניין במוסד הזה, וכי הוא חושד שנערכים בו ניסויים על המוח האנושי: "רבים יודעים על המקום הזה, אבל איש מהם לא רוצה לדבר, כאילו הם פוחדים או משהו. המקום הזה ממומן על ידי מענק מיוחד מטעם 'ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקנית", לשאלתו של צ'אק: "איך בדיוק אנחנו נלחמים בקומוניסטים מאי בנמל בוסטון?", עונה טדי: "כפי שאמרתי, אף אחד לא היה מוכן לדבר, עד שמצאתי מישהו שהיה מאושפז פה. בחור ששמו ג'ורג' נויס, תלמיד מכללה חביב, סוציאליסט. הציעו לשלם לו אם יסכים להשתתף במחקר פסיכולוגי. תנחש מה הם בדקו?", וטדי מספר על ההשפעות שהיו לניסוי על הסטודנט: "[הוא] התחיל לראות דרקונים בכל מקום, כמעט היכה את המרצה שלו למוות. בסוף הוא הגיע לכאן, לאשקליף, למחלקה ג'. שחררו אותו אחרי שנה… שבועיים אחרי שהשתחרר, הוא נכנס לפאב ודקר למוות שלושה אנשים. העו"ד שלו טען לאי-שפיות, אבל נויס נעמד בבית המשפט והתחנן לשבת בכיסא החשמלי. הכל, רק לא מוסד לחולי נפש". בהמשך, מספר טדי לצ'אק, נשלח נויס לכלא "דדהאם", ושם טדי נפגש איתו: "עולה בבירור ממה שהוא סיפר לי שהם עורכים כאן ניסויים בבני אדם".

… נעמי קליין, בספרה "דוקטרינת ההלם", מתארת את הניסויים שנערכו בשנות החמישים על סטודנטים ועל מטופלים פסיכיאטריים במסגרת תוכנית סודית של ה-CIA, שהוקדשה למחקר "טכניקות חקירה מיוחדות", ואשר ב-1953 קיבלה את השם "אם-קיי-אולטרה". היתה זו תקופת המלחמה הקרה, ובקהילת המודיעין של ארצות המערב נפוצה שמועה שהקומוניסטים גילו דרך לבצע "שטיפת מוח" בשבויי מלחמה. בפגישה של נציגים של סוכנויות המודיעין של קנדה, בריטניה וארה"ב עם חוקרים אקדמיים, שהתקיימה ביוני 1951 במונטריאול, הועלה הצורך לגלות בדחיפות מהן השיטות באמצעותן מצליחים הקומוניסטים לבצע שטיפת המוח. בין המשתתפים היה ד"ר דונלד הֶב, ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת מקגיל, והוא העלה את ההשערה, שהקומוניסטים משתלטים על תודעת השבויים באמצעות בידוד חמור וחסימת גירויים חושיים. שלושה חודשים לאחר מכן קיבל הב מענק מחקר ממשרד הבטחון של קנדה כדי לנהל סדרת ניסויים מסווגים בחסך חושי. הב שילם לקבוצה של סטודנטים 20 דולר ליום כדי שישהו בבידוד בתנאים מיוחדים המייצרים חסך חושי (משקפי מגן שחורים, אוזניות שמהן נשמע רעש לבן, שפופרות קרטון על זרועותיהם וכפות ידיהם, החוסמות את חוש המישוש). במשך ימים שלמים ריחפו הסטודנטים בתוך הלא-כלום, בלי יכולת להיעזר בחושיהם לשם קבלת מידע חיצוני כלשהו. בהמשך, כדי לבדוק אם החסך משפיע על הפגיעות לשטיפת מוח, הושמעו באוזניהם הקלטות של קולות שדיברו על קיומם של רוחות רפאים ועוד רעיונות, שלפני תחילת הניסוי נדחו על ידי הסטודנטים על הסף.

הממצאים העלו שהחסך החושי גרם לבלבול קיצוני ולהזיות בקרב הסטודנטים שהשתתפו במחקר, ולירידה זמנית משמעותית של היכולות האינטלקטואליות שלהם במהלך תקופת הניסוי ובתקופה שלאחריה. כן עלתה נכונותם לקבל את הרעיונות שהושמעו להם בהקלטות. ההשערה היתה שהבלבול שגרם החסך החושי מחק חלקית את נפשם, ולכן הנכונות הגוברת לקבל גירויים חדשים ללא התנגדות.

מי שהמשיך והרחיב בהתלהבות יתירה את ניסוייו של הב, היה פסיכיאטר בשם יואן קמרון, שהגיע למעמד מכובד בתחומו (כיהן בשנות הארבעים כנשיא האגודה הפסיכיאטרית של אמריקה, נשיא האגודה הפסיכיאטרית של קנדה ונשיא האגודה הפסיכיאטרית העולמית). קמרון ביצע את ניסוייו במכון ע"ש אלן לטיפול בבעיות פסיכיאטריות, שהיה שייך לאוניברסיטת מקגיל בקנדה. הוא לא הסתפק בשאיפה לרפא את מטופליו או לשפר את מצבם, אלא התיימר לברוא אותם מחדש באמצעות שיטה שפיתח. קמרון האמין, שעל מנת ש"הבריאה מחדש" תתאפשר, יש להרוס את האישיות הנוכחית, לנתץ את הדפוסים הפתולוגיים הקיימים, עד שיתקבל מצב של "לוח חלק", עליו ייחרטו הדפוסים החדשים. "הטיפול" כלל שני שלבים: בשלב הראשון ננקטה סדרת פעולות יוצרות מצבי הלם ביולוגיים במטרה למחוק את האישיות הקיימת: הוא נתן למטופלים מנות עצומות של אינסולין (שידוע שגורמים לרגרסיה ולמצבי תרדמת), חשף אותם למכות הלם חשמלי במינונים עצומים (על מנת ליצור מצבים של רגרסיה מוחלטת, ובדרך זו החזיר את מטופליו לתקופת הילדות), טיפל בהם בתערובות של סמים ממריצים, סמים מדכאים וסמי הזיה (על מנת "לשחרר" את המטופלים מעכבות ולהחליש את ההגנות שלהם). לאחר שגרם למטופלים להגיע למצב של צמח כמעט – ספוגי הלם ומסוממים, והם היו במצב שבו האישיות הקודמת נמחקה, במידה שהשביעה את רצונו, התחיל השלב השני של הטיפול – שלב "התנעת הנפש" – תהליך שבמהלכו השמיע קמרון למטופליו מסרים מוקלטים כמו "את אמא טובה ורעיה טובה ואנשים נהנים מחברתך", לעתים במשך 16 עד 20 שעות ביממה במשך שבועות.

ה-CIA שהתעניין בניסוייו של קמרון, התחיל בשלב מסויים לתת לו מענקים. קליין מציינת ש"ככל שהוסיפו הדולרים מה-CIA לזרום, כן נראה המכון ע"ש אלן פחות כבית חולים ויותר כבית כלא מבעית". הניסויים של קמרון דרדרו את המטופלים לשלבי הינקות הטרום-מילוליים, הם בוצעו ללא ידיעתם ובלי רשותם, וגרמו להם נזקים חמורים ובלתי-הפיכים. מטופלים שהגיעו בבקשת טיפול לחוליים פסיכיאטריים קלים – כמו דיכאון אחרי לידה, חרדה ואפילו קשיים בחיי הנישואים – יצאו לאחר הטיפול כשהם נכים נפשית לכל החיים. בשנות השבעים נחשפה הפרשה בתקשורת. בעקבות הפרסום התאגדו תשעה ממטופליו לשעבר של קמרון ותבעו את ה-CIA ואת ממשלת קנדה, שהשתתפה גם היא במימון מחקרו של קמרון. טענתם של עורכי הדין היתה שהמטופלים שימשו כשפני ניסוי "לשם סיפוק תאוותו של ה-CIA למידע על אמצעי שליטה בנפש האדם" (ראה קליין, עמ' 41). ב-1988 הגיע ה-CIA לעסקת טיעון ושילם לתשעת התובעים דמי נזיקין בסכום כולל של 750,000 דולר. ארבע שנים לאחר מכן הסכימה ממשלת קנדה לשלם פיצויים של 100,000 דולר לכל אחד מהמטופלים שהשתתפו בניסויים.

קמרון קיבל מימון מה-CIA במשך מספר שנים עד 1961. קליין מציינת שבשנות ה-70 וה-80, כשנחשפה עובדת המימון של הניסויים על ידי ה-CIA, עדיין האמינו העיתונאים והמחוקקים, שמטרת הניסויים היתה לחקור טכניקות של שטיפת מוח על מנת להגן על החיילים האמריקאים שנפלו בשבי. באותה עת כבר ידעו הכל שהסיפורים על שטיפות המוח היו מיתוס מימי המלחמה הקרה, כך שהיה נדמה שלמחקר לא היה שום ערך, וכי ה-CIA טעה טעות איומה בהשקיעו 25 מיליון דולר (!) בפרוייקט שלא הניב כל תוצאה בעלת ערך חיובי ממשי! ואולם ב-1988 בעקבות חקירה של הניו-יורק טיימס על מעורבותה של ארה"ב בעינויים וברציחות הפוליטיות בהונדורס, התגלו עדויות לכך שה-CIA היה מעורב באימונם של החוקרים של הונדורס בשיטות עינויים פסיכולוגיות. במסגרת חוק חופש המידע ובעקבות דרישות העיתונים הוגש תשע שנים לאחר מכן מסמך בשם "קוברק: חקירות מודיעין מסכל" לעיונם של עיתונאים. מסמך זה התברר כמדריך לשיטות חקירה של ה-CIA, הוכן בשנת 1963 (שהיתה השנה האחרונה להפעלת תוכנית "אם-קיי-אולטרה", שנתיים לאחר הפסקת הניסויים שערך קמרון במימון ה-CIA), כלל 128 עמודים, והתבסס ברובו על ממצאי מחקריהם של הב וקמרון. במסמך מצויין שהטכניקות המפורטות בו מאפשרות "לטפל" ב"מקור מתנגד" ו"להשמיד את יכולת ההתנגדות שלו". אחד הפרקים בו עוסק בחסך חושי, ומספק הנחיות לבניית תאי בידוד. במסמך מצויין, ש"מניעת גירויים, השוללת מנפשו של הסובייקט כל מגע עם העולם החיצוני, אוסרת את הנפש בכבלי עצמה וכך גורמת לרגרסיה. בה בעת, מתן מינון מחושב ומדוד של גירויים בזמן החקירה יביא את הסובייקט השרוי ברגרסיה לראות בחוקר דמות אב" (אצל קליין, עמ' 53). בגרסה של המסמך משנת 1983 נכתב: "יש לקבוע את החלונות גבוה בקיר, עם אפשרות למנוע חדירת אור" (שם). קליין מציינת, שמסמכים אלה מעידים על כך שהמטרה האמיתית של תוכנית "אם-קיי-אולטרה" לא היתה חקירה של אמצעים לשטיפת מוח, אלא "תכנון מערכת מבוססת מדעית, שמטרתה לסחוט מידע מ'מקורות מתנגדים'", ו"במילים אחרות, מדובר בעינויים" (קליין, עמ' 53).

שיטות החקירה עברו אם כן שינוי משיטות של עינויים פיסיים לשיטות של עינויים פסיכולוגיים. אלפרד מקוי, היסטוריון מאוניברסיטת ויסקונסין, כותב בספרו "שאלה של עינויים", שהנוסחה של "קוברק", המבוססת על גרימת הלם על ידי חסך חושי ולאחר מכן הצפה חושית, מהווה מהפיכה בתולדות התפתחותן של שיטות העינויים. לדברי מקוי, מהפיכה זו לא היתה יכולה להתרחש ללא הניסויים שנערכו באוניברסיטת מקגיל בשנות ה-50: "הניסויים של ד"ר קמרון, שהסתמכו על פריצת הדרך הקודמת של ד"ר הב, הם שהניחו את היסודות המדעיים לשיטה הדו-שלבית של ה-CIA לעינוי פסיכולוגי" (ראה קליין, עמ' 53).

המונח "שאטר איילנד" מקבל עתה משמעות נוספת. המילה shutter משמעה "לצמצם, להגיף תריסים", ובסרט שעוסק בניסויים על השפעותיו של חסך חושי, מהווים איי הצמצום והאפלה גם תיאור למצב החושי-נפשי אליו הוטלו הנבדקים. באחד הקטעים בסרט מוצא טדי דניאלס במהלך שיטוטיו באי את רייצ'ל סולנדו "האמיתית", כשהיא מסתתרת במערה. היא מספרת לו שלפני שהפכה למטופלת באשקליף, עבדה במוסד כרופאה. וכיצד קרה שהפכה למטופלת? "התחלתי לשאול שאלות בעניין המשלוחים הגדולים של סודיום אמיטל וסמי ההזייה המבוססים על אופיום… שאלתי גם על הניתוחים. שמעת פעם על לובוטומיה? מחשמלים את החולה במכת חשמל, ואז מחדירים דוקרן קרח דרך העין, ושולפים מבפנים סיבי עצבים. זה גורם לחולים להיות הרבה יתר צייתנים, ממושמעים… אתה יודע איך כאב נכנס לגוף, מרשל?… זה [הכאב] לא קשור לבשר [flash]. המוח שולט בכאב. המוח שולט בפחד, בחמלה, בשינה, ברעב, בכעס, בכל! תאר לך שיכולת לשלוט בזה. ליצור אדם חדש שלא יחוש כאב או אהבה או אהדה. אדם שלא ניתן לחקור אותו כי אין לו זיכרונות לחשוף". וכשטדי מוחה וטוען שאי אפשר לקחת את כל זיכרונותיו של אדם, היא מציינת: "הצפון-קוריאנים השתמשו בשבויי מלחמה אמריקנים כדי לערוך ניסויים בשטיפת מוח. הם הפכו חיילים לבוגדים, וזה מה שהם עושים כאן. הם יוצרים רוחות רפאים שייצאו ויעשו דברים שאנשים שפויים לא היו עושים… בעוד 50 שנה אנשים יביטו לאחור ויאמרו: 'כאן, במקום הזה, הכל התחיל'. הנאצים השתמשו ביהודים, הסובייטים השתמשו באסירים בגולאגים, ואנחנו עורכים ניסויים בחולים בשאטר איילנד".

הסרט "שאטר איילנד" נעשה בשנת 2010, 50 שנה לאחר התרחשות הניסויים שעליהם הסרט רומז.

ביבליוגרפיה

פרידריך אוטו, לפני המבול: ברלין 1918 – 1933, הוצאת כרמל, ירושלים 2009.
קליין נעמי, "דוקטרינת ההלם – עליית הקפיטליזם של האסון, הוצאת לאנדלוס, תל אביב 2009.

קישורים:

עשרות ניסויים ומחקרים לא חוקיים ולא אתיים בוצעו באלפי חולים זקנים בבתי חולים קפלן והרצפלד

עשרות ניסויים ומחקרים לא חוקיים ולא אתיים בוצעו באלפי חולים זקנים בבתי חולים קפלן והרצפלד

המאמר ניסויים רפואיים בוצעו באלפי קשישים בישראל , רן רזניק , הארץ , 2006

הנהלת משרד הבריאות מסתירה מהציבור את דו"ח ועדת החקירה שבדקה את הניסויים שבוצעו בקשישים בבתי החולים הרצפלד וקפלן

ניסוי מס' 018/2002 נועד לבדוק את השפעתה של תרופה הפסיכיאטרית "זיפרקסה" של חברת התרופות "אלי לילי" על תיאבונם של חולים המסרבים לאכול וסובלים מתת תזונה. הניסוי נערך ב-2002 על ידי רופאים גריאטרים ופסיכיאטרים בכירים בבית החולים הגריאטרי השיקומי הרצפלד בגדרה ומבית החולים קפלן ברחובות. השתתפו בו 41 חולים, בני 67 עד 102. בחודשים האחרונים גילתה חקירת משרד הבריאות ממצאים קשים על דרך ביצועו.

נמצא ש-12 מהחולים מתו בעת הניסוי או זמן קצר לאחר סיומו, אבל בניגוד למתחייב בחוק אף אחד מהמקרים לא דווח לוועדה המאשרת את הניסויים ולמשרד הבריאות, והם לא נחקרו, לא על ידי בבית החולים ולא על ידי משרד הבריאות. עוד נמצא, שהניסוי אושר על ידי הוועדה לאישור ניסויים בבני אדם בקפלן-הרצפלד (ועדת הלסינקי), למרות בעיות מוסריות קשות שהוא מעורר. לתרופה שניתנה לחולים יש תופעות לוואי קשות, כולל סכנה לאירוע מוחי ומוות פתאומי; ורוב החולים שותפו בניסוי אף על פי שבשל מצבם המנטאלי לא יכלו לתת את הסכמתם לכך, ולא מונה להם אפוטרופוס שיסכים בשמם.

החולים שהיו חלק מ"קבוצת הביקורת" בניסוי הושארו במשך כמה שבועות במצב של תת תזונה בלי טיפול תרופתי ובלי הזנה בזונדה; משלושה חולים שהוזנו בזונדה היא הוצאה רק לצורך הניסוי; חולה בת 85, שהועברה מבית חולים אחר כדי שתקבל מזון בזונדה, לא חוברה אליה כדי שתתאים להשתתף בניסוי, וחולה נוספת, בת 102, שסבלה מבעיות קוגניטיוויות והיה ידוע שאינה משתפת פעולה עם מטפליה, הוכנסה לניסוי. היא לא לתרופה ומתה.

על פי ממצאי הוועדה של משרד הבריאות, הניסוי הזה אינו תופעה חד פעמית או מקרית. הוא היה חלק משיטה שהיתה נהוגה בקרב כמה רופאים בכירים בהרצפלד ובקפלן: עשרות ניסויים ומחקרים לא חוקיים ולא אתיים בוצעו באלפי חולים זקנים, שקצתם סובלים מפגיעה מנטאלית קשה וקצתם שותפו בניסוי מבלי לקבל את הסכמתם כמתחייב בחוק. בכמה מן הניסויים האסורים הללו לא היתה כל תועלת רפואית ומדעית (אחד הניסויים, למשל, בוצע באופן "סתמי", לפי ממצאי הוועדה, וחלקם בוצעו אף על פי שהיו רופאים בכירים בבתי החולים שהתריעו שהם אינם חוקיים ואינם מוסריים).

הוקמה ועדת חקירה

חלק מפרטי הפרשה נחשפו החל ממרץ 2005 בסדרת כתבות ב"הארץ". במאי 2005 פירסם משרד מבקר המדינה, שבדק ב-2004 את הדרך שבה מאושרים ומוצעים לפועל ניסויים בבני אדם בבתי החולים בישראל, דו"ח ביקורת חריף במיוחד נגד בתי החולים קפלן והרצפלד, המנוהלים על ידי הנהלה משותפת בראשות ד"ר יוסף בר-אל ונמצאים בבעלות קופת חולים כללית. ביוני נחשפו פרטים נוספים בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2.

עוד בינואר 2005, לאחר שקיבל ממבקר המדינה את עיקרי הממצאים, הקים משרד הבריאות ועדת חקירה בראשות פרופ' ז'ק מישל, יו"ר הוועדה לניסויים בבני אדם בהדסה. בתחילת יולי השנה הגישה הוועדה את ממצאיה ומסקנותיה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' אבי ישראלי, אך למרות שלהערכת בכירים במשרד מדובר באחת הפרשות החמורות בתולדות המערכת הרפואית בישראל, המנכ"ל והיועצת המשפטית של המשרד, עו"ד מירה היבנר-הראל, מסתירים את הדו"ח מהציבור ואפילו מבני המשפחה של החולים שנפגעו מניסויים, או אף מתו בעקבותיהם. ישראלי והיבנר-הראל גם לא דאגו עד עתה לכך שממצאים שחשפה הוועדה יתועדו בתיקיהם הרפואיים של החולים ששותפו בניסויים, כפי שמחייב חוק זכויות החולה.

 עשרות מחקרים וניסויים בלי אישור, שלא כדין ותוך הפרה בוטה של נוהלי משרד הבריאות וכללי האתיקה הרפואית

מסקנות הוועדה

ממצאי החקירה שהובאו לידיעת "הארץ" מציירים תמונה מצמררת של התנהלות רפואית, שהציבור – ובכללו רבבות העובדים במערכת הבריאות – זכאי להכירה. ואלה עיקרי מסקנות החקירה וההתפתחויות האחרונות בפרשה:

* במערך הגריאטרי בקפלן ובהרצפלד נוהלו במשך שנים, בניצוחו של ד"ר שמואל לוי, סגן מנהל בית החולים והאחראי על הרצפלד, עשרות מחקרים וניסויים בלי אישור, שלא כדין ותוך הפרה בוטה של נוהלי משרד הבריאות וכללי האתיקה הרפואית, ובעלות של מאות אלפי שקלים שנלקחו מתקציבי בית החולים. הפגיעה בחולים ששותפו בניסויים נבעה מהתייחסות שטחית של הרופאים לאתיקה הרפואית ולזכויות החולה. כל רופא סביר אמור ומחויב להימנע מפגיעות כאלו.

* הנהלת בתי החולים, בראשות בר-אל, נכשלה בטיפול בתלונות ובמידע שהועבר אליה במשך השנים על הליכי העבודה הלקויים של ד"ר לוי. לא הוסקו המסקנות הדרושות מממצאי דו"ח מבקר המדינה. נעשו ניסיונות לשבש, לשקר, למסור מידע כוזב ולהטעות את ועדת החקירה, וכן ניסיונות להלך אימים על רופאים שניסו להתריע בזמן אמת על ניסויים לא חוקיים ולא מוסריים וסירבו לשתף פעולה עם גרסה מתואמת וכוזבת של מקצת הרופאים.

* לפחות ארבעה רופאים בהרצפלד ובקפלן קיבלו תואר מומחה בגריאטריה – שניתן על ידי משרד הבריאות והמועצה המדעית בהסתדרות הרפואית, האחראית על התמחויות הרופאים בארץ – על יסוד עבודות מדעיות שהתבססו כולן על ניסויים לא חוקיים ולא אתיים שביצעו עם עמיתיהם בחולים. במקצת המקרים אף קיבלה המועצה המדעית דיווחי כזב בדבר זהות הרופאים הבכירים האחראים על הרופאים המתמחים, וזאת כדי לטשטש את העובדה שהמתמחים עשו את המחקר והניסוי במחלקה שבה הם מתמחים, בניגוד לתקנות המועצה.

* הניסויים האסורים היו בסיס לקידומם המקצועי והאקדמי של כמה מהרופאים בשני בתי החולים. במקרים אחדים שימשו הניסויים בסיס למאמרים שהוגשו לפרסום בכתבי עת רפואיים בישראל ובחו"ל, וזאת גם לצורך קידום בהיררכיה האקדמית בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית (שאליה מסונפים אקדמית שני בתי החולים).

* לפני ועדת החקירה, הוועדה לאישור ניסויים בבני אדם (ועדת הלסינקי) בקפלן-הרצפלד, והעומד בראשה, פרופ' אברהם אלירז, כשלו בתפקידם לשמור על האינטרסים של הציבור. לפיכך המליצה ועדת החקירה לפני כחודש וחצי לפרופ' ישראלי לפזר מיד את ועדת אלירז ולמנות במקומה ועדה חדשה. אבל מנכ"ל משרד הבריאות נמנע עד כה מלעשות זאת, והוועדה בראשות אלירז ממשיכה לפעול כרגיל.

* ועדת החקירה דרשה מפרופ' ישראלי לנקוט הליכים משמעתיים נגד המנהל ד"ר בר-אל, נגד סגנו ד"ר לוי, נגד ד"ר נדיה כגנסקי, שהיתה שותפה פעילה בחלק ניכר מהניסויים הלא חוקיים, ונגד ד"ר אלונה סמירנוב, שהיתה רופאה מתמחה בהרצפלד (והיום עובדת בקופת חולים מכבי), והיתה, לדעת הוועדה, מעורבת באי סדרים חמורים ומסרה עדות שקר בפרשה. כל אלה ממשיכים לעבוד כרגיל ולא ננקטו נגדם עד עתה הליכים משמעתיים כלשהם, למעט לוי, שהוצא לחופשה על ידי הנהלת הכללית.

* מנכ"ל משרד הבריאות, בעקבות פגישה עם בכירי פרקליטות המדינה ומשרד היועץ המשפטי לממשלה, הסתפק בהגשת תלונה למשטרה. זו פתחה באחרונה בחקירה מסועפת של חוקרי יחידה הארצית לחקירות הונאה. כמה מן המעורבים בפרשה כבר העידו או נחקרו במשטרה, ולפני כשבועיים תפסו החוקרים בקפלן והרצפלד מסמכים רבים הקשורים לניסויים.

* הוועדה המליצה גם לנזוף בד"ר אפרים רימון, מ"מ מנהל מחלקות ה'-ו' בהרצפלד, על חלקו בשיבוש מסמכים באחד הניסויים, אבל ציינה לזכותו כי רק עדותו הביאה "לשבירת קשר השתיקה של הרופאים בפרשה", כי הוא היה הרופא המרכזי שמסר עדות מקיפה אמינה ומלאה, וכי הוא גם הביע חרטה על מעשיו ושילם מחיר יקר על כך שסיפר את האמת (הנהלת בית החולים ניסתה להדיח אותו מתפקידו, ניסיון שכשל בבית המשפט).

* הוועדה מצאה גם שעדותו של ד"ר אבנר שחר, שהתריע ב-2003 בפני הנהלת קפלן על הפרשה, הינה אמינה ונכונה. שחר מכהן כיום כגריאטר מחוז הדרום במשרד הבריאות.

לא לפרסום

ל"הארץ" נודע, כי עוד בתחילת 2003 הועברה למבקר קופת חולים כללית אז, עדי שביט, תלונה של אחד העובדים הבכירים בהרצפלד על האופן שבו בוצעו שני מחקרים בחולים בבית החולים. ואולם למעט ניסיון ראשוני וכושל לאימות המידע לא ערך המבקר כל חקירה משמעותית בעניין: הוא לא העביר את הטענות לידיעת הנהלת קופת חולים כללית, משרד הבריאות ואפילו לא למשרד מבקר המדינה, וזאת גם לאחר שנודע לו כי משרד מבקר המדינה חוקר את הנושא.

תלונה חריפה וחריגה בנושא זה על המבקר שביט הועברה באחרונה על ידי משרד מבקר המדינה להנהלת כללית ולצבי לשץ, אשר כיהן אז כסגנו של שביט ומונה באחרונה לממלא מקומו לאחר ששביט פרש לגימלאות. ציונה אלון, סגן בכיר לממונה על האגף לביקורת מערכת הבריאות במשרד מבקר המדינה, כתבה ללשץ שלביקורת הפנימית בכללית הועבר בתחילת 2003 מידע ש"הצביע לכאורה על פגיעה מהותית בחולים חסרי ישע ובזכויותיהם. המדובר היה במידע רגיש, והיה ראוי כי בעקבות קבלת המידע יישקלו כמה דרכי פעולה אפשריות ובהן בדיקה דיסקרטית של המידע או העברת המידע להנהלת הקופה. אולם במידע חשוב זה לא נעשה שימוש".

אלון כתבה עוד, כי לאחר שנודע בסוף 2003 למשרד מבקר כללית שמבקר המדינה בודק את נושא הניסויים בבני אדם, ו"נוכח העובדה שלא עשיתם במידע שהועבר אליכם שימוש, היה עליכם לפחות להעבירו לידיעת משרד מבקר המדינה, ואף זאת לא עשיתם. התוצאה – מידע רגיש שקיבלתם 'תוייק' מבלי שנעשה בו כל שימוש, והדבר הוא חמור". בתגובתו כתב לשץ למשרד מבקר המדינה: "צר לנו על המסקנה שהגעתם אליה… ואנו מצדנו נעשה ככל שניתן שמקרים דומים לא יישנו בעתיד". הוא הוסיף שמבקר כללית עורך בימים אלה מעקב אחר תיקון הליקויים שהתגלו בחקירת מבקר המדינה בתחום הניסויים.

משרד הבריאות מסתיר את ממצאי הוועדה בטענה כי זו מונתה כ"ועדת בקרה ואיכות" אשר כל ממצאיה ומסקנותיה חסויים על פי חוק זכויות החולה. ואולם את החקירה במשרד הבריאות פתחה דווקא "ועדת בדיקה", שמינה המנכ"ל ישראלי בינואר 2005. על פי חוק זכויות החולה, ממצאיה של "ועדת בדיקה" אינם חסויים והם מועברים תמיד לחולים שנפגעו ובמקרים רבים גם לציבור. זאת ועוד: באמצע יוני 2005 הודיע עו"ד יואל ליפשיץ (אז מבכירי הלשכה המשפטית של משרד הבריאות והיום סמנכ"ל קופות החולים במשרד) לעורכת הדין שייצגה את מרבית הרופאים בקפלן-הרצפלד – וזאת על דעתו של ישראלי ו"למען הסר כל ספק" – כי הוועדה שחוקרת את הפרשה היא "ועדת בדיקה" ולא "ועדת בקרה ואיכות".

ואולם, בעקבות לחץ שהפעילו עליו בכירים בקפלן וראשי ההסתדרות הרפואית – כולל ד"ר יורם בלשר, יו"ר ההסתדרות הרפואית שרשום כרופא בכיר בקפלן, ועו"ד לאה ופנר, היועצת המשפטית של ההסתדרות הרפואית – נכנע ישראלי שבועיים לאחר הודעתו של ליפשיץ ושינה את הגדרת הוועדה ל"ועדת בקרה ואיכות", שממצאיה חסויים ושבדרך כלל נמנעת מהסקת מסקנות אישיות. היו"ר נשאר פרופ' מישל, אך ארבעת חברי הוועדה הוחלפו בשניים: עו"ד אייל חקו ופרופ' ז'ק ברנהיים מבית החולים מאיר בכפר סבא. ההגדרה החדשה של הוועדה מונעת לא רק את פרסום דו"ח הוועדה בציבור, אלא גם את העברתו למשטרה, אשר צריכה לפיכך להתחיל את החקירה כמעט מאפס למרות שבמגירתו של ישראלי מונח דו"ח חקירה מפורט.

עדויות שקריות


לא כל הרופאים הסכימו לקחת חלק בניסויים (אילוסטרציה)

הוועדה חקרה לעומק את ניסוי 011/2003, אשר בוצע בקפלן מ-2003 על 40 חולים מעל גיל 80. מטרת הניסוי היתה בדיקת היעילות של הוצאת דגימת שתן בהחדרת מחט לשלפוחית השתן, כדי לאבחן זיהום בדרכי השתן. מבצעי הניסוי היו רופאים בכירים בקפלן ובהרצפלד.

פרשת הניסוי נבדקה עוד קודם לכן על ידי מבקר המדינה. בדו"ח שפירסם במאי 2005 נקבע כי אף שרבים ממשתפי הניסוי סבלו מליקויים קוגניטיביים קשים שפגעו ביכולתם להבין את משמעות הסכמתם לביצוע ניסוי בגופם, הם הוחתמו (חמישה מהם בטביעת אצבע) על טופסי הסכמה. ועדת החקירה של משרד הבריאות גילתה עוד ממצאים חמורים על הניסוי, אשר משקפים לדעת הוועדה את כל האי-סדרים והמחדלים בפרשת הניסויים האסורים, וציינה שממצאיה התגלו לאחר שלחברי הוועדה נמסרו תחילה "עדויות שקריות ומתואמות" מכמה מהרופאים המעורבים בפרשה.

הוועדה קבעה שוועדת הלסינקי בקפלן היתה צריכה ממילא לדחות את הבקשה לעריכת הניסוי, מאחר שאין לו הצדקה מדעית ורפואית: לא ניתן ללמוד ממנו דבר שאינו ידוע בספרות הרפואית הרלוונטית, וקיים בו סיכון למשתתף. עוד ציינה הוועדה, שיש הסכמה רחבה בספרות הרפואית שאצל קשישים הוצאת דגימת שתן בדיקור (כפי שהוצע ובוצע בניסוי) מוצדקת אך ורק כשקיים חשש כבד לזיהום בדרכי השתן, וגם זאת בתנאי שאין אפשרות להגיע לאבחנה מדגימה שנלקחת בזמן הטלת שתן או מקטטר.

הוועדה העלה חשד כי בחלק מהדיקורים בניסוי לא התקבלו כלל הסכמות כדין, וכי אחדים מטופסי ההסכמה שנמסרו לוועדה זויפו או עברו שינויים בדיעבד. עוד התגלה כי את הדיקור דרך הבטן, להוצאת דגימת השתן ישירות משלפוחית השתן, ביצעה במקרים רבים הרופאה המתמחה סמירנוב, בניגוד להוראת ועדת הלסינקי כי רק רופא מומחה יעשה זאת. בשישה מהמקרים בוצע הדיקור בימי שישי בלילה, כשאין רופאים מומחים בבית החולים. הוועדה ציינה כי סמירנוב הגישה, במסגרת התמחותה בגריאטריה, עבודת מחקר שתיארה את הניסוי ועל בסיס עבודה זו קיבלה תואר מומחה בגריאטריה בישראל. בעבודה נכתב שד"ר נדיה כגנסקי, היום מ"מ מנהל מחלקות א'-ב' בהרצפלד, הדריכה את המתמחה בביצוע העבודה.

הוועדה גילתה עוד, שלא כל הרופאים בהרצפלד הסכימו להיות שותפים לניסויים אלה וכי ד"ר לוי ניסה לשכנע את שרי טל, מנהלת מחלקות ז'-ח' בהרצפלד ויו"ר ועד הרופאים במוסד, לבצע את המחקר במחלקתה. טל סירבה בתוקף למרות הלחצים הממושכים שהפעיל עליה, והסבירה שהמחקר לא אתי, שהוא יכול לגרום לתופעות לוואי קשות (אף שהן נדירות), ושתועלתו הצפויה לידע רפואי אפסית. לאחר שנכשל לוי לשכנע את טל הוא הפעיל נגדה סנקציות, דבר שטל העבירה לידיעת בר-אל, מנהל המרכז הרפואי.

ועדת הבדיקה בדקה לעומק את המקרה של ברטה ויזל, שמתה בעקבות הניסוי בשלפוחית השתן. התלונה של קרובי משפחתה, באמצעות עו"ד מירב בבא-נהרי, הוגשה בנובמבר 2004 למשרד הבריאות, והיא שהניעה את חקירת מבקר המדינה ואת גילוי הפרשה כולה. ואולם למרות זאת עו"ד היבנר-הראל סירבה לבקשת משפחתה של ויזל להעביר לידיהם את ממצאי החקירה. בפני הוועדה העידה ברנה פלגנבאום, בתה של ויזל, שהיא אחות במקצועה ועובדת בבית אבות בירושלים. באחרונה, היא העידה על הפרשה גם במשטרה.

לדברי המשפחה, בעת אשפוזה חזרה ויזל והדגישה בפני בני משפחתה שהיא לא מוכנה שהרופאים "ילמדו עלי", ושלא יעשו בה ניסויים. לויזל, ניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ, היו זיכרונות קשים מהפרדתה מאחותה התאומה כדי להצילן מהניסויים של ד"ר יוזף מנגלה.

הוועדה קבעה שאבחון הסיבוך אצל ויזל נעשה באיחור, דבר שייתכן כי השפיע על ההתפתחות הקשה ממנה מתה החולה, וציינה כי יו"ר ועדת הלסינקי בקפלן, אלירז, הודיע בעקבות מותה של ויזל למשרד הבריאות על הקמת ועדה פנימית לחקירת המקרה (כמתחייב בחוק), אבל ועדה כזו לא הוקמה מעולם.

מחר: עוד מממצאים מהחקירה, ובהם תשובות לשאלות: למה ועדת החקירה האמינה לעובדת ניקיון בהרצפלד, ולא לרופאים הבכירים? ומי הוא הרופא שהודה בחקירה ששיחזר בדיעבד חתימות של כ-60 חולים ששותפו בניסוי?

בגידת הרופאים – עשרות ניסויים רפואיים בוצעו במאות קשישים בבתי החולים קפלן והרצפלד ללא ידיעתם ובלי הסכמתם של החולים

תגובות

פרופ' אלירז, המכהן כיו"ר הוועדה לניסויים בבני אדם בקפלן כ-20 שנה, דוחה בתוקף את כל הביקורת על תפקודו. לדבריו, הוא "מוכן להישבע" כי כל הניסויים אושרו כדין, אין בהם כל בעיה אתית או חוקית ויש להם חשיבות מדעית ורפואית, ובכלל זה גם הניסויים בתרופה הפסיכיאטרית ובדיקור שלפוחית השתן. אישור הניסויים דווח למשרד הבריאות ולא התקבלה ממנו כל הערה. אלירז אמר עוד כי הוא אומנם העיד בפני הוועדה אבל הממצאים נקבעו בלי לשאול לתגובתו. עוד אמר, שיו"ר הוועדה, פרופ' מישל, "חושב שהוא האלוהים שפוסק בתחום הזה. הייתי רוצה לבדוק איך נעשים אצלו מחקרים (בבית החולים הדסה)".

מהנהלת קפלן נמסר בשמם של כל הרופאים המעורבים בפרשה, כי בנוגע לטענות על שיבוש החקירה "טענות הוועדה שקריות וללא כל בסיס עובדתי". עוד נמסר כי לבר-אל, מנהל קפלן, "טענות קשות נגד עבודתה הרשלנית והמוטה של הוועדה", וכי ההנהלה "משתפת פעולה עם המשטרה ומקווה לחקר האמת על ידי צוות מקצועי ורציני". בר-אל הגיש לפני כחודשיים עתירה לבג"ץ נגד משרד הבריאות ובה טענות קשות על תפקוד הוועדה ועל פרופ' ישראלי. מתשובת המדינה לבג"ץ עולה שאין בכוונת ישראלי להעביר את המלצות הוועדה לגורם אחר, חקירתי או משמעתי, וכי הן יוכלו לשמש רק לצורך שיפור איכות הרפואה בישראל.

עו"ד עופר דורון מסר בשמו של ד"ר לוי, כי הוא "כופר בדברים המיוחסים לו בכתבה והלקוחים כביכול מדו"ח הוועדה. בכל שנות עבודתו בבית החולים עמדה לנגד עיניו של לוי אך ורק טובת החולים המאושפזים, ומעולם לא נקט בכל פעולה רפואית לשם השגת רווח אחר. אין כל פסול בעריכת מחקרים לגיטימיים בבני אדם, והדברים נכונים לתחום המחקר הגריאטרי שאינו מפותח כשאר ענפי הרפואה".

עו"ד ארנה לין מסרה בשמה של ד"ר כגנסקי, כי "בכל הקשור לעניינים המופיעים בכתבה, כגנסקי פעלה ביחד עם רופאים אחרים על פי הנחיות הממונים עליה, וברוב רובם של המחקרים היא לא היתה החוקר הראשי ולא ביצעה בדיקות כלשהן". ד"ר סמירנוב סירבה למסור תגובתה.

מקופת חולים כללית נמסר שהקופה לא קיבלה ממשרד הבריאות את ממצאי החקירה וכי הקופה נערכה להפקת לקחים בעקבות ממצאי דו"ח מבקר המדינה בנושא המחקרים הקליניים.

ממשרד הבריאות נמסר ששינוי מתכונת הוועדה מ"ועדת בדיקה" ל"ועדת בקרה ואיכות" "נעשה משיקולים מקצועיים, במטרה להתגבר על חוסר שיתוף פעולה של המעורבים ועל מנת לקבל מידע מלא, ובדיעבד ברור כי מינוי הוועדה הביא לתוצאות המקוות וכי מדובר בבדיקת תהליכים ונהלים בבקרה על הניסויים. אנו ממתינים להחלטת בג"ץ כדי להמשיך ולטפל בהיבטים השונים של הפרשה ובהמלצות הדו"ח".

נלחמים ברופאים בית חולים שניידר פתח תקווה ובעובדים סוציאליים כדי להציל את בתם – פקידת הסעד נעמי ברקאי

פקידת הסעד נעמי ברקאי: "אבל ד"ר לוי הראה לי תמונות של ילדים שהוא הציל, הוא הראה לי תמונות…"

סיפור אמיתי ומרתק על זוג הורים צעירים אשר נולדה להם תינוקת עם גידול סרטני בכבד, ונאלצים לברוח ממערכות בריאות ורווחה אלימות כדי להציל את בתם מטיפולים כימותרפיים קטלניים, ולהביאה לניתוח בחו"ל. הסיפור המלא באתר בריאה.

המאמר נלחמים ברופאים כדי להציל את בתם , אבנר לוטן , mynet , נובמבר 2009

לעוברית שלהם אובחן גידול בכבד. הרופאים מבית החולים שניידר פתח תקווה המליצו על טיפול כימותראפי מיד עם לידתה, ואיימו לקחת את התינוקת מהוריה שסירבו לטיפול. איך נגמרה הפרשה

"אם זה מה שאני חושב, אז אין הרבה סיכויים שהתינוקת תשרוד בכלל אחרי הלידה". זו הייתה האבחנה הראשונה שקיבלו גילי ומירב לגבי מצב בתם, עוד לפני הלידה. זה היה לאחר שאובחן כי לעוברית הקטנה יש גידול בכבד. מכאן התחיל מאבקם של הזוג הצעיר בבית החולים, במנהל המחלקה האונקולוגית, ובממסד הרפואי, כדי למנוע טיפול כימותראפי.

הגידול הסרטני ממנו סבלה בתם הוא נדיר ביותר. רק 10 מקרים כאלה מתגלים מדי שנה בכל רחבי העולם. מכאן שלרופאים היה עניין גדול במקרה בהיבט המחקרי.

להפתעת גילי ומירב, הרופאים החליטו לא לבצע ניתוח אלא כימותראפיה. התינוקת נולדה בניתוח קיסרי, ומהר מאוד התחילו גילי ומירב להרגיש שמשהו לא בסדר. הרופאים לא אפשרו למירב להניק את התינוקת, ובקושי אפשרו לה לראות אותה. בשלב הזה, "משהו בנו הזדעק", מספרת מירב, "ואנחנו מתחילים לגשש אחר חוות דעת נוספת. מובהר לנו שאנחנו כבר במקום עם הכי הרבה ניסיון בבעיה הזאת, עם הרופאים הכי טובים. אנחנו מבולבלים, יורים שאלות לכל הכיוונים".

הרופאים המליצו להתחיל במהירות בטיפול הכימותראפי. גילי ומירב עוד התלבטו וניסו לקבל חוות דעת נוספות, ואז התחילו האיומים. "אני בא עכשיו מישיבת צוות", אמר הרופא המטפל. "ביקשו להתחיל בהליכים לשלילת האפוטרופסות, אבל בסוף שכנעתי אותם שאתם בסדר, ושרק צריך לשבת אתכם ולהסביר לכם כל דבר".

כשהשכנועים לא עזרו הטון הפך למאיים יותר. "נוציא צו מבית המשפט לעשות את הטיפול מיד". ואם ניקח אותה הביתה? שאלו ונענו כי "קצין הביטחון יעצור אתכם בדרך. ניקח מכם את האפוטרופסות ונעביר אותה לבית החולים, ובמעמד של שני רופאים בכירים נעשה לה את הטיפול בלי הסכמתכם".

הלחץ עבד, וגילי ומירב הסכימו להתחיל את הטיפול. כעבור כמה ימים מצבה של התינוקת התחיל להתדרדר. ספירת הדם שלה הייתה נמוכה, והיא נזקקה לעירוי דם. שבועיים לאחר הטיפול הכימותראפי, התיאבון שלה פסק, היא הפסיקה לינוק, החום עלה והיא התחילה לקדוח. מירב וגילי הריצו אותה חזרה לבית החולים. שם אבחנו חום של 39.6 מעלות כשהאישונים שלה מתגלגלים. לבסוף הופיע הרופא ואיבחן דלקת ריאות. "הטיפול שהרופא תיאר כ'כימותראפיה חלשה מאוד, כמעט בלי תופעות לוואי', כמעט הרג אותה", נזכר גילי, "אני מתחיל להבין שעושים בה ניסוי. הרופאים פועלים על פי הוראות ההנהלה, המונעת מכוחן של חברות התרופות ושיקוליהן הכלכליים".

מירב וגילי החליטו לנסות אלטרנטיבה, אך ידעו שבית החולים לא יוותר בלי מאבק משפטי, ועל כן פנו לעו"ד יצחק חושן. חושן התייחס אליהם תחילה בספקנות כאל זוג תמהונים. אבל בהמשך השתכנע והחל לסייע לזוג במאבק.

במקביל, פנו הזוג למטפל אלטרנטיבי, והחליטו שאין בכוונתם לחזור להמשך הטיפול הכימותראפי בבית החולים. בית החולים החל בהליך משפטי לשלילת האפוטרופסות של ההורים, כדי להחזיר את התינוקת להמשך הטיפול.

———— סוף מאמר מ- mynet

גילי ומירב פתחו אתר אינטרנט בריאה שבו הם מגוללים את כל סיפורם המרתק. בנוסף הם כתבו ספר בשם בריאה.

מתוך הפרק "המשפט" בספר בריאה:

פקידת הסעד נעמי ברקאי: "אבל ד"ר לוי הראה לי תמונות של ילדים שהוא הציל, הוא הראה לי תמונות…"

השופט מתגלה כאדם אצילי, בעל ראייה רחבה וחוש צדק מפותח. הוא פותח את הדיון בשאלה לפקידת הסעד: "הגברת ברקאי, מה פקידת סעד במעמדך עושה פה? הרי בדו"ח שלך לא מצוין שההורים מזניחים, אז מה את עושה כאן?". הבנתי מיד שהמלאכים התערבו לטובתנו. … הוא פונה אל פקידת הסעד, ונוזף בה על שהתייצבה באולם שלו, אף-על-פי שאין שום חשש להזנחה. נעמי ברקאי מחווירה כסיד ושותקת. …. ביציאה מהאולם פוגשת אותנו נעמי ברקאי, פקידת הסעד, חיוורת מאוד, מאחלת לנו הצלחה ומגמגמת: "אבל ד"ר לוי הראה לי תמונות של ילדים שהוא הציל, הוא הראה לי תמונות…"

קישורים:

כתבי אישום נגד שישה רופאים מבית החולים הגריאטרי הרצפלד – קפלן בגדרה

אוגוסט 2009 – הכתבה "שישה בכירים בבי"ח גריאטרי יואשמו בהתעללות" , YNET , אלי סניור
.
ל-ynet נודע כי השישה, ביניהם סגן מנהל בית החולים קפלן לשעבר, ד"ר שמואל לוי, יואשמו בפרשה שבה ערכו לכאורה ניסויים במאות קשישים, בחלק מהמקרים שלא בידיעתם. הם יואשמו בכפוף לשימוע בהתעללות בחסרי ישע ובתקיפה
.
ייתנו את הדין על התעללות בחלשים שתחת אחריותם: פרקליטות מחוז המרכז תגיש כתבי אישום, בכפוף לשימוע, נגד שישה רופאים מבית החולים הגריאטרי הרצפלד-קפלן בגדרה בחשד להתעללות בקשישים – כך נודע הבוקר (יום ד') ל-ynet. בין סעיפי האישום: התעללות בחסרי ישע, תקיפה, ותקיפה שגורמת חבלה.

מטיוטת כתב האישום, שגיבשו עורכי הדין אילה אורן ודן כהן, עולה בין היתר כי הרופאים – בהם סגן בית החולים קפלן ומנהל הרצפלד לשעבר, ד"ר שמואל לוי, ערכו ניסויים במאות קשישים המאושפזים במוסד. עוד יועמדו לדין רופאים בכירים נוספים בבית החולים הגריאטרי.

פרשת ההתעללות התפוצצה ב-2005 בעקבות ממצאי דו"ח מבקר המדינה, שבדק את סוגיית הניסויים בבתי החולים בישראל. הוועדה מצאה שבוצעו עשרות ניסויים בלתי חוקיים ובלתי אתיים באלפי חולים, ומתחה ביקורת קשה על הוועדה לאישור ניסויים בבני אדם של בית החולים (ועדת הלסינקי), בראשותו של פרופסור אברהם אלירז, ועל מנהל קפלן-הרצפלד דאז, ד"ר יוסף בר-אל. מסקנות הוועדה לא פורסמו וגם לא נמסרו למשפחות החולים.

בין היתר תיאר המבקר שני ניסויים שבהם נבדקה השפעת מתן מינון מופחת של ברזל על בריאותם של יותר מ-100 חולים זקנים. המבקר מצא שחולה אחת מתה בלי שהדבר דווח במועד המתחייב בחוק למשרד הבריאות, ובלי שהוקמה ועדת בדיקה פנימית בבית החולים לבדוק את הקשר בין מות החולה לניסוי שבוצע בה. הוא ציין גם שכל מסמכי הניסוי נעלמו באופן מסתורי.

ועדת בדיקה – וחקירה ביאח"ה
בעקבות הדו"ח, הקים משרד הבריאות ועדה מיוחדת בנושא שמסקנותיה הועברו לחוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). במשך כשלוש שנים חקרה יאח"ה לא פחות מ-22 חשודים בפרשה, תוך שהיא מסתייעת במומחים מתחומי רפואה שונים אשר חיוו דעתם בנוגע לניסויים. בהתייחס לחשדות לניסיון "טיוח", טען ד"ר לוי בעדותו כי כל מסמכי הניסויים הושלכו לפח בטעות על-ידי עובדת ניקיון בבית החולים. למרות זאת, מצאה הוועדה שגרסתו "אינה מתקבלת על הדעת".

בתום החקירה המליצה המשטרה להעמיד את החשודים לדין, לאחר שהתברר כי בהרצפלד התבצעו ניסויים במאושפזים,
חלקם תשושי נפש. חלק מהניסויים בוצע ללא ידיעתם של המאושפזים וללא רשותם – דבר המהווה עבירה פלילית. סעיפי האישום נגד השישה כוללים התעללות בחסרי ישע, תקיפה ותקיפה שגורמת חבלה.

בנוסף ללוי, יואשמו בפרשה שני רופאים שכיהנו כממלאי מקום של מנהלי מחלקות בהרצפלד ושלושה רופאים נוספים. השימוע לשישה צפוי להתקיים בימים הקרובים. יצויין כי לוי סיים את עבודתו בבית החולים לפני כשלוש שנים והוא אינו עובד עוד בשירותי בריאות כללית. שני רופאים אחרים עדיין עובדים בהרצפלד.

נושא הניסויים הרפואיים בבתי החולים, קופות החולים או מוסדות המחקר, מוסדר כיום רק בתקנות של משרד הבריאות ולא בחקיקה ראשית. האישור לניסויים ניתן על-ידי ועדות הלסינקי בבתי החולים וועדה מרכזית במשרד הבריאות. מאז הכנסת הקודמת יש ניסיון להעביר הצעת חוק ממשלתית המסדירה את נושא הניסויים בבני אדם. ועדת משנה של ועדת הבריאות וועדת המדע טרם סיימו את ניסוח טיוטת החוק בטרם הוא יועלה לקריאה שניה ושלישית.

בהכנת הידיעה השתתפה מיטל יסעור בית-אור

————- סוף כתבת ynet ————-

.
מדיניות הרווחה – פקידי הסעד של הרשות המקומית ה"מטפלים" בקשישים
.
בסיפורה של הקשישה שרה כהן, רודפות פקידות הסעד של עיריית תל אביב אחריה על מנת למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת "טיפול תרופתי" שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. הפקידים אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ל"טפל" בה ללא הפרעה.
ארבע פסיכיאטריים שבדקו את שרה כהן, וקבעו כי צלולה לחלוטין לא סיפקו את העובדות הסוציאליות תאבות הכבוד, היוקרה, והבצע של עיריית תל אביב.
רדיפתן האובססיבית של הפקידים הסוציאליים של עיריית ת"א תוך הפרה בוטה של זכויות אדם, מוסברת בלחצים/ שיקולים זרים של גורמים פרטיים וממסדיים במנגנון הרווחה הכושל.
פקידות הסעד הן עובדות עירייה ובתור שכאלה הם פועלות בראש וראשונה לנער את העירייה מאחריות בטיפול בחסוי.
בנוסף קיימים לחצים של בתי חולים גריאטריים לבצע ניסויים בקשישים אלו כפי שמתברר בכתבה לעיל.
שיקול זר נוסף הוא לחצים של תאגידים של אפוטרופוסים הרוצים קשישם עם נכסים. ידועה פרשת החשד על תאגיד האפוטרופסות דורי דורות, שהוציא כספי חסויים שלא כדין.
יש להתייחס בזהירות יתרה בכל פגישה או התקשרות כלשהי של פקידי הסעד ברשות המקומית, פוטנציאל ההרס של פקידים אלו הנו בענייני נפשות ובלתי הפיך.

אוגוסט 2009 – הכתבה "שישה בכירים בבי"ח גריאטרי יואשמו בהתעללות" , YNET , אלי סניור
קישורים: