מלכודת הציפרלקס: הצד האפל של התרופות נוגדות הדיכאון

מלכודת הציפרלקס: הצד האפל של התרופות נוגדות הדיכאון , המגזין עם אשרת קוטלר , 01.01.2018
למעלה משני מיליון מרשמים לתרופות נגד דיכאון וחרדה ניתנים בישראל מדי שנה. מדוע חלק מהמטופלים לא זוכים להדרכה בנוגע לתופעות הלוואי? ומה האלטרנטיבה?

תעשיית התרופות מגלגלת מדי שנה למעלה ב-40 מיליארד דולר אך לתפוצה הנרחבת של תרופות כמו ציפרלקס, סרוקסט, קלונקס ורבות אחרות – שניתנות היום על-ידי רופאי משפחה עם יד קלה על המרשם למאות אלפי ישראלים – יש לעתים מחיר כבד.

ערן רענן מספר על משבר שעבר בגיל 24, כשחזר מכמה שנים מוצלחות מבחינת קריירה בארה"ב. רענן הקים שני עסקים חדשים בארץ אבל משהו הפריע. "יום אחד התחלתי להבין שאני הולך וישן פחות ופחות עד לרמה כזו שלא ישנתי בכלל תשעה ימים. יותר ויותר מחשבות שהופכות להיות יותר ויותר פרנואידיות נכנסו לי לראש עד לרמה שהייתי בטוח שבאים לקחת אותי ומשם הדרך לפסיכיאטר הראשון הייתה קצרה".

ממנו הגיע המרשם הראשון אך מה שהחל כמרשם לציפרלקס, נמשך למשפחת המייצבים ומשם עד תרופות אנטי פסיכוטיות. רענן מספר שצרך את התרופות במשך שבע שנים שבמהלכן, לאחר שהבין שמשהו לא תקין מתרחש בגופו, נסע מיוזמתו למרכז לבריאות הנפש שלוותה וביקש להתאשפז. "היו תקופות שלקחתי בין 15 ל-20 כדורים ביום. אתה לא בפסיכוזה אבל אתה בדיכאון. אז בוא ניתן לך כדור אנטי-דיכאוני כדי שלא תהיה בדיכאון. אחר כך מהכדור האנטי-דיכאוני, נכנסת להיי, אז בוא נוריד אותך בחזרה למטה והנה מתחיל המשחק. הם פשוט הופכים אותך לזומבי ושוברים איזה משהו פנימי".

"ב-1987 בארה"ב הוצאנו 800 מיליון דולר על תרופות פסיכיאטריות. עכשיו אנחנו מוציאים 40 מיליארד דולר בשנה על תרופות פסיכיאטריות, זו עלייה פי 50", אומר העיתונאי רוברט ויטאקר, שמסקר את תחום הבריאות כבר למעלה מ-30 שנה ונחשב לאחד ממובילי הדעה העולמיים שמצליחים לקעקע הנחות יסוד בשנים האחרונות. לדברי ויטאקר, התרופות הפסיכיאטריות מעלות את תדירות ההפרעות. ויטאקר וחבריו טוענים שהתפיסה הרווחת שלפיה מחלות נפש נובעות מחוסר איזון כימי במוח שבו ניתן לטפל באמצעות תרופות, למעשה לא הוכחה מעולם. ויטאקר מפנה את האצבע המאשימה לעבר הפסיכיאטרים האקדמיים שקיבלו מענקים למחקרים מחברות התרופות ולא פרסמו מידע לפיו מצבם של מטופלים שלא צרכו תרופות היה טוב יותר. כך, לדברי ויטאקר, נמנע מפסיכיאטרים ברחבי העולם לקבל את המידע.

"נראה שהיקפי הצריכה עולים משנה לשנה למרות שמחקרים עדכניים מטילים ספק ביעילות לאורך טווח. זו מגמה עולמית. זה כנראה קשור לדרך שבה החברה שלנו מתמודדת עם בעיות וזאת התמודדות יחסית שטחית. התרופות הן סוג של מלכודת. ברגע שמתחילים להשתמש בהן, קשה מאוד להפסיק", מספר ד"ר שמעון כץ, שערך מחקר על יעילות הכדורים הפסיכיאטרים.

שירה אלפיה בורשטיין חזרה מהאשרם בהודו והמעבר לעולם לחוץ יותר, היה לה קשה. בסופו של דבר, מקורביה הצליחו לשכנעה לגשת למיון פסיכיאטרי. היא החלה ליטול כדורים אך טוענת שלא קיבלה אזהרות לגבי אופיין הממכר של התרופות. רענן מוסיף שהפסיכיאטרים שרשמו לו את התרופות לא ציינו שבמקביל צריך לעבור גם טיפול פסיכולוגי תומך.

היום כבר ידוע שאחת מתופעות הלוואי של תרופות אנטי דכאוניות היא עלייה בדחף האובדני. "חשבתי שהדרך היחידה שלי החוצה זה החוצה מהחיים האלה. אני בנאדם יסודי ומאורגן אז הלכתי לעשות סיור גגות", מספרת אלפיה בורשטיין, היום נשואה ואם לשניים. היא הפסיקה לקחת את התרופות, בניגוד להמלצות, בבת אחת כשחזרה לבית הוריה בצעד שהיה מבחינתה מוצא אחרון. "בסופו של דבר החלטתי שככה אני לא רוצה לחיות". כמעט שנתיים נדרשו לה כדי להגיע לאיזון. תקופת זמן דומה לזו שנדרשה מרענן לצאת סופית מהטלטלות.

רענן שילב את נסיונו העסקי עם נסיונו האישי וכעת הוא מנהל בית מאזן לטיפול ושיקום במצבים של משברים שם התרופות הן רק כלי אחד בארגז הכלים הטיפולי. בתים כאלה קיימים בכל רחבי הארץ. ישראל הפכה למובילה בעולם בייסוד חלופות לטיפול התרופתי ולאשפוז הפסיכיאטרי אבל קופות החולים בישראל לא ממהרות לוותר על הרווחים שהן גורפות מההשתתפות העצמית של המבוטחים ברכישת תרופות במסגרת השב"ן, שירותי בריאות נוספים, ובינתיים גם לא מכירות בחלופות. יום אשפוז בבית שמנהל רענן עולה 850 ש"ח. בינתיים, רענן, ויטאקר ואלפיה בורשטיין מייעצים לאנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות ולאלה ששוקלים לעשות זאת, לחשוב היטב ולהבין את השלכות הדבר.

פרופסור חיים בלמקר, יושב ראש איגוד הפסיכיאטריה בישראל, מסר בתגובה: "בישראל רושמים בערך אותה כמות תרופות כמו במדינות מערביות מתקדמות. אני מברך את היוזמה של רוברט ויטאקר שגורמת לנו לחשוב מחדש על יעילותן של תרופות פסיכיאטריות אך מקווה שהציבור לא ייתפס למושגים פשטניים. אכן אין הוכחה לגבי יעילות תרופות לטווח ארוך אבל זו תהיה טעות אם יפרשו את המידע הזה באופן שיגרום להפסיק מתן תרופות חיוניות למי שמתאים לכך. אכן אין הוכחה לכך שמחלות נפש נובעות מחוסר איזון כימי במוח אבל טענת ויטאקר שלפיה הפסיכיאטרים פועלים מעבר להבנתם – היא מוגזמת".

מודעות פרסומת

נוגדי דיכאון עלולים להיות מסוכנים

%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%93%d7%99-%d7%93%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9f2
נוגדי דיכאון עלולים להיות מסוכנים

נוגדי דיכאון יכולים להיות מסוכנים , טוני שחר , 01.02.2017 , הארץ

שני מחקרים שהתפרסמו בחודשים האחרונים מבססים את  המסקנה שנוגדי דיכאון יכולים ליצור דחפים אובדניים או אלימים

אינני בקיא בפרטי הטרגדיה שקרתה בירושלים כאשר אם רצחה את ארבע ילדותיה ושמה קץ לחייה. אנו יודעים שהאישה הייתה בדיכאון והייתה בטיפול פסיכיאטרי. בדירה שהוצתה נמצאו שרידי כדורים פסיכיאטריים שהאישה נטלה, קרוב לוודאי. כל הפסיכיאטרים שהביעו דעתם על המקרה, דיברו על הצורך לפנות לטיפול מוקדם ככל האפשר. זה אמור, לדעתם, להפחית את הסיכון להידרדרות. בצדק. איש מהם לא הזכיר את האפשרות שטיפול בנוגדי דיכאון הוא בעל פוטנציאל סיכון משמעותי. מאחר שאיני מצוי בפרטי הפרטים של המקרה הטרגי, וגם לא בהשתלשלות שקדמה לאסון, איני מסוגל לקבוע שנוגדי הדיכאון הם שיצרו את הטרוף שאחז באישה. אבל האפשרות הזאת קיימת וצריך להיות מודעים לה.

זה מכבר קיימת ההכרה שנוגדי דיכאון מעודדי סרוטונין עלולים לגרום להחרפת הדיכאון ובמיוחד ליצירת או להחמרת דחפים אובדניים או אלימים. שורה של מחקרים בשנים האחרונות תיעדו זאת והובילו את ה-FDA לדרוש לכלול בעלון התרופות אזהרה בדבר מסוכנותן ובדבר הצורך לפקוח עין על המטופלים הנוטלים נוגדי דיכאון. זאת לגבי מטופלים צעירים עד גיל 24. אלא שבינתיים הצטברו עדויות מחקריות שגם מטופלים מבוגרים יותר עלולים להגיב רע לנוגדי דיכאון, בשיעורים לא מבוטלים. ה-FDA קובע בהודעה שפרסם כבר ב-2007 ש"כל המטופלים בנוגדי דיכאון חייבים בבקרה צמודה כדי לזהות מבעוד מועד הידרדרות קלינית, אובדנות ושינויים בלתי שגרתיים בהתנהגות, בעיקר בתחילת הטיפול התרופתי. גם כאשר משנים מינון — מעלים או מורידים, קובע ה-FDA שצפויות תופעות כגון חרדה, אי שקט, חוסר שינה, רגזנות, עוינות, אימפולסיביות ואקטיזיה (חוסר שקט פסיכומוטורי קיצוני)". ה-FDA גם מנחה את המטפלים והמשפחות לפקוח עין מקרוב על המטופלים כדי לאתר תופעות כאלה, וזאת ברמה יומיומית, מאחר והשינויים עלולים להיות פתאומיים. יש להניח שאילולא גרס ה-FDA שהתרופות מהוות סיכון גדול, לא היה ממליץ על פיקוח כה הדוק. הסיבה שנדרש זמן רב על מנת שהמסוכנות של נוגדי הדיכאון תוכר ותזכה להתייחסות מטעם ה-FDA, היא שבמשך שנים עוותו יצרני התרופות במכוון את ממצאי המחקרים שנערכו על ידם. במקום לדווח על כל מקרי האובדנות והאלימות ככאלה, הם סווגו בקטגוריות הפחות מרתיעות של "אימפולסיביות" או "תנודות רגשיות". עד אשר חוקרים כמו הפסיכיאטר הבריטי דייוויד הילי ואחרים חשפו את המניפולציה והעובדות אט אט הועמדו על דיוקן.

מחקרים שהתפרסמו בחוד־שים האחרונים מבססים את המסקנה שנוגדי דיכאון מהווים סכנה לנוטלים אותם. במחקר שפורסם ב-2016 בכתב העת Journal of the Royal Society of Medicine נמצא שבקרב נבדקים בריאים (מתנדבים לא בדיכאון), הנוטלים נוגדי דיכאון הוכפל שיעור האירועים מבשרי אובדנות ואלימות לעומת נבדקים שטופלו בפלצבו. במחקר אחר שפורסם בקנדה ב-2016 בכתב העת Canadian Medical Association Journal נמצא שתופעות לוואי המעלות את סכנת האובדנות והאלימות נצפו בשיעור הגדול פי חמישה אצל נשים שטופלו בנוגד הדיכאון סימבלטה לעומת נשים שנטלו פלצבו (מדובר בנשים שנטלו סימבלטה כתרופה למניעת בריחת שתן).

כדאי לציין שעל מנת לזהות את הסכנות הגלומות בנטילת נוגדי דיכאון חייבים היו החוקרים לבקש גישה ישירה לנתוני הנבדקים במחקרים. בפרסומים הרשמיים, עקב המניפולציות שבוצעו בנתונים, הממצאים "המרשיעים" נעלמו. הם חזרו והופיעו רק כאשר התאפשרה גישה לחומר המקורי.

אזכיר כאן את מקרהו של הטייס הגרמני אנדראס לוביץ שריסק את מטוסו על הרי האלפים וגרם למותם של 149 נוסעיו בשנת 2015. בשרידי הרקמות שלו נמצאו עקבות של שני נוגדי דיכאון אותם נטל באותה עת. כל אחד מהם, לא כל שכן שניהם, יכול להוות סיכון. כמעט כל המקרים של הרציחות ההמוניות שהתרחשו בארה"ב בשנים האחרונות, בעיקר על ידי צעירים, קרו תוך התקפי טרוף תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות שכללו נוגדי דיכאון. חקירות העלו שהמקרים קרו סמוך להתחלת הטיפול או בעת העלאת המינון.

לאור ממצאי המחקרים האחרונים והמקרים שפורסמו בתקשורת, אי אפשר שלא להזהיר מטפלים ומטופלים כאחד בדבר מסוכנותם של נוגדי הדיכאון. יאמרו פסיכיאטרים שאובדנות קיימת לעתים אצל הלוקים בדיכאון גם בלי נטילת תרופות. זה נכון, אבל מחקרים הראו בוודאות שהסיכון לפתח אובדנות ואלימות גובר באופן משמעותי אצל נוטלי התרופות. זאת ועוד, מה שמאפיין את האובדנות והאלימות בעקבות התרופות הוא האופי הבלתי צפוי של התופעות. מדובר באנשים שיום לפני הופעת הטרוף ולעתים אפילו שעה לפני כן נראו רגועים ובלתי מסוכנים. הסכנה שבנטילת נוגדי דיכאון הוכחה כיום מעבר לכל ספק.

יש כיום הוכחות אמפיריות בדבר יעילותן של התערבויות פסיכולוגיות בדיכאון ולכן, אנשים עם דיכאון, עדיף שיטופלו בטיפול פסיכולוגי שחייב יהיה להיות צמוד ואינטנסיבי, כאשר מדובר בדיכאון חריף.

ד"ר טוני שחר הוא פסיכולוג קליני

וולבוטרין – Wellbutrin – תופעות לוואי

וולבוטרין - Wellbutrin - תופעות לוואי
וולבוטרין – Wellbutrin – תופעות לוואי

וולבוטרין (Wellbutrin)  הוא סם פסיכיאטרי נוגד דיכאון. השם הגנרי של וולבוטרין הוא בפרופיון (Bupropion). וולבוטרין גורמת לעיכוב הקליטה מחדש של נוראדרנלין ודופמין, וע"פ התיאוריה ומחקרים עיכוב זה מונע דיכאון. מחקרים אלו ממבוססים בעיקר על שאלונים מאחר ולא קיים מכשיר מדידה לדיכאון או למדידת רמת נוראדרנלין ודופמין במוח.

לצפייה בעלון לצרכן של וולבוטרין הקלק כאן

מקור MedTv

תופעות לוואי וולבוטירן 

תופעות לוואי נפוצות של וולבוטרין Wellbutrin כוללות גרד, ירידה במשקל, יובש בפה. במקרים רבים, תופעות לוואי וולבוטרין Wellbutrin קלות וניתן לטפל בהן בקלות על ידי המטופל או הרופא המטפל. עם זאת, ישנן מספר תופעות לוואי של וולבוטרין Wellbutrin שיש לדווח רופא המטפל, כדוגמת קצב לב מהיר, פרכוסים, והזיות.

תופעות לוואי נפוצות של וולבוטרין

Wellbutrin נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה, תופעות הלוואי שהופיעו בקבוצת אנשים שנטלו את התרופה תועדו והשוו לתופעות לוואי שהתרחחשו בקבוצה אחרת של אנשים שלא נטלו את התרופה. כתוצאה מכך, אפשר לראות מהן תופעות לוואי, תדירות הופעתן, והשוואתן לקבוצה שלא נטלה את התרופה.

בהתבסס על מחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של וולבוטריןן Wellbutrin כוללות:

גרד – 31.9% אחוזים של אנשים
הרזיה – 28%
יובש בפה – 27.6%
עצירות – 26%
כאבי ראש – 25.7%
בחילות או הקאות – 22.9%
סחרחורת – 22.3%
הזעה מוגברת – 22.3%
אי יציבות (רעידות) – 21.1%
נדודי שינה – 18.6%
תיאבון אובדן – 18.3%
ראייה מטושטשת – 14.6%
קצב לב מהיר (טכיקרדיה) – 10.8%
בלבול – 8.4%
עוינות – 5.6%
קצב לב לא סדיר (הפרעות קצב) – 5.3%
שינויי שמיעה – 5.3%

מספר תופעות לוואי נפוצות אחרות של וולבוטרין Wellbutrin (המתרחשות בין 1 אחוז ל -5 אחוזים של אנשים) כוללות:

בעיות מחזור
לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם)
דפיקות לב חזקות
עלייה בתיאבון
קִלקוּל קֵבָה
דַלֶקֶת פּרָקִים
חֲרָדָה
ירידה בחשק המיני (ליבידו)
אימפוטנציה (אין אונות או ED)
שינויי טעם
לחץ דם נמוך (hypotension)
הִתעַלְפוּת.

תופעות לוואי של וולבוטרין שיש לדווח עליהם לרופא המטפל

ישנן מספר תופעות לוואי של וולבוטרין Wellbutrin שיש לדווח הרופא המטפל. אלה כוללים, אך אינם מוגבלים ל:

התקפים
מחשבות או התנהגות אובדנית
חרדה, אי שקט, או התקפי חרדה
עוינות או תוקפנות
עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
אי שקט או חוסר יכולת לשבת בשקט
התרוממות רוח קיצונית או רגשות של אושר שעשויה לעלות ולרדת עם מצב רוח דכאוני או עצוב
שינויים יוצאי דופן אחרים בהתנהגות
הזיות
קצב לב מהיר
דפיקות בחזה
קושי בשינה
תחושות של חרדה או אי שקט פנימי
סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה בלתי מוסברת, גרד, נפיחויות לא מוסברות, צפצופים, או קשיי נשימה או בליעה.

תופעות לוואי נדירות של וולבוטרין Wellbutrin

ישנן תופעות לוואי של וולבוטרין נדירות המופיעות ב- 1% מהנוטלים את הסם. כמה תופעות לוואי נדירות אלו  כוללות אך אינן מוגבלות ל:

נשירת שיער
אקנה
כיבים
שינויים במצב הרוח
אפתה
בְּרוֹנכִיטִיס
רמות סוכר גבוהות בדם (היפרגליקמיה) או רמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה)
אובדן זיכרון
פלאשינג (אדמומיות של העור, בעיקר בפנים)
זיהומים בשלפוחית השתן.

מתוך עלון לצרכן של וולבוטרין

אין להשתמש בתרופה אם:

• אתה רגיש (אלרגי) לבופרופיון או לכל אחד מהרכיבים הנוספים של תרופה זו (מפורטים בסעיף 6)
• הנך לוקח תרופות אחרות כלשהן המכילות בופרופיון
• אובחנת כסובל מאפילפסיה או שיש לך היסטוריה של פרכוסים
• יש לך הפרעת אכילה או שהייתה לך (לדוגמה, בולימיה או אנורקסיה נרבוזה)
• יש לך גידול במוח
• אתה בדרך כלל שתיין כבד וזה עתה הפסקת או שאתה עומד להפסיק לשתות
• יש לך בעיות כבד חמורות
• הפסקת לאחרונה לקחת סמי הרגעה, או שאתה עומד להפסיק בזמן שאתה לוקח וולבוטרין 
• אתה לוקח או לקחת תרופות אחרות לדיכאון או למחלת פרקינסון הנקראות מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOIs)  ב- 14 הימים האחרונים.

אם אחד מאלה חל עליך, שוחח מיד עם הרופא שלך, מבלי לקחת וולבוטרין

סימבלתא (Cymbalta) – דולוקסטין – תופעות לוואי

סימבלטא (Cymbalta) - דולוקסטין - תופעות לוואי

סימבלתא (Cymbalta) הוא סם פסיכיאטרי בעל מרכיב פעיל דולוקסטין ומשמשת למצבי דיכאון, כאבי נוירופתיה סוכרתית, פיברומיאלגיה, הפרעת חרדה, או כאב כרוני. סימבלתא פועלת על ידי הגדלת רמות של חומרים כימיים מסוימים במוח (סרוטונין ונוראפינפרין) ועל ידי חסימת אותות כאב עצבי בחוט  השדרה והמוח. תופעות לוואי אפשריות של duloxetine כוללות בחילות, כאבי ראש וסחרחורות. לפני נטילת סימבלתא יש להקפיד ליידע את הרופא מטפל על מחלות כבד, אלרגיות, או הפרעה דו קוטבית.

 מקור MedTV

מהו duloxetine – סימבלתא?
hydrochloride duloxetine (Cymbalta®) היא תרופת מרשם המשמשת לטיפול במצבים הבאים:
דיכאון (הידוע גם בשם דיכאון מג'ורי או דיכאון קליני)
כאב נוירופתיה סוכרתית היקפית (כאב עצבי בידיים, רגליים, זרועות, או רגליים כתוצאה מסוכרת)
הפרעת חרדה כללית (GAD)
פיברומיאלגיה
כאבי שרירים ושלד כרוניים (כגון כאבי מפרקים או כאבי גב).

 תופעות לוואי סימבלתא

תופעות לוואי נפוצות duloxetineDuloxetine נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים, שבהם תופעות לוואי בקבוצה של אנשים שנטלו את הסם  תועדו והושוו לקבוצה אחרת שלא נטלה את הסם. כתוצאה מכך ניתן לראות מה תופעות לוואי שהתרחשו, וכיצד הן בהשוואה לקבוצה שלא נטלה את הסם.
 
במחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של סימבלתא- duloxetine כללו: 

בחילות – עד 25% מהאנשים
יובש בפה – עד 15% 

כאבי ראש – עד 14% 
נמנום – עד 12% 
עייפות – עד 11% 
סחרחורת – עד 10%
נדודי שינה – עד 10%
עצירות – עד 10% 

שלשול – עד 10% 
אובדן תיאבון – עד 9%
הזעה – עד 7%
כאבי בטן – 6%

תופעות לוואי נפוצות אחרות (המופיעות בין 2 עד 5 אחוזים מהאנשים) כללו:

הֲקָאָה
כאב גרון או נזלת
ירידה בחשק המיני
דלקת בדרכי נשימה עליונה (כגון ההצטננות)
שיעול
אי יציבות (רעידות)
כאבי שרירים
תופעות לוואי מיניות, כולל בעיות שפיכה, ירידה בחשק המיני ירד (ליבידו), אין אונות (ED או אימפוטנציה), ובעיות אורגזמה
ראייה מטושטשת
חרדה או גרד
ירידה במשקל
 גלי חום
פַּהֶקֶת
קלקול קיבה או צרבת
התכווצות שרירים
שפעת

תופעות לוואי סימבלתא – duloxetine לדווח
 
מספר תופעות לוואי סימבלתא duloxetine, המופיעות לעתים רחוקות, הן בעלות פוטנציאל רציני ויש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:

מחשבות או התנהגות אובדנית
חרדה, אי שקט, או התקפי חרדה
עוינות או תוקפנות
עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
אי שקט או חוסר יכולת לשבת בשקט
התרוממות רוח קיצונית או רגשות של אושר שעלולה להעלם ולהופיעה עם מצב רוח דכאוני או עצוב
שינויים יוצאי דופן אחרים בהתנהגות
סימנים של תסמונת סרוטונין (בעיה נדירה אך מסוכנת הקשורות לתרופות מסוימות), כגון:

בלבול או שינויים נפשיים אחרים
קצב לב מהיר
בחילות, הקאות, שלשולים או הזיות
שינויים בלחץ הדם
קצב לב לא סדיר
רפלקסים פרועים
קדחת, הזעה, רעד או אִי יַצִיבוּת
גרד
התקפים
תִרדֶמֶת

סוכר נמוך בדם (היפוגליקמיה)
דפיקות בחזה
שתן עובר בקושי

סימנים של תגובה אלרגית, כוללים:

פריחה לא מוסברת
פריחה
עִקצוּץ
נפיחות לא מוסברת
צפצופים
נשימה או קשיי בליעה.

אנפרניל (Clomipramin ) Anafranil – תופעות לוואי

אנפרניל (Clomipramin ) Anafranil - תופעות לוואי
אנפרניל (Clomipramin ) Anafranil – תופעות לוואי

אנאפרניל/מרוניל, (Anafranil ,Maronil (Clomipramine, הינן הן שתי תרופות זהות המיוצרות על ידי חברות שונות. אנאפריל ומרוניל הינם השמות המסחריים של התרופה – כלומיפרמין

אנפרניל ( Anafranil ) ובשמה הגנרי Clomipramin ניועדת לאנשים עם הפרעה אובססיבית כפייתית (OCD) . אנפרניל הוא סם פסיכיאטרי הניתן ע"פ מרשם רופא. הסברה היא כי אנפרניל גורמת לכימיקלים מסוימים להישאר במוח זמן רב יותר אשר מקלים על סמפטומים של OCD. אנפרניל זמינה בקפסולה ונלקחת בדרך כלל פעם עד שלוש פעמים ביום. תופעות לוואי אפשריות כוללות סחרחורת, נמנום, וכאבי ראש.

לצפייה בעלון לצרכן משרד הבריאות של אנאפרניל/מרוניל הקלק כאן

מקור MedTv

כיצד אנפרניל פועלת

Anafranil משתייכת של תרופות המכונות תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות. זה לא לגמרי ברור כיצד התרופה עובדת. היא משפיעה על מספר כימיקלים במוח, כולל הסרוטונין ונוראפינפרין. קיימת סרה שאולי Anafranil מאפשרת לכימיקלים אלה להישאר במוח יותר זמן, אשר עשוי לעזור עם סימפטומים של OCD.

למרות שאנפרניל מסווגת כסם נוגד דיכאון טריציקלי (בשל המבנה הכימי של המולקולה), הסם פועל כמעכב ספיג החוזר של סרוטונין (SSRI). SSRIs הוא קבוצה חדשה של תרופות נוגדות דיכאון, ורוב האנשים רואים ב- Anafranil להיות SSRI, למרות שטכנית אנפרניל היא נוגדת דיכאון טריציקליות.

אנפרניל – תופעות לוואי

חלק מן התגובות הנפוצות ביותר לאנפפרניל כוללות יובש בפה, נמנום, ורעידות. חלק מתופעות הלוואי הן רציניות ויש לדווח עם הרופא המטפל, כוללות קצב לב מהיר, פרכוסים, או מחשבות אובדניות.

תופעות לוואי נפוצות בנטילת Anafranil
Anafranil נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים, שבהם תופעות הלוואי של קבוצת אנשים שנטלו את הסם תועדו והושוו לעומת קבוצה אחרת שלא נטלה את הסם. כתוצאה מכך, אפשר לראות מהן תופעות לוואי שהתרחשו, תדירות הופעתן, וכיצד הושוו לקבוצה שלא נטלה את הסם.

במחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות Anafranil כללו:

יובש בפה – עד 84% מהאנשים
נמנום – עד 54%
 אי יציבות (רעידות) – עד 54%
 סחרחורת – עד 54%
כאבי ראש – עד 52%
עצירות – עד 47%
בעיות גמירה – עד 42%
עייפות – עד 39%
בחילות – עד 33%
הזעה מוגברת – עד 29%
נדודי שינה – עד 25%
צרבת – עד 22%
אובדן תיאבון – עד 22%
שינויים בחשק מיני – עד 21%
אימפוטנציה – עד 20% .

תסמיני גמילה

תופעות לוואי גמילה דווחו אצל אנשים שחדלו פתאום ליטול Anafranil. בעיות אלה כוללות בחילות, כאבי ראש, תחושה כללית חולה.

תופעות לוואי נפוצות אחרות של Anafranil (המתרחש 10 עד 19 אחוזים של אנשים) כוללות:

עַצבָּנוּת
עלייה במשקל
שינויי מראה חיצוני
בעיות בדרכי השתן (שלפוחית השתן)
התכווצויות שרירים
כאבי בטן
כאב שרירים
אף מגורה או נזלת
עלייה בתיאבון.

תופעות לוואי Anafranil שיש לדווח לרופא המטפל

כמה תופעות לוואי עם Anafranil, מתרחשות לעתים רחוקות, ובעלות פוטנציאל רציני. יש לדווח לרופא המטפל. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:

התקף לב או שבץ
שינויים בקצב הלב (אריתמיה)
קצב לב מהיר (טכיקרדיה) או תחושות בלב הולם או בכוח (דפיקות לב)
התקפים
בלבול, הזיות

סימנים של תגובה אלרגית, כוללים:

פריחה לא מוסברת
כוורות
עִקצוּץ
נפיחות לא מוסברת
צפצופים
קשיי נשימה או בליעה

כל שינוי שד, כולל הגדלת חזה או פריקת שד
הצהבה של העור או העיניים (צהבת)
מחשבות או התנהגות אובדנית
עוינות או תוקפנות
עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
אי שקט או חוסר יכולת לשבת בשקט
התרוממות רוח קיצונית או רגשות של אושר שעשויה לעבור קדימה ואחורה עם מצב רוח דכאוני או עצוב
שינויים יוצאי דופן אחרים בהתנהגות
קושי בשינה
חרדה, אי שקט, או התקפי חרדה
סימנים של זיהום, כגון חום או כאב גרון.

אזהרות:
יש להפסיק את הטיפול ימים מספר לפני ניתוחים.
יש ליידע את הרופא לגבי כל בעיה גופנית ידועה לפני התחלת הטיפול ובייחוד לגבי אפילפסיה,
גלאוקומה, הגדלה של בלוטת הערמונית ("פרוסטטה"), מחלת דרכי הנשימה, מחלת לב, כבד או כליות.

נשים בהריון או מניקות צריכות לדווח לרופא ולהיוועץ בו על המשך נטילת התרופה.
חל איסור לשתות אלכוהול בתקופת נטילת הטיפול.
השימוש בתרופה עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב ובהפעלת מכונות.

בכל מקרה של תופעות לוואי או שאלות כלשהן בנושא אנאפרניל/מרוניל, אנא פנה מייד לרופא המטפל.

מתוך עלון לצרכן משרד הבריאות של אנאפרניל/מרוניל

מתי אין להשתמש באנאפרניל/מרוניל
המרכיב הפעיל במרוניל עובר לחלב אם, ולכן אין להשתמש במרוניל אם הינך מיניקה או לחילופין – לא להיניק בזמן השימוש במרוניל, התייעצי עם הרופא שלך כיצד לנהוג. אין להשתמש אם ידועה לך רגישות יתר ל- clomipramine , לתרופות אחרות מאותה משפחה פרמקולוגית (נוגדי דיכאון טריציקליים), או לאחד
ממרכיבי מרוניל, על-פי הפירוט בתחילת עלון זה. אין להשתמש אם הינך סובל/ת ממאניה, מחלת כבד חמורה, גלאוקומה (לחץ תוך-עיני מוגבר), אצירת שתן. אם עברת התקף לב לאחרונה, או אם הינך סובל/ת ממחלת לב חמורה. אין להשתמש בתכשיר זה אם הינך מטופל/ת בו זמנית בתרופות מקבוצת מעכבי MAO
monoamine oxidase inhibitors , או במהלך 14 יום לפני או  14 יום אחרי טיפול במעכבי .MAO

איך תשפיע מרוניל על חיי היום יום שלך?
השימוש במרוניל עלול לגרום לפגיעה בערנות, לישנוניות, או לטשטוש ראייה בחלק מן המטופלים. אם הינך מרגיש/ה אחת או יותר מן התופעות הללו, אל תנהג/י ברכב, אל תפעיל/י מכונות ואל תעסוק/י בכל פעילות אחרת המחייבת תשומת לב מלאה. אלכוהול או תרופות אחרות (כגון: ברביטורטים ובנזודיאזפינים)
עלולים להגביר את התופעות הנ"ל. באשר לילדים יש להזהירם מרכיבה על אופניים או ממשחקים בקרבת הכביש וכדומה. תרופה זו עלולה לגרום לרגישות מיוחדת עם חשיפה לשמש; על כן יש להמנע מחשיפה ישירה לשמש ולדאוג להגנה מתאימה (בגדים ארוכים, כובע, משחות הגנה, משקפי שמש וכו').
 

נטילת נוגדי דיכאון בהריון מכפילה הסיכון לאוטיזם

נטילת נוגדי דיכאון בהריון עלולה להכפיל הסיכון לאוטיזם – מחקר חדש ורחב היקף בארצות הברית מצא שנטילת נוגדי דיכאון בקרב נשים במהלך ההריון, עלולה להכפיל את הסיכון לאוטיזם אצל התינוק. המחקר מעלה את הדילמה: האם להסתכן בנזק ליילוד, או בחשש לדיכאון שישפיע על האם – טטיאנה הופמן | חדשות 2 |  15/12/15

מחקר: נוגדי דיכאון SSRI גורמים לצעירים להיות אלימים

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס -  (Escitalopram) - תופעות לוואיהאם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות?  , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15 

מחקר חדש מגלה כי יש קשר בין נטילת תרופות נוגדות דיכאון, כמו פרוזק וציפרלקס, לבין מקרי אלימות – בעיקר בקרב צעירים

תרופות כימיות רבות מטפלות בבעיה אחת אך עלולות לגרום לבעיה אחרת בגוף. במחקר שנעשה לאחרונה בבריטניה על כדורים נוגדי דיכאון אשר פופולריים בקרב כל שכבות האוכלוסייה עולה החשש כי הם גורמים לצעירים להפוך לאלימים.

המחקר החדש, שנערך באוניברסיטת אוקספורד, מצא כי לצעירים בשנות העשרה המאוחרות עד תחילת העשור השלישי לחייהם, יש סיכוי של מעל ל-50 אחוז להיות מורשעים בעבירות של אלימות מתקיפה ועד רצח כאשר הם נוטלים תרופות מסוג SSRI – משפחה של תרופות נגד דיכאון הכוללות פרוזק, סרוקסט, לוסטרל, ציפרלקס ועוד. אחד מכל שמונה בריטים נוטל תרופות ממשפחת SSRI בכל שנה, ומספר המרשמים הוכפל בעשור האחרון. ואילו בארה"ב כ-11 אחוזים מצעירים בני 12 ומעלה נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, כולל תרופות ממשפחת SSRI.

תרופות ממשפחת ה- SSRI כבר נקשרו לסיכון גבוה יותר של ניסיונות התאבדות בגיל הצעיר, והטבליות נושאות אזהרה בעלון כי השימוש יכול להוביל למחשבות אובדניות בקרב צעירים. בעבר אמנם עלה חשד כי יש קשר בין התרופות לגילויי אלימות, אך עד כה לא היו לכך ראיות מבוססות. לדברי החוקרים, הסיכון שהתרופות ייצרו אלימות בקרב צעירים בגילאי 15 עד 24 הוא משמעותי וכי ההשלכות על בריאות הציבור מחייבות שיקול זהיר במתן התרופות, כולל ציון אזהרה בעלון הטבליות.

פרופ' פייזל, פסיכיאטר מאוקספורד, השתמש בעדויות רשמיות על מנת לנתח את התנהגותם של יותר מ- 800,000 שוודים בגילאי 15 ומעלה שנרשמו להם תרופות מסוג SSRI. הוא עקב אחריהם במשך ארבע שנים, ומסגרת הזמן הזו אפשרה לו להשוות את התנהגותם כאשר הם נטלו את התרופות לעומת תקופות בהן לא נטלו אותן. "צעירים בגילאי 15-24 היו בעלי סיכון גבוה יותר – עד 43 אחוז – לבצע פשע אלים כאשר טופלו בתרופות SSRI לעומת אלו שלא טופלו. לגבי קבוצות גיל אחרות לא נקשרו ממצאים משמעותיים".

פרוזק - גורם לבני נוער להיות אלימים יותר
פרוזק – גורם לבני נוער להיות אלימים יותר

אלכוהול ותרופות נוגדי דיכאון: שילוב קטלני

פרופ' פייזל אינו בטוח מה עומד מאחורי הקשר בין הממצאים, אך הוא מצביע על האפשרות בה התרופות משפיעות באופן שונה כאשר המוח עדיין מתפתח. בכתב העת PLoS Medicine, הוא ציין כי: "המוח בגיל ההתבגרות עשוי להיות רגיש במיוחד להתערבויות תרופתיות". וישנן סיבות אפשריות אחרות: אנשים צעירים נוטים לקחת פחות את התרופות שלהם או באופן לא סדיר, מה שעלול לגרום לעוינות, אימפולסיביות או סימפטומים אחרים של דיכאון לגלוש לאלימות. כמו-כן, צעירים גם נוטים יותר להשתכר ובמקביל ליטול תרופות נוגדות דיכאון, שילוב הדוחף אותם למקרי אלימות. ייתכן גם שהדיכאון היה עמוק יותר כאשר הם קיבלו את התרופות.

אך הממצא המעניין במחקר הוא שרק לבני הנוער שדווקא נטלו מינונים נמוכים של תרופות SSRI הייתה נטייה מוגברת יותר לאלימות. גם כאן הסיבה לא ידועה, אך הסברה היא שאלה שנטלו מינונים גבוהים של התרופות היו מרותקים לבית וממילא לא יכלו לעשות דבר.

פרופ' פייזל, אשר שיתף פעולה במחקר הנוכחי עם חוקרים שוודי, ציין שדרוש מחקר נוסף כדי לאשר את הקשר. באם יוכח הקשר כזה, עדיין כל החלטה להפסיק לרשום תרופות אלו לאנשים צעירים תצטרך להישקל מול התרומה שלהם לאותם מטופלים. למי שכבר נוטל את התרופות הוא מייעץ להמשיך לקחת אותם. "דבקות חשובה. אם קיבלתם המלצה ליטול את התרופות האלו, כדאי להמשיך לבצע את הטיפול. יתרה מכך, אנשים צריכים להיות מודעים לקשר שיש לתרופות עם שימוש לא נכון באלכוהול". פרופ' פייזל מייעץ לאנשים צעירים שנוטלים SSRI שאם הם מתחילים להרגיש אגרסיביים או אם יש להם מחשבות אלימות, רצוי לגשת לרופא המשפחה שלהם.

קולות אחרים מבקרים את המחקר ואומרים כי הוא אינו מוכיח כי תרופות מסוג SSRI מייצרות במישרין תוקפנות, וכי ידוע כי פושעים אלימים נוטים יותר לבעיות פסיכיאטריות מאשר אנשים אחרים.

הבעיה במחקר הוא שהמסקנה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, אפילו הכותב לא טוען שהוא יכול להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי – ילדים עם בעיות קשות יותר כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות.

"המסקנה במחקר הזה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, לא ניתן להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי – ילדים עם בעיות קשות יותר, כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות", אומר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ומנהל מרכז 'רזולוציה'. "דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח את תקפות המחקר, ויותר מכך – רצוי לקבל טיפול כוללני, ולבחון באופן עקבי את השפעת הטיפולים השונים על המטופלים כדי להשיג אפקט מקסימלי בבטיחות מירבית".

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס - (Escitalopram) - תופעות לוואי האם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות?  , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15