"אסיר כימי": הישראלים שהתמכרו למשככי כאבים

04.01.2020 – ככה תעשיית ה"תרופות" הכימיקליות מעוניינת שכולנו נהיה. מכורים לסמים נרקוטיים בחסות מטרד הבריאות וסוחרי הסמים שיושבים בקופות החולים ועושים קופה על החולים.

עדיף למות מאשר לחיות עם זה": יותר ויותר ישראלים מתמכרים לתרופות משככות כאבים במרשם רופא – חלקן חזקות פי 10 מהירואין.

אופיואידים

משככי הכאבים יהרגו אותנו; ההתמכרות שמחסלת את אמריקה , שחר סמוחה , 05/01/2018, גלובס

תוחלת החיים בארה"ב נמצאת בירידה זו השנה השנייה ברציפות, לראשונה מאז תחילת שנות ה-60 ■ הסיבה אינה מגפה קטלנית וגם לא מלחמה עולמית, אלא התמכרות קטלנית למשככי כאבים

נרקן ניישן - איור- דניאל גולדפרב
נרקן ניישן / איור: דניאל גולדפרב

לקראת סוף שנות ה-80, כשלמדתי בתיכון בעיר פרובידנס שברוד איילנד, כללה מערכת הלימודים שיעור שבועי שנקרא "בריאות". היו בשיעורים הללו כמה הסברים על תזונה נכונה ותיאורים מרוחקים ומבוישים של התפתחות מינית, אבל בעיקר הפחדה. הנושאים החמים היו כמובן איידס, כניסה לא רצויה להיריון וסמים. כדי להטיל עלינו את אימת האיידס, הראו לנו דיווחי חדשות עגומים והציפו אותנו במספרים. על מנת להזהיר מכניסה לא רצויה להיריון, היה מספיק לאזכר את שמו של התיכון הצמוד שבו למדו בעיקר שחורים והיספאנים, ושכלל בתוכו פעוטון לילדי התלמידות. אבל בשביל להרחיק אותנו מסמים – ורוב השעות הוקדשו לניסיונות עיקשים לגרום לתלמידים להתרחק מהם – המורה כבר היו ממש יצירתי.

אמריקה השמרנית של עידן רייגן התמודדה במהלך אותו עשור עם מגפת קוקאין וקראק, ועל אף שכל אירוע חברתי של התיכון הראה עד כמה כושלת המלחמה נגד הסמים, אני לא יכול לומר שלא ניסו להסביר לנו מדוע הם כה מסוכנים, וכיצד בסופו של דבר הם גם יביאו עלינו איידס ותינוקות לא רצויים. סיפרו לנו על אנשים שלקחו LSD וזינקו מגגות. הראו לנו תמונות של זרועות מנוקבות ממחטים. אפילו הביאו מכור לשעבר לקוקאין שהדגים באמצעות ממחטה שהושחלה לנחיר אחד והוצאה מהשני מה הסם עשה לאפו. אין מה לומר, באמת השקיעו.

אבל שיעור אחד אני זוכר במיוחד. מיסטר קארטייה – שלימד אותנו גם ספרות אנגלית, וכיוון שהיה בוגר מלחמת וייטנאם אי אפשר היה לומר עליו שהוא לא ראה דבר או שניים בחייו – השמיע לנו את Mother's Little Helper של הרולינג סטונז. השיר, שיצא לאור ב-1966, עוסק במגפת ההתמכרות לואליום וכדורי הרגעה אחרים ששטפה באותן שנים את הבורגנות הבריטית והאמריקאית. לאחר תיאור המנגנון ("דוקטור בבקשה, תן לי עוד מאלו", ואז: "מחוץ לדלת היא לקחה עוד ארבעה"; הוא גם מזהיר את המאזינים מהסכנה האורבת "אם תיקחי עוד מאלו תקבלי מנת יתר").

אולם בניגוד ל-Running to Stand Still של U2 שמתאר מכורים להירואין בדבלין, ושהעלה דמעות בעיני התלמידים, המורה הרגיש שהכיתה לא מתחברת לשיר של הסטונז. אולי זה קרה בגלל הלחן הקופצני, ואולי בגלל השעשוע שבו מיק ג'אגר ירה את המילים, אבל כשהוא שאל כמה מאיתנו מה דעתנו עליו, התשובות שהוא קיבל היו בסגנון "נו באמת, אתה מנסה להפחיד אותנו עם שיר על כדור קטן וצהוב שאימהות לוקחות כדי לא להתעצבן על הילדים שלהן? תעשה לנו טובה".

מיסטר קארטייה התעצבן ופרצופו האדים. "חבר'ה, חוץ מהדפוקים ביותר מביניכם שאולי יהיו טיפשים מספיק להזריק, תאמינו לי שאני לא דואג יותר מדי מזה שתתמכרו להירואין. ההורים שלכם עשירים מדי בשביל זה ואתם מפונקים מדי", הוא אמר לנו. "לגבי התמכרות לתרופות מרשם, לעומת זאת, הלוואי שהייתי כל-כך אופטימי. אני מציע לכם להקשיב למיק קצת יותר טוב. לא צריכים להיראות כמו הסקס פיסטולז או לשמוע את המוזיקה המחורבנת שלהם כדי למות מסמים".

"צונאמי של גופות"

30 שנה לאחר אותו שיעור, ברור שמיסטר קארטייה צדק. אני לא יודע אם מישהו מהכיתה שלי בפרובידנס התמכר לתרופות, אולם נתונים חדשים מראים כי ארצות-הברית נמצאת עמוק בתוך משבר הסמים הגרוע ביותר בתולדותיה, כאשר תרופות מרשם מסוג אופיואידים הן המחולל שלו. נתונים עדכניים של משרד הבריאות האמריקאי שהתפרסמו בשבוע שעבר, הראו כי תוחלת החיים בארצות-הברית נמצאת בירידה זו השנה השנייה ברציפות לראשונה מאז תחילת שנות ה-60. הסיבה לירידה היא זינוק בשימוש באופיואידים – חומרים נרקוטיים חזקים שחלקם מבוססים על צמח הפרג וחלקם מופקים באמצעים סינתטיים.

ב-2016 מתו בארצות-הברית לא פחות מ-63 אלף בני אדם ממנות יתר של סמים – עלייה של 26% לעומת 2015. מספר מקרי המוות ממנות היתר המיוחסים לאופיואידים עלה בשנה שעברה ב-28%. רוב קורבנות האופיואידים – 42,249 במספר – היו גברים בני 25 עד 54. מקרי המוות הרבים הללו הצליחו להאפיל על שלל גורמים אחרים, שאמורים היו להעלות את מספר השנים שהאמריקאי הממוצע חי, וגרמו לירידה של עשירית השנה בתוחלת החיים, ל-78.6 שנים.

באוקטובר האחרון הכריז הנשיא טראמפ על מגפת האופיואידים כ"מצב חירום לבריאות הציבור". הפעם הקודמת שבה הוכרז המצב הייתה ב-2009, בשיא התפרצות שפעת החזירים במקסיקו. בעוד שהגדרת המצב כך אפשרה להעביר כספים ומשאבים פדרליים כדי להילחם בתופעה, טראמפ לא עמד בהבטחה קודמת שלו ולא הגדיר את המגיפה כ"מצב משבר לאומי", דבר שהיה מאפשר להעביר הרבה יותר משאבים לטיפול בה.

מגפת האופיואידים כה חמורה, עד כי מנות יתר הן גורם המוות העיקרי לאמריקאים בני פחות מ-50. מנות יתר הרגו בשנתיים האחרונות יותר אמריקאים מכלי נשק ומתאונות דרכים יחדיו, והן מתרחשות בכל מקום ובקצב גבוה מזה שבו מתו בני אדם בארצות-הברית בשיא מגפת האיידס. ב-2015 למשל מתו מדי יום 142 אמריקאים כתוצאה ממנות יתר – פי 5 ממספר מקרי המוות ממנות יתר של קראק בשנות ה-80 וה-90.

אף שבאזורים מסוימים בארצות-הברית מקרי המוות גבוהים במיוחד, מגפת האופיואידים רחוקה מלהיות בעיה מבודדת. בשנה שעברה חלה עלייה במספר מקרי המוות ממנות יתר ב-40 מתוך 50 מדינות האיחוד, וב-17 מתוכן חלה עלייה של מעל 25% במספרם. ב-2015 כמעט 2% ממקרי המוות בארצות-הברית – אחד מכל 50 בני אדם – היה קשור לשימוש בסמים.

לתופעה יש לעיתים השפעות מורבידיות מפתיעות. כך, למשל, בכמה מקומות בארצות-הברית התפרסמו בשנתיים האחרונות דיווחים על בתי חולים שהתפקעות מקררי הגופות בהן גרמה לצוותים רפואיים לאלתר ולאחסן גופות במכולות מקוררות, שמוצבות במגרשי החניה שלהם. במקומות אחרים נוצרה תופעה של פתולוגים שפורשים מהמקצוע בגלל חוסר יכולת נפשית להתמודד עם מה שהם מכנים "צונאמי של גופות". משפטנים אומרים שהם חוששים שהתור ההולך ומתארך לנתיחות לאחר המוות בגלל מספר הגופות הגדול, יביא לכך שמהימנות ממצאי הנתיחות תוטל בספק ועקב כך תיפגע אמינות המערכת המשפטית והמדינה.

האדם הממוצע אומנם נוטה לחשוב שאנשים שמתים ממנות יתר הם בעיקר נרקומנים שחיים בשולי הערים הגדולות, אולם המגפה הזאת אחרת. רוב האנשים שמתמכרים למשככי הכאבים והופכים בהדרגה לנרקומנים שעשויים לסיים את חייהם בגללם, הם אמריקאים נורמטיביים: כורי פחם וגננות, פועלים ומוכרות, מורים וסוכני ביטוח. באזורים מסוימים בארצות-הברית מדווחים מעסיקים שהם לא מסוגלים למצוא נהגים או פועלים שמצליחים לעבור את הבדיקות הנדרשות כדי לקבל אותם לעבודה.

"חלקם הגדול הם אנשים נורמטיביים", אומר הפסיכיאטר ד"ר שאולי לב-רן, שמנהל את המרכז לטיפול בהתמכרויות ותחלואה כפולה במרכז הרפואי לב השרון. "בארצות-הברית יש דיווחים רבים על מעבר בין אופיואידים שניתנים כתרופות מרשם אל הרואין בגלל קלות ההשגה של ההירואין, בעיקר באיזורים עירוניים. בגלל קושי של אנשים להמשיך ולקבל מרשמים דרך הרופא ובעיקר בגלל שהוא לא יקר כמו התרופות. בנוסף לכך, פעמים רבות עם ההחמרה של ההתמכרות נדרש חומר שפועל בצורה עוצמתית יותר על הקולטנים משום שיש התרגלות של הגוף. זה מוביל לצורת נטילה מסוכנת יותר. זה מתחיל בתרופה בבליעה, יכול לעבור לתרופה בהסנפה ואז זה יוכל לעבור לתרופה בהזרקה או הירואין בהזרקה".

הכול התחיל בפציעה באימון

המסלול שהאנשים הללו עושים בדרך למטה די דומה. הם סובלים מבעיה רפואית שגורמת לכאבים, הרופא שלהם רושם להם משככי כאבים חזקים ממשפחת האופיואידים, כמו למשל אוקסיקונטין וויקודין. הם מתמכרים אליהם, ואז מגבירים את המינון ואת תכיפות השימוש. בשלב הבא הם מנסים לתחמן את המערכת ולהשיג כדורים נוספים במרמה, וכשהם לא מצליחים לעשות זאת שוב ושוב, או לא עומדים בעלויות, הם רוכשים את הכדורים מסוחרי סמים או עוברים להשתמש בהירואין או בפנטניל (אופיואיד סינתטי שחזק פי 50 עד פי 1,000 ממורפיום ואחראי למספר גבוה ממנות היתר הקטלניות). החומר התפרסם מאוד כשהתברר שמנת יתר שלו הרגה את הזמר פרינס באפריל 2016.

בצד הנוצץ פחות של החיים, סיפורו של ניקולס דהספולברץ' מקונטיקט מהווה הצצה טרגית לתהליך שאמריקאים מן השורה עוברים בדרכם להפוך לסטטיסטיקה במגפה הנוכחית. במבט מהצד, דהספולברץ' חי חיים בורגניים מושלמים, עם אשתו ועם בנו הפעוט בקונטיקט, ועבד כדיקן התלמידים בבית ספר תיכון במנהטן. עד שבוקר אחד מצאו אותו שוטרים במכוניתו כשהוא מחוסר הכרה לאחר מנת יתר של הירואין. "למחרת אשתי התעוררה וראתה כותרות בעמוד הראשון של העיתון, שבו היא גילתה שהיא נשואה למכור להירואין", הוא סיפר לאחרונה ל"פורבס".

המפגש הראשון של דהספולברץ' עם אופיואידים היה כשהוא קיבל מהרופא שלו מרשם למשככי כאבים לאחר שנפצע בגבו במהלך אימון באומנויות לחימה. הוא אהב את האפקט שלהם ומהר מאוד החל להרגיש את תסמיני הגמילה, אם הוא לא הלך והגביר את כמות הכדורים ואת התכיפות שבה נטל אותם. דהספולברץ' מספר שהוא היה מחסל בשבוע כמות שניתנה לו לשלושה חודשים, וכשזו אזלה, הוא מצא בקלות רופא חדש שרשם לו מרשם חדש.

הוא מספר שרק פעם אחת רופא עימת אותו עם התמכרותו, לאחר שהוא שלף ממאגר מידע "עמודים על גבי עמודים" של בקשות למרשם שהוא מילא באותה שנה. שלוש שנים לתוך ההתמכרות, כשהשגת תרופות מרשם הפכה לקשה יותר, וכשהאפקט של הכדורים לא הספיק לו, דהספולברץ' עבר להירואין. "הייתי מכין חוסמי עורקים בבית שלי כשהבן שלי ישן בחדר הסמוך ומזריק בשירותים בבית הספר", הוא סיפר. רק לאחר מנת היתר שכמעט חיסלה אותו, הוא הצטרף לתוכנית גמילה בסיוע משפחתו וחבריו, אבל יודע שלרבים אחרים שהגיעו למצבו אין את רשתות התמיכה החברתיות הללו או את הכסף הדרוש כדי להיגמל.

מדוע שיעור ההתמכרות לאופיואידים גבוה בארצות-הברית יותר מבכל מדינה אחרת בעולם? מדוע רבים כל-כך מתים מהם ומדוע המגפה התפרצה דווקא בשנים האחרונות, ובכזו עוצמה? התשובה מורכבת, אולם הסיבות קשורות בעיקר לשילוב של נסיבות היסטוריות, לאופיו הייחודי של הקפיטליזם האמריקאי ולתרבות האמריקאית.

בעוד שהתמכרות לאופיואידים היא תופעה שמוכרת כבר מאות שנים והופיעה במקומות שונים בעולם, חוקרים ורופאים מסמנים את נקודת ההתחלה של הגלגול האמריקאי שלה בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. סדרה של מחקרים משפיעים (שכיום נחשבים במקרה הטוב לשנויים במחלוקת), הראו שסכנת ההתמכרות לאופיואידים נמוכה וכי אפשר להקל באמצעותם על סבלם של חולים רבים מספור. תוצאות אותם מחקרים שווקו בצורה אגרסיבית לציבור בפרסומות בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, אבל שווקו בצורה אגרסיבית אף יותר (ובתוספת תמריצים) לרופאים, שנועדו לרשום אותם לפציינטים. התוצאה: ידם של רופאי המשפחה האמריקאים נהייתה קלה מאוד על ההדק ומרשמים גדולים מאי פעם ניתנו בתכיפות רבה מאי פעם.

בעוד שניתן היה להניח שהבעיה תזוהה בשלב מוקדם (אחרי הכול, התמכרות לאופיואידים היא דבר שניתן לזהות תוך כמה חודשים), עם השנים הסכר רק נפתח. על-פי נתוני המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), מאז 1999 מספר משככי הכאבים שרופאים רושמים לחולים בארצות-הברית עלה פי 4.

ד"ר סילביו בריל, שעומד בראש יחידת הטיפול בכאב במרכז הרפואי איכילוב, אומר שלא רק שהרופאים האמריקאים אינם מעבירים את החולים שלהם בהדרגה למשככי כאבים חזקים לפי הצורך, אלא שהכמויות שהם רושמים עצומות. "קודם כול", הוא אומר, "מקובל שם שמי שסובל מכאב צריך לקבל טיפול שימחק לו את הכאב מיד. בכל העולם המערבי עוברים מהקל לכבד, אבל אצלם זה לא ככה. הם נותנים כמות גדולה ולכמה חודשים – מיד רצים לדבר הכי כבד מהרגע הראשון. לחץ מחברות התרופות יש בכל העולם, אבל בחברה האמריקאית זה אחרת, וגם מבחינת הכמויות. אם אני לוקח את כל הכמות של מרשמי האופיואידים בארצות-הברית ומחלק אותם לאוכלוסייה, ואז עושה את אותו הדבר בישראל, באופן יחסי, ההבדל הוא לפחות פי שלושה".

סיבה נוספת לעלייה בהתמכרות בשנים האחרונות היא המלחמות שבהן הייתה ארצות-הברית מעורבת מאז 2001. שיעור גבוה מהמתמכרים בשנים האחרונות הם חיילים לשעבר שחוזרים משדות הקרב עם פגיעות פיזיות ונפשיות, שמאפשרות להם לקבל מרשמים למשככי כאבים. "לכל מלחמה שם יש השפעה כי אנחנו מדברים על מאות אלפי אנשים שחוזרים הביתה ומקבלים טיפולים", אומר בריל.

"הטיפול הטוב ביותר: מניעה"

בעוד שמגפת האופיואידים בארצות-הברית אינה מראה כל סימנים של האטה, המצב בישראל מורכב יותר. מחקר שנערך לפני שנתיים על-ידי ד"ר לב-רן וד"ר בריל – יחד עם הקולגות ד"ר איתי גור אריה וד"ר דניאל פיינגולד משיבא וכן ד"ר יעל גדליהו מאברבאנל – מצא כי בישראל ישנה עלייה במספר הסובלים מהתמכרות לאופיואידים, אבל לא ניכרת מגמה של עלייה במספר מקרי המוות כתוצאה משימוש בהם.

לב-רן אומר כי משום שרבים מקבלים משככי כאבים דרך רופאי המשפחה שלהם ולא עוברים דרך מרפאות הכאב, אין בנמצא מספרים מדויקים לגבי מספר המכורים, אך הוא מעריך שמדובר בעשרות אלפים. לדבריו, "המחקר שלנו הראה שמתוך חולי הכאב הכרוני שמטופלים במרפאות ומקבלים אופיואידים, יותר מ-15% מפתחים דפוסים של שימוש לרעה. לעומת זאת, במחקר נוסף שהתפרסם החודש מצאנו שיש בישראל ירידה במספר מקרי המוות בישראל כתוצאה משימוש באופיואידים, לפחות על-פי מה שגילינו בניתוח עשר שנים של תעודות פטירה". עם זאת, הוא מסייג ואומר כי "יש הרבה דברים שיכולים להשפיע על תיעוד של סיבת מוות בישראל: למשל, יש פחות נכונות לנתיחות אחר המוות לעומת מדינות מפותחות אחרות וגם במקרים של התאבדות נזהרים מאוד לא לתעד את המעשה ככזה בגלל נושאי קבורה".

לב-רן מוסיף כי המצב בארצות-הברית חייב לגרום להעלאת המודעות לסכנת ההתמכרות אצל כל רופא ומספר שלפני כמה חודשים הוציאה ההסתדרות הרפואית נייר עמדה לגבי רישום משככי כאבים לחולי כאב כרוני.

"הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה", אומר לב-רן. "לפני שרושמים בפעם הראשונה למישהו תרופה אופיואידית, כדאי להעביר למטופל שאלון קצר שיכול לנבא מי נמצא בקבוצת סיכון לפתח התמכרות. גם אחרי שאדם קיבל בפעם הראשונה מרשם, חשוב לברר איתו את הרגלי השימוש כדי לזהות הפרעת שימוש בשלבים מוקדמים".

בנוסף, לב-רן אומר כי על מנת לטפל בבעיה בצורה יעילה, צריך משרד הבריאות ליצור מערך שיאפשר לאנשים מן היישוב לקבל עזרה מבלי לפקוד מסגרות גמילה שמיועדות לטיפול בהתמכרות בסמים ומאוכלסות לעיתים קרובות באוכלוסיות שוליים. "אם אני יושב אצל רופא משפחה והוא אומר לי שהוא חושב שיש בעיה והוא מפנה אותי למרכז ייעודי שבו רוב המטופלים סובלים מהתמכרות לסמים ושיש שם הרבה שיטור, יש סיכוי מאוד נמוך שאני אגיע לשם. אם לעומת זאת יאמר רופא המשפחה שבחדר לידו יושב פסיכיאטר שמתמחה בטיפול בהתמכרויות, הסיכוי ש'ישראל ישראלי' ייצא מהחדר וייפנה לדלת ליד הוא הרבה יותר גדול".

"מגפה 'לבנה' באופייה"

מה הקשר בין ההתמכרות ובין מצביעי דונלד טראמפ?

ההיסטוריון ד"ר אלי קוק, שעומד בראש התוכנית ללימודי ארצות-הברית באוניברסיטת חיפה, מכניס את ההתמכרות האמריקאית להקשר תרבותי. לדבריו, "מה שאנחנו רואים פה זו תופעה של קפיטליזם קיצוני. קודם כול חברות התרופות, שמפעילות המון לחץ על רופאים לתת את המרשמים הללו. מעבר לזה, הרפואה המערבית בכלל, והגלגול האמריקאי שלה בפרט, פשוט לא יודעת להתמודד עם כאב, אז מה שעושים זה לתת משכבי כאבים מיד כדי שהחולה יפסיק להתלונן. מעבר לזה, יש בארצות-הברית אי שוויון מטורף, וכשאתה מסתכל איפה המגפה הזאת מכה בצורה הקשה ביותר, אתה רואה שזה קורה באזורים של מעמד עובדים לבן.

"לפני 40-30 שנה, לאנשים באזורים הללו הייתה עבודה טובה ויציבה באיזה מפעל, והם היו חלק מאיגוד מקצועי, אבל מאז המפעלים נסגרו והאנשים באזורים הללו עובדים משמרות כפולות בוולמארט או במסעדות ובקושי מצליחים לסגור את החודש. החיים שלהם קשים ומדכאים, ואני חושב שזה קשור גם לבדידות האמריקאית באזורים הללו. ב'לשחק כדורת לבד' של רוברט פטנאם, הוא מראה איך לפני המהפכה הניאו-ליברלית, האמריקאים היו הרבה יותר משפחתיים והיו להם רשתות קהילתיות מפותחות יותר. הוא מראה איך בשנות ה-50 וה-60 אנשים שיחקו כדורת בליגות וזו הייתה פעילות מאוד חברתית. במשך השנים מה שקרה זה שחלה ירידה מטורפת בכמות האנשים בליגות, כשבמקביל אין ירידה בכמות האנשים שמשחקים כדורת. מה שקורה זה שאנשים פשוט בודדים והכדורת היא מטאפורה יפה להתפוררות של המרקם החברתי, ואני בטוח שזה משחק תפקיד במגפה הזאת".

עוד תופעה שעליה מצביע קוק קשורה ישירות לגזענות האמריקאית ולחוליי מערכת הבריאות שלה. "אחת התופעות המעניינות של המגפה הזאת היא שהיא 'לבנה' באופייה", הוא אומר. "אני חושב שאחת הסיבות שדוחפות אותה קדימה זה עניין הנגישות. הסיכוי שייתנו לשחורים אופיואידים הוא פשוט נמוך יותר בגלל גזענות של הרופאים. הם אומרים לעצמם 'אני לא אתן לשחורים אופיואידים כי הם פשוט יתמכרו וימותו, כי אין להם שליטה עצמית', אבל זה לא רק זה. יש גם מחקרים שמראים שללבנים – גם אם הם עניים – יש גישה של 'מגיע לי' שלשחורים אין. אם אדם לבן מגיע לרופא, הוא יודע לבקש משהו. שחורים חוששים לדבר מול דמויות סמכותיות ולהתעקש על דברים. מעבר לזה, השחורים אומנם נמצאים בגיהינום שלהם בלב הערים האמריקאיות, אבל זה גיהינום אחר מזה של הלבנים. על אף שהמרקמים החברתיים שלהם במצב איום ונורא, הם יותר חזקים מאלו של הלבנים באזורים המבודדים".

קוק אף קושר בין הייאוש ששטף בשנים האחרונות את מעמד העובדים הלבן והביא אותם להעלות לשלטון את טראמפ, לבין מגפת האופיואידים. "כששאלו אנשים מדוע הם מצביעים לטראמפ, הם אמרו שהם רק רוצים שינוי בגלל שהם היו מיואשים מהחיים שלהם", הוא אומר. "אתה רואה שהמקומות שבהם המגפה הזאת הכי קשה הם בדיוק אותם אזורים שהצביעו בהמוניהם לטראמפ. אני חושב שאחת הסיבות לכך שטראמפ הכריז על המגפה הזאת כמצב חירום היא שהיא פוגעת כל-כך קשה במצביעים שלו".

ת1

התמכרות לפרקוסט

פרקוסט - תופעות לוואי

יוני 2014 – מבוסס על המאמר  Percocet Addiction , 
Written by Kimberly Holland
Medically Reviewed by George T. Krucik, MD, MBA on 25 יוני 2014

מהי צריכה כפייתית של תרופות?

צריכה כפייתית של תרופות היא שימוש לרעה בתרופות מרשם. הכפייה יכולה להיות כשאנשים משתמשים בתרופות מרשם שלהם בצורה שלא נקבעה. לחלופין, ייתכן שהם לוקחים תרופה שלא נקבעה להם.

שימוש בתרופות מרשם בארצות הברית ממשיך לעלות, על פי המכון הלאומי האמריקני לשימוש בסמים (NIDA). שימוש בסמי מרשם יכול לגרום לתופעות קשות, לפעמים סיבוכים קטלניים.

מהו Percocet (פרקוסט)?

Percocet הוא שם המותג עבור משכך כאבים המשלב אוקסיקודון ופרצטמול. אוקסיקודון הוא אופיואידים חזקים. זה נגזר מאותו המקור כמו מורפיום וכמה סמים לא חוקיים, כולל הרואין.

אופיואידים כמו Percocet פועלים על המוח. המטופל מתמכר לסם עקב ההשפעה של הסם. אבל לאורך זמן, הסם מפסיק לעבוד כמו גם בעבר, ונדרש יותר מינון של הסם כדי להשיג את אותו האפקט.

מה הם סימנים אפשריים של התמכרות לפרקוסט ( Percocet )?

Percocet מפחית תנועתיות המעיים. זה גורם לעתים קרובות עצירות וקושי עם המעיים.

משככי כאבים אופיואידים כמו Percocet לגרום למספר תופעות לוואי הכוללות:

בִּלבּוּל
שינויים במצב הרוח
דִכָּאוֹן
קושי להירדם או לישון יותר מדי
לחץ דם נמוך
קצב נשימה מופחת
הזעה
בעיות קורדינציה

סימנים סוציאליים של התמכרות לפרקוסט

Percocet יכול להיות קשה להשגה, שכן הוא דורש מרשם. אנשים רבים לא יוכלו להשיג מספיק Percocet באמצעים חוקיים, כגון מרשם מרופא. לכן, אנשים מכורים יכולים לנסות כל דבר כדי לקבל הלהיט הבא שלהם.

מכורים עשויים לגנוב תרופות מחברים, קרובי משפחה, או זרים, או זיוף מרשמים. הם יכולים להעמיד פנים "לאבד" מרשם שלהם או לבקש חדשים בתדירות גבוהה. הם עשויים להגיש דו"חות שווא משטרתיים כדי לקבל מבית המרקחת עוד תרופות. חלק מהמכורים יבקרו רופאים או בתי מרקחת מרובים כדי לא להיתפס.

שימוש וניצול לרעה בפרקוסט עלולים לגרום לאדם לפתח גינונים ברורים כמו תחושת עודף ביטחון, או להתרגש בצורה יוצאת דופן. אנשים גם להופיע מסוממים או עייפים באופן מוגזם.

מהן ההשלכות של התמכרות Percocet?

אופיואידים כמו Percocet יכול לגרום לסיבוכים בריאותיים חמורים. התרופה יכולה להגדיל את הסיכון של אדם לחנק. זה יכול גם להאט את הנשימה של אדם, אשר עלול לגרום להפסיק לנשום לגמרי. המשתמש עלול לשקוע בתרדמת או אפילו למות.

מכורים ל- Percocet נמצאים בסבירות גבוהה יותר להשתמש בסמים לא חוקיים אחרים או תרופות מרשם. שילובים מסוימים של תרופות יכולים להיות קטלניים.

התמכרות יכולה להשפיע על ביצועי עבודה ויחסים אישיים. אנשים המשתמשים באופן כפייתי ב- Percocet נוטים לעתים להתנהגויות מסוכנות. דבר זה עלול לגרום תאונות דרכים או תאונות הגורמות נזק גופני.

מכורים גם עשויים למצוא עצמם מעורבים בפעילות פלילית, במיוחד אם הם מחליטים לגנוב, לזייף מרשם, או לשקר כדי לקבל יותר כדורים.

איך מטפלים בהתמכרות Percocet?

טיפול בהתמכרות Percocet לעתים קרובות מחייב כמה גישות.

ייעוץ

אנשים שמנסים להתגבר על התמכרות לעתים קרובות פונים לייעוץ. איש מקצוע עשוי לעזור לאדם לגלות בעיות יסוד שאולי תרמו להתמכרות שלהם מלכתחילה.

בנוסף, מומלץ לבני המשפחה של מכור להשתמש ייעוץ כדי שיוכלו לדבר עם יקירם על הבעיות, כך שכולם יכולים יחד לרפא ולהתקדם. חברי משפחה של מכורים יכולים גם ךקבל ייעוץ כדי לעזור להם להבין כיצד הם יכולים לתמוך ביקירם בתהליך ההתאוששות.

תרופות

זה אולי נראה אירוני, אבל תרופות מרשם עשויות לעזור לאדם מכור לתרופות מרשם להפטר להחלים מההתמכרות שלהם. לעתים קרובות יש צורך בתרופות כדי לעזור לטפל בתסמינים שנגרמו על ידי ניקוי רעלים ונסיגה. זה עשוי לסייע להיפטר מההתמכרות בדרך קלה יותר.

רופא יכול לרשום בופרנופין או מתדון לגמילה מ- Percocet. שניהם הראו הצלחה בטיפול והקלה על הסימפטומים שנגרמו על ידי גמילה מאופיואידים.

סלברה, סלברקס, סלקוקס (Celebrex) – תופעות לוואי

סלברה – Celebrex, היא משככת כאבים הניתנת במרשם השייכת לקבוצת תרופות הנקראות תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs), משמשת לעתים קרובות לטיפול בכאבים אקוטיים, דלקת פרקים, כאבי מחזור. הסלברה פועלת על ידי חסימת האנזים COX-2, אשר ממלא תפקיד בכאב ודלקת. הסלברה מגיעה בצורת כמוסה.תופעות הלוואי הנפוצות ביותר הן הפרעות בעיכול, שלשול וכאבי בטן.

מקור MedTv 

לקריאת סלברה – עלון לצרכן של משרד הבריאות

כיצד סלברה פועלת

כאמור,סלברה היא חלק מקבוצת משככי כאבים של NSAIDs הנקראים מעכבי COX-2. התרופה פועלת על ידי חסימת אנזים מסוים (COX-2) שמשחק תפקיד בכאב ודלקת. בניגוד ל- NSAIDs האחרים (כגון איבופרופן ונפרוקסן) החוסמים אנזימי COX-1 ו- COX-2, הסלברה חוסמת רק אנזים COX-2. אנזים COX-1 ממלא תפקיד חשוב בהגנה על רירית הקיבה.

תופעות לוואי נפוצות של סלברה- Celebrex
Celebrex נחקר בהרחבה במחקרים קליניים. במחקרים אלה, תופעות לוואי שהופיעו בקבוצה אנשים שנטלו את הסם תועדו והושוו לאלו שהופיעו בקבוצה אחרת שנטלה פלצבו ("גלולת סוכר" ללא חומר פעיל). בדרך זו, ניתן לראות מה תופעות לוואי שהתרחשו, תדירות הופעתן, ואיך הן בהשוואה לקבוצה שלא נטלה את הסם.

בהתבסס על מחקרים אלה, חלק מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר של סלברה- Celebrex (ב- 2 אחוזים או יותר מהאנשים) כוללות:

לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם) – עד 12.5 אחוזים מאנשים
שלשול – 10.5 אחוזים
קדחת – 9 אחוזים
קלקול קיבה או צרבת – 8.8 אחוזים
זיהום בדרכי נשימה עליון (כגון ההצטננות) – 8.1 אחוזים
כאב בטן עליונה – 8 אחוזים
בחילות – 7 אחוזים
שיעול – 7 אחוזים.

תופעות לוואי נפוצות אחרות (בין 2 עד 6 אחוזים מהצרכנים) כוללות אך לא מוגבלות ל:

גזים
פציעה בתאונה
סחרחורת
נזלת או גירוי
דלקת בסינוסים או גירוי
כאב גרון
הקאות
מחלת החזר הוושטי (GERD).

תופעות לוואי חמורות של סלברה

כמה תופעות לוואישל סלברה Celebrex עלולות להתרחש בתדירות נמוכה יותר, אך חמורות יותר. בעיות אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:

בעיות לב וכלי דם, כולל התקף לב או שבץ מוחי
בעיות בקיבה או במעיים, כולל דימום, כיבים, או חור (המכונה ניקוב)
נזק כבד
בעיות בכליות, כולל אי ​​ספיקת כליות
אגירת נוזלים
נפיחות של הידיים או רגליים
מהיר במשקל
אי ספיקת לב
תגובות אלרגיות (כגון פריחה, גירוד, כוורות, קשיי נשימה, או נפיחות בפה או בגרון).

תופעות לוואי האפשריים אלה הם סיכון עם כל התרופות סטרואידיות נוגדות הדלקת (NSAIDs) ועלולות להוביל לסיבוכים מסכני חיים או אפילו אובדן החיים.

תופעות לוואי נדירות של סלברה – Celebrex
במהלך לימודים קליניים, כמה תופעות לוואי התרחשו בפחות מ -2 אחוזים מאנשים הנוטלים Celebrex. בגלל שתופעות לוואי אלה הן כל כך נדירות, קשה לדעת אם הן נגרמות על ידי הסלברה או משהו אחר. תופעות לוואי אפשריות אלה של סלברה Celebrex כוללות אך אינן מוגבלות ל:

עצירות
צרבת
זיהום הרפס
דלקת אוזן התיכונה (דלקת אוזן תיכונה)
מיגרנה
עלייה במשקל 

 כאבי שרירים
דיכאון
אנמיה
נשירת שיער. 

מתוך סלברה – עלון לצרכן של משרד הבריאות

מתי אין להשתמש בסלברה?
אל תשתמשי בסלברה כאשר הינך בהריון שליש אחרון או מניקה.
אין להשתמש אם ידועה לך רגישות לאחד ממרכיבי התרופה או לסולפונאמידים.
אין להשתמש אם הנך סובל מבעיה חמורה בתפקוד הכבד או הכליות. אין להשתמש אם פתחת אסתמה, פריחה או רגישות אחרת לאחר מתן אספירין או תכשיר נוגד דלקת לא סטרואידלי אחר כולל מעכבים ספציפיים אחרים לאנזים COX-2.
אין להשתמש אם הינך סובל/ת או סבלת בעבר ממחלת לב איסכמית או מכל מחלת לב אחרת, משבץ מוחי או מיני שבץ מכל סוג שהוא בלב או במוח.
אין להשתמש לפני או אחרי ניתוח מעקפים לבבי.

תופעות לוואי:
בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה בזמן השימוש בה עלולות להופיע השפעות לוואי, כגון: שלשול, קושי בבליעה, דלקת בוושט, קיבה ו/או מעי, רפלוקס קיבתי -ושטי, טחורים, כאב בטן, גזים, דלקת בפה או בגרון, בעיות שיניים, הקאות, הפרעות בעיכול, אדמומיות בפנים, ציסטות בשחלות, התפתחות זיהום  חיידקי/פטרייתי באזניים, בעור, במערכת הנשימה והעיכול או מחלה וירלית כגון הרפס, התכווצות/מתח בשרירים, ירידה בחדות חושים, סחרחורת, כאב בשדיים, כאבי ווסת, הפרעות בווסת, דימום מהנרתיק, הפרעות בפרוסטטה, צלצול באוזניים, שטפי דם תת -עוריים, ירידה בטסיות דם, אנמיה, חרדה, קשיי שינה, בלבול, ישנוניות, שיעול, נשירת שער, רגישות לאור, טשטוש ראיה, דלקת או דימום בלחמית העין, שינויים בתוצאות בדיקות דם, פציעות, שברים בעצמות, כאבים במפרקים, קריעת גידים.

תופעות לוואי המחייבות התייחסות מיוחדת:
חולשה באחד מהחלקים או הצדדים בגוף, נפיחות או בצקות בפנים, בשפתיים, בגרון, ברגליים ובידיים, אבנים בכליות, פגיעה בתפקוד הכליות, השתנה בלילות, הקאות דם, כאבי בטן עזים, אי נוחות במערכת העיכול (כגון: דיספפסיה, צרבת), עייפות, טשטוש, בחילה, צהבת, נמק בכבד, גידול שומני.
סימנים של רגישות יתר (כגון פריחה או גירוי בעור, אאוזינופיליה, תסמינים סיסטמיים, קוצר או קשיי נשימה, שלפוחיות על גבי העור), הזיות, דלקת קרום המח, צואה דמית או שחורה, דימום ממערכת העיכול, קושי, כאב או צריבה בזמן הטלת שתן, הפרעות בקצב הלב, יתר לחץ דם, כאבים בחזה (אנגינה), אי ספיקת לב, חולשה, דימום מוחי, קושי בדיבור, עליה לא רגילה במשקל: הפסק/י טיפול ופנה לרופא מיד!
סימנים של פגיעה כבדית (כגון: בחילה, עייפות, גרד, הצהבת העור או העיניים, רגישות בצד הימני העליון של הבטן, תחושת מחלה) הפסק/י טיפול ופנה לרופא מיד!
בכל מקרה שבו הינך מרגיש/ה תופעות לוואי שלא צוינו בעלון זה, או אם חל שינוי בהרגשתך הכללית, עליך להתייעץ עם הרופא מיד.

משככת הכאב 'סלברה' מגבירה הסיכון להתקף לב במאות אחוזים

משככת הכאב 'סלברה' מגבירה הסיכון להתקף לב , איתי גל , 19.12.04 ,  ynet

ענקית התרופות "פייזר" הודיעה בסוף השבוע כי ממחקרים אחרונים עולה שמתחרת ה'ויוקס' טומנת אף היא סכנה למוות פתאומי מהתקף לב ושבץ מוחי. משרד הבריאות: אנו עוקבים אחר ההתפתחויות, ניידע את הרופאים בדבר האזהרה

טרם שככה בהלת ה"ויוקס", ובסוף השבוע מודיעה ענקית התרופות "פייזר" כי המתחרה מתוצרתה – "סלברה" (שמות נוספים: סלקוקס, סלברקס, סלקוקסיב), מגבירה את הסיכון למוות פתאומי מהתקפי לב ושבץ מוחי. ההודעה באה לאחר קבלת תוצאות מחקר שהדגים עלייה מדאיגה בסיכון למוות פתאומי בקרב משתמשים בתרופה.

"סלברה", מקבוצת נוגדי הדלקת הלא-סטרואידליים (NSAIDS) משמשת לשיכוך כאבים והפחתת דלקות. היא פועלת, בדומה ל"ויוקס", על ידי חסימת האנזים COX-2 המעורב בתהליכים דלקתיים. סלברה נחשבה לתרופה יעילה ובטוחה, ולאחר הסרת ה"ויוקס" מהמדפים, הפנו רופאים ברחבי העולם את המטופלים לטיפול חלופי בה.

בישראל משווקת התרופה במינונים של 100 ו-200 מ"ג. ייחודה של ה"סלברה" הוא בכך שהיא משפיעה פחות על הפרשת חומצה בקיבה, בניגוד לשאר חברי קבוצת ה-NSAIDS ומכאן, מופחתת הסכנה ללקות בכיב קיבה מסוכן.

כבר לפני מספר חודשים הזהירו מומחים, לאחר עיבוד נתונים של מחקרים שנערכו בחמש השנים האחרונות בתרופה "סלברה", כי משככי הכאב המעכבים את האנזים COX2 ובכך מפחיתים דלקת, מעכבים חומרים נוספים המגנים על הלב.

בשני מחקרים שפורסמו כבר בשנת 1999 ו-2001, הציעו חוקרים כי עיכוב סלקטיבי של חומרים הקרויים פרוסטגלנדינים המעורבים בתהליכים דלקתיים בגוף, אמנם מגנים על הקיבה, אך בה בעת מגבירים את הסיכון למחלות לב, מעלים לחץ דם, מעודדים היווצרות קרישי דם ואף מקשים את העורקים.

המומחים קראו אז למינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA, לשנות את האזהרות למטופלים ולרופאים, אשר ישקפו את הסיכונים והממצאים האחרונים. בתוך כך ערכו גורמים באיחוד האירופי כינוס חירום, בעקבות הסרת ה"ויוקס", בו הוחלט על הקמת צוות בדיקה שיחקור את כלל הסכנות בתרופות משפחת ה-NSAIDS הסלקטיביות, החוסמות את האנזים COX2. על תרופות אלה נמנים כאמור סלברה, סלקוקס ואתופן הנמכרות בישראל, העובדות כאמור במנגנון דומה לזה של ה"ויוקס".

במחקר החדש שפורסם בסוף השבוע, נבדקה השפעת הסלברה במינונים של 400 מ"ג ו-800 מ"ג ליום בקרב מאות מטופלים. מהמחקר עולה כי התרופה העלתה את הסיכון ללקות בהתקף לב קטלני בשיעור של 250 אחוז. בימים אלה נערך מחקר נוסף בו משתתפים 2,000 משתתפים, המקבלים מינון של 400 מ"ג ליום.

חברת פייזר מסרה אמש כי תמשיך לעדכן את מינהל המזון והתרופות האמריקני בנוגע לממצאים נוספים שיעלו בקרב המשתמשים ב"סלברה". בעקבות הודעת פייזר, מוסר משרד הבריאות כי הוא "עוקב אחר פעילויות רשויות הבריאות בעולם ולומד את הנושא. נפנה אל הרופאים ואל קופות החולים על מנת ליידע את הציבור על הודעת החברה".

גלולה מרה – תחקיר על סכנות תרופות ומשככי כאבים

עושות חשבון – גלולה מרה :06/09/2015 מערכת נענע 10 למה לא מספרים לנו שאפשר למות ממשככי כאבים? מהן הסכנות? והאם התרופה שהרופא רשם לך זו באמת המתאימה לך או זו שעליה הוא מתוגמל? לינוי בר גפן וסיון קלינגבייל בתוכנית תחקירים חדשה שלא עושה חשבון לאף אחד 

חצי מהשתלות הכבד נגרמות משימוש יתר בתרופות כמו אקמול, אופטלגין. החומר הפעיל באופטלגין אסור לשימוש ברוב מדינות העולם עוד משנות ה- 70 משום שעלול לגרום למוות, בישראל נמכר האופטלגין ללא מרשם. לאחרונה פרסם ה- FDA אזהרה על שימוש במשככי כאבים מסוג נורופן, אדוויל (חומר פעיל איבופרופן) משום שעלול לגרום לשבץ מוחי.

גם תרופות מרשם נגד סכרת, לחץ דם וכולסטרול עלולות לפגוע בבריאות שלנו. חברות התרופות נמנעות מלדבר על תופעות הלוואי של תרופות אלו משום שמה שמעניין אותן זה לקדם את הרווח שלהן.

תרופה רעה: כדורים שכדאי לכם לחשוב פעמיים לפני שנוטלים

תרופה רעה: כדורים שכדאי לכם לחשוב פעמיים לפני שנוטלים , ד"ר איתי גל , 18.10.04 , ynet

אחרי ניסויים רבים ובדיקות קפדניות מקבלת תרופה חדשה אישור לשיווק. לפעמים, אחרי שימוש ארוך טווח, מתברר שלתרופה יש השפעות מזיקות שלא היו ידועות קודם. רק עכשיו הורידו את ה'ויוקס' מהמדפים, ועוד כמה תרופות נמצאות על הכוונת

בחודש אוגוסט האחרון הזהיר ה-FDA מפני שימוש בתרופה הפופולרית 'ויוקס' המשמשת לשיכוך כאבים והפחתת דלקות. אזהרה זו באה לאחר שורת מחקרים שהראו קשר בין שימוש בתרופה לשיחות גבוהה של התקפי לב, שבץ מוחי ומוות פתאומי. חודש לאחר מכן הודיע ענק התרופות מרק, יצרן 'ויוקס', על הסרת התרופה מהמדפים.

הפרשה, שעכשיו רק מתחילה להסתעף לשלל תביעות משפטיות נגד החברה, עוררה גל של אזהרות שבהן יצאו חברות תרופות. לאחרונה פורסמו אזהרות חוזרות גם לגבי הגלולות לגיל המעבר, הטומנות בחובן סכנת היווצרות קרישי דם קטלניים, נוגדי דיכאון מסוימים שעלולים ליצור סיכון מוגבר למעשי אובדנות בקרב ילדים ובני נוער, וחשש מהיווצרות זיהומים מסוכנים וסרטן הדם בעקבות השימוש בתרופה המהפכנית 'רמיקייד' לטיפול בדלקות מפרקים ומחלת קרוהן.

לפני שתרופה חדשה מאושרת לשיווק חולפות שנים של פיתוח ומחקר, שנועדו לבחון היטב את פעילותה של התרופה, יעילותה ובטיחותה. בשלב הראשון, השלב הקדם קליני, נבדקות התכונות הפרמקולוגיות של התרופה ומידת רעילותה בחיות מעבדה ובתרביות רקמה. בין היתר נבדק גם החשש מהיווצרות גידולים או מומים בעובר. הצלחת השלב הזה מביאה לשלב קליני ראשון, שבו נבדקת התרופה על מתנדבים בריאים, במינונים שאינם צפויים לגרום לסכנה. החוקרים לומדים אז על תכונות הבטיחות וסבילות התרופה, כמו גם על מידת יעילותה.

בשלב הקליני השני נכללים מאות חולים שנבחרו בקפידה, ולהם ניתנת התרופה במינונים שונים. סדרת ניסויים זו אורכת כשנתיים, ואחריה נערך שלב שלישי, שבו נכללים אלפי חולים במספר מרכזים רפואיים ובכמה מדינות. כאן נבדקת התרופה הן מול תרופות אחרות והן מול תרופות פלסבו (דמה) שאינן מכילות כל חומר פעיל. לאחר ארבעת שלבי הניסוי, מוגשת התרופה לרישום. אך גם אז לא מסתיים שלב הבדיקה. שלב המעקב לאחר השיווק חושף לעיתים נתונים שלא התגלו בניסויים קודמים. לעיתים עולות שאלות המצריכות בדיקות נוספות.

כל תרופה טומנת בחובה תופעות לוואי לא מועטות, אך החשש הכבד הוא דווקא מפני סכנות בתרופה ותיעוד קפדני של תחלואות ומקרי תמותה של משתמשים. הנה כמה מהאזהרות החדשות שהתפרסמו לאחרונה לגבי תרופות פופולריות – רגע לפני שאתם בולעים את הגלולה.

ויוקס' ו'סלברה': הלב בסכנה

חברת מרק, יצרנית 'ויוקס', ערכה מחקר חדש, שאימת את המסקנות הקודמות: התרופה מסוכנת. במחקר נבדקו תיקיהם הרפואיים של 1.4 מיליון מבוטחים אמריקאים. נמצא שאלה שנטלו את התרופה במינון הרגיל (25 מ"ג) היו מצויים בסיכון גבוה ב-50% ללקות בהתקף לב או למות, בהשוואה לקבוצת הביקורת. אלה שנטלו מינון יומי של 50 מ"ג היו בסיכון גבוה פי 3 ללקות בהתקפי לב או במוות פתאומי. עם קבלת תוצאות המחקר הודיעה מרק שעל המשתמשים להפסיק את השימוש בתרופה, וששיווקה ייפסק לאלתר.

אלא שהחברה לא הרימה ידיים וכבר הודיעה על יורשת ל'ויוקס': ARCOXIA. התרופה, המיועדת לטיפול בדלקות ובכאבים, כבר אושרה לשימוש ב-47 מדינות ובהן ישראל, ובחברה ממשיכים בהליכים לאישור רישומה במדינות נוספות כולל ארה"ב. בינתיים מבטיחים במרק להמשיך בתוכנית ניסויים קליניים כדי לאסוף נתונים על השימוש ארוך הטווח בתרופה. האם צפויה גם 'ארקוקסיה' להפתיע בתופעות לוואי קטלניות? ימים יגידו.

אך 'ויוקס' אינה היחידה בקבוצת התרופות נוגדות הדלקת שמסכנת את הלב: שבועיים לאחר הסרת ה'ויוקס' מהמדפים הזהירו מומחים שגם המתחרה הגדולה שלה, התרופה 'סלברה' מבית ענק התרופות פייזר, מגדילה משמעותית את הסכנה ללקות בהתקפי לב ובשבץ מוחי. אזהרת המומחים מגיעה לאחר עיבוד נתונים ממחקרים שנערכו בחמש השנים האחרונות. על פי המומחים, משככי הכאב המעכבים את האנזים 2 COX, ובכך מפחיתים דלקת, מעכבים גם חומרים נוספים המגינים על הלב. בעקבות האזהרה הודיע האיחוד האירופי על כינוס חירום לבדיקת בטיחותם של כל משככי הכאב ומפחיתי הדלקת האחרים מקבוצת חסמי 2 COX.

נוגדות דלקת: כיבים מדממים ופגיעה בכליות

בשלהי מלחמת העולם השנייה גילתה חברת באייר את יכולתו של האספירין להפחית דלקות ולשכך כאבים. מאז התרחבה משפחת התרופות מפחיתות הדלקת, ובשמן הרפואי NSAIDS, לכדי עשרות תרופות, המעכבות שני אנזימים הקרויים COX . אנזימים אלה יוצרים חומרים דלקתיים בגוף הגורמים לכאב. החסימה מעכבת גם פרוסטאגלנדינים, חומרים שמשתחררים במקומות פציעה בגוף ואחראים אף הם ליצירת כאב ודלקת. תרופות ה- NSAIDS מפחיתות את עוצמת הכאב ופועלות תוך כשעה בהפחתת קשיון וכאבי מפרקים. עם זאת, שימוש ממושך בהן גורם לגירוי מערכת העיכול, לפגיעה קשה ברירית הקיבה, לדלקות קיבה ותריסריון, לכיבים (אולקוס) ולדימומים פנימיים קשים. ככל שנטילת התרופות ממושכת יותר, וגיל המשתמש מבוגר יותר – גוברת הסכנה. התרופות עלולות גם לפגוע בכבד ובכליות ולגרום לנזק בלתי הפיך עד כדי צורך בדיאליזה, או בהשתלת כליה וכבד.

פראצטמול (אקמול): מהתרופות הרעילות ביותר

אין כמעט ארון תרופות שאינו כולל אחת מתרופות הפראצטמול לשיכוך כאבים והורדת חום. אלא שמעטים יודעים שהתרופה – המוכרת יותר כאקמול, דקסמול ועשרות אחרות – היא רעילה ביותר. על אף תופעות הלוואי הנדירות שלה, הרי שמינון עודף עלול להיות קטלני במיוחד: נטילת התרופה במינון של מעל 8 גרם ביממה, כלומר מעל 16 כדורים, עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בכבד עד למוות. זו אחת הסיבות לכך שמשרד הבריאות פסל בקשת חברת תרופות לשיווק פראצטמול במינון של 1,000 מ"ג לטבלייה, בשל החשש ממינון עודף מסוכן. פראצטמול מסוכן גם בשילוב עם אלכוהול, תרופות ללחץ דם, מיץ אשכוליות או תוספי תזונה המכילים היפריקום: שילוב שכזה עלול אף הוא לגרום לפגיעה בכבד.

'דיפירון (אופטלגין)': פגיעה במוח העצם

אחת התרופות הביתיות החזקות לשיכוך כאבים המשווקת בישראל, נאסרה כבר בשנות ה-70 לשיווק בארה"ב. הסיבה: מחקרים גילו ששימוש ממושך עלול לדכא את פעילות מוח העצם, 'בית החרושת' של תאי הדם שלנו. מדובר ב'דיפירון', המוכרת בארץ גם בשמות אופטלגין, נובאלגין ופ – נאלגין. המשתמשים פיתחו מחסור בתאי דם לבנים, שחשף את גופם לזיהומים קשים עד כדי סכנת חיים. בשלהי שנות ה-80 גילתה האגודה הבינלאומית לאנמיה שהתופעה הזו עלולה להתפתח גם אחרי שימוש של שבוע אחד בלבד ב'דיפירון'. מחקרים נוספים בגרמניה גילו שאחד מכל 30 אלף משתמשים בתרופה עלול לפתח את המחסור בכדוריות הדם הלבנות.

גם יוצאי לוב, עיראק וארצות ערב נוספות חשופים לסכנה עקב השימוש בתרופה: רבים מהם סובלים מחסר באנזים הקרוי PD 6 G . די בנטילת כדור אחד של 'דיפירון' כדי לגרום להרס כדוריות הדם, אובדן הכרה, פרכוסים ואף מוות. כאמור, שיווק התרופה נאסר בארה"ב, וגם בבריטניה ובמדינות מערביות נוספות, אך בישראל מתעקש משרד הבריאות שהתרופה הפופולרית בטוחה ומאשר את שיווקה לכל דורש – גם ללא מרשם רופא.

אסטרוגן: קרישי דם קטלניים

תחליפי ההורמונים לגיל המעבר אמנם מקילים את התסמינים המטרידים, הכוללים בעיקר גלי חום ויובש בנרתיק, אך הם טומנים בחובם סכנות קטלניות. מחקר חדש שפורסם בגיליון האחרון של כתב העת 'JAMA' של האגודה הרפואית

האמריקאית תומך בממצאים קודמים, שגילו שהגלולות מגבירות משמעותית את הסיכון לפתח קרישי דם קטלניים אצל חלק מהמשתמשות. מדובר בפקקת ורידים עמוקה, DVT – מצב שבו נוצרים קרישי דם בוורידים העמוקים של הרגליים. הקרישים עלולים להתנתק ממקומם ולנדוד לריאות – ולגרום שם לתסחיף ריאתי קטלני, ללב – ולגרום להתקף לב, או למוח – ולגרום לשבץ מוחי. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת ורמונט ניתח ממצאים של יותר מ-16 אלף נשים בעשור החמישי, השישי והשביעי לחייהן. תוצאות המחקר הראו שגלולות גיל המעבר המכילות את ההורמון אסטרוגן העלו משמעותית את מספר אירועי ה- DVT. המחקר הראה עוד שנשים בנות 60 עד 69 מצויות בסיכון גבוה פי 4.3 לפתח קריש דם קטלני. בגילאי 70 ומעלה עולה הסיכון לכדי פי 7.5, בהשוואה לנשים שאינן נוטלות את הגלולות. עוד נמצא שבנשים שמנות שנוטלות גלולות הסיכון לפתח קריש דם גבוה פי 5.6 לעומת נשים בעלות משקל תקין.

על פי חישובים שערכו החוקרים, אחרי 10 שנות שימוש בגלולות לגיל המעבר, 18 מכל אלף משתמשות יפתחו קרישי דם קטלניים. מינהל התרופות והמזון כבר הורה אשתקד לחברות התרופות, המייצרות את הגלולות לגיל המעבר, לכלול אזהרה המתריעה על סכנת היווצרות קרישי הדם הקטלניים, וגם משרד הבריאות הישראלי הצטרף להמלצה.

בעבר כבר נחשף שתחליפי הורמונים לגיל המעבר מכפילים את הסיכון ללקות בהתקף לב במהלך שנת הטיפול הראשונה. הגלולה שנבדקה נמכרת בישראל תחת השם 'פרמאריל פלוס' ומשלבת את ההורמונים הנשיים אסטרוגן ופרוגסטרון. עוד התברר שהסיכון ללקות בהתקף לב בקרב נשים בעשור השישי לחייהן, הנוטלות את הגלולות, היה גבוה ב-70% ויותר לעומת אלה שלא נטלו את הגלולות. הסיכון היה דומה גם בקרב נשים שנטלו את הגלולות והיו בעלות רמות גבוהות של כולסטרול רע. מאז פרסומו של המחקר האמור צנחו דרמטית מכירותיהן של התרופות לגיל המעבר.

'רמיקייד': זיהומים קשים וסרטן הדם

כ-10,000 ישראלים לוקים במחלת קרוהן, בה מתרחש תהליך דלקתי קשה בחלקים שונים של מערכת העיכול. הדלקת עלולה להיווצר בכל מקום, מהפה ועד פי הטבעת, והיא גורמת לאובדן תיאבון, דימומים, אובדן משקל, עייפות, כאבי בטן עזים, שלשולים ופצעים. אצל ילדים גורמת המחלה לעיכוב בגדילה.

התרופה 'רמיקייד' נחשבה לישועתם של חולי קרוהן. יעילותה, שהוכחה במספר רב של מחקרים רפואיים, הביאה להפוגה משמעותית של שבועות ארוכים במהלך המחלה הקשה. 'רמי – קייד' שימשה גם לטיפול בדלקות מפרקים קשות ושיפרה לאין ערוך את איכות חיי החולים.

אלא שלאחרונה הזהירה חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, משווקת 'רמיקייד', שהתרופה מכפילה פי 3 את הסיכון ללקות בלימפומה, סרטן דם קטלני. מתברר שמכיוון שהתרופה מתערבת במערכת החיסונית, היא אף מגבירה את סכנת הזיהומים. חלק מהחולים שנטלו את התרופה לקו בשחפת. ג'ונסון אנד ג'ונסון כבר הודיעה שתוסיף אזהרות חדשות לגבי התרופה. זו תהיה הפעם השנייה בתוך שלושה חודשים שהחברה מוסיפה אזהרות למשתמשים. הפעם הקודמת היתה בחודש אוגוסט האחרון, שבו הודיעה החברה ש'רמיקייד' עלולה לגרום לצניחה משמעותית ומדאיגה במספר כדוריות הדם הלבנות, הנלחמות בזיהומים.

מלריה: התרופות אינן יעילות

רוב התרמילאים נוטלים את תרופות המלריה (כמו 'לריאם'), למרות תופעות הלוואי הרבות שלהן. אלא שמחקר שנערך אשתקד בבית החולים שיבא מצא שבכמחצית מסוגי המלריה התרופות אינן יעילות כלל והנוטל אותן עלול בכל זאת להידבק במחלה. המחקר, שנערך על ידי פרופ' אלי שוורץ, מנהל השירות למחלות טרופיות, מצא שמתוך 300 מקרי מלריה בישראל שאובחנו בשנים 1994 עד 1999, התחילה המחלה להתפתח אצל 134 מטיילים כעבור יותר מחודשיים אחרי שחזרו ארצה. כך שאם נתקפתם בהתקפי חום וצמרמורת חודשיים אחרי טיול גדול – זו אכן עלולה להיות מחלת המלריה, הדורשת טיפול מיידי, גם אם נטלתם את התרופות.

נוגדי דיכאון: סכנת אובדנות בצעירים

'מעכבי ספיגת הסרוטונין הבררניים' (SSRI) הם חומרים החוסמים קולטנים ספציפיים, שאמורים 'לפנות' סרוטונין מהמעברים הבין עצביים במוח. תוצאת החסימה היא פעילות נוגדת דיכאון. אפקט זה הביא לפיתוחן של תרופות שחוללו מהפך בטיפול בדיכאון. הסנונית הראשונה היתה 'פרוזאק' ויש עוד רבות אחרות.

אך מחקרים שכללו 40 אלף חולים, בעיקר בבריטניה, מצאו קשר בין שימוש בנוגדי הדיכאון הללו בילדים ובבני נוער, לבין שיעור גבוה של התאבדות. הדיווחים האלה הביאו את מינהל המזון והתרופות להודיע החודש על בדיקה מחודשת של נוגדי הדיכאון וסכנת האובדנות. נוגדי הדיכאון עלולים לגרום גם לישנוניות או לפגיעה באיכות השינה, לחרדה ולבעיות במערכת העיכול. העלייה ברמת הסרוטונין, שנגרמת על ידי התרופות, עלולה לגרום גם לאימפולסיביות. הפסקת הטיפול עלולה גם לגרום לכך שהדיכאון יחזור בדרגות חמורות הרבה יותר.

כך תיזהרו מתופעות הלוואי

אל תתביישו לשאול: מתפקידו של הרופא לציין בפניכם ממה עליכם להיזהר במהלך השימוש בתרופה.
ציינו בפני הרופא תרופות נוספות שאתם נוטלים: לעיתים תגובות בין תרופתיות עלולות להפחית מיעילות התרופה, או לגרום לפעילות יתר שלה ולתופעות לוואי קשות.
הקפידו לקרוא את העלון המצורף: העלון כולל תופעות לוואי ידועות של התרופות, התוויות נגד למשתמשים מסוימים, כמו אנשים שסובלים מאלרגיות ורגישויות למרכיבים של התרופה, ותגובות בין תרופתיות.
דווחו על כל תופעת לוואי: נתקלתם בתופעת לוואי שהתחילה עם השימוש בתרופה? דווחו עליה לרופא והיוועצו בו באשר לצורך בהחלפת התרופה.

אוקסיקודון (Oxycodone) – תופעות לוואי

אוקסיקודון (Oxycodone) הוא משכך כאבים ממשפחת האופיאטים, המתאים לטיפול בכאבים בינוניים עד חזקים, כגון כאבי מחלות כרוניות, סרטן, כאבים מפציעות קשות או כאבים לאחר ניתוח. אוקסיקודון הוא חומר פעיל בתרופות מרשם רבות, וניתן ע"פ מינונים ברורים. אוקסיקודון הוא מקבוצת החומרים הנרקוטיים והוא "חומר מבוקר" בארצות הברית.
אוקסיקודון נמכר תחת שמות מסחריים רבים: אוקסיקוד, פרקודן, רוקסיפרין, אנדוסט, ואוקסיקונטין.

 מקור MedTv

לצפיה בעלון לצרכן של אוקסיקודון הקלק כאן

 פוטנציאל לשימוש לרעה
לאוקסיקודון יש פוטנציאל לתלות נפשית ופיזית ולשימוש לרעה. למעשה, אוקסיקודון מסווג בארה"ב כחומר מבוקר, כלומר יש חוקים ותקנות מיוחדים לקביעת מינונים וקבלת אוקסיקודון.

איך אוקסיקודון עובד?

אוקסיקודון הוא משכך כאבים נרקוטי, ממשפחת חומרים דמויים אופיום. אוקסיקודון נקשר לקולטנים אופיואידים בכל הגוף ומייצר מספר אפקטים שונים. השפעות אלה כוללות, אך לא מוגבלות ל:
הקלה על כאב
דיכוי שיעול
ירידת בנשימה (נשימה איטית או רדודה)
שינויים מסוימים במערכת הדם
האטת מערכת העיכול
שחרור היסטמין (אשר לעתים קרובות גורם לגירוד)
תלות פיזית.

תופעות לוואי אוקסיקודון

עצירות, בחילה, נמנום הן וכמה מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדווחו עקב נטילת אוקסיקודון. פחות נפוצות כוללות מיגרנות, כאבי צוואר, וקושי במתן שתן. תופעות לוואי מסוימות הן רציניות ודורשןת טיפול רפואי מיידי, כוללות התקפים, עצירות קשה, או בלבול.

תופעות לוואי אפשריות של אוקסיקודון

ישנם מוצרים רבים שונים של אוקסיקודון, כוללים אוקסיקודון לטווח פעולה קצר, אוקסיקודון לטווח פעולה ארוך, ומוצרי שילוב אוקסיקודון שונים. ייתכן שיש הבדלים משמעותיים בתופעות לוואי האפשריים בין  מוצרים שונים אלו, בעיקר מוצרים המכילים שילוב חומרים פעילים נוספים.

עם זאת, בהתבסס על מחקרים של מוצרי אוקסיקודון לטווח פעולה ארוך ואוקסיקודון לטווח פעולה קצר, תופעות לוואי נפוצות של אוקסיקודון כוללות, אך לא מוגבלות ל:

בחילות – עד 27 אחוזים מאנשים
עצירות – עד 26 אחוזים
נמנום – עד 24 אחוזים
סחרחורת – עד 16 אחוזים
הקאות – עד 14 אחוזים
גרד – עד 13 אחוזים.

תופעות לוואי נפוצות אחרות (המתרחשות בין 6 עד 8 אחוזים מאנשים) כוללות:

כאבי ראש
יובש בפה
חולשה
הזעה.

תופעות לוואי חמורות של אוקסיקודון

תופעות לוואי מסוימות של אוקסיקודון הן רציניות ויש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללות, אך לא מוגבלות ל:

הדחף ליטול יותר אוקסיקודון ממה שנקבע או למטרה שאינה רפואית
נפילה או חוסר יציבות
שינויים חריגים במצב רוח או התנהגות
עצירות קשה
בלבול
קצב לב איטי (ברדיקרדיה)
שתן עובר קשה
לחץ דם נמוך (תת לחץ דם)
נשימה איטית או לא סדירה
נמנום חמור
התקפים

סימנים של תגובה אלרגית, כגון:

פריחה בלתי מוסברת
כוורות
גירוד
נפיחות של הפה או בגרון
צפצופים
קשיי נשימה.

גירוד עקב אוקסיקודון
זה נפוץ לפתח גירוד לא אלרגי עקב אוקסיקודון. אוקסיקודון גורם לשחרור של היסטמין, וכתוצאה מכך גירוד שאינו קשור לכל אלרגיה. אם אתה מפתח גירוד אבל אין תסמיני אלרגיה אחרים, אין זה סביר כי אתה אלרגי לאוקסיקודון. עם זאת, יש לספר לרופא המטפל, משום שיש תרופות זמינות כדי להקל על הגרד.

תופעות לוואי פחות נפוצות של Oxycodone
ישנן תופעות לוואי אחרות פחות נפוצות של אוקסיקודון שעלולות להתרחש. קשה לדעת אם תופעת הלוואי אלו נגרמות על ידי אוקסיקודון או משהו אחר.


תופעות הלוואי נפוצות פחות של אוקסיקודון כוללות, אך לא מוגבלות ל:

כאב צוואר
מיגרנות
קושי בבליעה
גיהוקים
גזים
תיאבון מוגבר
התייבשות
צמא
אובדן זיכרון (אמנזיה)
רעד (רעידות)
תחושת ספינינג (ורטיגו)
שינויי קול
עור יבש
שינויי טעם
ירידה בחשק המיני
אימפוטנציה (הידוע גם בתפקוד לקוי של זיקפה, או ED)
כאב הטלת שתן או קושי בהטלת שתן

מקצת אזהרות מתוך אוקסיקודון – עלון לצרכן של משרד הבריאות

מתי אין להשתמש באוקסיקודון?
אין להשתמש באוקסיקודון אם ידועה רגישות לאחד ממרכיביו או לאופיואידים אחרים.
אין להשתמש באוקסיקודון אם הינך בהריון או מניקה.
אין להשתמש באוקסיקודון אם הינך סובל מדיכוי נשימתי, אסטמה כרונית, היפר קרביה )עודף פחמן דו חמצני בדם( או מליקויים חמורים בתפקוד הריאות כגון COPD ).
אין להשתמש אם הינך סובל מליקוי חמור בתפקוד הכליה או מליקוי בינוני עד חמור בתפקוד הכבד.
אין להשתמש אם הינך סובל מחסימת מעיים, כאב בטן חמור, ריקון קיבה איטי, עצירות כרונית.
אין להשתמש בתכשיר אם עברת פגיעת ראש, או אם הינך נוטל תרופה ממשפחת מעכבי MAO כיום או במהלך השבועיים האחרונים.
אין להשתמש באוקסיקודון אם הינך מתחת לגיל 18

איך ישפיע אוקסיקודון על חיי היום יום שלך?
השימוש באוקסיקודון עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות
ובכל פעילות המחייבת ערנות.
אין לשתות יינות או משקאות חריפים בתקופת הטיפול באוקסיקודון.

נפרוקסן, נקסין, נרוסין, פוינט, וימובו – (Naproxen) – תופעות לוואי

פוינט - משכך כאבים חומר פעיל נפרוקסן
פוינט – משכך כאבים חומר פעיל נפרוקסן

נפרוקסן הוא סם משכך כאבים המשמש להפחית את הכאב ודלקת נגרמת על ידי תנאים שונים, כגון פציעה, דלקת פרקים, וכאבי מחזור. הסם עובד על ידי עיכוב הפעולה של הורמונים מסוימים שגורמים לדלקת וכאב בגוף. נפרוקסן נמכר בארץ במרשם ומגיע בטבליה, או בצורת נוזל. תופעות לוואי נפוצות כוללות בחילות, צרבת, ועצירות. משככי כאבים גנריים נוספים שהחומר הפעיל בהם הוא נפרוקסן כוללים: נקסין, נרוסין, פוינט, וימובו ועוד.

לצפיה בעלון לצרכן של נפרוקסן הקלק כאן

מקור  MedTv

מהו נפרוקסן?

נפרוקסן (שמות מותג כוללים Aleve®, Naprosyn®, EC-Naprosyn®, Anaprox®, Anaprox® , וNaprelan®) הוא מקבוצת תרופות הנקראות תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs). נפרוקסן  משמש להפחית כאב, דלקת, ונוקשות הנגרמים עקב מצבים שונים כגון פציעה, דלקת פרקים, וכאבי מחזור, כמו גם סוגי כאבים אחרים של עצם, שריר, או כאב בגיד.

למה משמש נפרוקסן

שימושי נפרוקסן כוללים:

הקלה על כאב, כמו לכאב כתוצאה מטיפול רפואי, ממאמץ שרירים, או בגלל דלקת בגיד (tendonitis) נפרוקסן משמש גם לטיפול בכאב כללי, כגון כאבי גב תחתון, כאבי צוואר, או כאבי ברכיים.

תסמיני דלקת פרקים, כוללים כאב, נוקשות, ונפיחות. נפרוקסן יכול לשמש לטיפול בסוגים שונים של דלקת פרקים, דלקת מפרקים ניוונית כוללת דלקת מפרקים שגרונית, דלקת מפרקים של נוער (הידוע גם בדלקת מפרקים שגרונית לנוער), אנקילוזינג ספונדיליטיס, וציניות. עם זאת, נפרוקסן אינו מרפא סוגים אלה של דלקת פרקים אלא אמור להקל על הכאב בלבד.

טיפול בכאבים בתקופת המחזור.

נפרוקסן גם עשוי להיות משולב עם תרופות אחרות, ומוצרי שפעת הצטננות, כדי לעזור להקל על סימפטומים של הצטננות, כגון חום וכאבים.

נפרוקסן – תופעות לוואי

מספר תופעות לוואי שונות עלולות להופיע עם השימוש בנפרוקסן. תופעות לוואי נפוצות ביותר שדווחו בניסויים קליניים כללו כאבי בטן, עצירות, ונמנום. אנשים המשתמשים בנפרוקסן הנם בסיכון גבוה יותר להתקפי לב או שבץ. תסמינים שעשויים להצביע על תופעות לוואי חמורות של נפרוקסן כוללים כאבים בחזה, קוצר נשימה, ודיבור עילג.

 תופעות לוואי חמורות של נפרוקסן 

נפרוקסן עלול לגרום לתופעות לוואי חמורות. מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מזהיר כי אנשים המשתמשים בתרופות סטרואידיות נוגדות דלקת (NSAIDs) שאינן אספירין, כולל נפרוקסן, עלולים להיות בסיכון גבוה יותר להתקפי לב או שבץ מאשר אלו שלא לוקחים NSAIDs. סיכון זה עשוי להיות גבוה יותר באנשים שנוטלים NSAIDs במשך זמן רב. אירועים אלה יכולים להופיע ללא אזהרה ועלולים להוביל לאובדן החיים. יש לפנות לעזרה רפואית בהקדם האפשרי אם נתקלים באחת מהתופעות הבאות:

כאב בחזה
קוצר נשימה
חולשה בצד אחד של הגוף שלך
דיבור עילג.

תופעות לוואי חמורות אחרות כוללות אך אינן מוגבלות ל:
תגובות אלרגיות, כגון:
נפיחות של הפנים או גוף
שלפוחיות
פריחה בלתי מוסברת בעור
צפצופים
קשיי נשימה

בעיות בקיבה או מעי, כגון:
דימום
כיבים
חור (המכונה ניקוב)

נזק כבד, אשר עלול לגרום ל:
בחילה
עייפות
הצהבה של העור או לובן העיניים (צהבת)
עייפות מוגזמת

בעיות בכליות, כולל אי ​​ספיקת כליות
אגירת נוזלים או עלייה לא מוסברת במשקל
אי ספיקת לב
תחושה שהגלולה תקועה בגרון.

בגלל נפרוקסן עלול להגביר את הסיכון לדימום משמעותי או מסכנת חיים שלך, יש ליצור קשר עם הרופא המטפל באופן מיידי אם מבחינים בכל דימום חריג או שיש לי באחת מהתופעות הבאות:

אף מדמם
צואה שחורה, זפת
דם בשתן או הצואה
דם הקאות
כתמים אדומים או סגולים על העור.

נפרוקסן – תופעות לוואי נפוצות

נפרוקסן, נחקר בהרחבה במחקרים קליניים, עם אלפי אנשים ברחבי העולם שהוערכו. במחקרים אלה, תופעות לוואי תועדו והושוו לקבוצה דומה של אנשים שלא נטלו נפרוקסן. בדרך זו, נמצאו תופעות לוואי, תדירות הופעתן, ואיך הן בהשוואה לקבוצה שלא נטלה את הסם.

בהתבסס על מחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של נפרוקסן, שהופיעו בלמעלה מ -3 אחוזים מאנשים, כולל:

צרבת
כאב בטן
בחילה
עצירות
כאב ראש
סחרחורת
נמנום
גירוד
פריחה בלתי מוסברת
צלצולים באוזניים
קוצר נשימה
אגירת נוזלים.

נפרוקסן – תופעות לוואי נדירות
 
במהלך לימודים קליניים, כמה תופעות לוואי התרחשו לעתים רחוקות באנשים הנוטלים נפרוקסן. תופעות לוואי אלה התרחשו בפחות מ -3 אחוזים מאנשים. בגלל תופעות לוואי אלה הן כל כך נדירות, קשה לדעת אם הם באמת נגרמו על ידי נפרוקסן או משהו אחר. תופעות לוואי אלה כוללות, אך לא מוגבלות ל:

שלשול
קלקול קיבה (הפרעות בעיכול)
תחושת ספינינג (ורטיגו)
סחרחורת
בעיות ראייה או שמיעה
דפיקות לב
עלייה באנזימי כבד
כיב ( הכיב פפטי) בקיבה או במעיים
לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם)
צהבת
דיכאון
נדודי שינה
נשירת שיער (התקרחות)
בעיות פוריות.

אזהרות מעלון לצרכן של נפרוקסן

מתי אין להשתמש בנפרוקסן?
אל תשתמשי בנפרוקסן כאשר הינך מתכננת הריון, בהריון או מיניקה.
אין להשתמש בנפרוקסן אם ידועה רגישות לאחד ממרכיבי התרופה, לאספירין, לסליצילטים או לתכשירים אחרים ממשפחת נוגדי דלקות שאינם סטרואידים.
אין להשתמש בנפרוקסן אם הייתה לך בעבר תגובה אלרגית בנטילת משכך כאבים כלשהו.
אין להשתמש אם עברת זה עתה, או הינך עומד/ת לעבור ניתוח לב.
אין ליטול בו זמנית עם תרופות אחרות מקבוצת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים.
אין להשתמש אם הינך סובל/ת או סבלת בעבר ממחלת לב איסכמית או מכל מחלת לב אחרת, משבץ מוחי או מיני-שבץ מכל סוג שהוא בלב או במוח.
אם הינך סובל/ת מכיב קיבה, מחלת Crohn’s , דלקת במעי הגס, דימום בקיבה/במעי/בפי הטבעת, שלשול שחור ו/או דמי, הקאה דמית או דמוית גרגירי קפה.

איך ישפיע נפרוקסן על חיי היום יום שלך?
השימוש בנפרוקסן עלול לפגום בעירנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת עירנות. באשר למתבגרים מעל גיל 12 שנים, יש להזהירם מרכיבה על אופניים או ממשחקים בקרבת הכביש וכדומה.

NSAIDs – משככי כאבים ללא סטרואידים

תרופות אנטי-דלקתיים ללא סטרואידיות (NSAIDs) הן קבוצה של משככי כאבים המשמשים בדרך כלל להפחתת כאב קל עד מתון, דלקת, חום, וקשיחות – כמו גם למצבים רפואיים הקשורים לכאב ודלקת. NSAIDs עובדים על ידי עיכוב הפעולה של הורמונים מסוימים שגורמים לדלקת וכאב בגוף. תופעות לוואי נפוצות של NSAIDs כוללות בחילות, פריחה בלתי מוסברת, וכאבי בטן. תרופות ללא מרשם NSAIDs נפוצות כוללות איבופרופן (מוטרין, אדוויל) ונפרוקסן (Aleve).

מקור MedTV 

למה משמשים  NSAIDs?

תרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידיות, או NSAIDs, הן קבוצה של תרופות המשמשות להפחתת:
כאב קל עד בינוני
דלקת
חום
נוקשות.
NSAIDs משמשים גם לטיפול במספר המצבים רפואיים הגורמים לכאב ודלקת.

כיצד פועלים NSAIDs?

NSAIDs אמורים לעבוד על ידי עיכוב פעולת הורמונים מסוימים שגורמים לדלקת וכאב בגוף. הורמונים אלו הם נקראים פרוסטגלנדינים.

השפעות של NSAIDs
על ידי חסימת ההשפעות של פרוסטגלנדינים, NSAIDs שימושיים בהפחתת כאב ודלקת הקשורים לעצם, שריר, או פציעה בגיד. סמים אלו יכולים גם לסייע בהפחתת החום ולהקל על כאב או נפיחויות  הקשורות לצורות שונות של דלקת פרקים ומצבים אחרים.

מתי ואיך משתמשים ב- NSAIDs?

כדי ש- NSAIDs יעבוד כמו שצריך, יש ליטול כפי שנקבע.. NSAIDs לא יעבדו אם מפסיקים לקחת אותם.
חשוב ליטול את המינון היעיל הנמוך ביותר עבור פרק הזמן הקצר ביותר הנרש לטיפול. טיפול זה יקטין את הסיכוי לתופעות לוואי חמורות להתרחש.
אם נוטלים מוצרים ללא מרשם של NSAID (כגון אדוויל, נורופן..), יש לפעול ע"פ ההוראות שעל התווית. אין לעבור על המינון המומלץ ולא ליטול אותם יותר מעשרה ימים להקלה על כאב, או שלושה ימים לחום, אלא אם כן הרופא המטפל ממליץ אחרת.

מה צריך להגיד לרופא המטפל?

מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מזהיר כי אנשים המשתמשים ב- NSAIDs עלולים להיות בסיכון גבוה יותר ללקות בהתקף לב או שבץ מאלה שלא נוטלים NSAIDs. אזהרה זו אינה חלה על מי שלוקח אספירין. סיכון זה עשוי להיות גבוה יותר באנשים שמשתמשים ב- NSAIDs במשך זמן רב. אירועים אלה עלולים להתרחש ללא כל התראה ויכולים לגרום למוות. יש להקפיד ליידע את הרופא המטפל אם יש לך אחד מאלו:

מחלת לב או התקף לב
שבץ
לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם)
כולסטרול גבוה.

לפני נטילת NSAIDs, יש גם ליידע את הרופא המטפל:
אסטמה
אי ספיקת לב
מחלת כבד
 מחלת כליות
 בעיות דימום (או אם אתה לוקח תרופה שמפחיתה את יכולתו של הדם שלך לקרישה)
סוכרת
פוליפים באף
זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס או SLE)
כיבי קיבה, דימום בקיבה, או אם היה בעבר
אלרגיות לתרופות, כוללות תרופות סולפה, אספירין, או תרופות נגד כאבי NSAID אחרים.

כמו כן, יש ליידע את הרופא המטפל אם:
את בהריון או חושבת על להיות בהריון
מניקה
שותה אלכוהול בתדירות גבוהה
מעשן
אם לאחרונה עברת ניתוח לב

יש ליידע את הרופא המטפל על כל התרופות שמשתמשים בהם, כולל תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם, ויטמינים ותוספים צמחיים.

NSAIDs תופעות לוואי 

כמו עם כל תרופה, תופעות לוואי עלוות להתרחש עם NSAIDs. עם זאת, לא כל מי שלוקח את הסם חווה תופעות לוואי. למעשה, רוב האנשים יסבלו סמים אלה גם. אם אנשים מפתחים תופעות לוואי NSAID, במקרים רבים, הם מינוריים, כלומר לא נדרש טיפול כלשהו.

מה הגורמים המשפיעים על הסיכויים לסבול תופעות לוואי NSAIDs

המינון וסוג NSAID
גיל
בעיות רפואיות של המטופל
תרופות אחרות שהמטופל נוטל.

תופעות לוואי נפוצות של NSAIDs

כל NSAIDs נחקרו בניסויים קליניים, עם הרבה אנשים בעולם שנבדקו. במחקרים אלה, תופעות הלוואי שאירעו בקבוצה של אנשים שנטלו את התרופה תועדו והושוו לתופעות הלוואי שאירעו בקבוצה אחרת של אנשים שלקחו פלצבו ( "גלולת סוכר" שאינו מכיל כל חומרים פעילים) . כתוצאה מכך, ניתן היה לראות מה תופעות לוואי שהתרחשו, באיזו תדירות הן הופיעו, ואיך הם בהשוואה לקבוצה שלא נטלה את הסם.

בהתבסס על מחקרים אלה, תופעות הלוואי NSAID הנפוצות ביותר כוללות:

בחילה
כאבי בטן
צרבת
סחרחורת
פריחה בלתי מוסברת
עצירות
שלשול
גזים
הקאות.

תופעות לוואי חמורות

מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מזהיר כי אנשים המשתמשים ב- NSAIDs עלולים להיות בסיכון גבוה יותר ללקות בהתקף לב או שבץ. אזהרה זו אינה חלה על מי שלוקח אספירין. סיכון זה עלול להיות גבוה יותר באנשים שנוטלים NSAIDs במשך זמן רב.

תופעות לוואי חמורות אלו (התקף לב או שבץ) אלה עלולים להתרחש ללא כל אזהרה ויכולים להוביל למוות. יש לפנות לעזרה ראשונה אם נתקלים באחת מהתופעות הבאות:

כאבים בחזה
קוצר נשימה
חולשה בחלק אחד של הגוף שלך
דיבור עילג.

תופעות לוואי חמורות אחרות של NSAIDs כוללות אך לא מוגבלות ל:

תגובות אלרגיות כגון: נפיחות של הפנים או גוף, שלפוחיות, פריחה בעור בלתי מוסברת, צפצופים, קשיי נשימה, בעיות בקיבה או במעיים, כולל דימום, כיבים, או חור (המכונה ניקוב)

נזק כבד, אשר עלול לגרום ל:
בחילה
עייפות
הצהבה של העור או לובן העיניים (צהבת)
עייפות מוגזמת
בעיות בכליות, כולל אי ​​ספיקת כליות
אגירת נוזלים או עלייה במשקל לא מוסבר
אי ספיקת לב.

מאחר ו- NSAIDs עלול להגדיל את הסיכוי לדימום גדול או סכנת חיים, יש ליצור קשר עם הרופא המטפל באופן מיידי אם מבחינים בכל דימום חריג או באחת מהתופעות הבאות:

אף מדמם
צואה שחורה
דם בשתן או הצואה
דם בהקאות
כתמים אדומים או סגולים על העור.