מירי אלוני שרה "הבן יקירי אפרים"

12.09.2016 – אודיטוריום בת ים – כנס לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, בנושא הקהילה למען ילדים ונוער במצוקה. מירי אלוני שרה "הבן יקירי אפרים".

מירי אלוני שרה "בואי אמא" גירסה בעברית ורוסית

12.09.2016 – אודיטוריום בת ים – כנס לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, בנושא הקהילה למען ילדים ונוער במצוקה.
הזמרת מירי אלוני בגירסה בעברית וברוסית "בואי אמא".
ד"ר מרינה סולודקין. אנחנו כאן בנושא של הוצאת ילדים מביתם. זה נושא שאני סבלתי ממנו ועדיין סובלת ממנו. אחת הפוליטיקאיות היחידות שניסתה לעזור, לא רק לי באופן אישי, אלא גם לעמותה שנקראת "עוללים בשבי" (הוקמה על ידי האמא רמית בר), פגשה אותנו והיא גרמה לכך ששר הרווחה דאז, בניזרי, היחידי שפגש אותנו והזיז דברים.

לזכרה של מרינה ולכבוד כל האימהות, והאימהות הכואבות בעיקר שניתקו את ילדיהן מעליהן.

מירי אלוני מספרת על פשעי משרד הרווחה נגד משפחתה

12.09.2016 – אודיטוריום בת ים – כנס לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, בנושא הקהילה למען ילדים ונוער במצוקה. מירי אלוני מספרת על פשעי משרד הרווחה נגד משפחתה
ד"ר מרינה סולודקין. אנחנו כאן בנושא של הוצאת ילדים מביתם. זה נושא שאני סבלתי ממנו ועדיין סובלת ממנו. אחת הפוליטיקאיות היחידות שניסתה לעזור, לא רק לי באופן אישי, אלא גם לעמותה שנקראת "עוללים בשבי" (הוקמה על ידי האמא רמית בר), פגשה אותנו והיא גרמה לכך ששר הרווחה דאז, בניזרי, היחידי שפגש אותנו והזיז דברים.

לזכרה של מרינה ולכבוד כל האימהות, והאימהות הכואבות בעיקר שניתקו את ילדיהן מעליהן.

הנושא של הוצאת ילדים מביתם, הוא נושא מאוד טעון באופן אישי אצלי. אני אף פעם לא פתחתי את זה כך בצורה הזו. קצת דיברתי פה ושם בראיונות, אבל לא ממש. אין לנו זמן להיכנס לכל הסיפור האישי שלי, שהוא סיפור של שנים ומאוד מורכב, אבל אני אכלתי אותה קשות מעובדות סוציאליות, ואני יכולה להגיד לכם, עם כל הכבוד לנשות הרווחה כאן, קודם כל בתור משפט פתיחה, אני יכולה לומר לכם כאן שאני סוציאליסטית. אני חושבת שחברה שאינה דואגת לחלשים, היא לא חברה אנושית.

איך עוזרים להם? אני תמיד הופעתי בהתנדבות לעובדות סוציאליות, נשים מוכות, כל מיני אירועים, והכרתי אותם רק מהצד שלי כזמרת שבאה להתנדב. לא הכרתי אותם באופן אישי אחד-לאחד. לא הזדקקתי להם, לא ליועצים פסיכולוגים ולא לשום דבר. קיימנו, אני ובעלי שמוליק, משפחה עם שני בנים, משפחה נורמטיבית, לא רוצה להתפאר יותר מידי, לא נכנסו לחיים שלנו עובדות סוציאליות, לא נזקקנו ליועצים פסיכולוגים וליועצות חברתיות בבתי הספר שהילדים למדו. אף פעם לא הייתה בעיה כזו.

כשרבין נרצח, למי שזוכר, אני הייתי איתו על הבמה, ואני הפכתי לפלאקט הזיכרון של הערב הזה. בעקבות כך, למרות שהתפרסמתי בכל העולם ובכל הטלוויזיות וכו', באופן אישי לקריירה שלי זה מאוד הזיק. פשוט לא הזמינו אותי להופעות. לא רק הימניים. גם השמאלנים. לא רצו לראות אותי. לא הייתה לי עבודה, והסיבה לכך היא פשוטה, מכיוון שזו אחת הטראומות הגדולות ביותר, בייחוד שזה היה טרי בשנים הראשונות, אף אחד לא רצה להיזכר בזה. כל מי שרואה אותי, עד היום, מדבר איתי על הלילה ההוא. אז היום זה מביא כבוד, אבל אז, זה היה כל כך טרי, כל כך כואב וכל כך טראומתי שלהופעות, והופעה זה בדרך כלל בידור. אנשים באים לצחוק, לשמוח. אף אחד לא רצה להזמין אותי, וכבר שמישהו הזמין אותי להופעה בערב יום העצמאות, הוא ביקש ממני שזה לא יהיה פוליטי.

 

מירי אלוני בכנס לזכרה של חה"כ מרינה סולודקין – ספטמבר 2016

פתאום, שלא מרצוני, כזמרת השלום שבאה להופיע בעצרת של כן לשלום ולא לאלימות, הפכתי שלא מרצוני לזמרת פוליטית. שיר השלום אף פעם לא היה פוליטי, עד אותו ערב כנראה.

לא הייתה לי עבודה. עברנו מתל-אביב לכפר-סבא, ושם הופעתי בבתי אבות, לימדתי פיתוח קול. מאוד נהניתי מזה אבל, כסף קטן. המשפחה חייתה מאובר-דראפט לאובר-דראפט, ואם לא מנהל הבנק שלי היה לארג' איתנו, ונתן לנו אובר-דראפט של עשרות אלפים, לא יודעת אם היינו מצליחים לשרוד. אבל שרדנו והתגלגלנו. יום אחד הגיע לארץ אמרגן ישראלי שעזב את הארץ בשנות השבעים והוא אמרגן מאוד ידוע בברלין. הוא הזמין אותי לסיבוב הופעות בגרמניה, וכך קרה שהתגלגלתי לשם. בהתחלה זה לא היה מתוכנן להישאר שם, אבל מאחר וכבר הייתי שם ומאוד מאוד הצלחתי לקהל עולמי, החלטנו שמאחר ואין פרנסה בארץ מהשירה שלי, אולי שם אפשר להתחיל מחדש ולהרוויח יותר, וכך יש משפחות שאחד ההורים יוצא לעבוד בסולל בונה, או כיועץ צבאי, אחד מבני המשפחה עובר לגור בחו"ל כדי לפרנס את משפחתו. יש סידורים כאלה. ולא מעט. במקרה שלנו, זו הייתי אני. זו הייתה האישה. בעלי אז יצא לגמלאות, והמקצוע שלו לא איפשר לו להמשיך לעבוד. הוא עבד בבניין כמפעיל ציוד מכני כבד. הוא כבר לא יכול היה לעבוד בזה.

יצא שהוא נשאר לבד עם הילדים בארץ, וטיפל בהם במסירות רבה. כך עברה לה שנה. אני הגחתי מידי פעם לארץ, גיחות קצרות, והוא היה איתם רוב הזמן וגם מגיע איתם לברלין ששם חייתי, מידי פעם.

כעבור שנה וקצת, התגלו אצלו חורים מוקולריים במרכז האישונים. הוא היה צריך לעבור ניתוח מאוד קשה, ובבית הספר שהילדים למדו, היועצת, הציעה לו בתקופה שהוא היה צריך להחלים, זו החלמה מאוד קשה. הוא צריך לשכב עם הפנים כלפי מטה, כדי שכל הגז שהכניסו לאישון, יצא.

אני לא יכולתי לחזור לארץ, היו לי שם התחייבויות ולתהליך ההבראה, היועצת הציעה לו, "יש איזה פנימיה, ברח' פרופ' שור בתל-אביב, קוראים לה פנימיית בית הילד, תכניס לשם את הילדים לתקופה שאתה צריך להחלים". כך עשינו.

באתי לארץ כדי לראות את המקום. המקום עבר שיפוץ, נראה מצוין. בחדר האוכל שניצל וסלט, והחדרים משופצים עם מחשבים, והכל נראה נהדר, ואחרי זה אמרו לי "את רק צריכה לגשת ללשכת הרווחה בדרום תל אביב, לחתום שאת מוכנה שהילדים יהיו".

בהתחלה הם הציעו לנו את זה ללא תשלום. וכך הנזל וגרטל נכנסו למלכודת. אני חתמתי ונסעתי חזרה לגרמניה, והשערים תמיד היו פתוחים, נכנסת ויצאת. הילדים היו בני 13.5 ו- 14.5 לקראת 14 ו- 15 כבר. היו בתחילת גילאי הבגרות, ובאותה שנה הם היו בגרמניה והעלינו בפניהם את האפשרות להישאר בגרמניה, אבל זה גיל מאוד קשה. זה לא כמו לקחת ילד בגיל 6 לחו"ל, כשהוא נכנס לבית ספר ולומד וכו' ויותר קל לו. זה גיל שיש את הקשיים שלו, וקשה מאוד… הם לא רצו לחיות שם, ובהחלט כיבדנו את זה. הסיסמא של העובדות הסוציאליות "רצון הילדים הוא הקובע".

אז רצון הילדים קבע אצלנו ובעלי נשאר איתם בארץ. הכנסנו אותם לבית הילד מרצוננו, כשפיתו אותנו שהילדים יהיו שם ללא תשלום, והתוכנית הייתה שבחופש הגדול הם יבואו אלי לברלין ויהיו איתי שם. ואז, מנהלת בית הילד, רינה כוכבי המכשפה, התחילה להסית אותם נגד אבא שלהם. את כל הדברים האלה אני יודעת בדיעבד. לא ידעתי אותם אז, כי הבן שלי סיפר לי. "מה אתם צריכים, אמא שלכם עזבה אותכם, מה אתם צריכים את אבא שלכם?, תעזבו את אבא שלכם הקשוח הזה. יש לכם פה בית, אתם לא צריכים אותם". היא התחילה פשוט לפתות אותם להישאר שם. לנו לא הייתה כוונה להוציא אותם משם. חשבנו שאולי זו אפילו אפשרות נהדרת שהם יישארו, כי הם קשורים לבית הספר שלהם, לחברים שלהם, לתל-אביב והכל טוב.

מה שהיא לא אמרה לי כשאני באתי אליה אז, היא לא אמרה לי שכל הילדים באותה פנימייה, נמצאים שם תחת צו של בית משפט לנוער. כלומר זה ילדים שהוצאו ממשפחות. היום אני יודעת שבהרבה מקרים בעוולה, והיא לא אמרה לי את זה.

קשה לי לספר לכם את זה בקיצור, מה שהיא עשתה, היא התחילה להגיד לבעלי, על הילד שלי יוסף, הצעיר בן 13.5 שנים, שהוא נוסע כל הזמן בחצר עם הסקייטבורד שלו, שזה בלתי אפשרי, בלתי נסבל "תיקח לו את הסקייטבורד!".

הילדים סיפרו לה שהם עומדים לנסוע לגרמניה בחופש, והיא התחילה להסית אותם "מה אתם צריכים לנסוע לגרמניה, שפה זרה, לא יהיה לכם טוב שם". אז יום אחד יוסף בא עם הסקייטבורד הבייתה, ובעלי שמוליק אמר לו "תשאיר את הסקייטבורד", והוא אמר "מה פתאום?", כי הוא היה נורא קשור לסקייטבורד שלו, והתפתח ויכוח ומריבה ביניהם והם צריכים היו לחזור כבר, והם לא חזרו לבית הילד, והיו צריכים לצאת מהבית והלכו לשבוע הספר, כמו שכל שנה הם היו עושים. מורידים את כל הספרים הישנים מהמדף בבית והולכים למכור אותם כדי להרוויח כמה גרושים. אז הם הלכו לשבוע הספר, ושם בבית הילד מחכים להם והם לא מגיעים. מצלצלים לשמוליק, "איפה הילדים?". הילדים חזרו לבית הילד בשעה 24:00 בלילה, אבל בינתיים הם כבר הזעיקו את המשטרה, ולמחרת כששמוליק הגיע לבית הילד, כדי לפגוש את המנהלת גב' כוכבי, לשאול מה קרה ולדבר איתם, השער היה נעול.

בשער עמד שומר מזויין עם נשק שלא נתן לשמוליק להיכנס. שמוליק אמר "תן לי בבקשה להיכנס. אני רוצה לדבר עם המנהלת", אז המאבטח אמר "אני אלך לברר". הוא חזר אליו, היא לא באה לשער. המאבטח אמר: "המנהלת אמרה שתבוא לפה ביום ראשון". שמוליק הגיע ביום ראשון ואז חיכו לו שם פאנל שלם של דיות, כל העובדות הסוציאליות של אגף הרווחה, וירדו עליו "מה אתה עושה לילדים?", ולא נתנו לו לדבר, ובאותו יום לא נתנו לו לפגוש את הילדים, הוציאו צו הפרדה לשבעה ימים, צו הרחקה. זאת אומרת "האבא והאמא המסוכנים", הצו היה גורף, וכעבור שבעה ימים האריכו את זה לחודש, ואחרי חודש האריכו את זה לעוד שלושה חודשים, וזה הכל בעקבות מה שאמרו לבית המשפט העובדות הסוציאליות.

כעבור שלושה חודשים כשהגעתי לארץ, עמדנו ליד הגדר, ופתאום ראיתי שהגדר היא ענקית. לא נתנו לי להיכנס. גדר בגובה 2 קומות, שומר מזויין, לא נותנים לי להיכנס. אני.

עמדנו ליד השער והתחלנו לצעוק "יוסי, ירמי, ירמי, יוסי", והתחלנו לשרוק את השריקה. הילדים יצאו והם ישבו על מדרגה. המדרגות הם רחוקות, מרחק של כ- 70 מ"ר, ואנחנו מעבר לגדר, עומדים וירמי ישב על המדרגות, יוסף ניגש אל הגדר. מנהלת הפנימיה כוכבי, באה אליו, וקרעה אותו מעלינו. כמו בשואה. כמו נאצית בשואה. קרעה אותו מאיתנו ואמרה לו "אסור לך לדבר איתם!", וסחבה אותו בחזרה.
זה היה עינוי. השקענו אלפי שקלים במשפט כדי לבטל את הצו. ירמי בחר להישאר שם, ויוסף ביקש לצאת. הוא אמר "זה בית סוהר. אני לא יכול להיות פה". משרד הרווחה לא שחררו אותו מהצו. לא היתה להם ברירה, אז הם אמרו לשופטת שתכתוב שיוסף יכול לעזוב את הפנימייה, כי אין לו אפשרות היפרדות מאביו. משפט מטומטם. בחור בן 14 פלוס. רק בגלל זה הן מוותרות, אבל הן לא ביטלו את הצו. עברנו עם הרווחה ויה דולורוזה. אני לא רוצה לגזול מזמנכם, ובפעם הבאה אני אספר את המשך הסיפור.

יאנה עברי תחקירנית – הרפש וההכפשות שמוציאים דוברות משרד הרווחה נגד אמא שקר מוחלט

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל – יוני 2014

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

– יאנה עברי – חלק 2 –
יאנה עברי: יש שתי בעיות. הבעיה מספר אחד זה העובדים הסוציאליים, מוצגים היום בתקשורת באור מאוד חיובי, הן מוצגות כאילו הן נשים מסכנות בשכר מינימום, נושאות על כתפיהן 300 מאות תיקים, קמות באמצע הלילה "להציל ילד בוכה" וכיוצא בזה.
מולן, יש אמא, שהדוברות של משרד הרווחה מוציא לתקשורת עליה, את כל הזבל האפשרי, ותסלחו לי על הביטוי, שאפשר להוציא על בן אדם, כי על כל אחד מאיתנו אפשר להוציא משהו רע.

עו"ד תמר טסלר: יש לי שאלה, משרד הרווחה מפר את החיסיון שנותן החוק למשפחה, והדוברות של משרד הרווחה מוציא את הפרטים האישיים?

ורד פלמן: כן.

חנה בית הלחמי: תחקירן צלצל, ואמר לי מה אמרה לו פקידת סעד הראשית בשקט-בשקט בטלפון על המרואיינת כדי להוריד אותו מהראיון.

יאנה עברי: אף פעם לא אעז לעשות את זה, אבל אם אגיד לכם שלפני ארבעה חודשים שודרה כתבה שלורי היתה הכוכבת שלה, מה פקידת סעד, ומה הדוברות של משרד הרווחה אמרו לי על לורי, לא הייתם מאמינים. דוברות משרד הרווחה מוציא רפש שכזה, כשאני יודעת שלפחות חצי מזה זה שקר מוחלט. אבל זה מה שהם אומרים. הם אומרים אם את תזמיני מישהו, כי אני ביקשתי להזמין נציג לאולפן, והם אומרים "זה בדיוק מה שאני יגיד". היא פושעת ומקומה בכלא. זה מה שהוא אמר. אז לשאלה של תמר, הקושי הוא בזה שפקידי הסעד מוצגים באור מאוד חיובי, כאנשים שעוזרות לעם חלש.

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים

26 ביוני 2014  – כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל
בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן
מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים
פאנל מומחי תקשורת: ראיון עם צופית גרנט, בילי מוסקונה לרמן, חנה בית-הלחמי, ורד פלמן, יאנה עברי, עו"ד יוסי נקר, נעמה לנסקי.

צופית גרנט: זה התחיל במעורבות של סיפור מאוד ספציפי, שבאמת היום באופן מוחלט אנחנו יודעים שהנזק שהרווחה גרמו שם הוא בלתי נתפס בעליל וגם בלתי הפיך. הנזק הוא נזק נפשי קשה מאוד. היום גם אי אפשר לגשר על מה שקרה שם ואחד הדברים שאני נחשפתי אליהם במהלך התיקים שיוסי בעיקר העביר לי, גם בעקבות "אבודים" אני נחשפת להרבה מאוד מקרים נורא קשים בחברה הישראלית, ויותר ויותר נחשפתי למצוקות קשות מאוד של הורים וילדים. סיפורים קטסטרופלים, כמו אישה שמגיעה לעובדת הסוציאלית בבית הספר, אמא חד הורית שמספרת שאין לה מכונת כביסה בבית ושיש קצת בעיות כלכליות, והיום היא מתמודדת עם זה שלקחו לה את הילד. היא רואה אותו רק משבע בערב ומאיימים עליה גם על אימוץ. ילד מקסים, אישה מקסימה, טובה, חכמה.
יש משהו פרוץ בעיני בחוק. גם בבתי המשפט למשפחה וגם אצל העובדים הסוציאליים. אני מגדירה את זה כעין 'אח גדול'. נגיד עו"ס או פק"ס מתלווה למשפחה, והיא פחות מחבבת את האמא ויותר מחבבת את האבא. נגמר הסיפור של האמא. הכל עובד אישי. ואין 'אח גדול' לעסק הזה. כלומר, לכי עכשיו תתחילי להילחם בפקידת הסעד. קודם כל אנחנו מדינה לא מקצועית. אנחנו מדינה נוראה ואיומה לחלש. איומה ונוראה. ולפני ארבע שנים לא היית שומעת אותי אומרת כזה משפט. להיות חלש במדינת ישראל זה כמעט גזר דין מוות, ואם אין פה עמותות שעושות חסד עם האנשים ומביאות להם אוכל, יש פה אנשים שאין להם אוויר לנשום. דבר שני, אם אמא במצוקה שואלת אותי "לפנות לרווחה?" אז אני אומרת: קודם כל אל תפנו לרווחה, כי ברגע שהתיק יוצא לידיים שלהם, המשפחה בצרות. הילד הופך להיות לרכוש המדינה. אם שופטת למשל, מטפלת בתיק, היא יכולה ללכת עם התיק הזה שנים, ואי אפשר לפסול אותה.
אם פקידת הסעד לא סובלת את האמא או לא סובלת את האבא, נגמר להם הסיפור. הכל אישי.
הדבר הכי חשוב לעשות, זה לתקוף את התקשורת, כי התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל. כלום!
הם פחדנים. הם תבוסתניים. הם אינטרסנטיים. אנשים שיושבים בטופ של הטופ, אין להם ביצים להזיז את הגבינה לשום כיוון. הם פחדנים! והעיתונאים הכי גדולים במדינת ישראל, הם עלובים ופחדנים לפעמים בגישה שלהם. את יודעת כמה פעמים, אני אישית, התחננתי, כמות הליקוקים שאני מלקקת לחברי כנסת, לעיתונאים בכירים, שיעזרו לי, עכשיו טיפלתי באיזה סיפור של איזה ילדה, אם לא הפייסבוק שלי, הבחורה הזו ילדה חרדית, שבאה מסיפור, הלכה בסך הכל לאחותה, אחרי שאבא שלה היה נוהג להכניס אותה "לשמיכה". היא היתה מוזנחת, והיתה במצב קשה. היא אמרה "רע לי בבית. אני רוצה להיות אצל אחותי", וההורים אמרו: לא. היא לא תהיה. פרנציפ. אגו, במקום לזרום, להקשיב לילדה, השתיקו אותה, השחירו את שם אחותה, והדבר הכי נורא שקרה שמו לה עובדת סוציאלית. שמונה חודשים, לקחו ילדה חרדית טובה וסגרו אותה בקלט חרום עם נרקומניות ועם זונות. שמונה חודשים ילדה שלא יכולה להגן על עצמה בשום צורה. ילדה חרדית שעלתה ב- 15

המדינה אשמה בחטיפת ילדים – פשעים נגד האנושות בשם טובת הילד

המדינה אשמה בחטיפת ילדים  , אשר רוכברגר , ינואר 2014 , עבודה שחורה

פקידות הסעד נהנות מסמכויות וכח רבים מדי, ולעתים מוציאות ילדים מביתם פשוט כי הן יכולות 

המאמר מוקדש לזכרה של ח"כ ד"ר מרינה סולודקין

גילוי נאות: כותב שורות אלה מכיר את הנושא מזה כ- 5 שנים ופועל במסגרת עמותת "ע.ל.י.ה" והיה חבר בשדולה נגד הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות שפעלה בכנסת הקודמת ונוהלה ע"י ח"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל.

אני מאוד שמח שכבר כמה ימים מתקיים דיון פורה בעקבות כתבת תחקיר שהתפרסמה ב"ישראל היום" ועסקה בהוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות ע"י פקידות הסעד לחוק הנוער .

בשורות הבאות אני מתכוון להתייחס אך ורק למקרים, כאשר מדובר בהוצאת ילדים ע"י פקידות סעד ממשפחות נורמטיביות. אין מחלוקת שבמידה ובמשפחה יש סמים או זנות או התעללות מינית או אחרת שמסכנת את הילד, קיימת חובה חוקית ומוסרית להצילו ולהוציאו מהמשפחה.

לדעתי הדיון במקום להתמקד בעיקר גלש לתחום היותר רגשי , שניתן לתמצתו בכך ש"האם פקידות הסעד הם מלאכים בדמות אדם או שמא מפלצות איומות?" מטבע הדברים המערכת והגילדה נכנסו אוטומטית למגננה ובמקום לדון במהות הנושא, התחילו להביא דוגמאות של מסירות נפש מצד אחד והאיומים והכפשות מהצד השני. כמובן שאני מתנגד בכל תוקף לאיומים באופן אישי, יחד עם זאת, אסור לראות בכל סוג של ביקורת עניין של הכפשה. הרי גם במקרים אחרים שלא קשורים לפקידות הסעד, נוכחנו לראות שיש למשל רופאים שמקבלים שוחד וזה לא אומר שכל הרופאים כאלה והיו שוטרים שפעלו בניגוד לחוק וזה לא אומר שכל המשטרה היא כזאת וראשי מס הכנה נכנסו לכלא וזה לא אומר שכל פקיד שומה הוא כזה. לכן קודם כל יש לצאת מנקודת הנחה שבין פקידות הסעד יש גם כאלה וגם כאלה. יתרה מזאת , אם לאחרונה לאחר מאבק עיקש ומתיש הוקם גוף ביקורת על פרקליטות, אז גם את פקידות הסעד מותר לבקר (דרך אגב לגביהן גוף כזה טרם הוקם).

לגופו של עניין- פקידת הסעד לא פועלת בחלל ריק, אלא במסגרת החוקים הקיימים וזאת אחת הבעיות המהותיות בכל עניין של הוצאת ילדים. ברוב המקרים אי-אפשר לטעון שפקידת סעד עוברת על החוק. הבעיה שהחוק נותן לה סמכויות נרחבות שמעוגנות בהגדרות מאו לא ברורות וניתנות לפרשנות בהתאם להשקפת עולמה. אז במקרים רבים פקידת סעד מנצלת את זה, כי היא יכולה, כי מותר לה.אני רוצה להביא כמה דוגמאות קטנות כדי להמחיש את דבריי. לאחרונה ניתן פס"ד בתיק של "פעוט המריבה", כאשר מדובר בהוצאת הילד ממשפחה והעברתו לאימוץ,כאשר בשלב מסוים דודתו הייתה מעוניינת לגדלו.

אני באופן אישי נכחתי בישיבת השדולה,כאשר הדודה הופיעה שם. במקרה הספציפי הזה ניתן להצביע לפחות על שתי בעיות שטמונות בחקיקה: קודם כל החוק לא מחייב להעדיף קודם כל את המשפחה המורחבת של הילד וחוץ מזה אין חובה שכל ההסכמות בין גורמי הרווחה והמשפחה תהיינה כתובות וחתומות ובכלל כל עניין הדיווח והרישום במקרים האלה טעון שיפור ניכר.

אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל. כבר יותר מ- 20 שנה אנחנו חתמנו ואשררנו את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד ובה יש הגדרות ברורות מה המדינה חייבת לעשות במקרים כאלה ואחרים ובה גם מוגדר מה זה טובת הילד.

לצערנו, אנחנו מצפצפים על האמנה הזו כמועל שאר האמנות שחתמנו,כי הושרש בתודעה הישראלית הביטוי הבן-גוריוני "אום שמום". במקביל, מוסדות האו"ם כה עסוקים בסכסוך הישראלי ערבי, שכמעט ולא מתייחסים לנושאים אחרים שקשורים לישראל. ללא התאמת החקיקה הישראלית לנורמות הבינלאומיות, הבעיה לא תיפתר.

כאשר גורמי הרווחה טוענים שבסופו של דבר ההחלטה להוציא את הילד היא החלטה שיפוטית, הם אומרים רק חצי אמת. השופט, וכל שופט ,יהיה מקצועי ככל שיהיה, הוא משפטן בהכשרתו ותפקידו להכריע האם המצב שבתיק הוא חוקי או בלתי חוקי. לצורך כך הוא נעזר באנשי מקצוע (תלוי בסוג של התיק) -רופאים, פסיכולוגים, מהנדסים,רואי חשבון וגם פקידי-סעד.אני מסכים לחלוטין עם טענותיה של השופטת בדימוס חנה בן עמי,שמלכתחילה לשופט אין שום סיבה שלא להאמין לדעתה המקצועית ולכאורה נטולה כל עניין אישי של פקידת סעד (ובמאמר מוסגר בהתחשב בעומס התיקים שיש לכל שופט, הוא גם שמח לסגור את התיק כמה שיותר מהר). בואו לא נשכח שקורבנות מערכת הרווחה ברוב המקרים משתייכים לשכבות החלשות או המוחלשות שבמקרים רבים הם לא יכולים לשכור עורך דין ואם יתמזל מזלם והם קיבלו עו"ד מהסיוע המשפטי, זה לאו דווקא עו"ד שמתמחה בנושאים מסוג זה ולא תמיד הוא מוכן להתאמץ יותר מדי כי בסה"כ הוא מקבל שכר בצורה מאוד מוגדרת ומסוימת. המשפחות האלה לא תמיד מסוגלות להתבטא בצורה רהוטה ומנומסת וגם קשה לצפות לקור רוח מאימא שחטפו לה את הילד ולא נותנים לה לראות אותו. ברור שלפקידת סעד שמופיעה בפני שופטים כל שני וחמישי יש יתרון מובהק.

מפאת קוצר היריעה, אני רוצה להתייחס לעוד נקודה מאוד מהותית בכל הסיפור הזה. אחת הסיבות הנפוצות להוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות, היא המצב הסוציו-כלכלי של המשפחה. הטענה הנפוצה היא,שאם הילד יוצא מהבית ויוכנס לפנימיה, מצבו ישתפר. על פי הנתונים העדכניים ביותר של סוף שנת 2013 שהתקבלו ממשרד הרווחה, מתברר שהעלות שהיית הילד בפנימיה, היא כ- 17000 ש"ח לחודש. כדי להיות זהיר,אני אטען שברוב המקרים ולא בכולם, אילו המשפחה הנזקקת הייתה מקבלת רק 50% מהסכום הזה, זה היה פוטר הרבה בעיות והילד היה נשאר בחי משפחתו. במצב של היום, יוצא שגם המדינה מוציאה הון עתק להחזקת הילדים בפנימיות וגם המשפחה סובלת ומי שסובל הכי הרבה, זה הילד ולגבי כל החברה ניתן לומר שיצא שכרה בהפסדה תרתי משמע.

ברור שהנושא הזה הוא מאוד טעון מבחינה רגשית, יש בו הרבה היבטים אידיאולוגיים והוא קשור לכסף רב ביותר. ח"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל הייתה הסנונית הראשונה שהתחילה לטפל בו ועד היום אף אחד לא הצליח לסתור את מה שהיא טענה בבחינת "המלך הוא עירום". עד היום אף אח מהח"כים טרם הרים את הכפפה, בין היתר משום שכל מי שיגע בזה יחטוף קיתונות של האשמות הקשות ביותר בכל עניין חוץ מאולי ברצח ארלוזורוב. יחד עם זאת יש לזכור שלפי הסטטיסטיקה, המגמה הזאת רק הולכת וגוברת והיא כבר מזמן לא קשורה רק לעולים או לתושבי שכונות העוני בעירות הפיתוח. כל עוד נמנעים מלדון בזה בגובה העיניים ולטפל בעיוותים הקיימים, הן בחקיקה הראשית והן בנוהלי משרד הרווחה וכל עוד פקידות הסעד מרגישות שהן יכולות לעשות ככל שעולה על רוחם, כי הן מחוץ לביקורת- דעו שאף אחד מאזרחי המדינה מנוע היום מלומר "לי זה לא יקרה".

צפרא דוויק – איגוד העובדים הסוציאלים: פשעים נגד האנושות לקידום אינטרסים של עובדים סוציאליים

קישורים:

 "יתומי הרווחה" – מרב בטיטו – ידיעות אחרונות, פברואר 2008 – אף לא סימן אחד היה שם כדי להזהיר מפני ידו הארוכה של המנגנון היעיל מדי של אנשי הרווחה. יום אחד היא הייתה אימא לחמישה ילדים כזו שמשלחת בבוקר ארבעה ילדים עם הסנדביצ'ים ונשארת עם תינוק. כזו המתנדבת לעזור למחנכת לפני מסיבת כיתה שמפרידה בין ניצים, שמחבקת אחד בכל יד, ויום למחרת כבר הייתה אימא שנחרדת לגלות כי שלושת ילדיה עברו בבית ספרם חקירה על ידי "אישה מבוגרת ששאלה אותנו כל מיני דברים", כפי שסיפרה לה בתה תלמידת כיתה א'….

הוצאת ילדים מהבית נעשת בחיסיון בהליך לא הוגן – ד"ר ישראל צבי גילת – פוליטיקה – ערוץ 1 – יוני 2011 – ראיון עם ד"ר ישראל צבי גילת בנושא הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה. – צבי גילת עמד בעבר בראש ועדה (ועדת גילת) שבדקה דרכי פעולה של ועדות החלטה ומצא כי הליך הוצאת ילדים מביתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה לא היה הוגן. – בתי משפט לנוער אינם מפרסמים פסקי דין לרבות בעניין הוצאת ילדים מבית כך שלא ניתן לבקר הליך שאינו פומבי. "ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית – בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת….
דוח מבקר המדינה 2013 – משרד הרווחה תולש בכפייה וברמיה ילדים מבתיהם בוועדות החלטה בניגוד לחוק ולנהלים – מאי 2013 – מבקר המדינה ערך במהלך שנת 2012 ביקורת על סדרי עבודתן של ועדות לתכנון טיפול והערכה (ועדות החלטה בלשכות רווחה ברשויות מקומיות) בעניין זכויותיהן של משפחות חלשות בהוצאת ילדים מהם בכפייה…
יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל מפיו בפייסבוק נגד נערה והוריה – דצמבר 2013 – מדובר בסטטוס בפיסבוק של צופית גרנט אודות נערה בת 16 הכלואה מזה כ-3 שנים במוסד פסיכיאטרי שלא לצורך. הנערה מבקשתעזרה בדחיפות. נלקחה מאמה שלי בגיל 13, ובעקבות כך הקשר עמה נותק, וזה גרם לה להיות במצוקה במשך הרבה זמן. הנערה החלה להיות באשפוזים ולעבור…

ישיבת הוועדה לביקורת המדינה – הוצאה בלתי מוצדקת של ילדים מהבית

יוני 2012 – תיעוד ישיבת ועדת ביקורת המדינה הסוערת בנושא הוצאה בלתי מוצדקת של ילדים מהבית. חה"כ מרינה סולודקין ז"ל ניהלה את הישיבה. באמצע הישיבה נציגי משרד הרווחה נטשו ללא רשות את הדיון.
במהלך הישיבה נטשו פקידי הרווחה ממשרד הרווחה: מוטי וינטר, חנה סלוצקי ועוד, את הישיבה ללא רשות.
איציק פרי יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים התפרץ והשמיץ במהלך הדיון והוצא החוצה.

//player.vimeo.com/video/78461267

קישורים:

הצעת החוק לפיה עובד סוציאלי שהעיד עדות שקר במהלך עבודתו יימחק מפנקס העובדים הסוציאליים ודינו יהיה עד תשע שנות מאסר – הצעת חוק לבלימת פשעי פקידי הסעד, בתי משפט לנוער, בתי משפט לענייני משפחה, המתדיינים מאחורי דלתיים סגורות מדברים בשפה אחת ודברים אחדים ומרעילים נגד הפרט המשפחה והחברה…

פשעי משרד הרווחה – נאומה של ח"כ מרינה סולודקין בעניין חוק הנוערנאומה של ח"כ סולודקין בעניין חוק הנוער – – 19/05/2011 לשכת ח"כ: ד"ר מרינה סולודקין – אדוני היושב ראש, – כנסת נכבדה, – הצעת חוק שלי קובעת שאם קיים צורך להוציא ילד מהבית, המקום המועדף ביותר עבורו יהיו קרובי משפחה מדרגה ראשונה, כגון, סבא, סבתא, דוד, דודה ובני זוגם של כל אלה, וכן אח או אחות בגירים ובני זוגם, ובלבד שהם בגירים…

חה"כ מרינה סולודקין כותבת למבקר המדינה על המורשת הבזויה שהותיר אחריו שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג – חה"כ מרינה סולודקין כותבת למבקר המדינה על המורשת הבזויה שהותיר אחריו שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג בעניין תרבות השקר וחוסר המקצועיות של פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים. ח"כ סולודקין למבקר המדינה : "שירותי הרווחה מוציאים ילדים ממשפחות נורמטיביות ללא הצדקה"…

חה"כ מרינה סולודקין כותבת לשר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג על פשעי משרדו – שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג אינו מגיב נוכח מחדלי משרדו המשחיתים נפשות: אונס ילדה חוסה במעון של אקי"ם בשרון , אינספור פרשיות התעללויות אלימות ואנס קשים בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה … ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין , ועוד דוגמאות רבות אחרות…

השדולה של מרינה סולודקין נגד פשעי הרווחה – עבודה חקיקתית; פניות לערכאות הגבוהות ביותר, כגון מבקר המדינה, נשיאת בית המשפט העליון ויועץ משפטי לממשלה – ב-15 ליוני 2010 התקיימה בכנסת הישיבה הרביעית של הלובי הפרלמנטרי "המאבק כנגד הוצאת ילדים ממשפחות ומהורים נורמטיביים". הועלו שאלות קשות באשר למדיניות הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה בצווי בית משפט לנוער, וצווי חירום של פקידי סעד – נציג משרד הרווחה מוטי וינטר לא ענה לשאלות לגופן וטען כי "כל המקרים אנחנו לא מכירים אותם, לא מכירים את הנתונים…".

חה"כ מרינה סולודקין – משרד הרווחה פוגע בזכויות הורים וילדים – נובמבר 2009 – חברת הכנסת מרינה סולודקין טוענת כי משרד הרווחה מוציא ילדים מביתם על סמך חוות דעת של עובדים סוציאליים, וועדות שונות. בתי המשפט מקבלים כמעט תמיד את המלצות העובדים הסוציאליים ולמעשה הם חותמת גומי. תהליך זה פוגע בדמוקרטיה וברווחה. משרד הרווחה פוגע בעיקר במשפחות עולים, ישראלים עניים, וחרדים. מדובר במשפחות ללא אלימות. משרד הרווחה מעדיף להשקיע את הכסף בהוצאת הילד מהבית ולא במשפחה ובקהילה. המשפחות העניות אינן מיוצגות כהלכה ע"י עורכי דין שיגנו עליהם מרשויות הרווחה…

משרד הרווחה חוטף ילדים בשם ה"חוק" וה"מקצועיות" – ח"כ מרינה סולודקין – ילדים ממשפחות עולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה מהווים "טרף קל" לאימוץ סגור של רשויות הרווחה. מדובר בילדה בת 6 שסבתה ואמה גידלו אותה. הסבתא פנתה לרשויות הרווחה לקבלת סיוע סוציאלי. רשויות הרווחה שלחו את הילדה לאימוץ סגור, מאז חלפו כ- 4 שנים, סבתה ואמה של הילדה לא ראו או שמעו מהילדה…