מוסד פסיכיאטרי אברבנאל בת ים – "הטיוח החמור והמזעזע בתולדות מערכת הבריאות"

"הטיוח החמור והמזעזע בתולדות מערכת הבריאות" , ישראל היום , רן רזניק, 24.07.2019

סרטי הצילום נמחקו, הצוות הסיעודי חקר את עצמו (וקבע כי לא היתה רשלנות) – ומשרד הבריאות אישר • מסמכים מגלים: כך הוסתרה באופן שערורייתי פרשת מותו של המטופל שנקשר באברבנאל ונחשפה ב"ישראל היום" • "הופרו באופן הבוטה ביותר כל הכללים המקצועיים, האתיים והמוסריים"

image.ashx2
המטופל מת מדלקת ריאות. בית החולים אברבנאל, צילום: גדעון מרקוביץ'

לפני שבוע נחשפה ב"ישראל היום" הפרשה המחרידה והבלתי נתפסת של מטופל נפש, אורן שלום, בן ‭ ,52‬ שנמצא מת במיטתו כשהוא קשור בשתי ידיו ובשתי ברגליו, לאחר שהיה קשור במשך שעות במחלקה סגורה ג' לגברים בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי אברבנאל בבת ים.

image.ashx
המטופל נמצא מת כשהוא קשור במיטתו- 13.07.2019

רק לאחר מותו של אורן במארס 2013 התגלה שהוא נפטר מדלקת ריאות קשה וחריפה, ובתביעת הרשלנות הרפואית שהגישו בני משפחתו לפני שבוע נגד בית החולים ומשרד הבריאות, הם טוענים כי מחלתו כלל לא אובחנה וכלל לא טופלה, וכי אורן טופל באופן רשלני, כושל ומוטעה לחלוטין על ידי כל הרופאים וכל הצוות הסיעודי במחלקה הסגורה בבית החולים, שהוא אחד המרכזיים לבריאות הנפש בארץ.

ואולם, בעקבות החשיפה התגלו ל"ישראל היום" מסמכים נוספים, שמהם עולה כי חקירת הפרשה היתה לא פחות שערורייתית מהפרשה הקשה עצמה: במשרד הבריאות וגם בהנהלת בית החולים קבעו כמה חודשים לאחר מותו של אורן כי לא היו רשלנות, "ממצאים חריגים" או "חריגה מטיפול סביר" בטיפול באורן במחלקה הסגורה – וכל זאת בהסתמך על "דו"ח תחקיר אירוע" שחובר ונכתב כולו אך ורק על ידי האחים והאחיות מהמחלקה שבה טופל אורן – כלומר, שהם עצמם טיפלו באורן, כולל בבוקר שבו נמצא מת, קשור בארבע גפיו. האחים והאחיות קבעו בחתימת האחות האחראית אז על המחלקה, כי כל הטיפול "היה תקין לחלוטין", וכי אין כל לקחים מהאירוע הקשה.

על פי התביעה שהגישה המשפחה, במשך כל ששת הימים שבהם אושפז אורן במחלקה הסגורה, הוא נבדק גופנית פעם אחת בלבד על ידי רופא תורן, כשאורן היה קשור בידיו וברגליו, והבדיקה נעשתה "רק כדי לצאת ידי חובה, והיתה חסרת ערך".

עוד נטען כי במשך כל ששת ימי אשפוזו, בדקו לו האחים והאחיות במחלקה רק פעמיים את הסימנים הרפואיים החיוניים, והם התעלמו אז מהדופק המהיר ולחץ הדם הגבוה, כאשר בכל הימים האחרים הם רק העתיקו מחדש את הנתונים האלה שוב ושוב תוך התעלמות מחומרתם. נוסף על כך, לפי התיק הרפואי, לאורך כל האשפוז ועד לסופו הטראגי לא התקיים כל דיון מחלקתי על תוכנית הטיפול ומצב החולה.

עוד עולה מהתיק הרפואי ומטענות המשפחה, כי אורן, שהיה מאושפז בכפייה, נקשר במשך כל שעות הלילה במהלך כל לילה בשבוע לפני מותו, וכי הוא נמצא לאחר שהיה קשור במשך כ-4 שעות ללא השגחה רפואית וסיעודית המתחייבת מהוראות משרד הבריאות וממצבו הבריאותי הקשה. עוד נטען בתביעה כי סרטי הצילום שתיעדו את חדר הקשירה נמחקו על ידי הצוות הרפואי.

"תיעוד חלקי"

התביעה החדשה נגד בית החולים אברבנאל מתבססת על מסמכי התיק הרפואי (שברובם התיעוד הוא דל ביותר, גם זאת באופן המנוגד להוראות החוק ומשרד הבריאות) וכן על חוות דעתו של ד"ר שמואל קרון, אשר ניהל את בית החולים הפסיכיאטרי "שלוותה" בהוד השרון, ונחשב לאחד מבכירי הפסיכיאטרים בארץ. ד"ר קרון מתח בחוות דעתו ביקורת נוקבת, חריפה וקשה על בית החולים וקבע כי אורן נבדק וטופל באופן כושל ושטחי מאוד לאורך כל ימי אשפוזו, וכי הוא "הוזנח" על ידי צוות המחלקה, שלא פעל על פי הוראות החוק ומשרד הבריאות לקשירת חולים.

ואולם מהמסמכים הפנימיים שהגיעו ל"ישראל היום", עולה כי החקירה היחידה שבוצעה במערכת הבריאות בפרשה מזעזעת זו היתה רק של "צוות המחלקה בעת האירוע", שכלל ארבעה אחים ואחיות מהמחלקה, כולל האחות האחראית אז על המחלקה.

בדו"ח החקירה שהם כתבו הם קבעו גם כי קשירת החולה נעשתה באופן "תקין ובהתאם לנוהל". על פי מסמכים אלו, בית החולים לא ערך כל חקירה נוספת, וב-‭30‬ ביולי ‭ 2013 ‬ סיכם את הדיון ד"ר מוטי משיח (אז סגן מנהל בית החולים ויו"ר הוועדה לניהול סיכונים ואבטחת איכות) בהתייחס לבדיקה שביצעו אחיות המחלקה שבה טופל אורן, כי "בוצע תחקיר שלא העלה ממצאים חריגים" וכי "בתיק החולה לא נמצאו כל עדויות קליניות לסיבת המוות".

אלא שהקביעה של אנשי הצוות הסיעודי שבעצמם טיפלו בחולה וקבעו על דעת עצמם שלא היתה כל בעיה בטיפול שלהם – הביאה אפילו את משרד הבריאות לקבוע כי אין צורך בכל חקירה או בדיקה נוספת. על פי הודעת בית החולים, פרופ' חיים הרשקו, שהיה באותה השנה נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים במשרד הבריאות, "החליט אז לסגור את הבירור בהסתמך על מסקנות התחקיר הפנימי שבוצע בבית החולים".

משרד הבריאות חזר על כך בנובמבר ‭ ,2018‬ כאשר ד"ר בועז לב, נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים הנוכחי, כתב לעורכי הדין של משפחת החולה כי הנציב הקודם, פרופ' הרשקו, החליט כי במקרה זה "לא נמצאה חריגה מטיפול סביר" וכי אין צורך לפתוח בחקירה נוספת ולמנות ועדת בדיקה.

אריה פז, לשעבר המבקר הפנימי של משרד הבריאות (שכיהן בתפקיד במשך כ-‭30‬ שנה), אומר שבהסתמך על המסמכים בכתבה, עולה כי "זהו מקרה הטיוח הכי חמור ומזעזע שנתקלתי בו בתולדות מערכת הבריאות, כאשר נותנים לצוות הסיעודי שטיפל בחולה לבדוק את עצמו, ולאחר מכן מסתפקים רק בבדיקה הזו".

"פגיעה באמון הציבור"

לדבריו, "זהו אחד המקרים החמורים ביותר שפגשתי, גם בקשר לטיפול הרפואי עצמו וגם באופן שבו למעשה נראה כי הופרו כאן באופן הבוטה ביותר כל הכללים המקצועיים, האתיים, הציבוריים והמוסרים, לדרך שבה יש לחקור מקרים קשים כאלה. זה פוגע באופן אנוש באמון הציבור במשרד הבריאות, וכפי שהתרעתי כבר בעבר, אסור שמשרד הבריאות ימשיך לחקור את עצמו בתלונות ובמקרים כאלה".

עורכי הדין אבי רובינשטיין ואיתי נאור-צברי ממשרד רובינשטיין-יקירביץ, המייצגים את המשפחה, מסרו כי "מדובר במקרה חריג בחומרתו, שהביא למותו הפתאומי והלא צפוי מדלקת ריאות של אדם בן 52 בריא בגופו, שבאשפוז כפוי היה קשור למיטה בבית החולים. הטיוח, הזלזול ועצימת העיניים מצד משרד הבריאות, האמון על בטיחות החולים – הרקיעו כאן לשחקים, כאשר במשרד הבריאות הסתפקו במסקנות וב'חקירה' פנימית חלקית של ביה"ח, ולא נערכה כל חקירה חיצונית יסודית. משרד הבריאות, שהינו האחראי והמפקח על כל מוסדות הרפואה בארץ, קיבל את המידע והמסקנות מאברבנאל ככתבן וכלשונן, והוא לא עשה שום חקירה חיצונית של המקרה. כתוצאה מהתנהלות זו של משרד הבריאות, לא הופקו שום מסקנות ממוות אומלל ומביש זה, ולא נעשה שום שינוי שיוביל למניעת מקרים דומים ולהגברת בטיחות של מטופלים, ובפרט מטופלים חסרי ישע, המאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ".

ע15-page-001

 

חוקרים של משרד הבריאות עקבו אחרי ילדים בני 4 ו- 5 שהוריהם תבעו פיצויים

חוקרים של משרד הבריאות עקבו אחרי ילדים בני 4 ו- 5 שהוריהם תבעו פיצויים, יורם ירקוני, ידיעות אחרונות, 23.05.2019

בלתי נתפס: חברת הביטוח של משרד הבריאות שלחה חוקרים לגני ילדים. המטרה: לבלוש אחר ילדים הסובלים מבעיות התפתחותיות קשות, שהוריהם תבעו פיצויים.

מ2משרד הבריאות 1

למה הם מתעללים – פשעי משרד הבריאות נגד חוסים במוסדות סגורים

המאמר למה הם מתעללים , אסף פלג , הארץ , נובמבר 2013

לאחרונה נגזרו עונשי מאסר קצרים – רובם בצורת עבודות לתועלת הציבור ומאסרים על תנאי – על מי ששימש מנהל בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", ועל מספר אנשי צוות, שנמצאו אחראים להתעללות במאושפזים.

הפרשה נחשפה לפני כמעט עשור, והיא מסתיימת כעת בקול ענות חלושה. אין זה המקרה הראשון של התעללות במוסדות פסיכיאטריים בישראל. בשנת 2006 פורסם תחקיר על התעללויות בילדים בבית החולים הפסיכיאטרי נס ציונה, וב–2010 פורסם תיעוד של הזנחה שיטתית בבית החולים אברבנאל בת ים.
נראה כי גם הפרטת מוסדות פסיכיאטריים לא מונעת הישנות מקרי הזנחה והתעללות. השנה נשלחו למאסר מטפלות מהמוסד הפסיכיאטרי הפרטי אילנית, הפועל תחת חסות משרד הבריאות, לאחר שהורשעו בהתעללות בחסרי ישע לפני כשנתיים. ומעל לכל אלה זכורה פרשת ההתעללות בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב בפתח תקוה. היקף החקירה הנרחב – כ–70 חברי צוות נחקרו, 13 מתוכם הוחזקו במעצר יותר מיום אחד – מלמד על רף חדש של אלימות כלפי מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.

נאמני המערכת הפסיכיאטרית הציבורית – ד"ר רוחמה מרטון, למשל – מפנים אצבע מאשימה להפרטת המערכת. לטענה זו יסודות רעועים משני טעמים: האחד, שגם במוסדות הציבוריים ההתעמרות בחולים הפסיכיאטריים נפוצה יחסית ואינה נעלמת עם השנים. השני הוא, שהמערכת הציבורית היא זו המאצילה סמכויות והמפקחת על היחידות הפרטיות, ובמובן מסוים עדיין מתחרה בה. לכן סביר להניח שמשרד הבריאות לא יגן בכל מחיר על הנעשה במערכת המופרטת, אך ינסה ללמד סניגוריה על המערכת הציבורית שבתחום אחריותו הישירה.
החוק הישן לטיפול בחולי נפש, שנחקק בראשית ימיה של המדינה, עבר מקצה שיפורים משמעותי בשנת 1991, ונוסף לו סעיף המחייב ניבוי מסוכנות אצל חולה נפש, כתנאי לאשפוז כפוי. הרציונל היה להגביל את שיקול הדעת של הפסיכיאטר המחוזי למקרים חריגים, בהם אין ברירה אחרת פרט לאשפוז הכפוי. התיקון נועד, בין היתר, לחסוך מהפסיכיאטרים את הסיכון המשפטי בתביעות על אשפוזי שווא, או לכל הפחות להקטינו.
הצפי היה כי יפחתו האשפוזים הכפויים, אך מנתוני משרד הבריאות עולה, כי מאז יש עלייה עקבית במספר האשפוזים בכפייה. משנת 1992 ועד 2009 הוכפל שיעור האשפוזים של פגועי נפש (בהשוואה לחלקם באוכלוסייה), בניגוד לרוח החוק ולמטרותיו. המתאם שמסתמן בין הגידול בשיעור האשפוזים הכפויים לבין האלימות הגואה במוסדות הפסיכיאטריים באותן שנים צריך להדליק נורת אזהרה.

ניתן להניח, שמקרי ההתעללות הנחשפים בתקשורת הם קצה קרחון של תופעה נרחבת הרבה יותר. זאת, בשל כמה מאפיינים ייחודיים של בתי החולים הפסיכיאטריים בכלל והמחלקות הסגורות בפרט: היכולת המוגבלת לפקח על הנעשה בין כותליהם מחמת כללי החיסיון הרפואי, האיסור הגורף על כניסת עיתונאים, והנחיתות המובנית של החולים ביחס לצוות המטפל. על כל אלה יש להוסיף את המובן מאליו: על פי רוב, עדותו של חולה נפש מאושפז תהיה בעלת משקל נמוך בבית המשפט, שמן הסתם ייטה לקבל את גרסתו של הרופא החשוד בהעדר ראיות נוספות.

אפשר היה, אולי, לקרוא להידוק הפיקוח ולהגברת ההרתעה באמצעות הכנסת שינויים בחוק, אך אני נזכר בספרו של אמיר גוטפרוינד, "שואה שלנו", שבו עורך דין ניצול שואה חדל לעסוק במשפט לאחר שאיבד את אמונו בתקפותם של החוקים, והוא מכלה את ימיו בחנות זעירה לממכר חלפי אלקטרוניקה.
קשה שלא להרהר בדמיון מסוים שיש בין התיאורים בכתבי האישום שמגוללים את פרשות ההתעללויות בנווה יעקב, איתנים ואילנית, לבין הניסוי בכלא של הפסיכולוג פיליפ זימברדו מאוניברסיטת סטנפורד, שהמחיש את תופעות הלוואי הבלתי נמנעות הכרוכות במוסדות סגורים, ואת ההשלכות שיש למערכות שבהן לקבוצה אחת מוענק כוח בלתי מוגבל על אנשים הכפופים למרותה.

נדמה שבבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ, לא מדובר בפרוורסיה שדבקה בקומץ רופאים ואחיות. כמו הזובור בצבא, האלימות במחסומים בשטחים והבריונות בכבישים, המקרים שהתרחשו בבתי החולים היו לא יותר מביטוי של הליכה בתלם, ולעתים, מילוי הוראות. נראה כי זה היה השיקול שעמד בבסיס ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד כמה מעדי התביעה בפרשת איתנים, אנשים ששימשו כאנשי כוח עזר במחלקה. בהכרעת הדין הם מתוארים כמי ש"מעשיהם הסתכמו במילוי אחר הוראות הממונים במחלקה", אך לא הוסיפו "דבר משל עצמם". הנה כי כן, גם הפרקליטות והשופטים מבינים שרובנו היינו נוהגים באופן דומה לו היינו בנעליהם.

כמו בשטחים ובכביש, גם בבית החולים אנשים פועלים בהתאם לנסיבות ולתכתיבי המסגרת. מחלקה סגורה, מבודדת, רחוקה, עם מעט ביקורים מבחוץ, ועבודה אינטנסיבית ושוחקת בפנים, היא פלנטה אחרת אבל היא עדיין כאן. אנשי הצוות שהתעללו במאושפזים בנווה יעקב היו אנשים רגילים. רופאים ואחיות כמו אלה שפוגשים מדי יום בקופות החולים ובמיון. גם הקורבנות, חרף מחלת הנפש, היו אנשים רגילים למדי.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במשפטים בבר־אילן

מוסד פסיכיאטרי לב השרון – זוועות האשפוזים הפסיכיאטריים

קישורים:

שרת הבריאות יעל גרמן – תאונת פגע וברח

רשת ב – אפריל 2013 – האם שרת הבריאות יעל גרמן מתייחסת לפניות האזרחים?, יעל גרמן נסעה במכוניתה בין מפגינים, מכוניתה פגעה באחד המפגינים והמשיכה בנסיעתה חרף קריאות המפגינים אליה לעצור.

גדי לובין – ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות זורה חול בעיני הציבור

ינואר 2012 – ד"ר גדי לובין זורה חול בעיני הציבור בראיון בערוץ הכנסת. הוא מודה כי יש תקלות חמורות במערך בריאות הנפש אך מבקש עוד כסף ומשאבים, חרף העובדה שלכל מאושפז מוקצים 500 שקל ליום לכיסו של המוסד הפסיכיאטרי. גדי לובין מתחמק מהשאלה מהו סל הטיפול לכל מאושפז שהמוסד הפסיכיאטרי מקבל עבורו 500 שקלים. גדי לובין מתייג ומכפיש את המאושפזים במוסדות וטוען שמדובר באנשים עם פיגור סכיזופרנים ובכך למעשה שולל עדויות שלהם על התעללות והזנחה במוסדות. צפו בראיון

קישורים:

  • כמו ב"קן הקוקיה" – ד"ר גדי לובין – מדיניות הטיוח אגף בריאות הנפש – המאמר כמו ב"קן הקוקייה" , ישראל היום , רן רזניק , פברואר 2013 – אני מצטער מאוד לומר זאת, אבל נראה שחלק מראשי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות נכשלים להבין ולהפנים את האחריות העצומה המוטלת על כתפיהם: אחריות ניהולית, חוקית ומוסרית לדאוג למתן טיפול איכותי, מסור, הוגן וראוי לעשרות אלפי חולי נפש – בני האדם היותר חלשים בחברה האנושית, אשר למרבה הצער קל מאוד לתמרן אותם ולפגוע בהם….
  • ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות מודה – חוות דעת פסיכיאטריות לא שוות כלום – יולי 2010 – שלוש חוות דעת פסיכיאטריות קבעו שאיתי בן דרור יכול לקחת את עומר, רוני ואור – והוא רצח אותם. כיצד מתרץ זאת ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות? לובין טוען כי החלטה מחוות דעת פסיכיאטרית "לעולם נכונה לרגע נתון" – כלומר, לאחר שעה יום או שבוע יכולה להינתן חוות דעת פסיכיאטרית שונה לחלוטין לאותו אדם, ע"י אותו פסיכיאטר. כתיבת חוות דעת פסיכיאטרית כמוה ככתיבה על המים. למשל, אם המטופל נבדק ע"י פסיכיאטר, הלך למופע קומי, וחזר לבדיקה, תוצאותיה עשויות להיות שונות לחלוטין… 

כמו ב"קן הקוקיה" – ד"ר גדי לובין – מדיניות הטיוח אגף בריאות הנפש

גדי לובין - טיוח, עצימת עיניים מחדלי אגף בריאות הנפש

המאמר כמו ב"קן הקוקייה" , ישראל היום , רן רזניק , פברואר 2013

אני מצטער מאוד לומר זאת, אבל נראה שחלק מראשי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות נכשלים להבין ולהפנים את האחריות העצומה המוטלת על כתפיהם: אחריות ניהולית, חוקית ומוסרית לדאוג למתן טיפול איכותי, מסור, הוגן וראוי לעשרות אלפי חולי נפש – בני האדם היותר חלשים בחברה האנושית, אשר למרבה הצער קל מאוד לתמרן אותם ולפגוע בהם.

במשרד הבריאות קיימת מערכת בקרה טובה מאוד על מוסדות בריאות הנפש. אך מה בכלל מועילה הבקרה, אם בחלק מהמקרים ראשי האגף לבריאות הנפש עוצמים עיניהם כאשר מונחים לפניהם ממצאים קשים על טיפול לא ראוי, לא הוגן ואפילו מסכן חיים?

מבקר משרד הבריאות כתב לד"ר גדי לובין, ראש האגף לבריאות הנפש, שלאחר שקרא את הממצאים על ההוסטל בירושלים, הוא נזכר ב"סרט שהפך לקלאסיקה, 'קן הקוקייה', ואני חושב שעלול להיווצר הרושם שאנחנו נמצאים במקום הזה". המבקר כתב זאת גם על רקע הממצאים הקשים של בית החולים הפסיכיאטרי "נוה יעקב" בפ"ת, שנסגר לאחר חקירת המשטרה ולאחר שהתרעות חוזרות ונשנות שהעלו האחראים לבקרה במחוז המרכז במשרד הבריאות זכו במשך תקופה ארוכה להתעלמות של חלק מבכירי האגף לבריאות הנפש.

בכירה במשרד הבריאות כתבה באחרונה: "כמה מצער שהמשטרה וביהמ"ש תופסים את מקומו של ההיגיון והמצפון של אנשי המקצוע". אין מנוס מלדרוש ממנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, שפעל בנחישות במקרה של ההוסטל בירושלים, לפעול מול ראשי המערכת הפסיכיאטרית במשרדו, שלא תמיד פועלים באופן שתואם את החובה המוסרית של אנשי הרפואה ואת האינטרס הציבורי.

פלייליסט – מוסד פסיכיאטרי "נווה יעקב"

קישורים: 

בית חולים פסיכיאטרי מזרע – אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק – הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg – בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו…

 הונאות משרד הבריאות: "אישפוזיות"- גמילה מאלכוהול או התמכרות לסמים פסיכיאטריים – פברואר 2013 – הגיש ארבע תלונות למשרד הבריאות כנגד פסיכיאטרים במרכזי גמילה. עמותת "מגן לזכויות אנוש": ה"אישפוזיות"-הונאה פושעת של הציבור…

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

תושב טבריה: התעללו בי בבי"ח הפסיכיאטרי "מזרע"

פברואר 2013 – תושב טבריה: התעללו בי בבי"ח הפסיכיאטרי "מזרע".  הגיש השבוע קובלנה למשרד הבריאות כנגד שני פסיכיאטרים ותלונה במשטרה.
תושב טבריה, בן 54, אושפז בכפייה בשנת 2005 בבית החולים "מזרע". לטענתו, במהלך האשפוז נקשר בחדר הבידוד לשמונה שעות רצופות ללא אוכל ומים, כשהוא מתבוסס בצרכיו בניגוד להוראות הקשירה המגבילות את זמן הקשירה ולנוהל המחייב פיקוח על חולה קשור באמצעות ביקור בחדרו כל חצי שעה. בנוסף טוען המתלונן כי השפילו אותו ואיימו עליו כי יקבל מכות חשמל אם לא יתנהג יפה וכי יאריכו את משך האשפוז שלו. הוא טוען כי היה חשוף לאלימות מצד צוות המחלקה, כי קיבל תרופות בכפייה כנגד רצונו, שגרמו לו נזקים קשים ובלתי הפיכים, וכי לא נתנו לו אפשרות משפטית להתנגד לשני אשפוזים שנעשו בכפייה. כאשר ביקש לקבל את התיק הרפואי מבית החולים, כדי לבסס את תלונתו מצא שם מסמכים בודדים בלבד, ולכן הוא קובל גם על הפרת חובת ניהול רשומה רפואית המחייבת את בית החולים.

בקובלנה מסביר המתלונן כי הוא קובל על "היחס המחפיר שקיבלתי במזרע במהלך האשפוזים הקודמים שחוויתי כמתואר בגוף התלונה, למען השגת הצדק ובשביל שההתעללות תיפסק, כדי שמטופלים אחרים לא יאלצו לסבול את מה שאני סבלתי, וכדי שהצוות שטיפל בי באותה התקופה יישא באחריות על מעשיו בגין רמיסת זכויות אדם בסיסיות והפרת החוק כולל תיעוד שאינו מלא בתיק הרפואי כנדרש, ושימוצה איתם הדין".

למידע נוסף ועדויות נוספות נא לפנות ל:

יהודה קורן,
עמותת מגן לזכויות אנוש
מייל: yodak8@gmail.com
אתר: www.cchr.org.il

קישורים:

הפקרת תיקים רפואיים – מוסד פסיכיאטרי מזרע – מבט לחדשות – מרץ 2011 – מאות תיקים רפואיים של חולי נפש נמצאו במכולת אשפה ליד המוסד הפסיכיאטרי מזרע בעכו. – פרטי המחלות, האבחונים, הטיפול והתרופות שנטלו החוסים היו חשופים לעיני כל. מדובר בתיקים לא מלפני שנים רבות אלא רק משנה שעברה.דוח מבקר הפנים של משרד הבריאות קבע: "המסמכים מכילים פרטים אישיים ומסווגים בניגוד לחוק הגנת הפרטיות ולחוק הארכיונים – אירוע חמור ורשלנות חמורה ביותר"…

בית חולים פסיכיאטרי מזרע – אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק – הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg – בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו…

הכתבה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: מצב בית החולים מזרע בעכו בלתי נסבל , ג'קי חורי , הארץ , מרץ 2010 – סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ביקר היום (חמישי) במרכז הרפואי לבריאות הנפש "מזרע" בעכו, והזדעזע מתנאי המחייה של המטופלים במקום. סגן שר הבריאות אמר שהמצב בו נמצא בית החולים בלתי נסבל, וכי הוא יפעל עם צוות משרדו כדי לגייס משאבים ותקציבים לשיפור התשתיות. כמו כן, הודיע כי ייבחן את האפשרות להעתיק את בית החולים למקום אחר…

חולה נפש תקף מינית, בית חולים "מזרע" בעכו לא דיווח, התוקף הוחזר למחלקה – הכתבה פסיכיאטר מחוז צפון: להעניש את הנהלת "מזרע" , הארץ , נובמבר 2007 – הפסיכיאטר המחוזי ממליץ על צעדים משפטיים ומנהליים נגד הנהלת ביה"ח – עקב התנהגותה בפרשת התקיפה המינית שנחשפה ב"הארץ" לפני כשבועיים…

פשעים נגד האנושיות – משרד הרווחה מאשפז ילדים במוסדות פסיכיאטרים שלא לצורך

 משרד הרווחה משתמש בילדים במוסדות פסיכיאטריים כבני ערובה לקבל תקציבים.

הכתבה בלי סיבה: אבי מאושפז שנים בבי"ח פסיכיאטרי , עומרי אפרים , פברואר 2013

זה שנים מבטיחים בממשלה להקים פנימייה לנוער שמשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי, אך בהיעדרה נאלצים עשרות ילדים להמשיך לגור בבתי החולים, ללא צורך. "הנזק אדיר", קובעים המעורבים, אך הרשויות לא ממהרות: "כשיאושר התקציב נפרסם מכרז"

כשהיה אבי בגיל העשרה, הוא נאלץ להתאשפז במוסד פסיכיאטרי. לאחר שחווה רצף של טראומות, בהן אובדן אדם קרוב בתאונת דרכים, מצבו הנפשי הידרדר והוא מצא את עצמו חוזר שוב ושוב לבית החולים. לפני שנתיים הודיעו רופאיו כי מצבו הוטב וכבר אין לו צורך באשפוז – אך בהיעדר מסגרת אחרת שתתאים למצבו הוא נותר דייר קבע במחלקה הפסיכיאטרית, נודד שלא לצורך מבית חולים אחד למשנהו.

המקרה של אבי מייצג במידה רבה את סיפורם של עשרות ילדים ובני נוער בסיכון שמאושפזים במוסדות פסיכיאטריים אף שלא סובלים מבעיה נפשית המצריכה זאת. מדובר בקטינים הסובלים מתחלואה כפולה (ילדים הלוקים במספר מחלות או הפרעות נפשיות – ע"א), יתומים, נערים בעלי תיק פלילי או כאלו שהוריהם אובחנו כ"חסרי מסוגלות הורית".

כל אלו אמורים למצוא מחסה בפנימיות טיפוליות פוסט-אשפוזיות לקליטת נערים המשוחררים ממוסדות פסיכיאטריים, אולם ל-ynet נודע כי זה למעלה משנתיים מתעכבים משרדי הרווחה והבריאות בפרסום מכרז להקמת הפנימיות. עוד ב-2011 העריך משרד הבריאות כי כתוצאה מהסחבת ובהעדר מחסור במקום במסגרות הקיימות, מדי שנה כ-30 נערים ונערות נותרים "תקועים" במשך חודשים ארוכים בבתי החולים הפסיכיאטריים.

מוסד פסיכיאטרי נס ציונה – התעללות בילדים

במקרה של אבי אף מדובר בשנים. בשנתיים האחרונות פנו למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה שני בתי חולים שבהם אושפז אבי, והודיעו כי "מצבו של אבי ממשיך להיות יציב, אך בהיעדר השמה הוא ממשיך להתגורר במחלקה הפסיכיאטרית". הארכת אשפוז של קטין מצריכה לפי הנהלים את אישורו של בית המשפט לנוער, ובתיק של אבי נאלץ השופט לאשר זאת בלית ברירה, לאחר שמתח ביקורת חריפה על רשויות הממשלה.

"לא אחת נאמר כי מסגרת כזו אמורה להיפתח", ציין השופט, "אך דבר לא התקיים מעבר להצהרות האלה. אין זה ראוי שהקטין ימשיך וישהה במסגרת בית החולים רק משום שאין מסגרת חלופית בנמצא". בתגובתן, העריכו הרשויות כי רק בעוד שנה תפתח מסגרת מתאימה, ובית המשפט לנוער הבהיר כי המתנה כזו אינה מקובלת עליו, אך כאמור, לאבי לא נמצא פתרון אחר.

באגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, שטיפל בתיק של אבי, מייצגים עוד כמה מקרים של ילדים שנותרו באשפוז שלא לצורך במוסדות פסיכיאטריים, בהם נירה (שם בדוי) בת ה-15, שנשארה באשפוז פסיכיאטרי במשך שנה שלמה אף שבית החולים ביקש לשחררה. בית המשפט קבע כי נירה אינה יכולה לשוב לבית הוריה, שכן שם היא נתונה בסיכון רב ומיידי, אולם בהיעדר מסגרת אחרת המתאימה לצרכיה ועקב התנגדות ההורים להמשך אשפוזה, נאלץ לבסוף בית החולים לשחררה לביתה לפני כחודשיים.

"מעבר לממד של שלילת החופש שיש באשפוז ללא צורך בבית חולים פסיכיאטרי", ציין עו"ד אייל גלובוס, הממונה על האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, "מדובר בילדים וילדות אשר במקום לגדול במקום מותאם ובחברת בני גילם – מיטת בית חולים הופכת למיטת הנעורים שלהם, תוך פגיעה בהתפתחותם התקינה".

משרד הרווחה מבטיח זה שנים: המכרז בעוד כמה חודשים

במשרד הרווחה מסרו בתגובה כי "קיימת הסכמה בין משרד הבריאות ומשרד הרווחה להקמת מסגרת משולבת של בריאות הנפש והרווחה, ומכרז להקמת מסגרת זו ותקציב להפעלתה קיימים – אולם בהעדר תקציב מדינה לא ניתן לצאת למכרזים חדשים. כשיאושר תקציב המדינה לשנת 2013 יפורסם המכרז", הבטיחו הגורמים הרלוונטיים. עם זאת, נוכח הסחבת שאפיינה את הסוגיה בשנים האחרונות, לא ברור עד כמה מהימנה הצהרה זו.

עוד במרס 2011 הצהירו במשרד בתשובתו לוועדה לזכויות הילד של הכנסת שבחנה את הנושא, כי "המשרד פותח בהליכים לפרסום מכרז חדש למסגרת פוסט-אשפוזית הצפויה להיפתח בעוד חודשים אחדים, זאת לאחר שמכרז קודם שפרסם המשרד נכשל". תשובה דומה ניתנה על-ידי משרד הרווחה למבקר המדינה כבר במהלך 2009. בדו"ח שפרסם המבקר באותה שנה על שירותי בריאות הנפש נקבע כי "יש עשרות ילדים ומתבגרים שמאושפזים על אף שנקבע כי הם יכולים לעבור למסגרת אחרת או לקהילה. הדבר נובע בעיקר בגלל אי-העברתם לפנימייה טיפולית שבאחריות משרד הרווחה".

"מדובר בשערורייה מתמשכת", אמר ל-ynet מנכ"ל המועצה לשלום הילד,

ד"ר יצחק קדמן. "היינו מצפים לראות שיתוף פעולה בין משרד הבריאות למשרד הרווחה בנושא הקריטי הזה אך בפועל יש נתק ביניהם, על הגב של הילדים". "אלו ילדים של אף אחד", הודתה עידית סרגוסטי, רכזת תחום בריאות הנפש בארגון "בזכות", שהוסיפה כי "הנזק באשפוז שלא לצורך הוא אדיר. בית חולים פסיכיאטרי הוא לא מקום שילדים יכולים לגדול בו".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "לצערנו ישנם מקרים שבהם השחרור של קטינים מתעכב בהעדר אפשרות לשובו של הקטין לביתו והעדר מסגרת קולטת חלופית. ככלל, האחריות לקטינים בקהילה אינה של משרד הבריאות, אלא של הרווחה, אך קיימת עבודה בין-משרדית שוטפת בנושא וגם נפתחות מסגרות חדשות. התקציב למסגרת חדשה שאמורה להיפתח השנה כבר אושר וצפוי להקל על המצב".

קישורים:

הונאות משרד הבריאות: "אישפוזיות"- גמילה מאלכוהול או התמכרות לסמים פסיכיאטריים

סם פסיכיאטרי קלונקס (Clonex (Clonazepam - תופעות לוואי
קלונקס – נמנום, בעיות קורדינציה והתנהגות, גמילה קשה

הגיש ארבע תלונות למשרד הבריאות כנגד פסיכיאטרים במרכזי גמילה. עמותת "מגן לזכויות אנוש": ה"אישפוזיות"-הונאה פושעת של הציבור.

תושב הצפון בן 46, שהיה בעבר עוזרו של אחד השרים, נתפס נוהג לאחר שתיית אלכוהול. בית המשפט פסק לו עבודות שרות, אולם קצינת השב"ס לא הסכימה לאפשר לו לרצות את עונשו בטענה שעליו לעבור הליך של גמילה מאלכוהול תחילה. הוא נאלץ להסכים להתאשפז ב"אישפוזית"-מחלקה לגמילה בבית החולים הפסיכיאטרי "לב השרון". כדי להתקבל לתכנית היה עליו להצהיר בכתב כי הוא אלכוהוליסט שמעוניין לעבור גמילה. במקום להסתפק בשיחות טיפוליות ומנוחה החל הפסיכיאטר מיד לספק לו סמים פסיכיאטריים, בניגוד גמור למטרה המוצהרת, שהייתה גמילה מחומרים. הסמים הפסיכיאטריים גרמו לו להחמרת התופעות ולהידרדרות במצבו.

לאחר 21 יום השתחרר ופנה שוב לשב"ס, אולם אלה לא הסתפקו בכך, ודרשו ממנו להיכנס לקהילה הטיפולית "מלכישוע". הוא אושפז ב"מלכישוע" ושם המשיך לקבל סמים פסיכיאטריים נוספים, ביניהם "קלונקס" שהינה תרופה ממכרת במיוחד. לטענתו גם הושפל שם, הכריחו אותו לעמוד על רגליו מהבוקר ועד הלילה ברציפות במשך שבועות. מצבו הידרדר עוד יותר מהטיפול ומהתרופות עד שביקש לצאת משם.

עקב מצבו המדורדר נשלח בהמשך ל"אישפוזית" של בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל בבת ים. גם שם המשיכו לרשום לו קוקטייל של סמים פסיכיאטריים ממכרים שהפכו אותו מכור עוד יותר ודרדרו עוד את מצבו.

כפי שטוען האזרח בפרוטרוט בתלונות שהגיש, ארבעת הפסיכיאטרים שטיפלו בו הציגו את התרופות שסיפקו לו כאילו הן בטוחות ולא יכולות לגרום נזק, ולא הזהירו אותו מפני סכנת ההתמכרות עד שלא גילה אותה בעצמו (היעדר הסכמה מדעת בחוק זכויות החולה). בנוסף הוא מאשים את הפסיכיאטרים בטיפול רפואי רשלני ומזיק, ומתלונן על רמיסת זכויות אדם ב- "מלכישוע".

התלונות הוגשו בסיועה של עמותת "מגן לזכויות אנוש". דובר העמותה, יהודה קורן, טוען כי מעטים מאד הם האנשים שיוצאים מן התופת של מרכזי הגמילה בארץ במצב טוב מספיק כדי לחשוף את המתרחש שם וכי התקשורת בישראל עוד לא נגעה בנושא הזה במידה הנדרשת.

לטענת העמותה מרכזי הגמילה בישראל אינם מספקים גמילה אמיתית מסמים אלא משמשים תחנות ממכר לסמים פסיכיאטריים תחליפים. ההצהרה כי מדובר במרכזי גמילה הינה הצהרה כוזבת. פסיכיאטרים אשר רושמים תרופות כאלה ומבטיחים גמילה מבצעים הונאה פושעת שרשויות הבריאות בישראל מעלימות ממנה עין עקב קשרי עבודה עם חברות התרופות ומעורבותה העמוקה של תעשיית התרופות העולמית במחקר אקדמי ממומן לצרכי שיווק. ההונאה הזו, שמפילה חללים רבים חייבת להיות עניינם של מבקר המדינה והרשות השופטת.

גמילה אמיתית מאלכוהול וסמים נעשית אך ורק באמצעות מנוחה, תזונה מרוכזת לשיקום הגוף, פעילות גופנית ותעסוקה, טיפולי גוף שונים וניקוי יסודי של הגוף ממשקעי הסמים שהצטברו בגוף.

למידע נוסף:
יהודה קורן
עמותת "מגן לזכויות אנוש"
מייל: yodak8@gmail.com
מייל עמותה: info@cchr.org.il
אתר: www.cchr.org.il

בית חולים שניידר פתח תקווה – טיפולים כימותרפיים בכפייה לילדים בניגוד לרצון הוריהם

האם ובנה

דרכי רמיה של בית חולים שניידר ופקידת סעד לטיפולים כימותרפיים בכפייה לילדים

המאמר  בהוראת הרופא || ההורים נגד בית החולים: למי הזכות לטפל בילד חולה סרטן ,  תמר רותם, דצמבר 2012 , הארץ

אמו של מ' בן ה-6 מסרבת לאפשר לבית החולים לתת לו טיפולי הקרנות וכימותרפיה, מחשש לנזק אפשרי. לדברי הרופאים, בלי הטיפולים הוא לא ישרוד

על מיטתו בבית החולים שניידר יושב מ' בן ה-6, חלש למראה, סובל, אך מנסה לחייך. מ' לא מודע לדרמה המתחוללת סביבו. בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה על אמו, שחטפה את בנה ממיטת חוליו, בתואנה שהיא מסרבת שיקבל טיפול משולב של הקרנות וכימותרפיה.

הרופאים פנו לבית המשפט, עירבו את רשויות הרווחה, המשטרה ניהלה מרדף אחר האם ובנה. לבסוף הוחזר הילד לבית החולים באמצעות פקידת סעד. בתקשורת ובאתרי החדשות השונים תוארה האם כמזניחה, תמהונית במקרה הטוב, המבקשת לתת טיפול אלטרנטיבי לבנה, במקום הטיפול שיציל את חייו, אך נראה שהתמונה מורכבת בהרבה.

הפרשה, שעדיין לא הסתיימה, מעלה סוגיות מרתקות הנוגעות למקרה המיוחד של זכויות הילד החולה. במקרה של קטין, ההורים, שהם האפוטרופוסים הטבעיים שלו, אמורים להסכים או לסרב לטיפול בו. השאלה העומדת לדיון היא עד כמה חזקות זכויות ההורים מול תפישת המדינה על הטיפול הנכון והראוי לילד, ומתי מותר למדינה להתערב ולהפקיע את זכות ההכרעה מההורים, כמו שקרה לאם שעניינה עדיין מתברר בבית המשפט.

בניגוד לעמדת שניידר על דחיפות הטיפול, בית משפט השלום בראשון לציון שדן במקרה, הורה לעצור לפי שעה את מתן הטיפולים שלא בהסכמת ההורים (גם אביו של מ' סועד אותו בבית החולים). השופט אמור להכריע בקרוב אם הילד יקבל את הטיפולים בישראל או בארצות הברית, כפי שהורי הילד מבקשים. בשלב מסוים מונה הרב פירר כיועץ חיצוני שיחליט על מקום הטיפול, אך מאחר שטען כי שניידר הוא המקום המתאים והדבר לא היה מקובל על ההורים, ההכרעה תינתן בהתאם לאבחנה שימסור בית החולים בארצות הברית (שתתקבל לאחר ששניידר ישלחו אליו את הממצאים הפתולוגים).

נראה שבסיפור הזה גבול דק מפריד בין דימויה של האם כדמות הרואית שרוצה את טובת בנה, לבין תפיסתה כאם מזניחה. "אינני מבין את הטענה שלפיה היא חטפה את הילד", אומר עורך הדין יצחק חושן, המייצג את האם. "האם הילד הוא רכוש של בית החולים?"

האם בת ה-37 היא כבדת שמיעה, אמא לשלושה ילדים שעד לאחרונה טיפלה בהם לבדה, אשה שנסיבות חייה אינן פשוטות, בלשון המעטה. על המקרר בבית המשפחה תלויה תמונה של שלושת הילדים, שלווים ומחייכים ביום שמשי. תזכורת לזמנים טובים מאלה. הדירה דלה, את פרטי הריהוט המעטים קיבלה משכנים טובי לב שעזרו לה במצוקתה. יש משהו ארעי בדירה, באופן שבו ארגזים מלאים בציוד ובגדים עומדים זה על זה בסלון לאורך הקיר. כאילו נכנסו אליה בבהילות, ועדיין לא היה די זמן לפרוק. רק לפני כשנה באה האם לארץ עם ילדיה, לאחר גירושים מבעלה, אבי הילד. האב השתייך לקהילת סאטמר הסגורה במונרו שבארצות הברית ומשפחתו לחצה על הזוג לחנך את ילדיהם במוסדות הקהילה. האם התנגדה. על רקע זה היו בין השניים חיכוכים ולבסוף היא ביקשה גט ועברה לישראל. בתקופה האחרונה עזבו שני ההורים את אורח החיים הקיצוני, גם היחסים ביניהם השתפרו מאוד. למעשה, כיום הם מהווים משען זה לזה וחולקים ביניהם את הטיפול בילדים.

דומה שהאשה מתעלה מעל הנכות שלה. התקשורת אתה בעל-פה אינה פשוטה, אך אם מצליחים להקשיב לה מבעד הלקות או מנהלים אתה שיחה באמצעות תכתובת אלקטרונית, אפשר להתרשם שהיא אשה דעתנית המצויה בפרטי המחלה של בנה. היא נחושה בדעתה לא לקבל את דבר הרופאים כתורה מסיני.

האם הבחינה שמשהו לא כשורה עם מ' רק לפני כחודשיים. הילד העירני והעליז החל לשכב על הספה באפיסת כוחות, הקיא לעתים תכופות, וההליכה שלו היתה לעתים לא יציבה. גם הגננות טענו שהוא תשוש וחלש. כשהיא לקחה אותו לקופת החולים, במה שהתברר כיום טוב יחסית, הרופא לא הבחין בתסמינים. הוא שלח את הילד לבדיקות, אבל האם התעקשה ללכת למיון. "לחצתי, כי ידעתי שהוא לא בסדר", היא אומרת. בשניידר, לאחר כמה בדיקות התברר שיש למ' גידול במוח. "כשהרופא נכנס ואתו פרופסור, תיארתי לעצמי מה הם הולכים להגיד לי", היא מספרת. "כשהם בישרו לי שהגידול ממאיר, לא בכיתי. הרופא חשב שאני לא מגיבה. הוא לא ראה מה מתחולל אצלי בפנים, הוא התחיל לצרוח עלי ולהגיד: 'את לא מבינה? יש לו גידול ממאיר'. מה הוא רצה? שאפול על הרצפה, שאתמוטט? אני הבנתי טוב מאוד מה זה אומר".

לפני כחודש נותח הילד בהסכמתה המלאה, והגידול הוסר בהצלחה. האם מתארת את הניתוח כנס משמים. לדבריה, הרופא הציל את בנה ממוות, והיא מודה לו על כך. המחלוקת בינה לבין הרופאים התגלעה בנוגע לטיפול המניעתי – כשנה של מחזורי הקרנות משולבים בכימותרפיה. האם סברה שזהו טיפול אגרסיבי מדי.

הייתכן שחוסר תקשורת בין הצוות הרפואי לאם הוא שהעצים והקצין את סירובה? עובדים בבית החולים פוסלים את האפשרות הזו וטוענים כי הרופאים הקדישו שעות במאמץ לשכנע אותה. לטענתה, היא עזבה את בית החולים כי נדחקה אל הקיר ו"כי לא נותרה לי כל ברירה". כיום נראה שהיא משלימה עם האפשרות שבנה יהיה זקוק לטיפולי הקרנות וכימותרפיה, אך טוענת שהטיפול שמציע שניידר אגרסיבי מדי. מבית החולים נמסר שהרופאים הציעו להורים לקבל דעה שנייה ואף קבעו להם תור אצל הפרופ' מרים בן הרוש, מנהלת מחלקה אונקולוגית ילדים ברמב"ם, אך השניים בחרו שלא לבוא. האם אומרת שהיא איבדה כל אמון במערכת הבריאות בישראל, ושהיא סבורה כי בארצות הברית יציעו טיפול הולם יותר לבנה.

בשניידר אירע מקרה דומה לפני עשור, כשהצוות הרפואי ביקש לתת הקרנות לתינוקת שאך נולדה, עם מחלה נדירה בכבד. כמו בסיפור של מ', ההורים נעלמו ובית החולים הזעיק את הרשויות. מאוחר יותר התיר בית המשפט להורים לטפל בבתם בחו"ל, התינוקת נותחה בהצלחה בארה"ב וההורים, שסירבו לטיפול נוסף של הקרנות, חזרו לארץ מבלי שהבת תקבלו. גיל שבתיאלי, מטפל הוליסטי ואביה של הילדה שחגגה בימים אלה את יום הולדתה העשירי והיא בריאה לחלוטין, מתאר את המקרה ואת דעתו על יחסי הורים ורופאים בספרו "בריאה". בשיחה עמו הוא נשמע נסער כשנשאל על הרופאים ועל טיפולים כימותרפיים בילדים, וטוען שהם עלולים להרוג, במקום לרפא. אך למחרת הוא מתקשר ומבקש לסייג, ואומר שהמקרים של בתו ושל מ' לא זהים. בכל זאת, הוא מבקש להעביר את המסר שהאוטונומיה לטיפול בילד היא של ההורים וכי זכותם לפקפק בטיפול של הרופאים ולקחת אחריות על שלום ילדיהם.

גם אמו של מ' מאמינה בזכות שלה לפקפק בטיפול שמציע שניידר. על הספה שבמרכז הסלון בדירה הקטנה באלעד, פתוח מחשב נייד. כאן, מול המסך, היא מנהלת לדבריה מערכה להצלת בנה. היא הקימה קבוצה באינטרנט למאבק שלה, ועשרות הורים נכנסים כדי לחזק את ידיה. לדבריה, היא שואבת עידוד מהסיפור של שבתיאלי ושל הורים אחרים, ונראה שזה מפיח בה תקוות. ייתכן שתקוות שווא. אבל אולי זה מה שמעודד אותה בשלב זה להשלים עם המחלה של בנה. הסיפורים על מקרים דומים זורמים בזה אחר זה. הם מעלים למחשבה גם את רוח התקופה. כששבתיאלי פתח במאבק שלו, הוא היה מבודד לגמרי. אבל עידן האינטרנט מרחיב את הדיון בזכויות ההורים. התגובות הרבות של הורים מעלות נקודה נוספת – האם בעידן שבו אנחנו מודעים יותר מאי-פעם לדברים שאנחנו מכניסים לפינו ולגופנו, אין מקום להורה, ולכל אדם באשר הוא, לערער על יעילותם של טיפולים שמציעה הרפואה הקלאסית, שאין חולק על הנזק שחלקם עלולים לגרום.

הקרנות וטיפולים כימותרפיים, במיוחד בילדים, גורמים נזק ולעתים נזק בלתי הפיך. על כך אין עוררין. לדברי הד"ר פולינה סטפנסקי, אונקולוגית ילדים מבית החולים הדסה, אף אחד לא מציע טיפולים שמקלקלים איכות חיים אם יש ברירה אחרת. "איכות החיים יורדת, אין שאלה בכך", היא מסבירה. "לכן צריך להתמסר לרופא, צריך להאמין לו. ואני אומרת לחולים או להורים: 'אם אתה לא מאמין לי, אני לא רוצה להתחיל. ואני תמיד פתוחה לאפשרות שהחולים יקבלו דעה שנייה, ושלישית ורביעית". שאלת הנזק לבנה, היא אחת הסוגיות שמטרידות ביותר את אמו של מ'. "אני מסתכלת עליו שוכב על המיטה. והוא יפה כל כך ורגוע. מה אני בסך הכל מבקשת? שיתנו לו פסק זמן. שיהיה במעקב", היא אומרת. "אם הגידול יחזור, שיטפלו בו. אני לא מתנגדת לכימותרפיה והקרנות, אבל אני חוששת שאם יצליח לחיות בכל זאת, הוא יישאר פגוע מוח עם נזקים בלתי הפיכים".

קישורים:

 קריאתה של אמא שבית חולים שניידר רוצים לבצע בבנה טיפול כימותרפי והקרנות בניגוד להסכמת הוריו


דצמבר 2012 – תעזרו לי בבקשה להציל את החיים של הבן שלי (מחר זה ח"ו יכול להיות גם הבן שלכם) אני ש' אמא של מ' המתוק שלי בן השש שנתגלה אצלו גידול סרטני במוח. הוא עבר ניתוח מוצלח מאד להסרת הגידול בשלמותו, בשניידר. אני מודה לרופא המומחה מנתח היקר, שהציל את הבן שלי ונתן לנו אותו בחזרה במתנה. אם לא הוא, הוא היה ח"ו כבר לא בחיים.