ביטוח לאומי אינו משלם חובותיו לאזרח

אוקטובר 2016 – כל מי שהתנהל אי-פעם מול הביטוח הלאומי יודע שחובות אף פעם לא ״נעלמים״ – הביטוח הלאומי יכול למצוא אתכם ולדרוש חוב עם ריביות, הצמדה, קנסות ומה לא, אפילו על חוב שנוצר לפני 7 שנים. אבל אם המקרה הפוך, ודווקא הביטוח הלאומי הוא זה שחייב לכם כסף, זה כבר סיפור אחר לגמרי – אז יש מגבלה של תשלום רטרואקטיבי של שנה אחת בלבד.

אין שום הצדקה לא-סימטריה הזו. אם הביטוח הלאומי יכול לגבות מהציבור חוב 7 שנים אחורנית, זו צריכה להיות גם זכותו של הציבור לתבוע מהביטוח הלאומי קצבאות ל-7 שנים אחורנית.

לאחרונה פנו למשרד הרווחה, וביקשו להבין כמה נפוצה התופעה של קצבאות שאנשים זכאים להן אך לא מקבלים בגלל שתקופת התביעה מוגבלת רטרואקטיבית לשנה אחת בלבד. הנתונים מציירים תמונה מדהימה – אילו ניתן היה למשוך קצבה 4 שנים רטרואקטיבית, ביטוח לאומי היה משלם לציבור עוד 11,640 קצבאות, בשווי כולל של 82 מיליון ש״ח! ואילו הנתונים היו מתייחסים לקצבאות המשולמות 7 שנים רטרואקטיבית, כפי שדרשתי, הסכומים היו גבוהים בהרבה.

מדובר על אלפי מקרים של קצבאות ילדים, זקנה, נכות ועוד, שהציבור זכאי להם כחוק אך אינו נהנה מהם בגלל ההגבלה הדרקונית הזו. הצעת חוק שהגשתי יחד עם חברי למרצ ח״כ אילן גילאון נועדה לתקן את המחדל הזה, ולהשוות את זכויות התביעה של הציבור לאלה של הביטוח הלאומי. ההגבלה של הביטוח הלאומי מנסה לסגור גירעונות על חשבון קשישים, נכים, ואוכלוסיות מוחלשות שלא הספיקו להגיש את הטפסים שלהם בזמן, אם בכלל היו מודעים לזכאותם לקצבה. הצעת החוק שהגשנו נועדה לשים לעוול הזה סוף.

ביטוח לאומי עובר על החוק ומתעלם מאדם שנפצע

בירוקרטיה: ביטוח לאומי עובר על החוק ומתעלם מאדם שנפצע , דב גיל-הר , המגזין , ערוץ 10 , ינואר 2013

ד"ר מיכאל שיין נפגע בברכו במהלך ניתוח אבל הוא אינו מקבל את השלמת ההכנסה המגיעה לו על פי תקנה שנקבעה לפני 11 שנים. הסיבה: סכסוך בין העובדים וההנהלה. "זה אולי נשמע מפגר אבל אין לנו מספיק עובדים לטפל בתקנה", אומרים הפקידים

האם בביטוח לאומי עוברים על החוק? כשמדובר באזרח והדוקטור מיכאל שיין, וטרינר של חיות גדולות, התשובה היא כן. לפני 11 שנים נקבעה תקנה מספר 17 הקובעת כי אדם הנפצע במהלך עבודותו, זכאי להשלמת הכנסה אם שכרו ירד בשל הפציעה.

ד"ר שיין נפצע לפני ארבע שנים בברכו במהלך ניתוח שביצע בפרה ברפת, אך עד היום הוא לא קיבל את המגיע לו מביטוח לאומי. למה? כי סכסוך ישן בין עובדי המוסד והנהלתו מונע את יישום תקנה 17.

יצאנו לביטח לאומי כדי לבדוק את המצב האבסורדי. "ידינו כבולות. זה נשמע מפגר אבל זה בירוקרטיה. במסגרת זו של כוח אדם אנחנו לא יכולים להתמודד עם תקנה 17", מסבירים הפקידים. "אף פעם לא התעסקנו בתקנה הזאת. תפנו למנכ"ל החדש", משלחת אותנו מנהלת ביטוח לאומי בסניף רחובות שהיא במקרה גם חברת ועד.

החלטתנו לסייע ביישוב המחלוקת בין ההנהלה לעובדים, אבל הצעתנו לא ממש התקבלה בברכה. "אנחנו דורשים כוח אדם נוסף. לא נעשה מש ומתן בטלוויזיה", מסבירה יושב ראש ועד העובדים בשיחת טלפון. אז מה יהיה על ד"ר שיין? הוא ימשיך לנסות לקבל את המגיע לו על פי חוק.

מהוועד הארצי של עובדי ביטוח לאומי נמסר כי "ההנהלה לא מקצה את משאבי כוח האדם הדרושים ליישום תקנה 17. כל מי שמבקש לממש את זכויותיו, מעביר את החומרים הרלבנטיים בדואר או במייל למשרדי ההנהלה הראשית". הנהלת הביטוח הלאומי מוסרת: "אנו מקווים שבזמן הקרוב וכתוצאה מדיונים עם ועד העובדים, התקנה אכן תיושם על ידינו".

ביטוח לאומי בשירות עצמו

המאמר ביטוח לאומי בשירות עצמו , רומן ברונפמן , 16.07.2012 , הארץ דעות

המוסד לביטוח לאומי מציג את עצמו באתר האינטרנט שלו כ-"אחד מעמודי התווך שעליהם נשענת המדיניות החברתית בישראל", וככזה ש"נועד להבטיח לאוכלוסיות חלשות ולמשפחות שנקלעו למצוקה זמנית או ממושכת בסיס כלכלי לקיומן". המנכ"ל החדש, פרופ' שלמה מור יוסף, כותב כי המוסד "מגלם בפעילותו את רעיון הערבות ההדדית הקיים ביהדות ובחברה הישראלית… ומהווה את חוד החנית של רשת הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל … המבטיחה את חובת המדינה לאזרחיה: חובה לרווחה, לקיום, לדאגה בפני מחסור ולהגנה בשעת הצורך". גורלו של משה סילמן, שהצית את ייאושו ברבים בהפגנה בתל-אביב בליל שבת האחרון, מוכיח שמדובר במילים ריקות מתוכן.

במקביל להתרחקותו המתמשכת של השלטון הישראלי מאופיה הדמוקרטי של המדינה, תוך גילויים רבים של גזענות ואפרטהייד בתוך גבולות ישראל ומעבר לקו הירוק, נרמסות חדשות לבקרים גם הזכויות החברתיות הבסיסיות של אזרחי ישראל. משה סילמן הוא קורבן של מערכת שערכי היסוד שלה התעוותו והצדקת קיומה כקופה שיתופית נשכחה.

המוסד לביטוח לאומי הוקם למען מטרה אחת – לתמוך באזרחים הנזקקים. לכן אזרחי המדינה מפרישים לקופתו מדי חודש מיליארדי שקלים. על ניהולם וחלוקתם ההוגנת אמון המוסד. הבעיה היא, שהביטוח הלאומי במתכונתו ובתרבותו הארגונית כיום, איבד כליל את ייעודו המקורי, והוא מתנהל כגוף מסורבל ומנוכר, שפועל לטובת הארגון עצמו יותר מאשר לטובתו של האזרח.

מצב דומה שורר כמעט בכל זרוע שלטונית: פקידי משרד הפנים ממשיכים להתעלל באזרחי המדינה, המבקשים להתאחד עם בני זוגם הלא-יהודים, שוטרי משטרת ישראל נתפסים לעיתים קרובות מדכאים ומכים פעילים חברתיים שמפגינים למען החלשים, מפקחי עיריות מתנפלים על מפגינים בניגוד לסמכויותיהם הקבועות בחוק. אנדרלמוסיה שלטונית זו איננה מקרית. מקורה במסר ברור המחלחל מלמעלה, מראש הפירמידה: עם אשר מנושל מזכויותיו החברתיות הוא עם שקל יותר לשלוט בו, להטעות אותו ולנצלו.

המקרה של משה סילמן נראה על פניו כתוצר של ביורוקרטיה אטומה שלפעמים אף הורגת. מבט מדוקדק יותר מגלה מגמה של שינוי תרבות שלטונית מסוכן, כאשר ערך האדם, ערך האזרח, איננו עוד ערך עליון, אלא כלי בידי השחקנים הפוליטיים. כששליחי הציבור הופכים לאדוני הציבור, הקופות המשותפות – הן בתחום הסוציאלי והן בתחום הפנסיוני – מאבדות את ייעודן החברתי המקורי, והופכות לשמש ככלי עבור "אבירי" ההון והשלטון.

כיום השלטון בישראל מוצא לנכון מצד אחד לתקוף פעילי זכויות אדם, לגרש זרים, להשתיק קולות ביקורתיים מבית ומחוץ ולהתעלם ממצוקתם של החלשים; מצד שני הוא מעלה על נס בריונים פוליטיים, מעשיר את בעלי ההון, מתגמל את מנהלי הכסף המשותף, ומחלק אוצרות טבע לידיים פרטיות.

לאורך ההיסטוריה למדנו, כי הדיכוי החברתי והשיסוי ההדדי של מגזרים באוכלוסייה הוא למעשה כלי תמרון וניצול בידיהם של משטרים טוטליטריים. אם לשפוט לפי מצב הדברים בישראל 2012 – הרי שאנחנו לא רחוקים ממצב מדאיג זה. ד"ר רומן ברונפמן היה ח"כ בין השנים 2006-1996

הונאות המוסד לביטוח לאומי – הכללים החשאיים שפוגעים בזכויות הנזקקים

פשעי המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – הכללים החשאיים שפוגעים בזכויות הנזקקים – ועדות רפואיות המצמצמות מאוד זכויות של נזקקים לעזרה

המוסד לקיפוח לאומי – כתבה רביעית בסדרה

להורדת התחקיר בקובץ PDF הקלק כאן

לכאורה, כל אדם שמגיע לוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי ומבקש אחוזי נכות נבחן לפי חוקים ברורים ושקופים. אלא ש"7 ימים" מגלה כי בביטוח לאומי פועלים על פי חוברת פנימית שקיומה נשמר בחשאיות – ושמצמצמת מאוד זכויות של נזקקים לעזרה.

הכללים הפנימיים הללו פוגעים, למשל, בחולי סוכרת, בחולות סרטן שד [במיוחד אם "חטאו" וביצעו שחזור חזה], בפצועי גב, ואפילו בטרנסג'דרים, שמוגדרים שם "סובלים מהפרעה נפשית קשה".

והאזרחים התמימים? בדרך כלל אפילו לא יודעים שמגיע להם יותר. הביטוח הלאומי בתגובה: "התדריך משלים את 'ספר הליקויים' ואינו סותר אותו".

המוסד לקיפוח לאומי – כתבה רביעית בסדרה / שוש מולא – 7 ימים 05.10.12 ידיעות אחרונות

לפני כשנה צילצל הטלפון במשרדו של עו"ד רז לביא בתל אביב. האדם מעברו השני של הקו הזדהה כבכיר במוסד לביטוח לאומי. "שלחתי לך בדואר חבילה שתשמח מאוד לקבל", אמר לו הבכיר בלחישה. "עכשיו תבין איך זה באמת עובד, ואיך באמת מתקבלות ההחלטות בוועדות הרפואיות".

המעטפה לא איחרה להגיע לבוא ועו"ד לביא, שמייצג לקוחות רבים במאבקים מול הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, פתח אותה בציפיה דרוכה. לדבריו, גילה שם אוצר של ממש: חוברת פנימית של המוסד לביטוח לאומי, המכילה חוזרים, תדריכים והנחיות מיוחדות לרופאים שיושבים בוועדות הרפואיות של המוסד, אלו אשר חורצים מדי יום את גורלם של אלפי אזרחים.

התברר כי במקביל לחוקים הרשמיים, "ספר הליקויים" המפורסם, יש לביטוח לאומי סט כללים פנימיים משלו, שמצמצם חלק מהזכויות של הפונים לוועדות הרפואיות.

"החוברת מעידה על כך", קובע עו"ד לביא, "שבמקום שהמטרה תהיה שכל אזרח יקבל את זכויותיו – המוסד לביטוח לאומי פועל לכווץ חלק מהזכויות האלה. בתוכן נכללות כמה מהפניות הנפוצות של האזרחים, כמו לוקים במחלת הסרטן, נשים שעברו כריתת שד, חולי סוכרת, נפגעי עמוד שדרה ועוד.

ההנחיות הן פנימיות ואינן מובאות לידיעת הציבור, הן מנוגדות בחלקן לחוק, ולא ניתן להעביר עליהן ביקורת שיפוטית כזאת או אחרת – כל עוד הן אינן מתגלות.

הבעיה שכל זה קורה בזמן שגוף ציבורי וסוציאלי, כמו המוסד לביטוח לאומי, אמור להתנהל בשקיפות מלאה".

למוסד לביטוח לאומי יש ככל הנראה סיבה טובה מאוד לשמור על קובץ הכללים הפנימיים הללו בחשאי.

כשהנחיה אחת כזו נחשפה בבג"ץ לפני חודשים ספורים, מתחו השופטים ביקורת נוקבת על הביטוח הלאומי, ואחר כך הורה בית הדין הארצי לעבודה לבטל את ההנחיה ולפצות את התובעים. "זה קרה כששלושה חולי סוכרת, שסובלים מסיבוכים שונים של המחלה (אחד מהם הידרדר לכדי פגיעה קשה בראייה), פנו לסיוע המוסד לביטוח לאומי.

לאחר שבקשותיהם נדחו, פנו השלושה לבית המשפט.
החוק קובע כי חולה סוכרת שסובל מאחד מסיבוכי המחלה (אירוע מוחי, אירוע לבבי, פגיעה בראייה, פגיעה במערכת העצבים, אי ספיקת כליות והופעת כיבים ברגליים) יקבל אוטומטית נכות של 65 אחוז – ללא קשר לחומרת הסיבוך.
אלא שבהנחיה הפנימית של ביטוח לאומי, שנחשפה במשפט, נקבע:
"יש להעמיד את דרגת נכותו של חולה סוכרת שהופיע אצלו סיבוך על 65 אחוז נכות – רק אם חומרת הסיבוך הנלווה עולה על 30 אחוז".
כלומר: רשמית, מספיק שחלית בסוכרת שהובילה לאחד מסיבוכי המחלה – ולא משנה מה חומרת הסיבוך – כדי שיגיעו לך אחוזי נכות. אבל בהנחיות הפנימיות החשאיות של המוסד לביטוח לאומי נקבע שחומרת הסיבוך חייבת לעלות על 30 אחוז. כל מי שמתחת לדרגת חומרה זו – לא יקבל את מלוא זכויותיו.
שלושת התובעים נפלו בדיוק על המרווח הזה. כשהגיע התיק לבג"ץ נקבע שם, כי ההנחיות שניתנו על ידי המוסד לביטוח לאומי, לגבי קביעת דרגת נכות בגין סוכרת וסיבוכיה, בטלות – ככל שהן מופנות כלפי הרופאים הפוסקים בוועדות הרפואיות". הדיון הוחזר לבית הדין הארצי לעבודה, שם נקבע בפברואר השנה, כי "שיעור אחוזי הנכות שהמוסד לביטוח לאומי קבע לחולי הסוכרת בשנים האחרונות היה מנוגד לתקנות".
השופטת עפרה ורבנר קבעה, כי "הפרשנות המילולית שמציע המוסד לביטוח לאומי אינה מתיישבת עם לשון הפריט (הכוונה לסעיף החוק), ולמעשה מהווה נסיון להתאים בכוח ובאילוץ את לשון הפריט – לתכלית שלדידם עומדת ביסודו".
"כל עוד אלה הן הוראותיו של החוק", פסקה גם נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, "שומה על המוסד לביטוח לאומי ועל המדינה לקיימן ככתבן וכלשונן, וכמתחייב מפרשנותן הלשונית והתכליתית".
הבג"ץ הוגש על ידי "המרכז למימוש זכויות רפואיות" בראשות לבנה פורן, יחד עם מטה מאבק הנכים, שהצטרף לתביעה כ"ידיד בית המשפט". על פי הערכות המרכז, "מדובר ביותר מאלף חולי סוכרת, שקופחו בגין ההנחיה".
כך חסך המוסד לביטוח לאומי עשרות מיליוני שקלים על גבם של אותם חולים. בעקבות העתירה, אומרים השבוע בביטוח הלאומי, הנהלים שונו.
אלא שחולי הסוכרת לא לבד.
מדי שנה מתקיימים במוסד לביטוח לאומי יותר מ- 300 אלף דיונים רפואיים של נפגעים, הדורשים אחוזי נכות. תפקיד הרופאים בוועדה הרפואית הוא לקבוע מה הם המחלה או הליקוי הרפואי שמהם סובל המבוטח – ולתרגם אותם לאחוזי נכות רפואיים הקבועים בחוק. ככל שאחוזי הנכות גבוה יותר – כך גדלות הזכויות והקצבאות וגדל הפטור ממס.
אלא שעתה מתברר כי יש מקרים שבהם ההוראות הפנימיות לרופאים הן לנהוג אחרת, ובמקרים רבים – להחמיר עם הפונים. החלק הרביעי של סדרת הכתבות "המוסד לקיפוח לאומי" חושף לראשונה את ההנחיות הפנימיות החשאיות של המוסד לביטוח לאומי – ואת המחיר שמשלמים אזרחים תמימים שפנו למוסד וביקשו את הדבר הבסיסי ביותר: פשוט את מה שמגיע להם.
"גוף זר בתוכי"
* החוק בנוגע לאישה שעברה כריתת שד: יש לקבוע דרגת נכות של 30% על כריתת שד עד גיל 30, ועל שני השדיים 50% נכות (מגיל 30 – 45 – 25% נכות; מעל גיל 45 – 15% נכות)".
* ההנחיה הפנימית: "על שחזור השד – יינתנו אחוזי נכות חריגים, בשיעור מחצית מזו הניתנת בשל כריתה מלאה".
סרטן השד הוא המחלה הממארת השכיחה ביותר בקרב נשים. במקרה של כריתה, רבות מהן יבחרו לבצע שחזור שד. אלא שרובן לא יודעות שעל פי הכללים הפנימיים של המוסד לביטוח לאומי, הן "ייענשו" על הבחירה הזו: חצי משיעור הנכות המגיע להן – יימחק.
אורטל דרי-אמיר, מעצבת גרפית במקצועה, היום בת 35, נשואה ואם לשניים, חוותה על בשרה לפני כשנתיים את המחלה הארורה. בעטייה היא גם נאלצה לעבור כריתה של שני שדיה, ולאחר מכן תהליך שחזור. תוך כדי המאבק בסרטן, הקימה בפייסבוק קבוצה בשם "גמאני" חליתי בסרטן שד. הקבוצה החלה לצבור תאוצה, והיום חברות בה כ- 600 נשים, שלקו במחלה ותומכות אחת בשניה.
דרי-אמיר היתה בטוחה שהיא כבר יודעת כמעט הכל על המאבק הקשה בסרטן השד. עד שסיפרנו לה על הסעיף הפנימי של המוסד לביטוח לאומי, זה שמצמצם את זכויותיהן של נשים שעברו שחזור שד. היא היתה המומה.
"לדעתי נשים עם שתלים חוות אפילו קושי גדול יותר מאלו שאין להם שד בכלל" אומרת דרי-אמיר ועוצרת בעצמה מלפרוץ בבכי. "אני מזועזעת לשמוע שיש סעיף כזה. אני משוכנעת שמי שהמציא את הנוהל הזה לא היה אישה – ואם כן, אז צר לי מאוד.
איך יעלה על הדעת להשוות אישה ללא שד לאישה עם שד משוחזר? לי שני השדיים משוחזרים, ואני לא מרגישה ולו לשניה שהם השדיים שלי. במשך 24 שעות ביממה אני חשה שגוף זר נמצא בתוכי. הוא מגביל אותי בתנועות, לא נוח לי לישון איתו בלילה, הוא מכאיב לי ברוב שעות היום, והפסקתי לספור את הפעמים שבהן אני פשוט רוצה להוציא את זה ולהישאר כרותת שד ללא שחזור – מרוב שזה מפריע לי".
– עד כדי כך?
"כן. לפעמים ממש מתחשק לי לקחת סכין יפנית ולחתוך את זה. אישה עם שד משוחזר לא מרגישה ולו לרגע שנוח לה עם זה, או שהיא שלמה עם זה, ואיך בכלל מעלים על הדעת לסווג בין הדברים האלה? מה הפקידים של ביטוח לאומי חושבים? שאם יש לנו משהו שנראה כמו שד מתחת לחולצה, אז הוא כמו של הנשים שלהם? זאת פרוטזה, פשוטו כמשמעו. אז איך אפשר להגיד עלינו שאנחנו סובלות פחות? איך בכלל אפשר להעלות את זה על הדעת ולהשוות? מי אתם בביטוח לאומי שתקבעו?
"ואיך החליטו שנותנים לנו רק חצי מהקצבה שמגיעה לנו בחוק? כאילו, מה, אנחנו נהנות רק מחצי מהשד? אתם לא צריכים ללבוש חזיה עם פרוטזה בבוקר, אז זאת נחשבת לפחות עבודה? לא, לא ידענו על ההנחיה המוזרה הזאת, ואני בטוחה שאם נעתור כקבוצה לבית המשפט העליון, היא גם לא תעמוד במבחן בג"ץ".
אגב, זו לא הסתירה היחידה, הנוגעת לחולות סרטן השד, בין החוק לבין קובץ הכללים הפנימי של ביטוח לאומי. הנה עוד הנחיה פנימית כזו, הפעם לגבי חזרתן של החולות לאחר (או תוך כדי) הטיפול למעגל העבודה, כאשר המחלה מוגדרת ב"מצב של הפוגה":
* החוק קובע במקרה זה: "במצב של הפוגה מהמחלה – עם או בלי טיפול – דרגת הנכות שתיקבע לאישה תהיה 50%".
*ההנחיות הפנימיות קובעות: "לאישה שעברה כריתת שד ונמצאת בהפוגה מלאה – אין הצדקה למתן דרגת נכות רפואית גבוהה, עם אי כושר גבוה, גם אם היא נמצאת בטיפול אחזקתי ממושך".
כלומר: רשמית, החוק קובע שאם חולת סרטן שד נמצאת במצב של הפוגה, מגיעים לה 50% אחוזי נכות, גם אם היא לא בטיפולים.
בפועל, אם היא עברה כריתה ונמצאת בהפוגה, כך קובעת ההנחיה הפנימית של המוסד לביטוח לאומי – היא לא תקבל אחוזי נכות כה גבוהים.
למה? ככה החליטו.
"עד שלא היתה לי חוברת ההנחיות הפנימית ביד", מספר עו"ד לביא, "לא הבנתי מדוע בפועל כל מה שקיבלו לקוחות שלי שחלו בסרטן שד היה מקסימום 20 אחוזי נכות". אלא שעכשיו החוברת בידיו, וכשנקבעו ללקוחה הבאה שלו רק 15 אחוזי נכות, עתר לבית המשפט לעבודה בתל אביב.
השופטת כבר הורתה לוועדה הרפואית לדון מחדש בענינה של החולה, "על מנת שתשקול" את יישום הסעיף.
דרי-אמיר: "מדברים פה על רמיסיה (הפוגה במחלה) כאילו שזה בית הבראה. אז הנה, בקצרה, מה שעוברות מי שלקו בסרטן הורמונלי, שזה הרוב, בזמן 'הטיפול האחזקתי': מדובר בחמש שנות טיפול, שכולל תופעות לוואי קשות הפוגעות באיכות החיים. אלו חמש שנים שבהן כולך רטובה מגלי חום כמו אישה בת 60, סובלת מכאבי פרקים, מעייפות, מחוסר קשב וריכוז, מכאבי ראש ומדיכאון. ומולך יש את אלה שלא לוקחות טיפול הורמונלי – מאחר שכרתו להן את השחלות כי סוג הסרטן שלהן אלים בדרך כלל וקשור למחלה גנטית – וגם הן סובלות מגלי חום ומדילול העצם.
כך שאת בעצם הופכת לבת 60 בגיל 30 וחווה את כל תופעות גיל המעבר.
רובנו מתקשות לתפקד בבית עם הילדים, או לחזור למעגל העבודה. כולנו סובלות מתופעות הלוואי שיוצרים הכדורים של הטיפול המשמר, וכל זאת בנוסף לתופעות מהכימותרפיה.
– אז מה, בביטוח הלאומי לא יודעים את כל זה?
"לא יודעת, אבל לבוא ולומר שאין הצדקה לתת לנו דרגת נכות גבוהה עם אי כושר גבוה, גם אם אנחנו בטיפול משמר ממושך, זאת יותר מחוצפה. כשהיינו בריאות, עבדנו ושילמו ביטוח לאומי כל חיינו, לא החסרנו שקל. אנחנו נדהמות לגלות שיש מי שמסתיר מאיתנו את האמת.
אנחנו לא פושעות ולא רוצות לגנוב כסף מהמדינה, אלא בסך הכל לחיות בכבוד. אם במצב החברתי של היום לאדם רגיל ובריא יש בעיות של פרנסה – אז מה יגידו חולות הסרטן שלא יכולות לתפקד ולהתפרנס?
הקרב על הסטיגמה
* החוק קובע: אין התיחסות ספציפית לטרנסג'דרים. כלומר: הם חופשיים לפנות לוועדה הרפואית ולהציג כל בקשה.
* ההנחיות הפנימיות קובעות: "לנכים טרנסקסואלים יש לקבוע ליקוי רפואי. הסעיף המומלץ 34(א) – 50% נכות – מאחר שהם סובלים מהפרעה נפשית קשה, המקשה על תפקודם בחיי היום-יום".
ההנחיות הפנימיות, כך מתברר, לא חייבות לפגוע כלכלית באזרח – הן יכולות גם להוות פשוט עלבון צורב. זה המקרה של ההגדרה הפנימית של טרנסג'דר כ"סובל מהפרעה נפשית קשה".
"כשהחוק לא נותן מענה למחלה, לליקוי או לסוגיה שהביטוח הלאומי מוצא עצמו מולה, במקרים רבים הפתרון שלו כדי לסייע לאנשים האלה הוא הדבקה של סעיף נפשי", אומר עו"ד דוד מנע, מי שכיהן בעבר כסמנכ"ל הביטוח הלאומי ומייצג כיום לקוחות מול המוסד.
"הבעיה פה היא שהסעיף הנפשי הפך למעין 'מסלקה' של הביטוח הלאומי – לשם הם משליכים הרבה בעיות שאין להם תשובה עליהן בחוק, והיד כאן קלה על ההדק. כך גם קרה בנוגע לקהילת הטרנסקסואלים".
– ומה המשמעות של זה?
"שמטילים על מגזר שלם בעיית נכות נפשית קשה – בתמורה לקבלת קצבה. זה חמור, כי ככה גורמים למעשה לאנשים נורמליים שזקוקים לקצבה – לקבל אותה בתנאי שיהיו מוכנים לקבל על עצמם הגדרה של סעיף נפשי. הענין הוא שאני לא בטוח שהם מודעים בכלל להנחיה הזאת בעניינם".
עו"ד מנע צודק. פנינו לנורה גרינברג, פעילה בולטת מאוד למען זכויות הטרנסג'דרים והטרנסקסואלים בישראל, ושאלנו אותה לגבי הסעיף המקומם הזה.
גרינברג היא אישה טרנסקסואלית (כלומר, גבר שהפך לאישה), שהיתה בעבר מנהלת בחברת היי-טק. בסוף שנות ה-40 לחייה, לאחר תהפוכות רבות, התחילה בהליך שינוי מין. כשסיפור חייה התפרסם, הפכה גרינברג למעין מנהיגה של קהילת הטרנסים, המונה לדבריה כמה אלפי אנשים בישראל. אבל גם העיסוק הרב בנושא והמאבק למען הקהילה לא הביא לידיעתה את הסעיף הפנימי של המוסד לביטוח לאומי, שמגדיר אותה ואת חבריה "סובלים מהפרעה נפשית קשה".
"זה שהביטוח לאומי עוזר במתן קצבה לטרנסג'דרים הוא דבר ידוע", אומרת גרינברג "אבל מה שאת חושפת כאן, זה שקיים סעיף בביטוח לאומי, שהוא הרציונל לסייע לטרנסג'דרים – זאת שערוריה בעיניי".
– תסבירי.
"כי להגיד שטרנסג'דריות היא 'הפרעה נפשית קשה' – זאת אמירה של מישהו שחי בימי הביניים. אנחנו דוחים את הקביעה הזאת מכל וכל. היא לא מקצועית, היא מופרכת ופוגעת בציבור שלם.
"לפי האבחנה הזאת, גם אני נחשבת לנכה נפשית בשיעור של 50 אחוז, אז אם אלך לבקש קצבה – גם אני אקבל? מעבר לכך שזה מעליב ומאוד פוגע, מה הענין כאן? מצער אותי לשמוע שגם המוסד לביטוח לאומי, שאמור להיות גוף סוציאלי במהותו, מתייחס לעמדות רפואיות מיושנות, לא מעודכנות ולא מקצועיות – אשר פוגעות שלא לצורך בציבור שהוא קורבן להדרה, לדחיה ולסטיגמה חברתית.
"הרציונל שעומד מאחורי ההנחיה הזאת הוא לא נכון. הסיוע לטרנסג'דרים לא צריך להתבסס על סעיף של 'הפרעה נפשית' אלא על כך שחלקם סובלים מאפליה ומקיפוח חברתי קשים מאוד, שפוגמים ביכולתם לשרוד ולהשתלב במעגל העבודה".
– אבל גם בספרות הרפואית המקצועית יש עדיין מי שמתייחסים לטרנסים כאל "סובלים מהפרעה נפשית".
"ידוע שכבר היום קיים קונצנזוס מקצועי רחב מאוד שלא מדובר פה בהפרעה נפשית. ממה שאני יודעת – ותאמיני לי שאני מעודכנת – כבר במהדורה הבאה של ה- DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, שעומד לצאת לאור במאי 2013, הולכים לשנות את הקביעה הזאת ולהוציא אותה משם. ומה יגידו אז בביטוח הלאומי? שפתאום זאת לא נחשבת להפרעה נפשית? העולם התקדם.
רק לפני שבועות ספורים ביטלה רשות התעופה האמריקאית את הדרישה שטרנסג'דרים יעברו מבדקים פסיכיאטריים כדי לקבל רשיון טיס. כל איש מקצוע רציני שתשאלי יגיד לך אותו דבר. בארץ, קהילת הטרנסג'דרים סובלת ממילא ממעמד נמוך בחברה, כך שהקביעות האלה של הביטוח הלאומי רק מחזקות נגדה את הסטיגמה. וזה מצער מאוד לשמוע".

"מדינת הפארטאץ" 
* החוק קובע: כל אדם אשר עבודתו כרוכה בלחץ ממושך על העצב, וכתוצאה מכך לקה העובד בשיתוק ולו באופן חלקי – הרי שיש להכיר בשיתוק ככזה שנגרם כתוצאה מהליכי עבודה או מאופי העבודה – כמי שלקה במחלת מקצוע".
* ההנחיות הפנימיות: מצמצמת את הסעיף רק "לעניין קלדניות או פקידים העוסקים בהקלדה במשרה מלאה, או כחלק דומיננטי מאוד של עבודתם". גם במקרים כאלו יש עוד הסתייגות, ולא כל קלדנית, חלילה, תזכה למגיע לה. למשל, "אם מדובר בקלדנית שאינה עובדת שעות רבות ותקופה ארוכה בעבודה זו, או שהיא מבצעת עבודה מגוונת – הנטיה היא שלא לקשור קשר סיבתי".
ספר ההנחיות הפנימיות של הביטוח הלאומי עוסק רבות בשלל המחלות המקצועיות. יש שם שלל סעיפים הנוגעים לשמיעה, לבעיות גב, לאפיקונדיליטיס (המכונה בלשון עממית "מרפק טניס") ועוד. אלא שגם בחלק מהמקרים הללו, ההנחיות הפנימיות פועלות לצמצם את הכללים בחוק. הדוגמה שהבאנו לגבי לחץ ממושך על העצב רלבנטית גם, למשל, לעורכי דין, לעיתונאים, למתכנתים, למורים, לקופאים ועוד. למרות זאת, ההנחיות הפנימיות מצמצמות את החוק מאוד, ל"קלדניות או פקידים העוסקים בהקלדה במשרה מלאה".
על הבסיס הזה, מספר עו"ד לביא, נדחו לאחרונה פניותיהם של שלושה מלקוחותיו: רואה חשבון, עורכת דין ומפעילת פעוטון. הם טענו כי כתוצאה משעות ארוכות של הקלדה (במקרה של רואה החשבון ועורכת הדין) וכתוצאה מהצורך להרים פעוטות בתדירות גבוהה (במקרה של מפעילת הפעוטות), הם לקו בתסמונת התעלה הקרפלית, שגרמה להם שיתוק עצבי בידיים.
עכשיו שלושתם תובעים את ביטוח לאומי שיכיר בשיתוקים הללו כמחלות מקצוע.
בית המשפט טרם הכריע בסוגיה – אבל להכרעה הזו יש משמעות לגבי אלפי אנשים הסובלים מבעיה דומה.
"עושה רושם שאנחנו חיים במדינת הפארטאץ", מסכם עו"ד מנע.
"בביטוח הלאומי חושבים שבכך הם חוסכים למדינה כסף, אבל בפועל הם פוגעים בחולים ובנזקקים. הם מנסים כנראה לפעול נגד מתחזים, אבל בפועל הם שופכים את התינוק עם המים. כי זה דבר אחד לחסוך למדינה כסף כביכול – ודבר אחר לפגוע במסכנים, שגם כך חרב עליהם עולמם. הרי בדרך כלל מי הולך לביטוח הלאומי? ה'עמך' שלא יודע מה הזכויות שלו. אפילו מעמד הביניים לא מסתכל על ספר החוקים. מאיפה אותה אשה כרותת שד, למשל, צריכה לדעת מה מגיע לה על פי החוק? אומרים לה שזאת הקצבה שמגיעה לה, וזהו.
לכן החוברת הזאת, דינה להיגנז. יש את חוק הביטוח הלאומי, שקובע את אחוזי הנכות לכל דבר וענין – ואי אפשר ואסור לחרוג ממנו".
– מה המסקנה שלך מקיומה של החוברת הפנימית הזאת?
"שמאחורי רבות מההחלטות הרפואיות שניתנו עד כה מסתתרת החוברת הזאת, ולא החלטה שניתנה תחת החוק. לדעתי צריך שהנגישות לבתי הדין לעבודה תהיה יורת זמינה. כיום אפשר לערער בפניהם רק על עוולות משפטיות, ולא על התנהלות הוועדה הרפואית, אבל צריך לשנות את החוק ולהגדיל את זה. אני קורא לכל אחד לערער אוטומטית על כל החלטה".

קישורים:
  • המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – אגף החקירות של המוסד לקיפוח לאומי – פשעי המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – אגף החקירות של המוסד לקיפוח לאומי – 7 ימים ידיעות אחרונות 17.8.12 – שוש מולא – ברוכים הבאים למקום הכי סודי במוסד לביטוח לאומי: אגף החקירות.- כאן נמצאים 130 חוקרים, שתפקידם ללכוד זייפנים, רמאים וסתם ישראלים שמנסים לקבל כספי ציבור שלא מגיעים להם…. 

עוולות הביטוח הלאומי – הקצבה נשללה מניצולת השואה: "הרגשתי כמו באושוויץ"

הכתבה הקצבה נשללה מניצולת השואה: "הרגשתי כמו באושוויץ" , חיים ריבלין | חדשות 2 | נובמבר 2011

בגיל 86 נאלצת רבקה ברנשטיין להתמודד מול אנשי הביטוח הלאומי שהחליטו שלמרות הנכות שממנה היא סובלת היא אינה זכאית למטפלת. גם מום מולד בידיו של ילד לא שכנע שם כי הוא בעל צרכים מיוחדים. תחקיר הביטוח הלאומי

רבקה ברנשטיין, ניצולת שואה בת 86, נזקקת לסיוע. "כשהודיעו לי שלבן שיש לי סרטן הייתי לבד בבית. במטבח נפלתי ושברתי את כל החוליות", היא סיפרה על מה שעברה והותיר בה נכות.
.


.
הביטוח הלאומי העניק לה 14 שעות סיעוד. הקרן לרווחת ניצולי השואה הוסיפה עוד 9 שעות, מה שאפשר לה להתקיים בכבוד. כשהרגישה שמצבה מידרדר ניגשה ברנשטיין לביטוח הלאומי כשהיא מצוידת בחוות דעת של רופא שלפיה נקבע כי היא זקוקה לעזרה באופן מלא – ועל כן, יש להוסיף לה שעות סיעוד נוספות.

"ביקשתי שמישהי שתבוא לבדוק אותי. היא באה. אמרתי לה שאני לא משותקת, אבל לא יכולה לתפקד. אני לא מבשלת ולא עומדת. בלילה, סליחה, אני עם החיתול. אני מפחדת לרדת", היא סיפרה – והוסיפה על מה שהתרחש לאחר מכן: "אז קיבלתי מכתב שלא מגיע לי לקבל מטפלת. מגיעות לי תשע שעות, ובמקום 2,500 שקלים שלחו לי רק 1,000".

מלבד הסכום ששולם לה, נאלצת רבקה לשלם על שירותי המטפלת הצמודה שהיא זקוקה לה מכספי החסכונות שצברה לאורך השנים. אם לא די בכך, גרר קיצוץ שעות הסיעוד של הביטוח הלאומי גם ביטול אוטומטי של הסיוע הנוסף שקיבלה כניצולת שואה.

"כשהגעתי לאושוויץ, שאלתי את הקאפו: סליחה, איפה אימא שלי עם השישה ילדים? אמרו לי: הנה, את רואה שם? יש איזו ארובה שיוצא ממנה עשן. שם הם. לא הייתה לי שום תחושה. הייתי בהלם ולא דיברתי כמה ימים. כשהם כתבו לי מכתב שלא מגיע לי יותר מתשע שעות הייתה לי אותה תחושה", היא סיפרה בקול שבור. היא המשיכה ומחתה נגד התנהלות הביטוח הלאומי: "איך הם מעזים לעשות דבר כזה לבן אדם בן 86? אין לי כלום. הייתה לי תחושה איומה".

למרות גילה המתקדם של רבקה ומצבה הקשה היא נדרשה להביא ראיות לקראת ישיבת ועדת הערר שביקשה לכנס. היא קיוותה שאולי כך תוכל לשנות את רוע הגזירה. "היה שם ד"ר שהסתכל עליי ואמר לי: גברת ברנשטיין, את יודעת, את לבושה יפה ויש לך גם מייק אפ. את נראית טוב. תקומי, תשבי. אחר כך קיבלתי מכתב שלא עברתי את הוועדה", היא סיפרה.

חרף המשוכות הרבות, לא מתכוונת רבקה ברנשטיין לוותר. את מאבקה היא ממשיכה בבית המשפט, בדיון שנקבע – כמעט קשה להאמין – להיערך במאי 2012.

שר הרווחה משה כחלון אומנם הורה לבטל את מבחני התלות בבתי הקשישים וקבע כי יש לאשר אוטומטית את הבקשה לגמלת סיעוד של קשיש מעל גיל 80 המציג מסמך רפואי, כמו המקרה של רבקה. אלא שהחוק טרם אושר.

לאורי חסרות אצבעות, אבל זה לא מספיק

אורי תרזי רק בן ארבע וחצי וכבר הספיק לעבור שמונה ניתוחים. הוא נולד עם מום קשה בשתי הידיים, שבכל אחת מהן יש לו ארבע אצבעות בלבד – מה שגורם לו קושי משמעותי לתפקד. למרות שהנכות של אורי נראית לעין, כמו גם הקושי לבצע פעולות פשוטות, דחתה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי את בקשתו לקצבת נכות בטענה שהוא מתפקד ככל בני גילו.

אורי לומד בגן ילדים רגיל, מה שרק מחדד את הבדלי התפקוד בינו לבין יתר הילדים. "הוא מוגבל בדברים הכי פשוטים: לפתוח תיק אוכל. להוציא קופסה. לפתוח את הבקבוק של המים. אלה הדברים הכי הכי בסיסיים שילד בגיל שלו עושה בלי בעיה", סיפרה רינה בבא, הגננת של אורי, על מצבו.

ההחלטה של הוועדה הרפואית בביטוח הלאומי שוללת ממנו לא רק את הגמלה, אלא גם את הזכות לקבל סייעת בגן. גם כשיגיע לבית הספר, לא יסייע לו איש להתמודד עם מגבלותיו החמורות.

המכתב חשף את הקשר האסור שהפך רופא לחותמת גומי

יהודית היא אם לארבעה ילדים, כולם בעלי צרכים מיוחדים. בנה הקטן הוכר כנכה ב-100%, גם זה – לא בלי מאבק ארוך. בתה בת ה-10 סובלת משיתוק מוחין. כבר שנים שהיא מנהלת מערכה להכיר בה כנכה. "מישהו שרומס לך את הנשמה ומנסה להציג אותך כבן אדם לא ישר – זה כאב שאי אפשר לתאר אותו", סיפרה יהודית על תחושותיה. "אתה בא, מדבר ומביא מסמכים מאנשי מקצוע בכירים שהכל כתוב בהם, אנשים שמכירים את הילדים – ופשוט מתעלמים מהכל".

תחילה הוגדרו לילדה 50% נכות, מה שמזכה אותה בקבלת כמה מאות שקלים בחודש ללא סיוע נוסף. כל זה היה עד שחצי שנה לאחר מכן הופיעה לפתע אחות בביתם. "בלי תיאום, בלי כלום, היא דפקה בדלת ונכנסה", סיפרה יהודית. את בתה בדקה ב-2009 אותה האחות שעשתה זאת שנה קודם לכן, ואותם המבדקים העלו ממצאים זהים.

כעבור זמן קצר זומנה יהודית לוועדה רפואית, שם נמסר לה כי הוחלט לשלול ממנה את הקצבה – והוסיפו לכך משפט תמוה: "ראה גם מכתבה של רחל ארבל". אותו הכיתוב עורר ביהודית סימני שאלה, אך בביטוח הלאומי סירבו להציג בפניה את המכתב המדובר בטענה שהוא אינו הסיבה לביטול הקצבה. רק אחרי שפנתה בדרישה משפטית, על פי חוק חופש המידע, הותר לה לעיין בו. "הזדעזעתי כשראיתי את המכתב הזה", היא סיפרה בזעם. "האחות הראשית של הביטוח הלאומי אמרה בעצם לרופא מראש מה להחליט מראש בוועדה".

בניגוד מוחלט למה שקובעות תקנות הביטוח הלאומי, האוסרות על קיום זיקה בין הרופאים שיושבים בוועדות לבין המוסד, חשף המסמך כיצד קיבלו הרופאים תכתיבים מהביטוח הלאומי כאילו היו הרופאים חותמת גומי.

בעקבות המכתב, הורה בית הדין לעבודה לשוב ולדון בתיק. אלא שגם אז הצליחו להערים על יהודית קשיים: הפעם בדמות סעיף תקנוני שלפיו יש לכאורה לשלול מבתה את הקצבה – זאת, על בסיס הטיפולים האינטנסיביים
שהיא מקבלת. כך, ילדה עם שיתוק מוחין ואמה, אם לארבעה ילדים עם צרכים מיוחדים, מטורטרות בוועדות ובבתי משפט כבר שנתיים כדי לקבל את מה שמגיע להן על פי דין – ולבטח על פי מידת הרחמים.

תגובת הביטוח הלאומי: "אנו פועלים לפי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו. בעניין הילד אורי תרזי: גם הוועדה וגם ועדת ערר קבעה שדי ב-50% נכות, כיוון שהקיצבה ניתנת לפי תלותו של הילד באדם אחר ביחס לבני גילו. בעניין הגברת רבקה ברנשטיין: לאחר שבעבר אושרה לה גימלה מקסימאלית, חל שיפור במצבה גם בבדיקת אחות וגם בערעור, שקבעו כי אינה תלויה במידה רבה מאד בעזרת זולת לפעולות יום יום.ובעניין הילדה הסובלת משיתוק מוחין: גם כאן קבעה ועדת ערר שתלותה בזולת אינה מזכה בגמלה. לגבי המסמך של האחות הראשית, אין ספק שמדובר בניסוח בעייתי: מאז שינינו את הליכי העבודה כך שהיועץ הבכיר לילדים נכים הוא רופא ילדים, ולא אחות.

תגובת האחות הראשית לגמלת ילד נכה, לשעבר: "זכותו של רופא להתייעץ. במקרה שהבאתם הרופא ביקש ביקור בית של האחות. במכתב שהובא כאן, פניתי לפקיד התביעות ולא לרופא והתכוונתי שאם הילד מפוחד ולא משתף פעולה – ניתן להתבסס על ממצאי ביקור הבית שבוצע בסביבתו הטבעית".

קישורים:

  • עוולות המוסד לביטוח הלאומי – כך הביטוח הלאומי מנפנף אותנו – הכתבה כך הביטוח הלאומי מנפנף אותנו , חיים ריבלין | חדשות 2 | 21/11/11 – בפרק הראשון בסדרת הכתבות החדשות על עוולות הביטוח הלאומי יצאנו לבדוק את המוקד הטלפוני. המוקד מנוהל על ידי חברה פרטית שמקבלת מאות שיחות מדי חודש. הטלפנים מתומרצים לסיים את השיחה כמה שיותר מהר, ולא בהכרח לפרט בפניך את כל זכאויותיך. מנהל פורום ביטוח לאומי באינטרנט: "בביטוח לאומי – לא ידעת, לא קיבלת"…

מדיניות משרד הרווחה: "בביטוח הלאומי רוצים שאנשים ימותו"

הכתבה "בביטוח הלאומי רוצים שאנשים ימותו" , שרה ב"ק | חדשות 2 | פורסם 27/11/10

כל החיים אנחנו משלמים לביטוח הלאומי, אבל ברגע האמת, כשצריך שהם ישלמו לנו, זה הופך להיות קשה מדי, עד כדי גיהנום. זה לא צריך להיות כל כך מסובך כדי לקבל את מה שמגיע, אבל המציאות מוכיחה שקמה לה תעשייה שלמה של מומחים יותר ומומחים פחות שמוכנים לעשות בשבילנו את העבודה – בתנאי שנתחלק איתם בכסף
.


.
אף אחד לא מתכונן לזה כי אנחנו תמיד רוצים להיות בריאים, אבל החמרה במצב הבריאותי יכולה לקרות באופן פתאומי, בגלל מחלה או תאונה. כך, באמצע החיים, מוצא את עצמו האדם כשהוא נזקק – והמערכת עומדת מנגד, מערימה קשיים במקרה הטוב, ולא עוזרת כלל במקרה הרע.

כולנו, שכירים ועצמאים, משלמים כל החיים תשלומי ביטוח לאומי. הרעיון הוא שאם נאבד את יכולת העבודה או נתקשה בכך, תעזור לנו המדינה במתן קצבה חודשית צנועה – 2,000-3,000 שקלים בממוצע.

עם זאת, עד שהרעיון הזה יוצא אל הפועל, הנשמה יוצאת בדרך. "את צריכה לשבת כל היום ליד הטלפון והפקס. את מתקשרת אליהם ומחכה לפחות שבוע עד עשרה ימים, לחכות לראות אם הם קיבלו את התיק או לא", מספרת חביבה אשכנזי, שבעלה חלה ותבע את הביטוח הלאומי.

נלחמת בכל החזיתית

אייל, בעלה של חביבה, היה נהג משאית עצמאי. לפני שנתיים וחצי הוא עבר התקף לב ובעקבות זאת גם ניתוח מעקפים. מאוחר יותר הוא גם עבר השתלת לב מתרומה שקיבל – כל זאת בתוך שבועיים. בעקבות הניתוחים הוא גם סבל מזיהומים ומאז אינו יכול לעבוד וזקוק לסיוע רפואי.

"האינטרס של הביטוח הלאומי הוא לתת לאנשים כמה שפחות ושהם ימותו כמה שיותר מהר", טוען אייל. "אין ספק בכך", מסכימה איתו אשתו חביבה.

חביבה נאלצה לקחת על עצמה את עול הטיפול באייל ואת פרנסת המשפחה. בנוסף על כך, היא גם עומדת בראש המערכה מול הביטוח הלאומי. פעמיים איבדו להם את התיק הרפואי והמסמכים, ובסוף דחו את בקשתם לקצבת נכות.

השבוע גם יצאנו לתעד את מסדרונות הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, שם ניתן למצוא בקלות אנשים בוכים, מחפשים אחר החדר הנכון ולעיתים גם יוצאים מאוכזבים. כשסוף סוף מוצאים את חדר הוועדה הרפואית, לא תמיד הבדיקות נעימות.

תעשיית הייעוץ הפרטי פורחת

כשהמוניטין של המוסד לביטוח לאומי כל כך בעייתי, אפשר להבין איך עולות ופורחות לאחרונה חברות מסחריות שלוקחות הרבה מאוד כסף מאנשים שמבקשים למצות את זכויותיהם הרפואיות אל מול הביטוח הלאומי.

הם יודעים את הדברים, הם יודעים למי לפנות, הם יודעים איך לפנות, הם עושים את כל הפקסים והם עושים את כל הטלפונים. החברות האלה לא מייצגות את הפונים בתוך הוועדות הרפואיות. הן מייעצות לפני, נותנות טיפים, עוזרות להשיג את המסמכים הדרושים, ובעיקר מוסרות ידע שקשה מאוד להגיע אליו לבד.

מדובר בתעשייה לכל דבר: עשרות עובדים, יועצים, מוקדניות וחדרי משרד מפוארים במקומות היקרים ביותר בתל אביב. אנשים חולים ונכים מגיעים אליהם מכל הארץ בתקווה להשיג יותר ומשלמים 17-33 אחוזים מהקצבאות שהם מקבלים במשך מספר שנים.

במוסד לביטוח לאומי בטוחים שהשירות הזה מיותר ושהחברות מנצלות את המצב הקשה שבו נמצאים נכים וחולים, ושבסוף החברות לא מצליחות להשיג יותר ממה שמצליחים אנשים שעושים זאת בעצמם.

בניסיון להפוך את השירות של הביטוח הלאומי לנגיש יותר, הם גם מחלקים תקליטורים עם סרטוני הדרכה. עם זאת, נדמה שהבעיה הזאת צריכה טיפול כוללני יותר או אפילו מחשבה מחודשת על כל המבנה של המוסד המסורבל הזה, שכולנו מממנים במשך כל החיים.