לשכת הרווחה לוד – דרכי רמיה לסחר בילדים ומשפחות

חדשות השבת – אוגוסט 2015 – עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה לוד לרבות עו"סית לחוק הנוער ליאורה שרעבי פיתחו שיטות "סוציאליות" לתלוש ילדים מביתם ומשפחתו למשך חודשים למוסדות כליאה של משרד הרווחה בתואנות שווא כגון: "אבחון רגשי".
לאחר תלישת הילד מביתו ומשפחתו העו"סיות מטרטרות ומשפילות את ההורים העושים כל מאמץ להחזיר הילד לביתו ומשפחתו. העו"סיות מסממות את הילדים במוסדות הרווחה להוזיל עלות החזקתם.
העו"סיות מבזות צוים שיפוטיים המורים להחזרת הילד לאלתר ללא תנאי להוריו, ופועלות במחשכים הרחק מהביקורת הציבורית.

פשעי לשכת הרווחה לוד – תלשו ילד מביתו ומשפחתו למשך חודשיים לצורך "אבחון רגשי"

אוגוסט 2015 – ליאורה שרעבי, פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת הרווחה לוד תלשה ילד מביתו ומשפחתו לצורך בדיקה הנקראת "אבחון רגשי".
הילד נכלא במשך כחודשיים במוסד נעול של משרד הרוחה, מרכז חירום "נווה מיכאל". הילד הולעט סמים פסיכיאטריים כדי להוזיל את הטיפול בו, ומהאמא נמנע במשך שבועות לראות את בנה.
רשויות הרווחה כפו על האמא להכיר במינוח "אבחון ריגשי".
לאחר חשיפת החטיפה בתקשורת הוחלט להחזיר את הילד החטוף לביתו ומשפחתו.

המדיניות האלימה של שר הרווחה חיים כץ לסחר בילדים – תחקיר

תחקיר ערוץ 1 – חטיפת הבן של פאני וקנין למרכז חירום משרד הרווחה ל- 30 יום לצורך "איבחון רגשי". לאחרונה חטפה פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלשכת הרווחה לוד את הבן של האמא פאני וקנין. הבן, נדב וקנין בא לעולם כשהאם הייתה בגיל 37 והיא החזיקה אותו בבטן בסכנת חיים, ומשבא לעולם לא היו יותר שמחים ממנה ומבן זוגה. פקידת הסעד ראתה את האמא כאישה חלשה, והחליטה לקחת ממנה את בנה, כשהיא אומרת לאם "יש ביקוש לאימוץ לילדים בלונדיניים". מיד כשנחטף בנה של האם למרכז החירום, הגישה האם באמצעות עו"ד ורדה ברכה שטיינברג ערעור לביהמ"ש המחוזי ואח"כ לעליון להשבת הילד אליה, אולם מדובר בשופטים חותמות הגומי של הרווחה, המשתפים פעולה בנושא הרחקת ילדים מהוריהם והגדלת תעשיית מוסדות הרווחה. בינתיים הירשו לפאני וקנין לשוחח בטלפון עם נדב, המוחזק במחנה הריכוז לילדים נווה מיכאל, בניהול רשת אמונה, לשם מעבירים ילדים חטופים דתיים. נדב סיפר לאימו בטלפון שהמדריכות משליכות אותו לחדר עונש מרופד, כדי שלא ישמעו אותו בוכה, והן ממוססות לו כדורים לתוך השתייה.

מוטי לייבל, העיתונאי ומייסד קבוצת הורים שכולים לילדים חיים, מלווה את האם ומסקר את נושא החזרת בנה החטוף אליה. מדובר בסחר בילדים הוא אומר, המוסד מקבל 17 אלף ש"ח על כל ילד שמוצא מההורה. אלו נתונים של משרד הרווחה עצמו.
שימו לב, איך בדרך אגב, באותה נשימה תמיד משרד הרווחה מאשים את האמא או האבא בהזנחה ועוד כל מיני דברים. האם יש לדליה לב שדה, כלים משטרתיים לברר זאת? האם דליה לב שדה עברה פוליגרף על סיפורי הבדים שלה? בעקבות הכתבה, פנו למדורינו עשרות הורים שסיפרו כי דליה לב שדה הייתה ידועה בתפירת תיקים מיניים לאבות, והכול ממוחה הקודח. כמובן שנגד האבות לא הוגש כתב אישום, ואחרי שדליה לב שדה, שלחה את האבות למכלאות הקשר, גרמה לנתק הילדים מאביהם, בשלב השני היא לקחה לאימהות את הילדים בטענות הבזויות כמו בכתבה. כדי לדרבן את פקידות הסעד להמשיך ולהרוס משפחות, לנתק בין הורים וילדים ולזרוע הרס וחורבן מסתובב סנצ'ו פנצ'ו חיים כץ, הבדיחה הנלעגת ברחבי הארץ ומחלק לנשות ציפורני הטרף הללו פרסים, תעודות הוקרה, אותות מצוינות וכדומה, העיקר לטפח להן את האגו. על חלוקת הפרסים הוא כותב דברים בסגנון: "פרויקט דגל שבו ניתן לראות טיפול עירוני כולל בבעיית התעסוקה מתוך ראייה רוחבית, ארוכת טווח ויצירת מגוון שיתופי פעולה". בקיצור, בלה, בלה, בלה, או יותר נכון בלע, בלע, בלע. כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. נשים כמו דליה לב שדה עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

פאני וקנין מבקשת משר הרווחה חיים כץ שיחזיר לה את בנה

22.6.2015 – מול בית שר הרווחה חיים כץ בשוהם – פאני וקנין מבקשת משר הרווחה חיים כץ, שיחזיר לה את בנה הקטן בן ה- 5.5 שנים שנחטף ממנה למרכז חירום נווה מיכאל, על ידי פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלשכת רווחה לוד.
כששאלו את פקיד הסעד במהלך ועדת החלטה: "למה הוצאת את הילד מהבית?"
הוא השיב: "בגלל שהוא עשה צרות בגן". אז שאלו אותו: "ובבית?"
והוא ענה: "בבית, אני לא יודע".
מילים של פקיד סעד: "בבית אני לא יודע". רק בגלל שגננת התלוננה הוציאו את הילד מהבית.
הקשיבו לדבריה קורעי הלב של האם:
"אדוני שר הרווחה,, תחזיר לי את בני. הילד בסדר. פשוט הוא עשה בעיות בגן. אז בוא ניקח את כל הילדים במדינת ישראל, כי גם אנחנו עשינו בעיות בגן.
בבקשה כבוד השר, אני מתחננת על הרגליים. אני מתחננת. תחזיר לי את הבן שלי. אני אשמיע לך הקלטה. הילד לא ישן בלילה. אני מתחננת. נותנים לו כדורים. מועכים לו אותם בתוך מעדן. מסממים לי את הילד. בבקשה, תחזיר לי את הילד שלי.
חצי גוף שלי משותק. זה מה שנשאר לי, הילד הזה. מתחננת, תחזיר לי אותו. מתחננת, אל תשתוק. תחזיר לי את הילד שלי.
אלוהים לקח לי חצי גוף, נתן לי נשמה. תחזיר לי אותו. אל תקחו לי אותו. אלוהים לא לקח לי אותו. למה אתם לוקחים לי אותו?
איך אתה יכול לשבת לשתות, כשהבן שלי ואני, לא עובר לנו כלום בגרון. היום הייתי אצלו, הוא לא אכל את האוכל. אמרו יכינו לו חביתה. התקשרתי אחרי כמה שעות, אמרו: "הילד לא אכל". הילד לא אוכל. אני מתחננת. הילד כולו שבור. לא מחייך, לא כלום. 14 יום לא עשו כלום עם הילד. תחזיר לי אותו. תחזיר לי, תחזיר לי את הילד שלי. אני לא מתכוונת לעשות בלאגן. אני אשב לך פה על העיניים שלך, עד שתחזיר לי את הילד. אני אשב פה, על הכביש. אני לא אעצר, אני לא אעשה שום בלאגן. אני רוצה את הבן שלי. זה מה שאני מבקשת. אני כורעת על הברכיים שלי. אני אישה נכה, אני מקווה שתתחשב ותחזיר לי את הבן שלי".
העיתונאי מוטי לייבל: "חיים כץ, שר הרווחה. יושבת כאן אמא מתחננת לך שתחזיר לה את הילד. אתה נכנס עם חיוך הבייתה: "נטפל בזה". אתה נהיית כמו מאיר כהן, רק התחלת את התפקיד, התחלת כמו מאיר כהן: "נטפל בזה". אתה לא שר רווחה. אם אתה לא תעזור לאמא הזו, אתה סתם סמרטוט".