כך התמכרתי לכדורי שינה – והצלחתי לצאת מזה בשלום

כך התמכרתי לכדורי שינה – והצלחתי לצאת מזה בשלום , תמר פרידמן "מנטה" , ספטמבר 2015

זה התחיל מחצי כדור בטיסה לניו יורק וצמח לחוסר יכולת לתפקד בלי שני כדורים בלילה. כתבת "מנטה", תמר פרידמן, מספרת איך, אחרי מאבק נחוש, הצליחה להיגמל מכדורי שינה, ויוצאת למסע כדי להבין מדוע הם ניתנים בקלות רבה כל כך למאות אלפי אנשים בישראל, והאם המצב הזה עומד להשתנות ממש בקרוב. הצצה לפרויקט החג של מגזין "מנטה"

שלום. קוראים לי תמר ואני מכורה. ולא, אתם לא חייבים לאהוב אותי, גם לא להשתתף בחיבוק קבוצתי. אני אחבק את עצמי כי מגיע לי. כי אני והם כבר לא. נכון, אני יודעת, פעם מכורה, תמיד מכורה. ונכון גם שכבר הבטחתי לעצמי בעבר שנגמלתי רק כדי ליפול שוב, וחזק.

אבל הפעם, בזכות החלטה כל כך לא אופיינית לי לצאת בפומבי מארון התרופות ולכתוב את הכתבה הזאת, נראה לי שאני וכדורי השינה סיימנו את יחסינו. גיליתי את פרצופם האמיתי, ולא מתאים לי יותר הרומן הזה. אין מצב שזה מה שמגיע לי. אין מצב שאני לא מחזירה לעצמי את השליטה על הלילות שלי. פשוט לא.

ולמרות תחושת ההקלה, למרות הגאווה על כך שתכננתי את הפרידה היטב וגם הצלחתי לבצע אותה כהלכה ולגמרי בכוחות עצמי, זאת לא פרידה קלה. היא מלווה בקשיים, בכאב, בהמון לילות לבנים ובעיקר בטונות של הלקאה עצמית.

כי במקרה של רומנים רפואיים, אני הרי אחת שלא נותנת אמון בקלות, שלא לוקחת כדור נגד כאב ראש בלי לקרוא לפחות פעמיים את העלון המצורף, שמתייעצת על כל שטות מדיצינית עם לפחות שלושה מחבריי הרופאים, אז איך זה שדווקא אני נפלתי לסיפור הרע הזה בקלות רבה כל כך, ממש כמו קלישאה של בת טובים סהרורית שהידרדרה לתחתית?


התמכרות לכדורי שינה. התחילה בטיסה לניו יורק (צילום: index open)

לבהות בשעון באימה

זה התחיל בקטנה, בקטנטנה ממש, לפני שש שנים, על מסלול ההמראה בנתב"ג. אני לא אוהבת טיסות, ואם הן ארוכות, אז אני ממש שונאת אותן. "חצי כדור ואת ישנה מתל אביב ועד ניו יורק", הבטיח זה שטסתי איתו.

הספקנית שבי עוד הרימה גבה לשנייה ושאלה איך קוראים לכדור הפלא הזה. "בונדורמין", הוא ענה, ובצע את הכדור – חצי בשבילו וחצי בשבילי.

התעוררתי חמש שעות אחרי ההמראה רק כדי לבהות בו ישן שנת ישרים עוד שש שעות, עד הנחיתה. העובדה שכדור השינה הזה, ועוד בפעם הראשונה שלי איתו, לא עילף אותי לפרק זמן ממושך יותר, אפילו לא הדליקה אצלי נורה אדומה.

בדרך חזרה לארץ ביקשתי את החצי שלי כבר בדיוטי פרי. מאותו היום כבר הגעתי מצוידת בכדור שינה כזה או אחר לכל טיסה ארוכה. ולא, לא התקשיתי לשנורר אותם. התברר לי כי רבים מחבריי מחזיקים בארון התרופות מבחר מרשים. שיהיה.

שנה אחר כך התחילו נדודי השינה. כיום אני כבר יודעת שמדובר לרוב בסימן הראשון לתחילתו של גיל המעבר. אני גם יודעת שאני לא לבד – 60% מהנשים בגילאים האלה סובלות מהפרעות שינה מסוגים שונים. והכי חשוב, אני יודעת שיש המון מה לעשות בנדון לפני שמתחילים עם הבונדורמין וחבר מרעיו.

אבל אז, כל מה שידעתי זה שאני לא מצליחה להירדם בשעה נורמלית, שבשלוש לפנות בוקר אני בוהה בשעון באימה, רק כדי להירדם סוף־סוף בערך בחמש ולהתעורר מיואשת ועייפה עד עמקי נשמתי בשבע בבוקר, כשהשעון המעורר עושה את שלו.

רוב הלילות שלי היו נוראיים ורוב הימים היו פשוט מסויטים. לא הצלחתי להתרכז בעבודה, לא תפקדתי בבית כמו שצריך, הנהיגה שלי הצדיקה כל סטריאוטיפ שוביניסטי מצוי, והעיניים שלי התקשטו בעיגולים שחורים. הפכתי לאישה עצבנית, מעצבנת ובעיקר כל כך עייפה. כל הזמן עייפה.

ערב אחד חברה טובה זרקה לי: "אני לא מבינה מה הבעיה שלך, קחי חצי כדור שינה כל לילה ותישני כמו תינוקת, אני עושה את זה כבר שנים. יש לי מלא חפיסות בבית. קחי לך אחת ותנסי".

אם לא הייתי כה מותשת, פיזית ונפשית, אולי הייתי מצליחה להפעיל יותר שיקול דעת, אבל במצבי אז, שיקול דעת פשוט לא היה אופציה ריאלית. בלי להתבלבל נכנסתי לאוטו ונסעתי אליה, וכשראיתי שעל החפיסה שקיבלתי כתוב "בונדורמין", כל מה שהרגשתי זה תקווה גדולה שהביצועים של הכדור במיטה שלי יהיו הרבה יותר טובים מאשר אז, בטיסה ההיא. וכך היה. במשך כחודש נטלתי חצי כדור מדי לילה, וחצי שעה אחר כך כבר ישנתי שנת ישרים שנמשכה לפחות שבע שעות ולרוב יותר. הללויה.

אלא שהחפיסה נגמרה והקשיים בשינה חזרו, ובגדול. חודש נדודים נוראי נוסף הביא אותי לקופת החולים. סיפרתי לרופאה מה מצב השינה שלי, סיפרתי גם על היעילות של הבונדורמין שקיבלתי מהחברה, ויצאתי משם במהירות ובקלות עם המרשם המיוחל. ולא סתם מרשם אלא מרשם קבוע. לא ביקשתי ולא קיבלתי המלצה על חלופות אפשריות. לא קיבלתי גם שום הסבר על הסיבות האפשריות לנדודי השינה שלי. והכי חשוב, לא נאמרה לי מילה על הפוטנציאל לסבילות או להתמכרות לכדורי השינה.


לוקח יותר זמן להירדם. הגדלתי את המינון של כדורי השינה (צילום: shutterstock)

את פשוט לא נורמלית

במשך כמעט שנה נטלתי חצי כדור בכל לילה, ישנתי נהדר ותפקדתי נפלא. אלא שבהדרגה התחלתי לשים לב שלוקח לי הרבה יותר זמן להירדם מרגע נטילת הכדור. אחר כך קלטתי שאני אמנם ישנה היטב, אבל כשעה פחות. במהלך השנה שלאחר מכן, השעה מינוס הפכה לשעתיים־שלוש, וזה כבר הצדיק ביקור נוסף אצל רופאת המשפחה. היא, מצידה, לא היססה להגדיל לי את המינון: במקום חצי כדור התבקשתי לקחת כדור מדי לילה.

האמת? כאן חשדתי. אבל לשאלתי אם מסוכן להגדיל את המינון, אם זה לא אומר שאני מפתחת תלות, נעניתי: "יותר מסוכן לא לישון מספיק. אם את רוצה, אני יכולה להחליף לכדור אחר, אבל אין סיבה שלא תיקחי כדור שלם". התשובה הזאת, אגב, היא המקובלת כיום על הממסד הרפואי, ברובו.

בערך שנה ושני כדורים בלילה אחר כך, בשיחה עם אחי, שהוא פסיכולוג קליני, סיפרתי לו מהו מינון כדורי השינה שלי. זאת הייתה הפעם הראשונה מאז בר המצווה שלו שהוא שקל ברצינות להחטיף לי מכות. הבן אדם נהיה לבן, ואחר כך פשוט צרח עלי: "את מטורפת. פשוט לא נורמלית. את חסרת אחריות". ואז הוא זרק את המילים שבדיעבד זעזעו אותי עד כדי גמילה: "בנזודיאזפינים", הוא שאג. "בונדורמין זה בנזודיאזפינים, וזה יכול להיות מסוכן וממכר. שני כדורים? איך הגעת לשני כדורים?".

אז בחרתי במומחה לגמילה והתייעצתי איתו ארוכות. קוראים לו "גוגל". קראתי כל מה שאפשר על הדרך הנכונה להפסיק ליטול את הכדורים לאט ובהדרגה.

במשך כמה חודשים גילחתי מהכדורים מדי לילה שבבים שהלכו וגדלו. כשהגעתי למינון של כדור אחד, שוב חזרו הקשיים בשינה. היו רגעים שנשברתי ועליתי שוב במינון רק כדי "להגיע מרוכזת לפגישה חשובה על הבוקר" או "להצליח לעמוד בדדליין" – זה מה שסיפרתי לעצמי. היו לילות שבהם לא ישנתי בכלל – העיקר להצליח להיגמל. כך, לאט ובקשיים, הגעתי למינון של חצי כדור פעם בשלושה ימים.

אם יש אלוהים, כאן הוא נכנס לתמונה. בעודי קרועה בין הרצון להיגמל לרצון לישון כמו בת אדם, התבקשתי לפני כמה חודשים לכתוב כתבה אישית בנושא "איך הפסקתי". ברגע שהעורכת שלי סיימה להסביר, ידעתי. אם אבחר לכתוב על "איך הפסקתי לקחת כדורי שינה", זה יחייב אותי הן בפני עצמי והן קבל עם וקוראי "מנטה" להפסיק גם את נטילת המינון הנמוך מאוד שהגעתי אליו. אז קוראים לי תמר, וכבר כמעט חצי שנה אני נקייה.

מדובר במגפה

הרומן הבעייתי שלי עם כדורי השינה אינו יוצא דופן. הוא קורה, בוואריאציה כזאת או אחרת, בבתים רבים בישראל וברחבי העולם המערבי.

על פי נתונים שאסף משרד הבריאות מקופות החולים, בשנת 2012 סך המטופלים בתרופות לטיפול בהפרעות שינה עמד על כ־800 אלף (!). ד"ר פאולה רושקה, מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות, מעריכה כי כיום המספר אף גבוה יותר.

"לפי נתוני סקר בריאות לאומי", היא אומרת, "יותר מ־30% מבני ה־65 ומעלה מטופלים באופן כרוני בכדורי שינה המכילים בנזודיאזפינים או כדורי שינה מקבוצת Z. אין לנו נתונים על כלל האוכלוסייה, משום שהם נמצאים בקופות החולים והן לא מתנדבות להעביר אותם, אבל אין סיבה לא להניח שהמגמה בארץ זהה למה שקורה בכל העולם המערבי: מדובר במגפה, ומספר האנשים שמשתמשים בכדורי שינה רק הולך וגדל".

למה, לדעתך, מספר המשתמשים בארץ כל כך גבוה?

"מבחינה תרבותית התפיסה הרווחת כיום בעולם היא שלאדם אסור לסבול ושהעיקר זה לתפקד בצורה טובה. זה מתבטא, בין היתר, בעלייה במספר המשתמשים בכדורי שינה. בנוסף, במדינה שלנו יש הרבה סטרס וחרדה שגורמים לקשיים בשינה.

"פקטור נוסף הוא העובדה שלרופאי המשפחה, שיש להם בממוצע שבע דקות להקדיש למטופל, הכי קל לרשום כדורי שינה. מבחינתם זה פתרון יעיל ומהיר. הבעיה היא שלא תמיד יש להם זמן לבצע אבחון, מעקב אישי ובדיקה אם נכון שמטופל ישתמש בכדורי השינה בקביעות. אין בכלל ספק שקיימת בעיה ושאי אפשר יותר לא להתייחס אליה".

מתברר שבמשרד הבריאות פועלים ממש בימים אלה לשינוי המצב. לפני שנה הוקמה ועדת מומחים על ידי המחלקה לניהול סיכונים באגף רוקחות של המשרד, שבראשה עומדת ד"ר דורית דיל נחליאלי. "הוועדה בחנה את המידע הקיים על תרופות לטיפול בהפרעות שינה, בדגש על תופעות הלוואי של תרופות הרגעה בנזודיאזפיניות ותרופות שינה מקבוצת Z", מסבירה רושקה. "עם השנים הצטבר מידע בנוגע לנזקים החמורים העלולים להתרחש בטיפול ממושך בתרופות אלה, כמו פגיעה בערנות שעלולה לפגוע ביכולת הנהיגה, סיכון מוגבר לנפילות, ירידה קוגניטיבית, בעיקר בקרב קשישים ועוד".

איך הוועדה תשנה את המצב בפועל?

"הוועדה תיתן המלצות לרופאים על שימוש מושכל בתרופות לטיפול בהפרעות שינה, וזה כולל חלופות אפשריות, למשל תרופות לא ממכרות כמו מלטונין או סדנאות הדרכה בהיגיינת שינה. כמו כן יינתנו לרופאים המלצות לאבחון, לטיפול ולמעקב אישי אחר המטופלים, ודוגמאות לפרוטוקול גמילה מבנזודיאזפינים. בו זמנית הכוונה היא שכל מטופל יקבל דף הסבר מפורט על היתרונות ועל הסכנות שבשימוש. עד כה נכתב מסמך ראשוני שהועבר להתייחסות האיגודים המקצועיים הרלוונטיים. אני מאמינה שהמסמך יפורסם בעוד כמה חודשים, ויהיה כמובן מעקב אחרי יישום ההנחיות בקופות החולים ובמרפאות".

נבואה שמגשימה את עצמה

מעורר תקווה לשינוי? אולי. כך או כך, יותר מסביר להניח שיעבור עוד זמן מה עד שתקבלו מרופא המשפחה את דף ההסברים שהוועדה שוקדת עליו. אז אם אתם או מישהו קרוב אליכם לוקחים בקביעות כדורי שינה, יש כמה דברים שכדאי לדעת ולהביא בחשבון לפני שאתם מתייצבים בבית המרקחת.

קיימות שתי קבוצות עיקריות של כדורי שינה: הקבוצה הראשונה היא נגזרות מלטונין, והשנייה – תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים ותרופות מקבוצת Z. הן נועדו לטיפול בהפרעת השינה הנפוצה ביותר, אינסומניה (נדודי שינה), המוגדרת כקשיי הירדמות או קשיים בשמירה על רציפות השינה או השכמה מוקדמת או תחושה של שינה לא מרעננת בנוכחות תנאי שינה נכונים.

"האינסומניה בכלל, ומשך שינה קצר בפרט, פוגעים בתפקוד היומי ועלולים לגרום, בין היתר, לאי שקט, לירידה בזיכרון, בקשב, בריכוז, בתפקוד החברתי והתעסוקתי, לנטייה לתאונות ולטעויות ולשינויים במצב הרוח", מסבירה ד”ר ריבי טאומן, רופאה בכירה במרכז להפרעות שינה במרכז הרפואי תל אביב. ”מעבר לכך, משך שינה קצר עלול לגרום להתפתחות יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב, אירועים מוחיים ואף סרטן. מכיוון שהאינסומניה היא גורם שכיח למשך שינה קצר, היא מחייבת טיפול".

בעולם אידיאלי הרבה לפני שכדור השינה היה פוגש את הפה שלכם או שלי, היו מציעים לנו כקו טיפולי ראשון באינסומניה לפעול לפי כללי "היגיינת השינה" ולפתח דפוסי שינה נכונים. "אם היגיינת השינה לא פותרת את הקשיים", מסבירה ד"ר טאומן, "קו הטיפול השני הוא CBTI – Cognitive Behavioral Therapy for Insomnia – טיפול קוגניטיבי־התנהגותי".

מדובר בטיפול קצר אבל תובעני של 8־6 מפגשים, כל אחד מהם נמשך כ־50 דקות, שנועד לעצב את הרגלי השינה מחדש. "הטיפול דורש שיתוף פעולה של המטופל, משמעת עצמית וויתור על הרגלים", מסביר ד"ר ברוך אלעד, מומחה בנוירולוגיה ורפואת שינה. "אבל זה עובד. הטיפול הוכח כיעיל, ומי שמתמיד ויש לו מוטיבציה יכול לשפר באמצעותו את שנתו. הבעיה היא שהטיפול אינו מכוסה בסל הבריאות למרות שבחישוב פשוט הוא עולה פחות ממה שמטופל משלם על תרופות לאורך זמן".

היגיינת שינה ו־CBTI, כאמור, מעולם לא עלו בביקוריי בקופת החולים, וחבל. במקרה שלי, שמתברר כי הוא מעיד על הכלל, ההתחלה הייתה במה שאמור להיות רק קו הטיפול השלישי – כדורי השינה. ד"ר טאומן נחרצת בדעתה: "בהתחשב בתחלואה ובסיבוכים קצרי הטווח וארוכי הטווח של אינסומניה ומשך שינה קצר, עדיף לישון עם כדורים מאשר לא לישון בכלל".

לעומתה, ד"ר אלעד טוען כי "אין עוררין על כך שלא לישון זה לא טוב, אבל לא בטוח שהאמצעי לטיפול הוא כדורי שינה. זה כמו לתת אקמול לטיפול בחום. נכון שצריך להוריד את החום, אבל חשוב לאבחן את הסיבה לו. יש הרבה סיבות לנדודי שינה, ורק לעתים רחוקות הם הבעיה עצמה. קיימים לא מעט מקרים שבהם מתן כדורי שינה רק מחפה על הבעיה, ולעתים אפילו מחמיר אותה".

באילו מקרים מדובר?

"מחלות כליות ולב למיניהן, מחלות נוירולוגיות ומחלות מפרקים, למשל, עלולות לגרום לנדודי שינה. יש גם תרופות שחלק מתופעות הלוואי שלהן הוא נדודי שינה, כמו תרופות נגד אסתמה, תרופות מסוימות ליתר לחץ דם, ותרופות מקבוצת הסטטינים, ש־2%־3% מהאוכלוסייה מגיבים אליהן בנדודי שינה. יש גם מצבים בריאותיים שבהם מתן כדורי שינה יכול לפגוע במטופל, למשל בתפקוד הקוגניטיבי של חולי אלצהיימר. הכדורים עלולים גם להחמיר את מצבם של אלה שסובלים מדום נשימה בשינה".

במי בכל זאת מומלץ לטפל בכדורי שינה?

"כדורי שינה מקומם במקרים נבחרים וכטיפול מזדמן קצר טווח. הבעיה היא שלנדודי השינה יש נטייה נבזית להנציח את עצמם. החרדה מפניהם היא נבואה שמגשימה את עצמה בכל לילה מחדש, והיא זו שגורמת לאנשים רבים להמשיך לקחת כדורי שינה באופן כרוני".

וכך נוצרת התמכרות?

"לא מדובר בהתמכרות אלא בפיתוח סבילות, כלומר הפחתה בהשפעת התרופה וצורך בהגדלת המינון. זה קורה לשיעור נכבד מכלל הצרכנים של כדורי השינה, אבל חשוב להבהיר שלרוב זה לא קורה, בייחוד לא בשימוש לפרקי זמן קצרים".

חמישה ימים כן, יומיים לא

אז אני לא מכורה? תלוי את מי שואלים. מבחינת ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל קליניקה לתמיכה נפשית ורגשית, כדורי השינה אולי פחות מסוכנים מסמים ומאלכוהול, אבל במקרים רבים ממכרים בדיוק כמותם ודורשים תהליך גמילה ממושך.

לדבריו, מספר הפציינטים שבהם הוא מטפל בגלל התמכרות לכדורי שינה הולך וגדל. "ממחקרים עולה כי בארצות הברית, אם תגיע לרופא עם תלונה בלתי ספציפית, נפשית או פיזית, הסיכוי שתצא ממנו עם מרשם לתרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים הוא 70%", הוא אומר. "גם בארץ השכיחות גבוהה מאוד בגלל העובדה שהתרופות האלה הן בעלות זמינות ויעילות גבוהות, מחירן נמוך יחסית והן מכסות מגוון של בעיות".

מה אפשר לעשות כדי למנוע התמכרות?

"לא תמיד אפשר למנוע את ההתמכרות, אבל אפשר להגיע למה שנקרא 'התמכרות קטנה'. כלומר, לקחת כדורים במשך חמישה ימים בשבוע ולהימנע במשך יומיים. ביומיים האלה אולי לא תישנו, אבל הגוף שלכם יבצע גמילה מהכדורים שלקחתם במשך חמישה ימים, וחוזר חלילה. ההתמכרות היא קודם כל פיזית, הגוף מתרגל ואז צריך להעלות את המינון. כך שאם התמכרתם, הביאו בחשבון שמומלץ להגיע לגמילה כמה שיותר מוקדם".

מה דורש תהליך הגמילה?

"אם אכן מדובר בהתמכרות, הגמילה מבנזודיאזפינים צריכה להיות מדורגת מאוד ובליווי מקצועי של מומחים להתמכרויות, כי יש בה סכנה בריאותית לפתח אפילפסיה, אי שקט קיצוני, התפרצויות זעם או החלפה בהתמכרות אחרת כמו אלכוהול. כדי שהגמילה תצליח לפעמים יש צורך לעבור בהדרגה לתרופה ארוכת טווח בהשפעה כמו ואליום, ורק אז לרדת בכמות".

החלק הכי קשה בתהליך הגמילה, לדברי ד"ר טל, הוא לא ליפול שוב בפח. "התשוקה לקחת כדורי שינה לא נעלמת, השליטה היא רק על מה שעושים איתה. לכן הטיפול בהתמכרות הוא בגישה מוטיבציונית שלפיה המכור אומר לעצמו: 'בעיה בשינה כבר יש לי, אני לא רוצה גם בעיית התמכרות'. מעבר לאיש מקצוע, בגמילה מומלץ להיעזר גם בקהילה ובמשפחה ובאמצעים רוחניים. חשוב לא למנוע את הזיכרון של המחיר ששולם בגלל ההתמכרות, לזכור איך 'רימיתי את הרופא', 'שנאתי את עצמי', 'הרגשתי טיפשה' וכו'. בנוסף, אני ממליץ מאוד להוציא מהבית, בטקסיות, את מלאי כדורי השינה".

שלום. קוראים לי תמר. ואני הולכת לזרוק לפח, בחגיגיות ובטקסיות, את כל הסטוק שהשארתי בארון התרופות.

10 כללי זהב לשינה איכותית

1. הקפידו על שעת שינה ושעת יקיצה קבועות ככל האפשר. זה יעזור לשעון הביולוגי שלכם לתפקד טוב יותר.

2. חדר שינה צריך להיות חשוך, שקט וקריר – 21־23 מעלות צלזיוס.

3. הזמן הסביר להירדמות הוא בין חמש דקות לחצי שעה. אם אתם לא מצליחים להירדם, צאו מהמיטה ומחדר השינה ונסו לעסוק בפעילות מרגיעה עד שתרגישו מוכנים לשינה.

4. הרחיקו מטווח הראייה את השעונים, כולל ממיר הטלוויזיה שמראה את השעה. זה ימנע מכם לחשב באובססיביות כמה שעות שינה אתם מפסידים.

5. ותרו על שנת הצהריים ועל נמנום בערב מול הטלוויזיה.

6. אל תראו טלוויזיה במיטה, אל תשחקו במחשב, אל תעבדו, אל תאכלו ואל תדברו בטלפון. תנו למוח שלכם לקשר בין מיטה לשינה בלבד.

7. הימנעו מפעילות גופנית לפחות שלוש שעות לפני השינה. היא מעוררת וממריצה את האדרנלין בגוף ותקשה עליכם להירדם. לעומת זאת, פעילות גופנית בשאר חלקי היממה תסייע לשינה.

8. הימנעו מעישון, משתיית קפה ומאכילת שוקולד לפני השינה.

9. מיטה נוחה, מזרן איכותי וגם כריות וסדינים נעימים יעזרו לכם לישון היטב.

10. אם אתם קמים לשירותים בלילה, חזרו מיד למיטה בלי להביט בשעון ובלי לשתות כוס מים.

מילון מונחים

בנזודיאזפינים: חומר המווסת את הקולטן המעכב השכיח ביותר במוח, Gaba A, ובכך ממתן פעילות עצבית גבוהה. תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים פועלות על מערכת העצבים המרכזית, גורמות להרגעה, השריית שינה והרפיית שרירים, ומיועדות לטיפול הן בהפרעות חרדה והן בבעיות שינה. שימוש ממושך עלול לגרום לסבילות ולתלות פיזית ולעתים גם נפשית. תרופות לדוגמה: בונדורמין, הלציון

תרופות מקבוצת Z: דור חדש יותר של תרופות, הפועלות על אותו קולטן כמו הבנזודיאזפינים אך בצורה ספציפית יותר להשריית שינה. נחשבות בעיני רבים כבעלות תופעות לוואי פחותות. תרופות לדוגמה: זודורם, נוקטורנו.

מלטונין: "הורמון החושך", שמופרש באופן טבעי מבלוטת האצטרובל שבמוח. רמתו נמוכה בשעות היום וגבוהה בשעות הלילה. תוספת חיצונית של מלטונין בצורת תרופה עשויה לסייע להשריית שינה ולגיבושה. תרופות לדוגמה: סירקדין.

נומבון (NITRAZEPAM) – תופעות לוואי

נומבון (NITRAZEPAM) - תופעות לוואי

נומבון – ניטראזפאם הוא סם פסיכיאטרי נוגד חרדה המשמש ככדור שינה משתייך למשפחת הבנזודיאזפינים. הוא משמש לטיפול קצר מועד בנדודי שינה. עקב פעילותו הממושכת, הוא יעיל למניעת יקיצה מוקדמת בבוקר. עם זאת, תחושת הערפול/ישנוניות ביום המחרת שכיחה.

נומבון – ראה עלון לצרכן של משרד הבריאות

הקדמה

  • מעקב רפואי – יש חשיבות רבה במעקב רפואי צמוד עם נטילת נומבון. לפיכך, כאשר הינך נוטל/ת סם זה יש להקפיד לפנות לרופא לאחר 7-10 ימי טיפול, כיוון שהטיפול נועד לתקופת זמן קצרה בלבד.
  • התמכרות – שימוש ממושך בנומבון זו עלול לגרום לכך שהשפעת הסם תפחת. שימוש זה עלול גם לגרום לתופעה קשה של תלות (התמכרות), בה יקשה על החולה להפסיק נטילת הסם. לעיתים, שימוש ממושך בתרופה זו עלול לגרום לשינויים בדפוסי ההתנהגות ולמחשבות טורדניות.
  • תסמיני גמילה – הפסקה בלתי מבוקרת של הטיפול עלולה להיות מלווה בתופעות גמילה כגון: מתח, עצבנות, בלבול, רטט, חזרה לנדודי שינה, כאבי בטן, בחילה, הקאות, זיעה, עוויתות.
  • קשישים – יש להיזהר ולהישען בעת קימה ממצב של שכיבה או ישיבה, כיוון שהתרופה פוגמת בערנות ולעיתים בתיאום תנועות הגוף, ועל כן יש חשש לנפילה.

מתי אין להשתמש בנומבון?

אל תשתמשי בסם כאשר הינך בהריון או מניקה.
אין להשתמש בסם זו אם ידועה רגישות לאחד ממרכיביו או לבנזודיאזפינים אחרים.
אין להתשמש בנומבון בחולים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות, ממחלת ריאות חמורה או קשיי נשימה,
ממיאסטניה גרביס ומבעיות חמורות בכבד.
אין להשתמש בסם מבלי להיוועץ ברופא לפני התחלת הטיפול אם הינך סובל/ת או סבלת בעבר מליקוי בתפקוד: מערכת הנשימה (כגון אסטמה), עיניים (גלאוקומה), הכבד, הכליה/מערכת השתן, מחולשת שרירים חמורה, מבעיות פסיכיאטריות, מדכאון, או אם סבלת בעבר מתלות בתרופות, בסמים, או באלכוהול

תופעות לוואי
בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה, בזמן השימוש בה עלולות להופיע השפעות לוואי כגון: טשטוש, סחרחורת, כאבי ראש, נמנום ביום, ראיה כפולה.
תופעות אלו פוחתות בדרך כלל לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר. אם התופעות האלו מטרידות, יש להיוועץ ברופא.

תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת
מחשבות טורדניות בלתי רגילות או שינויים בדפוסי ההתנהגות הרגילים (נדיר): הפסק/י הטיפול ופנה/י לרופא מיד!.
בלבול, אי שקט, עצבנות, תוקפנות, הזיות, סיוטים, דכאון, שינויים פתאומיים במצב הרוח כגון כעס פתאומי או התרגשות גדולה, תופעות של דלקות תכופות כגון חום, כאבי גרון או פצעים בפה, דימומים או חבלות תכופות יותר מהרגיל, הצהבת העור או העיניים, שתן כהה – פנה/י לרופא מיד!
עלפון, דפיקות לב מהירות, פריחה, גירוד, התנפחות הפנים, השפתיים או הלשון אשר עלולים לגרום לקשיים בבליעה או נשימה, צפצופים או קוצר נשימה: פנה/י לרופא מיד!

תופעות נדירות המחייבות פניה לרופא אם נמשכות
ליקוי בתאום תנועות הגוף, בעיות במערכת העיכול, עייפות, חולשה מוגברת, שינוי בתפקוד מיני או רעד.

בכל מקרה שבו הינך מרגיש/ה תופעות לוואי שלא צויינו בעלון זה, או אם חל שינוי בהרגשתך הכללית, עליך להתייעץ עם הרופא מיד.

בונדורמין – ברוטיזולאם (Brotizolam) – תופעות לוואי

בונדורמיןברוטיזולאם (בונדורמין) שייכת למשפחת הבנזודיאזפינים (סמים מרגיעים ומשרים שינה) המשמשת בעיקר לטיפול בהפרעות שינה. סם זה פועל מעט שעות, לכן גורמת לפחות עייפות וכבדות בזמן יקיצה בהשוואה לסמים אחרים מקבוצה זו.

בונדורמין – עלון לצרכן של משרד הבריאות

יש לשים לב:

בונדורמין שיך לקבוצת הבנזודיאזפינים, שלה תכונות מיוחדות המחייבות זהירות רבה בשימוש בה. יש חשיבות רבה במעקב רפואי צמוד עם נטילת תרופה זו.
כאשר הינך נוטל סם זה הקפד לפנות לרופא לאחר 4-2 שבועות, כיוון שהטיפול נועד לתקופות זמן קצרות בלבד.שימוש ממושך בבונדורמין עלול לגרום לכך שהשפעת הסם תפחת. שימוש זה עלול לגרום לתופעה קשה של תלות, בה יקשה על החולה להפסיק ליטול הסם (התמכרות).
הפסקת טיפול בלתי מבוקרת מלווה בתופעות גמילה כגון: מתח, עצבנות, בלבול, רעד, נדודי שינה, כאבי בטן, הקאות, בחילות, זיעה, עוויתות והתכווצויות וכאבי שרירים.
לעתים, שימוש ממושך בסם עלול לגרום לשינויים בדפוסי התנהגות ומחשבות טורדניות.
במיוחד אצל קשישים מומלץ להישמר בעת ההליכה, כיון שהתרופה פוגמת בעירנות ולעתים בתיאום תנועות הגוף, ועל-כן יש חשש למעידות או נפילות.

מתי אין להשתמש בבונדורמין?
אין להשתמש בסם אם הינך בהריון או מיניקה.
אין להשתמש בסם אם ידועה רגישות ל אחד ממרכיביו או לבנזודיאזפינים אחרים.
אין להשתמש אם הינך סובל מליקוי חמור במערכת הנשימה, מתסמונת דום נשימה בשינה (sleep apnoea), מליקוי חמור בתפקוד הכבד, ממיאסטניה גרביס, או אם סבלת בעבר מתלות בתרופות, סמים או אלכוהול.
בונדורמין אינו מיועד לילדים ונוער מתחת לגיל 18.

איך ישפיע בונדורמין על חיי היום יום שלך?
השימוש בבונדורמין עלול לפגום בעירנות, ביכולת הריכוז ותפקוד השרירים (במיוחד כאשר משך השינה אינו מספיק או בשילוב עם תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית) ועל-כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת עירנות.

תופעות לוואי:
בנוסף לפעילות הרצויה של הסם, בזמן השימוש עלולות להופיע תופעות לוואי כגון: ירידה בערנות, נמנום במשך היום, הפרעות במערכת העיכול וכאב ראש.
תופעות אלו פוחתות בדרך כלל לאחר תקופת ההסתגלות לסם. אם תופעות הלוואי אינן חולפות או שהן מטרידות יש להתייעץ עם הרופא.

תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת:
מחשבות טורדניות בלתי רגילות, אי שקט, עצבנות, הזיות, סיוטים, נדודי שינה, שינויים בדפוסי התנהגות הרגילים (נדיר) – פנה לרופא מיד!
שינוי במצב רוח, בלבול, סחרחורת, אפאתיה, דיכאון, הפרעות זיכרון, הפרעות בדיבור, יובש בפה, זמזום באוזן, ליקוי בתיאום תנועות הגוף, הפרעות במתן שתן, שינויים בחשק המיני, שינויים בקצב לב ולחץ דם, הפרעות בתפקודי כבד (כולל צהבת), עייפות, חולשת שרירים, הפרעות בראיה, פריחה, גרד (נדיר) – המשך
הטיפול ופנה לרופא!
בכל מקרה שבו הינך מרגיש תופעות לוואי שלא צוינו בעלון זה, או אם חל שינוי בהרגשתך הכללית עליך להתייעץ עם הרופא מיד!

בונדורמין – עלון לצרכן של משרד הבריאות

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

ממכר ומזיק: היד הקלה על כדורי שינה למבוגרים

ממכר ומזיק: היד הקלה על כדורי שינה למבוגרים , יפה שיר-רז , ynet , מאי 2010

וָאבֶּן, ואליום, קלונקס – רופאים רבים רושמים למטופליהם המבוגרים תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים באופן שגרתי ולטווח ארוך – אך לתרופות האלה תופעות לוואי, וההסתגלות אליהן מאלצת להעלות את המינון. מומחה ל"זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות": "רופאים רבים מתחילים הטיפול – מעטים מפסיקים אותו"

במשך יותר מ‭20-‬ שנה אמא שלי נטלה ואליום. רופא המשפחה רשם לה את התרופה כשהתלוננה על בעיות שינה ועל אי-שקט. רשם, ושכח להפסיק. כשהייתה שוכחת לקחת את התרופה בזמן, הייתה נעשית חסרת מנוחה וסבלה מדפיקות לב מואצות ומרעד בידיים. למרות זאת, כשביקשנו ממנה לנסות להפסיק, היא טענה שאינה מסוגלת ושהתסמינים אינם נובעים מהתרופה. "הכדור עוזר לי להירגע ולישון‭,"‬ היא נהגה להסביר.

לפני כשנה, בגיל ‭,73‬ היא אושפזה בבית חולים בעקבות סיבוך של שפעת, שהידרדר והוביל לאי-ספיקת כליות חמורה. במשך שבועיים היא הייתה במצב קשה, נעה בין חיים למוות. היא עברה דיאליזה, והרופאים אמרו לנו שאם תשרוד – תזדקק ככל הנראה לטיפולי דיאליזה גם בהמשך. בניגוד לכל הסיכויים, היא התאוששה והחלימה לחלוטין. התקופה הזו הייתה נוראה לכולנו, אבל תופעת לוואי חיובית אחת בכל זאת הייתה לה – אמי נגמלה מהוואליום.

לא בדיוק ברור איך זה קרה. אולי תרמה לכך הדיאליזה ש"ניקתה" את גופה מהחומר, אולי היו אלה הימים שבהם שכבה מחוסרת הכרה ולא קיבלה את התרופה. ואולי הכל יחד. כך או כך, כשהשתחררה מבית החולים הסבירה לה הנפרולוגית שעליה להפסיק לקחת חלק גדול מהתרופות שקיבלה קודם, לפחות למשך תקופה מסוימת, כדי להגן על הכליות. בין התרופות האלה היה גם הוואליום. גם כשהחלימה לחלוטין וכליותיה שבו לתפקד באופן תקין, היא לא חזרה לקחת את התרופה. "אני לא מרגישה שאני צריכה אותה יותר‭,"‬ היא אומרת.

שכיחות גבוהה של שימוש

לפני כמה חודשים, קצת אחרי שאמי החלימה, ניהלתי שיחה עם פרופ' שאול שרייבר, מנהל המערך הפסיכיאטרי ומחלקת יום פסיכיאטרית במרכז הרפואי תל-אביב. השיחה התגלגלה לנושא הבנזודיאזפינים – המשפחה שאליה משתייכים הוואליום ובני דודים מוכרים נוספים שלו, כגון קלונקס, לוריוון, נומבון, בונדורמין, זאנקס (קסנקס) ועוד. "רופאי משפחה ורופאים מקצועיים אחרים, כגון גינקולוגים, אורתופדים ורבים אחרים, רושמים בנזודיאזפינים בהיקפים חסרי תקדים, שאי אפשר להעלותם על הדעת בכלל‭,"‬ הוא סיפר לי. "התופעה החמורה הזו נפוצה במיוחד בקרב קשישים, ועוד יותר בקרב קשישות‭."‬

"למה דווקא קשישים‭"?‬ שאלתי‭".‬משום שהתרופות האלה נחשבות ליעילות מאוד בהרגעה ובהשראת שינה‭,"‬ הוא השיב. "קשישים רבים סובלים מהפרעות שינה, וגם מתסמונות חרדה ומדאגות שנובעות במקרים רבים ממחלות ומתחושות בדידות. בקרב קשישות התופעה שכיחה במיוחד, שכן חרדה ודיכאון שכיחים יותר בקרב נשים. למעשה, השימוש בבנזודיאזפינים להרגעה ונגד חרדה נפוץ פי שניים ואולי אפילו פי שלושה בנשים מאשר בגברים‭."‬

בירור קצר בקרב חוג המכרות של אמי ובקרב הורי חברים ומכרים העלה שאמי בהחלט לא לבד בעניין. כמעט כל מי ששאלתי סיפר שהוא מקבל לפחות תרופה אחת ממשפחת הבנזודיאזפינים, וחלק מהאנשים קיבלו גם שתי תרופות.

התמכרות או תלות בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים בקרב קשישים היא תופעה שכיחה מאוד בעולם המערבי, שמתועדת בספרות הרפואית. על פי נתוני מחקרים, ‭30%-20%‬ מבני ה‭65-‬ ומעלה משתמשים בתרופות האלה לטווח הארוך, ושכיחות השימוש הולכת ועולה עם הגיל. כך, לדוגמה, מצא מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי ‭'of Clinical Pharmacology European Journal'‬ כי שכיחות השימוש בתרופה בקרב בני 65 ומעלה היא ‭,31.9%‬ ומחקר אחר, שנערך בצרפת בקרב בני ‭,70-60‬ מצא שכיחות של ‭.23%‬ חוקרים אחרים טוענים כי התופעה שכיחה אפילו יותר, ושההסתמכות של המחקרים האלה על ראיונות עם מטופלים ועל דיווח עצמי שלהם מגבילה את היכולת לזהות את שיעורי התלות האמיתיים.

למרבה הצער, ישראל אינה יוצאת דופן בעניין הזה. אמנם לא קיימים נתונים מדויקים על שכיחות השימוש בתרופות האלה, אך מומחים רבים, בהם פסיכיאטרים, גריאטרים ופרמקולוגים, טוענים שמדובר בתופעה רחבה. אולם למרות השכיחות הגבוהה של התופעה, בעוד שרישום-יתר של תרופות מעוררות, כמו ריטלין לילדים ובני נוער, נמצא במרכז תשומת הלב הציבורית – על שימוש-יתר בבנזודיאזפינים בקרב מבוגרים וקשישים אף אחד כמעט אינו מדבר.

יד קלה על המרשם

מאז הוצגו לראשונה ב‭,1961-‬ הפכו הבנזודיאזפינים לתרופות הנרשמות בשכיחות הגבוהה ביותר להפרעות חרדה ושינה, והן משמשות גם לטיפול במגוון תסמינים פסיכולוגיים לא ספציפיים, כגון דיכאון ודאגות ברמות שונות, וכן בבעיות פיזיות, בהן הקלת התקפים אפילפטיים והרגעת חולים לפני ניתוחים ופעולות פולשניות. התרופות מהקבוצה הזאת מגבירות את פעילותו של המתווך העצבי ‭,GABA‬ שגורם לעיכוב מעבר אותות עצביים בין תאי העצב במוח, ובכך הן מונעות פעילות-יתר במוח הגורמת לחרדה ומסייעות להרגעה.

במקור פותחו הבנזודיאזפינים כמענה לתרופות נוגדות חרדה מקבוצה אחרת – ?ר?יט?רטים – שהיו עד אז בשימוש נפוץ, אך התגלו כמסוכנות ורבים השתמשו בהן כדי להתאבד בעזרתן, כולל המתאבדת המפורסמת ביותר מרילין מונרו. "למעשה, זו הייתה הפעם הראשונה שבה תעשיית התרופות פיתחה תכשיר עם תכנון מובנה מראש לטיפול בבעיה, וה'מפרט הטכני' של התכשיר הבטיח יעילות ובטיחות גבוהות‭,"‬ אומר פרופ' שרייבר.

"ואכן, התרופות האלה הוכחו כיעילות ובטוחות מאוד בשימוש לטווח קצר, ובתוך זמן קצר הפכו לטרנד, והרופאים החלו לרשום אותן במגוון התוויות. אולם בלהט ההתלהבות נשכחה כנראה העובדה שהבנזודיאזפינים מיועדים לשימוש לטווח קצר, ורוב הרופאים רושמים אותן למטופליהם למשך שנים, ואפילו עשרות שנים. איני מכיר הרבה רופאים שאומרים למטופל שלהם: 'אני רושם לך ואליום או ואבן לעשרה ימים כדי לטפל בבעיה שלך, אבל דע לך שמדובר בתרופה ממכרת ואסור להמשיך לקחת אותה מעבר לתקופה הזו‭.'‬ הרבה מאוד רופאים מתחילים טיפול בתרופות האלה, אבל רק מעטים מפסיקים אותו‭."‬

הבנזודיאזפינים מוגדרים כסמים פסיכוטרופיים – כאלה המשפיעים על מצב הרוח. ככאלה, הם אינם חלק מפקודת הסמים המסוכנים. עם זאת, חלות עליהם מגבלות מיוחדות, כמו למשל הגבלת משך הטיפול וחובת תיעוד המרשמים בבתי המרקחת לביקורת משרד הבריאות. בעלון התרופה נכתב במפורש כי שימוש ממושך בתרופה עלול לגרום להתפתחות "תופעה קשה של תלות, שבה יקשה על החולה להפסיק ליטול את התרופה‭,"‬ ולעיתים לגרום לשינויים בדפוסי התנהגות ולמחשבות טורדניות. כמו כן, נרשם כי הפסקת טיפול בלתי מבוקרת עלולה להיות מלווה בתופעות גמילה שונות, כגון מתח, עצבנות, בלבול, רעד, נדודי שינה, כאבי בטן, הקאות, בחילות, זיעה ועוויתות.

זאת בדיוק הסיבה שבגללה במדינות מערביות, כגון ארה"ב, אנגליה ואוסטרליה, פירסמו רשויות הבריאות הנחיות מפורשות לרופאים כיצד ולמשך איזו תקופה לרשום את התרופות ממשפחה זו. במשרד הבריאות הישראלי, לעומת זאת, לא מצאו משום מה לנכון לפרסם הנחיות כאלה. "בישראל לא יצאו הנחיות מיוחדות‭,"‬ אומרת דוברת המשרד, עינב שימרון-גרינבוים‭".‬עם זאת, עצם העובדה שהתכשיר כלול ברשימת התכשירים הפסיכוטרופיים מחייב את הרופאים להוסיף פרטים רבים על החולה שאינם נדרשים במרשם רגיל, ובכלל זה גיל, תעודת זהות, כתובת. צורך זה מהווה תזכורת לזהירות היתרה שיש לנקוט כאשר רושמים לחולה תרופה מסוג זה‭."‬

לא כל המומחים מסכימים ש"התמכרות" היא המושג הנכון להשתמש בו ביחס לבנזודיאזפינים. "איננו אוהבים להשתמש כיום במילה 'התמכרות‭,'‬ אבל שימוש ארוך טווח בתרופות האלה עלול לגרום לשתי השפעות חמורות‭,"‬ אומר ד"ר דרווין טליאס, מנהל המחלקה הארצית לטיפול בתחלואה כפולה במרכז לבריאות הנפש באר-שבע. "האחת היא פיתוח תלות בתרופה, שמתבטאת בכך שהאדם אינו מסוגל להפסיק להשתמש בה, וכשהוא מנסה להפסיק הוא יסבול מתסמונת גמילה, שיכולה להתבטא בהפרעות בהכרה, בהתכווצויות, ברעד בידיים וברגליים, בהזעה, בחרדות, בחום גבוה, בחוסר תיאבון, בהפרעות שינה ועוד. ההשפעה השנייה היא פיתוח סבילות לתרופה, כאשר השפעתה פוחתת עם הזמן, ולכן המשתמש נאלץ להגדיל את המינון כדי לקבל את ההשפעה הרצויה‭."‬

פרופ' שרייבר, לעומתו, טוען בתוקף שמדובר בהתמכרות‭".‬הבעיה מתחילה בהסתגלות, אבל מגיעה בשלב מסוים להתמכרות, וכשמפסיקים את התרופה ישנם תסמיני גמילה פיזיים קשים. נכון שהתסמינים שונים מאלה שמופיעים בגמילה מסמים אופיאטיים, אבל מדובר בתסמיני גמילה לכל דבר. בתסמינים האלה אנחנו נתקלים מדי יום בבית החולים, כאשר קשישים שמאושפזים בגלל מחלה כלשהי מפתחים לפתע תופעות של אי-שקט, בלבול וחרדה. כשהרופאים במחלקה מזמינים אותנו לבדוק אותם, מתברר שמדובר בתסמיני גמילה, שנובעים מכך שהפסיקו להם בבת אחת את התרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים שלקחו, משום שמי שליווה אותם לא ידע לספר שהם נוטלים את התרופה‭."‬

קשישים מושפעים יותר

בין אם בוחרים לכנות את התופעה 'התמכרות' או 'תלות‭,'‬ בדבר אחד אין ספק – הסכנות שלה גדולות במיוחד כשמדובר בקשישים. היא גם מתרחשת מהר יותר אצלם לעומת אצל אנשים צעירים יותר. הסיבה לכך נעוצה בשינויים קשורי גיל, המתרחשים בקולטנים במערכת העצבים המרכזית. ככל הנראה, באנשים מבוגרים הקולטנים לבנזודיאזפינים במוח הופכים רגישים יותר וגורמים לתגובות מוגברות.

"השפעות הבנזודיאזפינים הינן תלויות מינון‭,"‬ מסביר ד"ר דורון גרפינקל, מנהל המחלקה הגריאטרית- פליאטיבית במרכז הגריאטרי שהם בפרדס-חנה. "במינון נמוך התרופות האלה פועלות כנוגדות חרדה, במינון מעט יותר גבוה הן גורמות גם להרפיית שרירים, ובמינון גבוה עוד יותר הן משרות שינה. כשמעלים עוד יותר את המינון, הן גורמות לשינה עמוקה, ובכמויות גדולות מאוד עלולות אף לגרום לתרדמת.

"אצל אנשים קשישים כל ההשפעות האלה מוגברות. אם ניתן לקשיש את אותו מינון שאצל אדם צעיר פועל כנוגד חרדה, הוא יגרום לו לשינה. מינון שבאדם צעיר משרה שינה, בקשיש כבר יכול לגרום לשינה עמוקה, ואפילו עמוקה מאוד וממושכת. הבעייתיים ביותר הם הבנזודיאזפינים שפועלים לטווח ארוך, כמו הוואליום והוואבן. לעומת זאת, בנזודיאזפינים כמו בונדורמין וזאנקס, שהם בעלי 'זמן מחצית חיים' קצר יותר (הזמן שלוקח לתרופה לרדת למחצית מהריכוז שלה בדם) ומסולקים מהר יותר מהדם, הינם פחות בעייתיים. אבל גם התרופות האלה משפיעות לטווח ארוך יותר אצל קשישים. אותה תרופה שבאדם צעיר פעילה ארבע-חמש שעות במשך הלילה, ממשיכה אצל אדם קשיש להשפיע גם במשך היום‭."‬

מה שעוד מגביר את הסיכון לתופעות לוואי הוא השימוש הסימולטני של רבים מהקשישים בתרופות מרובות, ובעיקר בכמה בנזודיאזפינים. "במקרים רבים אני נתקל במרפאה או בבית בקשישים שמקבלים אפילו מספר סוגים של בנזודיאזפינים – דבר שאין בו שום היגיון והוא מסוכן מאוד‭,"‬ מספר ד"ר גרפינקל. "באחד המקרים שאלתי מטופל קשיש שהגיע אליי עם בתו אם הוא לוקח תרופות הרגעה או שינה. 'אני לא לוקח כדורי הרגעה, רק בונדורמין‭,'‬ הוא השיב. 'רגע, אבא, ומה עם הוואבן‭'?‬ שאלה הבת. 'אה‭,'‬ הוא אמר, 'את זה אני לוקח רק כשאני לא רגוע, לעיתים גם ביום‭."'‬

ד"ר גרפינקל פיתח שיטה חדשה לצמצום עומס התרופות מסוגים שונים שמקבלים רוב הקשישים, כמות שלדבריו מגיעה בממוצע לשבע-שמונה תרופות, ולעיתים גם לכמות כפולה ויותר מכך. במחקר שערך על יעילות שיטתו בקרב כמה עשרות קשישים בקהילה הוא קיצץ משמעותית את מספר התרופות שקיבלו, תוך השגחה רפואית קפדנית – קיצוץ שעבר ללא כל תופעות לוואי משמעותיות, כאשר רוב הקשישים אף דיווחו על שיפור כוללני במצב הבריאות. "התברר שיותר ממחצית מהמטופלים נטלו תרופה כלשהי ממשפחת הבנזודיאזפינים, ו‭19%-‬ מהם לקחו אפילו שתי תרופות‭,"‬ הוא מספר.

שלל תופעות לוואי

מדוע בעצם שימוש ממושך בבנזודיאזפינים מסוכן לאנשים מבוגרים? תופעת הלוואי המוכרת החמורה ביותר בקשישים היא פגיעה פסיכו-מוטורית, שמגבירה

משמעותית את הסיכון לתאונות, לנפילות ולשברים בצוואר הירך. אפילו סדרת בית החולים הפופולרית 'אי-אר' הקדישה פרק לסיכון הזה. באחד הפרקים אושפזה בחדר המיון קשישה בת 80 שנפלה ושברה את צוואר הירך. במהלך הבדיקה התברר לרופאה שטיפלה בה כי הסיבה לנפילה הייתה טשטוש שנבע מנטילת ואליום, תרופה שהאישה נטלה באופן קבוע במשך שנים.

הסיכון לתאונות ולנפילות אינו מפתיע לאור העובדה שההשפעות המרדימות והמטשטשות של הבנזודיאזפינים נמשכות אצל אנשים מבוגרים שעות ארוכות‭".‬בנוסף, הרבה פעמים אנשים לוקחים את התרופות האלה בצורה לא נכונה‭,"‬ מסביר ד"ר גרפינקל. "במקום לקחת אותן בערב לפני השינה, הם לוקחים אותן באמצע הלילה, כשהם שוכבים במיטה ולא מצליחים להירדם. כתוצאה מכך, בבוקר הם ממשיכים להיות רדומים ומטושטשים, והסיכון לנפילות, לתאונות דרכים או לתאונות בבית גדל‭."‬ לא מעט עבודות מחקר מצביעות על הקשר בין השימוש בבנזודיאזפינים לבין שברים בפרק צוואר הירך בקשישים. כך, לדוגמה, מחקר שפורסם ב‭2006-‬ בכתב העת ‭'Aging Drugs and'‬ מצא שמחצית מהמאושפזים בבתי חולים בגילים ‭80-70‬ בגלל שבר בצוואר הירך נטלו תרופה כלשהי מקבוצת הבנזודיאזפינים.

"בגיל מבוגר נפילה ושבר בצוואר הירך מסוכנים הרבה יותר מיתר לחץ דם, מסוכרת או מעודף כולסטרול‭,"‬ אומר ד"ר גרפינקל. "מעבר לעובדה ששברים בצוואר הירך קשורים לתחלואה ולתמותה, שבר כזה עלול לשנות משמעותית את איכות החיים. אנשים שהיו קודם לכן עצמאיים ותיפקדו היטב הופכים בעקבות השבר הזה לחולים כרוניים, שנזקקים לכיסא גלגלים או לאמצעי עזר אחרים, ולמעשה רק כשליש מהם חוזרים לתפקד בצורה טובה. לכן השאלה שאני מפנה למטופלים שלי היא: האם אתם מוכנים לקחת את הסיכון של נפילות ושברים ושל פגיעה קשה באיכות החיים רק כדי להמשיך ליטול את התרופה‭"?‬

תופעת לוואי נוספת הכרוכה בשימוש ארוך טווח בתרופות האלה היא פגיעה קוגניטיבית ואינטלקטואלית. על פי מאמר שפורסם ב‭2004-‬ בכתב העת של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, הפגיעות האלה כוללות פגיעה בזיכרון לטווח קצר ושכחנות מוגברת – תסמינים המאפיינים את השלבים הראשונים של דמנציה. עם זאת, לדברי מחברי המאמר, מטופלים קשישים שפיתחו פגיעה קוגניטיבית מראים שיפור בתפקוד עם הפסקת השימוש בתרופה. באשר לפגיעה האינטלקטואלית, כותבים המחברים‭",‬נראה כי היא מתפתחת כסיבוך מאוחר וערמומי של השימוש בבנזודיאזפינים‭."‬

אי-יעילות לטווח הארוך

עם תופעות לוואי ותסמינים כה בולטים, נשאלת השאלה – כיצד הרופאים אינם מבחינים בהם אצל המטופלים שלהם? "הבעיה העיקרית היא שלרופאים, ובעיקר לרופאי המשפחה, פשוט אין זמן‭,"‬ טוען פרופ' שרייבר. "כשבחדר ההמתנה מחכים 50 חולים ומקציבים לרופא עשר דקות לכל אחד מהם, שבמהלכן הוא צריך לשמוע את התלונות שלו, לפתוח ולעיין בתיקו, ותוך כדי כך גם לחתום על מרשם למטופל אחר בלי תור, מה הסיכוי שבדקות שנותרו הוא יוכל גם לאבחן שהמטופל מולו מכור לתרופה ולנסות לשכנע אותו להיגמל? הרבה יותר פשוט ומהיר לתת לו עוד מרשם‭."‬

מעבר לעומס העבודה של הרופאים, אחת הבעיות העיקריות היא שכל התסמינים הכרוכים בשימוש בבנזודיאזפינים מאפיינים גם הזדקנות נורמלית, כך שרופאים פעמים רבות פשוט אינם מפרשים אותם נכון. בעיה נוספת היא שהמטופלים עצמם אינם מודים שהם תלויים בתרופות האלה, פשוט משום שאינם מודעים לתלות הזו, כך שאי אפשר להסתמך על הדיווח העצמי שלהם.

אך תופעות הלוואי והסיכונים אינם הסיבה היחידה שבגללה טוענים כיום חוקרים ורופאים רבים שהגיע הזמן להפסיק לרשום לקשישים בנזודיאזפינים לתקופות ממושכות. טענה נוספת מנפצת את המיתוס שלפיו התרופות מהמשפחה הזאת עוזרות להתמודד עם בעיות השינה שמהן סובלים רבים מהקשישים – מיתוס שרוב המטופלים בתרופות האלה אוחזים בו באמונה שלמה.

"נתקלתי באנשים שהיו מוכנים להפסיק כל דבר, אבל כשזה הגיע לתרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים, הם לא הסכימו בשום אופן וטענו שאינם מסוגלים לישון בלעדיה‭,"‬ מספר ד"ר גרפינקל. "אבל האמת היא שזו טעות. בעוד שבטיפול קצר מועד התרופות האלה אכן מסייעות להשראת שינה, בטווח הארוך הן אינן יעילות.

"שתי עבודות מחקר גדולות בדקו את איכות השינה של קשישים שקיבלו בנזודיאזפינים באמצעות שימוש באקטיגרף, מכשיר דמוי-צמיד שהנבדק עונד על היד ושעוקב אחר מהלך השינה שלו. המחקרים האלה הוכיחו שהתרופות לא שיפרו את איכות השינה של הקשישים. כשהחוקרים המשיכו ובדקו את איכות השינה אצל חלק מהקשישים שנגמלו מהן באופן מבוקר, התברר שהפסקתן לא החמירה את איכות השינה‭."‬

יתרה מכך, פרופ' שרייבר טוען שבשימוש ממושך הבנזודיאזפינים אפילו פוגעים באיכות השינה‭".‬כשאדם נוטל תרופה כזו כטיפול קצר מועד, היא יכולה לעזור לו לישון‭,"‬ הוא אומר. "כשהוא לוקח אותה לתקופה ממושכת, הוא ישן למרות התרופה ולא בזכותה, משום שהיעילות של הבנזודיאזפינים אינה אינסופית. עם הזמן, כשמתפתחת סבילות לתרופה, הכמות שקודם עזרה לישון כבר אינה מספיקה, כך שכדי להירדם צריך להגדיל את המינון עוד ועוד‭."‬ ובכל זאת, אפשר להיגמל

האם אפשר בכלל לבצע תהליך גמילה באנשים קשישים? "זה לא פשוט‭,"‬ אומר פרופ' שרייבר. "בראש ובראשונה, המטופל עצמו חייב להיות מודע לבעיית ההתמכרות שלו ולהיות מוכן לעמוד בתהליך גמילה שאינו קל. שנית, הגמילה חייבת להיות הדרגתית ולהיעשות תחת השגחה. לכן חייבים להגביר את המודעות לבעיה בקרב הרופאים ולאפשר להם קצת יותר זמן כדי לטפל בחולים במקום לתת להם פתרונות ביניים של 'קח ולך‭."'‬

ד"ר גרפינקל מסכים שהגמילה חייבת להיות הדרגתית ותחת פיקוח רופא, אך אופטימי הרבה יותר באשר להצלחת התהליך. "במחקר האחרון שלי הצליחו להיגמל מבנזודיאזפינים ‭97%‬ מהמשתתפים שנטלו את התרופות האלה, כולל אלה שנטלו שתי תרופות. תהליך הגמילה התבצע לאחר שיחת הסבר מפורטת, בשיתוף עם המשפחה ותוך מעקב קפדני. במטופלים שהבעיה העיקרית שלהם היא חוסר שינה אפשר לנסות להשתמש בתרופות מקבוצות אחרות, שאינן בנזודיאזפינים, כגון נוקטורנו או זודורם, אם כי גם לגביהן תוארו תופעות לוואי כגון סחרחורות, חוסר שיווי משקל, הפרעות בזיכרון ופגיעה קוגניטיבית. כמו כן, חשוב לזכור שגם את התרופות האלה צריך לקחת בערב לפני השינה, ולא במהלך הלילה, כדי למנוע ישנוניות במשך היום.

"אפשרות אחרת היא להשתמש בתרופות שמבוססות על מלטונין. התרופות האלה פועלות על ידי כך שהן מסדירות את השעון הביולוגי, והן מתאימות רק למי שחסר לו מלטונין, חומר המופרש באופן נורמלי מהמוח וכמותו יורדת לרוב עם הגיל. יש להן אמנם אפקט מרדים, אך לא באותה מידה כמו לתרופות השינה מקבוצת הבנזודיאזפינים. במחקרים קודמים שערכתי יחד עם פרופ' נאוה זיסאפל וד"ר משה לאודון מחברת 'נעורים פרמצבטיות‭,'‬ מצאנו שמלטונין חסר בהרבה קשישים, וכשמוסיפים אותו הוא מסייע לשינה תקינה. הממצאים פורסמו ב‭1995-‬ במאמר בכתב העת 'לאנצט‭.'‬

במחקר נוסף, שפורסם בכתב העת ‭'Archives of Internal Medicine'‬ ב‭,1999-‬ ניסינו לגמול קשישים מבנזודיאזפינים בעזרת מלטונין. בדקנו את הצלחת הגמילה בשתי קבוצות משתתפים שבהן התבקשו הקשישים לרדת בהדרגה במינון התרופות, כשבכל שבוע הפחתנו את המינון למחצית עד להפסקת התרופות. קבוצה אחת קיבלה במהלך הגמילה מלטונין, ואילו קבוצת הביקורת קיבלה תרופת אינבו. מצאנו שבקבוצה שקיבלה את המלטונין היה למטופלים הרבה יותר קל להיגמל מבנזודיאזפינים מאשר בקבוצת האינבו ‭80%)‬ לעומת ‭.(20%‬ במעקב שערכנו שנתיים אחרי הפסקת הבנזודיאזפינים, ‭80%‬ מהמטופלים לא חזרו לקחת אותן.

"השורה התחתונה היא שגמילה מבנזודיאזפינים בהחלט אפשרית, אבל כמובן המטופל עצמו חייב קודם כל לקבל הסבר ולהגיע להבנה שהתרופות האלה אינן רצויות. כדאי גם לגייס את תמיכת המשפחה וכמובן, תמיד לפנות לרופא המשפחה או למומחה בגריאטריה כדי לקבל ייעוץ‭."‬

למרות בקשות חוזרות ונשנות, סירבו קופות החולים מכבי, כללית ומאוחדת להעביר לידינו נתונים על אודות מספר המרשמים שהונפקו למבוגרים בני 65 ומעלה בשנת ‭.2009‬ הקופה היחידה שהעבירה את הנתונים האלה הייתה קופת חולים לאומית, זאת אף שבהתאם לחוק חופש המידע אמורים הנתונים האלה להיות זמינים לציבור. יש לציין כי גם לאחר שהצענו למכבי ולכללית לשמור במערכת את הנתונים המדויקים של כל קופה ולפרסם אך ורק את סך הנתונים, במטרה לקבל תמונה כללית על המצב בישראל, עדיין התמידו הקופות בסירובן. קשה אפוא להימנע מהמסקנה המתבקשת שלקופות החולים יש כנראה מה להסתיר מהציבור.

נוגדי חרדה – בנזודיאזפינים – גיהנום ההתמכרות והגמילה

ממכר ומזיק: היד הקלה על כדורי שינה למבוגרים , יפה שיר-רז , ynet , מאי 2010

מרשם לאסון: מה עושים כשמתמכרים לתרופות

מרשם לאסון: מה עושים כשמתמכרים לתרופות – זה מתחיל בניסיון תמים להתגבר על כאב ראש או לטפל בנדודי שינה, והופך להתמכרות מסוכנת לתרופת מרשם, לחוסר שליטה במינונים והקהיית הרגשות. יד הרופאים אמנם קלה על הדק התרופות, אבל לא מעט סכנות טמונות בהתמכרות שהפכה למגפה בעולם המערבי. איך יוצאים מזה? – ד"ר אילן טל ואינה ארצי , נובמבר 2013

הופכים תלויים בתרופות: עם השנים עולה תדירות השימוש של סטודנטים בתרופות מרשם, כך מראה מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית. סטודנטים אלה משתמשים בתרופות לשם התמודדות עם מצוקות שאינן בהכרח רפואיות או להתוויות שונות מאלו המקוריות של התרופה. התמכרות לתרופות מרשם היא תופעה מוכרת, ובארצות הברית מוגדרת כמגפה של ממש.

אבל לא מדובר רק בסטודנטים. גם בני נוער, מבוגרים וקשישים מוצאים את עצמם משתמשים בתרופות מרשם שונות גם ללא רקע של התמכרות, ולבסוף מוצאים את עצמם בלי יכולת להפסיק. התמכרות חדשה זו כה נפוצה, עד כדי כך שמחקרים מראים כי שיעור התמותה בארצות הברית ממנת יתר של תרופות מרשם "תמימות" כמו תרופות אנטי-חרדתיות, משככי כאבים וכדומה גבוה יותר משיעור התמותה ממנת יתר של סמי רחוב וסמים מסוכנים כמו הרואין וקוקאין.

גם בארץ התופעה צוברת תאוצה, אך המודעות הנמוכה לה בציבור מקשה על הסובלים מההתמכרות ועל בני משפחותיהם לזהות את מקור השינוי לרעה שחל בחייהם. ההתמכרות מקשה מאוד על היכולת של אנשים אלו למצוא מזור לכאביהם הפיזיים ובמידה גדלה והולכת גם לכאביהם הרגשיים, כך שהם חשים חוסר ברירה ונוטלים שוב את תרופות המרשם – שכבר לא עוזרות.

המדרון החלקלק

תרופות מרשם ניתנות על ידי רופא מתוך צורך אובייקטיבי. כולנו זקוקים מדי פעם לעזרה רפואית-תרופתית כדי להתמודד למשל עם מיגרנה מציקה, בעיות שינה, כאב שיניים עז וכדומה. אחרים זקוקים לסיוע תרופתי במשך תקופה קצרה כדי להתמודד עם אחד משני הקשיים הנפוצים ביותר בעידן המודרני: דיכאון וחרדה. שימוש כזה בתרופות מרשם הוא לגיטימי ופעמים רבות הכרחי.

עיקר השימוש בתרופות מרשם מתחיל בפיקוח ובהמלצה רפואית. אלא שאף שתחילת השימוש מוצדקת בלא מעט מן המקרים, הוא הופך ל"שימוש לרעה" ולאחר מכן להתמכרות שעלולה להיות מסכנת חיים. בלי לשים לב, אנשים הנוטלים תרופות מרשם באופן לא מבוקר הופכים את השימוש בכדור מחד-פעמי ונשלט לתלותי, ללא ביקורת על הכמות, התדירות ומשך השימוש. השימוש אף עלול להפוך לפוגעני, המגביר את סבילות הגוף כלפי התרופה.

שימוש לרעה לא רק שאינו מסייע בשיכוך הכאבים או פתרון הבעיה הראשונית, אלא מנטרל את יכולתו של האדם לתפקד באופן עצמאי.

במקרים מסוימים, אנשים משתמשים בתרופות מרשם כדי לנסות להתגבר על התמכרות קיימת. מכורים לאלכוהול מנסים להיגמל על ידי שימוש בתרופות מרשם, או מנסים להתגבר על הצורך האובססיבי לשבת מול המחשב או להמר באמצעות תרופה.


כולנו זקוקים מדי פעם לעזרה רפואית-תרופתית (צילום: shutterstock)

למה דווקא תרופות?

בדומה להתמכרויות אחרות, שורש ההתמכרות לתרופות הוא בקשיים נפשיים, דיכאון, לחץ, סטרס, התמודדות עם טראומה ומצוקות גופניות שונות, בעיקר כאבים כרוניים. הפתרון של כולם מתנקז לשימוש לרעה בתרופות, כיוון שנטילת התרופות פשוטה יחסית ונחשבת לגיטימית, וזהו הפתרון שמספקת המערכת הרפואית בתחילת הדרך.

נראה שבעולם המערבי היד קלה על ההדק בכל הקשור בצריכה תרופות, ואנשים תופסים את השימוש בהן כדרך מהירה, נוחה, מוצדקת ויעילה להתמודד עם בעיות שונות.

רוב האנשים יפנו לנטילת תרופה כאשר יחלו בשפעת בחורף, ולא יחשבו פעמיים כשהמיגרנה תתקוף והרופא ימליץ על תרופה טובה. הבעיה היא שהרגל זה נצרב עמוקות באופן שבו האדם תופס עצמו כמסוגל להתמודד עם קשיים בחייו.

לא פעם אנו רואים שמכורים לתרופות מרשם הם חסרי כלים לוויסות עצמי ואינם מסוגלים למצוא בעצמם את היכולות להתמודד עם אירועים בחייהם ללא עזרה חיצונית. הרגל זה הופך לרועץ שבעתיים כאשר הם חווים תסמונת גמילה בעת ניסיון להפסיק את השימוש בתרופות וכאשר הם מנסים להתמודד עם העליות והירידות של החיים ללא ה"קסם" שמחולל הכדור. לפעמים, הקושי להישען על יכולות פנימיות שלא נבנו כראוי לאורך השנים מחזיר אותם לשימוש בתרופות, והפעם ביתר שאת.

סוגי התמכרות לתרופות

התמכרות לתרופות מרשם מערבת בדרך כלל תרופות מרגיעות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית, וניתן לחלקה לכמה סוגים עיקריים:

1. התמכרות למשככי כאבים. מדובר בהתמכרות לתרופות פשוטות לכאורה, מאדוויל ואקמול ועד מורפיום לסוגיו, הנובעת מהצורך להתמודד עם כאבים כרוניים (למשל כאבי גב) או כאבים הנובעים מטראומה כמו תאונות דרכים. בהיעדר פיקוח רפואי או בקיומה של נטייה מוקדמת להתמכרות, השימוש במשככי כבאים עלול להפוך לבלתי מבוקר ולצריכה גדלה והולכת של התרופה.

בהיעדר פתרון רפואי אחר ובהיעדר ניסיון להפסיק את הטיפול התרופתי, יכולתו של משכך הכאבים לסייע בהתמודדות עם הכאב הולכת ופוחתת, המטופל מפתח לו סבילות ונאלץ להגדיל את המינון כדי לחוש את ההקלה שהיה רגיל אליה. ללא הגדלת המינון, עלולה להופיע תסמונת גמילה.

תסמונת הגמילה ממשככי כאבים דומה לתסמונת גמילה מהרואין, ופעמים רבות נמנעים בגללה אנשים מהפסקת השימוש במשככי הכאבים – ולא רק מהפחד מהכאב עצמו. בהיעדר הכוונה רפואית, התפתחות של תלות פיזיולוגית ורגשית במשככי כאבים עלולה להיות מהירה.

2. התמכרות לכדורי שינה ולתרופות הרגעה (נוגדי חרדה). התמכרות לכדורי שינה נפוצה בקרב מבוגרים המתמודדים עם קשיי שינה ועם הזמן אינם מצליחים להירדם ללא התרופות, כך שהם מאבדים את השליטה על שימוש מאוזן בתרופה.

צעירים הנוטלים תרופות שינה עושים זאת כדי להתמודד עם קושי נפשי (בדרך כלל דיכאון או חרדה). בעזרת כדור השינה הם מצליחים לישון כמה שיותר ובעיקר מצליחים להתרחק מהמצוקה הנפשית.

באופן דומה, התמכרות לתרופות הרגעה עלולה להתרחש בשל שימוש לא מבוקר או בשל שימוש לרעה, בעיקר לאור הצורך להתמודד עם מצבי חרדה חוזרים. במקרים שבהם השימוש בתרופות ההרגעה אינו מסייע, יש המשלבים בין תרופות ואלכוהול, שימוש מסוכן ביותר שבוודאי שמעיד על התמכרות ואף הופך את הגמילה לקשה ומסוכנת.

3. התמכרות לריטלין. אחת התופעות השכיחות בשנים האחרונות היא התמכרות לריטלין, בעיקר בקרב בני נוער. אמנם מדובר בתרופה שרק נוירולוג או פסיכיאטר אמור לרשום, אך כיום גם רופאי משפחה רושמים אותה וניתן להשיגה באופן לא חוקי בצורה פשוטה יחסית.

ריטלין הופך לעתים לסם ממריץ חוקי לכאורה, אך התמכרות לריטלין יכולה להגיע למצבי קיצון ובהם תופעות לוואי כמו הזיות, מצבים פסיכוטיים, חרדה, אי-שקט, תוקפנות ועוד.


נוטלים כדורי שינה כדי להתמודד עם קושי נפשי (צילום: shutterstock)

איך מטפלים בהתמכרות?

המסלול מצריכה חד-פעמית להתמכרות זהה כשמדובר באלכוהול, הימורים או תרופות מרשם. באותו אופן, גם תסמונת הגמילה זהה לזאת של גמילה מסמי רחוב, ולעתים אף קשה יותר.

ברוב המקרים מיידעים רופאי המשפחה את מטופליהם באשר לסיכוי שיסבלו מתסמונת גמילה בהיעדר התרופה, וכן באפשרות להתפתחות של תלות והתמכרות פיזיולוגית. לעומת זאת, המודעות לאפשרות של התמכרות נפשית לתרופות מרשם נמוכה הרבה יותר, כשלמעשה זהו הקושי העיקרי בהתמכרות. אנשים המכורים לתרופות מרשם הפכו את השימוש בכדור להרבה יותר מאשר דרך להתמודד עם בעיה פיזיולוגית. עבורם, הכדור מעלים כאב חזק או מצליח להשרות שינה, אבל גם מפיג את כאב הלב, מטשטש את הדיכאון, מאלחש את החרדה ומשכיח את הבדידות והקושי הנלווים לבעיות הפיזיות.

תרופות מרשם הופכות לדרך פשוטה, חוקית ולגיטימית לברוח מהצרות הנפשיות והגופניות שנערמו במשך הזמן, אבל כשהחבל משתחרר קצת יותר מדי והשליטה חומקת מבין ידיהם מגלים המכורים שבלי התרופה או הגדלת המינון הם סובלים כפול, פיזית ורגשית. החרדה עוצמתית יותר, הדיכאון משתק ובעצם בלי הכדור אין להם יכולת לתפקד.

טיפול בהתמכרות לתרופות מרשם מחייב הרבה יותר מהתגברות על תסמיני הגמילה והתאוששות פיזית. זהו תהליך משמעותי של חשיפת הקשיים הרגשיים שהובילו מלכתחילה להתמכרות, מציאת פתרונות חלופיים ובריאים יותר להתמודדות עמם, חיזוק המשאבים והכוחות הפנימיים של האדם שיאפשרו לו להתמודד בעצמו עם קשייו ובניית אורח חיים טוב יותר שישפר את איכות החיים.

הדרך לפתרון אינה מורכבת, אך דורשת מהאדם ולעתים גם מבני משפחתו להתגייס למען עצמו כדי להחזיר לחייו את השקט את החיוך.

ד"ר טל הוא פסיכיאטר מומחה ומנהל הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית; אינה ארצי מטפלת בהתמכרויות.

קישורים: