פסיכיאטר לבני נוער

אישפוז פסיכיאטרי - קשירות, נזעי חשמל וסמים פסיכיאטריים
אשפוז נער בקשירה ומכות חשמל

פברואר 2017 – באדיבות מגזין לפסיכיאטרים "Shrink"

פסיכיאטר לבני נוער הוא רופא מומחה לאבחון וטיפול בהפרעות חשיבה, רגש או התנהגות המשפיעות על מתבגרים ובני משפחותיהם. הוא מציע למשפחות יתרונות של תרופות פסיכיאטריות אנטי פסיכוטיות, נוגדי דיכאון, נוגדי חרדה, קשב וריכוז ועוד. ע"פ מיטב המסורת של אשפוזים פסיכיאטריים עד לקשירות למיטה ומכות חשמל ע"פ אתיקה מקצועית ואחריות רפואית למתן טיפול מקיף.

נער אינו התנערות מאחריות

בעיות רגשיות של בני נוער עשויות להופיע במספר תחומים, כגון בלימודים, התנהגות בבית ויחסים עם חברים. התנהגויות בעייתיות שמתחילות "בקטן", יכולות להפוך להתנהגות מפריעה, בלתי יעילה.

פסיכיאטר מיומן לטיפול במתבגרים מספק להם הערכה וטיפול אישי בסביבה סגורה ובטוחה במוסדות פסיכיאטריים אברבנאל, איתנים ועוד, על מנת שיועילו לחברה.

טיפול פסיכיאטרי לבני נוער - קשירה למיטה
טיפול פסיכיאטרי לבני נוער – קשירה למיטה

תפקיד פסיכיאטר לבני נוער

הפסיכיאטר משתמש בידע של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים בעבודה עם המטופלים. בתחילה הוא מבצע בדיקת אבחון קצרה על ידי שיחה.

הפסיכיאטר מגיע לאבחנה ואז מגיע שלב התיוג המבוצע על פי ספרות ה- DSM המסייע לפסיכיאטר לקבוע על פי מה שאבחן האם הנער סובל מסכיזופרניה או פראנויה. אין צורך לרוץ לבדיקות דם, צילומי CT או רנטגן, הפסיכיאטר מזהה את הבעיה מיד בשיחה הראשונה בחדר.

לאחר שלב האבחון והתיוג מגיע שלב הטיפול התרופתי, מדובר בעיקר בתרופות פסיכיאטריות לדיכוי חלקים במוח לדוגמא ריספרדל מדכא הפרשת דופמין (הורמון העונג) כך הנער יהיה רגוע ואפטי ולא יפריע לסביבתו.

מה מציע פסיכיאטר לבני נוער?

בעיקר סמים פסיכיאטרים כי זה מה שלמד בבית הספר לרפואה. הטיפול כולו בחדרו של הפסיכיאטר הכולל שיחה קצרה ומרשם סמים פסיכיאטריים.

הנערים שזוכים לאשפוז פסיכאטרי

לעתים יזכה הפסיכיאטר על אשפוז פסיכיאטרי מידי של הילד. הילד יקבל הסעה מיוחדת לבית החולים ברכב לבן בליווי שני אחים או יותר ישר למיטת קשירות עם מכות חשמל לעיתים למשך שבועות.

כך, למשל, יכול הפסיכיאטר לפתח אצל הנער עמדות שליליות על אלכוהול בעזרת מכות חשמל בשילוב ריח אלכוהול, שינוי עמדות לטבק: מכות חשמל בשילוב ריח סיגריות וכיוצ'.

מודעות פרסומת

טיפול נפשי לילדים- מידע חיוני להורים! – מאמר מאת אילן סלומון

יולי 2015 – טיפול נפשי לילדים- מידע חיוני להורים! – אילן סלומון-רוקח, מטפל ומאמן לילדים

יש לעשות הכול כדי שילדים יקבלו טיפול נפשי ללא תרופות
בעידן שבו ערוצי התקשורת הם מסחריים, הציבור חשוף ל"הפגזה" בלתי פוסקת של מידע "רפואי" בשירותן הסמוי של חברות התרופות או גופים המייצגים אותן. התוצאה היא שאדם בוגר שנתקל בקשיים נפשיים פונה מיד לרופא המשפחה או לחדר המיון בבית החולים. התוצאה: תרופות הרגעה ושינה ותרופות נגד דיכאון וחרדה ניתנות לאנשים כמעט בכל מצב נפשי לא אופטימלי. במקרים רבים ההנחיה היא לקחת אותן לפחות חודש, חצי שנה או שנה, ו"אז נראה". כשהם מנסים להפסיק או להיגמל מהתרופות הללו ההתרסקות מיידית או שאינה מיידית אבל היא מובטחת. מאות אנשים שעזרתי להם בשנים האחרונות חזרו והשתמשו באותה המילה כדי לתאר את זה: גיהינום.

לפני שתפנו לטיפול נפשי רגשי לילדים דאגו לבצע בדיקה גופנית מקיפה אצל רופא המשפחה
תפקידו של הרופא הינו לטפל בגופו (ולא לסמם את נפשו) של הילד. שיבושים הורמונאליים, חוסר או עודף ברזל, בעיות ראייה או שמיעה, בעיות במערכת העיכול, כאבים גופניים, כל אלה עלולים להציק לילד ולהקשות עליו. רופא לא מיומן עלול לדלג על שלב הבדיקה הגופנית ולגשת ישר לטיפול תרופתי פסיכיאטרי.

לפני שתפנו לטיפול נפשי רגשי לילדים בקרו אצל נטורופת או תזונאי. שפרו את תזונתו של הילד וספקו לו תוספי תזונה מתאימים שיפחיתו את התסמינים
תזונה שהינה דלה בחלבונים וירקות ועשירה בסוכר ובמזונות תעשייתיים עלולה להשפיע לרעה על מערכת העצבים ועל תפקודם הגופני והנפשי של ילדים. ישנם ילדים הסובלים מרגישויות מיוחדות לצבעי מאכל, חומרים משמרים ואף מזונות מסוימים כגון חיטה, מוצרי חלב, סויה או סוגי פירות שונים. חוסר בויטמינים ומינרלים מסוימים עלול לגרום לילדים לחרדות, עצבנות, התקפי זעם, בעיות שינה, חוסר מוטיבציה ואף דיכאון.

בדרך לטיפול נפשי רגשי לילדים הימנעו מאבחון פסיכו דידקטי. היעזרו במורה פרטי טוב שיתרגל את הילד, ויעזור לו להצליח בלמידה.
קשיי למידה בהחלט עלולים לגרום לילדים לחוש אי הצלחה, שעמום, תסכול, כעסים ואף חרדות. לילד שמצליח בבית הספר קל בהרבה לצאת ממשבר נפשי ולהשתלב מחדש במסגרת. כאשר תלמיד עובר קשיים נפשיים הוא יישלח במוקדם או במאוחר לאבחון פסיכולוגי או פסיכו- דידקטי (שגם בודק קשיי למידה) על ידי גננת, או יועצת חינוכית. הבעיה עם אבחון פסיכולוגי היא שהוא מכפיש את הילד בעקבות משבר זמני, ויוצר לגביו רישום מתועד שילווה אותו כל חייו ועלול לפגוע בעתידו. הבעיה עם אבחון דידקטי היא שברוב המקרים הוא קובע כי הילד סובל מ'ליקוי' ולכן ממליץ על 'הקלות' לימודיות או על שיעורי 'אסטרטגיות למידה' שבפועל הינן שיטות וקיצורי דרך שנועדו 'לחפף' את הלמידה ו'להשיג' ציונים במקום לשים דגש על חיזוק יכולת הלמידה עצמה.

תנו לילד זמן להתאושש ואל תרשו שילחיצו אתכם לפעול מיד. ילד מטבעו נוטה להגיב באופן קיצוני ללחצים שונים, כאשר הלחץ פוחת הוא נוטה להתאושש מהמצב החריף שסבל ממנו.
ילדים הינם לרוב שבריריים בהשוואה למבוגרים כיון שחסרות להם התנסויות החיים הרבות, והביטחון העצמי שנרכש באמצעותן. משום כך קל לערער אותם, ותגובותיהם עשויות להיות חריפות במיוחד בגילאי היסודי אך בהחלט גם בגילאי התיכון ובצבא. קל מאד להגזים בפרשנות לתגובותיהם. כשילד אומר: "אני רוצה למות", מערכת החינוך הממלכתית, הפועלת על פי נהלים, ומושפעת כמובן מהקמפיין הרשמי למניעת התאבדויות שנוצר בהשפעתן (הסמויה) של חברות התרופות, תגיב לכך, כמובן, תמיד בהגזמה. עובדי הרווחה יקבלו דיווח ויחייבו כעת את ההורים לערוך לילד אבחון פסיכיאטרי כתנאי לכניסתו לבית הספר. במקרה שההורים משוכנעים מתוך היכרותם עם הילד כי אין כאן סכנה אמיתית, מומלץ לגשת לאבחון פרטי למרות העלויות הגבוהות יותר ולנסות להתעקש שהמערכת תסתפק באבחון פסיכולוגי או חוות דעת של המורים שלו או במסמך משפטי שבו ההורים מסירים אחריותם מבית הספר במקרה שיקרה משהו. עליהם גם להקפיד שלא להשאיר את המסמך בידי בית הספר. המשמעות של אבחון פסיכיאטרי הינה כמעט תמיד תיוג והמלצה לטיפול תרופתי ולעיתים אף אשפוז יום פסיכיאטרי, שאותם תוכל כעת המערכת לכפות על ההורים עקב מעורבותו של "גורם מקצועי מוסמך". ההורים, אם כן, חשופים ללחץ גדול מצד המערכת ולמרות זאת עליהם להקפיד לא לערב בכך את הילד ולתת לו את האפשרות להתאושש בקצב שלו.

'ריפוי בעיסוק' הינו התרפיה היעילה ביותר לילדים עם בעיות נפשיות חריפות, בניגוד ל'טיפול רגשי' לא זהיר שעלול להציף ילדים, ולגרום בהמשך דווקא להחמרה במצבם
למרות שהנחת היסוד של טיפול רגשי היא שכאשר משוחחים על נושא מסוים ניתן לעבד אותו ולהשיג לעיתים הקלה, חשוב מאד לדעת שלא נכון לעסוק בנושאים טעונים כאשר האדם מרגיש מוצף בהם, אלא לעשות זאת רק לאחר שחזר לעצמו והוא יציב מספיק. בנוסף, עיסוק יתר או דיבור יתר על נושא טעון יכול לגרום להצפה כרונית שלא ניתן לכבות אותה, והופכת את המטופל לתלוי במטפל או באנשים שסביבו כדי שיקשיבו לו, אחרת הוא מרגיש שהוא "טובע". עם ילדים, עקב אי יציבותם (ראה לעיל) אזהרות אלה חייבות לקבל משנה תוקף. יש להיזהר מאד עם ילדים שמצויים במצב רגשי חריף מלהיכנס איתם לדיון בנושאים הטעונים ולא לאפשר להם טיפול רגשי שמתמשך לאורך שנה ויותר כפי שקורה לעיתים. דרך הטיפול הנכונה במקרים של הצפה או מצב נפשי חריף היא דווקא להסיח את תשומת ליבו של הילד מן הבעיה בכך שלוקחים אותו לסביבה אחרת, לטיול לא מאומץ, נותנים לו לעסוק בתחביביו, מאפשרים לו לעזור באמצעות ביצוע פעולות שאינן קשות עבורו, לטפל בבעל חיים וכו'. זו הסיבה שטיפולים באמנות ובבעלי חיים מוצלחים כל כך כיון שהם מהווים ריפוי בעיסוק והסחה מהכאב הנפשי עד שהוא מתפוגג.

הישמרו במיוחד מפסיכולוגים שמפנים אתכם לקבל תרופה פסיכיאטרית במקביל לטיפול הרגשי שלהם. הם מחפשים חיים קלים ו/או מפקפקים ביכולתם לעזור לילד שלכם.
גם לימודי הפסיכולוגיה כיום מושפעים מאד מכוחן הכלכלי העצום של חברות התרופות. עשרות שנים של השקעה עולמית במחקר מגמתי באוניברסיטאות ופרסום מאמרי מחקר בכתבי עת "מדעיים" גרמו לפסיכולוגים רבים לפקפק בכוחם לעזור. תזהו אותם לפי זה שיספרו לכם טענות חסרות בסיס מדעי, כמו הטענה שהילד שלכם סובל מ- 'חוסר איזון כימי במוח'. פסיכולוגים כאלה יקבלו ילדים או מבוגרים לטיפול רגשי רק בתנאי שייטלו גם תרופות. זה לא יעיל ומסוכן בדיוק כמו אצל אותו רופא שיניים שבא לטפל בשן כואבת בעת שהמטופל מצוי תחת השפעת משככי כאבים ובעצמו לא בטוח איזוהי השן החולה.

אם הבעיה לא משתפרת חפשו בסביבת הילד מישהו שמאיים עליו, מלחיץ אותו או מדכא אף ילדים אחרים סביבו מבלי שיוכלו להשיב לו או להתגונן מפניו. טיפול נפשי נכון יאתר את הגורם הזה וישים לו סוף.
חלק נכבד מהבעיות הנפשיות של ילדים נובעות מלחצים שמופעלים עליהם על ידי מבוגרים או על ידי ילדים בני גילם. הסיבה לכך היא שילד נוטה להתאושש מטראומות שהוא עובר עם חלוף הזמן, אולם אם הוא נשאר במצב נפשי מעורער ולא מתאושש, זה אומר שאותו גורם מלחיץ או מאיים נמצא באופן קבוע בסביבתו ומלבה את הפחדים או הכעסים שלו כל יום מחדש. זה לא משנה אם לילד יש פחד מכלבים או פחד לעזוב את אימא. מי שמלחיץ אותו או מדכא אותו מעיר את השדים הללו. מטפל נפשי טוב לילדים יידע להימנע מלהיכנס לתוכנן של החרדות אלא יחפש את הגורם המלחיץ שמעיר את הפחדים הללו בסביבתו של הילד, וידאג לכך שאותו גורם יפחית את הלחץ או ידאג להרחיק את הילד לזמן מה מאותו גורם מלחיץ. דוגמא לכך היא ילד שמאיים על חברו כי יהיה ברוגז איתו אם לא יעשה את רצונו והילד מציית, אולם מגלה סימנים של חרדת נטישה כאשר אמא רוצה ללכת. הטיפול במצב יהיה לאסור על הילד המדכא מלאיים על אחרים, ולא עיסוק יתר בחרדת הנטישה.

טיפול נפשי רגשי לילדים חייב להבחין בין ילד שהוא קורבן לבין ילד שהופך אחרים לקרבן, וצריך לספק לילד מהסוג השני מסגרת שתדרוש ממנו יותר משמעת ואחריות כתנאי לקבלת תמיכה.
ישנם ילדים שמטילים אימה על ילדים אחרים ואף על מבוגרים. ישנם ילדים שמטילים גם אשמה על אחרים ומייחסים את הקשיים שלהם למעשיהם של אחרים. ילדים אלה אינם קרבנות כפי שהם מנסים לכאורה להציג, וייתכן מאד שילדים אחרים נמצאים בטיפול נפשי רגשי לאחר שילדים אלה הפכו אותם לקרבנות. טיפול נפשי נכון לילדים לא ינסה לתת סימפטיה או יחס חם לילד שנוהג בחוסר אחריות בכך שהוא מאשים אחרים במצבו. הטיפול הנפשי בילדים כאלה יתמקד בדרישה להתנהגות אחראית, ולא בהקשבה לתלונותיו של הילד שממילא לא נראה שתסתיימנה.

לסיכום: טיפול נפשי לילדים הוא נושא עדין כעדינותם של ילדים. הוא דורש סבלנות ואורך רוח, אולם יותר מהכול הוא דורש ערנות וזהירות של ההורים מפני אנשי המקצוע המוסמכים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדי רווחה שעשויים להציע או לדרוש 'פתרונות' מערכתיים שלטווח ארוך יפגעו בעתידו של הילד. רק אתמול נפגשתי עם אישה שנולד לה בן שהוגדר כסובל מפיגור, ועד כיתה ג' שום מסגרת חינוכית רגילה לא הסכימה לקבל אותו. האם סירבה לתת לו תרופות. בכיתה ו' התגלה שהילד מחונן, הוא התקבל לפנימייה יוקרתית וסיים תיכון ואוניברסיטה בהצטיינות. זה אולי מקרה קיצוני, אבל הוא מדגים את ההכרח שלא לקבל עצות מאנשי המקצוע לגבי טיפול נפשי רגשי לילדים באופן עיוור ולהיות נאמנים להבנתכם והשקפתכם.

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

ביה"ס לוחץ לאבחן את הילד או לתת לו ריטלין ? מאיימים לזמן אותך ל'ועדת השמה' ? קרא/י מאמר זה היטב, ופנה/י אלינו בכל שאלה.

שאלה: מה לעשות אם מורה, מנהלת או יועצת לוחצות עלי לעשות אבחון או לתת לילד שלי ריטלין – ואני לא רוצה

תשובה: ראה חוזר מנכ"ל מתאריך 1/9/2011 המציין : "חל איסור לדרוש או להמליץ לתת תרופה לתלמיד ו/או להתנות את המשך לימודיו ו/או את השתתפותו בפעולות המוסד החינוכי או מטעמו בקבלת טיפול תרופתי כלשהו."

כמו גם: מכתב רשמי ממשרד החינוך המצהיר כי "חל איסור חמור לכל איש מצוות בית הספר לתת/להמליץ/לחייב מתן תרופה".

בנוסף: מכתב רשמי משרת החינוך המצהיר כי לא ניתן להתנות שהות במסגרת חינוכית בנטילת תרופה כלשהי !

זכותך החוקית המלאה לסרב! לבית הספר אין זכות חוקית לחייב את ההורים לאבחן או להחליט על טיפול תרופתי לילדך ללא הסכמתך המלאה.

לפי חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' אסור לחייב שום אדם בטיפול או אבחון אלא אם כן חייו של אדם בסכנה וגם במקרה זה נדרש צו של בית משפט.

אם ילדך אינו בסכנת חיים, כל מה שעליך לעשות, הוא לבקש מהגורם הלוחץ: מורה, יועצת, מנהל/ת ביה"ס למסור לך את ההוראה בכתב ובחתימת ידו.

רוב הסיכויים שהם לא יתנו שום הוראה כזו בכתב, כיוון שזוהי עבירה על החוק, וזה ישתיק אותם.

אם הם יתנו את הבקשה בכתב, ניצחת! פנה לעמותה לבדיקת העניין מבחינה משפטית.

שאלה: האם כדאי לערוך אבחון פסיכולוגי או חינוכי לילד?

תשובה: לא בהכרח! קשה להאמין, אבל האבחונים הפכו בשנים האחרונות לכלי שנועד לפתור את קשיי המערכת, ולעיתים קרובות הם דווקא פוגעים בשמו הטוב של הילד, בהערכה העצמית שלו ובעתידו.

בפועל, יש מעט מדי תקציב לבתי הספר מכדי לתת לילדים את האמצעים שבאמת ישפרו את יכולותיהם.


האבחון עוסק ברוב המקרים בקשיים שכבר היו ידועים למורים ולהורים. גם היועצת ידעה אותם, אולם במקום לפעול מידית לשיפור יכולותיו, או לתת לו הקלות מידיות, כל זה מותנה בתהליך אבחון יקר ו'אקדמי', שמבוסס על השוואה סטטיסטית לבני גילו.

האבחון מדביק לילד תווית של הפרעה או ליקוי כאשר רובו ככולו מסתמך ממילא על ההתרשמות או נקודת המבט של המורים עצמם. גם אם ישתפר בעתיד, לא יוכל למחוק כבר את התווית הזו. התווית, שהדביקו לו, תשכנע אותו, את הוריו וכל מורה אחר שיפגוש בהמשך דרכו כי הוא לקוי ובעל יכולת פחותה מאחרים. וכך הוא יישאר כזה.

ברגע שנעשה אבחון, יש לבית הספר אסמכתא רפואית או פסיכולוגית שמאפשרת לו ללחוץ עליך לתת לילד תרופות פסיכיאטריות כגון ריטלין. הניסיון מלמד שסמים משפיעים רק בטווח הקצר על ההישגים הלימודיים. לעומת זאת, היכולות האישיות מידרדרות, ונוצר צורך להגדיל את מינון התרופה שוב ושוב כאשר יעילותה הולכת ופוחתת.

לעיתים קרובות משמשים אבחונים אלה את בתי הספר דווקא כדי להתנער מאחריות לגבי הילד, להסתמך רק על הכדור שהוא לוקח, להרע את תנאי החינוך ולתרץ כל כשל חינוכי בכך שהילד סובל מ 'הפרעה', שלמעשה, הודבקה לו על ידי האבחון. אם הילד מאובחן, קל יותר להתייחס אליו כאל חריג, להשעות אותו או להמליץ להעבירו למסגרת של חינוך מיוחד.

שום איש חינוך, כמובן, לא יכול לחייב אותך לערוך אבחון.

שאלה: הילד שלי מושעה מבית הספר שוב ושוב לאור התנגדותי לתת לו טיפול תרופתי. מה לעשות?

תשובה: פני לקצינת ביקור סדיר (קב"סית) במחלקת החינוך בעירייה ובקשי את עזרתה בטיפול במצב.

אם את רואה שגם שם לא מכבדים את זכויותייך הקפידי להקליט באופן גלוי את כל הפגישות עם צוות בית הספר, הקב"סית או נציגת הרווחה בעירייה. פעולה זו לכשעצמה תגביל את יכולתם לאיים עלייך באמצעים לא חוקיים או לפגוע בזכויותייך. דווחי לעמותה על כל חשש לפגיעה כזו בזכויותייך.

שאלה: הפסיכולוגית של בית הספר מבקשת ממני לחתום על הסכמתי לערוך את האבחון אצלה. האם להסכים?

תשובה: בשום פנים ואופן לא! ישנה חשיבות רבה להפרדה מלאה בין בית הספר, שתפקידו להעניק לילד השכלה לבין התיוג של ילדים שהוא איננו פעולה חינוכית ואיננה בסמכותם של אנשי חינוך. קל מאד לעבור את הגבול העדין הזה ולמצוא אנשי חינוך העסוקים בלמצוא דופי בילד, או להציע פתרונות תרופתיים ל'בעיותיו' במקום לשפר את גישתם החינוכית וכך להשיג את שיתוף הפעולה שלו והצלחתו. התגובה המידית של ההורה להתנהגות כזו צריכה להיות הזעפת פנים.

שאלה: אם אני כבר עורך אבחון – האם לתת עותק לביה"ס?

תשובה: בשום אופן לא. ידע פרטי בכלל וידע רפואי או פסיכולוגי בפרט הניתן לארגונים גדולים יכול לשמש את הארגון כדי להרע בתנאיך או במעמדך ובמקרה הזה בתנאי החינוך של ילדך. היו דברים מעולם; ילד שאובחן בגן על מנת לתת לו סיוע של גננת שיח נעזר בכך בעודו בגן . אולם בכיתה ב' עם מורה אחרת ומנהלת אחרת שימש האבחון את בית הספר כדי להחליט על העברתו למסגרת של חינוך מיוחד. אל תפקיד שום מסמך כזה בידי בית הספר ואל תחתום על שום וויתור סודיות.

שאלה: הם מאיימים לזמן אותי ל 'ועדת השמה'. מה אני יכול לעשות?

תשובה: קודם כל אל תיבהל! ועדות השמה יכולות בהחלט לשרת את הרצונות והעדפות של ההורים. ועדות השמה יכולות לחייב את בית הספר לתת לילדך את אותה המסגרת שאתה רוצה ואת אותו החינוך שאתה רוצה.

ועדות השמה הן ועדות טרום משפטיות. נירשם בהן פרוטוקול מדויק. כל הסכמה שלך נרשמת. על כל החלטה של ועדת השמה אפשר לערער. אחרי ועדת השמה אפשר לערער בועדת ערר שמתקיימת במשרד החינוך (במשרדי הפיקוח). אחרי ועדת ערר אפשר לערער בבית המשפט המחוזי.

ועדת השמה נועדה להורות לבית הספר ולעירייה איזה חינוך יקבל בנך. היא מאשרת להעביר את ילדך לבתי ספר מיוחדים, לכיתות קטנות או לחינוך הרגיל. ועדת השמה מתקיימת בדרך כלל בעירייה, ומורכבת מנציגים של העירייה, משרד החינוך, המורה, המנהלת, הפסיכולוג של העירייה, יועצת בית הספר, עובד סוציאלי, עובד רווחה, נציגי ארגון המורים וההורים עצמם.

בית ספר נוטה להדגיש שועדת ההשמה מחליטה ללא קשר לרצון ההורים. בפועל זה שקר מוחלט. מכיוון שמשרד החינוך הפסיד בהרבה מאוד ערעורים, קיימת הוראה חד משמעית ליו"ר ועדות השמה להשתדל להחליט לפי רצון ההורים. לא אומרים את זה להורים.

בישיבה עצמה מופעל, לכן, לחץ גדול מאוד על ההורים מצד כל הגורמים החינוכיים והטיפוליים להיענות לרצון בית הספר, ולהסכים להעביר את הילד לבית ספר אחר או למסגרת לימודית אחרת.

הם פשוט "משכנעים" אותך, וכך, בסופו של דבר, אתה הוא זה שהסכמת, והם לכאורה עושים זאת בהתאם לרצונך.

אנשים בועדה ישתמשו לעיתים ב'רכילות של חדר מורים' וביקורת על הילד, באיומים, סחיטה רגשית והפעלת לחץ פסיכולוגי באמצעות הדגשה של כמה "את/ה הורה גרוע". החוכמה היא לא להיבהל, ולבוא מוכנים מראש עם החלטה מגובשת ונחושה. כדאי גם לדעת שכל אי הסכמה בין שני ההורים עלולה להיות מנוצלת בועדה כדי להשיג חוסר הסכמה מובהק בין ההורים ולקבל הסכמה רק מהורה אחד.

בואו מוכנים עם רצונכם. ניקבו בשם בית הספר, הכיתה והמורה שאתם רוצים שהילד ילמד בה. וחיזרו על המשפט הזה שוב ושוב. לגבי השאר תגידו "לא מסכימים", "לא מסכימים", "לא, לא,לא!".

במקרים רבים ועדת ההשמה תדרוש מכם לאבחן את הילד. כמובן, כדי ל"היטיב" את ה"טיפול" והחינוך שלו. עימדו על זכותכם לא להסכים! בפועל האבחונים הללו משמשים את הועדה כדי לקבל אישור מקצועי לדעתם, וכך לכפות עליכם להעביר את הילד למסגרת החינוכית שהם היו מעדיפים.

ברוב המקרים יחליטו בועדת ההשמה את מה שאתם דרשתם, למרות שיציגו זאת באופן אחר. כך תוכלו לנצל את ועדת ההשמה לטובתכם. בית הספר חייב לקבל את החלטת ועדת ההשמה.

אם ועדת ההשמה תחליט בניגוד לרצונכם, פנו מייד לועדת ערר. ועדה זו מחויבת עוד יותר להוראת משרד החינוך לפעול רק על פי רצון ההורים.

שאלה: הילד שלי נטל בעבר ריטלין (או כל תרופה פסיכיאטרית אחרת). ראיתי שהילד סובל ממנה, לכן הפסקתי לתת לו את התרופה והחלטתי להעבירו לבית ספר אחר, אך בבית הספר החדש לא מוכנים לקבל אותו ללא ריטלין, מה לעשות?

תשובה: זה בניגוד לחוק. אסור על פי חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", לחייב אתכם לשום טיפול או אבחון. דרשו מהעירייה לקבל אותו לבית ספר שאתם רוצים. אם העירייה תסרב, דרשו לקיים וועדת השמה בעניין, ונצלו את הוועדה כדי להשיג את מה שאתם רוצים. גם אם קיימת דרישה שילדכם ילמד לא באזור מגוריכם, אם תתעקשו על דעתכם, וועדת ההשמה תחליט בסופו של דבר לפי רצונכם. לעיתים יידרש ערעור (ראו לעיל).

שאלה: האם גם אבחון דידקטי מסכן את זכויות הילד וההורים בבית הספר?

תשובה: התשובה חיובית. אבחון דידקטי (שבודק קשיי למידה) איננו עומד בפני עצמו, ומהווה כיום חלק מחבילה הנקראת: "אבחון פסיכו-דידקטי". ה"פסיכו" מתייחס לחוות דעת פסיכולוגית אשר מתבססת על סימפטומים לא אופטימליים לכאורה שהילד "סובל" מהם, כאשר בפועל מדובר לעיתים קרובות על שוני טבעי שקיים בין ילדים ועל קשיי הסתגלות למערכת חדשה שאיננה טבעית לילד. מסירת האבחון עשויה לגרום להפעלת לחץ להקדים ולטפל בילד בטיפול התנהגותי במקום לתת לו להשיג שליטה עצמית ולהבשיל בכוחות עצמו. אבחון דידקטי עלול לגרור הגדרות שונות לילד כגון דיסלקסיה וכו. הגדרות אלה עלולות גם הן לנבוע מקשיי הסתגלות למערכת ויכולות להיפתר באמצעות עזרה חינוכית וסבלנות. כך ניתן להימנע מ"פסק דין" המגדיר את הילד כלקוי לכל חייו וטיפול תרופתי שנלווה לכך. אין לתת אבחונים כאלה לבית הספר. מורים יודעים תמיד מהם קשייו של תלמיד, ויכולים לתת עצות טובות גם ללא עזרתם של אבחונים אשר מכתימים את הילד בכתם שקשה אחר כך למחוק.

שאלה: פקיד סעד בועדת השמה איים עליי, שייקח אותי לבית משפט אם לא אסכים להחלטת ועדת ההשמה. מה לעשות?

תשובה: אל תיבהל! במילא ועדת ההשמה צריכה להתחשב בדעתך. עמוד על דעתך במהלך הדיון, ודרוש ועדת ערר במקרה שהועדה לא קיבלה את דעתך. פנה גם לעמותה להגשת תלונה.

בכל מקרה של פגיעה ממערכת החינוך, מומלץ להגיש תלונה ל- אגף לפניות ותלונות הציבור במשרד החינוך

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

טיפול נפשי לילדים- מידע חיוני להורים – מאמר מאת אילן סלומון

יולי 2013 – טיפול נפשי לילדים- מידע חיוני להורים! – אילן סלומון-רוקח, מטפל ומאמן לילדים

יש לעשות הכול כדי שילדים יקבלו טיפול נפשי ללא תרופות
בעידן שבו ערוצי התקשורת הם מסחריים, הציבור חשוף ל"הפגזה" בלתי פוסקת של מידע "רפואי" בשירותן הסמוי של חברות התרופות או גופים המייצגים אותן. התוצאה היא שאדם בוגר שנתקל בקשיים נפשיים פונה מיד לרופא המשפחה או לחדר המיון בבית החולים. התוצאה: תרופות הרגעה ושינה ותרופות נגד דיכאון וחרדה ניתנות לאנשים כמעט בכל מצב נפשי לא אופטימלי. במקרים רבים ההנחיה היא לקחת אותן לפחות חודש, חצי שנה או שנה, ו"אז נראה". כשהם מנסים להפסיק או להיגמל מהתרופות הללו ההתרסקות מיידית או שאינה מיידית אבל היא מובטחת. מאות אנשים שעזרתי להם בשנים האחרונות חזרו והשתמשו באותה המילה כדי לתאר את זה: גיהינום.

לפני שתפנו לטיפול נפשי רגשי לילדים דאגו לבצע בדיקה גופנית מקיפה אצל רופא המשפחה
תפקידו של הרופא הינו לטפל בגופו (ולא לסמם את נפשו) של הילד. שיבושים הורמונאליים, חוסר או עודף ברזל, בעיות ראייה או שמיעה, בעיות במערכת העיכול, כאבים גופניים, כל אלה עלולים להציק לילד ולהקשות עליו. רופא לא מיומן עלול לדלג על שלב הבדיקה הגופנית ולגשת ישר לטיפול תרופתי פסיכיאטרי.

לפני שתפנו לטיפול נפשי רגשי לילדים בקרו אצל נטורופת או תזונאי. שפרו את תזונתו של הילד
תזונה שהינה דלה בחלבונים וירקות ועשירה בסוכר ובמזונות תעשייתיים עלולה להשפיע לרעה על מערכת העצבים ועל תפקודם הגופני והנפשי של ילדים. ישנם ילדים הסובלים מרגישויות מיוחדות לצבעי מאכל, חומרים משמרים ואף מזונות מסוימים כגון חיטה, מוצרי חלב, סויה או סוגי פירות שונים. חוסר בויטמינים ומינרלים מסוימים עלול לגרום לילדים לחרדות, עצבנות, התקפי זעם, בעיות שינה, חוסר מוטיבציה ואף דיכאון.

בדרך לטיפול נפשי רגשי לילדים הימנעו מאבחון פסיכו דידקטי. היעזרו במורה פרטי טוב שיתרגל את הילד, ויעזור לו להצליח בלמידה.
קשיי למידה בהחלט עלולים לגרום לילדים לחוש אי הצלחה, שעמום, תסכול, כעסים ואף חרדות. לילד שמצליח בבית הספר קל בהרבה לצאת ממשבר נפשי ולהשתלב מחדש במסגרת. כאשר תלמיד עובר קשיים נפשיים הוא יישלח במוקדם או במאוחר לאבחון פסיכולוגי או פסיכו- דידקטי (שגם בודק קשיי למידה) על ידי גננת, או יועצת חינוכית. הבעיה עם אבחון פסיכולוגי היא שהוא מכפיש את הילד בעקבות משבר זמני, ויוצר לגביו רישום מתועד שילווה אותו כל חייו ועלול לפגוע בעתידו. הבעיה עם אבחון דידקטי היא שברוב המקרים הוא קובע כי הילד סובל מ'ליקוי' ולכן ממליץ על 'הקלות' לימודיות או על שיעורי 'אסטרטגיות למידה' שבפועל הינן שיטות וקיצורי דרך שנועדו 'לחפף' את הלמידה ו'להשיג' ציונים במקום לשים דגש על חיזוק יכולת הלמידה עצמה.

תנו לילד זמן להתאושש ואל תרשו שילחיצו אתכם לפעול מיד. ילד מטבעו נוטה להגיב באופן קיצוני ללחצים שונים, כאשר הלחץ פוחת הוא נוטה להתאושש מהמצב החריף שסבל ממנו.
ילדים הינם לרוב שבריריים בהשוואה למבוגרים כיון שחסרות להם התנסויות החיים הרבות, והביטחון העצמי שנרכש באמצעותן. משום כך קל לערער אותם, ותגובותיהם עשויות להיות חריפות במיוחד בגילאי היסודי אך בהחלט גם בגילאי התיכון ובצבא. קל מאד להגזים בפרשנות לתגובותיהם. כשילד אומר: "אני רוצה למות", מערכת החינוך הממלכתית, הפועלת על פי נהלים, ומושפעת כמובן מהקמפיין הרשמי למניעת התאבדויות שנוצר בהשפעתן (הסמויה) של חברות התרופות, תגיב לכך, כמובן, תמיד בהגזמה. עובדי הרווחה יקבלו דיווח ויחייבו כעת את ההורים לערוך לילד אבחון פסיכיאטרי כתנאי לכניסתו לבית הספר. במקרה שההורים משוכנעים מתוך היכרותם עם הילד כי אין כאן סכנה אמיתית, מומלץ לגשת לאבחון פרטי למרות העלויות הגבוהות יותר ולנסות להתעקש שהמערכת תסתפק באבחון פסיכולוגי או חוות דעת של המורים שלו או במסמך משפטי שבו ההורים מסירים אחריותם מבית הספר במקרה שיקרה משהו. עליהם גם להקפיד שלא להשאיר את המסמך בידי בית הספר. המשמעות של אבחון פסיכיאטרי הינה כמעט תמיד תיוג והמלצה לטיפול תרופתי ולעיתים אף אשפוז יום פסיכיאטרי, שאותם תוכל כעת המערכת לכפות על ההורים עקב מעורבותו של "גורם מקצועי מוסמך". ההורים, אם כן, חשופים ללחץ גדול מצד המערכת ולמרות זאת עליהם להקפיד לא לערב בכך את הילד ולתת לו את האפשרות להתאושש בקצב שלו.

'ריפוי בעיסוק' הינו התרפיה היעילה ביותר לילדים עם בעיות נפשיות חריפות, בניגוד ל'טיפול רגשי' לא זהיר שעלול להציף ילדים, ולגרום בהמשך דווקא להחמרה במצבם
למרות שהנחת היסוד של טיפול רגשי היא שכאשר משוחחים על נושא מסוים ניתן לעבד אותו ולהשיג לעיתים הקלה, חשוב מאד לדעת שלא נכון לעסוק בנושאים טעונים כאשר האדם מרגיש מוצף בהם, אלא לעשות זאת רק לאחר שחזר לעצמו והוא יציב מספיק. בנוסף, עיסוק יתר או דיבור יתר על נושא טעון יכול לגרום להצפה כרונית שלא ניתן לכבות אותה, והופכת את המטופל לתלוי במטפל או באנשים שסביבו כדי שיקשיבו לו, אחרת הוא מרגיש שהוא "טובע". עם ילדים, עקב אי יציבותם (ראה לעיל) אזהרות אלה חייבות לקבל משנה תוקף. יש להיזהר מאד עם ילדים שמצויים במצב רגשי חריף מלהיכנס איתם לדיון בנושאים הטעונים ולא לאפשר להם טיפול רגשי שמתמשך לאורך שנה ויותר כפי שקורה לעיתים. דרך הטיפול הנכונה במקרים של הצפה או מצב נפשי חריף היא דווקא להסיח את תשומת ליבו של הילד מן הבעיה בכך שלוקחים אותו לסביבה אחרת, לטיול לא מאומץ, נותנים לו לעסוק בתחביביו, מאפשרים לו לעזור באמצעות ביצוע פעולות שאינן קשות עבורו, לטפל בבעל חיים וכו'. זו הסיבה שטיפולים באמנות ובבעלי חיים מוצלחים כל כך כיון שהם מהווים ריפוי בעיסוק והסחה מהכאב הנפשי עד שהוא מתפוגג.

הישמרו במיוחד מפסיכולוגים שמפנים אתכם לקבל תרופה פסיכיאטרית במקביל לטיפול הרגשי שלהם. הם מחפשים חיים קלים ו/או מפקפקים ביכולתם לעזור לילד שלכם.
גם לימודי הפסיכולוגיה כיום מושפעים מאד מכוחן הכלכלי העצום של חברות התרופות. עשרות שנים של השקעה עולמית במחקר מגמתי באוניברסיטאות ופרסום מאמרי מחקר בכתבי עת "מדעיים" גרמו לפסיכולוגים רבים לפקפק בכוחם לעזור. תזהו אותם לפי זה שיספרו לכם טענות חסרות בסיס מדעי, כמו הטענה שהילד שלכם סובל מ- 'חוסר איזון כימי במוח'. פסיכולוגים כאלה יקבלו ילדים או מבוגרים לטיפול רגשי רק בתנאי שייטלו גם תרופות. זה לא יעיל ומסוכן בדיוק כמו אצל אותו רופא שיניים שבא לטפל בשן כואבת בעת שהמטופל מצוי תחת השפעת משככי כאבים ובעצמו לא בטוח איזוהי השן החולה.

אם הבעיה לא משתפרת חפשו בסביבת הילד מישהו שמאיים עליו, מלחיץ אותו או מדכא אף ילדים אחרים סביבו מבלי שיוכלו להשיב לו או להתגונן מפניו. טיפול נפשי נכון יאתר את הגורם הזה וישים לו סוף.
חלק נכבד מהבעיות הנפשיות של ילדים נובעות מלחצים שמופעלים עליהם על ידי מבוגרים או על ידי ילדים בני גילם. הסיבה לכך היא שילד נוטה להתאושש מטראומות שהוא עובר עם חלוף הזמן, אולם אם הוא נשאר במצב נפשי מעורער ולא מתאושש, זה אומר שאותו גורם מלחיץ או מאיים נמצא באופן קבוע בסביבתו ומלבה את הפחדים או הכעסים שלו כל יום מחדש. זה לא משנה אם לילד יש פחד מכלבים או פחד לעזוב את אימא. מי שמלחיץ אותו או מדכא אותו מעיר את השדים הללו. מטפל נפשי טוב לילדים יידע להימנע מלהיכנס לתוכנן של החרדות אלא יחפש את הגורם המלחיץ שמעיר את הפחדים הללו בסביבתו של הילד, וידאג לכך שאותו גורם יפחית את הלחץ או ידאג להרחיק את הילד לזמן מה מאותו גורם מלחיץ. דוגמא לכך היא ילד שמאיים על חברו כי יהיה ברוגז איתו אם לא יעשה את רצונו והילד מציית, אולם מגלה סימנים של חרדת נטישה כאשר אמא רוצה ללכת. הטיפול במצב יהיה לאסור על הילד המדכא מלאיים על אחרים, ולא עיסוק יתר בחרדת הנטישה.

טיפול נפשי רגשי לילדים חייב להבחין בין ילד שהוא קורבן לבין ילד שהופך אחרים לקרבן, וצריך לספק לילד מהסוג השני מסגרת שתדרוש ממנו יותר משמעת ואחריות כתנאי לקבלת תמיכה.
ישנם ילדים שמטילים אימה על ילדים אחרים ואף על מבוגרים. ישנם ילדים שמטילים גם אשמה על אחרים ומייחסים את הקשיים שלהם למעשיהם של אחרים. ילדים אלה אינם קרבנות כפי שהם מנסים לכאורה להציג, וייתכן מאד שילדים אחרים נמצאים בטיפול נפשי רגשי לאחר שילדים אלה הפכו אותם לקרבנות. טיפול נפשי נכון לילדים לא ינסה לתת סימפטיה או יחס חם לילד שנוהג בחוסר אחריות בכך שהוא מאשים אחרים במצבו. הטיפול הנפשי בילדים כאלה יתמקד בדרישה להתנהגות אחראית, ולא בהקשבה לתלונותיו של הילד שממילא לא נראה שתסתיימנה.

לסיכום: טיפול נפשי לילדים הוא נושא עדין כעדינותם של ילדים. הוא דורש סבלנות ואורך רוח, אולם יותר מהכול הוא דורש ערנות וזהירות של ההורים מפני אנשי המקצוע המוסמכים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדי רווחה שעשויים להציע או לדרוש 'פתרונות' מערכתיים שלטווח ארוך יפגעו בעתידו של הילד. רק אתמול נפגשתי עם אישה שנולד לה בן שהוגדר כסובל מפיגור, ועד כיתה ג' שום מסגרת חינוכית רגילה לא הסכימה לקבל אותו. האם סירבה לתת לו תרופות. בכיתה ו' התגלה שהילד מחונן, הוא התקבל לפנימייה יוקרתית וסיים תיכון ואוניברסיטה בהצטיינות. זה אולי מקרה קיצוני, אבל הוא מדגים את ההכרח שלא לקבל עצות מאנשי המקצוע לגבי טיפול נפשי רגשי לילדים באופן עיוור ולהיות נאמנים להבנתכם והשקפתכם.

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

טלפון עמותה: 5660699 03