לשכת הרווחה כוכב יאיר – פקידת סעד כרמל עמיר – פטרוניזם מלוכלך

 נובמבר 2013 – פקידת הסעד כרמל עמיר מלשכת הרווחה כוכב יאיר מדברת בפטרוניות מול הורה בעת קביעת הסדרי ראיה בינו לילדיו. פקידת הסעד בוררת מילותיו של ההורה כרצונה על מנת לכפות עליו ועל ילדיו הסדרי ראיה כרצונה.



להלן פוסט בפייסבוק שנכתב ע"י ההורה בנושא:

רציתי להציג בפניכם צביעותה ופשעיה של פקידת הסעד כרמל עמיר מ"המחלקה לשירותים חברתיים, כוכב יאיר".
באחת הוועדות (בתחילת הדרך, לפני כמעט שנתיים) פק"ס קבעה לילדים הסדרי שהות בין ההורים.
לא אלאה אתכם בהסברים לגבי תבנית הסדרי השהות שהיא קבעה. רק אציין כי בטיעון מופרך ובתעלול מורכב של פק"ס יחד עם האם, קבעה והחליטה פק"ס כי בעוד ששני הבנים ישהו מחצית מהזמן אצל כל הורה (7/7). הרי שהילדה תשהה יום אחד נוסף אל האם (8/6). כלומר שפעם בשבועיים בלבד תהיה הפרדה בין הילדים, בין הבנים לבין אחותם, למשך יום אחד.
ביקשתי מפק"ס, כי בשם ההגינות וכמשקל נגד, הרי שאבקש כי הילדה תשהה גם אצלי פעם אחת לבדה בלי הבנים. כלומר שהילדה תופרד מאחיה לעוד יום אחד בלבד פעם בשבועיים.
וזו הייתה תשובתה:
" … אתה אמרת משהו שאני מסכימה אתו, … שיש קשר מאוד מיוחד בין הילדים שלכם, … ואני התרשמתי … שהקשר הזה מאוד מחזק את שלושתם, … ואני לא רוצה ולא חושבת שלפצל אותם לעוד יום, זה כזה טוב."

כזכור, בהמשך, זה לא מנע מאותה פק"ס להפריד בין הבנים לבין אחותם, הפרדה מוחלטת, נתק מוחלט, כולל אי יצירת כל קשר ביניהם.
מצב המתקיים כבר מזה למעלה משנה, והסוף עדיין לא באופק.

קישורים:

 לשכת הרווחה כוכב יאיר – פקידת הסעד כרמל עמיר בהתקף פסיכוטי צורחת ומאיימת  – ינואר 2012 – לשכת הרווחה כוכב יאיר פקידת סעד כרמל עמיר בעלת סמכויות סטטוטוריות לשפוט להחליט להעניש מאיימת בהתקף פסיכוטי (קריזה) על אבא להעניש אותו משום שלדעתה יש לעשות כן…

 אלימות לשכת הרווחה כוכב יאיר – עו"ס לחוק הנוער אורית בובליל נגד הורים גרושים – אב לא החזיר בתו לבני משפחת האם הנמצאת בחו"ל – נעצר ל- 2 ימים – דברי בלע וזוהמה מפיה של עובדת סוציאלית אורית בובליל עם "הערכות סוציאליות" מתוסבכות ופנטזיונריות מלשכת הרווחה כוכב יאיר הביאה למעצר שווא של אב למשך כל יום כיפור…

פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים צועקת באמוק "אני בכלל לא בעסק" – דברי בלע והבלים מפיהן של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ונעמי הלימי הדנות בענייני נפשות – האזינו לחקירה של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי (עו"ס נעמי הפכה עורה ומתפקדת כפקידת סעד) בלשכת הרווחה בבת ים. פקידות הסעד חוקרות בן של אישה ששלחו אותה לאבחון פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר פרטי איתן חבר המוכר להן…

 לשכת הרווחה בת ים – דיווחי השקר של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי

פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים: מספר רישיון? תברר בירושלים

זוהמת פקידות סעד לסדרי דין – הנייר סופג הכל, הדלתיים סגורות, אין ראיות והשופט חותמת גומי – ספטמבר 2013 – עבודת פקידות סעד לסדרי דין בבתי משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות ללא ראיות, והשופט מקבל הבלי פיהן כסוף פסוק, יצר ממסד דורסני מעליל, מנותק לחלוטין מהביקורת הציבורית ומהמציאות…

רונית גור שילדיה נרצחו – כתב אישום חמור נגד רשויות הרווחה

רשויות הרווחה מנהלות ענייני אזרחים מוחלשים בדלתיים סגורות ללא ראיות ע"ס חוות דעת "מומחים" מכורות מראש הרחק מהביקורת הציבורית. בעקבות כך התנתקו פקידי סעד ושופטי בתי משפט לענייני משפחה ונוער מהמציאות הישראלית, והיגיון והפכו להיות מפלצת ההורסת משפחות נתונה לשיקולים זרים ושחיתויות. רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער הורסות מידי שנה אלפי משפחות בישראל.

האם שקברה את ילדיה: "רשויות הרווחה לא הבינו את חומרת המצב" , שלומי דיאז , ישראל היום , ספטמבר 2013
מאות ליוו את יהב (5) ועדן (4) בדרכם האחרונה • האם רונית ספדה: "מקווה שלא הבנתם מה קורה כשיצאתם מהבית ללא פחד" • ילדי הגן כתבו ליהב: "געגוע לחיוך קטן ועיניים גדולות למה שיכול היה להיות"

מאות ליוו למנוחות את הילדים הקטנים שנרצחו בידיהם אביהם, אלי גור, שהשליך אותם אל מותם מהקומה ה-11 בבית דירות בתל אביב. גור עצמו, שהתאבד לאחר הרצח הכפול, נטמן במושב אביחיל שבשרון.
"כל כך הרבה אהבה ושמחה הייתה בחיים שלנו, הייתם קטנטנים אבל הלכתם ביחד איתי ובכל יום ניצחנו. בלי כעס ומריבות. ואתם ישנים בשלווה במיטות שלכם. רק לפני כמה ימים עדן נפרדה מהמוצץ ואתה יהב היית אמור לחגוג יום הולדת בעוד חמישה ימים. יהב, רצית כל כך כלב ואני כבר לא אוכל לשמח אותך עם כלב. בהרבה מובנים היית הרבה יותר גדול מילד בן 5. אתה כבר לא תהיה. עדן, לפני כמה ימים נפרדת מהמוצץ, ביקשת שארשום אותך לחוג בלט. כל כך שמחתי לראות אותך, הייתה לך שמחת חיים ועליצות. כל מה שעשיתי היה כדי לשמור עליכם. כל כך שמחתי עליכם. הסכמתי לכל כך הרבה ורק שלא תכאבו. אני נפרדת מכם ואני מאוד מקווה שלא הבנתם מה קורה לכם כשיצאתם מהבית ללא פחד. הפרידה שלנו היתה קשה ואיומה. דעו לכם שאני אוהבת אתכם אהבה אינסופית". כך הבוקר רונית גור מהישוב בת חפר את שני ילדיה, יהב בן ה-5 ועדן בת ה-4 זיכרם לברכה, שהובאו למנוחת עולמים בבית העלמין מסילה שליד הישוב בו גרו.

לאחר ההלוויה הסכימה רונית גור לומר כמה מילים אותן כתבה ומסרה לידי חברותיה כדי שיקריאו לתקשורת. "הטרגדיה האישית שלי היא סיפורה של משפחה נורמטיבית, שלא הכירה את רשויות הרווחה והמשטרה ונפלה קורבן. ביקשתי להיפרד מאבי ילדיי לאחר שהבנתי שחיי כולנו, לרבות שפיותם ובריאותם הנפשית נתונה בסכנה. יהב, שעוד לא מלאו לו 5, לא הורשה לבכות והוא רק ילד. הוא נצבט פעם אחר פעם ובעוצמה רבה על ידי אביו וקיבל סטירות כל הזמן. מילד שמח הוא הפך לעצוב ומגמגם. כשהבנתי שהמצב לא ילך וישתפר ביקשתי עזרה מהרווחה, שלוותה בניסיון לגשר על הפערים".

במכתב האשימה רונית את רשויות הרווחה. "לדאבוני, רשויות הרווחה לא הבינו את חומרת המצב ואף עכשיו מסרו שהאב היה מסור לילדיו. למרות כל התרעותיי שחיי וחיי ילדיי בסכנה מתמדת הצליח אבי ילדיי להתל בשוטרים וברשויות הרווחה תוך שהוא נעזר בחבריו ובבני משפחתו שהציגו מצג שווא. בכספו קנה חוות דעת פסיכיאטרית המאשרת כי הוא כשיר ואינו מהווה סכנה לילדיו. רשויות הרווחה אולי לא מבינות שכשאב מותיר את משפחתו לחיות עם הוצאות קבועות ואפילו המינימליות ביותר – מרוקן את חשבונות הבנק, גונב את מכונית המשפחה, מפקיר את ילדיו בחסדי אחרים – זהו לא אב מסור לילדיו. לא יודעת איך ייראו החיים בלי ילדיי שנרצחו בדם קר על ידי רוצח שהתאכזר אליהם לא פעם במהלך חייהם. כל מלחמתי בשנתיים האחרונות הייתה לחיות חיים נורמליים מאושרים ושמחים ולגדל ילדים בריאים בזוגיות ובמשפחתיות בריאה. ההגנה שלי הייתה כנראה רופפת ואף אחד לא באמת האמין" כתבה. את מכתבה סיימה בתודה דווקא למשטרת טייבה על כך ש"עשתה כל שביכולתה כדי להחזיר אליי את עדן ויהב בעודם בחיים אך לא הצליחה".

קישורים:

רציחתה של דלית – השיטות הבזויות של רשויות הרווחה בחטיפת ילדים טרם היוולדם – "טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת. ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה….
 זוהמת פקידות סעד לסדרי דין – הנייר סופג הכל, הדלתיים סגורות, אין ראיות והשופט חותמת גומי –  ספטמבר 2013 – עבודת פקידות סעד לסדרי דין בבתי משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות ללא ראיות, והשופט מקבל הבלי פיהן כסוף פסוק, יצר ממסד דורסני מעליל, מנותק לחלוטין מהביקורת הציבורית ומהמציאות…

סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה שופט שמואל בוקובסקי: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה – מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר של פקידת סעד. בבקשת המינוי היה רשום כי אחד מבניה מתנגד למינוי. יש לציין כי אפילו לא נכלל סל טיפול לאישה שחירותה ורכושה נשללו ממנה. בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות…  

לשכת הרווחה ירושלים כפתה על האמא קשת יום "טיפולים אינטנסיביים" – המשפחה קרסה   – לשכת הרווחה ירושלים כפתה על אם חד הורית קשת יום "טיפולים אינטנסיביים", הכוללים כפיית סם פסיכיאטרי נוגד דיכאון מסוג לוסטרל (זולופט), ולא ילדיה יתלשו ממנה. המשפחה קרסה והילדים נרצחו…

שר הרווחה מאיר כהן שקרים וטיוחים לסחר בילדים – רשת ב – אוגוסט 2013 – שר הרווחה מאיר כהן בראיון מטייח כמויות ומספרים של ילדים המוצאים מביתם לפנימיות הרווחה וטוען כי מדובר בכ- 10,000 ילדים בפנימיות בעוד יש כ- 40,000 , מאיר כהן מטייח ומציג תמונה ורודה של מצבם בפנימיות בעוד יש ילדים החווים התעללות קשה בפנימיות המופרטות ובמשפחות אומנה של משרד הרווחה

שר הרווחה מאיר כהן לא יצא אל המוחים מול ביתו – יולי 2013 – הפגנה מול בית שר הרווחה מאיר כהן ברחוב החצב 8 דימונה – שר הרווחה מאיר כהן לא יצא אל המוחים להבין דבר חרף היותו נבחר ציבור וחרף האשמות חמורות חוזרות ונשנות נגד משרדו על חטיפת ילדים…  

"תחזירו לי את הבת שלי" – תחלואי תאוותן של העובדות הסוציאליות לסחר בילדים

תאוותן של עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה לסחר בילדים, והעדר יכולתן לסייע למשפחות בקהילה גורמות להוצאת ילדים בכפייה מבתיהם לשנים ארוכות ורבות. העובדות הסוציאליות מהוות נטל על המשפחה הנאלצת להאבק מולן בבתי משפט להחזרת ילדיהם החטופים. העובדות הסוציאליות משתמשות בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותם בצורה המכוערת ביותר, לתלישת ילדים מהבית, החל מכתיבת תסקירים מכפישים, שימוש בצווים שיפוטיים בשיטת "חותמת הגומי", פתיחת תיקים במשטרה, תיוגיים פסיכיאטריים ועוד.

הכתבה "תחזירו לי את הבת שלי" , ידיעות אחרונות, 5.8.2013 , סמדר שיר , 24 שעות

"יש לי בת ואף אחד לא יגדל אותה במקומי". שלוש שנים אחרי שהתגרשה, התמוטטה ומסרה את בתה לטיפול לשכת הרווחה, מיכל שיקמה את חייה ונלחמת בכל כוחה כדי לזכות מחדש בילדה שלה. המדינה בינתיים לא מאמינה לה שהיא כשירה.

… בשנה הראשונה הועברה יעל (בתה של מיכל) בין כמה מוסדות, שבהם לדברי מיכל, סבלה. … העונשים שהפנימייה הטילה עליה באו על חשבוני. אסרו עליה לצלצל אליי. היא לקחה טלפונים ניידים של חברותיה והצקשרה לשכנה שלי כדי שאף אחד לא יגלה שהיא העזה להתקשר למספר של אמא שלה.

לכתבה המלאה כנסו לקישור.

קישורים:

מדריך הפנימיה החריב את עולמו של בן ה- 13 – מרץ 2013 – הצביעות והאכזריות של רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער התולשים בכפייה בדלתיים סגורות, ללא ראיות, ילדים מבתיהם למוסדות כליאה מופרטים, שם הם מופקרים להזנחה התעללות ואונס במשך שנים ואין מושיע…

תחלואי הסחר בילדים ברשויות הרווחה ובתי משפט לנוער – מווסתים ילדים בין פנימיות משיקולים זרים – יוני 2012 – משרד הרווחה מווסת ילדים בין פנימיות משיקולים זרים, פוגע בהם ומרחיק אותם מהוריהם. מדובר בילדה אשר הוצאה בכפייה מידי אמה מאחר ופקידת סעד לחוק הנוער סברה שהאמא אינה מסוגל לגדלה. הילדה הועברה לפנימיה באזור מגורי האם. "מחול השדים" של פקידת הסעד ושופטי הנוער ממשיך והם רוצים להעבירה לפנימיה מרוחקת.

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – לא למהר להוציא ילדים מהבית למוסדות

כשל תכנון ופיקוח של משרד הרווחה – זעקת המדריכים בפנימיית "אשלים" בנגב
עמותת "אור שלום" – תזונה צמחונית רווית שומנים ופחמימות לילדים בסיכון
אלימות מדריכים על ילדים בפנימיית "בית טף" של משרד הרווחה
"תינוק בגולאג ישראלי" – כתבת תחקיר על חטיפת תינוק
משרד הרווחה – כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים – כתבת תחקיר

 משרד הרווחה – כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים – כתבת תחקיר

משרד הרווחה ובתי משפט לנוער מפקירים נערים למעשי סדום ואלימות בכלא אופק – הכתבה מעשי סדום ואלימות: כך חיים הנערים בכלא אופק , מיכאל פרוסמושקין , נובמבר 2012 , mynet – ביצוע מעשי סדום ואונס, עבירות אלימות קשות והתעללות מתמשכת. mynet ו"ידיעות השרון" חושף את עדויותיהם הקשות של נערים הכלואים בכלא "אופק" שבשרון, החושפות מציאות בלתי אפשרית. גורם בכיר בכלא: "אין לאסיר הקטין דרך להיות מוגן". שירות בתי הסוהר: "גילויי האלימות חריגים ומטופלים"…

משרד הרווחה לא הפיק לקחים מדו"ח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער – נער בן 13 נכלא למרות שלא ביצע כל עבירה

נשיא בתי משפט לנוער הפורש אברהם שיינפלד מודה על פשעי הרווחה – הפקרת והשחתת קטינים בידי מערכת הרווחה ובתי משפט לנוער מתמשכת – הכתבה הפקרת הקטינים נמשכת , הארץ , יולי 2011 – שופט הנוער הפורש, אברהם שיינפלד, מתח בסוף השבוע ביקורת קשה על טיפול המדינה בנוער בסיכון. "נאלצתי לשלוח נערים בסיכון לכלא בגלל חוסר מקום במוסדות סגורים", אמר לתומר זרחין ("הארץ", 1.7), והוסיף כי זמני ההמתנה של נערים ונערות למוסדות אבחון וטיפול הם מתכון לאסון חברתי. "החברה", ציין השופט, "מתעלמת מהמקרים הקשים ביותר של בני נוער בסיכון"…

עדות – התנהגות בהמית עובדות סוציאליות להפסקת הסדרי ראיה בין אם ובנה

מתוך פוסט בפייסבוק – 22.05.2013

לכל מאן דבעי
שלום,
לפני מספר ימים קיבלתי טלפון מהעובדת הסוציאלית, אני אף פעם לא מתרגשת מהשיחות הללו, כי הן לעולם לא מבשרות טוב.
אם היא מתקשרת זה בכדי להטיח בי אשמות שיקריות או סתם כדי לצעוק עלי ואחרי שהיא מסיימת לצעוק להגיד לי ש- ״אין לי זמן, נדבר״ .
הפעם באותו יום מדובר (יום חמישי האחרון) היא התקשרה ובמצח נחושה בעזות שלא ראיתי כמותה אמרה לי את הדבר הבא –
ג" אנחנו הצענו לך אופציות לטיפול, את לא רצית.״
לאחר שאני התלוננתי באוזניה של כתבת שהם טענו שאני צריכה להכנס למסגרת טיפולית אבל לא הציגו אופציות.
אני מעצמי לבד ניגשתי והתחלתי טיפול ולו ורק בכדי לרצות אותם.
ואת גברתי העו״סית את מעולם לא הצעת לי כלום! כלום!!!
סליחה, זו טעות. כן הצעת.
הצעת שיפוטיות, זילזול, חוסר יחס משווע, שקרים בערמות ובעיקר ובמילה אחת – חרא.
אנשים יקרים שקוראים את מכתב זה ואולי גם קראו את זה שלפניו,
ניתן להגיד עלי הרבה דברים
אבל שקרנית אני לא!!
לכן כל כך קשה לי להתמודד עם אלה שמשקרים סביבי
במיוחד כי זה משפיע על החיים שלי ושל הילד שלי.
ימי חמישי הם היום שלי איתו, יש לי ביקור אחת לשבוע שנמשך שעה (כן, רק שעה) להתקשר אלי לפני הביקור ולשקר לי בצורה כזו זה רק בכדי להכעיס. אני לא רואה סיבה אחרת.
אבל, היא לא קיבלה את מבוקשה כי שאני רואה את הילד הכל נשכח וכל העולם מת ואין יותר כלום חוץ מהחיוך שלו.
אז נכנסתי לביקור בכייף, היה לשנינו כייף!
בסוף הביקור לאחר שעובדת מרכז הקשר הוציאה את הילד מהמרכז אל ״משפחתו״ קראה לי מנהלת המרכז לשיחה, ישבנו אני אמא שלי המנהלת ואחת העובדות שלה
בשיחה נאמר לי שאני לא יכולה יותר לצלם את הילד שלי ששאלתי למה נעניתי כי ״ אנחנו שמים לב שאת רואה את הסימנים על ד' וזה מכעיס אותך ואנחנו גם לא רוצים שתצלמי את זה כי אנחנו לא מבינים למה את צריכה את זה, פשוט תהני ממנו״
אני נהנית ממנו, מאוד!!!
וכן, זה מכעיס אותי שיש על הילד שלי סימנים שהם מעבר לסימנים שילד יכול לקבל בגן, מאוד!!
לאחר ויכוח קל ובריא בטונים נחמדים יחסית המשכנו הלאה
ואז מבחינתי קרה הלא יאומן,
העובדת שיושבת איתנו בשיחה הסתכלה עלי ואמרה –
״תתביישי לך איך אמא לילד מתלבשת ככה״
א.- לבשתי גופיה וג׳ינס (זה שהעובדות במרכז דתיות לא אומר שאני צריכה לכסות מרפקים)
ב.- אם במקומות כאלה שופטים אדם בצורה כזו אישית ושיטחית אז אבוי לכולנו
ג.- צורת הלבוש שלי (אפילו שאני חושבת שנורמטיבית לגמרי ונוחה, הרי זה ג׳ינס וגופיה.. ) אינה עניינה של אף אדם ובהחלט לא מעידה על כישוריי כאם!!
לצערי מרכז הקשר והעובדות הסוציאליות מתעסקות בדברים קטנים ולא חשובים, ובהרבה כל כך הרבה שקרים.
כתגובה להערה שלה הערתי לה שהיא שופטת אותי בגלל הגופיה ולא בגלל ליבי ואישיותי אז עצוב לי עליה והיא צריכה להתבייש.
בעקבות זה הפסיקו לי את הביקורים.
מי שמכיר אותי יודע שאין דבר שחשוב לי יותר מהילד, הביקורים האלה הם לא רק בשבילי גם בשבילו!!!!
לשלול לי את הזכות לראות את הילד שלי בגלל עובדת ?!?
לשיפוטכם…

ה"טיפולים" של הרווחה – כתב אישום: מדריך בפנימייה אנס נער וכלא אותו בחדר

רשויות הרווחה בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער ממשיכים להוציא בכפייה ילדים מביתם ומשפחתם ולהפקירם להזנחה והתעללות בפנימיות, אומנה, אימוץ, ועוד..

הכתבה אישום: מדריך בפנימייה אנס נער וכלא אותו בחדר , אחיה ראב"ד , ynet , ינואר 2012

בן 23 מואשם שביצע שורה של מעשי סדום ואלימות קשה כלפי חניך מאז היה בן 13. הוא נסע לחו"ל, נעצר עם נחיתתו אחרי שנה, ומכחיש את המיוחס לו

פרשת התעללות מזעזעת בפנימייה בצפון הארץ: לבית המשפט המחוזי בנצרת הוגש אמש (א') כתב אישום המגולל שורה של מעשי סדום, מעשים מגונים ואלימות קשה שביצע מדריך באחד החניכים בפנימייה. המעשים בוצעו בתחילת השנה שעברה, ולאחר שנחשפו יצא המדריך לחו"ל. בשבוע שעבר, לאחר כשנה, הוא שב לישראל ונעצר.

מכתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד ענת גוטסמן-סער מפרקליטות מחוז הצפון, עולה כי הצעיר, בן 23 מפתח תקווה, שימש כמדריך לילה בפנימייה. במשך תקופה ארוכה, נטען, הוא נהג לתקוף את החניך, שבתחילת האירועים היה בן 13.

עו"ד לירון מלכה, המייצגת את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, טענה כי הוא מכחיש את המיוחס לו. כמו כן, בניגוד לטענת התביעה, לדבריה הוא לא נמלט מהארץ אחרי חשיפת הפרשה, ונסיעתו הייתה מתוכננת.

על פי כתב האישום, במקרה אחד העיר הנאשם את הנער באמצעות שפיכת מים על פניו. לאחר מכן גרר אותו לחדרו, הכה אותו, הטיח את ראשו ברצפה וביצע בו מעשי סדום ומעשים מגונים. לטענת התביעה, מעשים מסוג זה בוצעו מספר רב של פעמים. כתב האישום מפרט כי במספר מקרים אחרים פצע המדריך את החניך במכות, שריטות, נשיכות באיבר המין ונעיצת סיכה בכף ידו.

המקרה האחרון אירע ב-23 בפברואר 2011. לאחר שביצע בנער מעשי סדום ומעשים מגונים, כלא אותו המדריך בחדרו. "הקטין ניסה לברוח מהחדר", מתאר כתב האישום. "תחילה ניסה לברוח דרך הדלת אך מצא אותה נעולה. בהמשך ניסה הקטין להימלט דרך החלון, אך הנאשם מנע זאת ממנו".

כאשר החלו חיפושים אחר הילד אמר לו הנאשם כי אם לא ישתוק הוא יפוטר בגללו, ואם הדבר יקרה – הוא יכה אותו. הנאשם הורה לקטין להסתתר בארון הנעליים שלו, ובהמשך הוציא אותו מחדרו והורה לו לספר שישן בכיתת הלימוד.

לאחר אותו אירוע פוטר המדריך. מספר ימים לאחר מכן הוא יצא מן הארץ ולא אותר על ידי המשטרה ואף לא על ידי האינטרפול שעורב בעניין. הוא חזר ארצה בשבוע שעבר ונעצר בנמל התעופה.

במקביל להגשת האישום ביקשה התובעת לעצור את הנאשם עד תום ההליכים: "המשיב בחר לעצמו קרבן נוח לניצול… המשיב ניצל את היותו מדריך לילה, עת בה מעשיו בלתי מפוקחים, וכל זאת כדי להשביע את רעבונו המיני החולני והאלים… גיל הקורבן, התמשכות המעשים, התעלמותו המוחלטת של המשיב מהבכי ומהכאב שמעשיו הסבו לקורבנו, וההקפדה של המשיב למניעת חשיפתם, הם נדבך נוסף למסוכנות".

המדריך מואשם במקרים רבים של מעשי סדום מסוגים שונים, התעללות, מעשים מגונים בנסיבות אינוס, התעללות בקטין, כליאתו ועוד.
.
פלייליסט על פנימיות משרד הרווחה


.
קישורים:

טיפול סוציאלי רשויות הרווחה – סיוט שאינו נגמר – סיפורה של משפחה הסובלת כ- 4 שנים מפשעי רשויות הרווחה

נובמבר 2011 – רשת ב – הכל דיבורים – פשעי משרד הרווחה בדלתיים סגורות – סיפורה של משפחה שרשויות הרווחה סברו כי ההורים מזניחים את שלושת ילדיהם הפעוטות.
פקידת סעד לחוק הנוער הפעילה צו חירום והילדים נשלחו למרכז חירום ומאז במשך כ- 4 שנים ההורים רואים את ילדיהם בהסדרי ראיה, הנקבעים מפוקחים ומוצגים ע"י אותם עובדים סוציאלים ופקידי סעד שחטפו את הילדים מהוריהם.
לא לפנות לרשויות הרווחה
היזהרו מרשויות הרווחה
במהלך ה- 4 שנים החליטו רשויות הרווחה לשלוח את הילדים לאימוץ. התיק הועבר מבית משפט לנוער לבית משפט לענייני משפחה, והחל מאבק מתיש של ההורים למנוע חטיפת הילדים לאימוץ.
בית משפט לענייני משפחה שכר מומחים רפואיים שקבעו כי ההורים אינם מסוגלים לגדל ילדיהם וכי אין סיכוי לכך בעתיד. אולם ההורים ערערו למחוזי עם חוות דעת נגדית ולמזלם ובאופן נדיר הערעור נתקבל והחלטת בית משפט לענייני משפחה נפסלה.
כל אותה תקופה הילדים היו כלואים בפנימיות ומרכז חירום בניגוד לרצונם ורצון הוריהם, ללא זכויות כפי שמוגדות באמנת זכויות הילד.
התיק הוחזר עתה לבית משפט לנוער טיפול והשגחה.

חלום הבלהות הארור של הרווחה שאינו נגמר…

קישורים:

הונאות משרד הרווחה – כך הביטוח הלאומי מנפנף אותנו

הכתבה כך הביטוח הלאומי מנפנף אותנו , חיים ריבלין | חדשות 2 | 21/11/11

בפרק הראשון בסדרת הכתבות החדשות על עוולות הביטוח הלאומי יצאנו לבדוק את המוקד הטלפוני. המוקד מנוהל על ידי חברה פרטית שמקבלת מאות שיחות מדי חודש. הטלפנים מתומרצים לסיים את השיחה כמה שיותר מהר, ולא בהכרח לפרט בפניך את כל זכאויותיך. מנהל פורום ביטוח לאומי באינטרנט: "בביטוח לאומי – לא ידעת, לא קיבלת"

המוסד לביטוח הלאומי, רשת הביטחון הסוציאלי, אחד הגופים החשובים בישראל – הוא גוף עם תקציבי עתק, אבל גם עם מספר תלונות גבוה מאוד. החל מהערב משודרת בחדשות 2 סדרת כתבות מיוחדת על הביטוח הלאומי.

היום נתמקד בקבלת הקהל בסניפים ומוקד הטלפוני. המוקד יושב בצפת ומנוהל על ידי חברה פרטית שמקבלת מדי חודש מאות שיחות טלפון. בתחקיר שקיימנו בשבועו האחרונים מצאנו, בין היתר, פרצות באבטחת המידע הרגיש מאוד שמצוי בידי במוקדנים, וגילינו את שיטת הבונוסים השנויה במחלוקת שמונהגת בחברה – בונוס למוקדנים על קיצור השיחה, איתנו המוחים.

מספר השעות שבהן יש קבלת קהל בסניפי הביטוח הלאומי הולך ויורד והעומס הופך לבלתי נסבל. בטלפון כבר אי אפשר להשיג את סניפי הביטוח הלאומי עצמם. הגישה בטלפון לפקידים נחסמה והדרך היחידה להימנע מהמתנה בתור המפרך היא להתקשר למוקד הטלפוני. כל השיחות אל הביטוח הלאומי מנותבות למוקד מיוחד בצפת, אותו מפעילה חברה פרטית. לפני כמה שנים הופרט המוקד ובמקום פקידים מנוסים עונים לטלפון עובדים שגוייסו עבור שכר מינימום וקיבלו הכשרה מינימלית.

"הם לא אנשי מקצוע"

"הקורס הוא בן שבועיים ימים. בסוף הקורס יש מבחן, הוא לא קשה. בגדול, אם אתם לומדים את חומר יום-יום אין שום בעיה שתעברו אותו", מספרת המדריכה בקורס ההכשרה לטלפני המוקד. כשאחד מחניכי הקורס מקשה ושואל "אבל בשבועיים מצליחים להקיף את כל החומר של הביטוח הלאומי?", עונה לו המדריכה בנחרצות: "כן. הקורס מאוד אינטנסיבי".

כדי להבין טוב יותר כיצד פועלת ליבת השירות של הביטוח הלאומי – המוקד הטלפוני, שלחנו שתי חברות מערכת להתקבל לעבודה בחברת טלאול, החברה שזכתה במכרז להקמת המוקד הטלפוני: "הקורס בדרך כלל הוא שבועיים אבל בגלל שיש את סוכות באמצע אז אנחנו מקצרים את זה ביום, אז זה שבוע וחצי כמעט".

קיצור משך השיחה מאוד מעניין את החברה המפעילה את המוקד, שכן הביטוח הלאומי משלם לה על כל שיחה טלפון שנענית. אז איך מתמרצים את המוקדנים לענות על כמה שיותר שיחות? משלמים להם בונוסים. "אם מישהו ישאל אותך לדוגמה על זכאות לדמי אבטלה אתה תענה לו בדיוק על הזכאות לדמי אבטלה, אתה לא תתחיל להרחיב לו כמה כסף הוא יקבל, אלא רק מה תנאי הזכאות ואם הוא זכאי או לא", מספר מוקדן לשעבר.

ממהלך שיחות רבות עם עובדי המוקד הטלפוני עולה כי הם לא ממהרים לפרט בפני הפונה את כל זכויותיו. על מנת לגלות את מידת זכאותך המלאה, מוטב שתצטייד בסבלנות ובנחישות. "אני לא מטילה ספק ברצונם הטוב, אבל הם לא אנשי מקצוע ולא מדובר פה במוקד טכני. מדובר פה במוקד שנותן תשובות מהותיות בנושאים שהם של זכויות אדם יסודיות", אומרת עו"ד יפעת סולל, היועצת המשפטית לתנועת "כן לזקן".

"אנשים קורסים תחת חוסר המידע שלהם, וביטוח לאומי, איך אומרים – לא ידעת, לא קיבלת. זה ממש ככה", אומר חיים רייזלר, מנהל פורום "ביטוח לאומי" באינטרנט.

הביטוח הלאומי: מרבית הסניפים שודרגו

מהביטוח הלאומי נמסר כי המוקד הטלפוני משרת כ-300 אלף פונים בחודש ולמרות זאת משך ההמתנה לנציג עומד על כשלוש דקות בלבד. החברה מקבלת תמורה גם על משך השיחות. המוקדנים עוברים הכשרה אינטנסיבית של כחודש והכשרות נוספות – גם במהלך תקופת ההעסקה. ללא קוד סודי ניתן רק מידע בסיסי לפונה, וגם זאת רק בפניה אחת. מרבית הסניפים בארץ שודרגו – לצערנו בסניפים גדולים שצולמו בכתבה – אנו עדיין עמלים על הרחבת השירות ושיפורו.

מחברת טֶלֶאוֹל המפעילה את המוקד הטלפוני נמסר כי אורך השיחה אינו הפרמטר היחיד לטיב השרות, אלא שורת מדדים איכותיים וכמותיים. הם מנחים את נציגיהם ואף עורכים בקרת שירות – גם בהקשבה לחלק מהשיחות ומבחני ידע. הביטוח הלאומי הוא שקבע כי שתי דקות וחצי בממוצע הם זמן סביר לשירות, הם אומרים, ומדגישים שמשך השיחה הממוצע שלהם אף גבוה יותר. הנציג שנתן פרטים חלקיים לזכאות אלמנה, היה נציג חדש. נמשיך לפעול לשיפור השירות אומרים שם.

המצלמה הנסתרת של חדשות 2 תחשוף קטעים מתוך המוקדים הטלפונים של הביטוח הלאומי, הסניפים שנותנים את השירות לאזרחים, וכן מוועדות של הזקנים ושל הזקוקים לסיוע בביטוח הלאומי. עוד תיחשף גם הדרך האמיתית בה נעשים מבחני תלות לקשישים שמבקשים לקבל סיוע כספי ועזרה. בסדרה נעסוק גם בתעשיית החברות הפרטיות, שמבטיחות להשיג את מיצוי הכסף שלנו ובדרך גובות סכומים ניכרים מתוך גמלה שמגיעה לנו.

כך לדוגמא, כל השיחות אל הביטוח הלאומי מנותבות למוקד של חברה פרטית בצפת. לפני מספר שנים הופרט המוקד ובמקום פקידים מנוסים עונים לטלפונים עובדים שגויסו עבור שכר מינימום ועברו הכשרה בת שבועיים בלבד. מה שמעניין את המוקד הוא לענות לכמה שיותר שיחות בפחות זמן, שכן הביטוח הלאומי משלם להם עבור כל שיחה. ככל שעובד עונה ליותר שיחות בשעה, כך הוא מקבל יותר כסף במשכורת והציבור סובל משירות פחות טוב.

קישורים:

  • עוולות הביטוח הלאומי – הקצבה נשללה מניצולת השואה: "הרגשתי כמו באושוויץ" – הכתבה הקצבה נשללה מניצולת השואה: "הרגשתי כמו באושוויץ" , חיים ריבלין | חדשות 2 | נובמבר 2011 – בגיל 86 נאלצת רבקה ברנשטיין להתמודד מול אנשי הביטוח הלאומי שהחליטו שלמרות הנכות שממנה היא סובלת היא אינה זכאית למטפלת. גם מום מולד בידיו של ילד לא שכנע שם כי הוא בעל צרכים מיוחדים. תחקיר הביטוח הלאומי

פשעי הרווחה – ה"טיפולים הסוציאליים" המעוותים של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער

אפריל 2011 – ערוץ 9 – סיפורן של ארבע משפחות שרשויות הרווחה החליטו לטפל בהן וגרמו להם כאב וסבל.
רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער מהלכים אימים על משפחות כאשר הם סבורים שיש "לטפל" בילדי המשפחות.
משרד הרווחה פועל ע"פ מדיניות מעוותת של אכלוס פנימיות, משפחות אומנה, ומוסדות פסיכיאטריים ומסב סבל כאב ונזק לילדים ומשפחותיהם. בתי משפט לענייני משפחה ונוער משתפים פעולה עם רשויות הרווחה בפשעיהם ומשמשים חותמת גומי לפקידי הסעד ועובדים סוציאליים.
.


.

.
קישורים:

לא את הילדים של פולישוק – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

המאמר לא את הילדים של פולישוק , פרופ. אסתר הרצוג 21.06.11
בשבוע שעבר טענה כאן טלי ג. כי פרק בסדרה "פולישוק" הכפיש לשווא את שירותי הרווחה; אסתר הרצוג טוענת כי היוצרים עלו בדיוק על הנקודה: מערכת העבודה הסוציאלית עסוקה בטיפוח האינטרסים של עצמה ופועלת נגד האוכלוסיות המוחלשות במסווה של "עזרה"

הפרק בסדרה "פולישוק" עליו כתבה פה בשבוע שעבר טלי ג. ("השמאל הציוני תוקף מהמסך", 16.06) ושעסק בהוצאת ילדים מהבית, נגע באחת מהעוולות הקשות ביותר של מדינת ישראל: גזילת תינוקות וילדים מהוריהם. מאז פרשת ילדי תימן ועד היום פועלת המדינה נגד אוכלוסיות מוחלשות: משפחות חד-הוריות, משפחות עולים (מאתיופיה ומבריה"מ), משפחות מזרחיות, משפחות עניות, משפחות מתגרשות וכיוב'. מאז ועד היום מעורבות מערכות שלטוניות רבות בפשעי הניתוק בכפייה של ילדים מגיל אפס למרכזי חירום ולמוסדות של המדינה, בטענה שכך המדינה מצילה אותם מידי הורים פוגעניים.

בפועל, רשויות המדינה והאנשים והארגונים הסמוכים על שולחנן הן הפוגעות העיקריות בילדים. את התעשייה המשגשגת של מוסדות הכפייה מכונן, מטפח ומפעיל משרד הרווחה. אך היא קשורה בטבורה למערכות שלטון רבות וחזקות אחרות: קודם כל למערכת המשפט המספקת גיבוי נאמן ומלא ל"המלצות" הניתנות על ידי פקידי (בעיקר פקידות) סעד. המשטרה מאפשרת את ההוצאה האלימה של הילדים מבתיהם בלילה או מתוך מוסדות חינוך ביום, מול פניהם הנדהמות של חבריהם.

הכנסת מספקת תמיכה נאמנה בחקיקה ההולכת ומחמירה את מצבם של הילדים ואת חוסר האונים של ההורים: באישור להוציא ילד מביתו אף ללא דיון משפטי, עד שבעה ימים, ואח"כ להאריכו לתקופות נוספות; בהחמרת האפשרות לפרסם ביקורת בתקשורת (באמצעות החמרה בלתי נתפשת של "איסור פרסום פרטים מזהים"); בגיבוי לחוק על פתיחת תיקים פליליים ל"נערים בורחים"; בקידום חקיקה המרחיבה את מערך המוסדות (במסווה של "סל שירותים" לכל ילד במצוקה); בהוקעת חברי כנסת (כמו מרינה סולודקין), המעזים לבטא ביקורת ולקדם חקיקה המגבילה את הסמכויות הדרקוניות של פקידי הסעד ולייצר פיקוח ציבורי על החלטותיהם; ועוד כהנה וכהנה. ועדיין לא דיברנו על כל המערך הפסיכולוגי, המספק חוות דעת "מטעם" וגם לא על גדודי עורכי דין המתעשרים על חשבון הילדים וההורים הנרדפים.

כפעילה מזה 20 שנים בליווי מאות הורים וילדיהם שהוצאו מהם בכפייה, ואשר כל עוונם היה בחולשתם הכלכלית-חברתית, יש באמתחתי מאות דוגמאות להמחשת טיעוני. לעתים קרובות נוכחתי בביטויים קשים של התנהלות אלימה מצד מערכת הרווחה (ומערכות תומכות) כלפי הילדים וההורים. ההליכים המשפטיים והחוקיים אשר שימשו להוצאת הקטינים מחזקת הוריהם היו מלווים פעמים רבות בשימוש באלימות כלפי הקטינים והוריהם ואף בעבירות על החוק. ואף על פי כן אני מבקשת להציע ניתוח המתבסס על חוקרי מדיניות רווחה ובעיקר על דבריהם של "ברי סמכא" הקשורים למערכת הרווחה, בעיקר מרצים וחוקרים בכירים בבתי הספר לעבודה סוציאלית, המשמשים גורם מרכזי בפיתוח הכלים והשיטות של הוצאת ילדים מהבית.

יוני 2011 – ראיון עם פרופ. אסתר הרצוג על מצבם העגום של ילדים שהוצאו מביתם ומשפחתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה.


.
טענתי המרכזית היא כי מערכת העבודה הסוציאלית אינה יכולה לסייע לעניים ולקבוצות חלשות (או נכון יותר: מוחלשות) בחברה. מדובר במבנה המשרת מערכת אינטרסים הגמוניים, המבצר חלוקות כוח הקיימות בחברה, במיוחד במונחים של חלוקה מעמדית, עדתית, מגדרית ואחרות. דברים אלה נכונים לגבי מבנים פרופסיונליים ביורוקרטיים נוספים, כגון מערכת החינוך ומערכת הבריאות. הנקודה שמייחדת את מערכת העבודה הסוציאלית או "ביורוקרטיית הרווחה", היא מקומה המרכזי של האידיאולוגיה, המעוגנת במושג ה"עזרה" (או "סיוע"), אשר מכוונת באופן מיוחד לקבוצות ולפרטים "חלשים".

"לעזור לחלשים"

אני סבורה שיש להבחין בין ביורוקרטיית הרווחה לבין מדינת הרווחה. מקובל לראות בביורוקרטיית הרווחה של המדינה אמצעי ליישום מדיניות הרווחה שלה; אולם בפועל, מנגנוני הרווחה מונעים את מימוש המטרות המוצהרות של מדינת הרווחה, שעיקרן פיזור המשאבים הציבוריים על בסיס אוניברסלי ושוויוני. ביורוקרטיית הרווחה סופגת את מירב המשאבים המוקצים לטיפול בקבוצות ה"נזקקות", ואלו משמשים בעיקר להעסקת שכבה רחבה של מטפלים, כגון פסיכולוגים, מדריכים, יועצים וכדומה.

העובדים הסוציאליים, שמהות עבודתם היא "לעזור לחלשים", הם הקבוצה הבולטת ביותר ביניהם. הסטת המשאבים, שנועדו לסייע לנזקקים, לתוך מערכות התיווך הפרופסיונליות מצמיחה תלות וחולשה נוספות של ה"נזקקים" ומעניקה כוח מצטבר ל"מטפלים". השימוש בכוח הזה מתחיל בהתערבות בחיי אנשים, ה"מטופלים", ומגיע עד לכפייה, תוך כדי שלילת השליטה בחייהם והרס קשריהם המשפחתיים והחברתיים.

למושג ה"עזרה" מקום מרכזי בהבנת החסות והתלות שמייצרות מערכות השלטון, בינן לבין קטגוריות המתוארות כנזקקות לסיוע: עולים חדשים, קטינים, משפחות חד-הוריות, מפגרים, טעוני טיפוח ואחרות. כמה מחוקרי החברה בארץ עמדו על ההשלכות ההרסניות של החסות שלוקחת המדינה על קבוצות "חלשות", של עולים חדשים, של אוכלוסיות בעיירות פיתוח ושל נשים).

על העובדה שאין המדינה יכולה "לעזור" עמדה מריאן גרונמאייר, שהסבירה כי באמצעות "עזרה" מבקשת המדינה להכתיב לאנשים כיצד להתנהג, להפעיל עליהם שליטה ובעיקר לממש אינטרסים שונים של עצמה, כאשר הם סמויים מהעין ומוסווים היטב בשיח של דאגה, אחריות ועזרה לנזקקים. "עזרה", אומרת גרונמאייר:

היא אמצעי לשמור על המעט בפיותיהם של הכפופים בלא שניתן להם לחוש בכוח המנחה אותם. בקיצור, כוח אלגנטי אינו כופה, הוא אינו משתמש באלה או בשלשלאות; הוא עוזר. בלא שיורגש, המונופול של המדינה על אלימות הופך את עצמו, לאורך מסלול של אי-בולטות גוברת, למונופול של המדינה על דאגה, תוך כדי שהוא נהיה, לא פחות חזק, אלא חזק באופן יותר מקיף.

הטענה היא, אם כך, שבאמצעות עזרה המדינה מוסיפה כפייה על האלימות שהיא מפעילה באופן לגיטימי. כפייה, כך משתמע, אינה מתיישבת עם "עזרה". מנגנוני הרווחה אינם יכולים "לעזור" לאנשים/קבוצות במצוקה, מפני שבעיקרו של דבר הם פועלים כמערכות ביורוקרטיות לתיווך בין האזרח למדינה, המטפחות את האינטרסים של עצמן תוך כדי צבירת כוח. ארגון רווחה, שהוא ארגון ביורוקרטי במהותו, מייצר בהכרח יחסי כוח-תלות בין פקידים/פרופסיונלים נותני שירותים לבין קליינטים מקבלי שירותים.

ביורוקרטיית הרווחה מספקת דוגמה מאלפת לתופעה זו, במידה רבה מכיוון שהאידיאולוגיה שלה מדגישה מאוד "סיוע", "קידום", "שיקום" וכדומה, של נזקקים – כלומר, מחויבות למטרות הומניות הנתפסות כהיפוכה הגמור של התנהלות אינטרסנטית. מקומה של אידיאולוגיית ה"עזרה" לנזקקים בולט באופן מיוחד בתחום הטיפול בילדים ונוער "בסיכון", שהוא אחד התחומים המרכזיים במערך שירותי הרווחה. "עובדים סוציאליים", כותבת טובה ליכטנשטיין, מורה (לשעבר) לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, "רואים עצמם כמגיני הילדים, והספרות המקצועית מגדירה את תפקידי שירותי-הסעד בתחום זה כשירותי הגנה. הגנת הילד מושרשת עמוק בהיסטוריה של העבודה הסוציאלית בארץ ובחו"ל כאחד…".

10,000 ילדים בשנה

דומה כי אוכלוסיית הילדים היא ציפור נפשה של החברה המערבית המודרנית וכי אין אוכלוסייה במצוקה הזוכה ליחס קולקטיבי כה דואג וחרד כמותה. המושג "טובת הקטין" הוא תמציתה של האידיאולוגיה ספוגת הדאגה לקבוצה זו. היא מקבלת עדיפות על פני כל עניין אחר, כולל טובת הוריו ומשפחתו, ומייצגת את אחת הסוגיות הבולטות של ה"עזרה" הסוציאלית. וכך מסבירה ליכטנשטיין: "עיקרון טובת הילד… בא להדגיש שלילדים יש זכויות להגשמת צרכיהם, ולפעמים זכויות אלו עדיפות על זכות ההורים לגדלם".

האמצעי העיקרי בידי עובדי הרווחה ל"טיפול" ב"ילדים ונוער בסיכון" הוא "סידור חוץ-ביתי", קרי: הוצאת הילדים ממשפחתם והעברתם למוסדות באחריות משרד הרווחה. כך מבהירים חוקרים ומרצים בכירים לעבודה סוציאלית כמו פרופ' סלונים נבו ודר' יצחק לנדר מאוניברסיטת בן-גוריון: "… ילדים מוצאים מהבית גם בשל מיעוט החלופות הטיפוליות שמציעה הקהילה”. כישלונה של מדיניות ההשמה החוץ-ביתית ידוע היטב לחוקרים ולקובעי מדיניות רבים בארץ ובעולם. וכך, למשל, כותבים סלונים-נבו ולנדר: "הפרדת ילד ממשפחתו עלולה לגרור קשיים חדשים, כגון פירוק המשפחה, תחושת אבדן וערעור נפשי… קשיי הסתגלות, אי-יציבות טיפולית במוסד או במשפחה הקולטת… וכמובן הקושי הרב של בני המשפחה שילדה נלקח ממנה". מחקרים מהעולם מצביעים על כך ש"ילדים שגדלו במשפחות אומנה ובפנימיות סבלו מהתעללות, מאלימות, מפגיעה ומניצול…"

אז למה, למרות כל אלו, מוצאים כ-10,000 ילדים בשנה מבתיהם? למעשה, ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם בשיעור הקטינים המושמים במוסדות מחוץ לביתם וליישוב מגורי משפחתם. התשובה נעוצה בעובדה שהמוסדות הללו מספקים מקורות פרנסה לשורה ארוכה של אנשי הפרופסיות הטיפוליות ולרבים אחרים הקשורים לניהול ולתחזוקת מערך המוסדות והמשפחתונים. הדברים עולים במפורש במאמר של יוחנן ווזנר, חוקר ומרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, שבו הוא מפרט את המניעים האמיתיים מאחורי האידיאולוגיה של עזרה לרווחת ילדים ונוער במצוקה, המושמים במוסדות:

השדולה של ממסד המוסדות היא מיסודה מעוניינת בפרנסה של עשרות או אלפי אנשים אשר קשורה ולעתים אפילו תלויה בקיומם והתרחבותם של הסדרים מוסדיים. אוכלוסייה זו כוללת עובדים שונים של מוסדות ואת מערכות המינהל המקצועיות, אשר מועסקות בהספקת המקורות למוסדות: מבנים, כוח אדם, מצרכים, חוסים וכיוב'. צמצום מספר המוסדות יגרום לסגירה של שירותים ומחלקות שונות ולמחסור של תקנים לפסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מחנכים, מבשלים, מנהלים, מדריכים, שומרים ואנשי תחזוקה.

על הפער בין השיח האידיאולוגי העשיר, שמדגישה העבודה הסוציאלית, לבין השלכות ההתערבות הפרופסיונלית מצביעה, למשל, מילי מאסס, חוקרת ומרצה בתחום העבודה הסוציאלית. מאסס טוענת כי העובדים הסוציאליים מייצגים בפועל את הסקטורים החזקים בחברה. במסווה של בעלות על ידע מיוחד של מומחים הם לעתים משתמשים באופן מסוכן בסמכות הנתונה להם מהמדינה:

מרבית ההורים, שאנו באים אליהם בתביעות בשם עקרון טובת הילד, נמנים עם שכבות מצוקה, והכרתם בערך עצמם מוגבלת ביותר. מצוקה איננה רק מחסור חומרי, היא גם השפלה ופגיעה בכבודו של האדם. הדרישה המופנית להורים אלה, לציית לדרישות שלנו ללא ניסיון ממשי לשנות את תנאי חייהם מעמיד את ההורים, החיים בשולי החברה כקבצנים גם ביחס לילדיהם. כך אנו גורמים לפגיעה נוספת בכבוד הילדים. הרגשת פגיעה כזו מלווה, בוודאי, ילדים רבים המוצאים מן הבית, ומכשילה את הטיפול הניתן להם במשפחות אומנה ובמוסדות.

מאסס טוענת עוד, כי "השימוש בגלימת המומחה, כדי להעלות מיתוס ארכאי שנועד להשפיע על רגשות השופטים ובדרך זו להטות את החלטתם, איננה אלא ניצול הכוח, שניתן לנו בתוקף מומחיותנו, כדי לקדם את אמונותינו האישיות… שימוש כזה במעמדנו הוא מעילה בתפקיד”. ולבסוף, היא מצביעה בבירור על ייעודו האמיתי של העובד הסוציאלי, ככלי שרת (או שוט) לפיקוח על החלשים: "…מומחיותו של העובד הסוציאלי, הבנתו בהוויה האנושית והקשר שלו עם קבוצות השוליים, משמשים כיום כלי שרת בידי החברה, כדי לפקח על שכבות נחשלות".

החלטות והליכים להוצאת קטינים מחזקת הוריהם מוצגים על ידי רשויות הרווחה כנגזרים מ"טובת הילד". מהמקרים הרבים שבהם עסקתי במהלך השנים מתברר שלעתים קרובות אין הדבר כך בפועל. השתלבות של מערכות ממשל נוספות כגון משטרה, בתי משפט, בתי חולים פסיכיאטריים, בתי ספר, שירותים פסיכולוגיים, בהליכי הוצאת קטינים מחזקת הוריהם ובסיוע שהם מספקים למנגנוני הרווחה ביישומם, מחזקת עוד יותר את המשמעות של הפעלת כוח ואלימות מאורגנים וחוקיים נגד ילדים והורים.

אנשים בארגונים אלה, המשתלבים בתפקיד "טיפול בקטינים", מאמצים אידיאולוגיה של שימוש באלימות, למשל, בעזרת המושג "הולדינג" – אחיזה המתירה הפעלת כוח פיזי נגד חוסים, על ידי מדריכים במוסדות לנוער או בשימוש בחדרי "הרגעה" שבהם החוסים מבודדים. דברים דומים עולים גם, במשתמע, ממאמרו של אמתי מגד. כלומר, ההנחיות והכללים מתירים שימוש באלימות. האידיאולוגיה ההומנית-פרופסיונלית משמשת באופן אינסטרומנטלי ומשתנה להצדקת החלטות ומעשים, שלעתים קרובות אף עומדים בסתירה לאידיאולוגיה של הארגון ופקידיו.

***

לסיכום, מערכת העבודה הסוציאלית אינה יכולה "לעזור" לקבוצות חלשות להיחלץ מחולשתן. על אף שהיא רוויה באידיאולוגיה של סיוע להן, היא לעתים קרובות מגבירה את תלותן ברשויות ה"מסייעות". חולשת ה"מטופלים" וסבלם גוברים כאשר עובדי הרווחה נוקטים בכפייה במטרה להשיג את מה שהם מציגים כ"עזרה" לפרטים ולמשפחות, למשל כאשר הם משרתים את מערך המוסדות בהספקת ילדים.

שליטת המדינה באוכלוסייה המוחלשת, בעזרת מנגנוני הרווחה, מחזקת את הסדר החברתי הקיים, בכך שהיא מאפשרת להיטיב עם קבוצות תמיכה של השלטון, באמצעות יתרונות כלכליים-חברתיים, שמוסדות הרווחה מספקים להן. כך מועברים מרבית המשאבים הציבוריים המיועדים לקבוצות החלשות בחברה לידי פקידי הרווחה והמומחים המקצועיים שלה, ובכך מובטחות תלותה של שכבת הפקידים בשלטון ה"מיטיב" ונאמנותה לו. תיווך מנגנוני הרווחה בהעברת משאבים, כ"מטפלים" וכ"עוזרים" לקבוצות "במצוקה" מונע, בסופו של דבר, את העברת המשאבים ישירות ל"נזקקים" וגורם לספיגתם בתוך המערכת הביורוקרטית שמתעצמת על גב ה"נזקקים" ופוגעת בהם.

ובחזרה למאמרה של טלי ג. היא צודקת בטענתה כי "ההוצאה מהבית היא האפשרות האחרונה", ובלבד שמדובר במשפחות כמו משפחת פולישוק, בעלי כוח וכסף למנוע את הוצאת ילדיהם מחזקתם. ילדיו של פולישוק לא יוצאו מחזקתו, גם אם יוזנחו על ידי אמו ואביו, ואפילו אם יתברר שהם מכים אותם ומתעללים בהם. ב"חזקים" לא נוגעים. ביורוקרטיית הרווחה מעדיפה לכנות את פשעי עקירת הילדים, מסוג אלו שנזכרו בפולישוק, "מופרכים" ולהמחיש בכך עד כמה המערכת אטומה. את דבריו של פרופ' יוחנן ווזנר על שורת הגורמים הנשכרים מהוצאת ילדים, אלו ה"מבצעים את הפשע הנתעב של לא פחות מלעקור ילדים מביתם", אני מניחה שטלי ג. ותומכיה במשרד הרווחה יתקשו לכנות "דמגוגיה נבזית ושקרית".

הסדרה "פולישוק", בניגוד למה שנכתב, היא דווקא פניו היפים של השמאל הטלוויזיוני.

פרופ' אסתר הרצוג היא ראש תכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל ומרכזת פרלמנט נשים. ספרה "Patrons of Women" ראה אור לאחרונה בהוצאת berghahn.

המאמר לא את הילדים של פולישוק , אסתר הרצוג 21.06.11
המאמר לא את הילדים של פולישוק , אסתר הרצוג 21.06.11

סאטירה – עובדת סוציאלית סתומה ברמות

יוני 2011 – קטע מתוך התכנית הקומית "הרמזור". זוג הורים הכריחו את בתם הילדה ללכת לישון מוקדם. הבת הזעיקה משטרה בתואנה כי האב היכה אותה. עובדת סוציאלית מלשכת רווחה פותחת בחקירה, תוך שהיא מאלצת את בני המשפחה להשתתף בתפיסות החולניות שלה

בפתיחה פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים צועקת באמוק "אני בכלל לא בעסק", על התנהגותה הבזויה והמופקרת, והרס קטלני שגרמה לחייה של אישה.

קישורים: