עו"ד רונית בריטברד – טיוח תלונה נגד תאגיד מי בת ים על ניסיון גזל 5,000 שקלים מזוג קשישים בשיטת מצליח

דצמבר 2015 – תשובה לקונית של עו"ד רונית בריטברד מנציבות תלונות הציבור על תלונה נגד תאגיד מי בת ים שניפח חשבון מים לזוג קשישים לכ- 5,000 שקל ללא סיבה.

התלונה
בתלונה שהגיש בנם של הקשישים לנציבות תלונות הציבור ביקש הבן לברר מדוע לא התריע תאגיד מי בת על הצריכה החריגה כמתחייב בחוק, ומדוע אינו בודק עצמו היטב בטרם יחייב הקשישים בצריכה המנופחת. בנוסף ביקש הבן לברר מדוע בפניה לתאגיד לא מקבלים מספר פניה וכיצד עוקב התאגיד על תקלות מעין אלו למניעת הישנותם. הבן ביקש לקבל חשבון מתוקן ופיצוי על הטירחה בבירור התקלה שגזלה מספר שעות עבודה כדי להיות במשרדי התאגיד.

הבירור הלקוני של עו"ד רונית בריטברד מנציבות תלונות הציבור
תגובתה הלקונית של של עו"ד רונית בריטברד הסתכמה במשפט: "ב- 16.9.15 השיב לך התאגיד כי לאחר בדיקות שערך התאגיד בוחלט לתקן החיוב הנשוא תלונתך והוחלט לזכות את הוריך בסך 4,791.87 שקלים".

סוף דבר 

עו"ד רונית בריטברד מנציבות תלונות הציבור לא ביצעה בירור מדוע ארע החיוב המנופח. בירור לקוני כזה מעודד את תאגיד המים לנסות שוב ושוב לשלוח חיובים מנופחים לתושבים בשיטת מצליח ולמרר את חייהם בשימוש במצרך בסיסי כמו מים.

בירור לקוני של עו"ד רונית ביטברד מנציבות תלונות הציבור

משטרת ישראל מרחב דן מעוולים נגד נירית יעקבסון

המשטרה מעוולת נגד נירית יעקובסון , יואב יצחק , news1 , דצמבר 2015

המשטרה הפיצה את תיאורה ותמונתה כאילו היא חטפה את ילדה, מבן זוגה לשעבר. בעוד שהאמת היא: הילד, כבן 10.5, סירב לעבור לרשות אביו ועמד בסירובו גם לאחר שאביו ניסה לגרור אותו בכוח ובאלימות מחצרי בית הספר. שוטרים שהוזעקו למקום הם שהתירו לילד ללכת עם אמו

▪ ▪ ▪
המשטרה פרסמה הודעה שיקרית, שבה נטען כי נירית יעקובסון הינה מבוקשת בגלל חטיפת ילדה (כבן 10.5) מבן זוגה לשעבר והיעלמותה במשך כעשרה חודשים. תמונתה של יעקובסון הופצה ברבים על-ידי המשטרה, בקריאה לציבור לסייע באיתורה. ביום חמישי פנתה יעקובסון למשטרה ולאחר חקירה קצרה היא שוחררה.

ההודעה השיקרית נגד יעקובסון הופצה למרות שהמשטרה נהגה ברשלנות כלפיה, ועל-אף המידע הרב שהובא בפני חוקרי המשטרה:

תלונות שהגישה יעקובסון נגד בן זוגה לשעבר, לא נחקרו או טוייחו;

בידי המשטרה תלונה שהגישה האם, ממנה עולה: הילד הוא שסירב לעבור לרשות אביו, למרות שאביו ניסה לגרור אותו בכוח;

בידי המשטרה סרטון שצולם, שבו נראה האב כשהוא מנסה לגרור בכוח ובאלימות את הילד מחצרי בית הספר שבו הוא לומד. הילד עמד בסירובו, ונוכח זאת – שוטרים שהוזמנו אפשרו לילד ללכת עם אמו, על-אף צו שיפוטי שקובע כי הילד ימצא בחזקת אביו. עובדות אלה מעקרות את הטיעון כאילו האם חטפה את הילד.
ל-News1 נודע, כי בן זוגה לשעבר של יעקובסון – שהינו עורך דין במקצועו, ועבד עד לאחרונה בפרקליטות, משתמש בקשריו ובכוחו כדי להפעיל את המשטרה נגד יעקובסון. בדרך זו הוא הצליח לעצור חקירה נגדו בחשד לאלימות נגד הקטין.

 המשטרה מעוולת נגד נירית יעקובסון , יואב יצחק , news1 , דצמבר 2015

יחצנות שר הרווחה מאיר כהן – יחלק 4 קופסאות סרדינים לכל משפחה עניה לחגים

שר הרווחה מאיר כהן - יחצנות רדודה, צביעות ורמיה
שר הרווחה מאיר כהן – יחצנות רדודה, צביעות ורמיה

אוגוסט 2014 – שר הרווחה מאיר כהן החליט השנה לחלק 9 מיליון שקל בחגים הקרבים ל- 442,000 המשפחות העניות, או כ- 1.8 מיליון עניים בישראל.

חישוב קל מראה כי כל משפחה תקבל כ- 20 שקלים, שווה ערך לכ- 4 קופסאות סרדינים או כל עני יקבל כ- 5 שקלים.

מדובר בפעילות יחצנית רדודה שמנהל משרד הרווחה לקראת חגים או אירועים כאלו ואחרים לטייח את עוגמת הנפש שגורם המשרד ביום ביום למשפחות ילדים וקשישים.

דוגמא להתעללות משרד הרווחה בקשישים הוא סיפורה של שרה כהן שנאלצה לברוח מביתה עקב אלימות עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה תל אביב, או סיפורה של ניצולת שואה שנאזקה ע"י עו"סיות לשכת הרווחה מגדל העמק לאשפוז פסיכיאטרי אך ניצלה עקב החשיפה התקשורתית. מידי שנה סובלים אלפי קשישים מאלימות עובדי רווחה הפועלים במחשכים.

דוח העוני- בישראל 1.8 מיליון עניים
דוח העוני- בישראל 1.8 מיליון עניים

דרכי טיפול בקשישים בקהילה – פקידת הסעד ענבל בורנשטיין

משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר

הדו"ח העלה חשד למעילה בעמותת אפוטרופסות, הרשויות נהגו ביד קלה , אור קשתי , הארץ , אוקטובר 2013

החשד להעלמת נתונים וניהול לקוי של רכוש 1,700 בני החסות בעמותת ש.פ.ר לא עורר כמעט עניין במשרד המשפטים, שגילה סלחנות ולא פנה למשטרה

"חברי ועד עמותת ש.פ.ר ונושאי המשרה הכפופים להם פעלו בניגוד לחובתם על פי דין, וכשלו במטרתם ותפקידם כאחראים לשלומם ורווחתם של החסויים אשר באפוטרופסות העמותה", כך נקבע בדו"ח ביקורת שהוגש לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים לפני כמעט שנתיים. "העמותה אינה מתנהלת בסטנדרטים המצופים ממנה בכל המישורים שנבדקו, כאשר ברוב התיקים שנבדקו התגלו ליקויים מהותיים", נכתב על העמותה, המספקת שירותי אפוטרופסות לכ–1,700 בני אדם והשורה התחתונה: "מהממצאים עולים חשדות כבדים למעילות בכספי החסויים וברכושם".
למרות הממצאים הקשים, הוחלט במשרד המשפטים שלא להתלונן במשטרה ואף לא ליידע איש על הליקויים שנמצאו – לא את הציבור ואף לא את החסויים שהעמותה מופקדת על ניהול רכושם. במקום זאת, הסתפקו במשרד בהחלפת מנהלי העמותה.

על פי החוק, ניתן למנות אפוטרופוס לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו, "כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו". אנשים כאלה, שזהותם אסורה בפרסום, נתונים להשגחת האפוטרופוס וחייבים לציית לו. יש בהם קשישים שדעתם אינה צלולה עוד וכן חולי נפש ואחרים שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם מסיבות שונות. בית המשפט הוא שמחליט על מינוי אפוטרופוס וקובע את זהותו. האפוטרופוס – לרוב עמותה – מקבל שליטה על כספיו ונכסיו של החסוי, ואמור לנהל אותם לטובת החסוי שהוא משמש לו מעין מבוגר אחראי. אלה אנשים שבדרך כלל לא יכולים להגן על זכויותיהם ואם הם מתלוננים, על פי רוב תלונותיהם נתקלות בחוסר אמון.

לפני כמה שנים מינה בית המשפט את עמותת ש.פ.ר לשמש אפוטרופסית לשי (שם בדוי), ומאז נציגת העמותה מנהלת את כל ענייניו, כספיים ואחרים. לדבריו, הוא מקבל מעין דמי כיס, כ–500 שקלים מדי שבועיים, מתוך קצבת הביטוח הלאומי שלו, כ-4,500 שקלים. ואולם, כשביקש את דפי החשבון בבנק כדי לברר מה נעשה בכספו, נענה בשלילה, למעט פעם אחת.

עוד הוא מספר כי הוא נפגש עם האחראית עליו מדי כמה שבועות, ומתקשה מאוד להשיג אותה בטלפון. "אני רוצה חונך, מישהו שאוכל לדבר איתו כשאני צריך, חבר נפש כזה", הוא אומר, "אני לא צריך מישהו שיחזיק אותי קצר. זה כאילו אני שייך למישהו אחר. יש לי קשיים, אבל אפשר לשתף ולדבר איתי".

הונאות עמותת ש.פ.ר - שי, שמקבל כל שבועיים 500 שקלים מקצבת הביטוח הלאומי. צילום: דודו בכר
הונאות עמותת ש.פ.ר – שי, שמקבל כל שבועיים 500 שקלים מקצבת הביטוח הלאומי. צילום: דודו בכר

עמותת ש.פ.ר לשירותי אפוטרופסות הוקמה בשנת 1995 ויש לה שישה סניפים ברחבי הארץ, מבאר שבע ועד נהריה. בישראל כ–43 אלף חסויים; דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת קבע לפני כשנתיים כי זה שיעור גבוה בהשוואה למדינות אחרות. את דו"ח הביקורת על עמותת ש.פ.ר הכין משרד רואי חשבון, והוא הוגש לאפוטרופוס הכללי בינואר 2012.

מחברי הדו"ח, המתפרסם כאן לראשונה, בדקו את טיפול העמותה בחסויים ובנכסיהם באופן מדגמי בלבד – פחות מ–5% מכלל הפעילות. אפשר לשער שביקורת מלאה, אילו היתה נעשית, היתה מעלה ליקויים חמורים יותר. לפי דיווח לרשם העמותות, בשנת 2011 הסתכם המחזור הכספי של העמותה ב–4.8 מיליון שקלים.

לפי הדו"ח, העמותה "אינה עומדת בדרישות המינימליות הנדרשות מגוף הפועל בנושאים רגישים ובהיקף נרחב… הדבר מאפשר ואף גורם לפגיעה במישרין או בעקיפין בכספם, רכושם ורווחתם של החסויים". על ניהול החשבונות שלה נכתב כי "אינו נעשה באופן שוטף וגורם לגירעונות והפסדים לחסויים. בנוסף, יש חוסרים ברישומים, שינויים יזומים ואי־דיווח על הכנסות שונות".

בהקשר זה מציין הדו"ח כי העמותה "דואגת למצג הוצאות שיהיה ראשית הגיוני למראית עין, ורק לאחר מכן נכון ומדויק. דבר זה מעלה חשד לזיוף ממצאים ולהעלמת נתונים בספרי החשבונות". על ניהול נכסי הנדל"ן של החסויים נכתב כי הוא "נעשה באופן לקוי, שאינו שואף לטובתם המוחלטת של בעלי הנכסים".

שי מתקיים מקצבה של הביטוח הלאומי אך בין החסויים יש אנשים שהם בעלי דירות או שצברו חסכונות. במועד הביקורת החזיקה העמותה בהשקעות בסך כ–3.5 מיליון שקלים, השייכות לאנשים שנפטרו. כ–2.3 מיליון שקלים נוספים, הנמצאים בחשבונות שונים, אינם מטופלים כלל, לפי הדו"ח.

חלק מההשקעות שייכות לחסויים שלגביהם אין תיעוד של הנהלת חשבונות, כך ש"סכומים אלה אינם נרשמים כלל בספרי העמותה וקיימת אפשרות להעלמתם", לפי הדו"ח. בין השאר צוין כי לאחד החסויים, בעל השקעות של כ–4.2 מיליון שקלים, לא נערך דו"ח כספי במשך שש שנים, וכי בתקופה זו פעלה העמותה "בכספי החסוי ללא כל דיווח לאפוטרופוס הכללי". השורה התחתונה: "בהתנהלות העמותה עולים חשדות להעלמת כספים או לשימוש שאינו ראוי בכספי החסויים".

דברים אלה תקפים גם לגבי טיפול העמותה בדברי ערך, המעורר "חשדות כבדים לאפשרות של גניבות ומעילות ברכוש זה, שלגביו לא קיים כל בקרה". אין כל דיווח על תכשיטים ודברי ערך אחרים של החסויים ולמעשה, העדות היחידה לקיומם היא כספת הנמצאת במשרדי הנהלת הקרן ברחובות. לפי הדו"ח, לא רק שרשימת התכולה של הכספת אינה שלמה, אלא יש בה פריטים השייכים לחסויים שנפטרו בין 1995 ל-2003.

באופן כללי, נכתב בדו"ח, הנתונים והמסמכים שמסרה העמותה לא היו העתקים של מסמכים מקוריים, אלא כאלה שהופקו במיוחד עבור הביקורת. "נתונים אלה אינם ניתנים לאימות, ומאחר ובנתונים אחדים התגלו סתירות, יש להטיל ספק בנכונותם של כל המסמכים שהתקבלו מהעמותה", נכתב.

בתקופת הביקורת העסיקה העמותה שש עובדות סוציאליות, שהיו אחראיות על כ–1,700 אנשים. מבקר המדינה, בדו"ח שפירסם לפני כשנתיים על "הקרן לטיפול בחסויים", מתח ביקורת על יחס מספרי קטן יותר בין מטפלים למטופלים. בין השאר צוין בו"ח כי העמותה ערכה ביקור ראשוני בביתה של חסויה רק שמונה חודשים לאחר מינויה כאפוטרופסית, ובמקרה אחר נמסר על ידי מטפל חיצוני כי אחת החסויות "חיה בהזנחה רבה, היות ואין לה כלפי מי להפנות את בקשותיה לשיפור תנאי חייה", למרות שמצבה הכלכלי מאפשר זאת.

דו"ח הביקורת מאשים את חברי ועד העמותה והאסיפה הכללית ב"העלמת עין מהנעשה בעמותה, שאיפשרה לעובדיה להתנהל כרצונם ולפעול שלא כדין בכספם וברכושם של חסרי ישע". לצורך דוגמה בלבד, מצוין בדו"ח כי גם אם מניחים שכל חסוי צבר במהלך חייו תכשיטים בשווי של 3,000 שקלים, הרי שמדובר ברכוש ששוויו כשישה מיליון שקלים (על פי ההערכה כי העמותה טיפלה במשך השנים בכ-2,000 חסויים), שאין לגביו כל התייחסות או רישום בספרי העמותה. "סכום מהותי זה הוא רק 'קצה הקרחון' בחוסר הוודאות לגבי שוויים וערכם של נכסים רבים נוספים, בבעלות החסויים או יורשיהם", נכתב.

הביקורת המליצה לאפוטרופוס הכללי לפעול מיידית להחלפת ועד העמותה, מנהליה ואנשי הכספים שלה, להעמיק את הפיקוח על התנהלותה ועל מצב החסויים, וכן, "לבצע ביקורת חקירתית אשר מטרתה איתור מעילות וגניבות כספים ושווה כסף".

בפברואר 2012 הועבר דו"ח הביקורת לעמותת ש.פ.ר, שמסרה את תגובתה כעבור כשלושה חודשים. במקביל, החליטו באפוטרופוס הכללי שלא לאפשר לעמותה לקבל חסויים חדשים. רק לפני כמה חודשים הושלמה החלפת מנהלי העמותה ובעקבות כך, הוסר החרם מעל העמותה.

השבוע אמרו במשרד המשפטים כי טענות העמותה נבדקו פעם נוספת, ורובן נדחו. "ממצאי טיוטת הדו"ח הפכו סופיים", נמסר. ואולם, בניגוד להמלצות, לא נערכה "ביקורת חקירתית", ולמרות החשדות למעילות וגניבות, לא הוגשה תלונה במשטרה.

ממשרד המשפטים נמסר כי "על אף הממצאים החמורים, שהתייחסו בעיקרם לאי־סדרים בניהול העמותה, לא העלתה הבדיקה, כמו גם הבדיקות הפרטניות שנערכו, חשדות למעילה בכספי החסויים או למעשים פליליים אחרים", וכי בהחלטה תמכה גם פרקליטות המדינה. עם זאת, אנשים המעורבים בפרשה אומרים כי ההחלטה התקבלה על בסיס בדיקה חלקית של תיקי החסויים. במשרדי האפוטרופוס הכללי עובדים כעשרים מפקחים בלבד, שתפקידם לעבור על כל הדו"חות של החסויים.

לדעת עו" יותם טולוב מארגון "בזכות", הבעיה היא לא בתאגיד כזה או אחר, אלא בשיטה. "כששוללים מאדם את כל הזכויות שלו ונותנים כוח עצום לגורם זר, מזמינים ניצול", הוא אומר. לדבריו, הדו"ח הוא "בסיס לפתיחת חקירת משטרה. האמצעים שיש בידי משרד רואי חשבון הם מוגבלים, ולכן יש הצדקה לחקירה מעמיקה של המשטרה. גם אם לא יוגש כתב אישום, הרי שיש בסיס לתביעות נזיקין בגין רשלנות. אבל כיוון שהדו"ח נסתר מעיני החסויים, אין מי שיקדם כיוון זה".

"דו"ח כל כך חמור היה צריך להביא לסגירת העמותה", אומר הפעיל החברתי יואב קריים, המלווה את שי בשנים האחרונות, "ההחלטה לא לפרסם את הליקויים מעידה שבאפוטרופוס הכללי לא מבינים את תפקידם ולא חושבים שלחסויים יש זכויות". קריים וגם יקירה אברך, רכזת שטח של "בזכות", המלווה חסויה אחרת, אומרים כי גם כיום "נציגות העמותה אינן זמינות לפניות, גם במקרי חירום".

ממשרד המשפטים נמסר כי "הצורך בהגשת בקשת פירוק (לעמותה) התייתר כיוון שחברי העמותה הסכימו, באופן וולונטרי, להחלפת השדרה הניהולית של העמותה. רק לאחר החלפת הוועד המנהל של העמותה, המנכ"ל והחשב, הסיר האפוטרופוס הכללי את התנגדותו למינוי העמותה כאפוטרופוס לחסויים נוספים".

עו"ד שלמה שחר, לשעבר האפוטרופוס הכללי, משמש בחודשים האחרונים יו"ר העמותה ומנכ"ל זמני שלה. לדבריו, "שינינו נהלים, שאמורים לפתור חלק ניכר מהבעיות שהתגלו, ואנו מצמצמים בהדרגה את הפערים שנוצרו בהגשת הדו"חות השנתיים. כיום אנו מדווחים באופן שוטף על הפעולות שלנו".

לדברי יו"ר הנהלת העמותה הקודם, עמי ברגמן, "פעלנו לפי חוק. הבעיה העיקרית היתה שלא הגשנו בזמן דו"חות, וזה נגרם בגלל שלא היה לנו מספיק כוח אדם". הוא הוסיף כי "כאשר ביקשו באפוטרופוס הכללי שנעזוב, אמרתי שאין בעיה: עשיתי את העבודה בהתנדבות".

משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר
משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר

"עוד ועדת דמה" – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג על טיוח פרשת ילדי תימן

עוד ועדת דמה / פרופ. אסתר הרצוג , מעריב , 07.11.2001 
 המסקנות השקריות של ועדת החקירה לילדי תימן הן המשך ישיר לפשעי המדינה נגד ההורים

השקריות של מסקנות ועדת החקירה הממלכתית לפרשת ילדי תימן משתקפת היטב בניסוחן המעוות. "רוב הילדים שנעלמו להוריהם בין השנים 1948 ל- ­1954 נפטרו", קובעת הוועדה במסקנותיה. איך יכולים ילדים "להיעלם"? כאשר נעלם ילד אחד, המדינה כולה עומדת על רגליה, המשטרה וכוחות הביטחון ורבים אחרים נזעקים להפוך אבן על אבן כדי למצוא אותו. איך יכולים היו להיעלם מאות או אלפי ילדים (1500 תלונות נאספו על ידי פעילי עמותת משכן אוהלים) כל­כך בשקט? האם לא היתה משטרה? ואיפה היו הרשויות המקומיות? כולם לא ידעו ורק באקראי ולאחר שנים רבות שמעו על "מקרים" שבהם "נעלמו" ילדים? השקר ממש צורח.
 לשש שנים וחצי נצרך השלטון כדי לטייח הפעם את פרשת ילדי תימן. הוא כלא את הרב עוזי משולם ותומכיו לשנים ארוכות, ללא השוואה ויחס למה שעשו ­ אפילו בייחוס המעשים להם היה רב המעוות על האמיתי ­ והצליח לסרס את מנהיגו הכריזמטי והמסור של מאבק זה והפך אותו לצל אדם. משולם ותומכיו חויבו "לשבת בשקט", שאם לא כן יילקח הרב שוב לכלא, ואז, קרוב לוודאי, הוא ייצא רק לבית הקברות.אבל גם כעת, כאשר קולו של משולם אינו נשמע, צדקתו זועקת לשמים . ממש כפי שטען כך אירע: הוועדה היתה מכורה מראש. דיוניה לא הוצגו בטלוויזיה, כדרישתו, ומספר רב של עדויות נסגרו בפני הציבור הרחב ללא סיבות מספקות. תיקי מסמכים חיוניים לא נחשפו לציבור, לא השתתפו בוועדה נציגי משפחות הנחטפים, ומונו לחברים בה נאמני השלטון. כך הובטח מראש שגם הוועדה הנוכחית, כמו קודמותיה, לא תנתק את פתיל ההשתקה של השלטון וחלילה תחשוף את הקונספירציה מאחורי היעלמות הילדים. יחגגו להם שונאי הקונספירציה כרצונם, אך טרם מצאתי מלה טובה יותר היכולה להגדיר התרחשות מקיפה וזדונית כל­כך, המחייבת תיאום מקיף ושיטתי כל­כך בין זרועות השלטון השונות. ממש השתקה מאורגנת.

לא רק ההיעלמות מעידה כאלף עדים על הקשר שמאחורי השוד המאורגן של תינוקות עולי תימן וקבוצות נוספות שהיו במרכזי קליטה, מעברות ומחנות מעבר. גם האשמת הש.ג. היא מאלפת. הסוכנות, מה איכפת לה ומה איכפת ממנה? היא לא הממשלה. אנשיה יכולים בקלות להתנער מכל אחריות למה שהיה לפני 50 שנה, העיקר שהממשלה אינה מקושרת לפשע קולקטיבי נגד עולי תימן ובלקן ואחרים.אנשים שונים בממשלה עדיין קשורים לפרשה אפילו באופן ישיר. לא זו בלבד שחלק מהאנשים או ילדיהם תופשים עדיין עמדות כוח בשלטון, וחלילה להם להיות מקושרים אפילו דרך אבותיהם לפרשה המזעזעת, אלא שעד היום השלטון גוזל תינוקות של קבוצות חלשות לצורך אימוץ בקבוצות המקורבות אליו, ובוודאי שמבחינתו חיונית השתיקה באשר לשיטות בהן ניתן להשתלט על צאצאיהם של אזרחי המדינה.

מי שיקרא את ספרה החשוב של שוש זייד, "הילד איננו", על פרשת ילדי תימן, יוכל לשפוט טוב יותר מכל מסקנות ועדות הדמה לדורותיהן, של משרתי בעלי השררה בישראל, על הקונספירציה שהיתה ועוד איך היתה.

מעיון בספר הפורש את דיוני הכנסת בנושא בשנות ה- ­50 וה- ­60 ואת המסמכים והעדויות הרבות של ההורים, עולה אותו סיפור, עולים אותם שקרים וטיוח של אחיות, עובדות סוציאליות, פקידים ואירגוני נשים. בהכרח ימצא עצמו הקורא מאמין להורים ולא למנגנוני המדינה, ועדותיה ופקידיה. ישראל היא מדינת זדון ורשע כל עוד לא תודה בפשעיה נגד ההורים של אז ותחדל מפשעי גזילת ילדים היום. שום ועדה לא תמחק עובדה זו. הוועדות לדורותיהן הופכות את חבריהן לשותפים מרצון לפשעי המדינה נגד אזרחיה בפרט והאנושות בכלל.

חטיפת ילדי תימן – סיפורו של אורי וכטל

עוד ועדת דמה מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג על טיוח פרשת ילדי תימן

מיכל קפלן רוקמן סגנית נשיאת בית משפט לנוער ת"א – טיוח אונס קטין במשפחת אומנה

שופטת נוער מיכל קפלן רוקמן - טיוח אונס קטין במשפחת אומנה
מיכל קפלן רוקמן – טיוח אונס ילד באומנה
השופטת מיכל קפלן רוקמן מטיחת אונס ילד כבן 6 במשפחת אומנה.
יולי 2014 – החלטת השופטת מיכל קפלן רוקמן, הותירה אמא ואת עורך דינה, המומים מדרך התנהלותה, פעולותיה ושקריה.
ענייננו בקטין בן 6 שנים שהוצא בכפיה ממשמורת אימו על ידי לשכת הרווחה בת ים בשנת 2011, בטענה כי לאמא אין מסוגלות הורית לגדל אותו. לאמא 2 ילדים, והילד הגדול הושאר במשמורת האם ומתגורר עימה. האמא מנהלת מאבק משפטי להשבת בנה הקטן שנלקח ממנה שלא כדין.
בתחילת שנת 2014, בעת שפגשה האמא את בנה במרכז קשר מפוקח, סיפר הקטין לאימו בנוכחות עובדת סוציאלית ממרכז הקשר: "האומן נוגע לו בגוף ועושה לו מעשים לא נעימים עם הבולבול".
האמא נחרדה מדברי בנה והחלה לתחקר אותו מה עושה לו האומן. העובדת הסוציאלית של מרכז הקשר, הפסיקה לאם את הביקור וטענה, כי הילד נסער וטובת הילד מחייבת לא לשוחח על דברי בנה.
מבועתת ומבוהלת הגישה האם תלונה במשטרת בת-ים נגד האומן ועל דברי בנה שבנה סיפר לה בנוכחות העובדת הסוציאלית של מרכז הקשר.
האם הגישה תביעה דחופה לבית המשפט, בה תיארה את מחזה האימים שסיפר לה בנה, תוך שהיא מגוללת, כי מאותו מפגש עם בנה, היא נגררה לסיוט חייה, ודרשה להחזיר את בנה למשמורתה.
תלונתה של האם טוייחה על ידי משטרת בת-ים ונאמר לה, כי מאחר והילד מוגדר כנזקק, הדיווחים על החקירה הועברו לעובדת הסוציאלית במשרד הרווחה בת-ים, ואילו משרד הרווחה בת-ים טענו, כי האומן מכחיש את טענות הילד, והשאירו את הילד אצל אותו אומן. במקביל, הופסקו הביקורים של האמא עם בנה במרכז הקשר, בטענה כי ביקורי הילד עם אימו, גוררים את הילד לספר לאימא שלו את הנעשה באומנה וזה לא לטובתו.
התנהלות משרד הרווחה בת-ים לכל אורך הדרך, מאופיינת ברמיה, חוסר רגישות והיעדר בושה: מי שביצע מעשי אינוס בקטין – ממשיך לפגוע בו, וכשהאמא פונה לתקשורת, בכלי היחיד העומד לרשותה: סיפור סיפורה האישי הכואב על בנה – נתקלת בדלתיים סגורות, כשהיא מאוימת שלא תפגוש יותר את בנה. העיניים קוראות – והבטן מתהפכת.
למסכת השקרים שהובילו להוצאת בנה של האם ממשמורתה על ידי משרד הרווחה בת-ים, מצטרפים כעת שקריה של פקידת הסעד לבית המשפט בכל הקשור לאונס הקטין אצל האומנה.
מיכל קפלן רוקמן, במקום לבדוק לעומק את טענות האם בדבר אונס בנה, פטרה את הפגיעה בקטין במשפט הסתמי:
"נושא הפגיעה המינית הנטענת – נבחן ובורר – דיווח מפורט הוגש, תלונה למשטרה הוגשה, קוימה חקירה מיוחדת ונדרש בית המשפט לנושא זה לבירור ממוקד, על מנת לוודא שנמצא הקטין במקום מוגן ונבחנה עניינית כנדרש התלונה.
בעניין זה בפני – תיעוד שיחתו של כב' השופט שילו ביהמ"ש מיום 12.3.2014 לצד עדכון מהרווחה מיום 10.3.14 והעתק התלונה שהוגשה למשטרה ודיווח אודות האירוע במרכז הקשר.
מעיון בכל אלו – נחה דעתי שנבדק וטופל הנושא".
לאור העובדה, כי תיק החקירה של המשטרה לא הובא לעיון בפני השופטת, לא ברור כיצד "נחה דעתה" שהנושא "טופל". הילד נשאר אצל אותו אומן הפוגע בו, ובמקביל הילד נותק מאימו, מרגע שדיווח לה על הפגיעה בו. זוהי השופטת וזוהי דרכה. מדובר בשופטת שפיה וליבה אינם אחד.
ההחלטה מחזיקה 3 עמודים העמוסים בפרשנויות הזויות של השופטת, שעה שמן המפורסמות הוא שבית המשפט יקבל ראיות ממשטרת ישראל אודות המקרה ולא דיווח חד סיטרי מפקידת הסעד שהוציאה לאם את הילד לאומנה והיא בעלת עניין לא להשיבו לאם.
מיכל קפלן רוקמן מקוששת עילות מן הגורן ומן היקב, ומבלי לבור את המוץ מן התבן, מעמיסה עילות שאינן מוסיפות נופך של כבוד להחלטת בית המשפט (די להזכיר בדוגמא את המשפט: "העדר שינוי מקדם אצל המשיבה והן את ההצדקה להארכת דרכי הטיפול הנוכחיות נוכח מצבו המיטיב של הקטין במקום החסות אצל אומנה חסויה"), כדי להבין שהשופטת נגועה בשיקולים הזרים לטובת הילד ואמו. האמא מגדלת את בנה הבכור, מדוע היא טובה לגדל ילד אחד ואת הילד השני לאו?
השופטת אינה מפרטת עובדות בהחלטתה. כל ההחלטה היא טיעונים פופוליסטיים בגנות האימא מפי פקידת הסעד. נדמה שהשופטת מתבלבלת: כשהיא כותבת "נוכח מצבו המיטיב של הקטין במקום החסות אצל אומנה חסויה" – מצבו של הילד אינו מיטיב והוא חווה פגיעה מינית באומנה, כשבנוסף הוא אינו רואה את אמא שלו וגם לא את אחיו, וחמור מכל, הילד אינו מקבל טיפול לפגיעה המינית שהוא חווה מהאומן. מדובר במצב שלא יעלה על הדעת במדינה מתוקנת.
מביך לקרוא את החלטת מיכל רוקמן קפלן שמצדיקה את המשך ניתוק הקטין מאימו בטענה שאינה מחזיקה כוס מים "העדר שינוי מקדם אצל המשיבה".
ונתהה, מהו "השינוי המקדם", שהיה גורם להשבת הקטין לאימו? דומה כי השופטת "שכחה" לרגע, כי האמא הביולוגית היא הדמות המיטיבה עם בנה ולא אומן זר שפוגע מינית בבנה של האם.
החלטת השופטת בהחלט מוזרה שכן קמה לה חובה מוסרית להשיב את הקטין לאימו משנותק ממנה ומאחיו בעוולה חמורה ולאור העובדה, כי האמא הוכיחה בראיות ובעדות עובדת סוציאלית ממרכז הקשר, כי בנה נפגע מינית באומנה, ובכל זאת השופטת מעוותת לחלוטין את המציאות ופועלת בניגוד לדין מתוך שיקולים זרים.
האמא כתבה לשופטת מכתב בו תיארה את היותה חסרת אונים מול הפגיעה בבנה. בקושי רב, באומץ, בצניעות – סיפרה את סיפורה האינטימי, חשפה תהליכים רגשיים ונפשיים שעברו עליה ועל בנה הבכור מאז שבנה הקטן נלקח מהם ותיארה וביקשה מהשופטת לשנות את רוע הגזירה ולהשיב לה את בנה. המכתב נכתב בדם לבה של האם.
מיכל קפלן רוקמן שופטת אטומה, החליטה כי קמה הצדקה להארכת הצווים להוצאת הקטין מאמו עד ליום 31.12.14.
ב"כ האם הודיע, כי יגיש ערעור על ההחלטה המקפחת.

מיכל קפלן רוקמן שופטת בימ"ש לנוער ת"א – ניתקה ילד מאימו ללא הצדקה והפקירה אותו לאונס באומנה

מיכל קפלן רוקמן שופטת בימ"ש לנוער ת"א – ניתקה ילד מאימו ללא הצדקה והפקירה אותו לאונס באומנה

מיכל קפלן רוקמן שופטת בימ"ש לנוער ת"א – ניתקה ילד מאימו ללא הצדקה והפקירה אותו לאונס באומנה

פקידת סעד מחוזית רקפת עצמון – תגובה לקונית לתלונה ותסביך טובת החסויה

רקפת עצמון - התנהלות מופקרת, דורסנית ומזוהמת הפועלת ללא בקרה וביקורת מדיפה ריח פרזיטיות ושיקולים זרים, ומזלזלת באזרחים הפונים אליה

יוני 2007 – רקפת עצמון מציגה עצמה כמפקחת ופקידת סעד מחוזית קיבלה תלונה נגד פקידת סעד שירה שביט אורגד ועו"סית נעמי הלימי מלשכת הרווחה בת ים. נושא התלונה כלל דברים חמורים כגון מינוי אפוטרופוס על אשה כבת 60 לאדם נגדו כתב אישום על תקיפתה, מינוי האפוטרופוס ללא סל טיפול מתאים לצרכיה ועוד. חודש לאחר מינוי האפוטרופוס האשה הפכה להיות שבר כלי.

תגובתה של רקפת עצמון לבנה של האשה: " קיבלתי מכתבך מיום… . תלונותיך נבדקו. שירותי הרווחה פעלו כראוי ומתוך ראיית טובת החסויה. נשמח אם תשתף פעולה עם שירותי הרווחה"

רקפת עצמון לא ציינה על מה התלונה ולא ענתה לגופו של עניין אלא כתבה מילים סתומות כגון "טובת החסויה" ו"שיתוף פעולה".

תגובתה של פקידת הסעד רקפת עצמון מציגה מערכת רווחה מופקרת, דורסנית ומזוהמת הפועלת ללא בקרה וביקורת מדיפה ריח פרזיטיות ושיקולים זרים, ומזלזלת באזרחים הפונים אליה.

פקידת סעד מחוזית רקפת עצמון - תגובה לקונית לתלונה ותסביך טובת החסויה
פקידת סעד מחוזית רקפת עצמון – תגובה לקונית לתלונה ותסביך טובת החסויה