משטרת ישראל כלב השמירה למנגנון חטיפת ילדי תימן המזרח והבלקן

דצמבר 2015 – בימים אלו פרסמה משטרת ישראל בדף הפייסבוק שלה כי היא מחפשת אמא ש"חטפה" לכאורה את בנה. פרסומים אלו עולים מפעם לפעם ובהם מציגה משטרת ישראל בדרך רמיה כי האמא והבן נעדרים ובסיכון בעוד שהם נמלטים מפקידות הסעד הששות לפרק משפחות מוחלשות כדי לסחור בילדיהן. האכיפה הברוטלית של משטרת ישראל נגד ההורים נעשת בדרך לא שווה, לא הוגנת, וללא פרופורציה.

גם בשנות החמישים של המאה הקודמת שימשה משטרת ישראל כלב שמירה אכזרי נגד הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן שילדיהם נחטפו בבתי חולים ומוסדות ועקבותיהם נעלמו. לא ידוע על מקרה שבו משטרת ישראל חקרה לעומק העלמות של תינוק והחזירה אותו למשפחתו. משטרת ישראל לא רק שהתעלמה מהסחר בילדים באותה העת אלא נהגה באלימות זלזול והשפלת הורים שדרשו את ילדיהם.

אוזלת יד משטרת ישראל בסיוע להורים לאתר את בנם החטוף

במאמרה ברגע שראיתי אותה ידעתי שזאת הבת שנחטפה ממני  – של  שוש מדמוני – ידיעות אחרונות – 12.9.95 מספר דוד שוקר (מיוצאי תימן) על העלמותה של בתו בנות החמישים: "יום אחד, כשהגעתי לבית התינוקות לבקר אותה כרגיל, גיליתי שהיא פשוט איננה שם", מספר שוקר. "אנשי הצוות אמרו לי שהם לא יודעים איפה היא, ושאני יכול להתלונן במשטרה. פתאום אחרי כמה ימים הם הודיעו לי שהיא נמצאת בבית חולים 'איתנים' בירושלים, בגלל מחלת מעיים. ביקרתי אותה שם כמה פעמים, עד שיום אחד לא מצאתי אותה. 'אישה אחת באה ולקחה אותה', אמרה לי אחות. 'איזה אישה?' צעקתי והתחלתי להשתולל, אבל אף אחד לא היה מוכן לעזור לי". מאותו רגע יצא שוקר למסע מפרך אחר עקבותיה של בתו. שנים התרוצץ בין בתי חולים מתחנת משטרה אחת לאחרת…

משטרת ישראל עינתה והשפילה הורים שסרבו למסור בנם לרשויות

במאמרה היצלתי את בני מגורלם של ילדי תימן  של שוש מדמוני – ידיעות אחרונות – 1.8.1995 מספר יעקב צעירי על האלימות וההשפלה שספג ממשטרת ישראל משסרב למסור את בתו התינוקת לממסד הרפואי משום שידע שילדים שנמסרו נעלמו. יעקב צעירי מספר:

"כשהגענו למחנה סירבנו להחזיר את הילד לבית התינוקות, אבל האחות לא ויתרה ואמרה שהילד לא יכול להישאר באוהל. הבנתי שאם לא אעשה משהו, ומהר, אני לא אראה את הילד יותר. ההתעקשות של הממסד הרפואי היתה חשודה בעיניי והיתה לי הרגשה מאוד לא טובה. הזמנתי מונית, ושלחתי את אשתי עם התינוק לדוד שלה, שגר בחדרה. אני חזרתי לאוהל.

למחרת בבוקר הגיעו לאוהל נציגים של הנהלת המחנה ושאלו אותי איפה התינוק. אמרתי להם שאני לא יודע, ושגם אשתי נעלמה. כשהם ראו שאני לא משתף פעולה הם הזעיקו משטרה והשוטר לקח אותי למעצר בתחנת פרדס חנה.

היחס שקיבל במשטרה, היה לדבריו, משפיל.

מייד כשהגעתי לשם, הורו לי להתפשט והשכיבו אותי על הריצפה במסדרון כשאני לובש תחתונים בלבד. הרגשתי שמתייחסים אלי כמו אל פושע. אמרו לי לשכב על הגב בלי לזוז. כל פעם הגיע שוטר אחר שניסה לחקור אותי.

במשך 48 שעות שכבתי שם על הגב בלי אוכל ובלי שתיה. הם ניסו לשבור אותי. כשהם ראו שאני לא נשבר, הזמינו את יצחק אריכא, שהיה אז מנהל מחנות העולים. הוא בא, הסתכל עלי ואמר לי לקום. עניתי לו בציטוט מהתנ"ך ואמרתי שאני מתבייש במדינה הזאת, של היהודים. אמרתי שכשחייתי עם ערבים התייחסו אלי בכבוד, ואף פעם לא התנהגו איתי כמו כאן".

משטרת ישראל טייחה במשך עשרות שנים תלונות של הורים שילדיהם נחטפו

במאמרה  המתים קמו לתחייה  של אביבה לורי – הארץ – 04.12.2001 כותבת אביבה על סעיד יוסף שבתו ציונה נחטפה מיד האמא כשרצתה להיניק אותה בבית הילדים: "סעיד יוסף, אביה של ציונה, פנה למשטרה והגיש תלונה על היעלמה של התינוקת. ב-68' הוא זכה להתייחסות ממלכתית בעניינו. מכתב קצרצר מאגף החקירות במטה הארצי סיכם את ממצאי הוועדה הראשונה שחקרה את גורל ילדי תימן שנעלמו: "הנני מצטער להודיעך כי חקירת הוועדה העלתה שבתך הנ"ל נפטרה בבית חולים איתנים בתאריך 21.11.51 והובאה לקבורה בבית העלמין בירושלים בתאריך 21.11.51 בגוש י"ב חלקה 69. המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון". זאת היתה הפעם הראשונה שהמשפחה קיבלה מסמך רשמי כתוב מטעם המדינה עם ציון העובדה שבתם מתה ובצירוף מספר תעודת פטירה".

סוף דבר

משטרת ישראל אמונה על החוק והסדר אולם קיימת במשטרה תרבות לשמש כלב שמירה kמנגנונים מערכתיים לתלישת ילדים מביתם ומשפחתם במחשכים וללא ראיות למקומות אפלים.

חטיפת ילדי תימן – סיפורו של אורי וכטל

משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים?

דצמבר 2015 – לאחר כ- 60 שנה בהן אלפי הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן מחפשים ילדיהם "התעוררה" משטרת ישראל ומפרסמת בדף הפייסבוק שלה על ילד חטוף שנחטף ע"י אימו (?).
מדובר בנישה חדשה או טרנד חדש במשטרה לשמש ככלי בידי רשויות הרווחה להוציא בכפייה ילדים מהוריהם בדלתיים סגורות וללא ראיות. זהו סחר בילדים כדוגמת פרשת ילדי תימן, ניסויים בילדי הגזזת, אלא בלבוש אחר.

במקרה של נירית יעקובסון מדובר באמא אשר סבלה קשות מהתעללות שופטת בית משפט לענייני משפחה שפרה גליק. גליק לא הסתירה את משוא פניה נגד נירית ואמרה לה באחד הדיונים "מקווה שתידבקו ממני" בעת שהיתה חולה. גליק גם זייפה פוטוקול באותו הדיון וננזפה על כך.

דוגמא נוספת מפברואר 2014 לדרך הרמיה של משטרת ישראל לטובת סחר בילדים היא פרסום בדף הפייסבוק על אם ובנה התינוק כביכול נעדרים בעוד שלמעשה מדובר באמא הנמלטת מרשויות הרווחה החוטפות ממנה כל תינוק שילדה מבלי לתת לה הזדמנות לגדלו.

משטרת ישראל מטייחת הימלטותה של אם ובנה התינוק מרשויות הרווחה

 קיימות גם אינספור דוגמאות בהם משטרת ישראל ורשויות הרווחה ללא בושה מילאו פיהם מים נוכח התעללות בילדים ואונס ילדות, במסגרות חוץ ביתיות כגון משפחות אומנה, פנימיות ומוסדות הרווחה. כגון ילדה שנאנסה ע"י המאמץ מגיל 6 עד 18 ועוד אינספור…

משטרת ישראל – כלי שרת לסחר בילדים ע"י רשויות הרווחה
אין ספק כי אזרחי המדינה נדרשים לכבד החלטות בית משפט, אולם מן הראוי כי משטרת ישראל ישראל תקבע סדר עדיפויות לשמירה על החוק והסדר ותטפל בפניות אליה במידה שווה, ולא תרדוף באמוק אחר אמהות אומללות הנמלטות עם ילדיהן מרשויות הרווחה.

נירית יעקובסון האמיצה המצילה את בנה מציפורני רשויות הרווחה

משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים מהוריהם בלבד
משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים מהוריהם בלבד

אנה מספרת על התעללות ואונס במשפחת אומנה במשך שנים – היכן היתה משטרת ישראל?

ענת זיידנברג לשכת רווחה בת ים סוחרת בילדים לפנימיות אומנה ואימוץ

דצמבר 2015 – עו"ס פרופוגנדת שקרים בעד אימוץ וחטיפת ילדים מהורים: ענת זיידנברג, לשכת רווחה בת-ים

הכירו את פני הרשע עו"ס ענת זיידנברג – אלופת בת-ים בחטיפות ילדים מהבית: "חוטפים ילדים כי אין לנו כלים לטיפול". זו סיסמא שזיידנברג למדה בתדרוך.

האסטרטגיה היא לערפל את הציבור עם כל מיני מילים שהציבור לא מבין כמו "כלים לטיפול". אבל נשאלת השאלה מה הם הכלים לטיפול? איך "מטפלים" במשפחות מצוקה?

אילו משרד הרווחה היה פשוט נותן להורים שליש ממה שמוכנים לשלם לפנימיה או למרכז חירום (17,000 ש"ח בחודש) הבעיה הייתה נפתרת בתוך הקהילה בלי פסיכולוגים ואבחונים. אבל משרד הרווחה לא מוכן להשקיע בלקוחות שלו כסף. את הכסף מייעדים לאומנות, פנימיות ואימוץ.

עו"ס ענת זיידנברג מנהלת משרד הרווחה בבת-ים. היא חטפה את הילדים של תמר ושמה אותם במוסד חסוי. בנוסף היא חטפה את הילד של חן כהן אמא של פריאל, כדי להוציא אותו לאימוץ.

עו"ס ענת זיידנברג מקבלת 40 אלף ש"ח בחודש כדי לחטוף ילדים. הרחיקו את הילדים שלכם מענת זיידנברג, מנהלת חטיפות הילדים בלשכת הרווחה בת-ים.


פקידת הסעד מירב רונן חטפה ילדיה של האמא שירן

אוגוסט 2015 – מדף פייסבוק של העיתונאי תחקירן מוטי לייבל – ארבעת ילדיה של שירן ליבוביץ נחטפו על ידי עובדת סוציאלית לחוק הנוער לשכת הרווחה עכו מירב רונן מעכו שמוגנת על ידי בעלה הקצין משטרה יניב רונן ששלח לעיתונאי מוטי לייבל את משטרת מחוז חוף חיפה עד הבית לחקירה.
כל זה בשקרים ששירן שתיינית כי החוטפת הסוציאלית החליטה שהבקבוקים הריקים שאוספת שירן מחוץ לדלתה למיחזור לאוכל לילדיה הופכים אותה לשתיינית.
2 מילדיה נחטפו לבית הכלא לילדים "שבתי לוי" בחיפה ו ה 2 האחרים אין לה מושג לאן חטפו אותם ולא רוצים לומר לה ועל כן היא תצטרך להאזר בסבלנות לטענתם עד שיחזרו מהחופש ביום א' הקרוב ואז אולי יסכימו… לדבריהם אם היא תהיה בשקט ולא תפרסם כלום – יסכימו להגיד לה אולי איפה הם.
בזמן ששירן מתחננת לילדים שלה, החוטפות הסוציאליות נסעו לחופשה ואין לה אפילו עם מי לדבר.
שתפו ועיזרו לשירן לקבל את ילדיה חזרה.
דייייי לחטיפות ילדים! יולי אוגוסט – עונת הצייד של המכשפות הסוציאליות כדי למלא מכסות לימודים.

פשעי לשכת הרווחה לוד – תלשו ילד מביתו ומשפחתו למשך חודשיים לצורך "אבחון רגשי"

אוגוסט 2015 – ליאורה שרעבי, פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת הרווחה לוד תלשה ילד מביתו ומשפחתו לצורך בדיקה הנקראת "אבחון רגשי".
הילד נכלא במשך כחודשיים במוסד נעול של משרד הרוחה, מרכז חירום "נווה מיכאל". הילד הולעט סמים פסיכיאטריים כדי להוזיל את הטיפול בו, ומהאמא נמנע במשך שבועות לראות את בנה.
רשויות הרווחה כפו על האמא להכיר במינוח "אבחון ריגשי".
לאחר חשיפת החטיפה בתקשורת הוחלט להחזיר את הילד החטוף לביתו ומשפחתו.

רשויות הרווחה חוטפות ילדים

רשויות הרווחה חוטפות ילדים? , 02/07/2015, ליהיא כהן-דמבינסקי , גלובס

המקרה שהשאיר את שופט ביהמ"ש לענייני משפחה חסר מילים

לפני פחות משנתיים סערה המדינה סביב פרשת אימוצו של ילד, אשר נולד לאם חולת נפש ממוצא אתיופי, על-ידי משפחה לבנה, בניגוד לרצון אימו ומשפחתה לגדלו בקרב המשפחה המורחבת והקהילה.

לא הייתה מחלוקת כי בתיק זה נגרמו מחדלים רבים על-ידי הרשויות השונות, ובתוכן רשויות הרווחה, אשר לא זאת בלבד שהעבירו את הילד האתיופי למשפחת אומנה לבנה, אלא שאף הבטיחו למשפחת האומנה כי הילד יאומץ על-ידה בסופו של ההליך.

באותו מקרה, על אף שבית המשפט העליון הגיע למסקנה כי היה מן הראוי לאפשר למשפחת האם לגדל את הילד – מאחר שההתנהלות המשפטית נמשכה שנים, הוא נאלץ להכריע כי מאוחר מדי לעשות את המעבר כעת.

ככל הנראה לא הופקו הרבה לקחים מפרשה זאת, שכן עתה ניצב בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מקרה דומה, אשר עליו אמר בית המשפט כעת: "נער הייתי וגם זקנתי, ולא זכור לבית משפט זה שטיפל במקרה כזה שבו ההתרשמות היא, למרבה הצער, של שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד הן של האב והן של הקטינה. הרושם של בית המשפט מההתנהלות הכוללת של שירותי הרווחה בתיק דנן אינו פשוט".

מדובר בילדה בת ארבע וחצי, שנולדה לאם יהודייה הסובלת ממחלת נפש, ואב מוסלמי, שהיה באותה עת תושב זר. אין מחלוקת כי בשל מצבה הנפשי האם אינה מסוגלת לגדל את הילדה, אך הן האם והן האב ביקשו שהאב יהיה זה שיגדל את הילדה.

האב נישא בינתיים לאישה אחרת, יהודייה אף היא, נולד גם להם ילד משותף, וכאמור האב והאם מעוניינים שהילדה תגדל במסגרת המשפחתית החדשה שהקים האב.

רשויות הרווחה היו ערות לבעיות הנפשיות של האם עוד בהיותה בהריון, וסימנו לעצמם כי תידרש התערבותם עם הלידה, אך בה-בעת התעלמו מקיומו של האב, לא בדקו את יכולתו לגדל את הילדה, וכתוצאה מכך אף לא בנו לפני הלידה תוכנית עזרה וסיוע, שתאפשר לאב לקבל את הילדה לרשותו.

מיד לאחר היוולדה לקחו רשויות הרווחה את הילדה מידי הוריה, לאור חוות-דעת העובדת הסוציאלית בבית-החולים, לפיה הם נראים לה "קצת לא מחוברים לקרקע" (ציטוט מדויק). כמקובל במקרים כאלה, רשויות הרווחה קיבלו היתר להעביר את התינוקת למשפחת אומנת חירום.

האב ביקר את התינוקת בבית-החולים מדי יום עד ללקיחתה למשפחת האומנה, ולאחר מכן ולאורך כל השנים קיים עימה בעקביות הסדרי ראייה קבועים, במסגרתם הוא לוקח אליו את הילדה מדי שבוע למספר שעות, בעודו ממשיך לנהל מאבק משפטי מפרך מאד כנגד רשויות הרווחה, הטוענות כי יש למסור את הילדה לאימוץ.

בכל אותה עת נאמר לאב כי שהותה של הילדה במשפחת אומנת החירום הוא סידור זמני, כדי לאפשר לו התארגנות וכדי לבחון את מסוגלותו לגדלה.

בדיעבד מתברר כי כבר בשלב לקיחתה מבית-החולים ובניגוד לחוק העבירו רשויות הרווחה את הילדה למשפחה עם אופק אימוץ במקום לאומנת חירום, מבלי ליידע את בית המשפט ולבקש את אישורו לכך.

עובדה זאת התגלתה לבית המשפט רק לאחר שנתיים וחצי של הליכים, כשהילדה כבר התרגלה לראות במשפחת האומנה את משפחתה האמיתית.

מסקנתו החמורה של בית המשפט היא שהילדה למעשה "סומנה" על-ידי רשויות הרווחה מלכתחילה כמיועדת לאימוץ, וכך במקום לעבוד בכדי לסייע לאב לקבל את ביתו לידיו באופן שיוכל לגדלה באופן המוצלח ביותר – הן לא חסכו מאמצים לפסול את כשירותו של האב, ונתנו את הסיוע שהיו אמורים לתת לאב דווקא למשפחת האומנה.

שיאה של קהות-החושים הופגנה כאשר רשויות הרווחה בחרו כמשפחת האומנה עם אופק האימוץ דווקא במשפחה יהודית דתית, בעוד שהילדה הייתה אמורה לגדול אצל האב המוסלמי.

חשוב לזכור כי בעוד שבעיננו הילדה יהודייה, הדת המוסלמית קובעת את ההשתייכות הדתית על-פי האב, ולכן הילדה שייכת בעצם לשתי הדתות.

למרבה האירוניה, רשויות הרווחה ניסו לעשות שימוש במחדלן זה כדי לטעון כי הפער שהן עצמן יצרו בין אורח החיים היהודי הדתי אליו מורגלת כעת הילדה, לבין אורח חיי האב המוסלמי, הוא אחד הנימוקים כנגד מסירתה כעת לידי אביה.

פסק הדין מתפרש על-פני 66 עמודים, וקצרה היריעה מלפרט את ההתנהלות החמורה של רשויות הרווחה, החל מהעלמת ראיות מבית המשפט ועד לשינוי שמה של הקטינה.

נוכח המצב המצער שבו הילדה כבר בת ארבע וחצי, ותינזק נפשית מעקירתה כעת ממשפחת האומנה אליה הורגלה, ומאידך מסקנתו של בית המשפט שהילדה צריכה לגדול אצל אביה הביולוגי – האב הסכים לפתרון ביניים במסגרתו הילדה תשאר במשפחת האומנה אך ללא אימוץ, ותקיים עימו הסדרי ראייה וקשר רציף. הן למשפחת האומנה והן לאב תהיה אפוטרופסות על הקטינה.

ואנו נותרים שוב עם השאלה, מה המשמעות המעשית של פסק דין חמור כזה מבחינת הרשויות? האם משרד הרווחה יקים ועדה לבדיקת המחדלים החמורים? האם יוסקו מסקנות אישיות כלפי מי שהיו מעורבים בתיק – או שבעוד שנתיים ייכתב שוב מאמר על מקרה אימוץ חדש שהתגלה כ"חטיפה" על-ידי הרשויות?

רשויות הרווחה חוטפות ילדים? , 02/07/2015, ליהיא כהן-דמבינסקי , גלובס

שר הרווחה חיים כץ – חוטף ילדים במחשכים ובורח מהוריהם

יוני 2015 – מחאת הורים מול בית שר הרווחה בשוהם – חיים כץ – חיים כץ שר הרווחה מפנה את גבו להורים שמבקשים ממנו שיחזיר להם את ילדיהם החטופים.
עשרות הורים המתינו להגעתו של שר הרווחה, לקבל ממנו סעד או לשמוע הצהרה על הפסקת חטיפות הילדים בידי העובדות הסוציאליות, אלא שחיים כץ, כמו שרי הרווחה הקודמים, חייך בזחיחות, הפנה את גבו והסתלק לארמון התלת מימד המפואר שלו.