עובדות סוציאליות בליווי משטרה חטפו הילדים בכוח

משרד הרווחה - אלימות וכוח ללא עילה פלילית
משרד הרווחה – אלימות וכוח ללא עילה פלילית

לקחו להם את הילדים , 14.12.1995 , מיכל גולדברג , ידיעות אחרונות
מ.ז. לא תשכח כל חייה את היום ההוא, לפני חודש וחצי, שבו 3 שוטרים ו- 2 עובדות סוציאליות התדפקו על דלת ביתה בשכונת תלפיות בירושלים. השעה היתה 5 אחר הצהריים, בנה בן ה- 5 והתינוקת בת 10 חודשים ישנו במיטותיהם. "תירגעי, באנו לקחת את הילדים", אמרו לה, "קשה לך לטפל בהם".

אבל האם סירבה להירגע והתנגדה בתוקף למסור להם את שני ילדיה. חרף מחאותיה הוצאו הילדים הבוכיים ממיטותיהם ונלקחו מהבית.
בשבוע שעבר הורה בית המשפט השלום בירושלים להחזיר את הילדים בתוך 48 שעות לביתם. ביום שישי הוחזרה התינוקת לאימה כשהיא חולה עם חום גבוה, מטונפת ועל סנטרה שלושה תפרים, כתוצאה מחבלה שנגרמה לה בתקופה בה הייתה מחוץ לבית.

פרטים מזעזעים אלה נחשפו אתמול במהלך דיון התקיים בבית המשפט המחוי בירושלים בבקשת רשויות הסעד לעכב את החזרת הילד להוריו.

אבי הילדים עובד ותיק בחברה גדולה בירושלים, האם מזכירה בהכשרתה. המאבק ביניהם לבין רשויות הסעד החל לפני כמה שבועות על רקע טענת הרשויות כי יש להפריד בין הילד שהוא אוטיסט לבין אחותו התינוקת, כי הדבר מסכן את שלום הילדים.

ההורים התנגדו בתוקף. הם טענו כי מקומו של הילד אינו במוסד וכי הוא אינו מסכן את אחותו ואין מקום להוציאו מהבית ולשלוח אותו לבדיקות פסיכיאטריות בבית חולים לחולי נפש.

הם הסבירו שהילד אוהב את אחותו, אינו מזיק לה ומאז לידתה חל שיפור בהתנהגותו ובתפקודו. בין השאר הציגו בפני הרשויות את תעודת סיום השנה מהגן המיוחד בו הוא לומד, שבה מובעת הערכה גדולה לתפקודו ושיפור מצבו.

אולם פקידות הסעד עמדו על כך שיש להוציא את הילדים מהבית, והאשימו את ההורים בשקר, בהתפרצויות אלימות, ובכך שאינם משתפים פעולה עם העובדות הסוציאליות.

האם תיארה בבית המשפט, כיצד הגיעו לביתה 3 שוטרים ושתי עובדות סוציאליות, והוציאו בכוח את הילדים הישנים ממיטותיהם. בשל התנגדות האם היא נלקחה למעצר ורק בהתערבות בעלה שוחררה בערבות…

 לקחו להם את הילדים , 14.12.1995 , מיכל גולדברג , ידיעות אחרונות

לשכת הרווחה אילת חטפו מפליטה את בנה, ולא סיפרו לה היכן הוא

פקידת סעד חוטפת תינוק מאמו בבית חולים
פקידת סעד חוטפת תינוק מאמו בבית חולים

לקחו מפליטה את בנה, ולא סיפרו לה היכן הוא , טוני ליס , 03.12.12,  mynet אילת , ידיעות הנגב

ביהמ"ש הורה להחזיר לפליטה שמתגוררת באילת את בנה הפעוט, שנלקח ממנה לפני כחודש על ידי אנשי האגף לשירותים חברתיים. האם: "שכבתי בבית החולים פצועה. הגיעו נציגי האגף לשירותים חברתיים ולקחו לי את הילד. הובטח לי שהילד יילקח לדודי, אולם הוא נלקח למקום בלתי ידוע"

טרגדיה אנושית עם סוף טוב. בנה של מליטיי אדונם (35), תושבת אריתריאה שמתגוררת באילת, נלקח למשמורת האגף לשירותים חברתיים בעיריה לאחר שאמו אושפזה לפני כחודש בבית החולים לאחר שנזרקה מדירתה השכורה על ידי בעל הבית וכל חפציה הושלכו לרחוב.

 מליטיי אדונם. אחרי חודש של גיהנום, בנה שב לזרועותיה , צילום: דניאלה אורטנר־שולנברג
    מליטיי אדונם. אחרי חודש של גיהנום, בנה שב לזרועותיה , צילום: דניאלה אורטנר־שולנברג

ביום רביעי שעבר, לאחר שעברה הערכה פסיכיאטרית שמצאה כי היא כשירה לקבל את בנה הפעוט בן העשרה חודשים, לידיה, קיבלה מליטיי אדונם (35) את בנה מיכאל בחזרה. זאת לאחר שהיה באחריות האגף כחודש.

"שכבתי בבית החולים פצועה לאחר שבעל הבית היכה אותי", היא סיפרה. "הגיעו נציגי האגף לשירותים חברתיים ולקחו לי את הילד. הובטח לי שהילד יילקח לדוד שלי, שמתגורר אף הוא באילת, אולם הוא נלקח למקום בלתי ידוע. לאחר שהשתחררתי ניסיתי להשיב אליי את בני אבל אמרו לי שאני לא יכולה לקבל אותו".

שבועות ארוכים הסתובבה אדונם מבוהלת וחרדה, ללא כל מושג היכן בנה. הפליטה שברחה מאריתריאה על רקע רדיפות של מוסלמים את בני הדת הנוצרית, מצאה עצמה בארץ זרה שאת שפתה אינה דוברת, ללא בן זוג תומך וללא ידיעה למי לפנות כדי להשיב אליה את בנה הקטן.

מי שסייעה לה לבסוף לקבל את הילד בחזרה לחזקתה היתה ד"ר דניאלה אורטנר־שולנברג, שהלכה עמה לאגף לשירותים חברתיים, ואף ייצגה אותה

בדיון שנערך בבית המשפט, שם ביקשו עובדי האגף להשאיר את מיכאל הפעוט במשפחת אומנה.

"לא יעלה על הדעת שאם פצועה ללא מקום לגור תעבור גיהינום בצורת לקיחת בנה מזרועותיה", אמרה ד"ר אורטנר־שולנברג. "אדונם היא אדם בריא וכשירה לגדל את הילד שלה. היא זקוקה לסיוע, לחמלה ולהבנה. היא פליטה שנעקרה מביתה ושסבלה מאלימות גופנית עליה פחדה להתלונן. אני לא מבינה מדוע לקחו ממנה את הבן שלה במקום לנסות ולסייע לה לגדל אותו".

בית המשפט האריך את צו המשמורת של התינוק ביום שלישי שעבר עד לצהרי רביעי. בבוקר אדונם נבדקה על ידי פסיכיאטר, שאישר לה לקבל חזרה את הילד.

"אני שמחה שבנה שב לזרועותיה", אמר ד"ר אורטנר־שולנברג. "היא חיה עכשיו בקהילה תומכת, שתסייע לה לעבור את הימים הקשים ולטפל במיכאל הקטן. מתנדבי 'מרק לוינסקי' בסניף אילת תומכים בה ומסייעים בהוצאות הראשוניות של הטיפול בתינוק, כיוון שהיא נותרה חסרת כל. אני מלווה את המשפחה הקטנה ומאחלת להם רק טוב. אני בטוחה שיהיו עוד אילתים טובי לב שיתרמו למשפחה הקטנה ככל שיוכלו".

לקחו מפליטה את בנה, ולא סיפרו לה היכן הוא , טוני ליס , 03.12.12,  mynet אילת , ידיעות הנגב

אמא שמשרד הרווחה חטף ילדיה קוראת לעזרה ברשת הפייסבוק

ספטמבר 2016 – מתוך רשת פייסבוק

חברים יקרים!!! אני לא מאמינה שאני רושמת פה !!!חטפו לי לילדים שלי עשיתי כול החיים שלי טוב לא פגעתי ולא פשעתי זה לא נורמליי שביקשתי עזרה לבית הספר ולקחו לי אותם על מה איך למה ביום אחד יום אחד נעלמו כול החיים סבלתי יצאתי ממקלת לנשים מוקות עבדתי משק בית 3 בתים היום!!!3לא אחד לקח לי 3 ילדים 3 למה בחיים לא בקשתי עזרה כלום אני עוד עזרתי לאנשים והיום אני מבקשת אזרה מכולם הילדה שלי בת של מלך הוצאו אותה מבית ספר דתי והיום היא בוכה לי מרביצים לה מתעללים לי לילדה והרחווה אומרים שהכול בסדר למרות שהילדה שלי מתלוננת מי שמכיר אותי יודע שאני אמא טובה תעזרו לי לצאת לתקשורת בבקשה שישמעו לסיפור שלי הבנות היפות שלי חטפו לי אותם אחת הכפר יונה והשנייה אצל דוד שלי שאונס אותי כול הזמן עד ג׳ בבקשה תעזרו לי😢😢

ננסי וזאנה שמשרד הרווחה חטף ילדיה קוראת לעזרה ברשת הפייסבוק

העיתונאי מוטי לייבל הציל 4 ילדים מהוצאה ביתית למרכז חירום

אוגוסט 2016 – העיתונאי מוטי לייבל, מנע הוצאת 4 ילדים קטנים ממשמורת הוריהם בעיר חולון.

פקידות הסעד זיוה כהן פורת וחברתה, ניסו להוציא במחטף 4 קטינים למרכז חירום בעלות של 51,000 ש"ח בחודש, בטענה שלאמא אין יכולת כלכלית לזון את ילדיה. האמא וילדיה מתגוררים בבית הסבתא.

מחלקת הרווחה הסיוטית של עיריית חולון, קן צרעות ידוע ומזוויע, ממשיכים להתעלל בהורים בשיטות ישנות ואפלות. צפו בסרטון, כיצד בורחות פקידות הסעד זיוה כהן פורת וחברתה עו"סית לא מזוהה, כשהן מבינות שהעיתונאי מוטי לייבל סיכל להן מילוי 4 מיטות במרכז חירום ויצ"ו הדסים באבן יהודה.

זיוה כהן פורת וחברותיה העו"סיות, ממשיכות לתלוש ילדים ממשפחות, ולזרוע הרס וחורבן בכל אשר הן נוגעות.

עו"ס זיוה כהן פורת, במקום לדאוג שהאמא תקבל דירה של משרד השיכון, כאם גרושה מחוסרת דיור ל- 5 קטינים, פעלה להוציא את הילדים ממשמורת ההורים הגרושים לידי רשויות הרווחה.

האמא מחוסרת אמצעים כלכליים כרגע, פנתה לסיוע המשפטי, שם מינו לה את עו"ד סהר מורנו, שאמר לאמא, שכל מה שפקידת הסעד אומרת לה לעשות, זה קדוש והכי טוב לילדים שלה לגדול מחוץ לבית. הדברים כתובים בפרוטוקול בית המשפט.

עו"ד ורדה שטיינברג, המייצגת את האבא, שלחה אותו היום בבוקר להוציא צו עיכוב ביצוע להחלטת השופטת שרון פ. הלוי, ל- 48 שעות, עד אשר יוגש ערעור למנוע את הוצאת הילדים המיותרת. ההורים בדעה אחת, כי הכי טוב לילדים להיות בבית, ולא משנה של מי.

העיתונאי מוטי לייבל, שוחח עם האמא, וזו מסרה לו, כי היא יודעת שעו"ד סהר מורנו, פעל שלא לטובתה ואמר דברים לשופטת שהיא לא מסכימה להם. האמא סיפרה ללייבל, שפקידות הסעד מתעלקות עליה בשל העובדה שאין לה בית, והיא מתגוררת עם ילדיה אצל הסבתא, ואומרות לה שהכי טוב לילדים לחיות בפנימיות הרווחה.

עו"ס זיוה כהן פורת, במקום לסייע לאמא כלכלית ב- 3,000 ש"ח בחודש, העדיפה לשלם 51,000 ש"ח לחודש למרכז חירום ויצ"ו הדסים. כל תקציב משרד הרווחה מופנה להוצאה חוץ ביתית של ילדים. כמויות אסטרונומיות של כסף מגיעות לויצ"ו ונבלעות בתקציב מבלי שמישהו אי פעם בודק מה ויצ"ו נותנת בתמורה. ויצ"ו היא גם זו שמפעילה את בית הספר להכשרת עובדי רווחה של המשרד הממשלתי. היא גם מפיקה סדנאות להכשרת עו"סיות בהדרכת נשים להגיש תלונות שווא נגד האבות. ויצ"ו גם מפעילה פנימיות ומקבלת הון תועפות של כסף עבור כל ילד. המשכורות בויצ"ו הן חגיגה, 50,000 ש"ח לכל ויצ"ואיסטית.

עו"ד ורדה שטיינברג, היא בין עורכי הדין הבודדים שאינם חוששים לומר לעובדות הסוציאליות שהן פועלות בניגוד לטובת הילדים, ולקרוע את מסכת הצביעות מעל פרצופן.

מעורבתו המהירה של העיתונאי מוטי לייבל, סיכלה הוצאת 4 קטינים מהבית. 4 קטינים ישנו הלילה במיטותיהם הקטנות, ויאכלו את האוכל של אמא, אולם בעיר אחרת, ברשות מקומית אחרת, העובדות הסוציאליות ידאגו למלא את המיטות שנותרו ריקות בילדים אחרים.

משטרת ישראל כלב השמירה למנגנון חטיפת ילדי תימן המזרח והבלקן

דצמבר 2015 – בימים אלו פרסמה משטרת ישראל בדף הפייסבוק שלה כי היא מחפשת אמא ש"חטפה" לכאורה את בנה. פרסומים אלו עולים מפעם לפעם ובהם מציגה משטרת ישראל בדרך רמיה כי האמא והבן נעדרים ובסיכון בעוד שהם נמלטים מפקידות הסעד הששות לפרק משפחות מוחלשות כדי לסחור בילדיהן. האכיפה הברוטלית של משטרת ישראל נגד ההורים נעשת בדרך לא שווה, לא הוגנת, וללא פרופורציה.

גם בשנות החמישים של המאה הקודמת שימשה משטרת ישראל כלב שמירה אכזרי נגד הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן שילדיהם נחטפו בבתי חולים ומוסדות ועקבותיהם נעלמו. לא ידוע על מקרה שבו משטרת ישראל חקרה לעומק העלמות של תינוק והחזירה אותו למשפחתו. משטרת ישראל לא רק שהתעלמה מהסחר בילדים באותה העת אלא נהגה באלימות זלזול והשפלת הורים שדרשו את ילדיהם.

אוזלת יד משטרת ישראל בסיוע להורים לאתר את בנם החטוף

במאמרה ברגע שראיתי אותה ידעתי שזאת הבת שנחטפה ממני  – של  שוש מדמוני – ידיעות אחרונות – 12.9.95 מספר דוד שוקר (מיוצאי תימן) על העלמותה של בתו בנות החמישים: "יום אחד, כשהגעתי לבית התינוקות לבקר אותה כרגיל, גיליתי שהיא פשוט איננה שם", מספר שוקר. "אנשי הצוות אמרו לי שהם לא יודעים איפה היא, ושאני יכול להתלונן במשטרה. פתאום אחרי כמה ימים הם הודיעו לי שהיא נמצאת בבית חולים 'איתנים' בירושלים, בגלל מחלת מעיים. ביקרתי אותה שם כמה פעמים, עד שיום אחד לא מצאתי אותה. 'אישה אחת באה ולקחה אותה', אמרה לי אחות. 'איזה אישה?' צעקתי והתחלתי להשתולל, אבל אף אחד לא היה מוכן לעזור לי". מאותו רגע יצא שוקר למסע מפרך אחר עקבותיה של בתו. שנים התרוצץ בין בתי חולים מתחנת משטרה אחת לאחרת…

משטרת ישראל עינתה והשפילה הורים שסרבו למסור בנם לרשויות

במאמרה היצלתי את בני מגורלם של ילדי תימן  של שוש מדמוני – ידיעות אחרונות – 1.8.1995 מספר יעקב צעירי על האלימות וההשפלה שספג ממשטרת ישראל משסרב למסור את בתו התינוקת לממסד הרפואי משום שידע שילדים שנמסרו נעלמו. יעקב צעירי מספר:

"כשהגענו למחנה סירבנו להחזיר את הילד לבית התינוקות, אבל האחות לא ויתרה ואמרה שהילד לא יכול להישאר באוהל. הבנתי שאם לא אעשה משהו, ומהר, אני לא אראה את הילד יותר. ההתעקשות של הממסד הרפואי היתה חשודה בעיניי והיתה לי הרגשה מאוד לא טובה. הזמנתי מונית, ושלחתי את אשתי עם התינוק לדוד שלה, שגר בחדרה. אני חזרתי לאוהל.

למחרת בבוקר הגיעו לאוהל נציגים של הנהלת המחנה ושאלו אותי איפה התינוק. אמרתי להם שאני לא יודע, ושגם אשתי נעלמה. כשהם ראו שאני לא משתף פעולה הם הזעיקו משטרה והשוטר לקח אותי למעצר בתחנת פרדס חנה.

היחס שקיבל במשטרה, היה לדבריו, משפיל.

מייד כשהגעתי לשם, הורו לי להתפשט והשכיבו אותי על הריצפה במסדרון כשאני לובש תחתונים בלבד. הרגשתי שמתייחסים אלי כמו אל פושע. אמרו לי לשכב על הגב בלי לזוז. כל פעם הגיע שוטר אחר שניסה לחקור אותי.

במשך 48 שעות שכבתי שם על הגב בלי אוכל ובלי שתיה. הם ניסו לשבור אותי. כשהם ראו שאני לא נשבר, הזמינו את יצחק אריכא, שהיה אז מנהל מחנות העולים. הוא בא, הסתכל עלי ואמר לי לקום. עניתי לו בציטוט מהתנ"ך ואמרתי שאני מתבייש במדינה הזאת, של היהודים. אמרתי שכשחייתי עם ערבים התייחסו אלי בכבוד, ואף פעם לא התנהגו איתי כמו כאן".

משטרת ישראל טייחה במשך עשרות שנים תלונות של הורים שילדיהם נחטפו

במאמרה  המתים קמו לתחייה  של אביבה לורי – הארץ – 04.12.2001 כותבת אביבה על סעיד יוסף שבתו ציונה נחטפה מיד האמא כשרצתה להיניק אותה בבית הילדים: "סעיד יוסף, אביה של ציונה, פנה למשטרה והגיש תלונה על היעלמה של התינוקת. ב-68' הוא זכה להתייחסות ממלכתית בעניינו. מכתב קצרצר מאגף החקירות במטה הארצי סיכם את ממצאי הוועדה הראשונה שחקרה את גורל ילדי תימן שנעלמו: "הנני מצטער להודיעך כי חקירת הוועדה העלתה שבתך הנ"ל נפטרה בבית חולים איתנים בתאריך 21.11.51 והובאה לקבורה בבית העלמין בירושלים בתאריך 21.11.51 בגוש י"ב חלקה 69. המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון". זאת היתה הפעם הראשונה שהמשפחה קיבלה מסמך רשמי כתוב מטעם המדינה עם ציון העובדה שבתם מתה ובצירוף מספר תעודת פטירה".

סוף דבר

משטרת ישראל אמונה על החוק והסדר אולם קיימת במשטרה תרבות לשמש כלב שמירה kמנגנונים מערכתיים לתלישת ילדים מביתם ומשפחתם במחשכים וללא ראיות למקומות אפלים.

חטיפת ילדי תימן – סיפורו של אורי וכטל

משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים?

דצמבר 2015 – לאחר כ- 60 שנה בהן אלפי הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן מחפשים ילדיהם "התעוררה" משטרת ישראל ומפרסמת בדף הפייסבוק שלה על ילד חטוף שנחטף ע"י אימו (?).
מדובר בנישה חדשה או טרנד חדש במשטרה לשמש ככלי בידי רשויות הרווחה להוציא בכפייה ילדים מהוריהם בדלתיים סגורות וללא ראיות. זהו סחר בילדים כדוגמת פרשת ילדי תימן, ניסויים בילדי הגזזת, אלא בלבוש אחר.

במקרה של נירית יעקובסון מדובר באמא אשר סבלה קשות מהתעללות שופטת בית משפט לענייני משפחה שפרה גליק. גליק לא הסתירה את משוא פניה נגד נירית ואמרה לה באחד הדיונים "מקווה שתידבקו ממני" בעת שהיתה חולה. גליק גם זייפה פוטוקול באותו הדיון וננזפה על כך.

דוגמא נוספת מפברואר 2014 לדרך הרמיה של משטרת ישראל לטובת סחר בילדים היא פרסום בדף הפייסבוק על אם ובנה התינוק כביכול נעדרים בעוד שלמעשה מדובר באמא הנמלטת מרשויות הרווחה החוטפות ממנה כל תינוק שילדה מבלי לתת לה הזדמנות לגדלו.

משטרת ישראל מטייחת הימלטותה של אם ובנה התינוק מרשויות הרווחה

 קיימות גם אינספור דוגמאות בהם משטרת ישראל ורשויות הרווחה ללא בושה מילאו פיהם מים נוכח התעללות בילדים ואונס ילדות, במסגרות חוץ ביתיות כגון משפחות אומנה, פנימיות ומוסדות הרווחה. כגון ילדה שנאנסה ע"י המאמץ מגיל 6 עד 18 ועוד אינספור…

משטרת ישראל – כלי שרת לסחר בילדים ע"י רשויות הרווחה
אין ספק כי אזרחי המדינה נדרשים לכבד החלטות בית משפט, אולם מן הראוי כי משטרת ישראל ישראל תקבע סדר עדיפויות לשמירה על החוק והסדר ותטפל בפניות אליה במידה שווה, ולא תרדוף באמוק אחר אמהות אומללות הנמלטות עם ילדיהן מרשויות הרווחה.

נירית יעקובסון האמיצה המצילה את בנה מציפורני רשויות הרווחה

משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים מהוריהם בלבד
משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים מהוריהם בלבד

אנה מספרת על התעללות ואונס במשפחת אומנה במשך שנים – היכן היתה משטרת ישראל?

ענת זיידנברג לשכת רווחה בת ים סוחרת בילדים לפנימיות אומנה ואימוץ

דצמבר 2015 – עו"ס פרופוגנדת שקרים בעד אימוץ וחטיפת ילדים מהורים: ענת זיידנברג, לשכת רווחה בת-ים

הכירו את פני הרשע עו"ס ענת זיידנברג – אלופת בת-ים בחטיפות ילדים מהבית: "חוטפים ילדים כי אין לנו כלים לטיפול". זו סיסמא שזיידנברג למדה בתדרוך.

האסטרטגיה היא לערפל את הציבור עם כל מיני מילים שהציבור לא מבין כמו "כלים לטיפול". אבל נשאלת השאלה מה הם הכלים לטיפול? איך "מטפלים" במשפחות מצוקה?

אילו משרד הרווחה היה פשוט נותן להורים שליש ממה שמוכנים לשלם לפנימיה או למרכז חירום (17,000 ש"ח בחודש) הבעיה הייתה נפתרת בתוך הקהילה בלי פסיכולוגים ואבחונים. אבל משרד הרווחה לא מוכן להשקיע בלקוחות שלו כסף. את הכסף מייעדים לאומנות, פנימיות ואימוץ.

עו"ס ענת זיידנברג מנהלת משרד הרווחה בבת-ים. היא חטפה את הילדים של תמר ושמה אותם במוסד חסוי. בנוסף היא חטפה את הילד של חן כהן אמא של פריאל, כדי להוציא אותו לאימוץ.

עו"ס ענת זיידנברג מקבלת 40 אלף ש"ח בחודש כדי לחטוף ילדים. הרחיקו את הילדים שלכם מענת זיידנברג, מנהלת חטיפות הילדים בלשכת הרווחה בת-ים.


פקידת הסעד מירב רונן חטפה ילדיה של האמא שירן

אוגוסט 2015 – מדף פייסבוק של העיתונאי תחקירן מוטי לייבל – ארבעת ילדיה של שירן ליבוביץ נחטפו על ידי עובדת סוציאלית לחוק הנוער לשכת הרווחה עכו מירב רונן מעכו שמוגנת על ידי בעלה הקצין משטרה יניב רונן ששלח לעיתונאי מוטי לייבל את משטרת מחוז חוף חיפה עד הבית לחקירה.
כל זה בשקרים ששירן שתיינית כי החוטפת הסוציאלית החליטה שהבקבוקים הריקים שאוספת שירן מחוץ לדלתה למיחזור לאוכל לילדיה הופכים אותה לשתיינית.
2 מילדיה נחטפו לבית הכלא לילדים "שבתי לוי" בחיפה ו ה 2 האחרים אין לה מושג לאן חטפו אותם ולא רוצים לומר לה ועל כן היא תצטרך להאזר בסבלנות לטענתם עד שיחזרו מהחופש ביום א' הקרוב ואז אולי יסכימו… לדבריהם אם היא תהיה בשקט ולא תפרסם כלום – יסכימו להגיד לה אולי איפה הם.
בזמן ששירן מתחננת לילדים שלה, החוטפות הסוציאליות נסעו לחופשה ואין לה אפילו עם מי לדבר.
שתפו ועיזרו לשירן לקבל את ילדיה חזרה.
דייייי לחטיפות ילדים! יולי אוגוסט – עונת הצייד של המכשפות הסוציאליות כדי למלא מכסות לימודים.

פשעי לשכת הרווחה לוד – תלשו ילד מביתו ומשפחתו למשך חודשיים לצורך "אבחון רגשי"

אוגוסט 2015 – ליאורה שרעבי, פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת הרווחה לוד תלשה ילד מביתו ומשפחתו לצורך בדיקה הנקראת "אבחון רגשי".
הילד נכלא במשך כחודשיים במוסד נעול של משרד הרוחה, מרכז חירום "נווה מיכאל". הילד הולעט סמים פסיכיאטריים כדי להוזיל את הטיפול בו, ומהאמא נמנע במשך שבועות לראות את בנה.
רשויות הרווחה כפו על האמא להכיר במינוח "אבחון ריגשי".
לאחר חשיפת החטיפה בתקשורת הוחלט להחזיר את הילד החטוף לביתו ומשפחתו.

רשויות הרווחה חוטפות ילדים

רשויות הרווחה חוטפות ילדים? , 02/07/2015, ליהיא כהן-דמבינסקי , גלובס

המקרה שהשאיר את שופט ביהמ"ש לענייני משפחה חסר מילים

לפני פחות משנתיים סערה המדינה סביב פרשת אימוצו של ילד, אשר נולד לאם חולת נפש ממוצא אתיופי, על-ידי משפחה לבנה, בניגוד לרצון אימו ומשפחתה לגדלו בקרב המשפחה המורחבת והקהילה.

לא הייתה מחלוקת כי בתיק זה נגרמו מחדלים רבים על-ידי הרשויות השונות, ובתוכן רשויות הרווחה, אשר לא זאת בלבד שהעבירו את הילד האתיופי למשפחת אומנה לבנה, אלא שאף הבטיחו למשפחת האומנה כי הילד יאומץ על-ידה בסופו של ההליך.

באותו מקרה, על אף שבית המשפט העליון הגיע למסקנה כי היה מן הראוי לאפשר למשפחת האם לגדל את הילד – מאחר שההתנהלות המשפטית נמשכה שנים, הוא נאלץ להכריע כי מאוחר מדי לעשות את המעבר כעת.

ככל הנראה לא הופקו הרבה לקחים מפרשה זאת, שכן עתה ניצב בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מקרה דומה, אשר עליו אמר בית המשפט כעת: "נער הייתי וגם זקנתי, ולא זכור לבית משפט זה שטיפל במקרה כזה שבו ההתרשמות היא, למרבה הצער, של שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד הן של האב והן של הקטינה. הרושם של בית המשפט מההתנהלות הכוללת של שירותי הרווחה בתיק דנן אינו פשוט".

מדובר בילדה בת ארבע וחצי, שנולדה לאם יהודייה הסובלת ממחלת נפש, ואב מוסלמי, שהיה באותה עת תושב זר. אין מחלוקת כי בשל מצבה הנפשי האם אינה מסוגלת לגדל את הילדה, אך הן האם והן האב ביקשו שהאב יהיה זה שיגדל את הילדה.

האב נישא בינתיים לאישה אחרת, יהודייה אף היא, נולד גם להם ילד משותף, וכאמור האב והאם מעוניינים שהילדה תגדל במסגרת המשפחתית החדשה שהקים האב.

רשויות הרווחה היו ערות לבעיות הנפשיות של האם עוד בהיותה בהריון, וסימנו לעצמם כי תידרש התערבותם עם הלידה, אך בה-בעת התעלמו מקיומו של האב, לא בדקו את יכולתו לגדל את הילדה, וכתוצאה מכך אף לא בנו לפני הלידה תוכנית עזרה וסיוע, שתאפשר לאב לקבל את הילדה לרשותו.

מיד לאחר היוולדה לקחו רשויות הרווחה את הילדה מידי הוריה, לאור חוות-דעת העובדת הסוציאלית בבית-החולים, לפיה הם נראים לה "קצת לא מחוברים לקרקע" (ציטוט מדויק). כמקובל במקרים כאלה, רשויות הרווחה קיבלו היתר להעביר את התינוקת למשפחת אומנת חירום.

האב ביקר את התינוקת בבית-החולים מדי יום עד ללקיחתה למשפחת האומנה, ולאחר מכן ולאורך כל השנים קיים עימה בעקביות הסדרי ראייה קבועים, במסגרתם הוא לוקח אליו את הילדה מדי שבוע למספר שעות, בעודו ממשיך לנהל מאבק משפטי מפרך מאד כנגד רשויות הרווחה, הטוענות כי יש למסור את הילדה לאימוץ.

בכל אותה עת נאמר לאב כי שהותה של הילדה במשפחת אומנת החירום הוא סידור זמני, כדי לאפשר לו התארגנות וכדי לבחון את מסוגלותו לגדלה.

בדיעבד מתברר כי כבר בשלב לקיחתה מבית-החולים ובניגוד לחוק העבירו רשויות הרווחה את הילדה למשפחה עם אופק אימוץ במקום לאומנת חירום, מבלי ליידע את בית המשפט ולבקש את אישורו לכך.

עובדה זאת התגלתה לבית המשפט רק לאחר שנתיים וחצי של הליכים, כשהילדה כבר התרגלה לראות במשפחת האומנה את משפחתה האמיתית.

מסקנתו החמורה של בית המשפט היא שהילדה למעשה "סומנה" על-ידי רשויות הרווחה מלכתחילה כמיועדת לאימוץ, וכך במקום לעבוד בכדי לסייע לאב לקבל את ביתו לידיו באופן שיוכל לגדלה באופן המוצלח ביותר – הן לא חסכו מאמצים לפסול את כשירותו של האב, ונתנו את הסיוע שהיו אמורים לתת לאב דווקא למשפחת האומנה.

שיאה של קהות-החושים הופגנה כאשר רשויות הרווחה בחרו כמשפחת האומנה עם אופק האימוץ דווקא במשפחה יהודית דתית, בעוד שהילדה הייתה אמורה לגדול אצל האב המוסלמי.

חשוב לזכור כי בעוד שבעיננו הילדה יהודייה, הדת המוסלמית קובעת את ההשתייכות הדתית על-פי האב, ולכן הילדה שייכת בעצם לשתי הדתות.

למרבה האירוניה, רשויות הרווחה ניסו לעשות שימוש במחדלן זה כדי לטעון כי הפער שהן עצמן יצרו בין אורח החיים היהודי הדתי אליו מורגלת כעת הילדה, לבין אורח חיי האב המוסלמי, הוא אחד הנימוקים כנגד מסירתה כעת לידי אביה.

פסק הדין מתפרש על-פני 66 עמודים, וקצרה היריעה מלפרט את ההתנהלות החמורה של רשויות הרווחה, החל מהעלמת ראיות מבית המשפט ועד לשינוי שמה של הקטינה.

נוכח המצב המצער שבו הילדה כבר בת ארבע וחצי, ותינזק נפשית מעקירתה כעת ממשפחת האומנה אליה הורגלה, ומאידך מסקנתו של בית המשפט שהילדה צריכה לגדול אצל אביה הביולוגי – האב הסכים לפתרון ביניים במסגרתו הילדה תשאר במשפחת האומנה אך ללא אימוץ, ותקיים עימו הסדרי ראייה וקשר רציף. הן למשפחת האומנה והן לאב תהיה אפוטרופסות על הקטינה.

ואנו נותרים שוב עם השאלה, מה המשמעות המעשית של פסק דין חמור כזה מבחינת הרשויות? האם משרד הרווחה יקים ועדה לבדיקת המחדלים החמורים? האם יוסקו מסקנות אישיות כלפי מי שהיו מעורבים בתיק – או שבעוד שנתיים ייכתב שוב מאמר על מקרה אימוץ חדש שהתגלה כ"חטיפה" על-ידי הרשויות?

רשויות הרווחה חוטפות ילדים? , 02/07/2015, ליהיא כהן-דמבינסקי , גלובס