עדות שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו"

עדות דרמטית של שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו" , 11.08.2017 , ידיעות אחרונות , תמר קפלנסקי

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

היא הייתה מטפלת בת 18 במעברת קדימה. כעת, 66 שנים אחרי, שולמית מליק שוברת שתיקה ובעדות שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" מתארת את שאירע בבית התינוקות: "ידעתי שכל פעם אחרי שמגיעה קבוצת נשים מחו"ל, היו נעלמים לי תינוקות. זה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים"

"היו מגיעות לבית התינוקות קבוצות של נשים מחוץ לארץ. ידעתי שכל פעם שמגיעה משלחת, אחרי יום-יומיים היו נעלמים לי תינוקות: כל פעם ילד, עוד ילדה, עוד מישהי. באתי בבוקר והם לא היו. בהתחלה חשבתי שלא הביאו אותם. לא עלה בדעתי שמישהו יכול לתת ילד או לקנות ילד. אחר כך התחלתי לחשוד".

בגיל 83, שולמית מליק כבר לא יכולה לשתוק עוד. בעדות דרמטית וראשונה מסוגה, שמתפרסמת היום (ו') במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", היא מספרת, בפנים גלויות ובשם מלא, את מה שקרה לפני 66 שנה, כשעבדה בבית התינוקות במעברת קדימה: מליק ראתה איך פעוטות נמסרים לזרים בזמן שהוריהם בעבודה, ושמעה את זעקת האמהות שחזרו וגילו שילדיהן אינם. עדותה שופכת אור חדש על פרשת ילדי תימן.

בדצמבר 1951 החלה שולמית, אז בת 18, לעבוד בבית התינוקות שהיה שייך למפלגת הפועל המזרחי ופעל ליד מעברת קדימה. מהר מאוד הבחינה במשלחות הנשים שהגיעו למעברה מחו"ל. "אמרו לנו: היום תבוא משלחת, תלבישו יפה את הילדים. הן היו עוברות בין החדרים ומסתכלות. זאת הייתה אומרת: יש לו עיניים יפות. או: מממ… זה יהיה גבוה. הן באו לאמץ ילדים פה. אלה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים. אני רק הייתי מקשיבה. אסור היה לי לדבר".

מליק מספרת כי להורים היו אומרים שהילד בבית חולים: "זה מה שאמרו לי להגיד. שהילד חולה". לדבריה, היא ראתה את תהליך ה"אימוץ": "כן, כן. הלבשתי את הילד, ואז באו האחראית והגברת (ה"מאמצת" – ת"ק) ונתתי דף, אילו חיסונים הוא קיבל והכול. אף אחד לא אמר לי שלוקחים אותו לאימוץ. זאת הייתה ההרגשה שלי, כי הילד לא היה חוזר. הבנתי שלוקחים את הילד, כמו מתנה כזאת".

וילד אחד נשאר בראשה כל אותם שנים. "ציון הוא בלב שלי. הייתי באה בבוקר לעבודה. בזמן שהייתי מנגבת רגליים מהבוץ – הוא רק היה שומע את הקול שלי ומתחיל לרקוד עם המיטה עד שהגיע עם המיטה לדלת", מספרת מליק שעבדה אז כמטפלת. "מי שלקח אותו לקח ילד מקסים. מלא חיים הילד הזה היה".

מליק סיפרה כי אמרו לה שהיה לו חום גבוה, "אבל הוא היה בריא. אני השארתי אותו בריא. הוא אף פעם לא היה חולה". לדבריה, "את ציון אני לא שוכחת. חשבתי שתמיד נהיה בקשר, כזאת אהבה הייתה לי אליו. אבל לקחת אותו? איך אפשר לחשוב על דברים כאלה".

לדבריה, זה לא המקרה היחיד של ילד בריא שנאמר לה שהוא חולה. "היו אולי חמישה-שישה בתקופה שעבדתי שם", היא אומרת ושוללת את הטענות לפיהם מדובר במקרים ספורים. "אלו לא היו מקרים בודדים, זאת הייתה שיטה". מליק מספרת כי רק אחרי שנים רבות, עקב הפרסומים על הפרשה, הבינה לאן נעלמו התינוקות. "יש הרבה שיודעים מזה", היא אומרת. "מה, אני הייתי יחידה שם?".

היא משחזרת את ביקורי הנשים ואומרת: "אישה מבוגרת באה עם אישה צעירה והן התייעצו על הילדים. זה יפה, זה לא יפה. זה היה חשוד. כל הזמן הייתי שומעת – לקחו לבית חולים. ראיתי שזה מסריח, כל העניין הזה. אפילו שהייתי רק בת 18. אבל זו הייתה העבודה שלי, ושתקתי".

מליק מפרטת בעדותה מקרים נוספים שבהם נכחה כשפעוטות מבית התינוקות נמסרו לזרים – ולא שבו. "זו פעם ראשונה שקמה מישהי וביוזמתה מעידה שנכחה במסירות של ילדים כשידוע שלילדים יש הורים, ולהורים נאמר שהילד חולה", אומרת נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם, החוקרת את פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. "בניגוד לעדויות קודמות, שולמית מעידה ישירות בפני הציבור, בפירוט חסר תקדים למיטב ידיעתנו, ועומדת באומץ רב חשופה בכיכר העיר".

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

ת1ת2ת3ת4ת5ת6

מודעות פרסומת

משרד הרווחה – הסיוט של כל משפחה

11.07.2017 – משרד הרווחה הסיוט של כל משפחה. שלי לאחר ועדת החלטה בלשכת הרווחה אילת, הולכת עם תינוקה ברחובות מבוהלת לאחר שלשכת הרווחה החליטה לחטוף ממנה את ילדיה ועובדות סוציאליות בליווי שוטרים מחכים מתחת לביתה.

אהובה עוזרי ז"ל: "אני מכירה אישה תימנייה מאחד הכפרים שחטפו לה 6 ילדים"

מתוך התוכנית כך היה – אהובה עוזרי שודרה ב- 2016.

הזמרת הידועה אהובה עוזרי מספרת כי הכירה אמא ממוצא תימני שחטפו לה את ששת ילדיה.

אחרי 16 שנה: בת אל דהאן מצאה את ילדיה שנחטפו במרמה לאימוץ על ידי רשויות הרווחה

יוני 2017 – ערוץ 10, רפי רשף – רשויות הרווחה חטפו את לאימוץ את ילדיה של בת אל דהאן מקרית גת בשל מצבה הכלכלי הקשה.

בת אל איתרה את ילדיה כעבור 16 שנים ברשת הפייסבוק.

בת אל: "ביקשתי עזרה כלכלית מרווחה, הם הציעו להוציא את הילדים למשפחה אומנה, וזה מה שעשיתי והאמנתי בהם, וכשהילדים היו מגיעים לחופשות אצלי ואצל הגרוש שלי, הם היו מגיעים עם דלקות בעיניים, עם כינים וכל מיני תפרחות חיתולים וכאלו, וביקשתי להעביר אותם למשפחה אחרת או שיחזירו לי אותם הבית, אז הם אמרו לי לבוא לחתום, הם קראו לי ולגרוש שלי, ופשוט חתמנו על אימוץ לצערנו".

משפחת גמליאל על העלמו של הבן יוחנן

20.06.2017 – סדר יום עם קרן נויבך – החלטה של בית המשפט השלום בירושלים שפסק פיצויים בסך 220 אלף שקלים למשפחת גמליאל שתבעה את החברה קדישא "קהילת ירושלים" מכיוון שלא ידעה לומר למשפחה היכן קבור בנה, בניגוד לתצהיר מטעמה. משפחת גמליאל מנהלת שנים מאבק לאיתור בנה יוחנן. כשיוחנן היה בן 9 חודשים נמסר לה שהוא נפטר אבל מעולם לא התאפשר להם לראות את גופתו. הם מעולם לא זכו לקבור אותו ובמקום בו טענו בחברה קדישא שהוא קבור, נקבר בכלל אדם אחר. מבחינת משפחת גמליאל אגב, יתכן מאוד שיוחנן עדיין חי. אוריה אלקיים כתבנו הביא את הסיפור הזה, נדבר איתו ועם אחיו של יוחנן, יוסי.

הילדים האבודים – סרט דוקומנטרי על פרשת חטיפת ילדי תימן

ערוץ 2 – אפריל 2017 – הילדים האבודים – סרט דוקומנטרי על פרשת חטיפת ילדי תימן. בעקבות חשיפת הפרוטוקולים בחודשים האחרונים ערכה רינה מצליח סרט על פרשת חטיפת ילדי תימן.

בסרט נחשפים מאמצי ההסתרה של המדינה והתקשורת לאורך השנים, בין היתר בסיקור השלילי והמוטה של פרשת עוזי משולם וההתבצרות שלו עם חסידיו ביהוד. לפי עדויות בסרט התקשורת הסתירה את התמיכה הרחבה שקיבל משולם ברחוב על מאבקו.

לפי הסרט בשנות ה-50 היה מותר לרשום במשרד הפנים ילד שלא אומץ כחוק כילד טבעי של המשפחה. וועדת קדמי לא חקרה עניין זה והאם בדרך זו הוסתרו אימוצים לא חוקיים של ילדי תימן.

אלי ליפשטיין בכיר במכון הפתולוגי: בשנות ה-50 ניתחו כל גופה למטרה לימודית כי לא היה צריך אישור מאף אחד, גם לא מהמשפחה. לדבריו, הגופות של הילדים עברו נתיחות באופן מחפיר וללא הסכמה או אישור מההורים. ואח״כ מה שנשאר מהגופות נקבר ע״י החברה קדישא בבית הקברות.

להערכתו זו היתה אחת הסיבות לכך שלא נערכה לוויה מסודרת, לא הזמינו את ההורים לקבור את הילד וחלקם נקברו בקברי אחים. הדבר הוסתר מההורים ורק כאשר לחצו ושאלו איפה הילד אמרו להם שנפטר

תפילת יזכור

לנעדרים מפרשת ילדי תימן מזרח ובלקן

יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים של בנינו ובנותינו אחינו ואחיותינו שנחטפו נעלמו ונלקחו מחיק אימותיהם ונעלמו לבלי שוב בראשית ימי קום המדינה ממחנות עין שמר ראש העין בית ליד ואחרים.

יזכור ישראל איך רופאים אחים ואחיות עובדי סעד ואנשי ממסד רמסו ברגל גסה ובאכזריות כל רגש אנושי מוסרי ודתי והשתתפו בהעלמת הילדים ולא השכילו להבין שמאחרי כל ילד יש אמא שהרתה וסבלה ומבקשת לראות את פרי בטנה חי או מת.

יזכור ישראל את שופטי ישראל שנסתרה מהם בינה ולא שאלו אז היכן הילדים.

יזכור ישראל את שוטרי ישראל שלא חקרו את העלמות הילדים הרכים והניחו אלפי משפחות כואבות ודואבות עד סוף ימיהם.

יזכור ישראל איך ממסד שלם הוסיף חטא על פשע והעלים ראיות מסמכים ותעודות וכל זכר שישפוך אור על גורל הילדים.

יזכור ישראל איך הפכו שופטי ישראל את ההורים התמימים והישרים מתובעים לנאשמים ולא מצאו ולו אדם אחד שיתן את הדין.

יזכור ישראל וידעו כל ילד וילדה שאומצו בשנות הזוועה והמחשך שלא נטשו אותם ואנו עושים כל מאמץ להחזירם לחיק משפחתם.

יזכור ישראל איך ממשלות ישראל לאורך כל השנים עשו מאמץ עילאי להעלים ולהשתיק את הפרשה החמורה בתולדות ישראל .

יזכור ישראל את שרי ישראל של הימים ההם שהיו לדאבונינו שומרי תורה ומצוות ממפלגות המזרחי ואגודה שרי הפנים דתות סעד ובריאות שלא הושיטו יד לאחיהם בעת צרתם והניחו אותם חבולים וכואבים ומסוגרים במחנות הידועים לשימצה.

יזכור ישראל איך וועדות החקירה חילקו תעודות פטירה ללא שם ללא מספר תעודת זיהוי ללא סיבת מוות ללא חתימת רופא לכל המשפחות המתלוננות על העלמות יקיריהם.

יזכור ישראל את טובי בנינו ואחינו הרב עוזי משולם ושלומי אסולין שמסרו את נפשם ונפלו מות גיבורים במלחמה לחשיפת הפשע הגדול בתולדות המדינה . פשע שעליו אין מחילה אין סליחה ואין שיכחה.

רחמים עדן

יו"ר הוועד להנצחת הנעדרים

עובדות סוציאליות בליווי משטרה חטפו הילדים בכוח

משרד הרווחה - אלימות וכוח ללא עילה פלילית
משרד הרווחה – אלימות וכוח ללא עילה פלילית

לקחו להם את הילדים , 14.12.1995 , מיכל גולדברג , ידיעות אחרונות
מ.ז. לא תשכח כל חייה את היום ההוא, לפני חודש וחצי, שבו 3 שוטרים ו- 2 עובדות סוציאליות התדפקו על דלת ביתה בשכונת תלפיות בירושלים. השעה היתה 5 אחר הצהריים, בנה בן ה- 5 והתינוקת בת 10 חודשים ישנו במיטותיהם. "תירגעי, באנו לקחת את הילדים", אמרו לה, "קשה לך לטפל בהם".

אבל האם סירבה להירגע והתנגדה בתוקף למסור להם את שני ילדיה. חרף מחאותיה הוצאו הילדים הבוכיים ממיטותיהם ונלקחו מהבית.
בשבוע שעבר הורה בית המשפט השלום בירושלים להחזיר את הילדים בתוך 48 שעות לביתם. ביום שישי הוחזרה התינוקת לאימה כשהיא חולה עם חום גבוה, מטונפת ועל סנטרה שלושה תפרים, כתוצאה מחבלה שנגרמה לה בתקופה בה הייתה מחוץ לבית.

פרטים מזעזעים אלה נחשפו אתמול במהלך דיון התקיים בבית המשפט המחוי בירושלים בבקשת רשויות הסעד לעכב את החזרת הילד להוריו.

אבי הילדים עובד ותיק בחברה גדולה בירושלים, האם מזכירה בהכשרתה. המאבק ביניהם לבין רשויות הסעד החל לפני כמה שבועות על רקע טענת הרשויות כי יש להפריד בין הילד שהוא אוטיסט לבין אחותו התינוקת, כי הדבר מסכן את שלום הילדים.

ההורים התנגדו בתוקף. הם טענו כי מקומו של הילד אינו במוסד וכי הוא אינו מסכן את אחותו ואין מקום להוציאו מהבית ולשלוח אותו לבדיקות פסיכיאטריות בבית חולים לחולי נפש.

הם הסבירו שהילד אוהב את אחותו, אינו מזיק לה ומאז לידתה חל שיפור בהתנהגותו ובתפקודו. בין השאר הציגו בפני הרשויות את תעודת סיום השנה מהגן המיוחד בו הוא לומד, שבה מובעת הערכה גדולה לתפקודו ושיפור מצבו.

אולם פקידות הסעד עמדו על כך שיש להוציא את הילדים מהבית, והאשימו את ההורים בשקר, בהתפרצויות אלימות, ובכך שאינם משתפים פעולה עם העובדות הסוציאליות.

האם תיארה בבית המשפט, כיצד הגיעו לביתה 3 שוטרים ושתי עובדות סוציאליות, והוציאו בכוח את הילדים הישנים ממיטותיהם. בשל התנגדות האם היא נלקחה למעצר ורק בהתערבות בעלה שוחררה בערבות…

 לקחו להם את הילדים , 14.12.1995 , מיכל גולדברג , ידיעות אחרונות