פשעי לשכת הרווחה חולון – הסבתא ביקשה עזרה, פקידות הסעד תלשו הילדים למוסדות

יוצאת נגד הרווחה: "אני אמא בלי ילדים" , חופית כהן ,   15.10.15, mynet חולון

אם חד הורית מחולון שנכנסה לטראומה, לדבריה, לאחר שאחד מילדיה עבר לכאורה תקיפה מינית, החלה להשתמש בתרופות והתמכרה. לטענתה, מאז נלקחו ילדיה על ידי שירותי הרווחה. "אפילו לא אפשרו לי להיפרד מהם", היא אומרת. העירייה: הילדים נלקחו על פי חוק הנוער

אם חד הורית בת 29 מחולון, טוענת כי שירותי הרווחה (חולון) לקחו לפני מספר חודשים את ילדיה והיא חוששת שלא יחזרו אליה. "זו תקופה הזויה, כאילו אני חיה בתוך חלום רע ולא מצליחה להתעורר. אף אחד לא מסוגל להבין מה עובר עליי, אני אמא בלי ילדים. אפילו לא אפשרו לי להיפרד מהם. רגע אחד אני יושבת איתם בפארק, וברגע השני הם כבר לא איתי", היא מספרת.

סיפורה של האם התחיל לפני למעלה מעשור. על פי עדותה, היא נאנסה על ידי אדם מבוגר, אירוע שגרם לה לטראומה קשה ולבעיות אכילה. עם השנים היא הצליחה להתמודד עם הקושי והביאה לעולם שלושה ילדים. לפני כמה חודשים, כאשר עלה בה חשש כי בנה עבר תקיפה מינית – הטראומה חזרה אליה והיא התקשתה לתפקד. "הילד בא הביתה וסיפר שגבר נגע בו", היא טוענת. "ברגע שראיתי שיש לו סימן בטוסיק, לקחתי אותו לחדר 4 בוולפסון, שמיועד לנפגעי תקיפה מינית".

בשלב זה, לטענת האם, הובהר לה על ידי רופא וחוקר משטרה כי קיים חשד שבנה עבר תקיפה מינית. היא מיהרה להגיש תלונה במשטרה ונפתחה חקירה. "כל מה שקרה החזיר אותי שנים אחורה, לטראומה שעברתי. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות גם לבן שלי. זה הכניס אותי לדיכאון קשה, הרגשתי שאני לא מסוגלת לאכול ולא הפסקתי לבכות. כלפי חוץ העמדתי פנים שהכל בסדר אבל בפנים הרגשתי שבורה".

פנית לקבלת עזרה?

"בעבר קיבלתי קנאביס רפואי ותרופות הרגעה כדי להתמודד עם הקשיים. בשנים האחרונות הפסקתי בגלל הילדים, אבל בתקופה האחרונה הכל היה כל כך קשה, אז התחלתי לקחת תרופות הרגעה".

באחד הימים החזירה האם את ילדיה ממוסדות החינוך וישבה איתם בגן המשחקים, סמוך לבית שבו היא מתגוררת עם אמה, שעוזרת לה בגידול ילדיה. "כל הצהריים היינו בפארק, אפילו הורדתי להם ארוחת צהריים חמה בקופסאות, כי הם לא רצו להפסיק לשחק. היה לנו יום כיפי, לראות את שמחת החיים שלהם זה תמיד מרים לי את מצב הרוח, אבל הייתי מותשת. כשעלינו למעלה ביקשתי מקרובת המשפחה שלי לשים עליהם עין. לקחתי כדור הרגעה ונכנסתי לנוח", היא משחזרת.

סבתם של הילדים חזרה הביתה וראתה את בתה רדומה במיטה. כשניסתה להעיר אותה, היא נראתה לה מעורפלת ובשלב זה החליטה הסבתא להתקשר מיוזמתה לשירותי

הרווחה. "בדיעבד זו הייתה טעות", מספרת הסבתא. "לא ידעתי שהם היו בפארק, לא ידעתי שרק עכשיו היא נכנסה לנוח כי היא לא הרגישה טוב, ובוודאי שלא ידעתי שהיא לקחה כדור. הראש שלי עבד שעות נוספות וחששתי שהיא לקחה משהו לא חוקי, כי היא עברה תקופה איומה. התקשרתי לרווחה וביקשתי עזרה, אבל בשום שלב לא התכוונתי שיקחו את הילדים. אמרתי להם שהיא אם חד הורית שמתמודדת עם קושי נפשי חמור והיא צריכה סיוע, אולי בת שירות שתבוא לעזור, אולי עובדת סוציאלית שתשוחח איתה ותקל על הנפש שלה. לרגע לא העליתי על דעתי שכבר באותו יום הם יבואו לקחת את הילדים".

האם. חוששת שילדיה לא יחזרו הביתה (צילום: קובי קואנקס)

את הרגעים האלה מתקשות הסבתא והאמא לשחזר. לדברי הסבתא, הן שמעו דפיקות בדלת והעובדת הסוציאלית שהגיעה לבית הייתה מלווה בשוטרים ובאבי הילדים. היא ביקשה לראות את האם, שעדיין ישנה וכלל לא ידעה מה מתרחש בסלון. העובדת הסוציאלית ביקשה מהילדים לרדת למטה – משם שניים מהם נשלחו למשפחת אומנה וילד אחד נוסף לפנימייה.
"העובדת הסוציאלית נכנסה לחדר ואמרה לי שהילדים צריכים ללכת", טוענת אמם. "הייתי המומה, הסברתי לה שזו טעות, סתם אי הבנה ביני לבין אמא שלי ושתיתן לי לפחות להיפרד מהם. היא אמרה שזה מאוחר מדי והם כבר נסעו. לא האמנתי למה ששמעתי, חשבתי שהיא עובדת עליי. ממתי לוקחים ככה ילדים, בלי להחליף מילה עם האמא? בלי לבדוק מה בדיוק קרה ואם אפשר לתקן? הרי גם בתקופות הכי קשות, כשגידלתי אותם לבד, מעולם לא לקחו אותם ממני.

"אני בחורה שעברה חיים קשים אבל מעולם לא פגעתי בילדיי או הזנחתי אותם. כל חיי נאבקתי כדי לתת להם את הטוב ביותר. ניסיתי להסביר לעובדת הסוציאלית שזו תקופה קשה בגלל מה שקורה עם הבן שלי. הבטחתי שלא אגע יותר בתרופות, גם לא במרשם, רק שיחזירו לי את הילדים. עברו שבועות על גבי שבועות ובקושי נתנו לי לראות אותם".

הסבתא מתארת מערכת יחסים טובה בין בתה לילדים, ולא רק עם שלה. "כל טיול היא מיד מתנדבת להיות אמא מלווה. ביום הראשון ללימודים בגן, הגננות התחננו בפניה שתישאר לעזור כדי להרגיע ילדים שהיו היסטריים אחרי שההורים שלהם הלכו. יש לה קשר מדהים עם ילדים, אז באיזו זכות הם חוטפים לה את הילדים מהידיים? בחיים לא ראו עליהם מכה או בגד מלוכלך, אף אחד מעולם לא האשים אותה בהזנחה".

עו"ד ברכה שטיינברג ועו"ד יוסי נקר, שמייצגים את האם, אומרים כי מדובר במשפחה שפנתה לרווחה במטרה לקבל סיוע ולא העלתה על דעתה כיצד הדברים יתגלגלו. "המשפחה מוכרת לרווחה רק מרחוק, הם מעולם לא קיבלו סיוע או תמיכה. רק לאחרונה ביקשו עזרה לנוכח העובדה שהאם עברה תקופה קשה", אומרת עו"ד שטיינברג.

לדברי עו"ד שטיינברג, לא הייתה כל סיבה לקחת את הילדים. "בשירותי הרווחה לא יכולים לטעון להזנחה, כיוון שאף גורם לא דיווח על מצב שכזה, ולכן הרחקת הילדים מתבססת על צו חירום מתוך חשש שהאם מכורה. לנוכח העובדה שהאם עומדת להשתחרר ממכון גמילה ויש תסקיר חיובי של עובדת סוציאלית מהמכון, אני ועו"ד נקר מתכוונים לבקש מבית המשפט להשיב את הילדים לביתם ולאמם".

בינתיים מקפידה הסבתא להשאיר את חדר המשחקים של הילדים מסודר ומוכן לקראתם, ומצפה לרגע שבו שוב תשמע את קול נכדיה ממלא את הבית. "הם כל כך חסרים לי. אני רק מחכה לשמוע אותם חוזרים הביתה, נכנסים מהדלת עם כל הרעש והשמחה שלהם", היא אומרת. "אחת הגננות אמרה לבת שלי משפט יפה ועצוב: 'יכולים לקחת לך את הילדים, אבל אף אחד לא יכול לקחת לך את האימהות'. אבל אני אומרת – מה הטעם באימהות בלי ילדים?".

מעיריית חולון נמסר בתגובה: "הילדים נלקחו מחזקתה של האם בהחלטת בית משפט, על פי חוק הנוער ולא על ידי אגף הרווחה. טענותיה של האם כלפי עובדי אגף הרווחה המסורים, שעושים עבודת קודש למען תושבי חולון, הינן שקריות ומקוממות. מטעמי חיסיון וצנעת הפרט, אין בכוונתנו להשיב על טענות אלה בתקשורת ומצער הדבר שגם האם לא שומרת על צנעת הפרט של ילדיה".

מהמשטרה נמסר בתגובה באשר לחקירת החשוד במעשה המגונה בילד: "התקיימה חקירה שבסופה החומר הועבר לפרקליטות, שהחליטה לגנוז את התיק".

מודעות פרסומת

שתי אימהות שובתות רעב מול בית ראש הממשלה: "השיבו לנו את ילדינו"

שתי אימהות שובתות רעב מול בית ראש הממשלה: "השיבו לנו את ילדינו" , דנה ויילר-פולק , יום חמישי, 13 באוגוסט 2015, וואלה news


בנה של ד' הוצא מביתה משום שלא הספיקה לרשום אותו לבית הספר, והתאומות של מ' נלקחו לפנימייה "לצורך אבחונים". עד שיפגשו את ילדיהן, השתיים שובתות רעב מול ביתו של נתניהו ודורשות לקבל תשובות. "הגילויים יזעזעו את המערכת" 

"סחר בילדים המתרחש בחסות החוק". שתי האימהות מול בית נתניהו (צילום: נועם מוסקוביץ)

"ראיתי אותו ביום שבת והוא צעק לי מהחלון, זו הפעם היחידה שראיתי אותו בחצי השנה האחרונה", כך סיפרה ד', אם חד-הורית השובתת רעב מאז תחילת השבוע מול בית ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים, בשל הוצאת בנה מחזקתה על ידי שירותי הרווחה. יחד עמה שובתת מ', אם חד-הורית לתאומות. השתיים מוחות על מה שהן מגדירות "סחר בילדים המתרחש בחסות החוק", במסגרתו, כך הן טוענות, מוציאה המדינה ילדים מביתם ללא סיבה, שמה אותם בפנימיות ומסכנת את שלומם.

בנה של ד' הוצא מביתו לפני שנה וחצי כשהיה בן עשר. מאז נאבקת אמו על השבתו הביתה. "לטענתם, הוא לא הלך לבית ספר וזה הספיק להם על מנת להוציא אותו לפנימייה", היא סיפרה. "אבל האמת היא שרציתי לרשום אותו לבית ספר לאמנות, ומשלא התקבל כי אין לי קשרים, ניסיתי לרשום אותו לבית ספר רגיל, אך שום בית ספר כבר לא הסכים לקבלו", תיארה ד' את האירועים שהובילו למצב העגום. אך היא לא ויתרה ופנתה במכתבים לכל מי שהיה יכול לסייע לה. עד כה, היא זכתה להתעלמות.

"זה ממש פשע מאורגן ולנו אין מה לעשות מול זה" (צילום: נועם מושקוביץ)

שירותי הרווחה שהוציאו את בנה של ד' מביתו התבססו על דוח פסיכיאטרי, שלטענתה הוא "דוח פיקטיבי", שכן הפסיכיאטר החתום עליו מעולם לא פגש את בנה. "אני טוענת טענות ואיש לא מקשיב", אמרה. "יש להם אנשי מקצוע שיכתבו מה שהם רוצים ושופטים שיחתמו על מה שהם רוצים, זה ממש פשע מאורגן ולנו אין מה לעשות מול זה".

בנוסף, כך טוענת ד', בפנימייה שאליה נלקח בנה, הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות באישור שופטת, על אף שהיא עצמה אסרה על כך. גם אותה, לדבריה, ניסו להציג כלא-יציבה. "העובדת הסוציאלית טענה טענות שקריות לגביי בבית המשפט ואיש לא שואל שאלות. רק הורסים לי את החיים".

"פרשת 'ילדי תימן' בחסות החוק"

ביום שבת האחרון ראתה ד' את בנה מרחוק, כששהה בחופשה אצל סבו וצעק לה כמה מלים מהחלון. באותו רגע כואב החליטה שהיא חייבת לפעול על מנת להשיב את בנה לחזקתה. "הוא אמר שפגעו בו, אז החלטתי שאין לי ברירה, ובתחילת השבוע התייצבתי פה כדי להגיד לראש הממשלה 'תחזיר לי את בני והפסק את הסחר בילדים שמתחולל כאן מתחת לאף של לכולם'. מה שקורה כאן זה פרשת 'ילדי תימן' בחסות החוק. חייבים לבדוק לעומק את מה שקורה פה והגילויים יזעזעו את המערכת".

"אין עם מי לדבר" (צילום: נועם מושקוביץ)

לצדה של ד' יושבת עופרה ענקרי, המלווה את השתיים, ומ', שהגיעה למקום עם אמה. מ' היא אם חד-הורית לתאומות בנות עשר שהוצאו מביתן לפני שנה. "עד עכשיו לא ממש ברור לי למה הוציאו אותן מהבית, כשהטענה הייתה לביצוע אבחונים, אך אלו מעולם לא בוצעו", אמרה.

ההיכרות של מ' עם שירותי הרווחה החלה כשביקשה סיוע של סטודנטית שתשהה עם הבנות יום בשבוע אחרי לימודיהן בבית הספר הדמוקרטי בעיר. "הם סייעו לי אך יום אחד הפסיקו את עבודת הסטודנטית וחודש לאחר מכן הוציאו את הבנות לפנימייה", היא תארה את המקרה. "זה היה יום מטורף כשלא האמנתי למה שקורה. ניסיתי לדבר, לברר אבל אין עם מי לדבר".

כיום שוהות הבנות בפנימייה, שם הן מבלות יחד לזמן מוגבל מאוד, ואימן עדיין לא מבינה מדוע בנותיה לא בבית. "אף אחד לא מדבר או מסביר בזמן שמתנהל פה סחר בילדים", קבעה מ'. "מדינה שחתומה על אמנה נגד סחר בבני אדם סוחרת בילדיה שלה על מנת למלא מקומות ולגלגל כספים. מדובר בדיני נפשות ועל המדינה יהיה לתת את הדין".

פאני וקנין מבקשת משר הרווחה חיים כץ שיחזיר לה את בנה

22.6.2015 – מול בית שר הרווחה חיים כץ בשוהם – פאני וקנין מבקשת משר הרווחה חיים כץ, שיחזיר לה את בנה הקטן בן ה- 5.5 שנים שנחטף ממנה למרכז חירום נווה מיכאל, על ידי פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלשכת רווחה לוד.
כששאלו את פקיד הסעד במהלך ועדת החלטה: "למה הוצאת את הילד מהבית?"
הוא השיב: "בגלל שהוא עשה צרות בגן". אז שאלו אותו: "ובבית?"
והוא ענה: "בבית, אני לא יודע".
מילים של פקיד סעד: "בבית אני לא יודע". רק בגלל שגננת התלוננה הוציאו את הילד מהבית.
הקשיבו לדבריה קורעי הלב של האם:
"אדוני שר הרווחה,, תחזיר לי את בני. הילד בסדר. פשוט הוא עשה בעיות בגן. אז בוא ניקח את כל הילדים במדינת ישראל, כי גם אנחנו עשינו בעיות בגן.
בבקשה כבוד השר, אני מתחננת על הרגליים. אני מתחננת. תחזיר לי את הבן שלי. אני אשמיע לך הקלטה. הילד לא ישן בלילה. אני מתחננת. נותנים לו כדורים. מועכים לו אותם בתוך מעדן. מסממים לי את הילד. בבקשה, תחזיר לי את הילד שלי.
חצי גוף שלי משותק. זה מה שנשאר לי, הילד הזה. מתחננת, תחזיר לי אותו. מתחננת, אל תשתוק. תחזיר לי את הילד שלי.
אלוהים לקח לי חצי גוף, נתן לי נשמה. תחזיר לי אותו. אל תקחו לי אותו. אלוהים לא לקח לי אותו. למה אתם לוקחים לי אותו?
איך אתה יכול לשבת לשתות, כשהבן שלי ואני, לא עובר לנו כלום בגרון. היום הייתי אצלו, הוא לא אכל את האוכל. אמרו יכינו לו חביתה. התקשרתי אחרי כמה שעות, אמרו: "הילד לא אכל". הילד לא אוכל. אני מתחננת. הילד כולו שבור. לא מחייך, לא כלום. 14 יום לא עשו כלום עם הילד. תחזיר לי אותו. תחזיר לי, תחזיר לי את הילד שלי. אני לא מתכוונת לעשות בלאגן. אני אשב לך פה על העיניים שלך, עד שתחזיר לי את הילד. אני אשב פה, על הכביש. אני לא אעצר, אני לא אעשה שום בלאגן. אני רוצה את הבן שלי. זה מה שאני מבקשת. אני כורעת על הברכיים שלי. אני אישה נכה, אני מקווה שתתחשב ותחזיר לי את הבן שלי".
העיתונאי מוטי לייבל: "חיים כץ, שר הרווחה. יושבת כאן אמא מתחננת לך שתחזיר לה את הילד. אתה נכנס עם חיוך הבייתה: "נטפל בזה". אתה נהיית כמו מאיר כהן, רק התחלת את התפקיד, התחלת כמו מאיר כהן: "נטפל בזה". אתה לא שר רווחה. אם אתה לא תעזור לאמא הזו, אתה סתם סמרטוט".

לשכת הרווחה קריית שמונה – ליקויים במתן שירותי הסעה לתלמידים נכים

לשכת הרווחה קריית שמונה – ליקויים במתן שירותי הסעה לתלמידים נכים – מדו"ח נציבות תלונות הציבור מספר 38 פורסם במרץ 2012

המתלוננת, תושבת קריית שמונה, היא אלמנה ואם לתאומים בני שמונה הלוקים באוטיזם בדרגת חומרה גבוהה. לטענתה, הרכב המסיע את ילדיה אל בית הספר שבו הם לומדים אינו מגיע עד ביתה, אלא עוצר בקצה רחבת חניה המשותפת לכמה בתים, ועקב כך היא נדרשת ללוות את ילדיה מדי בוקר כ-200 מטר עד לנקודת האיסוף של ההסעה, הנמצאת ברחוב ראשי סואן, ולאסוף אותם משם בסיום הלימודים. עקב נכותם, הילדים נוטים לברוח ואינם נשמעים להוראות, ונשקפת להם סכנה גדולה כשהיא נאלצת לתמרן אתם בין המכוניות היוצאות מרחבת החניה ולהמתין עמם להסעה ברחוב הסואן. בתלונתה ביקשה המתלוננת כי ההסעה תאסוף את הילדים מביתם.

במסגרת הבירור קיימה הנציבות ביקור במקום בהשתתפות נציגי העירייה ונציגי החברה הנותנת לעירייה שירותי הסעה. בביקור עלה כי בהסעה נוסעים כמה ילדים עם נכויות קשות, ובשל אופי נכותם יש צורך ברכב הסעה גדול שיהיה בו מרווח ביטחון בין הנהג לילדים. בשל גודלו, רכב ההסעה אינו יכול לתמרן בתוך רחבת החניה ולכן הנהג מנוע, מטעמי בטיחות, מלהגיע עם הרכב עד לביתה של המתלוננת.

לאחר שנשקלו אפשרויות שונות לפתרון הבעיה, נמצא שהפתרון המתאים ביותר הוא שילדיה של המתלוננת ייסעו עם מלווה בהסעה נפרדת – במונית גדולה דייה שבה יהיה מרחק בין הנהג ובין הילדים – שתוכל להגיע עד פתח ביתם.

בעקבות פגישה שיזמה הנציבות עם מנכ"ל העירייה וגורמים בכירים נוספים הביע המנכ"ל את הסכמתו להשתתפות העירייה במימון ההסעה הנפרדת לילדי המתלוננת.

בשיתוף כל הגורמים המעורבים הושגו האישורים הנדרשים בתוך זמן קצר, והילדים מוסעים מדי יום במונית האוספת אותם מפתח ביתם ומחזירה אותם לביתם בתום יום הלימודים.
(613821)

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד  , שרי רוט , 09.06.2015

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?" , עו"ד דורית חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות" • ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות"

סיפורה האישי של עו"ד דורית חן, חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור, שהשתתפה היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן, לרגל יום העיוור, המחיש היטב את הדעות הקדומות עמן נאלצות נשים עיוורות להתמודד.

"כשילדתי, עובדת סוציאלית דיווחה שאני עיוורת הד הורית. יומיים אחרי הלידה הגיעו גורמי רווחה ושאלו 'עם מי את?'

"כשאמרתי שאני לבדי, דרשו שיהיה איתי מישהו 24 שעות ביממה, או שיקחו לי את הילד. המסוגלות ההורית שלי נמדדת על פי אחוזי הראייה שלי. נניח שאני רוצה להעסיק עובד זר, ואני לא, כי לא מתאים לי מישהו זר בבית שלי, אבל נניח. מאיפה המשאבים לממן אותו?

"אני צריכה לפרנס ולגדל ילד לבד. אני אישה חזקה. כל מה שעשיתי – הכשרה משפטית, קריירה מקצועית וגידול הילד, עשיתי לבד, בלי משאבים. היה לי קשה מאד".

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?"

עו"ד חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות והכרזתי שאם העובדת הסוציאלית תמשיך לדבר ככה ולא לבדוק עניינית את המסוגלות ההורית שלי ואת טובת הילד, אני אפנה לכל הגורמים, כולל לתקשורת. שלא ייתכן שהיא תאמר משפט כזה".

ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות".

עו"ד חן: "הילד נשאר אצלי. בגלל שאני לא יכולה להסיע אותו בעגלה, הוא צמוד אלי פיזית במנשא. עד שאני לא מוצאת לו מסגרת, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אין לי כסף למטפלת".

כיום חיות בישראל 11,617 נשים עיוורות, מתוך כ-25,000 גברים ונשים עיוורים. 4.3% מהן תחת גיל 18, כ-30% מהן בגיל העבודה ו-66% מהן קשישות.

רוב הנשים העיוורות חיות ללא בן זוג. 42% מהן נשואות, לעומת 67% מהעיוורים שנשואים. רבים המקרים בהם אישה ננטשת על ידי בן זוגה כשראייתה מידרדרת, בשעה שתופעה זו די נדירה כשמדובר בגבר שמתעוור.

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן ביקשה נתונים על האוכלוסייה של נשים ערביות עיוורות.

לנציגת משרד הרווחה לא היו נתונים כאלה אך היא התחיבה להעביר אותם לוועדה בהקדם.

יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ידוע לנו שבכפרים מסוימים יש אחוז גבוה במיוחד של אנשים ונשים עיוורים, מסיבות תורשתיות, או בשל נישואי קרובים. האם לשכת הרווחה בכפרים אלה מקבלות תגבור תקציבי?" לנציגת משרד הרווחה לא הייתה תשובה ברורה בנושא.

שני, מגדלור: "במגזר הערבי, כשגבר עיוור, בת משפחה תהיה נהגת שלו, אבל כשאישה עיוורת, גבר לא יהיה נהג שלה. אישה עיוורת גם לא יכולה לצפות שמישהו יתחתן אתה. בעיה נוספת – אישה עיוורת לא רוצה להיחשף בציבור ככזו, ולכן הן נמנעות מללכת עם מקל בחוץ. זה חסם מפני מציאת עבודה, כי אי אפשר ללכת לעבודה בלי מקל. זה שולל מהן לחלוטין אפשרות של עצמאות".

שושי להט קרטר, מפקחת בשירות לעיוור במשרד הרווחה: "משרד הרווחה מעניק שירותי הדרכה שיקומית לכל עיוור בישראל, מגיל 0. כשתינוק נולד עוור משפחתו מקבלת הדרכה וכלים. שירות זה ניתן במהלך כל ימי חייו של העיוור. השירות ניתן על פי הערכת צרכים ועד שהעיוור לא רוכש עצמאות תפקודית הוא יימשך. הצרכים וההדרכה שונים מאדם לאדם. אנו זקוקים ליותר משאבים לחונכות. כיום מקבל עיוור 6 שעות שבועיות ובמקרים מיוחדים 8 שעות. זה כלום".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן דרשה ממשרד הכלכלה להמציא לוועדה תוכניות ייעודיות להכשרת מקומות עבודה לנשים עיוורות, וכן דיווח על ייצוג הולם של נשים עיוורות במקומות עבודה.

ממשרד החינוך דרשה להעביר לוועדה נהלים בדבר הקלות בלימודים, בעיקר בקרב בנות צעירות. משרד הרווחה התבקש להגיש לוועדה דיווח על תוכניותיו בנושא.

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד  , שרי רוט , 09.06.2015

אם עיוורת חד הורית נדרשה להציב בביתה מבוגר נוסף בכל שעות היממה, ולא – יילקח ממנה הילד

נשים רבות שראייתן מידרדרת ננטשות על ידי בן זוגן. התופעה כמעט אינה קיימת במקרה שגבר מתעוור

9 ביוני 2015, כ"ב בסיון תשע"ה, בשעה 15:00

סיפורה האישי של עו"ד דורית חן, חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור, שהשתתפה היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן, לרגל יום העיוור, המחיש היטב את הדעות הקדומות עמן נאלצות נשים עיוורות להתמודד: "כשילדתי, עובדת סוציאלית דיווחה שאני עיוורת הד הורית. יומיים אחרי הלידה הגיעו גורמי רווחה ושאלו 'עם מי את?'. כשאמרתי שאני לבדי, דרשו שיהיה איתי מישהו 24 שעות ביממה, או שיקחו לי את הילד. המסוגלות ההורית שלי נמדדת על פי אחוזי הראייה שלי. נניח שאני רוצה להעסיק עובד זר, ואני לא, כי לא מתאים לי מישהו זר בבית שלי, אבל נניח. מאיפה המשאבים לממן אותו? אני צריכה לפרנס ולגדל ילד לבד. אני אישה חזקה. כל מה שעשיתי – הכשרה משפטית, קריירה מקצועית וגידול הילד, עשיתי לבד, בלי משאבים. היה לי קשה מאד".

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?" עו"ד חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות והכרזתי שאם העובדת הסוציאלית תמשיך לדבר ככה ולא לבדוק עניינית את המסוגלות ההורית שלי ואת טובת הילד, אני אפנה לכל הגורמים, כולל לתקשורת. שלא ייתכן שהיא תאמר משפט כזה". ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות". עו"ד חן: "הילד נשאר אצלי. בגלל שאני לא יכולה להסיע אותו בעגלה, הוא צמוד אלי פיזית במנשא. עד שאני לא מוצאת לו מסגרת, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אין לי כסף למטפלת".

כיום חיות בישראל 11,617 נשים עיוורות מתוך כ-25,000 גברים ונשים עיוורים. 4.3% מהן תחת גיל 18, כ-30% מהן בגיל העבודה ו-66% מהן קשישות. רוב הנשים העיוורות חיות ללא בן זוג. 42% מהן נשואות, לעומת 67% מהעיוורים שנשואים. רבים המקרים בהם אישה ננטשת על ידי בן זוגה כשראייתה מידרדרת, בשעה שתופעה זו די נדירה כשמדובר בגבר שמתעוור.

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן ביקשה נתונים על האוכלוסייה של נשים ערביות עיוורות. לנציגת משרד הרווחה לא היו נתונים כאלה אך היא התחיבה להעביר אותם לוועדה בהקדם. יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ידוע לנו שבכפרים מסוימים יש אחוז גבוה במיוחד של אנשים ונשים עיוורים, מסיבות תורשתיות, או בשל נישואי קרובים. האם לשכת הרווחה בכפרים אלה מקבלות תגבור תקציבי?" לנציגת משרד הרווחה לא הייתה תשובה ברורה בנושא.

שני, מגדלור: "במגזר הערבי, כשגבר עיוור, בת משפחה תהיה נהגת שלו, אבל כשאישה עיוורת, גבר לא יהיה נהג שלה. אישה עיוורת גם לא יכולה לצפות שמישהו יתחתן אתה. בעיה נוספת – אישה עיוורת לא רוצה להיחשף בציבור ככזו, ולכן הן נמנעות מללכת עם מקל בחוץ. זה חסם מפני מציאת עבודה, כי אי אפשר ללכת לעבודה בלי מקל. זה שולל מהן לחלוטין אפשרות של עצמאות".

שושי להט קרטר, מפקחת בשירות לעיוור במשרד הרווחה: "משרד הרווחה מעניק שירותי הדרכה שיקומית לכל עיוור בישראל, מגיל 0. כשתינוק נולד עוור משפחתו מקבלת הדרכה וכלים. שירות זה ניתן במהלך כל ימי חייו של העיוור. השירות ניתן על פי הערכת צרכים ועד שהעיוור לא רוכש עצמאות תפקודית הוא יימשך. הצרכים וההדרכה שונים מאדם לאדם. אנו זקוקים ליותר משאבים לחונכות. כיום מקבל עיוור 6 שעות שבועיות ובמקרים מיוחדים 8 שעות. זה כלום".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן דרשה ממשרד הכלכלה להמציא לוועדה תוכניות ייעודיות להכשרת מקומות עבודה לנשים עיוורות, וכן דיווח על ייצוג הולם של נשים עיוורות במקומות עבודה. ממשרד החינוך דרשה להעביר לוועדה נהלים בדבר הקלות בלימודים, בעיקר בקרב בנות צעירות. משרד הרווחה התבקש להגיש לוועדה דיווח על תוכניותיו בנושא.

לשכת הרווחה קרית טבעון – דרכי רמיה לסחר בילדים בכפיה

ספטמבר 2014 – עו"ס רבקה גרפינקל, עו"ס טל אלפנדרי ועו"ס דקלה איילון מלשכת רווחה קרית טבעון איימו על אמא שאם לא תחתום על הסכם טיפול כפייתי בבנה – יוציאו את בנה למוסד הרווחה.

"עם אצבע על ההדק אולצתי לחתום על הסכם שנקרא 'תוכנית שיקום' שנכפה עלי", כך מתארת אמא שספגה טרור מעובדות הסוציאליות רבקה גרפינקל, טל אלפנדרי ודקלה אלון, במהלך וועדת החלטה של לשכת רווחה קרית טבעון.

מדובר באם חד הורית שעברה סיוט ממשרד הרווחה. גיהנום, אין לה מילה אחרת להגדיר את מה שעברה ממשרד הרווחה. העובדות הסוציאלית טל אלפנדרי ודקלה אלון, כפו על האם 'תוכנית טיפול' כלפי בנה, ולא יוציאו אותו ממשמורתה.

האם נאלצה להתחייב על מתן טיפול תרופתי לבנה ולה, על פי דרישות פקידות הסעד, ולא משרד הרווחה יקבל החלטה על הוצאת בנה ממשמורתה. בסופו של דבר, הוחלט על ידי העו"ס להוציא את בנה של האם למרכז חירום ב'נוה מיכאל' בפרדס חנה.

פקידת הסעד טל אלפנדרי, סירבה להרפות מהאם וגרמה לה ללחצים נפשיים כבדים, כשהיא מכבידה עליה בטיפולים ואבחונים כפייתיים שונים ומשונים ומורה לה לציית לכל גחמותיה של פקידת הסעד, ומנעה מהאם לגדל את בנה בשלווה.

"ביקשתי שיניחו לי ויתנו לי לגדל את בני כמו שאני יודעת ומבינה. אני אמא טובה והשקעתי בבני את כל מה שיש לי. לא חסר לו כלום. לא מבחינה חומרית ובוודאי שלא מבחינה רגשית". פקידת הסעד במקום לבדוק את הנתונים, נותרה איתנה בדעתה לכפות על האם את דרך הטיפול שהיא מבינה, ובבריונות הוצא הילד למרכז חירום, למרות שמצבו בבית היה ללא דופי.

להלן צילום ההסכם שהוכן על ידי משרד הרווחה :
הסכם
הנני מתחייבת בזה לשתף פעולה בטיפול עם המחלקה לשירותים חברתיים ק. טבעון.
להלן התנאים לשיתוף הפעולה:
1. הנני מתחייבת כי xxx יגיע לגן ולצהרון באופן סדיר ובצורה מסודרת.
2. הנני מתחייבת על פי המלצת האבחון לתת ל- xxx טיפול תרופתי.
3. הנני מתחייבת על פי המלצת האבחון לקבל טיפול תרופתי עבורי.
במידה ולא אעמוד בתנאי ההסכם, שירותי הרווחה יקבלו החלטה לגבי המשך הטיפול בבני, xxx.
טופס החתמה להורה לטיפול בכפייה בבנו בסמים פסיכיאטריים

רבקה גרפינקל, טל אלפנדרי, דקלה אלון עו"ס לשכת רווחה קרית טבעון, החתימו אמא במרמה ותחת כפיה על הסכם המקפח את זכויותיה ההוריות כלפי בנה

האם, הינה אישה קשת יום, ידה אינה משגת לשלם לעורך דין פרטי לצורך הגנתה מהמעשים הפסולים של משרד הרווחה, מצאה עצמה מותקפת בהתנהגות בריונית ומקוממת של פקידות סעד שביקשו לקרוע ממנה את בנה יחידה. הדבר חמור מאוד. פקידות הסעד טל אלפנדרי ודקלה אלון, פעלו בשרירות לב נגד האם שלא היה לה שום מושיע וכמוצא אחרון להשאיר את בנה במשמורתה, הסכימה תחת כפיה, לחתום על הסכם פוגעני ומבזה שמפקיע ממנה את הזכות על גופה שלה ועל גופו של בנה. כתוצאה מה"טיפול" האלים אותו קיבלה האם ממשרד הרווחה נגרמו לה נזקים קשים וחמורים ביותר, פרנסתה נפגעה וכל תלונותיה לגורמים הממונים על פקידות הסעד העלו חרס.

התנהגות משרד הרווחה בריונית ואלימה כנגד הפרט והמשפחה. העובדים הסוציאליים מרגישים "בבית" בבית המשפט, שם הם משקרים בלי הבחנה והשופטים בולעים בשקיקה את הלוקשים שלהם, כותבים תסקירים רוויי השמצות ושקרים נגד ההורים, בלי שהם צריכים להוכיח את השקרים שלהם או להציג ראיות לטענותיהם הנלוזות. התנהגות סטנילסטית זו מאפיינת את משרד הרווחה מאז קום המדינה ולא השתנתה עד עצם היום הזה, חרף ביקורות קשות המוטלות על העו"ס מצד הורים קורבנותיהם. לפני שבאים בטענות נגד אותם הורים מסכנים שלוקחים להם את הילדים, על פקידי הסעד להסתכל על עצמם קודם.

פרופ. אסתר הרצוג מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין

פרופ. אסתר הרצוג – מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין 
הסרטון שודר בערוץ 12 בשנת 2012.

מדיניות הרווחה בסוגיית ילדים בסיכון או השמה חוץ ביתית של ילדים שמוגדרים כילדים, תינוקות, בני נוער בסיכון.

המדיניות העוסקת בבני נוער בסיכון היא מדיניות שמוציאה את הילדים מהמשפחות מהקהילות, מבתי הספר ושמה אותם במסגרות נפרדות, מסגרות סגורות והתהליך הזה עובר דרך בית המשפט, מקבל את אישור בית המשפט והתוצאות שלו הן הרות אסון, לילד, למשפחה ולחברה כולה.

אני הגעתי לנושא הזה בעיקר מתוך פעילות פמיניסטית חברתית, כאשר היו אלי פניות ממשפחות, כאשר רוב הפניות הגיעו אלי ממשפחות חד הוריות שעמדו בראשן נשים, אימהות, שמחלקות הרווחה המקומיות ביקשו להוציא את הילדים שלהן מחזקתן בטענות שונות, בין השאר שאין להן מסוגלות הורית, טענות כמו שהן חונקות את הילדים מתוך סימביוזה מה שנקרא, ועוד שורה של טענות אלו ואחרות, שמצדיקות בעיני פקידות הסעד, בעיקר פקידות, את ההוצאה של הילדים לטובתן, כדי "להציל" אותם מהמסגרת בבית מטיפול כושל, טיפול מזניח של האם או של ההורים.

הפעילות שלי מתרחשת למעלה מ- 20 שנה, ובמהלך השנים הללו ליוויתי מקרים שהם בעיני הם מאוד קשים, בלתי נתפסים, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה אנושית ולא מבחינה מקצועית משום בחינה שהיא. העובדות הן כאלה שהמחקרים אומרים גם בארץ ויותר ויותר בחו"ל, שהוצאה של ילדים מהבית למוסדות נכשלת כשלון חרוץ. העדויות, ההוכחות, הנתונים הם מאוד מאוד קשים, והנתונים הקשים התוצאות , ההשלכות הם לטווח רחוק, מבחינת הסיכויים, ההזדמנויות של הילד שהוא יגדל, מבחינת תעסוקה, מבחינת השכלה, מבחינת השתלבות תעסוקתית וזה במקרה הטוב, כי במקרה הפחות טוב, הטיפול המוסדי בילדים הוא הגעה לשולי החברה ובמקרים הפחות טובים, זה למעשה הדרדרות לעולם העבריינות והפשע, ואנחנו באמת יכולים לראות שבתי הסוהר מלאים באקס חניכי מוסדות. רוב האסירים הם עם עבר של מוסדות. אז המשמעות של הטיפול המוסדי הזה הוא משמעות מאוד קשה עבור הילד כאמור, עבור המשפחה ועבור החברה כולה במובן הזה שכולנו משלמים מחירים מאוד כבדים לאורך זמן שהילדים הללו מגיעים לשולי החברה ולפשיעה ועבריינות.

העלויות הם עלויות מאוד גבוהות במדיניות הזו, כי למעשה להוציא ילד מהבית ולהחזיק אותו במוסד זה דורש השקעה מאוד מאוד גבוהה בסדר גודל של בין 7000 ש"ח ל- 12000 ש"ח (כיום 17,100 ש"ח לחודש) לילד במוסד וצאו וחשבו מה אפשר לעשות בכסף הזה אם היו נותנים אותו למשפחה, כשברוב המקרים מדובר במשפחות דלות אמצעים, משפחות מאוד חלשות בעיקר כלכלית ואם היו נותנים את הכסף הזה לשירותים בתוך הקהילה, בתי ספר, מתנ"סים, שירותים כאלה ואחרים שבאמת יכולים להוות אלטרנטיבה לחסך כזה או אחר שנאמר קיים בבית.

השאלה היא למה המציאות הזו מתקיימת, מתאפשרת ומשתמרת ולא רק זה היא גם הולכת ומתרחבת לאורך השנים. אני עוקבת אחרי התהליך הזה לאורך כעשרים שנה ואני רואה והדברים הולכים ומחריפים, גם מבחינת החקיקה, גם מבחינת האמצעים והסמכויות וגם מבחינת התקציבים ומספרי המוסדות שהולכים ונפתחים כל הזמן, גם סוגי המוסדות. אם היה פעם מדובר במוסד רגיל, מוסד רווחה רגיל אז היום מדובר במוסדות חירום, מרכזי חירום והווריאציות בהחלט מרתקות מבחינת היצירתיות של המערכת.

אז מדובר פה בעצם במדיניות שהיא לא מדיניות רווחה בפועל, למרות שהיא נקראת כך וכולנו רוצים ורוצות לחשוב שזו מדיניות רווחה.

למעשה אני טוענת שמדובר פה בבירוקרטית רווחה. למעשה יש פה מנגנונים מאוד מאוד גדולים וכבדים שהולכים ומתרחבים כאמור והם כולם יוצאים נשכרים מכך, שילדים הופכים להיות משאב בידי המערכת, ככה שהמנגנונים הם אלה שמתרפדים, המרופדים בתקציבים הגדולים ובוודאי שהתקציבים הללו לא מגיעים למשפחות ולא לילדים, וזה כמובן ההיפך הגמור מהתפיסה של מדינת רווחה, שרוצה לראות את המשאבים הציבוריים ככל האפשר בקרב האזרחים.

אני רוצה להביא דוגמא או שניים איך הדברים קורים בפועל, ואני רוצה לסבר את אוזניכם שלאורך השנים ליוויתי ילדים ומשפחות, והדברים לצערי, הייתי אומרת כמעט לייאושי, כי אני לא רואה שיפור, הם מאוד מאוד קשים ובלתי מובנים.

דוגמא אחת היא נערה, ילדה שעברה פגיעה מינית במועדון, ופקידת הסעד ולשכת הרווחה המקומית החליטה שהאמא לא מסוגלת להגן עליה מספיק, ולכן החליטה שצריך להוציא אותה מהבית מחזקתה של האמא שהיתה אם חד הורית, וחסרת משאבים, והמשמעות של חוסר משאבים היא שאי אפשר לקחת עורך דין כדי למנוע או להפסיק את התהליך, ופקידת הסעד המליצה לבית המשפט להוציא את הילדה למרכז חירום למסגרת של הרווחה.

הילדה הוצאה מהבית, כשהיתה בת 12, והאם במעט המשאבים שיש לה או אין לה התחילה מאבק משפטי מאוד קשה והגיעה גם לבית המשפט העליון ובין השאר היא העידה שהילדה לא רק שהיא סובלת בתוך המוסד אלא עוברת התעללות על ידי המדריכים ועל ידי ילדים אחרים והיא בורחת מהמוסד, כי מי שנמצא במקום נעול ואין לו אפשרות לצאת משום ברשות אז המחאה שלו היא בבריחה וילדים בורחים ממוסדות הרבה מאוד, ובמאמר מוסגר אני אומר, כי כשהם בורחים אז גם פותחים להם תיק במשטרה, אז למעשה הם מנועים מכל דרך של מחאה ופעולה כלשהי שתביא לשינוי המצב שלהם והוצאתם. בקיצור, בית המשפט העליון החליטה השופטת עדנה ארבל שמאחר והמכון שקיבל על עצמו לתת חוות דעת אמר "נכון, הילדה סובלת, לא טוב לה. המצב שלה מידרדר, אבל האמא שלה לא מסוגלת לכחת עליה אחריות", למרות שהאמא לפי חוות דעתו של פרופ' זומר שהוא בעל שם עולמי בטיפול, חוות הדעת שלו היתה שהאמא מסוגלת לטפל בילדה, והילדה זקוקה לקשר עם האמא ורוצה לחזור הביתה, ושום דבר לא עזר.

עדנה ארבל מסתמכת על חוות הדעת של מכון שלם שעובד עם הרווחה, קיבלה את חוות הדעת שהילדה צריכה להישאר במוסד, ונראה מה יהיה בעוד חצי שנה.

המצב שלה הולך ומידרדר.

הסיפור הזה הוא קטן וכמוהו יש, כמו שאמרתי, עוד מאות סיפורים והתהליך הזה שבו אפשר להוציא ילדים קטנים, ממש בגיל של חודשים או כמה שנים, להוציא אותם למרכזי חירום, להוציא אותם מהורים מוחלשים באופן חד משמעי, או בני נוער, המציאות הזו והתופעה הזו מתאפיינת בכמה מאפיינים.
בין השאר, בזכות העובדה שבית המשפט עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד קרוב עם מערכת הרווחה, ולמעשה הוא בפועל משמש כחותמת גומי של המלצות פקידות הסעד של מערכת הסעד.

גם המשטרה כמובן היא חלק מהמערכת. היא מאפשרת לממש, להוציא לפועל את ההחלטות, ואנחנו נתקלות הרבה פעמים במצבים שבהם המשטרה באה ולוקחת באופן מאוד מאוד אלים בליווי של פקידות סעד ילדים אם זה באמצע הלילה, מגן הילדים, לעיני ילדים אחרים. אלו סיטואציות קורעות לב ואין מישהו שימנע את הדבר. אין אפשרות למנוע את הדבר, כי אנחנו מדברות פה על שיתוף של גורמי שלטון מאוד מאוד חזקים עם סמכויות מרחיקות לכת, וכמו שאמרתי הסמכויות הללו הולכות ומתרבות, בין השאר חובת הדיווח שעברה בחוק לא לפני הרבה שנים והיא הופכת את כולנו למשת"פים של מערכת הרווחה, כי כולנו מצווים להלשין על אמא או שכנה ששמענו שהיא אולי מכה את הילד או מורה שחייבת לדווח שהילד נראה לה קצת מוזנח והמציאות הזו מייצרת מצב שהוא אסון לילדים, אסון למשפחות ואסון לחברה כולה.

מהי האלטרנטיבה למוסדות הללו?

אגב, לא אמרתי אבל מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית.

אז האלטרנטיבה היא פשוטה וגם משרד הרווחה מודע לה והוא גם פרסם על זה תוכנית שנקראת: "עם הפנים לקהילה", והדברים נאמרים במפורש שהמדיניות העדיפה הנכונה היא להשאיר את הילדים בקהילה ולשתף שירותים בתוך הקהילה, אז משרד הרווחה יודע היטב מה צריך לעשות.

אבל מה? האינטרסים כידוע גוברים על שיקולים אחרים. האינטרסים של כל המערכות הפרופוסיונליות, הפקידות, כל המערכת שמחזיקה את המוסדות הללו ביום, אתם יודעים שכל המוסדות הופרטו, אז מדובר פה ברווחים כלכליים, אז מדובר פה במצב שהוא בלתי נסבל, שאני עומדת פה לפניכם ואין תקווה. אם ציפינו שהתקשורת תהיה כלי שיכול לשנות, יכול להתריע, למרבה מפח הנפש, גם התקשורת חסומה, משום שאם אנו חוזרים לעובדה שיש פה סמכויות דמיוניות של מערכות שלטון, אז מערכת הרווחה יכולה להשתיק את התקשורת כשהיא מנסה לפרסם את הדברים, כמו שקרה למשל, כאשר מירב בטיטו שפרסמה כתבה מאוד קשה כשהיא חשפה את מה שקורה, ולמחרת שר הרווחה יצחק הרצוג הרים טלפון לעורך העיתון נתן לו על הראש, והכתבה הבאה של מירב בטיטו לא התפרסמה.