פקיד הסעד – סיוע לאזרח או טיפול בכפייה

האזרח התמים הבא ללשכת הרווחה העירונית לקבלת סיוע סוציאלי מצפה לייעוץ, גישור ופישור בין צדדים, הכוונה, אבחון בעיות, הדרכה ועוד. האזרח מצפה כי הסיוע ינתן במסירות, בהגינות, בתאום ובהסכמה. המטרה היא לקבל סיוע על מנת לשפר את מצבם הסוציאלי של בני המשפחה.
בלשכת הרווחה העירונית הסיוע לעיל אינו מקובל ואינו מוכר. לפקידי הסעד והעובדים הסוציאלים בלשכת הרווחה העירונית ישנם הגדרות ואמצעים אחרים ברורים ונוקשים. פקיד הסעד רואה מולו קוקטייל של כלים שיפוטיים, מוסדות רווחה, הורים ביולוגים, ילדים, אפוטרופוסים, משמורנים, הסדרי ראייה, צווי בית משפט, פנימיות, משפחות אומנה, מרכזי חירום, אימוץ סגור ועוד. פקיד הסעד ישנה מצבם האישי כל אחד מבני המשפחה. לדוגמה: מינוי עמותה כאפוטרופוס על הילד, המשמורן תהיה פנימיה של משרד הרווחה, ויהיו הסדרי ראייה של הילד עם ההורים הביולוגים (שהיו אבא ואמא ..) אחת לחודש.
דוגמה לכך היא הסיפור שספרה חברת הכנסת מרינה סולודקין אודות סבתא אשר פנתה ללשכת הרווחה על מנת לקבל סיוע סוציאלי, פקיד הסעד שלח את הילדה לאימוץ סגור. הסבתא לא העלתה על דעתה "סיוע" כזה ולמעשה איבדה את הנכדה.
הכלי של פקיד הסעד לקבע את השינוי ולתת לו תוקף חוקי הוא השופט בבית משפט לענייני משפחה.
פקיד הסעד יודע שקשה לאימא ולאבא לקבל את השינוי בכפייה במשפחה, לכן ישאף פקיד הסעד להוציא מחזקתם את הקטין, ויקבע הסדרי ראיה. אם ההורים יפרו את צו בית המשפט ויבקרו את בנם בפנימיה שלא כמוגדר בהסדרי ראיה, הרי יש פה הפרה של צו בית משפט, פקיד הסעד יגיש תלונה במשטרה נגד ההורים, ו/או ישלח את הילד לפנימיה סגורה יותר. אם הילד לא ישתף פעולה בפנימיה יקבל טיפול פסיכיאטרי,או ישב ב"חדר רגיעה", ו/או אחיזות ריסון מכאיבות ומשפילות מוכרות ע"י משרד הרווחה. אם ההורים לא ירצו למסור את בנם לאימוץ סגור, פקיד הסעד יבוא עם שוטרים לקחת את הילד. ידוע על אמא אשר היתה פוגשת בנה במשפחת אומנה אחת לשבוע. בעקבות החמרה במצבו הנפשי פיסי לא החזירה אותו למשפחת האומנה. פקיד הסעד התלונן במשטרה נגד האם על חטיפה. התברר לאם כי בנה קיבל טיפולים פסיכיאטריים קשים ללא ידיעתה.
פקיד הסעד מזיז את מצבו האישי של כל אחד מבני המשפחה כמו במשחק דמקה, ללא הפרעה או ביקורת, בניגוד לנהלי רווחהפקיד הסעד מזיז את מצבו האישי של כל אחד מבני המשפחה כמו במשחק דמקה, באמצעות צווי בית משפט לענייני משפחה. הכל נעשה בסתר, רחוק מעיני הביקורת הציבורית מאחורי הדלתיים הסגורות של בית משפט לענייני משפחה. שופט בית משפט לענייני משפחה חסר אונים ואינו מסוגל לקבל החלטות ללא פקיד הסעד.ידוע על עשרות הורים שלא ראו את ילדיהם חודשים רבים עקב עיכוב פקידי סעד בהגשת תסקירים.
על מנת לתת תוקף מוסרי למעשי פירוק המשפחה והפגיעה הנפשית בבני המשפחה המפורקת פקיד הסעד יכתוב תסקיר רכילותי, רווי דברי בלע, רצח אופי, שקרים, פברוקים, ועוד. בכך יצדיק פקיד הסעד את פעולותיו ויטען כי פעל ל"טובת החסוי/קטין". פקיד הסעד יכתוב את דברי הבלע והרכילות נגד בעלי הדין אשר אינם חושבים כמוהו על מנת להשחיר את פניהם כדי שלא ישמעו דעתם וכדי לשבור את רוחם. הוא יעצים עניינים פעוטים, ויקל בעניינים מהותיים. לדברי הבלע והפברוקים בתסקיר יתרון נוסף, בית המשפט רואה בפקיד הסעד דמות מקצועית ואובייקטיבית לכן חובת ההוכחה על בעלי הדין שפקיד הסעד טועה ומטעה, כמו כן לבית המשפט לא נדרשות ראיות על מנת לקבל החלטות ולהוציא בני המשפחה יוצאים מבית משפט לענייני משפחה כשהם המומים וידיהם על ראשיהםצווים. בני המשפחה יוצאים מ"הדלתיים הסגורות" של בתי משפט אלו כשהם המומים וידיהם על ראשיהם. אזרח מן השורה אשר היה רואה את הטמטום בבתי משפט בדלתיים סגורות אלו היה נשאר בפה פעור. בכתב תביעה של אזרחית עובדת סוציאלית תואר שני נגד פקידת סעד בתיה זכי על לשון הרע בתסקיר נטען כי המסמך אינו תסקיר כלל כמשמעותו בחוק או "במדע העבודה הסוציאלית, אלא מסמך עלוב ורדוד שנכתב על ידי פקידת סעד כמכתב רכילות, חסר כל הגינות מינימלית וחסר כל ערך מקצועי". התובעת הגישה חוות דעת של מומחה לאתיקה מקצועית שנערך על ידי ד"ר גרשון ב. גרונפלד הקובעת כי "התסקיר מבחינת מבנהו, תוכנו שפתו וסגנונו אינו הולם את אמות המידה הערכיות והמקצועיות של מקצוע העבודה הסוציאלית". צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר נילי מסס, מומחית בעבודה סוציאלית לפיה התסקיר אינו עומד בקריטריונים של תסקיר ולא ברורה כלל מטרתו של המסמך. תגובת הנתבעת פקידת הסעד: טענה שרשמה את הדברים שנאמרו לה בהתאם לנוהג המקובל, וכן שהיא לא גרמה כל נזק בעריכת התסקיר ואינה אחראית להחלטות בית המשפט שניתנו בעקבותיו.
אם יבוא ההורה או עיתונאי חוקר ויטען כי בעצם החסוי סובל במצב החדש שיצר פקיד הסעד. פקיד הסעד ינקום ויתעלם, אך לא יתמודד עם הבעיה שנוצרה בעקבות פעולותיו, שלא יראה חלילה כי הוא גרם לבעיה. ידועה החשיפה של העיתונאי החוקר אמנון לוי על התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר", משרד הרווחה התלונן במשטרה נגד העיתונאי (תלונה שנדחתה) מתוך נקמה ואיתות אזהרה לעיתונאים אחרים. מקרה נוסף הוא הטרדות מיניות במשפחת אומנה בילדה בת 12 אשר לשכת הרווחה התעלמה מפניות הילדה. הילדה אזרה חיל צילמה את המטריד והתלוננה נגדו במשטרה.
המשפחה תופתע לגלות את המוסר הכפול של פקיד הסעד אשר היה נוקשה ומחמיר וזריז בתחילה להוציא את הילד/חסוי מהבית, ועתה לאחר החלטת בית המשפט, פקיד הסעד אדיש ורשלן למצוקת הילד/חסוי הגדולה שבעתיים בפנימיה , הכל נקלה בעיניו.
סוף דבר – ה"טיפול" של רשויות הרווחה הנו בכפייה מורכב ומסורבל, כרוך בהוצאות כספיות אדירות, עגמת נפש, וסבל לאורך שנים ארוכות. ספק רב מאוד אם טיפול כפייתי זה מועיל.

קישורים:

פנימיית "בני ארזים" בראשון לציון – השפלות, צעקות, ואחיזות מכאיבות

ספטמבר 2008 – פנימיית בני ארזים ממוקמת בראשון לציון בניהולה של הפסיכיאטרית ד"ר שולמית בלנק. שיחות עם נערים המטופלים, וכן הצילומים במצלמה נסתרת מראים כי הנערים עוברים השפלות, צעקות, ואחיזות מכאיבות. בפנימיה ישנו חדר באורך של 2 מטר, ללא חלונות אוורור ונקרא: "חדר רגיעה".

בראיון אומר אחד הנערים: "כשמדריך וילד נכנסים למקום הזה וסוגרים את הדלת, את יכולה לשמוע צרחות שאת רק יכולה לדמיין מה קורה שם בפנים, ואין מי שיראה ויגיד ויבוא ויגיד 'זה לא בסדר'שוברים שם אנשים". הנערים טוענים כי מציעים להם תרופות פסיכיאטריות בפנימיה. אמא שבתה בפנימיה אומרת: "לא ידעתי לאיזה גיהנום אני נכנסת".

תגובת 'בני ארזים' : "התערבות פיסית בפירוש אינה ענישה, וכמוה גם לא "חדר הרגיעה" במרכז הטיפולי, בו נעשה שימוש לעתים נדירות בפיקוח מדריך" .
.



המועצה לשלום הילד פנתה בעבר למשרד הרווחה בעקבות דיווחים על שיטות טיפול אלימות בפנימיה הטיפולית "בני ארזים". "יש לציין כי הבעיה היא הרבה מעבר לכתבת תחקיר מסוימת, או לסצנה מחרידה כזו או אחרת של יחס לילדים", כתב יו"ר המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן אל מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ', "מדובר למעשה במוסד פרטי לחלוטין שהגדרתו לא ברורה, השיוך שלו לגורם ממלכתי מפקח, לוטה בערפל, החוקיות של החזקת חלק מהילדים השוהים במקום טעונה בדיקה יסודית, וזהות הגורמים המפקחים על המסגרות ויכולת הפיקוח הממשי שלהם על המתרחש במקום, מעלה סימני שאלה רבים", קבע.

נקודות:

  • בפנימיות משרד הרווחה צועקים על הילדים, אוחזים בהם באופן מכאיב, וסוגרים אותם מידי פעם ב"חדרי רגיעה".
  • הורה השולח את ילדו לפנימיה לא מודע לדברים הקשים אותם עובר הילד בפנימיה.
  • כאשר הילד סובל בפנימיה של משרד הרווחה ההורה חסר אונים בלעזור לו.
  • בפנימיות מציעים לילדים תרופות פסיכיאטריות.

קישורים:

פרדס חנה – אלימות מדריכים על ילדים בפנימיית "בית טף" של משרד הרווחה

בלב פרדס חנה באיזור פסטורלי ממוקמת פנימיית "בית טף" של משרד הרווחה, פנימיה טיפולית לילדים ממשפחות מצוקה. ילדים החלו לחזור הביתה מהפנימיה עם סימני אלימות בגוף. ילדים בפנימיה סיפרו על שיטת טיפול הנקראת אחיזת "הולדינג" (Holding), אשר אמורה "להרגיע" את הילדים. ע"פ שיטת ההולדינג המופעלת בפנימיה, מפילים את הילד על הרצפה, ושוכבים עליו, הילד נמחץ עד אשר אינו יכול לנשום. שיטת ההולדינג היא כלי טיפולי ידוע שנוי במחלוקת האמור להיות מופעל לרסן את הילד במצבי קיצון ומסכן את עצמו והסביבה. ע"פ טענות הילדים שיטת ההולדינג מופעלת בפנימיה אם הילד משקר, מתחצף למדריך, לא מקשיב למדריכה.
אחד האבות מעיד כי במקום לתת לילדים אהבה ומעט שמחה, יש טרור והפחדה בפנימיה. אם הילד מספר על אחיזת ההולדינג אז צורחים עליו בפנימיה למה סיפר.
יש לציין כי משרד החינוך אסר את השימוש בשיטת ההולדינג עוד לפני כ-8 שנים, אך משרד הרווחה משתמש בה.
פקידת הרווחה דלית לוי (פסיכולוגית קלינית אחראית על השיטה במשרד הרווחה), אשר ראתה אילוסטרציה של הילדים על האחיזה בפנימיה טענה כי יש הפרת יסוד של כללי אחיזה של ילדים. פקיד הרווחה בנצי בראנץ (אחראי פנימיות במשרד הרווחה) :"יש פה שימוש לא נכון בשיטה ברמה הפיסית, אני חושב שיש פה גם אלמנט של השפלה".
.

.

ילדים מדגימים אלימות מדריכים על ילדים בפנימיית בית טף
ילדים מדגימים אחיזות ריסון של מדריכים בפנימיית בית טף של משרד הרווחה
ילדים מדגימים אחיזות ריסון של מדריכים בפנימיית בית טף של משרד הרווחה

תלונה על המתנהל בפנימיה כבר הוגשה למשטרה אך החקירה מתנהלת בעצלתיים, בינתיים ממשיכים הילדים הקטנים לסבול ולחיות בטרור, הפחדה, והשפלה.

נקודות

  • משרד הרווחה משתמש בשיטות טיפול אשר משרד החינוך אוסר את השימוש בהן.
  • משרד הרווחה משתמש בשיטות טיפול של אחיזה בדרך לא נכונה עד כדי אלימות.
  • ידו של משרד הרווחה לשימוש בשיטות האלימות הנה קלה: אי הקשבה, ילד שיקר וכו'.
  • הליך הבירור של אירועים קשים אלו מתנהל בד"כ בעצלתיים.
  • מדריכי הפנימיה מגיבים בכעס ובצרחות על הילדים אם הם מספרים על המתרחש בפנימיה.
  • פקידי הרווחה היושבים בירושלים אינם מודעים למתרחש ב"שטח".
קישורים: