ועדות רפואיות ביטוח לאומי – כל רופא אמור להצטייד במכשיר מדידת טווח תנועת מפרק

מ1
מדידת טווח תנועת מרפק בעזרת גוינומטר

אפריל 2017 – טווח תנועת מפרקים כגון טווח תנועת מרפק, מפרק רגל, כתף הינם פרמטרים משמעותיים ומכריעים לקביעת אחוזי נכות רפואית של נפגע עבודה, נכות רפואית ועוד. ע"פ אחוזי הנכות נקבעת הגמלה של הנכה המשמעותית להמשך חייו.

מדוע אם כן רופאי ועדות רפואיות של ביטוח לאומי אינם משתמשים במכשיר מדידה למדוד טווחי תנועות מפרקים?

שאלה זאת הופנתה לפניות הציבור של המוסד לביטוח לאומי ולהלן תשובתו של עו"ד ברוך בן פזי (להלן מכתב התשובה):

"באופן עקרוני כל רופא מומחה אמור לשאת עמו מכשיר מדידה מתקפל שניתן לשימוש בכל עת.

למרות זאת, מכיוון שמדובר ברופאים מומחים בתחום בעלי וותק וניסיון, הרי שעניין המדידה לצורך קביעת טווחי תנועה (במסגרת הוועדות), יכולה להתבצע גם במבט בוחן ללא המכשיר. דבר שלא אפשרי בקביעת התנועה לצורך ניתוחי או טיפול בו הקביעה חייבת להיות מדויקת ברמה של מעלה".

נשאלת השאלה מהי רמת הדיוק של מבט בוחן של רופאי ועדות הביטוח הלאומי? שהרי כל מעלה הנה משמעותית לקביעת אחוזי הנכות ולרמת חייו של הנכה. נתון זה לא סיפק עו"ד ברוך בן פזי משום שדיוק מבט בוחן של אדם סביר הנו בין 5 ל- 10 מעלות, ומכאן תוצאות שגויות של רופאי ועדות רפואיות המוסד לביטוח לאומי.

מכתב המוסד
תגובת עו"ד ברוך בן פזי פניות הציבור ביטוח לאומי – מדוע רופאי ועדות רפואיות של ביטוח לאומי אינם משתמשים במכשיר מדידה למדוד טווחי תנועות מפרקים?
מודעות פרסומת

הוועדות הרפואיות הן אינקוויזיטוריות. עכשיו זה רשמי

הוועדות הרפואיות הן אינקוויזיטוריות. עכשיו זה רשמי , מאמר מאת עו"ד חיים קליר , נובמבר 2014

אליהו אורן נפגע בתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בו כנפגע עבודה אולם קיפח אותו בשיעור אחוזי הנכות. כך חשב אורן והגיש ערעור לוועדה הרפואית לערעורים. 

לקריאת פסק הדין הקלק כאן

כל נכה המגיע בפעם הראשונה לוועדה הרפואית לערעורים רוצה להאמין שהוא עומד לפגוש רופאים ניטרליים ועצמאיים כיאה וכיאות לטריבונל המוגדר בפסיקה "גוף מעין שיפוטי". כך חשב גם אורן. הוא הופיע בפני שלושת רופאי הוועדה, שטח בפניהם ביראת כבוד את טענותיו והמתין בסבלנות להחלטתם.

חלפו 4 חודשים. אל ביתו הגיעה מעטפה מהמוסד. בתוכה מצא אורן סרט ווידאו. לפי החלטת הוועדה הרפואית לערעורים שהתקבלה מאחורי גבך, כך התבשר אורן במכתב שנלווה לסרט הווידאו, ביצענו אחריך מעקב סמוי. למען שקיפות התהליך אנו מצרפים את סרט הווידאו שתיעד את המעקב הסמוי. בקרוב תוזמן שוב לוועדת הערעורים על מנת לסכם את התיק.

אורן נדהם. איך אפשר במדינה דמוקרטית שטריבונל עצמאי יקבל מאחורי גבו של בעל דין החלטה לבצע אחריו מעקב סמוי וישתף בסוד ההחלטה רק את בעל הדין היריב?

אורן פנה לבית הדין לעבודה בבאר שבע וביקש את התערבותו.

השופט צבי פרנקל פסק כי אורן צודק. ההחלטה להזמין מעקב סמוי מאחורי גבו של מבוטח מהווה פגם מהותי ופוגעת בעקרונות הצדק הטבעי. השופט פרנקל ביטל את החלטת הוועדה והעביר את תיקו של אורן בפני הרכב וועדה אחר.

המוסד מיהר והגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

השופט אילן איטח בדק את התקדימים וגילה כי בתחילת שנות התשעים פסקו שופטי בית הדין הארצי לעבודה כי לוועדה הרפואית לערעורים אין סמכות לבקש מעקב סמוי. אלא שבשנת 1998 שר הרווחה דאז אלי ישי התקין תקנה שהקנתה לוועדה לערעורים סמכות "לדרוש מהמוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות".

אני מחויב להרכין ראש בפני השר, הודיע השופט איטח לאורן. השר ישי שינה את אופייה של הוועדה הרפואית לערעורים. קודם היא הייתה "וועדה אדברסרית". תפקידה היה כמו זה של בית משפט ניטרלי: להסתפק בחקירה שהמוסד עשה בטרם הדיון בפניה. כעת היא "וועדה אינקוויזיטורית", שלוחה של המוסד, "להב 433" של הביטוח הלאומי.

התוצאה הזו מצמררת, השיב אורן. השר פגע בזכויות לפרטיות ולכבוד האדם המעוגנות בחוקי יסוד. אתם השופטים אמורים להגן עלינו מפני שרירות ליבם של השרים.

אתה צודק, השיב השופט איטח, אבל מדובר בהכרח בל יגונה. כדי להבטיח שרק הזכאים באמת לסיוע של המוסד יקבלו אותו ראוי לפגוע בזכויות יסוד.

אורן לא ויתר. הוא הפנה את השופט לסעיף בתקנות המחייב את הוועדה למסור למבוטח פרוטוקול עם כל החלטותיה. מכאן שהוועדה לערעורים לא יכולה לקבל החלטה על מעקב סמוי מאחורי גבו של המבוטח.

אתה צודק, הודה השופט. אבל אפשר לפתור זאת בקלות. מהיום ואילך רופאי הוועדה ירשמו את החלטתם להזמין מעקב סמוי על מזכר פנימי שיוסתר מעיני המבוטח. כך יוכלו רופאי הוועדה גם לקיים את חובתם למסור למבוטח פרוטוקול וגם להסתיר ממנו את מה שהוא לא אמור לראות.

קיימת עוד בעיה מטרידה, הוסיף אורן. כללי הצדק הטבעי קובעים שהוועדה הרפואית לערעורים חייבת לתת יחס שווה למוסד ולמבוטח הניצבים בפניה. הסמכות שאתם מקנים לרופאי וועדת הערעורים להזמין אצל המוסד מעקב סמוי על המבוטח אינו מתיישב עם כללי צדק טבעי אלה. אם תפגעו בכללי הצדק הטבעי קיימת סכנה לפגיעה באמון הציבור בוועדות הרפואיות. מראית פני הצדק חשובה לא פחות מעשיית הצדק עצמו.

גם בזה אתה צודק, השיב השופט איטח. אולם זוהי "המציאות הארגונית שבמסגרתה הוועדות הרפואיות פועלות. יחד עם זאת, ראוי כי המוסד ישקול האם ניתן לבצע את החקירות באמצעות גורם חיצוני נפרד".

ואני סבור כי במשפט האחרון של השופט איטח יצא המרצע מן השק. התגלה בעל הבית האמתי בסיפור. מה זאת אומרת "ראוי כי המוסד ישקול"? הרי זה בדיוק תפקידם של שופטינו לשקול. . מי שחושב שמנהלי המוסד ישקלו לוותר על בחירת החוקרים, על האפשרות לתת הוראות לחוקרים, על היכולת לקרוא את החקירות בטרם המבוטח קרא אותן ולתקנן "במידת הצורך" שיקום. אני לא קם.

23.11.2014 מסמך 1101

בית הדין האזורי לעבודה: ביטוח לאומי הקטין אחוזי נכות שלא כדין

שופט: ביטוח לאומי הקטין אחוזי נכות שלא כדין , ynet , אוגוסט 2015 , מערכת PsakDin

נפגע תאונת עבודה נותר ללא אחוזי נכות לאחר שוועדה רפואית קבעה שסבל מכאבים עוד קודם לכן. בית המשפט קבע שהוועדה הייתה מבוצרת בעמדתה

לצפיה בפסק הדין הקלק כאן

ועדה רפואית של הביטוח הלאומי החליטה להפחית אחוזי שנקבעו לנפגע תאונת עבודה בנימוק שסבל מכאבים עוד לפני התרחשותה. בעקבות תביעה שהגיש המבוטח קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שההחלטה התקבלה מבלי לבדוק את הסוגיה כמו שצריך. השופט דורי ספיבק קיבל את התביעה והורה על החלפת הרכב הוועדה.

העובד נפגע ב-2012 כשהרים משא כבד והוכר כנפגע בתאונת עבודה. בוועדה הרפואית של ביטוח לאומי נקבע שמאחר שיש רישומים מתחילת אותה שנה, שלפיהם הוא התאשפז בבית חולים לניאדו בנתניה בשל כאבי גב תחתון, יש צורך לדון בשאלה מה היה מצבו לפני התאונה, ובגובה הנכות שמגיעה לו.

לאחר בחינה של כל אלה ושל חוות דעת של רופא שניתנה, קבעה הוועדה שיש להפחית מהנכות שנקבעה לעובד ב-10% בגלל כאבי גב שמהם סבל לפני התאונה. כך יצא שבוטלו לו כל אחוזי הנכות.

העובד ערער על ההחלטה באמצעות בא כוחו, עו"ד תומר בכר, וטען שהוועדה טעתה מכיוון שאין כל עדות רפואית ממשית לכך שמצב הגב שלו לא היה תקין לפני התאונה.

לדעתו, סביר להניח שמגבלות התנועה שמהן סבל בעבר נבעו ממצב זמני וחולף ולא מנכות קבועה, והוועדה טעתה כשהפחיתה לו אחוזי נכות מבלי להסתמך על ממצאים מוכחים.

עו"ד שרון ירמיהו טענה בשם הביטוח הלאומי שלא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה ואין להתערב בשיקול דעתה הרפואי.

השופט דורי ספיבק קבע שהוועדה לא פעלה כראוי. כאבים כשלעצמם לא מקנים אחוזי נכות ולא מספיק להתבסס על רישום של כאבים כדי להפחית אחוזי נכות. בנסיבות אלה, גם אם המערער היה נבדק על ידי הוועדה לפני התאונה, לא הייתה יכולה להיקבע לו נכות על כאבים וממצאים ניווניים. לפיכך נקבע שהוועדה ניכתה אחוזי נכות בגין מצב קודם שלא כדין.

השופט מצא לנכון לציין שלמעט רישום אחד מ-2005 (שבע שנים לפני התאונה), הוועדה לא הציגה רישומים נוספים על כאבי גב לפני התאונה, וכן לא פירטה בהחלטתה מהו שיעור המגבלה שנמצאה, ולכן לא ניתן להבין מדוע בחרה לנכות מצב קודם בגין מגבלת תנועה דווקא בשיעור של 10% ולא בשיעור נמוך יותר, למשל.

לבסוף קיבל השופט את טענת המערער וקבע שעולה החשש שהוועדה אכן מבוצרת בעמדתה ולכן עניינו יועבר לוועדה רפואית בהרכב אחר שתדון בה מחדש. השופט הבהיר שהוועדה החדשה לא תעיין בפרוטוקולים הקודמים של הוועדות וגם לא בפסק הדין. ביטוח לאומי ישלם למערער הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.

שואת ילדי הגזזת – לא הגיוני שיוצאים מוועדה אחרי חמש דקות, לאחר בדיקה של שלושה רופאים

"לא הגיוני שיוצאים מוועדה אחרי חמש דקות, לאחר בדיקה של שלושה רופאים" , רוני לינדר-גנץ , הארץ , 23.07.2015

מרכז לפיצוי נפגעי מחלת הגזזת אוסרים להיכנס עם מלווה, אפילו לא בן משפחה, והשופטים בדימוס המנהלים את הוועדות סירבו להכניס את אנשי הביקורת ממשרד הבריאות ■ "כיצד ניתן שלא לכבד רצון להיות מלווה באדם נוסף?", תוהים מחברי הדו"ח על המרכז ■ כתבה שנייה בסדרה

בשבוע שעבר פירסמנו את חלקו הראשון של דו"ח האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות על המרכז הארצי לפיצוי נפגעי הגזזת. בין השאר נחשף בדו"ח שחברי הוועדות הרפואיות במרכז, בהם שופטים בדימוס ורופאים, מדווחים על עבודה שאינה תואמת את העבודה שביצעו בפועל, שוועדות מיותרות מתכנסות תוך בזבוז כספי ציבור, ושהמערכת אינה ערוכה להתמודד עם כמות עצומה של תובעים שאינם מגיעים לוועדות – אבל ממשיכה לשלם שוב ושוב לחברי הוועדות בגינם.

כותבי הדו"ח על המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת גם תוהים על מספר העררים העצום שמוגשים בגין החלטות הוועדות הרפואיות, ומותחים ביקורת על היחס המזלזל לתובעים בכמה מהוועדות. הפעם, אנחנו מביאים את חלקו השני והאחרון של הדו"ח המטלטל.

אין כניסה למלווה

במהלך הביקורת, בינואר השנה, התקבלה תלונה במשרד הבריאות על כך שהמרכז לגזזת מעכב את הטיפול בתביעות בשל דרישה מתובעים "להשלים פרטי כתב תביעה". לאחר בדיקה התברר שמדובר במאות תובעים שהפרטים החסרים לגביהם היו היעדר חתימה על הסכמה או אי־הסכמה להשתתף במחקר.

במלים אחרות, העובדה שהתובעים לא חתמו על הסכמה או אי־הסכמה להשתתף במחקר רפואי מנעה מהם גישה לוועדה נפרדת לגמרי, שאמורה לקבוע את הפיצויים שיקבלו בגין הפגיעה בהם בהקרנות הגזזת.

שלילת זכותם של תובעים להתקבל בוועדות הרפואיות משום שלא חתמו על הסכמה להשתתפות במחקר מנוגדת לאמנת הלסינקי, שקובעת חובה לקבל הסכמה מדעת להשתתפות בניסוי, מתוך רצון חופשי ובלי הפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנות על המשתתף. במניעת הגישה לוועדה יש משום לחץ גדול על התובעים. הדבר מנוגד גם לנוהל משרד הבריאות בנוגע לניסויים רפואיים בבני אדם – וגם לחוק זכויות החולה ועקרונות היסוד של השתתפות בניסוי רפואי.

לאחר התערבות האגף לביקורת פנים ובהנחיית הלשכה המשפטית נדרש המרכז להוציא הבהרה כי "התובעים שבכתב תביעתם חסר מענה לשאלה בדבר הסכמה־אי הסכמה להשתתפות במחקר בלבד, תביעתם לא תעוכב והם יזומנו לוועדות על פי התור". באחרונה גם שונה הטופס ונוסף לו משפט שמבהיר כי "החתימה על הטופס אינה חובה ואינה חלק מהגשת התביעה".

בחלק גדול מהוועדות הרפואיות וועדות המומחים של המרכז לגזזת חל איסור על התובעים להיכנס עם מלווה, כולל בן משפחה, עורך דין או חבר – אף שבחוק לפיצוי נפגעי הגזזת נוכחות אדם נוסף מותרת, כמו בוועדות הביטוח הלאומי, והיא מותנית ברצונו של התובע. גם לפי חוק לשכת עורכי הדין, חוזר מינהל רפואה הנוגע לביצוע בדיקות גופניות וחוק זכויות החולה – לתובע־נבדק יש זכות לליווי וייצוג בוועדות.

אלא שזכות בסיסית זו נעצרת על סף דלתו של המרכז לגזזת: לפי הנוהג שהשתרש במרכז לגזזת, תובעים מופיעים בפני הוועדה בנפרד מבאי־כוחם ולבדם. אם הם מיוצגים על ידי עורך דין, הוא מורשה לטעון בפני הוועדה לפני כניסת התובע. "לא ברור על סמך מה ולאיזו מטרה נמנעת זכותו של התובע לנוכחות אדם נוסף", נכתב בביקורת.

עו"ד פיני מוסקוביץ', היועץ המשפטי של העמותה לקידום ולמימוש זכויות נפגעי מחלת הגזזת בישראל, אמר ל–TheMarker: "לא נותנים לנו להיכנס לוועדות בתל השומר ובבאר שבע, כשבחיפה ובעפולה נותנים לנו. בביטוח לאומי אין דבר כזה – לכל אדם יש זכות לייצוג. אני יודע גם שניסו להשפיע על יו"ר הוועדה בחיפה שיפסיק לאשר לעורכי הדין להיכנס, אבל הוא סירב".

עוד אמר מוסקוביץ': "אני רוצה להיות עם התובעים בוועדות כדי שאדע שהבדיקה מבוצעת. זה לא הגיוני שאדם נכנס לוועדה ויוצא אחרי חמש דקות, לאחר ששלושה רופאים כביכול בדקו אותו. כשאנחנו שולחים תובע לרופא פרטי – עור או פסיכיאטר – הבדיקות אורכות חצי שעה או 45 דקות. נכון שהם עוברים גם על התיק, אבל עדיין לא הגיוני שבדיקה רפואית גורלית תהיה קצרה כל כך". הוא סבור ש"כניסה שלנו לוועדה תגרום לרופאים לעשות בדיקה יסודית יותר, ויכול מאוד להיות שנחסוך גם את הצורך להגיע לוועדת ערר".

"מה קורה כשכל חברי הוועדה הם גברים?"

גם באגף לביקורת פנים תוהים. "אם ניתן לדרוש מתובע לפשוט את בגדיו, להסיר את כובעו, להציג בפני צוות רפואי אזורים מוצנעים בגופו ולעתים אזורים אינטימיים או אזורים הגורמים לו בושה לאור מחלתו, צלקות, פגעים, כיצד זה ניתן שלא לכבד את צרכיו ואת רצונו להיות מלווה באדם נוסף?", הם שואלים בדו"ח, ומוסיפים: "מה קורה כאשר כל חברי הוועדה הם גברים והנבדקת היא אישה?"

עוד מזכירים באגף הביקורת כי בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, בוועדות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, בוועדות שיקום ועוד, "נהוג לאפשר לתובע להיות מלווה במלווה מכל סוג שהוא לבחירתו". גם אנשי אגף הביקורת שביקשו להיכנס לחדרי הוועדות, בהסכמת הנבדק, נתקלו בסירוב. אף שמנכ"ל משרד הבריאות הקודם, פרופ' רוני גמזו, אישר להם להיכנס לוועדות, המרכז לגזזת התנגד לכך נחרצות, וכן סירב לאפשר לאנשי הביקורת לעיין בהחלטות ועדות המומחים.

ההתנגדות הגיעה גם מכיוון השופטים בדימוס, יושבי ראש של ועדות המומחים, בשני מכתבים. השופטים בדימוס הבהירו במכתבים חד־משמעית שהשתתפות המבקרת בישיבות ועדת המומחים אסורה בתכלית. "על פי נוהג שהתגבש במשך שנים, מלבד הנפגע הטוען לעצמו, אפילו עורך דין מטעמו אינו משתתף בפועל בדיוני ועדת המומחים", הם הסבירו.

אגף הביקורת מתייחס בחומרה לדברים: "אמירה זו שנכתבה על ידי שופטים בישראל מעוררת סימני שאלה – עקב ההתנהלות שמנעה כניסת כל גורם מטעם התובע". לסיכום, נכתב בדו"ח שהמרכז לגזזת, כולל יושבי ראש ועדות המומחים, "הערימו קשיים רבים על הביקורת בין השאר על ידי מניעת אפשרות לקבל מידע – אף שהיתה הסכמה של תובעים ובאי־כוחם, וחרף בקשה שהביקורת תצפה בוועדות לאור תלונות על אופן התנהלותן".

"אל תמהרו להטיל דופי בשופטים"

בתגובה לדברים, אמרו במרכז לגזזת כי "התנגדות לנוכחות (מלווה) בוועדות באה בראש ובראשונה מצד רופאי וחברי הוועדה. ידוע לנו שהשופטים והרופאים מוועדות המומחים שלחו מכתב למנכ"ל המשרד שבו נימקו את התנגדותם".

עוד נמסר מהמרכז כי "בדיקה מול הביטוח הלאומי הראתה שגם בביקורות שנערכו שם לא היתה כניסה לחדרי הוועדות…בדיקת יעילות ואיכות מתבצעת גם באמצעות בדיקת תיקים ומדדים. לפיכך, אל תמהרו להטיל דופי בשופטים בישראל לפני שקיבלתם חוות דעת משפטית ראויה".

האיש החזק במרכז לגזזת

מעל לדו"ח כולו מרחפת דמותו של אלי שחר, מנהל המרכז לגזזת. שחר מנהל את המרכז לגזזת מאז הקמתו לפני 20 שנה, והוא האיש החזק במקום. בדו"ח מצוין כי מלבד כל הכשלים שנמצאו בעבודת המרכז שבאחריותו, שחר לעתים גם חרג מסמכויותיו והתערב אישית בהחלטות הוועדות הרפואיות של המרכז.

כך, למשל, מצוין בדו"ח כי לביקורת נמסר שלא פעם התקבלה שיחת טלפון משחר תוך כדי ישיבת ועדה. "שיחה זו מטה את החלטת הוועדה גם לאחר שהתקבלה, ונמסר כי לא פעם שונו החלטות בעקבות התערבות מנהל המרכז", נכתב בביקורת. בנוסף, דיווחו אנשי הביקורת שרופאים אמרו להם דברים בסגנון 'אלי שחר אסר עלינו'.

"אמירות כאלה מצביעות על מעורבות עמוקה של גורם שאין לו הסמכות והרשות לכך, ומרוקנת מתוכן את מעמדם, סמכותם ומומחיותם של המומחים המכהנים כחוק בוועדות", נכתב בדו"ח.

הדו"ח מסייג ואומר כי מקרים שכאלה אירעו בעיקר בוועדות שמתקיימות במבנה המרכז שבתל השומר. שחר הכחיש כי יצר קשר טלפוני עם יושבי הוועדה או התייצב בחדרי הוועדות, מלבד במקרה בודד וחריג.

באחרונה הגיע שחר לגיל פרישה, אבל כהונתו הוארכה על ידי משרד הבריאות בשלושה חודשים ולאחר מכן בחודש נוסף, לבקשת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שביקש "ללמוד את הדו"ח". השבוע הסתיים המכרז להחלפתו, ולתפקיד נבחר יניב תייר.

המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת - ביתן 17 (צילם: עופר וקנין)
המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת – ביתן 17 (צילם: עופר וקנין)

המרכז הארצי לפיצוי נפגעי הגזזת - הבזבוז הגדול
המרכז הארצי לפיצוי נפגעי הגזזת – הבזבוז הגדול

לירן באומה מחרמש הנאבקת נואשות בוועדות הביטוח הלאומי

יוני 2015 – שלש מאות וחמישה אלף (305,000) צפו עד כה בשבוע האחרון בשני הסירטונים המזעזעים של לירן באומה מחרמש הנאבקת נואשות בוועדות הביטוח הלאומי.אותה לירן אשר גידול סרטני בקוטר 3 ס"מ השתלט אצלה על האונה הימנית של המח וגורם לה למספר התקפים קשים בכל יום.
בגלל מיקום הגידול וגודלו אי אפשר לעשות הקרנות או ניתוח להסרתו,נסיונות ניתוחיים קודמים להסרתו כשלו .
באוגוסט 2014 לירן קיבלה ארבע זריקות לראש ומאז עולמה חרב,חלה החמרה קיצונית בבריאותה ומהתקף אחד לחודש היא מקבלת עד עשרה התקפים ביום,כל התקף בין רבע שעה לארבעים וחמש דקות.
לירן אישה מקסימה וחייכנית ,אם לחמישה ילדים קטנים נאבקת בביטוח הלאומי כבר שנתיים והביטוח הלאומי מסרב להעניק לה 100 אחוזי נכות רפואית וכן גמלת שרותים רפואיים מיוחדים לעזרה בבית.
במהלך השבוע האחרון לירן הפכה בעל כורחה לסמל המאבק של כל החולים הנאבקים בקלגסי הביטוח הלאומי על זכאותם .חברים יקרים צפו,שפטו ושתפו כך שהפוסט יגיע לכל בית בישראל וידעו כיצד מתעללים בחולים בוועדות הביטוח הלאומי.נעזור לה לנצח במאבק.היום זו היא ומחר אלו אנו. Gadi Shabtai ,פעיל חברתי,ראש הניקרה.

שלא תדעו מצרות – תחקיר המערכת מיקי חיימוביץ על ביטוח לאומי

תחקיר הביטוח הלאומי – המערכת עם מיקי חיימוביץ' 28.12.2014 , מאתר "זכותי"

תוכנית התחקירים של מיקי חיימוביץ' בערוץ 2 שידרה ב-25/12/14 תחקיר על המוסד לביטוח לאומי. בתוכנית הוצגו מקרים שבהם המוסד נכשל בתפקידו להציב רשת ביטחון סוציאלית בפני אזרחים במצוקה. כמו כן הוזמן מנכ"ל המוסד לראיון באולפן

מיקי חיימוביץ' הציגה בתחקיר "המערכת", תחת הכותרת "שלא נדע מצרות", מקרים מכעיסים במיוחד של אזרחים, בהם המוסד לביטוח לאומי "התעלל בהם, השפיל אותם, התעלם מהם תוך גילוי אטימות מוחלטת, או פשוט סתם טירטר אותם". לפי 'המערכת', המוסד לביטוח לאומי הוא אחד המוסדות השנואים בארץ.

בגלל תקציבו המצומצם של המוסד לביטוח לאומי, הפך בשנים האחרונות למקום שבו האזרחים לא מצפים לכמעט שום דבר מן המדינה. בראיונות שקיימו עורכי התחקיר עם אזרחים שהזדקקו לקצבה מסייעת, ריגש במיוחד עדי גולדשמיט, ילד חולה דושן (מחלת ניוון שרירים סופנית) – שהוריו לא זכו לגמלת ילד נכה מן המוסד (כי קיבלו רק 40% נכות), ומוצאים את עצמם קורסים כלכלית.

עו"ד רז לביא, שהתראיין לתחקיר, קבל על רשימת הליקויים של המוסד לביטוח לאומי, שלדבריו לא עודכנה כראוי מאז 1957. גם עו"ד ורדית דמרי-מדר, מנהלת המחלקה המשפטית בעמותת "ידיד", מציינת שמצבים רפואיים רבים אינם מוכרים על ידי הביטוח הלאומי. "אין חריגים", קובע עו"ד יניב בר-נור, מוועדת הביטוח הלאומי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב.

תחקיר "המערכת" מצטט נתון של המועצה לשלום הילד, לפיו 86% מן הילדים הנכים אינם עומדים בקריטריונים של המוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבה. במצב שכזה, ההורים אינם מסוגלים לעמוד תחת העומס, וחלקם אף מאבדים את מקום עבודתם.

תסמונת הראש הקטן

למרות שהכי קל להאשים את הפקידים של הביטוח הלאומי, המציאות היא שמדובר במוסד שפועל תחת תקציב שאינו משקף את הצרכים האמיתיים של אזרחי מדינת ישראל ב-2014. לכן נוצרה במוסד, לפי עו"ד יובל אלבשן (דיקן לפיתוח חברתי, הקריה האקדמית אונו), "תסמונת הראש הקטן", לפיו הפקידים מבצעים במדויק את הנהלים שהוכתבו להם, ואינם מוכנים לחרוג בשום צורה מן המסגרת.

בתכנית הוצג גם המקרה של רבקה פרסלר, שאינה מצליחה להתקיים מקצבת הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי (1,500 ש"ח) – אך כאשר התגלה לחוקרי המוסד שהיא מקבלת עזרה כלכלית ממשפחתה, נשללה קצבתה, למרבה הזוועה. ברור לגמרי, שלו היה תקציבו של המוסד לביטוח לאומי גדול יותר, הוא היה עוזב אנשים כאלו לנפשם, ולא מבצע חקירות פוגעניות שכל מטרתן היא שלילת קצבאות מטעמים שלא ניתן להסבירם לציבור.

המקרה של פרסלר, כפי שאפשר ללמוד מחשבון הפייסבוק שלה, נמשך כבר כשנתיים. "עדיין אין פסק דין", מתלוננת פרסלר, "מחכים מחודש מאי [2014] ולא נראה באופק".

נהלים קשוחים, שירות גרוע

כאשר מדברים עם דמות "מבפנים", כמו למשל ק' שעבד בעבר במוסד לביטוח לאומי, מקבלים את הרושם שהמוסד לביטוח לאומי בוחר להשתמש בפרשנות קשה, באופן מכוון, כאשר לעתים התוצאה היא טרטור אזרחים לחינם. זה לא רוע-לב: ייתכן שאין לפקידים שום ברירה אלא לנהוג לפי נהלים קשוחים ביותר – אבל מבחינת האזרחים הזקוקים לסיוע כספי מיידי, הם מקבלים שירות גרוע, שלא לומר מייאש.

כל מי שמשקיע מעט זמן בלימוד מבנה התקציב של המוסד לביטוח לאומי, מגלה כי הוא משלם כ-60 מיליארד ש"ח מדי שנה על תשלום גמלאות למבוטחים. בצד ההכנסות, הביטוח הלאומי מקבל למעלה מ-90 מיליארד ש"ח. מה היה קורה, למשל, אם משרד האוצר היה מוסיף 10 מיליארד ש"ח לתקציב הביטוח הלאומי, כך שהיה עומד על כ-100 מיליארד ש"ח? איך היו נראים חייהם של חולים, פצועים ונזקקים רבים?

נועה רון, אישה עובדת (בת 44) שהופיעה בתחקיר 'המערכת', סובלת מפגיעה עצבית מקיפה, ומתקשה לתפקד ביום-יום, כאדם רגיל. אך המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעותיה לקצבת שר"ם (שירותים מיוחדים). כך הותיר אותה בודדה, ללא סיוע סיעודי בביתה, כשהיא נאלצת לסמוך על אדיבותם של שכניה לבניין. רק לאחר הגשת ערר בעזרת עו"ד, נענתה תביעתה של נועה לקצבה.

המבוטחים הם חשודים

בכל תחקיר טלוויזיוני שמכבד את עצמו בנושא הביטוח הלאומי, תמיד מככבות הוועדות הרפואיות. גם ב'המערכת', הוטל ספק רציני באובייקטיביות של אותן ועדות. עיקר הבעיה היא הרופאים, שמועסקים על ידי המוסד. אם אותם רופאים יהיו "נדיבים" מדי כלפי המבוטחים, הם ימצאו את עצמם בחוץ, וכך יפסידו הכנסה נאה. עו"ד רז לביא, שהתראיין בתוכנית, נקב בסכום של 400 ש"ח לרופא, עבור כל תיק המטופל בוועדה.

חיים ריבלין, כתב ערוץ 2, מצטרף לדעה המקובלת, לפיה המוסד לביטוח לאומי מתייחס למבוטחים כאל 'חשודים', כמי שבאים 'לדפוק את המערכת'. אין ספק שקיימים אנשים המעוניינים להונות את הביטוח הלאומי ולזכות בקצבה ללא הצדקה, אך זהו המיעוט, ולא הרוב.

במצב שנוצר, שבו המבוטחים הופכים ל'אויבי המערכת', לעתים אין להם ברירה אלא להיעזר בעורכי דין, המשמשים "כלבי שמירה" של הועדות הרפואיות. במקרים אחרים פונים המבוטחים, שתביעותיהם נדחו, לחברות מימוש זכויות רפואיות או עמותות כגון "ידיד". המוסד לביטוח לאומי, משיקולים תקציביים פשוטים, דוחה תביעות כי הוא לא מסוגל לשלם את מלוא הכסף המגיע לאזרחים בדין, וגם לא תמיד מגלה למבוטחים מה מגיע להם ואיך למצות את הזכויות.

מבקר הטלוויזיה אביעד קדרון ("וואלה!") כתב כך על תחקיר 'המערכת': "ההצלחה של אחת ממשתתפות הסרט, ששכרה עורך דין וערערה על החלטת הביטוח הלאומי שלא להעניק לה סיוע למרות שאינה יכולה להשתמש בידיה, מלמדת שכדי לקבל את מה שזכאים, צריך להילחם. תמיד בישראל צריך להילחם. זהו האתוס עליו גדלים ילדינו מינקות". ואכן, המלחמה בביטוח הלאומי לא נפסקת לרגע.

חקירות אגרסיביות וטראומטיות

כמו בתחקירים קודמים, גם ב"המערכת" התייחסו גם לנושא החקירות המשפילות שמבצע הביטוח הלאומי, כדי להרתיע רמאים. אלה בודיק (40), ילידת מוסקבה שעלתה לישראל עם שתי בנותיה, היא אחות בבי"ח סורוקה. גב' בודיק מצאה את עצמה בחקירה ארוכה ומפחידה של הביטוח הלאומי, בגלל שקיבלה קצבת השלמת הכנסה. היא הרגישה כמו עבריינית, החשודה בפשע, לא פחות.

החוויה הטראומטית של החקירה, כפי שתוארה בתוכנית לפרטי פרטים, מותירה רושם של התעמרות קפקאית באנשים החלשים ביותר בחברה הישראלית. לאחר החקירה, הודיע הביטוח הלאומי שהגב' בודיק חייבת לו כ-75 אלף שקלים על סכומים שקיבלה ממנו בעבר.

הדרישה האבסורדית הזו, שהיא בלתי אפשרית לתשלום (כיוון שהכסף כבר הוצא לצרכים שוטפים), מכניסה אזרחים רבים לחובות כבדים, ומסבכת אותם בהלוואות. רק בסיוע עמותה בשם "איתך – מעכי" (משפטניות למען צדק חברתי), הסתיים הסיפור של אלה בודיק בוויתור על החוב. קיימים מאות ואלפי מקרים דומים לזה של אלה – דרישות חוב מוזרות, שרירותיות ומקוממות, שקשה להבינן ולשלמן.

אין פיקוח, תקציב קטן מדי

מועצת הביטוח הלאומי, לכאורה הגוף המפקח על המוסד – כמעט ואינה מתכנסת. לציבור הרחב אין מושג שהיא בכלל קיימת. מגוון רחב של ארגונים וגופים מיוצגים במועצה, אך לא ניתן להבין כלל אם הוא פעיל, אם יש לו תקציבים ואם יש לו שיניים. בשורה התחתונה, המועצה אינה משפיעה וכמעט שאינה מתפקדת.

מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, פרופ' שלמה מור יוסף, הגיע לאולפן כדי להגיב לממצאי התחקיר. כצפוי, הוא הגן על המוסד בכלל, ועל הפקידים והרופאים בכלל. טענת "ידיי כבולות" הגיונית כאשר היא באה מראש המוסד. עם זאת, אפילו הפרופ' מור יוסף, נציג הממשלה שבא 'מתוך המערכת', היה מוכן להודות שכדי לרפא את חוליי המוסד, נדרשת מחאה של הציבור הרחב. במילים אחרות: בלי לצאת לרחוב, שום דבר לא ישתנה, ותקציב המל"ל יישאר נמוך מדי.

הלקח העיקרי מתחקיר "המערכת", שאולי לא נאמר במפורש אך היה ניתן להבינו – שאין טעם לבוא בטענות אל הפקידים, נציגי המוסד לביטוח לאומי. הפתרון למצוקות האזרחים מצוי אצל שלושה פוליטיקאים בכירים: שר הרווחה, שר האוצר וראש הממשלה. רק המנהיגים הללו מסוגלים להקצות תקציב גדול יותר לביטוח הלאומי, שישנה מן היסוד את התנהגות המוסד לאזרחי המדינה, ויציל את השכבות המוחלשות.

תחקיר הביטוח הלאומי – המערכת עם מיקי חיימוביץ' 28.12.2014 , מאתר "זכותי"

ביטוח לאומי של משרד הרווחה – תחקיר פנים אמיתיות

//player.vimeo.com/video/106722127

ספטמבר 2014 – אליאב יעקב יושב בכסא גלגלים. היום הוא נכה משותק, אבל פעם הוא היה מבכירי המקצוע בתחום שלו. אדם נמרץ שהמעשים והיוזמות שלו השפיעו על אלפי אנשים ברחבי הארץ. לפני כמה שנים יעקב חלה במחלת ניוון שרירים. כל שנה חלק מהגוף שלו היה משתתק. לאט – לאט האיש המוכשר, הנמרץ הזה, עזב את העבודה שלו והפך לסיעודי.
המוסד לביטוח לאומי בולט לרעה ברשימת התלונות שאנחנו מקבלים. אנשים מתלוננים על יחס משפיל, על מבחנים פוגעניים למי שמזדקקים לשירותיו. תחקיר. מה מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של הוועדות הרפואיות של אנשים שצריכים לקבל את הגימלה שלהם ומהו מחיר הנפילה שהנכים כל כך מפחדים ממנו.
כל החיים שילמת דמי ביטוח לאומי אולם ברגע האמת אתה אמור למצוא את עצמך חסר זכויות מולם.
"שילמנו דמי ביטוח, אנחנו רוצים לקבל קביעה אובייקטיבית."
במחלה, בפציעה, כשאתה הכי צריך אותם לא תמיד הם יהיו שם. זה לעבור התעללות.
סיפורה שלה נועה, ילדה נכה בת 12 שנים.
ילדה נכה. שום ניסיון לא מצליח לשכנע את נועה שתעמוד על הרגליים. היא מתה מבושה, היא לא מוכנה שנראה אותה מתקשה ללכת וצולעת. אמא מדברת איתנו בחדר. את לא רוצה לשמוע מה היא אומרת?
– לא.
שירלי, אמא של נועה מסכימה להשתתף בצילומים לתחקיר כי אין לה ברירה. הילדה צריכה טיפולים ושיקום, והדברים עולים הרבה מאוד כסף. גם ככה היא אומרת, מי שמכיר אותנו יודע, וזאת לא נכות שאפשר להסתיר. כולם רואים. כולם. חוץ מהביטוח הלאומי.
שר הרווחה מאיר כהן - מדיניות השפלת נכים בועדות רפואיות

שירלי מספרת:

"עכשיו אני נלחמת בהם. אני ניגשתי פעם ראשונה לביטוח לאומי כשחברה אמרה לי "תלכי עם עורך דין". אמרתי לה: לא, תעזבי, רואים את הילדה עם קביים. היה לי ברור שאני יכולה להתמודד איתם בכוחות עצמי.

הילדה עם קביים. הילדה עם סדים. נכנסנו לביטוח הלאומי, הם יושבים שם כמו איזה אלוהים, ארבעה אנשים. לא יודעת למה, והם לא מזדהים אפילו, הם לא נותנים לך את הכבוד. כמו מסחרה. נקסט, נקסט… לפני חברי הוועדה מונח תיק רפואי עב כרס. לנועה יש היסטוריה ארוכה למרות גילה הצעיר. שנים רבות עשו מספר רב של בדיקות ואבחונים, התוצאות העידו שמדובר בשיתוק מוחין עם מאפיינים לא שגרתיים.

"כמה זמן את יושבת שם? כמה זמן הם מקדישים לך?"
– שבע דקות.
"מה קורה בשבע דקות האלה?
– שואלים שאלות, מה היא עושה, מה היא לא עושה, מתי היא עושה.
שבע דקות לילדה עם היסטוריה רפואית קשה כל כך שהם מעולם לא פגשו. ואז את מקבלת מכתב, שמגיע לה 50 אחוזי נכות כללית. כך זה כתוב.

המשמעות של זה 1,000 ש"ח בחודש.

הסיפור של יעקב
יעקב חלה בניוון שרירים. במקום לחשוב על עתידו והתמודדות עם המחלה הוא מתעסק עם הפחדים שלו מהביטוח לאומי. עקבו אחרי מהביטוח לאומי. בוועדה הציגו בפני קלטת של מעקב. נהיה לי שחור משחור. כל מה שהוגש לו זו קלטת שבה הוא נראה 6 שניות צולע. הרופאים בוועדה מקבלים החלטה. הם מורידים לו את אחוזי הנכות וגם קובעים שזה לא לצמיתות, כך שהוא כל חצי שנה צריך לחזור אליהם לוועדה שוב ושוב.
המשמעות עבור יעקב טרטור ענק.
יעקב אדם שהיה מצליח ומקושר כל חייו, ועכשיו הוא נאבק מול המוסד לביטוח לאומי.
"ביטוח לאומי מסתכל על כל פונה כאל רמאי, רק אם הוא מוכיח אחרת".
חשוב להבין, למחלה של יעקב אין תרופה. מצבו צפוי רק להמשיך ולהידרדר. אחרי הוועדה יעקב פונה לבית הדין לעבודה. בית המשפט פוסק נגדו מבלי ששמע את טיעוניו, אבל הוא לא מוותר ופונה לערכאה גבוהה יותר. השופט משתכנע ומורה על קיום ועדה רפואית חדשה. כמעט שנתיים וחצי אחרי הוועדה הראשונה שנטלה ממנו חלק מזכויותיו, הוועדה החדשה מחזירה לו את רוב הדברים שנלקחו ממנו ובעיקר את הנכות הקבועה.
הם חשבו שהם נפלו על פרייר.
הבעיה הגדולה של יעקב ושל רבים מאלו שמגיעים לוועדות הרפואיות, היא שעל פניו הכל כאן בסדר. הם עבדו על פי הספר. המעקבים, הבדיקות, אלו הן תקנות העבודה הרשמיות של המוסד לביטוח לאומי, כפי שכתב דובר המוסד לביטוח לאומי, אחד התפקידים של המשרד הוא לשמור על הקופה הציבורית.
"אני זוכר שפעם אחת העורך דין של המוסד לביטוח לאומי צעק איזה משהו על הרגליים שלי, אני לא זוכר בדיוק מה, אז אמרתי לו: בוא תחליף איתי את הרגליים. תן לי את הרגליים שלך. אין לי כבר כוח אליהם. די, תנו לי, תנו לי לגמור את שארית חיי. די, די".
זה סיפור על נטישה והוא יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. המוסד לביטוח לאומי אמור להיות מעין רשת לביטחון, רשת סוציאלית לכלל אזרחי ישראל, אבל לפי העדויות שנתקלנו מפונים זו רשת עם חורים, והזעם שנתקלנו הוא עצום, ונדמה שהוא רק הולך ומתגבר עם השנים. שתי זעקות חזקות נשמעו כאן בשנים האחרונות כנגד המוסד לביטוח לאומי, ואנחנו שמענו אבל ניסינו גם להדחיק.
הראשונה היתה של שבואל סחיווסחורדר. לפני כשלוש שנים הוא בא לטקס יום הזיכרון הממלכתי. בדיוק עשר שנים לפני כן, בפיגוע במסעדת "סבארו", הוא איבד את שני הוריו ושלושה אחיו. הם נשארו חמישה אחים שנאבקו במשך שנים מול בירוקרטיה אטומה.
"הלכתי לאותה פקידת שיקום שבזמנו הבטיחה שתהיה לי אוזן קשבת, היא מסתכלת עלי אומרת לי, מה הבעיה שלך, יש לך פה, יש לך אזניים, אתה לא נכה, אתה בסדר גמור".
וכך באותו יום הזיכרון, הכאב מהזיכרון, מההשפלה והטרטור והאטימות, הביאו אותו לצעד מאוד קיצוני ולא ראוי.
"התעוררתי בבוקר יום הזיכרון, נסעתי לירושלים, שמעתי את המשפט הזה, שהיא דואגת לכל צרכינו ונמצאת איתנו יומיום, אני לא יכולתי לשאת את הצביעות הזאת."
הזעקה השנייה נאמרה במכתב.
נכתב בו כך:
"אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה. אני מאשים את ביטוח לאומי שהתעללו בי במשך שנה עד שקיבלתי את הנכות. שמ- 2,300 ש"ח בחודש אני משלם מס בריאות ועוד תרופות. אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל להתחיל את החודש אחרי ששילמתי מיליונים במיסים, עשיתי צבא, ועד גיל 46 עשיתי מילואים. אני לא אהיה חסר בית, ולכן אני מוחה".
לכותב המכתב קוראים משה סילמן, וביאושו הוא הצית את עצמו לפני שנתיים ברחוב קפלן בתל-אביב.
המוסד לביטוח לאומי, אותו גוף שאמור לתת לכם מענה מהרגע שנולדתם ועד ליום מותכם. הגוף שמגלגל כ- 70 מיליארד ש"ח בשנה, הגוף שאתם משלמים לו לאורך כל חייכם על פי חוק. אין כאן בחירה, לא תוכלו לקבל חברה מתחרה.
רן מלמד אומר "מתייחסים ל- 90 אחוז מהמגיעים לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי כאל רמאים וגנבים, במקום שזה יהיה בדיוק הפוך. תמיד יש 10 אחוזים שמנסים לרמות את המערכת, בכל דבר, אבל לא ייתכן שדווקא מי שמגיע לביטוח לאומי כדי לבקש ולקבל את מה שמגיע לו בדין, בצדק על פי חוק, אוטומטית ייחשב כמישהו שמנסה לעבוד על המערכת ובהתאם לכך יקבל את היחס."
נפגעי הביטוח הלאומי מדווחים לנו שהרושם שהם קיבלו הוא שהמוסד יעשה הכל כדי לא לשלם להם כסף. חלק מהם לא עומדים בעלבון ובהשפלה ומוותרים מראש על מה שמגיע להם.
אתי וזאנה מרותקת לכיסא גלגלים מספרת:
"זה לעבור התעללות. זה להוריד את המכנסיים, תראי לי איך את מורידה מכנסיים, תראי לי איך את אוכלת, תראי לי איך את הולכת לשירותים. אני רוצה לראות איך את מנגבת, סליחה שאני אומרת את הדברים האלה, אבל אלה הדברים שהם רוצים. נכנסים איתי לשירותים.  אחות נכנסת איתי ורוצה לראות איך אני עושה את הצרכים. דברים אינטימיים. ואני עושה את זה כי אין לי ברירה, כי אם לא תשפיל את עצמך, ולא תרסק את הכבוד העצמי שלך, לא יתנו לך כסף".
האם אין דרך אחרת, מכובדת יותר, שפויה יותר, לגבש עמדה לגבי אדם נכה שבא כבר עם תיעוד רפואי מלא?
אתי וזאנה אומרת: "אם היו בודקים בתיק אז הם היו רואים מסמכים, צילומים, אם-אר-איי, כל המכשורים שיש היום, הם עונים לצרכים שלהם. למה אנחנו צריכים לעבור את זה?"
ד"ר צאקי זיו-נר מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בית חולים תל השומר, אומר:
"אין מחילה להשפלה של חולה, אין מחילה לבדיקה שלא לצורך ואין מחילה לבדיקה שלא בנסיבות מכבדות.  אפשר כל בדיקה וכל מידע להשיג בבדיקה עניינית. אפשר ללבוש שני זוגות תחתונים ולבקש להוריד את הזוג העליון ולהישאר בתחתונים ולשמור על הכבוד או ללבוש תחתונים על מכנסיים ולבקש ממנו לפשוט את התחתונים. אין דבר שהוא לא פתיר."
בארה"ב ובקנדה, למשל, כדי לייתר את הסיטואציות המשפילות, הבדיקה נערכת על ידי הרופא האישי של המטופל, אותו רופא שהוא מכיר כל חייו. עם רופא כזה האדם, מן הסתם, ירגיש הרבה פחות מושפל.
אתי וזאנה אומרת: "השפלה שאיני יודעת איך לקרוא לה. אנשים בגלל זה נמנעים מלפנות לביטוח הלאומי".
הוועדה הרפואית היא שקובעת. יושבים בה רופאים מטעם הביטוח הלאומי ומזכיר ועדה. נפגעי הביטוח הלאומי שאיתם דיברתי תיארו את החוויה של הופעה בפני הוועדה הזו כטראומה קשה.
אתי וזאנה מספרת:
 
"אני נכנסת עם הבת שלי, ויושבים שם שלושה רופאים. הוא ביקש ממני לעלות למיטה. אמרתי לו שאני לא יכולה לבד, אני חייבת עזרה. הבת שלי באה לעזור לי, אז הוא אמר לה: אין צורך. אמרתי לו שאני לא יכולה. אז הוא אמר לי: אל תדאגי, אני תופס אותך."
אתי מבינה שהרופא תומך בה ומסייע לה לעבור למיטה, אבל אז קורה משהו בלתי צפוי.
"ואז הוא שחרר, שחרר, והייתי על הרצפה."
– הוא עזב אותך?
"הוא הלך לשבת, עזב אותי על הרצפה."
– הוא ישר הולך לשבת?
"כן".
"אני ברצפה, אני אומרת: איי, איי, זה כואב. הוא הלך לשבת. הילדה הקטנה שלי היתה צריכה להרים את אמא שלה."
– כל זה קורה, את על הרצפה, הילדה בצד, והם לא אומרים כלום?
"כלום. שום דבר."
– מה עם הילדה בכל הזמן הזה, מה היא עושה?
"היא התחילה לבכות. ואני הייתי בוכה איתה יחד. הגענו הביתה, שתינו מרוסקות. הילדה רצה מהר לאבא שלה ואז סיפרה לו שהרופא הפיל את אימא. הם לא בני אדם".
אתי מתארת את מה שזכה לכינוי "מבחן הנפילה".
מדובר במעין אלתור של רופאים בוועדות רפואיות לבדוק האם נכה הוא אכן נכה. אז הם מחזיקים אותו ואז עוזבים. אם הוא באמת נכה, הוא ייפול, אמנם זאת לא פרקטיקה רשמית, אבל זה חזר על עצמו ועורר התקוממות ענקית מצד נכים.
שלום קוטשר מנכ"ל ארגון לנכי שיתוק מוחין מספר:
"אלה סיפורים שאנשים כתבו בפורומים של נכים, שעשו להם את המבחן הזה, ושהם השתטחו על הרצפה. מבקשים מנכה, עוזרים לו לקום מהכסא, ועוזבים אותו בבת אחת בשביל שישתטח אפיים ארצה, יקבל מכה חזקה ויושפל. זה לא מכעיס? זה באמת איום ונורא. עלול להיגרם לו נזק מזה. זה לא נתפס בכלל."
אתי וזאנה אומרת: זה מה שהם עושים והרבה אנשים מוותרים על זה. אנשים מרגישים יותר מידי מושפלים.
המבחן האיום של אתי הגיע עד לכנסת. 17 עמודי הפרוטוקול של ועדת העבודה והרווחה מלמדים כי היא דנה בהתעללות בנכים, נבדקי הביטוח הלאומי בכלל ובמבחן הנפילה המשפיל בפרט. ועדת העבודה דנה בבחינה לקבוע הנחיות ברורות שימנעו ביזוי והשפלה של נכים. אתי עצמה, בסופו של היום הזה, הגיעה למיון. בטופס חדר המיון מתוארים שטפי דם וחבלות על גופה. היא גם הגישה תלונה במשטרה, שנסגרה עקב חוסר עניין לציבור.
300 אלף איש בשנה מתייצבים מול ועדות רפואיות שחורצות את גורלם. מה הסיכוי שהרופאים שיושבים בוועדות יהיו אוביקטיביים?
עו"ד רז לביא מומחה בתביעות ביטוח לאומי אומר:
"רוב הציבור אינו יודע אבל הרופא שיושב בוועדה בנכות כללית בדרג ראשון הוא רופא של המוסד לביטוח לאומי. הוא שכיר של הביטוח הלאומי. הוא מקבל שכר, תלוש שכר, מהמוסד לביטוח לאומי. כלומר, הקביעות לא אובייקטיביות מראש, בדרג ראשון."
אז בוועדה הראשונה יושב רופא שהוא שכיר של הביטוח הלאומי. אדם שמרגיש שנעשה לו עוול יכול להגיש ערר ולקבל ועדה חדשה, ובה שניים או שלושה רופאים שנחשבים חיצוניים, למרות שגם הם מקבלים את שכרם עבור השתתפות בוועדה מהביטוח הלאומי.