הוועדות הרפואיות הן אינקוויזיטוריות. עכשיו זה רשמי

הוועדות הרפואיות הן אינקוויזיטוריות. עכשיו זה רשמי , מאמר מאת עו"ד חיים קליר , נובמבר 2014

אליהו אורן נפגע בתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בו כנפגע עבודה אולם קיפח אותו בשיעור אחוזי הנכות. כך חשב אורן והגיש ערעור לוועדה הרפואית לערעורים. 

לקריאת פסק הדין הקלק כאן

כל נכה המגיע בפעם הראשונה לוועדה הרפואית לערעורים רוצה להאמין שהוא עומד לפגוש רופאים ניטרליים ועצמאיים כיאה וכיאות לטריבונל המוגדר בפסיקה "גוף מעין שיפוטי". כך חשב גם אורן. הוא הופיע בפני שלושת רופאי הוועדה, שטח בפניהם ביראת כבוד את טענותיו והמתין בסבלנות להחלטתם.

חלפו 4 חודשים. אל ביתו הגיעה מעטפה מהמוסד. בתוכה מצא אורן סרט ווידאו. לפי החלטת הוועדה הרפואית לערעורים שהתקבלה מאחורי גבך, כך התבשר אורן במכתב שנלווה לסרט הווידאו, ביצענו אחריך מעקב סמוי. למען שקיפות התהליך אנו מצרפים את סרט הווידאו שתיעד את המעקב הסמוי. בקרוב תוזמן שוב לוועדת הערעורים על מנת לסכם את התיק.

אורן נדהם. איך אפשר במדינה דמוקרטית שטריבונל עצמאי יקבל מאחורי גבו של בעל דין החלטה לבצע אחריו מעקב סמוי וישתף בסוד ההחלטה רק את בעל הדין היריב?

אורן פנה לבית הדין לעבודה בבאר שבע וביקש את התערבותו.

השופט צבי פרנקל פסק כי אורן צודק. ההחלטה להזמין מעקב סמוי מאחורי גבו של מבוטח מהווה פגם מהותי ופוגעת בעקרונות הצדק הטבעי. השופט פרנקל ביטל את החלטת הוועדה והעביר את תיקו של אורן בפני הרכב וועדה אחר.

המוסד מיהר והגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

השופט אילן איטח בדק את התקדימים וגילה כי בתחילת שנות התשעים פסקו שופטי בית הדין הארצי לעבודה כי לוועדה הרפואית לערעורים אין סמכות לבקש מעקב סמוי. אלא שבשנת 1998 שר הרווחה דאז אלי ישי התקין תקנה שהקנתה לוועדה לערעורים סמכות "לדרוש מהמוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות".

אני מחויב להרכין ראש בפני השר, הודיע השופט איטח לאורן. השר ישי שינה את אופייה של הוועדה הרפואית לערעורים. קודם היא הייתה "וועדה אדברסרית". תפקידה היה כמו זה של בית משפט ניטרלי: להסתפק בחקירה שהמוסד עשה בטרם הדיון בפניה. כעת היא "וועדה אינקוויזיטורית", שלוחה של המוסד, "להב 433" של הביטוח הלאומי.

התוצאה הזו מצמררת, השיב אורן. השר פגע בזכויות לפרטיות ולכבוד האדם המעוגנות בחוקי יסוד. אתם השופטים אמורים להגן עלינו מפני שרירות ליבם של השרים.

אתה צודק, השיב השופט איטח, אבל מדובר בהכרח בל יגונה. כדי להבטיח שרק הזכאים באמת לסיוע של המוסד יקבלו אותו ראוי לפגוע בזכויות יסוד.

אורן לא ויתר. הוא הפנה את השופט לסעיף בתקנות המחייב את הוועדה למסור למבוטח פרוטוקול עם כל החלטותיה. מכאן שהוועדה לערעורים לא יכולה לקבל החלטה על מעקב סמוי מאחורי גבו של המבוטח.

אתה צודק, הודה השופט. אבל אפשר לפתור זאת בקלות. מהיום ואילך רופאי הוועדה ירשמו את החלטתם להזמין מעקב סמוי על מזכר פנימי שיוסתר מעיני המבוטח. כך יוכלו רופאי הוועדה גם לקיים את חובתם למסור למבוטח פרוטוקול וגם להסתיר ממנו את מה שהוא לא אמור לראות.

קיימת עוד בעיה מטרידה, הוסיף אורן. כללי הצדק הטבעי קובעים שהוועדה הרפואית לערעורים חייבת לתת יחס שווה למוסד ולמבוטח הניצבים בפניה. הסמכות שאתם מקנים לרופאי וועדת הערעורים להזמין אצל המוסד מעקב סמוי על המבוטח אינו מתיישב עם כללי צדק טבעי אלה. אם תפגעו בכללי הצדק הטבעי קיימת סכנה לפגיעה באמון הציבור בוועדות הרפואיות. מראית פני הצדק חשובה לא פחות מעשיית הצדק עצמו.

גם בזה אתה צודק, השיב השופט איטח. אולם זוהי "המציאות הארגונית שבמסגרתה הוועדות הרפואיות פועלות. יחד עם זאת, ראוי כי המוסד ישקול האם ניתן לבצע את החקירות באמצעות גורם חיצוני נפרד".

ואני סבור כי במשפט האחרון של השופט איטח יצא המרצע מן השק. התגלה בעל הבית האמתי בסיפור. מה זאת אומרת "ראוי כי המוסד ישקול"? הרי זה בדיוק תפקידם של שופטינו לשקול. . מי שחושב שמנהלי המוסד ישקלו לוותר על בחירת החוקרים, על האפשרות לתת הוראות לחוקרים, על היכולת לקרוא את החקירות בטרם המבוטח קרא אותן ולתקנן "במידת הצורך" שיקום. אני לא קם.

23.11.2014 מסמך 1101

עיכובים בזימון לוועדות רפואיות – מדוח שנתי 32 נציבות תלונות הציבור

התלונות

בנציבות תלונות הציבור (להלן – הנציבות) מתקבלות מדי שנה בשנה תלונות רבות שעניינן הטיפול בזימונים לוועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), ובהן ועדות רפואיות לעניין קבלת פטור ממס הכנסה. להלן תיאור שתי תלונות העוסקות בעיכובים בזימונים לוועדות אלה:

תלונה א'

1. (א) לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) נכה שדרגת נכותו 100% (או 90% משוקללים) זכאי לפטור ממס הכנסה. לפי תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979, נכה שדרגת נכותו לא נקבעה לפי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה, תקבע ועדה רפואית של המוסד את דרגת נכותו לצורך זכאות לפטור ממס הכנסה. על החלטת הוועדה אפשר להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים (להלן – ועדה לעררים).
(ב) המתלונן, תושב הרצליה, חלה בסרטן בשנת 2004. ועדה רפואית של המוסד שבדקה אותו ביולי אותה השנה קבעה כי דרגת נכותו אינה מזכה בפטור ממס הכנסה.
(ג) ב-1.9.04 הגיש המתלונן לוועדה לעררים בסניף המוסד בתל אביב ערר על החלטת הוועדה הרפואית, וזומן לבדיקה בוועדה לעררים ב-22.12.04. אולם הוועדה לא דנה בעניינו של המתלונן מאחר שהאונקולוג שהיה אמור להשתתף בה פסל את עצמו בנימוק שהוא מכיר את המתלונן.
(ד) בסוף ינואר 2005, כחמישה חודשים לאחר שהגיש המתלונן את הערר, הודיע לו סניף המוסד בתל אביב שהערר הועבר לסניף המוסד בחיפה מכיוון שאין בוועדות לעררים בתל אביב אונקולוג שיכול להשתתף בדיון בערר שהגיש.
2. בתלונתו לנציבות מינואר 2005 קבל המתלונן על התמשכות הטיפול בערר ועל העברת הערר לוועדה לעררים בסניף המוסד בחיפה.

בירור התלונה

1. הממונה על הוועדות הרפואיות בסניף המוסד בחיפה (להלן – הממונה) הודיעה לנציבות שאף כי תיקו של המתלונן הגיע לסניף המוסד בחיפה בתחילת ינואר 2005, היא יכולה לשבצו בדיון הוועדה לעררים רק במחצית השנייה של מאי אותה שנה משום שהאונקולוגית החברה בוועדה שוהה בחו"ל ותחזור לארץ רק במועד האמור. לבקשת הנציבות שוחחה הממונה עם המתלונן וזימנה אותו לישיבת הוועדה שנקבעה ל-2.6.05.
2. ב-2.6.05 התקשר המתלונן לנציבות וטען שהמאבטחים בסניף המוסד בחיפה אינם מאפשרים לו להיכנס לסניף בטענה ששמו אינו כלול ברשימת המוזמנים לוועדות הרפואיות. עובד הנציבות התקשר למנהלת הסניף ולמנהלת תחום הגמלאות בסניף ואלה מסרו לו ששוחחו עם הממונה, ולדבריה ישיבת הוועדה שהמתלונן זומן אליה בוטלה ונמסרה לו הודעה על כך. המתלונן הכחיש בכל תוקף שקיבל הודעה בכתב על ביטול ישיבת הוועדה בעניינו או שהודעה כאמור הושארה במענה הטלפוני בביתו. המתלונן ציין שאילו קיבל הודעה כזאת לא היה טורח לנסוע לשווא לחיפה.
3. הממונה הסבירה לנציבות כי ישיבת הוועדה לעררים בחיפה בוטלה מאחר שאחת הרופאות החברות בוועדה ביטלה את השתתפותה בה. הממונה טענה שמכיוון שלא נשלחה למתלונן הזמנה בכתב לדיון בישיבת הוועדה, הוא "צריך היה לדעת" שהיא בוטלה. לבקשת הנציבות שוחחה הממונה עם המתלונן, התנצלה לפניו ותיאמה עמו מועד חדש להתייצבות לדיון לפני הוועדה לעררים.
4. ב-14.6.05 דנה הוועדה לעררים בחיפה בערר והחליטה לשלוח את המתלונן לבדיקה אצל קרדיולוג בסניף המוסד בתל אביב. ב-10.8.05 החליטה הוועדה לקבל את עררו של המתלונן וקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% מ-4.4.04 עד 30.4.05 ונכות צמיתה בשיעור של 74% מ-1.5.05.

תוצאות הבירור
1. בירור הנציבות העלה את הליקויים האלה:
(א) אף שהמתלונן הגיש את הערר ב-1.9.04, ועדה לעררים דנה בערר לראשונה רק ב-14.6.05, לאחר עיכובים וביטולים.
(ב) אף שהמתלונן נאלץ להמתין לחינם כארבעה חודשים לכינוס הוועדה לעררים בסניף המוסד בתל אביב, גם לאחר שהועבר תיקו לסניף המוסד בחיפה לא נתנה הוועדה לעררים בחיפה עדיפות לטיפול בעניינו. יתרה מזאת, היא דנה בתיקו רק חמישה חודשים לאחר קבלת התיק, ולאחר התערבות הנציבות.
(ג) טענת המתלונן כי הוא לא קיבל הודעה על ביטול ישיבת ועדת העררים נראית סבירה, מאחר שהדעת נותנת שהוא לא היה מגיע לסניף המוסד בחיפה אילו היה נמסר לו על הביטול. בבירור בסניף המוסד בחיפה לא נמצאה ראיה לכאן או לכאן בשאלה אם נמסר למתלונן בטלפון על ביטול הדיון בוועדה.
2. נוכח הליקויים שנמצאו בטיפול המוסד בעניינו של המתלונן, ציינה הנציבות לפני המוסד שמן הראוי שישקול לפצות את המתלונן על הוצאות הנסיעה המיותרת לחיפה ועל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב הטיפול הכושל בעניינו. עוד ציינה הנציבות שמן הראוי שהוועדות הרפואיות יזרזו את הטיפול בחולים כדוגמת המתלונן, שהדיון בעניינם התעכב עקב קשיים בהרכבת הוועדות.
3. סמנכ"ל גמלאות במוסד (להלן – הסמנכ"לית) טענה לפני הנציבות כי המקרה שבו עוסקת התלונה יוצא דופן ואינו משקף את פעילות הוועדות הקובעות את דרגת הנכות לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, וכי מדובר בכשל מקומי שלא היה צריך לקרות. לדבריה, במקרה שבו בוטלה ישיבת ועדה וכן במקרה של חולה שמצבו קשה, על הסניף לעשות כמיטב יכולתו לזמן את המבקש לוועדה בהקדם ולוודא שהעניין יטופל כראוי. הסמנכ"לית ציינה שבכוונתה להטמיע נהלים ברורים בעניין זה במסגרת השינוי שהמוסד עושה בכל תהליכי העבודה של הוועדות הרפואיות למניעת הישנותם של ליקויים כאלה. כמו כן, הורתה הסמנכ"לית להחזיר למתלונן את הוצאות נסיעתו לסניף המוסד בחיפה.

תלונה ב'

1. ביולי 2004 הגיש המתלונן, חולה סרטן, לסניף המוסד בתל אביב בקשה להיבדק בוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, ושילם אגרה בסך 500 ש"ח. לטענתו, בתחילת אוגוסט אותה השנה קיבל הודעה שיזומן לבדיקה בוועדה, אך עד מועד הגשת התלונה באוקטובר 2004 לא זומן לישיבת הוועדה.
2. המתלונן טען כי הוא זקוק בדחיפות לאישור על דרגת נכותו מאחר שעקב מחלתו נגרמות לו ולמשפחתו הוצאות כבדות.

בירור התלונה
1. מיד לאחר קבלת התלונה התקשר עובד הנציבות לבית המתלונן כדי לברר כמה פרטים, אך אשת המתלונן מסרה לו שבעלה נפטר זמן קצר לאחר משלוח התלונה. על אף פטירת המתלונן, המשיכה הנציבות בבירור התלונה וביקשה מהמוסד לבדוק את דרגת נכותו של המתלונן לפי מסמכים רפואיים, כדי לקבוע אם הוא זכאי לפטור ממס הכנסה למפרע.
2. בינואר 2005 הודיע סניף המוסד בתל אביב לנציבות שב-26.12.04 דנה ועדה רפואית בבקשת המתלונן וקבעה לו נכות רפואית של 100% למפרע לפרק הזמן שלפני פטירתו.
3. רכזת בכירה של ועדות רפואיות בתחום הנכות בהנהלת המוסד בירושלים מסרה לנציבות שככלל ניתנת עדיפות לטיפול בבקשות של חולי סרטן לכינוס ועדות רפואיות לצורך קבלת פטור ממס הכנסה, וחולים אלה מובאים בתוך פרק זמן קצר ביותר לפני ועדה רפואית. אולם בטעות לא סומן תיקו של המתלונן כ"דחוף", ועקב כך לא ניתנה עדיפות לטיפול בעניינו. עוד מסרה הרכזת שאחת הסיבות להמתנה הממושכת לבדיקה בוועדה בתל אביב היא העומס הרב בסניף המוסד שם.

תוצאות הבירור

הנציבות הביאה את ממצאי הבירור של התלונה לידיעת הסמנכ"לית של המוסד וביקשה שתבדוק אם אפשר לקצר עוד את משך ההמתנה של חולים שמצבם קשה לוועדות רפואיות. הסמנכ"לית הודיעה לנציבות שסניף המוסד בתל אביב שיפר את תהליכי העבודה במחלקת הוועדות הרפואיות ומשך ההמתנה לדיון בוועדות התקצר במידה ניכרת.

ליקויים בטיפולן של ועדות רפואיות – מדו"ח שנתי 33 נציבות תלונות הציבור

התלונה

המתלוננת הגישה בפברואר 2005 לנציבות תלונות הציבור (להלן – הנציבות) תלונה על המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד). ואלה פרטי התלונה:
1. המתלוננת הגישה למוסד תביעה לתשלום קצבת נכות כללית, אך המוסד קבע כי היא לא איבדה מכושרה להשתכר ולכן אינה זכאית לקצבה. ביום 28.8.03 הגישה המתלוננת ערר על ההחלטות שהתקבלו בעניינה, הן בעניין קביעת שיעור הנכות והן בעניין אבדן הכושר להשתכר.
2. לטענת המתלוננת, על אף פניותיה החוזרות ונשנות למוסד ואף שהופיעה פעמים רבות לפני הוועדה הרפואית לעררים, מאז הגשת הערר באוגוסט 2003 ועד פנייתה לנציבות בפברואר 2005 לא הסתיים הטיפול בערר. לדבריה, עקב העיכוב בטיפול בעניינה נגרמה לה עגמת נפש רבה ומצבה הכלכלי הידרדר.

בירור התלונה

1. (א) לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קביעת הזכאות לקצבת נכות נעשית בשני שלבים; תחילה נבדק שיעור הנכות הרפואית של תובע הקצבה, ורק אם שיעור נכותו גבוה מהסף שנקבע נבחנת דרגת אי-כושרו להשתכר ונקבע אם יש לשלם לו קצבה בשל כך.
(ב) עם התחלת בירור התלונה בסניף המוסד בירושלים (להלן – הסניף) נמסר לנציבות כי ביום 23.1.05 הוועדה הרפואית לעררים (הקובעת את שיעור הנכות הרפואית) קבעה כי למתלוננת נכות רפואית בשיעור של 40%. ועדה לעררים – נכות (הקובעת את דרגת אי-הכושר להשתכר) קבעה ביום 2.3.05 שדרגת אי-כושרה להשתכר היא 60% מיום 1.1.05. לפיכך החל המוסד לשלם לה קצבת נכות ביום 1.4.05, ונשלחה לה הודעה על החלטת הוועדה לעררים ועל האפשרות לערער עליה.
2. מאחר שהנציבות סברה כי אין בהחלטה המאוחרת כדי לתקן את הפגם שבעיכוב הממושך בטיפול בערר, היא שבה וביקשה את הסברי המוסד לעיכוב. מנהלת מחלקת נכות כללית בסניף השיבה: "לצערי עקב טעות אנוש שאין באפשרותי להצדיקה, שובצה וזומנה המתלוננת לבדיקות בפני ועדות שהרכבן לא תאם את מעמדה".

להלן השתלשלות העניינים שתיארה מנהלת המחלקה:

(א) בעקבות ההחלטה לדחות את תביעתה של המתלוננת לתשלום קצבת נכות היא הוזמנה להופיע לפני ועדה רפואית לעררים ביום 2.11.03, ואחר כך זומנה לבדיקות רפואיות בימים 2.12.03 ו-3.12.03. המתלוננת זומנה להתייצב שוב לפני הוועדה ב-18.4.04 לדיון המסכם, אולם כשהתייצבה לפני הוועדה נאמר לה כי לא היה צורך בבואה.

(ב) הוועדה דנה בערר וסיכמה את הדיון ביום 18.4.04, ורק ביום 1.7.04, כשהגיע תיקה של המתלוננת למחלקת נכות כללית בסניף, התגלה שהרכב הוועדה היה פסול בשל טעות של המזכירות הרפואית של הוועדה – בין חברי הוועדה היה רק רופא אחד הכלול ברשימת הרופאים שקבע שר העבודה, במקום שניים או שלושה כנדרש בתקנות [*] . בעקבות זאת הוחלט בהתייעצות עם הלשכה המשפטית של המוסד על ביטול החלטת הוועדה, ולפיכך היה צורך לקבוע הרכב חדש לוועדה ולזמן את המתלוננת להופיע לפניו.

(ג) המתלוננת הוזמנה להופיע לפני ועדה לעררים בהרכב מתוקן ביום 22.8.04. לפי הנחיות המוסד, כשמזמנים מבוטח לבדיקה נוספת בשל שינוי בהרכב ועדה יש להבהיר את סיבת הזימון בטופס ההזמנה. סיבת הזימון לא הובהרה בהזמנה שנשלחה למתלוננת, אך היא נמסרה לבעלה בשיחת טלפון.

(ד) בעקבות הופעת המתלוננת לפני הוועדה בהרכבה המתוקן היה בכוונת הוועדה להפחית את שיעור הנכות הרפואית שנקבע למתלוננת. לפי הנחיות המוסד, לפני קבלת החלטה על הפחתת שיעור הנכות הרפואית על הוועדה לזמן את המבוטח להופיע לפניה, ולפיכך זומנה המתלוננת להופיע שוב לפני הוועדה בהרכב המתוקן ביום 17.10.04 כדי שתוכל להציג את טיעוניה נגד ההפחתה. אחד מחברי ההרכב המתוקן של הוועדה שהה בחופשה במועד שנקבע לדיון ולמרות זאת נקבע בטעות שהוא ישתתף בדיון. בהיעדרו לא הייתה הוועדה רשאית לדון בעניין המתלוננת ולפיכך לא התקיים הדיון.

(ה) ביום 23.1.05 קיימה הוועדה, בהשתתפות המתלוננת, את הדיון המסכם בדבר דרגת נכותה.

(ו) עם סיום הדיון בנכות הרפואית הועבר תיקה של המתלוננת לוועדה לעררים – נכות, וכאמור לעיל קבעה הוועדה ביום 2.3.05 שדרגת אי-כושרה להשתכר היא 60% מיום 1.1.05.

תוצאות הבירור

1. נציב תלונות הציבור קבע שהתלונה מוצדקת.
(א) המתלוננת הוזמנה להופיע לפני ועדה שלא הייתה מוסמכת לדון בעניינה בשל הרכבה, והוועדה דנה בעניינה בלא סמכות, וכך נגרם עיכוב כפול: גם בשל ההמתנה להחלטת הוועדה וגם בשל פרק הזמן שעבר עד הגילוי שההחלטה חסרת תוקף.
(ב) המתלוננת הוזמנה לדיון המסכם של הוועדה בלא צורך.
(ג) המתלוננת הוזמנה להופיע לפני ועדה נוספת בגלל הטעות בהרכב, אך בהזמנה לא נמסרה לה סיבת הזימון הנוסף, בניגוד לקבוע בנוהלי המוסד.
(ד) המתלוננת הוזמנה להופיע לפני הוועדה אף שאחד מחבריה נעדר בשל חופשה, ועקב כך נדחה הדיון והמתלוננת נאלצה לסור למוסד פעם נוספת.
2. הנציבות הסבה את תשומת לבו של המוסד לליקויים שהתגלו בפעולתו וביקשה שיודיע לה על הצעדים שנקט למניעת ליקויים דומים.
סמנכ"ל גמלאות במוסד הודיעה לנציבות כי מדובר בצירוף נדיר של תקלות רבות בעניין מבוטח אחד, וכי למרות זאת זומן דיון עם מנהל הסניף ומנהלת מחלקת הוועדות הרפואיות כדי לוודא שבעתיד לא יתרחשו תקלות דומות.

* תקנה 19(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984, קובעת כי ועדה רפואית לעררים תורכב משנים או משלושה רופאים, שרופא מוסמך בחר בהם מבין הרופאים אשר שמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים שקבע שר העבודה והרווחה ושפורסמה ברשומות.