ייסורים בדרך לסיוע מהביטוח הלאומי: "הושפלתי"

נדמה שמצבם של הקשישים בישראל רק הולך ומחריף, והם מוצאים את עצמם שוב ושוב נאבקים במדינה, שבמקום לעזור להם משפילה ומעבירה אותם ייסורים עד שיקבלו את שמגיע להם. בסדרת כתבות מיוחדת נספר על התחנות השונות שהקשישים וקרובי משפחותיהם עוברים כשהם מגיעים למצב סיעודי

יונה לייבזון | חדשות 2 | 31/07/17

בישראל חיים יותר מ-900 אלף בני 65 ומעלה, מתוכם 200 אלף קשישים סיעודיים. כ-90% מהם מטופלים בבית והיתר בבתי אבות. כשקשיש מגיע לגיל שבו אינו יכול לבצע לבד את הפעולות הבסיסיות, המקום הראשון שהוא ובני משפחתו פונים אליו הוא הביטוח לאומי, שם יקבעו האם מגיעה לו עזרה מהמדינה.

רחל, ניצולת שואה, נותרה לבדה בדירתה הקטנה בצפון. ילדיה עוזרים לה כמה שניתן, מבקרים מדי יום, אבל בסופו היא לבד, מתמודדת עם כל מה שגיל 90 מביא עימו. "אני בוכה המון, כל השנים לא נזכרתי כל כך הרבה במחנות כמו שעכשיו", היא מספרת.

"הגשנו בקשה להחמרה לביטוח הלאומי, לא ציפינו שישלחו אחות", מספר דוד (שם בדוי), בנה של רחל. "חשבנו שבגיל הזה כבר לא משפילים אנשים, אבל מתברר שטעינו. היא אמרה לי 'תראי לי איך את מתלבשת' ושאלה עוד כל מיני דברים אינטימיים. זה מאוד משפיל, בייחוד אדם כמו אימא שלי, שעברה את השואה עם השפלות שאי אפשר לתאר בכלל".

"הרגשתי השפלה, בכיתי אחר כך כמה ימים", תיארה רחל. "שאלו אותי איך היד בגבס, איך את לובשת גרביים, איך את סוגרת את הדלת. השפלה כזו שלא תיארתי לעצמי שזה הגיע לדברים כאלה".

הם לא הסתפקו רק בבדיקה של ביטוח לאומי שנקראת "מבחן תלות" ובו נדרש הקשיש להדגים אילו פעולות בסיסיות הוא יכול לבצע, וצרפו את חוות הדעת של הרופאה הגריאטרית מקופת החולים. בחוות הדעת נכתב: "המטופלת נמצאת בסיכון שנשארת לבד… זקוקה להשגחה 24 שעות, ועזרה רבה בתפקוד יום יומי".

אבל בביטוח הלאומי לא התרשמו, ולא נתנו לה את הסיוע המרבי. "ההבדל בין המסמכים לבין הביטוח הלאומי כאילו בדקו בן אדם אחר, כאילו לקחו בטעות מסמכים של מישהו אחר", אמר דוד. "לאיזה מצב אדם צריך להגיע כדי לקבל את שעות הסיוע? איך ייתכן שאישה בודדה אלמנה, ניצולת שואה בת 90, עיוורת, לא מקבלת את מה ש-50-60 שנה שילמה עבורו דמי ביטוח לאומי? למי כן מגיע?".

לא קיבלה את הסיוע. שמחה כהן

"אני לא מבינה את זה, מי יושב שם?", מוסיפה רחל. "מי מחליט את זה? למי כן מגיע?". רחל נותרה עם 9 שעות שבועיות בלבד שקיבלה מהביטוח הלאומי, וזה פשוט לא מספיק.

"אני אחרי גיל 90, אבל במה שנשאר לי אני רוצה ליהנות קצת", אומרת רחל. "לא להיות תקועה כל הזמן בבית וגם קצת עזרה. אני רוצה עוד קצת להמשיך כמו בן אדם. והביטוח הלאומי הורס לי את החיים".

"מוציאים לקשישים את הנשמה"

גם שמחה כהן בת ה-86 לא יכולה להישאר לבד. כבר שבע שנים היא לא יצאה מהבית, היא בקושי הולכת ומצבה הבריאותי רק מידרדר. היא ביקשה מהביטוח הלאומי עזרה נוספת, וגם ממנה, למרות מצבה, הם דרשו לעבור את אותן הבדיקות. ילדיה עושים תורנויות על הטיפול בה, וגם הם כבר אינם צעירים בעצמם.

גם מי שמקבל את כל זכויותיו בביטוח הלאומי נדרש לא פעם להתמודד עם השלב הבא: הביטוח הסיעודי. ביטוח שיש למיליוני אזרחים אבל גם כאן הדרך לקבל את הקצבה החודשית לא פשוטה. בכתבה הבאה בסדרה נראה איך למרות שמשלמים כל החיים בדיוק בשביל הרגע שנזדקק לכסף, בחברת הביטוח יעשו הכול כדי לא לשלם.

מודעות פרסומת

שר הרווחה מאיר כהן ושושנה שרי ג'יבלי מזמרים בלעג "טובת הילד" ואינם משיבים לסעיפי התלונה

שר הרווחה מאיר כהן - משיב בלעג לפניות האזרחים
מאיר כהן – משיב בלעג לפניות האזרחים

אוגוסט 2014 – פקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ ניצל סמכויותיו הסטטוטוריות וזמנו כעובד מדינה לסחור בילדים חוסים לעסקיו הפרטיים. כל צמרת משרד הרווחה ידעה על כך לרבות שר הרווחה מאיר כהן ומנכ"ל משרדו יוסי סילמן (העבריין), אולם לא עשו מאומה.

נשאלת השאלה מה משיב שר הרווחה לאזרח הפונה אליו עקב עוול שנגרם לו ולמשפחתו. מתברר כי השר משיב בזלזול וגם מיידע את שאר הפקידים על אופן התשובה המזלזלת שיש להשיב לאזרח.

דוגמא לכך מצורפת להלן פניה של אב לשר מאיר כהן על עוול קשה שנגרם לו ממחדלי רשויות הרווחה. מאיר כהן אינו משיב עניינית לסעיפי התלונה אך מזמר בלעג את הפזמון הארור הידוע כי שירותי הרווחה "עושים כמיטב יכולתם לטובת הילד".

להלן התגובה העילגת של שר הרווחה מאיר כהן לפניית האזרח באמצעות עוזרתו שושנה שרי ג'יבלי.

תגובה עילגת של שר הרווחה מאיר כהן לפניית האזרח
תגובה עילגת של שר הרווחה מאיר כהן לפניית האזרח

שר הרווחה מציג בלעג את מסקנות ועדת סילמן

התעללות בירוקרטית עובדות סוציאליות בניצולי השואה

מאי 2012 – תחקיר חדשות 2 – התעללות בירוקרטית של עובדות סוציאליות בניצולי השואה – צפו בעדויות נוספות על פניות של ניצולים קשישים לפגישות עם עובדים סוציאליים, פגישות שמתעכבות.
התעללות בירוקרטית בניצולי שואה.

מוקדנית במוקד הטלפוני של הרשות לזכויות ניצולי השואה: הכי היה לי קשה זה אנשים שביקשו שתחזור אליהם עובדת סוציאלית פשוט, במשך חודשים היה לו את הטלפון האישי שלה והוא התקשר אליה מלא פעמים והשאיר לה מלא הודעות, וזה וכולי… כן אני גם נתקלתי בעובדת סוציאלית שלא חזרה מעל חודשיים. אבל אני מדברת איתך כאילו יותר, כאילו… יותר מחודשיים?
כן, פשוט… כאילו התעלמו מהם לחלוטין.


רבים מניצולי השואה הם קשישים עריריים, כך שביקור עובד סוציאלי בביתם חשוב במיוחד עבורם. מעדויות של עובדי המוקד הטלפוני לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר עולה כי פניות רבות של קשישים לא נענות כלל, או שהן נענות באיחור משמעותי.

יש ברשות ארבע עובדות סוציאליות בלבד, שהן אמורות לטפל בכל האוכלוסיה של ניצולי השואה בישראל. ניצול מבקש לדבר עם עובדת סוציאלית, רק לדבר בטלפון, מעבירים לה הודעה במערכת – תוך יום, גג יומיים, היא צריכה לחזור. אני אישית, נתקלתי במקרה שמהשבעה בפברואר ניצול או ניצולה ביקשו שעובדת סוציאלית תחזור אליהם, חודשיים וחצי אחרי היא התקשרה בטלפון.

ניצול שואה ערירי ביקש לפגוש עובדת סוציאלית, וכך היא כתבה בתיקו: בכניסה אל ביתו הבנתי כי מצב מחלתו (דמנציה) בשלב הקשה, מקלל, צועק ומאיים, לא נכנסתי לבית.
הקשיש אומר: "אני מוכן לקבל כל אחד, אבל אף אחד לא היה. לא היתה עובדת סוציאלית, לא אף אחד, אני לבד בשמיים".

קישורים: