הילה גרסטל על הונאות פרקליטות המדינה

אני מאשימה  , עובדה , 23.01.2017

כשמונתה השופטת הילה גרסטל לתפקיד נציבת הביקורת על התביעה, היא האמינה שבפרקליטות יושבים אנשים טובים וישרים, שכוונותיהם טהורות. אחרי שנתיים ורבע סוערות בתפקיד היא עוזבת כאזרחית מודאגת, מיואשת מהמדינה וחרדה מכך שחפים מפשע יושבים בכלא. מה היא ראתה שאנחנו לא? צפו בראיון המלא

פרקליטות מופקרת – דוח נציבת הביקורת: הפרקליטות פוגעת בזכויות חשודים

שי ניצן פרקליט המדינה - התנהלות מופקרת

השופטת בדימוס גרסטל קבעה בין השאר כי הפרקליטות לא עורכת שימוע לחשודים פליליים לפני הגשת כתב אישום נגדם, אף שהדבר עשוי להוביל לסגירת התיק.  – אמרי סדן | 25/1/2016  – nrg

נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, הגישה הבוקר (יום ב') ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין את דוח הביקורת הרביעי שלה, שבו נקבע כי הפרקליטות לא מילאה כראוי את חובתה לערוך שימוע לפני הגשת כתב אישום, חרף העובדה שהחוק בנושא תוקן כבר לפני 15 שנה. הדוח הוגש כשברקע המאבק המתמשך בין הנהלת הפרקליטות לבין ארגון הפרקליטים בגוף הנציבות, והיעדר שיתוף הפעולה ביניהם.

הדוח הנוכחי מהווה מעין המשך לזה הקודם, שעסק באלה שנמצאים מצדו השני של ההליך הפלילי – נפגעי העבירה. גרסטל קבעה אז כי ישנם ליקויים חמורים בטיפול בנפגעי העבירה, וביניהם קורבנות לעבירות מין ואלימות קשות.

בדוח הנוכחי עסקה גרסטל בבחינת האופן שבו נוהגת הפרקליטות בצדדים להליך הפלילי, במקרה הזה – החשודים עצמם. הדוח מתבסס על תיקון לחוק סדר הדין הפלילי משנת 2000, המעגן את זכותו של חשוד בעבירה מסוג פשע (שעליה מוטל עונש של לפחות שלוש שנות מאסר) לקיים הליך של שימוע במטרה לשכנעהּ שלא להגיש נגדו כתב אישום כלל, או להקל בו.

בבדיקה שערכו אנשי הנציבות התברר כי בפרקליטות לא קיימת הנחיה ברורה ליישום החוק, ובמקרים רבים חשודים אינם מיודעים על הזכויות הנוגעות להליך השימוע. לפי ממצאי הנציבות, מדובר בהתנהלות חמורה משום שהשימועים הקודמים להגשת כתב אישום מהווים כלי אפקטיבי בידי החשודים. כך למשל, נמצא כי 44 מתוך 110 מקרי שימוע בעל-פה (כ-41%) שנבחנו על ידי הנציבות, הובילו להחלטה של הפרקליטות על סגירת התיק בעניינו של החשוד.

מקרים שבהם חלפו למעלה מ 14 ימים, מעת קבלת התיק ועד למשלוח מכתב היידוע לחשוד (כ- 59% מהמקרים שנבדקו)
מקרים שבהם חלפו למעלה מ 14 ימים, מעת קבלת התיק ועד למשלוח מכתב היידוע לחשוד (כ- 59% מהמקרים שנבדקו)

 עוד נמצא כי קיים פער גדול בין חשודים שמיוצגים על ידי עורכי דין לבין אלה שאינם מיוצגים. באשר לאחרונים, גרסטל קבעה כי הם "אינם מקבלים את חומרי החקירה לקראת השימוע במרבית המקרים, ובקשתם לקיום שימוע בעל פה עשויה להידחות על הסף". בשל היעדרה של הנחיה מסודרת, לפי גרסטל, רשויות התביעה בישראל נוהגות בצורה לא אחידה. כך, למשל, עלה כי בין המחוזות השונים בפרקליטות קיימים הבדלים בכל הנוגע לזכות השימוע של חשוד בהליך פלילי.  
ב-44 מתוך 110 שימועים התיק נסגר

הדוח הנוכחי מהווה מעין המשך לזה הקודם, שעסק באלה שנמצאים מצדו השני של ההליך הפלילי – נפגעי העבירה. גרסטל קבעה אז כי ישנם ליקויים חמורים בטיפול בנפגעי העבירה, וביניהם קורבנות לעבירות מין ואלימות קשות.

בדוח הנוכחי עסקה גרסטל בבחינת האופן שבו נוהגת הפרקליטות בצדדים להליך הפלילי, במקרה הזה – החשודים עצמם. הדוח מתבסס על תיקון לחוק סדר הדין הפלילי משנת 2000, המעגן את זכותו של חשוד בעבירה מסוג פשע (שעליה מוטל עונש של לפחות שלוש שנות מאסר) לקיים הליך של שימוע במטרה לשכנעהּ שלא להגיש נגדו כתב אישום כלל, או להקל בו.

בבדיקה שערכו אנשי הנציבות התברר כי בפרקליטות לא קיימת הנחיה ברורה ליישום החוק, ובמקרים רבים חשודים אינם מיודעים על הזכויות הנוגעות להליך השימוע. לפי ממצאי הנציבות, מדובר בהתנהלות חמורה משום שהשימועים הקודמים להגשת כתב אישום מהווים כלי אפקטיבי בידי החשודים. כך למשל, נמצא כי 44 מתוך 110 מקרי שימוע בעל-פה (כ-41%) שנבחנו על ידי הנציבות, הובילו להחלטה של הפרקליטות על סגירת התיק בעניינו של החשוד.

עוד נמצא כי קיים פער גדול בין חשודים שמיוצגים על ידי עורכי דין לבין אלה שאינם מיוצגים. באשר לאחרונים, גרסטל קבעה כי הם "אינם מקבלים את חומרי החקירה לקראת השימוע במרבית המקרים, ובקשתם לקיום שימוע בעל פה עשויה להידחות על הסף". בשל היעדרה של הנחיה מסודרת, לפי גרסטל, רשויות התביעה בישראל נוהגות בצורה לא אחידה. כך, למשל, עלה כי בין המחוזות השונים בפרקליטות קיימים הבדלים בכל הנוגע לזכות השימוע של חשוד בהליך פלילי.
שימוע בלי עיקרי החשדות ובלי חומר החקירה

נושא נוסף שנבחן על ידי גרסטל נוגע לחובה ליידע חשוד על זכותו לשימוע מיידי עם קבלת תיק החקירה בפרקליטות או לאחר הגשת כתב אישום. ב-267 מקרים שנבחנו על ידי הנציבות נמצא כי בממוצע, חולפים 73 ימים ממועד קבלת תיק החקירה בפרקליטות ועד למשלוח מכתב היידוע. גם במקרים שבהם נערך שימוע, גרסטל קבעה כי הוא התקיים מבלי שיועברו לחשוד עיקרי החשדות נגדו וחומר החקירה כנדרש בחוק.

בדוח הנוכחי, גרסטל הקדישה 18 מתוך 129 עמודים לעיסוק בתגובתה של הנהלת הפרקליטות לממצאיה ולתגובתה לגבי עמדה זו. כך, למשל, כתבה גרסטל: "בפרק הזמן שעבר מאז מסירת טיוטת הדוח כאמור לעיל ועד קבלת מכתבו של עו"ד אלי אברבנאל (המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים – א.ס.), לא ביקשה הפרקליטות לקבל את התיקים שבדק צוות הביקורת, והתיקים אכן לא נבדקו על ידה. חרף זאת, במכתבו של עו"ד אברבנאל, מבקשת הפרקליטות להטיל ספק בנכונות ממצאי הדוח, זאת על סמך תחושות והשערות בלבד". בדבריה היא התייחסה גם לכך שבתגובת הפרקליטות נמסר כי בשל עיצומי ארגון הפרקליטים, שמסרב לשתף פעולה עם הנציבות, לא היה ניתן להתייחס לכל הנתונים שבדוח.

"שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה הורו במפורש כי נבת"ם (נציבות הביקורת על הפרקליטות – א.ס.) תמשיך לעבוד באותה מתכונת שנקבעה עם מינויו של כב' השופט (בדימוס) גולדברג – מתכונת שהייתה מוסכמת על הנהלת הפרקליטות ועל ארגון הפרקליטים. שומה היה על הנהלת הפרקליטות לפעול לאכיפת הוראה זו, מחד גיסא, ולהגיב באופן מלא וענייני לטיוטת דוח הביקורת, מאידך גיסא – בין באמצעות גורמים הנמנים עם ארגון הפרקליטים, בין באמצעים אחרים".

הפקרות בפרקליטות - דוח נציבת הביקורת: הפרקליטות פוגעת בזכויות חשודים

אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

22/12/2015  –  אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

בפנייה של תנועת אומ"ץ אל שרת המשפטים כותב יו"ר הנהלת התנועה אריה אבנרי:
תנועת אומ"ץ פונה אלייך בדרישה להשעות לאלתר מתפקידו את פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן בעקבות פניית…
ה השבוע של נציבת הפרקליטות, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, אל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שבו היא האשימה את עו"ד ניצן באי-אמירת אמת, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.
אנחנו מפרטים להלן את השתלשלות הפרשה החושפת את התנהלותו הבלתי ראויה של פרקליט המדינה שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום…
בראשית מכתבה של נציבת הביקורת אל היועץ המשפטי תקפה היא את פנייתו של עו"ד ניצן לוינשטיין בכוונה למנוע ביקורת על התנהגותו האישית והמקצועית הבלתי ראויה.
גרסטל כתבה על כך:
"ברצוני להביע צער על העובדה שפרקליט המדינה בחר לפנות אליך במכתב שבסימוכין, תוך שימוש בביטויים בוטים ואמירות חמורות, אשר כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, אינם מבוססים. צר לי גם על כך שבמקום לקבל את הביקורת שהובעה בהכרעתי בצורה מתונה, מינימליסטית ומכובדת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה…המאמץ האדיר שמושקע על-ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

לטענתה, "הפגמים שהתגלו בהתנהלות הפרקליטות בפרשה אף היו גדולים מכפי שנראה מלכתחילה".
מכתבה של גרסטל אל היועץ המשפטי לממשלה מהווה תגובה לפנייתו של ניצן לוינשטיין, שבו הוא ביקש לבטל את מסקנותיה של גרסטל בגלל תצהירו של ד"ר חן קוגל, מנכ"ל המכון הפתולוגי, בתביעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק נגד המדינה, אחרי שנחסמה דרכה לעבודה במכון.
במכתבה עוסקת גרסטל בדרישתו של ניצן למנוע את כניסתה של פורמן-רזניק לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית ,בעקבות הביקורת החריפה שמתח עליה בית המשפט המחוזי במשפט זדורוב.
הנציבה מתארת כיצד ביקשה מעו"ד ניצן הסבר למקור הסמכות המשפטי מכוחו המעלה דרישה זו בפני מנכ"ל משרד הבריאות, ומכוח מה התנה את הסכמתו למינויה של פורמן-רזניק במגבלות חמורות שלא על דעת שרת הבריאות ומנכ"ל משרדה.
גרסטל מציינת עוד, כי עו"ד ניצן השיב תחילה שהסתמך על עמדתו של וינשטיין ועשה זאת כדי לחסום את הביקורת של הנציבות על פעילותו, שכן חוות דעתו של היועץ המשפטי מעניקה חסינות מביקורת הנציבות.
בהמשך, גרסטל טוענת בהקשר לכך, כי הנציבות אינה רשאית לבקר רק את פעולותיו של היועץ כראש התביעה הכללית ולא את אלו שהוא מבצע בכובעו כיועץ משפטי.
הנציבה קבעה, כי שלוש פרקליטות בכירות התערבו שלא כדין בתצהירו של קוגל כאשר דרשו להשמיט ממנו קטעים: המשנות ליועץ המשפטי, אורית קורן ודינה זילבר ומנהלת המחלקה למשפט עבודה, רחל שילנסקי. עו"ד ניצן טען שמדובר בהתנהלות ראויה בעליל.
היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין משום מה קיבל את עמדתו של פרקליט המדינה מבלי שטרח להיכנס לעובי הקורה.
התברר שדבריו של פרקליט המדינה ניצן היו שקריים, שכן קוגל התבקש למחוק קטעים מהותיים ולא "עמדות משפטיות" או "הגיגים אישיים" כפי שטענו ניצן והפרקליטות הבכירות.
נציבת הביקורת גוללה במכתבה אל וינשטיין את השתלשלות הפרשה, כפי שלא עשתה עד כה, משום שטרם ניתן פסק דין סופי במשפטו של רומן זדורוב – שהיה העילה לתביעתה של פורמן-רזניק.
בשולי הדברים אף אומרת גרסטל, כי לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון (הצפוי ב-23.12.15) יהיה מקום לבדוק מי מאנשי הפרקליטות הסתיר מידע מבית המשפט, כפי שטוען קוגל.
גרסטל דוחה מכל וכל את גרסתו של ניצן לגבי תוכן השיחה ביניהם בנושא זה וקובעת שהיא מעולם לא הציגה לו את השאלה בנוסח שתיאר. חשוב מכך, ממשיכה גרסטל, ניצן לא גילה לה שלפני מתן תשובתו השנייה לפנייתה, הוא שוחח עם וינשטיין בשאלה האם ניתן לטעון שמדובר בעמדה משפטית (החסינה מביקורת), אלא טען בפניה – בצורה שאינה אמת – שהוא עומד לפנות בנושא לוינשטיין.
גרסטל מסכמת באומרה, שהסבריו של עו"ד ניצן השתנו לאורך הזמן ורק לבסוף הודה ששגה.
לדברי גרסטל, קיים דמיון בין התנהלותו של עו"ד ניצן בנושא זה לבין הטענות שהעלה בנוגע לתצהירו של קוגל.
בנושא התצהיר מגלה גרסטל, כי היתה הסכמה שקוגל יחתום עליו בפני עו"ד בני אבישר, היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטי, דהיינו, בפני פרקליט בשירות המדינה ולא בפני עורך דין חיצוני, כפי שעלה מטענותיהם של אנשי הפרקליטות.
עוד מדגישה גרסטל, כי תצהירו של קוגל הוגש לאחר שזומן לעדות בידי בא-כוחה של פורמן-רזניק. במצב זה, היא אומרת, לא ניתן לטעון שמדובר ב"שיג ושיח" עם המצהיר, כפי שטענה שילנסקי.
אין גם אמת בטענה שהוא התבקש להכניס שינויים בטיוטת תצהירו, שכן שילנסקי קיבלה תצהיר גמור וחתום. הפרקליטות לא יכלה להתערב בתצהירו של קוגל גם משום שכאמור לא העיד מטעם המדינה אלא מטעמה של פורמן-רזניק, מדגישה גרסטל.
"נראה שלאחר סיום ההליך יהיה נכון לבדוק גם – למי מאנשי הפרקליטות היו ידועות עובדות בתיק זדורוב שלא הובאו לידיעת בית המשפט (כאמור בעדותו של ד"ר קוגל בבית הדין לעבודה) ומדוע מנעה הפרקליטות מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית בפני בית הדין" – מציינת גרסטל.
בנוגע למכתבו של עו"ד ניצן לוינשטיין אומרת גרסטל, כי כפי שעשה בעבר – הוא שלח אותו מבלי להעביר אליה העתק. היא מציינת, שקיבלה העתק ממנו שעה וחצי לאחר שהועבר לוינשטיין וכאשר כבר הודלף לתקשורת.
לגופם של דברים קובעת גרסטל חד-משמעית בעניין תצהיר קוגל:
"התנהלות זו היא התנהלות פגומה ואסורה. מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט, כשאין מדובר בעמדה משפטית הנוגדת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר היה ברור שד"ר קוגל מעיד מטעם המבקשת ולא מטעם המדינה".
על טענתו של ניצן, לפיה מדובר בשיקול דעת משפטי, משיבה גרסטל:
"אין בכך אמת עובדתית וניצן לא העלה אותה בזמן אמת. אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מיני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי' אך ורק כדי להימנע מביקורת, בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".
על טענתו של ניצן בדבר התיאום בין שילנסקי לבין קורן וזילבר אומרת גרסטל, כי גם זהו ניסיון להתחמק מביקורת. שילנסקי הייתה פעילה ביותר בנושא התצהיר והיא נתונה לביקורת הנציבות, וכאמור – המעורבות של קורן וזילבר לא הייתה בתחום התביעה אלא בתחום הייעוץ, ולכן גם הן נתונות לביקורת. "הסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נבת"ם תוך מענה לתגובות, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת נבת"ם", טוענת גרסטל.
גרסטל ממשיכה ודוחה את טענתו של ניצן, לפיה בהחלטתה נפלה טעות משפטית ברורה, שכן משמעותה שכל עובד מדינה יוכל לחתום על תצהיר בפני עו"ד חיצוני ולא ניתן יהיה לשנותו.
היא מגיבה: "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר באשר היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל, כפי שפורט לעיל, לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, ב"כ ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".
גרסטל טוענה עוד: "אין לי אלא להביע תמיהה על טענותיו האפוקליפטיות של פרקליט המדינה כי ניתן להשליך מהמקרה דנן על בקשות לשינויים בטיוטות תצהיר" וכי מסקנותיה יפגעו קשות בעבודת הפרקליטות.
היא ממשיכה בציניות: "רוצה אני להאמין כי מדובר במקרה חריג ביותר והמדינה אינה נוהגת כדבר שבשגרה לדרוש שינויים בתצהירים חתומים של עדים של הצד שכנגד, או אף של עדים מטעם עצמה, המביעים עמדות מקצועיות אישיות".
גרסטל מסכמת את מכתבה: "איני מתייחסת לשאלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לבטל את הכרעתי שבנדון, אך אני סבורה שהגיעה העת לומר באופן ברור ונחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד-גיסא, חדשים לבקרים, ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך-גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים אשר הקימו, מכוח סמכותם המנהלית, את נבת"ם וקבעו גם לאחר המלצות דו"ח גולדברג שיש לשתף עמה פעולה".
אומ"ץ דורשת ממך בתוקף תפקידך כשרת המשפטים שלא לתת יד לטיוח הפרשה.
העתקים:
נציבת הביקורת במערך התביעה – השופטת (בדימוס) הילה גרסטל
פרקליט המדינה – עו"ד שי ניצן
היועץ המשפטי לממשלה – יהודה וינשטיין