השופט מני מזוז החליט להוציא הילדה מהבית – המשפחה התאסלמה

פברואר 2019 – מה שהניע את המשפחה להתאסלם הוא החלטת השופט מני מזוז להוציא את בתם בת ה- 15 מהבית. זהו צעד התחלתי של לשכת הרווחה אילת. בהמשך התכוונו לפזר את כל הילדים של המשפחה במוסדות הרווחה. העילה להוצאת הנערה מהבית על פי טענת העובדת הסוציאלית לחוק הנוער מאילת היא: "הזנחה".
השופט מזוז דחה בקשת המשפחה לעיכוב מסירת הנערה להוסטל ג'נסטיל בשל התעלפות האב ביום בו היתה אמורה הילדה להימסר להוסטל. (מצורפת החלטת השופט מזוז בע"מ 8068/18 מה- 03.12.2018).

ההתעמרות במשפחה נמשכה גם לאחר שהוצאה הנערה מביתה. בית המשפט החליט כי לא תוכל לבקר בביתה במשך כחודש ימים. להלן קטע מהידיעה מאת: אהובה מאמוס ● 22/2/2019

בית המשפט מעניש את הילדה על שברחה
 
בעקבות בקשה לבחינה מחודשת שהגיש עו"ד בדש על רקע איומי הילדה כי תפגע בעצמה, קבע בית משפט השלום באילת דיון נוסף, "בדיון החליט השופט כי על רקע ניסיון הבריחה של הילדה, היא תישאר בהוסטל ולא תצא לביקור בביתה במשך חודש ימים", אמר עו"ד בדש.

בעקבות החלטת בית המשפט, כאמור החליטו בני המשפחה בצעד קיצוני להתאסלם ולעבור להתגורר בשטחים.
השבוע סיפר אב המשפחה ל'ערב ערב' כי כרגע הוא נמצא באילת אך האם והבנות (מלבד בת ה-15 שכרגע נמצאת בהוסטל) עברו להתגורר בשטחים תחת חסותם של "האחים המוסלמים". בפוסט שהעלה לפייסבוק סיפר האב על ההחלטה: "אני ובני משפחתי עשינו צעד מאד מאד קיצוני. אני ובני משפחתי התאסלמנו בגלל הרדיפה של הרווחה ובתי המשפט באילת. ההתאסלמות שלנו באה מרצון. אני יודע שהצעד שעשינו ממש ממש קיצוני". הפוסט זכה לתמיכה מצד אנשים שהבינו את המצב הנפשי בו נתונים בני המשפחה, "עם היכולת של הרווחה להרוס משפחות ולגרום לשבירה נפשית של ההורים והילדים ללא אפשרות תיקון – אז הצעד שלכם נשמע מאד הגיוני. מי שמשפחתו לא מאוימת על ידי הרווחה לא יבין זאת", כתבה הגולשת ר,ב,א,כ. הגולשת מ.ט.מ כתבה: "הורים רבים מתאבדים …אבל יש כאלה שמוצאים דרך אחרת…התאסלמות והעתקת מקום המגורים לרשות הפלסטינאית…בזמן שחרדים נלחמים נגד התבוללות…מדינת ישראל דוחפת משפחות שלמות להתבולל. לחסל את הנאציזם הסוציאלי בישראל". הפוסט זכה גם לתגובות מבקרות אך מבינות: "עצוב לי שברחתם שהאויב יציל אתכם, במקום שפקידות "הסעד" שאמורות לתת סעד מזור למשפחות קצת חלשות … עשו את ההפך המוחלט… הלב צועק הצילו", כתבה הגולשת ל'.

מצורפים:
החלטת השופט מזוז להוציא הילדה מביתה ללא דיחוי למרות שאב המשפחה התעלף כשבאו לקחת הילדה, בע"מ 8068/18 מה- 03.12.2018.
כותרת הידיעה מאת: אהובה מאמוס ● צילום: מערכת ערב ערב ● 22/2/2019
– מסמך מבית הדין השרעי המעיד על התאסלמות בני המשפחה.

18080680.B04-page-001

18080680.B04-page-002

ת1ת2

 

 

 

עובדת סוציאלית משקרת ומאיימת על ילדה בת 10

אפריל 2017 – משרד הרווחה – מנגנוני הפשע בפעולה. עובדת סוציאלית מנסה לשכנע ילדה בת 10 לבוא לאשפוז פסיכיאטרי כפוי ע"פ צו בית משפט. העובדת הסוציאלית משקרת ללא הרף.

לא צריך להיות איש מקצוע כדי להתרשם שמדובר בילדה חכמה, מודעת לעצמה, מודעת
למה שקורה סביבה, מבינה בדיוק מה מנסים לבשל לה
ולמרות זאת לא מתפרצת, לא מנבלת את הפה ועונה בצורה עניינית. אני לא מבין
איך העובדת הסוציאלית שומרת על כזה קור רוח והתמדה אפילו כשהיא רואה שהילדה עומדת לקבל התקף לב מהרעיון שיקחו אותה למוסד פסיכיאטרי. גם אם היה צורך באשפוז כזה (ועל פניו נראה בבירור שלא), הרי שלא ניתן לקחת אותה במצב הנפשי ההיסטרי הזה. 
 האזינו כיצד עובדת סוציאלית ללא רחמים מנסה לשכנע ילדה בת 10 בריאה חכמה ומדהימה ללכת לאשפוז כפוי ! הילדה כל הזמן מסרבת

מדוע ילדה קטנה שפויה נורמלית וחכמה צריכה להיות בבית חולים פסיכיאטרי ולעבור טראומות וסימום?

הילדה הזו שפויה יותר מכולנו.

משרד הרווחה חבורת נוכלים – שומר נפשו ירחק

ינואר 2017 – משרד הרווחה – חבורת נוכלים – שומר נפשו ירחק

משרד הרווחה חבורת נוכלים - שומר נפשו ירחק
משרד הרווחה חבורת נוכלים – שומר נפשו ירחק

מי שיעקב אחרי התנהלות משרד הרווחה לאורך השנים או שחווה על בשרו את פשעיהם יודע שמדובר בחברת נוכלים עם דם על ידיהם. החל מפרשת ילדי תימן ועד ימינו אנו הם מעלימים ילדים מבתיהם כדי לסחור בהם במוסדות אומנה ואימוץ, מסממים קשישים כדי לגזול רכושם ע"י אפוטרופסים.

רשויות הרווחה מתרצות כי כוונותיהם טובות תוך שימוש במילים מכובסות כגון "טובת הילד", "עבודת קודש", גם השם "משרד הרווחה" מכובס, מדובר בארגון פשע התולש בכפייה באמצעות ועדות סטטוטוריות ברשויות המקומיות המכונות ועדות החלטה. בתי משפט לנוער ולענייני משפחה מאמצים מסקנות פקידות הסעד כחותמת גומי.

במהלך השנים הוקמו ועדות שונות לתיקון העוול הנגרם לעם בישראל כגון ועדת גילת, ועדת סילמן, ועדת סלונים אלא שרשויות הרווחה מצפצפות על ועדות אלו ובמהות לא שינו מאומה העלול לפגוע בסמכויותיהם.

מאחורי הדלתיים הסגורות תוך שהן מסתתרות בהחלטות שיפוטיות החתומות ע"י חותמת גומי ממשיכות פקידות הסעד לבצע פשעיהם נגד משפחות וילדים.

התנהגותם הפושעת נוגדות את ההלכה היהודית. בשום מקום בתורה לא צוין על ניתוק טוטלי של הורה מילדיו לתקופה קצרה או ארוכה, אפילו שמשה רבנו ע"ה אומץ ע"י בת פרעה (לא צוין שמה האמיתי של בת פרעה משום שהוא בשוליים)  תמיד היה בקשר עם הוריו וידע את השייכות הלאומית שלו. רשויות הרווחה בדרכם הנפשעת שולחים ילדים לאימוץ סגור, דהיינו נתק מוחלט בין הילד ומשפחתו חרף התנגדות המשפחה. וזה ברור מדוע, המאמצים הם בדרך כלל אוכליוסיות חזקות המשחדות את רשויות הרווחה להשיג ילד עבורם ללא "כאב הראש" של הוריו.

היזהרו מרשויות הרווחה.

פלייליסט – הוצאת ילדים מהבית

סאדיזם סוציאלי משרד הרווחה – העברת משמורת בשיטת ה"זבנג"

פרזיטיות או סאדיזם לשכת הרווחה תל אביב – ידעו חודשים ארוכים כי האמא עומדת למות מסרטן, ולא איפשרו לילדה ליצור קשר טוב עם אביה. לאחר שנפטרה האם, האב פתאום כשיר לקשר אבהי מלא, ואז בדרכם הברוטלית מעבירים המשמורת.
מדוע עינתה לשכת הרווחה תל אביב את האב ובתו במשך שנים כה ארוכות ולא איפשרה קשר טוב?

האם נפטרה מסרטן – הרבנים הורו להעביר ילדה לגרוש שהתנתק , פלילים ומשפט |   24/10/2013 , מיה איידן

יעל (שם בדוי) בת ה-6 איבדה לפני כמה חודשים את אמה שנפטרה מהמחלה הקשה. מאז היא שוהה אצל סביה, אך בית הדין הרבני הורה להעביר אותה באופן מיידי לאביה, שלא היה עמה בקשר כלל. "היא מפחדת ומבוהלת ממנו", סיפרה דודתה. רק לאחר שהשוטרים הגיעו לקחת את הילדה הורה בית המשפט העליון להשעות את ההחלטה

סיפור קורע לב על הורות, מוות ומשפחה: חצי שנה לאחר שאימה נפטרה מסרטן, אמורה הייתה היום ילדה בת שש לעבור למשמורת של אביה – בהוראת בית הדין הרבני. אלא שבזמן מחלת אמה הילדה גדלה אצל משפחתה של האם. היום (חמישי) בא האב בליווי המשטרה לקחת את הילדה – מהלך שהוקפא ברגע האחרון בהוראת בית המשפט העליון.

את הבכי של יעל (שם בדוי) ניתן היה לשמוע היום למרחוק כשהשוטרים דפקו בדלת. "הילדה מכירה רק אותנו, אנחנו המשפחה המרכזית בחייה", סיפרה בדמעות סבתה. יעל הסתתרה בינתיים מתחת למיטה כדי שלא ייקחו אותה.

"הוא לא נתן לנו אפילו להתאבל על הבת", הוסיפה הסבתא. שירותי הרווחה קבעו כי המעבר יהיה טראומתי וכי יש לבנות קשר הדרגתי עם האב, בית הדין הרבני החליט להעביר את יעל למשמרות אביה. "אין קשר רצוף, הילדה מפחדת ומבוהלת ממנו", אמרה דודתה, שתהתה מדוע האב חידש את הקשר דווקא עכשיו.

"אם אני לא אמסור אותה אני פורעת חוק, אני חוטפת", השיבה הדודה כשנשאלה מה יקרה אם בית המשפט העליון לא יהפוך את החלטת בית הדין הרבני. "החיים שלי יהרסו, החיים של ההורים שלי יהרסו וגם של הילדה כי היא לא תראה אותנו יותר", היא הסבירה.

השוטרים גילו איפוק יוצא דופן ואז הגיע הטלפון מעורך הדין ערן נרדי, שמייצג את המשפחה בבית המשפט העליון. "יש לנו צו שמונע את העברת הקטינה עד קבלת החלטה אחרת של בית המשפט העליון", אמר עורך הדין בשיחה.

יעל היום לא הסכימה לעזוב את סבא. מתחת לטשטוש שרואים מסתתרים הרבה חיוכים ודמעות. "אמרתי לך שהשוטרים לא יקחו אותך", אמר הסב לנכדתו.

מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר כי ״החלטת בתי הדין נעשתה בכפיפות ובהמלצת שירותי הרווחה".

קישורים:

בתי משפט לענייני משפחה ונוער – אי צדק בדלתיים סגורות

פקידי הרווחה – מלכודות, מחטפים, והתנהלות לקויה מול הורים בקבלת החלטות על גורל ילדיהם

פקידי סעד לחוק הנוער על בתי משפט לנוער: "למרות שהשופט רוטן הוא משתף פעולה"

דו"ח ורד סלונים-נבו – מינוי אומבודסמן חיצוני לטיפול בתלונות הציבור על פקידות הסעד

האם התחננה וזעקה – ועדת ההחלטה בעיריית גבעתיים החליטה בקור רוח לקחת ממנה את ילדיה

חה"כ מרינה סולודקין כותבת למבקר המדינה על המורשת הבזויה שהותיר אחריו שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג

חה"כ מרינה סולודקין כותבת למבקר המדינה על המורשת הבזויה שהותיר אחריו שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג בעניין תרבות השקר וחוסר המקצועיות של פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים.

ח"כ סולודקין למבקר המדינה : "שירותי הרווחה מוציאים ילדים ממשפחות נורמטיביות ללא הצדקה"

25/01/2011 לשכת ח"כ: ד"ר מרינה סולודקין

‏25 ינואר, 2011 ‏ ‏‏‏‏כ' שבט, תשע"א

לכבוד השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס מבקר המדינה ירושלים

הנדון: ליקויים בעבודת שירותי הרווחה בנושא הוצאת ילדים מהבית
ראשית כל, חשוב לי להדגיש שאני עוסקת בנושא ההוצאה הלא מוצדקת של ילדים ממשפחות נורמטיביות: הן משפחות העולים והן משפחות של ילידי הארץ במשך יותר מ-10 שנים. התחלתי לעסוק בו, כמו גם בנושאים אחרים, בהם אני עוסקת במסגרת פעילותי הפרלמנטארית, בעקבות פניות רבות מאזרחים, הבוחרים שלי, שהגיעו וממשיכות להגיע ללשכתי. בשנה וחצי האחרונות אני גם מקבלת יותר ויותר פניות מהורים שאינם שייכים לשכבות החלשות וכעיקרון אינם משתייכים לאוכלוסיית "הלקוחות הרגילים" של שירותי הרווחה.
המגמה הכללית המסתמנת מבדיקת פניות אלה: שירותי הרווחה שואפים להוציא בכל דרך אפשרית ילדים מהבית ולהעביר אותם לפנימייה, למרכז חירום או למסגרת חוץ ביתית מסוג זה או אחר. וזה, להבדיל ממצב שהיה קיים בין 1999 ל-2003 (עת פרסום מסקנות וועדת גילת), כשילדים שהוצאו מהבית הועברו בעיקר לאימוץ. ברצוני גם לציין שהוצאה לא מוצדקת של ילדים ממשפחות נורמטיביות פוגעת קשה ביותר בילדים עצמם. הם – הקורבנות העיקריים של טעויות הנעשות על ידי שירותי הרווחה.
מדובר בקונספציה שגויה מיסודה, ובפרשנות מעוותת ולא נכונה של חוקים בנושא הגנה על ילדים וחסרי ישע שאושרו על ידי הכנסת. שירותי הרווחה פועלים על בסיס קונספציית "טובת הילד", שעל הנייר נראית כגישה מצוינת ונכונה מאוד. אך, לצערי, במציאות הפירוש השגוי והמעוות שנותנים לקונספציה זו רבים מעובדי הרווחה – מביא לפגיעה קשה ביותר בילדים, בהוריהם ובבני משפחה האחרים. כתוצאה מכך, נגרם נזק רב לחברה כולה. עבודת שירותי הרווחה בתחום חשוב זה מאופיינת ע"י:
1) חוסר מקצועיות, המתבטאת בין היתר בכך ששירותי הרווחה:
א) מוצאים לעתים קרובות ילדים ממשפחות נורמטיביות ומעבירים אותם למסגרות חוץ ביתיות ולא מטפלים במשפחות שבהן באמת נשקפת סכנה לשלומם ולבריאותם של הילדים. במקרה של גירושין לעתים קרובות מועברים הילדים מהורה נורמטיבי להורה הלא נורמטיבי. בשנים האחרונות היינו לצערנו, עדים למקרים קשים של פגיעה בילדים ושל רציחתם. כל המקרים הללו דרשו התערבותם הדחופה של שירותי הרווחה, אך העובדים הסוציאליים לא מיהרו להתערב, למרות שהכתובת הייתה חרוטה על הקיר והדבר הוביל לטרגדיה. גם מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן ציין בשיחה אתי שהתקיימה בלשכתי שבכנסת ב-27 לינואר 2010 שישנם הרבה מקרים של התעללות אמיתית בילדים, בהם שירותי הרווחה לא ממהרים להוציא את הילדים מהבית בטענה של מחסור במקומות בפנימיות, מרכזי חירום וכו'. לעומת זאת, הגיעו ללשכתי לא מעט מקרים, בהם הזדרזו העובדים הסוציאליים להוציא ילדים שלשלומם ולבריאותם לא נשקפה שום סכנה ממשפחות נורמטיביות ולהעבירם למסגרות חוץ ביתיות. נתקלתי גם במקרים בהם הוצאו הילדים מאם נורמטיבית והועברו לאב אלכוהוליסט או לאב המתעלל בהם מינית. אין ספק שהשארת ילדים בידי הורים/קרובי משפחה/אפוטרופוסים המתעללים בהם והמסכנים אותם גורמת לטראומה קשה לילדים הללו. אך, לצערי הרב, נכון להיום המערכת טרם הפנימה שהוצאה לא מוצדקת של ילדים ממשפחה נורמטיבית גורמת להם לטראומה קשה לא פחות. בכל המקרים, בהם ילדים הוצאו מהבית שלא בצדק והוחזרו להוריהם לאחר מאבק קשה ויקר מאוד (הן מבחינה כספית והן מבחינה נפשית), אף אחד לא טרח לבדוק: מה הן התוצאות ההרסניות של ההוצאה הזאת עבור הילדים ועבור משפחותיהם. אין אף גורם רשמי או לא רשמי שמסייע להם להתגבר על הטראומה הזאת והמשפחות נאלצות להתמודד איתה לבד. במקרה הטוב (והנדיר מאוד) מודים עובדי הרווחה בחצי פה ושלא לציטוט ש"נעשתה טעות".
ב) העדר קריטריונים אחידים. הן דעתי האישית והן דעתם של חלק ניכר מאלה העוסקים בתחום זה או שהתחום קרוב ללבם, אין היום קריטריונים אחידים וברורים להגדרת "ילדים בסיכון" או "ילדים נזקקים". בשנים האחרונות נתקלתי בהרבה מקרים, בהם הורים שהוגדרו על ידי עובדת סוציאלית אחת כ"נורמטיביים", "טובים" או אפילו "מצוינים", הוגדרו על ידי עובדת סוציאלית אחרת כהורים המסכנים את ילדם או המתעללים בו. נוצר הרושם שהגדרת הילדים כנמצאים בסיכון או נזקקים וקבלת החלטה על הוצאתם מן הבית תלויות במידע רבה ביחסים האישיים שנוצרו בין עובדת סוציאלית לבין הורים ומתבססות על הדעה הסובייקטיבית של עובדת סוציאלית ולא על קריטריונים אחדים, מקצועיים ובלתי תלויים. גם שופטים הדנים בתיקים של הכרזת ילדים כ"ילדים בסיכון" והוצאתם מהבית אינם מרוצים לעתים קרובות מתפקודם הלקוי של שירותי הרווחה.
ג) לעתים קרובות עובדים סוציאליים לא מתחשבים כלל ברקע שממנו באים הילדים ובאורך החיים של משפחתם הביולוגית בעת העברתם למסגרות החוץ ביתיות ו/או לא מתמצאים בפרטים הנחוצים לצורך קבלת החלטה נכונה. כך, ילדים ממשפחות חילוניות מועברים למשפחת אומנה חרדית.ילדים ממשפחה דוברת רוסית מועברים למשפחת אומנה שאינה דוברת רוסית. ודווקא ילד ממשפחה דתית הועבר לפנימייה חילונית, בה מופעלים בשבת הן טלוויזיה והן מחשבים. לעתים עובדים סוציאליים לא מתמצאים כלל בפרטי המקרה: לא יודעים את גילו המדויק של הילד, לא יודעים באיזה כיתה הוא לומד, לא מכירים את האבחונים הרפואיים שלו, כשהם מקבלים החלטה על הוצאתו מן הבית. ילדים מועברים למסגרות של חינוך מיוחד, פנימיות לאוטיסטים וכדומה לפני שבוצעו בדיקות ואבחונים הנדרשים שמוכיחים שהמסגרות הללו מתאימות להם או שהם זקוקים להם. מן הצד השני, לא מתחשבים העובדים הסוציאליים בתוכניות שיקום אלטרנטיביות המוצעות על ידי אנשי המקצוע שמכירים היטב את המשפחה. ישנם מקרים בהם רדיפת ההורים על ידי עובדים סוציאליים על רקע חשדות לא מבוססות לחלוטין לאלימות במשפחה לכאורה מובילה לכך שהורים נאלצים להשקיע כסף וזמן יקר בייצוג משפטי ובישיבות של בתי משפט, וועדות החלטה וכו', במקום להשקיעם בטיפול רפואי או אחר בילדיהם.
2) תרבות השקר. עובדים סוציאליים בשטח נותנים תשובות שקריות ומטעים את הדרג הבכיר במשרד (שר, מנכ"ל, פקידת סעד ראשית לחוק הנוער וכו'). היו מקרים בהם הוכרזו ההורים כסובלים ממחלת נפש ועל בסיס זה הוצאו ילדים מחזקתם וזאת למרות שישנה חוות דעת פסיכיאטרית המוכיחה שהם בריאים ומסוגלים לגדל את ילדיהם. טוענים שילדים רוצים לעבור מבית לפנימייה כשבפועל הילד פורץ בבכי קורע לב כששואלים אותו: האם אתה רוצה לעבור בפנימייה או לא. מאלצים ילדים לתת עדות שקר על אלימות במשפחה כביכול ללא נוכחות עו"ד או פסיכולוג מטעם המשפחה. משקרים לגבי התנאים האמתיים במסגרות חוץ ביתיות כדי לקבל הסכמת הורים להוצאת הילד מהבית. לפחות במקרה אחת העבירו שירותי רווחה מידע שקרי אודות נער (טענו שהוא בעל התנהגות עבריינית, דבר שלא היה ולא נברא) לפנימיות, בהן היה מעוניין הנער ללמוד כדי לאלץ אותו לעבור לפנימייה שנבחרה ע"י שירותי הרווחה. ואלה רק חלק מהדוגמאות.
3) ניצול סמכויות לרעה תוך כדי שימוש בהפחדות, לחץ פסיכולוגי, שקר ואי שליטה או שליטה לא מספקת של הורים בשפה העברית כדי להוציא ילדים ממשפחות נורמטיביות. לעתים קרובות שומעים ההורים שהעיזו לא להסכים עם דעתה של עובדת סוציאלית לגבי דרך טיפול הטובה ביותר בילדם: "אם לא תשתפו פעולה, נוציא אותו מהבית, נעביר לאנשים אחרים/מוסד סגור ולא תראו אותו יותר". במקרים אחדים מדובר גם בהפרות חוק ובהפרות החלטות של בית משפט: לא נותנים לבני משפחה אפשרות להיפגש עם ילדים ו/או לא נותנים להם מידע על מצב הילדים בניגוד להחלטת בית המשפט. לעתים עובדים סוציאליים מנהלים מסע נקמה של ממש כנגד "הורים סוררים" שהצליחו להחזיר את ילדם הביתה. במקום להשקיע זמן ומשאבים במשפחות ובילדים שבאמת זקוקים לעזרה דחופה הם מושקעים בניסיונות "להגן על כבוד המקצוע", למצוא "ראיות מפלילות חדשות" ולהוכיח ששירותי רווחה צדקו בהחלטתם להוציא את הילד מהבית (גם כשיש כבר החלטת בית משפט המנקה הורים מכל חשד).
לסיכום אני רוצה להדגיש שאחרי 10 שנות פעילותי בנושא הוצאת ילדים ממשפחות ומהורים נורמטיביים, הגעתי למסקנה שהוצאה לא מוצדקת של ילדים ממשפחות נורמטיביות הן מהווה הפרה בוטה של עקרונות הדמוקרטיה (במיוחד עקרון של כבוד האדם וחירותו) והן מנוגדת לחלוטין לערכי היהדות ,כיוון שמשפחה הינה בעלת ערך עליון במסורת היהודית.
לא מדובר בעובדים סוציאליים בודדים. מדובר בכך, שמערכת שנועדה לסייע למשפחות שנקלעו למצוקה זמנית מסיבה זו או אחרת, הורסת אותן: מוציאה ילדים מהורים נורמטיביים שלא מתנהגים באלימות כלפי ילדיהם, לא מסכנים ולא מזניחים אותם, מאלצת אותם להפריך האשמות שקריות בבתי משפט ולהוציא אלפי שקלים על ייצוג משפטי. סכומים במיליוני ₪ שניתן לנצל אותם לסיוע אמיתי לאותן משפחות: דיור ציבורי, יום לימודים ארוך בגני ילדים ובתי ספר במקום מגוריהם, סיוע במימון חוגים ובהכנת שיעורי בית וכו', מבוזבזים על ישיבות בתי המשפט, על מימון בדיקות מסוגלות הורית ובדיקות פסיכולוגיות למינם, על ישיבות וועדות החלטה וכו'.
לסיכום אני מצרפת רשימה של 4 מקרים מזעזעים ביותר (מתוך יותר מ-100 מקרים שהגיעו ללשכתי בשנתיים האחרונות) של ההוצאה הלא מוצדקת של ילדים ממשפחות נורמטיביות. כמו כן, מצורף העתק מתשובתו של שר הרווחה לשעבר יצחק הרצוג לפניותיי לגבי המקרים הללו. מהתשובה נובע ששר הסתמך באופן מלא וללא עוררין על מידע לא מדויק ושקרי, אותו הוא קיבל מעובדי הרווחה המקומיים במקום לבדוק את המקרים הללו באופן רציני ומעמיק.
כמו כן, אני שבה ומדגישה פעם נוספת שבניגוד לנאמר במכתבו של שר לשעבר, התחלתי לעסוק בנושא ההוצאה הלא מוצדקת של ילדים ממשפחות נורמטיביות בעקבות תלונות רבות של אזרחים שהתקבלו בלשכתי. כל המקרים שהועברו לעיונם של שר לשעבר ושל מנכ"ל משרד הרווחה, הועברו אליכם לאחר שמשפחות פנו אליי בבקשת עזרה ולאחר שנפגשתי אתם אישית בלשכתי שבכנסת.
בברכה, ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ

קישורים:

שיטות חטיפת ילדי משפחת חביבי ע"י רשויות הרווחה

ערוץ 2 – אוקטובר 2010 – מתוך הסרט התיעודי , הבשורה ע"פ חביבי – דוקודרמה.
הסרטון מתוך הסרט "הבשורה ע"פ חביבי" מתאר שיטות בהן נקטו הוצאת ילדי משפחת חביבי בכפייה למקומות החסויים של הרווחה ללא נימוק הגיוני אלא על סמך סברותיה של פקידת סעד לחוק הנוער.
.

.
בסרטון מתואר הוצאתה של הילדה אודליה חביבי מביתה ומשפחתה כשהיא עוד לבושה בפיג'מה למקום לא ידוע ללא הכנה מוקדמת מאחר ופקידת הסעד מלשכת הרווחה ירושלים סברה כי היא לא "מסתדרת" בבית הספר, ותיאור לקיחה בכפייה של הבן הרביעי התינוק מידי אמו בעוד היא מניקה אותו ללא סיבה ברורה.

משפחת חביבי חיו חיים רגילים עד שרשויות הרווחה קרו בדרכם והחליטו "לטפל" בהם בכפייה, ע"פ ערמת ה"תיאוריות" הסוציאליות. רשויות הרווחה נטפלו למשפחת חביבי למשך שנים וזרו הרס וחורבן.

קישורים:

להתרחק מרשויות הרווחה

המאמר להתרחק מרשויות הרווחה , פרופ. אסתר הרצוג , 10.03.2006

המסקנה העגומה היא שאם אתם עניים וחלשים אל תתקרבו לרווחה, כי ילדיכם עלולים להילקח מכם. סיפורם של חיים וויולט חביבי כמשל.

חיים וויולט חביבי ביקשו לזעזע את אמות הסיפים בארץ ובעולם על הפגיעה האלימה של רשויות המדינה בהם ובילדיהם. הם השיגו זעזוע אך כשלו בהשגת תמיכה בעניינם. הוקרתם לפלשתינים, שנתנו להם מקלט למשך תקופה ארוכה ושנאתם למדינת ישראל שפשעה נגדם, בלקחה מהם את ילדיהם (ככל הידוע בשל סירובם לשלוח את ילדיהם לבי"הס), לא מנעו את הזעם נגדם של הציבור הערבי והיהודי כאחת ואת הצגת המעשה שלהם כטירוף.

הפרסומים בתקשורת במהלך סוף השבוע, בתחילת השבוע (מעריב וידיעות אחרונות בעמוד הראשון של יום ראשון: "טירוף בכנסייה", ותגובות הגולשים באתרי האינטרנט מוכיחים כי כולם אימצו בחום את טענת רשויות הרווחה שמדובר בבני זוג חסרי אחריות המהווים סכנה לילדיהם.

המעשה שעשו בני הזוג הוא אכן מסוכן וראוי לכל גינוי. יחד עם זאת, בשום אופן אין מדובר בטירוף. המעשה תוכנן ואורגן בקפידה. יותר מכך, הוא נעשה מתוך התכוונות למסרים אידיאולוגיים: כנסיית הבשורה מבטאת את סמלי האמהות, החמלה והסבל האנושיים. מתכנני המעשה לקחו בחשבון שהוא יביא להתעניינות עולמית והם בשום אופן לא התכוונו להסב כל נזק שהוא לאדם או למקום המקודש.

כמי שעוקבת מקרוב אחרי התנהלות ביורוקרטיית הרווחה מאז ראשית שנות ה-90 ברור לי שמלכתחילה לא היו בני הזוג יכולים להצליח במעשה המחאה הקיצוני שלהם, או בכל מעשה מחאה אחר. זאת, בשל העוצמה חסרת הרסן שבידי רשויות הרווחה, הפועלות באופן אלים בסוגיית הוצאת ילדים מהבית. הן יעשו הכל כדי למנוע ביקורת המאיימת על המונופול הטוטלי שלהם על "טובת הקטין". התקשורת משרתת היטב מצב עניינים זה, כפי שניתן להיווכח מהדיווחים על הפרשה. לו הייתה התקשורת ממלאת את תפקידה נאמנה היא הייתה מציינת בדיווחיה את התעלמותה של מערכת הרווחה מהחלטת בית המשפט העליון משנת 1998, ביחס להוצאת ילדיהם של בני הזוג חביבי מחזקתם, ויותר מכך, היא הייתה מרעישה עולמות בזמן אמת.

בערעור שהתקיים בבית המשפט העליון, בפני המשנה לנשיא שלמה לוין, השופט תיאודור אור והשופט יעקב טירקל, בוטל פסק דין שנתן השופט צבי סגל במחוזי בירושלים, להוציא את ילדי משפחת חביבי מחזקת הוריהם (ב- 31.5.98), ולהעבירם למוסדות הרווחה. לשכת הרווחה של עיריית ירושלים ומדינת ישראל היו המשיבות בערעור. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע, לעומת זאת, ש"שני הילדים הגדולים א. וי. ירשמו לבתי הספר המתאימים בתיאום בין עו"ד בן הדור ומחלקת החינוך של עיריית ירושלים… יינתנו שיעורי עזר הנחוצים לילדים אלה לצורך קידומם" וכן הוחלט כי "הילד ח. יישאר בשנת הלימודים המתחילה ביום 1.9.98 בגן הילדים".

רשויות הרווחה התעלמו מהחלטה מפורשת זו של בית המשפט העליון והמשיכו במאמציהן להוציא את הילדים מחזקת הוריהם. המשפחה כולה ברחה אז והסתתרה במשך תקופה ארוכה בשטחי הרשות הפלשתינית. כאשר שבה המשפחה לישראל, כנראה משום שחברי כנסת שונים הבטיחו לסייע, נלקחו הילדים למוסדות הרווחה וחיים חביבי נאסר, בשל "חטיפת ילדיו" ושיתוף פעולה עם האויב.

המסקנה העגומה היא שאם אתם עניים וחלשים אל תתקרבו לרווחה, כי ילדיכם עלולים להילקח מכם. קרוב לוודאי שזה לא יעזור לכם, כי הרווחה תגיע אליכם בכל זאת. ילדיכם, הם משאב מאד מבוקש וזמין מבחינתם.

המאמר פורסם במקור במדור דעות במעריב.

הבשורה ע"פ חביבי – סרט תעודה על התעללות רשויות הרווחה במשפחת חביבי

קישורים: