אורי שוהם – שופט עליון ובג"צ – שיטות טיוח הליכים שיפוטיים בענייני רווחה לסחר בילדים

שופט עליון אורי שוהם - טיוח הליכים שיפוטיים לסחר בילדיםבג"ץ 6981/16 – דצמבר 2012 – מדובר באמא אשר ילדיה נלקחו מחזקתה בניגוד לחוק ולכללים למרכז חירום מאחר ופקידת הסעד סברה כי הם בסיכון. לאחר כליאה של כששה חודשים הועברו הילדים לחזקת גרושה. האמא אינה רואה את בנה הבכור בן ה- 10 מזה כ- 4 שנים ואת בנה בן ה- 8 רואה פעם בשבוע במרכז קשר למשך כשעה.

לאמא אין עבר פלילי או נפשי, היא עובדת וכשירה, ואולם מערכות הרווחה פועלות בתאוותנות ושיקולי בצע ויוקרה עושים ככל יכולתם להצדיק הסחר שביצעו ומבצעים בילדים. התאוותנות והרמיה מחלחלת מטבע הדברים לרשות השופטת על ערכאותיה.

האמא מילאה אחר כל דרישות רשויות הרווחה כדי שתוכל להיפגש עם ילדיה אולם אלו ממציאים השכם וערב דרישות חדשות. לאחר מצב מבוי סתום עתרה האמא לבג"צ.
דרכי רמיה וטיוח בג"צ – השופט אורי שוהם:

אורי שוהם מטייח עברות חמורות בית משפט לנוער – טיפול בתיק ללא סמכות

שופט שוהם מציין בהחלטתו סעיף 5 כי בית משפט לנוער (בעוד התיק מנוהל בבית משפט לענייני משפחה) הוציא צו הוצאת הקטינים מביתם, ובהמשך מציין כי התיק הועבר לבית משפט לענייני משפחה (שופט נפתלי שילה). אורי שוהם מטייח את התנהגותה העבריינית של שופטת הנוער רות בן חנוך נגד האמא וילדיה. רות בן חנוך
(בית משפט לנוער) פעלה נגד האם וילדיה, תלשה את הילדים מביתם לכליאה במרכז חירום, ביודעה כי
מנוהל תיק בעניינם בבית משפט לענייני משפחה וע"פ סעיף 6ז לחוק בתי משפט לענייני משפחה אין לה סמכות לנהל משפט בעניינם. התנהגותה העבריינית של השופטת רות בן חנוך הסבה לאם וילדיה נזקים פיסיים נפשיים וכלכליים נוסף על העומס של ההליך השיפוטי שהם חווים בבית משפט לענייני משפחה.

אורי שוהם מטייח עברות חמורות בית משפט לנוער – הארכת צו חירום פקידת סעד ללא סמכות

בסעיף 5 בהחלטתו כותב אורי שוהם כי צו החירום "שהוצא ביום 6.1.2009 , מתוקף סמכותה של העובדת הסוציאלית לפי סעיף 11 לחוק, אושר ביום 12.01.2009 בבית המשפט השלום לנוער בתל אביב (בש"א 416/09), לאחר שבית המשפט שוכנע כי "קיימת סכנה תכופה לשלומם של הקטינים". ונזקקות לילדים נקבעה לאחר כחודש ב- 15.02.2009 .

הארכת שהות קטינים בכפייה מחוץ לביתם מעל שבוע ללא נזקקות אסורה כפי שנקבע בתקדים העליון בתיק דנ"א 6041/02 (יולי 2004). הרכב שופטי העליון קבע: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים".

אורי שוהם מטייח כי השופטת בית משפט לנוער רות בן חנוך פעלה בניגוד לחוק ותקדים בית משפט העליון בכך שהאריכה שהות הקטינים בכפייה  מחוץ לביתם יותר משבוע ללא נזקקות.

אורי שוהם מטייח תפקוד פקידת הסעד במעקב תלונות שווא שהגישה במשטרה נגד האמא בעניין ילדיה 

תלישת הילדים מחזקת אימם למרכז חירום לוותה בתלונות שווא שהגישה למשטרה פקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי נגד האמא שנסגרו ולא נמצא מהם שמץ אמת. אורי שוהם מטייח את כל עניין תלונות השווא במשטרה ומחדלי פקידת הסעד אתי דור. פקידת סעד בהיותה מטפלת ומשגיחה על ילדים בצו בית משפט מחויבת להיות מעורבת ע"פ חוק העונשין סעיף 368ד.ז בכל תלונה במשטרה בעניינם, פקידת הסעד אתי דור לא ביצעה מעקב אחר תלונות השווא שהגישה נגד האמא.

אורי שוהם – מהבל בפיו, משתמש במניפולציות ותרגילים מסריחים

אורי שוהם כותב עמ' 5: "ביום 27.8.2012 , התכנסה ועדת תכנון וטיפול של אגף רווחה, בהשתתפות ההורים, במטרה לבחון ולגבש תוכנית טיפולית בעניינם של שני הילדים הקטינים. כפי שעולה מהחלטת הועדה, שני ההורים הסכימו על הפניית הילדים לטיפול בתחנה לבריאות הנפש. במסגרת תגובת המשיבה 1 הובהר, כי ההחלטה להפנות גם את הבן הצעיר לטיפול התקבלה נוכח דיווחים על התדרדרות במצבו, מאז חודש הקשר שלו עם אימו".  

לאחר המניפולציות לתלישת הילדים מאימם ללא סמכות ובניגוד לחוק ע"י בית משפט לנוער וכל תלונות השווא של גורמי הרווחה העלו חרס שולף אורי שוהם שפן חדש של רשויות הרווחה – מצבם הנפשי של הילדים. מדובר בתרגיל מסריח וחשיבה מעוותת של רשויות הרווחה ובתי המשפט על ערכאותיהן. יצויין כי השפן ששלף אורי שוהם ירד מהפרק זמן קצר לאחר שהיבל אותו בהחלטתו.

אורי שוהם מטייח מהות העתירה ומחדלי הרווחה ובתי המשפט

אורי שוהם מציין סעיף 7: "מתוכן העתירה עולה כי העותרת מבקשת להשיג על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 5.3.2011 , בתמ"ש 47888-11-11 , שבגדרה התקבלה המלצת פקידת הסעד לפיה אין מקום, בשלב זה, להתיר לעותרת להפגש עם בנה הבכור" – אורי שוהם מטייח מהות העתירה שעניינה העוול שעושים רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער נגד האמא וילדיה הפועלים בניגוד לחוק ללא סמכות, מגישים תלונות שווא ועלילות נגד האמא וילדיה. חרף מילוי כל דרישותיהם ממשיכים רשויות הרווחה ובתי משפט להמציא דרישות חדשות. רשויות אלו הכניסו את האמא וילדיה למבוי סתום אשר מזה 4 שנים אינם נפגשים בהסדרי ראיה מתוקנים. 

אורי שוהם נוקט בדרך של רמיה בטענתו כביכול שמדובר בערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה.

אורי שוהם מטייח בחשיבות העתירה ומוזיל ערכי המשפחה הפרט והחברה

אורי שוהם כותב בהמשך: "העתירה שלפנינו אף אינה מעלה נסיבות חריגות, שבגינן עשוי בית משפט זה להתערב בהחלטות שניתנו על ידי הערכאה המוסמכת, וזאת בהתקיים "טענה של העדר סמכות" או "תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" – מדובר באמא שאינה רואה את ילדיה מזה כ- 4 שנים חרף היותה בריאה בנפשה ללא עבר פלילי, מאחר ורשויות הרווחה מונעות זאת ממנה. אורי שוהם מהבל בפיו ומנסה לקבוע נורמה כביכול שזהו דבר אינו חריג. אורי שוהם בהתנהגותו ותפיסתו המעוותת מנסה להשית נורמות פסולות של שיקולים זרים ועשיית כסף מסבלם של אזרחים.



סוף דבר

אורי שוהם מטייח בהחלטתו עוול כבד שנעשה לאמא וילדיה ע"י רשויות הרווחה ובתי משפט, ומציג בפני הציבור תמונה מעוותת נגד האמא וילדיה. שוהם מנסה לקבע נורמות פסולות של הוזלת ערך האדם, המשפחה והחברה. התנהגותו של אורי שוהם מהווה קרקע פוריה לשחיתות וסחר בילדים. אורי שוהם פוגע באמון הציבור במערכת המשפט.

קישורים:

בתי משפח לענייני משפחה – שופטים מאחורי מסכה שחורה

השופטת אספרנצה אלון. הביקורת על השופטים - וגם עליה - לגיטימית ומוצדקתהמאמר  שופטים מאחורי מסכה שחורה , אריאל לוין , news1 , ספטמבר 2012

כל הסקרים מורים כי בשנים האחרונות, מידת האמון לה זוכה מערכת המשפט, ובפרט בית המשפט לענייני משפחה, הולכת ויורדת אצל ציבור הולך וגדל. אולם במקום שבית המשפט יבחן את מעשיו לאור הביקורת המושמעת כלפיו, נראה שדווקא שופטי בית המשפט למשפחה בוחרים להשתמש במשטרה ובעיתונות על-מנת לרדוף את משמיעי הביקורת
  
שעת בוקר מוקדמת. שני אנשים לבושים אזרחית, הולמים באגרופים על דלתה של דירה בבניין ישן. בדירה מתגורר האזרח י.ק., משפטן בהשכלתו, רווק בשנות הארבעים, ללא ילדים ופובליציסט לעת מצוא. י.ק. מבקש מהאנשים להציג צו חיפוש, אבל האנשים בעלי התספורת הצבאית מאיימים לפרוץ את הדלת אם לא יפתח את הדלת. י.ק. פותח בפחד בפניהם את הדלת והאנשים מסתערים פנימה.

הם מחרימים את המחשב שלו, ודורשים ממנו להתלוות אליהם. "יש לכם צו מעצר?", שואל י.ק. בתמימות, תוך שהוא נזכר במה שלמד לפני שנים בפקולטה למשפטים. אבל האנשים, שטוענים שהם שוטרים, מתקשים לכבוש את צחוקם.

י.ק. מנסה להתקשר לעורך הדין שלו. האנשים מנתקים את השיחה בברוטליות ומבטיחים לו שהוא רק צריך לענות על כמה שאלות בתחנת המשטרה הקרובה, מרחק כמה דקות נסיעה, ותוך שעה הוא יהיה חזרה בביתו. "קח איתך כסף למונית", הם מורים לו.

רק אחרי שי.ק. נכנס למכונית נעדרת סימני זיהוי עם האנשים, הוא מגלה שהם לוקחים אותו למתקן חקירה המצוי במרחק של יותר ממאה קילומטרים. בדרך מתחיל להבין י.ק. את פשעו. מספר הטלפון שלו הופיע באתר אינטרנט שפרסם קריקטורה הלועגת לדמות בכירה באחת מרשויות השלטון.

כאן, אצלנו!

הסיפור הזה לא התרחש בדיקטטורה דרום-אמריקנית והאנשים שהתייצבו בביתו של י.ק. לא היו בריוני הסקוריטטה מרומניה של צ'אוצ'סקו. המקום הוא לב ליבה של תל אביב, והאירוע היה לפני פחות משבוע. והפשע של י.ק.? באתר אינטרנט הפתוח לכתיבה על-ידי כל דיכפין, התפרסמה קריקטורה של ביקורת על שופטת חיפאית, אספרנצה אלון שמה, ובאתר הזה, הופיע גם מספר הטלפון של י.ק. מיודענו.

לא הרבה ידוע על השופטת אלון. אתר בתי המשפט מוסר כמה פרטים יבשים: ילידת 1963, בוגרת תיכון ליאו באק בחיפה, שירות צבאי כמ"כ ומ"מית, עורכת דין מאז 1989, מינוי כשופטת ב-2005. קל לבדוק שהיא צפויה להיות שופטת עד שנת 2033. אבל, השופטת אלון אינה מענייננו כאן וגם הקריקטורה, שבינתיים הוסרה מהאתר של י.ק. (המציצנים יוכלו לאתרה עדיין דרך שירות חיפוש התמונות של גוגל), אינה מעניינת.

מה שחשוב הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה שופטים עושים שימוש במעמדם כדי לפגוע באזרחים. מעצרו של י.ק. הוא רק אחד מבין גל של מעצרים, הזמנות לחקירות, והטלת אימה על אזרחים שהביקורת שהם מתחו על שופטים לא נשאה חן בעיניהם. מה שכנראה הבעיר את הפתיל של קצין המשטרה שהורה על הההסתערות על י.ק. הייתה ידיעה שהופיעה בעיתון הארץ שבה שופטים התלוננו בעילום שם על "הכפשות", "השמצות" ו"איומים" באינטרנט מצד קהל המתדיינים.

"הכפשות, השמצות ואיומים"

הידיעה אומנם מזכירה את השופטים טובה סיוון, שפרה גליק ואריאל בן-ארי, אבל היא אינה מספרת מי השופט שפנה לעיתונות ותידרך את הכתבים, והיא אינה מספרת מי מביניהם הוא זה שיזם את פתיחת עונת הציד נגד מותחי ביקורת על שופטים.

מאחורי מעטה הפנייה האנונימית לעיתונות, עבירה אתית חמורה בפני עצמה, מרשים לעצמם השופטים האלמוניים לעשות דברים שהם לא היו מעזים לעשות לו היו נדרשים להזדהות בשמם. למשל, השימוש בצירוף המילים "הכפשות, השמצות ואיומים". שהרי דווקא שופטים, יותר מכל אחד אחר, צריכים לדעת את ההבדלים התהומיים שבין "איומים" מצד אחד, ובין "השמצות" ו"הכפשות" מצד שני.

ככה זה בחברה דמוקרטית – מותר למתוח ביקורת על רשויות השלטון, ובכלל זה גם על שופטים. ושופטים יודעים היטב שזה טיבה של ביקורת שמי שסופג אותה, יבחר תמיד להכתיר אותה בכותרת "השמצות והכפשות", בין אם היא מוצדקת, ובין אם היא לא מוצדקת. יש להניח, למשל, שכבוד השופטת אלון אינה שבעת נחת מכך שהחיפוש בגוגל אחרי שמה מניב בראש הרשימה דווקא מאמר ביקורת עליה.

הביקורת מותרת!

השופטים האלמונים יודעים היטב שחופש הדיבור פירושו החופש להשמיע ביקורת, ואפילו ביקורת לא מוצדקת. יש כאלו הקוראים לראש הממשלה שלנו בלשון חברית "ביבי", ויש הקוראים לו "שקרניהו", ויש שסתם קוראים לראש הממשלה ולשר הביטחון "צמד חמד", ולשמעון פרס "חתרן בלתי נלאה"… זה לא מנומס, זה אולי וולגרי, אבל זה לא פשע. לא בישראל, ולא בשום חברה דמוקרטית. ועם כל הכבוד לשופטים האלמוניים, אם מותר לבקר את ראש הממשלה ואת הנשיא, אז מותר לבקר גם שופטים: חיפאים, תל אביביים או מכל מקום אחר.

יש בספר החוקים אומנם עוולות של לשון הרע. אבל המשמעות של לשון הרע בחברה דמוקרטית ידועה היטב לשופטים מחרחרי הציד כנגד המבקרים. כל פסקי הדין של בית המשפט העליון ומערכת המשפט כולה מלמדים שיש לצמצם את תוקפה של "לשון הרע", ולהרחיב את תוקפן של ההגנות שבחוק. וזאת, לא בכדי. שהרי חופש הדיבור הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.

והדמוקרטיה אינה עוצרת מלנשום בכניסה לאולם המשפט, או כששופט מתעטש או מתרגז, או מגלה את שמו בגוגל בנסיבות לא מחמיאות… נכון, זה לא הכי נעים לשופט שיש מי שמנסה להעמיד את פסק דינו לביקורת הציבור. אבל, כפי שכתב נשיא העליון (בדימוס) אהרן ברק, מקור הכוח של בית המשפט הוא האמון שלו הוא זוכה מהציבור, וכאשר האמון הזה נפגע, פירוש הדבר שמערכת המשפט צריכה לבחון את עצמה.

רדיפה משפטית

כל הסקרים מורים כי בשנים האחרונות, מידת האמון לה זוכה מערכת המשפט, ובפרט בית המשפט לענייני משפחה, ממנו יצאו השופטים האלמונים, הולכת ויורדת אצל ציבור הולך וגדל. אולם במקום שבית המשפט יבחן את מעשיו לאור הביקורת המושמעת כלפיו, נראה שדווקא שופטי בית המשפט למשפחה בוחרים להשתמש במשטרה ובעיתונות על-מנת לרדוף את משמיעי הביקורת.

השופטים יודעים היטב שאין כל בסיס חוקי להטרדות ולטרור שמנסה המשטרה להטיל בחסותם. הנחיות היועץ המשפטי קובעות שרק במקרים נדירים שבנדירים, ורק באישור מיוחד, יוגש כתב אישום בעוון ביקורת לא מנומסת על שופט. אבל אין דבר קל מלתפעל את המשטרה, לכרוך יחד איומים ו"השמצות וביקורת" ואף לתפעל את העיתונות כדי להסית נגד מותחי הביקורת!

זוהי התנהגות כוחנית, טוטליטרית ורודנית, אשר באה לנסות לסתום את פיות המבקרים, ובאופן אירוני, התנהגות זאת רק מאמתת את טענות המקטרגים, ומוכיחה כי יש דברים בגו.

אמנם, האזרח י.ק. חזר בסופו של יום מתיש ונורא לביתו. אומנם שופט המעצרים התקשה להסתיר את לעגו למשטרה שביקשה להאריך את מעצרו של י.ק. אבל, מאורעות יום ד', ה-28 באוגוסט שנת 2012, ופועלם של כמה שופטים אלמונים ועברייני אתיקה, הכתימו בכתם של קלון את מערכת המשפט בישראל.

קישורים:

שופטת חנה ינון – שקרים ומניפולציות בבית המשפט

המאמר השופטת חנה ינון "העלימה" קטע מפרוטוקול דיון , יובל עוז , יוני 2012

"גלובס" חושף מקרה נוסף שבו שופטת עושה בפרוטוקול דיון כבשלה: חנה ינון מחקה קטע שלם מפרוטוקול, ללא הסכמת הצדדים; היא גם הורתה על השמדת התיעוד הקולי של הדיון ■ הנציב קבע כי ינון לא פעלה כראוי, אך גרוניס נתן לה גיבוי

שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
שופטת חנה ינון – שקרים ומניפולציות בבית המשפט

"במקום שבו אין דיין, אין דין". את המשפט הזה אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לפני שנים אחדות, בניסיון להיאבק ביוזמתו של שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, לצמצם את מתחם השפיטות של עתירות הנדונות בבית המשפט העליון. ההיגיון הזה כובש, והוא נכון ביחס לאכיפה בכל תחומי הנורמות המשפטיות, מעבירות תעבורה ועד החלת הדין על רשויות השלטון.

יש תחום אחד שבו המערכת המשפטית מתנערת מההיגיון הזה: החלת הדין על שופטים. פתאום יכול להיות דין גם במקום שבו אין דיין. בכל הנוגע לפסלות שופטים מלשבת בתיקים שבהם ננעלה דעתם עוד לפני תום ההליך, או שהם נמצאים בניגוד עניינים – המערכת המשפטית איננה אוכפת את הדין.

כבר נכתב כאן בעבר כי בתקופתה של נשיאת בית המשפט העליון הקודמת, דורית ביניש, הגשת ערעורים על החלטות שופטים שלא לפסול את עצמם הם בבחינת ברכה לבטלה, שכן סיכוייהם של ערעורים כאלה להתקבל הם אפסיים. נדמה כי בהקשר זה, הנשיא המכהן אשר גרוניס צועד בעקבות ביניש.

הקטע נעלם מהפרוטוקול

פרשת השופטת ורדה אלשיך היא מקרה מבחן עבור גרוניס. לא רק כדי לתת תוקף לגישה שלפיה המערכת איננה יכולה להיות סובלנית כלפי התנהלות שופטים החורגת בהרבה מהתקין, אלא גם כדי לתת תוקף של ממש להחלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג.

בפרשת אלשיך התברר כי שופטים עושים בפרוטוקולים כרצונם, כאילו מדובר בפלסטלינה שניתן ללוש, חומר ביד היוצר. כעת חושף "גלובס" מקרה נוסף, הנוגע לשופטת בית משפט השלום בתל-אביב חנה ינון, שבו הרחיקה לכאורה השופטת צעד אחד מעבר: במקום לשנות את פרוטוקול הדיון – היא העלימה אותו לחלוטין.

השופטת ינון דנה בתביעת לשון הרע שהגיש רופא השיניים ד"ר אפרים צור נגד רשת ידיעות תקשורת, בעקבות כתבה שפורסמה עליו. בשלב מסוים במהלך, בדיון שהתקיים באולמה של ינון בינואר 2011, לאחר שנשמעו הוכחות ובטרם סיכומים, ביקשה השופטת מהצדדים לצאת מהאולם, וקיימה שיחה לא פורמלית עם עורכי הדין בלבד.

בקטע הזה של הדיון היא הביעה את עמדתה שבכתבה שפורסמה יש אכן לשון הרע, וציינה בין היתר כי "מדובר בכתבה צהובונית", וכי "אפשר להציע לצדדים לחסוך בסיכומים". היא אף נקבה בסכום שראוי לדעתה להגיע אליו כפשרה בין הצדדים.

הדיון כולו, יש לציין, הוקלט, והפרוטוקול היה אמור לשקף במדויק את הדברים שנאמרו במהלכו. ואולם שבועות אחדים לאחר מכן גילו באי-כוחה של ידיעות תקשורת כי הקטע בדיון שבו הוצאו הצדדים מהאולם, נעלם מהפרוטוקול.

בירור עם חברת ההקלטות העלה כי בהוראת השופטת – נמחק גם הקטע מהקלטת שתיעד את אותו חלק בדיון. הם הגישו בקשה לתיקון הפרוטוקול ולפסילתה של השופטת מהמשך הדיון בתיק, ואולם ינון נמנעה במשך 5 חודשים מלהחליט בבקשה, ודחתה אותה רק לאחר שהם פנו לנשיאת העליון דאז, ביניש, בבקשה שזו תפסול את ינון.

עמדתה של ינון היתה כי אותו חלק בדיון היה "מחוץ לפרוטוקול", והתקיים "אוף דה רקורד".

ביולי 2011 דחתה ביניש את ערעור הפסלות, וקבעה כי "לא מצאתי בהתנהלותה של השופטת עילה לפסילתה מלהמשיך ולדון בעניין. אין בטענות המבוססות על אמירות השופטת כדי להקים עילת פסלות. לבית המשפט יש סמכות טבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שלפניו".

עם זאת, ביניש הסכימה כי "אמירות בית המשפט, ככל שנאמרו, מוטב היה להן שלא ייאמרו, או עדיף היה שינוסחו בדרך אחרת, ואולם התבטאות שופט בעל-פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, איננה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת שופט".

על התנהלותה של השופטת ינון, שלא זו בלבד שמחקה מהפרוטוקול את חלק הדיון, וזאת בלא שקיבלה לכך את הסכמת באי-הכוח של שני הצדדים, אלא גם דאגה למחיקת ההקלטה שתיעדה את הדיון, הוגשה גם תלונה לנציב התלונות על שופטים.

הנציב גולדברג קבע כי השופטת לא פעלה כראוי, כשמחקה מהפרוטוקול את הדברים מבלי לקבל את הסכמת שני הצדדים. "אם מבקש בעל דין כי הדברים יירשמו", הוא קבע, "ראוי לתעד בפרוטוקול את הבקשה ואת החלטת בית המשפט בה".

מסר חד-משמעי מגרוניס

ועוד קבע הנציב כי "משנכללו הדברים בפרוטוקול, המוקלד או המוקלט, אין הרשות נתונה לבית המשפט להורות על מחיקתם במקרה של התנגדות לכך, בלי שהתנגדות כזאת תבוא לידי ביטוי בפרוטוקול, ולאחריה החלטת בית המשפט בעניין זה".

השופטת, קבע גולדברג, "מחקה את האמירות בלי להודיע לבאי-הכוח כי האמירות יימחקו, ומכאן שכבוד השופטת לא נהגה כמתחייב". התוצאה היא שהתלונה נגד ינון נמצאה מוצדקת.

לאחר החלטת הנציב כי התלונה נגד השופטת נמצאה מוצדקת, פנו עורכי הדין פעם נוספת לשופטת ינון, בבקשה שתעביר את התיק למותב אחר. ינון דחתה גם בקשה זו, ופעם נוספת התגלגל הערעור לנשיא בית המשפט העליון – הפעם זהו כבר השופט גרוניס.

הדין אכן קובע כי אין בהגשת תלונה נגד שופט לנציב תלונות הציבור על שופטים, כדי לבסס עילה לפסול את השופט מלהמשיך לשבת בדין. ועוד קובע הדין כי החלטות הנציב אינן יכולות לשמש ראיה בהליך משפטי. ואולם עצם העובדה שתלונה נגד שופט נמצאה מוצדקת, פירושה שאותו שופט אכן פעל שלא כראוי וקיפח את אחד מבעלי הדין.

אפשר היה להניח כי גם בעיני גרוניס אין דין הגשת תלונה על שופט, כדין החלטה שאותה תלונה נמצאה מוצדקת. אלא שגרוניס לא הסתפק בדחייה נוספת של בקשת הפסלות, אלא הוסיף מסר חד-משמעי משלו, והטיל תשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.

"העובדה שהמערערים הגישו תלונה לנציב נגד השופטת, שנמצאה מוצדקת בשני עניינים, איננה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתה, ויש לבסס חשש ממשי למשוא-פנים, פרט לעצם הגשת התלונה", כתב הנשיא. "אציין כי החלטת הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי, ומשכך, לא היה מקום לצרפה לערעור".

איפה הדברים משאירים אותנו? שופטת מחקה מפרוטוקול, שלא כדין, קטע שלם של הדיון, והורתה גם על השמדת התיעוד הקולי של הדיון. היא גם גילתה דעתה על מצב התיק, עוד בטרם סיכומים, וסירבה לפסול עצמה מהמשך הטיפול בו, למרות הערותיהם של הנשיאה ביניש והנציב גולדברג.

האם פסיקתה הצפויה בתיק הזה תשרת את מראית פני הצדק? אם תפסוק לרעת ידיעות תקשורת, יהיה הדבר אישור לחששות שהתעוררו במהלך הטיפול בתיק. אם תפתיע ותפסוק לרעת הרופא התובע, היא תיחשד כמבקשת לרצות את מי שביקשו לפסול אותה. בכל מקרה, מערכת המשפט, אמון הציבור בבית המשפט ותחושת הצדק יספגו פגיעה חמורה. מהנהלת בתי המשפט נמסר, בשם הנשיא גרוניס והשופטת ינון: "החלטות בית המשפט מדברות בעד עצמן".

קישורים: