בית סוהר נווה תרצה: עדות איריס בראון מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה – 01.07.2009

01.07.2009 – איריס בראון מעידה בפני הוועדה לקידום מעמד האישה על מצבן החמור של האסירות והעצירות בבית סוהר נווה תרצה

בית סוהר נווה תרצה – מהוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת מה- 01.07.2009

איריס בראון:

אני מאוד שמחה שיש כאן פסיכיאטר נוכח. כי זה מאוד חשוב לי. אני באה מהתחום הטיפולי. הגעתי לכלא על עבירות מס הכנסה ושפיטתה של השופטת הייתה למען יראו וייראו, שמונה חודשים בכלא. שמו אותי 15 ימים רצופים בתא מיון עם 5 בנות מעשנות. שלוש פעמים איבדתי את נשימתי. אני אישה שלא מעשנת ולא שותה. נחנקתי שלוש פעמים. שלוש פעמים איבדתי נשימה בגלל העשן של הסיגריות. זה כלא. אין שם קוויאר וזה לא הילטון. השופט גזר לך מוות. הוא לא גזר כליאה. תמותי מצידנו. זה היה המסר הבלתי מילולי. החדר היה מזוויע. מיטות קומותיים. אדוני אני אישה בת 54, ילדתי 4 פעמים, 6 הריונות, אני לא שוקלת 30 קילוגרם. כדי לעלות למעלה ויש ספירות, 6 בבוקר, חמש וחצי בבוקר, לעלות לרדת, לעלות לרדת, אני עם המשקל שלי נופלת, אני גם יוצאת נכה. אז ישנתי על רצפה. ועל מזרון של 5 סנטימטר. אחד הסוהרים המקסימים לקח אותי ואמר לי, בואי תיקחי מזרון עבה יותר. בא למחרת מפקד האגף והעיף לי את זה. ואני על הרצפה עם מזרון של 5 סנטימטר. אמרתי לו, למה אתה עושה את זה? הוא אומר לי, כי הבנות האחרות יקנאו. אז אמרתי לו אבל הבנות האחרות על מיטות, אני על הרצפה. זה לא נעים. אני לא יכולה לעלות למעלה. אין מקום. אלה היו התשובות.

הייתי עם נשים מסוממות, רוצחות, אלימות. בזכות הכישורים החברתיים שלי ובזכות זה שאני עוסקת בטיפול שרדתי את זה. ראיתי נשים שכמותי שלא שרדו את זה. נתקלתי עם נשים שכמותי שהן הופכות לנכות. האם הכלא הוא שיקומי או מטרת הכלא להפוך אנשים בריאים לנכים? דברים נפשיים. עידית צ'אצ'ו אינה מסוגלת לחזור לחיים. הבחורה סגורה בתוך חדר. אתם צריכים לראות את המקום. יש לי כאן עדות של הטלוויזיה שהיו איתי. אנשים שראו מה קרה לבחורה הזאת. היא לא ישנה בלילה, אין לה כסף לפסיכולוגים. הבחורה הזאת ראתה דברים נוראים, נזרקה לבידודים, בחורה שלקחה 20 אלף שקל מהבנק והשופט גזר עליה שנה וחצי בכלא. יתומה מהורים, פשוט היא נגמרה שם. שמו אותה, היא יהודייה, בכלל כל הערבוב הזה יהודיות וערביות, חרדיות וערביות. זו לא מסכימה להדליק טלוויזיה. הערבייה רוצה לראות במלחמה אל  ג'זירה. נהרוג אותם. אף אחד לא מבין בכלל מה הולך שם. וזה דברים שהשב"ס כן יכול לשנות. הוא לא יכול לשנות את המבנה המנדטורי. הוא לא יכול לשנות את זה שאנחנו מתות שש בנות בחדר בלי מזגן עם מאוורר אחד. הוא לא יכול לשנות את זה. זה אי אפשר. זה צריך באמת לעשות כאן קול זעקה גדול, אבל הן הולכות הביתה בשלוש, ארבע וזה בסדר.

האוכל. ישנה סוהרת ששמה מורן. הראיתי לה תולעים בתוך האוכל. הראיתי לה, אמרתי לה, את תהיי העדה בבוא הימים, אם יהיה צורך ואני לא יודעת לאן להגיע, היא תראה את זה. דיברתי עם רונית. רונית הקשיבה. הלכה, ראתה במטבח. האוכל היה מזעזע. לדעתי האיש שנמצא שם אין לו שום כישורי בישול, אין לו שום הבנה. בשר, פעם בשבוע שמינית עוף. יש קצין שסופר. כדי שבנות לא ייקחו. ויש קומבינות. אחת אומרת לשנייה, תתני לי ואם לא תתני לי, ואפילו איומים על שמינית עוף. איפה נשמע דבר כזה במדינת יהודים? איפה נשמע? ביזיון. כל האוכל מטוגן. אני אישה בגיל המעבר. כל השומנים האלה קיבלתי כולסטרול כמעט 300 בחודש שהייתי שם. מה זה? משחקים פה בחיי אדם. אני לא מבינה. אני אישה בריאה מה לעשות עם המשקל.

מה שחשוב לי שתדעו שלגברים נותנים בקנטינה לקנות בשר. לגברים יש עגבניות יותר, יש להם ירק יותר. מה שלנשים לא היה. אין ספורט לנשים. אין ספורט. אנחנו נמצאים בסנטוריום שנקרא בניין סביון. מורכב מנשים פסיכיאטריות, במצב נפשי קשה, סכיזופרניות, מאניה דיפרסיה, פרנואידיות, על כדורים. אני גם ראיתי נשים שלא תמיד לקחו את הכדורים. שהיה פחד לישון שם. היינו בחדר, היינו במשמרות, שתי נשים נורמליות עם שתיים לא בסדר. לא לישון. כל אחת שמרה. כי ידענו שמישהי מהן לא לקחה את הכדורים והיא על רצח של בעל שם. אני לא חושבת שזה מה שהתכוון המחוקק. הוא לא התכוון שאני אגמור את חיי שם. הוא אמר לקחת זה,

גם תחזירי, גם תשבי בכלא, אבל הוא לא התכוון שאחרי הכלא אני אהיה נכה נפשית וביטוח לאומי יתחזק אותי. במקרה אני עם כישורים אחרים. אבל תעשו מחקר ותראו מה קרה לנשים עם עבירות צווארון לבן. מה עלה להן? וכן אפשר לעשות מדרג בכלא במצב הקיים. אבל צריך לזה קצת חמלה שכנראה כשעובדים במקצוע הזה זה נעלם. קצת חמלה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

במקום להגיד יותר חמלה תציעי הצעת ייעול.

איריס בראון:

הטיפולית היתה יכולה להיות לעבירות צווארון לבן. הסנטוריום שזה נקרא סביון ששם את סגורה מרגע שאת מגיעה בצהריים שזה סיוט שאי אפשר לתאר, נותנים לך לצאת גם כן באיזה מקום חשוך. בכל הארגון הזה היה אפשר לסדר את זה אחרת. כל חוקי הביטחון שם הם כמו כלא של גברים. אני חושבת שאפשר להקל על נשים. לא כל דבר צריך לאזוק. לא כשהולכים לוועדת שליש צריך לאזוק אותנו. למה? למה הביזיונות האלה?

 

בית סוהר נווה תרצה: עדות עו"ד מורן קבלו מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה – 01.07.2009

01.07.2009 – עו"ד מורן קבלו מלשכת עורכי הדין מעידה בפני הוועדה לקידום מעמד האישה על מצבן החמור של האסירות והעצירות בבית סוהר נווה תרצה

בית סוהר נווה תרצה – מהוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת מה- 01.07.2009

מורן קבלו:

בוקר טוב לכולם. ראשית אני אציין שבעצם המצב של כלא הנשים, לא כולו, אנחנו מדברים על אגף הבידוד וההפרדה, למעשה בגלל העדר מתקני כליאה שיקומיים לנשים בעצם אין הפרדה בין עבירות. מה שאומר שכל הנשים, גם מסוממות לשעבר, או מסוממות או עבירות צווארון לבן בעצם חולקות את אותו תא מהסיבה הפשוטה שיש כלא נשים אחד בארץ. לעומת בתי כלא של גברים שיש לרוב כמו במעשיהו שהוא כלא שיקומי יש הפרדה בין עבירות, מה שאומר שלא מגיעים למצבים שלמעשה מגיעים בכלא נווה תרצה שאנחנו העלינו בדוח. מה שגורר יחס שוויוני במירכאות לכל הנשים באגף הבידוד או בכלל בכלא נווה תרצה מאחר ואין הפרדה בין העבירות.

ניסים זאב:

כמה אסירות יש? כמה  בבידוד וכמה בהפרדה?

מורן קבלו:

לפי מה שידוע לי באופן כללי על נווה תרצה הוא מכיל עד 225 אסירות.

אורית זוארץ:

אולי כדאי באמת תתייחסי לדוח ולביקורים שקיימת בכלא.

מורן קבלו:

לגבי החלוקה של העבירות אני בטוחה שהשב"ס יוכלו לתת נתונים יותר טובים. בגדול אני קודם כל רוצה לציין שהיינו כבר בכלא נווה תרצה וכתבנו דוחות מאוד חיוביים על הכלא. גם על היחס של רונית אל הבנות. רונית מצליח היא מפקדת היא עושה עבודה נפלאה עם הבנות. יש לנו היכרות קצת יותר מעמיקה.

אורית זוארץ:

לא בשביל זה באנו. אלא כדי לשמוע את הבעיות.

מורן קבלו:

מעבר לדברים השליליים כן כדאי להציג את הדברים הטובים שרונית עושה. המטרה של הלשכה היא לא לנגח את השב"ס. המטרה של כולנו בעצם היא אחת ולמעשה זה זכויות האסיר שיהיו תנאים קיומיים סבירים לנשים ולגברים ביחד. אנחנו עושים סיורים לא רק בכלא נשים, גם בכלא גברים. גם בבית הכלא אופק שהוא לנוער. בכל מקום יש תלונות.

אורית זוארץ:

כל כמה זמן אתם מבקרים? אחת לשנה? או אחת למספר חודשים?

מורן קבלו:

אנחנו מבקרים אפילו יותר מאחת לשבוע. אפשר לומר שהממוצע הוא אחת לשבוע.

אורית זוארץ:

כל כמה זמן אתם מנפיקים דוח כזה?

מורן קבלו:

פעמיים בחודש או אחת לחודש.

אורית זוארץ:

אם מדובר על דבר שבשגרה מה קרה בעצם הפעם שהדוח הזה הגיע אלינו לוועדה ברמות חומרה כאלה של ממצאים? האם מדובר בשינוי בתנאי האסירות שהיו? הרי כלא נווה תרצה היה מאז ומתמיד הכלא היחיד לנשים בישראל. זה לא שינוי. השאלה היא באמת אם חלה הרעת תנאים במצבן של הנשים שם בכלא?

מורן קבלו:

לא חלה הרעת תנאים. קודם כל יצא דוח חמור על כלא אופק שלמעשה גם שם דובר על אלימות כלפי בני נוער מצידם של סוהרים. גם שם דובר על מחסור במזון.

אורית זוארץ:

בבקשה ממך בואי נמקד על מצבן של נשים.

מורן קבלו:

זה גם דוח שהגיע לתקשורת. זה דוח שעשה הדים רבים. מטבע הדברים ילדים ונשים מעוררים יותר הדים בתקשורת. מטבע הדברים כשמדובר בכלא אחד לנוער וכלא אחד לנשים אז למעשה זו הסיבה שהדוח הזה הגיע לתקשורת, לא כי הוא חמור באופן מיוחד. יש דוחות חמורים לא פחות. גם בבתי כלא של גברים.

היו"ר ציפי חוטובלי:

מורן, תתמקדי בבקשה בעיקרי הממצאים השליליים.

מורן קבלו:

               הדוח מצביע על מצב מחפיר של אסירות שנשלחות בעצם לאגף הבידוד וההפרדה. מדובר בתאי הפרדה קטנים, צרים, דחוקים באופן שבהחלט לא ראוי למגורי אדם. ריח של שתן. צחנה של צואה. במו עיני ראיתי, יסלחו לי היושבים, כתמים של דם, והדמיון שלכם יחליט מאיפה. ומזרונים רטובים קרועים.

אורית זוארץ:

על מה את מדברת? על החדרים עצמם?

מורן קבלו:

כן. כן. על התאים עצמם. מדובר בתאים מאוד מאוד צרים. קטנים. אם אני זוכרת נכון.

ניסים זאב:

כמה יש בתא כזה?

מורן קבלו:

אלה תאי בידוד והפרדה. יכול להיות שאסירה אחת כשמדובר בתא של בידוד והפרדה. בעצם יכול להיות תא של חמש אסירות. אני לא ראיתי יותר מארבע או חמש אסירות בתאי ההפרדה.  התאור הנורא הוא של שירותי הכריעה שזה בעצם שירותים מאוד מאוד מיושנים שהשימוש בהם בהחלט משפיל, מבזה, 50 סנטימטר מעל בור הכליאה יש ברז שבעצם אמור לשמש כברז מקלחת. על פניו בעין בלתי מזוינת אף אחד לא היה מעלה על דעתו שמדובר בברז למקלחת אלא בברז לרחיצת ידיים. אבל לא. כמובן שזה החור חשוף, זה אומר ריח של ביוב. צחנה. הקירוב של אותו תא שירותים למיטה בעצם לא יוצר הפרדה נאותה כך שהמזרון רוב הפעמים ברוב החדרים ברוב התאים שראינו הוא רטוב ומסריח.

היו"ר ציפי חוטובלי:

זה תחת הסמכות של משרד הבריאות. זה ממש תנאי תברואה שמסכנים חיים.

מורן קבלו:

את אומרת ואומרת נכון. כן. העניין הוא שלי לא ידוע, השב"ס יתנו לך את הנתונים לגבי ביקורות של משרד הבריאות. אני לא נכנסתי לעניין הזה כך שאני לא יכולה להעיד על זה. אני יודעת שיש ביקורות. אני בטוחה שיש ביקורות.

היו"ר ציפי חוטובלי:

יש לך נתונים על מחלות? על שיעור גבוה יותר של נשים שהן חולות? יש טיפולי מרפאה שם?

מורן קבלו:

יש טיפולי מרפאה. היו תלונות מהרבה בנות, אפשר להגיד אפילו מרוב הבנות על כך שהן לא מקבלות באופן מיידי טיפולים. על כך שהן צריכות לבקש לפחות מספר פעמים עד שהן מקבלות בעצם את הטיפול שהן צריכות לקבל. מחסור בכדורים. יותר מקרים ספציפיים שאני לא אכנס אליהם. אבל אין לנו נתונים סטטיסטיים על מחלות. אני לא חושבת גם שזה מתפקידנו. אנחנו לא ממשרד הבריאות.

היו"ר ציפי חוטובלי:

מה אורך השהות של נשים שנמצאות בבידוד?

מורן קבלו:

אורך השהות, שוב הכול תלוי בהחלטה של הגורמים בשב"ס.

היו"ר ציפי חוטובלי:

אני מבינה. אבל בממוצע. את מספרת על מציאות מאוד מאוד קשה. השאלה אם מדובר במספר שעות או במספר ימים? או בשבוע?

מורן קבלו:

אה לא. יכול להיות מספר שעות כשמדובר על עונש שהוא מאוד נקודתי וספציפי אבל הן יכולות לשהות שם בהחלט מספר ימים ומספר שבועות. מה הגבול, זה אני חושבת שתשאלו את רונית. אני לא יודעת על מקסימום ימים שהן יכולות לשהות.

דבי שגיא:

זה תלוי אם זו הפרדה או ענישה. לענישה יש זמנים קצובים. הפרדה אם צריך להגן עליה אז זה יכול להיות כל המאסר שלה שצריך להגן עליה ואי אפשר לשלוח אותה לאגפים.  יש כללים מאוד קבועים בעניין הזה.

אורית זוארץ:

השאלה אם במקרים פסיכיאטרים, אנחנו מכירים שבבתי חולים פסיכיאטרים שגם ההפרדה, יש שמה מענה נפשי. השאלה אם יש לכם יכולת לזה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

כשאני עברתי על הדוח ראיתי דברים מאוד קשים בכל מיני תחומים. תעברי ככה אחד אחד על הסעיפים המרכזיים.  שהסקירה תהיי ממוקדת כדי שנוכל לתת לשירות בתי הסוהר להשיב. יש לנו הרבה שאלות.

מורן קבלו:

שוב נהלי כבילה שנהוגים בכלא שעל פניו הם לא חוקיים אבל הם נהוגים בין 7 ל-12 שעות. אני פגשתי באסירה שהיתה כבולה לילה קודם ל-12 שעות. ביקשתי לבדוק את יומן הכליאה ומשום מה הפרט הזה נשמט ואותה כבילה למשך 12 שעות לא היתה מתועדת ביומן הזה וזה חמור כשלעצמו. האסירה מתארת שהיא ביקשה מספר פעמים מסוהרת וצעקה שהיא מבקשת שישחררו אותה לעשות את הצרכים שלה ופשוט היא עשתה אותם במיטה מאחר והיא לא נענתה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

אני ממש לא מבינה את זה. יש מציאות שבה הן צריכות לקבל אישור כדי ללכת לשירותים?

מורן קבלו:

הן צריכות להשתחרר מהכבילה. הן כבולות בידיים וברגליים למיטה. מה זה אישור? הן פשוט צריכות להשתחרר מהכבילה. כשאסירה משוועת לעזרה וצועקת מספר פעמים במהלך הלילה שסוהרת תשחרר אותה לעשות את הצרכים שלה והיא לא משחררת אותה לא משאירים בפניה הרבה ברירות אלא לעשות אותם במיטה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

מה שאת מספרת, מה מבחינת זכויות אסירים בכלל? עד כמה מותר לעשות פעולות כאלה? אני פשוט באמת מזועזעת. ברגע שנשללת חירותו של אדם זה נשמע לי מספיק חמור. מה החוק לגבי האפשרות להשתמש בעינוי מהסוג הזה?

מורן קבלו:

אני יודעת שהשימוש בכבילה הוא אינו חוקי. הוא לא חוקי. אני יודעת שיש אמצעי ענישה בכלא. תתקן אותי חגית. חגית זה חוקי?

דבי שגיא:

כבילה זה אמצעי ריסון שקיים והוא לגיטימי ולפעמים אין בלתו.

רונית מצליח:

עד 96 שעות.

מורן קבלו:

אני דיברתי עם האגודה לזכויות האדם והאזרח. הבנתי מהם שמדובר בעניין שהוא לא חוקי. יסלחו היושבים.

רונית מצליח:

אפשר לשאול את האסירות.

ניסים זאב:

את מדברת מתוך עדויות שגבית ושמעת במו אוזנייך?

מורן קבלו:

אני הייתי שם.

ניסים זאב:

אז זהו. חשוב שידעו. זה לא איזה סיפור בעלמא.

מורן קבלו:

הם יודעים אדוני, הם יודעים שזה לא חוקי.

ניסים זאב:

המצב החוקי לא מעניין אותי. מעניין אותי קודם כל אם העובדות שהיא עכשיו מציגה בפנינו זה מתוך עדות שמיעה מכלי ראשון.

מרון קבלו:

ראייה יותר מאשר שמיעה. אותה אסירה גם סיפרה שבזמן שהן נכבלות למיטה אז הסוהרת מודיעה לה, שוב זה כמו שרונית אומרת, כך הן סיפרו לנו שברגע שהן נכבלות למיטה מודיעים להם שהן יכולות לעשות את הצרכים שלהן במיטה ואף אחד לא יבוא לעזרתן. זה מעדות שאנחנו שמענו. שמענו על בנות שטוענות לאלימות של סוהרות כלפיהן. אחת שטענה שהיא ניסתה להתאבד וכתוצאה מכך היכתה אותה אסירה מכות לא מבוטלות. אני רוצה לציין שהכבילה, אם אני אחזור לכבילה, שמשתמשים בה גם כלפי אסירות שהן לא מוגדרות כאלימות ולא מוגדרות כבעלות נטיות אובדניות שזה חשוב לציין. שוב אורית ציינה קודם בדיקות שתן לגילוי סמים מאוד חודרניות ומשפילות. ואם כבר איריס נכנסה אז לראשונה שמעתי את זה מאיריס ואני חושבת שהיא תוכל לתאר עד כמה זה משפיל בתור אחת שנכנסה בעבירות של צווארון לבן לאגף סביון שהוא בעצם אגף לנגמלות מסמים ויש בדיקות שגרתיות ועל מנת לוודא שהשתן יוצא ממקומו הטבעי אז הסוהרת למעשה צריכה לתחוב את ראשה לאיבריה המוצנעים של האסירה. אני אמקד את עצמי ואני אסיים. תנאי מחייה קשים והעדר כתובת לתלונות. כך גם מתארות האסירות. אלימות כבר דיברתי. חוסר במזון בכלל ובמזון בריא בפרט. מדובר כמו שאמרה אתי על מזון שהוא שומני, מעלה להן את לחץ הדם. הרבה נשים סיפרו על כדורי ברזל שנותנים להם בעצם כחיפוי על כך שהאוכל כנראה לא מספיק מזין מבחינת ירקות ופירות. חוסר נגישות למבקרים רשמיים. הרבה אסירות מפחדות לדבר איתנו מהסיבה הפשוטה שאומרים להן שברגע שהן מתלוננות בפנינו הן איכשהו יזרקו לבידוד או להפרדה, איפה שזה לא יהיה. קליטת אסירות. כשאסירות מגיעות לכלא נווה תרצה גם את זה שמעתי, מדובר בערך בשהות של חודש בתנאים שהם לא תנאים, 24 שעות ביממה האסירות נמצאות בתוך החדר כששעה אחת ביום הן רק יוצאות החוצה וזה כולל גם שיחות טלפון שזה על פניו חמור ובאמת לא אנושי.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014Document-page-015Document-page-016Document-page-017Document-page-018Document-page-019Document-page-020Document-page-021Document-page-022Document-page-023Document-page-024Document-page-025

 

בית סוהר נווה תרצה: עדות אתי אגוזי מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה – 1 ביולי 2009

בתאריך 01.07.2009 התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בעקבות ביקור שערכה לשכת עורכי הדין בכלא נווה תרצה ובמהלך הביקור התגלו תופעות חמורות של הפרת שמירת זכויות אסירות.

בית סוהר נווה תרצה – מהוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת מה- 01.07.2009

להלן עדותה של אתי אגוזי:

אתי אגוזי:

בוקר טוב, לא התכוננתי לדבר. אני נידונתי ל-15 חודשי מאסר על מעילה. באתי לרצות את עונשי בכלא נווה תרצה. הגעתי לכלא ב-16 לאפריל 2007. אני פשוט מתרגשת, אני מתנצלת. וכשנכנסתי לכלא נפלתי לאגף שנקרא אגף טיפוליות גם בעקבות מצב בריאותי. אני הייתי אחרי  ניתוח של החלפה של מפרק הירך. הגעתי. אף אחד לא קיבל אותי, אף אחד לא אמר לי, אף אחד  לא הסתכל עלי. נזרקתי לחדר עם עוד 6 בנות. כמובן שפינו לי מיטה למטה בקומה תחתונה מפני שלא יכולתי לטפס על סולם. וזהו. התחילו ימיי, השירות הצבאי שלי אני קוראת לזה, בנווה  תרצה. אני מלכתחילה לפני שנכנסתי לכלא החלטתי שכשאני אגיע לכלא למקום אחר. ואולי זה יהיה התיקון שלי. זה העונש. קיבלתי את העונש. הגיע לי העונש. אני צריכה לתת את ה-7   חודשים, להיות ילדה טובה ולצאת הביתה. אבל לא תיארתי לעצמי את מה שעברתי בכלא. מעבר לזה שכשהגעתי אף אחד, אבל אף אחד, חוץ מזה שהיתה לי ועדת מיון שאני צריכה ללכת לחינוך כי בקרטונאז' אני לא יכולה לעבוד. גם לא נידונתי למאסר לעבודות פרך. הגעתי לחינוך. לא קיבל אותי לא מנהל אגף. במיון, יום למחרת על הבוקר קיבלה אותי סגנית מנהל הכלא בלי שאף אחד הסביר לי מה מותר לי, מה אסור לי, מה אני צריכה לעשות, איפה אני בכלל, מה קורה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

תדברי על התנאים הפיזיים.

אתי אגוזי:

על התנאים הפיזיים. מאחר ואנחנו היינו באגף הטיפוליות שהוא נחשב לאגף טוב. יש שם שני חדרים של בנות שהן בגמילה ושני חדרים של בנות נפלטות מכל יתר האגפים שכאילו בתנאים יותר טובים. לא מעט היינו  7 בנות במקום 6 בנות כשאחת ישנה על הרצפה וכשאני בלילה צריכה לעשות פיפי ואני מדדה על קביים גם אני לא מצליחה להגיע לשירותים. מבחינת האוכל. האוכל היה מגיע בעגלה מחוממת.

ניסים  זאב:

לא היה מזרון כשהיא ישנה על הרצפה?

אתי אגוזי:

היה מזרון על הרצפה כן.

ניסים זאב:

מזרון אחד ו-6 מיטות רגילות?

אתי אגוזי:

מזרון אחד על רצפה ואני שכבתי על מזרון של 3 סנטימטר ואם ביקשתי מזרון אחר בגלל שהיה קשה לי או ביקשתי כרית, אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל אחרי ניתוח של מפרק הירך כדי להסתובב ולשים את הרגל אני צריכה שהיא תהיה מוגבהת, לא אישרו לי להכניס כרית. האוכל הגיע בעגלת חימום. כשכבר הגיע לטיפולית הוא נזרק על הבטון בגסטרונומים מוכספים. דרך אגב החדר שלנו היה מטר וחצי על 2 מטר פלוס מינוס. שתבינו, אין הרבה מקום לזוז. ונזרק על הרצפה והועבר מהרצפה עם מיליון חתולים וג'וקים לתוך המטבח. מתחילה חלוקה. אני באה ממקום של אוכל. אני עושה אוכל. אתם יודעים שהפעם הראשונה שבכיתי בכלא זה היה בגלל האוכל. ואני גם עכשיו אבכה ואני לא מתביישת. מי שהוא יוצא קיבוץ יודע שפעם בקיבוצים היו עושים קציצות תינוקות. אתם יודעים מה זה קציצות תינוקות? כאלה. אפילו לא 30 גרם. זה מה שקיבלנו. אם זה היה קציצת דג של 30 גרם או קציצה של בשר. אוכל מלא שמן. והצורה שבה מגישים אותו. אמרתי והזכרתי, זו היתה בושה. אין מקום לאכול. הן יושבות מתחת גג של אזבסט בחוץ לאכול בוקר, צהריים וערב, או שהיית צריך לאכול בחדר. אין חדר אוכל. לנו לפחות בטיפולית לא היה חדר אוכל. כשפנינו לבקש לאכול, היה שמה חדר ששם עשו את הפגישות של הבנות של הטיפוליות פנינו לאכול שם בחורף, לא ניתן לנו. היינו צריכות לשבת בחוץ ולאכול מתחת לגשם.

אני באתי ממקום אחר. אני פניתי לא פעם ולא פעמיים ואמרתי שלמרות המגבלות שלי אני מוכנה להיכנס למטבח ולעזור. אני מוכנה, באמת באתי ממקום של לתת. וספגתי, אתם יודעים שחודש לפני השחרור שלי סגנית מנהל הכלא באה ואמרה לי, את יודעת את היית אסירה בעייתית. צחקתי. אמרתי לה, למה הייתי אסירה בעייתית?  אז היא אומרת לי, כי דיברת הרבה. אמרתי לה, את יודעת מה, איך תזכרי אותי אם אני לא אהיה אסירה בעייתית ובזה נגמר הסיפור.

במטבח היתה מכונת כביסה שלא פעם ולא פעמיים התקלקלה. על מנת לתת לנו שירותי כביסה שבעצם בכל האגפים נהנו מהם היינו צריכים לתאם מראש מאחר ומכונת הכביסה היתה לא פעם תפוסה לא תמיד עשו לנו את הכביסה. היינו נאלצות לחכות כמה ימים עד שיחזירו לנו את הכביסה.

אני קראתי את הדוח. אני חושבת שהדברים מה שהכי הרגיזו אותי זה שאני יודעת ביודעין ולא מעט שהחדר אוכל של השב"ס בנווה תרצה אכל אוכל אחר. הם קיבלו אוכל אחר. האסירות קיבלו אוכל אחר והעובדים קיבלו אוכל אחר. ואני זוכרת פעם אחת במסיבה אנחנו קיבלנו שאריות וזה היה חגיגה. שאריות מהמסיבה שכל מה שנשאר מהמסיבה שלהם אנחנו קיבלנו.

והקטע שמאוד הפריע לי גם בתנאים הפיזיים זה שהיה מסיבת פורים. סגרו אותנו באגפים כדי שעובדי השב"ס יחגגו בחינוך. אנחנו היינו סגורות באגפים עד שלא כעסתי וצעקתי ואמרתי שלאכול ארוחת בוקר מותר לי כי בחדר אין כלום.

חוויתי את הקטע של בדיקת סמים אבל קטן עלי הקטעים האלה. באמת יותר הפריעו לי הקטעים שעליהם אני מדברת עכשיו וכשכבר באתי לרופאה, ובאמת מהמון בחינות אני רוצה גם לציין אני קיבלתי פיזיותרפיה. אני בכלל הגעתי עם עורך דין צמוד כך שהיחס אלי היה גם אחרת קצת. אני יצאתי כעבור 3 חודשים יום לחופש. אין. כמו שצריך.