ייסורים בדרך לסיוע מהביטוח הלאומי: "הושפלתי"

נדמה שמצבם של הקשישים בישראל רק הולך ומחריף, והם מוצאים את עצמם שוב ושוב נאבקים במדינה, שבמקום לעזור להם משפילה ומעבירה אותם ייסורים עד שיקבלו את שמגיע להם. בסדרת כתבות מיוחדת נספר על התחנות השונות שהקשישים וקרובי משפחותיהם עוברים כשהם מגיעים למצב סיעודי

יונה לייבזון | חדשות 2 | 31/07/17

בישראל חיים יותר מ-900 אלף בני 65 ומעלה, מתוכם 200 אלף קשישים סיעודיים. כ-90% מהם מטופלים בבית והיתר בבתי אבות. כשקשיש מגיע לגיל שבו אינו יכול לבצע לבד את הפעולות הבסיסיות, המקום הראשון שהוא ובני משפחתו פונים אליו הוא הביטוח לאומי, שם יקבעו האם מגיעה לו עזרה מהמדינה.

רחל, ניצולת שואה, נותרה לבדה בדירתה הקטנה בצפון. ילדיה עוזרים לה כמה שניתן, מבקרים מדי יום, אבל בסופו היא לבד, מתמודדת עם כל מה שגיל 90 מביא עימו. "אני בוכה המון, כל השנים לא נזכרתי כל כך הרבה במחנות כמו שעכשיו", היא מספרת.

"הגשנו בקשה להחמרה לביטוח הלאומי, לא ציפינו שישלחו אחות", מספר דוד (שם בדוי), בנה של רחל. "חשבנו שבגיל הזה כבר לא משפילים אנשים, אבל מתברר שטעינו. היא אמרה לי 'תראי לי איך את מתלבשת' ושאלה עוד כל מיני דברים אינטימיים. זה מאוד משפיל, בייחוד אדם כמו אימא שלי, שעברה את השואה עם השפלות שאי אפשר לתאר בכלל".

"הרגשתי השפלה, בכיתי אחר כך כמה ימים", תיארה רחל. "שאלו אותי איך היד בגבס, איך את לובשת גרביים, איך את סוגרת את הדלת. השפלה כזו שלא תיארתי לעצמי שזה הגיע לדברים כאלה".

הם לא הסתפקו רק בבדיקה של ביטוח לאומי שנקראת "מבחן תלות" ובו נדרש הקשיש להדגים אילו פעולות בסיסיות הוא יכול לבצע, וצרפו את חוות הדעת של הרופאה הגריאטרית מקופת החולים. בחוות הדעת נכתב: "המטופלת נמצאת בסיכון שנשארת לבד… זקוקה להשגחה 24 שעות, ועזרה רבה בתפקוד יום יומי".

אבל בביטוח הלאומי לא התרשמו, ולא נתנו לה את הסיוע המרבי. "ההבדל בין המסמכים לבין הביטוח הלאומי כאילו בדקו בן אדם אחר, כאילו לקחו בטעות מסמכים של מישהו אחר", אמר דוד. "לאיזה מצב אדם צריך להגיע כדי לקבל את שעות הסיוע? איך ייתכן שאישה בודדה אלמנה, ניצולת שואה בת 90, עיוורת, לא מקבלת את מה ש-50-60 שנה שילמה עבורו דמי ביטוח לאומי? למי כן מגיע?".

לא קיבלה את הסיוע. שמחה כהן

"אני לא מבינה את זה, מי יושב שם?", מוסיפה רחל. "מי מחליט את זה? למי כן מגיע?". רחל נותרה עם 9 שעות שבועיות בלבד שקיבלה מהביטוח הלאומי, וזה פשוט לא מספיק.

"אני אחרי גיל 90, אבל במה שנשאר לי אני רוצה ליהנות קצת", אומרת רחל. "לא להיות תקועה כל הזמן בבית וגם קצת עזרה. אני רוצה עוד קצת להמשיך כמו בן אדם. והביטוח הלאומי הורס לי את החיים".

"מוציאים לקשישים את הנשמה"

גם שמחה כהן בת ה-86 לא יכולה להישאר לבד. כבר שבע שנים היא לא יצאה מהבית, היא בקושי הולכת ומצבה הבריאותי רק מידרדר. היא ביקשה מהביטוח הלאומי עזרה נוספת, וגם ממנה, למרות מצבה, הם דרשו לעבור את אותן הבדיקות. ילדיה עושים תורנויות על הטיפול בה, וגם הם כבר אינם צעירים בעצמם.

גם מי שמקבל את כל זכויותיו בביטוח הלאומי נדרש לא פעם להתמודד עם השלב הבא: הביטוח הסיעודי. ביטוח שיש למיליוני אזרחים אבל גם כאן הדרך לקבל את הקצבה החודשית לא פשוטה. בכתבה הבאה בסדרה נראה איך למרות שמשלמים כל החיים בדיוק בשביל הרגע שנזדקק לכסף, בחברת הביטוח יעשו הכול כדי לא לשלם.

מודעות פרסומת

סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – מאתר נציבות תלונות הציבור

אפריל 2015 – סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – אזלת היד של לשכת הרווחה טירת הכרמל לסייע לניצולי שואה מובילה אותם להתלונן בנציבות תלונות הציבור

סיפורה של תלונה: סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה

נציבות תלונות הציבור מטפלת מדי שנה בתלונות רבות של ניצולי השואה. חוקים, תקנות והוראות נוהל רבים נועדו להקנות לאנשים אלה זכויות והטבות שיבטיחו להם מחיה בכבוד, זאת בהתחשב בסבל שחוו, בגילם המתקדם ובחוב שחבה להם החברה הישראלית. הנציבות עושה ככל יכולתה כדי לסייע לניצולי השואה, לזרז את טיפול הרשויות בעניינם ולקדם את מימוש זכויותיהם. הנציבות מסייעת לניצולי השואה בתחומים רבים, בהם – קבלת הטבות כגון גמלה חודשית, דמי הבראה שנתיים, הנחה בתשלום בעד תרופות הכלולות בסל הבריאות, הנחה בתשלום ארנונה, פטור מאגרת טלוויזיה והנחה בתשלום חשבון החשמל.

דוגמה לטיפול שמעניקה הנציבות למתלוננים אלה היא תלונתו של קשיש, ניצול שואה, המתגורר בטירת הכרמל, שמצבו הרפואי התדרדר ועקב כך הכיר המוסד לביטוח לאומי בזכאותו לגמלת סיעוד משנת 2011. הקשיש פנה לנציבות באמצעות בתו וביקש עזרה בקבלת הנחה מארנונה מעיריית טירת הכרמל.

העירייה הכירה בזכאותו של המתלונן להגדלת אחוזי ההנחה מארנונה המגיעה לו ממועד פנייתו בעניין לעירייה, בשנת 2013. ואולם, העירייה סירבה להעניק לו את ההנחה המוגדלת למפרע, משנת 2011, מועד ההכרה בו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

בירור התלונה במוסד לביטוח לאומי ובעירייה העלה כי בשל אי קבלת נתונים מהמוסד במועד לא נכלל שמו של הקשיש במסגרת רשימת הזכאים ששלח המוסד לעירייה בשנת 2011, ושמו נכלל רק ברשימת הזכאים שנשלחה לעירייה בנובמבר 2012.

בעקבות התערבותה של נציבות תלונות הציבור בעניין העניקה העירייה לקשיש את ההנחה המגיעה לו במלואה, למפרע, משנת 2011.

סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה - מאתר נציבות תלונות הציבור
סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה – מאתר נציבות תלונות הציבור

"למה שילמתי כל החיים ביטוח לאומי?"

זאב ריין כל חייו שילם תשלומי ביטוח לאומי- זקוק לסיוע צמוד - ביטוח לאומי מתנער

"למה שילמתי כל החיים ביטוח לאומי?"  , מירי בלומנפלד  , local , דצמבר 2013

זאב ריין, תושב כפר סבא, הוא נכה מלידה, ללא יד ימין, חולה במחלת הסרטן, עיוור בעין שמאל וחירש באוזן שמאל, חולה בשחמת העצמות וצולע – אבל כל הנתונים האלה לא מזכים אותו בסייעת מטעם הביטוח הלאומי במשך 40 שנה שילם זאב ריין, תושב כפר סבא בן 75 , ביטוח לאומי. עכשיו, כשהוא חולה וזקוק לסיוע ביטוח לאומי מתנער ממנו.

ריין הוא נכה מלידה, ללא יד ימין, חולה במחלת הסרטן ועדיין בטיפול אונקולוגי, עבר כריתה חלקית של המעי הדק, עיוור בעין שמאל וחירש באוזן שמאל, חולה בשחמת העצמות וצולע – אבל כל הנתונים האלה לא מזכיםאת ריין בסייעת מטעם הביטוח הלאומי.

לפני ארבעה חודשים איבד ריין את רעייתו מרים, שהייתה נכה ומרותקת לכיסא גלגלים.
למרים היתה מטפלת צמודה, אזרחית הודו. לאחר שאשתו נפטרה ביקש ריין כי אותה מטפלת תמשיך לטפל בו, אולם האחות מטעם הביטוח הלאומי שערכה ביקור בית ב-9 בספטמבר התרשמה כי ריין אינו זקוק לסיוע. "על פי הבדיקה נמצא כי מידת התלות בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום (לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה ניידות עצמית בבית) והצורך בהשגחה נמוכים מהמידה המזכה בגמלת סיעוד".

ריין ערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי, אולם עד היום לא קיבל תשובה. למרות החלטת המוסד ריין מתקשה לבצע פעולות פשוטות יומיומיות, כמו לבשל, לנקות, לעשות כביסה, ובהיעדר סיוע הוא נאלץ להתגורר אצל בתו בהרצליה.

"זה פשוט מזעזע, כל החיים שלמתי ביטוח לאומי ועכשיו כשאני צריך אותם, אין עם מי לדבר. למה אני שלמתי כל החיים?".

רונית גדולטר, סגנית דובר הביטוח הלאומי, מסרה בתגובה: "גמלת סיעוד ניתנת עפ"י חוק, למי שנמצא תלוי במידה רבה בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום. בבדיקת הזכאות לגמלה, לא נקבעת זכאות על סמך ליקויים רפואיים, אלא נבחנת יכולתו של המבוטח לבצע פעולות יומיומיות בתחומים האלה בלבד: הלבשה, רחצה, אכילה ושתייה, טיפול בהפרשות וניידות, כמו כן, אנו בודקים האםהוא זקוק להשגחה.

"מר ריין פנה לסניף הביטוח הלאומי בכפר סבא בבקשה לקבל גמלת סיעוד ב- 27.8.13 . הוא נבדק ע"י מעריכה, ולא צבר ניקוד מספק לצורך קבלת שירותי סיעוד, כיוון שלמרות שלא נמצא עצמאי לחלוטין, הוא גם לא נמצא תלוי במידה רבה בעזרת הזולת.
ב – 20.10.13 ערער מר ריין על החלטה זו, בערעור הוא ציין שחלה החמרה במצבו הבריאותי, וביקש לבדוק מחדש את ההחלטה.

"מר ריין נבדק פעם נוספת ע"י מעריכה חדשה, וגם בבדיקה זו, צבר את אותו ניקוד שקבעה המעריכה הקודמת, ועל כן תביעתו נדחתה בשנית. אדגיש, כי בפרק זמן של חודשיים, מר ריין נבדק אצלנו פעמיים ע"י שתי מעריכות שונות, אשר הגיעו לאותה מסקנה.

"יש לציין שמר ריין הגיש את התביעה בעצמו בסניף, הוא הגיע לסניף באופן עצמאי, לאחר שנהג ברכב עפ"י הצהרתו. מר ריין ציין את הצורך שלו בעזרה בכביסה, בניקיון, ובבישול- פעולות שכאמור לא נבדקות עפ"י החוק, כמו כן, ציין קושי כלכלי לממן בכוחות עצמו עזרה חיצונית בתחומים הללו.

"לאור האמור, ועם כל הצער שבדבר, בשלב זה, לא נמצא זכאי לגמלת סיעוד. במידה וחלילה, תחול החמרה בתפקודו בפעולות היום יום, באפשרותו להגיש תביעה מחודשת לגמלת סיעוד, אשר תיבדק בנפרד.

"פרטיו של מר ריין הועברו למחלקת ייעוץ לקשיש, עם בקשה שייצרו אתו קשר ויסייעו לו בתחומם".
miri@local.co.il

שלילת הזכאות להחזר כספי עקב טיפול לקוי – דו"ח נת"צ שנתי 39 לשנת 2012

שלילת הזכאות להחזר כספי עקב טיפול לקוי – בשל טעות שעשה המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) בחישוב הכנסותיה של חותנתו של המתלונן, אושרה לה גמלת סיעוד חלקית. המתלונן גילה את הטעות, ולאחר התכתבות עם המוסד תוקן החישוב, והחותנת הייתה אמורה לקבל הפרשי גמלה בסך 5,370 ש"ח (להלן – ההפרשים). אף שהמתלונן פנה למוסד כמה פעמים, לא שולמו ההפרשים לחותנת. כעבור זמן היא נפטרה.

המתלונן ביקש כי המוסד ישלם לו (או לאשתו) את ההפרשים, שכן חותנתו התגוררה בביתם והם נשאו בהוצאות הטיפול בה. המוסד דחה את הבקשה והבהיר כי על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), הזכות לגמלת כסף עוברת בירושה רק ל"שאירים" כמשמעותם בסעיף 308 לחוק. שאיר מוגדר בסעיף זה "בן זוגו של הזכאי או ילד מתחת לגיל 24", והוא ואשתו אינם עומדים בהגדרה זו.

מאחר שהוראות החוק אינן מתירות תשלום הפרשי גמלת סיעוד למי שאינו שאירו של הזכאי לגמלה, היה המוסד מנוע מלשלם למתלונן את ההפרשים שהגיעו לחותנתו. אולם הנציבות סברה כי נוכח העיכוב הלא סביר של כשלושה חודשים בתשלום ההפרשים, ראוי שהמוסד ישקול אם יש מקום לפצות את המתלונן על ההוצאות שהוציא לצורך הטיפול בחותנתו.

בעקבות עמדה זו של הנציבות הובא עניין התלונה לפני הלשכה המשפטית של המוסד, ובאישור הגורמים המוסמכים הוחלט לשלם למתלונן כפשרה, מקופה המיועדת למצבים חריגים, פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

נוכח ממצאי הבירור הציעה הנציבות למוסד לבחון את האפשרות לתקן את החוק ולקבוע בו שגם מי שאינו מוגדר "שאיר" של נפטר, יהיה זכאי לקבל הפרשי גמלת סיעוד שהנפטר היה זכאי להם, אם יוכיח שסיפק את צרכיו לפני פטירתו.

בתגובה הודיע המוסד כי הוא שוקד בימים אלה על כמה תיקונים בחוק, ובמסגרת זו יבחן את הצעת הנציבות.

(608960)

משרד הרווחה מפקיר קשישים למבחנים משפילים חברות הביטוח – דקלה של הראל השקעות

בכי, רעד ועירום: מסכת ההשפלות בדרך לגמלת הסיעוד – מי שבמשך כל חייהם הקפידו לשלם לחברות הביטוח, בתקווה שבבוא העת יעמוד לרשותם הטיפול הדרוש, מגלים בזקנתם כי כדי לזכות באותו התקציב ייאלצו לעבור מסע ארוך, עצוב וכואב של בדיקות טורדניות. כך נראה בדיקה מטעם חברת הביטוח דקלה
חיים ריבלין , חדשות 2, 28/11/12

ביטוחים סיעודיים רבים מציעים בשוק מגוון שירותים והבטחות, אם חלילה ייקלע מי מקרובינו למצב סיעודי וייאלץ לקבל טיפול מתאים. אלא שבפועל, גם מי שדאג להצטייד בפוליסה המתאימה עלול לעבור דרך ארוכה, עצובה וכואבת בדרך לקבלת הטיפול הדרוש. תחקיר חדשות 2 חשף את מסכת ההשפלות וההטרדות שנאלצים לעבור קשישים רבים כדי לזכות בגמלה הסיעודית שלה הם זכאים – ולבסוף, למרות הכל, אף מתקשים לקבל.

ר', בת 77, היא חולה סיעודית שמתקשה להסתדר ללא עזרת מטפלת צמודה במשך 24 שעות ביממה. היא אינה מסוגלת ללכת בכוחות עצמה ומתקשה בביצוע רוב הפעולות היומיומיות. ר' סובלת ממחלת הפרקינסון ורק לאחרונה עברה סדרת טיפולים בסרטן שבו לקתה.

בתה של ר' סיפרה כי בתוך שנתיים-שלוש חלה הידרדרות דראסטית במצבה שהביאה אותה לכך שאינה מסוגלת לתפקד כיום. בביטוח הלאומי קבעו לה 150% נכות, ובחברת הביטוח "דקלה" אישרו לה קבלת גמלה למשך שנה. פני הדברים השתנו לפני כשלושה חודשים, אז הוחלט שלא להאריך את זכאותה – בעקבות חוות דעת שכתבה אחות שביקרה בבית הקשישה.

"בשל מצבה הנפשי הקשה, המטופלת לא הפסיקה לבכות בכי חזק", נכתב במסמך – שם צוין גם כי ר' אינה משתפת פעולה ועל כן – יש לחדול מלספק לה את הגמלה. קביעה זו באה חרף התיאור המפורש בדוח לכך שהקשישה החולה "נראתה מבולבלת ומפוחדת".

מסכת השפלות בדרך לגמלה

השבוע, בחלוף שלושה חודשים, שלחה חברת הביטוח רופא מטעמה שביצע ב-ר' סדרה חוזרת של בדיקות – רביעית במספר, כפי שנאלץ לעבור כל מבוטח שדורש לקבל גמלה מחברה פרטית או מהביטוח הלאומי. הוא מתבקש להשיב על שאלות טורדניות, שכוללות תרגילי חשבון או חזרה על משפטים אקראיים, שמטרתם – לבחון את מצבו המנטלי של דורש הקצבה, זאת – בזמן שהזכאות לקצבת סיעוד נקבעת בהתאם ליכולתו של המבוטח לבצע חמש פעולות בסיסיות.

אלא שהשאלות הטורדניות מהוות רק הקדמה לבדיקה הפיזית, השלב השני והקשה יותר בהליך. הקשישים מתבקשים לעמוד, לחייך, להוציא לשון – ולבסוף גם להתפשט מבגדיהם, בעקבות החלטת חברות הביטוח שלא להסתפק בהצהרת החולים באשר ליכולתם להתלבש בכוחות עצמם. את מסכת ההשפלות המדוברת נאלצים לעבור אלפי קשישים כדי לזכות בגמלת סיעוד שעבורה שילמו במשך כל חייהם.

בתיעוד בדיקתה של ר' ניתן להבחין בבירור שחרף הקביעה שאין ביכולתה להסיר את חולצתה באופן עצמאי, דרש ממנה הרופא שערך את הביקורת להתפשט גם ממכנסיה. "בשביל מה צריך להעביר את כל התהליך ולסמן סעיף אחר סעיף?", שאלה בזעם י', בתה של ר' – שהתלוותה לבדיקות שעברה. "רואים שהיא לא יכולה לתפקד, אז למה בכל זאת ממשיכים, בשביל מה כל התהליך הזה? כשבא רגע האמת, ואין מי שרוצה שהוא יגיע, צריך לעבור את כל מדורי הגיהנום".

עו"ד יריב כהן, מנהל מקצועי בחברה המרכזית למימוש זכויות, סיפר גם הוא כי "חברות הביטוח מערימות קשיים במתן כל הקצבאות. כשישנה אפשרות לכל חברות הביטוח לא לספק מה שאדם שילם עליו כל החיים, בהחלט משתמשים בזה".

קישורים:

דחיית תביעה לגמלת סיעוד ללא ביצוע בדיקת תלות – מדוח שנתי 37 נציבות תלונות הציבור

המתלונן הלין על שהמוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) דחה תביעה לגמלת סיעוד שהגישה אמו, בלי שהתקיים אצלה ביקור בית כדי לבחון את תפקודה. לטענתו אמו, שהיא קשישה ניצולת שואה, מתגוררת בגפה וזקוקה לעזרה ולסיוע לצורך תפקודה היומיומי.

לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, הזכאות לגמלת סיעוד מותנית במידת התלות של התובע בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום-יום והיא נבדקת על ידי אנשי מקצוע בביתו של התובע.

הבירור העלה כי במשך השנים הגישה אמו של המתלונן כמה תביעות לגמלת סיעוד וכולן נדחו. ב-1.9.09, בעקבות תביעה נוספת שהגישה, נעשתה לאם בדיקת תלות ובה היא צברה 0 נקודות בלבד (לעומת 2.5 נקודות שהן הניקוד המינימלי המזכה בגמלה), מאחר שנמצאה עצמאית בכל פעולות היום-יום. בעקבות זאת נשלחה לאם ב-21.9.09 הודעה על דחיית התביעה, ובה צוין כי היא זכאית על פי חוק לערער על ההחלטה לפני הוועדה לעררים לעניין מצב תפקודי.
לפי תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998, אם נדחתה תביעה לגמלת סיעוד מסיבה כלשהי, רשאי התובע בכל עת להגיש תביעה חדשה. לפי תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (בדיקה מחדש של מידת התלות בעזרת הזולת של זכאי לגמלת סיעוד), התשמ"ח-1988, הזכאות לביצוע בדיקת תלות חדשה מותנית בכך שהמבקש ימציא מסמכים המעידים על שינויים שחלו בתפקודו מאז בוצעה הבדיקה הקודמת.
ב-1.2.10 הגישה האם תביעה חדשה לגמלת סיעוד. על פי חוות דעת של היועצת לענייני סיעוד בסניף המוסד שאליו הוגשה התביעה, לא נמצאו במסמכים שצורפו לתביעה ראיות המלמדות על שינוי כלשהו במצבה של האם לעומת מצבה בעת הגשת התביעה הקודמת בספטמבר 2009, ועל כן נדחתה התביעה על הסף, בלי שנעשתה לאם בדיקת תלות.

הבירור העלה כי אגף סיעוד בהנהלת המוסד קבע נוהל בעניין הטיפול בבקשות לבדיקה מחדש או לתביעה חוזרת, ובו צוין באילו מקרים ניתן לדחות תביעה חוזרת לגמלת סיעוד בלי לעשות בדיקה מחדש. על פי הנוהל, אם המסמכים הרפואיים אינם מעידים על שינוי משמעותי שעשוי להשפיע על הזכאות ואם במהלך השנה שקדמה להגשת הבקשה הנוכחית הוגשו יותר משתי בקשות ובבדיקה האחרונה היה הפרש של נקודה אחת לפחות בין הניקוד שנצבר ובין הניקוד הנדרש לקביעת הזכאות או לשינוי ברמת הזכאות, ניתן לדחות את התביעה על הסף.

לטענת המוסד, בשנה שקדמה להגשת הבקשה לבדיקה מחדש הגישה אמו של המתלונן לפחות שתי בקשות נוספות, ובבדיקת התלות האחרונה שנעשתה לה היה הפרש של יותר מנקודה בין הניקוד שנצבר בבדיקה (0) ובין הניקוד המינימלי הנדרש לקביעת הזכאות (2.5 נקודות) או לשינוי ברמת הזכאות. בנסיבות אלה, ובהתאם לנוהל, נדחתה התביעה על הסף.

ואולם בניגוד לטענת המוסד מצאה הנציבות כי אמו של המתלונן הגישה רק תביעה אחת בשנה שקדמה להגשת התביעה בפברואר 2010. נוסף על כך, באישור הרפואי שצורף לתביעה החדשה צוין כי האם סובלת ממחלת פרקינסון, והדבר לא צוין בתעודה הרפואית שצורפה לתביעה הקודמת. אשר על כן פנתה הנציבות לממונה בכיר אגף סיעוד במוסד וביקשה שישקול שוב אם אין מקום לעשות בדיקת תלות חדשה לאם בעקבות הגשת תביעתה האחרונה.

הממונה אישר כי בהתאם לנוהל היה מקום לבצע בדיקת תלות חוזרת, ולכן דחיית התביעה על הסף בטעות יסודה. בעקבות זאת נעשתה לאם באוקטובר 2010 בדיקת תלות חדשה ובה נמצא כי היא תלויה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום ונקבעה לה זכאות בשיעור 91%, המזכה אותה בגמלת סיעוד של 9.75 שעות טיפול שבועיות. זכאותה של האם נקבעה למפרע ממרס 2010, בהתאם לתאריך הגשת התביעה שנדחתה על הסף.

הממונה אף התנצל לפני המתלונן ואמו על החלטתו המוטעית של המוסד.

(תיק 505525)