לוריבן – תופעות לוואי: מינון יתר, אבדן משקל, ואלכוהול

מה הן תופעות הלוואי של לוריבן?מתוך אתר American Addiction Centers

מהן תופעות הלוואי של לוריבן-Ativan?

תופעות לוואי עיקריות הקשורות לשימוש בלוריבן- Ativan ו / או התמכרות כוללות אך לא מוגבלות ל:
בִּלבּוּל
אי-שליטה בשריר
דם בשתן או בצואה
כאב בטן
ירידה במשקל
רעידות
נטיה למינון יתר
הגוף מתרגל ללוריבן שאינו משפיע יותר (לאחר כ- 2-3 שבועות)
הִתמַכְּרוּת
חרדה חוזרת
אי שקט
דִכָּאוֹן
אובדן זיכרון
קשיי למידה
הקהיה רגשית

כ -40 מיליון מבוגרים אמריקאים (18% מאוכלוסיית ארה"ב) סובלים מצורה כלשהי של חרדה, ע"פ האיגוד האמריקאי לדיכאון וחרדה.

רבים מאנשים אלה מטופלים בתרופות נוגדות חרדה כמו lorazepam, כדור הרגעה קצר טווח נמכר תחת השם המסחרי לוריבן או Ativan פועל במהירות על מערכת העצבים המרכזית על ידי הגדלת הזמינות של חומצה גמא-aminobutyric (GABA) למוח. GABA הוא חומר כימי במוח מרגיע את מערכת העצבים המרכזית, מפעיל השפעה מרגיעה על הנפש והגוף.

כאשר לוריבן נלקח כראוי תחת הפיקוח של רופא, הוא עשוי  לעזור להפחית רבים מן התסמינים הנפוצים של חרדה, כולל התקפי חרדה, פחדים, נדודי שינה, עצבנות, וחוסר מנוחה. בנוסף לטיפול בחרדה, לוריבן נרשם להתקפים, עוויתות, גמילה מאלכוהול, או נדודי שינה. לוריבן גורם לתופעות לוואי, במיוחד כאשר הוא נלקח במינונים גבוהים יתר על המידה.

לוריבן – השפעות על הגוף

על ידי האטת פעילות המוח והעצבים, לוריבן משפיע גם פונקציות פיסיות ותגובות. לסם השפעות מרגיעות על הגוף, ויכול גם לעצור התכווצויות כואבות בשרירים, או למנוע התקפים מסכני חיים כאשר נלקח כראוי. עבור חולים נוטלי לוריבן עפ"י הוראות מסיבות לגיטימיות, תרופה זו היא בדרך כלל בטוחה ויעילה. עם זאת, כל המשתמשים חייבים להיזהר תגובות פוטנציאל לוואי לתרופה, כגון:

ישנוניות בשעות היום
רמות אנרגיה נמוכות
בִּלבּוּל
תיאום לקוי בשרירים
ראייה מטושטשת
אובדן שיווי משקל
דם בצואה או בשתן
כאב בטן
ירידה במשקל
צְמַרמוֹרֶת
עור חיוור
תנועות לא רצוניות (רעידות)

עקג תופעות הלוואי של סרבול, נמנום, וחוסר התמצאות, Ativan מציב סיכון מוגבר פציעות. לוריבן עלול לגרום לסימפטומים דומים הרעלת אלכוהול, כגון אובדן קואורדינציה מוטורית, דיבור עילג, הפרעות ראייה, ראייה מטושטשת. נהיגה תחת השפעת לוריבן, או ביצוע פעולה אחרת הדורשת תיאום בין העין ליד ורפלקסים מהירים, עלול להיות מסוכן ביותר, במיוחד אם המשתמש גם יש צרך אלכוהול או תרופות הרגעה אחרות.

לוריבן – השפעות על המוח

ללוריבן יכולה להיות השפעה חזקה על המוח והעצבים. עם זאת, משתמשים רבים חווים "ריבאונד" תופעות לוואי, או הרעה באותם הסימפטומים בהם התרופה מיועדת לטפול. בפרט, לוריבן יכול לגרום לחרדת ריבאונד, הפרעות שינה, תנועות גוף לא נורמליות.

ריבאונד חרדה
אי שקט
הפסד של הנאה היום-יום חוויות
דִכָּאוֹן
בעיית זיכרון
קשיי למידה

המבנה הכימי של לוריבן נועד להקטין את הרגישות של המוח ועצבים, בעוד מרגיע תגובות רגשיות שיוצרות חרדה וחוסר מנוחה. בצד השלילי, לוריבן יכול לרדד תגובות רגשיות של המשתמשים ולהקהות את חוויותיהם על העולם. אנשים שנוטלים לוריבן יכולים להתחיל להרגיש הפסד של עניין חוויות או חובות היומיום שלהם. הם עלולים להרגיש כל זמן איטיים ועייפים, וראיה מטושטשת, ונמנום.

שימוש יתר בלוריבן

לוריבן הוא סם בטוח כאשר נלקח במינונים שנקבעו, במועדים המומלצים. אבל נטילת מינון גבוה של הסם מעמיד את המשתמשים בסיכון ממנת יתר, אשר עלול להסתיים בתרדמת ואפילו מוות. מספר מקרי המוות הקשורים מינון יתר הקשורים תרופות מרשם ממשפחת הבנזודיאזפינים לוריבן גדל פי ארבעה מאז 2001, על פי המכון הלאומי האמריקני לשימוש בסמים. בשנת 2013, היו קרוב ל -7,000 הרוגים עקב שימוש יתר בנזודיאזפינים בארה"ב.

כחומר המדכא את מערכת העצבים המרכזית, לוריבן מאיט פעילות המוח והעצבים. כאשר נלקח לבד והשמוש כראוי, לוריבן לעתים רחוקות גורם אובדן הכרה, תרדמת או מוות. עם זאת, מינונים גבוהים של לוריבן עלולים להיות השלכות קטלניות, במיוחד כאשר לוריבן ניטל בשילוב עם תרופות אחרות המדכאות את הפעילות של המוח ואיברים חיוניים. מינון יתר רב, בין אם בשוגג או בכוונה תחילה, מקושר שימוש בלוריבן  עם אלכוהול, תרופות לשיכוך כאבים, תרופות נגד חרדה אחרות.

סימני מנת יתר של לוריבן כוללים:

חיוורון, עור או שפות כחלחלים
נשימה שטחית, איטית
יתר הרגעה או נמנום
אובדן קואורדינציה
דיבור עילג
אובדן זיכרון
בִּלבּוּל
חוּלשָׁה
אובדן ההכרה

מנת יתר לוריבן במקרה חירום עלולה להסתיים במוות אם המשתמש אינו מקבל טיפול רפואי מיידי.

לוריבן – התמכרות וגמילה

אחת מתופעות הלוואי החמורות ביותר של שימוש בלוריבן הוא האפשרות לפתח התמכרות לסם. התמכרות ללוריבן נפוצה ביותר כאשר משתמשים בו מסיבות הלא-רפואיות, או שלוקחים לוריבן עם תרופות הרגעה אחרות, כמו אלכוהול, משככי כאבי מרשם, כדורי שינה.

לאחר שמשתמשים בלוריבן במשך יותר מ 2-3 שבועות, מערכת העצבים מתרגלת להשפעות של התרופה.
חולים רבים דורשים מינונים גבוהים יותר של התרופה כדי להקל על הסימפטומים שלהם, תופעה הנקראת טולרנטיות. טולרנטיות עלולה להוביל לתלות. הסתמכות פיזית או פסיכולוגית בסם כדי להרגיש נורמלי. אם המשתמש ממשיך לנצל לרעה לוריבן, או במינון לא מצטמצם, טולרנטיות עלולה להוביל להתמכרות. התמכרות היא מחלה מתקדמת גורמת צורך כפייתי לחפש והשתמש בסם. הדגלים האדומים של התמכרות Ativan כוללים:

  • אי שקט, עצבנות, דיכאון או כאשר המשתמש לא יכול לקבל את התרופה
  • עניין אובססיבי מקבל ושימוש יותר של התרופה, למרות ההשפעות המזיקות על בריאות אישית או יחסים
  • הפסד של שליטה על כמה Ativan שהמשתמש ינקוט בכל זמן נתון
  • בידוד מחברים, בני משפחה, או אירועים חברתיים כתוצאה של שימוש בסמים
  • להידרדרות של איכות העבודה של אחד על העבודה או בבית הספר
  • ירידת מראה פיזי וטיפוח
  • תסמיני גמילה פיסיים ופסיכולוגיים כאשר התרופה מופסקת או ירידה במינון

בנסיגה מבנזודיאזפינים עלולות להיות תופעות לוואי מסוכנות, כולל פרכוסים, תסיסה חמורה, והזיות. כאשר אנשים מורחקים פתאום מלוריבן, הם עלולים גם לסבול מכאבי ראש, בחילות והקאות, בעיות שינה, זעה, ופרקים של חוסר מנוחה. על מנת למזער את תופעות לוואי של גמילה, גמילה מהסם מומלצת למשתמשי לוריבן ביותר. במהלך הגמילה רופא בהדרגה מוריד את המינון של לוריבן על פני תקופה מסוימת של זמן, עד שניתן לעצור את הסם בבטחה מבלי להתפשר על הבריאות או רווחתו של החולה.

נומבון (NITRAZEPAM) – תופעות לוואי

נומבון (NITRAZEPAM) - תופעות לוואי

נומבון – ניטראזפאם הוא סם פסיכיאטרי נוגד חרדה המשמש ככדור שינה משתייך למשפחת הבנזודיאזפינים. הוא משמש לטיפול קצר מועד בנדודי שינה. עקב פעילותו הממושכת, הוא יעיל למניעת יקיצה מוקדמת בבוקר. עם זאת, תחושת הערפול/ישנוניות ביום המחרת שכיחה.

נומבון – ראה עלון לצרכן של משרד הבריאות

הקדמה

  • מעקב רפואי – יש חשיבות רבה במעקב רפואי צמוד עם נטילת נומבון. לפיכך, כאשר הינך נוטל/ת סם זה יש להקפיד לפנות לרופא לאחר 7-10 ימי טיפול, כיוון שהטיפול נועד לתקופת זמן קצרה בלבד.
  • התמכרות – שימוש ממושך בנומבון זו עלול לגרום לכך שהשפעת הסם תפחת. שימוש זה עלול גם לגרום לתופעה קשה של תלות (התמכרות), בה יקשה על החולה להפסיק נטילת הסם. לעיתים, שימוש ממושך בתרופה זו עלול לגרום לשינויים בדפוסי ההתנהגות ולמחשבות טורדניות.
  • תסמיני גמילה – הפסקה בלתי מבוקרת של הטיפול עלולה להיות מלווה בתופעות גמילה כגון: מתח, עצבנות, בלבול, רטט, חזרה לנדודי שינה, כאבי בטן, בחילה, הקאות, זיעה, עוויתות.
  • קשישים – יש להיזהר ולהישען בעת קימה ממצב של שכיבה או ישיבה, כיוון שהתרופה פוגמת בערנות ולעיתים בתיאום תנועות הגוף, ועל כן יש חשש לנפילה.

מתי אין להשתמש בנומבון?

אל תשתמשי בסם כאשר הינך בהריון או מניקה.
אין להשתמש בסם זו אם ידועה רגישות לאחד ממרכיביו או לבנזודיאזפינים אחרים.
אין להתשמש בנומבון בחולים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות, ממחלת ריאות חמורה או קשיי נשימה,
ממיאסטניה גרביס ומבעיות חמורות בכבד.
אין להשתמש בסם מבלי להיוועץ ברופא לפני התחלת הטיפול אם הינך סובל/ת או סבלת בעבר מליקוי בתפקוד: מערכת הנשימה (כגון אסטמה), עיניים (גלאוקומה), הכבד, הכליה/מערכת השתן, מחולשת שרירים חמורה, מבעיות פסיכיאטריות, מדכאון, או אם סבלת בעבר מתלות בתרופות, בסמים, או באלכוהול

תופעות לוואי
בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה, בזמן השימוש בה עלולות להופיע השפעות לוואי כגון: טשטוש, סחרחורת, כאבי ראש, נמנום ביום, ראיה כפולה.
תופעות אלו פוחתות בדרך כלל לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר. אם התופעות האלו מטרידות, יש להיוועץ ברופא.

תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת
מחשבות טורדניות בלתי רגילות או שינויים בדפוסי ההתנהגות הרגילים (נדיר): הפסק/י הטיפול ופנה/י לרופא מיד!.
בלבול, אי שקט, עצבנות, תוקפנות, הזיות, סיוטים, דכאון, שינויים פתאומיים במצב הרוח כגון כעס פתאומי או התרגשות גדולה, תופעות של דלקות תכופות כגון חום, כאבי גרון או פצעים בפה, דימומים או חבלות תכופות יותר מהרגיל, הצהבת העור או העיניים, שתן כהה – פנה/י לרופא מיד!
עלפון, דפיקות לב מהירות, פריחה, גירוד, התנפחות הפנים, השפתיים או הלשון אשר עלולים לגרום לקשיים בבליעה או נשימה, צפצופים או קוצר נשימה: פנה/י לרופא מיד!

תופעות נדירות המחייבות פניה לרופא אם נמשכות
ליקוי בתאום תנועות הגוף, בעיות במערכת העיכול, עייפות, חולשה מוגברת, שינוי בתפקוד מיני או רעד.

בכל מקרה שבו הינך מרגיש/ה תופעות לוואי שלא צויינו בעלון זה, או אם חל שינוי בהרגשתך הכללית, עליך להתייעץ עם הרופא מיד.

בונדורמין – ברוטיזולאם (Brotizolam) – תופעות לוואי

בונדורמיןברוטיזולאם (בונדורמין) שייכת למשפחת הבנזודיאזפינים (סמים מרגיעים ומשרים שינה) המשמשת בעיקר לטיפול בהפרעות שינה. סם זה פועל מעט שעות, לכן גורמת לפחות עייפות וכבדות בזמן יקיצה בהשוואה לסמים אחרים מקבוצה זו.

בונדורמין – עלון לצרכן של משרד הבריאות

יש לשים לב:

בונדורמין שיך לקבוצת הבנזודיאזפינים, שלה תכונות מיוחדות המחייבות זהירות רבה בשימוש בה. יש חשיבות רבה במעקב רפואי צמוד עם נטילת תרופה זו.
כאשר הינך נוטל סם זה הקפד לפנות לרופא לאחר 4-2 שבועות, כיוון שהטיפול נועד לתקופות זמן קצרות בלבד.שימוש ממושך בבונדורמין עלול לגרום לכך שהשפעת הסם תפחת. שימוש זה עלול לגרום לתופעה קשה של תלות, בה יקשה על החולה להפסיק ליטול הסם (התמכרות).
הפסקת טיפול בלתי מבוקרת מלווה בתופעות גמילה כגון: מתח, עצבנות, בלבול, רעד, נדודי שינה, כאבי בטן, הקאות, בחילות, זיעה, עוויתות והתכווצויות וכאבי שרירים.
לעתים, שימוש ממושך בסם עלול לגרום לשינויים בדפוסי התנהגות ומחשבות טורדניות.
במיוחד אצל קשישים מומלץ להישמר בעת ההליכה, כיון שהתרופה פוגמת בעירנות ולעתים בתיאום תנועות הגוף, ועל-כן יש חשש למעידות או נפילות.

מתי אין להשתמש בבונדורמין?
אין להשתמש בסם אם הינך בהריון או מיניקה.
אין להשתמש בסם אם ידועה רגישות ל אחד ממרכיביו או לבנזודיאזפינים אחרים.
אין להשתמש אם הינך סובל מליקוי חמור במערכת הנשימה, מתסמונת דום נשימה בשינה (sleep apnoea), מליקוי חמור בתפקוד הכבד, ממיאסטניה גרביס, או אם סבלת בעבר מתלות בתרופות, סמים או אלכוהול.
בונדורמין אינו מיועד לילדים ונוער מתחת לגיל 18.

איך ישפיע בונדורמין על חיי היום יום שלך?
השימוש בבונדורמין עלול לפגום בעירנות, ביכולת הריכוז ותפקוד השרירים (במיוחד כאשר משך השינה אינו מספיק או בשילוב עם תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית) ועל-כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת עירנות.

תופעות לוואי:
בנוסף לפעילות הרצויה של הסם, בזמן השימוש עלולות להופיע תופעות לוואי כגון: ירידה בערנות, נמנום במשך היום, הפרעות במערכת העיכול וכאב ראש.
תופעות אלו פוחתות בדרך כלל לאחר תקופת ההסתגלות לסם. אם תופעות הלוואי אינן חולפות או שהן מטרידות יש להתייעץ עם הרופא.

תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת:
מחשבות טורדניות בלתי רגילות, אי שקט, עצבנות, הזיות, סיוטים, נדודי שינה, שינויים בדפוסי התנהגות הרגילים (נדיר) – פנה לרופא מיד!
שינוי במצב רוח, בלבול, סחרחורת, אפאתיה, דיכאון, הפרעות זיכרון, הפרעות בדיבור, יובש בפה, זמזום באוזן, ליקוי בתיאום תנועות הגוף, הפרעות במתן שתן, שינויים בחשק המיני, שינויים בקצב לב ולחץ דם, הפרעות בתפקודי כבד (כולל צהבת), עייפות, חולשת שרירים, הפרעות בראיה, פריחה, גרד (נדיר) – המשך
הטיפול ופנה לרופא!
בכל מקרה שבו הינך מרגיש תופעות לוואי שלא צוינו בעלון זה, או אם חל שינוי בהרגשתך הכללית עליך להתייעץ עם הרופא מיד!

בונדורמין – עלון לצרכן של משרד הבריאות

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

ממכר ומזיק: היד הקלה על כדורי שינה למבוגרים

ממכר ומזיק: היד הקלה על כדורי שינה למבוגרים , יפה שיר-רז , ynet , מאי 2010

וָאבֶּן, ואליום, קלונקס – רופאים רבים רושמים למטופליהם המבוגרים תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים באופן שגרתי ולטווח ארוך – אך לתרופות האלה תופעות לוואי, וההסתגלות אליהן מאלצת להעלות את המינון. מומחה ל"זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות": "רופאים רבים מתחילים הטיפול – מעטים מפסיקים אותו"

במשך יותר מ‭20-‬ שנה אמא שלי נטלה ואליום. רופא המשפחה רשם לה את התרופה כשהתלוננה על בעיות שינה ועל אי-שקט. רשם, ושכח להפסיק. כשהייתה שוכחת לקחת את התרופה בזמן, הייתה נעשית חסרת מנוחה וסבלה מדפיקות לב מואצות ומרעד בידיים. למרות זאת, כשביקשנו ממנה לנסות להפסיק, היא טענה שאינה מסוגלת ושהתסמינים אינם נובעים מהתרופה. "הכדור עוזר לי להירגע ולישון‭,"‬ היא נהגה להסביר.

לפני כשנה, בגיל ‭,73‬ היא אושפזה בבית חולים בעקבות סיבוך של שפעת, שהידרדר והוביל לאי-ספיקת כליות חמורה. במשך שבועיים היא הייתה במצב קשה, נעה בין חיים למוות. היא עברה דיאליזה, והרופאים אמרו לנו שאם תשרוד – תזדקק ככל הנראה לטיפולי דיאליזה גם בהמשך. בניגוד לכל הסיכויים, היא התאוששה והחלימה לחלוטין. התקופה הזו הייתה נוראה לכולנו, אבל תופעת לוואי חיובית אחת בכל זאת הייתה לה – אמי נגמלה מהוואליום.

לא בדיוק ברור איך זה קרה. אולי תרמה לכך הדיאליזה ש"ניקתה" את גופה מהחומר, אולי היו אלה הימים שבהם שכבה מחוסרת הכרה ולא קיבלה את התרופה. ואולי הכל יחד. כך או כך, כשהשתחררה מבית החולים הסבירה לה הנפרולוגית שעליה להפסיק לקחת חלק גדול מהתרופות שקיבלה קודם, לפחות למשך תקופה מסוימת, כדי להגן על הכליות. בין התרופות האלה היה גם הוואליום. גם כשהחלימה לחלוטין וכליותיה שבו לתפקד באופן תקין, היא לא חזרה לקחת את התרופה. "אני לא מרגישה שאני צריכה אותה יותר‭,"‬ היא אומרת.

שכיחות גבוהה של שימוש

לפני כמה חודשים, קצת אחרי שאמי החלימה, ניהלתי שיחה עם פרופ' שאול שרייבר, מנהל המערך הפסיכיאטרי ומחלקת יום פסיכיאטרית במרכז הרפואי תל-אביב. השיחה התגלגלה לנושא הבנזודיאזפינים – המשפחה שאליה משתייכים הוואליום ובני דודים מוכרים נוספים שלו, כגון קלונקס, לוריוון, נומבון, בונדורמין, זאנקס (קסנקס) ועוד. "רופאי משפחה ורופאים מקצועיים אחרים, כגון גינקולוגים, אורתופדים ורבים אחרים, רושמים בנזודיאזפינים בהיקפים חסרי תקדים, שאי אפשר להעלותם על הדעת בכלל‭,"‬ הוא סיפר לי. "התופעה החמורה הזו נפוצה במיוחד בקרב קשישים, ועוד יותר בקרב קשישות‭."‬

"למה דווקא קשישים‭"?‬ שאלתי‭".‬משום שהתרופות האלה נחשבות ליעילות מאוד בהרגעה ובהשראת שינה‭,"‬ הוא השיב. "קשישים רבים סובלים מהפרעות שינה, וגם מתסמונות חרדה ומדאגות שנובעות במקרים רבים ממחלות ומתחושות בדידות. בקרב קשישות התופעה שכיחה במיוחד, שכן חרדה ודיכאון שכיחים יותר בקרב נשים. למעשה, השימוש בבנזודיאזפינים להרגעה ונגד חרדה נפוץ פי שניים ואולי אפילו פי שלושה בנשים מאשר בגברים‭."‬

בירור קצר בקרב חוג המכרות של אמי ובקרב הורי חברים ומכרים העלה שאמי בהחלט לא לבד בעניין. כמעט כל מי ששאלתי סיפר שהוא מקבל לפחות תרופה אחת ממשפחת הבנזודיאזפינים, וחלק מהאנשים קיבלו גם שתי תרופות.

התמכרות או תלות בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים בקרב קשישים היא תופעה שכיחה מאוד בעולם המערבי, שמתועדת בספרות הרפואית. על פי נתוני מחקרים, ‭30%-20%‬ מבני ה‭65-‬ ומעלה משתמשים בתרופות האלה לטווח הארוך, ושכיחות השימוש הולכת ועולה עם הגיל. כך, לדוגמה, מצא מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי ‭'of Clinical Pharmacology European Journal'‬ כי שכיחות השימוש בתרופה בקרב בני 65 ומעלה היא ‭,31.9%‬ ומחקר אחר, שנערך בצרפת בקרב בני ‭,70-60‬ מצא שכיחות של ‭.23%‬ חוקרים אחרים טוענים כי התופעה שכיחה אפילו יותר, ושההסתמכות של המחקרים האלה על ראיונות עם מטופלים ועל דיווח עצמי שלהם מגבילה את היכולת לזהות את שיעורי התלות האמיתיים.

למרבה הצער, ישראל אינה יוצאת דופן בעניין הזה. אמנם לא קיימים נתונים מדויקים על שכיחות השימוש בתרופות האלה, אך מומחים רבים, בהם פסיכיאטרים, גריאטרים ופרמקולוגים, טוענים שמדובר בתופעה רחבה. אולם למרות השכיחות הגבוהה של התופעה, בעוד שרישום-יתר של תרופות מעוררות, כמו ריטלין לילדים ובני נוער, נמצא במרכז תשומת הלב הציבורית – על שימוש-יתר בבנזודיאזפינים בקרב מבוגרים וקשישים אף אחד כמעט אינו מדבר.

יד קלה על המרשם

מאז הוצגו לראשונה ב‭,1961-‬ הפכו הבנזודיאזפינים לתרופות הנרשמות בשכיחות הגבוהה ביותר להפרעות חרדה ושינה, והן משמשות גם לטיפול במגוון תסמינים פסיכולוגיים לא ספציפיים, כגון דיכאון ודאגות ברמות שונות, וכן בבעיות פיזיות, בהן הקלת התקפים אפילפטיים והרגעת חולים לפני ניתוחים ופעולות פולשניות. התרופות מהקבוצה הזאת מגבירות את פעילותו של המתווך העצבי ‭,GABA‬ שגורם לעיכוב מעבר אותות עצביים בין תאי העצב במוח, ובכך הן מונעות פעילות-יתר במוח הגורמת לחרדה ומסייעות להרגעה.

במקור פותחו הבנזודיאזפינים כמענה לתרופות נוגדות חרדה מקבוצה אחרת – ?ר?יט?רטים – שהיו עד אז בשימוש נפוץ, אך התגלו כמסוכנות ורבים השתמשו בהן כדי להתאבד בעזרתן, כולל המתאבדת המפורסמת ביותר מרילין מונרו. "למעשה, זו הייתה הפעם הראשונה שבה תעשיית התרופות פיתחה תכשיר עם תכנון מובנה מראש לטיפול בבעיה, וה'מפרט הטכני' של התכשיר הבטיח יעילות ובטיחות גבוהות‭,"‬ אומר פרופ' שרייבר.

"ואכן, התרופות האלה הוכחו כיעילות ובטוחות מאוד בשימוש לטווח קצר, ובתוך זמן קצר הפכו לטרנד, והרופאים החלו לרשום אותן במגוון התוויות. אולם בלהט ההתלהבות נשכחה כנראה העובדה שהבנזודיאזפינים מיועדים לשימוש לטווח קצר, ורוב הרופאים רושמים אותן למטופליהם למשך שנים, ואפילו עשרות שנים. איני מכיר הרבה רופאים שאומרים למטופל שלהם: 'אני רושם לך ואליום או ואבן לעשרה ימים כדי לטפל בבעיה שלך, אבל דע לך שמדובר בתרופה ממכרת ואסור להמשיך לקחת אותה מעבר לתקופה הזו‭.'‬ הרבה מאוד רופאים מתחילים טיפול בתרופות האלה, אבל רק מעטים מפסיקים אותו‭."‬

הבנזודיאזפינים מוגדרים כסמים פסיכוטרופיים – כאלה המשפיעים על מצב הרוח. ככאלה, הם אינם חלק מפקודת הסמים המסוכנים. עם זאת, חלות עליהם מגבלות מיוחדות, כמו למשל הגבלת משך הטיפול וחובת תיעוד המרשמים בבתי המרקחת לביקורת משרד הבריאות. בעלון התרופה נכתב במפורש כי שימוש ממושך בתרופה עלול לגרום להתפתחות "תופעה קשה של תלות, שבה יקשה על החולה להפסיק ליטול את התרופה‭,"‬ ולעיתים לגרום לשינויים בדפוסי התנהגות ולמחשבות טורדניות. כמו כן, נרשם כי הפסקת טיפול בלתי מבוקרת עלולה להיות מלווה בתופעות גמילה שונות, כגון מתח, עצבנות, בלבול, רעד, נדודי שינה, כאבי בטן, הקאות, בחילות, זיעה ועוויתות.

זאת בדיוק הסיבה שבגללה במדינות מערביות, כגון ארה"ב, אנגליה ואוסטרליה, פירסמו רשויות הבריאות הנחיות מפורשות לרופאים כיצד ולמשך איזו תקופה לרשום את התרופות ממשפחה זו. במשרד הבריאות הישראלי, לעומת זאת, לא מצאו משום מה לנכון לפרסם הנחיות כאלה. "בישראל לא יצאו הנחיות מיוחדות‭,"‬ אומרת דוברת המשרד, עינב שימרון-גרינבוים‭".‬עם זאת, עצם העובדה שהתכשיר כלול ברשימת התכשירים הפסיכוטרופיים מחייב את הרופאים להוסיף פרטים רבים על החולה שאינם נדרשים במרשם רגיל, ובכלל זה גיל, תעודת זהות, כתובת. צורך זה מהווה תזכורת לזהירות היתרה שיש לנקוט כאשר רושמים לחולה תרופה מסוג זה‭."‬

לא כל המומחים מסכימים ש"התמכרות" היא המושג הנכון להשתמש בו ביחס לבנזודיאזפינים. "איננו אוהבים להשתמש כיום במילה 'התמכרות‭,'‬ אבל שימוש ארוך טווח בתרופות האלה עלול לגרום לשתי השפעות חמורות‭,"‬ אומר ד"ר דרווין טליאס, מנהל המחלקה הארצית לטיפול בתחלואה כפולה במרכז לבריאות הנפש באר-שבע. "האחת היא פיתוח תלות בתרופה, שמתבטאת בכך שהאדם אינו מסוגל להפסיק להשתמש בה, וכשהוא מנסה להפסיק הוא יסבול מתסמונת גמילה, שיכולה להתבטא בהפרעות בהכרה, בהתכווצויות, ברעד בידיים וברגליים, בהזעה, בחרדות, בחום גבוה, בחוסר תיאבון, בהפרעות שינה ועוד. ההשפעה השנייה היא פיתוח סבילות לתרופה, כאשר השפעתה פוחתת עם הזמן, ולכן המשתמש נאלץ להגדיל את המינון כדי לקבל את ההשפעה הרצויה‭."‬

פרופ' שרייבר, לעומתו, טוען בתוקף שמדובר בהתמכרות‭".‬הבעיה מתחילה בהסתגלות, אבל מגיעה בשלב מסוים להתמכרות, וכשמפסיקים את התרופה ישנם תסמיני גמילה פיזיים קשים. נכון שהתסמינים שונים מאלה שמופיעים בגמילה מסמים אופיאטיים, אבל מדובר בתסמיני גמילה לכל דבר. בתסמינים האלה אנחנו נתקלים מדי יום בבית החולים, כאשר קשישים שמאושפזים בגלל מחלה כלשהי מפתחים לפתע תופעות של אי-שקט, בלבול וחרדה. כשהרופאים במחלקה מזמינים אותנו לבדוק אותם, מתברר שמדובר בתסמיני גמילה, שנובעים מכך שהפסיקו להם בבת אחת את התרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים שלקחו, משום שמי שליווה אותם לא ידע לספר שהם נוטלים את התרופה‭."‬

קשישים מושפעים יותר

בין אם בוחרים לכנות את התופעה 'התמכרות' או 'תלות‭,'‬ בדבר אחד אין ספק – הסכנות שלה גדולות במיוחד כשמדובר בקשישים. היא גם מתרחשת מהר יותר אצלם לעומת אצל אנשים צעירים יותר. הסיבה לכך נעוצה בשינויים קשורי גיל, המתרחשים בקולטנים במערכת העצבים המרכזית. ככל הנראה, באנשים מבוגרים הקולטנים לבנזודיאזפינים במוח הופכים רגישים יותר וגורמים לתגובות מוגברות.

"השפעות הבנזודיאזפינים הינן תלויות מינון‭,"‬ מסביר ד"ר דורון גרפינקל, מנהל המחלקה הגריאטרית- פליאטיבית במרכז הגריאטרי שהם בפרדס-חנה. "במינון נמוך התרופות האלה פועלות כנוגדות חרדה, במינון מעט יותר גבוה הן גורמות גם להרפיית שרירים, ובמינון גבוה עוד יותר הן משרות שינה. כשמעלים עוד יותר את המינון, הן גורמות לשינה עמוקה, ובכמויות גדולות מאוד עלולות אף לגרום לתרדמת.

"אצל אנשים קשישים כל ההשפעות האלה מוגברות. אם ניתן לקשיש את אותו מינון שאצל אדם צעיר פועל כנוגד חרדה, הוא יגרום לו לשינה. מינון שבאדם צעיר משרה שינה, בקשיש כבר יכול לגרום לשינה עמוקה, ואפילו עמוקה מאוד וממושכת. הבעייתיים ביותר הם הבנזודיאזפינים שפועלים לטווח ארוך, כמו הוואליום והוואבן. לעומת זאת, בנזודיאזפינים כמו בונדורמין וזאנקס, שהם בעלי 'זמן מחצית חיים' קצר יותר (הזמן שלוקח לתרופה לרדת למחצית מהריכוז שלה בדם) ומסולקים מהר יותר מהדם, הינם פחות בעייתיים. אבל גם התרופות האלה משפיעות לטווח ארוך יותר אצל קשישים. אותה תרופה שבאדם צעיר פעילה ארבע-חמש שעות במשך הלילה, ממשיכה אצל אדם קשיש להשפיע גם במשך היום‭."‬

מה שעוד מגביר את הסיכון לתופעות לוואי הוא השימוש הסימולטני של רבים מהקשישים בתרופות מרובות, ובעיקר בכמה בנזודיאזפינים. "במקרים רבים אני נתקל במרפאה או בבית בקשישים שמקבלים אפילו מספר סוגים של בנזודיאזפינים – דבר שאין בו שום היגיון והוא מסוכן מאוד‭,"‬ מספר ד"ר גרפינקל. "באחד המקרים שאלתי מטופל קשיש שהגיע אליי עם בתו אם הוא לוקח תרופות הרגעה או שינה. 'אני לא לוקח כדורי הרגעה, רק בונדורמין‭,'‬ הוא השיב. 'רגע, אבא, ומה עם הוואבן‭'?‬ שאלה הבת. 'אה‭,'‬ הוא אמר, 'את זה אני לוקח רק כשאני לא רגוע, לעיתים גם ביום‭."'‬

ד"ר גרפינקל פיתח שיטה חדשה לצמצום עומס התרופות מסוגים שונים שמקבלים רוב הקשישים, כמות שלדבריו מגיעה בממוצע לשבע-שמונה תרופות, ולעיתים גם לכמות כפולה ויותר מכך. במחקר שערך על יעילות שיטתו בקרב כמה עשרות קשישים בקהילה הוא קיצץ משמעותית את מספר התרופות שקיבלו, תוך השגחה רפואית קפדנית – קיצוץ שעבר ללא כל תופעות לוואי משמעותיות, כאשר רוב הקשישים אף דיווחו על שיפור כוללני במצב הבריאות. "התברר שיותר ממחצית מהמטופלים נטלו תרופה כלשהי ממשפחת הבנזודיאזפינים, ו‭19%-‬ מהם לקחו אפילו שתי תרופות‭,"‬ הוא מספר.

שלל תופעות לוואי

מדוע בעצם שימוש ממושך בבנזודיאזפינים מסוכן לאנשים מבוגרים? תופעת הלוואי המוכרת החמורה ביותר בקשישים היא פגיעה פסיכו-מוטורית, שמגבירה

משמעותית את הסיכון לתאונות, לנפילות ולשברים בצוואר הירך. אפילו סדרת בית החולים הפופולרית 'אי-אר' הקדישה פרק לסיכון הזה. באחד הפרקים אושפזה בחדר המיון קשישה בת 80 שנפלה ושברה את צוואר הירך. במהלך הבדיקה התברר לרופאה שטיפלה בה כי הסיבה לנפילה הייתה טשטוש שנבע מנטילת ואליום, תרופה שהאישה נטלה באופן קבוע במשך שנים.

הסיכון לתאונות ולנפילות אינו מפתיע לאור העובדה שההשפעות המרדימות והמטשטשות של הבנזודיאזפינים נמשכות אצל אנשים מבוגרים שעות ארוכות‭".‬בנוסף, הרבה פעמים אנשים לוקחים את התרופות האלה בצורה לא נכונה‭,"‬ מסביר ד"ר גרפינקל. "במקום לקחת אותן בערב לפני השינה, הם לוקחים אותן באמצע הלילה, כשהם שוכבים במיטה ולא מצליחים להירדם. כתוצאה מכך, בבוקר הם ממשיכים להיות רדומים ומטושטשים, והסיכון לנפילות, לתאונות דרכים או לתאונות בבית גדל‭."‬ לא מעט עבודות מחקר מצביעות על הקשר בין השימוש בבנזודיאזפינים לבין שברים בפרק צוואר הירך בקשישים. כך, לדוגמה, מחקר שפורסם ב‭2006-‬ בכתב העת ‭'Aging Drugs and'‬ מצא שמחצית מהמאושפזים בבתי חולים בגילים ‭80-70‬ בגלל שבר בצוואר הירך נטלו תרופה כלשהי מקבוצת הבנזודיאזפינים.

"בגיל מבוגר נפילה ושבר בצוואר הירך מסוכנים הרבה יותר מיתר לחץ דם, מסוכרת או מעודף כולסטרול‭,"‬ אומר ד"ר גרפינקל. "מעבר לעובדה ששברים בצוואר הירך קשורים לתחלואה ולתמותה, שבר כזה עלול לשנות משמעותית את איכות החיים. אנשים שהיו קודם לכן עצמאיים ותיפקדו היטב הופכים בעקבות השבר הזה לחולים כרוניים, שנזקקים לכיסא גלגלים או לאמצעי עזר אחרים, ולמעשה רק כשליש מהם חוזרים לתפקד בצורה טובה. לכן השאלה שאני מפנה למטופלים שלי היא: האם אתם מוכנים לקחת את הסיכון של נפילות ושברים ושל פגיעה קשה באיכות החיים רק כדי להמשיך ליטול את התרופה‭"?‬

תופעת לוואי נוספת הכרוכה בשימוש ארוך טווח בתרופות האלה היא פגיעה קוגניטיבית ואינטלקטואלית. על פי מאמר שפורסם ב‭2004-‬ בכתב העת של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, הפגיעות האלה כוללות פגיעה בזיכרון לטווח קצר ושכחנות מוגברת – תסמינים המאפיינים את השלבים הראשונים של דמנציה. עם זאת, לדברי מחברי המאמר, מטופלים קשישים שפיתחו פגיעה קוגניטיבית מראים שיפור בתפקוד עם הפסקת השימוש בתרופה. באשר לפגיעה האינטלקטואלית, כותבים המחברים‭",‬נראה כי היא מתפתחת כסיבוך מאוחר וערמומי של השימוש בבנזודיאזפינים‭."‬

אי-יעילות לטווח הארוך

עם תופעות לוואי ותסמינים כה בולטים, נשאלת השאלה – כיצד הרופאים אינם מבחינים בהם אצל המטופלים שלהם? "הבעיה העיקרית היא שלרופאים, ובעיקר לרופאי המשפחה, פשוט אין זמן‭,"‬ טוען פרופ' שרייבר. "כשבחדר ההמתנה מחכים 50 חולים ומקציבים לרופא עשר דקות לכל אחד מהם, שבמהלכן הוא צריך לשמוע את התלונות שלו, לפתוח ולעיין בתיקו, ותוך כדי כך גם לחתום על מרשם למטופל אחר בלי תור, מה הסיכוי שבדקות שנותרו הוא יוכל גם לאבחן שהמטופל מולו מכור לתרופה ולנסות לשכנע אותו להיגמל? הרבה יותר פשוט ומהיר לתת לו עוד מרשם‭."‬

מעבר לעומס העבודה של הרופאים, אחת הבעיות העיקריות היא שכל התסמינים הכרוכים בשימוש בבנזודיאזפינים מאפיינים גם הזדקנות נורמלית, כך שרופאים פעמים רבות פשוט אינם מפרשים אותם נכון. בעיה נוספת היא שהמטופלים עצמם אינם מודים שהם תלויים בתרופות האלה, פשוט משום שאינם מודעים לתלות הזו, כך שאי אפשר להסתמך על הדיווח העצמי שלהם.

אך תופעות הלוואי והסיכונים אינם הסיבה היחידה שבגללה טוענים כיום חוקרים ורופאים רבים שהגיע הזמן להפסיק לרשום לקשישים בנזודיאזפינים לתקופות ממושכות. טענה נוספת מנפצת את המיתוס שלפיו התרופות מהמשפחה הזאת עוזרות להתמודד עם בעיות השינה שמהן סובלים רבים מהקשישים – מיתוס שרוב המטופלים בתרופות האלה אוחזים בו באמונה שלמה.

"נתקלתי באנשים שהיו מוכנים להפסיק כל דבר, אבל כשזה הגיע לתרופה מקבוצת הבנזודיאזפינים, הם לא הסכימו בשום אופן וטענו שאינם מסוגלים לישון בלעדיה‭,"‬ מספר ד"ר גרפינקל. "אבל האמת היא שזו טעות. בעוד שבטיפול קצר מועד התרופות האלה אכן מסייעות להשראת שינה, בטווח הארוך הן אינן יעילות.

"שתי עבודות מחקר גדולות בדקו את איכות השינה של קשישים שקיבלו בנזודיאזפינים באמצעות שימוש באקטיגרף, מכשיר דמוי-צמיד שהנבדק עונד על היד ושעוקב אחר מהלך השינה שלו. המחקרים האלה הוכיחו שהתרופות לא שיפרו את איכות השינה של הקשישים. כשהחוקרים המשיכו ובדקו את איכות השינה אצל חלק מהקשישים שנגמלו מהן באופן מבוקר, התברר שהפסקתן לא החמירה את איכות השינה‭."‬

יתרה מכך, פרופ' שרייבר טוען שבשימוש ממושך הבנזודיאזפינים אפילו פוגעים באיכות השינה‭".‬כשאדם נוטל תרופה כזו כטיפול קצר מועד, היא יכולה לעזור לו לישון‭,"‬ הוא אומר. "כשהוא לוקח אותה לתקופה ממושכת, הוא ישן למרות התרופה ולא בזכותה, משום שהיעילות של הבנזודיאזפינים אינה אינסופית. עם הזמן, כשמתפתחת סבילות לתרופה, הכמות שקודם עזרה לישון כבר אינה מספיקה, כך שכדי להירדם צריך להגדיל את המינון עוד ועוד‭."‬ ובכל זאת, אפשר להיגמל

האם אפשר בכלל לבצע תהליך גמילה באנשים קשישים? "זה לא פשוט‭,"‬ אומר פרופ' שרייבר. "בראש ובראשונה, המטופל עצמו חייב להיות מודע לבעיית ההתמכרות שלו ולהיות מוכן לעמוד בתהליך גמילה שאינו קל. שנית, הגמילה חייבת להיות הדרגתית ולהיעשות תחת השגחה. לכן חייבים להגביר את המודעות לבעיה בקרב הרופאים ולאפשר להם קצת יותר זמן כדי לטפל בחולים במקום לתת להם פתרונות ביניים של 'קח ולך‭."'‬

ד"ר גרפינקל מסכים שהגמילה חייבת להיות הדרגתית ותחת פיקוח רופא, אך אופטימי הרבה יותר באשר להצלחת התהליך. "במחקר האחרון שלי הצליחו להיגמל מבנזודיאזפינים ‭97%‬ מהמשתתפים שנטלו את התרופות האלה, כולל אלה שנטלו שתי תרופות. תהליך הגמילה התבצע לאחר שיחת הסבר מפורטת, בשיתוף עם המשפחה ותוך מעקב קפדני. במטופלים שהבעיה העיקרית שלהם היא חוסר שינה אפשר לנסות להשתמש בתרופות מקבוצות אחרות, שאינן בנזודיאזפינים, כגון נוקטורנו או זודורם, אם כי גם לגביהן תוארו תופעות לוואי כגון סחרחורות, חוסר שיווי משקל, הפרעות בזיכרון ופגיעה קוגניטיבית. כמו כן, חשוב לזכור שגם את התרופות האלה צריך לקחת בערב לפני השינה, ולא במהלך הלילה, כדי למנוע ישנוניות במשך היום.

"אפשרות אחרת היא להשתמש בתרופות שמבוססות על מלטונין. התרופות האלה פועלות על ידי כך שהן מסדירות את השעון הביולוגי, והן מתאימות רק למי שחסר לו מלטונין, חומר המופרש באופן נורמלי מהמוח וכמותו יורדת לרוב עם הגיל. יש להן אמנם אפקט מרדים, אך לא באותה מידה כמו לתרופות השינה מקבוצת הבנזודיאזפינים. במחקרים קודמים שערכתי יחד עם פרופ' נאוה זיסאפל וד"ר משה לאודון מחברת 'נעורים פרמצבטיות‭,'‬ מצאנו שמלטונין חסר בהרבה קשישים, וכשמוסיפים אותו הוא מסייע לשינה תקינה. הממצאים פורסמו ב‭1995-‬ במאמר בכתב העת 'לאנצט‭.'‬

במחקר נוסף, שפורסם בכתב העת ‭'Archives of Internal Medicine'‬ ב‭,1999-‬ ניסינו לגמול קשישים מבנזודיאזפינים בעזרת מלטונין. בדקנו את הצלחת הגמילה בשתי קבוצות משתתפים שבהן התבקשו הקשישים לרדת בהדרגה במינון התרופות, כשבכל שבוע הפחתנו את המינון למחצית עד להפסקת התרופות. קבוצה אחת קיבלה במהלך הגמילה מלטונין, ואילו קבוצת הביקורת קיבלה תרופת אינבו. מצאנו שבקבוצה שקיבלה את המלטונין היה למטופלים הרבה יותר קל להיגמל מבנזודיאזפינים מאשר בקבוצת האינבו ‭80%)‬ לעומת ‭.(20%‬ במעקב שערכנו שנתיים אחרי הפסקת הבנזודיאזפינים, ‭80%‬ מהמטופלים לא חזרו לקחת אותן.

"השורה התחתונה היא שגמילה מבנזודיאזפינים בהחלט אפשרית, אבל כמובן המטופל עצמו חייב קודם כל לקבל הסבר ולהגיע להבנה שהתרופות האלה אינן רצויות. כדאי גם לגייס את תמיכת המשפחה וכמובן, תמיד לפנות לרופא המשפחה או למומחה בגריאטריה כדי לקבל ייעוץ‭."‬

למרות בקשות חוזרות ונשנות, סירבו קופות החולים מכבי, כללית ומאוחדת להעביר לידינו נתונים על אודות מספר המרשמים שהונפקו למבוגרים בני 65 ומעלה בשנת ‭.2009‬ הקופה היחידה שהעבירה את הנתונים האלה הייתה קופת חולים לאומית, זאת אף שבהתאם לחוק חופש המידע אמורים הנתונים האלה להיות זמינים לציבור. יש לציין כי גם לאחר שהצענו למכבי ולכללית לשמור במערכת את הנתונים המדויקים של כל קופה ולפרסם אך ורק את סך הנתונים, במטרה לקבל תמונה כללית על המצב בישראל, עדיין התמידו הקופות בסירובן. קשה אפוא להימנע מהמסקנה המתבקשת שלקופות החולים יש כנראה מה להסתיר מהציבור.

נוגדי חרדה – בנזודיאזפינים – גיהנום ההתמכרות והגמילה

ממכר ומזיק: היד הקלה על כדורי שינה למבוגרים , יפה שיר-רז , ynet , מאי 2010

לוריבן (Ativan (lorazepam – סם פסיכיאטרי נגד חרדה – תופעות לוואי ושימוש

מה הן תופעות הלוואי של לוריבן?
מה הן תופעות הלוואי של לוריבן?

לוריבן Lorazepam הוא סם פסיכיאטרי נוגד חרדה ממשפחת הבנזודיאזיאפינים. לוריבן הנו מקבוצת הסמים הפועלים במוח על ידי ויסות ההשפעות של חומצת גמא aminobutyric GABA- חומר כימי במוח שהוא באופן טבעי מרגיע ע"פ השערות החוקרים. Lorazepam מגיע בטבליות, נוזלי פה, וצורות בזריקות. חלק מתופעות לוואי אפשריות עם לוריבן: סחרחורת, חולשה, וחוסר יציבות.

מקור MedTv

איך לוריבן עובד?

לוריבן – Lorazepam הוא חלק מקבוצת סמים הנקראת בנזודיאזפינים. לסמים אלה יש השפעות על הגוף, ובכלל זה:

הפחתת חרדה
גורם ישנוניות
הרגעת השרירים 
עצירת התקפים
פגיעה בזיכרון לטווח קצר.

כל הסמים בקטגוריה זאת משפיעים במידה מסוימת, תלוי בבנזודיאזפינים הספציפיים שיש בהם. הם עובדים במוח על ידי ויסות ההשפעות של חומצת גמא aminobutyric GABA, חומר כימי במוח שמאט או עוצר אותות עצביים מסוימים במוח. זו הסיבה מדוע לוריבן-lorazepam ובנזודיאזפינים אחרים ידועים כמו כדורי הרגעה, תרופות הרגעה, או דיכאון של מערכת עצבים מרכזי (CNS דיכאון).

תופעות לוואי לוריבן – Lorazepam 

תופעות לוואי עלולות להופיע במהלך הטיפול בסם. חלק מתופעות הלוואי של לוריבן – lorazepam כולל  סחרחורת, חולשה, וחוסר יציבות. ללוריבן – Lorazepam יש גם מספר תופעות לוואי חמורות יותר שיש לדווח לרופא מטפל באופן מיידי, כגון התקפים ומחשבות אובדניות.

תופעות לוואי חמורות של לוריבן – Lorazepam

כמה תופעות לוואי של לוריבן – lorazepam, מופיעות אמנם לעתים רחוקות אך הן חמורות ויש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללים, אך לא מוגבלים ל:

דיכאון (או החמרת הדיכאון קיים)
מחשבות אובדניות
קשיי נשימה
התקפים
חרדה, עירור, או תסיסה
עוינות, תוקפנות, או זעם
נדודי שינה
הזיות
סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה בלתי מוסברת, כוורות, גרד, נפיחות ובלתי מוסברות.

תופעות לוואי נפוצות של לוריבן – Lorazepam

לוריבן – Lorazepam נחקר ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה, נבדקו תופעות הלוואי שהופיעו  בקבוצת אנשים שנטלו את התרופה והושוו לתופעות לוואי שהופיעו בקבוצת אנשים אחרת שלא נטלו את הסם. בדרך זו זוהו תופעות הלוואי, תדירות הופעתן, ואיך הם בהשוואה לקבוצה שלא לקחה את התרופה.

במחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של לוריבן – lorazepam כללו:

שינה או השפעה מרגיעה  – 16 אחוזים מאנשים
סחרחורת – עד 6.9 אחוזים
חולשה – עד 4.2 אחוזים
חוסר יציבות – עד 3.4 אחוזים.

כמה תופעות לוואי אפשריות אחרות כוללות:

נמנום
עייפות
אובדן זיכרון
בלבול
חוסר התמצאות
ורטיגו (תחושה מסתובבת)
כאבי ראש
דיבור לא ברור
בחילה
עצירות
שינויי חשק מיני
אימפוטנציה, הידוע גם בתפקוד לקוי של זיקפה או ED
בעיות אורגזמה
נשירת שיער
לחץ דם מעט נמוך יותר.

לוריבן – עלון לצרכן של משרד הבריאות

לוריבן - עלון לצרכן של משרד הבריאות

לוריבן - עלון לצרכן של משרד הבריאות

ואליום , דיאזפאם – Diazepam – תופעות לוואי ושימוש

ואליום, אסיול, דיזופאם, (Vaben (Valium , Diazepam, הינם סמים פסיכיאטריים נוגדי חרדה זהים המיוצרות על ידי חברות שונות. ואליום, אסיול, דיאזפאם הינם השמות המסחריים של התרופה – דיאזפם

ואליום/דיאזפאם - Diazepam - תופעות לוואי ושימוש
ואליום/דיאזפאם – Diazepam – תופעות לוואי ושימוש

מקור MedTv
עלון לצרכן של משרד הבריאות

ואליום/דיאזפאם – Diazepam
Diazepam הוא סם פסיכיאטרי נוגד חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים, שנועד לטיפול בחרדה,  גמילה מהאלכוהול, התכווצויות שרירים, והתקפים אפילפטיים. התרופה פועלת על ידי השפעה על חומר כימי במוח הנקרא חומצת גאמא-aminobutyric (GABA). תופעות לוואי של הסם כוללות: נמנום, עייפות, ובעיות קורדינציה.התרופה זמינה במותגים וצורות גנריות.

מהי diazepam?
Diazepam -Valium היא תרופת מרשם המשמש לטיפול במצבים הבאים:
חרדה , גמילה מאלכוהול , התכווצויות שרירים ,
התקפים (כאשר משתמשים בו יחד עם תרופות התקף אפילפסיה אחרות).

תופעות לוואי ואליום – diazepam
בין תופעות הלוואי האפשריות הבינוניות של diazepam : בלבול, ראייה כפולה, בחילות, ושינויים בחשק מיני. עם זאת, חלק מאנשים שלוקחים diazepam עלולים לחוות תופעות לוואי חמורות יותר שדורשים טיפול רפואי, כגון: קשיי נשימה, דיכאון, ועיניים צהובות או עור צהוב.

כמו עם כל תרופה, גם ל – diazepam – Valium יש תופעות לוואי. עם זאת, לא כל מי שלוקח את התרופה יהיו בעיות. רוב האנשים סובלים את הסם די טוב. . אם מופיעות תופעות לוואי, ברוב המקרים, הם קלים ולא דורשים טיפול או מטופלים בקלות על ידי המטופל או הרופא המטפל.

(מאמר זה עוסק ברב, אך לא כולם, של תופעות לוואי האפשריים של diazepam. הרופא המטפל יכול לדון ברשימה של מלאה יותר של תופעות לוואי).

תופעות לוואי חמורות של diazepam
תופעות לוואי חמורות של ואליום diazepam, מופיעות לעתים רחוקות, הם חמורות ויש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללים, אך לא מוגבלים ל:

דיכאון (או החמרת הדיכאון קיים)
לחץ דם נמוך (תת לחץ דם)
עיניים צהובות או עור (צהבת)
מחשבות אובדניות
קשיי נשימה
חרדה, עירור, או תסיסה
עוינות, תוקפנות, או זעם
נדודי שינה 
הזיות
סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה בלתי מוסברת, כוורות, גרד, נפיחות ובלתי מוסברות.

תופעות לוואי נפוצות
Diazepam נחקר ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה נבדקו תופעות הלוואי שהופיעו בקבוצת אנשים שנטלו את התרופה והושוו לקבוצת אנשים שלא נטלו  את התרופה. בדרך זו, אפשר לראות מה תופעות לוואי שהופיעו, תדירות, ואיך הם בהשוואה לקבוצה שלא לקחת את התרופה.

במחקרים אלה, חלק מתופעות הלוואי הנפוץ ביותר של ואליום diazepam כלל:

נמנום
עייפות
בעיות קורדינציה

תופעות לוואי אפשריות אחרות כוללות:

בלבול
ראייה כפולה
כאבי ראש
בעיות בשלפוחית ​​השתן או שליטת מעי
שינויים בחשק מיני
בחילה
דיבור לא ברור
רעד (רעידות)
שתן עובר קושי
תחושת ספינינג (ורטיגו)
ראייה מטושטשת.

תופעות לוואי – ואליום – סוף דבר
ייתכן שתיתקל חלק ממתופעות הלוואי המפורטים במאמר זה. לרוע המזל, אין דרך לרופא המטפל לדעת מראש אם יהיה לך תופעות לוואי מסם שמעולם לא ניסית. לפיכך, הקפד ליידע את הרופא המטפל אם אתה מפתח תופעות לוואי בזמן נטילת התרופה. כמו כן, עדכן את הרופא המטפל אם משהו "פשוט לא נראה נכון." אמנם אולי זה לא תופעת לוואי של diazepam, הרופא המטפל יהיה מסוגל לאבחן ולטפל בבעיה.

נוגדי חרדה – בנזודיאזפינים – גיהנום ההתמכרות והגמילה



מה ליידע את הרופא לפני נטילת ואליום?

יש ליידע את הרופא אם יש למטופל:

גלאוקומה
היסטוריה של שימוש בסמים או אלכוהול
דיכאון
מחלת כבד, כולל אי ספיקת כבד או שחמת
מחלת כליות, כולל אי ספיקת כליות
אלרגיות , כולל אלרגיה למזון, צבעים, או חומרים משמרים.

כמו כן, יש ליידע את הרופא אם את:
בהריון או חושבת להיות בהריון
מניקה

הקפד ליידע את הרופא שלך על כל התרופות שאתה לוקח, כולל תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם, ויטמינים ותוספים מזון.

איך עובד ואליום – diazepam?

Diazepam הוא חלק מקבוצה של תרופות הנקראת בנזודיאזפינים. לסמים אלו כמה השפעות על הגוף, ובכלל זה:

הפחתת חרדה
גורם לישנוניות
 שרירים מרגיעים
עצירת התקפים
פגיעה בזיכרון לטווח קצר.

כל התרופות בקטגוריה זו יכולה להיות השפעות אלה במידה מסוימת, תלוי בסוג הבנזודיאזפינים הספציפיים שמשתמשים. הבנזודיאזפינים עובדים במוח על ידי ויסות חומצת גמא aminobutyric (GABA), חומר כימי במוח שמרגיע באופן טבעי. GABA עלול להאט או לעצור את האותות עצביים מסוימים במוח. זו הסיבה מדוע diazepam ובנזודיאזפינים אחרים ידועים כמו כדורי הרגעה , תרופות הרגעה, או דיכוי מערכת העצבים המרכזית (דיכוי ה- CNS).

מה קורה אם נוטלים מנת יתר של ואליום?

אם נוטלים מנת יתר של ואליום עלולים לסבול מ:
בלבול
נמנום
תרדמת
רפלקסים איטיים.

במקרה של נטילת מינון יתר של וטליום יש לפנות במיידי לטיפול רפואי.

אורוריקס, (Aurorix (Buspirone – תופעות לוואי

מקור אתר MedTV

אורוריקס – Buspirone היא תרופה המשמשת לטיפול בחרדה (נוגדת חרדה). אורוריקס משפיעה על כימיקלים מסוימים במוח (סרוטונין ודופאמין), התרופה יכולה לסייע בשיפור סימפטומים של הפרעות חרדה. Buspirone זמין על ידי מרשם רופא והוא מגיע בצורה של טבליות הנלקחות בדרך כלל פעמים עד שלוש פעמים ביום. תופעות לוואי אפשריות כוללות כאבי ראש, בחילות, סחרחורות ונמנום.

 מהו אורוריקס – Buspirone?
אורוריקס Buspirone הידרוכלוריד (BuSpar ®) היא תרופת מרשם נגד חרדה. היא מאושרת לטיפול לטווח קצר של תסמיני חרדה והפרעות חרדה.

 מי מייצר את אורוריקס Buspirone?
האורוריקס מיוצרת ע"י Bristol-Myers Squibb  וישנם מספר יצרנים גנרים שונים.

איך פועל הסם הפסיכיאטרי אורוריקס Buspirone?
Buspirone לא קשורה לכל תרופות חרדה אחרות. בניגוד לרוב תרופות חרדה, אורוריקס לא מועילה למניעת התקפים, להרגעת השרירים, או בטיפול בנדודי שינה. לא ידוע בדיוק איך אורוריקס buspirone עובדת לטיפול בחרדה, אם כי ידוע שהסם משפיע על מספר כימיקלים במוח. בפרט, סביר להניח buspirone משפיעה על סרוטונין ודופאמין במוח.

תופעות לוואי של Buspirone
כאבי ראש, עצבנות, וסחרחורות הם חלק מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר של buspirone. תופעות לוואי נדירות (המתרחש בפחות מ 1 אחוז של אנשים) עשויות לכלול גודש בחזה, לחץ דם גבוה או נמוך, ואקנה. תגובות מסוימות ל- buspirone רציניות יותר ויש לדווח לרופא, כגון שינויים במצב רוח, הזיות, ותנועות גוף או פנים לא רצונית.

תופעות לוואי חמורות של Buspirone
חלק מתופעות לוואי buspirone, ואילו המתרחשים לעתים רחוקות, הן רציניות ויש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללים, אך לא מוגבלים ל:
שינויים באישיות או שינויים במצב רוח
תנועות פנים או גוף שלא מרצון.
מחשבות אובדניות.
הזיות.
התקפים.
סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה בלתי מוסברת, כוורות, גרד, ונפיחות לא מוסברת.

תופעות לוואי נפוצות
Buspirone נחקר ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה, תופעות הלוואי שהתרחשו בקבוצה של אנשים שנטלו את התרופה תועדו והושוו לאלו שהתרחשו בקבוצה אחרת של אנשים שלקחו פלצבו ( "גלולת סוכר" שאינו מכילה חומרים פעילים).

כתוצאה מכך, ניתן היה לזהות תופעות לוואי, באיזו תדירות הן הופיעו, ואיך הן בהשוואה לקבוצה שלא לקחו את התרופה.

במחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של buspirone כללו:

סחרחורת – עד 12 אחוזים מאנשים
נמנום – עד 10 אחוזים
בחילות – עד 8 אחוזים
כאבי ראש – אחוז עד 6
עצבנות – עד 5 אחוזים.

תופעות לוואי נפוצות אחרות, המופיעות בין 1 עד 4 אחוזים באנשים, כוללות:

רגישות
כעס או עוינות
בלבול
ראייה מטושטשת
שלשול
כאבי שרירים או כאבים
תחושות חריגות, כגון חוסר תחושה, צריבה, עקצוץ
בעיות קורדינציה
אי יציבות (רעד)
חולשה
הזעה או דביקות.

תופעות לוואי נדירות

תופעות לוואי שכיחות פחות המתרחשות בפחות מ- 1 אחוז של אנשים שלקחו buspirone. בגלל שתופעות לוואי אלו נדירות, קשה לדעת אם הם באמת נגרמות כתוצאה מהתרופות או על ידי גורמים שאינם קשורים.

חלק מתופעות לוואי buspirone הנדירים אלה כוללים, אך לא מוגבלים ל:

לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם) או לחץ דם נמוך (תת לחץ דם)
שינויים בטעם
גזים
שינויי בתיאבון
בעיות מחזור
הרטבת לילה
התכווצויות שרירים
כאבי מפרקים
קוצר נשימה
גודש בחזה
דימום מהאף
בעיות מיניות
נשירת שיער
אקנה
ירידה במשקל או עלייה במשקל

מחשבות אחרונות על תופעות לוואי buspirone

ייתכן שתיתקל בחלק או אף אחת מתופעות הלוואי המפורטות במאמר זה. למרבה הצער, אין דרך לרופא המטפל לדעת מראש אלו תופעות לוואי יהיו מהסם שאף פעם לא ניסית.

לפיכך, הקפד ליידע את הרופא המטפל אם אתה מפתח תופעות לוואי בזמן נטילת התרופה, או אם משהו "פשוט לא נראה לי בסדר". אמנם אלו לא חייבות להיות תופעות לוואי של buspirone, הרופא המטפל יוכל לאבחן ולטפל בבעיה.

אמצעי זהירות ואזהרות עם Buspirone

ישנן אמצעי זהירות ואזהרות רבים עם buspirone שיש להיות מודעים, ובכלל זה מידע על מי לא צריך לקחת את התרופה. לפני התחלת טיפול יש לידע את הרופא על מחלת כבד או כליות. כדאי להימנע buspirone אם אתה אלרגי לכל מרכיבים של התרופה או בנזודיאזפינים. ידיעת אמצעי זהירות ואזהרות עם buspirone יכול לעזור ולהבטיח תהליך טיפול בטוח.

Buspirone : מה יש ליידע את הרופא המטפל?
יש ליידע את הרופא לפני נטילת אורוריקס אם יש לך :

מחלת כליות , כולל אי ספיקת כליות, מחלת כבד , כולל אי ספיקת כבד או שחמת
כל אלרגיות , כולל אלרגיה למזון, צבעים , או חומרים משמרים.

כמו כן, יידע את הרופא שלך אם את : בהריון או חושבת להיכנס להריון, הנקה .

הקפד לספר לרופא המטפל לגבי כל תרופה האחרות שאתה נוטל , כולל תרופות מרשם וללא מרשם , ויטמינים ותוספי מזון צמחיים .

אמצעי זהירות ואזהרות ספציפיים עם Buspirone

אזהרות ואמצעי זהירות – יש להיות מודע טרם נטילת הסם:

התרופה אינה יעילה לטיפול במצבים פסיכוטיים. ואינה משמשת במקום תרופות אנטיפסיכוטיות מתאימות.

למרות הסבירות הקטנה יחסית לסמים נוגדי חרדה אחרים לגרום לנמנום , יש להימנע מנהיגה או הפעלת מכונות כבדות עד שאתה יודע כיצד התרופה משפיעה עליך.

מומלץ להימנע מאלכוהול בזמן שאתה לוקח buspirone (ראה BuSparואלכוהול ) .

לעתים קרובות, buspirone משמשת כדי להחליף תרופות הרגעה חרדה , היפנוטיות (כגון בנזודיאזפינים ) . תרופות הרגעה , היפנוטיות אלה לא מומלץ להפסיק בבת אחת עקב צופעות נסיגה , גם אם אתה לוקח buspirone .

יידע את הרופא שלך אם יש לך כבד או מחלת כליות, כמו הגוף שלך לא יכול להתמודד עם התרופות.
Buspirone עלולה לקיים אינטראקציה עם תרופות אחרות.
Buspirone נחשבת לתרופה קטגוריה B הריון. משמעות דבר היא כי זה כנראה בטוח לשימוש במהלך הריון. שוחחי עם הרופא שלך לגבי הסיכונים והיתרונות של שימוש בתרופה בזמן הריון.
לא ידועה אם buspirone עובר דרך חלב האם . לכן, אם את מניקה או עומדים להתחיל תכנית הנקה , יש לדבר על זה עם הרופא לפני נטילת התרופה.

קישורים:

נוגדי חרדה – בנזודיאזפינים – גיהנום ההתמכרות והגמילה

גוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.
.

.
נוגדי חרדה הם למעשה בנזודיאזפינים אשר שמם שונה לנוגדי חרדה בשל השם הרע שיצא לבנזודיאזפינים עקב ההתמכרות של סמים אלו. היה דור שלם של עקרות בית שצרכו בנזודיאזפינים מסוג וואליום. תעשיית התרופות יצאה בשם חדש 'נוגדי חרדה'.

גוון מעידה כי השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. שלב קשה מאוד הוא שלב הנסיגה (גמילה) מהסם ובשלב זה הסבל עלול להיות פי 10 יותר קשה מאשר המצב לפני תחילת נטילת הסם.

גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.

קישורים:

קסנקס (xanax (alprazolam – תופעות לוואי

קסנקס (או זנקס) היא תרופת מרשם נוגדת חרדה לטיפול בהפרעת חרדה, פאניקה. קסנקס מגבירה השפעת כימיקלים במוח, מרגיעה, התרופה יכולה לעזור להפחית את החרדה, להרגיע השרירים, ולהפסיק את ההתקפים. קסנקס Xanax מגיעה בצורת גלולה והיא נלקחת בדרך כלל פעמיים או שלוש ביום. תופעות הלוואי עשויות לכלול עייפות, בעיות ריכוז, ונמנום.
קסנקס היא חלק מקבוצה של תרופות המכונה בנזודיאזפינים. לתרופות אלו יש מספר השפעות על הגוף: צמצום חרדה, גרימת ישנוניות, הרגעת השרירים, עצירת התקפים, פגיעה זיכרון לטווח קצר.
לכל התרופות (קלונקס, קלונופין, וואליום, ועוד) בקטגוריה זו יכולות להיות השפעות אלו. הבנזודיאזפינים עובדים במוח על ידי הגברת ההשפעה של (gamma-aminobutyric acid (GABA, כימיקל טבעי מרגיע. גאבא יכול להאט או לעצור אותות עצב מסוימים במוח. זו הסיבה שקסנקס ובנזודיאזפינים אחרים ידועים ככדורי הרגעה "קלים", תרופות הרגעה, או דיכוי מערכת העצבים המרכזית (CNS depressants).

תופעות לוואי של קסנקס – מאתר MEDTV
Xanax נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, תועדו תופעות הלוואי שהתרחשו בקבוצה של אנשים שנטלו את התרופה לעומת קבוצה אחרת של אנשים שלא לקחו את התרופה. בדרך זו, נבדקו מה הבעיות שהתעוררו, ושכיחותן.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של קסנקס:

* נמנום – עד ב -76.8 אחוזים של אנשים
* עייפות – עד 48.6 אחוזים
* בעיות קורדינציה – עד 40.1 אחוזים
* עצבנות – עד 33.1 אחוזים
* בעיות זיכרון – עד 33.1 אחוזים
* תאבון מוגבר – עד 32.7 אחוזים.

תופעות לוואי נפוצות, היווצרותן בין 1 אחוז ל- 30 אחוזים של הנבדקים:

* בעיות דיבור
* שינויים בחשק המיני או בעיות מיניות אחרות
* בלבול
* דברנות
* חלומות חריגים
* הרגשת חום
* עצירות
* הזלת ריר מוגבר
* גודש באף
* ירידה בתיאבון
* אבדן משקל או עלייה במשקל
* קושי במתן שתן
* בעיות מחזור
* יובש בפה.

תופעות לוואי חמורות

ישנן תופעות לוואי רציניות של קסנקס, שיש לדווח מידית לרופא המטפל. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:
* דיכאון (או החמרת דיכאון הקיימות)
* סחרחורת, או התעלפות

* בעיות איזון או נפילה
* מחשבות אבדניות

* חרדה, התרגשות, או תסיסה
* עוינות, תוקפנות, זעם * הזיות
* צהוב בעיניים או בעור (צהבת)

* סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה בלתי מוסברת, כוורות, גרד, נפיחות.

קסנקס Xanax – מה להגיד לספק שירותי בריאות טרם נטילת התרופה?

טרם נטילת התרופה קסנקס (alprazolam) , יש לומר לרופא המטפל אם יש:

* גלאוקומה
* היסטוריה של שימוש לרעה באלכוהול או בסמים
* דיכאון
* מחלת כבד, כולל ספיקת כבד או שחמת
* מחלת כליות, כולל אי ספיקת כליות
* בעיות ריאה או בעיות נשימה
* כל אלרגיה, כולל אלרגיה למזון, צבעים, או חומרים משמרים.

יש לידע את הרופא המטפל :

* הריון או חושבת על להיכנס להריון
* הנקה.

יש לספר לספק שירותי בריאות שלך על כל התרופות אחרים ייתכן שאתה לוקח, לרבות מרשם ושאינן תרופות מרשם, ויטמינים, צמחים ותוספי מזון.

קסנקס Xanax – התרעות ספציפיות ואזהרות

* קסנקס הוא חומר ממכר. יש חוקים מיוחדים ותקנות עבור מרשם וחלוקת קסנקס. הסם לא מומלצת לאנשים עם היסטוריה של אלכוהול או שימוש בסמים.

* קסנקס עלולה לגרום לתלות נפשית, פיזית והתמכרות. הסיכון של התמכרות גדול יותר עבור אלו שנטלו מינונים גבוהים של קסנקס Xanax לתקופות זמן ארוכות (יותר מאשר כמה שבועות). עצירת פתאומית של נטילת הסם עלולה לייצר תסמיני הגמילה (תגובת נסיגה) מסוכנים, אסור להפסיק לקחת קסנקס פתאום ללא התייעצות מוקדמת עם ספק שירותי בריאות.

* קסנקס עלולה לגרום למצבי נמנום חמורים וקשיי נשימה, מה שעלול להוות סכנת חיים. סיכון זה גדל כאשר נוטלים קסנקס בשילוב עם אלכוהול, סמים, תרופות או חומרים אחרים. אסור לנהוג או להפעיל ציוד כבד עד שיודעים כיצד הסם משפיע.

* קסנקס עלולה לגרום לדיכאון או להחמיר דיכאון. לפני נטילת קסנקס, יש לוודא שספק שירותי בריאות יודע אם המטופל מדוכא או שיש היסטוריה של דיכאון.

* אנשים מבוגרים רגישים יותר להשפעות של קסנקס וצריכים ליטול קסנקס במינון נמוך. קסנקס Xanax עלולה להעלות את הסיכון של נפילה, אשר מסוכנת במיוחד אצל אנשים קשישים (שלעתים קרובות יותר חלשים ושבריריים).

* לפעמים, אנשים מגיבים לקסנקס באופן הפוך מהצפוי בדרך כלל. כלומר, הם עלולים להפוך נסערים, תוקפניים חסרי מנוחה, וישנים בקושי. יש ליידע את ספק שירותי בריאות אם נתקלים בהשפעות אלו.

* יש ליידע את הרופא המטפל אם יש בעיות כבד או מחלת כליות, כמו כן אם הגוף לא מתמודד עם קסנקס כמו שצריך.

* קסנקס עלולה להיות מסוכנת עבור אנשים עם בעיות ריאה או בעיות נשימה. יש להקפיד לדון על בעיות נשימה עם ספק שירותי בריאות הריאות שלך לפני נטילת קסנקס.

* קסנקס לא בטוחה לשימוש במהלך ההריון. יש לדבר עם ספק שירותי הבריאות לגבי הסיכונים והיתרונות בנטילת התרופה במהלך ההריון.

* קסנקס Xanax עובר דרך חלב האם. לכן, אם את מיניקה או עומדת להתחיל תכנית הנקה, יש לדון בזה עם ספק שירותי בריאות שלך לפני נטילת התרופה.

קישורים:

נוגדי חרדה, בנזודיאזפינים – יקירי המחלקה האורתופדית – ממכרים, מדכאים, שוברים את העצמות ועוד …

סם פסיכיאטרי קלונקס (Clonex (Clonazepam - תופעות לוואיבנזודיאזיאפינים – השבר של הנשמה – שוק תרופות ההרגעה למיניהם ונוגדי החרדה כגון קלונקס מתברר כמופקר, רופאים לא יזהירו על תופעות הלוואי משום שהתופעה אינה בתחום האחריות שלהם. לדוגמא אם תופעת הלוואי של בנזודיאזיאפינים היא שבר בעצמות, לא יקום רופא שיחבר בין נטילת הבנזודיאזיאפינים לשבר העצם.

הכתבה תרופות ללא מרשם: זה יכול להרוג אותך , מנטה , יפה שיר רז , אפריל 2004

תחקיר "מנטה": בבתי המרקחת מתחבאות תרופות ללא מרשם, שבשימוש לא נכון יגרמו לנזקים חמורים: חפיסת אקמול עלולה לגרום נזק לכבד ואפילו מוות, שימוש בתרופות נגד שיעול עלול להוביל להתמכרות, וטיפול באופטלגין עשוי לגרור אלח דם. ממה להיזהר, ואיך

דוד אוחיון (45) לא העלה על דעתו שככה זה ייגמר. בסך הכול הוא סבל מפטריות מטרידות בציפורניים, לא משהו שהולכים בגללו לניתוח. רופא העור רשם לאוחיון את התרופה הנפוצה ניזורל, תרופה ששימוש לא נכון בה הביא אותו בסופו של דבר לאשפוז חירום בבית החולים.

תופעת לוואי אפשרית של הניזורל היא הפרעה בתפקוד הכבד. לדברי פרופ' דניאל שובל, מנהל היחידה למחלות כבד בבית החולים הדסה, כל התרופות האנטי-פטרייתיות הניטלות בבליעה עלולות לגרום להפרעה דומה. ארבעה חודשי טיפול (ללא פיקוח מתמיד על תפקודי הכבד שלו) עלו לאוחיון בצהבת קשה. חודשים רבים נדרשו לו כדי להתאושש ממנה, ולדברי רופאיו, רק בעתיד תיוודע מידת הפגיעה בכבד.

למעשה, בארון התרופות שלכם יש תרופות נפוצות בהרבה, שסביר להניח שאין לכם מושג עד כמה הן עשויות לפגוע. בוחן פתע: מי המובילה בהרעלות עקב נטילת תרופות בארץ ובעולם? לא תאמינו – משפחת הפרצטמול (אקמול, דקסמול, אלדולור ורוקמול). ידעתם למשל שנטילה לא מבוקרת של תרופות אלה עלולה לגרום מוות כבר ממספר מועט של כדורים? ידעתם שמשפחת תרופות זאת אחראית לחלק ניכר מהשתלות הכבד בעולם? דוגמה נוספת: התרופות נגד שיעול. רובן מכילות קודאין ואפדרין, סמים שהרשות למלחמה בסמים מציינת עלייה ניכרת בהתמכרות להם, מכיוון שסירופים נמכרים ללא פיקוח.

המומחים שרואיינו לכתבה אומרים בפה מלא: לא כל הרופאים יידעו אתכם כראוי ולא תמיד משרד הבריאות ינקוט את הפעולות הנדרשות. אבל מאסונות עקב נטילת תרופות אפשר להימנע. הנה כמה כלים שישאירו אתכם מחוץ לסטטיסטיקה.

כדורים שיכולים להרוג

הדוגמה הקיצונית לתרופות עם דימוי בלתי מזיק ותופעות לוואי שיכולות להרוג היא כאמור משככי כאבים המכילים פרצטמול. הפרצטמול, כמו רוב הרעלים, מפורק באתר הממוקם בכבד. האתר מסוגל לפרק כמויות קטנות שלו, אבל עומס יתר מביא להצטברות שעלולה לגרום לכבד נזק בלתי הפיך, ולהסתיים אפילו במוות עקב שחמת כבד. בעקבות זאת המליצה לאחרונה ועדת מומחים ל-FDA (המינהל האמריקאי לפיקוח על מזון ותרופות) להדביק תוויות אזהרה מפני הרעלה על כל האריזות של תרופות המכילות פרצטמול.

"לפרצטמול יש דימוי של תרופה שאפשר ליטול בלי לחשוב פעמיים", אומר ד"ר אודי בר, רופא כללי ומומחה לתוספי תזונה מ"בר מרכזים רפואיים", "אבל בבתי הספר לרפואה משננים באוזני הסטודנטים את הסיסמה הזאת: 'עשרה כדורי פרצטמול יכולים להרוג'".

טוב, אנחנו כבר מכירים את האירוניה שלכם: מי שלוקח עשרה כדורים בבת אחת, אתם חושבים, אולי מגיע לו עונש. חכו קצת עם הביקורת. ורדה מידר, יו"ר הסתדרות הרוקחים בישראל: "בעלון לצרכן כתוב שצריך לחכות ארבע שעות בין כדור לכדור, אבל אנשים לא קוראים שאסור לקחת יותר משמונה כדורים ביום. החריגה מההתוויה עלולה לפגוע קשות בכבד ואף להרוג".

לדברי מידר, העובדה שהתרופות נמכרות ללא מרשם יוצרת את הרושם שאין בהן סכנה, אבל האמת הפוכה. מעבר לאי-הקפדה על המינון, יש שילובים "תמימים" שעשויים לגרום לנזק רב. "צעירים חוזרים מבילוי עם 'האנגאובר' וראש מפוצץ, ולוקחים אקמול. אבל האלכוהול מתפרק באותו אתר בכבד שבו מפורק הפרצטמול, והכבד, שגם כך עסוק, עלול לקרוס. אגב, זה קורה לא פעם גם למצוננים שמשתמשים בתרופת הסבתא 'תה חם עם קצת ויסקי לחיזוק' בשילוב עם תרופות המכילות פרצטמול".

– יש עוד שילובים שכדאי להיזהר מהם?

מידר: "בכבד יש כ-240 אתרי פירוק לחומרים שונים. מספר האתרים ויכולתם לפרק משתנה מאדם לאדם. אנחנו לומדים על שילובים מסוכנים בעיקר בעקבות אסונות. שילובים בעייתיים שאני כבר מכירה הם של פרצטמול ותוספי תזונה המכילים היפריקום (פרע), של פרצטמול ומיץ אשכוליות ושל פרצטמול ותרופות ללחץ דם. בשלושת המקרים האתר המפרק בכבד הוא אותו אתר שמפרק פרצטמול".

"פרצטמול הוא הראשון ברשימת התרופות שגורמות להרעלות בארץ", מאשר ד"ר ידידיה בנטור, מנהל המרכז לרעלים. "בשנת 2002, מתוך 7,344 פניות למרכז בשל פגיעה מתרופות, היו 500 פניות כתוצאה מנטילת פרצטמול".

אחת הדרכים להתמודד עם בעיית ההרעלה (שיש לה גם מחיר כלכלי – השתלות כבד יקרות) היא בהקטנת מספר הכדורים בחפיסה. בבריטניה נמכרו כדורי פרצטמול באריזות של 20 טבליות. הקטנת הכמות ל-12 באריזה הפחיתה מיד את מספר השתלות הכבד ב-30%.

היות שהמחקרים מראים שבמדינות רבות בעולם המערבי התרופה אחראית ל-20% מהשתלות הכבד, פנינו אל משרד הבריאות כדי לברר אם הוא עושה ניסיון לצמצם את השימוש בה בישראל. תשובתו, "פרצטמול היא תרופה בטוחה, והרעילות נובעת בדרך כלל משימוש מכוון לגרום נזק (ניסיון התאבדות; י.ש-ר)" – מתעלמת מהירידה החדה בהרעלות הכבד במדינות שנקטו פעולות לצמצום השימוש בתרופה, ומנתוני המרכז לרעלים בארץ, שלפיהם מתוך 500 הרעלות הפרצטמול בשנת 2002 רק 157 היו בעקבות ניסיונות אובדניים. שאלה נוספת הייתה מדוע לא לחייב את היצרנים לפרסם אזהרה ברורה על האריזה. התשובה: "בעלון קיימת אזהרה". אלא שמסקר שנערך בארצות הברית מתברר כי 70% מהצרכנים אינם קוראים את העלון כלל.

תרופת מדף נוספת הנמכרת ללא צורך במרשם רופא היא האופטלגין, תרופה שברוב מדינות המערב השימוש בה נאסר לחלוטין (מדובר בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, יפן, ועוד). "לאופטלגין יש תופעת לוואי מסוכנת מאוד – ירידה מהירה בכמות כדוריות הדם הלבנות", מסביר ד"ר בר. "הירידה עלולה לגרום לפגיעה במנגנון החיסוני של הגוף עד כדי סכנת אלח (זיהום חיידקי) בדם. הבעיה היא שאי אפשר לצפות מראש מי מהמשתמשים יפתח את התגובות האלה".

אולי גם אתם שואלים את עצמכם בפליאת מה, איך ייתכן שתרופה שנאסרת לשימוש ברוב מדינות המערב נמכרת כאן בלי מרשם. תשובת משרד הבריאות: "ההיתר ניתן על סמך ניסיון של שנים. תכשירים דומים משווקים בארצות שונות באירופה ללא מרשם רופא". במילים אחרות, "תסמכו עלינו". סומכים?

ד"ר בר: "אופטלגין היא כלי עזר חיוני לרבים. לא הייתי רוצה לאסור את השימוש בה באופן גורף. המלצה שלי: מי שכבר השתמש בה, יכול להמשיך בשימוש ללא חשש. מי שעדיין לא השתמש, צריך לנקוט משנה זהירות, להתייחס אליה כאל ברירת מחדל".

משככת אחרונה חביבה, גם מבחינת זמן הופעתה בשוק, היא ויוקס, השייכת לקבוצת תרופות לא סטרואידיות נגד דלקת (NSAID), שתופעת הלוואי שלהן היא פגיעה בקיבה. הצלחת הוויוקס היא בכך שפגיעתה בקיבה נחשבת "עדינה", ולכן היא ניתנת ברוחב יד למתלוננים על כאבי גב או שרירים הנובעים מדלקות (התרופה פועלת הן נגד הדלקת והן כמשככת כאבים).

אלא שבחודש אוקטובר האחרון התפרסם בארצות הברית מחקר המראה שהוויוקס עלולה להגביר את הסיכון להתקפי לב. תוצאות המחקר מצטרפות לממצאי מחקר קודם, שהראה כי הסיכון לאירוע בכלי הדם והלב גדול פי שלושה בקבוצה שקיבלה ויוקס, וכי מינונים גדולים מהמומלץ של ויוקס (עד 50 מיליליטר) מעלים את הסיכון לתופעות הלוואי. ד"ר לורנס גולדקיינד, ראש המדור לתרופות נוגדות דלקת ב- FDA, אמר לכלי התקשורת ש"איש עדיין לא יודע מה בדיוק היקף הבעיה, אבל הממצאים מראים שיש בהחלט סיבות לדאגה". המסקנה שלו: "שקלו היטב את מאזן הסיכונים".

שיעול ממכר מאוד

סירופים נגד שיעול ותכשירים להקלת הצטננות הם בין התרופות הנמכרות ביותר. חלק גדול מהם נמכר ללא מרשם או פיקוח כלשהו, למרות שהמרכיב העיקרי ברובם הוא קודאין, נגזרת סינתטית של המורפין – סם אופיאטי ממכר. התכשירים נגד שיעול והצטננות מכילים לרוב גם מרכיב ממכר נוסף, אפדרין, שגורם להרפיית השרירים המקיפים את דרכי הנשימה ומקל בכך את קשיי הנשימה. חומר זה, קרוב משפחה של האמפיטמינים, ידוע גם כממריץ בעל השפעה פסיכואקטיבית על המוח, וכגורם להזיות והתמכרות. בקיצור, שמח בסירופ.

"תופעת ההתמכרות לקודאין בארץ הולכת וגוברת", אומרת מידר. "מדובר בהתמכרות לכל דבר, על כל תופעות הלוואי שלה: טשטוש, פגיעה בשיפוט וכו'. אני נאלצת להתמודד עם לקוחות שהתמכרו לסירופים האלה כמעט מדי יום".

– לפי החוק את חייבת למכור לכולם.

"ללקוח שמבקש שוב תכשיר המכיל קודאין אני מסבירה שלא כדאי להשתמש ביותר מבקבוק אחד בלי התייעצות עם רופא. לאנשים שנראים לי מכורים אני פשוט מסרבת למכור. ביררתי אצל היועץ המשפטי לממשלה והוא אישר לי לסרב".

הסירוב של מידר למכור לא יעזור. מכור שלא יקבל את התרופה אצלה פשוט ילך למקום אחר. היום אפשר ללכת לחמישה בתי מרקחת שונים ולקנות כמויות גדולות מאוד של קודאין.

– אולי כדאי להחזיר את התרופות לרשימת הנמכרות במרשם?

מידר: "זה בעייתי, כי ייווצר עומס על קופות החולים והרופאים. אבל אפשר לחפש פתרונות יצירתיים, למשל חיוב הרוקח בדיווח על מכירתן, כנהוג בחלק ממדינות אירופה, וזאת באמצעות טופס שבו נרשמים פרטי הלקוח". אגב, גם כאן מציעה מידר לרשום אזהרות מפני התמכרות על גבי האריזה, ולא רק בעלון לצרכן (מה שמנוגד כמובן לאינטרס של היצרנים).

עלייה בשיעורי ההתמכרות היא בעיה רצינית. רצינו לבדוק עד כמה הרשויות מודעות לה ומה עמדתן. משרד הבריאות, מתברר, "אינו מודע לנתונים התומכים בטענה", אבל למרות זאת הוא "דן באפשרות לחייב תכשירים המכילים קודאין במרשם רופא, והודעה בנושא תתפרסם בתום הדיונים". עד שיסתיימו הדיונים, הנה מה שמגלה ד"ר רחל בר-המבורגר, המדענית הראשית ברשות למלחמה בסמים ולשעבר ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות עצמו: "את השימוש הנרחב וההתמכרות לתכשירים אלה ייבאו צעירים עולי מדינות חבר העמים, אבל התופעה כבר לא מוגבלת להם. מדובר בתופעה שגורפת בני נוער אחרים וזאת סכנה אמיתית, כי חומרים אלה משפיעים על תפקודי המוח. הדרך היחידה להילחם בתופעה היא לקבוע שתרופות אלה יינתנו אך ורק במרשם רופא".

לא רק צעירים מתמכרים לסמים שבתרופות. את המונח "מכור" לא תקשרו לסבא או סבתא, אבל זה בדיוק מה שיקרה אם הם יקבלו המלצה להשתמש בתרופות לא מתאימות. גמילה מבנזודיאזיאפינים היא כיום תופעה מוכרת במחלקות הפסיכיאטריות בארץ. תרופות ההרגעה על בסיס בנזודיאזיאפינים (ביניהן ווליום, אסיוול (אותו חומר פעיל במו ואליום (Diazepam),  קסנקס, נומבון, ואבן ולוריוון) מאיטות את קצב פעילות המוח, ובמינון גבוה גם גורמות לישנוניות ולטשטוש.

"הבעיה היא שמדובר בתרופות ממכרות, שעובדות על אותו אתר במוח שעליו פועל גם האלכוהול", מסביר ד"ר שאול שרייבר, מנהל היחידה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל אביב. "למרבה הצער, חלק מרופאי המשפחה בישראל אחראים להתמכרותם של אלפים לתרופות אלה, בעיקר של קשישים. העובדה שהן נחשבות לבטוחות מאפשרת רישום ביד קלה לכל חולה, בעיקר חולה מבוגר שמספר שרע לו או קשה לו לישון. יש אשליה שאפשר לעזור מיד ולהפסיק את התרופה בקלות כעבור זמן מה".

– והן אכן פותרות את קשיי השינה?

"התרופות האלה יעילות לשבועיים-שלושה, אבל כעבור חודש הגוף מתרגל אליהן. בשלב הזה הן כבר ממכרות, והגמילה מהן קשה מאוד. לכן גם אסור בשום אופן להפסיק את השימוש בהן בבת אחת. בדומה לגמילה מסמים, המטופל עלול לסבול מתסמיני גמילה קשים, כמו פרכוסים".

לעובדה שהבנזודיאזיאפינים מטשטשים וגורמים לישנוניות יש תופעת לוואי קשה נוספת – הם מעלים את הסיכון לשבר בצוואר הירך אצל קשישים עקב נפילות. הסיכון עולה בשיעור של 60%-50% כבר כאשר הם ניטלים במינונים נמוכים. במילותיו של ד"ר שרייבר: "בנזודיאזיאפינים הם יקירי המחלקה האורתופדית".

ד"ר צופיה איש-שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם של העצם בבית החולים רמב"ם: "רבע מהקשישים שששברו את צוואר הירך ימותו בשנה שלאחר מכן בעקבות החמרה של מחלות קיימות או הופעה של חדשות. רבע מהם יהפכו לסיעודיים. למעשה, רק רבע ישתקמו עד כדי תפקוד מלא כמו לפני השבר".

לדברי ד"ר איש-שלום, נוהגים לכנות את השבר "השבר של הנשמה", משום שיש לו גם השפעה נפשית קשה על הדימוי העצמי של הקשיש בשל הצורך בריתוק למיטה, אובדן העצמאות והשיקום הקשה.

"בשורה התחתונה", אומר ד"ר שרייבר, "התרופות הן לא פתרון פלא. כטיפול קצר טווח (עד עשרה ימים) בבעיה חריפה מאוד או במשבר קצר וחולף זאת תרופה נפלאה. אבל זאת טעות חמורה לתת דרך קבע תרופה שעושה תרדמת כימית".

50 עד 1,500 מיליגרם – ליום!

"לבית החולים שלוותה הגיעה יום אחד אשה בת 60 שאושפזה לראשונה בחייה בבית חולים פסיכיאטרי", מספר ד"ר בר. "היא סבלה מדיכאון עמוק, שהופיע לאחר שנטלה דרלין במשך שבועיים. לאחר שהטיפול בתרופה הופסק היא התאוששה וחזרה לביתה".

מי שסובל מבעיות לב ויתר לחץ דם צריך להשתמש בתרופות ברוב המקרים, ורוב התרופות יינתנו לו רק במרשם. אבל אפילו כאן יש תרופות מסוכנות יותר, שהחולה מגלה לא פעם בדיעבד את השלכותיהן, ושיש להן חלופות.

למשל הקשר בין הלב, הנפש והסקס שלכם לבין התרופות נורמיטן, דרלין ונורמלול. התרופות משתייכות לקבוצת התרופות "חוסמות בטא", המדכאות את השפעת האדרנלין על הלב (בעקבות זאת פעילותו מואטת, לחץ הדם יורד, ורמת הפרעות הקצב פוחתת). ראוי לציין שיש להן שתי תופעות לוואי חמורות: הן עלולות לגרום לדיכאון אצל שני המינים, ולאין אונות אצל הגברים. אחת השאלות הראשונות שישאל היום פסיכיאטר היא "האם את/ה נוטל/ת תרופה מקבוצה זאת?"

לטענת ד"ר בר, אף שמדובר בכדורים שרופאי משפחה רושמים באופן יומיומי, רק לעתים רחוקות הם יזהירו את המטופלים מפני דיכאון או אין אונות, "אולי", לדבריו, "כי אלה נחשבים 'לא בתחום שלהם'".

– מהי שכיחות האימפוטנציה/הדיכאון בעקבות נטילת התרופות?

ד"ר בר: "אין סטטיסטיקות מדויקות על שכיחות הדיכאון, אבל התופעה מתועדת היטב. בעניין האימפוטנציה, התופעה שכיחה מספיק כדי לגרום למומחים ללחץ דם להקפיד שלא לתת תרופות מהמשפחה לגברים צעירים. הבעיה הגדולה היא שרוב החולים לא מגיעים למומחה ללחץ דם. למרבה האירוניה זה סבל לחינם, כי יש די תרופות חלופיות שלא גורמות לדיכאון ולאימפוטנציה, למשל תרופות משַתנות למיניהן או תרופות מקבוצת חוסמי תעלות סידן (צמצום השפעת הסידן גורמת להרחבת כלי הדם ולירידה בלחץ הדם; י.ש-ר). וגם אם הרופא חושב שאין מנוס, למה לשלוח אדם תמים הביתה כשמחר הוא עלול להיות בדיכאון, בלי לדעת מה הסיבה?"

גם באספירין מטופלים חולי לב ביד רחבה. התרופה מוכרת לאדם כבר יותר מ-2,000 שנה, וכשהיוונים חלטו תה מעלי עץ הערבה לשם הקלת כאבים וחום, הם בעצם השתמשו באספירין.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת התברר שיש לאספירין תופעת לוואי משמעותית – הוא מונע קרישת דם. הגילוי הפך את האספירין לאחד המקרים הבולטים שבהם תופעת לוואי הופכת ליתרון. הרופאים החליטו להשתמש בהשפעות נוגדות הקרישה של התרופה ולרשום אותה לחולי לב ולמבוגרים, במטרה למנוע התקפי לב ושבץ.

מחקרים מראים שהאספירין מפחית את הסיכוי להתקפי לב ולאירועים מוחיים ב-30%, ובשלב מסוים אפילו הועלתה הצעה שכל גבר מגיל 50 ומעלה וכל אשה לאחר גיל המעבר ייטלו אספירין, ויש כיום מי שנוטלים אותה רק לשם מניעה. אלא שמידע מצטבר מצביע על כך שהתרופה הפופולרית, הנמכרת בארץ ללא מרשם, עלולה להסב נזק חמור.

ד"ר בר: "אספירין פוגע בייצור הרירית המצפה את דופן הקיבה, רירית שמונעת מהחומצה בחלל הקיבה לאכל את שריר הקיבה. כשהרירית הופכת לדקה, הדבר עלול להוביל לדימומים ואפילו למצב של ניקוב הקיבה, שמצריך ניתוח מיידי".

מחקר שפורסם לפני כשלוש שנים בכתב העת הבריטי "בריטיש מדיקל ז'ורנל" בחן 66 אלף מטופלים שנטלו אספירין בטווח שבין 1,500-50 מיליגרם – ליום! החוקרים גילו שכל מינון של אספירין מסכן את הקיבה. "נטילת האספירין הפכה לעניין אופנתי", טוענת מידר, "וההסברה בנושא לקויה. העובדה שמדובר בתרופה ללא מרשם הניטלת לאורך זמן מגבירה את סיכויי הסיבוכים". בתגובה לשאלות בנושא ציין משרד הבריאות כי "בכל העולם מקובל למכור אספירין ללא מרשם. תופעות הלוואי מפורטות בעלון לצרכן".

– מדוע ממשיכים למכור אספירין ללא מרשם, וגם כתרופת מנע?

ד"ר עזרי רוזנבאום, מנהל מחלקת צנתורים בבית החולים מאיר: "הכנסת אספירין למרשם היא גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. התרופה חשובה כאשר מטפלים בחולי לב, אבל לדעתי אין הצדקה לשימוש מונע בה בכל מקרה. לא הייתי נותן אספירין לאנשים בריאים בני 40 ואפילו בני 50 שאין להם גורמי סיכון, משום שיש להם הרבה שנים לקחת את התרופה. לעומת זאת, אצל גבר בן 55 שמעשן, סובל מכולסטרול גבוה ושני הוריו סבלו ממחלת לב, התועלת גוברת על הנזק".

ממה להזהר

חריגה מהמינון בצריכת משככי כאבים על בסיס פרצטמול (אקמול, דקסמול, אלדולור, רוקמול ועוד) מסכנת.
אל תערבבו פרצטמול עם אלכוהול, מיץ אשכוליות, תוספי תזונה המכילים היפריקום ותרופות ללחץ דם. הכבד "מת" על שילובים כאלה.
כדאי לחשוב פעמיים לפני שימוש באופטלגין. אלח דם הוא עניין מסוכן.
כמה מחקרים מצביעים על קשר בין משכך הכאבים והדלקות ויוקס לאירועי כלי דם ולב. לשיקולכם.
הרופא המליץ להוריכם על תרופות הרגעה (קסנקס, נומבון, וליום, ואבן ולוריוון)? שאלו אם גם סיפר להם שהן ממכרות.
עדיף לא לצרוך יותר מבקבוק אחד של סירופ שיעול בלי להתייעץ עם רופא.
נורמיטן, דרלין ונורמלול, המטפלות בהסדרת קצב הלב (תרופות "חוסמות בטא"), עלולות לגרום לדיכאון ואין אונות. יש להן חלופות.
אספירין אינה תרופה שנוטלים סתם. סכנתה לקיבה גדולה, וכדאי להתייעץ עם כמה רופאים לפני שנוטלים אותה.
כל התרופות נגד פטריות הניטלות בבליעה עלולות לסכן. השימוש בהן מחייב בדיקות תפקודי כבד.
בכל מקרה ובכל תרופה שהיא בקשו מהרופא פירוט רחב של כל תופעות הלוואי האפשריות, ושאלו אם יש לה חלופות.
ספרו לרופא על תרופות אחרות שאתם נוטלים. אולי אסור לחבר ביניהן?
שאלו את הרופא אם יש בדיקות שעליכם לערוך לפני השימוש בתרופה ובזמן השימוש. זה עשוי לחסוך בעיות חמורות, אולי אפילו להציל ממוות.
בכל מקרה, אף פעם אל תצרכו תרופה שקניתם לבדכם וללא מרשם במשך יותר מארבעה ימים.

נוגדי חרדה – בנזודיאזפינים – גיהנום ההתמכרות והגמילה

תרופות ללא מרשם: זה יכול להרוג אותך , מנטה , יפה שיר רז , אפריל 2004

קישורים: