מדוע הבלוגרים המואשמים על הכפשות ברשת האינטרנט עצורים עד תום ההליכים?

בית המשפט - מעצר עד תום ההליכים על הכפשות ברשת האינטרנטפברואר 2018 – מדוע עצורים הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל וצבי זר 11 חודשים על עבירות שמקורן הכפשות ברשת האינטרנט שלכאורה עשו ומשפטם טרם החל?

עילות מעצר עד תום ההליכים, לפי ס' 21 לחוק המעצרים:
(1) עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;
(2) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);
(3) עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;
(4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם;
(5) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991

אלא שבבתי המשפט החליטו להוסיף עילה חדשה והיא לשון הרע, פגיעה בפרטיות וכדומה.
מה עומד מאחרי ההיגיון?
הרעיון הוא שאם אדם מוציא לשון הרע ברשת האינטרנט נגד חבירו זה יכול להיות במצבים מסוימים כמו סקילה באבנים, וזריקת אבן והיא יכולה להיות עבירת אלימות קשה בנשק קר, גם אם לא הוצגה דוגמא אחת של פגיעה.

מעצרו של נאשם הופך להיות מבוסס על אוסף של מטפאורות ובמילה "אם" או "עלול". וכך מעגלים את חוק המעצרים סעיף 21 ומכניסים לתוך סל מעצר עד תום ההליכים עוד ועוד עבירות שנעשו לכאורה.

אביגדור פלדמן: "פרקליטות המדינה – כנופיית שלטון החוק"

פברואר 2016 – גלובס – עו"ד פלדמן: "הפרקליטות יכולה לחסל כל אדם בישראל"
עו"ד אביגדור פלדמן במתקפה חסרת תקדים על "כנופיית שלטון החוק" בראיון לערוץ 10, שישודר בקרוב: "שופט בישראל הוא אדם בלי כוח, אדם מסכן"

"כנופיית שלטון החוק היא מכונה, היא יכולה להעיף ולהרים ולהוריד את כל מי שהיא רוצה. היא שומרת בכספת תיקים על כל אחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק. כל אחד מאתנו נתון למעשה בכף הפרקליטות. בוקר אחד, ואני מצטט מקפקא, מי יוציא נגדנו דיבה רעה. פתאום בבוקר תגיע משטרה אל פתח הבית ותעצור אותנו. הדברים האלה קורים כל יום".

כך אומר עורך הדין אביגדור פלדמן ב"דיני נפשות", סדרה חדשה של הבמאית אורנה בן דור, שתשודר בערוץ 10 ב-2 במרץ, אחרי החדשות.

פלדמן יוצא בראיון במתקפה חסרת תקדים על הפרקליטות. "בפרקליטות יכולים לחסל אדם, כל אדם שיעלה בדעתם וברצונם לחסל אותו, ויהיה כוחו כאשר יהיה", הוא טוען. "אני מכיר מספר ניכר של אנשים, שתפרו להם תיקים. אתה יודע שתורשע, ואחרי שתורשע אתה גם צריך לשכוח את זה, לצמצם את הנזק ככל האפשר, להגיע להסדר טיעון, להגיע למשהו… לצפות שבית המשפט יראה את העוול שנעשה לך בוקע מתוך התיק? לכך יש סיכוי נמוך ביותר.

"ההנחה של הרבה אנשים היא שכאילו אתה יכול לבוא ולומר לעצמך לא עשיתי כלום, אני חף מפשע, אני אגיע אחר כך לבית המשפט ובית משפט יזכה אותי. אנשים שסבורים שאפשר לסמוך על בית המשפט, שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק, האנשים האלה חיים בסרט.

"אף אחד כמעט לא מדבר על, או לא יודע על האופן שבו ניתן ללחוץ על שופטים שלא מוצאים חן בעיני המערכת. בין המערכת הפנימית של בית המשפט, בית המשפט העליון, לבין המערכת החיצונית של הפרקליטות. זה באמת מוביל אותנו לארצות כמו ארגנטינה, כמו דרום אמריקה, מקום שבו לפרקליטות יש יכולת להשפיע על שופטים. שופט הוא אדם בלי כוח, שופט הוא אדם מסכן סך הכל, מה יש לו? הוא יכול להילחם? אסור לו אפילו לדבר. אסור לו לתת ריאיון בלי שיקבל אישור, ולכן כשהפרקליטות מתחילה להפעיל לחץ על שופטים זה סוף העולם".

מחאה נגד פקידות אימוץ בבית משפט

מתוך סטטוס בפייסבוק – ינואר 2015 -העוסיות החשות "מאויימות" על ידי מחאה לגיטימית רצו לבית משפט בתקוה שבית משפט יאפשר להן להמשיך לעשות בילדינו ככל העולה על רוחן.
הן מעוניינות להמשיך לפרק משפחות בשקט וללא "רעש מחאתי". הן מבקשות מבית המשפט להטיל סנקציות על מי שמפריע להן להשתמש בילדים כסחורה העוברת לסוחר על מנת למלא מכסות במוסדות המופרטים.
במוסדות המופרטים הילדים יוכלו "לההנות" מיחס מחפיר מאלימות קשה מתרופות פסיכולוגיות מאונס ועוד כיד הדמיון הטובה של ה"צוות החינוכי"
ובכן אנחנו לא נשתוק
אנחנו לא נוותר עד שהמגמה הפושעת בעליל של פירוק משפחות והפגיעות בילדים יפסק.
לא נסכים לשליטה של הרווח-ה על חיי ילדינו.
בסרטון תוכלו לראות את העוסיות ממהרות לברוח מהכעס האצור בהורים שילדיהם נחטפו באכזריות שלא תתואר.

בכיר בפרקליטות: "חלק גדול מהשופטים הם חמורים"

פברואר 2010 – בכיר בפרקליטות ואחד התובעים בתיק אולמרט: "חלק גדול מהשופטים הם חמורים". זה מה שאומר בהרצאות לסטודנטים סגן פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אורי קורב. על בית המשפט העליון: ממציא חוקים • על ביניש: קיבלה הלכה מופרכת שתסכן לכולנו את הילדים • על משפט קצב: איך השופטים יוכלו להכריע כשביניש אמרה שיש די ראיות להרשיע • על השופטים: לפעמים נפרדים באולם מהשכל הישר
.

'המשפט' של הפינק פלויד מתוך "החומה"

.

פרקליט בכיר על מערכת המשפט: רקב וטיפשות – "ידיעות אחרונות" מביא הבוקר ציטוטים קשים מהרצאות שנתן סגן פרקליט מחוז ירושלים. "חלק גדול מהשופטים הם חמורים גדולים", אמר עו"ד אורי קורב – ולא חסך מילים קשות גם מנשיאת העליון ביניש ומפסיקותיה. ומה טוען הפרקליט? "אני נעזר בהרצאות בהומור, ציניות והקצנת דוגמאות"

תגובת קורב: הסדנה שלי מתאפיינת בהומור ובציניות, יש לי כבוד והערכה למערכת השפיטה

טובה צימוקי / ידיעות אחרונות / יום שישי 12.2.10

"חלק גדול מהשופטים הם חמורים גדולים. הם משחקים טטריס בזמן הדיונים".

את ההאשמות הקשות האלה השמיע לא אחר מאשר עו"ד אורי קורב, סגן פרקליט מחוז ירושלים ואחד משני התובעים במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.
נוסף על עבודתו בפרקליטות מלמד עו"ד קורב קורס לחקירת עדים במכללת "שערי משפט" בהוד השרון. במהלך שנת הלימודים האחרונה הקליטו סטודנטים את שיעוריו של קורב. תוכן ההקלטות מאפשר הצצה נדירה לוויכוחים בפרקליטות, שמתנהלים בדרך כלל בדיסקרטיות, סביב משפטים שהסעירו את המדינה בשנים האחרונות.

"אין להם מושג"
בחדר ההרצאות, מול סטודנטים ששתו בצמא את דבריו, הרשה לעצמו סגן פרקליט מחוז ירושלים לדבר בחופשיות. קורב אמר בהרצאות דברים קשים על מערכת המשפט בכלל ועל שופטים במיוחד. "חלק גדול מהשופטים במדינת ישראל הם חמורים גדולים", אמר קורב לסטודנטים. "אין להם מושג מה אתה הולך להגיד משפטית. אם לא תיתן להם משפטים, הם לא יידעו משפטים ובטח לא את העובדות".

"בהכירי את המקצוע שלנו ואני אומר לכם, לפעמים השופט מחליט. למה? כובע או כי הוא חמור, או כי הוא חושב שהוא יודע הכל. או כי ליבו נטה (להחלטה) כבר בשלב הזה… בשלב הזה, לפעמים נגמר הסיפור. כלומר בטיעון הראשון שלכם באולם. הוא לא שמע את הצד השני, הוא לא פנוי עכשיו לשמוע יותר, בין בגלל שהוא התחיל לשחק טטריס על המחשב שלו, שגם זה קורה, ובין אם מסיבה אחרת. הוא שהוא נורא השתכנע".

בתגובה להערתו של אחד הסטודנטים, שאמר כי שופטים מתמקדים בעיקר בנקודות המרכזיות, השיב קורב: "אני חושב א', ששופטים הרבה מאוד פעמים אין להם מושג מה הם הולכים לשמוע… ב', חלק גדול מהשופטים במדינת ישראל הם, תסלחו לי על הביטוי, חמורים גדולים, ולכן אין להם מושג מה אתה הולך להגיד… דווקא השופטים היותר חכמים והיותר יודעים יקשיבו לך יותר מהפחות יודעים והפחות חכמים".

"בהבדל מכם, שלכם יש שכל ישר", החמיא קורב לסטודנטים, "באולם לפעמים נפרדים ממנו דווקא שלושת האנשים שאמורים להשתמש בו הכי הרבה. יושבים שלושה שופטים. שומעים עד בחקירה ראשית. הוא שותק בחקירה נגדית, והם לא הבינו שזה תרגיל כדי למחוק את העדות שלו".

"ברגע שהוא שופט, הוא כבר לא בן אדם. שופטים הם משהו מדרגה בין – תלוי את מי שואלים – בין אנשים למלאכים. זו הדרגה שלהם… חלקם, אם אני הייתי צריך לתת להם, הייתי נותן להם דרגה של חמור".

העליון ממציא חוקים
עו"ד קורב לא חסך את שבט ביקורתו גם מהעומדת בראש הפירמידה, נשיאת בית משפט העליון דורית ביניש: "יש ביקורת שלי על מערכת המשפט ועל הליברליות שלה, על הטמטום שלה ועל החלטות כמו של ביניש, שמזכות רוצח… באיזה תירוץ דחוק… הלכה מופרכת שתסכן לכם ולכולנו את הילדים ולא תאפשר להכניס עבריינים לכלא. כשביניש תסתובב מול המראה, והיא בת 65, היא תרגיש בת 55. היא תהיה נורא יפה. אנחנו עובדים בשיטה שבעיני יש בה הרבה רקב וטיפשות".


קישורים:

"כתב האישום שלי" – השופט בדימוס שלי טימן מדבר על מערכת בתי המשפט, פרקליטות, משטרה

כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימןהכתבה – כתב האישום שלי , רונן ברגמן , 15.01.2010 , 7 ימים , ידיעות אחרונות.

מערכת המשפט מפקירה שופטים, החלטות מתקבלות על רקע נקמות קטנות ואינטריגות.
הפרקליטות ניהלה נגדי מסע של הכפשות.
משטרת ישראל מטייחת חקירות ובלתי מקצועית
.
"מערכת המשפט מפקירה את שופטיה, אינה מתייצבת לצדם בשעת מצוקה ומותירה אותם חשופים וחסרי יכולת התגוננות מול שיניהן הטורפות של התקשורת ודעת הקהל. לשופט אסור להגיב במהלך משפט או לאחריו, אך הדוברות איננה מקצועית ואינה מגנה על שופטי הערכאות הנמוכות, עובדה הגורמת לתסכול ולתחושת מצוקה של השופטים במערכת. ומן הצד השני – מערכת בתי המשפט נוהגת להסתיר ולסגור בשקט הליכים או תלונות נגד שופטים שסרחו או שהתנהגותם בלתי נסבלת או בלתי אתית. קשה להאמין כיצד מערכת – המתיימרת לעשות צדק ולשפוט את הציבור – מזלזלת בשופטיה ברמה הבסיסית ביותר וכיצד מתקבלות החלטות על רקע אישי, אינטריגות, נקמות קטנות ושימוש באמצעים אדמיניסטרטיביים כדי למרר את חייו של השופט".

אכן, קשה להאמין, בעיקר כי הדברים החמורים הללו אינם יוצאים מפיו של פרשן, עיתונאי או חוקר עצמאי מהאקדמיה, אלא דווקא מפי אדם ששימש במשך שנים רבות שופט בכיר מאוד וראש הרכב פשעים חמורים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ומי ששפט במאות משפטים שזכו לתהודה רבה מאוד. השופט שלי טימן – שעורר מהומה כשפרש מרצונו ממשרתו הרמה (למרות שבחים ומועמדות לקידום), שהגדיר אז "מסע הכפשה את הביקורת שהטיחה בו פרקליטות המדינה – לא נרגע. רחוק מכך. הוא עדיין חושב שטיפולן של הפרקליטות והמשטרה בתיקים שעמדו לפניו הוא רשלני, ועכשיו לראשונה הוא גם חושף ומאוורר את הפרטים לגבי שורה של תיקים רגישים במיוחד שבהם טיפל.

.

.
"הבאתי סגנון משלי"

טימן בן 66, נשוי ואב לשלוש בנות. בילדותו ובבחרותו היה שחקן תאטרון ובן למשפחת שחקנים. גם בעת שישב על כס המשפט היה תאטרלי וציורי במידה חריגה. טימן סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1970, התמחה במשרד ש. הורוביץ והיה עוזרו האישי של ד"ר אמנון גולדנברג.
במשך שנים ארוכות שימש עורך דין אזרחי ואחר כך שופט במשך 27 שנים, בתחילה בבית משפט השלום ובהמשך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. טימן הוא גם שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, בדרגת אלוף משנה, בורר בתיקים אזרחיים, מרצה מבוקש, טייס פרטי, יו"ר ועדת הבחירה של פרס התאטרון ועוד. הוא מעיד על עצמו שהוא עסוק עד למעל לראש ונהנה מהסטטוס החדש.
בין התיקים שבהם שפט היו המשפט השני של יגאל עמיר, חגי עמיר וחברם דרור עדני, רצח יחזקאל אסלן, האונס ברמת-השרון, האונס של לינור אברג'יל, סוחר הנשק נחום מנבר, מנסור עוויס (שהיה סגנו של מרוואן ברגותי ונאשם כמוהו במעורבות בפעולות טרור), טלי פחימה (מי שהואשמה בסיוע לאויב), איש חיזבאללה שנתפס בישראל סטיבן סמירק, רצח ימית רגב בקיבוץ נען, עופר מקסימוב (שהורשע בגניבת רבע מיליארד שקל מהבנק למסחר ולקוחותיו), משפטו של "אנס האיידס", ההחלטה בענין חבורתו של גלעד שרון למסור מסמכים בפרשת "האי היווני" ועוד מאות משפטים אחרים.
"27 שנים במערכת המשפט שאליה הגעתי מהשוק הפרטי תוך ירידה משמעותית מאוד בהכנסות – נראו לי רק כפרק אחד בשליחות שהרגשתי צורך למלא", אומר טימן. "מצאתי בשיפוט את האפשרות "לעשות צדק בד' אמות האולם שלי. העקרונות שהנחו אותי על כס השיפוט: לכל אדם עומדת הזכות ליומו בבית המשפט והזכות למשפט הוגן, גם אם הוא עבריין או אדם מן השורה ואפילו אם הוא ידוען."
"ניסיתי להביא סגנון משלי לאולם המשפטים, שיכלול אווירה נינוחה, מכובדת ומקצועית, למרות הבלחות של הומור, קריאה לעורכי הדין בשמם הפרטי וקריאה לנאשמים בשמותיהם", הוא אומר על סגנונו התאטרלי והמוחצן יחסית לשופטים אחרים.
"הגישה שלי להליך המשפטי אפשרה קיום דיונים מתוך כבוד והערכה ללא התפרצויות אלימות ובשקט מופתי ללא צורך בשומרים, אולם גררה ביקורת מצד המערכת השמרנית, שראתה בי "עוף מוזר" וחריג בנוף השיפוטי".
חריג זה אנדרסטייטמנט, אם כי בפרקליטות הרבה פחות כעסו על סגנונו הייחודי של טימן והרבה יותר בגלל הקשיים שהערכים בדרכה ובדרך המשטרה להרשעות, ובגלל הביקורת החריפה שמתח עליהן והעובדה כי זיכה נאשמים באופן תדיר יותר מאחרים, מכיוון שלדעתו נפלו הרבה פגמים בהליך, עד שלא יכול היה להיות בטוח כי הנאשם אכן ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר.
"גופי האכיפה שוכחים כי מספר ההרשעות והעונשים החמורים שהטלתי – גדול פי כמה מהזיכויים וההערות", מגיב טימן. העובדה שפרשתי בטרם עת מכס השיפוט מעידה על המצוקה שאליה נקלעתי ועל חוסר האפשרות שלי למלא את תפקידי באופן הולם.
עד היום אני מתקשה להאמין כי פרישתי נבעה מסיבות שנכפו מנימוקים אישיים, קטנוניים וחסרי רלוונטיות לאולם בית המשפט.
החיים כשופט היו חלק ממני ברמה הרגשית, האינטלקטואלית והחברתית, אולם הגעתי למצב שנאלצתי לבחור בין המשך השירות הציבורי לבין פגיעה חמורה בבריאותי, וזאת למרות הפצרות כנות ואמתיות של העומדים בראש המערכת לחזור בי מכוונתי לפרוש.
אם היית צריך להצביע על סיבה אחת כוללת לזיכויים, מה היא היתה?
"קביעתו של השופט מתבססת על יכולת הצדדים להביא ראיות מבוססות ולשכנעו בצדקת טענותיהם. לכן מקובל לומר אצלנו ש"בתי המשפט משתדלים לעשות צדק, אך עושים משפט". הציבור מונע מתחושות בטן, מאמוציות ומפרסומים בכלי התקשורת, ואילו השופט מחויב להתעלם מכל אלה ולבחון את הראיות לגופן בלבד.
כך ניתן להסביר את הפער שנוצר בין קביעות השופטים לבין ציפיות הציבור.
רק לאחרונה זוכו נאשמים בשל חוסר יכולת או תקלות של התביעה והמשטרה לנהל תיקי חקירה בצורה מקצועית אשר תספק את הראיות הנדרשות להרשעה.
כך, למשל, תשלום של עשרות אלפי שקלים לנאשם בשם תומר דמליך, שזוכה משום שהמדינה הסתמכה על עדותו של נרקומן שקרן: תשלום של מאות אלפי שקלים לצעירים בני העדה האתיופית, שזוכו בבית המשפט העליון לאחר ארבע שנים של מעצר ומאסר בשל מחדל בזיהויים מצד המשטרה; שחרורם של האדונים רוזנשטיין ומולנר ממעצר לאחר שהוחשדו, ברעש גדול, בעבירות שונות; תביעת ענק של יוסי זוהר, בנו של יהלומן שהמשטרה ניסתה להוכיח את רציחתו בידי מטפלו האישי (ולנטין טוקילה) ובנו, אשר זוכו על ידי שני הרכבים שונים, אחד בראשותי ואחד בראשות השופט ג'ורג' קרא ועוד".
"האם אין מדינות מערביות אחרות שסובלות מאותה בעיה – קושי עצום להרשיע ראשי פשע מאורגן?"
"יש הבדל אדיר בין הרשעת ראשי פשע מאורגן – אם כי אוסיף במאמר מוסגר שגם לכך יש פתרון שנהוג בארה"ב: לבדוק באמצעות מס הכנסה מנין נובע עושרם – לבין הרשעת נאשם מן השורה תוך שימוש בכל האמצעים המדעיים והתחכום. אצלנו קיים לעתים ניסיון לחלץ הודאה מנאשם באמצעים בעיתיים; אם לא מצליחים לבסס תיק, צריך שיהיה אומץ לסגור אותו ולא לגלגלו לבית המשפט ללא ראיות מספיקות".
האם דבריך לא עלולים לרפות את ידי רשויות התביעה?
"לא. בכל תיק ציינתי מה רצוי היה לעשות. בסיכומו של דבר פחות שחצנות, יוהרה ורדיפה אחרי סטטיסטיקות יעמידו את רשויות האכיפה על מקומן".
"האם המשטרה לומדת מביקורת השופטים? – הרי המשנה לנשיא בית העליון, חיים כהן, מגדולי השופטים, כתב כבר כ- 1978: "יש בשפעי החקירה כדי להטיל צל כבד על הליכי המשפט הבאים בעקבותיה".
"לצערי הרב, ואני אומר זאת בכנות המשטרה איננה לומדת לקח וגם הפרקליטות כך. שופטים מתחו ביקורת חריפה על המשטרה לאורך שנים – ודבר לא השתנה".
קיימת גם טענה נגדכם, השופטים שאתם מקלים מאוד בעונשים, גם במקרה של פשעים חמורים.

"הטענות, ברובן, פופוליסטיות, כיוון שהן ניזונות מהעיתונות, המפרסמת רק את העונשים הקלים. אבל אני, מששוכנעתי באמת נאשם, החמרתי מאוד בעונשים, ובכלא אף כינו אותי "התליין החייכן". רק לפני שבוע קיצץ בית המשפט העליון בחצי עונש של 18 שנות מאסר שהטלתי על בעל ואב מתעלל, שברח מן הארץ לאחר הכרעת הדין והוחזר, משום שחרגתי מהמקובל בפסיקה. אגב, במקרה זה אני מודה שכך הדבר ומכבד את קביעת בית המשפט העליון".
כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן

כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
קישורים:

הכנת תסקיר לשופט שמואל בוקובסקי: ביקור בית “מקצועי” ואלים לחסויה חסרת ישע – פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי
משרד הרווחה מודה: בתי משפט לענייני משפחה ונוער הם חותמת גומי של פקידות הסעד

בתי משפט לענייני משפחה ונוער – אי צדק בדלתיים סגורות

פקידי הרווחה – מלכודות, מחטפים, והתנהלות לקויה מול הורים בקבלת החלטות על גורל ילדיהם

פקידי סעד לחוק הנוער על בתי משפט לנוער: "למרות שהשופט רוטן הוא משתף פעולה"

דו"ח ורד סלונים-נבו – מינוי אומבודסמן חיצוני לטיפול בתלונות הציבור על פקידות הסעד
השופט טימן מפליל את עמיתיו , NEWS1, יואב יצחק
"יש שופטים שלא יודעים מה זה זיכוי" , הארץ , תומר זרחין
השופט טימן פורש – סרטון כ-4 דקות

    בית הדין הרבני הוציא ב"מחטף" והליך פגום מיסודו את הילדה בת תשע וחצי מחזקת האם לחזקת האב

    במאמר: "משפט השבת נוסח בית הדין הרבני" – שמעון איפרגן, מעריב מה- 29/1/2009 מתואר משפט בבית דין רבני שבו החליטו הדיינים להעביר את הבת, ילדה בת תשע וחצי מחזקת האם לחזקת האב. הכתבה מתארת סיטואציה קשה של אמא הבאה עם בתה לדיון בבית הדין, האב הציג בפני הדיינים חומר על גרושתו, אותו סירב לחשוף בפניה. הדיינים חוקרים את הילדה לבדה באולם במשך שעה וחצי על יחסיה עם הוריה ואורח חייה. הדיינים מחליטים להעביר במקום את הבת לחזקת האב, למרות המלצת תסקיר הסעד כי טובת הילדה להיות בחזקת אמה. האם נקראה לאולם וכשהדיינים מודיעים לה על החלטתם, היא כפי הנראה נכשלת בתגובתה. הדיין מוציא נגדה צו מאסר לשבועיים, והיא מובלת למאסר אזוקה ע"י שוטרים לעיני בתה, הנלקחת ע"י האב.

    בית משפט בדלתיים סגורות
    בג"צ – הדיינים הוציאו את הילדה ב"מחטף"בית המשפט העליון מתח (יום ד', 27.5.09) ביקורת קשה על בית הדין הרבני שהוציא תוך מחטף ובהליך פגום, ילדה ממשמורת אמה. בית המשפט העליון החליט להותיר את ההכרעה בדבר המשמורת בידי בית הדין הרבני ואף הורה לו להקדים את הדיון במשמורת לסוף שנת הלימודים, יוני 2009.
    בהחלטה מתחו ביקורת קשה על התנהלות בית הדין הרבני בפרשה. השופט אליקים רובינשטיין כתב כי הוצאת הילדה מהמשמורת של האם המעוגנת בהסכם הגירושין בעייתית, אך לא פחות מכך, האופן שהדבר נעשה "בבית הדין, בגדרי דיון – כמעט מרגע למשנהו". הוא ציין את מצבה הנואש של הילדה לנוכח סכסוכי הוריה כעולה מחוות דעתה של פקידת הסעד שציינה כי "זעקת הילדה עולה השמיימה". מן הראוי שהדיינים יקשיבו לילדה, שהיא כבת עשר בטרם יקבעו בידי מי תהיה המשמורת, שכן "ראוי קולה שיישמע", כתב רובינשטיין. בהחלטה הדגיש כי לפי שעה, החליט שלא לנקוט בצעדים קשים יותר בהם הוצאת הילדה מהוריה לפנימייה והסדרת הסדרי ראייה להורים או שקילת ייצוג נפרד לילדה. כל אלה, כתב, "הם מוצא אחרון ולא פשוט – שאנו מתפללים שלא להגיע לכך".
    .גם השופטת אילה פרוקצ'יה מתחה ביקורת על דרך הוצאת הילדה בידי הדיינים מחיק אמה, "בהינף יד בלא בחינה כוללת של משמעות הדבר ובלא ניסיון לפתור את הקושי שעלה בשאלת החינוך בדרך שתמנע את עקירת הילדה מסביבת גידולה וחינוכה אצל אמה מזה 9 שנים". השופטת ציינה כי מחוות דעת של פקידת הסעד, האם שימשה משמורנית תקינה לילדה, "נשאה בנטל גידולה מאז נולדה, דאגה לכל מחסורה ונתנה לה חום ויציבות של בית".

    הליך הוצאת הילדה ממשמורת האם היה לדברי השופטת "פגום מיסודו. העברה חד-צדדית של הילדה מידי האם לידי האב למרות המלצת פקידת הסעד… בלא בדיקה מקפת בדבר השפעת צעד כזה על שלומה של הילדה. הוצאת הילדה ממשמורת אימה בלא התראה מוקדמת ובלא דיון מקצועי מעמיק ואחראי הם בבחינת מהלך קשה ומוטעה שהיה עשוי להיות מושא להתערבות שיפוטית של בית משפט זה".

    השופטת כתבה עוד כי בעת שבית הדין ישקול בנוגע למשמורת "ראוי שיינתן משקל הולם לדברים שנאמרו בפסק דין זה באשר לפגם המהותי שנפל בהוצאת הילדה ממשמורת אמה וכן בדרך בה נעשה הדבר, ולצורך בתיקון העוול והפגיעה שנגרמו לילדה ולאם כתוצאה מפעולה זו". בג"צ 1034/09.
    .
    התיאור הקשה לעיל הוא אופייני לבתי דין רבניים, לבתי משפט לענייני משפחה, ולמערכת הרווחה:

    • האמא של הילדה כפי הנראה ללא עבר פלילי כלשהו ולא בעיה פסיכיאטרית ידועה, סביר שהיא אמא מסורה וטובה אשר גידלה ילדה עד לגיל 9 וחצי בצורה מופתית.
    • בית הדין הרבני (באותה מידה בית משפט לענייני משפחה, פקידת סעד, או ועדת החלטה) על סמך חומר שראו ו/או שמעו, מחליט בדיון ב"דלתיים סגורות" רחוק מהביקורת הציבורית להעביר את הילדה מחזקת האם לחזקת האב.
    • מימוש ההחלטה הוא במקום ללא הכנה סוציאלית כלשהי לאמא או לילדה או לאב.
    • האמא כפי הנראה נכשלת בתגובתה ונאסרת באזיקים על כך שביזתה את בית המשפט ופגעה ברכושו.
    • התהליך מלווה ע"י פקידת סעד שהיא עובדת סוציאלית בהכשרתה.

    אירועים כגון אלו קורים שעה שעה בארץ. מערכת הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה נכנסת לחיי המשפחה של אזרחים טובים ומשנה אותם מהקצה אל הקצה ב"דלתיים סגורות" רחוק מהביקורת הציבורית ע"י הוצאה מהבית לפנימיות, משפחות אומנה, מינוי אפוטרופוסים, הוצאה מחזקת ההורים, ועוד….
    קישורים:

    משרד הרווחה – תהליך הוצאת ילד/חסוי מהבית ע"י לשכת רווחה עירונית

    הוצאת ילד/קטין/חסוי מביתו יכולה להיעשות בניגוד לרצון הוריו ורצונו, ע"י פקיד הסעד בלשכת הרווחה העירונית ללא סדרי דין, ראיות, הוכחות, משפט פומבי, וחקירת משטרה. סעיף 11 בחוק הנוער מסמיך את פקיד הסעד לחוק הנוער להוציא קטין מיידית מביתו ללא צו בית משפט: "היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט את כל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי לו אלא באישור בית-המשפט". כלומר: כאשר פקיד הסעד סבור (חושב) כי יש מצבים שאינם סובלים דיחוי לדעתו, הוא יכול להוציא את הקטין מביתו ולכפות עליו טיפול. הוצאת קטין מביתו בדרך זאת לא תארך יותר משבעה ימים, לאחר מכן דרוש אישור בית-המשפט שבד"כ מאשר את בקשות פקיד הסעד.

    להלן השלבים להוצאת קטין/מביתו
    :

    1. איתור ילד בסיכון – האיתור הראשוני של ילדים בסיכון עושים מי שנמצאים בסביבתם הקרובה, כמו מורים, רופא המשפחה, שכנים, חברי המשפחה, בני משפחה, עובדים סוציאליים, יועצים, פסיכולוג, יועצת בית הספר ועוד. גם הילד עצמו יכול לדווח למחלקה המקומית לשירותי רווחה על הסיכון שהוא נתון בו. לעתים אחד ההורים פונה ללשכת הרווחה לבקש סיוע או עזרה בעניין כלשהו ששמע מחברים או באמצעי התקשורת.
    2. פקיד הסעד לחוק הנוער – האחריות לטיפול בקטין בסיכון, לאחר שאותר, מוטלת על המחלקה לשירותים אישיים וחברתיים בעיר (לשכת רווחה), באמצעות פקיד הסעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו. פקיד הסעד יכול להעביר החלטתו לאישור בית משפט גם ללא דיון בוועדת החלטה.
    3. ועדת החלטה – פקיד הסעד או גורם אחר כגון גננת, מורה, אחות קופ"ח מפנה את המקרה ללשכת הרווחה שמפעילה ועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה), וזו קובעת כיצד יש לטפל בקטין: אם להשאיר אותו בבית ולטפל בו במסגרת הקהילה, או להפנותו להשמה חוץ-ביתית. לרשות המקומית אינטרס להוציא את הקטין מהבית לפנימיה מטעמים תקציביים, שכן טיפול בקהילה יהיה ע"ח הרשות המקומית (ראה "ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית). בתי המשפט על ערכאותיהם רואים בהמלצות ועדות ההחלטה סוף פסוק.
    4. בית המשפט לנוער – בית משפט לנוער מאשר ב'דלתיים סגורות' את החלטת פקיד הסעד ו/או החלטת ועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה).

    עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח מסבירה על ועדות החלטה וועדת סילמן

      כשלים בתהליך:

      1. פקיד הסעד מציג את ההורים בבית משפט אך גם אחראי על טיפול והשגחה של הילד ומציג את ההורים בפני ועדות החלטה, משגיחים, מטפלים מאבחנים והילד עצמו. פקיד הסעד קובע את הסדרי הראיה. פקיד הסעד יכול לכוון אירועים ואת בית המשפט.
      2. ההליך כולו מבוסס על דעתו של פקיד הסעד ועל סמך חקירותיו, אין לו בסיס ראייתי, ואינו כפוף לסדרי דין, אינו מתועד בפרוטוקול, אינו מפורסם לציבור ואינו נתון לביקורת.
      3. ההליך כולו מתנהל בחיסיון, דלתיים סגורות, ואינו מתפרסם לציבור (גם לא תוך שמירת פרטיות המטופלים), ולכן הוא רגיש לשיקולים זרים. ("מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת" השופט לנדוי).
      4. ועדת ההחלטה קיומה, ודרך התנהלותה רווית כשלים ושיקולים זרים ראה: משרד הרווחה – ועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית.
      5. פקיד הסעד כותב את התסקיר ע"פ החלטות ועדת ההחלטה ובכך התסקיר הופך להיות מסמך שיווקי תעמולתי של החלטות הועדה.
      6. שיתוף כל הגורמים המקצועיים ברשות המקומית בועדת ההחלטה לגיבוש החלטה משותפת, פוגמת במתן עדות בהמשך בבית משפט שכן הם מחויבים לסיכומיהם המשותפים.
      7. הורי הקטין יכולים לקבל מושג לראשונה על ההליך רק בסופו לפני המשפט, שרק אז יכולים הם לעיין בתסקיר. בשלב זה ההחלטות התקבלו שמם הוכפש בין חברי ועדת ההחלטה מבלי שידעו על כך או יוכלו להתגונן.
      8. בית המשפט הופך להיות 'חותמת גומי' של המלצות תסקיר פקיד הסעד שהוחלטו כבר בועדת ההחלטה.

      פלייליסט – הוצאת ילדים מהבית

          קישורים: