טיפול משפחתי פקידות סעד – סרטון סאטירי דוקומנטרי

מרץ 2016 – סרטון סאטירי דוקומנטרי. חובת צפיה לכל משפחה בישראל.
אזהרה! תמונות קשות לצפיה. השגחת מבוגרים מומלצת.
ניסינו לקבל את עזרת הרווחה בהפקת הסרטון אך לצערנו סורבנו מאחר ואין הן רוצות שהאמת תצא לאור.

קריינות : מוטי לייבל
הפקה : אלי דניאל

רולטת משרד הרווחה – השליך נער לכליאה בשב"ס לאונס והתעללות

רולטת משרד הרווחה
רולטת משרד הרווחה

מרץ 2016 – נער כלוא במתקן שב"ס 26 יום בגלל מחסור במקום , גלי צה"ל – קוראל יעקובי

פרסום ראשון: נער בן 14 עצור כבר 26 ימים במתקן של שב"ס מכיוון שאין מקום בחלופות המעצר של משרד הרווחה. השופט בתיק: "אתהפך על משכבי בשל עניינו של הקטין אך קצרה ידי מלהושיע"

מדובר על מקרה של נער בן 14 שהוצא מהבית כבר לפני חודשיים, שהה במסגרות חסות הנוער של משרד הרווחה ולאחרונה ברח מהמסגרת שבה שהה. לאחר הבריחה הוא הגיע לבית הוריו, איתם הוא לא בקשר, ובשל ויכוח שהתפתח הניף סכין ואיים על חייה של אימו.

האיום הזה הוביל כמובן לתלונה במשטרה ומעצר – וכאן מתחילה הבעיה. השהות במעצר היא לא נעימה לאף עצור אבל במקרים כאלה של נוער הגישה כולה היא גישה של שיקום, במיוחד כשזה מעצר ראשון, גישה שלפיה הנער אמור לשהות בחלופת מעצר של משרד הרווחה ולא במתקן שמופעל על ידי שב"ס, כיום פועלות שתי מסגרות כאלה שיטה ורותם.

במקרה הזה הנער שוהה במעצר רגיל כבר 26 ימים, בניגוד לכל חוות הדעת המקצועיות שהוגשו לשופטת שרה חביב שעוסקת בעניינו. הסיבה – פשוט אין מקום בחלופות האלה וזמן ההמתנה אליהם מתחיל בחודש מרגע שהנער עובר מעין ראיון קבלה.

בדבריו לשופטת סיפר על המצב הקשה בו הוא נמצא היום וכי במעצר מתנכלים לו, גונבים את נעליו ומרביצים לו והסוהרים לא תמיד פנויים לסייע. בנוסף סיפר על הטרדה מינית שחווה לכאורה במהלך המעצר.

השופטת חביב לא נשארה אדישה ואמרה בסיכום דבריה: "דעת כל הגורמים הרלוונטיים היא שהנער מצוי בסיכון בין כתלי הכלא משום שהמסגרת לא מתאימה לצרכיו… אודה ולא אבוש, סביר להניח שאת הימים הקרובים אעביר תוך שאני מתהפכת על משכבי בשל עניינו של הקטין ומתוך דאגה לו אך קצרה ידי מלהושיע".

עוד הוסיפה השופטת כי "נראה כי הגופים האחראים אשר אמונים על שלומם של הקטינים צריכים ליטול יוזמה ולעשות מעשה אשר ייתכן ויש בו כדי להביא לשינוי הנדרש".
ממשרד הרווחה לא התקבלה תגובה בשל תקלות טכניות והם לא הספיקו להעביר אותה במלואה אך אמרו שהם בודקים את הנושא.

שופט שמעון לייבו סר למרותה של אפוטרופא לדין עו'ד לאה קליין אליאב – סאטירה

שופט שמעון לייבו - מסורת חותמת גומי לפקידות רווחה ואפוטרופוסיות
שופט שמעון לייבו – מסורת חותמת גומי לפקידות רווחה ואפוטרופוסיות

פברואר 2016 – סרטון סאטירי – יש איזה שופט מאיזור בית שמש, שמעון לייבו. דוס שתחביבו כליאת ילדים במוסדות. השופט עובד יד ביד עם אפוטרופסית על ילדים בשם לאה קליין אליאב, שפשוט חולשת על בית המשפט לנוער בירושלים, ועל השופט לייבו, ואומרת לו מה לעשות. היא כמובן מרוויחה 1,050 ש"ח על כל ילד בחודש בו היא מחזיקה ילד במוסדות הרווחה. בין השופט שמעון לייבו והאפוטרפסית לאה קליין אליאב קיימים יחסים סימביוטיים המזינים זה את זו. כאשר הדברים התפרסמו ברשת, כבוד השופט לייבו, בערה חמתו והוא ביקש את הסרת הסרטונים הקומיים החושפים את מעלליו.

כפי הנראה לשופט שמעון לייבו אין חוש הומור, ואיננו מסוגל להעריך קומדיה מוצלחת בסרטון סאטירי. אולם גם הילדים אותם הוא שולח להיהפך נרקומנים וזונות במוסדות הרווחה, לא בדיוק חושבים שזה קומדיה להיות נעולים במוסדות, עד שהגב' לאה קליין אליאב תחליט שקיבלה מספיק כסף ואפשר לשחרר את השלל לחופשי.

השופט לייבו בעצמו בוגר פנימיה דתית לבנים בלבד. כולנו יודעים מה קורא לבנים הדתיים האלה בפנימיות הדתיות האלה. רק מי שהיה שם יכול לספר. יום אחד לייבו אולי יכתוב את זכרונותיו על ימי הפנימיה העליזים.

קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהלת מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

דצמבר 2015 – קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהל מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

מדף פייסבוק של עו"ד יוסי נקר על משחקי השקרים בבית משפט לנוער בין הגורמים השונים לסחר בילדים.

אז אחרי שדיברנו אתמול על הסימביוזה בין הפרקליטות למכון לרפואה משפטית שהיתה נהוגה בתקופה של פרופסור יהודה היס, נדבר היום על הסימביוזה בין הרווחה לאפוטרופסים לדין המתמנים על ידי הסיוע המשפטי להגן כביכול על האינטרסים של הילד/ה/נער/ה.

סיפור אמיתי טרי מאתמול. תשפטו אתם.

בחודש ספטמבר האחרון החלה להעיד, בבית המשפט לנוער, פקידת הסעד לשעבר של טבריה (עכשיו היא מנהלת מרכז חירום באשקלון) הגב' מירי יבגי. מירי יבגי היתה מעורבת בהוצאת הילדים ולכן היא זומנה להעיד מטעם הרווחה ואף הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם הרווחה. לא סתם הדגשתי פעמיים שהיא באה להעיד מטעם הרווחה.

למרות שמירי יבגי הגישה תצהיר עדות ראשית ביקשה באת כח הרווחה (דווקא עורכת דין שאני מעריך – כדי לא לקלקל לה לא אזכיר את שמה) לחקור את מירי יבגי בחקירה ראשית. בסיומה של החקירה הראשית, החלה האפוטרופסית לדין, עו"ד אפרת ונקרט, לחקור "חקירה נגדית" את מירי יבגי. למה חקירה נגדית במרכאות- תבינו בהמשך.

בשל קוצר הזמן, ה"חקירה הנגדית" בדיון של חודש ספטמבר נפסקה באמצע. אתמול נערך דיון בו היתה אמורה עו"ד ונקרט להשלים את ה"חקירה הנגדית" של מירי יבגי ואז להתחיל החקירה הנגדית שלי, מטעם ההורים.

יש לציין כי בסיום הדיון בחודש ספטמבר 2015 לקחה גב' מירי יבגי את פרוטוקול הדיון. ביציאה, מחוץ לאולם, ניגשתי לגב' יבגי אמרתי לה שהיא עדיין במהלך חקירה נגדית ולכן היא לא יכולה לקבל עותק של הפרוטוקול. זה היה בנוכחות עורכת הדין של הרווחה ועו"ד אפרת ונקרט, האפוטרופסית לדין. אני עצמי לקחתי מידיה של מירי יבגי את הפרוטוקול.

הגעתי אתמול, 24.12.15, לבית המשפט להמשך הדיון. הגעתי יחסית רגוע לאור העובדה שהדיון הוא בפני שופטת נוער שאני מעריך ומכבד, אילנית אימבר, והדיון אצלה מתנהל במקצועיות ובהגינות ולא כמו אצל חלק אחר של שופטי הנוער.

ומה רואות עיני? לפני הכניסה לאולם יושבות מירי יבגי והאפוטרופסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומשוחחות בדיסקרטיות ומירי יבגי עצמה רושמת לה דברים שמכתיבה לה אפרת ונקרט.

נכנסנו לאולם והחל הדיון. השופטת אימבר קוראת למירי יבגי לדוכן העדים להמשך חקירתה והיא מזהירה אותה בטרם עו"ד אפרת ונקרט ממשיכה לחקור.

קמתי ואמרתי שזה יהיה מגוחך להתיר לעו"ד ונקרט להמשיך לחקור בחקירה את הגב' יבגי כי מקובל שאדם שנמצא במהלך חקירה נגדית לא משוחח עם הצד השני ועורכי הדין . אמרתי שלא ראוי שעו"ד נקרט תשב עם העדה שהיא חוקרת אותה חקירה נגדית שניה לפני שהיא נכנסת לחקירה בבית המשפט.

בתגובה אמרה עו"ד ונקרט (לקרוא ולא להאמין): "החקירה הזו יכולה להיות נגדית אבל היא ראשית. אני בקשר עם הגב' יבגי סביב התיק הזה הרבה מאד שנים. קראתי את התצהיר שלה. זה לא פעם ראשונה שאני משוחחת איתה על התצהיר וגם אמרתי לה איזה שאלות אשאל אותה, לפחות חלקית. מבחינת חברי, הגב' יבגי היא עדה של הצד שכנגד. היות ואני לא רואה שיש פה צד שכנגד, אני באה מטעם הילדים. אני חושבת שאני יודעת איפה אני עומדת. אכן שוחחתי איתה לפני כן. אכן שוחחתי איתה עכשיו לפני הכניסה לדיון וכן התייחסתי לשאלות שאני הולכת לשאול אותה".

בעקבות כך החליטה השופטת בחוכמתה: כי יש טעם לפגם בקיום שיחה בנוגע לתצהיר קודם למועד החקירה. השופטת התירה את החקירה של גב' ונקרט את גב' יבגי אך קבעה כי במסגרת הסיכומים יינתן משקל ראוי למשקל הדברים. לדברי השופטת עסקינן בשיטה אדוורסרית והשאלות צריכות להישאר בזמן אמת וכך גם צריכות להישמע התשובות, ללא כל תיאום מראש, שאחרת אין טעם כלל בחקירה.

ואז התחילה אפרת ונקרט את ה"חקירה הנגדית" שלה את גב' יבגי. היה ברור שמדובר בהצגה מתוכננת מראש. אבל זו בדרך כלל ההצגה הרגילה כאשר האפוטרופסים לדין חוקרים את עדי הרווחה.

בסיום ה"חקירה" של עו"ד ונקרט התחלתי אני לחקור. שאלתי בתחילה את מירי יבגי אם היא זוכרת שלאחר הדיון הקודם לקחתי לה את הפרוטוקול מידיה ואמרתי לה שאסור לה לקחת אותו. היא אשרה שכן אבל טענה שמי שאמר לה שאסור לקחת את הפרוטוקול זה באת כח הרווחה ועו"ד אפרת ונקרט. אז קמה עו"ד אפרת ונקרט ואמרה שהיא לא זוכרת התנהלות סביב הפרוטוקול. בעקבות הצהרתה של עו"ד ונקרט תיקנה גב' יבגי את תשובתה משניה אחת לפני ואמרה "אני חושבת שלא היית", בהתייחסה לעו"ד ונקרט. ואז שוב קמה עו"ד ונקרט, שהבינה שהחרב מתהדקת לצווארה, ואמרה: "אתמול בלילה גב' יבגי יצרה איתי קשר וביקשה את החלק שלה בפרוטוקול כדי לרענן את זכרונה לגבי העדות היום, והעברתי לה. אם הייתי זוכרת שהייתה התנהלות סביב העניין הזה, לא הייתי עושה זאת. בכל אופן העברתי לה רק את החלק של עדותה.

המשכתי לחקור ואז חזרתי ושאלתי את גב' יבגי איך קרה הדבר שבכל זאת אחרי הדיון הקודם ולמרות שהבהרתי לה שאסור לה לקבל את הפרוטוקול היא ביקשה את הפרוטוקול. גב' יבגי ענתה שהיא לא זוכרת כי עברו ארבעה חודשים מאז.

המדהים בסיפור שאפוטרופסית לדין רואה עצמה כחלק מהרווחה, מתדרכת בעצמה את עדי הרווחה ובסופו של יום מועלת בתפקידה.

כן, עו"ד אפרת ונקרט, את יכולה לתבוע אותי. תצטרפי לתור.

החלטתי לפרסם את הדברים משום שזכות הציבור לדעת על התנהלות שערוריתית של ממלאי תפקיד ציבורי גוברת. כל האחריות עלי.

דצמבר 2015 – קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהל מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

גלית מור ויגוצקי – 20 שנה בדלתיים סגורות ללא ראיות וללא פיקוח ובקרה

ספטמבר 2015 – גלית מור ויגוצקי שופטת נוער תקועה 20 שנה בדלתיים סגורות ללא ראיות: אין צורך בהליך הוכחות והזמנת עדים. יש להוציא את כל הילדים מהוריהם לפנימיות ללא סדרי דין.

שופטת נוער גלית מור ויגוצקי מטייחת אמנת זכויות הילד

גלית מור ויגוצקי, תקועה 20 שנה בדלתיים סגורות ללא ראיות, כשמיולי 2006 ועד היום היא משמשת נשיאת בתי משפט לנוער, עובדה המהווה קרקע פוריה לשחיתות ושררה.
סעיף 13 לחוק בתי המשפט, קוצב את זמן כהונת נשיא ביהמ"ש עליון ל- 7 שנים. למרות זאת, ויגוצקי מכהנת כנשיאת בתי המשפט לנוער 9 שנים, ואין פוצה פה. שחיתות שלטונית. ויגוצקי בעלת סמכויות נרחבות בדלתיים סגורות, ללא ראיות, גורמת נזקים קשים לפרט, לחברה ולמשפחה ללא פיקוח ובקרה, מנצלת לרעה את החיסיון ואינה מפרסמת פסקי דין גם כשניתן לעשות זאת ע"י הסרת שמות בעלי הדין.
ויגוצקי פועלת בשיטת חותמת הגומי לעובדות הסוציאליות כדי לרצות רשויות הרווחה, איגוד העו"ס ועמותות האומנה, אימוץ ורווחה אותם היא פוגשת בכנסים ואירועים.
מבדיקה שערכנו עולה:
מור ויגוצקי ילדה ילד עם תסמונת דאון אותו הפקירה לטיפול וגדילה אצל בן זוגה לשעבר, ששימש כאב ואם לבנו, כשהיא מתעלמת מקיומו של בנה, כאילו לא נולד.
יש לה בן זוג, איתו היא לא מתגוררת תחת קורת גג אחד, מחשש שיראה את פניה המפוחלצות ללא שפכטל בבוקר כשהיא מתעוררת. אללה יוסטור.
מידי שנה היא נוסעת לשלושה חודשים לחו"ל לצורך שיפוצים קוסמטיים מקיפים: ניתוח אף, ניתוחי עפעפיים, החלקת קמטים, מילוי בוטוקס, הורדת סנטר, שאיבת שומן מהתחת, שדיים מפלסטיק ווגינה שעברה הקטנה, הסרת שיער בלייזר, הסרת שפם, תוספות שיער בחימצון לא בריא.
כך למשל ביום 9.9.15 היא טסה לחו"ל לצורכי שיפוצים עד ליום 7.10.15, והפקירה הורים וילדיהם לגורלם למשך חודש ימים ללא מתן החלטות, למרות שמדובר בדיני נפשות, כשהיא הפכה את פקידות הסעד לשפוט ולנהל את תיקי הנוער במקומה.
ב- 3 שנים האחרונות נעדרה מידי שנה 3 חודשים, כשהורים ממתינים להחלטות ואין מושיע. היא מאפשרת לפקידות הסעד ליתן תגובה תוך 30 יום ויותר, למרות שמדובר במקרי חירום של אישפוז כפוי המחייבים תגובה מיידית.
לא ברור מדוע היא ממשיכה להיות נשיאת ביהמ"ש, כשהיא נעדרת 3 חודשים בשנה מעבודתה.
בכנס שערכה עו"ד חווה קליין, היא אמרה שתפקיד שופטי הנוער לסור למרותה של פקידת הסעד אשר יוזמת את ההליך, והיא רואה את עצמה כחותמת על השורה האחרונה בפרוטוקול.היא הזהירה את עורכי הדין שלא יפנו אליה בכלל, אם לא חלפו שישה חודשים מאז שהילד נמצא בפנימיה / מרכז חרום, אומנה או מוסד רווחה.
ויגוצקי מור היא דחלילה של פקידות הסעד. תפקיד זה של הוספת חתימה על פרוטוקול גם רובוט יכול לבצע באורח אוטומטי ולכן התייתרה הסיבה לממן לה משכורת וליצור תקנים לעבודות מסוג שפיטה בהליכי נוער. מדובר באבטלה סמויה: היא יושבת בתקן של שופטת, מחממת כיסא וחותמת על פרוטוקולים וזהו.
מור ויגוצקי לא מאפשרת לחקור את פקידות הסעד, והיא נוהגת להפנות לפסיקה של השופט יצחק עמית שקבע בתיק בע"מ 4746/13, כי אין שום צורך לחקור את פקידות הסעד, אין שום צורך לנהל הליך של שמיעת עדויות, אין שום צורך לגלות מסמכים, אין שום זכות להגיש כתב הגנה ולייצוג משפטי. השופט עמית, בהחלטתו הישווה את פקידות הסעד לקצינות מבחן בתיקים פליליים, למרות שאין שום קשר בין הדברים. קצינות מבחן בתיקים פליליים אינן נחקרות, אינן יוזמות הליכים, אינן מתייצבות כבעלי דין ואינן מציגות את חומרי הגלם. על ידי השוואת המעמד של פקידות הסעד לקצינות המבחן, הפך בית המשפט לנוער לקרקס הפרטי של פקידות הסעד, בו מועברת הסחורה המבוקשת מיד ליד, כאשר שופט הנוער, ידיו כבולות בשל ההחלטה של יצחק עמית.
גלית מור ויגוצקי לא פועלת לתקן עיוות דין ולא פועלת למען המוחלשים בחברה הישראלית. נהפוך הוא. לדבריה, אין ביכולתה לעשות דבר לנוכח העוול, שכן יצחק עמית, הורה לה שלא לתת ללקוחות צרכני השירותים של שופטי הנוער כל הוראה שדומה במהותה לעבודה שיפוטית. בסופה של ההחלטה כתב השופט עמית: "אין לי אלא לחזור ולפנות לאם ולסבתא בקריאה לשתף פעולה עם אנשי המקצוע". בכך הוציא את המרצע מהשק, וגילה את דעתו על עבודת השופטים בבתי המשפט לנוער: השופט עמית מצפה כי כל ההורים המשתייכים ישתפו פעולה עם אנשי המקצוע, ושיתוף פעולה פירושו שאין מה לפנות בכלל לבתי המשפט לנוער, שכן מלכתחילה קיימת חובת ציות לכל מה שפקידות הסעד אומרות, ולא ניתן לקבל כל סעד שיפוטי בבית משפט הדורש חובת ציות ושיתוף פעולה עם פקידות הסעד שהן גם בעלות הדין, התובעות בבית המשפט לנוער, יוזמות ההליך, וגם המוציאות לפועל של תוצאות ההליך, שבסיומו הן לוקחות את הסחורה (הילדים) ושמים אותם במוסדות המניבים של משרד הרווחה.
משרות שופטי הנוער מטעות ומוליכות שולל את הציבור, שכן נוצר מראית עין של עבודה שיפוטית, כאשר למעשה גלית מור ויגוצקי שופטת נוער ונשיאת בתי המשפט לנוער מתפקדת כעו"סית זוטרה, חסרת כל מעמד, חסרת כל יכולת לשנות את מה שהפק"ס כבר קבעה מראש, ולכן נדרש פיטורי השופטת.
שאילתא תוגש מיד בתום החג להנהלת בתי המשפט, מדוע השופטת ויגוצקי ממשיכה לכהן כנשיאת בתי המשפט מזה 9 שנים, כשהיא נעדרת מידי שנה לתקופה של 3 חודשים לצורכי שיפוצים בחו"ל.

שופטת נוער גלית מור ויגוצקי מטייחת אמנת זכויות הילד

נובמבר 2010 – כנס באוניברסיטת תל אביב בדבר אמנת זכויות הילד. שופטת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי אינה מדברת על אמנת זכויות הילד ומימושה במדינת ישראל לצורך הגנה על ילדים במוסדות משרד הרווחה, אלא נואמת על עבריינות נוער והורים על מנת להעצים הוצאת ילדים מביתם ומשפחתם. ויגוצקי משמשת מזה כעשרים שנה שופטת בית משפט לנוער המתנהל בדלתיים סגורות ללא ראיות שרויה בקונספציה עקומה לפיה מימוש אמנת זכויות הילד מיותר ואין לישמו בחקיקה משום שזה עלול לפגוע בתעשיית סחר בילדים במוסדות משרד הרווחה. לפיכך אינה מזכירה בנאומה דבר העלול חלילה לפגוע בסחר בילדים לרבות מימוש אמנת זכויות הילד.

גלית מור ויגוצקי – תקועה 20 שנה בדלתיים סגורות ללא ראיות – קרקע פוריה לשחיתות ושררה

ספטמבר 2015 – מדובר בשופטת גלית מור ויגוצקי המשמשת נשיאת בית משפט לנוער מזה כ- 20 שנה. ויגוצקי בעלת סמכויות נרחבות בדלתיים סגורות ללא ראיות גורמת נזקים קשים לפרט לחברה ולמשפחה ללא פיקוח ובקרה. ויגוצקי מנצלת לרעה את החיסיון ואינה מפרסמת פסקי דים גם כשניתן ע"י הסרת שמות בעלי הדין. ויגוצקי פועלת בשיטת חותמת הגומי לעובדות הסוציאליות כדי לרצות רשויות הרווחה, איגוד העו"ס ועמותות הרווחה אותם היא פוגשת בכנסים ואירועים.

שופטת נוער גלית מור ויגוצקי מטייחת אמנת זכויות הילד

להלן תגובות אזרחים שסבלו מהתנהגותה האלימה של גלית מור ויגוצקי בדלתיים סגורות ללא ראיות:

Daniel Gavrielov לפני 2 שנים
אני מצטער שאני מנבל את הפה אבל היא בת XXX. היא שפטה אותי שהייתי בן 13.5 אחרי ששהיתי בפנימייה בעקבות בעיות בבית, והיכן שהייתי אמור למצוא את השקט שלי מצאתי דברים עוד יותר גרועים מדברים שחוויתי בבית, ואחרי שהיה לי דיון בגלל שכל הזמן הייתי בורח מהפנימייה אמרתי לה שלא טוב לי שם ושתעביר אותי למסגרת אחרת או שתחזיר אותי חזרה לגור עם ההורים, הגועל נפש הזאת פסקה לטובת העובדים סוציאלים שאמרו שאני צריך להישאר שם, היא אפילו לא התייחסה למה שאני אמרתי. מסכנים כל הילדים שעוברים אצלה, אני באמת מרחם עליהם….

RonitAmatist לפני 3 שנים
שופטת גרועה ואיומה. מכיוון שהדיונים אצלה מתנהלים בדלתיים סגורות אז אין אפשרות לפקח עליה. מקיימת ימי עיון משותפים עם עובדי משרד הרווחה, אותם עובדים שלאחר מכן יופיעו אצלה בבית המשפט כתובעים את ההורים להם הם רוצים לקחת את הילדים, וההורים חסרי אונים עומדים מולה, הם הרי לא מקיימים עימה מפגשים חברתיים וימי עיון. אז נחשו לטובת מי היא תפסוק? גועל נפש. צריך להעיף אותה מכס השיפוט ויפה שעה אחת קודם.

Daniel Gavrielov לפני 2 שנים
תחשבו כמה ילדים שהשופטת הזאת דנה בעניינם, כמה מהם מוצאים מביתם בכפייה בהוראתה שמשמשת "חותמת גומי" לבקשתם של העובדים סוציאלים מבלי לבדוק את גרסתם לעומק של העו"סים. אין דיני ראיות אין סדר דין, וההורים חסרי אונים מול ההחלטות של השופטת הזאת, שמגובשים בעקבות "בקשותיהם וטענותיהם" של העו"סים….

גלית מור ויגוצקי - תקועה 7 שנים בדלתיים סגורות ללא ראיות - קרקע פוריה לשחיתות ושררה
  שופטת נוער גלית מור ויגוצקי - דרכי רמיה לסחר בילדים

"אם ייקחו את הבן שלי לאשפוז פסיכיאטרי, הוא ימות"

"אם ייקחו את הבן שלי לאשפוז פסיכיאטרי, הוא ימות"  , נעמה לנסקי , ישראל היום ,  12.06.2015

איציק, כמעט בן 12, שוקל 200 ק"ג. רשויות הרווחה רוצות לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי • "אני רק מבקשת שיאפשרו לי לטפל בו בבית או בקהילה. שהילד יוכל להחזיק לעצמו את האמון באנשים, בלי שירחף האיום שיסגרו אותו במקום שבו אין לנו שליטה על מה שנעשה איתו"

  • איציק. חולם לטוס לראות את מסי משחק בברצלונה, ולהיות וטרינר , צילום: מהאלבום המשפחתי

קרוב איציק יהיה בן 12. יום ההולדת שלו יחול בחופש הגדול, והוא מקווה מאוד לחגוג אותו בבית, בחיק משפחתו. בני כיתתו עסוקים בימים אלה בהכנות לקראת מסיבת הסיום של כיתה ו'. אבל איציק לא ייקח חלק במסיבה. הוא לא רוצה. גם לו רצה, הוא לא יכול.
איציק שוקל קרוב ל־200 קילו.
במסמכים הרפואיים מכנים את זה "עודף משקל קיצוני", או "השמנת יתר חולנית". מבחינתו של ילד שעדיין לא מלאו לו 12, המשמעות היא שאיציק (שם בדוי) בקושי מסוגל לעמוד על רגליו וללכת, מתקשה לנשום, מתאשפז לסירוגין בבתי חולים כבר שנים, ולאחרונה מתמודד עם האיום שמפחיד אותו ואת משפחתו יותר מכל: אשפוז במחלקה פסיכיאטרית סגורה.
בשבועות הקרובים יתבקש בית המשפט להכריע במאבק שמנהלת אמו של איציק נגד אשפוז להערכה פסיכיאטרית, שגורמי הרווחה רוצים לכפות על בנה היחיד, בטענה שמצבו הנפשי קשה והעלייה הדרמטית במשקלו נמשכת ומסכנת אותו.
"אני חוששת לחייו אם יאשפזו אותו במחלקה פסיכיאטרית", אומרת אמו, "הוא לא יעמוד בזה. היו לו חיים לא קלים, הוא עבר כל כך הרבה תלאות, ואין לו אמון באנשים שאינם בני המשפחה שלו. אני רק מבקשת שיניחו לנו. שיאפשרו לי ולמטפלים שעליהם אני סומכת לטפל בו בבית או במסגרת הקהילה. שלא ינתקו את הבן שלי ממני. שייתנו לילד שקט ושלווה להחזיר לעצמו את האמון ואת הביטחון בעולם, בלי שכל הזמן ירחף מעל הראש שלנו האיום שניפרד, שיסגרו אותו במקום שבו אין לו ולי שליטה על מה שנעשה איתו. שייתנו לו להתייצב, להתיישר. לחזור להיות הילד המקסים והשמח שהוא היה פעם". 

רוצה חיים רגילים

הם מתגוררים בדירה קטנה באזור השרון. הוא מרכז עולמה והיא מרכז עולמו. מעולם לא עזבה אותו. בארבע השנים האחרונות העבירה איתו חודשים על גבי חודשים במסדרונות בתי חולים. בלילות ישבה ערה ודרוכה ליד מיטתו כדי לוודא שמצבו לא מידרדר ונשימתו סדירה.

בחודשים האחרונים מאז שחזר הביתה מעוד אשפוז, שנמשך כשנה, איציק מבלה את רוב שעות היום בחדרו, ישוב בכורסה גדולה, מול שולחן שעליו ניצב המחשב שלו. הוא אלוף במשחקי מחשב, מפעיל אתר של משחקי מחשב, יוצר סרטונים ליו־טיוב, פעיל בפייסבוק ואוהד שרוף של קבוצת הכדורגל של ברצלונה. במוצאי השבת האחרונה קרן מאושר כשהקבוצה זכתה בגמר ליגת האלופות. כל שער שהבקיעו שחקני הקבוצה לווה בקריאות רמות ונרגשות מצידו ובהתכתבות נמרצת עם אוהדים אחרים בפייסבוק.

יש לו שני חלומות גדולים. האחד, לטוס לברצלונה ולראות את מסי משחק בקאמפ נואו. האחר הוא להיות וטרינר. בינתיים הוא מגדל תוכי מדבר ותוכית דררה.

בשנים האחרונות איציק מדבר אך ורק עם בני המשפחה הקרובים. עם אחרים הוא מתקשר באמצעות מחוות גופניות קלות, כגון הנדת ראש ומשיכת כתפיים, או לכל היותר כתיבת מילים בודדות. זה מצב שמכונה "אילמות סלקטיבית". ניסיונות ראשוניים ליצור איתו קשר נענים במצמוץ, בחיוך מבויש או בהתעלמות. לאחרונה, מציינת האם, הוא החל לתקשר גם עם מדריך הכושר, שמגיע לביתם פעמיים בשבוע.

איציק מתקשה מאוד בהליכה, ולדברי אמו מסוגל לצעוד עד 100 מטרים. בעבר התקשה לצלוח יותר מ־50 מטרים מבלי להתנשם בכבדות ולהתעייף, אבל ככל שעובדים איתו, כך הוא מצליח להשתפר. אמו מספרת שמאמן הכושר שלו, שיצר איתו יחסי אמון, מצליח לעזור לו באימונים ביתיים, לאט ובהדרגה.

הוא לא יוצא מהבית. ארבע פעמים נתקע במעלית הבניין, ומאז הוא מסרב להשתמש בה. לרדת ברגל את 15 המדרגות המפרידות בין פתח הבית לבין העולם שבחוץ אינו מסוגל. הוא ישן הרבה, במהלך היום והלילה, או בכורסתו הגדולה, כשמשענתה משוכה לאחור, או במיטתו. לפעמים הוא אוהב לישון בסלון, הצמוד לחדרו. כדי להתקלח ולהתלבש הוא זקוק לסיוע, בעיקר כשהוא לובש מכנסיים, מאחר שאינו מסוגל להתכופף.


איציק. "מדובר בילד נבון, עם פוטנציאל בשמיים" // צילום: מהאלבום המשפחתי

עד גיל 3 מצבו של איציק לא היה חריג במיוחד. אמו (39) מציינת שהוא נולד עם בעיה בכליות, שהתגלתה כשהיה בן חודש וחצי, ולכן טופל תרופתית במשך כמה שנים. "הוא היה תינוק קצת מלא, אבל לא משהו קיצוני", היא אומרת ומראה תמונות מאותם ימים, "בגיל 3 החלה העלייה המשמעותית שלו במשקל, די במקביל להפסקת הטיפול התרופתי. אני מרגישה שיש קשר בין הדברים, אבל כמו בכל הטיפול בו, לא ממש יודעים מהם הגורמים למצב שלו. אני עצמי מלאה, ולכן חשבתי תמיד שייתכן שיש מרכיב גנטי שהביא למצבו.

"כשהוא היה קטן, לקחתי אותו לפעילויות ספורט, להידרותרפיה, למעקב אצל דיאטנית, אבל ראיתי שהוא מתנפח ומתנפח. זאת לא היתה בדיוק השמנה, זה לא ילד שהיה יושב ואוכל כל הזמן או פותח את המקרר ומחפש אוכל. ממש לא".

הוא למד בגן רגיל, "והיה מאוד קשה", מספרת האם. "הצוות בגן שלו היה נהדר, אהב אותו מאוד ושמר שהילדים יקבלו ויכבדו אותו. אבל ילדים בגנים סמוכים היו מצביעים עליו, צוחקים, מעירים הערות. שואלים בקול רם בן כמה הוא ולמה הוא כזה שמן.

"אני תמיד אמרתי לו, 'אתה ילד מקסים ומתוק. זה מי שאתה, והכל בסדר'. הסברתי לו שזה כנראה נובע מבעיה רפואית, והרגשתי שלמרות שזה פוגע בו, הוא מקבל את העובדה שהוא שוקל הרבה ופשוט רוצה לחיות חיים של ילד, כמו כל הילדים סביבו".

אמו של איציק התגרשה מאביו כשהוא היה בן כמה חודשים, ומאז היא מגדלת אותו לבד, בסיוע צמוד של הוריה, ובשנים האחרונות בן זוגה, המתגורר עימם. היא עוסקת בתחום החינוך המיוחד ועובדת עם בני נוער בעלי צרכים מיוחדים.

במהלך ילדותו החל איציק להתקשות בהתנהלות עצמאית בשל משקלו ונעזר באמו ובסבתו גם במטלות בסיסיות כמו רחצה והלבשה. למרות התלות הפיזית והנפשית, התעקשה האם שהוא לא יסטה מחיי השיגרה של ילד בגילו.

"חששתי מאוד כשהוא עלה לכיתה א'", מספרת האם, "חששתי שיעליבו אותו, שיתעללו בו. אבל הוא הפתיע אותי ונכנס בגאווה ובשמחה לבית הספר. הייתי כל כך גאה בו. היו לו חברים, הוא היה מוזמן לחברים. הרגשתי שמקבלים אותו. הוא אפילו היה משחק כדורגל בהפסקות. לא ויתר לעצמו.

"הכיתה שלו היתה ממוקמת בקומה השלישית של בית הספר, וחברים היו עוזרים לו לעלות ולרדת במדרגות. כבר אז היה לו קשה עם המדרגות. הוא היה הולך בצורה מסורבלת, לא רואה מה קורה מקדימה ועלול ליפול. תמיד פחדתי שהטלפון יצלצל ויבשרו לי שהוא נפל בבית הספר ונפצע. אבל זה לא קרה.

"היתה לו סייעת צמודה, מטעם העירייה, שעזרה לו בהיבט הפיזי. למשל, הוא לא היה יכול להוציא לבד את הקלמר מהתיק, כי היד שלו, בגלל הרוחב שלה, היתה נפצעת מהרוכסן. או שהיה מתעייף מכתיבה ממושכת, וגם בזה סייעו".

בסוף כיתה א' נמצא איציק מתאים להשתתף במסגרת לימודית לילדים מחוננים. "מדובר בילד נבון, עם פוטנציאל בשמיים", אומרת האם, "אבל בשלב מסוים היועצת של בית הספר נכנסה לתמונה ועירבה את שירותי הרווחה. לפי מה שהבנתי, בית הספר כתב לרשויות הרווחה. עד היום לא נתנו לי לראות את המכתבים ולהגיב על תוכנם.

"מאותה נקודה, לפני חמש שנים, הרגשתי שאני מאבדת שליטה על החיים שלנו. פקידת סעד התקשרה אלי ואמרה לי שהיא רוצה להיפגש איתי בגלל 'הזנחה רפואית של איציק'. שמעתי את המילה הזנחה והזדעקתי. מעולם לא הזנחתי אותו. איך יכולים להגיד לי שאני מזניחה את הדבר הכי יקר בחיים שלי? את הילד שאני אעשה הכל בשבילו?"

טראומה מהאשפוז הראשון

כשהיה בכיתה ב' פנתה האם לבדיקה רפואית, שתבחן את מצב כליותיו של איציק, מה שהוביל להחלטה לאשפזו בבית החולים בשל ההשמנה הקיצונית וקשיי נשימה שנלוו לה. רקמת השומן בגופו הכבידה על בית החזה, הריאות והלב וגרמה לקושי נשימתי.

הוא היה בן 8 כשאושפז לראשונה. משקלו היה 150 קילוגרם. במהלך השנתיים שקדמו לאשפוז, מגיל 6 ועד 8, הוסיף 50 ק"ג למשקלו.

כשאמו נזכרת בתקופת האשפוז, היא נסערת. "זה היה בלתי נסבל. כדי לעשות לו בדיקת דם פשוטה הפעילו כוח, כי קשה למצוא אצלו ורידים, והוא מפחד מבדיקות. מצאו שבלילה יש לו הפסקות נשימה, ולכן הוא חויב לישון עם מסיכה מיוחדת והיה בוכה ומתחנן שלא ישימו לו אותה. התחנונים שלו היו כל כך נוגעים ללב, שהיו כמה אחיות רגישות שוויתרו לו. הן אמרו לי, 'אנחנו לא יכולות לראות אותו ככה'. בהדרגה הוא התרגל, אבל החוויות האלו משאירות את החותם שלהן.

"עד האשפוז הוא דיבר בחופשיות ובביטחון. בבדיקות הראשונות בבית החולים כתבו שהוא ילד חברותי, משתף פעולה באופן מלא, מדבר באופן חופשי ומנהל דו־שיח. בדיקה פסיכיאטרית שנעשתה לו מצאה שמצבו הנפשי תקין ומותאם לגילו.

"במהלך האשפוז הוא הוצף פחדים וחוסר אונים. חשש מבדיקות רפואיות, פחד מהסביבה שהיא לא הבית שלו, ומעל הכל, פחד שיפרידו אותו ממני. חברים לא באו לבקר אותו. בית החולים רחוק מהעיר שלנו, ואיציק לא רצה שיראו אותו במצב הזה.

"אחרי כמה שבועות, בגלל שהיה לו קשה כל כך, הוא ביקש לצאת הביתה. כשביקשתי מבית החולים להוציא אותו לחופשה בבית, שוב עורבה פקידת הסעד והבהירה לי שאני לא מוציאה אותו לשום מקום. שאם אעשה משהו, יש לה סמכות לפעול נגדי".

המצב הרפואי שלו איפשר את שחרורו?
"הרופאים אמרו שזה לא מומלץ. לא קיבלתי את התוקפנות כלפיי, את זה שאין לי יכולת בחירה, כאמא. הבנתי שאני נמצאת במצב לא פשוט. איציק השתוקק לצאת הביתה. הוא אמר לי, 'מה, אני בכלא?' כשאמרתי לו שהוא לא יוצא מבית החולים, הוא בכה מאוד. תוך כדי ניסיונות להרגיע אותו, ביקשו ממני לחתום על הסכמה להמשך האשפוז במחלקה לרפואה פסיכולוגית.
"פקידת הסעד אמרה לי: 'את לא יוצאת מפה עד שאת חותמת, אחרת ניפגש בבית המשפט. את לא תראי את הילד'. חתמתי על ההסכמה. לא היתה ברירה. תוך כדי כך שאלתי את עצמי איך אני אומרת לילד שלי שבמקום חופש בבית הוא הולך למחלקה סגורה.
"ארבעת החודשים הבאים היו סיוט. איציק היה תופס את הדלת וצורח שהוא רוצה לצאת מהמקום הסגור הזה. הוא היה הכי צעיר שם, ולמעט נערה אחת, היה היחיד שסבל מהשמנת יתר. כל יתר הילדים סבלו מאנורקסיה או מבולימיה. אני הייתי ישנה איתו בלילה כדי לסייע עם המסיכה ולוודא שהיא עובדת.
"רק אני ואמא שלי נגענו בו. מקלחת, שירותים, להתלבש, להתפשט, הכל אנחנו עשינו. הוא לא נתן לצוות להתקרב אליו, רק לנו. כיבדתי את זה. זכותו".
במהלך האשפוז חל שיפור מסוים במצבו של איציק. הוא השיל יותר מעשרה אחוזים ממשקלו והתקדם מבחינת עצמאותו. הוא שוחרר מבית החולים עם המלצה להמשך מעקב רפואי ותזונתי ולטיפול פסיכולוגי, המשלב הדרכת הורים.
בינואר 2012 שב איציק בהדרגה ללמוד בבית הספר. "עברנו לאשפוז יום, ומדי פעם איציק היה הולך לבית הספר. בתקופה שהיה מאושפז הבאתי לו את חומר הלימודים, כך שלא נוצרו פערים מאוד גדולים. רציתי לעזור לו לחזור לחיים בשקט ובאהבה. הלכתי איתו גם לטיפול רגשי.
"באחד הימים נודע לי שעובדת סוציאלית, חוקרת ילדים, הגיעה לבית הספר וניסתה לתחקר את איציק ללא אישורי. הגעתי למצב שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד. אני מרגישה שלאן שלא אפנה, עושים נגדי יד אחת. רוצים לכפות עלי דרכי טיפול בבן שלי, ובעיקר מפקפקים בי כאמא. גם הוא כבר לא מאמין באף אחד".
לאחר כמה חודשים, כשמלאו לו 10, איציק אושפז שוב, בבית חולים אחר, בשל כאבים קשים ברגליו, שלא הגיבו לטיפול תרופתי. משקלו היה 183 ק"ג.

איציק בזרועות אמו. "היה תינוק רגיל" // צילום: מהאלבום המשפחתי
"הפעם הוא שיתף פעולה עם הצוות הרפואי, למרות החששות שלו מפני בדיקות רפואיות. הוא שוחרר עם המלצה להמשך מעקב ולטיפול על בסיס יומי במכון להפרעות אכילה. אבל הטיפול לא הצליח, והוא היה חרד ומתוסכל.
"אני הגעתי להדרכה והרגשתי שזה לא מועיל. באותו זמן הוא התחיל להשתעל שיעול טורדני והתקשה לישון בלילות. הזמנתי רופא ילדים, וכשהוא הגיע אלינו הביתה איציק בכה, השתנק, נחנק. הוא לא היה מסוגל שיבדוק אותו.
"הרופא פנה אל גורמי הרווחה והוציאו לי צו חירום להביא אותו לבית חולים. אני רציתי בית חולים מסוים, קרוב לבית, אבל היתה התעקשות שהוא יישלח לבית החולים הראשון שבו אושפז. יצא שאני לא משתפת פעולה, כי הרגשתי שלא רצוי שיחזור למקום שבו היה לו כל כך קשה.
"פקידת הסעד אמרה לו שלא ידאג, כי לוקחים אותו רק לבדיקה, אבל נשארנו לאשפוז של חצי שנה במחלקה פנימית. איציק ירד במשקל, אבל בשלב מסוים הירידה נפסקה. הוא הצליח להתקדם בהליכה, הפיזיותרפיה עזרה לו. ועדיין, הירידה במשקל לא היתה מספקת, ולא הצליחו להסביר למה.
"משם הוא הועבר לבית חולים שיקומי, כדי שיסייעו לו להתנייד ולהיות עצמאי יותר במטלות היומיום. באמת חל שיפור ניכר בניידות שלו. הוא הצליח ללכת עד 100 מטרים ללא מנוחה, ועד 200 מטרים עם סיוע. הצליח לעלות ולרדת במדרגות טיפוליות. הוא פחות התנשף במהלך פעילות כזאת והצליח להחזיק בה מעמד עשר דקות ללא הפסקה – כפול מפרק הזמן שהצליח לעשות את זה בעבר. 
"גם בהיבט הרגשי היתה התקדמות. המטפלת, שטיפלה בו באמצעות הבעה ויצירה, דיווחה שאיציק הוא בעל חוש הומור, יצירתי מאוד, נבון. הוא באמת כזה. היא המליצה על המשך טיפול באמנות, וזה בדיוק מה שאני רוצה.
"בבית החולים ביקשו לעשות לו בדיקה פסיכיאטרית, אבל לא הסכמתי, בגלל הגישה של הפסיכיאטר כלפיי. הוא דיבר אלי בגסות, ולא הרגשתי בטוחה שינהג באיציק כמו שצריך. כששוחררנו הביתה, הפסיכיאטר כתב שבגלל ההתנגדות שלי לבדיקות 'לא ניתן לומר דבר על מצבו הנפשי של הילד', ולמרות זאת המליץ 'לשקול אשפוז פסיכיאטרי להסתכלות'". 

"הכי קל להאשים את האם"

ההחלטה להעביר את איציק לאשפוז פסיכיאטרי התקבלה לאחר שאשפוזיו החוזרים ונשנים לא סייעו לירידה במשקל. עליו להשיל לפחות מחצית ממשקלו כדי שיהיה בתחום הנורמה. בקופת חולים כללית, שאליה הוא משויך, התכנסה ישיבה ללא ידיעתה ונוכחותה של האם, שבה סוכם שהפתרון היחיד שאפשר להציע לאיציק הוא אשפוז במחלקה פסיכיאטרית סגורה לילדים ולנוער.

"באותה פגישה נטען כי שירותי הרווחה לא יכולים להציע פתרונות אחרים לאיציק", אומר בא כוחה של האם, עו"ד יוסי נקר, "אין שום מסגרת רווחה שיכולה לקלוט אותו ולטפל בו במצבו הרפואי הנוכחי, ושירותי הרווחה יסייעו בהבאתו למסגרת הפסיכיאטרית".

בשבוע שעבר קבעה שופטת בית המשפט לנוער בנתניה, ליזי פרוינד, שיש לקיים את הצו של פקידת הסעד ולאשפז את איציק, בניגוד לרצונה של אמו. האם כלל לא זומנה לדיון, ולא ניתן לה להשמיע את טענותיה. עו"ד נקר עירער לבית המשפט המחוזי בלוד, והשופטת דנה מרשק מרום קיבלה את הערעור וקבעה שיש לערוך דיון מחדש בבית המשפט לנוער, שבו תינתן לאמו של איציק האפשרות להשמיע את עמדתה.

"השופטת אמרה שמדובר במקרה סבוך, שבגינו חייבים לקיים דיון רציני, תוך שמיעת מכלול טענות הצדדים ושקילתן", אומר נקר, "אין ספק שמדובר בילד חולה, שזקוק לטיפול רפואי, אבל לא לטיפול פסיכיאטרי. בתי החולים לא הצליחו לסייע לו בינתיים, אבל עוד לפני שמיצו את התהליכים הרפואיים מיהרו לתהליך הפסיכיאטרי. למשל, הוא עבר עכשיו בדיקה גנטית, שנשלחה לפענוח בחו"ל כדי לבדוק עוד פן רפואי, ואנחנו ממתינים לתוצאות.

"מבחינה חוקית, כדי לאשפז אותו אשפוז פסיכיאטרי צריכה להיות אפשרות של ממש שהוא חולה במחלת נפש, או שיש לו הפרעה נפשית קשה. זה לא הוכח ולא אובחן בשום מקום. האמא לא חולקת על כך שמצבו החריג גרם לו לבעיות רגשיות, והיא, יותר מכל אחד אחר, רוצה שהוא יקבל טיפול רגשי.

"אין מחלוקת שלמדינה יש סמכות להורות על בדיקת קטין בכל מקום שיורה בית המשפט, אבל כאן כבר רתמו את העגלה לפני הסוסים, ואפילו תיאמו מראש את האשפוז עם בית החולים הפסיכיאטרי, שמוכן לקבלו. אין מסגרת מתאימה למצבו של איציק, אז בחרו במסגרת פסיכיאטרית? אנחנו נילחם באשפוז הפסיכיאטרי בכל דרך משפטית אפשרית.

"הכי קל להאשים את האם, כשאין הסברים למצבו של איציק. במיוחד קל להאשים אותה כשהיא עצמה אישה עם עודף משקל. שולחים רמזים לכל עבר כאילו היא מפטמת את בנה במזון, בלי שהדבר הוכח. מתעלמים מכך שהיא עצמה ביקשה שיתקינו מצלמות בחדר האשפוז שלו, כדי שנגמור עם הטענות האלו אחת ולתמיד".

לבקשת המשפחה הגיע לאחרונה ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים ונוער, לבדוק את איציק בביתו. "הוא קבע, כמו שנקבע גם בבית החולים, שאיציק לא סובל ממצב פסיכוטי", אומרת האם ומראה את המסמכים הרפואיים, "החרדה שלו נובעת מהאשפוזים ומהפחד שינתקו אותו ממני.

"הפסיכיאטר קבע חד־משמעית שניתוק ממני יגביר את המצוקה של איציק. הוא האמין בי שאני מגויסת למענו ולא פוגעת בו, כפי שמעזים לטעון כלפיי. הוא קבע שטיפול בקהילה – בזמן שאיציק ימשיך לחיות בבית – הוא האופציה המועדפת, והמליץ לאפשר לנו לחיות חיים שגרתיים, אחרי שנים איומות. בלי הפחדות ואיומים מצד גורמי הרווחה.

"לאפשר לאיציק להשתקם בבית, בחום ובאהבה, בלי שאני אפחד שתבוא משטרה ותיקח אותו ממני. שייתנו לנו, כאמא ובן, את המרחב להחזיר לו את האמון בעולם, שאבד לו לגמרי".

בתקופה האחרונה היא חוששת לצאת מהבית. נועלת את הדלת היטב, וכל דפיקה מקפיצה אותה ממקומה. "תסתכלי עליו", היא אומרת, "תחשבי על הילדוּת שלו. היא עברה עליו מאשפוז לאשפוז, מנותק מבית ספר, מחברים, מחיות המחמד שלו. ותמיד קיים האיום, שהוא שמע במו אוזניו, שיילקח למקום סגור, כך שאני לא אהיה לידו. את חושבת שהוא יצליח להחזיק מעמד לבד? שהוא יצליח לשרוד במוסד סגור, בלעדיי?"

למה לא מעוניינים שתהיי לידו?

"טוענים שהוא תלוי בי מדי. שניתוק ממני יעזור לו להחזיר לעצמו את העצמאות שלו. שאני לא מאפשרת גישה אליו. מפרשים את הרצון שלי להחליט מי יטפל בו כמניעת גישה. הוא לא מוכן שייגעו בו, בטח לא בלי נוכחותי, ואני לא מוכנה שיכפו עליו או יפעילו כוח".

מאגף הרווחה של הרשות המקומית שבה מתגורר איציק נמסר: "מפאת החיסיון על קטינים, לא נוכל לפרט בנושא. נציין רק כי אגף הרווחה פועל מתוך שיקולים מקצועיים, כשטובת הילד לנגד עיניו. לדאבוננו, יש לעיתים מחלוקות לגבי דרך הטיפול, והנושא מובא לפתחו של בית המשפט. מקרה זה עדיין נדון בבית המשפט, ואנו נפעל על פי כל החלטה שתתקבל".

מקופת חולים כללית נמסר: "מפאת הגנת הפרטיות וחוק זכויות החולה, אנו מנועים מלהתייחס פרטנית. נציין כי שלומו וטובתו של הקטין עומדים לנגד עינינו לאורך כל הדרך".

הרגישות של רותי קרפ, מנהלת שבתאי לוי – עו"ד יוסי נקר

ביום 7.2.12 הורה בית המשפט לנוער בחיפה להשיב לאם את בנה התינוק שהוצא ממנה בצו בית משפט לאחר שבית המשפט השתכנע מטיעוני האם לפיו הילד היה מטופל היטב בטרם הוצא מביתו. בית המשפט לנוער לא קיבל את טיעוני פקידת הסעד של חיפה, גב' שרה כץ, והורה על השבת הקטין לאמו ביום ראשון, 12.2.12. האם ביקשה לשהות ולבקר את בנה שהושם במעון "שבתאי לוי" בחיפה בימים שישי ושבת (10,11.2.12) לפני קבלתו ביום ראשון. בקשתה של האם סורבה. נמסר לה שאין ביקורי אמהות בימים שישי ושבת. תשובה זו לא היתה מקובלת עלי לחלוטין. עיקרון טובת הילד (שעובדים סוציאליים מרוממים את גרונם בעקרון זה) חייב בנסיבות את מניעת הנתק בין האם לבנה התינוק. לכן התקשרתי ביום 9.2.12 לגב' רותי קרפ, מנהלת המעון "שבתאי לוי". ההקלטה לפניכם שכל אחד ישפוט. יצוין כי לאחר השיחה פנתה גב' קרפ לאם והודיעה לה שהיא מאפשרת לה לבקר את בנה ביום שישי למרות שהיא לא אוהבת את התנהלות עורך הדין שלה. לגבי שבת לא היתה תשובה. הבירוקרטיה במיטבה.

שופטת מרים נאור – דרכי טיוח פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים

שופטת מרים נאור - הטיית משפט נגד הורים וילדים
שופטת מרים נאור – הטיית משפט נגד הורים וילדים

מאי 2014 – מרים נאורפסק-דין בתיק ע"פ 1182/14 – מדובר בערעור על עונש של שנתיים מאסר לאם חד הורית ש"חטפה" את בתה ממרכז חירום של משרד הרווחה. הערעור הובא לעליון בערכאה של שלשה שופטים בראשות השופטת מרים נאור.
מהעובדות המקרה עולה כי ה"טיפול" שביצעו רשויות הרווחה לאם ובתה כשל משום שבסופו נגזר על האמא שנתיים מאסר בבית סוהר משום שניסתה לקחת את בתה מהמרכז חירום למתחם הרשות הפלסטינית.

במקרים מעין אלו החוק עומד לרעתם של ההורים והילדים בשל העדר חוק זכויות הילד הנגזר מאמנת האו"ם לזכויות הילד. מרים נאור לא רק שלא התחשבה בלקויות חקיקה אלו, אלא טייחה עובדות רבות באירוע לטובת האם ובתה, לדוגמא מה עשתה האמא שרשויות הרווחה הוציאו אותה מביתה ומשפחתה למרכז חירום? או מדוע הסתכנה האמא להוציא את בתה ממרכז החירום?

מרים נאור בהחלטתה אף ביקשה להשפיע על השופטים האחרים לדחות הערעור ופעמיים בהחלטתה הציעה לשופטים דנצינגר ושוהם לדחות את הערעור. (סעיפים 15, 19 בהחלטה).

מדובר בהתנהלות תוקפנית ומתעמרת של מרים נאור נגד אמא וילדה מוחלשות ללא זכויות חקיקתיות ע"פ אמנת זכויות הילד.

דוגמאות להתנהלות לקויה של מרים נאור:

סעיף 2 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע הוצאה הילדה מחזקת אמא:

"על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.9.2011 הורה בית משפט השלום לנוער בחיפה על הוצאת בתה של המערערת, קטינה ילידת שנת 2005 (להלן: הקטינה), מרשות המערערת למרכז חירום לילדים בסיכון לצורך אבחון והגנה. כמו כן הורה בית המשפט על מינויה של אפוטרופוסית לדין לקטינה. בית המשפט קבע כי המערערת סיכנה בהתנהגותה את שלומה הנפשי, הגופני, החומרי וההתפתחותי של הקטינה.".
 סעיף 4 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע הוטלו על האמא והילדה הגבלות להסדרי ראיה בניגוד לאמנת האו"ם לזכויות הילד:

" בהתאם לצו המשמורת, המערערת היתה רשאית לפגוש בקטינה רק בשטח הפנימייה, במסגרת מפגשים מתואמים מראש, ונאסר עליה לפגוש בה בכל מקום אחר, לרבות בשטח בית הספר. על המערערת נאסר להוציא את הקטינה משטח בית הספר והפנימייה".

סעיף 5 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע ניסתה האמא להוציא בתה מהפנימיה לרשות הפלסטינית:
"על אף שהמערערת היתה מודעת לתנאים אלו, היא החליטה להוציא את הקטינה ממשמורת רשות הסעד ולהעבירה לשטחי הרשות הפלשתינית לצמיתות, וזאת ללא אישורה של האפוטרופוסית לדין".

סעיפים 15, 19 – מרים נאור מבקשת להטות המשפט נגד האמא ומבקשת פעמיים מהשופטים היושבים עמה בכס להחליט כמוה נגד האמא:

סעיף 15 – אציע לחברי שלא להיעתר לערעור.
סעיף 19 – אציע לחברי לדחות את הערעור.

מרים נאור לא ציינה שם שופט בית משפט לנוער בחיפה, פקידת הסעד, מרכז החירום, האפוטרופסית לשכת הרווחה, ועוד. חלק בלתי נפרד מפומביות הדיון ע"פ חוק הוא ציון שמם של עובדי ציבור ומוסדות שנטלו חלק מהותי בהליך. מרים נאור לא עשתה כן ולא נימקה.