המלצה: השופטת שרון לארי-בבלי תספוג נזיפה חמורה בשל ההתבטאויות כלפי ברלנד

המלצה: השופטת שרון לארי-בבלי תספוג נזיפה חמורה בשל ההתבטאויות כלפי ברלנד , איתמר לוין, News1 , 20.04.2020

נציב התלונות על שופטים מותח ביקורת חריפה על שופטת השלום הירושלמית, אשר הציעה "שייקח מנטוס" בהתייחסה למצב בריאותו של ברלנד ואמרה "הוא לא פרגית בת 17" 

לצפייה / הורדת תמצית החלטת נציבות תלונות הציבור על שופטים על השופטת שרון לארי בבלי בעניין מעצרו של הרב אליעזר ברלנד – 14.04.2020 – 35/20 – הקלק כאן

נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס אורי שהם, ממליץ לנזוף בצורה חמורה בשופטת השלום הירושלמית שרון לארי-בבלי, על דברים שאמרה בעת דיון בהארכת מעצרו של "הרב" אלעזר ברלנד.

ברלנד מואשם במרמת מיליונים כלפי חסידיו, כאשר לטענת המדינה הוא דרש וקיבל מהם סכומים גבוהים תמורת "ברכות" להחלמה ממחלות קשות, לשחרור מן הכלא ואף להחייאת מתים. בכתב האישום נגדו נאמר כי באחד מן המקרים הוא העניק לפונים אליו מה שהתחזה להיות תרופות פלא, בעוד שבפועל היו אלו סוכריות "מנטוס".

בעת דיון בהארכת המעצר בחודש מארס, פירט הסניגור, עו"ד עמית חדד, את הבעיות הרפואיות מהן סובל ברלנד בן ה-82. לארי-בבלי הגיבה: "הבנתי שהוא לא פרגית בת 17" ו"שייקח מנטוס". הדברים נאמרו כאשר באולם נכחו עיתונאים רבים. לארי-בבלי לא הכחישה, ולדברי שהם – הביעה צער רב על האמירה בנוגע ל"מנטוס" והודתה שאמירת ה"פרגית" היוותה ניסוח רע; היא התנצלה על הדברים.

שהם אומר: "על שופט להקפיד על התבטאויותיו, לא כל שכן כאשר מתברר בפניו עניין הזוכה לסיקור תקשורתי נרחב, שבו קיים הד משמעותי לכל התבטאות של השופט. על השופט, כך מורים לנו כללי האתיקה, להדר לא רק בכבודם של בעלי הדין המתדיינים בפניו, אלא בכבודו של כל אדם, ומצופה היה מבית המשפט כי יברור את מילותיו ושלא ישתמש בביטויים בלתי ראויים, דבר שלא נעשה, למרבה הצער, על-ידי השופטת.

"אין צריך לומר, כי אמירות מסוג זה מעלות חשש של ממש לפגיעה באובייקטיביות ובניטראליות המתחייבת מבית המשפט, וזאת אפילו מדובר בהתבטאויות אשר לא פגעו בהתנהלות התקינה של הדיון לגופו של עניין, ואף אם בית המשפט פעל על-פי סדרי הדין הנהוגים. התבטאויותיה של השופטת פגעו לא רק בדימוייה של השופטת כגורם אובייקטיבי וחסר פניות, אלא במערכת המשפטית כולה, דבר שאין לעבור עליו לסדר היום".

שהם מצביע על מעשה תמוה נוסף, כלשונו, של לארי-בבלי: היא צילמה מפתח לשכתה את האולם את צלמי התקשורת שנכחו באולם, לפני שברלנד הוכנס אליו. לא היה בפיה הסבר מדוע ביצעה צילום זה. בשל התבטאויותיה של לארי-בבלי, ממליץ כאמור שהם בפני הנשיאה אסתר חיות לזמן אותה ולנזוף בה נזיפה חמורה, אשר תירשם בתיקה האישי.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

בבלי

קבר תינוק "נעלם": חברת קדישא תשלם לבני המשפחה 180 אלף ש'

יוני 2017 – ועדת החקירה של פרשת "ילדי תימן" קבעה שהתינוק נפטר ונקבר בירושלים ב-1954, אם כי המשפחה עדיין חושדת שלא כך היה. לאחרונה ביהמ"ש קיבל את תביעתה נגד חברה קדישא שלא הצליחה לאתר את קברו.

לצפיה / הורדת פסק הדין בית משפט נשלום ירושלים 60186-01-15 – הקלק כאן

משפחת גמליאל
משפחת גמליאל

"עניינה של התביעה בפרשה כאובה, קשה ונוגעת ללב. לטענת התובעים, בשל התרשלותה של הנתבעת לא ניתן לאתר כיום את מיקום קברו של בן משפחתם" – כך נפתח פסק דינו של השופט דוד גדעוני מבימ"ש השלום בירושלים, שדן בתביעת בני המשפחה נגד החברה קדישא.

"המנוח" הוא למעשה תינוק שנפטר בשנת 1954 בגיל תשעה חודשים, מספר ימים לאחר שהוריו הגיעו עמו אל בית חולים כיוון שחש ברע. התביעה הוגשה לפני כשנתיים על ידי אמו וארבעת אחיו ואחיותיו.

התובעים טענו בין היתר כי הנתבעת התרשלה בכך שלא ניהלה רישום ומעקב אחר נתוני מיקום מדויקים של חלקות קבר ושמות הנפטרים, ועל כן אין אפשרות לפקוד את קברו של המנוח.

התובעים אף סיפרו שהאם ובעלה ז"ל לא ראו את גופת בנם או את חלקת הקבר שלו ולא קיבלו מסמך כלשהו המעיד על פטירתו.

למעשה, עד היום מקנן בלבם של התובעים חשש כבד שאולי המנוח לא נפטר אלא נחטף ונמסר לאימוץ, כחלק מ"פרשת ילדי תימן". יש לציין שעניינו הובא לפני ועדת החקירה הממלכתית שדנה בפרשה בשנת 2001. על יסוד מסמכי בית חולים ותעודת פטירה, הוועדה קבעה כי המנוח נפטר ב-1954 והובא לקבורה בהר המנוחות, וציינה חלקה, גוש ומספר קבר.

התובעים סיפרו שאביהם סירב לעסוק בחיפוש אחר קברו של בנו המנוח משום שהדבר גרם לו לשברון לב. בשנת 2010 החלו בני המשפחה לנסות ולאתר את הקבר על פי הפרטים שצוינו על ידי ועדת החקירה, אך ללא הצלחה.

חברה קדישא טענה כי התובעים לא פקדו ולא ביקשו לפקוד את קברו של המנוח משך עשרות שנים וכי הם מוּנעים מבצע כסף.

לגופם של דברים, נטען בין היתר כי החברה פעלה כדין וכי באותה תקופה הנוהג ביחס לקבורת ילדים ותינוקות היה שונה לעומת היום. מכל מקום, לטענתה יש בידיה מפות מדויקות המצביעות על מיקום הקבר.

"טענות מקוממות"

אך מודד מטעם ביהמ"ש הסתייג מן התרשימים שהציגה הנתבעת וקבע כי מיקומו של הקבר אינו מדויק.

משכך, השופט גדעוני ציין כי הטענות בדבר מיפוי וסימון נטענו באורח סתמי. עוד הוא ציין כי "מהתשתית שהונחה לפני בית המשפט עולה כי מדובר בתיעוד שנערך באופן בלתי סביר ובלתי מספק".

לאחר שניתח את המסמכים לעומקם השופט קבע כי "בסופו של יום מהראיות שהובאו לפני בית המשפט עולה בבירור כי אין כיום אפשרות לאתר את מקום קברו של המנוח".

בכל הקשור לגובה הפיצוי, השופט ציין את המובן מאליו: "מדובר בכאב שילווה את התובעים עד סוף ימיהם".

לגבי הטענות בדבר "בצע הכסף", השופט הגיב בחריפות וציין כי "מדובר בטענות מקוממות שיש בהן כדי להעצים את הפגיעה בתובעים. לכך יש להוסיף כי לאורך ההליכים טענה הנתבעת כי יש בידה להצביע על מיקומו המדויק של קבר המנוח. טענה זו התבררה כבלתי נכונה".

מאידך, השופט התחשב בכך שהנתבעת ניסתה להקל על כאבם של התובעים כשהציעה להם להקים מצבה בחלקה הנדונה. בסיכומו של דבר השופט חייב את הנתבעת בפיצויים בסך 180,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 שקל.

  • ב"כ התובעים: עו"ד אבי אברמוביץ, עו"ד קארן בכור
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד אריאל ינובסקי

עו"ד מוטי קראוס עוסק/ת ב- דיני נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011