החמרת תחלואה – סיכון המצדיק שמירת הריון

ביטוח לאומי שלל גמלת שמירת היריון כי האישה סבלה מעקמת, ביה"ד התערב , עו"ד אשר אביטן , ט' בטבת תשעו  21.12.15, כיכר השבת
בית הדין לעבודה קיבל את תביעת האישה, והסביר כי אמנם לא היה סיכון של נכות או מוות לחיי העובר או האישה, אולם החמרת תחלואה גם היא סיכון המצדיק שמירת הריון

להורדת פסק הדין הקלק כאן 

האישה, שסובלת מעקמת המלווה בכאבי גב, עבדה כמוקדנית בחברת "בזק". בשנת 2013, כשהייתה בת 25, היא הרתה והריונה נחשב כ"היריון בסיכון". כחמישה חודשים לתוך ההיריון היא החלה לסבול מכאבי גב עזים, שהגבילו את תנועתה והופנתה לאורתופד.

האורתופד קבע כי האישה זקוקה לשמירת היריון עד למועד הלידה (כשלושה חודשים), אולם תביעתה לביטוח לאומי לקבלת הגמלה, נדחתה, שכן המוסד  סבר כי מצבה הרפואי לא עומד בהגדרות החוק – לא מסכן אותה או את העובר, ולא עלול לגרום למוות או לנזק בלתי הפיך כלשהו.

בפברואר 2014 האישה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בית הדין מינה מומחה מטעמו שצידד בגישת התובעת, והסביר כי ההחמרה במצב של התובעת לא סיכנה את העובר, אך היוותה סיכון לתובעת. אמנם לא מדובר בסיכון קיצוני כמו נכות או מוות, אבל מספיק שהוא מצביע על תחלואה שהופיעה או התגברה בעקבות ההיריון.

במקרה של התובעת, היא החלה את ההיריון עם תחלואה בסיסית וההיריון ללא ספק גרם לסימנים קליניים, שלא היו נגרמים אם הייתה שוכבת במיטה.

התובעת ביקשה לקבל את המלצת האורתופד כי שמירת היריון הייתה מוצדקת. עוד היא ביקשה שבית הדין יידחה את פרשנות הביטוח הלאומי כאילו החוק דורש סיכון ל"נזק בלתי הפיך" או סכנת חיים, אלא יקבל את פרשנות המומחה לפיה החמרת התחלואה גם היא סיכון.

הביטוח הלאומי, לעומת זאת, טען כי יש לדחות את התביעה. לטענתו, המומחה הוא שפירש לא נכון את הגדרת המושג "סיכון". למעשה, התובעת רק סבלה מכאבי גב שאינם חורגים מכאבי גב מקובלים בהיריון, ויכולה הייתה להסתפק בימי מחלה.

מהו "סיכון"?

השופטת מיכל נעים-דיבנר קיבלה את התביעה, וקבעה כי התובעת זכאית לגמלה. 

השופטת הסבירה כי חשוב שכל עובדת תהיה מודעת לעובדה שפקיד התביעות בביטוח הלאומי רשאי לדחות תביעה לגמלת שמירת היריון, אם הוא סבור כי אינה מוצדקת, והמלצת רופא לשמירת היריון לא מבטיחה כי מסקנתו תתקבל.

ואולם, במקרה זה יש מקום לקבל את התביעה. זאת, מאחר שחוות דעת המומחה ומכלול תשובותיו היו מנומקות, מפורטות וסבירות, ואף הביטוח הלאומי לא חלק על קביעותיו הרפואיות גופן. המומחה הסביר כי הרקע התחלואתי ממנו סבלה התובעת לפני ההיריון הוחמר בעקבות ההיריון באופן קבוע, במיוחד בשלב המתקדם של ההיריון, ולכן המלצת הרופאים שהתובעת תשהה בשמירת ההיריון (ולא בחופש מחלה) הייתה מוצדקת.

לא נפסקו הוצאות.

    ב"כ התובעת: עו"ד ישראלה זטרמן
    ב"כ הנתבע: עו"ד הדס אהרוני

לעורכי דין לדיני עבודה • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עורך דין אשר אביטן עוסק בדיני עבודה.

האם העובדת הסוציאלית מיכל יניב ארז מלשכת הרווחה חיפה סובלת ממחלת נפש עקב שיחת טלפון

האם העובדת הסוציאלית מיכל יניב ארז סובלת ממחלת נפש עקב שיחת טלפון

אוקטובר 2014 – ידוע כי עובדות סוציאליות מרעילות בפיהן הררי חוות דעת ותסקירים נגד הורים ילדים וקשישים כדי לסחור בהן במוסדות משרד הרווחה. אולם מה קורה כשהם עצמם מרגישים פגועים בעקבות מילה כזאת או אחרת או טון דיבור חריג.

מיכל יניב ארז עו"ס לשכת רווחה חיפה – תובעת את המדינה על התפרצות מחלת נפש – בית הדין אזורי לעבודה בחיפה שופט נוהאד חסן ב"ל חיפה 10600-12-12

עו"ס מיכל יניב ארז לשכת רווחה חיפה נגד המוסד לביטוח לאומי – החלטה בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ב"ל 10600-12-12 קובץ pdf

החלטת השופט נוהאד חסן בית דין אזורי לעבודה בחיפה על תביעת עו"ס מיכל יניב ארז נגד המוסד לביטוח לאומי – ב"ל 10600-12-12, קובץ pdf 

עו"ס מיכל יניב ארז תבעה את המוסד לביטוח לאומי, ב"ל חיפה 10600-12-12, בטענה שעקב שיחת טלפון עם מנהלת לשכת רווחה חיפה בה ננזפה על עבודתה הגרועה התפרצה אצלה מחלת נפש.
"ביום 2.1.12 בשעה 10:15 בערך שוחחה התובעת טלפונית עם אהובה. אהובה אמרה לה כי הדוח אשר הכינה היה חסר. לדברי התובעת במהלך השיחה אהובה דיברה איתה בטון תקיף, והביעה בפניה את חוסר שביעות רצונה מהדוח.
אהובה הבהירה לתובעת כי הנתונים דחופים שכן על אהובה עצמה לעשות בהם שימוש בכדי לדווח לממונים עליה, והתובעת נדרשה לשנות את ריכוז הנתונים עד סוף היום.
בעקבות השיחה התובעת היתה נסערת מאוד והתחילה לבכות ופנתה לחנה מנהלת המחלקה, ושיתפה אותה לגבי השיחה עם אהובה. חנה מצידה ניסתה להרגיע את התובעת, ציינה בפניה כי היא מופתעת מאחר והיא לא מכירה את אהובה כאדם שצועק, וכן ציינה כי במסגרת העבודה "כולם נדרשים להגיש נתונים"."
השופט נוהאד חסן, מינה מומחית להפרעות נפש, פרופ' מירצה סיגל, כדי לבדוק את העו"ס.
השופט שואל את המומחית:
"האם המחלה הנפשית נגרמה כתוצאה מהארוע בעבודה כמתואר בסעיף 3 לעיל והאם קיים קשר  סיבתי כלשהו בין הארוע בעבודת התובעת לבין הופעת המחלה הנפשית?"
נשאלת השאלה ממתי עובדים שננזפו על ביצוע עבודה גרועה זכאים לפיצוי מהמדינה על מחלת נפש?! ויצויין, כי אותה עובדת סוציאלית עדיין עובדת בלשכת רווחה חיפה.
בתאריך 12/10/2014 השופט נוהאד חסן, ביקש מהצדדים להודיע האם ברצונם להמשיך לנהל את התיק.  במילים אחרות הוא רומז לעו"ס שאין לה קייס.
לקריאת ההחלטה בקובץ pdf הקלק כאן.
לאחר מינוי המומחה, ביקש השופט נוהאד חסן השלמות, כשבין היתר שאל את המומחית בסעיף ב' להחלטה:
"האם תסכימי כי "התקף חרדה" מהווה "החמרת מצב" אצל אדם אשר סובל מהפרעת חרדה?"
האם מיכל יניב ארז אישה חרדתית הסובלת מבעיות נפשיות מכהנת כעובדת ציבור ומוסמכת לתת חוות דעת אשר מתקבלים כפסק דין חלוט בבתי משפט לענייני משפחה.

רוית צדיק שופטת בית הדין לעבודה – מוסר תשלומים ירוד והעסקת שוהים בלתי חוקיים לשיפוץ ביתה


ספטמבר 2014 – כתבה של אלי סניור, ynet
היא אמורה לשמור על החוק אולי יותר מכל אחד. אבל דווקא בביתה של שופטת בית הדין לעבודה רוית צדיק הועסקו בשיפוץ פלסטינים שנכנסו לארץ בלי אישור. היא טוענת: "למיטב ידיעתי היו להם אישורים".

שופטת רוית צדיק - העסיקה שוהים בלתי חוקיים ושילמה להם צ'קים ללא כיסוי

לילות כימים משקיעים כוחות הביטחון כדי למנוע את כניסתם של שוהים בלתי־חוקיים מהשטחים לישראל. אלא שתחקיר ynet ו"ידיעות אחרונות" מגלה: דווקא בביתה של שופטת בית־דין אזורי לעבודה, שאמורה לקחת חלק במאמצים הללו, הועסקו פועלים פלסטינים בלי אישורי שהייה בישראל. היא שילמה להם בהמחאות שחזרו, ועקב כך נפתח נגדה תיק בהוצאה לפועל. מדוברות בתי־הדין נמסר: "למיטב ידיעתה היו לפועלים אישורים".
תחילת הפרשה לפני כשנתיים. לטענתו של עלאא עמאר, קבלן בנייה מאזור קלקיליה, התקשר אליו יום אחד ניסו צדיק, בעלה של שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב רוית צדיק, וביקש לשכור את שירותיו בשיפוץ ביתם בשכונת רמת חן היוקרתית ברמת גן.
לאחר שסוכמו הדברים התייצב הקבלן לעבודה עם כמה פועלים. לאיש מהם לא היו אישורי שהייה בישראל. לדבריהם, לאורך כל החודשים הארוכים של השיפוץ הם נכנסו לישראל בדרכי הונאה. במהלך השיפוץ המסיבי עברו השופטת ובעלה לגור במקום אחר. הפועלים מספרים שהיא או בעלה נהגו להגיע לפעמים לבקר באתר הבנייה. את השכר לעבודתם שילמה להם מדי פעם בצ'קים. אלא מה? שניים מהצ'קים, על סך 15 אלף שקל, היו ללא כיסוי מכיוון שבוטלו. עקב כך נאלצו הקבלן והפועלים המתוסכלים לנסות לפדות את הצ'קים של השופטת בשוק האפור בקלקיליה.

כך או כך, הקבלן והפועלים המשיכו בעבודתם, ובחלק ניכר מהלילות ישנו באתר הבנייה. לדבריהם, השופטת ובעלה ניצלו את מעמדם הלא-חוקי כדי לשלם להם שכר דל. "פעם היא אפילו איימה שתלשין עלינו במחסום", הם טוענים. בשלב מסוים פנה הקבלן להוצאה לפועל, אשר לנוכח החוב פתחה תיק נגד השופטת. לאחר ששילמה את החוב – נסגר התיק נגדה.

בכך לא הסתיימו הבעיות. השופטת ובעלה הגישו נגד הקבלן תלונה במשטרה בגין סחיטה באיומים. הוא נעצר לחקירה, אך משלא נמצאה תשתית ראייתית נגדו שוחרר.

הסכסוך נמשך. הפועלים טוענים שגם בהמשך לא שולמו להם הכספים באופן מלא על עבודתם, ובאחרונה הם שכרו את שירותיו של עו"ד אלון דוידוב והגישו נגד השופטת תביעה לבית המשפט על סך 370 אלף שקל.

עו"ד דוידוב אמר: "מדובר בכספים שמגיעים לפועלים בדין, לאחר שהם עבדו תקופה ארוכה בבית השופטת ובעלה. בחלק מהמקרים ישנו הפועלים בבית במהלך הבנייה. בארבעת החודשים הראשונים הועברו התשלומים בזמן באמצעות כסף מזומן, במטבע שקלי, בדולרים ובצ'קים של השופטת ובעלה. מדובר בפועלים המוגדרים על פי חוקי מדינת ישראל כשוהים בלתי־חוקיים, שאינם מחזיקים באשרות כניסה מתאימות לצורך העסקתם. לכן נראה שהשופטת ובעלה מבקשים לצמצם ולטשטש את זיקתם אליהם".

דוברת בתי הדין לעבודה מסרה בתגובה: "למיטב ידיעת השופטת, הקבלן שהעסיקה בשיפוצים היה מצויד באישורים לו ולעובדיו. שכרם שולם במלואו, ותיק ההוצאה לפועל נגדה נסגר. למיטב ידיעתנו, תיק התלונה של השופטת נגד הקבלן נמצא בטיפול המשטרה והפרקליטות". בעלה של השופטת סירב להגיב.

ביטוח לאומי שלל קצבת הבטחת הכנסה ממובטל בן 62

הכתבה  ביטוח לאומי שלל קצבת הבטחת הכנסה ממובטל ,  mako | פורסם 15/05/14 

הוראה פנימית שהוצאה על ידי המוסד לביטוח לאומי, קובעת שסיוע בתשלום שכר דירה על ידי קרובי משפחה, יחשב כהכנסה וישלול את הזכות לקצבת הבטחת הכנסה. כתוצאה מהוראה זו, החליטו פקידי המוסד לשלול מא', מובטל בן 62, את קצבת הבטחת ההכנסה שלו, לאחר שגילו כי הוריו העבירו לו תמיכה של כ-2,000 ₪ בחודש לכיסוי שכר הדירה

א' תושב גבעתיים, בן 61, קיבל במשך שנים הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, לאחר שנמצא עומד בקריטריונים, עקב משכורתו הנמוכה. למרות קבלת קצבת הבטחת ההכנסה, א' לא הצליח להתקיים במינימום ההכרחי למחייתו, והוא לא הצליח לעמוד בתשלומי שכר דירה למגוריו. לא' אין דירה בבעלותו והוא מתגורר בדירת חדר, בבניין ישן, כאשר גובה השכירות שלו עומדת על סך של 2,000 ש"ח בחודש. גמלת הבטחת ההכנסה שא' מקבל מהביטוח הלאומי עומדת על סך של 2,162 ש"ח בחודש. בנוסף, א' עובד במשרה חלקית, אשר עבורה הוא משתכר כ- 1,120 ₪ לחודש ואלו כל הכנסותיו.

תמיכת ההורים תחשב מעתה כהכנסה

"הואיל ומדובר בקצבה זעומה, שבקושי מכסה את דמי השכירות, נרתמו הוריו הקשישים של א' לסייע לו במימון שכר הדירה", מבהירה עו"ד יפית מנגל, העוסקת בתביעות של מעסיקים ויחידים מול הביטוח הלאומי בפרקליטי IL, המייצגת את א'. תשלום שכר הדירה הועבר על ידי הוריו של א' ישירות לבעל הדירה, ממנו מושכרת הדירה. על פי הערעור שהוגש על ידי עו"ד מנגל, התנהלות זו נבדקה על ידי המוסד לביטוח לאומי בעבר ואושרה ככזו שאינה פוגעת בזכאותו לקצבה של המבוטח. זאת מאחר שסכום הסיוע שכונה "עזרת קרוב", לא נחשבת בחוק הבטחת הכנסה – כהכנסה.

לדברי עו"ד מנגל, בינואר 2010 העביר המוסד לביטוח לאומי לעובדיו חוזר כללי, אשר בו הוא מורה להם לשנות את הקריטריונים לבחינת זכאות המבוטחים, לגמלת הבטחת הכנסה. באחד מסעיפי החוזר נקבע, כי "תמיכה המועברת על ידי הוראת קבע, המשמשת לכיסוי הוצאות הנתמך, כגון משכנתא או שכר דירה, תחושב כהכנסה בחודש הרלוונטי". לדברי עו"ד מנגל, המוסד לביטוח לאומי לא טרח להודיע על שינוי המדיניות למקבלי הקצבה.

באוגוסט 2010, נשלחה אל א' הודעה מהמוסד לביטוח לאומי ברמת גן, לפיה, סכום התמיכה של הוריו בתשלומי השכירות בדירה שבה הוא גר, יחשבו מעתה כהכנסה. זאת למרות שהסכום הועבר ישירות לידי בעל הדירה. בנוסף, הודיע המוסד לביטוח לאומי כי השינוי חל רטרואקטיבית, ולכן נוצר לא' חוב, בגין התקופה מאז חל השינוי. "המערער ניסה ככל יכולתו, בתכתובת ענפה ומנומקת, להסיר את רוע הגזירה ולהאיר את עיני המוסד לביטוח לאומי בדבר הקריטריונים השגויים שהציב בפני המבוטחים. הוא עשה זאת באמצעות פגישה שקיים עם נציגי המוסד לביטוח לאומי, אך על אף הניסיונות החוזרים ונשנים, כל מאמציו עלו בתוהו", טוענת עו"ד מנגל. עו"ד מנגל מבהירה כי רק לאחר שפנה למוסד, הובא לידיעתו של א', לראשונה, החוזר שעליו הסתמך המוסד לביטוח לאומי בקביעתו.

איך מצפים מאדם לחיות מ-500 ש"ח בחודש?

א' הגיש, באמצעות עורך דין מטעם הסיוע המשפטי, כתב תביעה מפורט נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לדבריו, לאור לחצי הקיום הדוחקים, הוא נאלץ להציע "פתרון זמני", עד לסיום ההליך המשפטי בנושא. לפי הפתרון שהציע, יתעד א' את ההחזר להוריו עבור שכר הדירה המלא, מדי חודש, זאת בכדי שיוכל לקבל את גמלתו. לאור התיעוד אותו ביצע, ובו כביכול החזיר את הכספים להוריו, טען המוסד לביטוח לאומי, כי משום הפתרון שאושר, תביעתו הינה תיאורטית בלבד וביקש למחוק את התביעה. בית הדין לעבודה נענה לבקשה.

החלטת בית הדין לעבודה הכתה את א' בהלם. התיעוד אותו הציג, על מנת לקבל את קצבת הקיום, שבלעדיה היה רעב ללחם, התקבלה על ידי בית הדין כפתרון מתמשך. משמעות ההחלטה הינה שהוא יכול לקיים את עצמו מ-500 ₪ בחודש.

עו"ד יפית מנגל

א' פנה אל עו"ד יפית מנגל והיא הגישה בשמו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר בו ציינה כי החוזר של המוסד לביטוח לאומי מנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנוסף, חוזר זה עומד בניגוד לחוק הבטחת הכנסה ושולל את הזכות החוקתית של כל אדם לקורת גג, שאינה עומדת למבחן הכנסה. "פסקי הדין שהביא המוסד לביטוח לאומי להצדקת עמדתו בנושא, אינם רלוונטיים לזכות לקורת גג, ולכן השימוש בהם מהווה אחיזת עיניים וגניבת הדעת". עו"ד יפית מנגל טוענת, כי מטרת התביעה המקורית של א' היא להשיב את זכותו לחיות בכבוד ולהתנהל ביושר, תוך ויתור על ההתניה של המוסד לביטוח לאומי כי הוא זכאי לגמלה, כל עוד יוכיח שהוא משפה את הוריו על שכר הדירה המשולם עבורו.

"התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי אינה עומדת באף קריטריון משפטי"

"החוזר שהוציא ביטוח לאומי מנוגד ליסוד כבוד האדם וחרותו" עו"ד יפית מנגל עו"ד מנגל מציינת, כי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה קבעו לא אחת, שתפקידו של המוסד לביטוח לאומי לשרת את הציבור, ביישום חקיקה סוציאלית לטובת המבוטחים. אל לעובדי המוסד לחפש דרכים למנוע מאותם מבוטחים את שהמחוקק התכוון להעניק להם. "התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי אינה עומדת באף קריטריון משפטי בישראל", מסבירה עו"ד מנגל. לאור האמור מבקש א' לדון בשאלת חוקיותו של החוזר מטעם המוסד לביטוח לאומי, שלו השפעה ישירה על שאלת זכאותו לגמלת ההכנסה.

"תופעה זו לפיה פוגע הביטוח הלאומי ביודעין, בזכות יסוד של המבוטחים לקיום מינימאלי בכבוד, תוך הפרת החוק, אמורה להדליק נורות אזהרה מהבהבות אצל כל אזרח ואזרח בישראל", מזהירה עו"ד מנגל."זוהי מדיניות מתמשכת של המוסד לביטוח הלאומי, לפיה הוא שולל את הקצבאות הזעומות ממילא, ואזרחי המדינה המוחלשים מגיעים עד כדי ייאוש ופת רעב". מדובר במדיניות לפיה פועל הביטוח הלאומי, מזה שנים רבות ,באין מפריע, אלא שמדיניות זו, ההולכת ומחריפה עלולה לפגוע בכל אזרח בישראל, שימצא את עצמו נזקק לבטחון בסיסי.

השופט חיים ארמון: ביטוח לאומי נהג ביולדת בחוסר תום לב קיצוני ובניגוד מוחלט לחוק

ב"ל 26466-01-13  – אם שביקשה דמי לידה נדחתה שוב ושוב בנימוקים שונים מבלי לדון במקרה לגופו. בית דין קבע שהתנהלות הביטוח הלאומי חמורה וחורגת מהדין – מערכת PsakDin – אפריל 2014

אם שביקשה דמי לידה מביטוח לאומי נדחתה שוב שוב בסדרת נימוקים שונים מבלי שטענותיה נבדקו ומבלי שנמסרה לה החלטה לגופו של עניין. כשבית הדין לעבודה נדרש להתערב הוא קבע שביטוח לאומי נהג בה בחוסר תום לב קיצוני ובניגוד מוחלט לחוק.

ביולי 2009 ילדה האישה את בתה בבית החולים הצרפתי בנצרת וכמה ימים לאחר מכן היא פנתה לביטוח הלאומי והודיעה על כך. ביטוח לאומי, שהתייחס להודעתה כתביעת דמי לידה, הודיע על דחיית הדרישה בטענה שבפברואר 2009 היא יצאה לדרך עצמאית, ולא צברה תקופה מספקת כשכירה טרם הלידה.

האישה טענה שהיא כלל אינה עצמאית ומרגע זה החלה מסכת מסורבלת של תכתובות בינה לבין הביטוח הלאומי. לאחר כשנה של בירוקרטיה הודיע הביטוח הלאומי לאישה על דחיית תביעתה בטענת שיהוי.


בעקבות זאת פנתה האם לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת באמצעות עו"ד ג'ריס רואשדה, בבקשה שיורה למוסד לדון בתביעתה לגופו של עניין תוך האזנה לטענותיה ושקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים.

התנהלות חמורה

השופט חיים ארמון לא חסך ביקורת מהביטוח הלאומי, וציין שקשה שלא להבחין בכך שנהג עם התובעת בחוסר תום לב. לדבריו, לא הייתה שום סיבה הגיונית לכך שלא התקבלה החלטה לגופו של עניין עוד במסגרת התביעה הראשונה שהוגשה ב-2009. אלא שבאף אחת מהתביעות שהגישה לא הפעיל ביטוח לאומי כל שיקול דעת.

יתרה מזו, קבע השופט, ביטוח לאומי נהג בחוסר תום לב קיצוני כאשר באחד המקרים הודיע לה שהיא רשאית להגיש תביעה מתוקנת, בידיעה שיוכל לדחותה מייד בשל שיהוי. התנהלות זו, קבע השופט, חורגת מהדין ואינה משקפת את הקבוע בחוק.

לנוכח התנהלותו החמורה של הביטוח הלאומי קיבל השופט את התביעה וחייב את המוסד לדון לגופה בסוגיית הזכאות של התובעת לדמי לידה. ביטוח לאומי חויב בשכר טרחת עו"ד בסך 2,360 שקל.

לדברי עו"ד בצלאל לוי, העוסק בדיני עבודה, פסק הדין התקבל לאחר שתביעות דומות הסתיימו בקול ענות חלושה. פסק דין זה מוכיח כי העניין חלחל לתודעתו של בית הדין לעבודה, ויש לקוות שהוועדות הרפואיות והמוסד לביטוח לאומי יהיו קשובים יותר מעתה והלאה למצבן של נשים בהריון, ונתונים פחות לאימת הדין.

קישורים:
 
ביטוח לאומי – שיטת מצליח להתנערות מחובת תשלום גמלת שמירת הריון  – ביטוח לאומי – מכים בבטן הרכה – ידיכות אחרונות – פברואר 2014 – אלפי נשים מוצאות את עצמן בבור כלכלי דווקא לפני הלידה. הרופאים מורים להן לצאת לשמירת הריון, אבל בביטוח לאומי מסרבים לפצות אותן על כך שהפסיקו לעבוד. עכשיו נחשף שחצי מהנשים שמערערות על כך בבית דין לעבודה מנצחות. שיטת מצליח?…

חוסר אנושיות וביזוי כבוד האדם בהליך פיטורי מורה במשרד החינוך – התנהגותה המלוכלכת מפקחת עירית מלמד כמשל

אייל לוי - מורה ותיק שמכין לבגרויות
אייל לוי – מורה ותיק שמכין לבגרויות

המאמר המשימה החינוכית: להדיח את המורה , אפריל 2013 , הארץ , טלילה נשר

אייל לוי, מורה ותיק שמכין לוחמים לבגרויות, פוטר לפני שנתיים ורשיונו להוראה נשלל. השבוע נחשפה בבית הדין לעבודה, שביטל את הפיטורים, השיטה של מפקחי משרד החינוך להיפטר ממורים: דו"חות שקריים והעלמת עין כדי לקדם את האינטרסים של המערכת

סיפור פיטוריו של המורה אייל לוי, וביטוליהם השבוע על ידי בית הדין לעבודה, מציג את משרד החינוך כמעסיק שמפקחיו רואים עצמם רשאים לשקר ולרמוס עובד כדי לקדם את האינטרסים של המשרד ולהשיג מטרה מסוימת. זכויותיו של מורה ועתידו המקצועי לא נחשבים בעיניהם.

לפני כשנה עמד אייל לוי נבוך לנוכח מחיאות הכפיים שליוו את ההקרנה החגיגית לסרט התיעודי “בגרות לוחמים”, של הבמאית סילבינה לנדסמן. בסרט, שהוא עומד במרכזו, הוא נראה עומד מול כיתת חיילים קרביים, שקיבלו אפשרות להשלים את בחינת הבגרות באזרחות לפני סיום שירותם. הסרט, שהשתתף בפסטיבלים בינלאומיים וזכה בפרסים, ובהם ציון לשבח של שופטי פרס קליגארי בפסטיבל ברלין, מעניק הצצה נדירה לכיתתו של אייל לוי.

משרד החינוך שלל לי את רישיון ההוראה”, אמר בתום ההקרנה. “אסור לי להיות מורה בישראל”. לפני כשנתיים שיגר מנכ”ל משרד החינוך הקודם, הד”ר שמשון שושני, מכתב ללוי: “הנני להודיעך כי בתוקף הסמכות שהואצלה לי כחוק, החלטתי לפטר אותך מטעמים פדגוגיים מעבודתך במוסדות חינוך רשמיים”. אייל, מורה זה 16 שנים, פוטר “פיטורים פדגוגיים”. מכל סוגי הפיטורים, זה ההליך הקיצוני ביותר מבחינת השלכותיו על מורה המפוטר. משמעותו אי-התאמה למערכת החינוך ושלילת רישיון הוראה.

השבוע פסק בית הדין לעבודה בנצרת כי משרד החינוך פגע פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי. השופט חיים ארמון הורה, בצעד חריג, על בטלות הפיטורים ועל השבתו של אייל, “שכל חייו המקצועיים הם בהוראה”, לעבודתו כמורה במשרד החינוך. הוא אף קרא למשרד החינוך לשלם ללוי בעד שנות העבודה שגזל ממנו.

סיפורו האישי של לוי חושף רצף כשלים ומחדלים במשרד החינוך. בית הדין קבע כי פיטוריו נגועים בפגמים בעלי חומרה מיוחדת וכי משרד החינוך היה מודע היטב לחלק מהפגמים ובחר להתעלם מהם לאורך כל הדרך. השופט קבע כי “יש לראות את התנהגות הנתבעת בעניין זה בחומרה מיוחדת…משרד החינוך היה מודע…בחרו להתעלם מכך, ואף שהיו מודעים היטב לפגם שנפל…המשיכו בהליך הפיטורים כאילו מדובר ב’גולם’ שאין לו ברירה אלא להמשיך לבצע את משימתו”.

בית הדין קבע כי עדויות של בעלי עמדות מפתח במשרד החינוך נמצאו בלתי אמינות, ובקרב אנשי משרד החינוך יש הסבורים כי ניתן לשקר כדי למקסם אינטרסים.
אסנת רון-רסקי, מנהלת בית הספר שבו לימד לוי, העידה בבית הדין כי “כשמפקח רוצה להעביר מורה כושל מהמחוז שלו למחוז אחר, ייתכן שהוא לא יכתוב דברים נכונים”. בדיון התברר כי המנהלת אינה היחידה המחזיקה בעמדה זו.

אף שפיטורים צריכים להיות יוזמת מנהלי בתי הספר, מפקחת משרד החינוך, עירית מלמד, הציעה לפטר את אייל עוד לפני שביקרה בשיעוריו, בטענה שהוא מורה כושל. בניגוד לעמדתה הראשונית של המנהלת, שביקשה להעביר את לוי לבית ספר אחר, מלמד יזמה פגישה עם לוי ובישרה לו כי בעקבות “תלונות” היא פתחה בהליך לפיטוריו. העילה לפיטורים לא נמסרה לו מעולם.

בית הדין קבע כי זכותו של אייל נפגעה “באופן אנוש”. גם מנהלת מחוז צפון, הד”ר אורנה שמחון, לא קיימה ללוי שימוע, ולא השיבה למכתב שנשלח מטעמו. לצד הכשל המתמשך בהליך הפיטורים, נחשפו עובדות שקריות של אנשי המשרד. בין היתר, נטען כי לכיתתו של אייל הוצמדה מורה מלווה, אך לא צוין שכך נעשה בכל שיעורי המתמטיקה והשפה בבית הספר. עוד נטען כי לא עבר השתלמויות שהוכח שהוא בהחלט עבר, וחוות הדעת האחרונה והחיובית שניתנה בעניינו נשכחה.

רכזת בכירה באגף כוח אדם במשרד החינוך התריעה כי הליך הפיטורים נעשה שלא לפי ההנחיות הפורמליות, אך ההליך לא הופסק, זכה לחתימת המנכ”ל. לבסוף גם נדחה ערעורו של לוי לפני שר החינוך הקודם, גדעון סער.

בעדויות שנשמעו בבית הדין טענה מפקחת משרד החינוך במחוז הצפון כי במחוז מפברקים הערכות פדגוגיות למורים לפי האינטרסים, ושההערכות אינן משקפות את עמדת המעריכים. מלמד ביקשה להסביר כיצד ייתכן שכאשר בחר אייל להעתיק את מגוריו לצפון ועזב הוראה בבית הספר בתל-אביב, הוא קיבל ארבע מחמש נקודות בדירוג הערכת המחוז לעבודתו המעשית. “כשמעבירים מורה, אז ארבע מעיד על רצון בהעברה שלו ולא על איכותו כמורה”, הסבירה מלמד בעדותה. “ארבע זה סוג של המלצה להעביר למחוז אחר, וזה לא אומר שנבדקה יכולתו הפדגוגית. זה סוג המלצה להעברה ממחוז למחוז. נכון שכתוב ‘הערכת עבודה מעשית’, אבל זה לא שסתם כתוב 4, אלא הכוונה היא עד כמה ממליצים להעביר אותו ממחוז למחוז אחר…אני יודעת שככל שרוצים יותר להעביר, נותנים דירוג יותר גבוה ולהיפך”.

השופט מתח ביקורת קשה על הדברים ששמע בעדויות: “מה שניתן ללמוד מעדויותיהן של גב’ רון-רסקי ושל גב’ מלמד, הוא שלפחות על פי האופן שבו הן מבינות את הציונים שניתנים על ידי מפקחים במשרד החינוך – אין מדובר בהכרח בציונים אמיתיים, אלא בציונים שנועדו לסייע להגשים מטרה כלשהי, גם אם אין הם משקפים את הציון האמיתי”.
לדברי השופט, מלמד “היא מפקחת בעצמה, כך שגם היא נותנת ציונים למורים. מהאופן שבו היא העידה על הנוהג במשרד החינוך בעניין מתן הציונים למורים, מסתבר לכאורה שאינה רואה בעיה כלשהי בכך שהציון לא ישקף את ההערכה האמיתית של העבודה הפדגוגית של המורה, אלא הוא יינתן ככלי להגשמת המטרה המיועדת”.

“למסקנה זו”, קבע השופט ארמון, “יש משקל באופן שבו יש להעריך את הציונים שניתנו על ידי גב’ מלמד לתובע (אייל לוי)”. בין הדין קבע שלא ניתן לאמץ את גרסת אנשי משרד החינוך שהביאו לפיטוריו של אייל. הוא הצביע על היעדר עקביות וחוסר יכולת לאמץ גרסאות למול גרסת המורה.

המפקחת מלמד, קבע השופט, סירבה להכיר בשיפור בעבודתו של אייל, “אף שתשומת לבה הופנתה לדו”חות פיקוח אשר בעיני הדיוט בענייני חינוך עשויים להצביע על שיפור”.
המפקחת העידה: “נכון שידעתי שעמדת המנהלת היא שיש לתובע ידע מתמטי בשפע. לא אמרתי את זה בוועדה כי לא מצאתי לנכון לשתף את זה בוועדה”. השופט קבע בהקשר זה כי “בכך היתה מלמד נאמנה לשיטתה שלפיה היא אינה טורחת לתקן טעויות אנשים שהיא אינה אחראית עליהם. היא גם היתה נאמנה לשיטת המפקחים, כפי שהיא ראתה אותה, שכדי להגשים מטרה מסוימת, ראוי לפעמים להתעלם מהאמת”.

את לוי ייצגו עו”ד סיגל פעיל ועו”ד זהר גיפס ממשרד חלד. לדברי עו”ד פעיל, “משרד החינוך פעל בחוסר אנושיות ממש, בקשר לגורלו של מורה טוב, שהביא לשיפור בציוני תלמידים, ובכוונת מכוון גרם לפיטוריו הפדגוגים, בעורמה. בשנת 2012 משרד החינוך לא תיקן את דרכיו ופעל בחוסר אנושיות כלפי עובדי הוראה, כאילו היו הפקר. המשרד צריך לקחת ברצינות את פסק הדין ואני מקווה שהשר החדש ירים את הכפפה ויעשה מה שלא נעשה עד כה”. ממשרד החינוך נמסר כי “הערכתם של מורים מתבצעת היום לפי כלי להערכת מורים שהינו אמין ומקצועי. הכלי גובש על ידי הרשות להערכה ולמדידה בחינוך, יחד עם אנשי אקדמיה, לאחר שבחנו גם כלי הערכה למורים ברחבי העולם”.

בתי הדין לעבודה – איבדו מזמן אמון הציבור אחרי שנים עמידה לצד ה"מאכרים" והמתעשרים

הכתבה סוגרים את בתי הדין לעבודה, אבל לנו זה לא מזיז , עו"ד חיים קליר , ynet , פברואר 2013

ההצעה לבטל את מערכת בתי הדין לעבודה, לא עוררה כאן סערה ואפילו לא משב רוח. אחרי שנים של עמידה לצידם של ה"מאכרים" והמתעשרים, הם איבדו מזמן את אמון הציבור. הנה תזכורת להתנהלות שופטי בית הדין – סיפוריהם המזעזעים של ארבעה אזרחים תמימים

השבוע נפל דבר בישראל. צוות בכיר, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יצא בהמלצה לבטל את מערכת בתי הדין לעבודה. אבל, לא לדאוג. בתי הדין לא ייסגרו. הפוליטיקאים לא באמת חוששים מהשופטים היושבים שם. וודאי לא בתחום הביטוח הסוציאלי.

אף על פי כן, יש כאן שאלה מעוררת דאגה: איך קרה שהציבור לא נזעק למחות על הרצון לפגוע בשופטיו, במי שהופקד על הגנת זכויות האדם? התשובה כואבת: בתחום הביטוח הסוציאלי, שופטי בתי הדין לעבודה אינם מגנים עלינו. תעיד על כך תופעת "המאכרים". גופים המתעשרים מ"סיוע" לאזרח להתגבר על רשעות מנגנוני הביטוח הסוציאלי, מתרבים אצלנו כמו פטריות אחרי הגשם.

האמת העגומה, שאזרח לא מסוגל לממש זכויות אזרח בסיסיות ללא "מאכר", מהווה סימן מובהק לריקבון ולכך שכלבי השמירה על זכויות האדם נרדמו.

עדות נוספת הופיעה עם העברת קרנות הפנסיה לשליטת תאגידי הביטוח המסחריים. כאשר מבוטח בקרן פנסיה נופל למשכב ומגיש תביעה בבית משפט אזרחי, נציגי תאגיד הביטוח ממהרים להגיש בקשה להעביר את הדיון למערכת בתי הדין לעבודה. מי כמוהם יודע איפה הסיכויים לטחון את מוכה הגורל טובים יותר.

אכן, גם בבתי המשפט האזרחיים, דרכם של המבוטחים לא סוגה בשושנים. אולם אין להשוות אותה לדרך הייסורים שהמבוטחים עוברים בבתי הדין לעבודה.

וייאמר בצער: בתי הדין לעבודה הרוויחו ביושר את חוסר האמון של המבוטחים בהם. נביא את סיפוריהם המזעזעים של ארבעה אזרחים ששילמו כל חייהם, בתמימות, למעלה מרבע משכרם לתאגידי הביטוח. בנפול עליהם אסון, איש לא היה שם בשבילם. גם לא שופטי בית הדין לעבודה. ונדגיש: ארבעת הסיפורים המובאים אינם חריגים. הם משקפים את הגישה המקובלת בבית הדין לעבודה.

אישור לגזלת קצבאות זקנה

בגיל 65 פנה י' למוסד לביטוח לאומי וביקש לקבל קצבת זקנה. תחזור בגיל 70, אמרו לו פקידי המוסד, אתה מרוויח יותר מידי. בגיל 70 פנה י' שוב למוסד. אז התברר לו כי הוטעה. איחרת את הרכבת, הודיעו לו פקידי המוסד ברוב חוצפתם וסירבו לשלם לו את הקצבאות שנגזלו ממנו.

י' פנה לבית הדין לעבודה. אכן איחרת את הרכבת, פסקו השופטים והסתמכו על הפרשנות המקוממת שנתן בית הדין הארצי לחוק הביטוח הלאומי. לפי פרשנות זו, תביעה לקצבת זקנה מתיישנת תוך שנה.

אנו משלמים כל ימינו דמי ביטוח לאומי ובסכומים ניכרים. אם נפגר בתשלום, המוסד יוכל לתבוע מאתנו את החוב ללא כל הגבלת זמן. המוסד לעומת זאת, נהנה מזכות יתר. את המוסד אפשר לתבוע רק במסגרת סד דרקוני של שנה.

בתי הדין לעבודה, יכלו לפרש את החוק אחרת. אולם הם בחרו שלא לעשות זאת.

וכיצד תירצו השופטים את העובדה שהם פוגעים בזכויות סוציאליות שאנשים שילמו עבורן משך עשרות בשנים? "אנחנו לא שוללים את הזכאות לקצבה", מצאו לעצמם צידוק, "אנחנו שוללים רק את הזכאות לתשלום הקצבה". כמו בבדיחה על הפוליטיקאי שהבטיח אבל לא הבטיח לקיים.

ומה עם העובדה שפקידי המוסד הטעו אותי, הקשה י'.

מבוטחים רבים העלו את הטענה כי הוטעו על ידי פקידי המוסד, ענו לו השופטים, אולם "הביטוח הלאומי הינו ביטוח סוציאלי ואיננו שירות סוציאלי. ראוי שהמוסד לביטוח לאומי יפעל להרחבת הידע של ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם. עם זאת, לא מוטלת על המוסד כל חובה חוקית לעשות כן".

אתם מבינים את האבחנה הדקיקה? שופטי בית הדין לעבודה חושבים כי ראוי שהמוסד לביטוח לאומי ינהג בהגינות וביושר, אבל לא מוטלת עליו חובה לעשות זאת.

"הרופאים הניטרליים" שבית הדין ממנה

כ' לקה בהתקף לב בעקבות אירוע חריג בעבודתו. הוא פנה למוסד וביקש כי זה יכיר בו כנפגע עבודה. בית הדין מינה את ד"ר אילן מיטס שיקבע אם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה להתקף הלב.

העובדה הידועה לכל, כי הרופא הנכבד מועסק על ידי המוסד, כרופא בוועדות הרפואיות ולכן נמצא במצב של ניגוד אינטרסים, לא הפריעה לבית הדין למנות אותו. גם לא העובדה שבית הדין הארצי לעבודה כבר קבע כי הסיכוי להעביר פיל בקוף המחט, גדול יותר מהסיכוי שהרופא הנכבד יכיר במבוטח כלשהו כנפגע עבודה. ואכן ד"ר מיטס לא אכזב גם הפעם את המוסד. הוא קבע כי "המבוטח יצא מהאירוע עם לב שמצבו יותר טוב מאשר המצב שהיה טרם האירוע".

ומה פסקו שופטי בית הדין לעבודה? הם אמצו בחום את חוות דעתו של הרופא הנכבד ודחו את תביעת המבוטח.

"השתלת כליה לעולם אינה דחופה"

נ' נפגע בתאונת עבודה קשה. התאונה גרמה כשל כלייתי סופני. בגיל 62 הרופאים קבעו כי רק השתלת כליה תציל אותו. נ' הבין כי התור העצום להשתלות בארץ והעובדה שאין סיכוי לאדם בגילו להגיע אי פעם לראש התור, גוזרים עליו גזר דין מוות.

בלית ברירה, פנה לבית החולים האוניברסיטאי בברוקלין. שם הציעו לו השתלה מידית בעלות של 170,000 דולר. המוסד לביטוח לאומי וקופת החולים מכבי סירבו לאשר לו את המימון להשתלה. נ' גייס את הכסף ולאחר שעבר את הניתוח בשלום הגיש תביעה להחזר סכום הניתוח.

בית הדין לעבודה דחה את תביעתו. "השתלת כליה לעולם אינה דחופה", קבעו השופטים, "די בעובדה שהשתלות כליה מבוצעות בארץ, כדי לשלול את זכותו של המבוטח למימון השתלה בחו"ל".

בקיצור, לפי גישת בית הדין לעבודה, עצם העובדה שקיים תור להשתלות, שוללת מהמבוטח את הזכות להשתלה, אפילו שאין כל סיכוי שהמבוטח יגיע אי פעם לראש התור.

על פסק דין זה באה ביקורת חריפה של שופטי בג"צ. הפסקה בפסק הדין של בית הדין לעבודה לפיה "השתלת כליה לעולם אינה דחופה", הסעירה אותם במיוחד. תקראו היטב את תקנות ביטוח בריאות, הציעו לשופטי בית הדין לעבודה, רשום שם כי הזכות למימון השתלה בחו"ל קיימת במצב של "סכנת אבדן חיים", לאו דווקא במקרה של סכנה מידית לאבדן חיים. התיק הוחזר לבית הדין לעבודה, ושם שוב לא אכזבו שופטיו ודחו בשנית את התביעה.

גישת שופטי בית הדין לעבודה לעובדים בפרך

ע' הוא פועל ניקיון. הוא עובד, כמו בימי הביניים, מצאת החמה עד כלות הנשמה. באחד הימים, פנה למעבידו וביקש את שכרו שכבר חודשיים לא שולם לו. המעביד השיב את פניו ריקם. ע' לא ידע את נפשו מרוב זעם, אבל הוא נותר נאמן לעבודתו. לכן חזר לעבוד והמשיך עד שכעסו הכריע אותו מבפנים. הוא חש כאבים בחזה. ממקום עבודתו הובהל לבית החולים. הרופאים אבחנו כי לקה באוטם שריר הלב.

המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בו כנפגע עבודה. אנא, ביקש ע' משופטי בית הדין לעבודה, מנו לי רופא מומחה לב, שיקבע אם לתנאי עבודתי הייתה השפעה על גרימת התקף הלב.

זה לא כל כך פשוט, הסבירו לו השופטים. אנחנו לא ממהרים למנות רופא מומחה. תביא לנו קודם כל ראיות כי בעבודה התרחש אירוע חריג המסביר את בוא האוטם.

ע' הביא הוכחות על השעות בהן עבד בכל יום וגם ביום שקדם להתקף הלב. האם אין בשעות ארוכות אלה אירוע חריג, הקשה ע'.

אכן עבדת שעות אינסופיות, השיבו השופטים, אבל כך עבדת כל יום. מבחינתך אין שום דבר חריג בשעות עבודה אינסופיות.

אולי אפשר לראות בעבודתי דבר חריג, אם משווים את תנאיה לתנאים של עבודות אחרות?

אכן, הודו השופטים לאחר ששמעו עדויות על תנאי עבודתו, "מדובר בעבודות ניקיון שארכו שעות רבות ובעבודה פיזית לא קלה". אבל, הסבירו השופטים לע', את החריגוּת אנחנו לא בודקים ביחס לעבודות אחרות. לא משווים בין עבודה לעבודה.

אולי אפשר לראות בעובדה שלא שילמו לי את שכרי אירוע חריג, תהה ע'.

נכון שלא שילמו לך את מה שמגיע לך, השיבו השופטים, "אין ספק שעניין זה יוצר לחץ מסוים. אך אתה הרי רגיל לכך שלא משלמים לך. מבחינתך אין פה כל דבר חריג".

תביעתו של ע' נדחתה על הסף. ע' שולח לביתו בלא כלום, אפילו בלי האפשרות המינימלית להביא ראיות על הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו להתקף הלב שעבר.

אלה היו רק 4 דוגמיות מגישתם של שופטי בית הדין לעבודה בתחום הביטוח הסוציאלי. מי שהתפלא כי הציבור הרחב לא קם להגנתם, כאשר מבקשים לסגור את היכלי הצדק שבהם הם יושבים, כנראה שהתמזל מזלו ועד כה לא נזקק להגנתם.