חיפושים בלתי חוקיים – כשל מערכתי משטרת ישראל פרקליטות ובתי משפט

"חיפושים בלתי חוקיים – תופעה" , איתמר לוין , news1 , ספטמבר 2016

אבינור מצביע על פסקי דין חוזרים ונשנים בנוגע להפרות חוק בידי המשטרה בזמן חיפושים, ועל כך ששוטרים אלו לא משלמים את המחיר קובע: המציאות מחייבת פסילה שיטתית של ראיות אלו

ת"פ 4664-10-14, מדינת ישראל נ' איברהים אבו-טאלב / פס"ד

שוטרים ביצעו חיפוש בלתי חוקי, בו עברו גם על הוראות החוק וגם על צו החיפוש הספציפי – קובע (25.9.16) שופט בית משפט השלום בתל אביב, שאול אבינור.

משטרת מרחב מוריה מציגה חיפוש בדירה

ביוני 2014 הוציא בית המשפט צו חיפוש לשלוש כתובות הקשורות לאיברהים אבו-טאלב, בחשד לעבירות סמי. השופט שמואל מלמד ציין במפורש בצו, כי החיפוש ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים, וזאת לפי הוראות החוק. החיפוש נערך בידי שבעה שוטרים, בראשותו של רס"ל רועי גולן, שגילו 28.4 גרם קוקאין ומשקלים אלקטרוניים.

אבינור אומר, כי למעשה אין מחלוקת על כך שהחיפוש נערך שלא בפני שני עדים שאינם שוטרים, ובכך הופרו הן החוק הכללי והן הצו הפרטני. כמו-כן ברור, שלא הוסברו לאבו-טאלב זכויותיו בקשר לחיפוש, ולא תועדה הסיבה מדוע לא קוימה חובת נוכחות העדים. אבו-טאלב נחקר אגב החיפוש, בלא שהובהרו לו זכויותיו, והוא הודה באחזקת הקוקאין.

"מידת אי-החוקיות שנפלה בחיפוש דנא הייתה חמורה", קובע אבינור. מאחר שהסמים הם הראיה המרכזית נגד אבו-טאלב, הרי שמדובר באי-חוקיות היורדת לשורשו של התיק. העובדה שהצורך למצוא שני עדים שאינם שוטרים מטילה עומס על המשטרה, אינה סיבה להפר את הוראות החוק – הוא מדגיש.

עוד מציין אבינור, כי "התופעה של עריכת חיפושים ללא עדים הינה, למרבה הצער, תופעה שרירה וקיימת, ואף שכיחה למדי". הוא מונה עשרה פסקי דין מהשנים 2015-2014, בהם נדונו חיפושים כאלו, אך למרות כל זאת – "דומה כי הפרקטיקה המשטרתית לא השתנתה". לא מדובר בכשל נקודתי, מדגיש אבינור, אלא "במחדל מערכתי של אי-לימוד ואי הפנמת דרישות הדין והפסיקה לביצוע חיפושים בפני שני עדים שאינם שוטרים".

אבינור מוסיף ואומר, כי ביצוע חיפוש בלתי חוקי הוא עילה להליכים משמעתיים נגד השוטרים המעורבים בו – אך בפועל הדבר לא נעשה. גם במקרה הנוכחי, לא טענה המדינה שיש כוונה לנקוט בהליכים נגד גולן וחבריו, וגם לא נטען שהיה מקרה כלשהו בעבר בו ננקטו הליכים במקרים דומים. לכן, הוא מגיע למסקנה, אין מנוס מפסילה שיטתית של ראיות כאלו – כדי שהפרות הדין הכרוכות בחיפושים הבלתי-חוקיים לא יישארו ללא מענה.

"במקרים כגון דא הכלל יהא פסילת הראיה, כאשר רק בנסיבות חריגות, או בהתקיים אינטרס ציבורי כבד משקל, ניתן יהיה להכשיר את הראיה" – קובע אבינור. החלטות כאלו אינן נגד המשטרה, אלא מחזקות את האמון בה, הוא מוסיף. מציאות בה שוטרים מקיימים צווי חיפוש בצורה סלקטיבית – רק את החלק שנוח להם – אינה מתקבלת על הדעת במדינת חוק, מדגיש אבינור.

אבינור פסל את הסמים כראיה נגד אבו-טאלב ולפיכך זיכה אותו. בשולי הדברים הוא ציין, דוח החיפוש הסטנדרטי לכאורה לא עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, והורה להעביר את פסק הדין ליועץ המשפטי של המשטרה. את המדינה ייצגה עו"ד ליה קוק, ואת אבו-טאלב – עו"ד עינת ברנע.

מח"ש – עלה תאנה לאלימות שוטרים

הדוח השנתי של הסניגוריה הציבורית 2015 – תלונות על אלימות שוטרים אינן נחקרות , איתמר לוין , news1 , ספטמבר 2015

חקירה של ממש – רק בשליש מהמקרים; כתבי אישום – רק ב-8% מהתלונות הסניגוריה מזהירה: שוטרים עלול לחשוב שמותר להם להיות אלימים

הסניגוריה הציבורית: דוח פעילות לשנת 2015 / דין וחשבון

"קיים פער משמעותי ביותר ומטריד למדי, בין השיעור הנמוך של מיצוי הטיפול בתלונותיהם של אזרחים על אלימות שוטרים, לעומת השיעור הגבוה של מיצוי הטיפול במצב ההפוך שבו נטען לאלימות אזרחים כלפי שוטרים", אומרת הסניגוריה הציבורית (יום א', 4.9.16) בדוח השנתי שלה. בשנת 2015 נפתחו 2,425 תיקים נגד אזרחים בגין עבירה של תקיפת שוטר, ו-1,451 תיקים נוספים בגין תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות.

לעומת זאת, תלונות רבות המוגשות למח"ש אינן נחקרות. למעשה, חקירה של ממש נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה. בשנה שעברה ערכה מח"ש חקירה ב-640 תיקים בלבד, כאשר ב-1,817 תלונות נוספות לא נערכה כלל חקירה או שנערכה בדיקה ראשונית (שטיבה לא הוברר) שלא הבשילה כדי חקירה של ממש. מתוך תלונות אלה, ב-102 תיקים הוחלט על העמדת השוטרים לדין פלילי, וב-85 תיקים הוחלט או הומלץ על העמדתם לדין משמעתי.

הסניגוריה העבירה אשתקד למח"ש 304 תלונות שעניינן טענות לאלימות שוטרים. 182 תלונות נגנזו מעילות שונות (מרביתן מבלי שהתקיימה כלל חקירה), ורק בשש תלונות התקיימה חקירה אשר בסיומה הוחלט להעמיד את השוטרים המעורבים לדין פלילי או משמעתי. הסניגוריה סבורה, כי יש צורך בטיפול מערכתי יסודי ומקיף בהתמודדות עם מקרים של אלימות פסולה מצד שוטרים כלפי אזרחים.

"הרושם המצטבר בסניגוריה הציבורית הוא שכאשר מדובר בתלונות הנוגעות לאלימות משטרתית, שיעור התלונות שנחקרו וכן שיעור התלונות שהסתיימו בהעמדה לדין פלילי או משמעתי הוא נמוך מהממוצע הכללי. הסניגוריה הציבורית מבינה את הקשיים שיכולים להיות כרוכים בבירור שכזה, ואולם יש להיזהר ממסר בעייתי כפול שעלול לעבור כתוצאה מאי מיצוי החקירה.

"באותם מקרים בהם אכן הייתה אלימות משטרתית, המסר לשוטר שהיה מעורב באותה אלימות ולא ננקט נגדו כל הליך עלול להיות, שהדבר לא נתפס כחמור ושהוא יכול להמשיך לנהוג באלימות. מבחינתו של האזרח שננקטה נגדו אלימות, הדבר יכול להביא לאובדן האמון במשטרה ובמערכות השלטון", אומרת הסניגוריה.

השוטר אופיר נוימן מתחנת זבולון לא אוהב שמצלמים אותו

הדוח השנתי של הסניגוריה הציבורית 2015 - תלונות על אלימות שוטרים אינן נחקרות , איתמר לוין , news1 , ספטמבר 2015

אפרת שדה – דיוקן פרקליטה מורעלת

ביקורת חסרת תקדים על עו"ד אפרת שדה: ניסתה למנוע בכל דרך מהנאשם להציג ראיות מזכות, הילכה אימים על עדי הגנה ואף מסרה תשובה כוזבת 

איתמר לוין, news1 , 12.08.2016

עו"ד אפרת שדה מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ניסתה לפגוע בזכותו של נאשם להליך הוגן. זוהי קביעתה החמורה וכנראה חסרת התקדים של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, טלי חימוביץ.

לצפייה בהחלטת השופטת טלי חימוביץ הקלק כאן

חימוביץ זיכתה (יום ה', 11.8.16) את טספהמריים זרו בהרי, מהגר מאריתריאה, מאשמת חבלה בכוונה מחמירה, לאחר שקבעה שלא הוכח שהוא אשר פגע קשות במהגר אחר. חימוביץ מותחת ביקורת חריפה במיוחד הן על מחדלי החקירה של המשטרה והן על הדרך בה התנהגה שדה במהלך המשפט. היא הורתה להעביר את פסק דינה לעיונו של פרקליט המחוז, מומי למברגר.

לדברי חימוביץ, התנהגותה של שדה "מעוררת אי-נוחות גדולה. לכל אורך ההליך התנגדה התובעת בתוקף לכל בקשה שהגישה ההגנה, והקפידה קלה כבחמורה בכל עניין של פרוצדורה, זניח ככל שיהיה. גם כאשר ניתן היה לגלות מעט נדיבות, או למצוא דרך ביניים של פשרה, לא הסכימה התובעת לאף מהלך שהיה בו כדי לסייע לנאשם, ולו במעט, להוכיח את חפותו. התחושה הכללית הייתה, כי בא-כוח המאשימה מנסה לשבש את הגנת הנאשם ולמנוע ממנו לאתר ולהציג ראיות מזכות".

"באופן בלתי ראוי לחלוטין"

בנקודה זו מפנה חימוביץ להחלטתה בדיון שהתקיים ב-9.3.16. שדה ביקשה שלא לאפשר לסניגורית, עו"ד אורלי פרייזלר, להכניס לאולם עד כדי שיזהה עד אחר. חימוביץ אמרה לה: "התפקיד של התביעה זה לא לנסות לשבש את הגנת הנאשם. התפקיד של התביעה הוא להגן על האינטרס הציבורי, והאינטרס הציבורי הוא בין היתר שהעד הזה, שזו ההזדמנות היחידה שיש לנו לראות אותו ולדבר איתו, יזהה את הבן-אדם, אם הוא מכיר אותו או לא. אני לא מבינה איך אנחנו יכולים לחכות בשביל זה לפרשת הגנה.

"אני לא מבינה איך זה מפריע משהו לגבירתי. חוץ מאשר להפריע להגנת הנאשם, אני לא רואה שום סיבה. אני דוחה את ההתנגדות ואני גם מבקשת שגבירתי תקח לתשומת ליבה, כי זה לא פעם ראשונה שאני שמה לב לזה". חימוביץ התירה את שאלת הסניגורית, אך שדה התערבה: "רק שהעד ייצא לאחר מכן מהאולם". חימוביץ הגיבה: "סליחה, אני אחליט אם הוא ייצא או לא ייצא".

בפסק הדין מתייחסת חימוביץ לתקרית זו באומרה, כי שדה התנגדה "באופן בלתי ראוי לחלוטין". בהתנגדותה לא היה כל ממש מבחינה משפטית, והיא גם הייתה בלתי הוגנת, שכן היה ידוע שעד התביעה עומד להיות מגורש מהארץ בתוך ימים אחדים – כך שלא ניתן לדחות את זיהויו עד לפרשת ההגנה.

חימוביץ ממשיכה ומתארת כיצד סירבה שדה לאפשר לפרייזלר לעיין בתיק החקירה נגד מי שלטענת ההגנה הוא שהיכה את המתלונן, בנימוק שבחומר החקירה שבו אין כדי לסייע להגנתו של הברי. היה זה נימוק כוזב: "לאחר שנחשפתי בעצמי לחומר החקירה בתיק האחר, הסתבר לי, כי בתיק חומר חקירה בעל רלוונטיות רבה להגנת הנאשם", אומרת חימוביץ. "לטעמי, כל תובע סביר היה מאפשר להגנה לעיין בתיק, או בחלקים ממנו, ולא מסתתר תחת טענות פרוצדורה, רק כדי לשים מכשול בפני הגנת הנאשם". בשולי הדברים מורה חימוביץ ללמברגר לבדוק מדוע תיק זה נסגר מחוסר ראיות, למרות שלדעתה יש בו די ראיות כדי להעמיד לדין את אותו חשוד על התקיפה שיוחסה להברי.

"תובע סביר היה מסכים"

עוד אומרת חימוביץ, כי שדה התנגדה לבקשתה של פרייזלר לקבל מסמכים מהמשטרה, "מסמכים שעל פניהם לא מעוררים כל בעיה, לבד מחשיפת העובדה, כי לא בוצעו צעדי החקירה המתבקשים מאירוע כה חמור. מדובר במסמכים טכניים, ולמרות זאת נזקקנו לדיונים ארוכים ולהתנגדויות מייגעות, מקום שתובע סביר היה מסכים להן על אתר".

חימוביץ מתייחסת גם לדוח פעולה של שוטר, שלכל הדעות היה אמור להיכלל בחומר החקירה וכנראה בטעות לא הועבר להגנה. אבל "במקום להתנצל על כך שהמסמך לא נכלל בחומר החקירה, הערימה התובעת קשיים על ההגנה בדרכה לקבלת המזכר ולהצגתו בפני העד". ואילו על התנגדותה של שדה לשאלה בנוגע למצלמות האבטחה העירוניות, אומרת חימוביץ, כי מעבר לכך שלא היה לה כל יסוד משפטי, "היא מלמדת במובהק על הלך הרוח של המאשימה בתיק זה, ועל הניסיון למנוע בכל דרך מראיות מזכות לבוא בשערי בית המשפט".

שדה גם התנגדה לבקשתה של פרייזלר להבטיח שלא תעצור מסתננים שהם עדי הגנה, וכאשר העיד אחד מהם – ביקשה שדה לראות את אישור השהייה שלו. צעד זה "לא יכול להתפרש אלא כניסיון להלך אימים על העד ועל עדים פוטנציאליים", קובעת חימוביץ, המציינת גם ששדה נמנעה מבקשה דומה כאשר העידו מסתננים כעדי תביעה.

עוד מציינת חימוביץ את טענתה של שדה לפיה יש לייחס משקל מופחת לשלוש ראיות לזכותו של הברי – כאשר מדובר היה בעדויות של התביעה עצמה (עדויות של שני שוטרים וראיות מז"פ). חימוביץ מסכמת: "יש להצטער על כך שנציגת המדינה בוחרת לנהוג כך, בפרט כאשר מדובר באדם שמקורו בקבוצת אוכלוסייה מוחלשת, שממילא מתקשה להגן על עצמו בשל קשיי שפה ותרבות".

"קשר בין המעורבים לטיב החקירה"

כאמור, בפיה של חימוביץ גם ביקורת נוקבת על מחדלי החקירה של המשטרה, שכלל לא חקרה את התקיפה עד שמצבו של המתלונן התדרדר והוא נכנס לתרדמת. גם אז, הנחתה המשטרה את אחיו של המתלונן לאתר את התוקף במקום לעשות זאת בעצמה, והחלה בחקירה רק לאחר שהאח זיהה את הברי כתוקף. הלה טען שהתוקף היה אדם אחר, הבטב היילה. המשטרה ביקשה מהאחרון להגיע לחקירה, אך הוא לא עשה זאת. המשטרה גם המתינה חודש בטרם מימשה צו שקיבלה להוצאת נתוני תקשורת של היילה.

היילה אותר רק לאחר שהברי נעצר עד תום ההליכים, אך שוחרר ללא כל בירור. כאשר ניסתה המשטרה לאתרו שוב, נמסר לה שהוא במתקן חולות – והיא לא בדקה זאת. רק חודשיים מאוחר יותר, בעיצומו של המשטרה, נודע למשטרה במקרה שהיילה עצור במתקן סהרונים והוא הובא לעדות.

"אם אכנה את חקירת המשטרה 'רשלנית', אחטא לאמת", כותבת חימוביץ. "האמת היא, שהמשטרה הפרה את חובתה הבסיסית ונמנעה מחקירת אירוע אלימות קשה, עד שלב מאוחר ביותר כשכבר לא נותרה בידה ברירה. בכך גרמה לנזק ראייתי ולפגיעה בזכויותיהם של המתלונן והנאשם. גם כשהואילה המשטרה לפתוח בחקירת האירוע, עשתה זאת בחוסר חשק תוך גרירת רגליים, עד כי לא ניתן להשתחרר מהרושם כי קיים קשר בין זהות המעורבים בפרשה – עובדים זרים אפריקנים – לבין טיב החקירה".

חימוביץ מונה בזה אחר זה את המחדלים, על פני מספר עמודים, ואומרת שחלקם אף זיהמו את התיק. בין היתר התברר, כי הייתה זו שדה אשר הורתה לחוקרים שלא לחקור את היילה כחשוד, ואלמלא הוראה זאת – כך היה נחקר. דומה ש"לא היה באמת רצון מצד המדינה לתת מקום לגירסה אחרת, למעט הגירסה המרשיעה אותה הציגה", סבורה חימוביץ.

היא מסכמת: "חקירת המשטרה את האירוע, לאו חקירה היא, ופגעה בזכויותיהם של כל המעורבים. הפגיעה האנושה בראיות, בסמוך לאירוע, ולאחר מכן החקירה השטחית ובפרט ההימנעות מלרדת לחקר גירסת ההגנה, לא עשתה צדק עם המעורבים בתיק". 

לשכת הרווחה ירושלים תלשה תינוקת מאמה שלא לצורך ונקנסה ב- 10,000 שקלים

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013
תחקיר – זהירות פקידי סעד

מאי 2016 – התיק נסגר – הילדה לא הוחזרה , איתמר לוין , news1

ענ"א-04-16 – 39572 פלונית ואח' נ' פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים

ביקורת חריפה של ביהמ"ש המחוזי בירושלים על התנהלות המדינה (לשכת הרווחה ירושלים) בפרשת האב שתכנן למכור את בתו התינוקת: למרות שהתיק נגד האם נסגר, הותיר פקיד הסעד את הילדה בידי משפחה אומנת

המדינה סגרה תיק חקירה נגד אם, אך ממשיכה למנוע ממנה לגדל את בתה התינוקת – אומר (יום ג', 17.5.16) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, בהחלטה חריפה נגד התנהלותן של רשויות הרווחה.

מדובר בתינוקת שאביה הציע למכור אותה ונדון לשישה חודשי עבודות שירות, אותם יתחיל לרצות בחודש יולי. כאשר התגלתה הפרשה, בדצמבר שעבר, הוציא פקיד הסעד בירושלים את הילדה מבית הוריה והעביר אותה למשפחת אומנת, שכן האם נחשדה שהיא ידעה על כוונותיו של האב.

ואולם, מאז כבר הסתיים משפטו של האב, והתיק נגד האם נסגר – כנראה מהעדר ראיות. למרות זאת, נותרה הילדה בידי המשפחה האומנת, על האב נאסר לחלוטין לפגוש אותה, ואילו האם רואה אותה פעם בשבוע למשך שעה.

דרורי אומר, כי עמדתה של המדינה בלתי סבירה. רשויות הרווחה אינן יכולות להטיל על האב עונש שלא נגזר עליו בידי בית המשפט ולהרחיק אותו מבתו, הוא אומר. עוד מותח דרורי ביקורת על עמדת נציגות היועץ המשפטי בדיון שהתקיים לפניו: הן טענו שיש ראיות לכך שהאם ידעה על כוונתו של האב – אך כזכור היה זה היועץ המשפטי שסגר את התיק נגדה. זרוע אחרת של היועץ אינה יכולה להשתמש באותם נתונים כדי למנוע מהאם לגדל את בתה, אומר דרורי.

"כל מה שעומד מאחורי ההליכים הוא רצון להמשיך בהליך, שתחילתו מוצדקת עקב מידע ראשוני שהגיע, אך כאשר הובררו העובדות, היו רשויות הרווחה צריכות מעצמן להבין שאין כל הצדקה להמשיך בדרך של בקשה להכריז על הילדה כילדה נזקקת, ולהחזיר הילדה לבית הוריה מיידית", סבור דרורי.

דרורי הורה להחזיר מיד את הילדה להוריה, אך עיכב את ביצוע ההחלטה ביממה כדי לאפשר למדינה לערער לבית המשפט העליון ולבקש ממנו צו עיכוב ביצוע. באופן יוצא דופן, חויבה המדינה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל למרות שההורים יוצגו בידי עו"ד אתי גוהר מהסיוע המשפטי. את פקיד הסעד ייצגו עוה"ד נטע הופמן-חדד ומרים בראון.


גסטאפו הרווחה טבריה – סוחרים בתינוק לאימוץ בדרכי רמיה

מאי 2016 - התיק נסגר - הילדה לא הוחזרה , איתמר לוין , news1

רנ"ג שמואל שמואל ורס"ר גולן אסרס משטרת דימונה מסרו לבית המשפט מידע כוזב שגרם למעצר חף מפשע

בית המשפט קובע: מידע משטרתי כוזב גרם למעצר חף מפשע , איתמר לוין ,  news1 , דצמבר 2015

צין וחוקר ממשטרת דימונה מסרו לבית המשפט, כי החשוד צולם כאשר הוא משתתף בתגרה – בעוד שהוא כלל לא נראה בסרטון המשטרה תפצה את האיש ב-1,500 שקל

מ"י 12543-01-15, מדינת ישראל נ' מחמוד אבו-סעלוק / פס"ד

קצין וחוקר ממשטרת דימונה מסרו לבית המשפט מידע כוזב, אשר הביא למעצר שווא של אדם חף מפשע. כך עולה (6.12.15) מפסק דינו של סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, איתי ברסלר-גונן.

מחמוד אבו-סעלוק נעצר בינואר 2015 בחשד לתגרה במקום ציבורי, תקיפה והיזק לרכוש במזיד. בו ביום הורה הקצין הממונה בתחנת דימונה לבקש את הארכת מעצרם של אבו-סעלוק וחשודים נוספים. ברסלר-גונן אינו נוקב בשמותיהם של אנשי המשטרה המעורבים בתיק, אך בדיקת News1 העלתה שנציג המשטרה בבית המשפט היה רנ"ג שמואל שמואל. על בקשת המעצר היה חתום רס"ר גולן אסרס.

בדיון אמר שמואל, כי אבו-סעלוק נצפה במצלמות האבטחה כאשר הוא נוטל חלק בתגרה. הוא לא הביא עימו את הדיסק, אמר שדבריו מסתמכים על דוח הצפייה וציין ש"בהליך הזה ברוב המקרים לא צריך להביא את הדיסקים". על סמך דבריו של שמואל, הורה בית המשפט לעצור את אבו-סעלוק לשלושה ימים. אולם לאחר שבערעור בפני בית המשפט המחוזי צפו הצדדים יחדיו בסרטון, והתברר שאבו-סעלוק כלל אינו נראה בו, הוא שוחרר לשלושה ימי מעצר בית.

ברסלר-גונן קיבל את תביעתו של אבו-סעלוק לתשלום פיצוי על מעצר שווא. לדבריו, נכון שלא כל טעות של המשטרה בשיקול דעת מצדיקה פיצוי, אך "יש שיקול דעת ויש שיקול דעת. מקום שבו שיקול הדעת מופעל בהקשר שלפנינו מבלי להתבונן כמעט על הראיה היחידה, הרי שמדובר בהתרשלות שאין לקבלה ואין לאפשרהּ.

"שיקולי מדיניות מחייבים להבהיר כי מקום שבו ראיה אחת ויחידה היא המבדילה בין מעצרו לחרותו של אזרח, ובמיוחד כאשר ההשקעה בצפייה באותה ראיה אינה, מכבידה שאז חובה על הקצין הממונה לראותה טרם יורה על מעצרו של אדם. משכך, אינני מקבל טענת המשיבה שלפיה פעל הקצין הממונה בסבירות, ואני סבור שדי בכך כדי לקבוע שלא הייתה עילה למעצרו של המבקש, נוכח שלא היו ראיות לביצוע עבירה על ידו".

ברסלר-גונן ממשיך ומותח ביקורת על התנהלותה של המשטרה בדיון המעצרים: "המשטרה, בהגעתה עם תיק חקירה חסר לבית משפט השלום, כשהוא חסר וללא הדיסק, מנעה מבית המשפט את האפשרות למזער את הנזק שגרם הקצין הממונה לחרותו של המבקש.

"עוצמת הפגיעה בחירותו של אדם, עם מעצרו, מחייבת ליצור בסיס אמון בבית המשפט ובהליך הדיון בבקשת המעצר. אותו חשוד המובא אל בית המשפט, כשאין לו (ולסנגורו) גישה לחומר החקירה, נושא עיניו לבית המשפט שישמש לו מגן וביקורת על ההחלטה של הקצין הממונה ליטול את חרותו. במצב שכזה, חייבת המשטרה להניח בפני בית המשפט את מלוא חומר החקירה, או למצער לאפשר נגישות לאותו חומר חקירה, שאם לא כן לא יוכל בית המשפט לבקר את החלטתו של הקצין הממונה, ונמצאנו פוגעים באמון של החשוד בבית המשפט.

"…כאשר מביאה המשטרה חשוד להארכת מעצר, מבלי אותה ראיה מרכזית, היא מפרה את האמון בתהליך ועלולה ליצור רושם (מוטעה) כאילו בית המשפט נמצא מניה וביה בצד אחד של המתרס. קל וחומר כאשר מדובר בראיה מזכה שהמשטרה מונעת את יכולתו של בית המשפט לצפות בו. בהימנעות המשטרה מלהביא את הראיה המזכה לבית המשפט, היא הטעתה את בית משפט השלום וגררה את המשך מעצרו של המבקש".

ברסלר-גונן קבע, כי המשטרה תפצה את אבו-סעלוק ב-1,500 שקל. את אבו-סעלוק ייצג עו"ד אדיר בן-לולו, ואת המשטרה – עו"ד איציק מלכא.

בית המשפט קובע: מידע משטרתי כוזב גרם למעצר חף מפשע , איתמר לוין ,  news1 , דצמבר 2015

הפרקליטה נאוה שילר צפצפה על החלטת בית משפט לשחרר נאשם

נאוה שילר -הפרה בבוטות החלטת שופט לפגיעה בכבוד אדם וחירותו

התבהמות וקהות חושים בכירת הפרקליטות נאוה שילר הביאה את המשטרה והפרקליטות למעצר שווא  אדם בניגוד להחלטת בית משפט.

ביהמ"ש הורה לשחרר נאשם – המדינה צפצפה, איתמר לוין  , News1.co.il ,  נובמבר 2012

למרות הוראה מפורשת של השופט המחוזי ציון קפאח, לפיה יכול הנאשם לשהות בבית חברתו, התעקשה בכירת הפרקליטות נאוה שילר להחזיקו במעצר בלתי חוקי

פרוטוקול והחלטה: מ"ת 50843-03-12, מדינת ישראל נ' גיגי

▪ ▪ ▪
המדינה החזיקה נאשם במעצר בניגוד מוחלט להוראתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. כך קובע (21.11.12) השופט צבי גורפינקל.

שלום גיגי הורשע על-פי הודאתו בחבלה ובאיומים. בשל מצבו הרפואי, הסכימה המדינה שהוא ישהה עד לגזר הדין במעצר בית בבית דודתו, אך בחודש יולי השנה ביקשה המדינה להחזירו למעצר מוחלט בטענה שהפר 16 פעמים את תנאי מעצר הבית. בית המשפט דחה את הבקשה והחמיר את תנאי מעצר הבית.

ב-20.11.12 הגיש הסניגור לבית המשפט בקשה לאפשר למרשו לשהות בבית חברתו, משום שדודתו לא הייתה מוכנה להמשיך ולפקח עליו. מאחר שהבקשה הוגשה כאשר שוטר הגיע לעצור את גיגי בשל הפרת תנאי שחרורו, קבע השופט המחוזי ציון קפאח שהוא נעתר לבקשה עד לקבלת תגובת פרקליטות מחוז תל אביב.

גורפינקל, עמיתו של קאפח, אומר: "פירוש ההחלטה הינו פשוט למדי, דהיינו עד לדיון שיתקיים ועד להחלטה אחרת, ישהה הנאשם בבית חברתו בחדרה". למרות הוראה זו, הודיעה עו"ד נאוה שילר, מבכירות פרקליטות מחוז ת"א, שהמדינה עומדת על מעצרו המיידי של גיגי. על כך אומר גורפינקל:

"התנהגות התביעה במקרה זה ראויה לגינוי… לא ניתן להסכים למצב בו ניתנת החלטת בית המשפט, ההחלטה מובאת לידיעת הפרקליטות, וביודעין מפרה הפרקליטות את ההחלטה בכך שאינה מאשרת את שחרורו של נאשם ששוטר הגיע לעוצרו. נמצא שמאז אתמול ועד היום נמצא הנאשם במעצר, חרף החלטה מפורשת של בית המשפט כי ישהה עד להחלטה אחרת בבית חברתו בחדרה".

גורפינקל דחה את הבקשה להשיב את גיגי למעצר, אך הפרקליטות המשיכה בהתנהלותה הפסולה: "במהלך הכתבת ההחלטה ביקשה באת-כוח הפרקליטות לעכב את ביצועה, אולם הבקשה לא ברורה לי כלל כיוון שהנאשם נמצא ביום במעצר בלתי חוקי לאור החלטת בית המשפט מאתמול, ולא ברור מה יש לעכב, כאשר אין אסמכתא חוקית להחזיקו במעצר". גורפינקל הורה למדינה לפצות את גיגי ב-750 שקל על מעצרו הבלתי-חוקי ולשחררו באופן מיידי.

עמותת שפר הזניחה קשיש בחסותה וניהלה ענייניו ברשלנות ואטימות

עמותת האפוטרופוסות שפר – ל"תקופת מבחן" , איתמר לוי , news1 , ספטמבר 2015

פסק דין – א"פ 10176-04-10 – עמותת שפר: ליקויים משמעותיים בניהול ענייני קשיש בחסותם

בית המשפט למשפחה החליט שיפקח בשלוש השנים הקרובות על התנהגותה של העמותה בנוגע לאחד החסויים, לאחר שהתגלו ליקויים חמורים שתוקנו רק בהתערבותה של השופטת אלון

שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, אספרנצה אלון, העמידה את עמותת שפר ל"תקופת מבחן" של שלוש שנים בה ייבחן מדי חצי שנה תםקודה כאפוטרופא לחסוי בן 61, בשל ליקויים משמעותיים שנמצאו בטיפולה באיש בשלב קודם. שפר מציגה את עצמה כגוף האפוטרופסות השני בגודלו בישראל.

החסוי היה בעבר בעל מלטשת יהלומים, אך איבד את רכושו ואת הקשר עם משפחתו, מתגורר במעונית (הוסטל) וסובל בצורה קשה מתוצאותיו של אירוע מוחי בו לקה. עמותת שפר קיבלה במרס 2012 מינוי קבוע כאפוטרופא של האיש, אך בדיקה של שירותי הרווחה – עליה הורתה אלון לאחר שהכנ"ר הודיע שאינה מגישה לו דוחות כספיים כנדרש – העלתה ליקויים קשים, כפי שמתארת אלון:

"נציגי העמותה אינם מכירים באופן אישי את החסוי ואינם מגיעים לבקרו באופן רצוף וישיר, אלא באמצעות הטלפון ו/או ביקור שנעשה אחת לחצי שנה. עוד עולה תהייה באשר להתנהלות הכלכלית של העמותה ביחס לחסוי. העמותה סירבה לממן את השתתפות החסוי, במחיר מסובסד, בטיול יחד עם שאר דיירי ההוסטל. החסוי נאלץ להישאר בהוסטל עם מדריך, בזמן שכל חבריו במערך הדיור יצאו לחופשה".

אלון מינתה לחסוי אפוטרופוס לדין, עו"ד גיא הירש, אשר ייצג את ענייניו בארבעת הדיונים שקיימה בשאלה האם להותיר את שפר בתפקידה. בפברואר השנה דיווחה פקידת הסעד על שיפור ביחסה של העמותה לחסוי, וגם הירש הביע את הדעה לפיה אין מקום להחליף אותה.

בהחלטתה אומרת אלון (17.9.15): "אכן עולה כי העמותה הפיקה לקחים ותיקנה דרכיה, אך יש לזכור כי התיקון נעשה רק בהתערבות בית משפט ובהליך משפטי". לשם הדגשת חשיבות הפיקוח על אפוטרופוסים, היא מזכירה מקרים בהם אפוטרופוסים חטאו לתפקידם, ובראשם המקרה של עו"ד ירדנה נילמן, שגנבה 7 מיליון שקל מחסויים שהיו תחת נאמנותה. לפיכך החליטה אלון, ששפר תעמוד בפיקוח של בית המשפט בשלוש השנים הבאות.