המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים מפקיר בשיטתיות מוחלשי החברה

זאב פרידמן – מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות

תחקיר: הקרן הממשלתית הממונה על חלשי החברה מפקירה אותם בשיטתיות , מיה איידן , יולי 2013

בדיקת חדשות 10 מגלה כי הגוף שאמור לדאוג למוגבלים נפשית ושכלית, "המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים", מתייחס אליהם לפעמים בזלזול. "אף פעם הם לא באו לבקר אותי", אומר ב', חוסה זה חמש שנים

"המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים", הגוף שאחראי על האנשים החלשים ביותר בחברה, אנשים מוגבלים שכלית או נפשית, אמור לדאוג לרווחתם השוטפת, לבקרם באופן קבוע ולספק את צרכיהם היום-יומיים. עם זאת, תחקיר חדשות 10 מגלה כי במקרים רבים, האפוטרופוסים שמונו לחסויים מטעם הקרן אינם ממלאים את הדרישות. הם לא באים לבקר אותם, ובלתי ניתן להשיגם במהלך השבוע.

"אף פעם הם לא באו לבקר אותי", אומר ב', חוסה זה חמש שנים, שטוען גם שלא קיבל את דמי הכיס שהוא זכאי להם במהלך השבועות האחרונים. ר' וב', שני מטופלים של הקרן לטיפול בחסויים, תלויים לחלוטין באפוטרופוסים שלהם, וכל החלטה על הוצאה כספית עוברת דרכם. אך ר' וב' מתקשים להשיג אותם, ויחס הקרן אליהם מחפיר.

הקרן מטפלת בכ-5,000 חסויים, חלקם מתגוררים בקהילה וחלקם במוסדות סגורים. על פי דוח מבקר המדינה מ-2011, שביקר בחריפות את תפקוד הקרן, היא מטפלת בכספים וברכוש של החסויים המוערכים בכ-870 מיליוני שקלים.

אולם, על פי עו״ד יותם טולוב, מארגון בזכות המייצג חלק מהאנשים, לעיתים הם צריכים לעתור לבית המשפט כדי לדעת כמה כסף יש ברשותם. "האדם תלוי לחלוטין בהחלטות של הקרן כדי לשכור דירה, כדי לפרנס את ילדיו", מסביר עו"ד טולוב. "בדרך כלל אין שום שקיפות מול האדם. הוא צריך לבקש ולדרוש באמצעות עורכי דין כדי לבקש מידע על כמה כסף יש לו", טוען עו"ד טולוב.

לארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, מגיעות תלונות רבות על היחס והטיפול של המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. כך נמסר. "אנו מכירים היטב את התופעה", נמסר מהארגון. תגובת הקרן לטיפול בחסויים: "הקרן בודקת כל הזמן את עצמה, ואת השירות שהיא מעניקה לחסויים. הקרן פועלת על-פי מחויבות סל הטיפול שקבעה המדינה, ומקפידה לבקר את החסויים באופן שוטף וסדיר". מהאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים נמסר כי הטענה לפיה הקרן לטיפול בחסויים מתייחסת אל לקוחותיה בזלזול אינה מוכרת להם.

התעללות בנכים מעון גילה ירושלים עמותת אילן בחסות משרד הרווחה

יולי 2013 – חדשות 2 – תחקיר: היחס המחפיר כלפי דיירי מעון לנכים גילה של עמותת איל"ן ומשרד הרווחה בירושלים
מחסור בציוד רפואי ובכוח אדם, יחס מחפיר מצד המנהל, הכולל עונשים והזנחה — אלה התנאים שעמם צריכים להתמודד דיירי מעון גילה לנכים בירושלים. למרות דוחות חמורים של משרד הרווחה ואפילו ביקורים של שרי הרווחה, המציאות שלא משתנה. עובדי המעון מזהירים — זה עלול להיגמר במוות.

קישורים:

מדיניות מחנות ריכוז נכים של משרד הרווחה – אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל – אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל , ynet ,יולי 2013 – רק 8% מאוכלוסיית האנשים בעלי המוגבלות השכלית הזכאים להשמה חוץ ביתית, זוכים לדיור בקהילה. 82% ממנה מופנים למוסדות סגורים. קמפיין חדש "בית בקהילה – מפתח לחיים" קורא לשילוב אנשים עם מוגבלויות בקהיל…

 מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה – תרבות הסאדיזם – ככה זה עובד – תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד – המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 – משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות…
מעון למוגבלים כפר נחמן של משרד הרווחה – חשד להתעללות קשה – הכתבה "הוא פשוט הוריד לו סטירות" , נטע לי בינשטוק , mynet , מאי 2010 – אגרופים, הרעבות ופלפל חריף בפה. המשטרה חוקרת חשד להתעללות בבעלי פיגור שכלי בכפר נחמן ברעננה. העובדים מכחישים את המיוחס להם. חושפת הפרשה: "התמוטטתי מהמראות". משרד הרווחה: "פועלים על פי נוהלי המשטרה"…

משרד הרווחה – כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים – כתבת תחקיר – מרץ 2009 – "הסבל, הכאב, הפגיעות, והאונס, הכל נשאר בתוכי עד לעולם הבא" – מצעד האיוולת: משרד הרווחה מאבחן אנשים טובים, הגונים, ונבונים, ע"פ קריטריונים הזויים שאימץ לעצמו, כולא אותם, מתעלל בהם, והורס את חייהם…

מדיניות מחנות ריכוז נכים של משרד הרווחה – אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל

אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל , ynet ,יולי 2013
רק 8% מאוכלוסיית האנשים בעלי המוגבלות השכלית הזכאים להשמה חוץ ביתית, זוכים לדיור בקהילה. 82% ממנה מופנים למוסדות סגורים. קמפיין חדש "בית בקהילה – מפתח לחיים" קורא לשילוב אנשים עם מוגבלויות בקהילה

קמפיין חדש של קרן רודרמן ועמותת בזכות חושף את מצבם הקשה של בעלי המוגבלויות בישראל – אלפי אנשים עם מוגבלויות פיסיות, שכליות ונפשיות נשלחים על ידי מדינת ישראל למוסדות סגורים שבהם ישהו כל חייהם, בריחוק ממשפחתם ומחיי קהילה, בעוד מיעוט קטן בלבד זוכה לשילוב בדירות מוגנות בקהילה.

בעוד ניו זילנד, בריטניה, קנדה ומדינות בארה"ב סגרו את אחרוני המוסדות הממשלתיים ומשלבים אנשים עם כל סוגי המוגבלות בקהילה, מדינת ישראל מפנה מעל 12,000 איש למוסדות סגורים.

בישראל קיימים יותר מ-100 מוסדות בינוניים וגדולים שאליהם מופנית מרבית האוכלוסייה הזכאית ל"השמה חוץ-ביתית". רוב רובה של אוכלוסייה זו יכול וצריך לחיות בקהילה. ואולם המצב כיום הוא כי רק 8% מאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות שכלית ו-6% מאוכלוסיית האוטיסטים זוכה להגיע לדירה בקהילה, בעוד 82% ממנה מופנים למוסדות סגורים.

שר הרווחה מאיר כהן, יוסי סילמן ומנחם וגשל - מדיניות ריכוז נכים קשישים וילדים במוסדות סגורים

בית בקהילה – מפתח לחיים

במסגרת מאבקן של עמותת בזכות וקרן רודרמן עבור זכויות אנשים עם מוגבלות, יוצאים הארגונים בקמפיין רדיו ואינטרנט לסגירת המוסדות ושילוב בעלי המוגבלויות בקהילה. לקמפיין נרתמו בהתנדבות השחקנית קרן מור והשף חיים כהן השניים קוראים בתשדירי רדיו לשחרר את בעלי המוגבלויות מהמוסדות הסגורים ולאפשר להם את הזכות הבסיסית לחופש. ברשתות חברתיות יופץ סרטון שמציג את משמעות הפגיעה בזכויות האדם של אנשים הנמצאים במוסדות סגורים.

צפו בקמפיין החדש: "בית בקהילה – מפתח לחיים"

על פי נתוני משרד הרווחה, יותר מ-10,000 בעלי מוגבלויות בישראל נמצאים במוסדות סגורים (לא כולל ילדים, נוער וקשישים באשפוז גריאטרי), לעומת 1,370 אנשים בלבד שחיים בדיור מוגן בקבוצות של עד ששה אנשים בדירה.

מדובר באנשים עם מוגבלות שכלית, פיזית, או אוטיזם, הזקוקים וזכאים למסגרת מוגנת בתחומי הקהילה.

משרד הבריאות האחראי על מסגרות הדיור לאנשים עם מוגבלות נפשית מפנה 600 איש למוסדות פרטיים וממשלתיים שבפיקוחו, אלפי אנשים נוספים חיים בהוסטלים ואנשים במצב סיעודי חיים במוסדות גריאטריים, גם אם הם צעירים.

מחקרים רבים מראים בבירור שאיכות החיים של אנשים החיים בקהילה, יכולתם להשתלב וליהנות מן השירותים המוענקים להם וכן יכולתם לתרום, עולה באופן מובהק על איכות החיים של החיים במוסדות.

בניגוד למצב בעולם, בישראל ברירת המחדל היא הפניית אנשים אלה למוסדות סגורים שבהם נחשפים פעם אחר פעם מקרים של התעללויות, הזנחה ופגיעה במטופלים. בשנה האחרונה בלבד הורשעו מטפלות במוסד אילנית בהתעללות ובמעשים מגונים; בנובמבר האחרון נסגר מוסד נווה יעקב בשל ההתעללות במקום, ו-70 עובדיו נחקרו במשטרה. בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים, הורשעו מנהלים ואנשי צוות בכיר בהזנחה ובהתעללות בדיירי בית החולים.

"חברה מתוקנת בימנו צריכה לדעת לקבל את כל אזרחיה ולא לחרוץ את גורלם של רבים מחוץ לקהילה." מסבירה מנכ"לית קרן רודרמן – שירה רודרמן, "עלינו מוטלת האחריות לשנות זאת".

חברה מתוקנת בימנו צריכה לדעת לקבל את כל אזרחיה

"המדיניות הקיימת מתעלמת מזכויות האדם הבסיסיות של האנשים לאוטונומיה, חופש תנועה, פרטיות וכבוד עצמי". מסכמת מנכ"לית ארגון 'בזכות', אסתר סיוון.

"הגיע הזמן שההפרדה וההזנחה יפנו את מקומן לטובת יצירת חברה מגוונת, תוססת ומקבלת. אנו קוראים למקבלי ההחלטות במשרדי הרווחה והבריאות לשנות את מדיניותם מן היסוד, לסגור באופן הדרגתי את המוסדות ולפתוח במקומם דירות בקהילה".

נתונים לגבי מגורי בעלי מוגבלויות במוסדות ובדיור מוגן בקהילה:

כ-12 אלף בעלי מוגבלויות בישראל נמצאים במוסדות סגורים, לעומת 1,370 אנשים בלבד החיים ב-363 דירות מוגנות בפיקוח משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

כ-9,300 אנשים חיים היום במסגרות בינוניות וגדולות של משרד הרווחה (החל במוסדות בהם חיים מ-17 אנשים במוסד ועד מוסדות בהם חיים מאות אנשים).

7,777 מתוך ה-9,300 הם אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, 1,076

נכים פיסית, פגועי ראש, לקויות למידה קשות, ו-443 אנשים עם אוטיזם.

כ-2,000 אנשים נוספים חיים במסגרות שבין 7 ל-16 אנשים חיים בהן.

במסגרות לילדים ולנוער חיים כיום כ-5,200 חוסים במוסדות בינוניים וגדולים.

500 אנשים צעירים עם מגבלה סיעודית חיים בבתי חולים גריאטריים, שם הגיל החציוני של המאושפזים הוא 83.

הנתונים התקבלו מדו"ח של משרד הרווחה משנת 2012.

מדיניות מחנות ריכוז נכים של משרד הרווחה - אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל
מדיניות מחנות ריכוז נכים של משרד הרווחה – אלפי אנשים עם מוגבלות סגורים במוסדות בישראל

 קישורים: 

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה – תרבות הסאדיזם – ככה זה עובד – תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד – המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 – משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות…
מעון למוגבלים כפר נחמן של משרד הרווחה – חשד להתעללות קשה – הכתבה "הוא פשוט הוריד לו סטירות" , נטע לי בינשטוק , mynet , מאי 2010 – אגרופים, הרעבות ופלפל חריף בפה. המשטרה חוקרת חשד להתעללות בבעלי פיגור שכלי בכפר נחמן ברעננה. העובדים מכחישים את המיוחס להם. חושפת הפרשה: "התמוטטתי מהמראות". משרד הרווחה: "פועלים על פי נוהלי המשטרה"…

משרד הרווחה – כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים – כתבת תחקיר – מרץ 2009 – "הסבל, הכאב, הפגיעות, והאונס, הכל נשאר בתוכי עד לעולם הבא" – מצעד האיוולת: משרד הרווחה מאבחן אנשים טובים, הגונים, ונבונים, ע"פ קריטריונים הזויים שאימץ לעצמו, כולא אותם, מתעלל בהם, והורס את חייהם…

מטפלות במעון חוסים "אילנית" של משרד הרווחה בפרדס חנה הורשעו בהתעללות קשה בילדים

הכתבה מטפלות הורו לחוסים לקיים יחסי מין זה עם זה, וייכלאו , מאת: קובי מנדל, מערכת וואלה! חדשות , אפריל 2013

השתיים, עדי רווח ואורלי וונדה מפרדס חנה, הורו לחוסים לבצע מעשים בעלי אופי מיני אחד בשני בזמן שעבדו במוסד "אילנית" ביישוב. במקרה אחר ליפפו נייר טואלט על חוסה וצילמו זאת

הורשעו במעשים מגונים והתעללות נפשית בחסרי ישע (צילום אילוסטרציה: אורי לנץ)

"פגעו בחוסים פגיעה קשה שאין לדעת את ממדיה" (צילום: עומר מירון)

בית המשפט המחוזי בחיפה גזר הבוקר (שלישי) ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי על עדי רווח בת 25 מפרדס חנה, וכן שנתיים מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי על אורלי וונדה בת 24 מפרדס חנה, שתיהן מטפלות במוסד השיקומי "אילנית" שביישוב. זאת, לאחר שהן הורשעו בפרשת התעללות בחוסים בעת שעבדו כמטפלות במוסד בשנת 2010. השתיים הורשעו בגרימת מעשה סדום, גרימת מעשים מגונים והתעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על ידי האחראי.

השתיים הועסקו בתום שירותן הצבאי ב"עבודה מועדפת", כמטפלות במוסד שיקומי בו מאושפזים חוסים הסובלים מפיגור שכלי ונפשי קשה ביותר. השופטים, אב בית הדין יוסף אלרון והשופטים משה גלעד וד"ר מנחם רניאל, הבהירו כי התמונה הכללית שהתקבלה מהראיות היא כי הנאשמות ניצלו את מצבם של החוסים ובמקום להגן עליהם הפכו אותם לכלי שעשוע לסיפוק גחמותיהן והורו להם לבצע מעשים בעלי אופי מיני האחד בשני. בנוסף לעבירות המין הן נהגו לקלל את החוסים ולהקליט זאת במכשיר הסלולרי. במקרה אחר ליפפו נייר טואלט סביב ראשם של חוסים וצילמו זאת.

הרכב השופטים ציין כי המעשים בהם הורשעו הנאשמות מעוררים סלידה וצער עמוקים ואין די במילים כדי לבטא את שאט הנפש ממעשיהן – כל אחת בהתאם לחלקה – בחוסים פגועים, חסרי ישע, הנתונים באופן מוחלט לחסדן. הדברים חמורים במיוחד לאור העובדה כי לא מדובר בכישלון חד-פעמי, כי אם בסדרה מתמשכת של מעשים, לאורך שבועות וחודשים, פעם אחר פעם. כן הוסיפו כי לא התעלמו ממורכבותה של עבודה במוסד שיקומי מעין זה, ככלל, ובמחלקה הספציפית בה עבדו הנאשמות בפרט. "במקום להגן על החוסים – שגם כך התאכזר אליהם גורלם – ולדאוג לשלומם ולביטחונם, ניצלו הנאשמות את מצבם הקשה כדי לבצע מסכת מעשים מזוויעה. הן מעלו באמון שניתן בהן ופגעו בחוסים פגיעה קשה שאין לדעת את ממדיה", כתבו.

בנוסף, השופטים הדגישו כי גם אם הייתה באותה מחלקה אווירת מיניות ופריצות מופקרת, כפי שטענו הנאשמות, היה עליהן כבנות תרבות להתעלות מעליה ולא להשתתף בה כפי שעשו מטפלות אחרות.

עורך הדין יובל זמר המייצג את אורלי וונדה מסר לוואלה! חדשות כי חרף העובדה שבית המשפט זיכה את מרשתו מהאישום החמור ביותר בכתב האישום הרי שעל הרשעתה באירוע נוסף בכוונתו לערער בפני בית המשפט העליון.

יו"ר סיעת מרצ בכנסת, ח"כ אילן גילאון, וארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, קיבלו כבר לפני ארבע שנים תלונות קשות על הפרת זכויות אדם והתעללות בדיירים במוסד. לאחר ביקורי פתע במקום, הגישו ח"כ גילאון ובזכות עתירה לבג"ץ לסגירת המוסד. "פסק הדין שניתן היום עושה צדק, גם אם נקודתי, עם דיירי המוסד", אמר ח"כ גילאון. "מקומות סגורים, הנמצאים הרחק מהעין הציבורית ומקיימים משק סגור, עלולים להפוך קרקע פורייה להתעללות ולהפרת זכויות אדם, כפי שהתרחש באילנית. אסור להפקיד את החלשים ביותר בחברה בידי שרלטנים ושאר קבלנים. עתה על המשרד לממש את החלטתו לסגור את המוסדות הפסיכיאטריים הפרטיים".

מה מתחולל במוסדות הסגורים של משרד הרווחה

קישורים:

מעון גילעם משרד הרווחה – כליאת ילדים בבידוד ימים שלמים ומתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח  – נעולים – תחקיר מעון גילעם – כליאה בבידוד ימים שלמים, מתן סמים פסיכיאטריים ללא פיקוח לקטינים  – "תוציאו אותי מפה, אני לא יכול יותר, כואב לי" – זעק נער צעיר מתוך חדר הבידוד של המעון הנעול גילעם. זה לא עזר לו. כמה שבועות אחר כך אושפז הנער במחלקה לבריאות הנפש. עדויות שהגיעו ל"7 ימים" מתארות נערים הנשלחים לתקופות ארוכות בבידוד, היעדר אחות מוסמכת ומעטפה אחת, עם כדורים פסיכיאטריים, שמוכנה בערב למקרה של "מצבי התנהגות מסוכנת"…

לסגור את מכלאות משרדי הרווחה והבריאותכדי  להגיע למכלאות משרד הרווחה לא צריך לעשות עבירה פלילית או לעבור הליך שיפטי פומבי עם ראיות. די בחוות דעת משוחדת או רשלנית של פקידת או "מומחה" מטעמה, ובתי משפט לענייני משפחה או נוער בדלתיים סגורות ללא ראיות ישלחו כל ילד, אזרח, קשיש לכליאה במכלאה לחודשים או שנים. מדובר במכלאות משרד הרווחה כגון פנימיות, מרכזי חירום ועוד.. ומוסדות פסיכיאטריים

משרד הרווחה מחריב חיי הילדים בפנימיות ומתנער מאחריות – הכתבה פנייה למבקר: מי אחראי לשלומם של ילדי הפנימיות? , יובל גורן | 18/3/2013 – לאחר שמדריך הורשע באונס נער בפנימייה, ניסתה המועצה לשלום הילד לברר איזה גוף ממשלתי אחראי על תפעול המוסד ועל שלום הילדים בו – אך ללא הצלחה משרד הרווחה: "הנושא באחריות משרד החינוך" משרד החינוך: "זו אחריותו של משרד הרווחה"…

מדריך הפנימיה החריב את עולמו של בן ה- 13 – מרץ 2013 – הצביעות והאכזריות של רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער התולשים בכפייה בדלתיים סגורות, ללא ראיות, ילדים מבתיהם למוסדות כליאה מופרטים, שם הם מופקרים להזנחה התעללות ואונס במשך שנים ואין מושיע…

תחלואי הסחר בילדים ברשויות הרווחה ובתי משפט לנוער – מווסתים ילדים בין פנימיות משיקולים זרים – יוני 2012 – משרד הרווחה מווסת ילדים בין פנימיות משיקולים זרים, פוגע בהם ומרחיק אותם מהוריהם. מדובר בילדה אשר הוצאה בכפייה מידי אמה מאחר ופקידת סעד לחוק הנוער סברה שהאמא אינה מסוגל לגדלה. הילדה הועברה לפנימיה באזור מגורי האם. "מחול השדים" של פקידת הסעד ושופטי הנוער ממשיך והם רוצים להעבירה לפנימיה מרוחקת.

לסגור את מכלאות משרדי הרווחה והבריאות

משרד הרווחה - דלתיים סגורות, ללא ראיות, כליאה והתעללות

כדי  להגיע למכלאות משרד הרווחה לא צריך לעשות עבירה פלילית או לעבור הליך שיפטי פומבי עם ראיות. די בחוות דעת משוחדת או רשלנית של פקידת או "מומחה" מטעמה, ובתי משפט לענייני משפחה או נוער בדלתיים סגורות ללא ראיות ישלחו כל ילד, אזרח, קשיש לכליאה במכלאה לחודשים או שנים.
מדובר במכלאות משרד הרווחה כגון פנימיות, מרכזי חירום ועוד.. ומוסדות פסיכיאטריים.

המאמר לסגור את המוסדות הסגורים , שרון פרימור , הארץ , 29.04.2013


 שלוש פרשיות של התעללות קשה במוסדות לאנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית נחשפו בשנים האחרונות. במוסד “נוה יעקב”, שם התגלה סיפור נרחב של הזנחה והתעללות; רופאים בכירים ואחיות בבית החולים הפסיכיאטרי “איתנים” הורשעו בהתעללות בדיירים, ורק בשבוע שעבר נגזר דינן של מטפלות במוסד “אילנית” בגין התעללות מינית ונפשית קשה במטופלים.



 עוד עשב שוטה, ועוד אחד. האומנם? צריך להשיר מבט למציאות כדי להיווכח שמדובר בערוגה שלמה של עשבים שוטים.



 המדריכות ב”אילנית” היו חיילות משוחררות בתחילת חייהן, לא נשים מוכות גורל שדעתן השתבשה עליהן. הרופאים והאחיות ב”איתנים” הם ברובם אנשי מקצוע מוערכים, אנשי משפחה נורמטיביים. דומה שמחוץ לכותלי המוסד איש מהם לא היה מעז לעשות ולו מקצת מהמעשים שבהם הורשע. ולא רק הם. אנשי צוות רבים ידעו ושמעו, אך הפנו מבטם.



 המדריכות באילנית טענו שמעשיהן היו מעשי שובבות, ושמנהל המוסד ראה וידע ולא נקט סנקציות. הנאשמים מבית החולים איתנים טענו שמדובר היה בשיטות טיפול שנרשמו על לוח המחלקה ואיש לא ניסה להסתירן. כך, למשל, נהגו להשאיר דייר בבגדיו ספוגי השתן כדי שילמד לא להרטיב את עצמו, או להושיב דייר מתחת לשולחן האוכל, על הרצפה, כדי שילמד לאכול כיאות.



 מה יש בהם, במוסדות סגורים לאנשים עם מוגבלות, שמוציא מאנשים כה רבים את שדיהם האפלים ביותר? אין ספק, העבודה במוסרות אלה היא אתגר עצום. עשרות ולפעמים מאות בני אדם עם צרכים מורכבים ביותר גרים בהם ביחד, ללא מעש, ללא עיסוק. המדריכים והמטפלים עייפים ומשועממים, ועם הזמן גם מבינים שאיש מחוץ לחומות המוסד לא צופה במתרחש. מעליהם המנהלים, שכל מטרתם לגרוף רווחים. הם גם יודעים שההורי הדיירים לא יפצו פה, כי הם אסירי תודה שמישהו מטפל בילדם. ומה עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות, ששיבצו שם את האנשים? הם משלמים למפעיל מאות שקלים ליום בעבור כל דייר, ומצפים לשקט.



 מכאן ועד לשלילת צלם אנוש של הדיירים הדרך קצרה. זה מתחיל בקטן. למשל, כשצריך להוביל את דיירי הביתן לחדר האוכל (למה חדר אוכל ולא מטבח ביתי? כי מוסד זה לא בית), ואחד מהדיירים מתחיל להתנועע אך לא זז. בפעם השלישית המדריך כבר יחטיף לו מכה קטנה. “ממילא הוא לא מבין”, יאמר לעצמו. איש לא מגנה, לאף אחד לא אכפת. ואם דייר אחר קורע את בגדיו, ונמאס למדריך להלבישו שוב ושוב, מישהו מחליט שלא יקרה דבר אם הוא יתהלך עירום. “ממילא הוא כמו תינוק”, יחשוב המדריך. ביום ביקור ההורים ילבישו אותו. הסיכוי שהדייר יוכל למתוח ביקורת ולדווח זעום. וכך מאבדים הדיירים והצוות כאחד צלם אנוש. מדרון חלקלק, ואתה בתהום. המוסד הוא מיקרו־קוסמוס. מה שאסור בחוץ מותר בו.



 בפרשות האחרונות בתי המשפט לא היססו להיכנס באומץ לעולם הטיפולי־הרפואי ולקרוע מעליו את מסך המקצוענות לכאורה. השופטים סירבו להבין, להקל או לקבל. הם קבעו כי אכזריות היא אכזריות, והתעללות מתרחשת גם שאין מאחוריה כוונה שפלה דווקא. הנורמות שחלות על הורים, על מורים ועל כלל החברה תקפות גם במוסדות, וביתר שאת, שכן שככל שהקורבן תלוי יותר בצוות וחסר יכולת להתנגד – כך יש להחמיר. בפרשת בית החולים אילנית אף נקבע שהעבריין אינו רק המתעלל עצמו, אלא גם איש הצוות שידע ושתק.



 הצעד הבא שנדרש הוא המסקנה העמוקה, המערכתית. שרת הבריאות ושר הרווחה (מאיר כהן) החדשים, שחושיהם עוד לא קהו ושעוד לא שונן להם ש"ככה זה" במוסדות, צריכים לפעול כדי לעקור את הרע והמעוות מהשורש. עליהם להביא לסגירת המוסדות ופירוקם. בעולם הנאור הובן כי קיים כשל מערכתי בשיטה זו, ואט אט פורקו מפלצות־המוסדות והוקמו מסגרות דיור קטנות בקהילה. מסגרות שיש בהן תמיכה, ליווי והגנה מלאים, ובה בעת אפשרות לחיים נורמליים. אנשים עם מוגבלות, גם מוגבלות קשה ביותר, זכאים לגור בבית. לא בסמטאות האפלות של המין האנושי, אלא באור ובאוויר. אתנו.
 
 עו"ד פרימור היא היועצת המשפטית של ארגון “בזכות – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות”

פלייליסט – פנימיות משרד הרווחה

קישורים:

משרד הרווחה מחריב חיי הילדים בפנימיות ומתנער מאחריות – הכתבה פנייה למבקר: מי אחראי לשלומם של ילדי הפנימיות? , יובל גורן | 18/3/2013 – לאחר שמדריך הורשע באונס נער בפנימייה, ניסתה המועצה לשלום הילד לברר איזה גוף ממשלתי אחראי על תפעול המוסד ועל שלום הילדים בו – אך ללא הצלחה משרד הרווחה: "הנושא באחריות משרד החינוך" משרד החינוך: "זו אחריותו של משרד הרווחה"…

מדריך הפנימיה החריב את עולמו של בן ה- 13 – מרץ 2013 – הצביעות והאכזריות של רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער התולשים בכפייה בדלתיים סגורות, ללא ראיות, ילדים מבתיהם למוסדות כליאה מופרטים, שם הם מופקרים להזנחה התעללות ואונס במשך שנים ואין מושיע…

תחלואי הסחר בילדים ברשויות הרווחה ובתי משפט לנוער – מווסתים ילדים בין פנימיות משיקולים זרים – יוני 2012 – משרד הרווחה מווסת ילדים בין פנימיות משיקולים זרים, פוגע בהם ומרחיק אותם מהוריהם. מדובר בילדה אשר הוצאה בכפייה מידי אמה מאחר ופקידת סעד לחוק הנוער סברה שהאמא אינה מסוגל לגדלה. הילדה הועברה לפנימיה באזור מגורי האם. "מחול השדים" של פקידת הסעד ושופטי הנוער ממשיך והם רוצים להעבירה לפנימיה מרוחקת.

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – לא למהר להוציא ילדים מהבית למוסדות

כשל תכנון ופיקוח של משרד הרווחה – זעקת המדריכים בפנימיית "אשלים" בנגב
עמותת "אור שלום" – תזונה צמחונית רווית שומנים ופחמימות לילדים בסיכון
אלימות מדריכים על ילדים בפנימיית "בית טף" של משרד הרווחה
"תינוק בגולאג ישראלי" – כתבת תחקיר על חטיפת תינוק
משרד הרווחה – כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים – כתבת תחקיר
התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר" של משרד הרווחה
אלימות מדריך על חוסה במעון למפגרים בקיבוץ עין השלושה
החיים בהוסטל למפגרים "בית אנדרו" בראשון לציון : רעב ומקלחת במים קרים
משרד הרווחה – ועד העובדים – ההנהלה – והשיקולים הזרים על גבם של החסויים והאזרחים- מעון "גיל עם"
המעון הסגור גילעם של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה – חומות של ייאוש
סיוט במוסד "מסילה" של משרד הרווחה
מוסד לנערות "מסילה" – משרד הרווחה לא הפיק לקחי דוח מבקר המדינה, ומסכן את החוסות בצו בית משפט, במעון מסילה
משרד הרווחה – פינוי מיידי קולקטיבי של נוער בסיכון – מעון "נופית"
משרד הרווחה נגד העיתונאות החוקרת על התעללות עובדי משרד הרווחה בחסרי ישע.
משרד הרווחה – הנכשל ביותר בעולם המערבי בטיפול בילדים במצוקה
דו"ח: אלימות והזנחה כללית בפנימיית "הדסים"
ילדות של אף אחד – מעון "צופיה" של משרד הרווחה
מאסר למדריך פנימייה שביצע מעשים מגונים
שיחת טלפון בין ילדה שהוצאה בכפיה לפנימיית "נרדים" לבין אימה
ילדה מוחזקת בת ערובה בבית היתומים "נרדים" בערד
סיפורה של סמואל ששירותי הרווחה בגדו בה
עובד סוציאלי, מנהל מעון חוסים "בית גדי", זוכה פרס המועצה לשלום הילד, הורשע בתקיפה ובהתעללות בחוסים חסרי ישע
אונס בכפר הנוער "מאיר שפיה"
אלימות מדריך על חוסה במעון למפגרים בקיבוץ עין השלושה
נרדף – ילד שעבר התעללות במוסד טיפולי בדרום, בורח מרשויות הרווחה
פנימיות ומעונות של משרד הרווחה – אלימות ותקיפה – פנימייה בדרום הארץ, בית השאנטי
משרד הרווחה שולח ילדים במצוקה לכלא "אופק" שבשרון, כתחליף לסידור מגורים
השפלה והזנחה במעון החוסים "שקמה" של משרד הרווחה ברעננה
מעון "גילה" של איל"ן בירושלים המתוקצב ע"י משרד הרווחה: נכים במעון סיפרו שהצוות הענישם בכך שהחרים מהם את כסאות הגלגלים החשמליים
בסבך הביורוקרטיה של מערכת הרווחה – מצוקת הילדים במרכז החירום של משרד הרווחה
עיריית רחובות – סילוק מעון למפגרים "נווה אדיר" והחוסים בו מחוץ לעיר
אלימות קשה של מדריכים על בני נוער בפנימיית רננים
לשכת הרווחה חדרה – בין פטיש העוני לסדן הרווחה – הטרדה מינית בפנימיית רננים
דו"ח מהאגף הנעול – מעון נווה מנשה , מעריב , פברואר 2006 ,
אלימות מורים על תלמידים בכפר הנוער הדסה נעורים שבשרון
מוסד לחוסים אילנית פרדס חנה – התעללות והזנחה

פשעי משרד הרווחה – מתעלל ומזניח מטופליו – צואה על הקירות וחוסים שכבולים לכסא במשך שעות – מעון אילנית בפרדס חנה

הכתבה ממצאי הביקורת: מוגבלים נקשרו לשעות ובודדו בחושך , דנה ויילר-פולק , דצמבר 2011 , הארץ

במהלך ביקור פתע של עמותה למוגבלים במוסד אילנית בפרדס חנה עלו ממצאים קשים. "אין מדובר במענה מניעתי, אלא בדרך חיים שגרתית"

אנשים כבולים לכיסאות שעות ארוכות, אדם שוכב במיטתו לבד כשהוא נעול בחדר חשוך ודיירים שעל גופם ניכרים סימני אלימות. אלו הם חלק מהמראות שהתגלו לאנשי עמותת "בזכות" בביקורי פתע במוסד אילנית בפרדס חנה, שמטפל באנשים עם פיגור שכלי ובעיות פסיכיאטריות קשות. חרף הממצאים, שידועים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה, המוסד הפרטי ממשיך לקלוט מטופלים.

אנשי העמותה טוענים כי כששאלו את אנשי הצוות במוסד מדוע יש מטופלים שכבולים לכיסא, הם לא ידעו לתת הסבר – ושחררו אותם מיד. בעמותה טוענים כי הכבילה נועדה להקל על אנשי הצוות בלבד, דבר המנוגד ללשון החוק.

עמותת בזכות היא עמותה לזכויות אדם של בעלי מוגבלויות, שמעסיקה עובדים סוציאליים ויועצים משפטיים. בשנה האחרונה ערכו אנשי העמותה כמה ביקורים במוסד אילנית, שמטפל ב-140 דיירים בגילים 20-70. העמותה מבצעת את ביקורי הפתע בתיאום ובאישור משרד הרווחה.

מהעמותה נמסר כי בביקורות התגלו הפרות זכויות אדם חמורות: כבילות שלפי אנשי הצוות נמשכו שעות; נעילת מטופלים בחדרים מבודדים; דיירים עם סימני אלימות על גופם; וצואה מרוחה על הקירות. העמותה דיווחה על כך הן למשרד הבריאות והן למשרד הרווחה, ובחודש יוני עתרה לבג"ץ בבקשה שיורה על סגירת המוסד. משרד הרווחה הודיע אז על הפסקת התקשרותו עם המוסד, אולם חזר בו כעבור כחודש. משרד הבריאות הודיע כי לא יסגור את המוסד, אך יערוך ביקורות קפדניות במקום. על כן החליטו אז שופטי בג"ץ שלא להתערב, והעתירה נמחקה.

אולם בביקור שערכו נציגי העמותה במוסד בספטמבר, התברר שהמקום אמנם שופץ, אך תנאי הדיירים לא השתפרו משמעותית. בביקור נמצאו חמישה כיסאות כבילה מברזל – להם מגש הנעול מעל ירכיו של המטופל ולכן הוא אינו יכול לקום באופן עצמאי – כשבשלושה מהם מטופלים שבודדו מיתר הדיירים. יצוין כי אחד הדיירים הכבולים היה כבול לכיסא באותה תנוחה גם בשני הביקורים הקודמים של העמותה. יתרה מכך, צוות המוסד סיפר שהוא כבול לכיסא כל יום, במשך כל שעות היום. עוד התגלה כי המוסד נוהג לבודד דיירים בחדרים נעולים – ובמקום אותרו שלושה חדרי בידוד, שבאחד מהם ננעל אחד הדיירים. למבקרים נאמר כי מדובר באדם אלים ולכן הוא נעול בחדר באופן קבוע.

גם בביקורים קודמים של גורמים ממשרד הרווחה במקום עלה עניין הכיסאות המגבילים וחוקיותם. מנהלת האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי במשרד, ד"ר חיה עמינדב, כתבה בדו"ח מדצמבר 2010 לאחר ביקורה באילנית כי "בביתנים ישנם כיסאות הגבלה. פגשנו בדיירת אחת ישובה בכיסא המגביל את תנועתה. לשאלה כמה זמן היא שם נאמר לנו שישנה תוכנית הגבלה כתובה. התוכנית היתה רשומה על לוח המודעות, אך לצערי התברר שהדיירת ישובה שם מספר שעות, כשבטופס הרישום היה שינוי של השעות במחיקה ידנית והאריכו כל הזמן את תקופת ההגבלה".

באוגוסט 2010 ביקר במקום ח"כ אילן גילאון (מרצ), שהזדעזע מהתנאים בהם חיים הדיירים. "ביקרתי במקום לא אחת והתרשמתי באופן קשה מאוד, וכתבתי למשרד על הממצאים", אומר גילאון, "אנשים נמצאו עם חבורות על הגוף, ואנשי הצוות טענו שהם מכים אחד את השני. לא היו בגדים בארונות וטענו שהם קורעים אותם; צואה היתה מרוחה על הקירות והיתה שם טמפרטורה של 40 מעלות. במקום בו פוגשות המשפחות את האנשים, מחוץ לשער, היה ריח חריף של שתן".

גלאון מוסיף כי "במשרד כעסו על ביקור הפתע וטענו כי ‘המקום השתפר'. אלא שביקור נוסף שלי שם הבהיר שדבר לא השתנה". פנייתו של גילאון למנכ"ל המשרד נחום איצקוביץ נענתה באוקטובר 2010 כי המשרד מגבש מתווה להעברת החוסים למוסד אחר. אך דבר לא נעשה.

על פי חוק טיפול בחולי נפש ונוהל בתי חולים פסיכיאטריים – וכן על פי נוהל האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה – שימוש באמצעי כפייה ייעשה רק במידה הדרושה, לפרק זמן מוגבל וגם אז למטרות מצומצמות, בהן מתן טיפול רפואי או מניעת סכנה ברורה לאדם עצמו או לאחר, וכל זה באישור רופא. באשר לבידוד חולה בחדר נעול, דורש החוק הוראה כתובה של רופא, וגם זאת באופן מידתי. כמו כן נדרש אינטרקום דו-צדדי והשגחה מיוחדת, מה שלא קיים, לטענת העמותה, באילנית.

"קשירות הדיירים לכיסאות ונעילתם דרך קבע בחדרים סגורים נועדה לשמש ברובה לענישה, להרתעה וכדרך טיפול בדיירים שהצוות מתקשה להתמודד איתם מסיבות שונות", אמרה היועצת המשפטית של עמותת בזכות, עו"ד שרון פרימור. "אין מדובר במענה מניעתי או הגנתי נקודתי, אלא בדרך חיים שגרתית. אמצעי הכפייה אלו מהווים השפלת הדיירים, התעללות קשה בהם ופגיעה בזכותם לחיים בכבוד אנושי".

פנייה של העמותה לשר הרווחה, משה כחלון, לא נענתה ואילו פנייה לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, העלתה תגובה מפתיעה מצד ראש האגף לבריאות הנפש במשרד, ד"ר גד לובין. "כיסאות אלו דומים במבנם ובתפקודם לכיסאות האכלה ומנוחה בהם עושות שימוש אמהות רבות", כתב לובין. "על פי המדווח לי, יש בידי היושב בהם אפשרות לפתוח את החיבור של השולחן לכיסא עצמו. כיסאות מסוג זה קיימים בכל המוסדות המטפלים באנשים הזקוקים לסוג זה של גבולות, כעזרה להתארגנות במטלות פשוטות עבורנו ומורכבות עבורם, כגון אכילה. לעתים גבולות פיזיים אלו מנטרלים באבם דחפים תוקפניים. הם מצמצמים את הסיכון לתאונות של שאיפת מזון העלולות להסתיים בחנק".

מאילנית נמסר בתגובה כי "עתירה לבג"ץ של ארגון בזכות נגד מרכז אילנית נדחתה לא מכבר ולא בכדי. מרכז אילנית פועל כבר עשרות בשנים כדי להעניק טיפול מיטבי לחניכים בעלי בעיות קשות ביותר. חלק מהחניכים מגיעים למעון משום שטיפול בהם במוסדות אחרים נכשל. המרכז מעסיק את מיטב אנשי המקצוע ופועל בשיתוף צמוד עם משרדי הרווחה והבריאות ובהתאם להנחיותיהם, משדרג ומשפר באופן מתמיד את רמת השרות ואיכות הטיפול".
.


.

פשעי משרד הרווחה - מתעלל ומזניח מטופליו -  צואה על הקירות וחוסים שכבולים לכסא במשך שעות - מעון אילנית בפרדס חנה
פשעי משרד הרווחה – מתעלל ומזניח מטופליו –  צואה על הקירות וחוסים שכבולים לכסא במשך שעות – מעון אילנית בפרדס חנה

קישורים:

נכים השוהים במוסדות של עמותת 'איל"ן' מתלוננים על תנאים קשים והזנחה בטיפול בהם

הכתבה נכי איל"ן מתלוננים על תנאים מחפירים , תמר לוי , גלי צה"ל , 13.12.2009

מלבד הריתוק לכסא הגלגלים, התלות הכמעט-מוחלטת באדם אחר ושאר הקשיים שנגזרו עליהם בשל המגבלה – נאלצים נכים להתמודד, חוץ מזה, גם עם תנאים קשים במקום שהפך עבורם לבית. חלק מהם מתלוננים על הזנחה בטיפול בהם במהלך הלילות וחוששים למשל שהמטפל לא יספיק לקחת אותם בזמן לשירותים

נכים השוהים במוסדות של עמותת "איל"ן" מתלוננים על תנאים קשים והזנחה בטיפול בהם, בעיקר בשעות הלילה למרות שהנחיות משרד הרווחה מחייבות להצמיד מטפל אחד לכל שני נכים בלילות נוצר מצב שמפקח אחד, נדרש לטפל בלא-פחות מ-14 מטופלים.

הנכים סיפרו בין השאר כי הם חוששים שהמטפל לא יספיק לקחת אותם בזמן לשירותים בלילה ולכן לעתים הם נמנעים מאוכל ומשתייה בשעות הערב. כשביקשו להצטייד בחיתולים – כך לטענתם – נענו שלא נמצא לכך תקציב.

במהלך הערב, כמה שעות לפני שהם הולכים לישון, נכנסים רבים מדיירי המעונות לבעלי מוגבלויות לכוננות לילה: הם משתדלים שלא לאכול או לשתות, כדי שלא להיקלע למצוקה בהמשך. כוח האדם במעונות שבפיקוח משרד הרווחה מצומצם והנכים חוששים שהמטפל שנמצא איתם במהלך הלילה, לא יספיק לקחת אותם בזמן לשירותים.

"צריך לחכות עד שמטפל בא בלילה – ולכן יש הרבה שלא אוכלים ולא שותים כדי שלא יצטרכו ללכת לשירותים" – כך סיפרה נעמה, שם בדוי, המתגוררת במעון איל"ן בשכונת גילה בירושלים, ומרותקת לכיסא גלגלים מגיל צעיר. היא נמצאת במעון כבר שנים על גבי שנים, ורואה איך בלילות האור האדום, שאמור להזעיק מיד את המטפל, נשאר דולק לפעמים גם חצי שעה ויותר.

הנחיות משרד הרווחה מחייבות הצמדה של מטפל אחד לפחות לכל שני נכים, אולם בדובר בתקן העסקה כללי, שאינו מורה שהמטפלים ישהו בכל נקודת זמן במקום. כך קורה שהדיירים גרים במקום 24 שעות, והמטפלים עובדים במשמרות, והולכים בלילותף.

בסופו של דבר בשעת הלילה מטפל אחד עשוי לטפל בכ-14 נכים, ולפעמים גם יותר. במעון בגילה למשל, רוב המפקחים בלילה הם גברים, ולכן נכה (בלשון נקבה) מחכה זמן רב יותר עד אשר תבוא מטפלת מקומה אחרת ותדאג לצרכיה. הנכות נפגעות קשה יותר מהמחסור, אבל כשביקשו מהצוות לקבל חיתולים, כדי שתחסך מהם ההשפלה הנוכחית, אנשי איל"ן השיבו שמדובר בפינוק שנמצא מחוץ לתקציב.

"גברת יכולה לחכות להטיל את מימיה או לכל דבר אחר 20 דקות או חצי שעה. החוצפה הגדולה ביותר היא שלא משנה שלא נותנים להם מטפלת לילה, אלא שלא נתנו להם אפילו טיטול" – כך הסביר אופיר, המרותק לכיסא גלגלים כבר מילדותו.

עם השנים מצבו הבריאותי הלך והדרדר וכיום הוא מונשם בעזרת מכונה. 20 שנים שהוא מכיר את המערכת הזו היטב. הוא מספר שפנה כמה פעמים לעמותת איל"ן ולמשרד הרווחה, עד שהבין שהוספת תקנים למטפלים תוביל לקיצוץ בתקציב לאוכל או לחימום.

צבייה וייסברג מאירגון בזכות, מרכז המגן על זכויות אנשים עם מוגבלויות, עוקבת אחר הנעשה במעונות בדאגה כבר כמה שנים. בבזכות יודעים לספר שאין מדובר בבעייה נקודתית של מוסד כזה או אחר אלא בתופעה כלל ארצית- כשהיקף הדיירים גדול וכח האדם קטן- הנכים עושים לא פעם ויתורים על הצרכים הבסיסיים ביותר. "אנשים רבים במקום אחד, הם ממילא פגיעה בזכויות אדם מכיוון שאין מצב שאפשר לתת מענה אינדיוידואלי ל-70 אנשים תחת קורת גג אחת", הסבירה.

מעמותת איל"ן המפעילה את רוב המעונות בארץ נמסרה התגובה הבאה: "הנכים הינם נכים קשים שדורשים תשומת לב רבה וזמן רב והטיפול בהם לוקח זמן רב. התקן בפועל אצלנו גבוה מהתקן הנדרש על ידי משרד הרווחה, ועם זאת מובן שנעדיף לתת יותר תקנים ביום מאשר בלילה, אם הדיירים רוצים לשנות את היחס בין היום ללילה- הם רשאים לפנות לנהלת המעון". עוד נכתב בהודעה כי באיל"ן ביקשו לא פעם להגדיל את התקנים ממשרד הרווחה, אך נתקלו בתשובה שלילית.

קישורים:

משרד הרווחה מערים קשיים על זכותם של אנשים עם מוגבלויות להתגורר בקהילה

נובמבר 2009 – כתבה ברשת ב על ארבעה צעירים עם פיגור הרוצים לתגורר בקהילה ומשרד הרווחה מערים להם קשיים.
לפני כשנתיים עתרו לבג"צ עם משפחותיהם, ובג"צ קבע כי הם רשאים להתגורר בקהילה. משרד הרווחה יצא במכרז ונקבע כי יגורו בבית צפאפא. מדובר בצעירים בעלי פיגור יהודים חילונים, ומשרד הרווחה כופה עליהם להתגורר ב"קהילה" בשכונה ערבית.
אמן של שתיים מהצעירות בעלות פיגור טוענת כי הרעיון של העתירה לבג"צ ביתה שהבנות יגורו בקהילה שלהן, ובית צפאפא זה לא הקהילה שלהן, זה לא השפה שלהן, בנוסף כשאר באים מתנדבים בגיל העשרה לסייע, תהיה בעיה לשכנע את הוריהם לאפשר להם להגיע לקהילה שלא שלהם בשעות החשיכה.
נעמה לרנר מארגון בזכות טוענת כי הארגון פועל שבחוק שיוויון אנשים עם מוגבלויות יהיה סעיף בדבר זכותם לגור בקהילה.
.
האזינו לכתבה המלאה ברשת ב
http://www.viddler.com/player/94b9e1a4/
.

נחום עידו – מנהל השירות לדיור באגף תומך לטיפול באדם עם פיגור שכלי במשרד הרווחה
נכשל במציאת דיור בקהילה לארבעה אנשים עם מוגבלויות

נחום עידו - נכשל במציאת דיור בקהילה לארבעה אנשים עם מוגבלויות
תויות: עתירה, בג"צ, הוסטל,

קישורים:

מעון גילה עמותת איל"ן בירושלים בחסות משרד הרווחה: נכים במעון סיפרו שהצוות הענישם בכך שהחרים מהם את כסאות הגלגלים החשמליים

נכים במעון גילה של איל"ן בירושלים סיפרו שהצוות הענישם בכך שהחרים מהם את כסאות הגלגלים החשמליים. כמה מהם משותקים לחלוטין, ורותקו למקומם שעות ארוכות. מנהל המעון אישר בשיחה עם ynet את קיום שיטת ה"סינדול" במוסד: "כיסא גלגלים זה נשק קטלני, ואנו בהחלט מגיבים". משרד הרווחה: "אנו מזועזעים. זו פגיעה חמורה בזכותם ובחירותם של אנשים עם נכויות". ארגון "בזכות" התלונן במשטרה.
במעון גילה של איל"ן בירושלים חיים 68 נכים המרותקים לכסאות גלגלים. אצל כמה מהם פועלת רק כף היד והם משותקים בשאר חלקי גופם, ולכן כסא גלגלים ממונע הוא צורך קיומי עבורם. ynet חושף הערב (יום ו') שבמעון הזה הענישו נכים קשים בעונש שנקרא "סינדול" ומשמעותו – החרמת כסא הגלגלים החשמלי. הנכים הועברו לכסאות רגילים, בטענה שהשתתפו בהתנהגות אלימה, ובכך רותקו למקום במשך שעות.

הדיווח התקבל בראשונה בארגון "בזכות", והיועצת המשפטית של הארגון, עו"ד תרצה ליבוביץ', הגישה הבוקר תלונה במשטרה. אחת הנכות סובלת גם מקשיי דיבור, וסיפרה על מה שעברה באמצעות כרטיסיות (בתמונת האמצע).

שיטת הענישה נחשפה בעקבות פנייה של אחד המטפלים, שביקש לשמור על אנונימיות. ציביה וייסברג, העובדת במחלקה הקהילתית של "בזכות", הגיעה למעון על מנת לצפות במתרחש. בשיחה עם ynet סיפרה: "הגעתי לשם עם רכזת פניות הציבור של הארגון כדי לפגוש את הבחורה שמנעו ממנה לנוע בחופשיות בכיסא הגלגלים שלה. באותו עת היא הייתה בפגישה עם אם הבית ועם עובדת סוציאלית.

"בתום הפגישה שאלתי האם יש להם זכות לשלול את אפשרות הניידות ובכך לפגוע בחסר ישע. הם השיבו שזו הדרך היחידה להעניש, אך לאחר מכן הוסיפו שזו גם הדרך למנוע ממנה לפגוע בעצמה".

וייסברג סיפרה כי שוחחה עם הנכה שכסא הגלגלים הממונע נלקח ממנה, וזו סיפרה שרבה עם נכה אחרת ופגעה בה בכסא הגלגלים שלה. הנכה שנענשה מתקשה מאוד בדיבור, אך הצליחה להתייחס לכסא הגלגלים ולומר עליו "זה הרגליים שלי". בהמשך התברר כי שני דיירים נוספים נענשו באותו אופן. "בחורה נוספת, שבקושי יכולה לזוז, הועברה לכיסא גלגלים רגיל, ונאלצה לשבת בחדרהּ במשך שבע שעות וחצי מבלי יכולת לזוז, כשאף אחד לא נכנס כדי לבדוק מה שלומה". א' סיפרה שהטיפול היחיד בה בשעות ה"סינדול" היה בדקות שבהן הוגש לה אוכל ובעת שנלקחה לשירותים.

"המנהל החדש הכניס קוד התנהגות אחר"
באותו ביקור במעון פגשה וייסברג דייר נוסף, שסיפר כי ביקש לצאת מהמעון, אך משום שלא נמצא לו מלווה, החליט לעשות זאת לבד. עד שהתמנה מנהל חדש למעון, הורשו הנכים – שאינם מוגבלים בשכלם, כי אם בגופם בלבד – לצאת לרחוב ולשהות בו באופן עצמאי. כעת הם נענשים אם הם יוצאים החוצה.
הדייר שעמו נפגשה וייסברג סיפר שיצא להתאוורר מעט ברחוב, וכשחזר – נלקח ממנו כסא הגלגלים הממונע שלו. לדבריה, היתה עדה לשיחה בין שני נכים, שאחת מהן סיפרה על רצונה לצאת באותו ערב להצגה. לדברי וייסברג, החבר הנכה השיב לה שמוטב שלא תעשה זאת, משום שהיא תרותק עם שובהּ למעון.

א' הנמצא במעון יותר מ-15 שנים ולא זוכר ארועים קשים כמו אלה שארעו בתקופה האחרונה: "מנהל חדש הגיע והכניס קודי התנהגות חדשים. בפברואר קרה לראשונה מקרה כזה ובהתחלה חשבנו שזה מקרה חריג, אבל לאט לאט זה הפך לשיטה. אני חייב לומר שיכולה להיות סכנה אם מישהו עם עגלה חשמלית ייכנס במישהו שיושב על כיסא גלגלים רגיל. אבל צריך לדעת את הפרופורציות, הרי לא מכניסים אדם שסטר לאחר לשבוע ריתוק".

וייסברג: "הייתי שם יום שלם, צילמתי והסתובבתי. אחד הדיירים התקשר אלי בדאגה וביקש שלא אציין את שמם של הדיירים. הוא נשמע מפוחד ביותר, וסיפר כי הוא וחבריו חוששים מתגובת 'בומרנג' של המנכ"ל ששוהה בימים אלה בחו"ל, ואמור לחזור לעבודתו בתחילת השבוע הבא. זה מקומם מאוד".

"שיטות עבודה לא מקובלות"
דובר "בזכות", אורן גנור, פנה לדובר משרד הרווחה, נחום עידו, ודן עמו בנעשה במעון. בשיחה עם ynet ציין עידו כי בהוראת מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ', פנה מנהל אגף השיקום, ד"ר שלמה אלישר, לאחות העובדת במקום, ודרש ממנה להשיב לנכים את כסאות הגלגלים הממונעים באופן מיידי.

האחות שוחחה עם מנכ"ל המעון השוהה בחו"ל, והוא סירב להתיר לה למלא אחר דרישתו של אלישר. כששמע על כך, נסע אלישר למעון ב-23:30, והבהיר כי מנכ"ל משרד הרווחה מורה באופן חד-משמעי להשיב לשלושת הדיירים את כסאותיהם הממונעים. האחות התקשרה למנכ"ל המעון בשנית, ובשיחה זו הסכים שתמלא אחר דרישתו של מנכ"ל משרד הרווחה.

מקורות במשרד הרווחה אמרו ל-ynet כי המעון מקבל תקציב גדול. כל נכה מתוקצב ביותר מ-12 אלף שקל בחודש. לדברי המקורות, "המנכ"ל הנוכחי של המעון בחר להשתמש בשיטת הענישה הזו בניגוד לדעת משרד הרווחה. שיטות העבודה שלו אינן מקובלות".

"קרקע פורייה להתפתחות סטנדרטים 'אחרים'"
בשיחה עם ynet, אמר מנכ"ל המעון, שמואל שורק: "בחברת הנכים קיימת אלימות – בין הדיירים עצמם ואף כלפי המטפלים. המדיניות של המעון היא להגן על הדיירים החלשים יותר. במסגרת זו מצאנו לנכון להגביל את תנועת אותם שלושה דיירים שהיו שותפים למעשה אלים. נכים אלה נזקקים לעזרה בתנועה, כלומר – הם יכולים לזוז רק כשמישהו מניע אותם. הורדנו אותם מכיסא גלגלים חשמלי לכיסא גלגלים רגיל. העונש נמשך שלושה עד ארבעה ימים, בהתאם לחומרת האירוע. כיסא גלגלים זה נשק קטלני, ואנו בהחלט מגיבים".

לאחר שנשאל מדוע אינו פונה למשטרה בכל פעם שהדיירים נוקטים אלימות, השיב שורק: "המשטרה לא ערוכה לטפל בדיירים כאלה. רק במקרים קיצוניים אפנה למשטרה. אלו אנשים חלשים שאני צריך לשמור עליהם. הרי גם כשילדים מתקוטטים לא מזעיקים ישר משטרה".

העובד הסוציאלי הראשי באיל"ן, יוסי מלר, מסר בשם הארגון: "הנושא ייבדק לעומק עם כל ההשלכות, וכל הלקחים ייושמו. יצוין כי ההתנהלות היום-יומית במעון נמצאת בפיקוח שלנו ושל משרד הרווחה".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "האנשים שכלפיהם מופנית שיטת הענישה הם מבוגרים ואחראים, המוגבלים פיזית בלבד. אנחנו מזועזעים מהמקרה. זו פגיעה חמורה בזכותם וחירותם של אנשים עם נכויות. הורינו לשחרר את כיסאות הגלגלים מיידית, וביום ראשון יזמן מנכ"ל משרד הרווחה את מנכ"ל המעון לבירור. התנהגותו מעידה על כך שאין לו הבנה בהתנהגותם של נכים ובאופיים. בעקבות המקרה ננקוט את כל הצעדים הנדרשים".

בארגון "בזכות" מסכמים: "כליאת אדם, שלילת חירותו במובן הבסיסי ביותר, היא מעשה נפשע. העובדה שרק לאחר פנייתנו נודע הדבר למשרד הרווחה מעלה שאלות קשות בדבר הפיקוח על המוסדות. צריך לדבר על התופעה: החיים במוסד מתנהלים הרחק מהעין הציבורית, ומהווים קרקע פורייה להתפתחותם של סטנדרטים 'אחרים' שיחולו רק לגבי אנשים עם מוגבלויות, כמו לקחת כיסא גלגלים מאדם כאמצעי ענישה. אמצעי ענישה אלו הופעלו חודשים. במסגרת מגורים רגילה בקהילה, מקרה כזה לא היה יכול להחזיק מעמד יותר מיום, מכיוון שמעצם טבעם, החיים בקהילה חשופים לעין ציבורית, וזה כלי הפיקוח היעיל ביותר".

התעללות בנכים מעון גילה ירושלים עמותת אילן בחסות משרד הרווחה


קישורים:

משרד הרווחה – תפיסה מיושנת של השמת אנשים עם מוגבלויות במוסדות סגורים הרחק מהקהילה

להלן קטע מהמאמר "דיור בקהילה" של ארגון "בזכות", על מדיניות משרד הרווחה להשמת אנשים עם מוגבלויות הרחק מהקהילה במוסדות סגורים:

"במדינת ישראל חיים אלפי אנשים עם מוגבלות במסגרות חוץ-ביתיות. רובם המכריע חיים במוסדות המוניים המרוחקים מן הקהילה, בקבוצות של עשרות ואפילו מאות דיירים יחד. מתוך כ – 7500 אנשים עם מוגבלות שכלית החיים מחוץ לבית, 6500 נמצאים במוסדות, ומעל אלף בהוסטלים. רק מאות ספורות של אנשים עם מוגבלות שכלית מתגוררים במערכי דיור בקהילה. לאנשים עם מוגבלות פיסית לא קיימים מערכי דיור כלל, ואם הם זקוקים לסידור חוץ-ביתי – הם מתגוררים במוסדות ובהוסטלים. אלפי אנשים עם מוגבלות נפשית חיים, לעתים עשרות שנים, בבתי חולים פסיכיאטריים, וזאת בהעדר מערכי דיור מתאימים לשיקומם בקהילה …"

"על אף שעקרון הנורמליזציה בחייהם של אנשים עם מוגבלות מיושם כבר עשרות שנים בעולם המערבי, מגמה זאת לא השתרשה בישראל. בארה"ב ובסקנדינביה נסגרים מוסדות, ואנשים עם מוגבלות עוברים להתגורר במערכי דיור קהילתיים, בתמיכת רשויות הרווחה לפי צורכיהם הייחודיים. בישראל, לצערנו ההיפך הוא הנכון. מוסדות חדשים נפתחים, ואנשים עם מוגבלות שאינם מתפקדים ברמת עצמאות מלאה ממשיכים להיות מופנים אליהם. מיעוט קטן מגיע למגורים במערכי דיור קהילתיים. הדבר נכון לגבי אנשים עם כל סוגי המוגבלות, אך בולט במיוחד בקרב אנשים עם מוגבלות פיסית. לציבור זה אין כלל אפשרות לדיור מוגן: אלו מהם הנזקקים לתמיכה מהממסד בתחום מגורים, מופנים למוסדות בלבד, על אף ששילובם בקהילה אמור להיות מובן מאליו.

את הסיבות לכך ניתן למצוא במדיניות של משרד הרווחה. המשרד מחזיק במדיניות לפיה אנשים עם מוגבלות קלה בלבד זכאים לגור הדירה בקהילה, ומקומם של אנשים עם מוגבלות קשה יותר הינו לרוב במוסדות ולעתים בהוסטלים. מדיניות זאת מושתתת על תפישות מיושנות ביחס ליכולתם של אנשים עם מוגבלות ליהנות מחיים בקהילה, וביחס לתגובת הקהילה שבקרבה מתגוררים אנשים עם מוגבלות. כמו כן, קיימת תפיסה לפיה אנשים עם מוגבלות החיים במוסדות סגורים, פחות חשופים לסכנות מאשר אלו הגרים בקהילה, וקל יותר לפקח על מספר מצומצם של מסגרות גדולות מאשר על מספר גדול יותר של מסגרות קטנות. "

נקודות:

  • משרד הרווחה בישראל נמצא בפיגור של עשרות שנים בהשמת אנשים עם מוגבלויות מחוץ לקהילה, בעוד שאר העולם פועל להשמתם בקהילה.
  • לאנשים עם מוגבלות פיסית אין כלל אפשרות לדיור מוגן. אלו מהם הנזקקים לתמיכה מהממסד בתחום מגורים, מופנים למוסדות בלבד, על אף ששילובם בקהילה אמור להיות מובן מאליו.
  • במשרד הרווחה קיימת תפיסה לפיה אנשים עם מוגבלות החיים במוסדות סגורים, פחות חשופים לסכנות מאשר אלו הגרים בקהילה, בעוד הקישורים להלן מראים ההפך.

קישורים: