דוח: טיפול לקוי של רשויות מקומיות בפנימיות לילדים חוסים – אור קשתי – הארץ – 24.11.1995

דוח: טיפול לקוי של רשויות מקומיות בפנימיות לילדים חוסיםאור קשתי – הארץ – 24.11.1995

"ראשי הרשויות המקומיות בהן נמצאות הפנימיות, אינם רואים את הילדים כשייכים לקהילתם מבחינה חברתית וחינוכית. התוצאה היא בידוד וניכור הפנימיה בקהילה, וחוסר יכולת להיעזר בשירותים של היישוב". כך נכתב בדו"ח סיכום של יום עיון שערכה "המועצה לילד החוסה" לפני כמה שבועות, שהוגש ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ דליה איציק.

ביום העיון, שנערך בשיתוף משרד החינוך ומשרד הרווחה, השתתפו מנהלי פנימיות מכל רחבי הארץ. הדוח מסכם את הבעיות עליהן הצביעו המנהלים והגורמים הממשלתיים. מהדוח עולה תמונה קשה של מצבם החינוכי של ילדים בפנימיות. בראש הבעיות המערכתיות שהועלו נכתב כי "בתי הספר המיוחדים שבפנימיות אינם שייכים לרשות המקומית ונחשבים כבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. הרשויות השולחות ילדים לפנימיות שמחוץ להן סבורות שבכך הסתיים תפקידן ואינן ממשיכות ללוותם".

בעיה אחרת שהעלו מנהלי הפנימיות היא של "אי קליטה של ילדי הפנימיות בבתי הספר של היישוב, בטענה שהאיזון הדמוגרפי יופר. ראשי הרשויות, הורים ומורים טוענים למחסור במשאבים ובכלים הדרושים להתמודד עם ילדי הפנימיות".

בעיה נוספת היא שצוות הפנימיה והצוות החינוכי בישוב מנותקים, או לא עובדים בשותפות ובמעורבות נכונות. כתוצאה מכך לומדים ילדים בחינוך המיוחד בפנימיה, גם אם הם מתאימים לחינוך הרגיל.

משתתפי יום העיון הצביעו גם על מחסור במסגרות המשך לבוגרי פנימיות טיפוליות, ומחסור בתוכניות אשר יכשירו אותם לשילוב עם חבריהם לכיתה הגרים עם משפחותיהם. "אין מענה מתאים לילדי הפנימיות בבתי הספר הרגילים מבחינת הכשרת המורים, המנהלים והמפקחים, וכן מבחינת כמות שעות הלימוד המוקצבות להם", נכתב בדוח.

עובדה חמורה אחרת היא, שעל פי דיווחי המנהלים ומשתתפי יום העיון האחרים "מובאים ילדים לוועדת השמה לחינוך המיוחד בשל חוסר במשאבים ובכלים בחינוך הרגיל, ולאו דווקא צורך הילד בחינוך מיוחד". לעתים כופים על ילדים אבחונים פסיכולוגיים שאינם מתאימים, ועל כן תוצאותיו ידועות מראש. האבחון אינו מסייע לקביעת תוכנית טיפולית לילד.

עוד נכתב, כי ילדים בעלי בעיות התנהגותיות שונות מושמים בכיתת חינוך מיוחד אחת והאינטרקציה ביניהם הרסנית. בית הספר של החינוך המיוחד, בכוונה טובה, מנמיך את הדרישות מן הילדים עד למינימום, ויוצר עבורם מציאות מדומה.

הדוח מתייחס גם לדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת, ושהוקדש לנושא הנשירה ממערכת החינוך. בישיבה אמר מנכ"ל משרד החינוך כי המשרד בדק את מצב נשירתם של הילדים החיים בפנימיות שבפיקוח משרד החינוך, וכי בפועל נמצאו רק בני נוער מעטים שנשרו מלימודיהם.

מדברים אלה ניתן להבין כי נבדקו כלל הילדים בפנימיות ולא כך היא. ב- 7 הפנימיות לילדים עד גיל 14 שבפיקוח משרד החינוך חיים כ- 750 ילדים. עוד למעלה מ- 8,000 ילדים בגיל חינוך חובה חיים בכ- 70 פנימיות שבפיקוח משרד הרווחה. נתון שפורסם לאחרונה על ידי הג'וינט מדווח על 15,000 ילדים עד גיל 14.

עוד נכתב בדוח כי הילדים מקופחים גם מאחר ואינם שייכים מבחינה לימודית לכל רשות מקומית. בתי הספר שבפנימיות אינם מקבלים תקציבים ממפעל הפיס, כך שהקיפוח הוא כפול ומכופל.

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן

קישורים:

משרד הרווחה מחריב חיי הילדים בפנימיות ומתנער מאחריות – הכתבה "פנייה למבקר: מי אחראי לשלומם של ילדי הפנימיות?" , יובל גורן | 18/3/2013 – לאחר שמדריך הורשע באונס נער בפנימייה, ניסתה המועצה לשלום הילד לברר איזה גוף ממשלתי אחראי על תפעול המוסד ועל שלום הילדים בו – אך ללא הצלחה משרד הרווחה: "הנושא באחריות משרד החינוך" משרד החינוך: "זו אחריותו של משרד הרווחה"…

משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר

הדו"ח העלה חשד למעילה בעמותת אפוטרופסות, הרשויות נהגו ביד קלה , אור קשתי , הארץ , אוקטובר 2013

החשד להעלמת נתונים וניהול לקוי של רכוש 1,700 בני החסות בעמותת ש.פ.ר לא עורר כמעט עניין במשרד המשפטים, שגילה סלחנות ולא פנה למשטרה

"חברי ועד עמותת ש.פ.ר ונושאי המשרה הכפופים להם פעלו בניגוד לחובתם על פי דין, וכשלו במטרתם ותפקידם כאחראים לשלומם ורווחתם של החסויים אשר באפוטרופסות העמותה", כך נקבע בדו"ח ביקורת שהוגש לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים לפני כמעט שנתיים. "העמותה אינה מתנהלת בסטנדרטים המצופים ממנה בכל המישורים שנבדקו, כאשר ברוב התיקים שנבדקו התגלו ליקויים מהותיים", נכתב על העמותה, המספקת שירותי אפוטרופסות לכ–1,700 בני אדם והשורה התחתונה: "מהממצאים עולים חשדות כבדים למעילות בכספי החסויים וברכושם".
למרות הממצאים הקשים, הוחלט במשרד המשפטים שלא להתלונן במשטרה ואף לא ליידע איש על הליקויים שנמצאו – לא את הציבור ואף לא את החסויים שהעמותה מופקדת על ניהול רכושם. במקום זאת, הסתפקו במשרד בהחלפת מנהלי העמותה.

על פי החוק, ניתן למנות אפוטרופוס לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו, "כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו". אנשים כאלה, שזהותם אסורה בפרסום, נתונים להשגחת האפוטרופוס וחייבים לציית לו. יש בהם קשישים שדעתם אינה צלולה עוד וכן חולי נפש ואחרים שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם מסיבות שונות. בית המשפט הוא שמחליט על מינוי אפוטרופוס וקובע את זהותו. האפוטרופוס – לרוב עמותה – מקבל שליטה על כספיו ונכסיו של החסוי, ואמור לנהל אותם לטובת החסוי שהוא משמש לו מעין מבוגר אחראי. אלה אנשים שבדרך כלל לא יכולים להגן על זכויותיהם ואם הם מתלוננים, על פי רוב תלונותיהם נתקלות בחוסר אמון.

לפני כמה שנים מינה בית המשפט את עמותת ש.פ.ר לשמש אפוטרופסית לשי (שם בדוי), ומאז נציגת העמותה מנהלת את כל ענייניו, כספיים ואחרים. לדבריו, הוא מקבל מעין דמי כיס, כ–500 שקלים מדי שבועיים, מתוך קצבת הביטוח הלאומי שלו, כ-4,500 שקלים. ואולם, כשביקש את דפי החשבון בבנק כדי לברר מה נעשה בכספו, נענה בשלילה, למעט פעם אחת.

עוד הוא מספר כי הוא נפגש עם האחראית עליו מדי כמה שבועות, ומתקשה מאוד להשיג אותה בטלפון. "אני רוצה חונך, מישהו שאוכל לדבר איתו כשאני צריך, חבר נפש כזה", הוא אומר, "אני לא צריך מישהו שיחזיק אותי קצר. זה כאילו אני שייך למישהו אחר. יש לי קשיים, אבל אפשר לשתף ולדבר איתי".

הונאות עמותת ש.פ.ר - שי, שמקבל כל שבועיים 500 שקלים מקצבת הביטוח הלאומי. צילום: דודו בכר
הונאות עמותת ש.פ.ר – שי, שמקבל כל שבועיים 500 שקלים מקצבת הביטוח הלאומי. צילום: דודו בכר

עמותת ש.פ.ר לשירותי אפוטרופסות הוקמה בשנת 1995 ויש לה שישה סניפים ברחבי הארץ, מבאר שבע ועד נהריה. בישראל כ–43 אלף חסויים; דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת קבע לפני כשנתיים כי זה שיעור גבוה בהשוואה למדינות אחרות. את דו"ח הביקורת על עמותת ש.פ.ר הכין משרד רואי חשבון, והוא הוגש לאפוטרופוס הכללי בינואר 2012.

מחברי הדו"ח, המתפרסם כאן לראשונה, בדקו את טיפול העמותה בחסויים ובנכסיהם באופן מדגמי בלבד – פחות מ–5% מכלל הפעילות. אפשר לשער שביקורת מלאה, אילו היתה נעשית, היתה מעלה ליקויים חמורים יותר. לפי דיווח לרשם העמותות, בשנת 2011 הסתכם המחזור הכספי של העמותה ב–4.8 מיליון שקלים.

לפי הדו"ח, העמותה "אינה עומדת בדרישות המינימליות הנדרשות מגוף הפועל בנושאים רגישים ובהיקף נרחב… הדבר מאפשר ואף גורם לפגיעה במישרין או בעקיפין בכספם, רכושם ורווחתם של החסויים". על ניהול החשבונות שלה נכתב כי "אינו נעשה באופן שוטף וגורם לגירעונות והפסדים לחסויים. בנוסף, יש חוסרים ברישומים, שינויים יזומים ואי־דיווח על הכנסות שונות".

בהקשר זה מציין הדו"ח כי העמותה "דואגת למצג הוצאות שיהיה ראשית הגיוני למראית עין, ורק לאחר מכן נכון ומדויק. דבר זה מעלה חשד לזיוף ממצאים ולהעלמת נתונים בספרי החשבונות". על ניהול נכסי הנדל"ן של החסויים נכתב כי הוא "נעשה באופן לקוי, שאינו שואף לטובתם המוחלטת של בעלי הנכסים".

שי מתקיים מקצבה של הביטוח הלאומי אך בין החסויים יש אנשים שהם בעלי דירות או שצברו חסכונות. במועד הביקורת החזיקה העמותה בהשקעות בסך כ–3.5 מיליון שקלים, השייכות לאנשים שנפטרו. כ–2.3 מיליון שקלים נוספים, הנמצאים בחשבונות שונים, אינם מטופלים כלל, לפי הדו"ח.

חלק מההשקעות שייכות לחסויים שלגביהם אין תיעוד של הנהלת חשבונות, כך ש"סכומים אלה אינם נרשמים כלל בספרי העמותה וקיימת אפשרות להעלמתם", לפי הדו"ח. בין השאר צוין כי לאחד החסויים, בעל השקעות של כ–4.2 מיליון שקלים, לא נערך דו"ח כספי במשך שש שנים, וכי בתקופה זו פעלה העמותה "בכספי החסוי ללא כל דיווח לאפוטרופוס הכללי". השורה התחתונה: "בהתנהלות העמותה עולים חשדות להעלמת כספים או לשימוש שאינו ראוי בכספי החסויים".

דברים אלה תקפים גם לגבי טיפול העמותה בדברי ערך, המעורר "חשדות כבדים לאפשרות של גניבות ומעילות ברכוש זה, שלגביו לא קיים כל בקרה". אין כל דיווח על תכשיטים ודברי ערך אחרים של החסויים ולמעשה, העדות היחידה לקיומם היא כספת הנמצאת במשרדי הנהלת הקרן ברחובות. לפי הדו"ח, לא רק שרשימת התכולה של הכספת אינה שלמה, אלא יש בה פריטים השייכים לחסויים שנפטרו בין 1995 ל-2003.

באופן כללי, נכתב בדו"ח, הנתונים והמסמכים שמסרה העמותה לא היו העתקים של מסמכים מקוריים, אלא כאלה שהופקו במיוחד עבור הביקורת. "נתונים אלה אינם ניתנים לאימות, ומאחר ובנתונים אחדים התגלו סתירות, יש להטיל ספק בנכונותם של כל המסמכים שהתקבלו מהעמותה", נכתב.

בתקופת הביקורת העסיקה העמותה שש עובדות סוציאליות, שהיו אחראיות על כ–1,700 אנשים. מבקר המדינה, בדו"ח שפירסם לפני כשנתיים על "הקרן לטיפול בחסויים", מתח ביקורת על יחס מספרי קטן יותר בין מטפלים למטופלים. בין השאר צוין בו"ח כי העמותה ערכה ביקור ראשוני בביתה של חסויה רק שמונה חודשים לאחר מינויה כאפוטרופסית, ובמקרה אחר נמסר על ידי מטפל חיצוני כי אחת החסויות "חיה בהזנחה רבה, היות ואין לה כלפי מי להפנות את בקשותיה לשיפור תנאי חייה", למרות שמצבה הכלכלי מאפשר זאת.

דו"ח הביקורת מאשים את חברי ועד העמותה והאסיפה הכללית ב"העלמת עין מהנעשה בעמותה, שאיפשרה לעובדיה להתנהל כרצונם ולפעול שלא כדין בכספם וברכושם של חסרי ישע". לצורך דוגמה בלבד, מצוין בדו"ח כי גם אם מניחים שכל חסוי צבר במהלך חייו תכשיטים בשווי של 3,000 שקלים, הרי שמדובר ברכוש ששוויו כשישה מיליון שקלים (על פי ההערכה כי העמותה טיפלה במשך השנים בכ-2,000 חסויים), שאין לגביו כל התייחסות או רישום בספרי העמותה. "סכום מהותי זה הוא רק 'קצה הקרחון' בחוסר הוודאות לגבי שוויים וערכם של נכסים רבים נוספים, בבעלות החסויים או יורשיהם", נכתב.

הביקורת המליצה לאפוטרופוס הכללי לפעול מיידית להחלפת ועד העמותה, מנהליה ואנשי הכספים שלה, להעמיק את הפיקוח על התנהלותה ועל מצב החסויים, וכן, "לבצע ביקורת חקירתית אשר מטרתה איתור מעילות וגניבות כספים ושווה כסף".

בפברואר 2012 הועבר דו"ח הביקורת לעמותת ש.פ.ר, שמסרה את תגובתה כעבור כשלושה חודשים. במקביל, החליטו באפוטרופוס הכללי שלא לאפשר לעמותה לקבל חסויים חדשים. רק לפני כמה חודשים הושלמה החלפת מנהלי העמותה ובעקבות כך, הוסר החרם מעל העמותה.

השבוע אמרו במשרד המשפטים כי טענות העמותה נבדקו פעם נוספת, ורובן נדחו. "ממצאי טיוטת הדו"ח הפכו סופיים", נמסר. ואולם, בניגוד להמלצות, לא נערכה "ביקורת חקירתית", ולמרות החשדות למעילות וגניבות, לא הוגשה תלונה במשטרה.

ממשרד המשפטים נמסר כי "על אף הממצאים החמורים, שהתייחסו בעיקרם לאי־סדרים בניהול העמותה, לא העלתה הבדיקה, כמו גם הבדיקות הפרטניות שנערכו, חשדות למעילה בכספי החסויים או למעשים פליליים אחרים", וכי בהחלטה תמכה גם פרקליטות המדינה. עם זאת, אנשים המעורבים בפרשה אומרים כי ההחלטה התקבלה על בסיס בדיקה חלקית של תיקי החסויים. במשרדי האפוטרופוס הכללי עובדים כעשרים מפקחים בלבד, שתפקידם לעבור על כל הדו"חות של החסויים.

לדעת עו" יותם טולוב מארגון "בזכות", הבעיה היא לא בתאגיד כזה או אחר, אלא בשיטה. "כששוללים מאדם את כל הזכויות שלו ונותנים כוח עצום לגורם זר, מזמינים ניצול", הוא אומר. לדבריו, הדו"ח הוא "בסיס לפתיחת חקירת משטרה. האמצעים שיש בידי משרד רואי חשבון הם מוגבלים, ולכן יש הצדקה לחקירה מעמיקה של המשטרה. גם אם לא יוגש כתב אישום, הרי שיש בסיס לתביעות נזיקין בגין רשלנות. אבל כיוון שהדו"ח נסתר מעיני החסויים, אין מי שיקדם כיוון זה".

"דו"ח כל כך חמור היה צריך להביא לסגירת העמותה", אומר הפעיל החברתי יואב קריים, המלווה את שי בשנים האחרונות, "ההחלטה לא לפרסם את הליקויים מעידה שבאפוטרופוס הכללי לא מבינים את תפקידם ולא חושבים שלחסויים יש זכויות". קריים וגם יקירה אברך, רכזת שטח של "בזכות", המלווה חסויה אחרת, אומרים כי גם כיום "נציגות העמותה אינן זמינות לפניות, גם במקרי חירום".

ממשרד המשפטים נמסר כי "הצורך בהגשת בקשת פירוק (לעמותה) התייתר כיוון שחברי העמותה הסכימו, באופן וולונטרי, להחלפת השדרה הניהולית של העמותה. רק לאחר החלפת הוועד המנהל של העמותה, המנכ"ל והחשב, הסיר האפוטרופוס הכללי את התנגדותו למינוי העמותה כאפוטרופוס לחסויים נוספים".

עו"ד שלמה שחר, לשעבר האפוטרופוס הכללי, משמש בחודשים האחרונים יו"ר העמותה ומנכ"ל זמני שלה. לדבריו, "שינינו נהלים, שאמורים לפתור חלק ניכר מהבעיות שהתגלו, ואנו מצמצמים בהדרגה את הפערים שנוצרו בהגשת הדו"חות השנתיים. כיום אנו מדווחים באופן שוטף על הפעולות שלנו".

לדברי יו"ר הנהלת העמותה הקודם, עמי ברגמן, "פעלנו לפי חוק. הבעיה העיקרית היתה שלא הגשנו בזמן דו"חות, וזה נגרם בגלל שלא היה לנו מספיק כוח אדם". הוא הוסיף כי "כאשר ביקשו באפוטרופוס הכללי שנעזוב, אמרתי שאין בעיה: עשיתי את העבודה בהתנדבות".

משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר
משרד המשפטים טייח העלמת נתונים וניהול לקוי בעמותת האפוטרופסות ש.פ.ר

משרד הרווחה מפקיר אלפי בני נוער לתעשיית הזנות

משרד הרווחה מפקיר אלפי בני נוער לתעשיית הזנות

מדובר באלפי ילדים שמשרד הרווחה סוחר בהם. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית הזנות.  משרד הרווחה מוציא בכפייה מבתיהם למסגרות רווחה, פנימיות, אומנה, אימוץ, ומפקיר אותם במסגרות אלו. המסגרות משיקוליהם פולטות את הילדים או שהם בורחים עקב התעללות. מכאן הדרך לרחוב, לזנות לסמים ולפשע קצרה ביותר.

הכתבה מי מטפל באלפי בני הנוער המעורבים בזנות , הארץ , 23 במרץ 2013 ,אור קשתי

הסיוע לעוסקים בזנות דורש מעונות, תקציבים ובעיקר אחריות ממלכתית. אך במקומם, הם מקבלים צקצוקי לשון ואולי עוד ועדה שהמלצותיה ייגנזו

בדקות הראשונות בשיחה עם אסף רג'ואן, עד לאחרונה מנהל התוכנית של עמותת עלם, "ערים בלילה", לטיפול בבני נוער המעורבים בזנות, מתברר גודל המחדל. זה מתחיל בהתנערות של המדינה מאחריותה, ויתור מודע שלה על הטיפול בבעיה והטלתו על עמותת עלם, לנוער במצבי סיכון. זה נמשך בהבנה כמה מעט השתנה בפועל מאז הוגשו המלצות הוועדה "לבחינת ניצול מיני מסחרי של קטינים" בשנת 1997; ומסתיים, כמו במקרים רבים אחרים, בהחלטה שלא לתקצב את התוכניות שכבר גובשו.
ואז מתחוור עוד עניין: העיסוק בזנות של בני נוער הוא ריטואל ידוע והוא מורכב משלושה שלבים עיקריים: גילוי וזעזוע, דיון ציבורי קצר המלווה בהבטחות לרוב, ולאחריו שתיקה והשתקה, עד להתפוצצות של הפרשה הבאה המשלבת בין קטינים וזנות.

"אי אפשר להגיד שהתופעה לא ידועה, שאין תוכניות טיפול או שאין אנשי מקצוע מסורים ומצוינים", אומר רג'ואן. "האמת הפשוטה היא שהילדים האלה מופקרים". רג'ואן אינו היחיד שחושב כך. בדיון בכנסת לפני כשנה וחצי אמר הח"כ לשעבר זבולון אורלב (המפד"ל) כי לא רק שמבוגרים מנצלים מינית בני נוער, אלא "גם המדינה עושה כאן מעשה זנות, כשהיא בעצם מפקירה את אותם ילדים".
אפשר לפטור את דבריו של אורלב כהתלהמות של פוליטיקאי, אבל לא בטוח שיש לכך הצדקה. התגובה הקבועה של משרדי ממשלה תחת ביקורת היא קודם כל יצירת רושם שהכל בשליטה: התקציבים אולי קטנים אך מנוצלים ביעילות, הנתונים מראים סימנים לשיפור, ובכלל – הפתרון ממש מעבר לפינה. שטויות. כבר 15 שנים מחכים אלה המנסים לטפל בזנות של קטינים לשינוי בהיקף התקציבים, להגברת האכיפה ולהחמרת הענישה, או לפחות להעלאת המודעות הציבורית.
באותו דיון בכנסת, בנובמבר 2011, נדהם אורלב לגלות ש"לא נעשו פעולות דרמטיות משמעותיות להתמודד עם הסוגיה" מאז הדיון הקודם בנושא, שנה קודם לכן, שגם בו השתתפו נציגים של משרדי ממשלה רבים. ההתרשמות היתה דומה גם בדיון ביולי 2012, שהתמקד בהיעדר מסגרות לנערים המעורבים בזנות. ההצצה הנדירה יחסית שמספק רג'ואן, חלק מהממסד עד לפני כמה שבועות, משלימה את התמונה. כך נראה שירות חברתי שאינו מתפקד ושאף פעם לא תיפקד בהתאם למצוקה הקיימת.
"עשיתי כמיטב יכולתי במשך שלוש שנים, אבל באיזשהו שלב הבנתי שהאתגר המרכזי בעבודה הוא לא טיפולי, אלא להשיג לבני הנוער את המסגרת שאיננה קיימת, את הכסף שלא מגיע", אומר רג'ואן. "לחברה לא אכפת מהילדים האלה ולכן גם לנציגיה בממשלה לא אכפת. רק למעטים אכפת אם ילד בן 15 יחיה מזנות או ימות ממנה. והילדים קולטים את זה. הם כבר מזמן לא מתרגשים מהבטחות וממלים יפות".
חילופי השרים במשרד הרווחה מספקים שביב של תקווה. אולי מאיר כהן מ"יש עתיד" יהיה שונה מקודמיו, מי יודע. העוסקים בתיקון חברתי חייבים לשמור על אופטימיות.

אין נתונים
אחד הביטויים להדחקה רבת השנים של התופעה של בני נוער המעורבים בזנות הוא היעדר נתונים בנושא. כבר ב-1997 הודתה הוועדה הציבורית כי אין ביכולתה "לקבוע את השיעור המדויק של קטינים הנתונים לניצול מיני מסחרי", העריכה כי מדי שנה נחשפים "מאות רבות מאוד של קטינים" לניצול כזה והמליצה לערוך מחקר בנושא. מאז חלפו 16 שנים ועדיין אין מידע על היקף התופעה.
לפני כשנתיים החל משרד הרווחה, בשיתוף המשרד לביטחון פנים, לערוך סקר לבחינת תופעת הזנות בכללותה ובו נבדק גם המצב בקרב בני נוער. ממצאים ראשונים של הסקר היו אמורים להתפרסם כבר לפני כמה חודשים. זה לא קרה. גורמים המעורבים בפרויקט העריכו כי הוא יושלם רק בעוד שנה. "תמיד יש תקציב לסקר וזה בסדר שאנחנו עושים סקרים", אמר ביולי 2012 ח"כ אילן גילאון (מרצ) בדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, "הבעיה היא שאנחנו לא מממנים את פתרון הבעיות שהסקרים האלה מעלים".
ממשרד הרווחה נמסר כי "העבודה על הסקר בעיצומה", אך לא נמסר מתי הוא צפוי להתפרסם.
בהיעדר נתונים של ממש, אין ברירה אלא להסתמך על בדיקות חלקיות, כמו זו שערכה בשנה שעברה עמותת עלם. על פי נתונים שהוצגו בדיון משותף לוועדת המשנה של הכנסת למאבק בסחר בנשים ולוועדה לזכויות הילד, ב-2011 פגשו עובדי עלם 621 בני נוער המעורבים בזנות. כ-75% מתוכם הם נערות. לפי דו"ח שחיבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת לקראת הדיון, מחקרים בארץ ובעולם מצאו כי גיל הכניסה לזנות נע בין 11 ל-19 והגיל הממוצע הוא 14-13.  על פי הערכות בעלם, מספר בני הנוער המעורבים בזנות בישראל מסתכם בכמה אלפים.
ניצול מיני מסחרי של קטינים אסור על-פי החוק, כמו גם שידול קטינים לזנות וסרסרות. על פי הדו"ח של מרכז המחקר והמידע בכנסת, בשנת 2008 נפתחו שני תיקים על עבירות של ניצול מיני מסחרי של קטינים, וב-2010-2009 נפתחו שישה תיקים בכל שנה.
במשטרה התקשו למסור נתונים עדכניים יותר, אך לפי נתוני המועצה הלאומית לשלום הילד, ב-2011 נרשם גידול של כ-66% – עד עשרה תיקים. "ברור שהמספרים הנמוכים האלה לא משקפים את ההיקף האמיתי של התופעה", אומר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן. יתרה מזאת, בסעיף המאפשר להאשים את מי שמשתמש בשירותי זנות של קטין לא נעשה שימוש אפילו פעם אחת. בסך הכל, בין 2000 ל-2009 נפתחו במשטרה 35 תיקים בגין עבירות שקשורות לניצול מיני מסחרי של קטינים, אך יותר ממחציתם (55%) נסגרו. "מהנתונים עולה קושי מסוים בתחום האכיפה", נכתב בדו"ח של מרכז המידע והמחקר. לדברי גורם המכיר מקרוב את הנושא, במשטרה ובפרקליטות מחליפים האשמות מי אחראי למצב עגום זה.

ילדים דחויים
ב-1996 נערך בשוודיה הקונגרס העולמי הראשון נגד ניצול מיני מסחרי של ילדים וישראל השתתפה בו. בעקבות הקונגרס הוקמה ועדה ציבורית, שבראשה עמד ד"ר מייק נפתלי, ממייסדי עלם. "תהיה מדינת ישראל מקדימה בחוקיה, בגישתה, ובדרך טיפולה בנושא ולא מהססת ופוסחת על הסעיפים", נכתב בדו"ח שהגישה הוועדה ב-1997. לדברי ד"ר נפתלי, "מאז פרסום ההמלצות לא נבנתה התשתית לטיפול בתופעה ואני לא חושב שהחברה הישראלית מתמודדת אתה. באירופה שמים דגש גדול על לקוחות תעשיית המין וכאן זו בכלל לא אסטרטגיה קבילה".
רג'ואן (33) למד משפטים ועבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ובשלוש השנים האחרונות הוא ניהל את תוכנית "ערים בלילה" של עלם, שמאתרת בני נוער המעורבים בזנות ומגישה להם סיוע ראשוני. "המדינה הפקירה את הילדים האלה לגורלם", הוא אומר. "'ערים בלילה' הוא הפיילוט שעליו הוחלט בעקבות הוועדה הציבורית שנהפך למענה הכמעט יחיד. אין מסגרות מתאימות לבני נוער שמעורבים בזנות ואין מקומות שאפשר להשתמש בהם אפילו במקרי חירום. בכמה מהמסגרות הקיימות לא מתלהבים לקלוט את בני הנוער המטופלים אצלנו. אנחנו חיים בעולם מופרט, כך שגם אם אתלונן למשרד הרווחה הוא לא יכול להכריח.
"לטפל בילדים בזנות עולה כסף", אומר רג'ואן. "אלה ילדים שמתאבדים בשקט. אחד הנערים אמר לי פעם שהבעיה הכי גדולה שלו היא שהוא לא יצמיד סכין לאף אחד. בני הנוער האלה צריכים לבחור בין לישון בפח זבל לבין לישון אצל מישהו מבוגר יותר. לפי מחקרים, הרוב המוחלט של המעורבים בזנות מעוניינים בסיוע אבל איזה אופציות יש לנו לתת להם? משרד הרווחה היה צריך להילחם על אלפי הילדים האלה. הרי הם לא יצעדו ברחובות ויבקשו שיצילו אותם. גם לא המשפחות שלהם. הממשלה מעדיפה לעשות קמפיין לתיירים גאים מאשר להיאבק בזנות של נערים".

בינואר 2011 נכנס משה כחלון לתפקידו כשר הרווחה והצהיר כי אחת המשימות הראשונות שלקח על עצמו היא שיקום נערים שעזבו את בתיהם ונכנסו למעגל הזנות. "אני אישן טוב יותר בלילה לאחר שאדע שעשינו את מרב המאמצים לעזור לנערים", אמר בכנס במאי 2011. "הנחיתי את הגורמים המקצועיים במשרד להציג את התוכניות כיצד לטפל בתופעה הכל כך כואבת במהרה".
תוכנית כזאת אכן גובשה והוצגה לכחלון, אך לדברי כמה גורמים היא נתקעה בדיונים מול משרד האוצר. העלות הכוללת של התוכנית הסתכמה בכ-27 מיליון שקלים, שישה מתוכם יועדו לקטינים המנוצלים בזנות (אגב, סכום הנמוך מעט מעלות של שלושה סגני שרים). במשרד הרווחה היו מוכנים להתחיל ולהפעיל את הפרויקט גם בתקציב נמוך יותר. לעיתונאים שהתעניינו בנושא לפני כמה חודשים נמסר כי "כרגע התוכנית נמצאת באישור תקציבי". בפועל, לא אושרה תוכנית גדולה ולא קטנה.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "לא התקיים שום דיון מקצועי בתוכנית ולא התקבלה כל דרישה תקציבית ממשרד הרווחה".
יש האומרים שכחלון נכשל במשימה שטרדה את שנתו בלילות, אחרים מאשימים את האוצר. עם הקיצוץ הצפוי בתקציב 2013, גורמי רווחה לא הביעו השבוע אופטימיות באשר לגורל התוכנית.
ממשרד הרווחה נמסר כי הוגשה לכחלון תוכנית והוא אף נפגש עם נציגים ממשרד האוצר כדי לקדם אותה. במקביל, נמסר, הגיש המשרד בקשה לתקציב לשנת 2013, אך זו טרם נדונה. עוד נמסר כי "במסגרת היכולת התקציבית של המשרד, אנו מיישמים תוכניות שונות עד להשלמת המודל הרחב, ובהן הפעלת 'ערים בלילה' בתל אביב, חיפה ואילת והרחבת הפעילות בערים נוספות".

מי מטפל באלפי בני הנוער המעורבים בזנות , הארץ , 23 במרץ 2013 ,אור קשתי

קישורים:

פשעי משרד הרווחה: האו"ם – זכויות הילד במדינת היהודים על כרעי תרנגולות

הכתבה דו"ח של האו"ם: ישראל אינה שומרת כראוי על זכויותיהם של הילדים , אור קשתי , הארץ , 21.11.2010

"בשנים האחרונות מצבם של הילדים מידרדר לפי כל אמת מידה", אומר יו"ר יוניסף-ישראל, עו"ד מוריאל מטלון

"ישראל לא אימצה שום אסטרטגיה או תוכנית פעולה לאומית לזכויות הילד" – כך קובע דו"ח של ארגון הסיוע של האו"ם לילדים, יוניסף. עוד מציין הדו"ח כי על אף חקיקת כמה חוקים בנושא זכויות ילדים, הרי ש"ישראל אינה מקפידה על יישום יעיל של חוקים אלה". כמו כן מותח הדו"ח ביקורת על עמדתה של ישראל, לפיה אמנת האו"ם לזכויות הילד אינה חלה בשטחים. אתמול צוין ברחבי העולם "יום זכויות הילד" הבינלאומי.

ב-20 בנובמבר 1989 אישרה עצרת האו"ם את אמנת זכויות הילד, בתום דיונים שנמשכו כעשר שנים. האמנה אושררה על ידי כ-200 מדינות, בהן ישראל ב-1991. במסגרת קידום האמנה, הוקמה "הוועדה לזכויות הילד", הפועלת במסגרת יוניסף ואשר בוחנת באופן שיטתי, מדי כמה שנים, את יישום האמנה במדינות השונות. הדו"ח המתייחס לישראל הוכן לפני כמה שבועות במטה הארגון בז'נווה בשווייץ, ומתבסס בין השאר על תשובות רשמיות של ישראל לארגון הבינלאומי.

בכותרת "האם הם מקיימים את הבטחותיהם", קובע הדו"ח כי לישראל אין תוכנית פעולה לאומית לזכויות הילד או ליישום האמנה הבינלאומית בנושא, ומעיר בהקשר זה כי הרשות הפלסטינית מגבשת כעת תוכנית פעולה למען ילדים, המתחשבת באמנת האו"ם. בהתייחס לעמדת ישראל, לפיה האמנה אינה חלה בגדה המערבית וברצועת עזה, מציין הדו"ח כי "הוועדה לזכויות הילד דוחה עמדה זו, וכך גם כל הגופים המנהלים מעקב אחר קיום אמנות האו"ם".

בניגוד למדינות רבות בעולם, מציין הדו"ח כי בישראל לא פועלת נציבות רשמית מטעם הממשלה, שתפקידה להגן ולקדם את זכויות הילד. לפי הדו"ח, למרות שהחוק הישראלי אינו כולל את האמנה, בתי המשפט, ובכלל זה בית המשפט העליון, מסתמכים עליה בהחלטותיהם. עם זאת, כאמור, ישראל אינה מקפידה על יישום החוקים שהתקבלו ואשר נוגעים לזכויות הילד, וכי חוקים אחרים "עדיין אינם תואמים את האמנה הבינלאומית".

בין השאר כותבים מחברי הדו"ח בהקשר זה כי על פי "צווים צבאיים החלים על השטחים הפלסטינים הכבושים, ילד הוא מי שטרם מלאו לו 16, בעוד שעל פי הדין האזרחי החל במדינת ישראל וגם על יהודים בהתנחלויות בשטחים, ילד או קטין הוא מי שטרם מלאו לו 18". יש לציין כי הסעיף הראשון באמנה הבינלאומית לזכויות הילד קובעת כי "ילד פירושו כל יצור אנוש מתחת לגיל 18".

עוד נכתב בדו"ח, כי הגופים הרשמיים בישראל אינם עוסקים באיסוף מקיף של מידע או במעקב אחרי מצבם של ילדים, וכי ישראל אינה מפרסמת באופן שנתי את סך התקציב הממשלתי המוקדש לילדים. השוואה בינלאומית שפרסם באחרונה ארגון ה-OECD מגלה כי ההשקעה בישראל נמוכה מהממוצע הבינלאומי, החל מגני הילדים ועד בית הספר התיכון. מההשוואה עולה גם כי בין 1995 ל-2006 נרשמה במדינות הארגון עלייה ממוצעת של 39% בהשקעה בחינוך. לעומת זאת, שיעור הגידול בישראל עמד על 9% בלבד.

"בשנה הבאה ימלאו 20 שנה לאשרור אמנת האו"ם לזכויות הילד ע"י ישראל, אבל בשנים האחרונות מצבם של הילדים מידרדר לפי כל אמת מידה. הדאגה לילדים לא נמצאת בראש סדר העדיפות הממשלתי", אומר יו"ר יוניסף-ישראל, עו"ד מוריאל מטלון. לדבריו, אחד מסעיפי האמנה הבינלאומית קובע שכל מדינה צריכה להקים רשות או נציבות רשמית לענייני ילדים – דבר שלא יושם עד כה בישראל.

"הדאגה לעניינם של ילדים מפוזרת בין משרדי הממשלה השונים, ואין זרוע אחת שתקדם את הנושא בראייה כוללת. יש להקים נציבות ממלכתית כזאת, שתקבל בחקיקה סמכויות, כך שתוכל לפעול מול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות ולהתערב בכל מקרה שבו נפגע שלום הילד", מוסיף עו"ד מטלון.

בכנס שערכו "המרכז הישראלי להעצמת האזרח" ובית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב ביום חמישי שעבר, בנוגע ליישום אמנת זכויות הילד, אמר המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, שיזם את "חוק זכויות התלמיד" לפני כעשר שנים, כי "יש ניסיון לסרס, לגמד או לבטל את החוק הזה. מנהלים לא יודעים שהם צריכים לתלות עותק מהחוק בבית הספר או להעביר שיעור עליו בשבוע הראשון ללימודים. נוח למערכת החינוך להתעלם מהחוק כי התלמידים לא יודעים לצעוק". השר שלום גם מתח ביקורת על התיקון לחוק, שיזם לפני כשנה שר החינוך, גדעון סער, אשר מאפשר השעיה מיידית מבית הספר של תלמיד המועמד להרחקה לצמיתות.

בכנס השתתפה גם ג'ויטי קאניס ממטה יוניסף בז'נווה. בניגוד לתפישה הרווחת, גם בישראל, לפיה זכויות ילדים ותלמידים מקשות על בתי הספר להתמודד עם בעיות משמעת, אומרת קאניס ל"הארץ" כי "הצטבר כבר מידע רב, לפיו זכויות כאלה אינן פוגעות ביכולת של אנשי החינוך לטפל באלימות. אין קשר בין זכויות תלמיד לבין עבירות משמעת – שיכולות לנבוע למשל דווקא מסביבה שבה אין זכויות. מתן זכויות לילדים לא מוביל לאנרכיה. הדיאלוג והיכולת לשמוע דעות שונות, המתפתחים על בסיס מתן הזכויות לתלמידים, עשויים להפחית את האלימות".

קישורים: