פסיכיאטרית רקפת רודריגז – שקרים ומניפולציות, הזיקה למטופל – הושעתה מהר"י לשנה בשל התנהגות בניגוד לכללי האתיקה

ספטמבר 2009 – הלשכה לאתיקה דנה בשתי תלונות שהוגשו לה בדבר התנהגות לא ראויה, לכאורה, של ד"ר רודריגז, מומחית בפסיכיאטריה משנת 2004 העובדת במגזר הפרטי.

התלונה הראשונה הוגשה ללשכה בתאריך 16.12.2008 על ידי הגב' יעל דיין נגד ד"ר רודריגז ובה טענות שונות היוצאות נגד הטיפול באחיה, מר אסי דיין. התלונה השנייה הוגשה ללשכה בתאריך 16.3.09 על ידי מר פלוני באמצעות עורך דינו עו"ד דן שניט, ובה הוא קובל על טיפול נפשי שקיבל מר פלוני, מד"ר רקפת רודריגז. הטיפול היה נגוע, לטענתו, בהתנהלות המשקפת לכאורה, הפרה בוטה של עקרונות אתיים וחוקיים בסיסיים ביחסים שבין מטפל פסיכיאטרי למטופל. ברשימת ההפרות, מציין עו"ד שניט, בין השאר, כי ד"ר רודריגז קיימה יחסי מין עם המטופל והתגוררה עמו בביתה בתקופת הטיפול; עו"ד שניט צירף לתלונתו את חווה"ד של המומחה הפסיכיאטרי, פרופ' אלי ויצטום, באשר לכשלים המקצועיים והאתיים, לכאורה, בהתנהלותה של ד"ר רודריגז.

בתוקף סמכותי על פי תקנון הר"י, הקמתי בתאריך 6.4.2009 ועדת בירור על מנת שתדון בתלונות אלו.

חברי הוועדה (שנמנים על חברי הלשכה לאתיקה ו/או על חברי ועד האיגוד הפסיכיאטרי) היו אלו: פרופ' אריה בס (יו"ר), ד"ר אלינור גושן, ד"ר סימונה נאור, ד"ר זאבו אוברי, ד"ר מיכאל שניידמן, עו"ד אדווה פרי אבישי – יועמ"ש הוועדה.

הוועדה התכנסה בנובמבר 2009 ובינואר 2010 ושמעה את הצדדים. לדיון הוזמנו גם עו"ד דן שניט שייצג את הקובל, ועו"ד דוד שרם שייצג את ד"ר רודריגז. כן נפגשה הוועדה עם הקובל מר פלוני, עם הגב' יעל דיין ועם פרופ' אלי ויצטום. יש לציין כי ד"ר רודריגז ועורך דינה בחרו שלא להופיע לדיון השני של הוועדה, אף שידעו על קיומה מראש והוזמנו אליה על פי התקנון.

עו"ד דן שניט הדגיש בדיון, כי מערכת היחסים האינטימית שנוצרה בין המתלונן לנילונה אינה שנויה כלל במחלוקת, וכי הקשר האינטימי נוצר בין השניים לאחר שהמתלונן שוחרר מאשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל", והופנה אל ד"ר רודריגז על ידי העובדת הסוציאלית בבית החולים להמשך טיפול נפשי. עו"ד שניט הדגיש, כי הקשר האינטימי שהתפתח בין המתלונן לנילונה נוצר לאחר שכבר נוצרו ביניהם יחסי רופא-מטופל. עוד ציין עו"ד שניט כי במסגרת הטיפול, נהגה הנילונה לרשום עבור המתלונן מרשמים של תרופות ואף כתבה עבורו חוות דעת רפואית ביום 2.7.07, לצורך הערכת מצבו הנפשי.

חומרת מעשיה של הנילונה, סיכם עו"ד שניט, הינה בעובדה כי המתלונן הגיע לנילונה כמטופל שזקוק לעזרה רפואית לאחר תקופת אשפוז נפשי ממושכת, ובמקום לקבל את עזרתה הרפואית של הנילונה קיבל "דבר שהוא אנטי תזה לטיפול ועזרה", נקלע שלא בטובתו למערכת יחסים אינטימית וכי הטיפול שניתן לו לא הותאם כלל לצרכיו הטיפוליים, כאמור גם בחווה"ד של פרופ' ויצטום.

בתגובה לדבריו של עו"ד שניט, פירט עו"ד דוד שרם, בשם הנילונה, את גרסתה. עו"ד שרם טען שמכיוון שעו"ד שניט הגיש נגד הנילונה גם תלונה למשרד הבריאות וגם תביעה אזרחית-נזיקית, הרי פנייתו של עו"ד שניט ללשכה לאתיקה, איננה דרושה ונועדה רק כדי לשמשו בהליכים האחרים שצוינו. עו"ד שרם הדגיש, כי אכן הייתה קיימת מערכת זוגית-אינטימית בין מרשתו הנילונה לבין המתלונן, אך לא התקיימה ביניהם מערכת טיפולית אלא אך ורק יחסים זוגיים. עו"ד שרם ייחס את הפרשה כולה לגרושה של המתלוננת, אשר לטענתו נלחם בנילונה במשך שנים וגייס אנשים שונים כדי לפגוע בה, ואף שילם כסף למתלונן על מנת שזה יפעל נגד הנילונה. בעקבות צעדיו של גרושה היה מצבה של מרשתו בכי רע, עד כי אושפזה בבית החולים "תל השומר". גרושה צילם שם, ללא רשותה, את מסמכיה הרפואיים וניסה להביא לשלילת רישיונה הרפואי. עו"ד שרם אישר כי הנילונה כתבה עבור המתלונן חוות דעת רפואית אולם לטענתו, עשתה זאת נוכח איומיו של המתלונן כאשר ביקשה להיפרד ממנו. עו"ד שרם חזר והזכיר כי למתלונן עבר פלילי עשיר, וכי זו הסיבה האמיתית לכך שאינו פונה בהליך פלילי נגד הנילונה.

ד"ר רקפת רודריגז, טענה כי המתלונן הינו אדם "פסיכופטי לחלוטין", וכי מערכת היחסים ביניהם החלה לאחר שהגיע המתלונן למרפאתה כמטופל, בנובמבר 2006. המטופל סיפר שהוא במצב גופני רעוע. ד"ר רודריגז ידעה שהמתלונן היה מטופל באברבנאל, שעבר ניסיון אובדני וכי יש לו בעיות נפשיות. לטענתה, לאור מצבו הגופני הבינה שאינה יכולה לטפל בו, ולכן מעולם לא טיפלה במתלונן ואף ביקשה ממנו שיפנה לקבלת טיפול נפשי אצל רופא אחר. עוד הוסיפה, כי שבועיים לאחר פנייתו אליה התאהבה בו נוכח "הקסם האישי הפסיכופטי" שלו, לטענתה, והחל להירקם ביניהם קשר רומנטי-אינטימי.הנילונה ציינה, כי אין כל תיעוד לביקורו של המתלונן כמטופל במרפאתה.

לאחר כחודש וחצי, הוסיפה ד"ר רודריגז, "החלו העניינים להתבהר". לדבריה, המתלונן סיפר לה על עברו הפלילי, כמו כן טענה כי היא פחדה ממנו "פחד מוות", וכי בנוסף אילץ אותה לרשום לו מרשמים תחת איומים. עוד התברר לה, כי המתלונן מעורב בקשר עם גרושה. לטענתה, התרחשויות אלו הביאו אותה לדיכאון ולאשפוז.

בעדותו סיפר המתלונן כי לאחר שחרורו מבית החולים אברבנאל, הופנה לקבלת טיפול אצל הנילונה. הפגישה הראשונה נקבעה ביניהם בחודש אוקטובר 2006 ובה מסר לנילונה, לטענתו, מכתב רפואי אודות מצבו, שאותו קראה. כבר בפגישה הראשונה נתנה לו הנילונה, לדבריו כדור ריטלין. להערכתו של המתלונן, היו בערך 6-8 פגישות טיפוליות עם הנילונה לפני שעבר להתגורר איתה. לטענתו, במסגרת הפגישות הנילונה שיתפה אותו בחייה האישיים, סיפרה אודות הגרוש שלה ואודות בעיותיה האישיות – מה שגרם לו לחוש בנוח עימה ותרם, לטענתו, לתחושת שוויוניות. הוא חש בנוח לטלפן לנילונה בכל עת ולספר לה "הכל" לטענתו. לאחר אחת הפגישות, התקשר לנילונה ואמר כי היה חסר לו חיבוק, ולדבריו הנילונה ענתה לו שאף היא חשה כך ובטיפול שלאחר מכן חיבק אותה המתלונן והם התנשקו.

כשעברו להתגורר יחד, הקשר ביניהם היה גם אינטימי וגם טיפולי ומשך הטיפול היה מאוקטובר 2006 ועד יולי-אוגוסט 2008, לטענתו. עוד הוסיף, כי התגורר עם הנילונה תקופה מסוימת וכי עזב לאור ויכוחים רבים שהתגלעו ביניהם שגרמו לו לחוש שהם אינם עוד זוג. לטענתו, מעולם לא הסבירה לו הנילונה כי אינה מטפלת בו יותר, אך גם לא ציינה כי היא כן מטפלת בו, וכי ככל שהקשר האינטימי התהדק ביניהם ראה בה יותר ויותר כמטפלת כי חש קרוב אליה ושיתף אותה בפרטים אישיים. המתלונן אף ציין כי היו מקרים בהם כאשר היו מגיעים לטיפול בביתה מטופלים שונים, הייתה נוהגת להיוועץ בו לגבי הטיפול בהם ואף הציגה אותו כסטאז'ר שלה.

ועדת הבירור התבקשה על ידי המתלונן להכריע במספר תלונות עליהן הלין ביניהן, קיום מערכת יחסים אינטימית של הנילונה עם המתלונן על אף היותו מטופל של הנילונה. אגב תלונה זו, הועלתה תלונה נוספת, באשר לכתיבת חוות הדעת הרפואית של הנילונה עבור המתלונן בעת ששררה בין השניים מערכת יחסים אינטימית;

ועדת הבירור הגיעה למסקנה שבמסגרת סמכותה היא יכולה לדון רק בתלונה שפורטה לעיל מאחר ואופיין של התלונות האחרות חורג מתחום סמכותה האתית והיא אף אינה בעלת אמצעי החקירה הנדרשים לצורך בירורן, הכרוך בתחקיר עובדתי מפורט. לפיכך, החליטה הוועדה להעביר את התלונות הללו, כמפורט לעיל, לידיעתו ולטיפולו של משרד הבריאות.

באשר לתלונה בדבר קיום מערכת יחסים אינטימית של הנילונה עם המתלונן קבעה הוועדה כי אין חולק בין הצדדים כי כאשר הגיע המתלונן למרפאתה של הנילונה לראשונה, נערכה ביניהם פגישה טיפולית לכל דבר ועניין וכן כי מערכת יחסים טיפולית, שררה בין השניים בטרם החלה מערכת היחסים האינטימית ביניהם, וכי זו שימשה כבסיס להתפתחות מערכת היחסים האינטימית ביניהם.

לדעת חברי הוועדה, בכך הפרה ד"ר רודריגז את כללי האתיקה הרפואית של ההסתדרות הרפואית בישראל והאיגוד הפסיכיאטרי האוסרים על קיום יחסי מין, גם בהסכמה, בין מטפל ומטופל במהלך תקופת הטיפול.

יתר על כן, מעשיה של הנילונה אף מהווים עבירה פלילית, לכאורה, לפי סעיף 347א לחוק העונשין, התשל"ז-1977. סעיף 347א. (ב) לחוק זה, קובע כי מטפל נפשי (שהינו, לפי החוק, בין היתר, פסיכיאטר), הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם, שמלאו להם שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן להם טיפול נפשי על ידו ועד תום שלוש שנים מסיום הטיפול כאמור, בהסכמה שהושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית בו, שמקורה בטיפול הנפשי שניתן להם על ידו, דינו – מאסר ארבע שנים.

לאור כל האמור לעיל, ועדת הבירור סבורה כי הנילונה הפרה באופן בוטה וברור לגמרי את כללי האתיקה המחייבים אותה כרופאה, בכלל, ואת כללי האתיקה המחייבים אותה כרופאה פסיכיאטרית, בפרט. הוועדה רואה בחומרה רבה הפרות אלו. לאור כך, החליטה הוועדה להטיל על הנילונה עונש של השעיה בת שנה מההסתדרות הרפואית בישראל. ככל הידוע לוועדה, במקביל להליך שהתברר בלשכה לאתיקה, נערך גם בירור במשרד הבריאות בעניינה של הנילונה וכן התקיים גם הליך אזרחי, בתביעה שהוגשה על ידי המתלונן נגד הנילונה. הוועדה שומרת על זכותה לשוב ולדון בעונשה של הנילונה, נוכח ממצאים חדשים שיתגלו בהליכים מקבילים אזרחיים ו/או משמעתיים ו/או פליליים ו/או החלטות שיתקבלו על ידי מוסדות מוסמכים אחרים.

עוד החליטה הוועדה, נוכח אופיו החמור של מקרה זה וחשיבותו הציבורית, לפרסם את החלטתה לרבות שמה המלא של הנילונה וכן להעביר את החלטתה וכן חומרים נוספים, ככל שיידרשו, לידיעתו של משרד הבריאות.

בנוסף החליטה הוועדה כי אין בסיס משפטי המאפשר לה לדון בתלונת הגב' יעל דיין, בין היתר ונוכח העובדה כי תלונותיה של המתלוננת אינן משקפות כלל את עמדתו של אחיה, וכי פנייתה ללשכה לאתיקה הינה ביוזמתה ובניגוד לרצונו של אחיה, החליטה ועדת הבירור, כי איננה הגוף המוסמך להכריע בתלונות אלו.

ד"ר רודריגז לא ניצלה את זכותה להגיש ערעור על החלטה זו במסגרת הזמן הקצוב שעמד לרשותה על פי התקנון.

תודתי נתונה לחברי ועדת הבירור אשר הקדישו זמן רב ויקר לקריאת התיעוד המרובה בתיק זה, לשמיעת כל המעורבים בפרשה ולכתיבת דו"ח רהוט ומפורט ממנו נלקחו שורות אלו.

 

פרופ' אבינעם רכס
יו"ר הלשכה לאתיקה רפואית
ההסתדרות הרפואית בישראל

קישורים

 
 טיפול נמרץ – יחסים מסוכנים של ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן – הכתבה "טיפול נמרץ" , רן רזניק , 7 ימים , ידיעות אחרונות , 02.04.2010 , צילום: אלדד רפאלי. – הפרשה שמסעירה את צמרת הממסד הרפואי בישראל: נגד ד"ר שלום ליטמן, מבכירי הפסיכיאטרים בארץ ומי ששירת כראש שירותי בריאות הנפש, הוגשה תלונה של מטופלת, אשר ליטמן ניהל עימה רומן – כולל יחסי מין על ספת הקליניקה…

ישראל 2010 – קלונה של מערכת הבריאות – מוסדות פסיכיאטריים אינם ראויים למגורי בעלי חיים – פברואר 2010

סירחון והזנחה בבת ים – התנאים המזעזעים במוסד הפסיכיאטרי "אברבנאל" בת ים – ינואר 2010

מוסד פסיכיאטרי אברבנאל בת ים – ביזוי כבוד האדם – פברואר 2010

אשפוז כפוי – מונולוג של אישה מתוך מחלקה סגורה ואטומה

מודעות פרסומת

פרשת מתן סמים פסיכיאטריים שלא לצורך במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות – משנתו של פרופ. עומר בונה

עומר בונה - רושם סמים פסיכיאטריים שלא לצורך
עומר בונה – רושם סמים פסיכיאטריים שלא לצורך

התחקיר פרשת התרופות הפסיכיאטריות במגזר החרדי: עדויות נוספות נחשפות  , יאיר אטינגר , אפריל 2012
הכתבה שעסקה במתן תרופות שלא לצורך רפואי עוררה סערה בקהילות החרדיות ובקרב המטפלים, שיקיימו על כך דיון אתי. האם זה יביא לשינוי? מוקדם לומר

חסיד גור מבני ברק סיפר בכאב על מפגש של משפחתו המורחבת בפורים, לפני חודש וחצי. לסעודת החג באה אחת מבנות המשפחה, נשואה ואם לילדים, אחרי תקופה ארוכה שהסתגרה בביתה. לדברי החסיד, "היינו מזועזעים. בהתחלה בקושי יכולנו לזהות אותה. זו היתה אשה שתמיד התבלטה בחיוניות שלה, אבל כנראה הכדורים גמרו אותה. אנחנו פגשנו אשה אפאתית עם מבט אטום, אשה שהוציאו ממנה את כל החיות".

לדבריו, המשפחה יודעת זה כמה שנים שהאשה "מופגזת", כלשונו, בכדורים נגד דיכאון וחרדה במינונים גבוהים, שרושם לה פסיכיאטר שעמו היא נפגשת, לטענת החסיד לפי דרישת רבנים ועסקנים. רק עכשיו הם נוכחו בתוצאות הטיפול.

"הסיבה היחידה שהאשה הובאה לפסיכיאטר מלכתחילה, שלא מרצונה, היתה בעיות בשלום בית", או במלים אחרות, יחסים מדורדרים עם בעלה, סיפר. בהתחלה, היא סירבה בתוקף לקחת כדורים שנרשמו לה, אבל "לא היה לה סיכוי מול הלחץ הכבד שהפעילו עליה רבנים".

לדברי החסיד, הבעל בא ממשפחה מקושרת בחסידות, והוא משוכנע כי קרוביו גילגלו את "האחריות" למצב בבית על האשה ודרשו שתיקח כדורים. "אמרו לה בשם הרעבע מגור שהיא צריכה לקחת תרופות, שזה מה שיעזור לשלום בית. אף אחד לא יודע אם הרעבע באמת אמר כזה דבר, אבל זה בסופו של דבר מה ששיכנע אותה".

בעקבות פרסום התחקיר לפני שבועיים ("פיקוח נפש") על מתן תרופות פסיכיאטריות לבקשת רבנים ועסקנים, למטרות המוגדרות "רוחניות" ולאו דווקא רפואיות, אנשים נוספים שברו שתיקה ופנו ל"הארץ השבוע".

החסיד מבני ברק הציב עצמו, בדבריו, כחלק מהמגמה לגיוס קליניקות פסיכיאטריות פרטיות לצרכים קהילתיים פנימיים, וכפי שמתברר גם לצרכים משפחתיים. הדבר נעשה לא פעם בניגוד לרצון המטופלים ובלי שיבינו מה טיב הטיפול. גם פסיכיאטרים ופסיכולוג אחד פנו לעיתון, וסיפרו סיפורים על שימוש בלתי אתי בתרופות.

טובת החולה

בכתבה הובאו עדויות חסידים שטופלו בתרופות, לדבריהם שלא לצורך. הם הציגו מרשמי רופא לכדורים נגד דיכאון וחרדה – מחלות שלדבריהם מעולם לא לקו בהן. בכתבה גם התראיין פרופ' עומר בונה, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. כמו גם פסיכיאטרים אחרים שהוזכרו ושמרבים לטפל בחרדים בפרקטיקה פרטית, גם הוא הבהיר שהוא פועל לפי שיקולים מקצועיים בלבד וללא דופי מבחינה אתית.

עם זאת, פרופ' בונה הציג עמדה מקצועית, שלפיה יש לשקול לרשום תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI לבחורי ישיבות שנוקטים אוננות מוגברת או מקיימים מגע מיני עם בני מינם, גם אם אינם סובלים מדיכאון. פרופ. עומר בונה הצדיק שימוש בתרופות אלו לניצול תופעת הלוואי שלהן – הפחתת הדחף המיני – והטעים כי הדבר נועד לחסוך מהמטופלים קונפליקט הרסני עם המערכת, ובשלב מאוחר יותר אולי גם לחסוך מהם דיכאון.

פסיכיאטר בכיר אף הצדיק בכתבה מתן ליתיום – תרופה לטיפול בהפרעה דו-קוטבית – למקרים מסוימים שבהם גבר או אשה מחליטים במפתיע להתנער ממצוות הדת או לפרק מסגרת משפחתית, כשהדבר לא מוסבר בשינוי תפישתי. לדבריו, ייתכן ששינוי כזה באורח החיים נובע מ"מצב של מאניה".

פרופ. עומר בונה ופסיכיאטרים נוספים אישרו כי חלק ממטופליהם באים לקליניקות מלווים ברבנים, עסקנים רפואיים ו"משגיחים" בישיבות, ולפעמים ללא ידיעת ההורים. הם אישרו כי אותם גורמי סמכות נוכחים לא אחת בפגישות עם הפציינטים.

הכתבה יצרה טלטלה בציבור החרדי ובקהילה הרפואית. יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, הפרופ' אבינועם רכס, אמר ל"הארץ" שהוא שוקל לכנס את הלשכה לדון בממצאים. "תפקיד הרופא הוא לשרת את האינטרסים של המטופל בלבד ולא לשרת שום אינטרסים מערכתיים. במיוחד לא כשהמערכת הזאת שולטת בפרט בחברה החרדית. יש פה פגיעה מובהקת באוטונומיה של הפרט, דיכוי הבחירה החופשית, שלא לדבר על דיכוי היצר המיני שלדעתי זה אחד הכוחות המניעים החשובים.

"זה בעצם תהליך שבו הרבנים, בעזרת אנשי ביניים ולצערי גם רופאים, מעצבים תרופתית את הרצונות וההתנהגויות של הפרט כדי שיתאימו למסגרת החברתית. אני חושב שרופאים שעושים דבר כזה חוטאים לאתיקה הרפואית".

יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, והיו"ר הנכנס של איגוד הפסיכיאטריה, הפרופ' משה קוטלר, אמר כי יכנס בקרוב דיון מקצועי בשני הגופים. "הכתבה היתה מטלטלת ולא נעבור על הממצאים שהובאו בה לסדר היום. אני לא מתכוון ברמה הפרטנית, כי אנחנו לא טריבונל, ואת פרופ' עומר בונה ופרופ' ויצמן (שהוזכרו בכתבה) אני מכיר באופן אישי. אלה אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בכל פרמטר, גם מקצועי וגם אתי. את השלישי אני לא מכיר".

פרופ' קוטלר הוסיף: "אנחנו נדון בשאלה המרכזית – למי חב איש המקצוע את נאמנותו. אין ספק שהמחויבות המרכזית, ללא כל פניות, היא למטופל. איננו סבורים שפסיכיאטריה ותרופות פסיכיאטריות נועדו לעצב התנהגויות שתואמות קהילות או תוכניות טלוויזיה או לכל דבר אחר. זו עמדתנו. אני יכול להבטיח שאם נראה צורך נוציא הנחיות מתאימות או נייר עמדה מתאים".

איש מפתח בפרשה, ששומר על שתיקה רועמת בקשר לגילויים, הוא סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, איש חסידות גור. למרות בקשות חוזרות ונשנות לקבל את תגובת ליצמן לדברים, זו לא התקבלה עד לסגירת הגיליון.

ליצמן אמר בעבר שהוא מעוניין להקים מחלקות פסיכיאטריות מותאמות לציבור החרדי. ל"הארץ" נודע כי משרד הבריאות כבר אישר מימון של 20 מיטות למחלקה פסיכיאטרית נוספת שאמורה להיבנות בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שבה תונהג הפרדה מלאה בין נשים לגברים. פרופ' עומר בונה הוא מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים.

טלטלה בגור

בעוד ליצמן שותק, בחברה החרדית מתנהל דיון ער בעקבות הכתבה, וכך גם בחסידות גור שממנה באו חלק מהעדויות בכתבה. מקורות בחסידות סיפרו כי האדמו"ר מגור עסק רבות בכתבה, אך הם לא צפו שינוי כלשהו במעמד או בדרכי פעולתה של "קרן הצלת דורות", הגוף הפנימי של החסידות שמנהל קשרים עם פסיכיאטרים פרטיים לטובת חברי קהילת גור.

חסידים סיפרו כי בשבוע שעבר, כשאלפי חרדים באו לירושלים ושהו בשביעי של פסח ובשבת הצמודה לחג במחיצת האדמו"ר מגור, פרשת הכדורים היתה שיחת היום. בעוד שרבים ניסו לחשוף מיהם הדוברים שהסתתרו מאחורי השמות הבדויים בכתבה, היו גם מי שהחלו לעסוק בשאלות העקרוניות שעלו בה.

בפורום "בחדרי חרדים", האתר החרדי הפופולרי, גם נפתח אשכול בנושא, שנמחק בתוך זמן קצר. אשכול שני, בשם "הארץ: תחקיר מגויס לטובת אנטישמיות צרופה" שרד וגרר עשרות תגובות ואלפי צפיות.

בפורום הופיעו הודעות כגון: "לא אנטישמי ולא כלום, ביודעי ובמכירי (הטעות במקור) בישיבות גור זה אמת, מידיעה פנימית", וגם "אני שמעתי מאברך גוראי גרוש, שאלו הם פני הדברים בצורה הכי רשמית והכי פשוטה".

לצד הודעות אלו היו משתתפים שקבעו כי כל החומר שהובא בכתבה הוא "אגדות אורבניות". אחד הגולשים גם העתיק לאשכול פוסט של הבלוגר תומר פרסיקו, שטען כי מה שנחשף בכתבה הוא "קריסתו של האתוס החרדי".

דיון נוסף, המוני יותר ועקרוני יותר, מתנהל גם בפורום הדעתני "עצור כאן חושבים" (גם הוא חלק מפורטל "בחדרי חרדים"). בדיון הזה היו שטענו כי יש לגזור גזירה שווה בין מתן כדורים פסיכיאטריים להכאת אדם על פי החלטת בית דין, המוכרת על פי ההלכה כלגיטימית, כדי לגרום למשל לבעל סרבן להעניק גט "מרצון" לאשתו.

סכנה גדולה

האפשרות שהדיונים הללו יביאו לשינוי נשארת בינתיים לא ברורה. נכון לעכשיו, עולם כמנהגו נוהג. פסיכיאטר בכיר, מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש, סיפר ל"הארץ" על מטופל שבא אליו במקרה השבוע, לאחר שטופל בידי פסיכיאטר מוכר אחר.

לדבריו, המטופל בא מלווה בהוריו, עם תלונה על "בעיות בקדושה", כלומר עם בחורים. עם זאת, "הוא בפירוש לא הומוסקסואל, אבל הוא סיפר בישיבה על משהו שקרה לו. המשגיח הביא אותו לפסיכיאטר (שמו שמור במערכת) בלי שההורים ידעו. גורם שלישי סידר את התשלום. הפסיכיאטר ראה אותו בארבע עיניים ונתן לו ריספרדל נגד פסיכוזה וסרוקסט נגד דיכאון. לדברי הבחור, הפסיכיאטר לא הסביר לו למה, אבל אמר כי ‘יש סכנה גדולה אם לא תיקח את התרופות'. השבוע בדקתי את הבחור. לא מגיעה לו אף אחת מהתרופות, לא הראשונה ולא השנייה. הוא לקח את התרופות חודש, ונמאס לו. הוא הרגיש שמשהו לא בסדר, אז הוא בא אלי. הוריו לא יודעים כלום".

איך אתה יודע שהפסיכיאטר הראשון רשם לו את התרופות שלא לצורך?

"ההתוויות לתרופות הן סימני דיכאון ופסיכוזה. בדקתי אותו ואני קובע חד משמעית שאין לו הסימנים האלה. נראה לי שהפסיכיאטר היה בקשר עם האנשים שהביאו אליו את הבחור ונתן טיפול שאינו מוצדק. אני מזדעזע שאנשים עושים את זה. הבחור כמובן לא שילם על הפגישה עם אותו פסיכיאטר, והכל היה בלי ידיעת הוריו".

פסיכיאטרים בכירים ששוחחנו אתם השבוע נתנו תשובות שונות לשאלה מדוע פסיכיאטרים בכירים רושמים תרופות שלא על פי התווייתן המקורית, ולעתים לפי דרישת גורם שלישי. אחד קבע כי "שורש הרע" הוא הרפואה הפרטית, ואחר אמר כי "בתום לב הם מאמינים שהם משרתים את הפציינטים, מונעים מהם צרות ומפחיתים סבל. אבל מזמן עבר העידן שבו הרפואה מטפלת רק במחלות, הרי יש מיליונים שמתגלגלים ברפואה אסתטית. ברור שיש לנו הרבה מאוד תרופות וכימיקלים שיכולים לשנות הרבה דברים אצל בני אדם. האם נשתמש בהן לצרכים שלא נבחנו ולא נשקלו? דעתי מאוד ברורה, אבל אני מאמין שאיכשהו, כשאתה מקבל על עצמך עבודה מלוכלכת, אתה משכנע את עצמך שזו עבודה נקייה". לדברי פרופ' קוטלר – הפסיכיאטר היחיד שהסכים להתראיין בגלוי לכתבה – "יש פה מפגש של סטיגמות בסטיגמות. בחברה החרדית יש סטיגמה שאסור לראות איש מקצוע, ומי שהולך לפסיכיאטר מיד מסומן. מצד שני יש סטיגמות על סוגי התנהגויות שבחברות אחרות לא קיימות. כך מגיעים לערפול תודעתי. למרות שאני רואה את החברה החרדית כחברה שהולכת ונפתחת לבריאות הנפש, הסטיגמות עדיין חזקות. לכן רצוי להבהיר שתרופות הן לא קרדום לחפור בו, הן מיועדות רק לטיפול במצוקות הפרט".

קישורים:

סודיות רפואית ע"פ פסיכיאטר אילן רבינוביץ' ופרופ. אבינועם רכס

חדשות 2 – מרץ 2012 – יו"ר ועדת אתיקה רפואית אבינועם רכס והפסיכיאטר אילן רבינוביץ' מתארים פרטים רפואיים לתפיסתם על מטופל של הפסיכיאטר רבינוביץ'.
.

.
רבינוביץ' חשף בפני התקשורת פרטים רפואיים לתפיסתו אודות מצבו הרפואי של סער שיינפיין בבית האח הגדול:
"אני חשבתי שאם אני אוציא אותו מהבית, הפגיעה הנרקיסיסטית שלו תהיה אנושה והוא לא יוכל לשאת אותה עד כדי סכנה של אובדנות. בדיעבד אני לא מצטער על זה, והראיה היא שהוא לא מסוגל להתמודד עם העובדה שהוא זכה במקום שני. תארו לכם מה היה קורה אם הייתי צריך להוציא אותו מהבית דרך דלת צדדית, בהיחבא. אם הוא היה יוצא בדלת האחורית, כאילו כלוזר, הפגיעה הנרקיסיסטית הייתה אנושה"

פרופ. אבינועם רכם אמר ו/או רמז פרטים רפואיים לתפיסתו אודות סער ברוח דומה.

כאמור חוק זכויות החולה סעיף 19.א אוסר מסירת מידע כלשהו על ידי המטפל או עובד מוסד רפואי: "שמירת סודיות רפואית – מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם".

קישורים: