פרשת הבלוגרים – חוסר אחריות סנגוריאלי

סנגור ציבורי בורח מייצוג עציר

חוסר אחריות סנגוריאלי , נכתב על ידי עו"ד נוגה ויזל ב 28 אפריל 2017 , פוסטה

עו"ד נוגה ויזל על סירוב הסנגוריה הציבורית להעניק סיוע משפטי לנאשמי "פרשת הבלוגרים", תיק מורכב שאף סנגור ציבורי אינו מעוניין לשאת על גבו 

להורדת / צפיה במאמר בפורמט pdf הקלק כאן

ייצוג לפי סוג העבירות וזהות הנאשמים?

באחרונה קשה להשתחרר מהרושם לפיו דווקא הסנגוריה הציבורית מסרבת לייצג במקרים מסויימים נאשמים אשר המקרה שלהם מורכב מדי ואין ידם משגת לשכור שירותי עורך דין פרטי. סירוב זה גורם להימשכות מעצרם של נאשמים אלה, אבל לפני שאפנה לדוגמה שעל הפרק חשוב לציין ולהדגיש, כי הסיבה להקמת הסנגוריה הציבורית נבעה מחוסר היכולת של חשודים ונאשמים לממן את הגנתם המשפטית.

לא סביר שכאשר אדם רוצח את ילדיו מואילה הסנגוריה הציבורית לייצגו, בלי קשר לכמות החומר בתיק או מורכבותו, בעוד כאשר אדם מואשם בביצוע עבירות סייבר (עבירות מחשב) מורכבות ומתוחכמות הם מסרבים לייצגו.

אחת הדוגמאות בה נתקלתי לאחרונה היא ב"פרשת הבלוגרים" אותה מגדירה המשטרה "טרור רשתי", שבה נעצרו לורי שם טוב, מוטי לייבל ועורך דין צבי בר אשר מנהלים מאבק שנוי במחלוקת נגד רשויות המדינה ואנשי מקצוע שונים. לכל השלושה מיוחסים כעת כ-300 מקרים של עבירות הכוללות פגיעה בפרטיות והטרדות מיניות אשר בוצעו מאז שנת 2009. עם האנשים שנגדן בוצעו העבירות לכאורה נמנים עובדי רשויות רווחה ברחבי הארץ, חברי כנסת, שופטים, פרקליטים בשירות המדינה, עיתונאים ועוד. התיק מחזיק כ-20 אלף עמודים של חומר חקירה, וכ-150 דיסקים של ראיות לכאורה, הקלטות, צילומים וכדומה.

לפני פסח הוגשה לסנגוריה הציבורית בקשה לייצוג הנאשמים, אולם הסנגוריה הבהירה כי היא מתקשה למצוא בשורותיה עורכי דין שיסכימו לייצג את השלושה. לפי דובר הסנגוריה, אורי שלו, הנאשמת המרכזית, לורי שם טוב, רוצה ייצוג על ידי עורך דין פרטי במימון הסנגוריה, בקשה שנדחתה על הסף.

כך או אחרת, שלושה נאשמים עצורים כבר חודשיים ללא ייצוג של הסנגוריה הציבורית, חרף בקשתם וחיסרון הכיס שלהם (גילוי נאות: הכותבת ליוותה את הדיונים המשפטיים של מוטי לייבל בתחילת הפרשה). סירובה של הסנגוריה הציבורית לייצג נאשמים אלה מהווה פגיעה קשה בהגנתם המשפטית. היא מועלת בתפקידה וחוטאת לייעודה, הרי המחוקק קבע במפורש כי מטרתה של הסנגוריה הציבורית היא לייצג אנשים שאינם מסוגלים לממן מכספם את שכר הטרחה של העורך דין.

המצב הנוכחי מעלה יחס של איפה ואיפה במדיניות הייצוג של הסנגוריה הציבורית, אשר אינה אמורה להעדיף מזה ולקפח מזה. מדוע זכתה עדת המדינה המפורסמת שולה בן זקן לעורך דין פרטי יוקרתי במימון הסנגוריה (עו"ד עופר ברטל), ואילו לגבי בקשתה של לורי שם טוב נטען שהיא מופרכת? יש עוד דוגמאות כמובן, עד המדינה ערן מלכה למשל, אבל אין שום הצדקה לבחירת תיקים על פי זהות הנאשם או סוג העבירות; קנה המידה לפיו על הסנגוריה הציבורית לנהוג בייצוג נאשמים הוא בראש וראשונה היכולת הכלכלית שלהם: מצבם הכספי.

בעולם אידיאלי, עולם הוגן, שוויוני ומתוקן, ייתכן כי לא היו מבוצעות עבירות, אבל לצערנו הוויית חיינו והמציאות שבתוכה אנחנו חיים אינה כזאת. עבירות ופשעים מבוצעים במקומותינו חדשות לבקרים, ומכאן שהצורך בעורך דין שייצג נאשמים ויילחם למען זכויותיהם הוא תמידי.

דווקא בשל ריבוי התיקים והעומס המוטל על כתפיהם של עורכי דין מטעם הסנגוריה הציבורית, ודווקא משום הדרישה השוטפת לסיוע, חשוב שהסנגוריה תפעל על פי קריטריונים אחידים שבחוק. אם וכאשר תהיה עקביות בפעילותה, באופן טבעי יפחת עליה העומס, מאחר שלקוחות רבים אשר מצבם הכלכלי איתן והם מסוגלים לשלם בעבור שירותי עורך דין, לא ייהנו עוד מייצוג חינם ובמקומם מי שיזכו לשירות יהיו מי שהיא אכן אמורה לייצג – האנשים קשי היום הסובלים מחסרון כיס.

 

 חוסר אחריות סנגוריאלי , נכתב על ידי עו"ד נוגה ויזל ב 28 אפריל 2017 , פוסטה
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s