עובדות חשובות על פסיכיאטריה

תאוריות ללא בסיס עובדתי - פסיכיאטריהפסיכיאטריה – תאוריה ללא בסיס עובדתי – תיאוריה מדעית מבוססת על תצפיות (עובדות) והסקת מסקנות. אם ישנה תצפית שאינה תואמת את התאוריה, בודקים מה הסיבה ואם אין הסבר הגיוני זורקים את התאוריה.

הפסיכיאטריה לא יודעת בכלל כיצד המוח פועל אולם בכל זאת פותחו תאוריות שונות ומשונות. דוגמה: הפסיכיאטריה טוענת כי הגדלת הסרוטונין במוח תקטין את הדיכאון, לשם כך פותחו מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים (SSRI) כגון פרוזק, פקסיל, פאבוקסיל ועוד. אך ידוע כי אצל מבוגרים רמת הסרוטונין נמוכה מאלו של הצעירים. אם תאוריית הסרוטונין היתה נכונה, בקרב מבוגרים היו מדוכאים רבים מאלו אצל צעירים. כאשר התאוריה אינה תואמת לעובדות, לא זורקים את העובדות, זורקים את התאוריה. בנוסף אין בכלל כלי מדידה לסרוטונין במוח.

המאבחן הוא סובייקט – המאבחן הוא סובייקט, פסיכיאטר, נוירולוג. פירוש הדבר הוא שאם שני פסיכיאטרים יבדקו אותו אדם הם עלולים לאבחן אותו בשני הפרעות שונות לחלוטין. האחד יטען כי המטופל הוא סכיזופרן, השני יטען כי המטופל הוא בדיכאון, או שהוא בריא לחלוטין. לאבחונים אלו משמעויות מכריעות על הטיפול ועתידו של המטופל. במילים אחרות אסור לסמוך על הפסיכיאטריה.
לכל פסיכיאטר שיקולים ורגשות והוא עלול לטעות. הוא עלול להיות נתון לשיקולים זרים. אין מדובר באבחון ודאי כמו צילום רנטגן שבו רואים בוודאות שבר בעצם, או ספירת כדוריות לבנות בדם באמצעות עיבוד תמונה ממוחשב. אבחון פסיכיאטרי של מטופל בתרופות נגד דיכאון יכול להיות השאלה: "איך אתה מרגיש?". המאבחן עלול לרשום את הפרוגנוזה לפי רצונו וטובתו של מזמין הבדיקה, או גוף אחר אשר הפנה לבדיקה ולא בהכרח לטובת המטופל.

המטופל הוא סובייקט – המטופל הוא סובייקט, מבוגר או ילד. פירוש הדבר שאם אותו אדם יבוא לאבחון אצל פסיכיאטר בשני זמנים שונים במצבי רוח שונים, והפסיכיאטר אינו יודע כי מדובר באותו אדם, האבחון של אותו האדם עלול להיות שונה לחלוטין. גם כאן המסקנה המתבקשת היא כי אין לסמוך על הפסיכיאטריה.
למצב הרוח של המטופל השפעה גדולה על תוצאות האבחון. לדוגמא אם האבחון נעשה לילד אחרי שקבוצת הכדורגל שהוא אוהד הפסידה במשחק, סביר כי האבחון יכשל, והילד יתוייג כסובל מדיכאון.

אשליית הטיפול הפסיכיאטרי – התרופות הפסיכיאטריות אינן מרפאות אלא מטפלות בסימפטומים (תסמינים, הפרעות) שהם תוצאה של ה"בעיה". הם למעשה מעין כדור נגד כאבים אשר משכך את הכאב אך אינו מטפל בגורם לכאב. ברגע שמפסיקים ליטול את התרופות הפסיכיאטריות הבעיה חוזרת. לפיכך עדיף לטפל בבעיה בשיטות של מודעות, שיפור האישיות, שינוי באורח חיים או בכל שיטה אשר תפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

תופעות לוואי – התרופות הפסיכיאטריות רוויות בתופעות לוואי, הרבה מעבר למה שהפסיכיאטר שלך יזהיר אותך. לפסיכיאטר שיקולים משלו לא לדבר אף פעם על תופעות לוואי, זה עלול להרתיע את המטופל מהמשך טיפול, או מקור לתביעות נזיקין. תופעות הלוואי של הסמים הפסיכיאטריים קטלניות ולא ניתן לחזות אצל איזה מטופל יופיעו, באיזה כמות, וכעבור כמה זמן טיפול.

סטיגמה – הטיפול הפסיכיאטרי הוא סטיגמה לכל החיים. גם הטיפול הקל שבקלים. בעיית הסטיגמה היא בעיקר הפסיכיאטר הבא שיטפל בך, על כל בעיה קטנה הוא יתייג אותך בבעיות פסיכיאטריות קשות ביותר.

טיפול לדיכאון, ADHD מקור הרע – דווקא בשל היות הדיכאון, הפרעת קשב ריכוז, מחלות פסיכיאטריות קלות ושכיחות יחסית הן מקור הרע. קורבנות רבים נכנסים ומתוודים לעולם הטיפול הפסיכיאטרי מרצונם דרך מחלות פסיכיאטריות אלו, ומסיימים באבחונים פסיכוטיים, סכיזופרניה, דמנטיה, אשפוזים כפויים ועוד. יש להתרחק בכל מצב מהפסיכיאטריה.

קישורים:

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s